הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 42289-09-20

מספר בקשה:10
לפני
כבוד ה שופטת סיגל רסלר-זכאי

תובעים
(משיבים)

  1. Beta C o .Ltd
  2. S asaki T etsuya
  3. Hattori S atoshi

ע"י ב"כ עוה"ד פרופ' אבי וינרוט ואריק מגידיש

נגד

נתבעים
(מבקשים)

  1. משה חוגג
  2. סינגולרטים הולדיגז 2
  3. סינגולריטים בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד עמית חדד ושלומי שנידר (בקשה 2)
2. עדי יהודה שלג
ע"י ב"כ עו"ד דוד חמו (בקשה 14)
3. ירון שלם
4. עידו נמרוד שדה
ע"י ב"כ עוה"ד מירב בר-זיק, טל שפירא ואלון לבגורן (בקשה 10)

החלטה

לפני שלוש בקשות (בקשות 2, 10 ו-14) לחיוב התובעים, חברה זרה מאוגדת ביפן ויחידים זרים, יפנים גם כן, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים, היה והתביעה תדחה, וזאת בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), תקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 ( להלן: "התקנות החדשות") וכן סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "החוק"). בקשה 2 הוגשה על ידי נתבעים 1, 5, ו-6; בקשה 10 הוגשה על ידי נתבעים 3-4 ובקשה 14 הוגשה על ידי נתבע 2. החלטתי לדון בבקשות במאוחד (להלן: "הבקשה"). החלטתי לקבל את הבקשה.

