הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 39220-02-15

לפני
כבוד ה שופט מגן אלטוביה

התובע:

ניקולאס ורטיס ארבניטידיס
ע"י ב"כ עוה"ד סיגל דוארי, אייל ברוק ועמית קרמון

נגד

הנתבעות
והמודיעות:

1.מיוזיק גרופ השקעות בע"מ
2.אבי גואטה הפקות בע"מ
3.ליאם הפקות בע"מ
4.וי.אי.פי. ליאור הפקות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יפעת בן דוד עמית, עידו חיטמן וגיא קורתני

צד ג': סיגל דוארי, עו"ד

פסק דין

בתביעה שלפני נתבע כדלהלן:

צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעות ו/או מי מהן ו/או מי מטעמן להפר את זכויות התובע ולעשות כל שימוש, מכל סוג שהוא, בשמו ו/או בקולו ו/או בדמותו של התובע, לרבות לעשות כל שימוש ו/או ניצול מסחרי במישרין או בעקיפין לרבות בהצעה למכירה ו/או מכירה ו/או הפצה ו/או העתקה ו/או שידור ו/או העמדה לרשות הציבור של הקלטות המופע "פעם בחיים" בהשתתפות התובע, אייל גולן ושרית חדד, ככל ונעשה שימוש בשמו ו/או בקולו ו/או בדמותו של התובע, בכל פורמט ו/או מדיה שהם ולרבות לשדר, להעמיד לרשות הציבור, לשעתק, להעתיק, לשכפל, להפיץ, להציע למכירה, למכור, לשווק, להפיץ, למסחר, להשכיר, לפרסם ו/או לעשות כל שימוש שהוא בהקלטות המופע האמור; וכן – בגדר האמור לעיל, להורות לנתבעות ו/או למי מהן ו/או מטעמן להסיר לאלתר הקלטות (אודיו ואודיו ויזואליות) של המופע "פעם בחיים", ככל ששמו וקולו ו/או דמותו של התובע מופיעים בהקלטות אלו, מכל פלטפורמה ו/או מדיה, לרבות מכל אתר אינטרנט ולרבות מכל רשת חברתית, לרבות האתרים יו-טיוב ופייסבוק.

צו למתן חשבונות נגד הנתבעות, ביחד ולחוד, המורה לכל אחת מן הנתבעות לחשוף את ספרי החשבונות שלה, בפני התובע ו/או בפני רואה חשבון ניטראלי, לרבות כל התקשרות ו/או הרשאה ו/או רישיון ו/או שימוש ו/או כל הכנסה ו/או תקבול הקשורים ו/או אשר הופקו מכל שימוש, מכל סוג שהוא, בהקלטות המופע המשותף ו/או כל שימוש בשמו ו/או דמותו ו/או קולו של התובע, בכל פורמט ו/או מדיה שהם, באופן ישיר ו/או עקיף, לרבות העתקי כל החשבוניות הקשורות בכל הנ"ל, הכל כדי שניתן יהיה להעריך ולאמוד את שיעור ההכנסות והרווחים שהפיקו הנתבעות ו/או מי מהן שלא כדין, תוך הפרת זכויות התובע, מהעתקה, שעתוק, שכפול, מכירה, הפצה, שידור, העמדה לרשות הציבור וכיוב' פעולות בהקלטות המופע המשותף ו/או כל שימוש אחר בשמו ו/או קולו ו/או דמותו של התובע.

לפצות את התובע בגין הפרת זכויותיו ועשיית עושר ולא במשפט על חשבון התובע, גרימת הפסד הכנסות וחסרון כיס לתובע, בתשלום בסכום שייקבע לאחר מתן חשבונות כאמור לעיל.

לחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לפצות את התובע בתשלום פיצוי והשבה בשווי השימוש בשמו, קולו דמותו ובביצועיו של התובע, בסך 150,000 אירו, שהם 667,500 ₪.

לחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי כספי בגין הפרות זכויותיו המתוארות בכתב התביעה, בהתאם לגובה הפיצוי הסטטוטורי המרבי שקבוע בסעיף 56 לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח – 2007, בסך 100,000 ₪ בגין כל זכות שהופרה.

לחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי כספי בגין הפרות זכויותיו המתוארות בכתב התביעה, בהתאם לגובה הפיצוי הסטטוטורי המרבי שקבוע בסעיף 29א' לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981, בסך 100,000 ₪ בגין כל פגיעה בפרטיות התובע, בשימוש בשמו ו/או קולו ו/או דמותו.

לחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי כספי בגין הפרות זכויותיו המתוארות בכתב התביעה, בהתאם לגובה הפיצוי הסטטוטורי המרבי שקבוע בסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999, בסך 100,000 ₪ בגין כל הפרת זכות של התובע, לרבות בגניבת עין וגזל מוניטין.

לחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך 600,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד גרימת הנזק או הפקת ההנאה ועד למועד פירעון מלוא הסכום בפועל.

רקע

התובע, יליג הולנד אזרח יווני אשר בתקופה הרלבנטית הופיע כזמר ביוון, ברחבי העולם ובישראל. אין חולק כי התובע הוא זמר בעל שם. מיליוני צפיות בסרטונים (קליפים) של שיריו באתר היו טיוב יכולים להעיד על הפופולאריו ת שלו. בסמוך לשנת 2014 ניהל התובע בעצמו ובאמצעות נציגו אנג'לו וריטיס (להלן: "אנג'לו") משא ומתן עם מנהלת נתבעת 1, גב' צ'אי מור (להלן: "צ'אי") באשר לתנאים לקיום מופע משותף עם הזמרים הישראליים שרית חדד ואייל גולן המיוצגים על ידי נתבעות 2 ו – 3, באצטדיון בלומפילד ביפו (להלן: "המופע המשותף"). לאחר משא ומתן אשר הצדדים חלוקים אודות אופן התנהלותו ונסיבותיו, חתם התובע על הסכם לקיום המופע המשותף (להלן: "הסכם בלומפילד").

המופע המשותף התקיים ביום 24.6.2014 ומופע נוסף התקיים ביום 25.6.2014.

לטענת התובע, בסמוך לאחר קיום המופע המשותף גילה כי קיימת כוונה להוציא לאור אלבומי DVD ו – CD מ המופע המשותף. במכתב מיום 20.9.2014 התריע אנג'לו בפני צ'אי לבל יוצאו האלבומים האמורים ללא אישור והסכמת התובע. מענה לפנייתו של אנג'לו לא התקבל, ולטענת התובע, בסמוך הוציאו נתבעות 2 - 4 לאור אלבומי DVD ו – CD מ המופע המשותף אותם שיווקו בחנויות וברשתות ואף התירו שידור מהמופע המשותף בערוץ 24 וביו – טיוב.

עוד מלין התובע על שהנתבעות ו/או מי מהן שיווקו מופע חדש בהשתתפות אייל גולן ושרית חדד הנושא את השם "התחלות טובות" ולטענתו, המופע החדש מבוסס על המופע המשותף. כן טוען התובע כי הנתבעות עושות שימוש בתיעוד המופע המשותף לקידום המופע החדש בארה"ב. בכך לטענת התובע יש כדי לפגוע בזכויותיו במיוחד כאשר באותו המועד הוציא לשוק DVD ואלבום חגיגי כפול לציון עשור לפעילותו האמנותית.

במכתב מיום 14.10.2014 פנה התובע אל הנתבעות בדרישה לחדול לאלתר משימוש מסחרי בשמו, קולו ודמותו , להסיר את ההקלטות מכל פלטפורמה או מדיה ולאסוף מהחנויות את אלבומי ה - DVD ו – CD של המופע המשותף. פניה זו לא נענתה על ידי הנתבעות. במכתב מיום 27.10.2014 פנה התובע בשנית אל הנתבעות ופניה זו נענתה על ידי הנתבעות במכתב מיום 9.11.2014 בו דחו הנתבעות את טענות התובע בטענה שהתובע הסכים להפצת ה - DVD. חליפת מכתבים נוספת שהתנהלה בין הצדדים לא הגיעה לכדי הסכמה ומכאן התביעה שלפני.

תמצית טענות התובע

התובע לא התיר לנתבעת 1 ולנתבעות 2 – 4, איתן כלל לא התקשר בהסכם בלומפילד, לעשות שימוש בשמו, קולו ודמותו ולא התיר הקלטת ביצועיו מהמופע המשותף לצורך שימושים מסחריים, ללא רשותו.

