הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 37606-06-19

מספר בקשה:20
לפני
כבוד ה שופטת מיכל עמית - אניסמן

המבקשים

  1. הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית
  2. מתימו"פ- מרכז התעשיה הישראלית למחקר ופיתוח

ע"י ב"כ עו"ד דניאל אלון ועו"ד דנה ורדיגר

3. מדינת ישראל-הועדה לאנרגיה אטומית
4. מדינת ישראל- המועצה להשכלה גבוהה
ע"י ב"כ עו"ד גל תורג'מן

5. מלם - תים בע"מ
6. מלם מערכות בע"מ
7. שרון עזרא
ע"י ב"כ עו"ד ירון שביט ועו"ד צליל אטיאס

נגד

המשיבה

קומרקס בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד פיני גלעד

החלטה

לפניי בקשות המבקשות 1-4, הן הנתבעות 1-4 בתובענה דנן, להורות על סילוק התביעה כנגדן על הסף.

רקע עובדתי
התובענה דנן הוגשה ביום 18.6.2019 ו במסגרתה טוענת המשיבה, התובעת, כי המבקשת 6, שזכתה בהליכים תחרותיים של המבקשות 1-2 והמבקשות 3-4, התקשרה עמה בהסכם "גב אל גב", לשם ביצוע הפרויקטים מושא ההליכים התחרותיים (להלן: "הפרויקטים"), הפרה כלפיה התחייבויות חוזיות ופגעה בזכויותיה הקנייניות.
ביום 22.10.2019 הגישו המבקשות 3-4 בקשה לסילוק התביעה כנגדן על הסף. ביום 1.12.2019 הודיעו המבקשות 1-2 כי הן מצטרפות לבקשת המבקשות 3-4 לסילוק התביעה על הסף. לשתי הבקשות הוגשו תשובות ותגובות.
ביום 2.12.2019 הגישו המבקשות 3-4 וכן המבקשים 5-7 בקשות לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להוצאותיהם. ביום 3.12.2019 הודיעו המבקשות 1-2 כי הן מצטרפות אף לבקשה זו.
ביום 26.5.2019 התקיים בפני דיון במסגרתו נדונו טענות הצדדים ביחס לבקשות לסילוק התביעה על הסף. בסיום הדיון, לאחר ששוקפו לצדדים הסיכויים והסיכונים בניהול ההליך, לרבות התייחסות לסיכוייהן של הבקשות לסילוק על הסף, הוצע למשיבה לשוב ולשקול את המשך ההליכים כנגד המבקשות 1-4 ובד בבד פניה להליך גישור בנוגע לטענות כנגד המבקשים 5-7.
ביום 10.6.2020 הודיעה המשיבה, כי היא סבורה כי אין מקום לסלק התביעה כנגד המבקשות 1-4 על הסף, אך מטעמים טכניים הסכימה למחיקת התביעה כנגד המבקשות 2 ו-4. עוד ציינה המשיבה כי היא מסכימה לפנות להליך גישור בעניינם של כלל המבקשים.
המבקשות 1-2 הגישו תגובתן להודעת המשיבה, במסגרתה עמדו על מתן החלטה בבקשתן לסילוק התביעה על הסף וטענו כי אין ממש בהצעת המשיבה למחוק את התביעה אך כנגד המשיבה 2, מבלי לחייבה בהוצאות והן אינן מסכימות לכך. עוד טענו המבקשות 1-2, כי ככל שלא תסולק התביעה כנגדן על הסף, יש מקום להכריע בבקשתן לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה. המבקשות 1-2 ציינו כי אינן מסכימות לפנות להליך גישור.
המבקשות 3-4 הגישו אף הן תגובתן להודעת המשיבה במסגרתה הסכימו למחיקת המבקשת 4, אך עמדו על מתן החלטה בבקשתן לסילוק התביעה על הסף וכן בבקשתן לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה. אף המבקשות 3-4 ציינו כי אינן רואות תועלת בהשתתפותן בהליך גישור ואינן מעוניינות בהליך כאמור.
גם המבקשים 5-7 הגישו תגובה להודעת המשיבה, במסגרתה הצטרפו לנטען על ידי המבקשות 1-4, וכן עמדו על מתן החלטה בבקשתם לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה.
נוכח עמדות הצדדים, משלא הגיעו הם להסכמות לעניין המשך ההליך או בדבר פנייה להליך גישור, יש מקום להכריע בבקשות המבקשות 1-4 לסילוק על הסף.

