הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 37230-11-19

מספר בקשה:1
לפני
כב' השופט ישעיהו שנלר, סג"נ

המבקשת
רומי שרה
ע"י ב"כ עו"ד יצחק בורובסקי

נגד

המשיבה
שושנה קרוסט
ע"י ב"כ עו"ד ישראל שמעוני

החלטה

1. בקשה מיום 17.11.2019 למנוע ביצע רישום הדירה העליונה והזכויות בגג בבית ברח' השחר 3 חולון גוש 6020 חלקה 454 (להלן: הנכס), שלא רשום כבית משותף, עד למתן פסק דין בתיק זה.
בכתב התביעה בתיק דנן בית המשפט התבקש לקבוע כי ההסכם על פי סעיף 79א ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: החוק) ופסק הדין מיום 13.1.2019 בעמ"ש 29777-10-18 אשר אישר את ההסכם, דינם להתבטל.

2. בבקשה נטען, בין השאר, כי מאזן הנוחות נוטה לחלוטין לכבודם של הוריה המנוחים של המבקשת (להלן: המנוחים) וכיבוד רצונם וכי בולט לעין כי קביעת בית המשפט ניתנה בחריגה מסמכות ובאבסורד הן מבחינת הדין, הן מבחינת המוסר והן מבחינת ממצאי בית המשפט קמא, שבית המשפט לערעור התעלם מהם.
נטען כי למשיבה יש היכן לגור וכי יש לה נכסים רבים ולעומת זאת המבקשת היא אישה מבוגרת, חולת סרטן, ניצולת שואה עם 50% נכות פסיכיאטרית ברשות לזכויות ניצולי השואה.
כן נטען כי למבקשת יש בת גרושה שבקושי מתקיימת, כי אחד מנכדיה משרת בטייסת כמכונאי מסוקים וכי נכדיה של המבקשת זכאים לקבל באמצעות סבתם סיוע מהסבים שהותירו לה.
עוד נטען כי אם יתנהל המשפט דכאן והמשיבה תירשם כבעלים, יהיה זה ביזיון למנוחים, למערכת המשפט והצדק, ויהיה זה פרס למי שלא סייעה לבעלה המנוח בחיים וכי לא ניתן יהיה לעכב את מכירת הנכס על ידה והמבקשת תיוותר מול שוקת שבורה.
לחלופין, המבקשת ציינה כי אין לה התנגדות שהמשיבה תשלם את הסך של 675,0 00 ₪ וההנחלה תבוצע (אשר פורט הובא בהתאם למקור).

