הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 43677-06-18

לפני
כבוד ה שופט, סגן הנשיא ישעיהו שנלר

התובעים:

1.אלון מריאנה
2.גרי קרויטורו
ע"י ב"כ עו"ד רוני יצחקי

נגד

הנתבעים:

1.יהושוע איטח
2.דוד צוריאל
ע"י ב"כ עו"ד חשן דוד

פסק דין

1. התובעים הינם יורשי המנוחה קרויטורו פאולה ז"ל (להלן: המנוחה). בתביעתם עתרו למתן פסק דין הצהרתי לפיו המנוחה לא היה כשירה לחתום על ייפוי כוח בלתי חוזר מיום 15.12.09 לטובת הנתבע 1 ולחילופין כי הנתבע 1 ו/או מי מהנתבעים לא היה רשאי לקבל זכות להעברת זכויות המנוחה בדירתה שברחוב הרמן כהן 7 בתל אביב בחלקה 30 בגוש 6903 (להלן: הדירה) לרבות רישום הערת אזהרה לטובת הנתבע 1 אשר לא היה זכאי לרשום את הערת האזהרה (להלן: הערת האזהרה).
עוד התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעים בהוצאות משפט ריאליות הואיל ומהראוי היה שהנתבעים היו פועלים להסרת הערת האזהרה בסמוך לאחר יום 7.11.16 עת נדחתה תביעת הנתבע 2 בבית משפט השלום בתל אביב, במסגרת תיק 28669-05-14 (להלן: התביעה השיטרית) ולו מטעמי דחיית התובענה.

2. בתמצית, וכמתואר בתביעה , הנתבעים עסקו בהלוואות חוץ בנקאיות . הנתבע 2 הגיש את התביעה השיטרית כנגד המנוחה אשר הגישה התנגדות באמצעות אפוטרופה, שלאחריה הוסכם כי ימונה מומחה לבדיקת כשירותה בהתייחס למסמכים השונים שחתמה. לאחר קבלת חוות הדעת, הוסכם בין הצדדים כי התביעה תדחה ללא צו להוצאות.
משכך, טוענים התובעים כי יש לבטל את הערת האזהרה וכמובן שאין לפעול באמצעות ייפוי הכוח. אולם, חרף פנייתם לא נמחקה הערת האזהרה ואף פניה לבית משפט השלום לא צלחה, הואיל והתביעה נדחתה בעת שהמנוחה הייתה הנתבעת.
משכך הוגשה התובענה לבית משפט זה.

3. בהקשר לתביעה דנן, ניתן פסק דין בהעדר, תוך פסיקת הוצאות של מעל 40,000 ₪. עם זאת התקבלה בקשה לביטול פסק הדין, חרף קבלת התביעה, כך לשיטת התובעים, וכאשר הנתבעים חויבו בהוצאות בסך 5,000 ₪ בגין ביטול פסק הדין.

4. בכתב ההגנה נטען לנושא הסמכות. כך גם נטען כי במעמד הדחיה בהסכמה של התביעה השיטרית ניתן היה לעתור לביטול הערת האזהרה, דהיינו ערבותה של המנוחה, אלא שהדרך שננקטה הייתה בהגשת בקשת הבהרה ואף מבלי לקבל את עמדת הנתבעים. רק לאחר תקופה ארוכה הוגשה התביעה דנן, תוך פיצול העילות.
כך נטען כי לא היה מקום לדרישת סכום שכר הטרחה, ובמיוחד שכבר שולמו אותם 5,000 ₪.
לגופם של דברים נטען כי מעת שנקבע שהמנוחה לא הייתה כשירה, ממילא אכן אין מקום להערת האזהרה, וכי ההליך למעשה מיותר.

