הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 38653-12-12

לפני
כב' השופט שאול שוחט, סגן נשיא

התובעים/הנתבעים שכנגד

נתבע שכנגד 3

.1 ראובן פלד-עבודות בנין בע"מ
.2 עמי ארמו אסור
3. ראובן פלד
שלושתם ע"י ב"כ עו"ד לירן שגב

נגד

הנתבעים/התובעים שכנגד
.1 מרז'ן דידיה – התביעה נגדו נדחתה ונמחק כתובע שכנגד
.2 בקי מרז'ן – התביעה נגדה נדחתה ונמחקה כתובעת שכנגד
.3 מטילדה קרסו
.4 גל ניסים
.5 מגי גל
6. בית הטיילת בע"מ
7. איתן ענו
.8 מרסל בואנו
9. שנטל סבג
10. מאיר קובי
11. וכטנג מסקרוב
12. מסקורוב וחטן
13. אלנה סידורנקו
14. שרון צליק
15. סטיבן סלואן
.16 דליה פריי אודיל
17. עו"ד עדי מדליה - נמחק
כולם ע"י ב"כ עו"ד שבתאי גרשון ואילן דהאן

פסק דין

1. התובעת 1 הינה חברה קבלנית לעבודות בנין (להלן: "החברה"; "הקבלן", לפי העניין).
ביום 9.7.09 נחתם בין החברה לבין הנתבעים, בעלי דירות בבניין ברח' טרומפלדור 2 תל אביב (להלן: "הבניין"), הסכם לביצוע עבודות "שיפוץ, שיקום, איטום, חיפוי ועבודות הנדסה בנאיות במבנה ובחצר..." (להלן: "ההסכם").
על ההסכם חתם גם התובע 3, מר ראובן פלד, מנהל החברה, כערב להתחייבויותיה על פיו (להלן: "פלד"), ובשם הנתבעים 16-1 חתמה נציגות הדיירים (להלן: "הנציגות" או "המזמינה", לפי העניין), שנבחרה לשם כך על ידי האסיפה הכללית של כל בעלי הדירות. הנתבע 17 הוגדר בתביעה כמורשה החתימה מטעמם של הנתבעים 16-1 אשר ניהל את חשבון השיפוץ בו הופקדו כספי התמורה שיועדו לתשלום.
התביעה הוגשה גם על ידי התובע 2, שהוגדר בסעיף 9 לכתב התביעה כמי שנטל "חלק פעיל בביצוע ההסכם, ניהל את התקשורת בין התובעת לנתבעים והיה חלק בלתי נפרד מביצוע הפרויקט וכמי שאף ביצע חלק מתוספות הבניה שביקשו הנתבעים" (להלן: "אסור").

2. כעולה מכתב התביעה – הלאקוני והבלתי ברור - ומישיבת יום 27.1.15, מבקשים החברה ואסור (להלן שניהם: "התובעים") לחייב את הנתבעים 16-1 בתשלום יתרת תמורה שלא שולמה; בתשלום פיצוי בגין הארכות ביצוע; בתשלום בגין עבודות פרטיות ובסה"כ 3,325,724 ₪ בתוספת מע"מ נכון ליום 25.9.12, צמוד למדד תשומות הבניה.
אשר לנתבע 17 – מבוקש להורות לו לשחרר את הכספים המוחזקים בחשבון השיפוץ לידי החברה.

3. בכתב ההגנה העלו הנתבעים סדרה של טענות מקדמיות – העדר עילה; העדר יריבות; שימוש לרעה בהליכי משפט ועוד טענות מטענות שונות – לסילוק התביעה על הסף, עתרו לדחייתה לגופה ואף לקיזוזה בגין תשלומים אותם חבה להם החברה בשל איחור במסירה; אי השלמת עבודות; נזקים שונים שנגרמו לבניין, ועוד.
הנתבעים אף הגישו תביעה שכנגד, אליה צירפו כנתבע נוסף גם את פלד – מנהל החברה, בה ביקשו לחייב אותו ואת התובעים/הנתבעים שכנגד בתשלום סך של 2.2 מיליון ₪ בגין אותם רכיבי קיזוז שפורטו בכתב ההגנה: איחור במסירה; נזקים שנגרמו תוך כדי ביצוע העבודות וליקויים ופגמים שנתגלו בדיעבד; אי השלמת עבודות, ועוד.
בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, עתרו פלד והתובעים לדחייתה תוך שהם חוזרים על טענותיהם בכתב התביעה ומכחישים מכל וכל את הטענות בדבר נזקים שנגרמו לבניין בגין העבודות.

מכאן ולהלן, תביעת התובעים תיקרא גם "התביעה הראשית" ותביעת הנגד של הנתבעים תיקרא "התביעה שכנגד".

4. א. טרם הליך ההוכחות הסכימו הצדדים לסילוק התביעה נגד הנתבע 17 על הסף. כן ניתן פסק דין חלקי בכל הנוגע לנתבעים 2-1 שעניינם הוכרע בתביעה נפרדת שהגישו בבית משפט השלום נגד החברה, תוך הסכמה כי אין בהסכמות נושא פסק הדין החלקי כדי להוות מעשה בית דין מכל מין וסוג שהוא בנוגע ליחסי התובעים עם הנתבעים האחרים (נתבעים 16-3) בתיק שבכותרת (ישיבת יום 6.7.16). בהמשך להסכמה זו, הסכימו הצדדים על הפחתה הדדית בסכום התביעה ובסכום התביעה שכנגד כש" גובה ההפחתה הסופית" יתברר וייקבע במהלך דיון ההוכחות. נקדים את המאוחר בהקשר זה ונבהיר, כי סכומי התביעה והתביעה שכנגד יופחתו ב-29%. הטעם לכך – בסעיף 17 לכתב התביעה עתרו התובעים לחייב את הנתבעים בסכום הנתבע "לפי חלקו היחסי של כל נתבע ונתבע ברכוש המשותף". בהתאם למוצג י' למוצגי התובעים שטח הדירה של הנתבעים 1 ו-2 (דירות 1 ו-11) הוא 333.35 מ"ר. הסכום הכולל של שטחי הדירות הוא 1,148 מ"ר. החלוקה בהתאם מביאה אותנו ל-29%.

ב. עוד נקדים ונבהיר, כי נוכח פסק הדין החלקי שניתן בתביעה ובתביעה שכנגד בנוגע לנתבעים 1 ו-2 וזניחת חלק תביעתם של התובעים, בכל הנוגע לחיוב מי מהנתבעים בתשלום בגין עבודות פרטיות, בסיכומיהם - מה גם שלבד ממכתבי דרישה שצורפו כנספח ז' לכתב התביעה לא הוכח מאומה מרכיב תביעה זה - תיבחן תביעת התובעים בשני ראשים בלבד – יתרת התמורה שלא שולמה; תשלום פיצוי בגין הארכות ביצוע.

5. נפנה, תחילה, ונבחן את הטענות המקדמיות של הנתבעים ביחס לתביעת התובעים - התביעה הראשית - אותן טענות הראויות להישמע שנטענו בסיכומיהם:

א. חוסר יריבות – טענה זו מכוונת נגד אסור. אסור אינו צד להסכם, אף לא חתם עליו כערב. בכתב התביעה הוצג כמי שנטל חלק פעיל בביצוע ההסכם, ניהל את התקשורת בין החברה לנתבעים והיה חלק בלתי נפרד מהפרויקט (ס' 9 לכתב התביעה). בסעיף 39 לתצהיר עדותו הראשית טוען אסור, כי ההסכם נחתם בין בעלי הזכויות בבניין לבין החברה וכי הוא ביצע, יחד עמה, את העבודות על פי ההסכם. בסעיף 38 לתצהירו האמור מציין אסור, כי הוא היה הדמות המרכזית בפן המקצועי של השיפוץ ושימש כ" נציג הקבלן" בשטח. סעיף 17.1 להסכם אוסר על החברה "למסור, להסב, להעביר, להמחות... כל זכויות ו/או התחייבויות לפי החוזה... אלא בהסכמת המזמינה ובכתב" וסעיף 17.4 מכיר בזכותה של החברה, חרף סעיף 17.1, להיעזר בשירותי קבלני משנה ו/או עובדים לצרכים שונים בהתאם לשיקול דעתה, ובלבד שהיא זו שתהיה אחראית עליהם "ובינם לבין המזמינה לא ייקשרו כל יחסים ו/או קשרים שהם". גם העבודות הנוספות שיוזמנו, מעבר לאלה המפורטות בנספחים א-ג להסכם, יבוצעו על ידי החברה רק לאחר אישור בכתב חתום על ידי המזמינה ובאישור המפקח (ס' 4 להסכם). כך גם בנוגע לעבודות פרטיות בדירות שבבניין – גם הן תעשנה בהסכם של הדייר מול החברה (ס' 18 להסכם). אמנם, בסעיף ההגדרות בהסכם הוגדר ההיגד "הקבלן" "... לרבות נציגיו של הקבלן, עובדיו, מורשיו המוסמכים ו/או מי מטעמו" וכו' ובסעיף 2.1.5 להסכם, כמו גם בסעיף 11 להסכם נקבע, כי שכר החוזה, קרי התמורה, ישולם לקבלן, ברם אין זה סביר להסיק מהוראות אלה יריבות ישירה של כל קבלני המשנה ועובדיהם אל מול הנתבעים. נכון יותר להסיק כי הוראות אלה באו להבהיר את היחסים הפנימיים בין החברה לבין קבלני המשנה, ובכללם אסור, כיחסי שולח-שלוח כשנגזרת מהם "השולח זכאי לכל רווח או טובת הנאה שבאו לשלוח בקשר לנושא השליחות". מכאן, החברה היא בעלת הדין הנכונה, כתובעת, נגד הנתבעים. העובדה שאסור היה הקבלן המבצע העיקרי של העבודות בפרויקט, אינה עושה אותו צד להסכם וליריב של הנתבעים, מכוחו. לא בכדי הצהירו התובעים בסיכומיהם, כי "בשורה התחתונה התובעים מאשרים כי לאור היחסים ביניהם הרי שאין נפקות מהי זהות התובע" (ס' 9 לסיכומים).

משהתביעה נסמכת, אפוא, על ההסכם והסעדים המבוקשים בה הם מכוח ההסכם, אין כל יריבות בין אסור לבין הנתבעים ויש להורות על מחיקתו כתובע מכתב התביעה.

שונים הם פני הדברים בנוגע לאסור כנתבע שכנגד. לטענת התובעים שכנגד, אחראי אסור באופן אישי לנזקי רכוש לבניין ולמתקניו גם ברשלנות. מכאן, בכל הנוגע לעילת תביעה שבידי התובעים שכנגד, שאינה מבוססת על ההסכם אלא על דיני הנזיקין או דיני עשיית עושר ולא במשפט קיימת יריבות ישירה בינם לבינו.

למותר לציין שאין בעובדה שהנתבעים, כתובעים שכנגד, הגישו את התביעה שכנגד נגד אסור כדי ללמד על הסכמתם ליריבות שלו כתובע נגדם. גם העובדה שהוא נמחק אינה מחייבת, כשלעצמה, את מחיקתו כנתבע שכנגד, כמובהר לעיל, מה גם שנוכח תקנה 54 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 גם אם הוא לא היה תובע מלכתחילה רשאים היו הנתבעים להגיש נגדו תביעה שכנגד עת העלו אלה בכתב התביעה שכנגד "שאלות בינו לבין התובע יחד עם אחרים".

ב. סילוק התביעה נגד נתבעים שאינם בעלים בפועל של דירות בבניין - טענה זו לא נטענה בכתב ההגנה. להיפך, כתב ההגנה הוגש מטעם הנתבעים כולם. כתב התביעה שכנגד הוגש מטעם הנתבעים כתובעים שכנגד, לרבות אלה שמחיקתם מתבקשת בסיכומים. מדובר בהרחבת חזית שאין להתירה, משלא ניתנה בידי התובעים ההזדמנות להידרש אליה, במהלך ההליך המשפטי, ולהביא לתיקונה.

ג. יתר הטענות המקדמיות – שימוש לרעה בהליכי משפט במסגרת תביעה מנופחת וחסרת שחר שלכל היותר היא בסמכות בית משפט השלום; העדר עילה; תביעה מופרכת עם חיובים מפוברקים וכפולים אינן ראויות לדיון כטענות מקדמיות ואינני רואה מקום להידרש אליהן ככאלה.

6. מכאן נפנה ונבחן את התביעה הראשית ואת התביעה שכנגד לגופן.

תחילה אדרש לתביעת התובעים לתשלום יתרת התמורה שלא שולמה; בהמשך, לתביעתם בגין הארכות ביצוע, שתיבחן במקביל לטענות הנתבעים שכנגד בדבר איחור במסירה ולפיצויים שהם דורשים בגין כך, בין בדרך של קיזוז בין בדרך של חיוב לתשלום; לסיום, אדרש לרכיבי התביעה שכנגד בדבר אי השלמת עבודות ונזקים שנגרמו לבניין.

