הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 4032-08-16

מספר בקשה: 61

לפני
כבוד ה שופטת תמר אברהמי

מבקשות

  1. גינדי מגדלי הלאום בע"מ
  2. גינדי החזקות דירות מפוארות (2006) בע"מ
  3. גינדי החזקות פרויקט המשתלה בע"מ
  4. ג'י.אל.אי. גינדי בניינים בע"מ
  5. ג'י.אל.איי גינדי החזקות רמת-גן שותפות מוגבלת

ע"י ב"כ עו"ד איל רוזובסקי, עו"ד יעל אנטונלי ועו"ד מאיה בן-גל
[ממשרד מיתר, ליקוורניק, גבע, לשם טל ושות', עורכי דין]

נגד

משיבה
א. דורי בניה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דוד חמו ועו"ד רוית קורן
[ממשרד מ. פירון ושות', עורכי דין]

החלטה

1. לפני בקשה לגלות ולהעביר לעיון את כל התקשורת (מכתבים, דוא"ל, סיכומי ישיבה ועוד) שבין המשיבה לבין עורכי דינה "בקשר עם גינדי או הפרויקטים הנדונים בהליך זה ואשר רלוונטיים למחלוקות נשוא ההליך".

2. ההליך אליו מתייחסת הבקשה תואר בהחלטות עבר שניתנו בשפע בקשות המוגשות בו חדשות לבקרים, ובכלל האמור החלטות מהתאריכים: 7.9.2016, 5.2.2017, 15.4.2017, 4.7.2017, 11.10.2017, 8.2.2018.

לענייננו די לציין כי מדובר בתביעה ותביעה שכנגד בין המשיבה (להלן: "דורי") לבין חברות-פרויקט מקבוצת "גינדי" העוסקות בייזום פרויקטים למגורים (להלן: "חברות גינדי" או "גינדי"). בין חברות גינדי לבין דורי נחתמו הסכמים לעניין הקמת כל אחד מהפרויקטים.

3. בבקשה הנוכחית יוצאת גינדי מתוך הנחה שהמסמכים אשר את גילויים היא מבקשת הם מסמכים עליהם חל חסיון עו"ד-לקוח (ואולי אף חסיון מסמכים שהוכנו לקראת משפט). לפי הטענה, דורי ויתרה על החסיון ולכן זכאית גינדי לגילוי מלא. הטיעון נסמך על מסמכים - מוצגים 40ב ו-49 - שנכללו על ידי דורי בתצהירים ותיק מוצגים אותם הניחה בתיק לקראת שלב הראיות.

4. קיימת פסיקה לא מעטה בענין ויתור לקוח על חסיון ולחלק ניכר ממנה הפנו הצדדים עצמם. חלק מעיקריה יוזכר בהמשך. ר' למשל: רע"א 6701/17 שקל סוכנות לביטוח (2008) בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (25.10.2017) (עניין שקל); רע"פ 761/12 מדינת ישראל נ' מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ (29.11.2012) (עניין מקור ראשון); רע"א 1863/98 י. מזרחי קבלנות כללית בע"מ נ' סלנט (20.4.1998); ע"א 44/61 אהרון רובינשטיין ושות' בע"מ נ' מפעלי טכסטיל נצרת בע"מ, פ"ד טו 1599 (7.7.1961); ה"פ (מחוזי ת"א) 10675-01-18 שיפטן נ' פלג (3.12.2018); ת"צ (מרכז) 24266-03-16 רובנסקי נ' ניופאן בע"מ (5.6.2017) (עניין רובנסקי); ת"צ (מחוזי ת"א) 21851-03-15 וינברגר נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (22.6.2016)).

ור' גם: לימור זר-גוטמן "הבטחת תקשורת חופשית בין עורך דין ללקוח באמצעות חיסיון עורך דין-לקוח וחובת הסודיות האתית – קריאה לרפורמה" ספר דיויד וינר על משפט פלילי ואתיקה 98 (תשס"ט) (להלן: " זר-גוטמן"); יעקב קדמי על הראיות חלק שלישי (2009), עמ' 1094-1091 .

