הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 41291-07-15

מספר בקשה:42
לפני
כבוד ה שופטת טל לוי-מיכאלי

מבקשת

לייב לנס בע"מ [בפירוק]
ע"י ב"כ עו"ד בנימין ברץ ואח'

נגד

משיבים

1. ז'אברגלי קסיקבייב
ע"י ב"כ עו"ד ניר קהת ואח'
2. מדינת ישראל
3. הממונה על חדלות פירעון ושיקום כלכלי

החלטה

לפני בקשה לפטור מתשלום המחצית השניה של אגרת בית המשפט ובסך של 94,725 ש"ח בהתאם לתקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007; הבקשה מוגשת על ידי המבקשת - היא חברה בפירוק - בגדרי תביעה כספית אשר הוגשה ביום 28.7.2015 על סך של 7,578,000 ₪.
במסגרת ההליך העיקרי נטען כי המשיב הפר את הסכמי ההשקעה אשר כרת עם החברה. לשיטת המבקשת המשיב הוא הגורם הישיר והבלעדי לקריסתה של החברה.

ההליך שבנדון אוחד בינתיים עם תביעת המשיב כנגד המבקשת וכנגד בעלי החברה ומנהליה להשבת כספי ההשקעה ולפיצוי בגין הפרת הסכם. ההליכים המאוחדים מתבררים בפני כב' השופטת ת. אברהמי וקבועים לשמיעת הוכחות (לאחר שנשלמה מלאכת הגשת תצהירים).

כללי

התביעה הוגשה בחודש יולי 2015 ומעט לאחר הגשתה נקלעה החברה התובעת להליכי חדלות פירעון. ביום 7/7/19 ובמסגרת פר"ק 29570-01-19 קלר ואח' נ' לייב לנס בע"מ הורה ביהמ"ש (כב' הנשיא אורנשטיין) על פירוק החברה ועל מינוי עוה"ד יניב אינסל כמנהל מיוחד.

ביום 5/3/2020 עתר המנהל המיוחד לבית המשפט של הפירוק לאשר למנהל המיוחד להתקשר עם באי כוח החברה הנוכחיים לשם ייצוג החברה בתביעתה.

ביום 17/3/2020 אישר בית המשפט של הפירוק במסגרת בקשת המנהל המיוחד למתן הוראות - להמשיך את ניהול התביעה. עוד במסגרת הבקשה למתן הוראות עמד המנהל המיוחד על כך כי ככל שיתקבל אישור בית המשפט של הפירוק, תוגש בקשה לפטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

מכאן הבקשה שבפני.

טענות הצדדים

להלן יובא פירוט תמציתי ביותר של עיקרי טענות הצדדים;

לשיטת המבקשת בבקשתה אשר נתמכה בתצהיר המנהל המיוחד של החברה, לחברה אין יכולת כלכלית לממן את תשלום אגרת בית המשפט. נכון להיום קופת הפירוק ריקה, אין לחברה נכסים או מקור הכנסה. לחברה חובות גבוהים בסך של כ- 12.6 מיליון ₪, כשחלקם העיקרי של החובות הנטענים, נתבע על ידי בעלי המניות של החברה לרבות המשיב. לשיטת בעל התפקיד הדרך היחידה לחלק דיבידנד לנושי החברה, היא ניהול ההליך וזכייה בו ועוד קודם לכך מתן פטור מתשלום אגרה. המבקשת עומדת על כך כי גם ייצוג החברה נעשה על בסיס הצלחה בלבד. המבקשת מוסיפה ועומדת על סיכויי התביעה הגבוהים לשיטתה.

עוד עמדה המבקשת על כך כי המשיב הוא האחראי לפרוק החברה ומשכך אי מתן הפטור משמעו לתת לחוטא לצאת נשכר. בתגובתה לתשובה מוסיפה המבקשת ומציינת כי לא נעשתה פנייה לבעלי המניות והנושים משהם ממילא מעדיפים את טובתם האישית וגילו דעתם בעבר כי אין בכוונתם לשאת בתשלום האגרה, תגובה זו לא נתמכה בתצהיר.

