הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 38224-07-19

בפני
כב' השופט הבכיר (עמית) יהודה פרגו – שופט בכיר

התובעים והנתבעים שכנגד

1.רמי חכמוף
2.יניב חכמוף
3.קפה מודיעין ח.י בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יהושע ננר ושמעון כהן .

נגד

הנתבעות והתובעות שכנגד

1.קנית השלום השקעות בע"מ
2.קניון מודיעין (יזום וניהול) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד גיל צבע ומשה אשכנזי

פסק דין

מבוא
בפני תביעות הדדיות שעניינן ב"הסכם שכירות לשטחים מסחריים" בקניון מודיעין שנכרת ביום 25.6.2006 בין חברת קנית השלום השקעות בע"מ (להלן " קנית השלום") חוכרת המקרקעין ובין רמי חכמוף כאשר על הסכם השכירות חתומים קנית השלום וקפה מודיעין ח.י. בע"מ.

הסכם שכירות זה הוארך ביום 16.12.2012.

הארכת הסכם השכירות נחתמה על ידי קנית השלום וקניון מודיעין יזום וניהול בע"מ הצד האחד וקפה מודיעין ח.י. בע"מ הצד השני.

לימים התגלה סכסוך בין הצדדים.

במכתב מיום 18.12.2016 הודיעה קנית השלום לרמי חכמוף על ביטול הסכם השכירות עקב הפרתו ואי תיקון ההפרות חרף ההתראות שניתנו .
(נספח ג' לתביעה שכנגד)

בעקבות ביטול ההסכם, ניהלו הצדדים מו"מ שבסיומו ביום 19.1.2017 נחתם "כתב התחייבות בלתי חוזר ובקשה לפריסת תשלום חוב – קפה הלל" – נספח ה' לכתב התביעה.

כתב התחייבות בלתי חוזר זה , נחתם על ידי רמי חכמוף, קפה מודיעין ח.י. בע"מ ויניב חכמוף כ ערב להתחייבויות שבכתב התחייבות זו.

בכתב התביעה נאמר:

" 6. התובע 1, הינו בעל המניות (במשותף עם התובע 2), בתובעת 3, אותה ייסדו לצורך יציקת הפעילות בקניון מודיעין. באמצע שנת 2006, התקשר התובע 1, בשם החברה בהקמה (לימים – הנתבעת 3), בהסכמי שכירות וניהול, לחנות מושא ההליך.

7. התובע 2, הינו בעל המניות (במשותף עם התובע 1), בתובעת 3. התובע 2, ערב להתחייבויות התובעים 1 ו-3, בכתב ההתחייבות, שמתבקש ביטולו החלקי.

8. התובעת 3, הינה חברה בע"מ המאוגדת כדין, שנוסדה, כאמור, לצורך יציקת הפעילות בחנות מושא ההליך. "

בכתב התביעה עתרו התובעים:

" א. להצהיר על בטלותו החלקית של כתב ההתחייבות מיום 19.1.2017 (נספח ה' לתובענה זו), כפי שיורחב בפרק ה(2) לכתב התביעה, באופן בו, יועמד החוב שננקב בכתב ההתחייבות על החוב האמיתי, וזאת מבלי לגרוע מהשתת מלוא הנזקים שנגרמו לתובעים עם הנתבעות. "

בהמשך מפרטים התובעים את הנזק – שלטענתם – נגרם להם שלצורכי האגרה הם העמידו אותו על סך של 2,500,100 ₪.

בכתב ההגנה דוחות הנתבעות דרישות אלו של התובעים וטוענות בין השאר:

" 1. לפני כ-3 שנים, פנו התובעים לנתבעות וביקשו לפרוע את חובם לנתבעות בפריסת תשלומים. לצורך כך חתמו על "כתב התחייבות בלתי חוזר ובקשה לפריסת חוב" במסגרתו, ולאחר מו"מ בו היו התובעים מיוצגים, הודו התובעים בחוב כלפי הנתבעת ויתרה מכך – התובעים ויתרו על כל תביעה ו/או טענה. כך במילים פשוטות וברורות הצהירו התובעים:
...

" 9. הרינו מודיעים, מצהירים ומתחייבים בזאת כלפיכם כי אנו מוותרים על כל טענה ו/או תביעה ו/או דרישה לפיצוי ו/או שיפוי בגין תשלום שהוא ששילמנו על פי הסכם השכירות ו/או הסכם הניהול ו/או כתב התחייבות זה ו/או בגין כל עבודה שביצענו על פי הסכמים עמכם ו/או בגין כל הוצאה אחרת שהוצאנו ו/או שעמדנו בה על פי הסכמים עמכם ו/או בגין כל נזק שייגרם ו/או עלול להיגרם לנו בגין ויתור זה ו/או בגין התחייבותנו כאן וכי ידוע לנו כי הסכמתכם לבקשתנו זו מותנת ומבוססת על הודעתנו והצהרתנו כאמור.

10. אנו מצהירים שאין לנו ולא תהיינה לנו כל תביעות כלפי המשכירה ו/או חברת הניהול ו/או כלפי מי מעובדי או מנהלי אחת מהחברות הנ"ל בקשר עם האמור בהסכם השכירות ו/או הסכם הניהול, בגין התקופה שעד למועד מכתבנו זה ובכלל."

ב. העובדות הנצרכות לעניין

" 9. במהלך שנת 2016 החלו התובעים לצבור חובות כלפי הנתבעות. התובעים הפרו, פעם אחר פעם, את הסכם השכירות הפרות יסודיות באי תשלום דמי שכירות, דמי ניהול, חשמל וכד'.

10. הנתבעות פנו לתובעים פעמים רבות בדרישה לתשלום החוב והרבה לפנים משורת הדין הסכימו לבקשות התובעים לדחיית מועדי פרעון החובות, לביצוע פריסות תשלומים וכד'.

11. ברם, גם בהתחייבויות הנוספות התובעים לא עמדו והנתבעות פנו לתובעים בדרישה להסדיר את תשלום החוב.

"ב" מכתבי התראה מימים 5.10.16, 6.11.16, 12.12.16 מצ"ב כנספח ב' לכתב ההגנה.

12. בסופו של יום – לאור הפרת ההסכמים הפרות יסודיות ואי פירעון החובות, נאלצו הנתבעות לבטל את הסכם השכירות ולדרוש את פינוי המושכר.

"ג" מכתב הודעה על ביטול הסכם השכירות מיום 18.12.16 מצ"ב כנספח ג' לכתב ההגנה.

13. ביום 03.01.17 פנה ב"כ התובעים באותה העת, עו"ד רועי תמיר, לב"כ הנתבעות בבקשה להיפגש במטרה למצוא הסדר לתשלום החוב. לאחר פגישה זו העלו התובעים עצמם (ע"י בא כוחם) את ההצעה להעמיד את גובה החוב על סך כולל של 770,000 ₪ (ללא פיצויים מוסכמים, ריביות וכיו"ב ובכפוף לבדיקה סופית בספרי החשבוניות), ולשלם חוב זה בתשלומים: סך של 250,000 ₪ אשר ישולם תוך 60 יום ואת היתרה ב-60 תשלומים חודשיים. כמו כן הציעו להשאיר את הערבויות הבנקאיות בסך כולל של 195,023 ₪ (49,832 + 145,191) (ערכי קרן בידי הנתבעות עד לפרעון כל החוב. כמו כן ביקשו התובעים לפנות את המושכר ביום 06.01.17.

"ד" מכתב ב"כ התובעים מיום 03.01.17 מצ"ב כנספח ד' לכתב ההגנה.

14. בקשת התובעים לתשלום החוב, כפי שהוצע על ידם באופן האמור, נדחתה ע"י הנתבעות היות ויתרת החוב באותו מועד – לפני הצמדה, לפני הפיצוי המוסכם, ולפני חוב בגין שכ"ד עד למועד סיום השכירות עמד על סך של לא פחות מ-912,000 ₪.

15. לאחר מו"מ בין הצדדים שערך מס' שבועות וכלל שיחות, תכתובות ופגישות ומתוך רצון לסיים את ההתקשרות באווירה חיובית הסכימו הצדדים להעמיד את החוב על סך כולל של 844,000 ₪. הנתבעות אף הסכימו לפריסת התשלומים כפי שביקשו התובעים לרבות בקשתם החריגה ביותר בנסיבות – אי מימוש הערבויות הבנקאיות שהיו בידי הנתבעות בסך של כ-195,023 ₪ (49,832 + 145,191).

16. לאור דין ודברים אלו, כאשר הצדדים מיוצגים, ולאחר החלפת מספר טיוטות בין הצדדים, חתמו התובעים ביום 19.01.17 על כתב התחייבות בלתי חוזר ובקשה לפריסת חוב (להלן: "כתב התחייבות"). "

במכתבו מיום 3.1.2017 כותב עו"ד רועי תמיר ל עו"ד גיל צבע:

"בשם מרשיי מר רמי חכמוף וקפה מודיעין ח.י. בע"מ הריני לפנות אליך בדברים הבאים:

(פירוט ההצעה כפי – תשלום חוב של 770,000 ₪ ( 250,000 תוך 60 ימים ויתרת החוב ב- 60 תשלומים – הערבויות כ- 230,000 ₪ ישמשו כבטוחה)

אני מבקש ממך כי תשקול לחיוב עם מרשותיך את הצעת מרשיי ובכובד ראש".
( נספח ד לתביעה שכנגד)
הנתבעות קיבלו תנאים אלו לרבות פריסת החוב ל- 60 תשלומים.

ביום 19.1.2017 נחתם כתב ההתחייבות בלתי חוזר ובקשה לפריסת תשלום חוב – קפה הילל"

כתב התחייבות זה נחתם, בעקבות מו"מ אשר התנהל בין הצדדים.

התובעים היו מיוצגים על ידי עורך דין רועי תמיר והנתבע ות ע"י עורך דין גיל צבע.

" כתב ההתחייבות בלתי חוזר ובקשה לפריסת תשלום חוב – קפה הילל" זה, כולל את סכום החוב של התובעים לנתבעים ואת תנאי התשלום כפי הצעת התובעים.

לטענת הנתבעות, התובעים הפרו כתב התחייבות בלתי חוזר זה כמפורט בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד.

בקדם המשפט שהתקיים ביום 7.6.2020 התמקד הדיון ב"כתב ההתחייבות בלתי חוזר ובקשה לפריסת תשלום חוב – קפה הילל" שנחתם בין הצדדים ביום 19.1.2017.

נוכח האמור, והיות ומדובר ב"כתב התחייבות בלתי חוזר" ברור לחלוטין על פיו נהגו הצדדים לאורך שנים, הבהיר בית המשפט, שאין בכוונתו לשוב אל המו"מ שהתנהל בין הצדדים טרם חתימתו של כתב התחייבות בלתי חוזר זה, בוודאי בהתחשב בכך ששני הצדדים היו מיוצגים במו"מ זה על ידי עורכי דין ונוכח מכתבו דלעיל מיום 3.1.2017 של ב"כ התובעים עו"ד רועי תמיר.

בעקבות שיח זה, הודיע ב"כ התובעים – עו"ד יהושע ננר - בנוכחות התובע רמי חכמוף:

"ב"כ התובעים:

אנו נקבל את המלצת כבוד בית המשפט לפיה תביעה שהוגשה על ידי התובעים, תדחה לא צו להוצאות. והתביעה שכנגד, תמשיך ותבואר..."

בעקבות הודעה זו, ניתן פסק דין הדוחה את התביעה.

"פסק דין

נוכח בקשת ב"כ התובעים והסכמתו לדחיית התובענה העיקרית שהוגשה, אני מחליט לדחות את התביעה.

לבקשת הנתבעים כתב התביעה שכנגד שהוגש ימשיך להתברר.

ניתנה והודעה היום ט"ו סיוון תש"פ, 07/06/2020 במעמד הנוכחים.

יהודה פרגו, שופט בכיר (עמית)
בדברי הסיכום – בסעיפים ד' – ט' חוזרים התובעים/הנתבעים שכנגד למו"מ שקדם לחתימה על "כתב ההתחייבות הבלתי חוזרת" ומלינים על כך שלא התאפשר להם לדון בכך במסגרת תביעתם.

אני דוחה טרוניה זו ומוטב שלא הייתה נטענת כלל .

איש לא כפה על התובעים להסכים למתן פסק דין הדוחה את התביעה.

הסכמה זו של התובעים ניתנה, לאחר דיון שהתנהל בנושא, בו חזרו הנתבעות/התובעות שכנגד על טיעוניהן בסעיפים 16-14 לכתב ההגנה ועל טיעוניהם בפרק ג' לכתב ההגנה שיש לסלק את התביעה על הסף נוכח "כתב התחייבות בלתי חוזר ובקשה לפריסת תשלום חוב – "קפה הלל"" אשר נחתם ביום 19.1.2017 לאחר מו"מ שהתנהל בין הצדדים כמתואר לעיל, כאשר על מנת לסיים את המחלוקת עם התובעים, ויתרו הנתבעות/התובעות שכנגד על סכום נזק נכבד מעבר לסכום שבכתב ההתחייבות ואף הסכימו לפריסה מפליגה של תשלום החוב – 250,000 ש"ח עד ליום 20.4.2017 ועוד 66 תשלומים חודשיים בסך 10,312 ₪ כל תשלום.

בעתירתם למחיקת התביעה על הסף הפנו הנתבעות לסעיפים 10-7 ל"כתב ההתחייבות הבלתי חוזר":

"7. אנו מתחייבים כי כל אביזר ו/או ציוד ו/או ריהוט ו/או מתקן אשר במושכר ו/או יושאר במושכר לאחר המועד הפינוי – יושאר כשהוא תקין ויועברו לבעלותה של המשכירה מיד לאחר המועד הפינוי, ולא תהא לנו כל טענה ו/או זכות בקשר אליהם.

8. מובהר ומוסכם, כי לא נהיה זכאים לכל תשלום ו/או שיפוי ו/או פיצוי מכל סוג שהוא בגין השקעותינו במושכר ו/או הוצאות שהוצאו בקשר למושכר ו/או לציוד ו/או אביזרים ו/או מערכות ו/או כל מחובר שיישאר במושכר בהתאם לכתב התחייבות זה, ואנו מוותרים על אלה במפורש כלפי המשכירה ו/או חברת הניהול ו/או השוכר החלופי וכל צד שלישי.

9. הרינו מודיעים, מצהירים ומתחייבים בזאת כלפיכם כי אנו מוותרים על כל טענה ו/או תביעה ו/או דרישה לפיצוי ו/או שיפוי בגין תשלום שהוא ששילמנו על פי הסכם השכירות ו/או הסכם הניהול ו/או כתב התחייבות זה ו/או בגין כל עבודה שביצענו על פי הסכמים עמכם ו/או בגין כל הוצאה אחרת שהוצאנו ו/או שעמדנו בה על פי הסכמים עמכם ו/או בגין כל נזק שייגרם ו/או עלול להיגרם לנו בגין ויתור זה ו/או בגין התחייבותנו כאן וכי ידוע לנו כי הסכמתכם לבקשתנו זו מותנת ומבוססת על הודעתנו והצהרתנו כאמור.

10. אנו מצהירים שאין לנו ולא תהיינה לנו כל תביעות כלפי המשכירה ו/או חברת הניהול ו/או כלפי מי מעובדי או מנהלי אחת מהחברות הנ"ל בקשר עם האמור בהסכם השכירות ו/או הסכם הניהול, בגין התקופה שעד למועד מכתבנו זה ובכלל."