הנתבעות עושות שימוש מסחרי בשמו, בקולו ובדמותו של התובע ללא אישור התובע. בכך מפרות הנתבעות את התחייבויותיה ומצגיה של נתבעת 1 ומפרות את זכויות המבצעים של התובע, תוך פגיעה בפרטיות התובע ובזכות הפרסום שלו, ובנוסף מעוולות בהפרת סימן מסחר מוכר היטב, גזל מוניטין ותוך כך עושות עושר ולא במשפט על חשבון התובע.

חרף המצגים שהציגה צ'אי בפני התובע והתחייבותה בשם נתבעת 1 כי הסכם בלומפילד נוסח באופן זהה להסכמים קודמים (בהם נקבע כי הופעות שהיו לתובע בישראל לא יופצו ללא אישור התובע), עושות הנתבעות שימוש שלא כדין בהקלטת המופע המשותף, תוך שנתבעת 1 מפרה את הסכם בלומפילד והנתבעות האחרות מפרות את זכויות התובע. מוסיף התובע וטוען כי אמנם נתן הסכמתו לשימוש בשמו, בקולו ובדמותו לצורך יחסי ציבור ושיווק המופע המשותף, אולם לא הסכים לשיווק והפצה של החלקים במופע המשותף בהם הוא מופיע.

עיקר טענות הנתבעות

לקראת כל מופע בהשתתפות התובע נוהל משא ומתן עד שגובש הסכם מחייב ביחס למופע הרלוונטי, וכך נעשה גם ביחס למופע המשותף. התובע חתם על הסכם בלומפילד המסדיר את זכויותיו וחובותיו לרבות בקשר עם צילום החלקים המשותפים של המופע המשותף והפצתם, ואילו כעת, ולאחר שהנתבעות פעלו כדין בשיווק ומכירת תוצרי המופע המשותף, מבקש התובע להתנער מהוראות ההסכם על מנת לגרוף רווחים נוספים על גבן של הנתבעות.

עו"ד סיגל דוארי (להלן: "עו"ד דוארי") ייצגה ושימשה אחת מהיועצות המשפטיות של נתבעת 1 החל משנת 2012 ובכלל זה בכל הקשור להסכם בלומפילד. עו"ד דוארי הייתה מעורבת ושותפה מלאה בתהליך גיבוש הסכם בלומפילד והתלוותה אל צ'אי לנסיעה ליוון במהלכה נחתם הסכם בלומפילד, כעורכת דינה של צ'אי ושל הנתבעות ולמצער נתבעת 1, כאשר טיסותיה ושהייתה של עו"ד דוארי מומנו כולן על ידי הנתבעות. על כן, ומעבר להתנגדות הנתבעות לייצוג התובע על ידי עו"ד דוארי תוך ניגוד עניינים אסור, ככל שתוטל על הנתבעות אחריות להפרות הנטענות על ידי התובע, יש להטיל את מלוא האחריות והחבות על עו"ד דוארי, לפי שהיא העניקה לנתבעות ייעוץ משפטי באופן שוטף לרבות ביחס להסכם בלומפילד.

כידוע, הודעה לצד שלישי היא בבחינת תביעה על תנאי וככל שתדחה התביעה העיקרית לא יהיה צורך לדון בהודעה. על כן, איני רואה צורך, בשלב זה לפרט עוד את טענות הצדדים להודעה לצד שלישי וככל שיהיה בכך צורך אדון בטענות הצדדים להודעה לצד שלישי לאחר הדיון בתביעה העיקרית.

דיון

בין הצדדים התגלעה מחלוקת באשר למועד בו חתם התובע על הסכם בלומפילד, אולם אין חולק כי התובע חתם על הסכם בלומפילד והצדדים פעלו לקיום המופע המשותף מושא הסכם בלומפילד. לפיכך ובהתחשב במחלוקות שהתגלעו בין הצדדים באשר לזכויות השיווק וההפצה של החלקים במופע המשותף הכוללים את שמו, קולו ודמותו של התובע (להלן ביחד לצורך הנוחות: "דמותו"), נכון יהיה להתחיל בבחינת הוראות ההסכם הרלבנטיות.

בסעיף 3 להסכם בלומפילד (נספח 18ד לכתב התביעה), בפרק העוסק ב – PUBLICITY AND ADVERTISEMENT (להלן: "סעיף 3"), נקבע:

"The Artist hereby authorizes and grants Music Group the right to reproduce, distribute, photograph, film. Tape, broadcast, transmit. Either orally and/or visually the joint performance parts with Eyal Golan and/or Sarit Hadad".

