הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 38653-12-12

מספר בקשה:56
לפני
כב' השופט שאול שוחט, סגן נשיא

מבקשים

קרסו מטילדה ואח'
ע"י ב"כ עו"ד שבתאי גרשון ו/או אילן דהן

נגד

משיבים

  1. ראובן פלד-עבודות בנין בע"מ
  2. עמי אסור

ע"י ב"כ עוה"ד לירן שגב ואח'

החלטה

בהחלטה מיום 27.4.14 הוריתי למשיבים (התובעים והנתבעים שכנגד) , לבקשת המבקשים (הנתבעים והתובעים שכנגד), להפקיד 40,000 ש"ח להבטחת הוצאות הגנתם של המבקשים בהליך, מכוח הוראת תקנה 519 לתקסד"א.

ביום 10.2.19 ניתן פסק-דיני במסגרתו חוייבו המשיבים לשלם סכומים כספיים מסוימים אבל מכיוון שגם תביעת המשיבים התקבלה באופן חלקי קבעתי כי לא אעשה צו להוצאות למי מהצדדים.

הבקשה שלפניי היא "בקשה למימוש ערובה לטובת התובעים שכנגד". המבקשים ( התובעים שכנגד והנתבעים בתביעה העיקרית) טוענים כי לאור החוב של הנתבעים שכנגד להם, על ביהמ"ש להורות למזכירות בית המשפט על מימוש הערובה שהופקדה ע"י התובעים (המשיבים) להבטחת ההוצאות מכוח תקנה 519 לתקסד"א.

בהחלטה מיום 5.4.19, לאחר קבלת תגובת המשיבים, הבעתי את דעתי כי אני נוטה לדחות את בקשת המבקשים למימוש הערובה אבל שלא מטעמי המשיבים.

הבהרתי כי אני סבור כי במקרה זה לא ניתן להורות על מימוש הערובה היות והכספים הוצאו מידי המשיבים למטרה יעודית (הבטחת הוצאות המבקשים) שבמקרה זה לא התקיימה.

עוד הפניתי לדברים שצוטטו בבש"פ 4972/07 פואז נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 20.3.08), שסברתי כי יפים גם לענייננו בשינויים המחוייבים. באותו עניין התעוררה השאלה האם מוסמך בית המשפט להורות על חילוט כספים, שהופקדו בקופת בית-משפט כערובה להבטחת תנאי שחרור ממעצר, לצורף תשלום פיצוי שנפסק לזכות קורבן עבירה במסגרת אותו הליך. כבוד השופטת א' פרוקצ'יה השיבה על כך בשלילה, תוך שהיא מבהירה כי קופת בית המשפט משמשת כנאמן המחויב לעשות בכספים שימוש התואם את המטרה לשמה הופקדו, ואותה בלבד:

"מטבע הדברים, אין המדינה רשאית לעשות שימוש ברכוש שהופקד בידה למטרה שונה מזו שלשמה ניתן בידה הכח להחזיק ברכוש של הפרט. בקבלה לידיה נכס של אדם לצורך החזקתו למטרה מסוימת, אין בכוחה של רשות שלטונית לנהוג ולהשתמש בו לתכלית אחרת אלא אם הוסמכה לכך במפורש בחוק. הנכס מופקד בידיה בנאמנות, ועליה לנהוג בו על פי "תנאי הנאמנות". קרי – תוך כיבוד התכלית שלשמה הועבר להחזקתה. הותרת הנכס שהופקד בנאמנות אצל המדינה גם לאחר שתכלית הפקדתו בידיה נסתיימה, תוך הסבת התכלית המקורית שהתלוותה לחזקה בתכלית אחרת, ובלא שקיימת סמכות בחוק לעשות כן, מהווה הפרה של זכות הקנין של המפקיד, הנתונה לו כזכות יסוד; היא מהווה הפרת נאמנות של המדינה, המחזיקה את רכוש הפרט בנאמנות לצורך תכלית מוגדרת שלשמה הנכס הופקד בידיה; נאמנות זו אינה מתירה לה להשתמש בנכס למטרה אחרת, ותהא זו מטרה נאצלת וחשובה ככל שתהא; המרה כזו מהווה גם הפרה של עקרון שלטון החוק במשפט הציבורי, המחייב כל רשות שלטונית לפעול במסגרת הסמכויות והכוחות שהחוק היתווה, ולהימנע מנטילת סמכויות שאין להן מקור בדין, גם אם למאן דהוא נראה כי סמכויות נוספות כאלה הינן רצויות, ומציאותן מקדמת אינטרס פרטי או ציבורי חשוב ".

בנסיבות אלו הוריתי באותה החלטה כי ככל שלא יעלה בידי המבקשים להביא לפניי, בתוך 7 ימים, טיעון משפטי סדור מדוע בכל זאת עליי להיעתר לבקשתם, תיחשב הבקשה כנדחית.

טיעון מטעם המבקשים הוגש ביום 1.5.19, לאחר שהתבקשה והתקבלה ארכה.
דיון והכרעה

3 טיעונים שונים קיימים באמתחתם של המבקשים מדוע עליי להורות על מימוש הערובה להבטחת ההוצאות לידיהם למרות שלא נפסקו לזכותם הוצאות משפט.