הנה כי כן, התחייבות ברורה ומחייבת של התובעים על ויתור על כל טענה ו/או תביעה ו/או דרישה.

לא בכדי, נדחתה עתירת התובעים למתן צו מניעה שיאסור על הנתבעות/התובעות שכנגד לממש את הערבויות המוחזקות בידיהם, ביניהן ערבות בנקאית.

בהחלטת בית המשפט שניתנה ביום 28.7.2019, נאמר, בין השאר ע"י כב' השופטת אירית קלמן ברום:

" 17. באשר לסיכויי התביעה: מבלי לקבוע מסמרות, למול התחייבותם הכתובה, הברורה, והבלתי מסויגת של המבקשים לשלם את סכום החוב בסך 844,000 ₪, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב ההתחייבות, עומדת תביעת המבקשים המבוססת על טענות כספיות חישוביות שנטענו לראשונה כשנה וחצי לאחר החתימה על הסכם ההתחייבות ולאחר שלכאורה נושא ההתחשבנות הגיע לקיצו. למותר לציין שטענות בדבר חתימה תחת לחץ, מצוקה כלכלית וכד', מחייבות נטל הוכחה מוגבר. אף אם יש צדק בטענות המבקשים בעניין התחשבנות, ספק אם ניתן להעלות, בשלב זה, טענות מסוג זה כשנושא ההתחשבנות סוכם ונחתם. אינני קובעת עמדה חד משמעית, אך באיזון המתבקש לעת הזו, על כפות המאזניים מונח מסמך חתום שבו המבקשים מודים בחובם, למול עילות התביעה שפורטו לעיל המצריכות בדיקה מדוקדקת ועמידה בנטל הוכחה מוגבר, ידם של המשיבים על העליונה.

...

19. לסיכום נושא סיכויי התביעה, תוכן כתב ההתחייבות מדבר בעד עצמו. הצדדים הגיעו להסכם סופי ומוחלט והסכמים יש לכבד. המבקשים כבדו את ההסכם במשך תקופה לא מבוטלת, ההמחאות שהפקידו נפרעו. למשיבים גם מענה לגופו של ענין, אולם אין זה המקום להכריע במחלוקות אלה, די בקביעה לצורך הכרעה בבקשה זו שמאזן סיכויי התביעה נוטה לטובת המשיבים.

השיהוי הרב בטענות שהועלו על ידי המבקשים מהווה מכשול כשלעצמו. כתב התחייבות נחתם בחודש ינואר 2017. חלפו למעלה משנה וחצי עד שהמבקשים העלו לראשונה את טענותיהם כנגד החישוב שעמד לטענתם בבסיס קביעת גובה החוב. התביעה לתשלום הפיצוי בגין הנזק שנגרם והטעות בחישוב החובות הנטענים, הוגשה רק לאחרונה, ביום 16.7.19 – דהיינו למעלה משנתיים וחצי לאחר שהצדדים הגיעו להסכם פשרה וחתמו על כתב ההתחייבות. "
אני דוחה את טענת התובעים שהם סברו שעם דחיית כתב התביעה תדחה גם התביעה שכנגד, בין השאר, משום שהתובעים ממשיכים לשלם באופן סדיר את השיקים שניתנו לפירעון החוב.

לאורך כל מהלך הדיון שהתקיים ביום 7.6.2020 חזרו והדגישו הנתבע ים/ התובעות שכנגד שה ן אינן מוותרות על התביעה שכנגד . כך גם נאמר בפסק הדין:

"לבקשת הנתבעים כתב התביעה שכנגד שהוגש ימשיך להתברר".

ברי, שבטרם הסכימו התובעים שתביעתם תדחה, הם שקלו את סיכויי הצלחת תביעתם. הם עשו כן גם לאחר שהבינו שסיכוייה אינם רבים, וכי ייתכן ו תביעתם תדחה על הסף כבקשת הנתבעות, וככתוב בסיכומי התו בעים " ועל מנת להימנע מפסיקת הוצאות כנגדם".

עתירת הנתבעות לפסיקת הוצאות – נדחתה.

בהחלטה שניתנה מיד לאחר מתן פסק הדין נדחתה בקשת הנתבעות לפסיקת הוצאות ונאמר:

"בנסיבות אלו, כאשר כבר בשלב קדם המשפט קיבלו התובעים את הצעת ביהמ"ש לדחיית התובענה, סבור אני כי בשלב זה אין מקום להטיל הוצאות בהליך זה.

היות ואמרתי שכתב ההגנה על מסמכיו שימש גם את התובעים לצורך התביעה שכנגד בעת הדיון בתביעה שכנגד ובהתאם לתוצאתה, גם אתייחס לעניין ההוצאות הכוללות.
להבטחת הוצאות התביעה התבקשו התובעים להפקיד ערבות בנקאית בסך 75,000 ₪.

ערבות בנקאית זו יש לבטל ותינתן בהחלטה נפרדת בהתאם לפסיקתא שתוגש בנדון לבית המשפט."

הערבות הבנקאית הוחזרה.

בהחלטה נוספת הוחזרה האגרה ששולמה.

בדיון שהתקיים ביום 5.8.2020 – בניגוד לפסה"ד שדחה בהסכמתם את תביעתם - ניסו התובעים/הנתבעים שכנגד לחזור אל נושאי תביעתם שנדחתה בסוברם שהם רשאים לעשות כן במסגרת הדיון בתביעה שכנגד. ברי שלא ניתן לעשות זאת.

בהחלטת בית המשפט נאמר:
"החלטה

כתב התביעה שכנגד הוגש בתגובה להמשך לכתב ההגנה שהוגש לכתב התביעה אשר הוגש על ידי התובעים. בכתב התביעה טענו התובעים לטעויות בחישוב וכי הסכום המופיע בהסכם ההתחייבות אינו משקף את הסכום הנכון. אין ספק שבמצב עובדתי זה בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד היה מקום להתייחסות לגבי טענות אלו של התובעים . אלא , שבישיבה שהתקיימה במסגרת קדם המשפט ובעקבותיה הגישו התובעים את הבקשה בהסכמה שתביעתם תדחה, התביעה נדחתה. קרי עת נדחתה התביעה אין מקום לדון עוד כיצד נעשה החישוב אלא יש לדון אך ורק בכתב ההתחייבות והאם מילאו הנתבעים שכנגד אחר כתב ההתחייבות. מוצא אני לנכון לומר , שהתובעים הגיעו לכדי החלטה שהם מבקשים לדחות את התביעה נוכח הדיון שהתנהל בבית המשפט. בדיון זה , עלו השאלות הנוגעות לאופן החישוב של הסכום המופיע בכתב ההתחייבות וכבר אז נאמר ונדון הנושא שכל אחד מהצדדים ויתר על חלק מן החוב כפי שהעיד העד היום בבית המשפט, וכך הגיעו להסכמה לגבי ההתחייבות עצמה שנחתמה.

כפועל יוצא לאחר שהתובעים ביקשו לדחות את התביעה, נושא זה סגור ואין לדון בו, יש מעשה בית דין בנושא זה ויש פלוגתא בנושא זה ואין לדון עוד בנושא הזה ולא אכנס לחישוב כיצד הגיעו לסכום המופיע בכתב ההתחייבות . כל שאדון הוא מה קרה מאז כתב ההתחייבות ואילך.

ניתנה והודעה היום, 5.8.2020, במעמד הנוכחים.
_____________
יהודה פרגו, שופט (עמ' 13,12)"

בהמשך ניסו התובעים פעם נוספת להתייחס למו"מ שקדם לכתב ההתחייבות הבלתי חוזר וביקשו עיון חוזר בהחלטה זו . בקשתם נדחתה.

"החלטה

אני דוחה את הבקשה. פסק הדין הדוחה את התביעה לא ניתן כך סתם. בדיון שהתקיים בקדם המשפט.. עלה נושא כתב ההתחייבות ומה שקדם לכתב ההתחייבות. בין השאר עלו הנושאים שאותם העלו התובעים לעניין החישוב של המטרים, החישוב הכספי, החישובים האחרים וכל המשא ומתן אשר קדם להסכם, לרבות המגעים שהיו בין הצדדים בנושא זה. אמנם הדבר לא מצא את ביטויו ברישום הפרוטוקול, אבל אלו היו הדברים שהתנהלו בבית המשפט. נוכח הדברים אשר נאמרו, נדחה הדיון על מנת שהתובעים יחליטו כיצד הם רוצים לשאול בהתאם לדברים שהתנהלו בבית המשפ ט. הדברים נאמרו מחוץ לכותלי בית המשפט ( צ"ל לפרוטוקול י.פ ) בהסכמה ובידיעה של הצדדים . בעקבות זאת הייתה פנייה, בקשה של התובעים והסכמה שהתביעה תדחה וכך היה. התובעים הגישו את הבקשה והתביעה נדחתה . כפועל יוצא כל מה שקשור להסכם, להתחייבות אין מקום לדון בו שנית. הנושא גם עלה בקדם המשפט שהתקיים לאחר מכן , נוכח החלטת בית המשפט לזמן את הצדדים בעקבות הדרישה שהתביעה הנגדית תדחה גם היא ... נשמעה התנגדות של התובעים שכנגד בה כן נקבע הדיון ל היום. כל הנושאים שקדמו לכתב ההתחייבות אינם נושא לדיון עתה.
יכול אני להוסיף ולומר, שכבר בקדם המשפט שקדם לבקשה של התובעים שתביעתם תידחה או הסכמתם שתביעתם תדחה , היו טענות הדדיות . מחד גיסא טענו התובעים לטעות בחישוב וטענות נוספות ומאידך גיסא טענו הנתבעים שהסכום שאמור היה להיות הוא גבוה יותר מהסכום שהתקבל ובעקבות המשא ומתן שהגיעו הצדדים כאשר כל אחד מוותר על חלקו. נושא זה עמד לדיון ובסופו של דבר החליטה התובעת כפי שהחליטה והתביעה נדחתה. במצב דברים זה, לא אשוב לדון בנושא שהיה , אשוב לדון אך ורק בנושא שעומד עתה לדיון לפי החלטת בית המשפט וכתב ההתחייבות האם קוים או לא קוים וכל מה שנוגע לכתב ההתחייבות.

ניתנה והודעה היום, 5.8.2020, במעמד הנוכחים.

_____________
יהודה פרגו, שופט (עמ' 56,55)"

( הערה: בהחלטה זו תוקנו מספר טעויות סופר י.פ)

יש להצטער על כי התובעים שבו לסוגיה זו במסגרת סיכומיהם בכתב .

יש גם להתעלם מטיעוניהם המתייחסים לשיעור החוב המופיע בכתב ההתחייבות הבלתי חוזר.

הגיעה העת לדון בתביעה שכנגד.

התביעה שכנגד

א. "כתב התחייבות בלתי חוזר ובקשה לפסיקת חוב – קפה הלל"

ב"כתב התחייבות בלתי חוזר" זה נאמר בין השאר:

"אנו הח"מ רמי חכמוף ת.ז. ... וקפה מודיעין ח.י בע"מ ח.פ. 514125848 (להלן ביחד: "החברה" ו/או "השוכרת") מצהירים ומתחייבים כלפיכם ביחד ולחוד כלהלן:

הואיל: ושכרנו מכם מושכר בקניון עזריאלי מודיעין בהתאם להסכם שכירות וניהול מיום 25.06.2006 (שהוארך מעת לעת) להפעלת מושכר למטרת בית קפה – "קפה הילל", כשתקופת השכירות הייתה אמורה להסתיים ביום 30.04.2018 (להלן: "המושכר" ו/או "הנכס") (הסכם השכירות על נספחיו, להלן: "הסכם השכירות" או "הסכם הניהול");

והואיל: ובשל הפרות הסכם השכירות על ידינו בין השאר בגין אי תשלום שכ"ד, דמי ניהול חשמל מים חניה וכד' – התראתם בנו על ביטול ההסכם והודעתם על ביטולו תוך דרישה לפינוי המושכר (להלן: "הודעת הביטול");

והואיל: ובמסגרת פריסת חובותינו כלפיכם מסרנו לכם לפני מס' חודשים המחאות לכיסוי חובותינו ובידיכם המחאות שסורבו ו/או שטרם הגיע מועד פרעונן בסך כולל של כ-460,000 ₪ (להלן: "המחאות ההסדר הראשון");

והואיל: ובידכם ערבויות בנקאיות בסך של 49,832 ₪ ובסך של 145,191 ₪ (קרן) (להלן: "הערבויות הבנקאיות");

והואיל: ואנו מבקשים להשתחרר מהסכם השכירות ולפנות את המושכר עד ליום 20.01.2017 (להלן: "המועד הפינוי") וכן מבקשים להסדיר תשלום יתרת חובנו כפי שיפורט להלן;

לפיכך הננו להצהיר להתחייב ולבקש הסכמתכם כדלקמן:

1. על אף האמור בהסכם השכירות והניהול אנו מתחייבים לפנות את המושכר עד ולא יאוחר ממועד הפינוי וזאת בדרך ובתנאים ובהתאם להוראות הסכם השכירות.

2. אנו מבקשים לשלם את הסך של 844,000 ₪ (קרן) (כולל מע"מ) כתשלום סופי מלא ומוחלט לכיסוי ולסילוק מלוא חובותינו כלפיכם ובכך להשתחרר מכל חובותינו ו/או התחייבויותינו על פי הסכם השכירות (להלן: "החוב");

3. אנו מתחייבים לשלם את החוב הנ"ל כלהלן:

א. תשלום ראשון בסך של 250,000 ₪ בתוך 60 ימים מיום כתב התחייבות זה ולא יאוחר מיום 20.04.2017.

ב. יתרת החוב בסך 594,000 ₪ (קרן) תשולם ב-66 תשלומים חודשיים שווים בסך של 9,000 ₪ (קרן) כל אחד אשר ישולמו החל מיום חתימת הסכם זה ובכל חודש לאחריו. התשלומים יגבו באמצעות הרשאה לחיוב חשבון אשר תועבר לבנק לגביה עד 25 לכל חודש. אנו מתחייבים להמציא לכם כתב הרשאה לחיוב חשבון עד ולא יאוחר מ-25.01.2017.

ג. אנו מצהירים בזאת כי הערבויות הבנקאיות, בהתאם להסכם השכירות, תשארנה בידכם כבטוחה לקיום מלא של התחייבויותינו ע"פ כתב התחייבות זה ועד לסיום תשלום מלוא החוב, כמפורט לעיל.

4. סכום החוב יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן כאשר מדד הבסיס הינו מדד 12/2016. כמו כן ישא הסכום ריבית שנתית בשיעור של 5% על יתרת החוב הבלתי מסולקת – אשר בכפוף לכך ששולמו כל התשלומים במועדם ובמלואם תמחלו לנו על הריבית והיא תקוזז מתשלום האחרון.

5. אנו מאשרים ומתחייבים כי ככל שלא נעמוד באיזה מהתחייבותנו לעיל ו/או איזה מהתחייבויותינו בהתאם להסכם השכירות (לדוגמה – הוראות הפינוי) תעמוד מלוא יתרת חובנו הבלתי מסולקת כמפורט לעיל לפירעון מידי בצירוף פיצוי מוסכם בהתאם לסעיף 30.3.4 להסכם השכירות, ותהיו רשאים לגבות את יתרת החוב הבלתי מסולקת בדרך של מימוש הערבויות הבנקאיות, בכפוף להודעה מראש ובכתב של 14 ימי עסקים שבהם לא תוקנה ההפרה.

