הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 38237-03-16

מספר בקשה:36
לפני
כבוד ה שופטת עידית ברקוביץ

המבקשת (התובעת)

גילי ויואל עזריה בע"מ

נגד

המשיבה (הנתבעת)

רכבת ישראל בע"מ

החלטה

בפני בקשה לגילוי ועיון במסמכים מטעם התובעת (להלן: "הבקשה").

רקע
המדובר בפרוייקט הקמת מתחם שירות בבאר שבע, שנועד לשמש כמוסך טיפולים בקרונות ובקטרי רכבת (להלן: "הפרוייקט").

בקשר לפרוייקט מתנהלים מספר הליכים. להלן יצוינו ההליכים הרלוונטיים ותמצית טענות הצדדים במסגרתם.

תביעת 38237-03-16 (להלן: "תביעת עזריה")

תמצית טענות עזריה
התובעת (להלן: "עזריה" או "התובעת") הגישה כנגד רכבת ישראל בע"מ ( להלן: "הנתבעת" או " הרכבת") תביעה על סך 160,163,322 ₪.

עזריה היא חברה קבלנית מובילה העוסקת בתכנון וביצוע של פרוייקטים ברחבי הארץ.

ב-21.6.2011 פרסמה הרכבת מכרז שעניינו עבודות לבניית "מתחם שירות באר שבע מבנה 100". המדובר היה בפרוייקט יוצא דופן בגודלו ומורכבותו, הן בשל היקפו ולוחות הזמנים להשלמתו והן בשל כמות המערכות הייחודיות המשולבות בו.

עזריה הגישה הצעה ביום 15.8.2011, כאשר סכום ההצעה מטעמה עמד על 158,787,216 ₪. התמחור נעשה על בסיס מסמכי המכרז, התוכניות שמסרה הרכבת ועל מצב הדברים בשטח.

ב-10.10.2011 נמסרה לעזריה הודעת הזכייה במכרז. צו התחלת העבודה נקבע ל-6.12.2011 ובהתאם לכך, סיום הפרוייקט בתוך 18 חודשים, נקבע ליום 6.6.2013.

נציג חברת א. אפשטיין ובניו (1995) בע"מ (להלן: "אפשטיין"), מונה כמפקח וכמנהל הפרוייקט, אשר לו הייתה הסמכות להורות על ביצוע שינויים.

תעודת סיום עבודות נמסרה ב-26.11.2014. לטענת עזריה, המסירה החלה בחודש אוקטובר 2013. סיום העבודות החוזיות התבצע בחודש אפריל 2014.

עם זאת, המשיכה הרכבת בדרישה לביצוע עבודות נוספות מעזריה, כאלו שלא נכללו ברשימת העבודות הנוספות המוסכמת. עבודות אלו הושלמו על ידי עזריה והחל מחודש מאי 2015 החלה הרכבת לעשות שימוש בפועל במבנה.

ב-28.1.2015 הגישה עזריה חשבון סופי לפרוייקט, אך לא קיבלה כל התייחסות מצד הרכבת.

במחצית השנייה של שנת 2012 ראשית שנת 2013, הגישה עזריה דרישות כספיות בגין שיבושים ועיכובים בלוחות הזמנים בקשר עם כל האירועים עד ינואר 2013 שכללה גם תכנית האצה להקדמת מסירת הפרוייקט (להלן: " תביעת לו"ז ושיבוש ינואר 2013" או "תביעת ינואר 2013").

כתוצאה מכך החלו מגעים בין הצדדים לעניין הדרישות הכספיות של עזריה. בין ההסכמות - הוסכם על הארכת משך הביצוע בארבעה חודשים, וסיום הביצוע יידחה עד ליום 6.10.2013, וכן יינתן תשלום בסכום ראשוני של 10,000,000 ₪. הצדדים סיכמו כי ימשיכו לבוא בדין ודברים וינהלו משא ומתן לגבי גובה הפיצוי המלא. תשלום זה מהווה הודאת בעל דין בזכאות עזריה לתשלום פיצוי כאמור.

לטענת עזריה, היא ביצעה שורה של עבודות נוספות וחדשות, שעליהן לא קיבלה שכר, לרבות כאלו שאושרו לתשלום על ידי חברת הניהול ובגין זאת היא תובעת סך של 38,448,860 ₪.

במקביל, דורשת עזריה 116,588,787 ₪, בגין נזקים/הוצאות/עלויות/הפסדים בקשר עם עיכובים ואיחורים הנעוצים בנתבעת, לרבות תנאי האתר, אישורי תכנון וריבוי עדכון תכניות.

כמו כן מבקשת עזריה הפרשי התייקרויות וריבית בסך של 1,124,289 ₪

תמצית טענות הרכבת
הפרוייקט כלל בנייה של אולם מרכזי, הנחת מסילות ברזל, בניית רציפים, תעלות שירות, בניית מחסנים, משרדים ומעברים ועוד.

במסגרת ההזמנה להציע הצעות במכרז וכן במסגרת מסמכי המכרז, הוסבה תשומת לב המציעים למורכבות הפרוייקט, היקפו ולוח הזמנים הנדרש להשלמתו. כן, צוינה האפשרות לביצוע עבודות תשתית בסמוך לאתר העבודות ובמקביל לביצוען.

כמו כן נערך סיור קבלנים ב-27.6.2011 בו הוצגו גבולות אתר העבודות והובהרו למשתתפים האתגרים ההנדסיים עמם הם צפויים להתמודד.

על המציעים היה לתמחר כהלכה כל דבר שהיה עשוי להשפיע על קצב ביצוע העבודות והמשאבים להשלמתן, לרבות תנאי העבודה המגבילים, וכל שינוי בפרטי התכנון והביצוע.

ההסכם צופה מראש אפשרות כי הרכבת תדרוש מעזריה לבצע עבודות שונות ונוספות. אין בכך כדי להאריך את משך הביצוע עבור הפרוייקט כולו.

תנאי הביצוע בפועל היו כפי שצוינו בתכניות הרלוונטיות.

על עזריה היה להשלים את ביצוע הפרוייקט בתוך 18 חודשי ביצוע, קרי עד ליום 5.6.2013. עם זאת, השלמת הבנייה ומסירתה לרכבת נעשתה באיחור של כ-21 חודשים, ב-10.3.2015.

הסמכות היחידה לאשר שינויים הייתה הרכבת בלבד, כמזמינת העבודות.

בתביעה דנן תובעת עזריה סכום של יותר מפי שניים מהתמורה החוזית עליה הוסכם.

עזריה היא שהפרה חובותיה, לרבות איחור של 21 חודשים. הרכבת מוכנה להכיר בנסיבות שאינן תלויות בקבלן ולתת הארכת מועד בת ארבעה חודשים ובהתאם לפצות על כך. עם זאת, רובן המכריע של הסיבות לאיחור מוטלות על כתפי עזריה.