א. לשון תקנה 519 לתקסד"א נוקטת בלשון " ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע" ואין נפקא מינה באם "נפסקו הוצאות" או שנגרמו לנתבעים הוצאות שלא נפסקו בפועל . המבקשים מפנים בהקשר זה גם להוראת סעיף 353א' לחוק החברות אשר קובע כי ביהמ"ש רשאי לבקשת הנתבע "להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". המבקשים טוענים כי נגרמו להם הוצאות משמעותיות העולות על סכום הערובה.
ב. לחילופין – למבקשים "זיקה ישירה ומהותית ו/או זכות ראשונים למימוש הכספים לרבות באמצעות ההוצל"פ"
ג. לחילופי חילופין – לשיטת המשיבים הם הגישו ערעור וככל שהערעור לא יסולק על הסף יוגש ערעור שכנגד – ובנסיבות אלה הרי שבית משפט של הערעור עשוי לקבוע כי על המשיבים לשלם הוצאות למבקשים ובנסיבות אלה ממילא יש להותיר את הערובה עד להכרעה בערעור או עד למימושה במסגרת ההוצל"פ ע"י המבקשים (בהיעדר עיכוב ביצוע של פסק הדין).

לאחר שבחנתי את הטענות, אני מחליט לדחות את הבקשה.
א. המבקשים מפרשים את תקנה 519 לתקסד"א ככזו שנועדה להבטיח גם הוצאות שלא נפסקו בפועל. לפרשנות זו אין מה לסמוך. תקנה 519 לתקסד"א אמנם נוקטת בלשון "הוצאות" בלבד אבל היא מצויה בפרק ל"ד לתקסד"א ושם, בס' 511, ישנו הביאור למונח הוצאות: "בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לענין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט (להלן – הוצאות)...." . כלומר: " הוצאות" בתקנה 519 לתקסד"א הן שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט שנפסקו ע"י ביהמ"ש או הרשם. זו גם הפרשנות המקובלת להוראת 353א' לחוק החברות. ראו לעניין זה רעא 4128/17 ‏ ‏ ‏LAUDERBAIE YACHTS LTD‏ (חברה זרה) נ' יצחק טאוב, שם צויין בין השאר כי "על פי סעיף 353א לחוק, בית המשפט רשאי לחייב תובע המאוגד כחברה בעירבון מוגבל או חברת חוץ להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשפט של הנתבע במידה ותביעתו תידחה...... בשלב הראשון, נבחנת יכולתה הכלכלית של התובעת לעמוד בהוצאות שתפסקנה מבחינה כלכלית. בכלל זה, בית המשפט יביא בחשבון את מצבה הכלכלי של התובעת, את סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי, לרבות מורכבותו, הצורך במומחים או גילויים חריגים, שכר הטרחה הצפוי וסיכויי התביעה...." (ס' 14 להחלטה. פורסמה בנבו, 29.6.17).

ב. בנסיבות אלו בהן לא נפסקו לטובת המבקשים הוצאות משפט איני רואה סיבה מדוע קיימת להם כל "זיקה" לכספי הערובה שהופקדו. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בבבש"פ 4972/07 פואז נ' מדינת ישראל שצוטטו לעיל. כמו כן ראו הדברים שנאמרו ב פש"ר 1728/02 איתן אבולפיה נ' כונס הנכסים הרשמי של תל אביב – :" לכל האמור לעיל יש להוסיף בפשטות כי הנוהג הרווח הוא כי בהתבטל המטרה שלשמה הופקד פיקדון מסוים (ולא רק בהליכים משפטיים), הפיקדון מושב למפקיד, כמובן בכפוף לתנאי הפיקדון בכל מקרה ומקרה. כך גם נוהגים בתי-המשפט כמעשה של יום ביומו לגבי פיקדונות המופקדים בקופת בית-המשפט לצרכים שונים, וזאת, בדרך כלל, "באופן טבעי" ואף מבלי להידרש לשאלות הנוגעות למיצוי מטרת הנאמנות (ר' פסקה 27 לפסק הדין).
וכן ברע"א 674/15 שמריאל דוידוב נ' עו"ד ניר שדה בתפקידו כמנהל המיוחד – "דרך הכלל היא זו: בעל דין שהפקיד ערבון בקופת בית המשפט ובגמר ההליך המשפטי לא חוייב בהוצאות, יוחזר לוֹ הערבון"
(ר' פסקה 7 לפסק הדין).

למותר לציין כי המבקשים לא הפנו למקור בדין או בפסיקה ממנו ניתן ללמוד כי קיימת להם "זכות ראשונים" במימוש הכספים מקום בו המטרה שלשמה הופקדו אינה מתקיימת עוד.

ג. אשר לטענת המבקשים כי " יש להותיר את הערובה עד להכרעה בערעור או עד למימושה במסגרת ההוצל"פ ע"י המבקשים (בהיעדר עיכוב ביצוע של פסק הדין)." . עם כל הכבוד, הסמכות למתן סעדים זמניים לאחר הגשת הערעור נתונה בידי ערכאת הערעור. חלפו כבר כ-3 חודשים מאז ניתן פסה"ד (שביצועו לא עוכב) ודבר לא מנע מהמבקשים לפעול במסגרת הליכי הוצל"פ לעיקול הכספים.

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל – הבקשה נדחית.

כספי העירבון שהופקדו ביום 10.2.19 יוחזרו לידי המשיבים, באמצעות באי כוחם, ככל שלא עוקלו טרם ההעברה במסגרת הליכי הוצל"פ, יהיו אשר יהיו, שנפתחו נגד המשיבים או מי מהם. כספים שעוקלו יש להעביר ללשכת ההוצל"פ בהתאם להחלטת רשם ההוצל"פ שניתנה או שתינתן ( תשומת לב המזכירות- גזברות להחלטת לשכת ההוצל"פ ברמלה שהוגשה לתיק ביום 12.3.19)

ניתנה היום, ג' אייר תשע"ט, 08 מאי 2019, בהעדר הצדדים.