המשיב עמד על כך כי המבקשת לא עומדת בתנאי המרכזי הקבוע בדין שעניינו העדר יכולת כלכלית. המבקשת לא הוכיחה כי היא פנתה לבעלי מניותיה או נושיה בכדי לגייס סכום האגרה. המשיב טען כי המבקשת העמידה בעבר כספים נדרשים לצורך תשלומים. עוד נטען כי בעלי מניות המבקשת ומנהליה הינם אנשים אמידים אשר יכולים לשלם סכום האגרה. אשר לסיכויי התביעה - אלו קלושים ביותר, סברת המשיב, בפרט נוכח השלב הדיוני בו נמצאת התביעה לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית. המשיב עמד על כך כי אין אף גורם רלוונטי לרבות המבקשת או גורמים הקשורים אליה אשר מעוניינים לנהל את ההליך, שכן אלו הסכימו זה מכבר לסיים ההליכים בפשרה אולם בעל התפקיד הוא "שכופה" ניהול ההליך על המבקשת. ענין זה מצביע, לשיטת המשיב, על סיכויי ההליך.

המדינה הציגה את המסגרת המשפטית לבחינת בקשה מסוג זה ועמדה על כך כי מן הבקשה נפקדת התייחסות לבעלי המניות, למנהלים ולנושים. לשיטת המדינה לא היה בידי המבקשת להוכיח עמידה בתנאים המצטברים של התקנות, נוכח חוסר פרוט.

תשובת כונס הנכסים הרשמי בוששה לבוא וזה הותיר ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט תוך הפנייה לעמדת המדינה לעיל.

דיון

המסגרת הנורמטיבית לענייננו נטועה בתקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז – 2007 (להלן: "תקנות האגרות"); נקבע כי על בעל דין המבקש פטור מתשלום אגרה לעמוד בשני תנאים המצטברים כתנאי לקבלת בקשתו:

העדר יכולת כלכלית – על המבקש להוכיח כי הינו חסר יכולת כלכלית לשלם את האגרה כנדרש. הוכחה כאמור מחייבת הגשת בקשה הנתמכת בתצהיר הכוללת תמונה מלאה ועדכנית אודות מצבו הכלכלי. לרבות פירוט הנוגע לרכוש בן זוגו, הוריו אם הוא סמוך על שולחנם ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו להגשת הבקשה (תקנה 14 (א) לתקנות האגרות).
כי ההליך מגלה עילה (תקנה 14 (ג) לתקנות האגרות).

וכך, ולהוכחת התנאי הראשון, עומדת למבקש חובה לחשוף בפני בית המשפט כל מידע אשר יש בו כדי ללמד על מצבו הכלכלי, כאשר ללא פרטים מהימנים הנתמכים במסמכים על הכנסות המבקש, רכושו, הוצאותיו, לא ניתן להיזקק לבקשה לפטור מאגרה (לעניין זה ראו לדוגמה רע"א 7764/05 יחזקאל דניאלי נ' פרקליטות המדינה ואח', (פורסם בנבו, 31.5.2006), וכן ע"א 254/07 לפיד נ' סמואל, (פורסם בנבו, 21.2.2007)).

בנוסף וכאמור, אין די בהוכחת העדר יכולת כלכלית לשלם אגרה, כשלעצמה, על מנת לזכות בפטור. בנוסף, על המבקש להוכיח, כי תביעתו מגלה עילה. ראו בענין זה בש"א 1236/91 מאור חיים נ' מדינת ישראל ואח' (פורסם בנבו, 16.7.1991):

"פטור אינו פועל יוצא של חוסר יכולת כספית בלבד. לצד נימוק זה צריכים להישקל, בכל מקרה, גם מהות התביעה וסיכוייה. מטעם זה קרה לו למבקש שאותו שופט או שופטים שונים, פעמים שפטרו אותו מאגרה ופעמים שלא. אל נכון צדק הרשם המלומד, שעיין בהחלטות נשוא הערעור, כי במקרה דנן לא היה מקום לפטור מאגרה ולו גם מהטעם האחד שסיכויי הערעור קלושים ביותר".