6. מוסכם בזאת כי איחור ראשון בתשלום איזה מהתשלומים הנ"ל של עד 14 ימי עבודה לא יהווה איחור, כל איחור אחר בתשלום של עד 7 ימים לא יהווה איחור ובלבד שלא היה איחור מתמשך בשלושה תשלומים רצופים. "

על "כתב התחייבות בלתי חוזר" זה חתומים הנתבע – רמי חכמוף, הנתבעת "קפה מודיעין" והנתבע/הערב יניב חכמוף.

" 12. התחייבותנו על פי כתב התחייבות זה הינה ביחד ולחוד של שנינו בערבותו של מר יניב חכמוף ת.ז. .... החתום כערב לפרעון התחייבויותינו על פי כתב התחייבות זה.

ולראיה באנו על החתום:

______________ _______________________
רמי חכמוף ת.ז..... קפה מודיעין ח.י. בע"מ ח.פ......

כתב ערבות:
אני הח"מ יניב חכמוף ת.ז. ... ערב בזאת בערבות אישית בלתי מותנת לכל התחייבויות החברה והשוכרת הנ"ל על פי כתב התחייבות זה.

תאריך: 19/1/17 _______________
יניב חכמוף ת.ז. ..."

על ההסכמה לקבלת סכום החוב לא חתומה קנית השלום אלא רק קפה מודיעין ח.י בע"מ. לטענת התובעות שכנגד, חתימתה מצויה על עותק אחר שלא הוצג בבית המשפט. אין לזה כל חשיבות לענייננו. חתימתה נועדה לאשר את הסכמתה לכתב ההתחייבות הבלתי חוזר. בעדותו הסביר העד צביקה רוזנטל מנכ"ל הקניון, שחברת קניון מודיעין הייתה חברת הניהול שלהם של הקניון. הנתבעים שכנגד מודים בסעיף 62 לכתב ההגנה שכנגד שלאורך כל השנים נהגו ונוהגים על פי כתב ההתחייבות הבלתי חוזר. המוטבת בסדרת השיקים שניתנו לתשלום פריסת החוב היא קנית השלום השקעות בע"מ. עד כה נפרעו 46 שיקים . יש בכך אישור נוסף של קנית השלום שכתב ההתחייבות הבלתי חוזר החתום על ידי חברת הניהול שלה מקובל ומאושר על ידה, גם בהיעדר חתימה נוספת שלה.

אני דוחה את הטיעון להיעדר תוקף של כתב ההתחייבות הבלתי חוזר בשל היעדר חתימת אישור של קנית השלום כתב התחייבות זה (ככל שהוא אינו מופיע על עותק אחר).

לטענת התובעות שכנגד, הנתבעים/שכנגד הפרו כתב התחייבות זה.

ב. טיעוני הצדדים

לטענת התובעות שכנגד

" 14. במסגרת כתב ההתחייבות התחייבו הנתבעים לתשלום החוב כאמור, בסך של 844,000 ₪, בתשלום בסך 250,000 ₪ אשר ישולם תוך 60 ימים (להלן: "התשלום הראשון"), כאשר יתרת החוב בסך של 594,000 ₪ (קרן) ישולם ב 66 תשלומים חודשיים שווים בסך של 9,000 ₪ (קרן), המורכבים מתשלום יתרת החוב כאמור ומריבית שנתית בשיעור 5%.

15. בהתאם לכתב ההתחייבות מסרו הנתבעים לידי התובעת המחאות כל אחת בסך 10,312 ₪ (9,000 ₪ + 5% ריבית שנתית).
...
16. ביום 24.04.17 ולאחר שהנתבעים לא שילמו את התשלום על פי כתב ההתחייבות בסך של 250,000 ₪ (קרן) (סע' 3(א) לכתב ההתחייבות), שמועד פרעונו היה ליום 20.4.17, פנו התובעות לב"כ הנתבעים בדרישה להסדיר את ההפרה ולשלם את התשלום הראשון כנדרש.

"ו" מכתב התראה מיום 24.4.17 מצ"ב כנספח ו' לכתב התביעה.

17. ביום 04.06.17 פנו הנתבעים לתובעות וביקשו דחיית המועד של התשלום ע"פ כתב ההתחייבות, אשר הופר באותה העת על ידם. הנתבעים ביקשו מהתובעות לאפשר להם לדחות את מועד התשלום הראשון בלא פחות מ-6 חודשים וזאת בשל הטענה שהנתבע 1 פועל למכור את נכס שבבעלותו על מנת לשלם את החוב שנוצר וכן את התשלום הראשון. כדי לבסס בקשת הנתבעים לדחיית מועד התשלום צירף הנתבע את הסכם התיווך למכירת הבית.

"ז" מכתב ב"כ הנתבעים והסכם התיווך מיום 4.6.17 מצ"ב כנספח ז' לכתב התביעה.

18. ביום 20.8.2017, לאחר שלא נעשה דבר במשך מעל 4 חודשים, היינו לא שולם החוב ו/או לא הודע על הסכם מכירת הבית ולוח התשלומים במסגרתו – פנו התובעות בדרישה חוזרת לתשלום החוב.

לפנים משורת הדין התובעות אף הציעו שהנתבעים ישעבדו את הבית שמכירתו אמורה לשלם את התשלום בפיגור. הנתבעים לא השכילו לקבל הצעה זו ובחרו בדרך המתעלמת מהבעיה ומהחוב.

"ח" מכתב התראה מיום 20.08.17 מצ"ב כנספח ח' לכתב התביעה.

19. ביום 21.01.2018 פנו התובעות למבקשים בדרישה תשלום נוספת והתראה בטרם נקיטת הליכים משפטיים, דרישה אשר גם היא לא זכתה למענה ראוי מצד הנתבעים.
...
24. בימים 07.08.2018 ו 19.08.2018 פנו התובעות לנתבעים בדרישה חוזרת לתקן את ההפרה ולשלם את התשלום הראשון אך, שוב, פניותיהן נותרו ללא מענה.

"י" התכתבות דוא"ל בין הצדדים מצ"ב כנספח י' לכתב התביעה.

25. ביום 17.07.2019 פנו הנתבעות לתובעים בהתראה לשלם את התשלום הראשון בטרם נקיטת הליכים משפטיים, יתר על כן התריעו בפניהם כי הימנעותם מהארכת תוקף הערבות הבנקאית מהווה הפרה נוספת של ההסכם וכתב ההתחייבות וכי בהתאם להוראותיו זכאיות התובעות לתבוע את היתרה בתוספת הפיצויים המוסכמים בהסכם השכירות.
...
המצב המשפטי:

28. מכל האמור לעיל עולה כי הנתבעים הפרו את הסכם השכירות הפרות יסודיות אשר זיכו את התובעת בביטול הסכם השכירות ובפיצוי המוסכם וכך נותרו לנתבע חובות כלפי התובעת כמפורט להלן. גם בהתאם להוראות כתב ההתחייבות חבים הנתבעים במלוא חובותיהם כלפי התובעת.

29. בהסכם השכירות ובכתב ההתחייבות נקבע כי אי תשלום התשלומים הקבועים בו וכן פיגור חוזר בתשלומים, העולה על 7 ימים, מהווה הפרה יסודית של ההסכם (ס' 6 לכתב ההתחייבות וסעיפים 7.4, 17.1 ו-18.4 להסכם).

30. הסכם השכירות קובע כי הפרתו הפרה יסודית תקנה פיצוי מוסכם וללא הוכחת נזק (סעיף 30.3.4 להסכם השכירות).

31. בהתאם לס' 5 לכתב התחייבות אי עמידה באיזה מההתחייבויות בהתאם לכתב ההתחייבות ו/או הסכם השכירות, תעמוד יתרת החוב הבלתי מסולקת לפירעון מידי בצירוף פיצוי מוסכם בהתאם חוזה השכירות.

פירוט חובות הנתבע כלפי התובעות שכנגד:

32. הנתבע חייב לתובעת מכח הסכם השכירות ומכח הדין את הסכומים כמפורט להלן:

יתרת החוב במסגרת כתב ההתחייבות

כאמור בהתאם לס' 5 לכתב ההתחייבות, אי עמידה בהוראות ההסכם וכתב ההתחייבות תעמיד את מלוא יתרת החוב, להלן החלק הלא מסולק:

גובה החוב ע"פ כתב התחייבות
844,000 ₪
המחאות שנפרעו
340,296 ₪
ערבות בנקאית שנפרע
180,131 ₪
סה"כ
323,573 ₪

פיצוי מוסכם

בהתאם לס' 30.3.4 להסכם השכירות, הנתבע חייב בתשלום פיצוי מוסכם לתובעת ובהתאם לחישוב כלהלן:
דמי שכירות המושכר: 329,420 ₪ = 6 X 54,903 ₪
דמי ניהול המושכר: 86,556 ₪ = 6 X 14,426 ₪
______________________________________
סה"כ 415,976 ₪ - פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם "

לטענת הנתבעים שכנגד

" 4. ודוק: לשיטת התובעות עצמן, עד ליום הגשת כתב התביעה שכנגד, שילמו הנתבעים את הסך של 520,427 ₪ מתוך 844,000 ₪ - הסכום שננקב בכתב ההתחייבות (ראו, הטבלה בסעיף 32 לכתב התביעה שכנגד; עד למועד זה (26.01.2020) שילמו הנתבעים 571,987 ₪). יתרת התשלום בסך 323,573 ₪ ומעבר לכך (נכון להיום 272,013 ₪) כבר נמצאת באמתחת התובעות – באמצעות המחאות חודשיות עוקבות – ומשולמת ע"י הנתבעים מידי חודש בחודשו.

העתק מלוא ההמחאות שהועברו לתובעות, שחלקן נפדו וחלקן עתידות להיפדות בזמנן, מצורף ומסומן א'.

5. הלכה למעשה, מטענות התובעות עצמן בכתב התביעה, עולה, כי הן עותרות לסעד 739,549 ₪ (הפיצוי המוסכם + יתרת החוב) וזאת אך בגין איחורים נטענים (ומוכחשים) בתשלומים.

6. כפי שיורחב לקמן, גם אם יוכח כי הנתבעים איחרו בביצוע התשלום הראשון בסך של 250,000 ₪ ו/או נפלו פגמים בערבות (טענות המוכחשות), אין בכך כדי להוות הפרה יסודית של כתב ההתחייבות, כפי אין בכך, בכדי לזכות את התובעות בפיצוי המוסכם (שאופן חישובו בכתב התביעה שכנגד – מוכחש לכשעצמו).

7. ויודגש: בכתב התחייבות נקבע מנגנון פיצוי בגין איחור בביצוע התשלומים. כך, בסעיף 4 לכתב ההתחייבות, נקבע כי סכום החוב יישא ריבית שנתית בשיעור של 5% על יתרת החוב הבלתי מסולקת (להלן: "הריבית"), באופן בו, הריבית תיגבה ע"י התובעות בהינתן איחור בביצוע התשלומים.

8. הלכה למעשה, בתביעה שכנגד, עותרות התובעות לתשלום כפל פיצוי בגין האיחורים הנטענים – גם תשלום הריבית שנקבעה בהסכם כמנגנון פיצוי בגין איחור בביצוע התשלומים וגם פיצוי מוסכם בסך של 415,976 ₪ (סכום המוכחש לכשעצמו).

9. להסרת ספק: בניגוד להצגת הדברים בכתב התביעה שכנגד, התובעות דחו את מועד התשלום הראשון בסך של 250,000 ₪, מעת לעת, עד לימים ספורים לפני הגשת התביעה בהליך העיקרי (שהוגשה ביום 17.07.2019). יודגש, כי בכל מקרה, התובעות החזיקו באמתחתן ערבויות בנקאיות של הנתבעים בסכום כולל של 195,023 ₪ במונחי קרן – בפועל סכום הערבויות הבנקאיות היה גבוה בעשרות אלפי שקלים, ומסיבה זו, לא הייתה מניעה מצידן להאריך את מועד ביצוע התשלום הראשון.
10. יושם הלב: כתב התחייבות נוסח, באופן, שכל סטייה מהתחייבויות בו – תזכה את התובעות בפיצוי המוסכם בהתאם לסעיף 30.3.4 להסכם השכירות – שלכשעצמו, יינתן אך בהפרה יסודית של ההסכם (סעיף 5 לכתב ההתחייבות). כידוע, מושכל יסוד בדיני החוזים הוא, כי לא ניתן לכלול הוראה כוללת בהסכם, הקובעת כי כל הוראותיו מהוות הוראות יסודיות וכי סטייה מהן מזכה בפיצוי המוסכם, אלא שיש להתייחס באופן ספציפי ומפורש לכל הוראה והוראה ולציין אילו הוראות מהוות הוראות יסודיות, שהפרתן מהווה הפרה יסודית המזכה בפיצוי המוסכם.

11. בהעדר התייחסות מפורשת להוראות היסודיות ולהוראות שאינן יסודיות – הקביעה הכוללנית שבכתב ההתחייבות, לפיה כל סטייה מההתחייבויות מזכה בפיצוי המוסכם, הינה פסולה ודינה להתבטל.

12. בכל מקרה, כידוע, הקביעה האם הפרת הסכם מהווה הפרה יסודית אם לאו, נעוצה במהות ההפרה ולא בניסוח. בענייננו, אין חולק כי אין המדובר בהפרה יסודית של כתב ההתחייבות – ולשיטת הנתבעים אין המדובר בהפרה כלל – אלא בקנטרניות מצד התובעות, שקיבלו וממשיכות לקבל, את מלוא הסכום שננקב בכתב ההתחייבות, הגם שהוא גבוה במאות אלפי שקלים מסכום החוב הנכון והאמיתי של הנתבעים, כאמור.

13. מכל מקום, בהתאם להוראות סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות"), לבית המשפט הנכבד הסמכות להפחית מסכום הפיצוי המוסכם, שבענייננו, אינו סביר ואף לא היה סביר בעת כריתת כתב ההתחייבות.

14. ויודגש: לתובעות לא נגרם כל נזק כתוצאה מההפרות הנטענות (והמוכחשות) בהתחשב בתשלום המלא שמשולם להן ושימשיך להיות משולם להן עד לשקל האחרון (או עד למתן פסק דין בהליך העיקרי), ומסיבה זו, לא עלה בידיהן להצביע על נזק כלשהו בכתב התביעה שכנגד, מעבר לטענה סתמית לגרימת נזק.

...