התביעה הראשית

יתרת התמורה שלא שולמה

7. בתביעה הראשית עתרו התובעים לחייב את הנתבעים בגין יתרת תמורה שלא שולמה, לפי שני חשבונות חלקיים: חשבון חלקי מס' 9 על סך 855,724 ₪ (לא כולל מע"מ) וסכום נוסף שלא נתחוור לי מתוך כתב התביעה, בהיותו נסמך על חשבון חלקי מס' 10 שהוגש קטוע (נספחים ה' ו-ו' לתביעה; סעיף 19 לכתב התביעה). חשבון 10 המלא הוגש כמוצג כ"ה לתיק המוצגים של התובעים וממנו נלמד, כי הסכום הנטען לחיוב על פיו הוא – 653,400 ₪. ר' בהקשר זה גם את סעיף 77 לתצהיר פלד, ס"ק (I);(II). התובעים לא הסבירו בכתב התביעה אם מקור הסכומים הללו ביתרת התמורה משכר ההסכם או שמא בגין עבודות נוספות שהחיוב לגביהם אמור להתבצע בהתאם להוראות סעיף 4.3 להסכם – כתב חתום על ידי הנציגות/המזמינה ובאישור המפקח.

בישיבת קדם המשפט הראשונה, מיום 27.1.15, בתשובה לשאלות בית המשפט אודות החשבונות החלקיים, הובהרו הדברים. מפאת חשיבות הדברים אביא אותם במלואם:
"ביהמ"ש: לגבי חסר התמורה – מפנה לס' 19 לכתב התביעה, אני מבקש פירוט. מה הסכום הנתבע, האם כולו או חלקו, ואם חלקו איזה חלק שייך לפי כתב הכמויות המקורי, לפי נספחי ההסכם ולמרות שיש אישור לביצוע לא שולם ואיזה חלק שייך לעבודות הנוספות, שאז מתעוררת שאלת האישור של המפקח כתנאי לביצועם. הדברים לא ברורים מס' 19.

ב"כ התובעים: חשבון 10 זה ריכוז הפרויקט כולו, מכיל את כל החובות של הדיירים כלפי התובעים כולל הכל ויש פירוט של כל אחד ממה הוא מורכב. מפנה לנספח ו' עמ' 4 פרק 0.5 עבודות נוספות, בחשבון 10 יש חלוקה של מה העבודות הנוספות, מה בלובי, בעצם פירוט כל העבודות שבוצעו מהתחלה ויתרה שיש לשלם שהיא סכום התביעה.

לשאלת בית המשפט אני מפנה לנספח ו' שהוא חשבון מס' 10 (שכולל גם את 9): הסכום שמפורט בעמ' 4 של נספח ו' תחת פרק 0.5 עבודות נוספות הוא הסכום של העבודות הנוספות שביצעו התובעים מעבר לכתב הכמויות.
סכום של 1.8 מיליון ₪ זה הארכות ביצוע לפי נספח ז'.
חשבון 10 מתייחס לכל עבודות שבוצעו בפרויקט, הוציאו חשבון לפי התקדמות הפרויקט לכל תקופה, החשבון עובר אישור ואז משולם. בחשבון הבא הופיעו עבודות שבוצעו וחלקן שולמו, כלומר הוא מתייחס לכל העבודות שבוצעו מתחילת הפרויקט ועד סופו.

ביהמ"ש: מפנה אותך לנספח ו' עמוד ראשון פרק 0.1. עלות היא 220 אלף ₪, מה זה 100%?

ב"כ התובעים: 100% הכוונה שעפ"י החוזה היה צריך לעשות X וכל העבודה בוצעה, כלומר הייתי צריך לקבל 220 אלף ₪. ימינה רשום מה בוצע ומה לא בוצע. מה ששולם לא מופיע בחשבון 10.

ביהמ"ש: אני מבין שמנספח ה' חשבון חלקי שכל החשבונות החלקיים עד מס' 8 שולמו?

ב"כ התובעים: כמעט הכל שולם. חשבון 9 לא שולם אבל הוא מופיע כבר בחשבון 10.

ביהמ"ש: כלומר מה שיש בחשבון 10 זה עבודות שבוצעו לקראת סוף הפרויקט שלא שולמו?

ב"כ התובעים: נכון.

ביהמ"ש: האם העבודות שמפורטות בחשבון 10 ושלא שולמו זה עבודות נוספות (לא לפי כתב כמויות)?

ב"כ התובעים: העבודות שם לא מופיעות בכתב הכמויות זה נכון, אבל לגבי קבלת אישור של המפקח זו שאלה משפטית, זה רשום בחוזה."

* (עמ' 1 ש' 17 עד עמ' 2 ש' 26 לפרוטוקול הדיון מיום 27.1.2015).

8. אפתח בדרישה לתשלום מכוח חשבון חלקי מס' 10.

התשלום הנדרש הוא עבור עבודות נוספות מעבר לאלה שפורטו בכתב הכמויות ובמפרט הטכני. כך עולה מדברי ב"כ התובעים (שם, עמ' 2 ש' 26-22). כך גם נלמד ממוצג כ"ה למוצגי התובעים תחת פרק 06. על פי הוראות ההסכם, בהיות ההסכם פאושלי (סעיפים 4.2; 11.2 להסכם), ביצוע עבודות נוספות מעבר לאלה שפורטו בכתב הכמויות ובמפרט הטכני ייעשה על ידי הקבלן רק לאחר קבלת אישור בכתב בחתימת המזמינה/הנציגות ובאישור המפקח שמונה על ידה (סעיפים 4.3 ו-6.1 להסכם. ר' גם הגדרת מפקח) כשעלות ביצוען תסוכם בין הצדדים בכתב טרם תחילת העבודה (סעיף 11.1.3 להסכם). זאת ועוד, הקבלן גם הצהיר, כי "ידוע לו שבמקרה ויבצע עבודה כלשהי שלא מופיעה במפרט הטכני או בכתב הכמויות ואין עליה אישור בכתב ומראש מהמזמינה ו/או מהמפקח, כי אז לא יהיה הקבלן זכאי לדרוש תמורתה תשלום כלשהו" (סעיף 11.3 להסכם). הוראות אלה ידועות וברורות לתובעים ואף קיבלו ביטוי נוסף בהסכמה אליה הגיעו עם המזמינה, מספר חודשים לאחר תחילת העבודות, בקשר לשינוי החיפוי החיצוני מאריחים לשליכט והפחתה חלקית של עלות ההזמנה בשל כך. בהסכמה זו הובהר, כי לא תבוצענה עבודות נוספות שלא תאושרנה על ידי המפקח וזאת על מנת שהמזמינה תוכל להסתמך על ההסכם הפאושלי. וכך באו הדברים לידי ביטוי, מוצג כ"ח למוצגי התובעים (מסמך שכותרתו התייחסות המפקח להסכם הפשרה נושא תאריך 29.12.09):
"הוסבר לקבלן במעמד הפגישה כי מטרת ההסכמה למענק הנ"ל היא למנוע מחלוקת עתידית כפי שנתגלעה לאחרונה באשר לתוספות שלא אושרו על ידי המפקח וגרמו לעיכובים במהלך השיפוץ תוך הבטחה שלא יהיו תוספות לא רצוניות כך שהמזמין יוכל להסתמך על ההסכם הפאושלי...".
בחקירתו, מיום 6.7.16, אישר פלד את הדברים (עמ' 25 ש' 29 עד עמ' 26 ש' 11-1 לפרוטוקול ישיבת יום 6.7.16).

התובעים לא הציגו אישורים כאמור, בכל הנוגע לעבודות הנוספות המפורטות בחשבון מס' 10. גם לא נטען מטעמם, כי יש בידם אישורים כאלה. נוכח ההוראות הברורות בהסכם בעניין זה, כמו גם מודעותם להוראות אלה (ר' ההסכמה האמורה), יש לדחות את ניסיונם להסתמך על עדות המפקח לפיה, בעולם הדיגיטלי רוב החשבונות לא נחתם אלא מועבר במערכת הדיגיטלית (סעיף 2 לסיכומיהם). החשבונות שקדמו לחשבון מס' 10, חשבון מס' 8 (חתום על ידי המפקח או מי מטעמו) וחשבון מס' 9 המאושר (אליו אתייחס בהמשך) כן אושרו על ידי המפקח. האחרון גם לא העיד, כי אישר "דיגיטלית" את חשבון מס' 10, אף לא נשאל אם חשבון מס' 10 אושר על ידו (עמ' 54; עמ' 78 לפרוט' ישיבת יום 9.11.16 ש' 19-17).

משכך יש לדחות את תביעתם של התובעים לחיוב הנתבעים בתשלום הסכום של 653,400 ₪ בתוספת מע"מ בגין חשבון מס' 10.

9. חשבון חלקי מס' 9.

אי הבהירות בכתב התביעה ביחס למקורו של הסכום הנתבע בגין חשבון זה לא הוסרה בדברי ב"כ התובעים בישיבת קדם המשפט מיום 27.1.15. לפי חשבון זה, שצורף במלואו לכתב התביעה, נותרה יתרה לתשלום בסך של 855,724 ₪.

עיון בחשבון זה (שצורף גם כחלק ממוצג כ"ה למוצגי התובעים) מלמד, כי הוא כולל בתוכו הן דרישות תשלום בגין עבודות לפי ההסכם הן דרישות בגין עבודות נוספות. כך גם נלמד מדברי ב"כ התובעים בישיבת קדם המשפט מיום 27.1.15 לפיהם, כל חשבון מכיל את כל חובות הנתבעים כלפי התובעים, הן עבודות לפי כתב הכמויות הן עבודות נוספות, נכון ליום עשייתו. רוצה לומר, חשבון זה, חשבון מס' 9, כחשבון האחרון, נכון ליום עשייתו, מלמד, אליבא דהתובעים, על סכום כולל של עבודות שבוצעו (הן לפי ההסכם הן נוספות) בעלות של 2,411,309 ₪ מתוכן שולם סכום של 1,555,585 ₪ כשהיתרה לתשלום – 855,724 ₪.

דא עקא שגם על חשבון זה מנועים התובעים מלהסתמך.

בסעיפים 11.1.6 - 11.1.9 להסכם פורטו תנאי התשלום ומנגנון התשלום:
על הקבלן להגיש למזמינה חשבון, אחת לחודש, לפי התקדמות יחסית של העבודה המוזמנת ואשר ביצועה המלא בפועל אושר על ידי המפקח. החשבון יוגש עם פירוט מלא של העבודות שכבר בוצעו והושלמו ע"י הקבלן והחלק היחסי שלהם מסך כל סעיף במפרט הטכני וכתב הכמויות (אחוז ביצוע מסך כל סעיף וסעיף) כשהוא חתום בחתימה ובחותמת על ידי המפקח, לידי הנציגות. רק חשבון שאושר על ידי המפקח ייחשב כחשבון שהקבלן זכאי לקבל תשלום עבורו וחשבון ו/או חשבוניות שהוגשו ולא אושרו על ידי המפקח לא ייחשבו כנמסרות ולא יהוו ראיה כלשהי עד לאחר קבלת אישור המפקח להשלמת העבודות הכלולות בהן בהתאם להוראות ההסכם ונספחיו. מנגנון זה רלבנטי לכל התשלומים המבוצעים לקבלן, הן מכוח השכר ההסכמי הן על עבודות נוספות – אלה גם אלה כנגד חשבון מאושר.

אם לא די בכך, הוסכם בסעיף 21.5 להסכם (ובסעיף 21.8 להסכם חוזר על עצמו), כי "שום התנהגות מצד המזמינה לא תחשב כויתור על איזה מזכויותיה על פי החוזה ו/או על פי הדין, או כויתור או כהסכמה מצדה לאיזה הפרה או אי קיום של תנאי מתנאי החוזה, או כהסכמה למתן דחייה או ארכה לביצוע כל פעולה אשר יש לעשות על פי החוזה או כשינוי, ביטול או תוספת של תנאי כלשהו, אלא אם נעשו לעיל - הסכמה מצד המזמינה או הקבלן לסטות מתנאי חוזה זה ובמקרה מסוים, לא תהווה תקדים ולא ילמדו ממנה גזירה שווה למקרה אחר. לא השתמשו המזמינה או המפקח בזכות מזכויותיהם לפי חוזה זה במקרה מסוים, אין לראות בכך ויתור על אותן זכויות במקרה אחר ואין ללמוד מהתנהגות זו ויתור על אותן זכויות במקרה אחר ואין ללמוד מהתנהגות זו ויתור כלשהו על זכויות וחובות לפי החוזה".