כנגד זכותו של מבקש הפטור שלא ייחסמו בפניו דלתות בית המשפט וכנגד זכותו לממש זכות הגישה לערכאות, אשר הוכרה על ידי הפסיקה כזכות מעין חוקתית, עומדות תכליות החובה לתשלום האגרה אשר בראשן, מימון שירותי בתי המשפט לבאי כותליהם ומבקשי סעדיהם, וכן מניעת ניצול לרעה של ההליך השיפוטי על ידי הגשת תביעות מופרזות ולא מבוססות שאין גורם מרתיע מהגשתן (לעניין זה ראו לדוגמה ה"מ 502/59 בנין וביצוע ואח' נ' קסטיאל ואח', (פורסם בנבו, 14.3.1960) וכן רע"א 430/07 מרית נ' מדינת אוקראינה (פורסם בנבו, 26.8.2007)).

כך או כך, ההישענות על הקופה הציבורית אמורה להית בגדר חלופה אחרונה ועל התובע, לרבות חברה תובעת, מוטלת החובה לשכנע בית המשפט, כי עניינו מצדיק הטלת עול ניהול תביעתו על כתפי הציבור (לעניין זה ראו בג"צ 3320/11 ד"ר צבי אורי מעוז נ' הנהלת בתי המשפט (פורסם בנבו, 11.5.2011)).

ודוקו, אף בהתמלא שני התנאים, אין הפטור ניתן באופן אוטומטי, וההחלטה בבקשה מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט.

עד כאן בכל הקשור לבקשה המוגשת על ידי יחיד, ואופן הבחינה העובדתי והמשפטי של בקשה מסוג זה. אשר לבקשה לפטור מאגרה המוגשת על ידי חברה בע"מ (לרבות חברה בפירוק) ההלכה המרכזית נקבעה על ידי כבוד בית המשפט העליון במסגרת רע"א 6344/10 הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת השרון נ' בלורי בע"מ (פורסם בנבו, 14.12.2011) (להלן: "ענין בלורי"). בסעיף 7 לפסק הדין נקבע כדלהלן:

"מתפקידו של בית המשפט לבחון את יכולתו הכלכלית של תאגיד במסגרת בקשה למתן פטור מאגרה בצורה יסודית. במובן זה, הבחינה הינה האם החברה עצמה יכולה לגייס ממקורותיה העצמיים את סכום האגרה. מהות השאלה לא השתנתה בתיקון תקנות האגרות. כאז כן עכשיו – על בית המשפט הדן בבקשה למתן פטור מאגרה לבדוק היטב את יכולתו הכלכלית של בעל דין. אמנם, גבולותיה של אותה הבדיקה כלפי היחיד צומצמו ברמת הרוחב – מבקש הפטור, בן או בת זוגו והוריו. ואולם בחינת יכולתו הכלכלית של בעל דין לא מצויה רק בבחינה אופקית, אלא מצריכה היא הסתכלות עומק. לשון אחר, סבורני כי עיקרו של הכלל הקבוע בתקנות האגרות אינו בדבר קרוב המשפחה הפלוני אליו יש לפנות בסיוע לתשלום האגרה – כי אם בבדיקה היסודית שיש לבצע ביחס ליכולתו של בעל הדין לשלם. כך כלפי היחיד. כך המצב לגבי חברה. יש לבצע בדיקה יסודית של יכולותיה הכלכליות של החברה, בין היתר, בהתאם לסוגה, מאפייניה, מבנה ההתאגדות שלה ונסיבותיה המיוחדות. בהקשר זה – בחינה המצב האמיתי של החברה – יהיה מקום להתייחס אף לבעלי מניותיה ומנהליה. [ ההדגשה אינה במקור – ט.ל.].

