הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 39116-08-13

תובעת
Rovio Entertainment Ltd.
חברה המאוגדת לפי דיני מדינת פינלנד

ע"י ב"כ עו"ד מרק בדנר, איל פלום ודן סגל

נגד

נתבעת
שאריכת מחאמס מסלמני, ח.פ. 562462945
ע"י ב"כ עו"ד ראאד אבומוך

פסק דין

התובעת, Rovio Entertainment Ltd. (להלן – התובעת), חברה פינית העוסקת, בין היתר, בייצור ושיווק של משחקי מחשב הנושאים את השם Angry Birds, והיא בעלת זכויות יוצרים וסימני מסחר בדמויות של ציפורים זועמות מתוך המשחק (להלן – דמויות הציפורים הזועמות או הסימן הרשום). סימן המסחר של דמויות הציפורים הזועמות רשום גם בישראל בבעלות התובעת ומיועד למוצרי צריכה ובכלל זה עבור ממתקים.
הנתבעת היא חברה הרשומה ברשות ה פלסטינית ומפעילה שם חנויות לממכר ושיווק קמעונאי לפיצוחים, תבלינים וממתקים .
הנתבעת ייבאה 341,280 יחידות של ממתקים מסוג מרשמלו, הנושאות על גבי אריזותיהן את סי מנה הרשום של התובעת, לצורך הפצתן בשטחי הרשות הפלסטינית (להלן - הטובין).
על פי הנטען בתובענה, הטובין הגיעו לנמל אשדוד וביום 29.7.2013 נשלחה לתובעת הודעה מ משרד האוצר - אגף המכס והמע"מ (להלן – רשות המכס) לפיה, רשות המכס מעכבת את המשלוח, משום שלאחר בדיקת הטובין נמצא , שהם מפרים לכאורה זכויות קניין רוחני הנתונות לה.
לאחר בירור שביצעה התובעת נמצא, שמדובר בטובין מזויפים.
התובעת הודיעה לרשות המכס על כוונתה לנקוט הליכים משפטיים. כנגד הפקדת ערבות בנקאית בסך של 60,000 ₪ מסרו אנשי רשות המכס לב"כ התובעת את פרטי המשיבה וכן דוגמה מתוך המשלוח, לצורך בחינת הטובין והאישורים בגינם .
ביום 8.9.2014 הגישה התובעת בקשה למתן צו עשה זמני להשמדת הטובין ולחייב את הנתבעת בהוצאות האחסון וההשמדה. במסגרת הבקשה נטען, שבבדיקה שנערכה על ידי משרד הבריאות נמ צא, שהטובין אינם ראויים למאכל אדם ואין לשווקם. עוד נטען בבקשה, כי לאור העובדה ש הנתבעת היא חברה פלסטינית ללא נכסים או פעילות בישראל קיים חשש , שאף אם התובעת תזכה בתובענה, לא ניתן יהיה לגבות מהנתבעת את עלויות האחסנה הגבוהות של הטובין.
בהחלטה מיום 18.9.2014 ובהעדר תגובת הנתבעת, נעתרה כב' השופטת ענת ברון לבקש ה והורתה על השמדת הטובין.
תמצית טענות הצדדים
לטענת התובעת, היא בעלת הזכויות הקנייניות בדמויות הציפורים הזועמות, זכויות יוצרים, סימני מסחר , מוניטין ועוד. התובעת רשומה כבעלת סימן מסחר מוכר היטב במדינות רבות ובכללן בישראל, לרבות סימן מ סחר רשום מספר 240194, המיועד, בין היתר, עבור ממתקים.
התובעת טוענת, שהנתבעת מעולם לא קיבלה היתר לעשות שימוש מסחרי בדמויות הציפורים הזועמות. ייבוא הטובין מהווה הפרה של זכויות היוצרים וסימ ני המסחר של התובעת, גניבת עין, הטעיה של הציבור ו פוגע בתובעת ובמוניטין שלה , תוך עשיית עושר ולא במשפט.
התובעת עותרת לקבלת צו קבוע המורה לנתבעת להימנע ולחדול מהזמנה, יבוא, יצור, שיווק מכירה הפצה ו/או העברה של הטובין.
עוד טוענת התובעת, שייבוא הטובין גרם לה נזק ועותרת לקבלת פיצוי סטטוטורי בשיעורים הקבועים בחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן – חוק עוולת מסחריות) ו בחוק זכות יוצרים, התשס"ח–2007 (להלן - חוק זכויות יוצרים) וכן תשלום נזקים שנגרמו לה, לרבות קבלת החזר הוצאות אחסון הטובין המפרים והשמדתם.
בסיכומיה טוענת התובעת לקיומה של אנומליה משפטית ולכך, ש הנתבעת ניצלה את עובדת היותה חברה הרשומה ברשות הפלסטינית, החסינה לכאורה מפני אכיפה של פסקי דין וכי התנהלות הנתבעת נועדה להתיש את התובעת, תוך ידיעה שלא תוכל להיפרע מ מנה גם אם תזכה בסופו של ההליך.
