הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 38588-02-17

מספר בקשה:40
לפני
כבוד ה שופט נפתלי שילה

המבקש

דוד ברוך
באמצעות בא כוחו עו"ד רפי שפטר

נגד

המשיבה
שנטל שמק
באמצעות בא כוחה עו"ד אהוד שלם

החלטה

האם יש להגדיל את סכום העיקול הזמני שניתן לפי בקשת המבקש , לאור העובדה כי המבקש הגיש כתב תביעה מתוקן ובמסגרתו הוגדל סכום התביעה עד לסך של 4,477,437 ₪?

א. רקע כללי וטענות הצדדים

1. ביום 18.4.17 התקיים דיון בבקשת עיקול שהגיש המבקש בגין תביעה שהגיש ושבמסגרתה הוא עתר להורות על ביטול עסקה שערך אביו המנוח עם המשיבה (להלן: "שנטל") ביחס לדירה ברח' לוריא בתל אביב (להלן: "הדירה בלוריא") ולחלופין עתר המבקש לסעד כספי.

2. בסיום הדיון קבעתי כי יש מקום לקבל את הבקשה לעיקול. בין היתר קבעתי כי:

"קיימת עילת תביעה לכאורה. מדובר במצב בו אדם בן 89 ביצע עסקת חליפין, 10 ימים לאחר שעלה לארץ, כאשר ההסכם שעליו חתם לא נערך בשפה הצרפתית אלא בשפה העברית, אצל עורך דין שאינו עורך דינו הרגיל ... אני סבור כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת הבן. שנטל לא הכחישה שהדירה בלוריא היא הנכס היחיד שלה בישראל. כמו מדובר בעיקול של דירה, כאשר שנטל טענה בתחילת הדיון כי היא ממילא לא מתעתדת למכור את הדירה ולכן לא ייגרם לה שום נזק אם העיקול יוותר על כנו בשלב זה".

3. ביום 17.7.18 הגיש המבקש (להלן: "הבן") כתב תביעה מתוקן. בכתב התביעה מתוקן עתר הבן לעילות נוספות ולסכומים נוספים, מאחר שלטענתו, התגלה לו כי שנטל משכה כספים רבים נוספים מאביו המנוח (להלן: " המנוח") והתברר לו גם כי עסקת החליפין שבמסגרתה העביר המנוח את דירתו בלוריא בתמורה לכך ששנטל העבירה לו את דירתה ברח' פינסקר (להלן: "הדירה בפינסקר"), בתמורה לתשלום למנוח בסך של 350,000 ₪ בלבד, שיקפה עסקה שבה המנוח קופח באופן משמעותי ביותר, לאור חוות דעת שמאית שהומצאה לבן לאחרונה.

4. סכום התביעה גדל בעקבות ארבעה שינויים שהתבקשו בכתב התביעה המתוקן:

א. התברר כי שווי הדירה בלוריא עמד במועד עסקת החליפין על סך של 4,375,000 ₪ בעוד שהדירה ברח' פינסקר עמדה על סך של 1,800,000 ₪ בלבד ולפיכך התוספת בגין רכיב זה על סכום התביעה המקורי, עומד על סך של 374,258 ₪ בגין רכיב זה.

ב. התברר כי שנטל קיבלה הלוואה מהמנוח בסך של 55 אלף יורו כפי שהיא הודתה בחקירתה במשטרת צרפת ובנוסף המבקש איתר הלוואה נוספת שהמנוח העניק לשנטל בסך של 35 אלף ₪ ולפיכך בגין רכיב זה, סכום התביעה גדל בסך של 510,004 ₪.

ג. המבקש טען כי לאחר פטירת המנוח, הוא ערך בדיקה בבנקים השונים שבהן החזיק המנו ח חשבונות והתברר לו מדפי החשבון שקיבל, כי במשך 4 חודשים החל מיום 30.11.12 ועד ליום 26.3.13 נמשך מחשבון המנוח סכום עתק בסך של 121 אלף אירו. המבקש טען כי לכל היותר עמדו הוצאותיו החודשיות של המנוח ע"ס של 5,000 אירו לחודש ומי שמשך את הכספים ועשה בהם שימוש, הייתה שנטל , לצרכיה האישיים ועליה להחזיר סכום זה.