הערה: ככלל, עוסקת הפסיקה בשאלת ויתור על חסיון עו"ד-לקוח. זה גם מוקד הדיון שלפני ולנוכח 'מוחלטות' חסיון עו"ד-לקוח, ניתן לצאת מהנחה כי מסמכים אשר יקבע כי בוצע לגביהם ויתור על חסיון עו"ד-לקוח, מתייחס הוויתור גם לחסיונות יחסיים כמו הכנה לקראת משפט (ר' למשל דברי כב' השופט עמית בעניין מקור ראשון, סע' 4). הצדדים לא הרחיבו בסוגיה.

5. השאלה העומדת על הפרק היא האם יש לראות בצירוף המסמכים הנזכרים ע"י דורי משום ויתור על חסיון באופן הנטען והצדקה לגילוי שנדרש. נבחן את המסמכים לגופם.

6. מוצג 40ב הוא תכתובת דוא"ל בין עורכי דין לגבי פעילות למול עירייה, להסדרת כתב אישום שהוגש כנגד גינדי בעניין עבודות באחד הפרויקטים. טיפול בכך היה אחד ממחויבויותיה החוזיות של דורי כלפי גינדי בהסכם ההיפרדות מיום 2.2.2016 ("הסכם ההיפרדות"). דורי סבורה כי אין לראות בצירוף מסמכים אלה משום ויתור גורף על חיסיון עו"ד-לקוח ממספר טעמים. די לנו בטענה, כי מלכתחילה אין מדובר בתכתובת שחל עליה חסיון. לפי טענה זו יש לראות בעצם הפנייה לעוה"ד הנזכרים בתכתובת (עוה"ד אביאני ובוסי) משום פנייה משותפת וכי במקרה של פנייה משותפת, דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח אחד לבין עורך הדין בעניין המשותף, אינם חסויים מפני הלקוח האחר (רע"א 5042/10 בבין נ' חמלניצקי (11.10.2010) ; ע"א 442/81 גרומט נ' סרוסי, פ"ד לו(4) 214 (3.10.1982)). כאשר דורי נכונה לקבל כי אין על מסמכי מוצג 40ב חיסיון מלכתחילה, אין קושי בצירופם כמוצג. במקביל, לנוכח הרלוונטיות יש להורות לה לגלות ולהעביר לעיון את מלוא התקשורת שבי נה לבין עוה"ד אביאני ובוסי לגבי אותו כתב אישום. ר' גם החלטתי מיום 28.6.19 ועמדת דורי שהוגשה בעקבותיה. אציין כי לתוצאה דומה ניתן להגיע גם אם נקבע חיסיון של מסמכי מוצג 40ב'. בנסיבות העניין ועל רקע הפסיקה (ר' להלן) יש לראות בצירוף המוצג משום ויתור על חיסיון עו"ד בסוגיה זו, אין לאשר חשיפה סלקטיבית ויש להורות על גילוי של מלוא תכתובת זו. מנגד, בשים לב למהות, הקשר ותכלית צירוף המוצג, אין ללמוד ממנו ויתור גורף על חיסיון עו"ד-לקוח לגבי כל תקשורת בין דורי לעורכי הדין בכל עת לגבי כל אחד מהפרויקטים שנכללים בהליך.

7. המסמך הנוסף שצורף ע"י דורי הוא מוצג 49. זהו דוא"ל מיום 24.2.2016 מאת עו"ד רז כהן ניסן, היועץ המשפטי הפנימי של דורי, אל גורמים שונים בחברה ובהם חברי הנהלה וכן אל מי ששימשו אותה עת כעורכי דין חיצוניים שלה (והתכתבו עם באי כוחה של גינדי). בדוא"ל מתייחס עורך הדין פרטנית אל סעיפי מכתב שהגיע מטעם גינדי. ככל הנראה הכוונה היא למכתב מיום 22.2.2016 (מוצג 47) בו הודיעה גינדי על ביטול הסכם ההיפרדות תוך העלאת טענות בדבר הפרה לכאורית של ההסכם ע"י דורי.