התובע אינו מתכחש להרשאה שבסעיף 3, אולם לטענתו, צ'אי "קיבלה לידיה, שלא כדין ותוך הטעיה והולכת שולל של התובע ושל עוזרו מר אנג'לו..., הרשאה להפצת הדואטים מהמופע המשותף שקיים התובע עם אייל גולן ושרית חדד ...". לטענת התובע צ'אי שימשה כסוכנת אישית שלו ובהתאם הייתה לה חובת אמון כלפי התובע שהטילה עליה "אחריות מיוחדת מתוקף מעמדה הנ"ל בעת קיום המו"מ שהוביל לחתימת ההסכם בין התובע לבין הנתבעות ביחס למופע המשותף, ובוודאי שהיה מוטל עליה, לכל הפחות, להתנהל בשקיפות אל מול התובע וליידע אותו ולהפנות את תשומת ליבו לשינויים שנעשו על ידה בהסכם בלומפילד ביחס לזכויות ההפצה בזמן אמת". עוד טוען התובע כי הסתמך על דבריה של צ'אי כי מבנהו של הסכם בלומפילד דומה למבנה ההסכמים הקודמים (האנגר ונוקיה). מוסיף התובע וטוען כי ממש בסמוך לחתימתו על ההסכם, דקות לפני עלייתו להופעה בלילה שבין ה – 29 ל – 30 למרץ 2014, אמרה לו צ'אי שמדובר בהסכמים דומים להסכמים הקודמים.

לטענת התובע, בשום שלב במשא ומתן בין הצדדים, "לא נדון באופן מפורט ברור ומקיף נושא מכירה ו/או הפצה של DVD ו CD עם דואטים משותפים, כאשר צ'אי מודעת היטב לחשיבות שהתובע מייחס לפרסום תמונתו וקולו ללא אישור – הן על רקע הסכמי ההתקשרות הקודמים, והן בשים לב לחלופת המיילים והווטסאפים שביניהם...".

על רקע טענותיו שלעיל, טוען התובע כי "לתובע היו כל הסיבות שבעולם לסבור כי ההסכם עליו חתם אינו מתיר לנתבעות לעשות שימוש בקולו ובתמונתו לצרכים מסחריים ללא אישורו המוקדם".

בע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל נגד זהבה לופו ואח' (פורסם בתקדין) (להלן: "עניין לופו"), נקבע (שם, פסקה 10):

"... "בדרך-כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (השופט יואל זוסמן בע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט (2) 113, ע' 117). על המעלים טענת אפסות לסתור חזקה זו, ולהוכיח גרסתם בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה...".
בהתחשב בהלכה שלעיל ומשאין חולק שהתובע חתם על הסכם בלומפילד, אפילו אניח לטובת התובע שחתם על המסמך בלילה בסמוך לפני עלייתו להופיע במועדון "פנטזיה" באתונה, אין בפני ראיות המצדיקות לבטל את ההוראה שנקבעה בסעיף 3, לאחר שהצדדים להסכם בלומפילד ביצעו את המופע המשותף והנתבעות או מי מהן שילמו לתובע את התשלומים שנקבעו בהס כם.

בין הצדדים התגלעה מחלוקת בשאלה מתי ובאיזה נסיבות חתם התובע על ההסכם. לטענת התובע חתם על ההסכם בלילה שבין ה – 29 ל -30 במרץ 2014, בסמוך לפני שעלה להופיע בפני קהל במועדון פנטזיה באתונה. בעוד הנתבעות טוענות כי התובע חתם על ההסכם כבר ביום 28.3.2014 בפגישה שהתקיימה במסעדה באתונה בה השתתפו התובע, עו"ד דוארי, אנג'לו וצאי. הצדדים השקיעו מאמצים רבים במהלך חקירתם של התובע, צ'אי ועו"ד דוארי, כדי לבסס את גרסאותיהם ואף צירפו תמונות הנטענות להיות מצולמות במעמדי החתימה הנטענים, אולם לא מצאתי צורך להכריע בעניין זה, לפי שאין חולק שהתובע חתם על המסמך וכפי שיפורט לעיל, אין בהכרעה במחלוקת זו כדי לשנות ממסקנתי שלעיל.