התובעת – חברה יפנית זרה והתובעים 2-3 חברי קבוצת משקיעים יפנים אשר השקיעו, בהתאם לנטען, סך של 8.2 מיליון דולר אצל הנתבעים. בהתאם לנטען נתבע 1 עומד בראש קרן הון-סיכון בשם Singulariteam (להלן: "הקרן"), שאות ה ניהל בתקופה הרלבנטית באמצעות נתבעות 5 ו- 6. נתבע 2 היה שותף בקרן ושימש מנכ"ל הקרן, נתבע 3 היה שותף בקרן ושימש סנכ"ל הכספים שלה, נתבע 4 שותף בקרן. בכתב התביעה נטען כי הנתבעים הציגו עצמם כשותפים עם חברת ,Bittrex אחת מפלטפורמות המסחר הגדולות בעולם במטבעות קריפטוגרפים ובמיזם "זודיאק". נטען כי הנתבעים הציגו מצגי שווא ומרמה אשר הובילו להטעיה חמורה שעל בסיסם השקיעו התובעים סך של 8.2 מיליון דולר באמצעות שלושה מטבעות קריפטוגרפים: ADA, Ether ו- Bitcoin. נטען כי תובעת 1 השקיעה סך של כ- 4.5 מיליון דולר, תובע 2 השקיע סך של כ- 1.4 מיליון דולר ותובע 3 השקיע סך של כ- 2.3 מיליון דולר.
בכתבי ההגנה נטען כי התובעים היו מודעים היטב לכך ששוק המטבעות הקריפטוגרפים ידוע בסיכון הרב הטמון בהשקעות בו ולפיכך מדובר בתביעה חסרת בסיס. נטען כי הנתבעים לא היו מעורבים במיזם כלשהו בשם "זודיאק" ולא הציגו מצגי שווא כלשהם וכי אין בין הצדדים קשר חוזי או אחר ובנסיבות אלו יש לדחות התביעה על הסך בהעדר עילה. עוד , נטען כי טענות המרמה העולות מכתב התביעה מטילות על הת ובעים נטל מוגבר להוכחת טענותיהם, אשר אינן מפורטות ולו באופן מינימלי בכתב התביעה. נטען כי הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לבירור התביעה בעת שהמדובר בתובעים אשר מקום מושבם ביפן ובטענות מרמה נטענות אשר בוצעו מחוץ לישראל.
בבקשה שלפניי עותרים הנתבעים לחייב את התובעים להפקיד ערובה בנקאית להבטחת הוצאות המשפט, אשר יפסקו בסופו של ההליך ככל שהתובענה נגדם תדחה. נטען כי במקרה שלפנינו, מתקיימות החזקות אשר הוכרו בפסיקה כחזקות המצדיקות חיוב בערובה מאחר ועסקינן בתובעים שהינם חברת חוץ ותושבי חוץ וסיכויי התובענה קלושים ביותר.
נטען כי מאחר ועסקינן בתובעת שהיא חברה זרה, אשר מוגבלת במניותיה ושאינה בעלת נכסים בישראל, הרי שיש לחייבה בהפקדת ערובה אלא אם תעמוד בנטל להוכיח אחרת (ר' רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (13.7.2008); ת.א (ת"א) 2554/06 איי.טי.איי.אס שירותי תנועה בע"מ נ' Decell Inc (10.9.2007)). באשר לתובעים 2-3 נטען כי יש לחייבם בהפקדת ערובה בהיותם תושבי חוץ ללא נכסים בארץ (רע"א 2241/01 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ (17.4.01)). נטען כי די בהימנעותם מציון כתובת מגוריהם בכתב התביעה בניגוד לתקנה 9(2) לתקנות, על מנת לחייבם בהפקדת ערובה (יואל זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995); רע"א 3601/04 ונצ'ון נ' מנהלת ההגירה (18.10.07)).
לסיכויי התביעה, נטען כי אלו קלושים שעה שהנטל שעל בעל דין הטוען למעשי מרמה, הונאה או מצג שווא הוא נטל הוכחה מוגבר וכבד אשר התובעים לא עמדו בו. (ע"א 292/64 משה כהן נ' ירמיהו אשד יט 414, 416). נטען כי התובעים אינם מפרטים לכמות המטבעות הקריפטוגרפים מכל סוג שהשקיעו ומתי, אינם מבארים על פי אילו שערים "המירו" את שווי המטבעות הקריפטוגרפים לדולרים, אינם מתייחסים למשבר שחל בשוק זה בשנת 2018 או לקשר של הנתבעים לפרויקט "זודיאק". נטען כי התובעים נמנעים מלפרט אודות המעשים והמחדלים המיוחסים לכל נתבע בנפרד ולהצביע על הקשר ביניהם, אם קיים, ולדרך פועלם.
באשר לשיעור הערובה נטען כי נהוג לחייב ב הפקדת ערובה בשיעור של כ- 10% מסכום התביעה. במקרה דנן המדובר בתביעה העולה על סך של כ- 28 מיליון ₪ ולפיכך , יש לחייב ב הפקדת ערובה בשיעור שלא יפחת מ- 2.75% המהווים 750 אלף ₪ (בקשה 2) או 1 מיליון ₪ (בקשות 10 ו- 14).

בתשובת התובעים נטען כי דין הבקשה להידחות תוך חיוב הנתבעים בהוצאות, לרבות תשלום שכ"ט עו"ד. נטען כי בכל הנוגע להפקדת ערובה יש להבחין בין בקשה לחיוב תאגיד בהפקדת ערובה לבין חיוב יחיד. הכלל הוא כי אין לחייב יחיד בהפקדת ערובה כתנאי לניהול תובענה (רע"א 2808/00 שופרסל בע"מ נ' ניב, פ"ד נד(2) 845, 848 (2000)). עוד נטען כי בעת שמדובר בתושב זר של אחת מהמדינות החתומות על אמנת האג, חל סעיף 28(א) לתקנות לביצוע אמנת האג 1945 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1968 (להלן: "תקנות הביצוע") הקובע כי מעמדו של אזרח אחת ממדינות החברות באמנה מושווה למעמדו של אזרח ישראלי בכל הנוגע להפקדת ערובה. קרי, חיוב בהפקדת ערובה ייעשה רק במקרים חריגים בלבד ובעת שמצבו הכלכלי אינו מהווה שיקול האם לחייבו בהפקדת ערובה. (ת"א (מחוזי ת"א) 27113-03-10 ספוריש קונסטנטי פטרוביץ בן פיותר נ' בניאקו בע"מ (15.11.2011); רע"א 2142/13 שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין (13.11.14) ועוד). לפיכך, נטען כי העובדה כי אין לתובעים נכסים בישראל – אין בה כדי ל הצדיק חיובם בהפקדת ערובה.