אין מחלוקת שחשבון מס' 9, שצורף לכתב התביעה (או מוצג כ"ה למוצגי התובעים), לא אושר על ידי המפקח לתשלום. התובעים גם לא טענו, כי יש בידם אישור של המפקח לחשבון זה. להיפך, כנגד חשבון זה, שהוצג על ידי התובעים כחשבון חלקי (אף נושא כותרת "חלקי"), הוצג על ידי הנתבעים חשבון מס' 9 סופי. חשבון זה התקבל כראיה וסומן ת/8, ללא התנגדות. חשבון זה הוא החשבון האחרון שאושר על ידי המפקח (ר' עמ' 74; עמ' 78 לפרוט' ישיבת יום 9.11.16 ש' 18-17), ועל פיו זכאים התובעים לקבל לידיהם סכום של 1,858,880 ₪ (כולל סכום מסוים שנוי במחלוקת בסך של 28,000 ₪) לפני מע"מ (עמ' 79 לפרוט' ישיבת יום 9.11.16 ש' 20-19), ובסה"כ (לפי 16.5% מע"מ למועד ההסכם) 2,165,595. מתוך הסכום האמור, סך של 504,250 ₪ בתוספת מע"מ הוא עבור עבודות נוספות (עמ' 79-78 לפרוט' ישיבת יום 9.11.16).

בסעיף 77(v) לתצהירי התובעים הם מאשרים, כי עד לחשבון האמור הם קיבלו לידיהם סכום של 1,835,590 ₪ כולל מע"מ. כך שהיתרה לזכותם, אותה היו התובעים צריכים לתבוע, עומדת על 330,005 ₪. המפקח אישר בחקירתו, כי הסכום המופיע בת/8 הוא הסכום לצורך התחשיב, אך ציין "לפני התחשבנויות". המפקח כיוון בדבריו להפחתה בסך של 250,000 ₪ (לפני מע"מ) מהשווי ההסכמי של העבודות בגין שינוי החיפוי החיצוני לבניין (עמ' 91 לפרוט' ישיבת יום 9.11.16 ש' 22-16) וסכום נוסף בגין אי ביצוע "איטום לפי הוראות שוקו" בסכום של 87,504 ₪ לפני מע"מ (ר' כתב הכמויות, מוצג ה' למוצגי התובעים), עבודה שאסור אישר, כי לא בוצעה (עמ' 71 לפרוט' ישיבת יום 8.11.16 ש' 11-5). סכומים אלה אכן הופחתו והם מופיעים בסכומים שהופחתו בת/8 (עלות החיפוי שלפי כתב הכמויות עמדה על 550,000 ₪ הופחתה ל-300,000 ₪ לפי מכתב הפשרה מיום 13.1.10 ו"האיטום לפי הוראות שוקו" הועמד על 0). משכך, ההתחשבנויות – להבדיל מקיזוזים בגין נזקים וכו' – שלא כטענת המפקח, כבר נלקחו בחשבון בת/8.

נסכם אפוא ונאמר – כי תביעה מוצדקת בגין רכיב יתרת תמורה הינה לסך של 330,005 ₪ (כולל מע"מ) בלבד. ברם, מכוח הסכמת הצדדים בישיבת יום 6.7.16 בגין מתן פסק הדין בתביעה/בתביעה שכנגד של ה"ה מרזן יש להפחית הסכום ב-29% (ר' סעיף 4(א) לפסק דיני לעיל) כך שהסכום לזכות התובעת 1 בגין רכיב יתרת התמורה יעמוד על 234,304 ₪, נכון למועד אישור חשבון מס' 9 (ת/8) – ביום 3.6.2012.

פיצוי בגין הארכות ביצוע

10. לטענת התובעים, התנהלותם של הנתבעים, כמפורט בכתב התביעה, הביאה להתמשכות תקופת ביצועו של ההסכם וגרמה להם להוצאות מרובות בדמות תקורות ועלויות נוספות בסכום כולל של 1,816,600 ₪ לפני מע"מ (סעיפים 21-20 לכתב התביעה).

11. הארכות ביצוע וההשלכות שיש לכך על עלויות ותקורות הינה עניין שבמומחיות.

12. לכתב התביעה צירפו התובעים מסמך, ספק מכתב ספק חוות דעת, שכותרתו "תקציר דו"ח פרויקט שיפוץ הבניין..." חתום על ידי מהנדס, מר יוסף קרני, מיום 20.9.12 (להלן: "קרני"). מסמך זה התקבל וסומן נ/7.

13. על דרישה זו חזרו התובעים אף בסעיף 77(III) לתצהיר עדות הראשית שלהם. במסגרת ההוכחות, כחלק מתיק המוצגים שלהם, הגישו התובעים את אותו מסמך של קרני, בשינויים מסוימים, חתום על ידו, הפעם כחוות דעת, נושאת תאריך 25.9.12.

חרף השינויים, הקוסמטיים יש לומר, בין נ/7 לחוות הדעת, אליבא דקרני, "המהות אותה מהות" והוא עומד מאחורי חוות הדעת שהוגשה על ידי התובעים כחלק מתיק המוצגים, הגם שאישר, כי הדברים שהוספו לנ/7 והמופיעים בחוות הדעת הוספו, כי "ביקשו ממנו להוסיף דברים" וכיוון בדבריו לאסור (עמ' 39 לפרוט' ישיבת יום 8.11.16 ש' 27-20).

14. מעיון בחוות הדעת ובחקירת המומחה עולים הממצאים הבאים:
נושא חוות דעת: "תחשיבי הארכות זמנים, עלויות תקורות, עלויות פיגומים ועלויות נוספות בהתאם לעיכובי המזמינים כפי שמפורטים בטבלאות שבחוות הדעת "וכן במסמכי הקבלן".

מסמכי הקבלן לא צורפו אף לא פורטו בחוות הדעת כך שלא ניתן לאמת ולעמת את הנתונים בטבלאות עם 'מסמכי הקבלן' עליהם סמכו, לכאורה. זאת ועוד, הנתונים שפורטו בטבלאות לא נקבעו לאחר חקירה ודרישה עצמאיים של המומחה. קרני אישר בחקירתו שכל המידע על לוחות הזמנים נמסר לו על ידי אסור: "ישבנו בישיבה משותפת הוא הוציא לי כל מיני פרוטוקולים, יומנים, יומני ביקורת. קיבלתי ממנו הסבר, ראיתי קצת חומר שהצטבר ועל סמך זה ישבנו ועשינו תחשיב במשותף" (עמ' 41 ש' 3-1; עמ' 40 ש' 28-25 לפרוט' ישיבת יום 8.11.16), ובכלל נעשתה טיוטה משותפת ואחר כך הוא העלה אותה על הכתב (שם, עמ' 41 ש' 7). המומחה גם מאשר שהנתונים המופיעים בטבלאות הם הנתונים שקיבל מאסור ללא כל שינוי (שם, עמ' 41 ש' 10-8) הגם שבדק אותם, לדבריו, מול המסמכים שהוצגו לו. את המסמכים שהוצגו לו לא טרח לצרף כנספחים לחוות הדעת. המומחה לא היה מעורב בפרויקט (שם, עמ' 41 ש' 10) והאמור בחוות דעתו, כמו גם בחקירתו הנגדית, כי ביקר במהלך הפרויקט במקום, תוך ציון מועדים, עומד בסתירה לכך. המומחה ציין שבכל הימים בהם ביקר, והיו עשרות לדבריו, תמיד היו עובדים בעוד שעל פי יומני העבודה, בחלק מהמועדים לא הייתה עבודה, בפרויקט (שם, עמ' 42). בניסיון לאמת את מועדי הביקור שלל המומחה את האפשרות, כי אלה צוינו באקראי ולדבריו ביצע במהלך הביקורים צילומים מהם ניתן ללמוד על המועד אלא שצילומים ותמונות לא צורפו (שם, עמ' 42). רישומים על הביקורים שערך, בזמן אמת, לא נעשו על ידו (שם, עמ' 42 ש' 8-7). מסתבר, בכלל, כי חוות הדעת הינה 'שפצור' של אותו מסמך נ/7, שנערך לא כחוות דעת אלא "ככלי עזר" בידי הקבלן במו"מ שלו עם הדיירים (שם, עמ' 45 ש' 24-23). אם לא די בכך, המומחה מאשר, כי לא היה מודע כלל לקיומו של לוח זמנים, נספח לחוזה, הגם שבחוות הדעת ציין, כי הוא בדק את ההסכם "על נספחיו" (שם, עמ' 49 ש' 2-1). משהקשה בית המשפט "אז על בסיס מה כתבת את חווה"ד?...חוות דעתך כל כולה עוסקת בזמני התארכות של העבודה, אי קבלת החלטות וכו'. המסמך הראשון שצריך להיות לפני שאתה מתחיל את העבודה זה מה לוח הזמנים שעליו הוסכם לביצוע העבודות עפ"י הפרויקט, נכון?". הסביר המומחה, כי נכון היה לקבל את לוח הזמנים "אבל לא היה" ואישר, כי אם לא היה לו"ז לפניו, לא יכול היה לדעת מה התארך ומה לא אלא רק לפי מה שמסר לו אסור, וציין "נכון. אמרתי שלא הייתי מעורב". צא ולמד – שהנתונים שנמסרו למומחה על ידי אסור כלל לא נבחנו/אומתו/עומתו עם לוח הזמנים, הנספח להסכם (ר' עמ' 49 לפרוט' ישיבת יום 8.11.16).

בנסיבות אלה, קשה לתת משקל ממשי, אם בכלל, לחוות הדעת ולנתונים המופיעים בה בכל הנוגע ללוחות הזמנים ולהארכת משך הביצוע של רכיבי העבודה השונים. גם אם אתעלם מהכשלים שפורטו לעיל, בחינת הנתונים המופיעים בחוות הדעת אל מול תשובותיו של המומחה בחקירה הנגדית מלמדת שלא ניתן לסמוך על ממצאיה ומסקנותיה בכל הנוגע להארכות הביצוע. ואבהיר!
חוות הדעת מציגה נזק פוטנציאלי ולא נזק ממשי. לוח הזמנים של הפרויקט לא היה לפני המומחה. המומחה לא יכול היה, אף לא עשה כן בפועל, להעמיד את ההארכה הנטענת בגין רכיב עבודה מסוים אל מול לוח הזמנים שנקבע לאותו רכיב. למעשה, לוח הזמנים שהועבר אליו היה לוח זמנים על פי הנתונים שנמסרו לו על ידי אסור. אלה הנתונים המופיעים בטבלאות (עמ' 43 ש' 18-12).

המומחה לא ידע מתי הותקנו הפיגומים ומתי פורקו (עמ' 45 ש' 4-3), וכשנשאל ספציפית בהקשר זה, לרכיב עבודה מסוים, אותו ציין בחוות הדעת "תיקוני גרפיטי בירידה לחניון ובקומת קרקע", לגביו ציין תוספת של 4 שבועות לפיגומים, מדוע צריך פיגומים בכלל השיב "יכול להיות שעל מנת לתקן את הגרפיטי צריך להקים פיגום אז הכנסתי כאן". ללמדך – המומחה הוסיף תקורה של פיגומים הגם שלא הוכח לפניו, כי אכן נעשה שימוש בפיגומים לצורך מחיקת הגרפיטי (עמ' 45 ש' 9-5). בעניין אחר, ציין תקורה של 4 שבועות פיגומים לצורך החלפת שערים כולל מנועים. כשנשאל למה צריך פיגומים נאלץ להודות, כי ב"שינוי בשערים יש אפס פיגומים" (עמ' 45 ש' 15-14).

המומחה לא דק פורתא בנושא הארכת זמן הביצוע בכל הנוגע לקירות המסך שעה שלא נתן דעתו על כך שהחלפת קירות המסך לא נכללה בין העבודות שהיה על התובעים לבצע מכוח ההסכם (המומחה אישר, כי לא נכנס לעומק הדברים ורק קיבל מידע – עמ' 46 ש' 20-19) וכלל תקורות ופיגומים גם בגין "אי ביצוע החלפת קירות מסך שהחלפתם הייתה הכרחית" זאת בנוסף לרכיב נוסף של תקורות בגין "אי החלטות על פתרון לאיטום קירות מסך". ההסבר של המומחה לכפילות (עמ' 47 לפרוט' ישיבת יום 8.11.16 ש' 17-4) לא היה מספק: "קשה לי להיזכר עכשיו"; "יכול להיות שאת שניהם צריך לאחד לסעיף אחד", בוודאי שעה שקיימת חפיפה בין שני הרכיבים של לפחות שישה וחצי חודשים בין 3.9.09 לבין 22.4.10 ושעה שהוא מאשר, כי עיקר העיכובים היו באי קבלת החלטות, כמו למשל להחלפת קירות המסך (עמ' 48 לפרוט' ישיבת יום 8.11.16 ש' 4-3).

חפיפה קיימת גם ברכיבים נוספים ואפנה לדוגמא נוספת – "טיפול מול אדריכלית צבע ושמ"מ" ו-"זמן התארכות בחירת גוונים ושליכט" – פרק זמן של חודש וחצי לכל הפחות. המומחה מאשר שקיימת חפיפה מסוימת (עמ' 50 לפרוט' ישיבת יום 8.11.16 ש' 3-1).