8. מוצג 49 הוא מסמך פנימי בין לקוח לבין עורכי דינו ומכל מקום, וודאי מסמך שנועד להיות חסוי. דברים ברוח זו מצוינים ברישא המכתב עצמו, כהאי לישנא: "שלום, המסמך הבא הוא מסמך פנימי בחברה ואין להוציאו או להעבירו לשום גורם מחוץ לחברה". המכתב נוגע לסוגיה שבבסיס המחלוקת בין הצדדים (כשרות ביטול הסכם ההיפרדות) והוא הוכן בזמן אמת.

9. דורי מצאה לנכון לצרף את המוצג על מנת להסתמך עליו כראייה לתמיכת עמדתה. דורי טוענת כי אין ללמוד מצירוף זה ויתור על חסיון עו"ד-לקוח שכן מדובר ב"צילום מצב" של תמונת מסירת מסמכים לגינדי כפי שנרשמה בזמן אמת. נטען כי אין מדובר בפנייה לקבלת יעוץ משפטי וכי אין מדובר ב"חשיפה סלקטיבית" של מסמכים. נטען במודגש , כי לא ניתן כיום לדעת מהם המסמכים והמידע שהועברו לגינדי בזמן אמת (וכי לגבי כך אין מחלוקת) ולכן ראתה דורי לנכון לצרף מסמך המצלם בזמן אמת את עמדתה בענין מה שנמסר לגינדי, הגם שהנטל להוכיח את אשר לא הועבר, מוטל לפתחה של גינדי.

גינדי דוחה את טענות דורי וסבורה כי אין אלא להורות שדורי ויתרה על מכלול החסיון שבין עוה"ד ללקוח במסגרת הליך זה ולהעביר את המסמכים לידיה.

10. חשיפת פרטים מתוכן התקשורת שבין עורך הדין והלקוח אכן יכולה להיחשב כוויתור על החיסיון. אמירה המצוטטת תדירות בפסיקה היא כי "הברירה בידי הלקוח אם לשמור על החיסיון או לוותר עליו, אך לא ניתן לוותר על החיסיון לחצאים ולרביעים", כך יצומצם "החשש להזרמה סלקטיבית ומגמתית של המידע, לעיתים תוך סילוף האמת ושימוש במידע כחומר ביד היוצר" (עניין מקור ראשון, שם).

11. ככלל, כאשר לקוח מוותר על חסיון, על הדבר להיעשות מדעת ותוך הבנה של משמעות הוויתור. ויתור לקוח על חיסיון יכול להיעשות גם במשתמע, לרבות על דרך העברת מסמכים, אולם נראה כי הפסיקה נוטה לדעה כי גם אז על בית המשפט להשתכנע כי עולה מההתנהלות שהלקוח ויתר על החיסיון (עניין רובנסקי, סע' 58).

הדבר מתיישב עם העמדה שהובעה בספרות בעקבות פסיקה אמריקאית, כי במקרים בהם מסמכים הועברו לצד שכנגד בשוגג, מן הראוי שלא לראות בהעברה השגויה משום ויתור על החיסיון (זר-גוטמן, עמ' 100-97 ). יכולה כמובן לעלות שאלה לגבי מהות או גבולות השגיאה; למשל, האם יש להתייחס באופן שווה להעברת דוא"ל/פקס' לכתובת שגויה (טעות טכנית) ולצירוף מסמך כנספח בתצהיר (טעות בשיקול הדעת).