לעניין תביעת ינואר 2013 – ניתנה ארכה למשך הביצוע עד ליום 1.10.2013; אין בכך כדי ללמד על הכרה מצד הרכבת בתביעת לוח הזמנים של עזריה, ולא הודאה בזכות עזריה לקבל פיצוי כלשהו ו/או הארכת משך הביצוע.

מעבר לכך, ההסכמה המצויינת בתביעת עזריה, לא זכתה לאישור הגורמים המוסכמים לכך מטעם הרכבת, ועל כן הרכבת כופרת בתוכנה. הרכבת גילתה נכונות לשלם לעזריה מקדמה על חשבון העבודות שביצע ועתיד לבצע בסכום של 10 מיליון ₪, על מנת לשקם היחסים בין הצדדים ולהקל על תזרים המזומנים של עזריה. בפועל, עזריה לא עמדה בהתחייבויותיה ולא סיימה את הפרוייקט באיחור של 4 חודשים בלבד אלא בחלוף שנתיים של איחור.

התנהלות עזריה נגועה בחוסר תום לב, בין היתר, עת האטה במתכוון את ביצוע העבודות באתר הפרוייקט והפסיקה אותן כמעט לחלוטין רק בשל מחלוקות כספיות.

התביעה שכנגד
במקביל, הגישה הרכבת תביעה שכנגד, במסגרתה דרשה תשלום על סך 24,496,234 ₪, בגין הפיצוי המוסכם בגין הפרת חוזה.
ברקע לכך, כאמור לעיל, הטענה לאיחור הממושך בהשלמת העבודות שנבע ברובו הגדול עקב מחדלי עזריה, לרבות בכל הנוגע לביצוע ולמתודולוגיית הביצוע של העבודות, כמו גם מזלזול מתמשך בהנחיות חברת הניהול אפשטיין והגורמים המקצועיים ברכבת.

בכתב ההגנה שכנגד ציינה עזריה, מעבר לטענות שציינה בתביעתה, כי הרכבת איננה זכאית לפיצויים בגין עיכובים שאינם באחריות עזריה. נדרשת הייתה פקודת שינוי שתאריך את משך הביצוע וכן תעניק לעזריה תמורה נוספת על כך.

טענות הרכבת לעיכובים מצד עזריה כבר בראשית העבודות, נסתרות מתוך מסמכי הרכבת עצמם.

טענות הרכבת מועלות באופן כוללני וסתמי.

תביעת 45413-02-16 (להלן: "תביעת אדירם")
בקשר לפרוייקט זה, הגישה חברת אדירם תעשיות מתכת בע"מ (להלן: "אדירם") תביעה נגד עזריה ואח'.

התביעה האמורה הועמדה ע"ס 10,260,000 ₪.

בפרוייקט שימשה עזריה כקבלן ראשי, ו אדירם שימשה קבלן משנה, כשהדבר גובש במסגרת הסכם לביצוע עבודות קונסטרוקציה מפלדה בפרוייקט.

הגם שעזריה מילאה כל התחייבויותיה בפרוייקט כבר בחודש פברואר 2014, נמנעת עזריה מתשלום כאמור.

במסגרת זאת, אדירם עבדה תחת ניהולו של מנהל הפרוייקט מטעם עזריה.

בשל מורכבות העבודה, נדרשה אדירם לבצע עבודות נוספות שלא נכללו בתכנון העבודה המקורי.
עקב כך, לא ידעה אדירם באם מזמינת העבודה, הרכבת, אכן אישרה את ביצוע העבודה הנדרשת, בטרם ביצועה, לרבות התשלום, ונאלצה להסתפק במצג שהציגה בפניה עזריה.

כאמור, חרף השלמת העבודות במועד וכנדרש, וחרף עמידה בתנאים, נמנעה עזריה מלשלם לאדירם יתרת החוב על עבודתה, וזאת בסך של מעל 10 מיליון ₪.

בכתב ההגנה מטעם עזריה, נטען כי עזריה שילמה לאדירם מעבר לתמורה המצויינת בחוזה, בסכום שעמד על מעל 19 מיליון ₪; אדירם התחייבה לבצע העבודות במתכונת "גב אל גב", קרי, בהתאם ובכפוף להוראות ההסכם בין עזריה לרכבת, ונטלה על עצמה את מלוא האחריות והסיכונים הכרוכים בביצוע העבודות.

על אדירם להוכיח קיומן של עבודות נוספות שאושרו על ידי הרכבת וכי ניתנה תמורתן ואילו עזריה מנעו התשלום מאדירם. בהיעדר, אין לאדירם כל עילת תביעה כנגד עזריה.

לבסוף, הוגשה הודעת צד ג' על ידי הנתבעת כנגד רכבת ישראל, וזאת על סך 13,591,597 ₪.

במסגרת זאת, נטען כי במידה וייקבע כי יש לשלם בגין העבודות באופן שונה מזה שתמחרה הרכבת את התמורה בגינן, הרי שיש לחייב את הרכבת לתשלום משלים בהתאם. שכן, עזריה פעלה בהתאם להוראות הרכבת, המחייבות הן את עזריה והן את אדירם.

כל קביעה ביחס לסכומים המגיעים לכאורה לאדירם, היא בהתאם להוראות ההסכם העיקרי ונובעת מגורמים שהרכבת אחראית להם.

בכתב ההגנה מטעם הרכבת להודעת צד ג' נטען, בין היתר, מעבר לאמור לעיל, כי הרכבת שילמה לעזריה תשלום מלא בגין עבודות שביצעה עזריה בפרוייקט.

אין לקשר בין תביעות אדירם כלפי עזריה לבין הרכבת באשר להארכת משך הביצוע והדבר נדון לכישלון. אין לרכבת כל התחייבות כלפי קבלני המשנה והיא לא סיכמה עימם לוחות זמנים.
תמחור העבודות על ידי אדירם לא מחייב את הרכבת.

מעבר לכך, הרכבת אף אישרה הארכת משך ביצוע עבור עזריה בגין עבודות שונות, ומחמת זאת, תהא פטורה מכל תשלום כלפי אדירם.

בהחלטת בית המשפט העליון מיום 23.2.2017 נקבע כי תביעת אדירם תאוחד עם תביעת עזריה, ותועבר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

הבקשה לגילוי ועיון במסמכים
תמצית הבקשה
עזריה הגישה בקשה לגילוי מסמכים באשר לסוגיות שונות (7.6.2018).
בהחלטה מיום 19.2.2019 נקבע כי הבקשה תידון בקדם המשפט, וכי על הצדדים לפעול לצמצום המחלוקות ביניהם ולהגיש טבלה משותפת ב סוגיות שנותרו במחלוקת.

ב-2.1.2020 הוגשה טבלה כאמור.