טענות הצדדים
לטענת המבקשות 3-4, "קרן פזי" היא קרן מחקר משותפת למבקשת 3 ולוועדה לתכנון ולתקצוב, שהיא ועדה של המבקשת 4. קרן פזי תומכת בשיתופי פעולה מדעיים בין חוקרים במוסדות המחקר האקדמיים לבין חוקרים במרכזי המבקשת 3 ומרכזים אחרים.
לבקשת הקרן, הוציאה המבקשת 3 הליך תחרותי להקמת מערכת לניהול תהליכים ואתר אינטרנט של קרן פזי. בהליך תחרותי זה זכתה המבקשת 6 ונערכה התקשרות בעניין בין המבקשת 3 למבקשת 6. המבקשת 4 לא הייתה שותפה להוצאת ההליך התחרותי וממילא לא התקשרה בחוזה מול המבקשת 6.
במסגרת פיתוח הפרויקט עמדו בקשר אנשי המבקשת 3 מול אנשי המבקשת 6. המבקשות 3-4 כלל לא ידעו שהמבקשת 6 הוציאה את הפרויקט למיקור חוץ של המשיבה. בהתאם להסכם בין המבקשת 3 לבין המבקשת 6, היה על המבקשת 6 לבקש אישור מראש להוצאת הפרויקט למיקור חוץ והיא מעולם לא עשתה כן.
לטענת המבקשות 3-4, רק לאחר שהתגלו בעיות בפרויקט הובא לידיעתן שגורם הפיתוח אינו המבקשת 6 אלא גורם חיצוני, ובפעם הראשונה שמעו על ההתקשרות של המבקשת 6 עם המשיבה. בהמשך החליטה המשיבה לפנות אליהן בדרישות שונות וחסרות בסיס, כגון שתשמשנה כנאמנות ותחזקנה עבורה כספים שעליהן לשלם למבקשת 6 עבור הפרויקט.
על פי הנטען בכתב התביעה, במוקד התביעה מצוי סכסוך עסקי בין המבקשת 6 למשיבה בנוגע לשירותים אותם העניקה המשיבה למבקשת 6 במסגרת הפרויקט. למשיבה טענות כנגד המבקשת 6 בנוגע לפגיעה ושלילת זכויותיה החוזיות והקנייניות הנטענות.
כאמור, בין המשיבה למבקשות 3-4 לא נחתמו הסכמים כלשהם. המבקשת 3 התקשרה עם המבקשת 6 והיא הגוף היחיד אותו הכירה בקשר לפרויקט. המבקשת 4 כלל לא הייתה צד להתקשרות זו. משכך, לא יכולות להיות למשיבה טענות חוזיות כלפי המבקשות 3-4, שעה שלא הייתה כל מערכת יחסים חוזית ביניהן.
אף טענת המשיבה כאילו המבקשות 3-4 התעשרו שלא כדין על חשבונה איננה נכונה. המבקשת 3 התקשרה כאמור עם המבקשת 6 ובהתאם להסכמות ביניהם שילמה ועתידה לשלם לה עבור הפרויקט ותוצריו.
בנוסף, טוענות המבקשות 3-4, כי בפסיקה כבר נקבע, כי מערכת היחסים שבין מזמין לקבלן ומערכת היחסים שבין קבלן לקבלן משנה הן שתי מערכות עובדתיות ומשפטיות נפרדות ואף טענה נוסח עשיית עושר ולא במשפט, אין בה כדי להקים יריבות ישירה בין קבלן המשנה למזמין.
עובדה היא, לטענת המבקשות 3-4, כי אף ב"כ המשיבה במכתביו אל המבקשות לא ראה בהן כחייבות בתשלומים החלים על המבקשת 6, אלא אך ביקש כי תחזקנה בנאמנות את הכספים המגיעים למבקשת 6 בגין הפרויקט.
בנסיבות העניין, טוענות המבקשות 3-4, אין כל יריבות בינן לבין המשיבה וכתב התביעה לא מגלה עילת תביעה כנגדן, ועל כן יש להורות על סילוק התביעה נגדן על הסף.