54. בהתייחס לטענת התובעות בקשר עם אי-חידוש הערבות הבנקאית בסך של 49,832 ₪ (סעיף 23 לכתב התביעה שכנגד), יוסבר, כי הערבויות הבנקאיות ניתנו לתובעות בתחילת תקופת ההתקשרות (שנת 2008). מידי שנה בשנה, נציג התובעות היה פונה לנתבעים בבקשה לחידוש הערבויות ובתגובה – הנתבעים היו נותנים הסכמתם. בשלהי 2019, נציג התובעות לא פנה אל הנתבעים וערבות זו פקעה. פקיעת הערבות נודעה לנתבעים רק בשיחה שקיימו עם עו"ד צבע בחודש יולי 2019, בסמוך ממש להגשת כתב התביעה בהליך העיקרי. מכל מקום, מספר חודשים לאחר מכן, מימשו התובעות את הערבות השניה בסך של 180,131 ₪ (הערבות בסך 145,191 ₪ בתוספת הערבויות שהצטברו בה). "
דיון

בכתב ההתחייבות הבלתי חוזר הצהירו הנתבעים שכנגד:

" הנדון: כתב התחייבות בלתי חוזר ובקשה לפסיקת חוב – "קפה הלל"
בקשר עם המושכר בקניון עזריאלי מודיעין חנות מספר 29 בקומה הראשונה

אנו הח"מ רמי חכמוף ת.ז. ... וקפה מודיעין ח.י בע"מ ח.פ. 514125848 (להלן ביחד: "החברה" ו/או "השוכרת") מצהירים ומתחייבים כלפיכם ביחד ולחוד כלהלן:

הואיל: ושכרנו מכם מושכר בקניון עזריאלי מודיעין בהתאם להסכם שכירות וניהול מיום 25.06.2006 (שהוארך מעת לעת) להפעלת מושכר למטרת בית קפה – "קפה הילל", כשתקופת השכירות הייתה אמורה להסתיים ביום 30.04.2018 (להלן: "המושכר" ו/או "הנכס") (הסכם השכירות על כל נספחיו, להלן: "הסכם השכירות" או "הסכם הניהול");

והואיל: ובשל הפרות הסכם השכירות על ידינו בין השאר בגין אי תשלום שכ"ד, דמי ניהול חשמל מים חניה וכד' – התראתם בנו על ביטול ההסכם והודעתם על ביטולו תוך דרישה לפינוי המושכר (להלן: "הודעת הביטול");

והואיל: ובמסגרת פריסת חובותינו כלפיכם מסרנו לכם לפני מס' חודשים המחאות לכיסוי חובותינו ובידיכם המחאות שסורבו ו/או שטרם הגיע מועד פרעונן בסך כולל של כ-460,000 ₪ (להלן: "המחאות ההסדר הראשון");

והואיל: ובידכם ערבויות בנקאיות בסך של 49,832 ₪ ובסך של 145,191 ₪ (קרן) (להלן: "הערבויות הבנקאיות");

והואיל: ואנו מבקשים להשתחרר מהסכם השכירות ולפנות את המושכר עד ליום 20.01.2017 (להלן: "המועד הפינוי") וכן מבקשים להסדיר תשלום יתרת חובנו כפי שיפורט להלן; " ( ההדגשות שלי י.פ)

הנה כי כן, הודאה מפורשת של הנתבעים שכנגד בהפרת הסכם השכירות.

בהמשך "כתב ההתחייבות הבלתי חוזר" מופיעות ההתחייבויות הכספיות אשר הנתבעים שכנגד לקחו על עצמם והתחייבותם לפנות את המושכר .

"1. על אף האמור בהסכם השכירות והניהול אנו מתחייבים לפנות את המושכר עד ולא יאוחר ממועד הפינוי וזאת בדרך ובתנאים ובהתאם להוראות הסכם השכירות. "

קפה מודיעין פינה במועד את הקניו ן.

" 2. אנו מבקשים לשלם את הסך של 844,000 ₪ (קרן) (כולל מע"מ) כתשלום סופי מלא ומוחלט לכיסוי ולסילוק מלוא חובותינו כלפיכם ובכך להשתחרר מכל חובותינו ו/או התחייבויותינו על פי הסכם השכירות (להלן: "החוב");

3. אנו מתחייבים לשלם את החוב הנ"ל כלהלן:

א. תשלום ראשון בסך של 250,000 ₪ בתוך 60 ימים מיום כתב התחייבות זה ולא יאוחר מיום 20.4.2017.

ב. יתרת החוב בסך 594,000 ₪ (קרן) תשולם ב-66 תשלומים חודשיים שווים בסך של 9,000 ₪ (קרן) כל אחד אשר ישולמו החל מיום חתימת הסכם זה ובכל חודש לאחריו. התשלומים יגבו באמצעות הרשאה לחיוב חשבון אשר תועבר לבנק לגביה עד 25 לכל חודש. אנו מתחייבים להמציא לכם כתב הרשאה לחיוב חשבון עד ולא יאוחר מ-25.01.2017.

ג. אנו מצהירים בזאת כי הערבויות הבנקאיות, בהתאם להסכם השכירות, תשארנה בידכם כבטוחה לקיום מלא של התחייבויותינו ע"פ כתב התחייבות זה ועד לסיום תשלום מלוא החוב, כמפורט לעיל.

4. סכום החוב יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן כאשר מדד הבסיס הינו מדד 12/2016. כמו כן ישא הסכום ריבית שנתית בשיעור של 5% על יתרת החוב הבלתי מסולקת – אשר בכפוף לכך ששולמו כל התשלומים במועדם ובמלואם תמחלו לנו על הריבית והיא תקוזז מתשלום האחרון. "

דא-עקא שכבר את התשלום הראשון לא שילמו הנתבעים שכנגד במועד הקבוע.

הטענה שתשלום זה הועבר בהעברה בנקאית לבנק, התבררה שלא נכונה.

גם התשלום של 250,000 ₪ שהיה אמור להתבצע ביום 20.4.2017 – לא התבצ ע. זאת למרות התראות חוזרות ונשנות של התובעות שכנגד ודרישת ן שיעשו כן.

(ראה מכתבי התראה, נספחים ו', ח', ט', י' לכתב התביעה שכנגד)

אני דוחה את טענת הנתבעים שכנגד על פיה ניתנה הסכמה כלשהי של התובעות שכנגד לדחייה או למתן ארכה לתשלום סכום זה. נהפוך הוא, מכתבי הדרישה וההתראה החוזרים ונשנים מלמדים שלא כך הדבר.

האזנתי לקלטת השיחה אשר התנהלה בין רמי חכמוף לבין עו"ד גיל צבע המתריע בפניו על הפרת ההסכם, אי חידוש את הערבויות הבנקאיות ואי ביצוע התשלום בסך 250,000 ₪. רמי חכמוף מבקש לבדוק את הנושא לראות איך הוא מתארגן ולחזור לעו"ד גיל צבע. זה לא קרה.

גם ההתחייבות של רמי חכמוף לסלק את החוב מכספים שיתקבלו ממכירת דירתו לא קוימה.

בעדותו – בעמ' 68 – מסביר רמי חכמוף שהוא נקלע להליך של גירושין, גרושתו לא הסכימה לשעבד את הדירה וכאשר היא נמכרה, לא נשאר מסכום המכירה כמעט כלום משום שהיו להם חובות אחרים אותם היו צריכים לכסות.

גם עזרה אותה חשב לקבל מבני משפחה לא הגיעה (עמ' 67, 68).

ביולי 2019 לאחר שנדחתה עתירת הנתבעים שכנגד לאסור את מימוש הערבות הבנקאית שבתוקף, מומשה ערבות זו בסכום של 180,131 ₪.

(המדובר בערבות בנקאית בסך 145,191 ₪ אשר במועד מימושה (עם הצמדה וריבית) סכומה היה 180,131 ₪).

הערבות הבנקאית על סך 49,832 ₪ לא חודשה במועד ועל כן לא ניתן היה לממשה.

כל אחד מהצדדים תולה את האשם לכך בצד האחר.

לטענת התובעות שכנגד, האחריות לאי חידוש ערבות זו, מוטלת על הנתבעים שכנגד . לטענתן, על הנתבעים שכנגד/רמי חכמוף היה לפנות לבנק – טרם פקיעת ערבות זו – ולדאוג להארכתה.

בעדותו נשאל והשיב צביקה רוזנטל :

" עו"ד נגר: ... בוא נדבר רגע על הערבויות הבנקאיות, האם אתה היית מעורב בדרך שבה הוארכו מעת לעת הערבויות הבנקאיות?
העד: כן.
עו"ד נגר: האם נכון שהפרוצדורה הייתה כזו, שהבנק היה פונה אליכם זו הייתה ערבות בנקאית לתקופה של שנה משהו כזה, מוגבלת, הבנק לקראת תום התקופה היה פונה אליכם ושואל האם אתם רוצים לממש את הערבות או להאריך את תוקפה, האם הייתה עונים להאריך את תוקפה והבנק היה אז פונה לנתבעים שכנגד, שואל אם הם מסכימים להאריך את תוקף הערבות, הם היו נותנים תשובה חיובית ואז הערבות הייתה מוארכת עד כאן האם נכון?
העד: לא נכון.
...
העד: הגרסה שלי היא נכונה ואמיתית ואני מעיד עליה בבית משפט, הערבות הבנקאית היא אוטונומית של השוכר, בהתחייבות השוכר גם לפי ההסדר וגם לפי הפרקטיקה מה שהיה להאריך באופן עצמאי בלי לשאול אותי או שהבנק ישאל אותי והבנק לא שואל אותי את הערבות, כך הוא עשה הלכה למעשה ההתחייבות הייתה של השוכר, של המפר למעשה שיהיה לנו שתי ערבויות תקפות לאורך כל התקופה של ההסדר. במבחן התוצאה היות והשוכר בחר שלא להאריך את הערבות הבנקאית נכון להיום אנחנו ללא אותה ערבות שלצורך העניין לא הוארכה על ידי השוכר בניגוד לתקופה הקודמת שכן הוארכה על ידי השוכר והבנק לשאלתך לא שאל אותנו.
...

העד: ובתוך מי שמאריך מאות רבות, מאות רבות של ערבויות כבר עשרים שנה אני אומר לך שהבנק מעולם לא פונה אלינו על השוכר באחריות בהסכם השכירות ובמיוחד בהסדר כזה להאריך בעצמו את הערבות הבנקאית זו התחייבות שלו ועצם זה שאין לו את הערבות זאת הפרה שלו. " (עמ' 33)

התובעות שכנגד מפנות לעניין זה לסעיף 21.1.3 להסכם השכירות הגם ש"כתב ההתחייבות הבלתי חוזר, הוא הסכם חדש בין הצדדים.

גרסת הנתבעים שכנגד/רמי חכמוף שונה:

" העד: בתחילת החוזה שנחתם הוקמה ערבות בנקאית על סך 145,000 שקלים וניתנה לקניון. מדי שנה הייתי מקבל פנייה מהבנק,
עו"ד נגר: רק רגע מה לגבי הערבות של ה-49?
העד: זה הערבות, תכף אני אסביר לגבי הערבות של ה-45.
עו"ד נגר: אוקי, טוב.
העד: ובמהלך כל חידוש של חוזה היו מתקשרים אלינו מהבנק אומרים לי שלום פנו אלינו מקניון מודיעין להאריך את החוזה, אתה מאשר? נא לבוא לחתום.
...
עו"ד נגר: מה הבנק היה מודיע לך?
העד: הבנק היה אומר לי שלום, קיבלנו פנייה מהקניון להאריך עוד חודש מסתיים המועד של הזה, קיבלנו פנייה,
עו"ד נגר: של מה?
העד: של הערבות הבנקאית היא פגה עוד חודש,
עו"ד נגר: אוקי.
העד: ואתם מתבקשים להאריך אותה, בודקים את הביטחונות בודקים את הזה, הייתי ניגש אל הבנק מחדש את הזה, משלם את העמלה על 5,000, 7,000 שקל מה שצריך והייתי מקבל העתק והמקור כמובן נשלח אליהם ישירות, אני לא מקבל לא מקור ולא שום דבר, אין, אסור לי לקבל את המקור. עכשיו במקרה גם אם אני יודע את זה גם מפה, כלומר אין מצב שאני יכול להגיד אל תחדשו את הערבות או אל תעשו כי להם יש את הזכות לבוא ולגבות אותם גם לפני הזמן.
כלומר הערבות אצלם ...שלהם ומה שמתנהל אצלם בהנהלת חשבונות, כל מה שיש, על הערבויות שישנן אצלי, זה רק העתקים של הערבויות עצמן שנתתי וקיבלתי העתק כולל מה שמצולם כאן כאילו אם אני כבר אחדד את זה ברשותך, את העתקים שהוא צילם עכשיו שמה שהגיש לי ב-2017 אני אפילו עד היום זוכר את השיחה מהפקיד האחראי שצלצל אלינו בבנק אז הוא אומר לי תקשיב, מדבר אלי, לא משנה אני לא אכנס לזה, לוחץ עלי בואו תעשו את זה מהר, בואו תעשו מהר... הגעתי אליו חתמתי על ערבויות, באותו יום ישר שלחתי לרועי אמרתי רועי הנה העתקים של הערבויות תעביר את זה לגיל צבע לפני שהוא יקבל את המקור כי המקור עוד לא, ייקח זמן עד שזה יגיע למקור אז קודם כל תדע שהערבויות נמצאות. כל הזמן היה מתקשר לבנק חתמו... עכשיו ישנן שתי ערבויות, יש את העיקרית של 145 ויש את הערבות הנוספת שנוספה מעבר ל-45 לתקופת החידוש, ביקשו מאיתנו עוד חודש נוסף אז נתנו אחרי שש שנים או שבע שנים עוד ערבות של 45,000 שקלים שהיא נעשתה בתאריכים אחרים, בדברים אחרים עכשיו גם את הערבויות האלה כל הערבויות האלה נעשו בפנייה אלי, יש לי עוד מקום שאני גם כן מתנהל אז כל שנה, חודש לפני בנובמבר אני מקבל פנייה, שלום מבנק מזרחי.. יש לך ערבות אבקש לבוא, מבקשים לחדש אותן, אני מחדש אותן, משלם את העלות של הערבות וככה זה מתנהל עד, כאילו זה הנוהל של הערבות , עכשיו האמת שאני הייתי מאוד מופתע מגיל שמתקשר אלי שאומר לי שהערבות לא בתוקף כי אין, באמת לא היה לי מושג שלא בתוקף, באמת אני יכול להישבע במי שאתה רוצה, לא היה לי מושג שזה לא בתוקף בכלל כי אני יודע שהערבויות תמיד מבקשים לחדש, לא קרה לי מקרה אחד בעשר שנים."
(עמ' 63, 64, ראה גם עמ' 85)

סבור אני שהדאגה לגרום להארכת הערבות הבנקאית הייתה מוטלת על שני הצדדים.

האחריות להארכת הערבות הבנקאית הייתה מוטלת על הנתבעים שכנגד.

התובעות שכנגד החזיקו בידיהן את הערבות הבנקאית והיו צריכות להודיע/להתריע בפני הנתבעים שכנגד שערבות בנקאית זו עומד לפוג וכי יש להאריכה. אם היו עושות כן במועד, ייתכן שבאותו מועד, יכלו הנתבעים שכנגד להאריך ערבות בנקאית זו, בדיוק כפי שהאריכו את הערבות הבנקאית הגדולה יותר.