בקדם המשפט שהתקיים ביום 15.1.2020 צומצמו המחלוקות בין הצדדים. כן הוחלט כי המסמכים שנותרו במחלוקת ואשר לגביהן נטענה טענת חיסיון יועברו לעיון בית המשפט, זאת במסגרת טבלה מסדרת שתכלול פירוט טיב החיסיון מצד אחד והטענות שכנגד מן הצד השני.

משכך, הוגשה טבלה מסכמת הכוללת ארבע קבוצות מסמכים שהועברו להכרעת בית המשפט:
מסמך מס' 5.32 - מסמך מיום 5.3.2013.
מסמך מס' 5.33 - מסמך מיום 15.9.2013.
מסמך מס' 5.34 - מסמך מיום 16.7.2013.
מסמך מס' 5.35 - מסמך מיום 8.9.2013.

ואלה עמדות הצדדים ביחס למסמכים האמורים , כפי שהועלו במהלך הדיון ב-15.1.2020 ובהשלמות הטיעונים.

תמצית טענות עזריה
באשר לטענה כי מדובר בתכתובות פנימיות- במסגרת תשובת הרכבת לבקשה המקורית, נטען לתחולת חיסיון על מסמכים שהוכנו לצורך הליך משפטי וחיסיון זה בלבד.

רק בדיון מיום 15.1.2020 טענה הרכבת לראשונה טענת חיסיון על תכתובות פנימיות שלה. על כן, המדובר בהרחבת חזית. ומכל מקום, לא צורף תצהיר התומך בטענה כי מודבר בתכתובות פנימיות.

לגופו של עניין, הרכבת לא הוכיחה כי מולאו התנאים לקיומו של חיסיון על מסמכים שהוכנו לקראת הליך משפטי.

שלושה מתוך ארבעת המסמכים המבוקשים אינם בבחינת תכתובות פנימיות של הרכבת, אלא ניירות עבודה מקצועיים שנערכו במהלך הדברים הרגיל של הפרוייקט בידי חברת הניהול- אפשטיין.

המסמכים המבוקשים נוגעים ללב ליבן של המחלוקות בין הצדדים ומתייחסים לדרישות תשלום שהגישה עזריה במסגרת הפרוייקט (ואשר נדחו על ידי הרכבת). המסמכים מלמדים על עמדת חברת הניהול וכן מנהלת הקו כפי שהוצגה בפני הרכבת.

הדבר נמצא במסגרת סמכות חברת הניהול שקיבלה מן הרכבת את הסמכות להורות על שינויים בביצוע הפרוייקט, וכן להכריע בדרישות תשלום שהגישה עזריה, עמדה המחייבת את הרכבת.

הרכבת אינה טוענת כי המדובר במסמכים שעורכי דינה של הרכבת הם צד להם, או כי אלו היו מעורבים בהם.
כמו כן, לא הוכח כי המטרה העיקרית ביסוד מסמכים אלו, הייתה לצורך הליך משפטי. אלא, מטרתם הייתה בחינת דרישת התשלום שהגיש הקבלן על ידי אנשי מקצוע רלוונטיים, כפי שמחוייב המזמין בהתאם להסכם. על כן, לא חל על אלו חיסיון.

יובהר, כי אין המדובר בתביעת הקבלן במסגרת הליך משפטי, אלא בדרישת תשלום שמגיש הקבלן למזמין הפרוייקט, במהלך ההתנהלות השוטפת והשגרתית של הפרוייקט.

רק לאחר שהמזמין מציג עמדתו ביחס לדרישת התשלום, יכול הקבלן לבחון את עמדת המזמין, להסכים, להתדיין או להשיג על עמדה זו בהליך משפטי. לא די בדרישה זו כדי ללמד על כך כי צפוי הליך משפטי.

חלוף הזמן של שלוש שנים, שבין הכנת המסמכים, שנערכו כולם בשנת 2013 כחלק מההתנהלות השוטפת של הפרוייקט, ועד ראשית ההליך המשפטי, בשנת 2016 מטיל נטל כבד על הרכבת.

מעבר לכך, חיסיון על תכתובת פנימית הוא חיסיון יחסי, כשעל המבקש חיסיון זה הנטל להוכיח עדיפות החיסיון על פני הגילוי.

הטלת חיסיון על מסמך רלוונטי הוא בבחינת חריג שבחריגים.

תמצית טענות הרכבת
החיסיון החל על המסמכים שבמחלוקת הוא בראש ובראשונה חיסיון מסמכים שהוכנו לקראת הליך משפטי קיים או צפוי.

אמנם אין זה חריג כי קבלן מגיש למזמין מעת לעת דרישות תשלום עבור עבודות נוספות, שונות או חריגות מאלה שנכללו בתכולת העבודות המקוריות (ואלו נבדקות על ידי מנהל הפרוייקט ו/או המפקח ומועברות להכרעת הרכבת), אלא שבמקרה דנן, המדובר בתביעה על סך 150 מיליון ₪ בת שבעה סעיפים בגין תוספות שונות שהוגשה בחודש ינואר 2013 הידועה כתביעת ינואר 2013. יתר על כן, בסמוך להגשתה, מינה הקבלן מומחה חיצוני שהגיש חוות דעת לעניין זה, וברי כי זו לא נערכה אלא לקראת עימות משפטי.

נוכח סכום התביעה ובשים לב להיקף הטענות וחוות הדעת התומכות, תביעת ינואר 2013 הייתה חריגה ובלתי שגרתית ומבחינת הרכבת וחברת הניהול, לא נראתה כדרישה סטנדרטית. במצב זה, תוך כדי ביצוע העבודות היה ברור כי התלקחות משפטית היא בלתי נמנעת.

לגופו של עניין, ארבעת המסמכים המבוקשים נערכו בזיקה לתביעות הקבלן. הם משקפים בדיקה של תביעות הקבלן לצורך בירור תביעותיו, בין אם מדובר בהליך משפטי ובין אם הליך חלופי ליישוב המחלוקת.

ציפיית הצדדים כולם הייתה כי צפוי הליך בירור מחלוקת בפורמט כזה או אחר והמסמכים המבוקשים נועדו בעיקר, אם לא רק, לצורך זה. תכלית המסמכים היא לבחון את תביעות הקבלן למפות את הסיכונים המשפטיים והכל במסגרת גיבוש המלצות לרכבת כיצד יש להתמודד עם תביעות אלה.

לעניין מועד עריכת המסמכים - אף לשיטת הקבלן, החל מרגע העלאת תביעת ינואר 2013, בין הצדדים הוחלפו תכתובות עד כדי חילופי דברים בין ב"כ הצדדים במאי 2014 וכן הידברות משמעותית בשנת 2015, במסגרתה הגיש הקבלן לב"כ הרכבת טיוטת כתב תביעה ואף נבדקו חלק מטענות הקבלן במסגרת הליך "גישור ללא מגשר".

לצד זאת, המסמכים המבוקשים חסויים גם בהיותם תכתובות פנימיות. אלו מסמכים המנתחים תביעות הקבלן, תוך מתן חוות דעת מקצועיות המסכמות עמדות הצדדים וכן המלצות לגורמים המוסמכים ברכבת.

