הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 39440-05-16

לפני
כבוד ה שופט מגן אלטוביה

המבקשים:

  1. נייס אנד פופ בע"מ ח.פ 512557844
  2. יפתח שביט ת.ז XXXXXX000

ע"י ב"כ עוה"ד משה בר

נגד

המשיבה:

קרן דניס ת.ז XXXXXX153
ע"י ב"כ עוה"ד גבריאל קרמר

החלטה

בדיון מיום 6.2.2017 ביקש ב"כ המבקשים (הנתבעים) לסלק את התביעה על הסף מהטעמים שלהלן:

המבקשים הגישו לרשם סימני המסחר בקשה למחיקת סימן המסחר שבבעלות המשיבה (התובעת), ולטענתם "אם יקבל הרשם את בקשתנו איך אדוני יכול לדון בשאלה זו כרגע שההליך תלוי ועומד בפני הרשם?".

לטענת המבקשים, התובעת לא פירטה את העובדות המקימות לה עילה של איסור לשון הרע. בעניין זה טען ב"כ המבקשים: "או שמגישים כתב תביעה מפורט או מוחקים כך זה לא יכול להישאר.

השטיחים שמשווקת המשיבה ראויים למצער להירשם כמדגם ובהתאם להוראות סעיף 7 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח – 2007, לא יכולה המשיבה לקבל זכות יוצרים ביחס לשטיחים, ובלשון ב"כ המבקשים: "הנה כי כן, אם נעיין בסעיף 68 לכתב התביעה, נראה שעילת התביעה היא הפרת זכות יוצרים המתייחסת לאותה הפרת שטיחים ולכן אין סמכות לתת".

המשיבה מתנגדת לבקשת המבקשים ובמסגרת הדיון מיום 6.2.2017 טען בא כוחה כדלהלן:

המבקשים לא הגישו התנגדות לבקשה לרישום סימן המסחר "המרוקאית" שבבעלות המשיבה, ומשנרשם סימן המסחר כדין זכאית המשיבה להגנה מפני הפרתו על ידי המבקשים.

בכתב התביעה המתוקן מפרטת המשיבה את אופן התנהלות המבקשים אל מול לקוחות המשיבה ובין היתר, נטען כי המבקשים פונים אל יצרנים ומצביעים על המשיבה כמי ש"עלולה לתפור אותם", וזה לשון הרע ברור.

המבקשים נטלו צילומים של מוצרי המשיבה ובאמצעותם הם משווקים חיקויים של מוצרי המשיבה . למשיבה זכות יוצרים בצילומי המוצרים שלה והשימוש שעושים המבקשים בצילומים אלה מהווה הפרה של זכות יוצרים. אשר לשיווק השטיחים, יש בכך הפרה של התחייבויות המבקשים בהסכם שבין המשיבה לבין המבקשים .

דיון

בסעיף 43 לכתב התביעה המתוקן, נטען:

"השם "המרוקאית" הינו סימנה המסחרי הרשום של התובעת (מס' 284920), החל מיום 8.5.16, בקשר עם מוצרים בסיווג 27, ובכלל זה שטיחים, מרבדים, מחצלאות, לינולאום וחומרים אחרים לכיסויי רצפות, וכן וילאות קיר (להלן: "הסימן הרשום").
הנתבעים העתיקו מהתובעת את הסימן הרשום "המרוקאית", ועושים בו שימוש בקשר למוצרים שהם מפיצים, ושמקורם אינו בתובעת. בכך מפרים הנתבעים את סימנה המסחרי הרשום של התובעת, מעוולים כלפיה בגניבת עין ומתעשרים שלא כדין על חשבונה".

כל עוד לא בוטל רישום סימן המסחר שבבעלות המשיבה על ידי רשם סימני המסחר, תעודת רישום סימן המסחר (נספח 4 לכתב התביעה המתוקן) מהווה ראיה לכאורה לבעלות המשיבה בסימן המסחר ובית המשפט כאן מוסמך לדון בטענות המשיבה להפרת סימן המסחר. משכך, אין בטענת המבקשים בדבר הליכים המתנהלים בפני רשם סימני המסחר כדי להצדיק את סילוק התביעה כאן על הסף.
אפשר שמטעמי יעילות יהיה מקום להמתין עם בירור המחלוקת בעניין תוקף סימן המסחר עד להכרעת רשם סימני המסחר ואיני מביע עמדה בעניין זה לפי שהצדדים לא טענו בעניין. אם וככל שמי מהצדדים ימצא לנכון לעכב את הדיון בעניין סימן המסחר עד להכרעת רשם סימני המסחר, יתכבד ויגיש בקשה מתאימה בהתאם להוראות תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