המומחה חייב בתקורות ובפיגומים גם עבור "תוספות לפי נספח תוספות". בחקירתו אישר, כי נהג שלא כהלכה, שכן עבור עבודות נוספות הקבלן קיבל תשלום והתקורות כלולות בתמחור שערך (עמ' 44 לפרוט' ישיבת יום 8.11.16 ש' 7-6) ואם לא שילמו לו, קמה לו זכות תביעה וכי אין לזכותו בעלויות אלה (עמ' 50 לפרוט' ישיבת יום 8.11.16 ש' 10-5).

לא ברור מדוע חייב המומחה בסכום של 200,000 ₪ בגין כניסה למזג אוויר גשום. מה הקשר בין זה לבין תקורות?

המומחה אישר, כי בהחלט יכול להיות מצב שבפרק זמן מסוים היו צריכות להתקבל שתי החלטות לשני נושאים וההתארכות הינה אחת, או אז אין מקום לחייב פעמיים בגין תקורת פיגומים למשל בתנאי שמקבלים החלטה (עמ' 49 לפרוט' ישיבת יום 8.11.16 ש' 28-23). עיון בחוות הדעת מלמד שקיימות חפיפות בין שניים ויותר מרכיבי העבודה שחויבו בתקורות, כך למשל "עצירת עבודה באזור החלונות" ו-"החלפת חלונות ממ"דים" ועוד.

משהמומחה לא הניח לפנינו את חומר הגלם שעל בסיסו קבע את הנתונים שקבע, בגין כל רכיב ורכיב של העבודות שציין בחוות דעתו (לטענתו קיים חומר גלם אך לא צירף, עמ' 50 לפרוט' ישיבת יום 8.11.16 ש' 14-10), כיצד יכול בית המשפט לאשר הארכה של 5 שבועות בבחירת "מסתור כביסה מיוחד" ובתקורת פיגומים של 5 שבועות בגין כך. בה במידה "סחבת בתיאום כניסה לדירות לביצוע עבודות" שעה שאין כלל פירוט אפילו בנוגע לאיזו דירה מהות העבודות ומה הסיבה לחוסר היכולת להיכנס לדירות בבחינת קשר סיבתי.

15. בנסיבות אלה, אני דוחה את חוות הדעת של המומחה קרני, בכל הנוגע להארכות ביצוע וככל שאסבור, כי יש מקום להחליט בחיוב בנוגע להארכת ביצוע כזו או אחרת, בנוגע לנושאים מסוימים, על בסיס ראיות אחרות (כגון עדותו של אסור שהיה המוציא והמביא בחוות הדעת של קרני וחוות דעת המפקח על הפרויקט) אעשה כן. ברם, משסוגיה זו קשורה קשר הדוק להכרעה בטענת הנתבעים/התובעים שכנגד להתארכות משך העבודה בגין התנהלות התובעים ובדרישה לחיובם בפיצוי היומי כמוסכם בהסכם, אדרש לשני עניינים אלה במאוחד ובהקשר לתביעה שכנגד.

התביעה שכנגד

האיחור במסירה והפיצוי המוסכם היומי

16. הדיון באשר לאחריות שיש להטיל על התובעים/הנתבעים שכנגד בגין איחור במסירת הבניין לידי הנציגות/המזמינה יתרכז בשאלת הפיצוי המוסכם, ובמקביל, יבחן את מידת אחריות הצדדים באשר להתארכות ביצוע העבודות בפועל. ראשית, יש לבחון אם הפיצוי המוסכם היומי חופף לפיצויים הנטענים בגין נזקים שנגרמו לנתבעים/לתובעים שכנגד בגין האיחור כאמור ואם לאו. שנית, נבחן את סבירות גובה הפיצוי המוסכם היומי. שלישית, נדון בסוגיית האשם החוזי בהתאם לממצאים שייקבעו באשר להתארכות ביצוע העבודות.

פיצוי מוסכם – כפילות נזק?

17. לטענת התובעים/הנתבעים שכנגד, תביעת פיצוי מוסכם ותביעת פיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובעים שכנגד בשל אותה הפרה הן תביעות חליפיות. על כן, משהתביעה כוללת קבלת פיצוי בגין נזק מוכח, אין לקבל את התביעה לפיצוי מוסכם הקבוע בחוזה (ר' סעיף 162 לסיכומיהם). לטענת הנתבעים/התובעים שכנגד, היה על הנתבעים שכנגד לטעון ולשכנע את ביהמ"ש בראיות, כי יש להפחית את הפיצוי, ואולם הם טענו את הטענה הנ"ל רק בסיכומי התשובה שלהם ללא טיעון מקדים, ולכן זוהי הרחבת חזית אסורה (ר' סעיף 57 לסיכומי התשובה שלהם).

סעיף 15(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות") קובע כהאי לישנא:
"הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת החוזה."
ההלכה אכן קובעת על בסיס הסעיף הנ"ל, הנוקב במונח "במקום", כי על הנפגע לבחור בין פיצויים מוסכמים לבין פיצויים "רגילים", וכי הבחירה היא בין דרכים חלופיות ולא מצטברות (ע"א 628/87 חורי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד מו(1) 115, 123 (1991)).
בע"א 2251/05 ואן דאם נ' כהן (פורסם בנבו, 05.07.2007) התייחס בית המשפט העליון להוראת סעיף 15(ב) לחוק החוזים תרופות וקבע, כי ממנה נלמד ש" בידי הנפגע הבחירה האם לתבוע את הפיצויים המוסכמים או פיצויים בגין נזקו הממשי; ובבוחרו בדרך האחת, אין בידו לילך גם בשנייה. ברוב המקרים, מדובר בדרכים חלופיות, ולא מצטברות. הדרכים תהיינה מצטברות רק מקום בו נקבעו פיצויים עבור ראשי נזק שונים, למשל, כאשר הפיצויים המוסכמים ייקבעו בעבור נזק ספציפי (ע"א 2981/92 כהן נ' צמד ע.א. בע"מ, פ"ד נ(2), 869 בפיסקה 13; ע"א 466/89 צברי נ' מסוארי, פ"ד מה(1) 177;ע"א 628/87 חורי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד מו(1) 115, בפיסקה 8)." (שם, פסקה 13 לפסק דינו של השופט חשין).

בענייננו, תביעת הפיצוי המוסכם נוגעת לנזק ספציפי – איחור במסירה, בעוד שהפיצויים שנתבעו נובעים מראשי נזק שונים ומעילות שונות (עשיית עושר ולא במשפט; נזיקית). משכך, יש לדחות את טענות התובעים/הנתבעים שכנגד. יש להעריך את ראשי הנזק בנפרד, ולאחר מכן לחשב את הסכום הכולל בעד כל ראשי הנזק במאוחד בתנאי שיוכחו כנדרש.

סבירות הפיצוי המוסכם

18. לטענת התובעים/הנתבעים שכנגד, אם בית המשפט יקבל חלק מטענות הנתבעים/התובעים שכנגד, יש לקצוב את התקופה שבגינה יושת הפיצוי המוסכם ולהפחית את סכום הפיצוי היומי – 2,400 ₪ ליום - לסכום הגיוני וראוי, המשקף את הנזק האמיתי שנגרם. לחילופין, יש להשית אשם תורם בסך 100% בגין כל נזק שנטען על ידי התובעים שכנגד, משלא הפסיקו את העבודה לשם הקטנת נזקם (סעיפים 41-39 לסיכומי התשובה מטעם הנתבעים שכנגד; סעיף 58 לכתב ההגנה שכנגד). לטענת הנתבעים/התובעים שכנגד, טענה זו הועלתה לראשונה במסגרת סיכומי התשובה מטעם הנתבעים שכנגד; היא נעדרת תשתית ראייתית; ואינה ממלאת את התנאים הקבועים להפחתת הפיצוי המוסכם, שייעשה רק במקרים נדירים וחריגים ביותר ולא כשמדובר בקבלן מתוחכם ובעל ניסיון (סעיף 56 לסיכומי התשובה מטעם התובעים שכנגד).

סיפת סעיף 15(א) לחוק החוזים תרופות מותירה את שאלת סבירות גובה הפיצוי המוסכם לשיקול דעת בית המשפט אם מצא שגובה הפיצוי המוסכם לא נמצא ביחס סביר לנזק שהיה ניתן לראותו מראש בעת כריתת ההסכם כתוצאה מסתברת של ההפרה. הווי אומר: האם התובעים שכנגד יכלו לצפות מראש את האיחור במסירת הבניין לידי הנציגות, ולמצער - איחור במסירה הראשונה.

לפי נוסח סעיף הפיצוי המוסכם: "הפיצוי מוסכם ומוערך מראש ע"י שני הצדדים, בהערכה שקולה וזהירה בהתחשב בנזק העלול להיגרם למזמינה (הנציגות – ש' ש') וזאת בסכום של 2400 ₪ בגין כל יום של איחור עד למועד השלמת העבודות בפועל ואישורן ע"י המזמינה (הנציגות – ש' ש')." (ר' סעיף 19.3. לחוזה), נראה שהצדדים קצבו את הסכום האמור לאחר הידברות וחישוב נזקם המשוער של הדיירים בעת כריתת ההסכם, כנזק שניתן היה לראותו מראש כתוצאה מסתברת מאיחור במסירת הבניין לידי הנציגות. מנוסח הסעיף עולה, כי ישנו יחס סביר בין הנזק המשוער בעת כריתת ההסכם לבין גובה הפיצוי המוסכם. אדם סביר, בנעלי הנציגות, היה לוקח בחשבון שאי-מסירת הבניין במועד תוביל לאי-מימוש פוטנציאל השכרת הדירות בבניין לאחרים/לאי-מימוש הנאתם של בעלי הדירות בדירותיהם כך שיצטרכו לשכור דירות חלופיות אף לאחר תקופת הפרויקט לפי ההסכם, ולמצער לפיחות בהנאתם במגורים בדירותיהם שהיו "תחת שיפוצים" ככל שמדובר בשיפוץ שלא חייב יציאה מהדירות במהלכו. סבורני, כי לא ניתן לטעון שגובה הפיצוי היומי בסך 2,400 ₪ לכל הדירות בבניין, 11 במספר (ר' מוצג י' לתיק המוצגים מטעם התובעים והנתבעים שכנגד), הווי אומר: 218 ₪ לדירה, אינו מהווה פיצוי סביר ביחס לנזק המשוער כתוצאה מסתברת מאי-מסירת הדירות במועד (ר' ע"א 1/84 נתן נ' סטרוד ואח', פ"ד מב(1) 661, 670 (1988); ע"א 18/89 חשל חברה למסחר ונאמנות בע"מ נ' פרידמן, פ"ד מו(5) 257, 264 (1992)).

בנוסף די ביחס סביר, ולו בדוחק, בין הנזק המשוער בעת כריתת ההסכם לבין הפיצוי המוסכם כדי שבית המשפט יותיר את סכום הפיצוי המוסכם על כנו ללא כל הפחתה (ר' ע"א 8506/13 זאבי תקשורת אחזקות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 42(ג) לפסק דינו של השופט דנציגר (פורסם בנבו, 23.08.2015); להלן: "פרשת זאבי"). יתרה מזו נטל השכנוע ונטל הבאת הראיה מוטלים על כתפי התובעים/הנתבעים שכנגד להוכחת העדר יחס סביר בין הנזק המשוער בעת כריתת ההסכם לבין גובה סכום הפיצוי המוסכם היומי (ע"א 126/84 יצחקי נ' שור, פ"ד לח(3) 620, 626 (1984)), והם לא הניחו מטעמם כל ראיה של ממש להוכחת טענתם, כי הסכום שנקבע בהסכם אינו משקף את נזקם האמיתי של התובעים שכנגד, אם כי אין צורך להעריך את הנזק האמיתי אלא רק הנזק המשוער כפי שביארתי לעיל. חרף זאת, משתקופת האיחור במסירת הבניין לידי הנציגות התארכה במידה ניכרת, קרי למעלה משנה וחצי, נראה שלא מתקיים עוד כל יחס סביר בין גובה הפיצוי המוסכם לבין הנזק הצפוי בנסיבות אלה, ולפיכך בית המשפט מוסמך להתערב בשיעור הפיצוי המוסכם היומי (פרשת זאבי, פסקה 43(ג) לפסק דינו של השופט דנציגר). בפרשה זו קבע בית המשפט העליון את הנחת המוצא, שלפיה צדדים להסכם לא התכוונו ליצור פיצוי בסכום קצוב 'ללא קץ וללא גבול'. לכן, במקרה שבו התארכות התקופה חורגת במידה ניכרת מגבולות הנזק שניתן היה לראותו מראש כתוצאה מסתברת של ההפרה ניתן להתערב בשיעור הפיצויים.

משכך, יש מקום להתערב בגובה הפיצוי המוסכם שנקבע במסגרת ההסכם על סך של 2,400 ₪ בגין כל יום איחור ולהפחיתו לכדי 1,200 ₪ בגין כל יום. משבני הזוג מרז'ן - הבעלים של 2 דירות בבניין - נמחקו מהתביעה, אזי יש להפחית את סכום הפיצוי היומי ב-29% לכדי סך של 852 ₪.