עוד קודם לפגישות שקיימו התובע וצ'אי באתונה, שלחה צ'אי לאנג'לו, ביום 21.3.2014, הודעה אלקטרונית (נספח 8 לתצהירה של צ'אי) אליה צירפה טיוטה של הסכם בלומפילד הכוללת את סעיף 3 בפרק העוסק ב – PUBLICITY AND ADVERTISEMENT ללא המונח "distribute". הודעה זו התקבלה על ידי אנג'לו והוא אף העביר תגובה להודעה זו (נספח 9 לתצהירה של צ'אי). מכאן, שעוד קודם למעמד החתימה על הסכם בלומפילד, יהיו נסיבותיו אשר יהיו, ניהלו הצדדים (צ'אי והתובע באמצעות אנג'לו) משא ומתן באשר לתנאי הסכם בלומפילד למצער בדרך של חליפת הודעות אלקטרוניות. בכך יש כדי לסתור את טענתו של התובע כאילו סמך על צ'אי בקביעת תנאי הסכם בלומפילד. דהיינו, החתימה על הסכם בלומפילד , בין אם בוצעה ביום 28.3.2014 במסעדה באתונה ובין אם בוצעה ביום 30.3.2014 בסמוך לפני הופעת התובע במועדון פנטזיה באתונה, היא תולדה של משא ומתן שהתנהל בין צ'אי לבין התובע ו/או אנג'לו.

מתצהירה של צ'אי עולה כי לאחר משלוח טיוטת ההסכם מיום 21.3.2014 תוקנה טיוטת ההסכם וגרסה מעודכנת של טיוטת הסכם חתומה על ידי הנתבעות נשלחה אל אנג'לו בהודעה אלקטרונית מיום 25.3.2014. משלא התקבלה תגובת התובע או אנג'לו להודעה האלקטרונית מיום 25.3.2014 שלחה צ'אי הודעה אלקטרונית נוספת ביום 27.3.2014 אליה צורפה הגרסה המעודכנת של טיוטת ההסכם (נספח 10 לתצהירה של צ'אי). מעיון בגרסה המעודכנת של טיוטת ההסכם שנשלחה אל אנג'לו, עולה כי סעיף 3 בפרק העוסק ב – PUBLICITY AND ADVERTISEMENT תוקן על ידי הנתבעות והוא כלל את הנוסח שמופיע בהסכם בלומפילד החתום על ידי התובע. דהיינו המונח "distribute", נכלל בסעיף 3.

אמנם התובע או אנג'לו לא הגיבו להודעות האלקטרוניות ששלחה אליהם צ'אי בימים 25.3.2014 ו – 27.3.2014, אולם מעיון בתצהירו של התובע, עולה כי התובע אינו מכחיש את קבלת ההודעות האלקטרוניות מיום 25.3.2014 ומיום 27.3.2014 (סעיפים 49 ו – 52).

לטענת התובע "רק בדיעבד" גילה שהגרסה המעודכנת של טיוטת ההסכם כוללת את המונח "distribute" (שם, סעיף 54). אלא שטענה זו אינה יכולה להתקבל מקום שהוכח לפני שהגרסה המעודכנת של טיוטת ההסכם הכוללת את המונח " distribute", הועברה לעיונם של התובע ואנג'לו כבר ביום 25.3.2014, ובהתחשב בנסיבות העניין והיקף המסמך (4 עמודים) היה להם זמן סביר לעיין בכל הסעיפים הכלולים במסמך.

זאת ועוד. בתצהירו טוען התובע, כי בפגישה שהתקיימה ביום 28.3.2014 במסעדה באתונה, לא עברו הצדדים על כל סעיפי ההסכם. בהמשך טוען התובע כי באותו היום סירב לחתום על ההסכם וציין "כי לא הייתה לי אפשרות עד כה לקרוא אותו..." (שם, סעיף 62). מהצהרה זו של התובע עולה, כי בניגוד לטענתו כאילו סמך על צ'אי, לא הסתפק התובע בעריכת טיוטת ההסכם על ידי צ'אי וייחס חשיבות לקריאת החוזה בעצמו בטרם יחתום עליו. משכך ומשעל פי טענת התובע עצמו החתימה על הסכם בלומפילד הייתה רק ביום למחרת, נראה שהיה לתובע יום נוסף לעיין בגרסה המעודכנת של טיוטת ההסכם בטרם חתם על הסכם בלומפילד.