הנתבעת הגישה כתב הגנה אשר כלל הכחשות גורפות של התובענה וטענה , שהתובענה אינה מגלה עילת תביעה, שכן מדובר בסימן רשום ובטובין אשר מיובאים על ידי הנתבעת לשטחים ואינם משווקים בישראל. כמו כן, שלא הוכח שהטובין מפרים הוראות חוק או מסבות נזק בריאותי לציבור.
הנתבעת הכחישה שימוש או הפרה של זכויות התובעת בטובין וטענה, שלתובעת אין כל זכות חוקית או בסיס משפטי לעיכוב הטובין ובוודאי שלא להשמדתם. על גבי הטובין מופיע שמה של חבר ה סינית בשם AUSMAN SOOD INDUSTRY CO LTD ׁ(להלן – AUSMAN). הטובין יוצרו בחברת AUSMAN בסין ויובאו משם כדין ובאישורים רשמיים ובמסגרת פעילות הנתבעת כייבואן, "תוך עידוד מדיניות הסחר ופרסום מוצרי התובעת בידיעתה ובאישורה".
דיון
הפרת זכויותיה של התובעת
ניתן להבחין בנקל שהדמויות על גבי אריזות הטובין אינן אלא העתקה של דמויות הציפורים הזועמות. הנתבעת לא הכחישה, שהסימן הרשום מופיע על הטובין ולא עמדה על כך , שאין זהות בין הסימן הרשום לבין הסימן המופיע על גבי אריזות הטובין. לפיכך יש לקבוע , שהנתבעת עשתה שימוש בדמויות, אשר זכויותיהן המוגנות שייכות לתובעת.
הנתבעת נשענת על הטענה, שמשלוח הטובין והשימוש בסימן הרשום נעשו כדין ובהתאם לאישורים מתאימים. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה ולתצהיר מנהלה מכתב שניתן לחברת AUSMAN ביום 2.7. 2013, המהווה, כך לטענת הנתבעת, אישור לשימוש בסימן הרשום על גבי הטובין (להלן – מכתב האישור). המכתב חתום על ידי מר A. Dmitriev, דירקטור בחברת Strong Trading (להלן – מר Dmitriev) ו ממנו עולה, שהתובעת העניקה זכות שימוש לחברת Strong Trading בזכויות היוצרים ובסימן הרשום וכי מתוקף אישור זה אף ניתן אישור לחברת AUSMAN לייצר מרשמלו .
התובעת שללה את תוקפו של מכתב האישור האמור וטענה , שמדובר במסמך מזויף. התובעת הציגה מכתב החתום בידי מר Dmitriev, מיום 17.3.2015 (סומן כ-ת/1, להלן – המכתב השני), ממנו עולה, שמכתב ה אישור שהגישה הנתבעת, הנחזה להיות מטעם חברת Strong Trading, הוא מכתב מזויף. במכתב זה מצהיר מר Dmitriev, שחברת AUSMAN הסינית כלל לא מוכרת לו וכי מעולם לא אישר לנתבעת להזמין את הטובין.
במהלך הדיונים התברר, שהמכתב הופק על ידי חברת AUSMAN, לבקשת הנתבעת, לצורכי הליכי ם אלה ואשר הוגדר בתכתובות פנימיות בין הנתבעת לחברת AUSMAN כמזויף , " fake letter" [ראו: הנספחים המצורפים לבקשה 17 בהליך].
בניסיון להתמודד עם האמור ביקשה הנתבעת שהות כדי לאפשר לה להציג ראיות נוספות וכן להעיד נציג של חברת AUSMAN. למרות שניתנה לנתבעת שהות ממושכת בת שלושה חודשים ובוטלו מספר דיונים על מנת שזו תוכל להוכיח את גרסתה וטענותיה, חדלה הנתבעת מלעשות כן.
בסיכומיה, המשיכה הנתבעת לטעון ל מהימנות המסמכים שהציגה, אולם לא הציגה ראיות תומכות, לא הציגה מענה קונקרטי לטענות התובעת לעניין זיוף המסמכים, לא העידה נציג של חברת AUSMAN ולא הציגה מסמכים אחרים שיתמכו בגרסתה העובדתית לעניין קיומו של אישור שימוש בסימן הרשום של התובעת.
מכל מקום, טענת הנתבעת אינה מהימנה וגרסתה נותרה ללא ביסוס ראייתי. לא נותר אלא לקבוע, כי הנתבעת לא הוכיחה את טענות ההגנה הנטענות על ידה.
הנתבעת ייבאה מוצרים המעתיקים את סימנה הרשום של התובעת, ללא היתר וללא תשלום תמורה בגין השימוש בו. לא זו בלבד, הטובין לא נבדקו ולא אושרו על ידי התובעת ויתכן ששימוש בהם עשוי היה לפגוע במוניטין שלה.
התובעת הוכיחה, כי הטובין שייבאה הנתבעת כללו שימוש בדמויות הציפורים הזועמות, אשר הזכויות בהן שמורות לה בלבד.