בסעיפים 35, 36, 37, 38 ו – 39 לכתב התביעה המתוקן, נטען:

"הנתבעים פנו אל מפיץ של התובעת, ותוך שימוש באיומים ובטענות כוזבות גרמו למפיץ זה לחזור בו מהזמנה שהזמין מהתובעת, בסך של 150,000 ₪, ולהימנע מהפצת מוצריה...
התובעת יצרה קשר עם מפיץ נוסף אשר התלהב ממוצריה והביע נכונות להפיצם, אך נסוג בו לאחר שהנתבע 2 פנה אליו והודיע לו כי יחבל בהפצה וכי אסור לתובעת לעשות שימוש במוצרים שהיא מתכוונת למכור לו.
הנתבע 2 פנה ופונה אל מפיצים פוטנציאליים נוספים של התובעת, מאיים עליהם לבל יסחרו עם התובעת, טוען בפניהם טענות כוזבות כאילו התובעת "מפרה זכויות" של הנתבעים, ומבטיח להם "מלחמת עולם" אם יעזו להפיץ את מוצריה של התובעת.
מעבר לאיומים על מפיצים, הנתבעים פנו ופונים אל חנויות המוכרים את מוצרי התובעת, ומאיימים עליהם לבל ימכרו את מוצריה. הנתבע 2 שלח "צבא של סוכנים" לחנויות אשר הפיצו שקרים אודות התובעת ושידלו חנויות להפסיק לעבוד עם התובעת...
מעבר לאיומים על מפיצים וחנויות, הנתבעים פונים גם אל היצרנים המייצרים את מוצרי התובעת, מספרים להם דברי דיבה אודות התובעת ומזהירים אותם מפני עבודה עמה, ושהיא עלולה "לדפוק" גם אותם ".

אפילו צודקים המבקשים בטענתם לפיה ככל שמדובר בטענה של לשון הרע לוקה התביעה בחוסר פרטים, נראה כי בהתחשב בנסיבות שפורטו בכתב התביעה המתוקן, אין ב כך כדי להצדיק את סילוק התביעה על הסף אלא לכל היתר, לבקש מהמשיבה פרטים נוספים ובהעדר היענות מצד המשיבה לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה.

בסעיפים 28, 29 ו - 30 לכתב התביעה המתוקן נטען:

"התובעת הינה בעלת כל זכויות היוצרים בצילומים המקוריים של המוצרים המקוריים המוצגים בחנות. התובעת מעולם לא הרשתה לנתבעים להשתמש בצילומים המקוריים לצורך מכירת החיקויים, ומעולם לא הסכימה לאפשר שימוש בצילומים המקוריים וכאשר בו בזמן הנתבעים מבצעים נגדה עוולות מסחריות.
לנתבעים אין כל זכות להציג את הצילומים המקוריים לאחר פקיעת ההסכם ולאחר שהתובעת חדלה לספק לנתבעים את מוצריה.
לאור האמור הנתבעים מפרים את זכויות היוצרים הכלכליות והמוסריות של התובעת בכל אחד ואחד מהצילומים המקוריים המוצג בחנות. מדובר בהפרת זכויות יוצרים נרחבת ומשמעותית.
העתק הצילומים המקוריים המוצגים על ידי הנתבעים בחנות האינטרנטית תוך הפרת זכויות היוצרים של התובעת, וכאשר בו בזמן הנתבעים מוכרים חיקויים של מוצרי התובעת, מצורף כנספח 2".

מהאמור לעיל נראה כי המבקשים לא בחנו בקפידה את טענות המשיבה כאשר העלו את טענתם באשר להפרת זכות היוצרים הנטענת בכתב התביעה המתוקן, וגם באמור בסעיף 68 לכתב התביעה המתוקן אין למצוא את אשר הם טוענים לו. על כן, אין לי אלא לדחות את טענת המבקשים בעניין זה.

נוכח כל האמור לעיל והעובדה שתביעת המשיבה כוללת עילות נוספות כמפורט בסעיפים 53 – 61 לכתב התביעה ובהתחשב בכלל לפיו על בית המשפט להיזהר מאוד בנקיטת סנקציה של סילוק תביעה על הסף מחמת הפגיעה האפשרית בזכות הגישה לערכאות המהווה זכות יסודית, נראה כי אין אלא לדחות את הבקשה לסילוק התביעה על הסף.

סוף דבר

הבקשה לדחיית התביעה המתוקנת על הסף, נדחית.

המבקשים ביחד ולחוד ישלמו למשיבה את הוצאות הבקשה, ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪.

מזכירות בית המשפט תמציא את ההחלטה לבאי כח הצדדים
ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ז, 08 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.