כבר במהלך הדיון מצאתי לנכון לומר:

"כב' השופט: ... תראה, ההבדל בין הערבויות הוא יום אחד, בין הגדולה ובין הקטנה הוא יום אחד איזה סיבה הייתה לו להאריך את הגדולה ולא להאריך את הקטנה? כלומר איזה סיבה הייתה לו לא להאריך את הגדולה ולא להאריך את הקטנה, עכשיו זאת אומרת אם נכונה טענתו שאם היו פונים אליו כמו שפנו אז, אז הוא היה מאריך גם את הקטנה. הוא אומר לא היה לי מעקב, אני לא החזקתי את הערבויות. את הערבויות הבנקאיות אתם החזקתם ולכן השאלה שלי, הלא ראיתם שאין לכם ערבות בנקאית, הוא התחייב שהערבויות הבנקאיות תהיינה בתוקף אבל הערבויות הבנקאיות אתם החזקתם אותם ביד . כמו שביקשתם להאריך, ביקשתם או דאגתם שתוארך הערבות הגדולה . לכן שאלתי איפה הפנייה שלכם ביולי 2018 כשאומרים לו, הערבות עומדת לפוג תוקף שלה או פג תוקף או עומדת לפוג או בדרך כלל מאריכים ערבות לפני שפג תוקפה, הערבות עומדת לפוג תוקפה, תאריכו אותה." (עמ' 86)

לא היה בכך כדי לפטור את הנתבעים שכנגד מלהאריך את הערבות הבנקאית ו/או להעביר תחתיה ערבות בנקאית חדשה , עת נודע להם שפג תוקפה של הערבות הבנקאית. בוודאי עת ערבות בנקאית זו הייתה בטוחה מוסכמת "לקיום מלא של מלוא התחייבויותינו ע"פ כתב התחייבות זה ועד תשלום מלוא החוב כמפורט לעיל".

מהשיחה המוקלטת שהתקיימה בין עו"ד גיל צבע ורמי חכמוף ביולי 2019 עולה, שרק אז לראשונה, הוא הפנה את רמי חכמוף לכך שערבות בנקאית זו פקעה . רמי חכמוף נשמע מופתע ושואל: איזה ערבות לא חודשה? ואומר שאם הוא אינו טועה כול ן בתוקף ושואל את עו"ד גיל צבע אם הוא אינו טועה ומבקש לבדוק זאת בבנק.

דא עקא, שבמועד זה, התקשה רמי חכמוף להאריך את הערבות הבנקאית ו/או להוציא תחתה ערבות אחרת בשל קשיים כלכליים אליהם נקלע.

במענה לשאלות בית משפט השיב רמי חכמוף :

"כב' השופט: הלכת לחדש בעצמך את הערבות הבנקאית? אמרו לך הערבות הבנקאית לא בתוקף,
העד: לא, לא הלכתי לחדש בעצמי משתי סיבות, קודם כל לא היה לי את היכולת כי הבנק לא היה מחדש לי את זה כי זה בנק שאני פחות עובד איתו כמו אז זה, כי לא היה לי שמה עמדה ומלבד זה גם אם הייתי רוצה,
כב' השופט: זו שלא חודשה?
העד: של 45,000 שקל לא העיקרית. ששתי הערבויות הן על סך של 190,000,
כב' השופט: אוקי, אז לא הלכת לבנק.
העד: לא, גם אם הייתי רוצה לא הייתי יכול לעשות את זה, כלומר באותה תקופה גם לא יכולתי לעשות,
כב' השופט: כספית, לא יכולת לעמוד בזה כספית?
העד: לא יכולתי לעמוד כי שם כבר לא,
כב' השופט: אוקי,
העד: אני אגיד לך, אנחנו היה לנו סכום קטן של כסף שבגלל העבר שלנו שם אז הסכימו לתת לנו את הערבות הזו על סמך סכום מאוד קטן של כסף ולא היו מוכנים לתת לנו אלא אם כן היינו משקיעים הרבה יותר כסף בגלל זה היה לי,
כב' השופט: מתי זה היה?
העד: מתי שזה, זה היה נראה לי בספטמבר או בזה, עכשיו,
כב' השופט: באיזה שנה, 2017?
העד: ב-18 או 19, אני לא זוכר בדיוק, האמת הרבה יותר קל,
כב' השופט: איזה?
עו"ד ננר: 19, 19.
העד: היה לי הרבה יותר קל והרבה פחות קשה להאריך אותה, לא הייתה לי בעיה להאריך אותה כי כבר זה היה קיים ולבנק לא הייתה ברירה או שפורעים אותה, היו לוקחים את ה-49, היו לוקחים את הכסף כמו שהם עשו עם ה-180, יכלו לקחת את זה או שאני הייתי מחדש אותה כלומר לא היה פה את הקטע שזה היה נעלם, זה לא היה רצון שלי להעלים אותה.
כב' השופט: מאה אחוז אבל לא הלכת לחדש אותה?
העד: כי לא יכולתי.
עו"ד ננר: לא הייתה לו אפשרות באותה עת,... "

אי חידוש ערבות בנקאית זו היא אחת העילות בגינה עותרות התובעות שכנגד לפיצוי המוסכם.

אתייחס לכך בעת הדיון בפיצוי המוסכם.

בכתב ההתחייבות הבלתי חוזר נאמר:

"ב. יתרת החוב בסך 594,000 ₪ (קרן) תשולם ב-66 תשלומים חודשיים שווים בסך של 9,000 ₪ (קרן) כל אחד אשר ישולמו החל מיום חתימת הסכם זה ובכל חודש לאחריו. התשלומים יגבו באמצעות הרשאה לחיוב חשבון אשר תועבר לבנק לגביה עד 25 לכל חודש. אנו מתחייבים להמציא לכם כתב הרשאה לחיוב חשבון עד ולא יאוחר מ-25.01.2017.

ג. אנו מצהירים בזאת כי הערבויות הבנקאיות, בהתאם להסכם השכירות, תשארנה בידכם כבטוחה לקיום מלא של התחייבויותינו ע"פ כתב התחייבות זה ועד לסיום תשלום מלוא החוב, כמפורט לעיל.

4. סכום החוב יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן כאשר מדד הבסיס הינו מדד 12/2016. כמו כן ישא הסכום ריבית שנתית בשיעור של 5% על יתרת החוב הבלתי מסולקת – אשר בכפוף לכך ששולמו כל התשלומים במועדם ובמלואם תמחלו לנו על הריבית והיא תקוזז מתשלום האחרון."

בתאריך 28.2.2017 נתנו הנתבעים שכנגד לתובעות שכנגד סדרה של 65 שיקים על סך 10,312 ₪ כל אחד לתשלום כל חודש החל מפברואר 2017 ואילך.

לטענת הנתבעים שכנגד/רמי חכמוף הסכום הראשון של ינואר 2017 הועבר בהפקדה ישירה לחשבון של התובעות שכנגד . כך גם נרשם על הספח של השיק הראשון שניתן ביום 29.2.2017.

התובעות שכנגד טענו שסכום זה לא התקבל אצלן. רמי חכמוף התבקש לבדוק את הדבר ולהודיע על כך לביהמ"ש (עמ' 78, 79).

ביום 17.8.2020 הודיע ב"כ הנתבעים שכנגד – עו"ד יהושע ננר - "כי הרשאת הוראת הקבע לביצוע התשלום הראשון – לא כובדה".

קרי, התשלום הראשון לא בוצע.

לא שולם גם התשלום של 250,000 ₪ אותו אמורים היו הנתבעים שכנגד לשלם ביום 20.4.2017.

תשלום נוסף שלא שולם – בסך של 10,312 ₪ - הוא של חודש מרץ 2020.

בעדותו אומר צביקה רוזנטל :

"העד: במרץ 2020 חזר להם צ'יק, ביקשנו לקבל את הכסף עד לרגע זה לא שולם באמתלה של קורונה. קורונה זו לא מילת קסם בביטול הסכמים.
כב' השופט: אוקי, וחוץ מהצ'יק הבודד הזה?
העד: חוץ מהצ'ק הבודד הזה וחוץ מה-250,000 ערבות בנקאית, אני ע ונה לכבודו," (עמ' 26)

בעדותו מאשר רמי חכמוף ששיק/תשלום זה לא שולם וההסבר :

"העד: בחודש מרץ כאשר נעשה, התחיל הסגר הכללי והתחילו כל ההכבדות והכל, נפגע לנו מאוד התזרים ואז שלחתי מכתב בקשה להמתין.
...
העד: האחרון ממש בתחילת הקורונה, ממש עם הכניסה לסגר.
כב' השופט: כן.
העד: לא ביקשתי לבטל, ביקשתי פשוט לא להפקיד כרגע, לחכות כמה ימים בשביל לראות לאן הכל נעשה והאמת שאני לא פניתי לא לגיל ולא, פניתי שלחתי פקס להנהלת חשבונות של הקניון, מכתב מסודר מבקש מספר צ'יק כזה וכזה לא לעשות וזהו להפתעתי זה כן, אני לא, זה כן הופקד ב-22 ונאלצתי פשוט לבטל את ההרשאה זה לא חזר מכיסוי או משהו, פשוט לא יכולתי לעמוד בדיוק בתקופה הנוראית הזו, עד שהתארגנו ומאז כל הצ'קים ממשיכים להיפרע כרגיל.
כב' השופט: טוב, כלומר צ'יק אחד בסך הכל חזר.
העד: בסך הכל, כן.
עו"ד ננר: עכשיו אני מציג בפנייך,
כב' השופט: רגע ואחר כך הוא שולם או לא שולם?
העד: הוא עדיין לא שולם, פשוט עוד לא..." (עמ' 59, 60)

הסגר הכללי אינו פוטר את הנתבעים שכנגד מתשלום השיקים .

פרט לשיק זה, כל השיקים נפרעו בזמנם עד היום.

בעדותו אישר צביקה רוזנטל:

"העד: ... למעט שיק אחד, כולם כובדו" (עמ' 27)

בדברי הסיכום של הנתבעת שכנגד אשר הוגשו ביום 16.12.2020, נכתב:

"5. ...
ב. כנטען בהליך, הנתבעים משלמים – וימשיכו לשלם – את מלוא התשלומים, מידי חודש בחודשו, עד לסילוק מלוא החוב (844,000 ₪). בהתאם, עד כה, שילמו הנתבעים – 654,483 ₪ בפועל (46 המחאות ע"ס 10,312 כ"א נפרעו + 180,131 ₪ ערבות בנקאית שנפרעה). לעת הזאת, בידי התובעות, 20 המחאות נוספות בסכום כולל של 206,240 ₪."

בדברי התשובה של התובעות שכנגד אין הכחשה על ביצוע תשלומים אלו.

(על פי העתקי ההמחאות, עד ליום 16.12.2020 – מועד הגשת סיכומי הנתבעים שכנגד – נפרעו רק 45 שיקים. השיק של 22.3.2020 שסומן 38 מתוך 65 לא נפרע).

הערה: בנספחים שצורפו הן של התובעות שכנגד והן של הנתבעים שכנגד חסרים השיקים של חודשים יולי אוגוסט 2018 – מספרים 18, 19, במספור השיקים. יש להניח שבשגגה.
ד. החישוב

בהתאם ל"כתב ההתחייבות הבלתי חוזר" החוב (קרן כולל מע"מ) הינו: 844,000 ₪.

בסעיף 4 נאמר:

"4. סכום החוב יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן כאשר מדד הבסיס הינו מדד 12/2016. כמו כן ישא הסכום ריבית שנתית בשיעור של 5% על יתרת החוב הבלתי מסולקת – אשר בכפוף לכך ששולמו כל התשלומים במועדם ובמלואם תמחלו לנו על הריבית והיא תקוזז מתשלום האחרון. "

בהתאם לסעיף 3(א):

"א. תשלום ראשון בסך 250,000 ₪ בתוך 60 ימים מיום כתב התחייבות זה ולא יאוחר מיום 20.4.2017. "

תשלום זה לא שולם.

בחודש ספטמבר 2019 מימשו התובעות שכנגד את הערבות הבנקאית בסכום של 180,131 ₪.

בעת מימוש הערבות הבנקאית החוב על ה-250,000 ₪ היה 285,587 ש"ח.

באותה עת היה חוב נוסף של ההעברה הבנקאית של התשלום הראשון (שלא כובדה) מחודש ינואר 2017 בסך 9000 ₪ ושיעורה למועד מימוש המשכנתא היה 10,417 ₪.

( החישובים נעש ו על פי לוחות "חשב" - הצמדה + הריבית המוסכמת 5%).

מכאן שבמועד פירעון הערבות הבנקאית החוב של הנתבעים שכנגד היה 296,004 ₪.

מחוב זה יש להפחית את סכום הערבות הבנקאית שמומשה בסך 180,131 ₪.

יתרת החוב למועד זה – ספטמבר 2019 – הינה: 114,873 ש"ח.

סכום זה יישא הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן על בסיס מדד התחלתי שהיה ידוע בספטמבר 2019 (מדד אוגוסט 2019) ובתוספת ריבית של 5% לשנה ועד התשלום בפועל .

נכון להיום חוב זה הוא 121,523 ₪ .

ער אני לכך שהריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א 1961 (להלן: חוק פסיקת ריבית) היא 3%, אולם במקרה הנדון, ונוכח פריסת התשלומים הארוכה, יש לכבד את הסכמת הצדדים שריבית זו תעמוד על 5%, בוודאי כאשר על 65 התשלומים נוספים הסתפקו התובעות שכנגד בריבית שנתית של 2.5%, ללא הצמדה , כאשר על פי כתב ההתחייבות הבלתי חוזר "סכום החוב יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן כאשר מדד הבסיס הינו מדד 12/2016. כמו כן ישא הסכום ריבית שנתית בשיעור של 5% על יתרת החוב הבלתי מסולקת".

( ראה לעניין זה, סעיף 6(א) לחוק פסיקת ריבית:

" 6 (א) אין לפסוק ריבית לפי חוק זה-

אם קיים בין הסכם בין בעלי הדין על תשלום ריבית או פיצוי אחר בשל פיגור בתשלום" )

חוב נוסף של הנתבעים שכנגד הוא בשל שיק על סך 10,312 ₪ זמן פירעון 22.3.2020 אשר לא נפרע עד היום.

הטענה לאי פירעון בשל תקופת הקורונה, כמצדיקה אי פירעון זה, נדחתה על ידי.

סכום זה נכון להיום הינו 10734 ₪ והוא יישא הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן מהיום ועד התשלום בפועל בתוספת ריבית של 5% לשנה.

קרי, חוב העבר נכון להיום הוא: 132,257 ₪ = 10,734 ₪ + 121,523 ש"ח

שאר השיקים שולמו באופן שוטף ונכון להיום – מעבר לחוב המפורט לעיל אין חוב שוטף נוסף.

בדברי הסיכום כותב ב"כ הנתבעים שכנגד שעד כה שילמו הנתבעים 46 המחאות על סך של 10,312 ₪ כל אחד. בפועל נפרעו רק 45 בסכום כולל של 464,040 ש"ח (השיק של 3/20 לא נפרע).

קרי מהסכום המקורי – למעט חוב העבר - נותר חוב עתיד של :

199,829 ₪ = 464,040 ₪ - 180,131 ₪ - 844,000 ₪

לסכום זה, יש כיסוי ב-20 שיקים אותם מחזיקה התובעת שכנגד – על סך 10,312 ₪ כל אחד הנפרעים מדי חודש – ותקוותי שיהיה כך גם בהמשך ( עד כה נפרעו כבר 45 ואולי 46 שיקים)
אני דוחה את החישוב אותו ערכו התובעות שכנגד עת שייכו את הערבות הבנקאית שמומשה לריבית ולפיצוי המוסכם.