באשר לטענה כי התובעים לא ציינו בכתב התביעה את מענם בהתאם לתקנה 9(2) לתקנות נטען כי חובה זו בוטלה במסגרת התקנות החדשות. תקנה 10 קובעת כי התובע אינו נדרש לציין את מקום מגוריו ודי בכך שציין את מספר זהותו ומענו של עורך דינו. יחד עם זאת, הוסיפו וציינו התובעים, במסגרת התשובה, את כתובתם המלאה ביפן.

לסיכויי התביעה. נטען כי המדובר בתביעה שסיכוייה גבוהים. הנתבעים היו שותפים לתרמית של משקיעים, הציגו מצג שווא כאילו הם שותפים עם ענקית הקריפטו, חברת Bittrex, בעוד שהיא מעולם לא הייתה שותפה שלהם וכי הם נטלו את כל כספי המשקיעים לכיסם חלף השקעה במיזם. נטען כי הנתבעים אינם מכחישים את העובדה שהתובעים השקיעו במיזם "זודיאק", אלא כי לא השקיעו 8.2 מיליון דולר אלא מטבעות קריפטוגרפים בש ווי שונה . נטען כי עילת תביעה של תרמית או מצב שווא רשלני אינה מוקנית רק למי שהמצגים הוצגו בפניו באופן ישיר, אלא גם על מי שהסתמך על אותם מצגים. (ת"א (מחוזי ב"ש) ים האלמוגים בע"מ נ' עירית אילת (17.7.12); רע"א 8268/96 רייכט נ' שמש , פ"ד נה(5) 276, 316-315, 328)).

לטענת הפורום הלא נאות נטען כי מקום מושבם של הנתבעים הוא בישראל ולבית משפט יפני אין כל סמכות בעניינם. זאת, גם נוכח המגמה לפיה נוכח ההתפתחויות שחלו באמצעי תחבורה ודרכי תקשורת מודרנ יים מצטמצמת ה יענות בתי המשפט לטענת "פורום לא נאות". (רע"א 98101/05 Martin J. Hecke נ' Pimcapco Limite (30.8.09)).

אשר ליכולת הפירעון של התובעים נטען כי במקרה דנן, השקיעו התובעים אצל הנתבעים סך מצטבר של כ- 28 מיליון ₪ וכן שילמו מלוא אגרת בית המשפט בסך של 641,820 ₪. נטען כי ברשותם נכסים נזילים בסך של כ- 500 אלף דולר והכנסתם השנתית היא 200 אלף דולר, כך שיש בידיהם לפרוע, כל אחד, הוצאות משפט בסך של 800,000 ₪. לתמיכה בטענתם זו, צרפו אישור רואה חשבון ( נספח ז' לתגובה לבקשה 2).