מנגד, טוענת המשיבה, כי סילוק התביעה על הסף הוא סעד קיצוני ומרחיק לכת, אשר יינתן במקרי קיצון בלבד, רק כאשר ברור על פני הדברים כי אין כל סיכוי כי התביעה תתקבל, אף בהנחה כי יעלה בידי התובע להוכיח את כל הנטען בתביעתו. די בכך כי קיימת אפשרות קלושה על פיה יזכה התובע בתביעתו, על סמך העובדות הנטענות בכתב התביעה, על מנת לדחות בקשה לסילוק על הסף.
בענייננו, טוענת המשיבה, הבקשה לסילוק על הסף נסמכת על טענות עובדתיות שאינן נטענות בכתב התביעה. די בכך, לטענתה, כדי לדחות הבקשה. העובדה שהגרסה העובדתית המועלית בבקשה לסילוק על הסף אינה עולה בקנה אחד עם זו הנטענת בכתב התביעה מדגישה את הצורך בבירור עובדתי, ומשכך אין מקום לסלק את התביעה על הסף.
כך, טוענת המשיבה, המבקשות 3-4 טוענות בבקשתן, כי במהלך פיתוח הפרויקט עמדו בקשר רק מול המבקשת 6 ולא ידעו על מיקור החוץ שבוצע ללא אישורן, אלא רק לאחר שהתגלו בעיות בפרויקט, אלא שהתשתית הראייתית שתוצג במהלך בירור התביעה, לרבות סיכומי ישיבות ותכתובות מול נציגי קרן פ זי, תוכיח כי נציגי קרן פזי, של המבקשות 3-4, עבדו מול נציגי המשיבה וידעו על מיקור החוץ עוד קודם לשלב הפיתוח עצמו.
עוד טוענת המשיבה, כי מלבד עילת התביעה החוזית ועילה של עשיית עושר שלא במשפט, בכתב התביעה נכללות אף עילות תביעה קנייניות ונזיקיות כלפי המבקשות 3-4. כך, נטען בכתב התביעה, כי המבקשות 3-4 שיתפו פעולה עם המבקשים 5-7 בהפרת הזכויות הקנייניות של המשיבה וכי בוצעה במחטף גניבה והעתקה אסורה של קניין רוחני מסביבות העבודה של המשיבה. כלומר, המבקשות 3-4 מפרות בעצמן את זכויות הקניין הרוחני של המשיבה והן מפעילות את המערכת שפיתחה המשיבה תוך הפרת זכויותיה הקנייניות. המבקשות 3-4 כלל לא הכחישו זאת.
בתגובה לתשובת המשיבה טוענות המבקשות 3-4, כי מהותה של התביעה כנגדן , כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף 101 לכתב התביעה, היא תביעה לסכום של 1,052,292 ₪ עבור העבודה שביצעה המשיבה במסגרת הפרויקט.
כלומר, תביעתה של המשיבה היא תביעה לתשלום שכר בגין שירותים אותם היא נתנה ו/או טרם נתנה לטענתה, למבקשת 6, במסגרת הפרויקט, הא ותו לא. אין מדובר בתביעה לתשלום עבור "רישיון" או "שימוש" בתוצרי המערכת, אין מדובר בתביעה קניינית או בכל תביעה אחרת.
לא בכדי, גם במסגרת מכתביה של המשיבה למבקשות 3-4 אשר קדמו להגשת התביעה לא נדרשו המבקשות לשלם תשלום כלשהו למשיבה. ההיפך הוא הנכון. המשיבה דרשה מהן שלא לנקוט עמדה במחלוקת בינה לבין המבקשת 6. ברי כי מי שאינו נדרש לנקוט עמדה בסכסוך כלשהו, חזקה כי אינו צד לאותו סכסוך ועל כן ברור כי התביעה לא הייתה צריכה להיות מוגשת כלפי המבקשות 3-4 מלכתחילה.