19. עם זאת, נותר לבחון את משך התקופה שבה יחויב המפר (הנתבעים שכנגד) בפיצוי העתי בגין ההפרה (איחור במסירת הבניין). ככלל, משך התקופה נקבע החל ממועד ההפרה – לאחר תאריך 28.7.10 – ועד למועד השלמת החיוב על ידי הנפגע או צד ג' – תאריך 31.1.13 כיום השלמת ביצוע העבודות שנותרו. דא עקא במקרה שבו התקופה מתארכת במידה ניכרת, כבענייננו, כשהשלמת החיוב אינה מצויה עוד בידי המפר אלא הנפגע, מיום 10.7.12 כמועד המסירה הראשונה שבו הנתבעים שכנגד הפסיקו את עבודתם בבניין, על בית המשפט לבחון מה גרם להתארכות התקופה?

הגנת האשם התורם החוזי

20. הנתבעים שכנגד הפרו את ההסכם בשעה שלא מסרו את הבניין עם השלמת מלוא העבודות הנדרשות בתאריך 28.7.10 אלא מסרו את הבניין במסירה ראשונה, כשלא ניתן ללמוד מפרוטוקול מסירה ראשונה מיום 10.7.12 (מוצג ז' לתיק מוצגי הנתבעים/התובעים שכנגד) באשר לסיום כלל העבודות הנדרשות (ר' סעיף 14.3. לחוזה). דא עקא, אין בכך כדי להטיל את מלוא האחריות על הנתבעים שכנגד בלבד, משיש לבחון על סמך הראיות שהונחו לפניי את מידת האחריות הנתונה לכל צד. בהקשר זה, מצאתי לנכון להסתמך על חוות דעת המפקח, שתיעד את האירועים שאירעו לאורך הפרויקט ועד לסיום ההתקשרות בין הצדדים, חוות דעת שהתבססה על מוצגי הצדדים שתועדו בזמן אמת (ע"א 3079/08 מדינת ישראל נ' הקדש קרן עזרה ע"ש יעקב הייטנר, פסקה 31 לפסק דינו של השופט עמית (פורסם בנבו, 04.07.2012)). הסתמכות זו ראויה בהיותה נסמכת על הוראות ההסכם באשר למעמדה הקובע של חוות דעת המפקח. לפי ההסכם, המפקח זכאי להכריע בכל שאלה שתתעורר בקשר עם החומרים, המלאכה ואופן ביצוען של העבודות, טיבן ומועדי ביצוען (ר' סעיף 6.2. לחוזה), וכי חוות הדעת של המפקח תהיה סופית בכל הנוגע לעבודות, אופן ביצוען, טיבן ומועדי ביצוען ככל שאינה עומדת בניגוד להוראות כל דין (ר' סעיף 6.4. לחוזה). לאור האמור לעיל, מעמדה של חוות הדעת של המפקח הוא כשל "מעין בורר", ולכן הצדדים התכוונו להעניק לחוות דעתו מעמד מחייב ובלתי ניתן לערעור (ר' ע"א 241/81 שמן תעשיות בע"מ נ' חברת תבלין בע"מ, פ"ד לט(1) 561, 572-571 (1985)). לפיכך, האמור בחוות דעת המפקח מקובל עלי.

בהמשך לכך, משקבעתי, כי הארכות ביצוע וההשלכות שיש לכך על עלויות ותקורות הינה עניין שבמומחיות (סעיף 11 לפסק דיני לעיל), נהיר וברור, כי קבלת חוות דעת המפקח כמוה כקבלת כלל ממצאיו באשר הם תוצר של מומחיותו בקביעת ימי האיחור במסירת הבניין לידי הנציגות. המפקח קבע בחוות דעתו את הסיבות לאיחור במסירת הבניין לידי הנציגות הנובעות מהתנהלות "הקבלן", דהיינו: הנתבעים שכנגד, תוך שהוא הסתמך על מכתב התראה מטעם הנציגות מיום 13.8.09, על פרטיכלי פגישות בין הצדדים שהשתרעו על פני משך הפרויקט ועל דו"ח ביקור שבועי מיום 19.4.12 (ר' סעיף ב' לחוות דעת המפקח). על אף קביעה זאת, טענות הנתבעים שכנגד לא נעלמו מעיני המפקח אשר התייחס אליהן במקצועיות ובפירוט רב (ר' סעיף ג' לחוות דעתו). המפקח חיווה דעתו באשר לראשי הנזק המופיעים בחוות דעתו של קרני כפי שסברתי אף אני (השווה סעיף 14 לפסק דיני לעיל עם התייחסותו הפרטנית של המפקח בסעיף ג' לחוות דעתו). המפקח מצא לנכון לנכות 100 ימים מכלל ימי האיחור שיש להשית בגינם את הפיצוי המוסכם בסך 2,400 ₪ ליום, היות שהוא לא החשיב את הימים שנסיבותיהם כפו על הנתבעים שכנגד את אי המשך ביצוע העבודות כך שמדובר באיחור מוצדק (סעיף א' לחוות דעת המפקח). המפקח העיד בהקשר זה, כי הוא הגיע למסקנה זו, משהוא מצא את הארכת הביצוע בגין "תוספות לפי נספח תוספות" מחוות דעת קרני כמוצדקת (עמ' 82 לפרוט' ישיבת יום 9.11.16 ש' 29-26). בתוך כך, המפקח קבע, כי יש לחשב את כלל ימי האיחור בהסתמך על התקופה שבין מועד תחילת העבודות בהסתמך על צו העבודה, מיום 28.7.2009, לבין מועד סיום העבודות מכוח ההסכם, ביום 28.7.10, ועל מועד המסירה הראשונה מיום 10.7.12 כמועד סיום העבודות, אף שכלל העבודות לא בוצעו עד תום (שם, סעיף א' לחוות דעתו; צו תחילת עבודות, מוצג ו' למוצגי התובעים שכנגד; פרוטוקול מסירה ראשונה מיום 10.7.12, מוצג ז' לתיק מוצגי הנתבעים/התובעים שכנגד). על כן, המפקח סבור שאיחורם של הנתבעים שכנגד במסירת הבניין לידי הנציגות מסתכם בכ-613 ימים בלבד.

מסקנות המפקח מקובלות עלי, ולמותר לציין, כי המפקח ערך חוות דעת ברורה, מבוססת ומהימנה כך שיש לקבלה כאמת ויציב בהקשר זה. משכך, יש לזקוף את העיכוב בסיום העבודות לחובת הנתבעים שכנגד בניכוי 100 ימי איחור מוצדקים שלא היו בשליטת הנתבעים שכנגד כאמור בחוות דעת המפקח, בהיותה קובעת את התקופה שבגינה יחויבו הנתבעים שכנגד בפיצוי המוסכם תוך התחשבות בסבירות התנהגותם כך שהם יחויבו בתשלום פיצוי רק עבור אותו חלק מן העיכוב שנגרם עקב הפרתם את ההסכם (ר' ע"א 4162/02 רנדור בע"מ נ' דרור מהנדסים (1990) בע"מ, פ"ד נח(4) 193, 203 (2004)).

21. חרף מידת מהימנות ומשקלה הרם של חוות דעת המפקח, אני סבור, כי לתובעים שכנגד יש מידת אשם מסוימת בעיכובים בביצוע העבודות במהלך הפרויקט עד למועד המסירה הראשונה מיום 10.7.12. כך למשל, אסור הצביע בעדותו על החלטה ראשונית של התובעים שכנגד באשר להחלפת קירות המסך, עם זאת הם לא הוציאו אל הפועל את החלטתם אלא שינו אותה, מה שיצר עיכוב בביצוע העבודות (עמ' 56 לפרוט' ישיבת יום 8.11.16 ש' 24-20). כן נלמד מעדות אסור, כי התעוררו בעיות נוספות בקשר לעבודות הטיח ולהכנת החיבור לקירות המסך בהעדר משקופים עיוורים, מה שהוביל להמשך התארכות משך הפרויקט (שם, עמ' 57 ש' 28-23). דוגמא נוספת מתבטאת בחקירתו של אסור, שלפיה, לדבריו, הנתבעים שכנגד לא הגיעו לסיום טיח מיישר במועד, משום שכדי לבצע זאת, עליו לדעת מהו סוג החיפוי – שליכט או קרמיקה – ומשהתובעים שכנגד לא אישרו את השינוי עד אשר הם הגיעו להסכם הפשרה מיום 13.1.10, נוצר עיכוב בן חודש וחצי בגין קבלת החלטה באשר לשינוי סוג החיפוי החיצוני של הבניין (עמ' 64 ש' 21-9; עמ' 65 ש' 16-1 לפרוט' ישיבת יום 8.11.16). דוגמא נוספת מתבטאת בעדותו של אסור, שלפיה נגרם עיכוב מצד התובעים שכנגד עקב חוסר יציבות בהרכב הנציגות וסכסוך שנתגלע בינם לבין עו"ד עדי מדליה באשר לניהול הפרויקט, דבר שהוביל להפסקת טיפולו בניהול הפרויקט במשך כחודשיים. כך היה המצב גם באשר למפקח, או אז הייתה תקופה שהתובעים שכנגד הפסיקו את ההתקשרות עמו ושקלו להביא מפקח חלופי. בנוסף, היו מספר ימים שהפרויקט לא נוהל כלל וכלל בשל בעיות תקציביות ואחרות (עמ' 68 לפרוט' ישיבת יום 8.11.16 ש' 9-6; 21-17). כמו כן אסור העיד על בעיות שנוצרו ב"שטח" עקב כשלים מצד המפקח, משהוא הכין כתב כמויות כושל, והיות שגם פתרונותיו לבעיות שהתעוררו בבניין לא תאמו את המציאות בשטח. אסור טען עוד בעדותו, בהיותו "איש השטח" בענייננו, כי עו"ד עדי מדליה, שניהל את הפרויקט עבור התובעים שכנגד, לא התנהל כהלכה, משהוא לא קיבל את ההחלטות לבד אלא התייעץ עם הצדדים על כל נושא במהלך הפרויקט. מכאן שהתנהלותו הקשתה על אסור לבצע את העבודות בבניין (שם, עמ' 68 ש' 30-24).

22. בהלימה לכך, עו"ד עדי מדליה אף העיד לטובת אסור, כי איחור של חודש עד שלושה חודשים הוא מובן, היות שישנן נסיבות שאינן בשליטתו. כך, ציין שהיו גשמים במהלך הפרויקט, מה שהוביל להשבתת העבודה; עיכובים שנבעו מקבלת החלטות באשר לסוג החיפוי החיצוני של הבניין, מה שהוביל לניהול משא ומתן (עמ' 111 ש' 15-12; עמ' 120 ש' 18-17 לפרוט' ישיבת יום 1.2.17). עו"ד עדי מדליה אף העיד, כי הוא ניסה לעמוד בלוחות הזמנים שהתובעים שכנגד הקציבו לו (עמ' 116 לפרוט' ישיבת יום 1.2.17 ש' 21-20), מה שמעיד על עיכובים בביצוע העבודות כמנת חלקו כמנהל הפרויקט או שלוחות הזמנים שהתובעים שכנגד הקציבו לו לא היו ריאליים למציאות בשטח אף נוכח עיכובים בקבלת ההחלטות מצד התובעים שכנגד, ובכל מקרה לא ניתן לומר, כי עיכובים אלה ייוחסו לחובת הנתבעים שכנגד.

23. מכאן, לשם השלמת הניתוח המשפטי, אפנה לבחינת חלוקת הנזק מחמת אשם תורם חוזי מצדם של התובעים שכנגד. על הדרכים לחלוקה צודקת של הנזק בין המתקשרים בחוזה נקבע:
"נראה כי רצוי להימנע מלקבוע מבחנים קשיחים לחלוקת הנזק ובמקום זאת להיעזר בשורה של מבחני עזר וקריטריונים שיסייעו בחלוקה צודקת של הנזק בכל מקרה על פי נסיבותיו. בחלוקת הנזק יש להביא בחשבון את היחס בין חומרת ההפרות של הצדדים, ראוי להתחשב במידת האשם שדבק בפעולותיו של כל אחד מהם, ויש להשוות את התרומה הסיבתית של כל אחת מההפרות לנזק. במקרים מסוימים יש מקום להבחין בין המשקל שניתן לאינטרס ההסתמכות של הצדדים לבין זה הניתן לאינטרס הציפייה. במקרים אחרים יש מקום לבחון אם מטעמים של מדיניות משפטית ראוי להטיל על צד אחד לחוזה אחריות רבה יותר. שיקולים אלו ואחרים יובאו בחשבון כשהמטרה היא חלוקה צודקת של הנזק בהתחשב במאפייניו של המקרה הנדון" (ר' ע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ, פ"ד נב(1) 210, 227 (1998)).