לשיעור הערובה נטען כי הלכה היא ששיעורה יקבע באופן מידתי תוך איזון כלל השיקולים הצריכים לעניין (רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפתוח והובלות בע"מ (23.5.11)). נטען כי גובה ההוצאות אינו נגזרת של סכום התובענה והנתבעים לא הציגו נימוקים, כגון הסכמי שכ"ט, פירוט עדים וחו"ד להם יידרשו, המצדיקים העמדת הערובה על סכום העולה על 750 אלף ₪. הלכה היא כי שיעור הערובה שנפסק בתביעות בסדר גודל דומה עמד על סך שבין 40,000 ₪ ל- 70,000 ₪.
בתגובתם הפנו הנתבעים לכך כי לתשובת התובעים לא צורפו תצהירים לתמיכה בנטען בה, לא באשר לחוסנם הכלכלי ולא לכתובתם הנטענת ביפן.
באשר לתקנה 28(א) לתקנות לביצוע, נטען כי ככל שתובע הינו תושב של אחת מ המדינות החברות באמנה אין לחייבו בערובה להבטחת הוצאות "מחמת היותו זר או מחמת שאין לו בישראל מקום מושב או מקום מגורים". מאידך, לא נקבע כי אין לחייבו בהפקדת ערובה מחמת שאין לו נכסים בישראל - כבעניינו. הלכה היא כי הדרישה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות בעת שעסקינן בתושב זר, גם אם הוא תושב באחת ממדינות האמנה, באה להתגבר על הקושי בגביית הוצאות כאשר התובע נעדר נכסים וכספים בישראל. (בג"ץ 269/01 רסולי נ' ביה"ד הרבני האיזורי בירושלים (25.3.01); ת"א (מרכז) 20676-06-12 אמבלייז בע"מ נ' winton Capital Holdings Ltd (5.6.13) ועוד). נטען כי מכתב רואה החשבון שצורף לתשובת התובעים הינו כוללני, ללא פירוט ספציפי כלשהו ביחס לנכס מסוים וללא פירוט או הסבר אילו נכסים שייכים למי מהתובעים. מדובר במסמך שאינו חתום על ידי נציג מוסמך של התובעים, לא אושר על ידי דירקטוריון התובעת ואף לא בוקר או נסקר על ידי רואה חשבון של התובעים.
עוד נטען כי תשובת התובעים התמקדה בדרישה לחייב בערובה את התובעים 2-3 תוך שהם מודים כי אין ברשותם כל נכסים בישראל. זאת ועוד, אין בתשובה כל התייחסות לדרישה להפקדת ערובה מטעם התובעת, בעת שברירת המחדל היא לחייבה בהפקדת ערובה או לטענה כי סיכויי התביעה קלושים .

דיון והכרעה

לאחר עיון בשלל טענות הצדדים והחומר המצוי לפני מצאתי, כי דין הבקשה להתקבל, כפי שיפורט.

בית המשפט מוסמך לחייב תובע, יחיד או חברה, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, כתנאי לניהול התובענה (תקנה 519(א) לתקנות, סעיף 353א לחוק). מקום בו בית המשפט דן בבקשה לחיוב חברה בהפקדת ערובה, בהתאם לסעיף 353א לחוק, ברירת המחדל היא כי החברה תחויב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. אולם, עסקינן בחזקה הניתנת לסתירה. לשם סתירת החזקה האמורה על התובעת להוכיח, כי במידה ותביעתה תדחה יעלה בידה לשלם את הוצאות הנתבע. כן, על בית המשפט להשתכנע כי הנסיבות אינן מצדיקות את חיובה בהפקדת ערובה.
לחיובו של יחיד בהפקדת ערובה, תקנה 519(א) לתקנות קובעת כדלקמן: "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע". תקנה 157 (א) לתקנות החדשות קבעה אפשרות לצוות על תובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע כדלקמן: "(א) בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. (ב) לא ניתנה ערובה בתוך המועד שהורה, יימחק כתב התביעה". קרי, תקנה 157 לתקנות החדשות לא קובעת קריטריונים או שיקולים שעל בית המשפט לקחת בחשבון כאשר הוא עורך את האיזון הנדרש.
בהתאם להלכה הפסוקה, טרם התקנת התקנות החדשות, שכוחה יפה גם כעת, על בית המשפט לפעול במתינות תוך הפעלת שיקול דעת זהיר, איזון בין זכות הגישה לערכאות של התובע, לבין זכות הנתבע למנוע הגשת תביעות סרק כנגדו וכן להבטיח הוצאותיו. שיקול מרכזי בין מכלול השיקולים הינו היעדר מען של התובע בארץ, שאז קיים החשש כי הנתבע לא יוכל להיפרע מהתובע את הוצאותיו, לרבות באמצעות מנגנוני אכיפה. (רע"א 2142/13 נעמאת נ' קרמין (13.11.2014)). "בעיקרון, רשאי בית המשפט להורות על המצאת ערובה על-ידי התובע להבטחת הוצאות הנתבע. על פי הפסיקה, היותו של התובע תושב חוץ שגביית הוצאות ממנו אם תפסקנה כנגדו תהיה בלתי אפשרית או קשה, מהווה טעם מוצדק לחיוב בהפקדת ערובה". (רע"א 6787/99 חאתם עאשור נ' מדינת ישראל (28.11.99)).