ד. שנטל מימנה שיפוצים בדירה ברח' פינסקר, בעת שזו הייתה בבעלותה בסך של 306,399 ₪ מכספי המנוח. זאת, לאור עדותה בדיון הקודם לפיה היא השקיעה בשיפוץ ברח' לוריא 1.5 מיליון ₪. המבקש טוען לא סביר כי סכום כזה גדול הושקע בשיפוץ בדירה ברח' לוריא ולפיכך נראה כי חלק מהסכום, דהיינו סך של כ- 300 אלף ₪, שולם בעצם מכספי המנוח עבור שיפוץ הדירה ברח' פינסקר , שהייתה בבעלות שנטל.

5. שנטל מתנגדת להגדלת סכום העיקול הזמני שהוטל על זכויותיה בדירה בלוריא.

6. שנטל טוענת כי התביעה הוגשה בשיהוי חמור ביותר, כמעט שלוש שנים לאחר שהתגלתה עילת התביעה. כמו כן הבן התמהמה בהגשת התביעה והגיש אותה לאחר שמכר את הדירה ברח' פינסקר, אשר הייתה שייכת לה לפני עסקת החליפין. שנטל גם טוענת , כי הבן אישר במפורש כי המנוח לא רצה להגיש נגדה תביעה בחייו ולכן התביעה כולה היא על "כרעי תרנגולת" זאת, מאחר שהבן כיורש המנוח, לא יכול לתבוע זכויות שאביו וויתר עליהן.

7. הגדלת העיקול הזמני תפגע בה בצורה ממשית, מאחר שהיא מעוניינת לרשום משכנתא מדרגה שנייה כבטוחה להעמדת מימון לעסקה שהיא מתעתדת לבצע. שנטל טוענת כי אם היא לא תקבל את ההלוואה שהיא מעוניינת להבטיח באמצעות רישום משכנתא על הדירה, העסקה לא תוכל לצאת אל הפועל ומדובר בעסקה רווחית ביותר אשר עלולה להביא לפגיעה כלכלית קשה בה ו להפסד של מיליון אירו.

8. אין חשש כי היא תעזוב את ישראל. שנטל מגיעה לדיונים ואין חשש שהיא תברח לחו"ל.

9. סיכויי התביעה נמוכים, מאחר שהיא קיבלה מהמנוח מתנה כספית בחייו, בזמן שהוא היה כש יר מבחינה קוגניטיבית. שנטל טוענת כי המנוח רצה להעניק לה בצוואתו את הדירה בלוריא והיא סירבה לירושה גדולה והעדיפה להעביר את הדירה בפינסקר למנוח, בתמורה לכך שהוא יעביר לה את הדירה בלוריא בחייו.

10. קיים מסמך מפורש שהמנוח כתב ולפיו היא השיבה את ההלוואות שקיבלה מהמנוח. כמו כן, התיק במשטרה בצרפת שבמסגרתו היא הודתה שהיא נטלה הלוואות מהמנוח, נסגר והיא לא חייבת דבר.

ב. דיון והכרעה

1. בפתח הדברים אציין, כי שנטל לא הגישה בקשה לביטול העיקול. היא גם לא הגישה ערעור על החלטתי הקודמת שבמסגרתה הוטל העיקול. יש לבחון במסגרת החלטה זו רק את השאלה, האם יש מקום להגדיל את סכום העיקול, לאור הגדלת סכום התביעה. מובהר בזאת, כי לא שוכנעתי שהמנוח וויתר על זכות התביעה. אכן הבן הצהיר כי אביו לא רצה להגיש תביעה בחייו ואולם אין הדבר מוכיח כי הוא וויתר על עצם זכות התביעה. נושא זה יידון במסגרת ההליך העיקרי ואינו גורע מכך, שקיימת עילת תביעה לכאורה.

2. לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת חקירותיהם היום, אני סבור כי יש לקבל ברובה את הבקשה להגדלת העיקול וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן:

3. מאז שניתנה ההחלטה הקודמת בבקשה להטלת עיקול, לא ארע שינוי אשר החליש את התביעה. מדובר בתביעה לכאורה שלא ניתן לומר שהיא מופרכת ואף רוב התוספות שבגינן תוקנה התביעה, הן תוספות שיש בהן עילת תביעה לכאורה המצדיקה הטלת עיקול.