בעקבות ההלכה האמורה שנתה הפסיקה לא אחת כי על בעלי המניות לפרוס תמונה מלאה ועדכנית ביחס למצבם הכלכלי ולפרט אודות מקורות הכנסתם, תוך הצגת תלושי משכורת, תדפיסי חשבון בנק, פירוט בדבר הוצאותיהם וכיוצא באלה. ראו למשל אופן היישום בה"פ 50920-03-20 פיליפ כלכלה שיתופית בע"מ נ' ל.מ. עולם של כח אדם בע"מ (פורסם בנבו, 23.9.2020) שם נקבע כי:

"על בעלי המניות לפרוס תמונה מלאה ועדכנית ביחס למצבם הכלכלי ולצרף פירוט לגבי מקורות הכנסתם, תלושי משכורת, תדפיסי חשבון וחיוב כרטיסי אשראי, פירוט מקיף לגבי רכושם ואישורים מתאימים המצביעים על העדרו של רכוש. פירוט שכזה לא נעשה ביחס לאף אחד מבעלי המניות של החברה".

כחלק מהצגת תמונה עובדתית מלאה נקבע בפסיקה (הגם אם טרם כהלכה מחייבת) כי בנסיבות המתאימות תתחייב אף פניה לנושי החברה לצורך מימון תשלום האגרה וראו ע"א 2686/11 אלי בראשי ובניו, עבודות עפר ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 7.2.2013):

"בית המשפט היה מוכן להניח כי בנסיבות מסוימות קיימת חובה לפנות לנושי החברה בפירוק (רע"א 2134/06 קדמני נ' קדמני קורפוריישן בע"מ (בפירוק) [ פורסם בנבו] 29.8.2006); רע"א 1010/06 רו"ח צבי איציק – מפרק אריהנט טקסטיל בע"מ (בפירוק) נ'קמחי [ פורסם בנבו] (16.8.2007)), ואף הוצעו תבחינים שעל פיהם יוכל להכריע בית המשפט, למשל הבחנה בין מצב של פיזור הנשייה לבין סיטואציה בה קיים נושה עיקרי או יחיד (ראו ע"א 7602/09 בנק הפועלים בע"מ נ' CIBEL FINANCIER S.A פיסקה 10 לפסק הדין [ פורסם בנבו] (10.2.2011))".

מן הכלל אל הפרט

אפנה עתה ליישום המסגרת הנורמטיבית הכללית על ענייננו על פי המבחנים המנויים לעיל.
יכולתה הכלכלית של החברה - החברה לא השכילה להוכיח חוסר יכולת כלכלית באופן המצדיק מתן פטור מתשלום האגרה. ואמנם החברה נמצאת בהליכי פירוק, על כך אין עוררין, דא עקא שלא די בעובדה זו לבדה כדי להצדיק את מתן הפטור (ראו והשוו תקנה 14 (ד) (3) לתקנות האגרות). לו סבר מחוקק המשנה כי די בעובדת היותה של חברה בפירוק כדי להעניק לה פטור אוטומטי היה הענין מוצא ביטויו בתקנות – ולא כך הדבר. היה על החברה להציג תמונה עובדתית, שלמה ומלאה ביחס לנכסיה, ביחס ליכולתם הכלכלית של בעלי מניותיה ומנהליה, ובמקרה שבפני אף ביחס לנושיה (ענין בלורי הנ"ל).

בעל התפקיד הצהיר כי החברה נטולת נכסים – הצהרה זו מחמיצה, כך נדמה, את הנכס העיקרי של החברה. אותו נכס אודותיו הצהירה החברה בתצהירי עדות ראשית מטעמה כדלקמן: " הטכנולוגיה אשר פותחה בחברה מתקדמת ורלוונטית. קניינה הרוחני של החברה בבעלותה ויש לה זכות קיום מלאה" (סעיף 15 לתצהיר מאקס בלובבנד מיום 8.10.2018). ויוזכר בבסיס הסכמי ההשקעה אשר עומדים בלב ההליך העיקרי– מוצר – הוא קניינה הרוחני של החברה אשר אף לשיטת החברה מדובר בטכנולוגיה קיימת ובבעלות החברה. בהינתן נכס בעל פוטנציאל כלכלי נדרשות למצער הבהרות מה דינו של נכס זה. האם עשתה החברה ניסיון למכור את הנכס במסגרת הליך הפירוק בכדי להשיא רווחים לנושיה? מה שוויו של הנכס לשיטת החברה? ומדוע נכס זה לא יכול לממן תשלום האגרה?