אין להגביל החיסיון האמור רק על מסמכים שהוחלפו בין עובדי הרכבת לבין עצמם. אם יוסר החיסיון מעל מסמכים שהוכנו על ידי יועצים חיצוניים, המשמשים הלכה למעשה זרועה הארוכה של הרכבת בפרוייקט, הדבר עלול לצנן נכונותם של יועצים אלו לומר דעתם באופן חופשי, ובכך לפגוע פגיעה של ממש בעבודתם ובעבודת הרשות.
אין המדובר בהרחבת חזית, אין כל סטייה מפלוגתאות שהוגדרו בכתבי הטענות. המדובר בטענה משפטית העוסקת בסיווג המסמכים שבמחלוקת. אף בדיון ביום 15.1.2020, צוין כי הרכבת העלתה טענה זו לעניין החיסיון וניתנה לה הרשות לפרט את טיב החיסיון. מעבר לכך המדובר בשלב מקדמי בהליך.

לאחר שהצדדים הגישו השלמת טיעונים כאמור, הגישה עזריה בקשה במסגרתה עתרה להוצאת ראיות ומחיקת סעיפים מהשלמת הטיעון שהגישה הרכבת (בקשה 37). לאחר שהצדדים הגישו תשובה ותגובה , ניתנה החלטה המאפשרת לעזריה הגשת טיעון משלים, וזה הוגש על ידה. במסגרת הטיעון המשלים חודדו טענות עזריה.

דיון ומסקנות

המסגרת המשפטית
סוגיית הליכים מקדמיים, לרבות גילוי מסמכים, מוסדרת בפרק ט' ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקסד"א").

ההלכה הינה כי הליכי גילוי מסמכים נועדו לפשט את ההליכים ולאפשר לבעל דין להתכונן למשפט תוך הסתמכות על מלוא המידע, לרבות זה המצוי בידי הצד שכנגד. (ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבנין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' מרדכי פ"ד מו (3) 793 (1992)).

כך נקבע כי ככל שמדובר בגילוי ראיות במסגרת הליך שיפוטי, שמטרתו היא חשיפת האמת יש לנקוט גישה מרחיבה. לפיכך, הכלל הוא, שאין בעלי-דין רשאים להימנע מגילוי ראיות שברשותם, אלא אם כן, יש בגילויה של ראיה מסוימת כדי לפגוע באינטרסים לגיטימיים של בעל-הדין שנתבקש לגלותה, שאז יינתן צו שיחייבו בגילוי אך ורק ביחס לראיות שהן רלוואנטיות" (רע"א 8290/01 איזוטופ בע"מ נ' דן רנט א-קאר בע"מ ( פורסם בנבו, 22.8.02)).

כבר מקדמת דנא נקבע כי יש לנהל את ההליכים ב"קלפים גלויים":
"למען לא יפתיע אחד מהם את יריבו במהלך המשפט בראייה בלתי צפויה וכך יכשיל את יריבו, שלא היתה בידו אפשרות לבדקה ולהכין חומר ראיות לסתור. לפיכך הכלל הוא, שרשאי בעל דין לקבל מידע על מסמכי היריב, בין שהם "מועילים" ובין שהם "מזיקים". "מסמכים מועילים" – הם מסמכים היכולים לתמוך במבקש ו"מסמכים מזיקים" הם מסמכים התומכים בעמדת המשיב, ואפשר שאם יגיעו מראש לידיעת המבקש, יוכל ליטול את עוקצם בראיות אחרות. " (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב – חברה לביטוח בע"מ נה(1) 515 (1999)).

לצד העיקרון הבסיסי לפיו יש לגלות מסמכים רלוונטיים קיימים סייגים העשויים להביא לצמצום היקפו של עקרון הגילוי. כך, יש לקחת בחשבון ערכים נוספים ובכללם, אינטרס הצד המגלה ומניעת פגיעה בצדדים שלישיים. (רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ נו(5) 193 (2002))

נקודת המוצא העקרונית היא היקף גילוי מירבי, מתוך תפיסה של הגינות דיונית וחתירה לחקר האמת. לאור זאת ננקטת ביחס לחובות הגילוי גישה מרחיבה. די בכך שהמבקש יצביע על כך שלמסמך עשויה להיות רלוונטיות להליך. מנגד, אין לאפשר דרישה למסמכים שיש בגילויים הכבדה בלתי סבירה על הצד שכנגד, בהתחשב ברלוונטיות של המסמך, ואין לאפשר להפוך את הליך גילוי המסמכים ל"מסע דיג". (רע"א 6553/14 דן ישראל פלדמן נ' Deutsche Apotheker und Arztebank Eg (פורסם בנבו, 16.03.2015)‏ ‏).

חסיונות
כאמור, ביסוד ההליך המשפטי עומדת חשיפת האמת. נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים ועיון בהם במשפט, היא גילוי מירבי, שכן המשפט עומד על האמת. ערך גילוי האמת ועקרון הגילוי והחשיפה של חומר רלוונטי הנדרש לצורך כך, הוא הכלל במשפט.

עם זאת, חרף עוצמתו של ערך גילוי האמת, אין הוא ערך מוחלט. לצידו עומדים ערכים ואינטרסים נוגדים שהמשפט מייחס להם משקל . בכלל כך קיימים ערכים שנועדו להגן על זכויות שונות של הפרט, כמו גם ערכים שנועדו להגן על אינטרסים ציבוריים.

ההתנגשות הערכית בין ערך גילוי האמת לבין אינטרסים אחרים הראויים להגנה, הביאה את מערכת המשפט להכרה בחסיונות ראייתיים, המונעים, במצבים מסויימים, גילוי ראיה קבילה ורלוונטית בהליך שיפוטי, גם במקום שגילויה אילו הותר, היה עשוי לקדם את גילוי האמת.
(ר' רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי מט(4) 54 (1995) (להלן: " אזולאי"); רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם נ' גלעד מט(2) 516 (1995) (להלן: " גלעד") רע"א 4999/95 Alberici International שותפות רשומה זרה הרשומה בישראל נ' מדינת ישראל נ(1) 39 (1996 (להלן: " אלבריצ'י"); רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי סא(2) 634 (2006) (להלן: " עניין שירי").

החסיונות הראייתים נחלקים לשני סוגים:
חסיונות סטטוטוריים בפקודת הראיות, ובצידם חסיונות הלכתיים, פרי פתוח של ההלכה הפסוקה אשר נקבעו לצורך השגת תכליות חשובות שונות, תוך הסדרת התנאים והדרכים להחלתם.