לפיכך, השיקול המנחה בבקשה לחיוב חברה ולחיובו של יחיד, הינו שיקול כלכלי. קרי, האם לאור מצבם הפיננסי של התובעים יש להיעתר לבקשה אם לאו. על כתפי התובעים רובץ הנטל להוכיח את חוסנם הכלכלי ולא על כתפי הנתבעים. במידה ובית המשפט מוצא, כי התובעים לא הוכיחו כי בידם לשלם את הוצאות הנתבעים, על בית המשפט לבחון האם נסיבות המקרה מצדיקות היעתרות לבקשה (רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (12.2.09)). זאת ועוד, בתי המשפט נוטים ביתר קלות לחייב חברה בהפקדת ערובה מאשר אדם פרטי (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, (05.02.1990)).
ברע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ (14.2.16) עמד כב' השופט י. עמית על תכלית סעיף 353א לחוק ועל הבדיקה שעל בית המשפט לערוך בעת שמגיעה לפתחו בקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות לפי סעיף זה:
"תכליתו העיקרית של חוק החברות הינה להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל לגבות הוצאות מתובעת המסתתרת מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים ... לאור תכלית זו, בבואו להחליט בבקשה לחייב תובעת בהפקדת ערובה על פי סעיף זה, בית המשפט עורך בדיקה תלת-שלבית: בשלב הראשון נבדק אם התובעת יכולה, מבחינה כלכלית, לעמוד בהוצאות שתפסקנה. בשלב זה, בית המשפט לוקח בחשבון את מצבה הכלכלי של התובעת, את סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי (אורכו, מורכבותו, האם נדרשים מומחים או גילויים חריגים), שכר הטרחה הצפוי, וסיכויי התביעה. אם הגיע בית המשפט למסקנה כי לא עלה בידי החברה להוכיח שתוכל לעמוד בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין, הדיון עובר לשלב השני, בו נבחן אם נסיבות העניין מצדיקות מתן פטור מחיוב בערובה. כידוע, במקרה של חברה, להבדיל מתובע אישי, הטלת ערובה הינה הכלל ולא החריג... בשלב השלישי, בית המשפט ייקבע את גובה הערובה ...בשלבים השני והשלישי על בית המשפט לאזן, בין היתר, בין זכות הגישה לערכאות לבין זכות הקניין של הנתבע. בקביעת הערובה, רשאי בית המשפט לקחת בחשבון נכונותם של מנהלי התובעת או בעלי השליטה בה, לערוב באופן אישי להוצאות...".
(פס' 4)

ברע"א (ת"א) 33944-11-17 INGENIORS FIRMAN M. SOBERG נ' טליט ווירלס סרביסס בע"מ (18.1.18) נקבע כי בהתאם להוראת סעיף 353א לחוק בעת שעסקינן בחברה או בחברת חוץ, נקודת המוצא תהא חיוב החברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. "כאשר מדובר בחברה זרה הטעם המינימלי לחשש בדבר אפשרות להיפרע הנדרש בבקשה הוא אינהרנטי לזהות התובע". (ס' 9). עוד נקבע כי:
"אין להתנות זכותו של תובע לברר את עניינו בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות אלא בנסיבות חריגות... אחד החריגים לכלל האמור שהוכרו בפסיקה הוא המקרה שבו התובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט ואין באפשרותו להצביע על נכסים בישראל, באופן שיקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו, ככל שייפסקו לטובתו. עם זאת, נתונים אלה אינם מהווים שיקול יחיד ועל בית המשפט לדון בכל מקרה על פי נסיבותיו ולשקול, בין היתר גם את סיכויי ההליך; מורכבותו; השיהוי בהגשת התביעה ותום ליבו של התובע"
(רע"א 197/15 עזבון המנוחה אבלין מנסור ז"ל נ' סוהיל פרח ח'ורי ( 21.4.15) פס' 4 ).