3. בתשובת המשיבה נטען, בין היתר, כי המבקשת לא נחלה מעולם כל זכויות בנכס, אלא הוריה המנוחים של המבקשת הורישו את הנכס באופן בלעדי ובלתי מותנה לניסן קרוסט ז"ל (להלן: המנוח), אחיה, וזכויות המבקשת היו לקבלת כספים בלבד אשר שוויים נגזר משווי הנכס.
כן נטען כי לשון הצוואות מלמדת כי המנוח ירש את הזכויות והיה זכאי לרשמן על שמו לאלתר, בעוד שהתשלום לאחותו נקבע למועד נדחה ולכן הוריה של המבקשת כלל לא התלו את העברת הזכויות בנכס למנוח בביצוע התשלום האמור למבקשת.
עוד נטען כי בית המשפט קמא לא פסק למבקשת כל זכויות בנכס ולא התלה את רישום הזכויות בנכס על שם המשיבה כיורשת המנוח בשום צורה ואופן וכך גם במסגרת ההסכמה אליה הגיעו הצדדים להסמיך את בית המשפט לפסוק לפי סעיף 79א לחוק, לא באה כל טענה מצד המבקשת כי עומדת לה זכות לכאורה בנכס, אלא כל המחלוקת נגעה לחבות המשיבה ובשווי 60% מהנכס.
יתר על כן, נטען כי אפילו בתובענה שהגישה המבקשת כעת בתיק דנן אין היא תובעת אלא להשיב על כנו את פסק דינו של בית המשפט קמא ולחייב את המשיבה לשלם לה את היתרה בגין 60% האמורים לפי הערך שקבע בית המשפט קמא.
בהתאם, נטען כי באשר אין ומעולם לא הייתה למבקשת כל זכות בנכס, לא עומדת לה כל זכות להתנגד לרישום הנכס על שם המשיבה בהתאם לצווי קיום הצוואה והירושה אשר ניתנו כדין.
באשר לאפשרות לאסור על דיספוזיציה בנכס, נטען כי למבקשת אין תביעות לזכויות בנכס, כי אין בעשיית דיספוזיציות בנכס לכשעצמו לפגוע במישרין בזכויותיה, כי המבקשת אינה טוענת כי רישום הנכס על שם המשיבה או איסור דיספוזיציות יעמיד אותה בפני שוקת שבורה או יקשה עליה להיפרע מהמשיבה אם וככל שבסופו של יום תתקבל התביעה הכספית. יתר על כן, נטען על ידי המבקשת כי למשיבה נכסים רבים.
כן נטען כי בחינת התנהלות המשיבה מלמדת כי היא מקיימת בדבקנות את החיובים הכספיים שהוטלו עליה על ידי בית המשפט במסגרת הסכסוכים עם המבקשת, כי עובדת קבלת כ-719,962 ₪ על ידי המבקשת מהמשיבה יש בה ללמד כי אין עסקינן במי שסובלת ממחסור כספי, וכי כל טענתה של המבקשת לגבי הנזק שייגרם הוא פגיעה בכבודם של המורישים המנוחים.
עוד נטען כי בעשרות השנים ממועד פטירת המנוחים עמד הנכס שומם, מצבו התדרדר וכי כזכאית לו מכוח הירושה כדין אין לסכור את זכות היסוד שלה לקניין המזכה אותה לפעול בו, בין מתוך תחזוקתו, בין מתוך הסדרת זכויותיה כחוק ובין מתוך עשיית דיספוזיציה בו.
באשר לסיכויי ביטול פסק הדין נט ען כי באופן לא שכיח מצויה בידינו החלטתו של בית המשפט העליון אשר במסגרת בע"מ 3158/19 בחן את מלאכת בית המשפט בעניין דנן ודחה את בקשת רשות הערעור על הסף, תוך שמצא את מלאכת בית המשפט ללא רבב, לא מצא כל חוסר סבירות בערכים הכספים שפסק בית המשפט ומצא להותירו על כנו.
כן נטען כי גם בחינת הטענות של המבקשת ברמה הלכאורית מלמדת כי עסקינן בתובענה עם טענות מופרכות אשר סיכויי קבלתה מזעריים ואשר על כן אין בה להצדיק מתן צו מניעה זמני כמבוקש.
כמו כן, פורטו ההליכים בין הצדדים על ידי המשיבה ונטען כי המבקשת מנצלת לרעה הליכי בית המשפט ולכן מן הראוי שבית המשפט ידחה את הבקשה ולו מטעמים של צדק ובגין העדר ניקיון כפיים.

4. המבקשת בתשובתה טענה, בין היתר, כי צווי קיום צוואה של המנוחים מתנים קבלת הזכות בנכס בתשלום למבקשת של 60% משווי הזכויות בנכס וכי המנוח הבין כי מדובר בהא בהא תליא ולכן לא רשם את הזכויות בבניין כולו, כל עוד ולא שילם לאחותו, המבקשת, את הסכום לו היא זכאית.
כן נטען כי משבפני בית המשפט שני צווי קיום צוואות המנוחים שמחייבים את המנוח לשלם למבקשת 60% משווי הזכויות בנכס, בית המשפט אינו רשאי שלא לכבד זאת וכי כיבוד רצון המצווים הוא ערך עליון שסעיף 79א לחוק אינו מהווה בסיס לניגוח רצונם.
נטען כי הנכס היחידי ממנו תוכל להיפרע המבקשת על המגיע לה על פי צוואת הוריה הוא הנכס וכי רישומו של הנכס על שם המשיבה מסכל מראש כל דרך פירעון החוב האמיתי שהיה בשנת 2016 על סך 1,000,000 ₪ .
כן נטען כי בית המשפט נפל קורבן למלכודת הונאה ועמו גם המבקשת וכי אין ספק שחובו של המנוח למבקשת מכח צווי קיום צוואות המנוחים לא נתבטל והיה בשנת 2016 על סך 1,000,000 ₪ על פי הודאת אשתו שיורשת אותו, מכח צו ירושתו , בבית הדין הרבני וזאת בין כותלי בית המשפט.
עוד נטען כי צו המניעה המבוקש הוא מנדטורי בהתאם לסעיף 107(א) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, ולכן על בית המשפט לא רק שלא להתיר דיספוזיציה, אלא לעכב על פי דין ולא על פי כלל הסעד הזמני הרגיל את רישומה של המשיבה כבעלים כל עוד לא סילקה החוב שטמוע (כך במקור) גם מכח צו ירושתו של בעלה המנוח ועדותה.
כך גם נטען כי אין הליך של סעיף 79א על פסקי דין חפצא של צווי קיום צוואות וצווי ירושה כשם שלענייני מיסים (שומות) אין מעשה בי-דין מכח הכרעה או סעיף 79א אלא זוהי תקנת הציבור.
כן נטען כי דחיית הערעור על ידי בית המשפט העליון אינה מחסום בהתחשב בתכליתו של סעיף 79א שהיא להקטין את העומס מבתי המשפט וזאת בהתחשב באפשרות לבטל פסק דין, גם חלוט, כאשר מושתת הוא על תרמית .
יתרה מכך, נטען כי המבקשת הייתה מסורה למנוח עת שנתנה לו את שארית כספה האחרון, בשל היותו חסר פרוטה , כי המשיבה העידה בתצהירה ובבית המשפט קמא עדות שקר, וכי ב"כ המשיבה שמעו את המשיבה מעידה בין כותלי בית המשפט כי היא "הפלילה את עצמה", כאשר הוקלטה מודה כי המנוח הורה לה בשנת 2016 לשלם למבקשת 1,000,000 ₪ .