נבחן את כל ארבעת הרכיבים החדשים של התביעה:

(א). הפערים בין שווי הדירה בפינסקר לשווי הדירה בלוריא:

1. המבקש צירף לכתב התביעה המתוקן חוות דעת של השמאי מר גיא שרת מיום 1.5.18 שממנה עולה כי שווי הדירה בלוריא במועד שבו נערכה עסקת החליפין עמדה על 4,375,000 ₪.

2. שנטל לא הגישה חוות דעת נגדית. בעקבות השמאות, אכן הפער בין שווי הדירה בלוריא לשווי הדירה בפינסקר עלה. על אף שאף לשיטת הבן, היה המנוח כשיר בעת שערך את עסקת החליפין, לאור העובדה כי העסקה נעשתה בשפה העברית ולכאורה הסכום ששילמה שנטל עבור ההפרש בין הדירות נמוך בהרבה מהשווי הריאלי של הדירות, קיימת עילת תביעה לכאורה. לפיכך, לאור השמאות, יש להעלות את סכום ה עיקול בסך של 374,258 ₪.

3. ב"כ המבקש הסביר כי תחשיב השמאי נעשה על בסיס שווי של 35 אלף ₪ למ"ר. לדבריו, לאור השטחים של כל אחד מהדירות אשר נמצאות באותו אזור מגורים ועל פי חישוב זהה למ"ר, הרי שסכום התביעה המתוקן משקף את הפערים בשווי הדירות ולכן יש הצדקה לתיקון התביעה. טענה זו סבירה על פניה והיא כמובן תידון בהליך העיקרי.

(ב) החזרי ההלוואות שהעניק המנוח לשנטל:

4. בדוחות המשטרה בצרפת, אישרה שנטל כי היא נטלה הלוואה בסך של 55 אלף אירו מהמנוח. העובדה שהתיק המשטרתי נסגר, לא מלמדת דבר ביחס לשאלה האם ההלוואה הושבה או לא הושבה.

5. כמו כן, צורפו המחאות בסך נוסף של 35 אלף אירו (נספח 11 לבקשה ). אסמכתאות אלו מהוות ראיה לכאורה כי אכן ניטלה הלוואה.

6. בחקירתה היום טענה שנטל כי "הכל היה במתנה" (עמ' 8 שורה 25 ושורות 27,28). דברים אלו לכאורה סותרים את עדותה במשטרה בצרפת.

7. כמו כן, שנטל צרפה לסעיף 11 לתצהירה מכתב שלטענתה מלמד כי המנוח אישר את החזר ההלוואות. מכתב זה הוא בשפה הצרפתית והוגש ללא תרגום. לכן , לא ניתן לקבוע כי לא קיימת עילת תביעה בגין רכיב ההלוואות ולפיכך יש מקום להגדיל את סכום העיקול אף בגין רכיב זה.

(ג). משיכות כספים מחשבון המנוח

8. המבקש צרף כנספחים 13-14 לבקשה, פירוט משיכות בסכום כולל של 121 אלף אירו מחשבון המנוח במשך ארבעה חודשים.

9. שנטל נמנעה מלהתייחס בתצהיר התשובה למשיכות אלו. שתיקתה פועלת לחובתה. יש צורך בבירור מעמיק, כיצד המנוח הוציא סכומים כה גדולים בתקופה כה קצרה. מששנטל לא התייחסה כלל למשיכות אלו ובסיכומיה טענה כי הייתה למנוח מאהבת אמריקאית שאליה הועברו הכספים, למרות שלא הוגשה כל ראיה על כך, אני סבור כי קיימת ראשית ראיה ביחס לחלק נכבד מהכספים. מאחר שיתכן שחלק מהכספים הועברו לשימוש המנוח, אזי בגין רכיב זה אני מאשר עיקול בסך של 450 אלף ₪ ולא את מלוא הסך בסך של 535,812 ₪ כפי שביקש המבקש.