משמומשה הערבות הבנקאית שנועדה להבטיח את תשלום החוב, יש לנכות אותה ממלוא החוב במועד המימוש. אין לשייכה רק על חשבון הריבית ובוודאי שאין לשייכה על חשבון הפיצוי הכספי שעדיין לא נפסק.

התובעות שכנגד מחזיקות בידיהן היום 20 שיקים נוספים על סך של 10,312 ₪ כל אחד קרי 206,240 ₪ המכסה את היתרה לתשלום, למעט החוב בסך 132,257 ₪ נכון להיום אותו אני ממליץ לנתבעים שכנגד לשלם כבר עתה על מנת לחסוך את ההצמדה והריבית בשיעור 5% לשנה על חוב זה.

ה. פיצויים מוסכמים

ב"כתב ההתחייבות הבלתי חוזר" נאמר:

"5. אנו מאשרים ומתחייבים כי ככל שלא נעמוד באיזה מהתחייבותנו לעיל ו/או איזה מהתחייבויותינו בהתאם להסכם השכירות (לדוגמא – הוראות הפינוי) תעמוד מלוא יתרת חובנו הבלתי מסולקת כמפורט לעיל לפירעון מידי בצירוף פיצוי מוסכם בהתאם לסעיף 30.3.4 להסכם השכירות, ותהיו רשאים לגבות את יתרת החוב הבלתי מסולקת בדרך של מימוש הערבויות הבנקאיות, בכפוף להודעה מראש ובכתב של 14 ימי עסקים שבהם לא תוקנה ההפרה. "

סעיף 30.3.4 ב"הסכם השכירות" הוא סעיף הכלול בפרק 30 "תרופות קנית בגין הפרת ההסכם" .
...
"30.3.4 השוכרת תשלם לקנית את מלוא הנזקים שנגרמו לקנית או מי מטעמה ומלוא הפיצויים המגיעים לקנית על פי הסכם זה ו/או הדין, ומוסכם כי בכל מקרה תשלם השוכרת לקנית פיצוי קבוע ומוסכם מראש, בשיעור של דמי השכירות ודמי הניהול שהיו מגיעים מהשוכרת לקנית ולחברת הניהול על פי הסכם זה בגין החודש שקדם להפרה מוכפל בשש וזאת ללא צורך בהוכחת נזק. הצדדים מצהירים כי קבעו את הפיצוי הנ"ל לאחר הערכת גובה הנזק שעלול להיגרם לקנית כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי השוכרת וביטולו. אין באמור לעיל כדי לגרוע מכל זכות אחרת העומדת לקנית על פי דין ו/או ההסכם."

עתירת התובעות שכנגד להפעיל סעיף זה.

" פיצוי מוסכם

בהתאם לס' 30.3.4 להסכם השכירות, הנתבע חייב בתשלום פיצוי מוסכם לתובעת ובהתאם לחישוב כלהלן:
דמי שכירות המושכר: 329,420 ₪ = 6 X 54,903 ₪
דמי ניהול המושכר: 86,556 ₪ = 6 X 14,426 ₪
סה"כ 415,976 ₪ - פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם "

הנתבעים שכנגד סבורים שאין מקום להפעיל את סעיף הפיצוי המוסכם.

"25. מכל מקום, גם בטענות התובעות לגופו של עניין – אין ממש. ראשית, האיחור הנטען בוצע בהסכמה. שנית, האיחור הנטען אינו עולה לכדי הפרה יסודית של ההסכם. שלישית, בהתאם לקביעת הפסיקה בהקשר זה – השהיה ממושכת בנקיטת הליכים משפטיים בעקבות איחור בביצוע תשלומים, מעידה כי הצד הטוען להפרה, פסק מלראות באיחור משום הפרה יסודית של ההסכם. רביעית, הסנקציה שנקבעה בהסכם ברורה – אי ביצוע התשלומים במועדם ובמלואם – מזכה בפיצוי מוסכם בדמות ריבית פיגורים בלבד (הגבוהה לכשעצמה. סעיף 4 לכתב ההתחייבות)."

אני דוחה את הנטען.

האיחור בתשלום הסכום הראשון 250,000 ₪ לא היה בהסכמה. נהפוך הוא, התובעות שכנגד דרשו מספר פעמים תשלום סכום זה והתריעו מפני נקיטת הליכים, כאשר רפי חכמוף מבטיח להם לעשות הכל כדי לשלם סכום זה.

אין לראות בנכונותם להמתין לאפשר זאת לרמי חכמוף, ונכונותם להמתין למכירת דירתו די, כפי הבטחתו – לשלם חוב זה, בהסכמה לדחיית התשלום ו/או לראות זאת שיהוי בלתי מוסבר בנקיטת ההליכים המשפטיים.

בעדותו אומר צביקה רוזנטל:

"עו"ד ננר: תודה, עכשיו השאלה היא למה במשך שלוש שנים עד שהוגשה התביעה המקורית, התביעה של חכמוף נגדכם למה עד אז לא עשיתם כלום בעניין?
העד: התשובה היא שזה ממש לא נכון ואני ארחיב ברשותך, אנחנו פנינו מספר רב של פעמים בנושא של 250,000 שקלים, יש על כך התכתבויות והן צורפו ביקשנו פעם אחר פעם לאשר דחייה כזו ואחרת במהלך המשא ומתן אף קיבלנו אסמכתא שיש דירה שהם עומדים למכור ואז אנחנו נקבל את הכסף מיד עם מכירתה. הסכמנו לבוא לקראתם, לחכות עוד קצת על מנת שיוכלו למכור את הדירה, החליפו עו"ד בדרך התחלף עו"ד ופתאום קמו כל מיני טענות שונות ומשונות שלא היו מעולם ובסופו של דבר אחרי שהבנו שאין שום מכירה של דירה והכל רק מושכים זמן נאלצנו לפעול." (עמ' 41)
(ראה נספחים ו, ח, ט, י לכתב התביעה שכנגד)
אי תשלום של 250,000 ₪ + 9,000 ₪ + 10,312 ₪, בהתחשב בכך שסכום החוב הכולל היה 844,000 ₪ ה יא בהחלט הפרה יסודית ומהותית של " כתב ההתחייבות הבלתי חוזר".

אני דוחה את הטענה שהריבית שנקבעה – 5% - היא ריבית גבוהה וכי בכל מקרה היא מהווה את הפיצוי המוסכם.

ראשית, הריבית שהוספה לשיקים היא בשיעור של 2.5% ולא 5%. ריבית זו נמוכה מהריבית על פי חוק פסיקת ריבית– 3%.

בעדותו אומר העד צביקה רוזנטל:

"העד: בהתאם לכתב ההתחייבות רשום שחור על גבי לבן שאנחנו נקבל ב-66 תשלומים קרן ו-5 אחוז ריבית. הריבית בסוף ההסדר תתחשבן, אפשר לעשות את זה מאוד, מאוד פשוט, עושים את כל הריבית על סכום החוב ולאורך כל התקופה גם מחזירים חלק ממנו, אז זה יוצא 2.5 אחוז גרוסו מודו על כל הסכום". (עמ' 30)

בדקתי את האמור בלוחות החישוב של "חשב" ואכן החישוב שנעשה הוא בריבית של 2.5%.

הנתבעים שכנגד לא הציגו תחשיב או נתון אחר.

זאת ועוד;

הגם שעל פי סעיף 4 " לכתב ההתחייבות הבלתי חוזר" סכום החוב יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן כאשר המדד הבסיסי הוא מדד 12/2016 בתוספת 5% ריבית, בפועל על י תרת החוב עליו ניתנו 65 שיקים, הוספה ריבית של 2.5 אחוז ללא הצמדה.

ריבית זו – של 2.5% – הייתה מוחזרת לנתבעים שכנגד , אם היו משלמים במועדים ובמלואם את כל התשלומים " בכפוף לכך ששולמו כל התשלומים במועדם ובמלואם תמחלו לנו על הריבית והיא תקוזז מהתשלום האחרון" (סעיף 4 לכתב ההתחייבות הבלתי חוזר).

זאת ועוד;

בדברי הסיכום כותבות התובעות שכנגד:

"60. הוספת הצמדה וריבית לחוב בשל פריסת החוב לתשלומים על פני 5.5 שנים (!), אינה מהווה פיצוי, אלא מטרתן שמירת ערך הכסף ותשלום עבור השימוש בו וכפי שהבהיר ביהמ"ש העליון מפי כב' הנשיא שמגר:

"כידוע, ההצמדה והריבית נועדו להשיג מטרות נבדלות ונפרדות. ההצמדה, תפקידה שמירת ערכו של הכסף, ואילו הריבית היא בגדר דמי השימוש בכסף, שכן "המוכר עשה שימוש בכסף, ותהא זו התעשרות שלא כדין, אם את דמי השימוש הוא לא ישלם לקונה" (ע"א 741/79 [12] הנ"ל, בעמ' 544). על הבחנה זו ועל השלכותיה עמדתי בהרחבה בע"א 672/81 [3] הנ"ל, בעמ' 208-209, ובקשר לפסיקת ריבית הוספתי, כי "אין רע בכך, שבתי המשפט ינסו לשרש את ההשקפה המוטעית, כאילו יש כיום כדאיות כלכלית בשימוש בהליכים משפטיים כדי להימנע מסילוק חוב במועדו או כדי לדחות את השבתו של מה שטעון השבה" (שם, בעמ' 226)".

ר' גם ע"א 3172/15 עופרה שלו נ' תמרה זיגר שם נפסקו עם הפיצוי המוסכם גם ריבית והצמדה ליתרת החוב הגם שבניגוד למקרה כאן – החוזה לא קבע זאת מפורשות. "

תמים דעים אני עם טיעון זה, בוודאי במקרה הנדון, עת תשלום החוב נפרש ל-66 תשלומים עם ריבית שנתית של 2.5% וללא הצמדה למדד למחירים לצרכן, הגם שבסעיף 4 ל"כתב ההתחייבות הבלתי חוזר" את החוב יש לשלם עם הצמדה למדד המחירים לצרכן וריבית מוסכמת בשיעור 5% לשנה.

לטענת הנתבעים שכנגד:

"8. הערה: בכתב התביעה שכנגד, עתרו התובעות לסעד של 739,549 ₪ הכולל שני רכיבים: יתרת התשלומים נכון למועד הגשת התביעה שכנגד; ופיצוי מוסכם. ואולם, בסיכומיהן, הוסיפו התובעות, סעד חדש שלא בא זכרו בכתב התביעה ושלא שולמה אגרה בגינו: "... בתוספת הצמדה וריבית מוסכמת (סעיף 4 לכתב ההתחייבות) עד למועד התשלום בפועל" (ההדגשה במקור – ש.כ; לסיכומי התובעות) (להלן: "הסעד החדש")."

אני דוחה טיעון זה.

בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 שהיו בתוקף בעת הגשת כתב התביעה שכנגד נאמר:

"הסעד המבוקש

14.(א) בכתב התביעה רשאי התובע לבקש כל סעד שמוסמך בית המשפט לתיתו, לרבות צו לתשלום סכום כסף, צו אכיפה, צו עשה, צו שלא תעשה וצו הצהרתי.

(ב) כתב התביעה יפרש את הסעד הנתבע, אם לחלוטין ואם לחלופין; אך אין צורך לבקש סעד כללי לרבות הפרשי הצמדה, ריבית, שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט שבית המשפט מוסמך ליתן אותו בכל מקרה לפי שיקול דעתו כאילו נתבקש על כך."

בכתב התביעה שכנגד עותרות התובעות שכנגד לשני סעדים:

תשלום של יתרת החוב אשר בכתב ההתחייבות הבלתי חו זר.

פיצוי מוסכם.

תשלום של יתרת החוב אשר בכתב ההתחייבות הבלתי חוז ר.

כבר נאמר, שלמעט חוב העבר בסך 132,257 ₪ נכון להיום, שאר התשלומים משולמים באופן סדיר ע"י הנתבעים שכנגד. עד כה שולמו 44 שיקים בסך 10,312 ₪ כל אחד והתובעות שכנגד מחזיקות בידיהן עוד 20 שיקים כל אחד בסכום זה, אותן הן גובות מידי חודש.

משהסכימו התובעות שכנגד להמשיך ולקיים את כתב ההתחייבות הבלתי חוזר גם לאחר ההפרות דלעיל וגם לאחר הגשת התביעה שכנג ד, וכאשר התשלומים מבוצעים עתה כסדרם והשיקים אותם מחזיקים התובעות שכנגד נפרעים כסדרם, אין שום הצדקה להעמיד עתה לפירעון מיידי את יתרת החוב בהתאם לכתב ההתחייבות הבלתי חוזר ויש להסתפק בחיוב הנתבעים שכנגד לשלם לתובעות שכנגד את סכום חוב העבר בסך 132,257 ₪ נכון להיום, כשהוא נושא הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן בתוספת הריבית המוסכמת 5% מהיום ועד התשלום בפועל .

כבר נאמר, שנכון יעשו הנתבעים שכנגד אם יסלקו/ישלמו באופן מיידי חוב זה וימנעו בכך את ההצמדה והרבית דלעיל על חוב זה.

הפיצוי המוסכם.

ב"כתב ההתחייבות הבלתי חוזר" נאמר:

"30.3.4 השוכרת תשלם לקנית את מלוא הנזקים שנגרמו לקנית או מי מטעמה ומלוא הפיצויים המגיעים לקנית על פי הסכם זה ו/או הדין, ומוסכם כי בכל מקרה תשלם השוכרת לקנית פיצוי קבוע ומוסכם מראש, בשיעור של דמי השכירות ודמי הניהול שהיו מגיעים מהשוכרת לקנית ולחברת הניהול על פי הסכם זה בגין החודש שקדם להפרה מוכפל בשש וזאת ללא צורך בהוכחת נזק. הצדדים מצהירים כי קבעו את הפיצוי הנ"ל לאחר הערכת גובה הנזק שעלול להיגרם לקנית כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי השוכרת וביטולו. אין באמור לעיל כדי לגרוע מכל זכות אחרת העומדת לקנית על פי דין ו/או ההסכם. "
סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 קובע לאמור :

"פיצויים מוסכמים

15. (א) הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן – פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת-נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה.

(ב) הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע בזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת החוזה.

(ג) לענין סימן זה, סכומים שהמפר שילם לנפגע לפני הפרת החוזה הצדדים הסכימו מראש על חילוטם לטובת הנפגע, דינם כדין פיצויים מוסכמים."
(ההדגשה שלי, י.פ.)

לא בכדי הדגשתי את המילים "לתבוע במקומם".

האם רשאיות התובע ות שכנגד לתבוע באופן מצטבר גם את יתרת החוב וגם את הפיצוי המוסכם?

האם רשאיות התובע ות שכנגד לתבוע את הפיצוי המוסכם, כאשר ההסכם /כתב ההתחייבות הבלתי חוזר" ממשיך לחול והנתבעים שכנגד ממשיכים - בהסכמת התובעות שכנגד – למלא אחריו לאורך שנים (למעט 3 הפרות) ולכבד את התשלומים/והשיקים שניתנו לתובעות שכנגד המחזיקות בידיה ן עוד 20 שיקים ?