המשיבה מודה מפורשות כי לו היו נעתרות המבקשות 3-4 לדרישתה, ומחזיקות עבורה כספים בנאמנות, הן לא היו נתבעות על ידה, כפי שעולה מסעיפים 86-87 לכתב התביעה.
המבקשות 3-4 מוסיפות וטוענות, כי המשיבה לא טענה בכתב התביעה לקיומם של יחסים מיוחדים כלשהם בינה לבין המבקשות. די בכך, לטענתן, כדי לסלק אף את התביעה למתן חשבונות, שכן תנאי למתן חשבונות הוא קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בין בעלי הדין.
כאמור לעיל, המבקשות 1-2 הצטרפו לבקשה לסילוק על הסף. במסגרת הודעתן על ההצטרפות לבקשה חזרו הן על טענות המבקשות 3-4, וטענו כי בנסיבות העניין אין כל יריבות בינן לבין המשיבה.
בתשובה לטענות המבקשות 1-2, טוענת המשיבה, כי בסעיף 91 לכתב התביעה נטען שהמבקשת 1 נתנה בהתנהגותה, אף אם בשתיקה ועצימת עין, את הסכמתה לכך שהמבקשת 6 הסבה למעשה למשיבה מחובותיה ומזכויותיה לפי ההסכם מולה, קרי נוצרה מערכת יחסים ישירה בין המבקשות 1-2 למשיבה. אם תוכח טענה זו, יהיה בכך כדי להקנות למשיבה זכות לסעד מהמבקשות 1-2.
לטענת המשיבה, הטענות העובדתיות של המבקשות 1-2, שלפיהן לא קיים הסכם עמן באופן המקים יריבות בינן לבין המשיבה, אשר אינן נתמכות בתצהיר, אינן מהוות טעם מוצדק לסילוק על הסף של התובענה, אלא רק תומכות במסקנה שיש לאפשר את בירור התביעה.
עוד טוענת המשיבה, כי המבקשות 1-2 מודות בכתב ההגנה מטעמן, כי ידעו על קיומה של המשיבה ופועלה בפרויקט, אלא שלטענתן חשבו שהיא חלק מהמשיבה 6. המבקשות 1-2 אינן מכחישות כי היו שותפות מלאות לתהליך הפיתוח במשרדי המשיבה תוך קשר יומיומי רציף ומתמיד עם בעלי התפקידים השונים בה.
המשיבה מוסיפה וטוענת ביחס לטענת המבקשות 3-4 כאילו התביעה היא רק לתשלום שכר בגין שירותים, כי יש לדחות טענה זו, שכן התביעה היא תביעה למתן חשבונות וסכומים נתבעים טרם הכרעה בכך. המבקשות 1-2 מכירות בזכויות קניין של המשיבה וכך גם המבקשת 6.
בתגובה לתשובת המשיבה, טוענות המבקשות 1-2, כי הן אינן מתווכחות עם הטענות העובדתיות הנטענות בכתב התביעה, אלא מניחות לצורך העניין בלבד שהן נכונות. בבסיס הבקשה לסילוק התביעה על הסף עומדת הטענה כי על אף זאת, אין בכך כדי להקים למשיבה עילת תביעה כנגד המבקשות, שכן ברור על פני הדברים שאין לתביעה נגדן סיכוי להתקבל אפילו אם יעלה בידי המשיבה להוכיח במשפט את כל העובדות הנטענות בכתב התביעה. לטענת המבקשות 1-2, האמור נכון לגבי כל עילות התביעה המפורטות בכתב התביעה.

דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שלפיה דין הבקשות לסילוק על הסף להתקבל. ואנמק.
בהתאם להוראת תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), רשאי בית המשפט להורות על מחיקת תובענה על הסף, מקום שבו אין הכתב מראה עילה. בית המשפט יעשה שימוש בהוראה זו בהסתמך על "מבחן הכתב" - כאשר נמצא שאפילו אם יוכיח התובע את כל העובדות המהותיות שבכתב התביעה, לא יהיה ניתן להושיט לו את הסעד המבוקש על ידו [ראו למשל: רע"א 6794/18 איטח נ' קימברלי קלארק ישראל שיווק בע"מ (פורסם בנבו, 26.11. 2018); ע"א 5118/16 דיאליט בע"מ נ' Sahajanand Laser Tecnology Private Ltd (פורסם בנבו, 19.10. 2017); ע"א 154/04 יצחק נ' נוימן (פורסם בנבו, 13.2. 2005); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), עמ' 384-383 ].
סילוק תובענה על הסף בטרם נשמעו ראיות וטיעונים לגופן של העילות הנטענות, הוא אמצעי קיצוני המגביל את זכות הגישה של התובע לערכאות שהוכרה כזכות יסוד בשיטת המשפט הישראלית [ראו למשל: ע"א 9245/99‏ ויינברג נ' אריאן (פורסם בנבו, 22.4. 2004); ע"א 9413/03 אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים (פורסם בנבו, 22.6. 2008)]. לכן נקבע, כי: "פתרון ענייני של כל מחלוקת הוא לעולם עדיף" [ראו ע"א 5118/16 הנ"ל; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין (פורסם בנבו, 10.7.1986)]. השימוש בסמכות לסלק תובענה על סף יישמר למקרים יוצאי דופן, כאשר "נעלה מספק שאין סיכוי, ולו קלוש ביותר, לקבלת התביעה", בהנחה שתוכחנה העובדות המהותיות שבה [ראו ע"א 7547/99 מכבי שירותי בריאות נ' דובק בע"מ, פ"ד סה(1) 144, 175 (2011) (להלן: "עניין מכבי"); ע"א 2859/16 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בנבו, 24.1.2018)].
"הכרעה בגורל התביעה בטרם נשמעו ראיות וטיעונים לגופן של עילות התביעה מהווה אמצעי קיצוני, שיש בו כדי להגביל את נגישותם של תובעים לערכאות. לכן, יש לנקוט בו בזהירות המתחייבת, ולהפעילו רק מקום שנעלה מספק שאין סיכוי, ולו קלוש ביותר, לקבלת התביעה, אם תישמע לגופה" (ראו עניין מכבי הנ"ל ).
עוד נקבע בעניין מכבי, כי המבחן לקיומה של עילת תביעה הוא "האם התובע בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לקבל את הסעד המבוקש על ידו" [ראו גם 109/49 חברה להנדסה ולתעשיה בע"מ נ' מזרח שירות לביטוח, פ"ד ה 1585, 1591 (1951)], וכן כי תכליתו של מבחן זה היא למנוע דיוני סרק והוצאות משאבי ציבור לשווא בניהול תביעות שאין להן תכלית.