12. מכל מקום, בניגוד לטענת גינדי (סע' 15 לתגובה לתשובה), "שאלת תכלית החשיפה היא רלבנטית. ניתן ללמוד ממנה אם אכן מנסה... להיבנות על 'חשיפה סלקטיבית' של תכני ההיוועצות עם עורך הדין, ואם חשיפת עצם הפנייה (ותוכן השאלה שנכללה בה) מלמדים על ויתור על החיסיון" (עניין שקל, סע' 13).

13. במקרה שלפנינו תכלית החשיפה היתה לשקף מה היתה עמדת דורי בזמן אמת לגבי העברת מסמכים ומידע (השוו: עניין שקל). לא שוכנעתי כי יש ללמוד מצירוף המסמך ויתור על חיסיון. ככל שתאמר כי יש לראות בכך ויתור על חיסיון, ברי מתוך הטיעון וההקשר כי מדובר בשגגה ודומני כי המחיר ה"נתבע" לגביה הוא גבוה ולא מידתי (ר' עוד להלן). מנגד, אין לאפשר לדורי להנות מחשיפה חלקית, שממילא לא ניתן לתת לה משקל של ממש כאשר "הסביבה" נותרת עלומה – כלומר, כאשר אין לפנינו את ההתייחסויות בע"פ או בכתב של נמענים, תכתובות המשך בהן שינויים או תיקונים ככל שהיו, וכו'. משכך ולאחר שנתתי דעתי גם לעמדות הצדדים כפי שהוגשו לאחר החלטתי מיום 28.6.2019, מוצג 49 "ימחק" ולא ישמש כראייה.

14. אוסיף מעל לדרוש: גם אם היה מקום לסבור כי מדובר בוויתור על חיסיון וכי אין מקום לאפשר "תיקון" של השגגה, הרי שדרישת הגילוי שהוצבה ע"י גינדי היא גורפת ביותר וחסרת כל מידתיות. בעוד מדובר בדוא"ל המשקף עמדה פנימית לגבי טענות שהעלתה גינדי לגבי (אי) מסירת מסמכים ומידע בהתאם להסכם קונקרטי (הסכם ההיפרדות) אשר נוגע לשני פרויקטים, הדרישה הועלתה באופן כללי ונרחב לגבי כל תקשורת בין דורי לעורכי דינה לגבי כל 5 הפרויקטים עליהם נסוב ההליך, ללא סיוג של ממש ואף כאשר אין קשר בין נושא הדוא"ל לבין הסוגיות בתקשורת האחרת.

בניגוד למוצג 40ב אשר לגבי צירופו ציינה גינדי אפשרות להעברת מסמכים הקשורה לו (סע' 13 לתגובה לתשובה), לגבי מוצג 49 דבקה גינדי בעמדה חסרת פשרות (סע' 21 לתגובה לתשובה). לא הוצע "טווח כלשהוא" אותו ניתן היה לשקול כהיקף מסמכים שיש לראות את דורי כמי שוויתרה על חיסיון לגביהם (ולא מצאתי לנכון להציע הצעות שאיש לא העלה). מקובלת עלי טענת דורי כי הדרישה היתה בלתי סבירה ואולי אף נגועה במידה של חוסר תום לב. יתכן אף כי די היה בכך כדי לדחותה.

15. סוף דבר - על דורי לגלות ולהעביר לעיון גינדי את מלוא התכתובות (דוא"ל, אחרות, תרשומות שיחה, תקשורת אחרת) שבין הגורמים השונים בה לבין עוה"ד אביאני ובוסי לגבי כתב האישום מושא מוצג 40ב. מוצג 49 יחשב כ"מחוק" ולא ישמש כראייה.

16. בשקלול הנסיבות, לרבות אלה העולות מתוך החלטה זו לעיל, מחוייבת גינדי בהוצאות דורי אך זאת בסך מתון באופן יחסי של 5,000 ₪.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ט אב תשע"ט, 20 אוגוסט 2019, בהעדר.

____________________
תמר אברהמי, שופטת