בבחינת החלת החסיונות, הן הסטטוטוריים והן ההלכתיים, נקודת המוצא היא , כי יש לתת בכורה לערך גילוי האמת ולהחיל את החיסיון במקרים מיוחדים וחריגים (ר' עניין גלעד, עניין אזולאי). להוציא מספר חסיונות סטוטוטוריים בעלי אופי מוחלט, מרבית החסיונות הסט טוטוריים וההלכתיים הינם יחסיים, פרי שקלול ערכי במישור העקרוני, ולצרכי ההחלה הקונקרטית לנסיות מקרה נתון. ( ענין שירי).

הלכה היא, כי בין שאלת הרלוונטיות ושאלת החיסיון קיימת מעין 'מקבילית כוחות', כך שככל שעוצמת הרלוונטיות של המסמך המבוקש גבוהה, יהיה לכך משקל בהחלטת בית המשפט אם להורות על הסרת חיסיון יחסי ( ר' רע"א 9153/12 מנהל מס ערך מוסף אשדוד נ' הקורנס מפעלי עופרת בע"מ (פורסם בנבו, 25.2.2013)).

טענת חיסיון צריכה לעלות על שולחן הדיונים כבר בתצהיר גילוי המסמכים. בעל דין חייב לטעון לחיסיון מסמך במסגרת תצהיר גילוי המסמכים, שאם לא כן, יראו אותו כמי שויתר על הטענה, הגם שאין לתפוס בעל דין על טעותו (רע"א 2097/16 מדינת ישראל – משטרת ישראל נ' רופל (פורסם בנבו, 1.1.2017) (להלן: " רופל")); יצחק עמית "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – ניסיון להשלטת סדר" ספר אורי קיטאי 247, 250 (התשס"ח) (להלן: " עמית"); רע"א 8221/05 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בנבו, 15.11.2005) (להלן: "המגן")).

מסמך שהוכן לצורך הליך המשפטי
הפסיקה הכירה בכך שמסמך שהוכן לקראת משפט נהנה מחיסיון בפני גילויו.

במתח הקיים בין חובת הגילוי לצורך חשיפת האמת במשפט, לבין ההגנה על זכותו של בעל דין להיערך כראוי להציג עמדתו במחלוקת בלא שייאלץ לחשוף את חומר ההכנה שהכין, גובר הערך האחרון (ר' עניין גלעד ועניין שירי).

תכליתו של חיסיון זה היא לאפשר לנתבע לאסוף חומר להגנתו באין מפריע בלי חשש שדבריו יתגלו ליריבו. טעם זה משתלב עם ערך הפרטיות, באשר חומר הכנה שייך לרשות היחיד של הפרט. לחיסיון זה קשר ענייני והדוק לחיסיון הסטטוטורי, הפרוש על מסמכים שהוחלפו בין עורך דין ללקוח, אולם אין ביניהם זהות והחיסיון על חומר הכנה למשפט רחב ומקיף יותר.

בפסיקה נקבע כי היקף התפרשותו של החיסיון ההלכתי על חומר הכנה למשפט חולש לא רק על חומר הכנה שנאסף שעה שהמשפט היה תלוי ועומד, אלא גם על חומר שהוכן בעת שהייתה קיימת הסתברות של ממש כי יתנהל משפט בעתיד. משמע, גם צפי לקיומו של משפט מכניסה חומר זה בגדר החסיון ההלכתי (ר' עניין גלעד; וכן עניין שירי ועניין המגן).

עם זאת, לצד קיומו של הליך משפטי או הצפי לקיומו של הליך שכזה, נדרש להראות כי המסמך האמור הוכן לצורך המשפט, באופן המוצא זיקה דומיננטית בין המסמך הנערך לבין המשפט הצפוי. כלומר, מסמך הנערך למטרה עניינית כלשהי שאינה קשורה למשפט אינו נהנה מחיסיון, גם אם הוא רלוונטי למשפט.

מבחן המטרה הדומיננטית מלמד כי על בית המשפט לבחון את תכליתו של המסמך ואת זיקתו למשפט הצפוי, ועד כמה ההתכוננות למשפט היא הגורם הדומיננטי לעריכת גיבושו של המסמך. העובדה שצפי לקיומו של הליך משפטי היה אחת המטרות המשניות בהכנת המסמך, אין בה כשלעצמה כדי להכליל את המסמך בגדר החיסיון של מסמך שהוכן לקראת משפט. מסמך שהכין פלוני כחלק משגרת עיסוקו, לא צריך ליהנות מחיסיון רק משום תרומתו האפשרית למשפט (עניין גלעד; רע"א 5806/06 עיזבון המנוח נמירובסקי מיכאל ז"ל נ' שימקו (פורסם בנבו, 13.6.2007) (להלן: " נמירובסקי"); וכן עניין אזולאי ועניין אל בריצ'י; עמית, לעיל, בעמ' 269).

הנה כי כן, מסמך שלא הוכן באופן בלעדי לצורך הליך משפטי מסויים – בין אם תלוי ועומד ובין אם צפוי – אינו בא בגדר חיסיון באופן אוטומטי, ועל בית המשפט לבחון מה היה ייעודו המרכזי של המסמך כאשר נערך.

מסמך שהוכן לצורך הליך חלופי ליישוב סכסוך
הפסיקה הכירה בכך שהחיסיון החל על חומר הכנה שהכין צד לצורך משפט, או משפט צפוי, חל, על פי הרציונל שלו ותכליותיו, גם על חומר הכנה שנועד לשמש בהליך חלופי לישוב המחלוקת באמצעים חלופיים ובכלל כך משא ומתן לפשרה (ענין שירי).

ראוי לדייק ולציין כי הגם שמסמכים שהוחלפו בין הצדדים במהלך משא ומתן לצורך פשרה אינם קבילים במשפט ולא ניתן יהא להגישם, אין פירושו כי אותו החומר חסוי מפני גילויו לצד שכנגד. אין באי קבילות מסמך כשלעצמה כדי להביא לחסיונו (עניין אזולאי; וכן ר' אצל עמית, לעיל, בעמ' 252-253).

קיים דימיון, אם לא זהות מוחלטת בין התכליות, השיקולים והאיזונים העומדים ביסוד חיסיון חומר הכנה המיועד למשפט, לבין אלה הפועלים לקבוע מעמדו של חומר הכנה להליך חלופי ליישוב הסכסוך.

הרציונל העומד בבסיס חסיונו של חומר כזה משותף לכל מערכות יישוב הסכסוכים. אבחנה בין מצבים אלו, עלולה לפגוע קשות בתמריץ הראוי של הציבור להיזקק למהלכים חלופיים למשפט. היא תעמוד בסתירה לרציונל העומד ביסוד הערך השואף להגן על חירות בעל דין להכין עמדתו לצורך הליך הכרעה, יהא אשר יהא אופי מנגנון ההכרעה שנבחר. אין להבחין בין מצבים אלו. המדובר בחסיונות "אחים" הקרובים זה לזה (עמית, לעיל, בעמ' 270, עניין שירי).