בענייננו, מעיון בכתב התביעה עולה, כי במסגרתו נתבע סעד של מתן חשבונות, קרי התבקשו מסמכים וחשבונות הנוגעים להתקשרות בין המבקשות לבין עצמן והסכומים ששולמו בקשר עם התקשרויות אלה. כמו כן, בכל הנוגע למבקשות 1-2 נתבע סעד כספי בסך כולל של 1,967,250 ₪, אשר מבוסס על היקף השעות שבוצעו בפועל על ידי המשיבה בפרויקט, מוכפל במחירי השוק של שעות העבודה ובניכוי סכומים ששולמו למשיבה על ידי המבקשים 5-7 או מי מהם. מהמבקשות 3-4 נתבע סעד כספי בסך כולל של 1,051,292 ₪ בהתבסס על אותו חישוב. לחילופין , נתבע מהמבקשות 1-4 סכום המבוסס על הרווח הצפוי למשיבה מההכנסות הצפויות בפרויקט (ראו סעיפים 100-101 לכתב התביעה).
עוד עולה מכתב התביעה, כי רובן המכריע של טענות המשיבה מופנות כלפי המבקשים 5-7, או מי מהם, וכי ההתקשרות מושא התובענה הייתה בין המשיבה למבקשים אלו. עם זאת, בסעיף 51 לכתב התביעה נטען כי המבקשים 5-7 ביצעו העתקות אסורות המפרות זכויות קניין רוחני של המשיבה בקודים ובמבנה השרתים שפיתחה, תוך שהם הופכים אף את המבקשות 1-4 למעוולות ומפר ות בעצמן את זכויות הקניין הרוחני של המשיבה.
בנוסף, נטען בכתב התביעה, כי המבקשות 1-4 שיתפו פעולה עם המבקשים 5-7 בהפרת זכויותיה החוזיות והקנייניות של המשיבה, ולכל הפחות נהנות מכוח דיני עשיית עושר שלא במשפט, שכן עבור הפרויקטים שבוצעו על ידי המשיבה ומהם הן נהנות לא קיבלה המשיבה את השווי של המוצרים שפותחו על ידה עבור המבקשות 1-4 ו/או התמורה המגיעה לה בגין שעות העבודה שבוצעו בפועל (ראו סעיף 64 לכתב התביעה).
יודגש כי המשיבה לא טענה במסגרת כתב התביעה כי קיימת התקשרות ישירה כלשהי בינה לבין מי מהמבקשות 1-4, ואף לא טענה כי בינה לבין המבקשות 1-4, או מי מהן, קמה מערכת יחסים מיוחדת.
נוכח האמור, הרי שאף אם תוכיח המשיבה את כל העובדות המהותיות שבכתב התביעה, לא תהא היא זכאית לסעד של מתן חשבונות כלפי המבקשות 1-4, שעה שהלכה היא כי על מנת לזכות בסעד של מתן חשבונות על התובע להראות כי בינו לבין הנתבע התקיימה מערכת יחסים מיוחדת וכי קמה לו זכות תביעה ביחס לכספים שבגינם הוא מבקש לקבל חשבונות [ראו למשל רע"א 3656/17 ח'ליל נ' אנטקי סנטר לריפוי בצמחים בע"מ (פורסם בנבו, 1.6.2017)].
כאמור, המשיבה כלל לא טענה במסגרת כתב התביעה כי בינה לבין המבקשות 1-4, או מי מהן, התקיימה מערכת יחסים מיוחדת, ומשכך, אף אם תוכיח את כל טענותיה, לא יעלה בידה לעמוד בתנאים שנקבעו בפסיקה לשם מתן סעד של מתן חשבונות.
אשר לסעדים הכספיים הנתבעים מהמבקשות 1-4, הרי שאלו נדרשים על בסיס שעות העבודה שביצעה המשיבה בפרויקטים השונים, כפי שעולה מסעיפים 100-101 לכתב התביעה. אלא שאין חולק כי בין המשיבה לבין המבקשות 1-4, לא נכרת כל חוזה בקשר לפרויקטים אלו. התקשרותה של המשיבה הייתה מול המבקשים 5-7.
שעה שתביעת המשיבה היא תביעה לתשלום בגין שירותים שסיפקה במסגרת הפרויקטים ושעה שאין חולק כי אין כל התקשרות ישירה בין המשיבה לבין מי מהמבקשות 1-4, הרי שאף אם תוכחנה טענות המשיבה בכתב התביעה, לא תהיה זכאית היא לסעד של תשלום עבור עבודתה מהמבקשות 1-4, שעה שלא נכרת ביניהן כל חוזה מחייב למתן שירותים.