היחס בין חומרת ההפרות של הצדדים – הפרת החוזה מצד הנתבעים שכנגד הייתה יסודית, היות שמדובר באי-קיום ביצוע מלוא העבודות במועד, בתאריך 28.7.10, והפסקת ביצוען החל ממועד המסירה הראשונה בתאריך 10.7.12 ואילך (ר' סעיף 19.1. לחוזה). לצד זאת, התובעים שכנגד גרמו לעיכובים בכל הנוגע לקבלת ההחלטה בדבר שינוי החיפוי החיצוני של הבניין, החלטה שהשליכה על הכנת הטיח המיישר כפי שניתן להיווכח מעדות אסור, בהיותו "איש השטח" בענייננו. עיכובים אלה נבעו מתהליך קבלת החלטות ממושך ולא סביר ביחס לנסיבות העניין, ולכן התנהלות חמורה זו תשליך על מידת האשם התורם החוזי שלהם בשעה שהם מנעו מהנתבעים שכנגד את ביצוע העבודות במועד.

התחשבות במידת האשם שדבק בפעולותיו של כל אחד מהם – כעולה מחוות הדעת של המפקח, מירב האשם דבק בהתנהלות הנתבעים שכנגד בשעה שהם גרמו להתמשכות הפרויקט חרף המועד המוסכם מראש, והגם שעל-פי החוזה, הם היו זכאים לבצע שינויים במפרט הטכני תוך שמועד סיום העבודות נותר בעינו (ר' סעיפים 5.2. ו-5.3. לחוזה). לפיכך, איני רואה בבקשותיהם לשינוי המפרט הטכני כמעשה שדבק בו אשם תורם. דא עקא, אין זה מפחית מהתנהלותם באשר לעיכובים שנוצרו עקב אי קבלת החלטות בנושאים שהשליכו על ביצוע העבודות במועד; שינויים במפרט הטכני; שינויים בהרכב הנציגות; סכסוכים פנימיים בין התובעים שכנגד לבין עו"ד עדי מדליה והמפקח; משא ומתן שנוהל על רקע תיקון קירות המסך וכיו"ב. מכאן שהייתה מידה לא מבוטלת של אשם שדבק בהחלטות הנציגות, הם התובעים שכנגד.

השוואת התרומה הסיבתית של כל אחת מההפרות לנזק – מעיון בעדויות אסור ועו"ד עדי מדליה, כאמור לעיל, מעלות תמונת מצב, שלפיה לא רק הנתבעים שכנגד התנהלו שלא כהלכה אלא גם התובעים שכנגד. כך, חברי הנציגות התחבטו בינם לבין עצמם באשר לנושאים שונים שהועלו על הפרק, כגון: שינוי סוג החיפוי החיצוני של הבניין, תיקון קירות המסך; בעיות בקשר לעבודות הטיח ולהכנת החיבור לקירות המסך בהעדר משקופים עיוורים וכהנה. מכאן שכל אלה הובילו לאיחור במסירת הבניין לידי הנציגות במועד הקבוע על פי ההסכם, ומכאן הנזק. מנגד, כאמור, הנתבעים שכנגד לא עמדו במועדי לוח הזמנים ובמועד המוסכם על-פי החוזה גם עקב הקצב האיטי שהונהג בביצוע העבודות, מה שהשליך על התארכות משך הפרויקט בסופו של יום. לפיכך, עיקר התרומה הסיבתית טמון בהתנהלות הנתבעים שכנגד לצד תרומה סיבתית מסוימת מצד התובעים שכנגד, שקיבלה ביטוי בקביעת 100 הימים שנוכו מסך ימי האיחור בפועל על פי חוות דעת המפקח (סעיף א' לחוות דעת המפקח).

לאור האמור לעיל, מצאתי לנכון להעריך את מידת האשם התורם הרובץ לפתחם של התובעים שכנגד ככזו המתבטאת בהתנהלות הנציגות כלפי הנתבעים שכנגד, בהיותה התנהגות שאינה מקיימת את ההסכם בתום לב ושהעלתה קשיים בביצוע העבודות במועד גם נוכח השימוש בזכויותיה שלא בתום לב (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973) כך שיש להעמיד את האשם התורם החוזי על 30%. נזקם של התובעים שכנגד היה גדול יותר מנזקם של הנתבעים שכנגד באופן משמעותי עקב האיחור הממושך שנבע מהתנהלות הנתבעים שכנגד. כך, נזקם של הנתבעים שכנגד עקב התנהלות הנציגות כלפיהם הוא די זניח. לפיכך ומשאין ביכולתי להתעלם ממידת האשם החוזי המצומצמת מצדה של הנציגות, יש להפחית 30% מסך הפיצוי המוסכם הסופי במסגרת חישוב שערוך הפיצוי המוסכם.

שערוך הפיצוי המוסכם

24. אינני מוצא לנכון לבצע שערוך מתקופת החוזה המקוים ועד למועד תשלום הפיצוי המוסכם בפועל, בשונה מביצוע שערוך בתקופת החוזה המופר, היות שהצדדים לא קבעו זאת במפורש בחוזה. כשם שהצדדים קבעו סכום פיצוי מוסכם יומי מראש, כך גם היה בידיהם להתנות על-פי אלו ערכים הפיצוי המוסכם ישולם. כך למשל, במקרה שבו האינפלציה הייתה תופעה מוכרת בעת כריתת ההסכם וחרף זאת הצדדים נמנעו מלקבוע הוראת הצמדה של הפיצוי המוסכם, בחר בית המשפט העליון שלא להתערב ולשנות את המוסכם בין הצדדים ולשערך את הפיצוי המוסכם הכולל בהתאם לתקופה שהוגדרה לעיל (ע"א 532/83 יהודה סיני השקעות בע"מ נ' פישל ואח', פ"ד מ(4) 319, 329 (1986)). עם זאת, ישנה לקונה בהסכם בהקשר זה, וככזו היא עשויה להוות הסדר חיובי או שלילי, תלוי באומד דעתם של הצדדים על-פי מכלול הנסיבות במקרה שלפנינו (ע"א 228/85 "דן" אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ נ' שלמה, פ"ד מא(3) 34, 40 (1987)). לטעמי, אף שההסכם שותק באשר לביצוע שערוך לחיוב הנובע מהסכם שהופר, יש לבצע שערוך בהסכם שהופר, בשונה מהסכם שקוים, שכן לא יהא בכך משום כתיבת חוזה חדש לצדדים, אולם ביצוע השערוך ייעשה במסגרת תקופת החוזה המופר, קרי: מיום הצטברות מלוא ימי האיחור במסירה לחובת התובעים שכנגד - 10.7.12 - ועד ליום מתן פסק דיני (ע"א 554/83 "אתא" חברה לטכסטיל בע"מ נ' עיזבון המנוח זולוטולוב יצחק ז"ל, פ"ד מא(1) 282, 300 (1987)).

25. באשר לשערוך הפיצוי המוסכם מיום 10.7.12 ואילך, יש לבצע שערוך לסכום הפיצוי המוסכם הכולל, משום שהחיוב לתשלום פיצוי מוסכם לפי ההסכם אינו שונה מכל חיוב כספי אחר, ולכן הנתבעים/התובעים שכנגד זכאים לשערך את סכום הפיצוי המוסכם, המגיע להם בענייננו, הן לפי הדין המהותי הן לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (ר' ע"א 707/78 יוסף נ' קניאל, פ"ד לה(4) 796, 801 (1981)). זוהי האקסיומה לעניין שערוך הפיצוי המוסכם בתקופת החוזה המופר. עם זאת, כמו כל הנחה, היא ניתנת לסתירה על ידי הנתבעים שכנגד (ר' למשל עניין קניאל, עמ' 802-801, שם נשלל השערוך מהטעם שהנפגע זכה כבר בסכומי יתר שנחזו בעיני בית המשפט כשקולים לסכום השערוך, ולפיכך הם מייתרים אותו). מנגד, הם לא טענו לכך בכתבי טענותיהם ובסיכומיהם, ולכן לא מצאתי בטענותיהם, כפי שהן, ככאלו הסותרות את האקסיומה לפיה, יש לשערך את סכום הפיצוי המוסכם הכולל. על כן, יש לחשב את מספר ימי האיחור במסירת הבניין לידי הנציגות שנבעו מעיכוב מצד הנתבעים/התובעים שכנגד במכפלת סכום הפיצוי המוסכם היומי; לאחר מכן יש להפחית הסכום ב-29% בגין החלק של ה"ה מרז'ן שמחק את תביעתו כאמור (ר' סעיפים 4(א) ו-9 לפסק דיני לעיל), ומהסכום שיתקבל יש להפחית את מידת האשם החוזי שדבק בתובעים שכנגד. את הסכום שיתקבל יש לשערך למועד מתן פסק הדין.

26. אשר על כן, סך הפיצוי המוסכם יעמוד ע"ס של 522,276 ₪ בגין 613 ימי איחור במסירת הבניין לידי הנציגות לפי 1,200 ₪ ליום (בהפחתת 29% של שתי הדירות של ה"ה מרז'ן) לפני ניכוי האשם התורם החוזי, ולאחריו – 365,593 ₪. סכום אחרון זה יצבור הפרשי הצמדה מיום 10.7.12 ועד יום מתן פסק דיני, ולאחריו יצבור הפרשי הצמדה וריבית כדין עד התשלום בפועל.

אי השלמת עבודות

27. סימוכין לרכיב זה של התביעה שכנגד – פרוטוקול מסירה ראשונה מיום 10.7.12 (מוצג ז' למוצגי הנתבעים/התובעים שכנגד) וחוות דעת המפקח (מוצג ט"ו למוצגים הנ"ל). עבודות אלה הוערכו על ידי המפקח, בחוות דעתו שלא נסתרה, בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ (סעיף ב(1) לחוות הדעת, מוצג ט"ו למוצגים הנ"ל). משכך, אין מקום לאשר את עלות העבודות נושא החשבונות המוגדרת כ"ניקיון אחרי עבודה" בסך 4,200 ₪ (מוצג י"ד למוצגי הנתבעים/התובעים שכנגד) משום כפילות אף משום שחובת הניקיון מוטלת על הקבלן בסעיף 12.9 להסכם מכוונת לניקיון במובן הפשוט של המילה ואינה מחייבת חידוש מדרגות (להבדיל מתיקון, ר' פרוטוקול המסירה) בוודאי לא פוליש והברקה קריסטלית, פעולות שאף לא צוינו בפרוטוקול המסירה, שאף לא דיבר על ניקיון. עם זאת, המפקח מאשר בחוות דעתו האמורה, מיום 20.6.16, כי העבודות שטרם בוצעו נמצאו בסמוך לאחר חורף 2013-2012, קרי בסמוך למסירה ואומתו שוב נכון למועד חוות הדעת, שעל פי סעיף 6.4 להסכם הינה סופית. משהאמור בחוות הדעת לא נסתר ולא הומצאה חוות דעת נגדית, אין לי אלא לאמץ את האמור בה ולחייב את הנתבעים שכנגד 1 ו-3 בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ נכון למועד חוות הדעת, בתוספת דמי טיפול בהתאם לסעיף 13.2 להסכם בסך 5%, קרי – 500 ₪ בתוספת מע"מ, ובסה"כ 10,500 ₪ בתוספת מע"מ, קרי סך של 12,232.5 ₪ נכון למועד פרוטוקול מסירה ראשונה מיום 10.7.12. יוטעם בהקשר זה, כי אין בהפניות של הנתבעים שכנגד לאמירות לא מחייבות ולא חד משמעיות של אותם דיירים (תובעים שכנגד) שהעידו, כי כל העבודות בוצעו אך לא כמו שצריך וכיו"ב כמו גם טענתם, כי לא נותרו תיקונים מהותיים לסיום העבודות כדי לסתור את פרוטוקול המסירה וחוות דעת המפקח – לאור מעמדה על פי ההסכם.

28. לא מצאתי בפרוטוקול מסירה ראשונה הערה בדבר חסר בביצוע שליכט צבעוני בחלק הדרומי שליד קיר המסך. חסר זה צוין בחוות דעתו של המפקח, מוצג ט"ו האמור. משכך, לא אוכל לקבל את הנטען בחוות הדעת, כי חסר זה היה קיים לעת המסירה הראשונה ואומת בביקור בבניין ביום 16.6.16.

נזק למעלית ולאינטרקום

29. הוראות ההסכם אסרו על הקבלן ועובדיו לעשות שימוש במעלית הבניין לצרכי העבודה נושא ההסכם ו/או העלאת והורדת חומרים וציוד בכל תקופת השיפוצים (סעיף 8.10 להסכם). עוד נקבעה אחריותו של הקבלן (ובהגדרה גם נציגיו, עובדיו, מורשיו וקבלני המשנה) לנזקים שייגרמו על ידו בשטחים הציבוריים ו/או הפרטיים ובכלל זה נזקים למערכות תשתית, מתקנים, מכשירים וגו' (סעיף 12.8(א) להסכם). אי תיקון נזקים כאמור מאפשר למזמינה לתקנם בעצמה ולחייב את הקבלן בעלות התיקון בתוספת 5% מהעלות (כולל מע"מ) כדמי טיפול (סעיף 12.8(ב) להסכם).