בהיות התובעים יחידים תושבי מדינה אשר הינה חברה באמנת האג קבע כב' השופט נ. סולברג:
"בהקשר זה, אין די בתחולתה של אמנת האג על מנת לפטור את המבקש מהפקדת הערובה. עניינה של האמנה הוא "כי לא תוטל ערובה להוצאות על מתדיין רק מחמת היותו תושב זר, אך אין בכך כדי לשלול הטלת ערובה מטעמים אחרים המצדיקים זאת" (רע"א 2795/10 פיטוסי נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (17.3.2011)). אכן, אילו היתה ההחלטה נסמכת אך ורק על היותו של המבקש אזרח ותושב חוץ, כאשר מדינתו חתומה על האמנה, היה בכך כדי להצדיק להורות על בטלותה של ההחלטה. אולם בענייננו המבקש אינו מפרט דבר על אודות נכסיו – לא בארץ ולא מחוצה לה – ומתעקש שלא להמציא מען מדויק בארצו. מכאן מתעורר חשש ממשי בדבר יכולת הגבייה, ככל שיהיה בכך צורך. נוסף על אלו שקלל בית המשפט גם את העובדה שלתפיסתו, התביעה מעוררת קשיים כאלו ואחרים, אף אם הדבר נאמר בזהירות בשל השלב המקדמי שבו מצויה התביעה. מדובר כאמור במלאכת שיקול דעת שבמסגרתה יש להביא בחשבון משתנים שונים"
(רע"א 1120/17 ז'אברגלי קסיקבייב נ' מקס בלובבנד (27.2.17) פס' 10).

בענייננו, התובעים הינם תושבי יפן - חברה זרה ויחידים. הגם שבתגובתם טענו כי הינם בעלי כושר פ ירעון ויכולת לשאת בתשלום בסך של 800 אלף ₪ כל אחד, בהתאם להצהרת רו"ח מטעמם, לא שוכנעתי כי די בכך כדי לדחות את הבקשה. דהיינו, התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח ולהראות מה האפשרויות והנכסים העומדים לרשותם, על מנת לכסות חובותיהם והתחייבויותיהם, גם אם נכסיהם אינם מצויים בישראל. כל שבחרו הוא להציג לפני בית המשפט מכתב ייעודי, כללי ולא מפורט מטעם רו"ח מטעמם אשר אינו מפרט למהות הנכסים, לחלוקת הנכסים בין התובעים, אינו כולל דו"חות כספיים כלשהם בכל הנוגע לתובעת שהינה תאגיד או כל אסמכתא אחרת לביסוס איתנותם הפיננסית של התובעים . קרי, לא ניתן ללמוד ממכתבו של רוה"ח דבר באשר להתחייבויותיהם הכלכליות או לנכסים מהם ניתן יהיה להיפרע בעתיד בכלל ובארץ בפרט. עוד, הלכה היא כי על חברה הטוענת לאיתנות כלכלית לפרוס בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה אודות חוסנה הכלכלי ויכולתה לעמוד בהוצאות, זאת באמצעות המצאת ראיות אודות נכסיה, זכויותיה, חובותיה והתחייבויותיה. נתונים אלו עליה לבסס באמצעות דפי חשבון, מסגרות אשראי, מאזנים, חוות דעת של רואי חשבון, זכויות רשומות בנכסים, זכויות החברה מכוח הסכמים וכיו"ב (לעניין זה ר' תא (ת"א) 27675-02-20 סיצ'ם סוסיאטה פר אציוני נ' קובי ציון בע"מ (22.10.20)).