הפיצוי
התובעת העמידה את סכום הפיצוי על סך 100,000 ₪ על בסיס פקודת סימני המסחר [נוסח חדש] תשל"ב – 1972. לחלופין, פיצוי סטטוטורי מקסימלי, בגין הפרה של סימן מסחר או זכויות יוצרים, ללא הוכחת נזק, כקבוע בחוק עוולות מסחריות וחוק זכות יוצרים.
לטענת הנתבעת, הפגיעה בתובעת עקיפה וזניחה וכלל לא נגרם לה נזק. הנתבעת מדגישה, שמטרת הייבוא הייתה הטובין עצמם ולא שימוש במותג המאפיין את הסימן הרשום שבבעלות התובעת.
בפסיקת הפיצוי בגין הנזק שנגרם לתובעת יש לקחת בחשבון, ש הנזק הממוני הישיר שנגרם לתובעת, הוא התשלום שנאלצה לשלם ב גין דמי האחסנה וההשמדה של הטובין.
בנסיבות העניין, החוקים הרלוונטיים אשר מכוחם נתבע הפיצוי אינם דורשים הוכחת נזק, אולם לא כל הפרה תישא בהכרח בפיצוי מקסימלי. בבחינת היקף הנזק והפיצוי הראוי בגין הפרת הסימן הרשום יש לקחת בחשבון , שהטובין המ פרים אינם בתחום עיסוקה העיקרי של התובעת.
סעיף 46א(ב) לפקודת סימני המסחר קובע זכות לשימוש ייחודי לבעל סימן מסחר מוכר היטב, שהוא סימן מסחר רשום. על פי הסעיף, רישום סימן מסחר מוכר היטב יזכה את בעליו בשימוש ייחודי בסימן גם לעניין טובין שאינם מאותו הגדר, אם השימוש בסימן על ידי מי שאינו בעליו עשוי להצביע על קשר בין הטובין האמורים לבין בעל הסימן הרשום ובעל הסימן הרשום עלול להיפגע כתוצאה משימוש כאמור. בענייננו, סימן המסחר של דמויות הציפורים הזועמות רשום גם בישראל בבעלות התובעת ומיועד למוצרי צריכה ובכלל זה עבור ממתקים. אולם, ההפרה נוגעת לטובין שהם לא בתחום עיסוקה העיקרי של התובעת, דהיינו, לא "מאותו הגדר".
בפסיקה נדונה המשמעות של טובין שאינם "מאותו הגדר" ושאין להם נגיעה לטובין שבהם עוסק בעל סימן המסחר המוכר היטב. נקבע, כי שני התנאים המצטברים המאפשרים הגנה על סימן מסחר מוכר היטב שאינו מאותו הגדר הם: שהשימוש "עשוי להצביע על קשר" עם הסימן הרשום ובעל הסימן הרשום "עלול להיפגע" [ע"א 9191/03V&S Vin Spirt Aktiebolag נ' אבסולוט שוז בע"מ, פ"ד נח(6) 869]. לעניין תנאי הקשר נקבע, שכאשר מדובר בסימן שהוא רשום די בקשר בין הטובין אותם רוצים לשווק או למכור באמצעות הסימן המבוקש לטובין המשווקים באמצעות הסימן הרשום, ואפילו אינם מאותו הגדר (עא 8441/04Unilever Plc נ' אלי שגב, 23.8.2006]. באשר לתנאי של "עלול להיפגע", יש להתייחס בין היתר, למוניטין ממנו נהנה בעל הסימן הרשום. בהמ (ת"א) 976/94 Cartier inc נ' סנוקרסט (שיווק) 1980 בע"מ (10.3.1994), אסר כב' השופט א' שטרוזמן על חברת סנוקרסט לשווק שלגון גלידה תחת השם "קרטייה", בנימוק שחברת Cartier בנתה את המוניטין שלה כעוסקת במוצרים איכותיים, יוקרתיים ויקרים ופרסמה את המילה "קרטייה" כמייצגת יוקרה ואיכות, וכי בשימוש בשם "קרטייה" מנסה סנוקרסט להיבנות ממוניטין אלה, שהוא קניינה ואין לעשות בו שימוש ללא הסכמתה.