זאת ועוד, במסגרת תשובתו לבקשה צרף המשיב פרוטוקול מתוך תיק הפירוק של החברה (מיום 14.4.2019) וכן הודעת עדכון של החברה בעקבות הדיון הנ"ל (מתאריך 30.5.2019) בגדרי ההודעה ובהמשך לדיון הנ"ל צוין כי הועברו לעובדי החברה "הצעות נדיבות" כדי לייתר המשך בירור בקשת הפירוק אולם אילו נדחו. גם כאן מתחייב פירוט אשר נפקד מן הבקשה ואף מן התגובה לתשובה; כיצד השכילה החברה להעביר אותן הצעות נדיבות? מהו המקור הכלכלי המממן ההצעות הנ"ל ? העדרו של הפירוט פועל לחובת המבקשת ומטה גם הוא דין בקשתה לדחייה.

הפטור המתבקש עתה הינו מתשלום המחצית השנייה של האגרה. עובר להגשת הבקשה שולמה המחצית הראשונה של האגרה, כמו גם ערבון הופקד בקופת בית המשפט להבטחת הוצאות המשיב [ובסך של 120,000 ₪; החלטת בית המשפט מיום 11.7.2017 (כב' השופטת אברהמי)]. כיצד הצליחה החברה לגייס את אותם כספים? מדוע אותו מקור לא ישכיל לממן גם את המחצית השנייה? באשר לשתי שאלות מהותיות אלו לא בא פירוט בגדרי הבקשה או התגובה לתשובה כלל. יש לזכור – העובדה כי החברה נמצאת בהליכי פירוק היא ענין נתון מראשית ההליך המשפטי (כניסת החברה להליכי פירוק נעשתה ממש ובסמוך להגשת תביעה זו) מצבה של החברה, אם כן, לא השתנה מאז הגשת התביעה – כיצד השכילה החברה לאורכו של הליך לעמוד בתשלומים המוטלים עליה מכוחו של דין – לא אדע. בהקשר זה יוזכר כי הבקשה הוגשה טרם כניסת תקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט 2018 לתוקפן כך שעמדה למבקשת זכות קנויה להגיש תגובה לתשובת המשיב. זכות שאף נוצלה על ידה. התשובה שבאה היתה לאקונית במיוחד, נעדרה תצהיר ולא באה אף בגדריה תשובה לכל התמיהות שהועלו. תמיהות אלו מעמידות את החברה כמי שלא השכילה להוכיח דלותה הכלכלית המצדיקה פטור מתשלום אגרת בית המשפט.

בכדי לא לצאת חסרים ומשהוזכר ענין הפקדת הערבון על ידי המבקשת אציין כי סברת המבקשת שהחלטת בית המשפט המורה על הפקדת ערבון מעידה בהכרח על מצבה הכלכלי של החברה אינה דקא פורתא. עת עסקינן בחברה ההחלטה על הפקדת ערבון להבטחת הוצאות הצד שכנגד היא ברירת המחדל (רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת) ופטור ממנה היא החריג. המבקשת לא הוכיחה אחרת ולכן ברירת המחדל בעינה. בוודאי לא ניתן ללמוד מכך כי הוכח חוסר יכולת כלכלית – משזה מהווה נתון בבקשה זו.

הטיעון החסר בעניין מצבה הכלכלי של החברה משתקף במלוא עוצמתו בהעדר פירוט הנוגע לבעלי מניותיה ומנהליה של החברה;

בהתאם לעניין בלורי הנ"ל וכפי שצוין כבר לעיל, בעת בחינת מצבה הכלכלי של חברה מתחייבת בחינת מצבם הכלכלי של בעלי מניותיה ומנהליה. זוהי " הסתכלות העומק" אותה מחייב בית המשפט העליון בענ יין בלורי. המבקשת לא השכילה להציג בדל מידע באשר ליכולותיהם הכלכליות של בעלי מניותיה ומנהליה אשר לטענת המשיב, ואף לא מן הנמנע, הם עתירי ממון.