בתצהירו טוען התובע כי , צ'אי ציינה במפורש, כי תנאי ההתקשרות לצורך הופעתו בישראל, יישארו זהים להסכמים קודמים אשר נחתמו ביחס למופעים קודמים בין הצדדים. וכך כתבה צ'אי בדואר אלקטרוני: "Terms: All terms shall remain the same as in previous agreements. Agreement: Same as previous shows" אלא שהודעה זו נשלחה ביום 10.12.13 (סעיף 34 לתצהיר התובע), כארבעה חודשים קודם למשלוח הגרסה המעודכנת של טיוטת ההסכם וכפי שאישר התובע היא התייחסה להופעת יחיד שהוצעה לו (סעיף 67 לסיכומי התובע) , ובהתחשב במשא ומתן שניהלו הצדדים ביחס לתנאי הסכם בלומפילד כמפורט לעיל , נראה כי אין מקום ליתן משקל רב, אם בכלל, להודעה זו אשר כלל לא נענתה על ידי התובע (שם, סעיף 35).

זאת ועוד. בתצהירו התייחס התובע למשא ומתן בעניין צילום המופע המשותף. כך הצהיר (שם, סעיף 41):

ביום 6.3.14 פנתה צ'אי לאנג'לו ועדכנה אותו כי הצליחה לארגן שני מופעים משותפים עם אייל גולן ושרית חדד, בבלומפילד, בעבור תמורה בסך של 60,000 יורו. צ'אי ציינה כי זו תהיה הפעם הראשונה שאמן ישראלי מופיע במקום זה, השמור בדרך כלל עבור אמנים כוכבים מחו"ל.
לפיכך, ציינה צ'אי (בסעיף 11 להודעת הדוא"ל שלה) כי ייתכן שהמופע יצולם, הואיל וזןהי הפעם הראשונה שבה אמן ישראלי מופיע בפני קהל של 20,000 איש.
...
ביום 8.3.14 השיב אנג'לו לפנייה האמורה, תוך התייחסות לסעיפים השונים, לרבות הסתייגות מן התמורה אשר הוצעה על ידה.
בהתייחס לנושא צילום המופע השיב אנג'לו מפורשות כי:

"חובה עלינו לדון תחילה אודות שימוש בצילום המופע, לפני שנסכים".

"We must discuss how this footage will be used before agreeing…"

אנג'לו הדגיש וציין שכידוע לצ'אי, אני עתיד להוציא לאור, בתקופה זו ממש, DVD חגיגי של הופעה חיה וזאת לרגל ציון עשור לפעילותי המוסיקלית. אנג'לו הוסיף, כי אני לא מעוניין שמופעים אחרים יצאו לאור באותה תקופה ושאני רוצה לבחון מראש כל אפשרות להוצאת DVD הכולל דואטים בביצו עי. כך כתב אנג'לו לצ'אי באנגלית:

"We must discuss how this footage will be used before agreeing Because, as you know Nikos is releasing a live DVD this period we don't want other concerts to be released the same period. We have no problem with the duets and all artists singing together. Although we want to review the footage before released".

העתק הודעת דוא"ל מיום 8.3.14 רצ"ב ומסומן נספח 13א'.
צ'אי השיבה ביום 8.3.14 כי ייתכן וייעשה שימוש בקליפים לערוץ המוסיקה, וייתכן כי בדרך של פרומו, היא אינה בטוחה עדיין...אך ציינה כי האופציה של צילום והקלטה צריכה להישאר פתוחה משום שמדובר בכלי חשוב לשיווק הופעות בעתיד ללקוחות מוסדיים, אשר יכול להוות "כרטיס ביקור" טוב עבורי. כך כתבה צ'אי באנגלית:

"It may be used on TV – maybe parts will be turned into clips for the music channels or promos. not sure yet exactly but i need this option open as we will film this show since it’s a first of its kind, regarding releasing a DVD of the show the option is open… since it’s a first show of its kind it would be smart to release so then we can have materials to it’s a very good business card". Market shows to corporate clients after".

העתק הודעת דוא"ל מיום 8.3.14 רצ"ב ומסומן נספח 13ב'.