משכך, התנאים לחיסיון מסמכים שהוכנו לצורך הליך חלופי דומים בטיבם ל תנאים שנקבעו ביחס לחיסיון מסמכים שהוכנו לצורך משפט.

ראשית, החיסיון יחול על חומר שהוכן לא רק להליך תלוי ועומד בפועל, אלא גם להליך שבעת הכנתו של החומר היה צפי של ממש כי אותו הליך יתקיים.

אבן בוחן לעצם קיומו של הליך ליישוב המחלוקת, ישמשו הוכחת קיומה של מחלוקת אמיתית בין הצדדים בשלב הכנת החומר ומידת הכנות והרצינות המתלווים למגעים בין הצדדים החלוקים. הצפי לקיומו של הליך ישוב מחלוקת מתייחס להליך המסויים והמוגדר, לקראתו מנתבים הצדדים את יישוב המחלוקת ביניהם;

שנית, המטרה הדומיננטית להכנת החומר צריך שתהא על מנת לשמש את בעל הדין לצורך הליך חלופי ליישוב המחלוקת. חומר שעיקר מטרתו לא נועדה לתכלית זו אלא כוון למטרה אחרת, לא יחסה בצל החיסיון;

שלישית, במצבים חריגים בהם קיים אינטרס ציבורי רב משקל, הלה עשוי לגבור על ערך החיסיון ההלכתי להצדיק גילויו של החומר החסוי.

מן המקובץ עולה, כי יש להכיר בחסיון של מסמכים שהוכנו על ידי בעל דין לצורך יישוב המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט, אם במסגרת משא ומתן לפשרה, גישור או הליך בוררות, ואם בדרך לגיטימית אחרת, כפי שמסמכים שהוכנו לקראת משפט נהנים מחיסיון מוחלט (עניין שירי; וכן עמית, לעיל, בעמ' 270).

תרשומות/תכתובות פנימיות
נקודת המוצא היא כי בידי הפרט הזכות לעיין במסמכים המוחזקים בידי הרשות המנהלית. דא עקא, זכות זו אינה בלתי מוגבלת. על רקע זאת נשתרש בפסיקה (וכן בסיפת תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, להלן) חיסיון החל על מסמכים פנימיים שהוכנו במהלך העבודה הרגיל של הרשויות.

דא עקא, החיסיון על תרשומות פנימיות הוא יחסי, כך שגם תרשומת פנימית עשויה להיות חייבת בגילוי. הכתרת מסמך כתרשומת פנימית אינה חוסמת מיניה וביה את הגילוי והעיון בו.

אינטרס הרשות המנהלית שלא לחשוף תרשומות פנימיות – תכתובות, תרשומות וכיוצא באלה – המשקפות חילופי דעות וחוות דעת מקצועיות - נובע הן משיקולי יעילות והן על מנת לאפשר לרשות לגבש עמדתה בחופשיות ולהבטיח את תקינות פעולתה .
במילים אחרות: יש להגן על יכולתם של עובדי הרשויות להתבטא באורח חופשי ולקבל החלטות בלא שיהיו נתונים ללחצים חיצוניים, למען הבטחת תקינותה של פעילות המנהל הציבורי (רע"א 7461/16 מדינת ישראל - אגף המכס ומע"מ נ' פן דור תעשיות בע"מ (פורסם בנבו, 29.11.2016) (להלן: "פן דור"); רע"א 6656/18 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 25.11.2018) (להלן: " פלוני"); כן ר' עניין רופל; עניין אלבריצ'י).

האינטרס המוגן של תרשומות פנימיות מיוחד לגופים מנהליים וציבוריים ואינו עומד לבעלי דין במשפט הפרטי, אלא אם הוכח כי חשיפת התרשומת פוגעת באינטרס המוגן של פרטיות או בחיסיון מסמכים שהוכנו לקראת משפט. במצב דברים זה, יש לבחון את האינטרסים הנוגדים ולהכריע אם יש לבכר את הגילוי על פני החיסיון (עמית, לעיל בעמ' 264, 266).

ודוקו – הכתרת מסמך כ"תרשומת פנימית" על-ידי הרשות אינה "מילת קסם" ואין היא חוסמת מניה וביה את הגילוי והעיון בו (קדמי, עמ' 1135); לא זו אף זו, "החיסיון אינו מיועד להקנות יתרון טקטי לרשות ... במחלוקתה עם האזרח" (עניין ד.נ.ד., פסקה 22; מפי הנשיא א' ברק). המדובר כאמור בחיסיון יחסי שאינו חקוק אלא בעיקרו יציר הפסיקה, ואת החלתו יש לבחון בכל מקרה לגופו; וזאת, בהתאם למהותו ולא לפי כותרתו בלבד (ר' עניין פן דור).

היקף החיסיון נקבע בכל מקרה לגופו בשים לב למהות המסמך ולא לכותרתו בלבד. יש לבחון מספר רכיבים לרבות: טיב ההליך, טיב הגוף המנהלי ואופי המסמכים.

על בית המשפט לעיין בחומר ולבחון אם יש בו מסמכים שגילויים עלול "לצנן" אנשי רשות ממתן ביטוי לדעתם בדיונים פנימיים.

יש לערוך איזון ראוי בין מכלול השיקולים הרלוונטיים הנוגעים לתקינות פעילותה של הרשות מחד גיסא, לבין תכליותיהם של הליכי העיון והגילוי במשפט האזרחי ובראשם אינטרס הצדדים והחברה, מאידך גיסא.

ויוער, כי לא בהכרח דינם של דיונים מקצועיים שעל בסיסם חובר דו"ח המשקף מדיניות כללית בנוגע לפרוייקט רחב היקף, כדין פרוטוקול ותכתובות ממהלך דיון שתכליתו היחידה היתה הכרעה בסוגייה מתוחמת, העוסקת בעניינו של הפרט בלבד. (ר' עניין פלוני; עניין רופל; עניין פן דור; עניין נמירובסקי).

בתוך כך, באותם מקרים בהם אכן קיים חשש שאין בידי בעל דין אפשרות גישה לחומר הגולמי המצוי בידי הרשות, יכול ואף צריך בית המשפט לעיין במסמכים ולבחון האם ניתן להגיע לפתרון מידתי ויצירתי, שיאפשר שמירה מלאה על האינטרסים שביסוד החיסיון וזאת תוך מסירת אותם פרטי מידע שראוי למסרם. (ר' רע"א 7867/06 פקיד שומה חיפה נ' לוסקי (פורסם בנבו, 6.1.2008) (להלן: " עניין לוסקי").

בנוסף, יש לקחת בחשבון, האם לתרשומות פנימיות יש תחליף בראיות אחרות, והאם למבקש העיון קיימת אלטרנטיבה בעלת משקל משמעותי (ר' עניין לוסקי).