בתגובה לתשובה וללא תצהיר ציינה המבקשת כי בעל התפקיד "לא מצא לנכון" (סעיף 7 שם) לפנות לבעלי מניותיה שהם גם נושיה מאחר שאלו גילוי דעתם בעבר במסגרת התכתבות שצורפה בין באי כוח בעלי המניות לבאי כוח המשיב כי אין ברצונם להמשיך בניהול ההליך בכדי שתוסר מעליהם חרב האיום הנגדי בדמות תביעת המשיב (להלן: "תכתובת המגעים לפשרה" - התכתובת בשלמותה בתיק בית המשפט כצרופה לבקשה מספר 51). דא עקא שהניסיון ללמוד מתכתובת המגעים לפשרה האמורה את מה שאין בה – נעדר עיגון. וכך, התכתובת, מלמדת שאכן היה ניסיון להגיע להסכמות המבוססות על דחייה הדדית של תביעות. משניסיון זה לא צלח והתביעות ממשיכות להתנהל אין זה מתחייב כי בעלי מניותיה או נושיה לא יהיו מעוניינים לנהל ההליך בפרט שאף לשיטת המבקשת ממילא תביעת המשיב תיוותר תלויה ועומדת נגדם.

ויודגש, משחרב התביעה לא מוסרת יתכן שתגבר המוטיבציה לשלם את האגרה. המנהל המיוחד בחר שלא לפנות לאותם הגורמים (אף לשיטת המבקשת) ומשכך לא מוצתה הבדיקה בדבר חוסר יכולתה הכלכלית של החברה. ודוקו, פניה לבעלי המניות חייבת להיעשות, אלו חייבים להתכבד ולפרט אודות מצבם הכלכלי , אם הם מבכרים שלא לשתף פעולה ענין זה מקרין בהכרח על הוכחת העדר היכולת הכלכלית של החברה. ולמעשה על אי הוכחתה.

הטענה הנ"ל בדבר העדר מוטיבציה של בעלי מניותיה שהם גם נושיה לנהל את ההליך (הנלמד לכאורה מהצרופה לבקשה 51) היא חרב פיפיות. שהרי שבשים לב למצבת החובות הנטענת – ולו אכן תצלח דרכה של החברה בתביעתה (כך שהנושה המרכזי שלה - הוא המשיב - יחדל להיות נושה) הרי שזו צפויה להעשיר קופתה באופן ניכר ומתוך כך את כיסיהם של בעלי מניותיה ונושיה. אם חרף הסיכוי הנטען שבעלי המניות, ירוויחו מההליך הם מבכרים שלא לנהלו – נדרשת הבהרה בתצהיר. העדרה של הבהרה משליך מיניה וביה לא רק על הוכחת יכולותיה הכלכליות של החברה אלא גם על סיכויי ההליך כפי שהם מוערכים על ידי הקרובים ביותר אל החברה.

הטענה כי חששם של בעלי המניות (הם גם הנושים העיקריים) הוא מקשיי גבייה ולכן האגרה לא תשולם על ידם – מלבד העובדה שנטענת ללא תצהיר (ולא די במכתב בא כוחם כחלק ממשא ומתן לפשרה) הרי שגם לגופה מדובר בטענה מוקשית. שכן גם אם אהיה מוכנה להניח שאכן בעלי המניות, שאמורים להיות בעלי האינטרס המובהק בניהול ההליך, סבורים שמדובר בהליך חסר תכלית ותוחלת - מה לנו לנהל הליך חסר תוחלת זה ועל חשבון משלם המיסים?

מסקנתי בנקודה זו כי המבקשת כשלה בהוכחת התנאי הראשון בדבר חוסר יכולת כלכלית. בהינתן תנאים מצטברים ניתן היה לסיים הדיון כאן. בכדי שלא לצאת חסרים אוסיף כדקלמן-

עיתוי הגשת הבקשה; בהתאם לתקנה 14 (א) לתקנות האגרות בקשה לפטור מאגרה צריכה להיות מוגשת עם פתיחתו של הליך: "בעל דין הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה יצרף לתובענה עם הבאתה לראשונה בית המשפט בקשה לפטור..". הבקשה שבפני הוגשה בחלוף כחמש שנים מפתיחתו של ההליך [2.8.20]. נהיר כי יהיה בשינוי נסיבות המקרין על יכולת כלכלית של בעל דין כדי לשנות את מועד הגשת הבקשה. בענייננו לא נטען וממילא לא הוכח כי חל שינוי נסיבות כלשהו המצדיק הגשת הבקשה במועד בו הוגשה ובניגוד להוראות התקנות. דווקא המבקשת היא זו שעמדה על כך כי כבר בסמוך לפתיחת ההליך היא נכנסה להליכי חדלות פרעון כך שמצבה הכלכלי לא השתנה. גם ענין זה מטה דין הבקשה לדחייה.