מהאמור בתצהירו של התובע עולה, כי הצדדים ניהלו משא ומתן באשר לצילום המופע המשותף, גם אם לא "באופן מפורט ברור ומקיף" כטענת התובע. גם בעניין זה לא סמך התובע על צ'אי אלא הציג בעצמו את עמדתו בעוד צ'אי מציגה את העמדה שמנגד. טענת התובע כאילו בחליפת ההודעות האמורה נוהל משא ומתן רק באשר לקיומה של אופציה לצילום ושימוש בחומרים מסוימים לצורך "קידום המופע וקידום מופעים עתידיים", נראית לי, אולם אין בכך כדי לסייע לתובע, לפי שעניין הצילום גם אם במתכונת עליה מצביע התובע עלה לדיון במסגרת המשא ומתן והתובע אף אישר שלא התנגד לצילום (סעיף 76 לסיכומים). על כן, יש להניח שהתובע בחן את הסעיפים בגרסה המעודכנת של טיוטת ההסכם הנוגעים לעניין זה ובהם סעיף 3 העוסק בצילום המופע המשותף כמו גם בהפצתו .

אכן, כטענת התובע, ביום 21.3.2014 הועברה אליו טיוטה מוסכמת שלא כללה אפשרות של הפצת צילומי המופע המשותף שאילו היה חותם עליה, הייתה שוללת מהנתבעות שימוש מסחרי בצילומים של דמותו. אלא שהתובע לא חתם על הטיוטה האמורה ובמקום זאת חתם על הסכם בלומפילד הכולל אפשרות הפצה של הצילומים מהמופע המשותף. בהקשר זה ראיתי להוסיף, כי לא הומצאו בפני עדויות שיש בהן כדי לתמוך בטענת התובע כאילו צ'אי הסתירה מהתובע את הוספת המילה Distribute. אדרבא וכפי שפורט לעיל, הגרסה המעודכנת של טיוטת ההסכם הכוללת את המילה Distribute נשלחה אל התובע באמצעות אנג'לו מספר ימים קודם להגעתה של צ'אי ליוון לצורך החתימה על הסכם בלומפילד וכפי שהובהר לעיל בהתחשב בנסיבות המשא ומתן ובנושאים שנדונו, יש להניח שהתובע עיין בגרסה המעודכ נת של טיוטת ההסכם. בהקשר זה לא ראיתי לייחס משקל לטענות התובע המבוססות על דברים של מר ליאור זהרי (סעיף 81 לסיכומים), לפי שהמשא ומתן התנהל בפועל בין התובע לבין צ'אי והטענות המתייחסות לדברים שאמר מר זהרי במהלך הדיון הם בבחינת חכמה שבדיעבד, שעה שאנו מבקשים לעמוד על ההתרחשויות בזמן אמת.
להוסיף, כי דווקא על רקע טענת התובע לפיה בהסכמים קודמים (האנגר ונוקיה) עמד על כך שלא יופצו צילומים מהופעותיו ועל רקע כוונתו להוציא לאור DVD חגיגי לציון עשור לפעילותו האמנותית , סביר להניח שלאחר חליפת ההודעות האלקטרוניות שלעיל, עם קבלת הגרסה המעודכנת של טיוטת ההסכם שנשלחה אליו ביום 25.3.2014 , עיין התובע בסעיף 3, וככל שלא עשה כן ולא הביע התנגדות לאמור בסעיף זה קודם לחתימתו על הסכם בלומפילד, אין לו אלא להלין על עצמו. אין זה מתקבל על הדעת כי אמן כתובע המופיע תדיר ומתקשר בהתאמה בהסכמים כאילו ואחרים הער לעניין זכויות הפצת סרטונים ומדיה מצולמת באשר היא שהוא מושאה, כפי שהעיד בעצמו לגבי הסכמיו הקודמים בקשר עם הופעות קודמות בישראל, יבחר שלא לבדוק עניין זה בדוק היטב בטיוטת ההסכם ובהסכם עליו הוא חותם. למצער, אם נשמט עניין זה , אין לומר שהתובע הוטעה, וכאמור המנעותו מלעורר הנושא או לבדוק אותו ככל שכך ארע, פועלת לחובתו מול נוסח ההסכם הכתוב עליו חתם.