זאת ועוד, לתגובתם לא צרפו התובעים תצהירים לתמיכה בנטען, מהם ניתן ללמוד כאמור על נכסיהם, הכנסותיהם, התחייבויותיהם או למצער, באשר לכתובתם הנטענת ביפן. מאידך, ככל שטענות התובעים באשר לחוסנם הפיננסי נכונות, הרי שקביעת ערובה באופן מידתי לא תפגע בזכויותיהם החוקתיות ולא תנעל בפניהם שעריו של בית המשפט.

סעיף 353א לחוק אינו מתייחס באופן מפורש לסוגיית סיכויי ההליך. עם זאת, נקבע כי בית המשפט רשאי שלא לחייב חברה בהפקדת ערובה אם נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת. הלכה היא, כי במסגרת הפעלת שיקול הדעת המסור לבית המשפט, בחינת סיכויי ההליך הינה רלבנטית. אף, בעניין זה , מוטל הנטל על כתפי התובעים ועליהם להוכיח, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיובם בהפקדת ערובה. הלכה היא, כי בשלב זה אין להיכנס בהרחבה לניתוח סיכויי התביעה, ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד. עוד, על בית המשפט להיזהר שעה שהוא מביע דעתו בנוגע לסיכויו של הליך תלוי ועומד, בשלב מקדמי זה. מעיון בבקש ות, בתגובות, בתשובות ובכתבי הטענות, עולה כי נטענו טענות עובדתיות סותרות, טענות למצג שווא ומרמה המטילות נטל הוכחה כבד על כתפי התובעים, אשר יש לבררן במסגרת ההליך ואין זה השלב להכריע בהן או להביע עמדה לחוזק או חולשת הנטען.
לאור האמור לעיל, לא שוכנעתי, כי נסיבות המקרה שלפני מצדיקות לפטור את התובעים מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים. לפיכך, דין הבקשה שלפני להתקבל וזאת בהתאם להוראות תקנה 519 לתקנות , תקנה 157(א) לתקנות החדשות וסעיף 353א לחוק .

לקביעת שיעור הערובה, יש לבחון את הערובה הנדרשת ולוודא שתהא מידתית ותאזן נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים. את שיעורה יש לגזור משיעור ההוצאות הצפויות להיפסק במידה ותדחה התובענה, שכן זוהי מטרת הערובה. בדרך זו ניתן לאזן בין זכות הנתבע ים לתשלום הוצאותי הם במידה והתובענה תדחה לבין זכות התובע ים כי תהא לה ם גישה לערכאות משפטיות. כאמור לעיל עסקינן בתובענה על סך של כ- 28 מיליון ₪.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלבנטיים, סכום התביעה, העובדה כי המדובר בתובעת שהינה חברה זרה ויחיד ים שהינם תושבי חוץ על כל המשתמע מכך, שיעור שכר הטרחה וההוצאות שעשויות להפסק, מספר משרדי עורכי הדין המייצגים את הנתבעים, תוך איזון עם הצורך שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני התובעים, ראיתי לנכון לחייב התובעים, ביחד ולחוד, בהפקדת ערובה על סך של 600,000 ₪. סכום זה או ערבות בנקאית מתאימה יופקדו, בתוך 30 יום מהיום ויהוו תנאי להמשך ניהול ההליכים בתובענה.

הוצאות הבקשה – אני מחייבת התובעים בהוצאות הבקשה, בסך של 5,000 ₪ לכל קבוצת מבקשים (בקשה 2, 10 ו- 14). התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום.

מזכירות תקבע תז"פ ליום 10.5.21 לקבלת אישור על הפקדת הערובה. לא תופקד הערובה עד למועד שנקבע, תמחק התביעה.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תשפ"א, 04 אפריל 2021, בסמכותי כרשמת, בהעדר הצדדים.