אשר לסיכויי התביעה – אכן ככלל בחינת סיכויי ההליך בעת הגשת בקשה לפטור מאגרה - היא בחינה ראשונית, לכאורית (רע"א 7659/14 מדינת ישראל משטרת ישראל נ' עובד רפול, (פורסם בנבו, 11.2.2015)). בחינה לכאורית ראשונית מלמדת כי לא ניתן לבטל את סיכויי התביעה. ובכלל זה את הטענות הנוגעות להסכמי ההשקעה החתומים על ידי המשיב, את טענות המבקשת כי כלל טענות המשיב הן כאלו שבאו בדיעבד ולא בזמן אמת. אך בענייננו וענין זה לא זכה להתייחסות כלל במסגרת הבקשה או התגובה לתשובה – עיתוי הגשת הבקשה מחייב, כך נדמה, ניתוח אקטואלי, עדכני למועד הגשת הבקשה. בעת הזו הצדדים נמצאים לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם. התנהלו קדמי משפט ותזכורות במעמד הצדדים. המשיב נחקר על תצהירו. חזרה סתמית על סיכויי התובענה באופן דומה עד זהה לניתוח שנעשה במסגרת תשובה לבקשה להפקדת ערבון (שהוגשה לפני כשלוש שנים) לא יכול לעמוד. ודוקו, סיכויי התביעה הם ענין "מתגלגל" לא דומים סיכויי התביעה בעת הזו לסיכוייה בראשיתו של הליך והיה על המבקשת להתכבד ולערוך פירוט בעניין זה.

כך או אחרת בחינה אקטואלית, הגם אם נפקדה מהבקשה, היתה מלמדת כי לא ניתן לשלול סיכויי התובענה וזאת בהתאם למבחן המקל שהתוותה הפסיקה בקשר עם בקשות לפטור מאגרה. גם בחינה אקטואלית היא בחינה בסיסית שאין בה כדי לטעת מסמרות אודות טיב הראיות, או אודות מהימנות העדים. בנסיבות אלו איני סבורה כי סיכויי התביעה קלושים.

אני מוצאת לנכון להוסיף את הדברים הבאים – לסברתי בעת בחינת סיכויי התביעה לא מן הנמנע כי יש לשקול אף את סיכויי הגבייה. שהרי גם תביעה עם סיכויים משפטיים מובהקים מניבה תועלת לבעל הדין התובע – בהינתן הצלחת הגבייה של פסק הדין. פסק דין המקבל תביעה, כנגד מי שלא יכול או לא מתכוון לפרוע אותו אין בו תועלת. הן ב"כ כנ"ר בתיק הפירוק, הן בעלי מניות החברה ונושיה עמדו על הצורך לבחון את המשך ניהולו של ההליך בשים לב לשאלת סיכויי הגבייה אף המנהל המיוחד עמד על כך במסגרת תיק הפירוק. הבחירה להמשיך לנהל את ההליך חרף החשש מסיכויי גבייה קלושים ואגב כך להישען על הקופה הציבורית הוא ענין שאין לאפשר. נדמה שהדברים נכונים בפרט עם כניסת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 לתוקף, אשר ביססו, עלי ספר, את התורה שבעל פה שהיתה נהוגה עד אותה עת בקשר עם מחויבותו של בית המשפט לאזן בין האינטרסים השונים בניהול הליך משפטי; לרבות האינטרס הציבורי ולהעמיד לנגד עיניו אף חסכון במשאבי זמן ועלויות [תקנה 5].