5. דין הבקשה להידחות מהטעמים שיפורטו להלן.

6. למעשה, במסגרת התובענה עתרה המבקש ת כי בית המשפט יורה על ביטול ה הסכם ופסק הדין אשר אישר אותו, כך שבפועל יקוים פסק הדין של בית המשפט קמא וכתוצאה מכך ת חוייב המשיבה בתשלום 60% משווי הזכויות בנכס. מכך נובע כי אפילו תתקבל תביעתה של המבקשת – ואיני מביע עמדה בקשר לכך – כל שתקבל הוא סעד כספי. גם הסעד העיקרי שהתבקש על ידה בהליך קמא עניינו בקבלת תמורה כספית בעבור הנכס.
בהתאם, אין ומעולם לא הייתה למבקשת כל זכות בנכס, ולכן לא עומדת לה כל זכות להתנגד לרישום הנכס על שם המשיבה או לעתור לאיסור דיספוזיציה בו .

7. באשר למאזן הנוחות, בהתחשב בסעד הכספי אשר התבקש על ידי המבקשת בתובענה כמפורט לעיל, על בית המשפט לבחון את יכולת המשיב ה להחזיר את המצב לקדמותו, במידה ו תתקבל התובענה.
הנטל להוכחת העדר יכולת כלכלית מצד המשיבה מוטל על כתפיי המבקש ת, ואין די בהעלאת טענות הקשורות במצבה הכלכלי של המשיב ה, אלא על המבקשת להצביע על אותן עובדות אשר מהן עולה היעדר יכולת ה של המשיב ה, ועליה לתמוך עובדות אלה בתשתית ראייתית מספקת, ולרוב, באמצעות תצהיר .
במקרה דנן לא הצליחה המבקשת לעמוד ברף זה. אין די בטענות המבקשת כדי לבסס תשתית ראייתית נדרשת בבקש ה לצו מניעה זמני. המבקשת לא הציב ה תשתית ראייתית ראויה להעדר יכולת להיפרע מהמשיבה במקרה ו התובענה תתקבל, אלא להיפך, המבקשת טענה בבקשה בסעיף 18 כי " למשיבה יש היכן לגור, יש לה נכסים רבים".

8. משבאים אנו להידרש לסיכויי ההסכם ופסק הדין להתבטל, די לציין כי אין בהם להטות את הכף. זאת במיוחד מעת שעסקינן בפסק דין לפי 79א, כאשר בית משפט עמד לא אחת על כך שגבולות ההתערבות בפסק דין הניתן על דרך הפשרה הם מצומצמים ביותר. התערבות זו שמורה לאותם מקרים נדירים ויוצאי דופן, בהם פסק הדין שניתן חורג באופן קיצוני מגבולות הסבירות – במסקנותיו או בסכומים שנפסקו בו (ע"א 8560/17 אדרי אל ישראל קרקעות בע"מ נ' אפיקי נדל"ן בצפון בע"מ (29.1.2019) .
כך גם יש להתחשב בהחלטת בית המשפט העליון בבע"מ 3158/19 אשר במסגרתה בחן בית המשפט את פסק הדין מושא הבקשה בפניו, וכאמור לא מצא כל סיבה להתערב.

9.        לאור כל האמור, הבקשה נדחית.
המבקשת תשלם למשיבה שכ"ט בסך 7,500 ₪ בגין בקשה זו.

10.        המזכירות תמציא העתק מההחלטה לב"כ הצדדים.
 
ניתנה היום, ה' טבת תש"פ, 02 ינואר 2020.