ביחס למבקשת 1 נטען בסעיף 91 לכתב התביעה כי היא נתנה את הסכמתה לכך שהמבקשת 6 תסב למשיבה מחובותיה וזכויותיה לפי ההסכם שבין המבקשת 6 למבקשת 1, על בסיס "גב אל גב", אף אם בשתיקה ובעצימת עין. איני סבורה כי יש בטענה זו כדי להקים למשיבה זכאות לסעד מאת המבקשת 1. אף אם תתברר טענה זו כנכונה, ההתקשרות החוזית הייתה בין המבקשת 6 לבין המשיבה, מכאן שגם אם המבקשת 1 נתנה הסכמתה לכך, אין לה כל מחויבות חוזית כלפי המשיבה, ואין היא צריכה לשאת בתשלום עבור עבודה זו, שעה שבהתאם להסכמות הצדדים, המבקשת 6 היא זו שצריכה לשאת בו.
אף הטענות להתעשרות שלא כדין של המבקשות 1-4 על חשבון המשיבה אינן מגבשות לה עילת תביעה או זכאות לסעד מאת המבקשות 1-4, אף אם תוכחנה. ראשית, לא ברור על מה מבוססת טענה זו, שכן כאמור בין המבקשות 1-4 למשיבה לא הייתה כל התקשרות ישירה, והן מעולם לא התחייבו לשלם לה עבור שירותיה. משכך, הרי שאף אם הן נהנות ממוצר שאותו פיתחה המשיבה, ואף אם תוכיח המשיבה טענותיה כי לא שולמה לה מלוא תמורתה, לא המבקשות 1-4 הן שיצטרכו לשלמה. על כן , לא ניתן לטעון כי הן אלה שהתעשרו על חשבונה.
שנית, כבר נפסק, בנסיבות דומות לנסיבות העניין שלפניי, כי שתי מערכות היחסים- האחת בין המזמין לקבלן והשנייה בין הקבלן לספק או לקבלן משנה הן שתי מערכות עובדתיות ומשפטיות נפרדות, וכי אין ליצור מערכת יחסים המעמידה לספק עילת תביעה בגין התעשרות שלא במשפט נגד המזמין, מתוך הנחה כי הספק זיכה במישרין את המזמין [ראו למשל ע"א 3470/96 יעקב פריצקר ושות', חברה לבניין חיפה בע"מ נ' עופר שירותי שאיבת בטון בע"מ (פורסם בנבו, 4.5.1998)].
משכך, סבורתני כי אף אם יעלה בידי המשיבה להוכיח את כל טענותיה, לא תהיה היא זכאית לסעד מהמבקשות בגין התעשרותן הנטענת.
עוד יצוין, כי הגם שבמסגרת כתב התביעה טענה המשיבה, כי המבקשות 1-4 שותפות להפרות זכויותיה הקנייניות של המשיבה, במסגרת כתב התביעה לא נתבע כל סעד בגין הפרות נטענות אלה. אין בכתב התביעה כל דרישה לתשלום בגין רישיון או שימוש בקניינה הרוחני של התובעת. משכך, ברי כי אף אם תוכיח המשיבה את טענותיה לעניין הפגיעה בזכויותיה הקנייניות, לא תהא היא זכאית לסעד בגין פגיעה נטענת זו מאת המבקשות 1-4.
כפי שפורט לעיל, לטענת המשיבה יש לדחות את הבקשות לסילוק על הסף, שעה שעולה מהן כי בין הצדדים מחלוקת עובדתית אשר לשאלה אם המבקשות 1-4 ידעו על התקשרותה של המבקשת 6 עם המשיבה, אם לאו. לטענת המשיבה, מחלוקת עובדתית זו מדגישה את הצורך בבירור עובדתי מקיף שייעשה בעת בירור התובענה.