שיקולים נוספים – אף אם היה בידי המבקשת לבסס זכאותה על יסוד תנאי תקנה 14 מלאכתו של בית המשפט לא מסתיימת כאן. כאמור לעיל - הפטור אף לאחר הוכחת התנאים אינו אוטומטי ונתון לשיקול דעתו של בית המשפט על יסוד מערכת הנסיבות הכוללת. מתן פטור מתשלומה של אגרה צריך להיות מוצא אחרון של בעל דין, לרבות חברה בפירוק. בענייננו מתן פטור מתשלומה של אגרה והישענות על הקופה הציבורית מעורר תחושה לא נוחה, לשון המעטה. מאחורי חברה, כל חברה גם זו בפירוק עומדים בעלי מניות, מנהלים, נושים אשר להם אמור להיות עיקר האינטרס בהתנהלותה של חברה. בין אם לצורך השאת רווחיה, בין אם לפרוע חובה כלפיהם. בענייננו, וכך נטען על ידי המבקשת, כל הגורמים הרלוונטיים מתנערים מן החברה, וסיבותיהם עימם. נדמה כי בעל התפקיד נושא את החברה כמו גם ההליך כולו על כתפיו. הוא זה המניע אותו הוא המבקש לקדמו. אכן המוטיבציה המיוחדת של בעל התפקיד לא נעלמה מעיני; דא עקא כי העיקר הוא - העדר המוטיבציה של כלל הגורמים אשר אמורים להיות גורמים מעוניינים. העדר המוטיבציה יש בו כדי ללמד על האופן בו הם רואים את ההליך, את סיכוייו, את סיכוייה של החברה לפרוע את חובותיהם. אם הגורמים אשר עומדים מאחורי החברה מסרבים לתת כתף במאמץ שאמור להיות משותף בניהולו של הליך שאמור להניב תועלת לחברה, לבעלי מניותיה הם גם נושיה העיקריים, בוודאי שלא ניתן לצפות מהציבור לתת כתף במאמץ הנ"ל.

עוד בבחינת השיקולים הנוספים - עמדה החברה על כך כי המשיב הוא שהוביל את החברה לעברי פי פחת מה שמצדיק לשיטתה מתן הפטור. על מעגליות הטיעון עמדה כבר כב' השופטת אברהמי בהחלטתה בה הורתה למבקשת להפקיד ערבון לטובת המשיב מיום 11.7.2017, וראו: " בטענה כי הנתבע אחראי למצבה של החברה יש מידה של הנחת המבוקש"; אוסיף מצידי כי אכן מדובר בניסיון לרתום העגלה לפני הסוסים. תתכבד המבקשת תגייס האגרה, תשלמה, ותבורר טענתה מי גרם לקריסתה הכלכלית.

מתן פטור כתלות בסיכויי ההליך – גם עתירה חלופית זו של המבקשת – דינה דחייה. לו היתה המבקשת עומדת בתנאים המתחייבים למתן פטור מתשלום האגרה – או אז היה על בית המשפט לשקול את האפשרות לפיה הפטור שיינתן יהיה מותנה בתוצאות ההליך, כך שחרף עמידה בתנאים והיה ותזכה בתביעתה תשלם המבקשת חוב האגרה בתום ההליך. דא עקא שחלופה זו תלויה אף היא בהתממשותם של תנאי התקנה ומבחני הפסיקה (רע"א 3106/16 עו"ד יעקב כהן המפרק הקודם לקלרין טבריה חברה לבניין בע"מ (בפירוק) נ' עו"ד איתן ארז מפרק קלרין טבריה חברה לבניין בע"מ (בפירוק), (פורסם בנבו, 30.11.2017)). משכשלה המבקשת בהוכחתם אף דינה של חלופה זו – לדחייה

מהטעמים האמורים, על משקלם המצטבר , אני מורה על דחיית הבקשה. המבקשת תשלם המחצית השנייה של האגרה בהתאם למועדים הנקובים בדין שאחרת התביעה תימחק. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בגין שכ"ט ב"כ בסך של 7,500 ₪.

המזכירות תביא לעיון המותב העיקרי בתיק.

ניתן בסמכותי כרשמת.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשפ"א, 04 מאי 2021, בהעדר הצדדים.