הגשת התביעה שכנגד רק ב- 13.11.2019, ארבעה חודשים לאחר הגשת התביעה של התובעות/הנתבעים שכנגד, אשר הוגשה כבר ביום 16.7.2019, וכתגובה לתביעה זו ; והעובדה שהן ממשיכות לאורך כל השנים, וגם לאחר הגשת התביעה שכנגד , לגבות את התשלומים/השיקים שנמסרו לה וללא שהם מחזירים את יתרת השיקים שברשותם ; יש ללמוד מהם על הסכמת ן להמשיך ולקיים את כתב ההתחייבות הבלתי חוזר. שאחרת, מדוע לא הוגשה על יד ן תביעה זו בעת שתי ההפרות הראשונות בחודש ינואר 2017 ולאחר מכן בחודש אפריל 2017, תוך שהן ממשיכות כל העת ועד היום . לגבות את השיקים שברשותן ? מדוע אז הן לא ביטלו את כתב ההתחייבות הבלתי חוזר ועתרו בתביעה לסעדים המבוקשים על ידן עתה?
המסקנה המתבקשת הינה , שהתובעות שכנגד מעוניינות להמשיך את קיומו של "כתב ההתחייבות הבלתי חוזר" ועל כן גם לא ביטלו כתב התחייבות בלתי חוזר זה . התנהגותן עד כה מלמדת על כך. כפועל יוצא, למעט חוב העבר, הן אינן זכאיות ל חיוב הנתבעים שכנגד בתשלום לאלתר של יתרת סכום החוב, אלא אם כן תבוצענה הפרות נוספות של אי תשלום השיקים שבחזקתה.

בע"א 628/87 יוסף חורי נגד חברת חשמל בע"מ (וערעור נגדי 640/87) פד"י מ"ו(1) 115, 119, אומר כב' הנשיא מאיר שמגר:

" סעיף 15 (ב) לחוק קובע לאמור:
"הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת חוזה" (ההדגשה שלי – מ' ש').

פרשנות ההוראה הנ"ל הינה, כי "הבחירה ניתנת (בסעיף 15(ב)) לצד הנפגע לתבוע את הפיצוי המוסכם ולהיות מוגבל בו, ללא הוכחת נזק, או לתבוע פיצויים, בלתי מוגבלים, על נזק שעליו להוכיחו" (ע"א 532/83[1], בעמ' 329; וראה: ע"א 593/79 [2] בעמ' 331; ר' סנילביץ', "פיצויים מוסכמים – השוואה בין המשפט הישראלי לדין במשפט הקונטיננטלי ": ספר אורי ידין (בורסי, בעריכת א' ברק, ט' שפריץ, תש"ן) כרך ב', בעמ' 133, 160). מקום בו נתבעו יחדיו פיצוי מוסכם ופיצוי לא מוסכם, ראו בכך בדרך כלל משום תביעות חלופיות ע"א 707/78, 713(3), בעמ' 800; ע"א 748/80, 798[4], בעמ' 322, 324; ע"א 1/84[5], בעמ' 671). עומדת על כך פרופ' ג' שלו בספרה דיני חוזים (דין, תש"ן) 599: "בניגוד למצב המשפטי שקדם לחוק התרופות, ואשר על-פיו היוו פיצויים מוסכמים תקרה או גבול עליון לפיצויי הנפגע, מקנה סעיף 15(ב) לנפגע זכות בחירה בין תביעת הפיצויים המוסכמים לבין תביעת פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 לחוק. המילה 'במקומם' בסעיף 15(ב) מעידה על כך, כי הבחירה היא בין דרכים חלופיות ולא מצטברות. על הנפגע לבחור בין פיצויים מוסכמים לבין פיצויים אחרים. לכל אחת מדרכים אלה יתרונות וחסרונות משלה. נפגע התובע פיצויים מוסכמים לפי סעיף 15 אינו צריך להוכיח נזק ואינו חייב להקטין את נזקו. אולם, הוא כפוף לסמכות ההפחתה של בית-המשפט. נפגע התובע פיצויים על הנזק שנגרם לו בפועל, לפי סעיף 10, צריך להוכיח נזק, סיבתיות וצפיות, וכן עליו להקטין את ניזקו, אולם אין הוא מוגבל בתקרת הפיצויים המוסכמים ואף אינו צריך לחשוש להפחתתם".

מציין ד' קציר בספרו תרופות בשל הפרת חווה (תמר, 1991) 1076 :

"הנפגע, המחלט את הסכומים שבידו, ייראה כמי שבחר בפיצויים מוסכמים, ואזי לא יהיה הוא זכאי לתבוע פיצויים אחרים במקומם. ואולם, כשם שאין סעיף פיצויים מוסכמים מחייב את הנפגע, כך אין הוא מחויב להסתפק בחילוט, וזכאי הוא, תוך התעלמות מן החילוט, לתבוע פיצויים עבור נזקיו הממשיים".

שאלה היא, אם פיצוי מוסכם יכול להצטבר לפיצוי לפי סעיף 10 לחוק (ראה: מאמרה הנ"ל של ד"ר סנילביץ', בעמ' 163-162; וראה לעניין הצטברות התביעה לפיצויים מוסכמים והתביעה לפיצוי בגין נזק שאינו ממוני: ע"א 498/88 [6], בעמ' 258-257). אם מדובר בפיצוי בגין ראשי נזק שונים, אין כל מניעה להצטברות כזו, שהרי לא נוצרת חפיפה בין הפיצוי המוסכם לבין הפיצוי האחר (ראה חיבורו הנ"ל של פרופ' ידין, בעמ' 134 וכן, למשל, ע"א 2489/90 [7]). "

בע"א 532/83 יהודה סיני השקעות בע"מ ואח' נגד ישראל פישל ואח' וערעור שכנגד, פד"י מ(4) בעמ' 329, אומרת כב' השופטת שושנה נתניהו :

"הבחירה ניתנת (בסעיף 15(ב)) לצד הנפגע לתבוע את הפיצוי המוסכם ולהיות מוגבל בו, ללא הוכחת נזק, או לתבוע פיצויים, בלתי מוגבלים, על נזק שעליו להוכיחו. והשווה עם הוראות סעיף 10 וסעיף 11(ב) של חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)."

בע"א 4630/04 קניונים נכסים ובנין בע"מ נגד בני יעקב נדל"ן בע"מ ואח' אומר כב' השופט אליקים רובינשטיין:

"(3)(א) כדי להסיר ספק, אזכיר, כי חופש החוזים מקנה אפשרות לשילוב בין תרופות להפרת חוזה. אין השבה מוסכמת וקיומם של פיצויים מוסכמים מוציאים בהכרח זו את זה. ניתן להעמיד את כולם תחת גג אחד, מוסכם, ובתנאי שלא תהא חפיפה בין הפיצוי המוסכם לפיצוי האחר."

בספרם "דיני חוזים – תרופות לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי" (תשס"ט) בפרק 7 פיצויים, בעמ' 521, כותבים פרופ' גבריאלה שלו וד"ר יהודה אדר:

" (2) תרופה אחרת נוסף לפיצוי המוסכם

7.346 הרשאי הנפגע לתבוע את הפיצוי המוסכם לא "במקומם" של פיצויים אחרים, כלשונו של סעיף 15(ב), אלא נוסף להם ובמצטבר אליהם או אל תרופות אחרות? בשאלה זו שותק סעיף 15.
...
7.347 מהעקרונות בדבר צירוף התרופות נגזר לענייננו כלל פשוט: כאשר לפי פירושו הנכון של החוזה נועד הפיצוי המוסכם לפצות את הנפגע על נזק שאין בתרופה הנוספת שהנפגע מבקש לעצמו כדי לפצות עליו (במישרין או בעקיפין) – הצירוף אפשרי. לעומת זאת, ככל שקיימת חפיפה בין מקורות הפיצוי, במובן זה שצירופם גורם למצב של כפל פיצוי על אותו נזק, ייאלץ הנפגע להסתפק באחד ממקורות הפיצוי. ואמנם, ברוח זו קבע בית המשפט העליון בהזדמנויות אחדות, כי ניתן לתבוע פיצויים מוסכמים לא רק כתרופה עצמאית אלא גם במצטבר לתביעת פיצויים רגילה בהוכחת נזק כל עוד מתייחסות תביעות הפיצויים לראשי נזק שונים.
...
הערת שוליים

712 ראו לדוגמה, ע"א (מחוזי-ת"א) 3098/03 סינאי נ' סופר, נבו, פסקה 8 (2005), שם ביטל בית המשפט המחוזי חיוב בפיצויים מוסכמים שהוטל על המפר נוסף על פיצויים בשל נזק שהוכח בערכאה הראשונה, מן הטעם שמתקיימת חפיפה בין מקורות הפיצוי."

ובהערת שוליים נוספת:

"708 "הבחירה ניתנת... לצד הנפגע לתבוע את הפיצוי המוסכם ולהיות מוגבל בו, ללא הוכחת נזק, או לתבוע פיצויים, בלתי מוגבלים, על נזק שעליו להוכיחו." דברי השופטת נתניהו בענין סיני השקעות, לעיל ה"ש 484, בעמ' 329. ראו בדומה ע"א 758/87 קאופמן נ' גזית, פ"ד מד(2) 60, 65 (1990); ע"א 2981/92 כהן נ' צמד ע.א. בע"מ, פ"ד נ(2) 869, 879 (1996)....."

(ראה גם מאמרו של כב' השופט יצחק עמית " פיצוי מוסכם – סוגיות והיבטים").
ומכאן לענייננו,

כאמור, בכתב התביעה שכנגד, עותרות התובעות שכנגד לשני סעדים.

תשלום מיידי של יתרת החוב אשר בכתב ההתחייבות - חוב העבר ויתרת החוב שנותר.

פיצוי מוסכם.

בפתח כתב ההתחייבות הבלתי חוזר נאמר , שמקורו של החוב הוא "בין השאר בגין אי תשלום שכ"ד, דמי ניהול, חשמל, מים חניה וכד'".

הפיצוי המוסכם שבסעיף 30.3.4 ל "הסכם השכירות", נועד להבטיח תשלום חוב זה ללא כל צורך בהוכחת נזק.

ללמדך, שהסעדים בתביעה שכנגד הם חילופיים ולא מצטברים.

כבר נאמר, שהתובעות שכנג ד לאורך כל השנים – למרות שלושת הפרות דלעיל - דבקות בקיומו של כתב ההתחייבות הבלתי חוזר.

לאורך כל השנים הן כבר גבו 44 שיקים וברשות ן עוד 20 שיקים אותן ה ן גוב ות מדי חודש ללא שביטלו את כתב ההתחייבות הבלתי חוזר ו ללא שהחזירו אף לא אחד משיקים לו.

כפועל יוצא, למעט חוב העבר, הן אינן זכאיות בחיוב הנתבעים שכנגד בתשלום לאלתר של יתרת סכום החוב, אלא אם כן תבוצענה הפרות נוספות של אי תשלום השיקים שבחזקתה.

הפיצוי המוסכם יישאר על כנו וישמש בטוחה להבטחת יתרת התשלומים – ללא צורך בהוכחת נזק.

זו העת גם לדון בשיעורו של הפיצוי הכספי ודרישת הנתבעים שכנגד שכנגד להפחיתו בשיעור ניכר.

מחד גיסא יש לכבד את רצון הצדדים לכלול בחוזה פיצויים מוסכמים ללא הוכחת נזק .

מאידך גיסא, הפיצוי המוסכם צריך שיהיה סביר ומתאים את החוזה ותנאיו ותואם את הנזק שניתן היה לראותו ולהעריכו בעת כריתת החוזה.

בע"א 4630/04 קניונים נכסים ובניין בע"מ נ' בני יעקב נדל"ן בע"מ, אומר כב' השופט אליקים רובינשטיין:

"ח. (1) המסגרת הנורמטיבית להפחתת פיצוי מוסכם שנקבע על ידי הצדדים מעוגנת בסעיף 15 לחוק החוזים (תרופות), הקובע כדלקמן:

"(א) הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להל ן – פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראות מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה".

לפרשנות הוראה זו ראו שלו, 597-593; ע"א 1/84 נתן נ' סטרוד, פ"ד מב(1) 661, 670 (המשנה לנשיא בן פורת); ע"א 5806/02 ארביב ואח' נ' קרני, פ"ד נח(5) 193, 200 (השופטת חיות). ככלל התערבות בית המשפט בפיצוי היא מצומצמת, "כל עוד קיים יחס סביר כלשהו, ולו גם דחוק, משאירים את הפיצוי המוסכם בתקפו" (ע"א 300/77 רוזנר ואח' נ' בנייני ט.ל.מ. חברה לבנין ופתוח בע"מ, פ"ד ל"ב(3) 682, 686 (השופטת – כתארה אז – בן פורת). המבחן הקבוע בסעיף זה אינו מתחשב בנק אשר נגרם בפועל, כפי שמתברר בדיעבד עקב ההפרה, כי אם בנזק שניתן היה לצפותו מראש בשעתו בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה מן הסוג שאירעה בפועל (ע"א 539/92 מטלוב (אלוף) זקן נ' דוד זיזה, פ"ד מח(4) 89, 93 (הנשיא שמגר); ע"א 126/84 יצחקי נ' שור, פ"ד ל"ח(3) 620, 626 (השופטת נתניהו)); "המבט – כהכוונת המחוקק – הוא אל המועד שבו נכרת החוזה;... אולם, שאלת הסבירות דאז נבחנת לאור ההפרה דהיום.. " (ע"א 3745/92 פסקל ואח' נ' מזרחי פ"ד מח(2) 359, 363 (הנשיא שמגר)".

בעת קביעת סוגי הנזק נשוא תניית הפיצוי המוסכם יש להתחשב "במכלול הנסיבות האופפות את כריתת החוזה ולבחון, אם לאורן ניתן היה לצפות התרחשותו של נזק מסוג מסויים כעניין אובייקטיבי" (ע"א 18/89 חשל חברה למסחר ונאמנות בע"מ נ' חיים פרידמן, פ"ד מו(5) 257, 265 (הנשיא שמגר)). דברים אלה מעוגנים כמובן בהיגיון הכלכלי ובשכל הישר. הסמכות להתערבות היא שעה שהפיצוי עומד "ללא כל יחס סביר"; (ע"א 3846/98 דהן נ' ביטון, פ"ד נד(4) 566; ראו גם ג' שלו וי' אדר, "תרופות בשל הפרת חיוב", קרית המשפט, ו' (תשס"ו), 185, 222). ואכן, לא למותר לציין, כי סמכות בית המשפט להפחית מסכום הפיצויים המוסכמים נותרה בעינה בהצעת הקודקס האזרחי (סעיף 569(א) לקודקס האזרחי חוק דיני ממונות-נוסח לעיון הציבורי (תשס"ד)). פרופ' מ' דויטש מציין (פרשנות הקודקס האזרחי חלק א' (תשס"ה), עמ' 358), כי משמעות הביטוח "כל" (במינוח "ללא כל יחס סביר") היא "שקיים חופש פעולה יפה לצדדים בקביעת הפיצוי המוסכם, והפסיקה מכבדת חופש פעולה זה".

(2) פרופ' שלו מונה בספרה (עמ' 597-594) שיקולים אחדים שיש להביאם בחשבון בבחינת השאלה היש מקום להפחתת הפיצויים:

א. הפחתה ולא ביטול – הסמכות אינה לבטל את תניית הפיצויים המוסכמים, אלא רק להפחית את הסכום הקבוע בה.