אין בידי לקבל טענה זו. השאלה אם המבקשות 1-4, או מי מהן, ידעו על התקשרותה של המשיבה עם המבקשת 6 אינה מעלה ואינה מורידה מהעובדה כי למבקשות אין כל מחויבות חוזית כלפי המשיבה וכי לא ניתן לטעון כי התעשרו על חשבון המשיבה, והכל כפי שפורט לעיל.
ויובהר, אף אם מי מהמבקשות ידעה על ההתקשרות שבין המשיבה למבקשים 5-7 או מי מהם, הרי שידיעה זו איננה מעלה ואיננה מורידה מהעובדה כי אין כל התקשרות חוזית ישירה בין מי מהמבקשות לבין המשיבה. במסגרת כתב התביעה אף לא נטען כי קיימת התקשרות ישירה שכזו. משכך, אף אם ההתקשרות בין המשיבה למבקשים 5-7, או מי מהם, הייתה בידיעתן של המבקשות 1-4, או מי מהן, אין בכך כדי להקים חבות כלשהי של מי מהמבקשות 1-4 כלפי המשיבה וכפועל יוצא המשיבה אינה זכאית לסעד כלשהו מהמבקשות 1-4.
כפי שהובהר לעיל, מערכת היחסים שבין המבקשות 1-4 לבין המבקשת 6, היא מערכת יחסים נפרדת ממערכת היחסים בין המבקשת 6 למשיבה, וזאת אף אם מערכת היחסים בין המבקשת 6 לבין המשיבה הייתה בידיעתן של המבקשות 1-4. משכך, כאמור, אין בידי לקבל את טענת המשיבה שלפיה נדרש בירור עובדתי בשאלה אם המבקשות 1-4, או מי מהן, ידעו על ההתקשרות עם המשיבה, ובאיזה שלב של הפרויקטים השונים.
העובדה כי במסגרת מכתביה של המשיבה אל מי המבקשות בטרם הוגשה התביעה לא נדרש מהן כל תשלום, אלא כל שנדרש מהן הוא לא לנקוט עמדה במחלקות בין המשיבה למבקשת 6, כמו גם העובדה כי במסגרת סעיפים 86-87 לכתב התביעה ציינה המשיבה מפורשות כי לו היו המבקשות 3-4 נענות לדרישתה להחזיק כספים עבורה בנאמנות לא היו מצורפות לתביעה, אך מחזקות את מסקנתי, שלפיה אין למשיבה עילת תביעה כנגד המבקשות 1-4 .
סוף דבר
נוכח האמור לעיל, סבורתני כי נסיבות העניין עולות כדי נסיבות שבהן יש להיעתר לסעד של סילוק התביעה על הסף.
משכך, ובהתאם להוראות תקנה 100 לתקנות אני מורה על מחיקת התביעה כנגד המבקשות 1-4, בהיעדר עילה.
המשיבה תישא בהוצאות המבקשות 1-2 בסך 5,000 ₪, ובהוצאות המבקשות 3-4 בסך 5,000 ₪.
שעה שהמבקשים 5-7 עומדים על בקשתם לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להוצאותיהם, ובהמשך לקבוע בהחלטה מיום 17.12.2019, המשיבה תגיש תשובה לבקשת המבקשים 5-7 לחיוב בהפקדת ערובה תוך 20 יום מהיום.
כמו כן, שעה שבמסגרת הדיון מיום 26.5.2020 הביעו המבקשים 5-7 נכונותם ליישוב הסכסוך, שעה שהמשיבה הודיעה במסגרת הודעתה מיום 10.6.2020 כי היא נכונה לפנות להליך גישור הכולל את כל הצדדים לתובענה, ובהמשך לקבוע בהחלטתי זו, יודיעו הצדדים אם הם מסכימים להפנות את בירור התביעה כנגד המבקשים 5-7 להליך גישור, זאת תוך 10 יום מהיום.

תזכורת פנימית ליום 6.7.2020.

המזכירות תדוור העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ב' תמוז תש"פ, 24 יוני 2020, בהעדר הצדדים.