(ד) מימון שיפוץ הדירה ברח' פינסקר

10. בדיון הקודם שהתקיים ביום 18.4.17 העידה שנטל (עמ' 12 שורות 13-16) כי עלות השיפוץ של הדירה ברח' לוריא עמד על 1.5 מיליון ₪ .

11. המבקש טוען כי אין זה סביר שהושקע סך של 1.5 מיליון ₪ בדירה ברח' לוריא והוא סבור כי סכום של 300 אלף ₪ הושקע מכספי המנוח בדירה ברח' פינסקר שהייתה שייכת לשנטל.

12. שנטל טוענת כי הכספים עבור השיפוץ בדירה ברח' פינסקר היו מכספה שלה (עמ' 12 שורה 19 לפרוטוקול הדיון מיום 18.4.17). המבקש לא הוכיח כי אכן הועברו כספים מהמנוח לשיפוץ הדירה ברח' פינסקר. מאידך, שנטל לא המציאה שום אסמכתאות כי היא שיפצה מכספה את הדירה ברח' פינסקר. שנטל התעלמה לחלוטין מטענה זו בתצהירה. יחד עם זאת, מאחר שגם המבקש לא הביא שום ראיה כי כספי המנוח הופנו לדירה ברח' פינסקר, אזי בגין רכיב זה אין מקום להגדיל את העיקול.

(ה) מאזן הנוחות

13. מדובר בעיקול על דירה. שנטל טענה כי היא מעוניינת לשעבד את הדירה עבור עסקה. שנטל לא המציאה אסמכתאות על העסקה שהיא מתעתדת לעשות. לא ברור מדוע יש לה צורך לשעבד את הדירה לצורך עסקה, שעה שהיא העידה שלפני מספר שנים, בשנת 2012, היא מכרה את ביתה בסך של 11,750,000 ₪. טענתה , כי היו לה הרבה חובות ונשאר לה רק 180 אלף אירו, אף ה יא נטענה בעלמא ללא אסמ כתאות (עמ' 9 שורות 1-6).

14. בקשת שנטל לאפשר לה לשעבד את הדירה המעוקלת, לצורך עסקה, תמוהה. רב הסתום על הגלוי ביחס לעסקה זו ולא ברור כיצד ניתנת לה הלוואה, כאשר יתכן כי השעבוד כלל לא יהיה קיים, ככל שיתקבל הסעד העיקרי בתביעה, לפיו עסקת החליפין בטלה והדירה בלוריא תועבר לידי המבקש.

15. מאידך, לא הוכח כי לשנטל נכסים אחרים בישראל ולפיכך נראה כי אם העיקול לא יוותר על הדירה, יתכן שיהיה קשה מאד לגבות את פסק הדין ככל שהתביעה תתקבל .

16. מאזן הנוחות נוטה אפוא, במובהק לטובת המבקש.

(ו) סיכומו של דבר:

1. לאור האמור, העיקול יגדל בסכומים אלו:
סך של 374,258 ₪ בגין עסקת החליפין בדירות.
סך של 510,004 שקל בגין הלוואות שנטען כי המנוח נתן לשנטל.
סך של 450,000 ₪ בגין משיכות שנטען כי בוצעו ע"י שנטל מחשבון המנוח.

2. סך הכול, העיקול יועלה בסך של 1,334,262 ₪, בנוסף לסכום העיקול המקורי.

3. אני מאפשר לשנטל לרשום שיעבוד מדרגה שנייה לטובת מלווה וזאת בכפוף לכך שמי שלזכותו תירשם המשכנתא, לא יוכל לממשה לפני שיינתן פסק דין חלוט ורק ככל שיקבע כי הדירה בלוריא לא שייכת למבקש. כמו כן מובהר , כי לא ניתן יהיה לממש את השעבוד, אף אם יתקבל רק הסעד החלופי הכספי , לפני שישולם מלוא הסכום שייפסק לטובת המבקש, ככל שתביעתו תתקבל.

4. מאחר שהבקשה להגדלת העיקול התקבלה ברובה, תשלם שנטל למבקש הוצאות משפט ושכ"ט ועורך דין בסך כולל של 7,500 ₪.

5. החלטתי זו ניתנת כרשם בית המשפט.

6. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ט, 07 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.