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי במסמכים שבמחלוקת ונתתי דעתי לעמדות הצדדים, על רקע העקרונות שהתוו בפסיקה, כאמור לעיל הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

מסמך מס' 5.32 – מיום 5.3.2012.
תיאור המסמך כפי שתואר ע"י הרכבת: "מדובר בנייר עבודה פנימי המרכז את עמדות הרכבת וחברת הפיקוח ביחס לתביעת הקבלן לקבל פיצוי בגין חריג שנקרא M-74, בגינו תובע הקבלן סך של למעלה מ-3.4 מיליון ₪".

בתמיכה לטיעוני הרכבת צורף תצהירו של עוזי בוכבינדר אשר במועדים הרלוונטיים עבד בחברת הניהול- חב' אפשטיין, ושימש כנציגה בפרוייקט.

בתצהירו ציין בוכבינדר כי:
"מסמך 5.32 נערך למיטב זכרוני ע"י ארז פרייס ששימש אף הוא כנציג חב' הניהול בפרוייקט ואשר היה כפוף אלי הפרויקט. מסמך 5.32 הוכן לבקשתי ונשלח אליי. מסמך זה סכם את עמדות הצדדים לאחר שמיעת עמדת הקבלן בקשר לאחד העבודות החריגות שדרישת הקבלן ביחס אליה הייתה משמעותית ביותר בסכום של כמה מיליוני ₪" (סעיף 11(א)).

עיון במסמך מלמד כי המסמך דן בתשלום עבור שני סעיפי פלדה, M74, מפלס 11+.
המסמך שנכתב כאמור על ידי נציג חברת הניהול, מרכז את עמדות הצדדים כולם, הקבלן, המזמין, המתכנן ועמדת הפיקוח וממוען עבור בעל תפקיד בחברת הניהול עצמה.

המסמך, כאמור, עוסק באחת מנקודות המחלוקת הכספית נשוא תובענה זו ועל כן ברורה הרלוונטיות שלו להליך דנן.

האם המסמך חוסה תחת חסיון מסמך שהוכן לצורך הליך משפטי או הליך חלופי ליישוב סכסוך? התשובה על כך שלילית.

כפי שמאשרת גם הרכבת, אין זה חריג כי קבלן מגיש למזמין מעת לעת דרישות תשלום עבור עבודות נוספות, שונות או חריגות מאלה שנכללו בתכולת העבודות המקוריות, ואלה נבדקות על ידי מנהל הפרוייקט ו/או המפקח ומועברות להכרעת הרכבת.

כך, נראה כי מדובר במסמך שהוכן במסגרת בדיקת דרישתו הכספית של הקבלן וכהתייחסות אליה. הדעת נותנת, והרכבת לא הוכיחה אחרת, כי המסמך הוכן כחלק מההתנהלות המקובלת בין הצדדים, במטרה לבחון את הזכאות הנטענת לתשלום.

הגם שהמסמך עוסק בסוגייה רלוונטית להליך דנן, אין בכך כדי להעיד כי הוא הוכן עבור הליך זה או עבור הליך חלופי ליישוב הסכסוך.

המסמך נכתב בחודש מרץ 2013, זמן רב עובר להגשת תביעה זו. הרכבת לא הוכיחה כי באותה עת היה צפי של ממש לקיומו של הליך משפטי או חלופי ליישוב המחלוקת.

הריני ערה לכך, שלא כהליך משפטי המנוהל במתכונת דיונית מובנית, הליכים חלופיים עשויים ללבוש צורות מגוונות ומעצם טיבם וטבעם הם מאופיינים בהיעדר פורמאליות וגמישות. דא עקא, בהתאם לפסיקה, הצפי לקיומו של הליך יישוב מחלוקת צריך להתייחס להליך מסויים ומוגדר לקראתו מנתבים את יישוב המחלוקת ביניהם (ענין שירי, פסקה 18).

בענייננו, הרכבת לא הוכיחה כי בחודש מרץ 2013 היה הליך מסויים אליו כוונו הצדדים בכדי להסדיר את המחלוקת מעבר לכך, לא הוכח כי המטרה הדומיננטית של מסמך זה הייתה לשמש את הרכבת לצורך הליך חלופי ליישוב המחלוקת.

האם יש לקבוע חיסיון מחמת היות המסמך בגדר תכתובת פנימית?
התשובה על כך, שלילית.

ראשית, יוזכר כי טענת הרכבת כאלו מדובר בתכתובת פנימית לא הועלתה מלכתחילה בתצהיר גילוי המסמכים, אלא רק בהמשך.

מכל מקום, המדובר במסמך שהוכן על ידי חברת הניהול, ואינו מהווה תכתובת פנימית בין עובדי הרכבת.

השאלה אם יש לראות בחברת הניהול "זרועה הארוכה" של הרכבת, באופן שיש לראות תכתובת עם חברת הניהול כתכתובת פנימית, היא שאלה שבעובדה, אשר הנטל להוכיחה מוטל על הטוען לה- הרכבת.

לא זו בלבד שהרכבת לא הוכיחה זאת, הרי הרכבת עצמה, טוענת היפוכם של דברים. כך, בכתב ההגנה טענה הרכבת, בהתייחס לעובדי חברת אפשטיין האמונה על ניהול הפרוייקט, כי:
"גורמים אלה לא החליפו את הרכבת עצמה כמזמינת העבודות ולא ניתנו להם סמכויות שנשמרו-עפ"י נהלי הרכבת ו/או המקובל בחברות ממשלתיות- לוועדת המכרזים ברכבת ו/או לוועדת השינויים ו/או לגורמים המוסמכים מטעמה לאשר תשלומים ו/או להורות על שינוי בתכולת העבודות ו/או סטייה מהחוזה" (סעיף 13(ב) לכתב ההגנה).

יודגש, כי אין בהחלטה זו משום נקיטת עמדה באשר לגופם של דברים, אלא שדי בעצם העלאת הטענות האמורות על ידי הרכבת כדי לשלול את טענתה הנוכחית של הרכבת כאילו מדובר בתכתובת פנימית.

בנסיבות האמורות, לא מצאתי הצדקה להרחבת חיסיון החל על תכתובת פנימית, גם כלפי יועצים שאינם עובדי הרכבת.
משכך, הריני דוחה את טענות החיסיון ביחס למסמך 5.32 ומורה על גילויו.

מסמך מס' 5.33 מיום 15.9.2013
תיאור המסמך ע"י הרכבת: "מדובר בחוות דעת פנימית שנערכה על ידי מנהלת הקו ברכבת, הגב' בת אל רון, אל הממונים עליה ברכבת, וזאת על רקע תביעת הקבלן שהוגשה בינואר 2013 לתשלום פיצוי בסך כ-150 מיליון ₪. בגין התארכות הביצוע ועבודות חריגות ונוספות".

המסמך הוא מחודש ספטמבר 2013 וכותרתו "התייחסות המזמין לחוות דעת לבקשת תוספת תשלום". בהינתן האמור, ברי, כי הוא רלוונטי להליך דנן.