ב. גבול ההפחתה – ההפחתה תיעשה תוך שמירה על יחס סביר בין הפיצוי לבין הנזק שהיה ניתן לצפות כתוצאה מהפרת החוזה בשעת כריתתו.

ג. חומרת ההפרה – שיעור הנזק הצפוי, ושיעור הפיצוי המוסכם, בגין הפרה יסודית גדול מאשר בגין הפרה קלה.

ד. התמורה החוזית – היחס הרלבנטי הנבחן על ידי בית המשפט הוא בין הפיצוי המוסכם לבין הנזק הצפוי.

ה. שיעור ההפחתה – בין היתר, יש לבחון את סוג העסקה הנדונה, את תנאי החוזה המבטא אותה, ואת ההפרה.

ו. תנייה גורפת הקובעת פיצוי אחיד ושווה בגין כל הפרה של החוזה או בגין כל הפרה של אחת מן ההתחייבויות הכלולות בה, היא לכאורה בלתי סבירה.

ז. טיעון והוכחה – על המבקש להסתמך על תניית פיצויים מוסכמים, לטעון את שיעור דמי הנזק המוסכמים ולהסתמך על ההסכמה החוזית.

ח. יש מקום לשיערוך.

כדברי הנשיא שמגר בעניין חשל הנזכר, (עמ' 264):

"אופן הפעולה העולה מלשון סעיף 15(א) הוא דו-שלבי: בשלב הראשון על בית המשפט לקבוע, אם לקיים יחס סביר בין הפיצוי הקבוע ובין הנזק אשר היה צפוי באופן סביר בעת כריתת החוזה; רק אם קבע בית המשפט, כי יחס סביר כאמור לא נתקיים, נתונה לו הסמכות – בשלב השני – לקבוע, באיזה שיעור יש מקום להפחית את הפיצוי הקבוע בהסכם שלפניו".

בע"א 8506/13 זאבי תקשורת אחזקות בע"מ נ' בנק הפועלים, אומר כב' השופט דנציגר:

"ו. ... סבירותו של הפיצוי המוסכם: סוג החוזה ואופיו; היקפו הכלכלי; תקופת החוזה; סוג ההפרה שעליה מבקשת הוראת הפיצוי המוסכם לחול, וההשלכות הרגילות שיש להפרה כזו בחוזה מהסוג הנדון; חומרתה היחסית של ההפרה שהתרחשה ומשך הזמן שבו נמשכה; מספר ההפרות הכולל שביצע המפר; מידת היכולת לצפות מראש את סוג הנזק ואת שיעורו בהינתן הפרה מהסוג שאירע בפועל ומידת היכולת לצפות את הליך הגרימה הספציפי שהביא להתרחשות ההפרה [ראו: פרידמן וכהן בע"מ 697; שלו ואדר בעמ' 502-501].

"ז. לבסוף יש לציין כי ההפרה שבה עוסק סעיף 15(א) לחוק הינה ההפרה הקונקרטית שהתרחשה, על תוצאותיה, והשאלה שבית המשפט צריך להשיב עליה הינה אלו נזקים יכלו עקרונית הצדדים לצפות במועד כריתת החוזה כפועל יוצא של ההפרה הקונקרטית והאם הפיצויים המוסכמים משקפים יחס סביר לנזקים אלו. "יש 'להעביר' את ההפרה הקונקרטית, על תוצאותיה, בכור המבחן של הסעיף הנ"ל, דהיינו, לקבוע, אם מלכתחילה, בעת כריתת החוזה, עשוי היה המפר לראות את הפיצויים המוסכמים כמשקפים לפי קנה מידה סביר כלשהו את הנזק, העשוי להיגרם מאותה הפרה" [השופט ש' לוין בע"א 707/78 יוסף נ' קניאל, פ"ד לה(4) 796, 800 (1981) (להלן: עניין יוסף )].
ובמילים אחרות: "המבט – בהכוונת המחוקק – הוא אל המועד שבו נכרת החוזה... אולם, שאלת הסבירות דאז נבחנת לאור ההפרה דהיום, הווי אומר: איך ההפרה היסודית דהיום הייתה נבחנת לאור מהותה, מראש, בעת כריתת החוזה" [הנשיא מ' שמגר בעניין פסקל בעמ' 363; וראו גם: דברי השופט מ' חשין בעניין אהרן בעמ' 436]."

(ראה גם ע"א 4481/90 ישראל אהרון נגד ג. פרץ מ. בן גיאת חברה להנדסה ובנין בע"מ ").

בע"א 10208/16 קרסו מוטורס בע"מ נגד BETER PLACE INC אומר בית המשפט העליון מפי כב' השופט י. דנציגר :

"19. ... השאלה איננה אם הפיצוי המוסכם הוא גבוה או נמוך; סכום פיצויים גבוה, כלשעצמו, אינו מהווה עילה להתערבות (ע"א 53/86 סולל נ' צוקרמן, פ"ד מב(2) 625, 634 (1988) (להלן: עניין סולל); שלו ואדר, עמ' 506). עם זאת, תניית פיצויים מוסכמים שמנוסחת כתניה גורפת עשויה להצדיק בדיקה של בית המשפט, מעין חזקה שניתנת לסתירה, שאכן מתקיים יחס בלתי סביר, אשר מעבירה את הנטל לצד המפר לשכנע מדוע אין מקום לעשות שימוש בסמכות ההפחתה של בית המשפט [עניין נתן, עמ' 669; ענין יצחקי, עמ' 626; עניין סולל, עניין אהרן, עמ' 434; עניין זאבי, פסקה 42(ד)]. נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות מוטל על הטוען להיעדר כל יחס סביר בין הפיצוי המוסכם לבין הנזק שניתן היה לצפותו מראש כתוצאה מסתברת של ההפרה (עניין יצחקי, עמ' 626)."

(ראה גם מאמרו של כב' השופט יצחק עמית " פיצוי מוסכם – סוגיות והיבטים").

ומכאן לענייננו;

סעיף הפיצוי המוסכם ב "הסכם השכירות" - 30.3.4 - נועד להבטיח את קיומו של "הסכם שכירות" עב כרס המכיל סעיפים עיקריים רבים וסעיפי משנה רבים המשתרעים על 47 עמודים !!! בתוספת נספחים שונים ובסה"כ הסכם השכירות ונספחיו משתרעים על 81 !! עמודים.

ככזה, הוא מכיל תנאים והתחייבויות רבות אותן נטלו על עצמם השוכרים, חלקן מהותיות ויסודיות, אחרות פחות מכך.

סעיף 30.3.4 הוא סעיף כללי וגורף ולא עושה כל הבחנה בין הפרות יסודיות ו/או אחרות.

ברי שבעת שנקבע סעיף זה, העריכו ולקחו הצדדים בחשבון, את מלוא הנזק שעלול להיגרם למשכירה/התובעת שכנגד אם יפרו השוכרים/הנתבעים שכנגד את הסכם השכירות. גם אז, בהיותו סעיף כללי וגורף שלא עושה כל הבחנה בין הפרות יסודיות ו/או אחרות, הוא היה מחייב את בית המשפט לבחון את שיעורו ואם יש להפעילו על כל הפרה של סעיף מסעיפי " הסכם השכירות".

"הסכם השכירות" בוטל על ידי התובעות שכנגד .

החליף אותו "כתב ההתחייבות הבלתי חוזר" שנחתם ביום 19.1.2017.

כתב התחייבות זה סעיפיו מעטים – 12 סעיפים – והוא משתרע על 2 עמודים ועניינו, אופן ומועדי תשלום החוב של הנתבעים שכנגד עם סיום "הסכם השכירות".

סעיף 5 ל"כתב ההתחייבות בלתי חוזר" אימץ לתוכו את סעיף 30.3.4 של " הסכם השכירות" ללא שנעשה בו שינוי ו/או התאמה כלשהו ל" כתב התחייבות בלתי חוזר" קצר זה.

התרשמתי שהצדדים נהגו כך מתוך נוחות ואימוץ אוטומטי של סעיף זה ללא שהקדישו מחשבה ובדיקה אם הוא מתאים לכתב ההתחייבות הבלתי חוזר וההתחייבויות בו, השונות והאחרות מ"הסכם השכירות", וללא שביצעו בו את ההתאמות הנדרשות והמתחייבות.

+
החוב על פי "כתב ההתחייבות הבלתי חוזר" הוא 844,000 ₪.

במועד החתימה החזיקו התובעות שכנגד בידיהן שתי ערבויות בנקאיות, צמודות מדד וריבית. האחת - בסך 145,191 ₪ שעם מימושה שיעורה היה 180,131 ₪; והשנייה – בסך 49,832 ₪ ובסה"כ ערבויות בנקאיות בסך 195,023 ₪. קרי, שיעורו של החוב הבלתי מובטח בערבויות בנקאיות היה 648,977 ₪.

בנוסף לערבויות הבנקאיות, נמסרו לתובעות שכנגד עוד 65 שיקים אשר כיסו את יתרת החוב וניתן היה לפעול למימושם באמצעות הוצל"פ אם הם לא היו מכובדים (בפועל כאמור, עד לחודש דצמבר 2020 נפרעו כבר 45 שיקים ב סך 10,312 ₪ כל אחד).

בנוסף לכך, נחתמה ערבות אישית בלתי מותנית של יניב חכמוף למילוי כל התחייבויותיה של קפה מודיעין בהתאם לכתב ההתחייבות הבלתי חוזר.

המסקנה המתבקשת הנה, שאימוץ סעיף הפיצוי המוסכם - 30.3.4 - של "הסכם השכירות" ל "כתב ההתחייבות הבלתי חוזר" בסכום של 415,976 ₪ , הוא בלתי סביר לחלוטין ויש להפחיתו בשיעור ניכר.

אומנם סעיף 5 לכתב ההתחייבות והבלתי חוזר שהחיל את סעיף 30.3.4 ל "הסכם השכירות" יש לו תחולה גם על ההתחייבות ל פינוי המושכר עד ליום 20.1.2017, ואולם ביום חתימת כתב ההתחייבות הבלתי חוזר – 19.1.2017 – היה ידוע, שלאחר שביום 18.12.2016, התובעות שכנגד הודיעו לנתבעים שכנגד על ביטול "הסכם השכירות" (נספח 3 לכתב התביעה), החלו הנתבעים שכנגד בתהליך השלמת פינוי המושכר ו שלמחרת היום - 20.1.2017 - יסתיים הפינוי. על כן גם נקבע מועד הפינוי ליום המחרת 20.1.2017 ובמועד זה התבצע הפינוי .

בעדותו מספר רמי חכמוף:

"העד: ... נאלצנו לסיים את כל ההתנהלות בקניון מודיעין שהגענו כבר לסף עם הפינוי ושמנו כבר, כיסו לנו את החנות ב-8.8 (צ"ל 8.1) אפילו שעוד לא נחתם, סגרו לנו ב-8.1 סגרו לנו כבר את החנות ואת הכל רק חיכינו להתפנות, חיכינו בסך הכל במשך כל, כל, כל הטווח זמן שנחתם בהסכם זה היה בסך הכל חודש, כל, מרגע, מהמכתב שקיבלתי מפינוי מגיל עד הרגע, עד השמיני סך הכל פחות או יותר מחודש, פגישה ראשונה הלכנו לגיל לבד, ... ניגשתי לגיל אמרתי לו גיל איך אנחנו סוגרים את זה אז הוא אומר אוקי נעשה לכם ככה ונעשה ככה וזה, ואז אמרו לי אתה השתגעת? אתה הולך לעו"ד של הקניון בלי מעמד, בלי ליווי עו"ד עם מיסים כאלה גבוהים? ואז באמת פנינו לעו"ד והוא ייצג אותנו בתביעה הזו. כאילו בכל הכאוס שאנחנו היינו בו, הכל היה מוכן, הכל היה מסודר, חיכינו בסך הכל מהרגע שסגרנו, מתחילת ינואר עד ..." (עמ' 64, 65)
בפועל, אין חולק שהפינוי בוצע במועד.

התובעות שכנגד גם לא טוענות שהפינוי לא בוצע במועד.

צא ולמד, שבעת שנחתם כתב ההתחייבות הבלתי חוזר - ביום 19.1.2017 - היה ברור שהנתבעים שכנגד יפנו את המושכר למחרת היום - 20.1.2017 - ועל כן גם נקבע מועד הפינוי ליום 20.1.201 7.

ללמדך, שמועד הפינוי לא היה פקטור מרכזי, אם בכלל, בקביעת סכום הפיצוי המוסכם, הגם שבסעיף 5 הוא מוזכר " (לדוגמא – הוראות הפינוי)".

אשר על כן, ולנוכח הנאמר, סבור אני שיש להפחית את סכום הפיצוי הכספי שבסעיף 30.3.4 ולהעמידו על סך של 130,000 ₪.

כאמור, סעיף זה הוא חילופי ולא מצטבר לסעד של תשלום חוב העבר - 132,257 ₪ נכון להיום.

כבפועל יוצא, הוא אינו בר הפעלה עתה. הוא יישאר כבטוחה לתשלום יתרת מלוא החוב ללא כל צורך בהוכחת נזק ומבלי לגרוע מזכות התובעות שכנגד לתבוע את מלוא הנזק שייגרם להם מהפרה נוספת של הנתבעים שכנגד את כתב ההתחייבות הבלתי חוזר.

3. סוף דבר

א. אני מחייב את הנתבעים שכנגד – רמי חכמוף, יניב חכמוף וקפה מודיעין ח.י.בע"מ- ביחד ולחוד לשלם לתובעות שכנגד – קנית השלום השקעות בע"מ וקנית מודיעין ייזום וניהול בע"מ – את החוב שקיים עד כה בסך של 132,257 ₪ בתוספת הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן בתוספת 5% ריבית לשנה מהיום ועד התשלום בפועל.

אין עוד הצדקה לפטור את הנתבעים שכנגד מההצמדה ולחייבם רק בריבית מופחתת כפי שנהגו עמם התובעות שכנגד שכנגד עד כה.

ב. אני קובע ששיעורו של הפיצוי המוסכם יעמוד על 130,000 ₪ .

התובעות שכנגד יהיו רשאי ות לתבוע את מימושו כסעד עיקרי ללא הוכחת נזק אם יפרו הנתבעים שכנגד הפרה נוספת של "כתב ההתחייבות הבלתי חוזר" או לחילופין לתבוע את מלוא הנזק ש יגרם להם.

בתביעה זו, הפיצוי המוסכם אינו מצטבר לסעד של הדרישה לחיוב הנתבעים שכנגד בתשלום חוב העבר ואכיפ ה לאלתר של יתרת החוב. הוא חילופי לסעד זה ואינו בר מימוש בתביעה זו .

ג. אני מחייב את הנתבעים שכנגד ביחד ולחוד לשלם לתובעות שכנגד את אגרת בית המשפט כפי הסכום שנפסק בפועל, כשהוא נושא הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית על פי חוק פסיקת ריבית -3% לשנה - מיום תשלום האגרה ועד למועד תשלומו לתובעים שכנגד.

אני מחייב את הנתבעים שכנגד ביחד ולחוד לשלם לתובעות שכנגד את הוצאותיהן האחרות, לרבות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪ כשהוא נושא הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית על פי חוק פסיקת ריבית - 3% לשנה - מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ה שבט תשפ"א, 7 בפברואר 07 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.