לתמיכה בטענותיו, מצביע התובע על פסק הדין בת"א (תל אביב-יפו) 1235/09 בר רפאלי נ' סאני תקשורת (1994) בע"מ ואברהם (אבי) זיתן (פורסם בתקדין) (להלן: "עניין רפאלי"). אלא שהנסיבות בעניין רפאלי אינן דומות לנסיבות כאן, ועל כן אף מבלי להתייחס לקביעות שבפסק הדין, אין באמור בעניין רפאלי, כדי לסייע לתובע. בעניין רפאלי נדון מקרה בו לאחר שהתובעת חתמה על ההסכם הוספה המילה "ובקולנוע", בכתב יד על ידי הנתבעים. נסיבות אלה אינן דומות למקרה כאן, מר ליאור זהרי הצהיר כי דרישת הנתבעות לעגן את הזכות לצילום, הקלטה והפצה של המופע המשותף הייתה עוד לפני שהתובע חתם על ההסכם (סעיף 8 לתצהיר) וכפי שפורט לעיל, צ'אי העבירה אל התובע את הגרסה המעודכנת של טיוטת ההסכם ביום 25.3.2018 ועוד בטרם מעמד החתימה.

איני מקבל את טענות התובע כאילו במעמד החתימה על הסכם בלומפילד סמך התובע על צ'אי או על דברים שלכאורה אמרה לו צ'אי, שהרי וכפי שפורט לעיל, התובע ו/או אנג'לו ניהלו משא ומתן עם צ'אי באשר לתנאי הסכם בלומפילד עוד קודם למעמד החתימה על ההסכם ולמעט תוספות ידניות שנוספו לבקשת התובע בפגישות שנערכו בין התובע ואנג'לו לבין צ'אי באתונה, אין למצוא הבדל בין הסכם בלומפילד (נספח 18ד' לכתב התביעה) לבין הגרסה המעודכנת של טיוטת ההסכם שנשלחה אל התובע כבר ביום 25.3.2014.

מטעם זה ונוכח המפורט לעיל באשר למשא ומתן שניהלו הצדדים, איני מקבל את האמור בסעיף 89 לתצהירו של התובע, כאילו חתם על ההסכם עקב לחצים אדירים, הבטחות, מצגים והתחייבויות של צ'אי שהסכם בלומפילד "זהה" להסכמים הקודמים (האנגר ונוקיה) וכאילו חתם על הסכם בלומפילד "מבלי שאף אחד הקריא ו/או הסביר ו/או תרגם לי את ההסכם ו/או את תוכנו ו/או את משמעותו".

משחתם התובע על הסכם בלומפילד בנוסח זהה לגרסה המעודכנת של טיוטת ההסכם אשר הייתה מצויה ברשותו כבר ביום 25.3.2014, ובהתחשב באמור עד כאן, נראה כי אין למצוא פגם המצדיק את ביטול הסכם בלומפילד או סעיפים בו, גם לאחר שנתתי משקל לכך שלכאורה, כטענת התובע, אין למצוא בהסכם בלומפילד הסדר כספי המתייחס להפצת צילומי המופע המשותף. העדר הסדר כזה, אינו מצדיק התעלמות מחתימת התובע על הסכם בלומפילד לאחר שניהל משא ומתן ביחס לתנאי ההתקשרות לביצוע המופע המשותף ואף קיבל לידיו את הגרסה המעודכנת של טיוטת ההסכם מספר ימים קודם לחתימתו על ההסכם.

נוכח מסקנותיי לפיה בניגוד לטענת התובע יש ליתן תוקף לסעיף 3, נראה כי אין אלא לדחות את התביעה לפי שעל פי הוראות סעיף 3 רשאיות הנתבעות להפיץ DVD ו – CD של החלקים במופע המשותף הכוללים את שלושת הזמרים (התובע, אייל גולן ושרית חדד).

משמצאתי שהתובע בעצמו ו/או באמצעות אנג'לו ניהל משא ומתן לקביעת התנאים למופע המשותף כמפורט בהסכם בלומפילד, ומשלא נתבע סעד מכוח הסכם הייצוג שנכרת בין התובע לבין צ'אי והחברה שבבעלותה, איני רואה צורך להידרש לטענות התובע באשר להתקשרות התובע עם צ'אי בהסכם הייצוג. מטעם זה אין מקום להידרש לטענות התובע באשר לפגיעה או הנזק שנגרמו לו משיווק צילומי המופע המשותף על ידי הנתבעות או לטענות הצדדים להודעה לצד שלישי.

סוף דבר

התביעה נדחית.
התובע ישלם למשיבות את הוצאות המשפט, ושכ"ט עו"ד בסך 90,000 ₪ וזאת בן השאר בהתחשב במספר דיוני ההוכחות ואורכם .
אשר להודעה לצד ג'. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

מזכירות בית המשפט תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים
ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ח, 06 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.