5. לאחר עיון בכתבי הטענות, ניתנה החלטת בית משפט לפיה למעשה הנתבעים אינם חולקים כי יש למחוק את הערת האזהרה וכאשר עיקר הנטען נסוב בנושא ההוצאות.
משכך, הוחלט כי על הצדדים לנסות ולהגיע להסכמה לרבות ביחס להוצאות או להסכים כי בית המשפט יכריע בנושא האחרון.
ואכן, ניתנה החלטה ביום 27.10.19 כי מהתייחסות הצדדים עולה כי אכן אשר נותר שהצדדים יתייחסו לנושא ההוצאות וניתנה האפשרות להשלמת טיעון בנושא זה.

6. התובעים חוזרים על השתלשלות האירועים והמחלוקת בנושא ההוצאות בהעדר כל הגנה לנתבעים. כך גם נטען אודות סירוב הנתבעים לדרישה לביטול הערת האזהרה וכי יש לפסוק בהתאם לתעריף המינימלי, בהתחשב בשווי בית המגורים והקשור לטרחה והעבודה הרבה שהושקעה בהליך, אשר היה מיותר.
עוד נטען כי שכר הטרחה בגין ההליך אינו נגזרת של שכר רישום או ביטול הערת אזהרה ובמיוחד יש להביא בחשבון את הליכי הסרק להם נדרשו התובעים.
מנגד, טענו הנתבעים כי כל שנעשה הגשת בקשה לביטול הערת אזהרה, אשר היה צריך להגישה בתום ההליך בתביעה השיטרית וכאשר במקום לעתור למחיקת הערת האזהרה הוגשה "בקשה ענקית". עוד נטען כי התובענה דנן נשלחה בטעות לנכדו של ב"כ הנתבעים ורק לאחר מכן למשרדו.
כך גם כי אין תעריף מינימלי לביטול הערת אזהרה אלא רק רישומה בסכום של 750 ₪.
מכל מקום, שכר הטרחה הנ דרש הינו דרקוני "בשביל 5 דקות עבודה" וכשאף לא הובאה ראיה לשוויה של הדירה.

7. אין בכוונתי להידרש למערכת היחסים שבין הצדדים. עם זאת, לרבות נוכח ההס כמה לדחיית התביעה השיטרית ללא צו להוצאות, ניתן היה לצפות כי תוגש בקשה בהסכמה גם בעניין ביטול רישומה של הערת האזהרה וביטול תקפותו של ייפוי הכוח.
למצער, יכולים היו הנתבעים, לאחר שניתן פסק הדין במעמד צד אחד, לעתור לביטול החלק הקשור לפסיקת ההוצאות, תוך הסכמה לסעדים אשר התבקשו. כמובן, שזכותם של הנתבעים להגיש כתב הגנה כפי שנראה להם, אולם יש משמעות לכך, שאין למעשה טענת הגנה לגופם של דברים.
מול כל האמור, אין להתעלם מהסכמת הנתבעים, הגם שבסופו של יום, למבוקש בתביעה בעניין הערת האזהרה וייפוי הכוח, וכך גם כי הנתבעים חויבו בתשלום בגין הנצרך לביטול פסק הדין.
יתר על כן, על בית המשפט לבחון את כלל אשר נצרך צד בהליך המשפטי, ולאו דווקא כנגזרת משווי הנכס בו מדובר ובעת שעסקינן, בפועל, בביטול הערת האזהרה כעילה המרכזית.

8. לאור כל האמור, ולמעשה בהתאם למוסכם על הצדדים, יש לקבל את התביעה ולהצהיר כי ייפוי הכוח בטל וכך גם בטלה כל פעולה שבוצעה באמצעותו.
בנוסף, הערת האזהרה שנרשמה ביום 15.12.09 בטלה וכאשר ניתן להגיש פסיקתא המופנית לרשם המקרקעין לביטולה.
כך גם ניתן צו האוסר על שימוש כלשהו בייפוי הכוח על ידי הנתבעים או מי מהם.
בהתייחס לסוגיית ההוצאות ובהתחשב בשיקולים שהובאו לעיל, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את הוצאות המשפט (האגרה) וכן שכ"ט עו"ד בסך 12,500 ₪.

9. המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ג חשוון תש"פ, 21 נובמבר 2019.