30. לטענת התובעים שכנגד, הנתבעים שכנגד גרמו תוך כדי ביצוע העבודות לנזקים במעלית שתוקנה ע"י התובעים שכנגד בעלות של 32,576 ₪ (ר' מוצג ט"ז למוצגי התובעים שכנגד), שכן הם השתמשו במעלית לשם העלאת חומרים, ציוד ועובדים בניגוד לחוזה שלפיו היה עליהם להשתמש באמצעים חיצוניים. בנוסף הם גרמו נזק לאינטרקום בעלות של 2,832 ₪ (ר' מוצג י"ז למוצגי התובעים שכנגד), ככל הנראה, כתוצאה מבדיקת אטימות באמצעות הזרמת מים. לכל אלה יש להוסיף את תשלום דמי הטיפול בסך 5% מהסכומים הנ"ל (ר' סעיף 12.8.(ב) לחוזה).

לטענת הנתבעים שכנגד, באשר למעלית – מדובר במעלית שהייתה קיימת עם סיום בניית הבניין ורק בשנת 2016 בוצע בה תיקון דקורטיבי בלבד (עדות עו"ד עדי מדליה – עמ' 119 ש' 6-1 לפרוט' הדיון מיום 1.2.17). באשר לאינטרקום – לא הוכח כל נזק שנגרם לכך ואף אחד מהעדים לא נשאל על כך. לפיכך, יש לדחות רכיבים אלה.

31. יש לקבל את התביעה הן בעניין המעלית הן בעניין האינטרקום.

32. הנתבעים שכנגד לא הכחישו, כי עשו שימוש במעלית לצרכי העבודות נושא ההסכם. פלד אף אישר, כי נעשה בה שימוש לצרכים אלה וכל שטען היה שהיא שימשה גם את התובעים שכנגד (עמ' 33 לפרוט' ישיבת יום 6.7.16 ש' 4-1). הטענה, כי המעלית הייתה תקולה לא רק שלא הוכחה היא גם לא רלבנטית נוכח מהות התיקון - תיקון דקורטיבי להבדיל ממכני (שאותו ניתן היה, אם היה, לייחס לתובעים שכנגד). תיקון דקורטיבי הינו תיקון שמעצם טיבו וטבעו תוצאה של שימוש בלתי זהיר במעלית בהובלת ציוד, חומרים וכיו"ב. החיוב – על הנתבעים שכנגד כולם, לרבות פלד כערב ואסור כקבלן משנה שהיה המוציא והמביא בנושא השיפוץ. העלות הוכחה באמצעות חשבונית המס, השיקים והזמנת העבודה מחברת המרטון ג'י בע"מ שצורפו ללא התנגדות – 32,576 ₪ נכון ליום 5.8.214 בתוספת 5% דמי טיפול בסך 1,629 ₪, ובסה"כ 34,205 ₪ (ר' מוצג ט"ז למוצגי הנתבעים/התובעים שכנגד). לפיכך, יש לחייב את הנתבעים שכנגד 1 ו-3 וכן את הנתבע שכנגד 2 בגין הוצאה זו.

33. אשר לאינטרקום – צורפה חשבונית מס בגין תיקון תקלה באינטרקום. המפקח אישר בפרוט' פגישה עם עו"ד עדי מדליה, כי האינטרקום ניזוק בתהליך של השפרצת מים על גבי קירות חוץ "באחריות הקבלן" (מוצג ו' למוצגי הנתבעים שכנגד, פרוט' פגישה מיום 4.10.11). לפיכך, יש לחייב את הנתבעים שכנגד 1 ו-3 וגם את הנתבע שכנגד 2 בגין הוצאה זו בסך של 2,832 ₪ כולל מע"מ בתוספת 5% דמי טיפול בסך 141 ₪, ובסה"כ 2,973 ₪ נכון ליום 18.8.14.

עשיית עושר ולא במשפט

34. שלטי הפרסום – סימוכין – הוראת סעיף 8.12 להסכם. הטענה – הקבלן עשה שימוש בשלטי פרסום על גבי הפיגומים, מעבר למה שהותר לו בהסכם ובניגוד להוראה המופיעה בהסכם לפיה המזמינה/הנציגות שמרה בידיה את הזכות להתקשר עם מפרסם ולהכניס כספים לקופתה למימון העבודות.
יש לדחות טענה זו. הטעם לכך – הוראת סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 מקנה לבית משפט שיקול דעת לפטור את הזוכה מחובת השבה, כולה או מקצתה "אם ראה שהזכיה לא היתה כרוכה בחסרון המזכה או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת". הנציגות/המזמינה לא עשתה שימוש בזכות הפרסום ששמרה בידיה. כך עולה ממכתב ההתראה (מוצג י' למוצגי הנתבעים/התובעים שכנגד) שנשלח לקבלן בו ביקשה ממנו להסיר את פרסומיו. במכתב מציינת הנציגות, כי "להזכירך השכרת מקום פרסום יכלה להביא לקופת הנציגות סכומי כסף לא מבוטלים, אך חרף זאת סירבה הנציגות להמשך השכרת השטחים האמורים לחברת מסודרת והעדיפה בניין נקי מכל חיפוי". בפועל לא נטען ולא הוכח, כי הנציגות התקשרה בהסכם עם מפרסם וכי נעשה פרסום כלשהו מכוח התקשרות שכזו! משכך, הנציגות לא הפסידה דבר עקב הפרסום שעשה הקבלן (ככל שעשה) על גבי חלק מהפיגומים מעבר למה שהותר לו בהסכם, בבחינת "זה נהנה וההוא איננו חסר". בנסיבות אלה, דרישת הנציגות לחייב את הקבלן לשלם להם סכום של 15,000 ₪ לחודש בגין השימוש שעשה אינה במקומה, בלשון המעטה.

35. שימוש במעלית – סימוכין – הוראת סעיף 8.10 להסכם. הטענה – הקבלן התחייב להתקין כננת משא שתשמש להעלאת חומרים לפיגומים ולגג, בכל תקופת העבודות בבניין חלף שימוש במעלית. הקבלן לא עשה כן אף עשה שימוש במעלית. מכאן, הדרישה לחייבו בתשלום סך של 150,000 ₪ לפחות.
יש לדחות דרישה זו של הנתבעים/התובעים שכנגד. גם אם נאמר, כי הוכחה "התעשרות" לא הוכח היסוד "על חשבון רעהו", יסוד נדרש להתקיימותו של סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979. אם נאמר, כי גם יסוד זה הוכח, לנציגות/למזמינה לא נגרם חסרון כיס כלשהו, מה שמאפשר לבית המשפט לפטור את הזוכה מחובת השבה (סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979), וכך אני עושה. עניין אחר הוא הנזקים שנגרמו למעלית כתוצאה מהשימוש שנעשה בה. נזקים אלה תוקנו על ידי המזמינה/הנציגות ותביעתם ברכיב זה התקבלה (ר' סעיף 22 לפסק דיני לעיל).

עוגמת נפש/טרדה/החזר הוצאות

36. לטענת הנתבעים והתובעים שכנגד, הם סבלו טרדות רבות עקב התנהלות הנתבעים שכנגד, ולכן הם זכאים לסך של 20,000 ₪ בגין כל דירה, ובסה"כ 180,000 ₪ לאחר ניכוי 2 דירות של מרז'ן.
לטענת הנתבעים שכנגד, זהו רכיב לאקוני שלא הוכח, ולכן יש לדחותו.

האבחנה בין נזק ממון לנזק שאינו ממוני מקובלת בעיקר בדיני הנזיקין, אך יש לה מקום גם בדיני החוזים. הנזק הלא ממוני הוא המרכיב הרוחני והלא-חומרי של הפגיעה (גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים - התרופות 300 (תשס"ט); להלן: "שלו ואדר"). התובעים שכנגד טוענים לקבלת פיצוי בגין גרימת נזק לא ממוני עקב הפרת החוזה מצד הנתבעת שכנגד 1, ומכאן שיש לבחון אם נזק שכזה מגיע להם וכמה כפי שנכתב: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין." (ר' סעיף 13 לחוק החוזים תרופות). ברם, פיצוי לא ממוני בדיני חוזים אינו ניתן דרך שגרה. הוא מצטמצם למצבים שבהם לנזק הכלכלי נתלוותה הפרה בוטה של יחסי אמון, או של יחסי תלות ששררו בין הנפגע לבין המפר, או במצבים של זדון, התנהגות מעליבה או פוגענית במיוחד (שלו ואדר, בעמ' 302).

בית המשפט בוחן, אפוא, את נסיבות הפרת החוזה מצד המפר ומעמיד את סך הנזק הלא ממוני על-פי שיקול דעתו. בהמשך לכך: "על בית המשפט לשאוף לפיצוי הנפגע, ולא להענשת המפר. סעיף 13 ל חוק התרופות לא נועד להוות מנוף לפסיקת פיצויים עונשיים בדיני החוזים. מכאן, שזדונו של המפר עשוי להיות רלוואנטי, רק במידה שהוא משפיע על חומרת הפגיעה של הנפגע (damages aggravated)." (ר' ע"א 348/79 גולדמן נ' מיכאלי, פ"ד לה(4) 31, 41 (1981)). הפיצוי הלא-ממוני כפוף לשיקול דעת שיפוטי, ואין צורך בהבאת ראיות לגביו, שכן הגישה השיפוטית להענקת פיצויים על נזק לא ממוני ננקטת על דרך הצמצום וההגבלה כך שפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני נתונה לשיקול דעת בית המשפט, ולפיכך היא שמורה למקרים מיוחדים (ר' ע"א 3437/93 אגד, אגודה שתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אדלר, פ"ד נד(1) 817, 835 (1998)).

במקרה שלפנינו, לא שוכנעתי, כי להתנהלות הנתבעים שכנגד נלוותה הפרה בוטה של יחסי האמון שנוצרו בין הצדדים במשך 4 השנים בהם נקשרו יחדיו, בוודאי לא כוונת זדון. בסופו של יום הנציגות/המזמינה לא עשתה שימוש בזכות המוקנית לה בהסכם להפסיק את התקשרותה עם הקבלן ולהתקשר עם קבלן חלופי ובחרה להמשיך בהתקשרות עד לסיום העבודה, גם אם זו הסתיימה באיחור. לפיכך, אני רואה לנכון לדחות את דרישת התובעים שכנגד ברכיב זה.

ליקויים בדירות וברכוש המשותף (סעיף 198 לסיכומי הנתבעים/התובעים שכנגד)