אמנם, פסקי הדין האמורים התייחסו לסוגיית רישום הסימן ולא להפרתו, אך ניתן להקיש מהם לענייננו, לסוגיית ההפרה, ולהבנת הנפקות והמשקל שיש לתת להפרה של סימן מסחר על ידי טובין שאינם מ"אותו הגדר".
בענייננו ובהתאם לאמור בפסקי הדין האמורים, עולה, כי יש להכיר בזכותה של התובעת, בעלת סימן מוכר היטב, למנוע ניצול המוניטין שלה ללא הסכמתה לצורך קידום מכירותיה של הנתבעת בטובין. יחד עם זאת ובהתייחס למידת הפגיעה האפשרית בתובעת, הרי ככל שמדובר בטובין שלא מאותו הגדר, אך בעל הסימן עלול להיפגע בעוצמה גבוהה יותר, כך יש להתקרב לפיצוי המקסימאלי בלא הוכחת נזק.
בנסיבות העניין, אמנם מדובר בהפרה, אך ההפרה והשימוש הם עקיפים נוכח העובדה, שלא מדובר בשימוש שנעשה ב "אותו הגדר".
הנזק למוניטין התובעת, שעיקר עיסוקה בפיתוח משחקי מחשב ובנויה על המוניטין של דמויות המשחק, הוא מזערי. מדובר ביבוא של מוצר שולי, מרשמלו, ביחס לעיקר פעילותה ועיסוקה של התובעת.
בשים לב לכך, שמדובר בהפרה קטנה באופן יחסי, שכן לא מדובר במוצרי הגרעין של התובעת אלא שימוש בדמויות לצורך שיווק של ממתקים, אין להעמיד את הפיצוי על גובה הסכום המקסימלי . לצד זאת יש לקבוע סכום שי שקף את עצם ההפרה ויצור הרתעה מפני הפרה עתידית.
לאור כל האמור, סכום הפיצוי יעמוד על סך של 4 5,000 ₪.
בהתייחס לטענות התובעת בדבר האנומליה המשפטית ולדרישתה שבית המשפט ייתן דעתו לכך, הרי שבנסיבות העניין לא ניתן לומר בוודאות, כפי שמבקשת התובעת להניח, שמטרת הנתבעת הייתה להתחמק מאכיפת פסק הדין או מהליכים משפטיים אחרים . לא הוצגו ראיית מספיקות שעל בסיסן תתקבל החלטה בעניין האנומליה המשפטית, לה טוענת התובעת.
ככל וסברה שכך הם הדברים, היה עליה לנקוט בצעדים מקדימים להבטחת הפיצוי לו היא טוענת. התובעת אמנם פעלה לעיכוב המשלוח, אך לא פעלה לשם הבטחת הכספים והפיצוי - אין זה המקום לדון באנומליה המשפטית.
סיכום
התובענה מתקבלת.
ניתן בזאת צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת לייצר, להזמין, לייבא, למכור או לסחור בטובין ומוצרים הנושאים את הסימן הרשום השייך לתובעת.
הנתבעת תשלם לתובעת פיצויים בגין הפרת זכויותיה בסך של 45,000 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
הנתבעת תישא בתשלום דמי האחסון ובדמי ההשמדה אשר שולמו על ידי התובעת, 65,667 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 8.12.14 ועד לתשלום ההחזר בפועל.
בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 45,000 ₪.

ניתן היום, ‏כ"א תמוז, תשע"ו, ‏27 יולי, 2016, בהעדר הצדדים.