לאחר עיון במסמך, מקובלת עלי טענת הרכבת כי המדובר בתכתובת פנימית.

המסמך נכתב על ידי הגב' בת אל רון שהוגדרה כמנהלת קו ברכבת, עבור המזמין, קרי הרכבת.

לחיזוק הדברים, על דף הפתיחה צוין באותיות של קידוש לבנה "מסמך פנימי, לא להפצה". בנוסף, לוגו הרכבת מלווה את המסמך בראשית כל עמוד.

אמנם הכתרת מסמך כ"תרשומת פנימית" אינה "מילת קסם" ואין היא חוסמת מניה וביה את הגילוי והעיון בו, ברם בענייננו נחה דעתי כי אכן מדובר בתכתובת פנימית.

הואיל והמדובר בחיסיון יחסי, יציר הפסיקה, הרי שיש לבחון את היחס בין שמירה על גורמי הרשות להוסיף ולגבש עמדתם בחופשיות במסמכים מעין אלו, ללא לחצים חיצוניים; אל מול חשיבות חשיפת המידע לטובת הפרט והחברה בכללותה.

לאחר שעיינתי במסמך, הגעתי למסקנה כי הוא כולל התייחסויות אשר חשיפתן יש בהן כדי לצנן נכונות עתידית למתן ביטוי בדיונים פנימיים.

במקרה דנן, אינטרס הרכבת בשמירת הדיאלוג הפתוח בשיח הפנימי, גובר על אינטרס עזריה בגילוי המסמך לטובת הוכחת תביעתה.
נוכח מסקנה זו, מתייתר הצורך לדון בחסיון הנטען בדבר מסמך שהוכן לצורך הליך חלופי ליישוב המחלוקת.

מסמך 5.33 חוסה בצל החיסיון המתייחס לתכתובת פנימית, ומשכך הריני דוחה את הבקשה לגילויו.

מסמך מס' 5.34 מיום 16.7.2013
תיאור המסמך על ידי הרכבת: "מדובר בנייר עבודה פנימי שנערך בתוך חברת ניהול הפרוייקט, וזאת על רקע תביעת הקבלן שהוגשה בינואר 2013 לתשלום פיצוי בסך של 150 מיליון ₪, בגין התארכות הביצוע ועבודות חריגות נוספות".

נוכח טיבו וטבעו של המסמך, הרי הוא רלוונטי להליך.

בהינתן כי מדובר במסמך שהוכן על ידי עוזי בוכבינדר מטעם חברת הניהול, אפשטיין ולא של עובדי הרכבת בינם לבין עצמם, ומהנימוקים שצוינו לעיל, לא ראיתי לנכון לקבוע כי מדובר בתכתובת פנימית.

לצד זאת, מצאתי כי יש לקבל את טענת החיסיון בהיות המסמך מסמך שהוכן לצורך הליך חלופי ליישוב הסכסוך.

בפתח המסמך, צוין:
"ההתייחסות הינה לדו"ח מס' 2 שהוכן עבור הקבלן וזאת, לכאורה, במטרה להוות "תשתית להסכם הבנות אשר יסכם סופית את כל תביעות הקבלן בגין אירועים (שמציין הדו"ח) וכל תביעה אחרת שהקבלן היה צריך לדעת אליה עד היום" (כך במקור).

הנה כי כן, המסמך הוכן, כאשר ברקע הייתה כוונה ליישב את המחלוקת הכספית עם עזריה ולהגיע עימה להסכם הבנות.

מהמסמך עולה כי בעת שהוכן - 16.7.2013 , הייתה כוונה לניהול משא ומתן עם עזריה אשר תכליתו לגבש הסכם הבנות במסגרתו יוסדרו כלל המחלוקות בין הצדדים.
שוכנעתי כי המסמך נועד לסייע לרכבת לגבש עמדה מושכלת לקראת המשא ומתן הצפוי עם עזריה. הדעת נותנת כי מסמך זה לא היה נוצר אלמלא נתגלעה מחלוקת בין הצדדים ואם לא הייתה כוונה להסדרתה בדרך של משא ומתן.

חיובה של הרכבת לגלות מסמך זה עלול לפגוע בציפייתה הלגיטימית, להותיר לה חירות פעולה להכין חומר שיסייע לה בגיבוש עמדתה במשא ומתן עם עזריה.

לאחר שבחנתי את הדברים, תוך יישום העקרונות שהתוו בפסיקה, מצאתי לנכון לקבוע כי מסמך זה חוסה בצל חיסיון המתייחס לחומר שהוכן לצורך הליך חלופי ליישוב סכסוך.

הבקשה לגילוי של מסמך 5.34 נדחית.

מסמך מס' 5.35 מיום 8.9.2013
תיאור המסמך ע"י הרכבת: "מדובר בנייר עבודה פנימי שנערך בתוך חברת ניהול הפרוייקט וזאת על רקע תביעת הקבלן שהוגשה בינואר 2013 לתשלום פיצוי בסך של כ-150 מיליון ₪, בגין התארכות הביצוע ועבודות חריגות נוספות".

נוכח טיבו וטבעו של המסמך, הוא רלוונטי למחלוקת.

מסמך זה, כמו מסמך 5.34, נערך על ידי בוכבינדר כעובד של חברת הניהול, ואינו בגדר תכתובת פנימית עם הרכבת.

עם זאת, שוכנעתי כי מסמך זה, כמו קודמו, נערך על רקע משא ומתן שכבר התנהל בין הצדדים, והוא כולל ניתוח של דרישות הקבלן, כמו גם המלצה בדבר הסכום לגביו ראוי להגיע להסכמה עימו.

חיובה של הרכבת לגלות מסמך זה עלול לפגוע בציפייתה הלגיטימית להותיר לה חירות פעולה להכין חומר שיסייע לה בגיבוש עמדתה במשא ומתן עם עזריה.

הנימוקים שצוינו ביחס למסמך 5.34 יפים לעניין המסמך הנוכחי.
לאחר שבחנתי את הדברים, תוך יישום העקרונות שהתוו בפסיקה, מצאתי לנכון לקבוע כי מסמך זה חוסה בצל חיסיון המתייחס לחומר שהוכן לצורך הליך חלופי ליישוב סכסוך.

הבקשה לגילוי של מסמך 5.35 נדחית.

סוף דבר
הבקשה מתקבלת בחלקה:
הנתבעת תמציא לתובעת את מסמך 5.32 וזאת בתוך 10 ימים ממועד קבלת החלטה זו.

הנתבעת אינה מחויבת להמציא את מסמך 5.33, בהיותו חוסה בצל החיסיון המתייחס לתכתובת פנימית.

הנתבעת אינה מחויבת להמציא את מסמכים 5.34 ו- 5.35, בהיותם חוסים בצל חיסיון המתייחס לחומר שהוכן לצורך הליך חלופי ליישוב סכסוך.

לאור התוצאה, יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתנה היום, א' כסלו תשפ"א, 17 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.