37. משהוצגו לפניי הוצאות הנציגות בדבר ליקויים שונים שהתגלו בדירות וברכוש המשותף של הבניין חרף התחייבות הנתבעים שכנגד לתקנן, ככל שזו לא מולאה על ידם, מצאתי לנכון לדון בכך כדלהלן:
הוצאות בדבר תיקון מחסומי החניה – התובעים שכנגד שילמו סך של 760 ₪ (כולל מע"מ) בגין רכישת 2 מחסומי חניה, מנעולים ומפתחות (ר' חשבונית מס מיום 18.6.2012 במוצג י"ח לתיק המוצגים מטעם התובעים שכנגד). היה על הנתבעים שכנגד לבצע עבודה זו (ר' סעיף 3 לפרטיכל פגישה עם עדי מדליה מיום 4.10.11 במוצג ו' לתיק המוצגים מטעם הנתבעים שכנגד).
הוצאות בדבר תיקון המדרגות – התובעים שכנגד שילמו סך של 877.5 ₪ (כולל מע"מ) בגין הדבקת 3 מדרגות שיש וריזרים (ר' חשבונית מס מיום 16.1.2013 במוצג י"ט לתיק המוצגים מטעם התובעים שכנגד). היה על הנתבעים שכנגד לבצע תיקון המדרגות בחדר המדרגות שבקומת הקרקע של הבניין (ר' סעיף 1 לפרטיכל המסירה הראשונה במוצג ו' לתיק המוצגים מטעם הנתבעים שכנגד).
הוצאות בדבר תיקון מרזב – משהוצאות אלו מכוונות לדירת מרז'ן שתביעתם נמחקה (ר' סיכום פגישות כללי עדכון ליום 25.8.10 במוצג ז' לתיק המוצגים מטעם הנתבעים שכנגד), אין מקום לקחתן בחשבון.
החלפת זכוכיות החלונות בדירתה של גב' אודליה פריי – התובעים שכנגד שילמו סך של 936 ₪ (כולל מע"מ) בגין התקנת זכוכית בגודל 4*4 טריפלקס בדירתה של גב' אודליה פריי, התובעת שכנגד 16 (ר' חשבונית מס מיום 11.12.2012 במוצג כ"א לתיק המוצגים מטעם התובעים שכנגד). הנזק הוכח ע"י התובעים שכנגד (ר' סעיף 1 לפרטיכל פגישה מיום 8.9.09 במוצג ט' 1.111 לתיק המוצגים מטעם התובעים שכנגד).
נזק לתריס החשמלי ומנעול חלון שנשבר - התובעים שכנגד שילמו סך של 2,668 ₪ (כולל מע"מ) בגין תיקון מנעול, ידית של חלון עקב שבר והרכבת ארגז כוח במרפסת לתריס החשמלי (ר' חשבונית מס מיום 10.7.12 במוצג כ"ב לתיק המוצגים מטעם התובעים שכנגד). הנזק הוכח ע"י התובעים שכנגד והמפקח אלכס בן שלום אישר זאת (ר' סעיף 4 לפרטיכל הפגישה מיום 5.1.12 במוצג ט' 1.121 לתיק המוצגים מטעם התובעים שכנגד; סעיף 2 לפרטיכל הפגישה מיום 17.8.11 במוצג ז' לתיק המוצגים מטעם הנתבעים שכנגד).
תיקון ברז וצינור - התובעים שכנגד שילמו סך של 1,000 ₪ (כולל מע"מ) בגין עבודת אינסטלציה, תיקון ברז ומוט דוש 0.5 צול ותיקון צינור (ר' חשבונית מס מיום 24.8.2012 במוצג כ"ג לתיק המוצגים מטעם התובעים שכנגד). איני משוכנע שעניין זה הוזכר בסעיף 8 לפרטיכל הפגישה מיום 8.12.11 במוצג ז' לתיק המוצגים מטעם הנתבעים שכנגד, כך שאיני רואה מקום לאשר הוצאה זו.
החלפת זכוכיות במרפסת המערבית - התובעים שכנגד שילמו סך של 1,740 ₪ (כולל מע"מ) בגין החלפת זכוכיות כולל התקנה (ר' חשבונית מס מיום 7.11.2011 במוצג כ"ד לתיק המוצגים מטעם התובעים שכנגד). הנתבעים שכנגד, ככל הנראה, לא ביצעו את הוראת המפקח לפיה " להחליף זכוכיות שבורות בקירות מסך ובחלונות" (ר' סעיף 1 לדו"ח ביקור שבועי במוצג ו' לתיק המוצגים מטעם הנתבעים שכנגד).
החלפת מעקה במרפסת הדרום מערבית - התובעים שכנגד שילמו לקובי מאיר, התובע שכנגד 10, סך של 3,100 ₪ (כולל מע"מ) בשיק בגין החלפת מעקה וזכוכיות (ר' צילום שיק מיום 3.9.2012 במוצג כ"ה לתיק המוצגים מטעם התובעים שכנגד). היה על הנתבעים שכנגד להתקין מעקה בדירת קובי מאיר (ר' סעיף 2.2 לפרטיכל פגישה מיום 24.11.11 במוצג ז' לתיק המוצגים מטעם הנתבעים שכנגד), והעבודה בוצעה ואושרה ע"י קובי מאיר, כי הנתבע שכנגד 2 השלים אותה (ר' סעיף 4 לפרטיכל הפגישה מיום 8.12.11 במוצג ז' לתיק המוצגים מטעם הנתבעים שכנגד). עם זאת, המפקח הורה על תיקון מעקה הזכוכית של קובי מאיר, דבר המצביע על אי השלמת עבודה זו (ר' סעיף 9 לדו"ח ביקור שבועי מיום 17.5.12 במוצג ו' לתיק המוצגים מטעם הנתבעים שכנגד).
תיקון סדקים - התובעים שכנגד שילמו סך של 4,095 ₪ (כולל מע"מ) בגין תיקון סדקים סביב 5 חלונות ודלת יציאה, תיקון 5 חלונות וצביעה (ר' חשבונית מס מיום 8.5.2013 במוצג כ"ו לתיק המוצגים מטעם התובעים שכנגד). לא מצאתי אסמכתא קונקרטית לנזק זה מעיון בדו"חות הביקורים השבועיים של המפקחים אף לא בפרטיכלי הפגישות בין הצדדים, ועל כן איני רואה מקום לאשרו.

לאור האמור לעיל, על הנתבעים שכנגד לשלם לתובעים שכנגד את הסך של 10,081 ₪ בגין ליקויים בדירות וברכוש המשותף וסכום נוסף של 504 ₪ בגין דמי טיפול (ר' סעיף 12.8.(ב) לחוזה), ובסה"כ 10,585 ₪ נכון למועדי התשלום בפועל של כל רכיב ורכיב.

בדק ואחריות

38. לפי סעיף 14.2. לחוזה, משך תקופת הבדק לגבי נושא האיטום יארך כ-7 שנים לפחות מיום סיום העבודות השיפוץ ומסירתן לנציגות לאחר אישור המפקח, ולמצער – ממועד המסירה הראשונה מיום 10.7.2012, כך שנושא זה מכוסה תחת החוזה. לפיכך, נהיר וברור, כי יש לקבל את רכיבי איטום מרפסות פתוחות ואיטום תפרי המפגש בין אלמנטים אלומיניום לקירות בסך כולל של 87,750 ₪ (כולל מע"מ) (ר' סעיף א(א);(ב) לחו"ד המפקח על הנזקים במוצג ט"ו למוצגי התובעים שכנגד).

39. לפי סעיף 14.3. לחוזה, ככל שיש ליקוי הנובע מעבודה לקויה במשך תקופת העבודות, לרבות ליקוי בתוך הדירות, אזי על הנתבעים שכנגד 1 ו-3 לתקנו ולבצע את כל העבודות המתחייבות לשם כך לפי הדרישה הראשונה בכתב מצד הנציגות או המפקח, לפי לו"ז סביר, לפי העניין, שייקבע לשביעות רצונם המלאה, וכל ההוצאות לכך יוטלו על הנתבעים שכנגד 1 ו-3. על כן, משרכיב תיקון נזקי רטיבות בדירות נובע עקב ביצוע איטום לקוי ע"י הנתבע שכנגד 2, על-פי חו"ד המפקח יהונתן הרטוב (ר' סעיף א(ג) לחו"ד המפקח על הנזקים במוצג ט"ו למוצגי התובעים שכנגד), יש לקבל רכיב זה העומד ע"ס של 29,250 ₪ (כולל מע"מ).

40. לפי חו"ד המפקח יהונתן הרטוב, ישנם מספר סדקים בבניין עקב ביצוע השיפוץ באופן לקוי (ר' סעיף א(ה) לחו"ד המפקח על הנזקים במוצג ט"ו למוצגי התובעים שכנגד), ולכן התובעים/הנתבעים שכנגד 1 ו-3 היו מחויבים לתקן את הסדקים שנבעו מעבודתו הלקויה של אסור כאמור בסעיף 14.3 לחוזה, ולפיכך יש לקבל את רכיב זה העומד ע"ס של 1,755 ₪ (כולל מע"מ).

41. אמנם התובעים שכנגד לא ביצעו תיקונים אלה הלכה למעשה, אולם אין הם מחויבים לעשות כן על-פי החוזה, בעוד שהמפקח הוא הגורם הקובע את ערכם של הנזקים על פי עלות ביצוען בפועל של העבודות הנדרשות, וכך עשה (ר' סעיף 14.7 לחוזה).

42. לאור האמור לעיל, על הנתבעים שכנגד 1 ו-3 לשלם לתובעים שכנגד את הסך של 118,755 ₪ כולל מע"מ בגין בדק ואחריות נכון למועד חוות דעת המפקח – יום 20.6.16.

סיכום

43. על הנתבעים/התובעים שכנגד לשלם לתובעת 1 סכום כולל של 234,304 ₪ בגין יתרת התשלום שלא שולמה נכון למועד אישור חשבון מס' 9 (ת/8) – ביום 3.6.2012, בהתאם לסעיף 9 לפסק דיני.

44. א. על הנתבעים שכנגד 1 ו-3 לשלם לנתבעים/תובעים שכנגד את הסך של 543,840 ₪ על פי הפירוט כדלקמן:

(1) פיצוי מוסכם בסך 365,593 ₪, בהתאם לסעיף 26 לפסק דיני.
(2) פיצוי בסך 12,232.5 ₪ בגין אי השלמת עבודות (סעיף 27 לפסק דיני).
(3) נזק למעלית בסך 34,205 ₪ (סעיף 32 לפסק דיני).
(4) נזק לאינטרקום בסך 2,973 ₪ (סעיף 33 לפסק דיני).
(5) פיצוי בסך 118,755 ₪ בגין בדק ואחריות (סעיף 42 לפסק דיני).
(6) הוצאות בדבר תיקון מחסומי החניה בסך 760 ₪.
(7) הוצאות בדבר תיקון המדרגות בסך 877.5 ₪.
(8) הוצאות בדבר החלפת זכוכיות החלונות בדירתה של גב' אודליה פריי בסך 936 ₪.
(9) הוצאות בדבר נזק לתריס החשמלי ומנעול חלון שנשבר בסך 2,668 ₪.
(10) הוצאות בדבר החלפת זכוכיות במרפסת המערבית בסך 1,740 ₪.
(11) הוצאות בדבר החלפת מעקה במרפסת הדרום מערבית בסך 3,100 ₪.

* סעיפים 11-6 הנ"ל בהתאם לסעיף 37 לפסק דיני.

בסה"כ 543,840 ₪.

ב. הנתבע שכנגד 2 מחויב לשאת, ביחד ולחוד עם הנתבעים 1 ו-3, בסכום של 47,259 ₪ מתוך הסכום הכולל של 543,840 ₪, בשל רשלנות עבודתו בבניין בפריטים המפורטים להלן:

(1) נזק למעלית בסך 34,205 ₪ (סעיף 32 לפסק דיני).
(2) נזק לאינטרקום בסך 2,973 ₪ (סעיף 33 לפסק דיני).
(3) הוצאות בדבר תיקון מחסומי החניה בסך 760 ₪.
(4) הוצאות בדבר תיקון המדרגות בסך 877.5 ₪.
(5) הוצאות בדבר החלפת זכוכיות החלונות בדירתה של גב' אודליה פריי בסך 936 ₪.
(6) הוצאות בדבר נזק לתריס החשמלי ומנעול חלון שנשבר בסך 2,668 ₪.
(7) הוצאות בדבר החלפת זכוכיות במרפסת המערבית בסך 1,740 ₪.
(8) הוצאות בדבר החלפת מעקה במרפסת הדרום מערבית בסך 3,100 ₪.

* סעיפים 8-3 הנ"ל בהתאם לסעיף 37 לפסק דיני.

בסה"כ 47,259.5 ₪.

ג. (1) משהסך הנקוב בסעיף 44.א.(1) לעיל משקף את סכום הפיצוי המוסכם בטרם ישוערך על פי האמור בסעיף 26 לפסק דיני זה ובשל סמיכות הזמנים לשערוך ביחס לסכום זה (10.7.12) ולסכום יתרת התמורה (3.6.12), תופחת מסכום הפיצוי המוסכם הכולל של 365,593 ₪ יתרת התמורה שלא שולמה בסך 234,304 ₪, כמפורט בסעיפים 43 ו-44.א.(1) לפסק דיני. מפעולה חשבונאית זו מתקבל הסך של 131,289 ₪. סכום זה יצבור הפרשי הצמדה מיום 7.10.12 ועד יום מתן פסק דיני, ולאחריו - הסכום המשוערך יצבור הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל.

(2) הסכומים הנותרים, הנקובים בסעיפים 44.א.(2)-(11) הנ"ל, יישאו הפרשי הצמדה מיום התשלום בפועל בגינם, או מיום מתן חוות דעת המפקח, לפי העניין, בהתאם למועדים הנקובים בסעיפים 27, 32, 33, 37 ו-42 לפסק דיני, ועד יום מתן פסק דיני, ולאחריו - הסכומים המשוערכים יצברו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל.

סוף דבר

45. התביעה הראשית והתביעה שכנגד מתקבלות בחלקן כאמור בפסק דיני.

על התובעים/הנתבעים שכנגד 1 ו-3 לשלם לנתבעים/תובעים שכנגד את הסך של 131,289 ₪ כאמור בסעיף 44.ג.(1) לפסק דיני. כן על התובעים/הנתבעים שכנגד 1 ו-3 לשלם לנתבעים/תובעים שכנגד את הסך של 178,247 ₪ כאמור בסעיף 44.ג.(2) לפסק דיני. מתוך הסכומים האמורים יחויב הנתבע שכנגד 2, ביחד ולחוד עם התובעים/הנתבעים שכנגד 1 ו-3, לשלם לנתבעים/תובעים שכנגד את הסך של 47,259.5 ₪ כאמור בסעיף 44.ג.(2) לפסק דיני.

משזוהי תוצאת פסק דיני, לא אעשה צו להוצאות למי מהצדדים.

ניתן היום, ה' אדר א' תשע"ט, 10 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.

שאול שוחט, שופט, סג"נ