הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 36771-12-18

מספר בקשה:14
לפני
כבוד ה שופט הבכיר אליהו בכר

תובע
פלוני
ע"י ב"כ עו"ד אילת שלו

נגד

נתבעת

צד ג'

צד ד'
עירית תל-אביב-יפו
ע"י ב"כ עו"ד לאה רז-שפלר

נגד

אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יצחק קסטרו

נגד

  1. אלדד ספיבק - חברה להנדסה בע"מ
  2. שחר ברקאי יועץ בטיחות

החלטה

עניינה של הבקשה שלפני בדרישה להגבלת פעולותיהם של חוקרים פרטיים בתביעה לנזקי גוף , פעולות שנועדו להשיג מידע הנדרש לצרכי ההגנה. בבקשה התובע ביקש להגביל את החוקרים מטעם הנתבעת והצדדים הנוספים מל בלוש אחר הוריו, מהטעם כי בילוש כזה יגרום להוריו נזקים בריאותיים חמורים עד כדי חשש לחיי הם.
רקע
ביום 17.12.2018 הגיש התובע תביעת פיצויים בגין נזקי גוף . על פי התביעה, ביום 13.4.2016 הוא נפגע בתאונה כאשר רכב בקורקינט חשמלי ברחוב החשמונאים בתל אביב, נתקל במפגע, איבד שליטה וניזוק בכל חלקי גופו . לטענת התובע הכביש היה משובש ובלתי בטיחותי, מלא סדקים ומהמורות, והאחריות לקיומו של המפגע רובצת לפתחה של הנתבעת, עיריית תל אביב. התובע טען שנגרמו לו נזקים ובכלל זה נכות אורתופדית, נכות נוירולוגית ונכות פסיכיאטרית; העירייה כפרה בכל טענות התביעה וכן הגישה הודעת צד ג' נגד החברה שנטען ששימשה כקבלן בפרויקט הבניה לשדרוג הרחוב במקום ובמועד בו אירעה התאונה; צד ג' כפרה אף היא בכל הטענות והגישה הודעת צד ד' נגד חברת הפיקוח של הפרויקט ונגד יועץ הבטיחות של הפרויקט, שטרם הגישו כתבי הגנה.
הבקשה דנן
התובע הגיש בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, ולפיו בית המשפט התבקש לאסור על החוקרים מטעם המשיבים, כדלקמן: (א) "להטריד את הוריו המבוגרים של התובע, בכל דרך ובכל מקום"; (ב) לבלוש אחר הוריו המבוגרים של התובע, לארוב להם, להתחקות אחר תנועותיהם או מעשיהם, או לפגוע בפרטיותם בכל דרך אחרת"; (ג) "ליצור עם הוריו המבוגרים של התובע כל קשר בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר".
עפ"י הנטען, לאחר הגשת התובענה פנו חוקרים מטע ם המשיבים להוריו המבוגרים של התובע והחלו להטרידם, לרבות באמצעות שיחות טלפוניות בשעות לילה מאוחרות והגעה לביתם במוצאי שבת בשעת ערב מאוחרת. נטען, כי הורי התובע ה ינם אנשים מבוגרים וחולים –כך, אימו ילידת 1954 עברה אירוע מוחי בשנת 2016 ומאז הינה סובלת מירידה קוגנטיבית, כמו גם מדמנציה, בלבול וחרדה, ו היא לאחר מספר ניסיונות אבדניים ואשפוזים. נטען , שהחוקרים מטרידים אותה וגורמים לה לסערת רגשות מסוכנת, העלולה להביא אותה למצב מסכן חיים; אביו של התובע יליד 1952 סובל מיתר לחץ דם ועבר מספר אשפוזים בשנים האחרונות עקב ניתוח בקרוטיס וניתוח ל איחוי קרע ברשתית העין. נטען שהטרדות החוקרים גרמו לאימו למצוקה ועלולות להביא גם את אביו למצב מסכן חיים. נטען כי ב"כ התובע פנתה בעניין זה לב"כ הע ירייה ולמשיבים כולם אולם ההטרדות לא פסקו ולכן הוגשה הבקשה. עוד נטען, כי התובע אינו מתגורר עם הוריו ולפי כך לא ברור במה חקירת ההורים תסייע למשיבים בהגנתם. לבקשה צורף תצהיר התובע המעיד על מצבם הרפואי והרגשי של הוריו והשפעת פעולות החוקרים עליהם, וכן תיעוד רפואי בעניינה של אימו של התובע משנת 2016 לפיו היא עברה אשפוז לאחר ניסיון אובדני.
בתגובה לבקשה טענה העירייה כי עליה להתמודד עם טענות התביעה שלא נבדקו בזמן אמת כיוון שהתביעה הוגשה למעלה משנתיים וחצי לאחר האירוע הנטען, העירייה מצויה בעמדה נחותה ונדרשת חקירת נסיבות האירוע וגביית ראיות ככל שישנן, על מנת לאפשר לה להתמודד עם הנטען נגדה ולהתגונן כראוי בבית המשפט. העירייה טענה שהפעילה משרד חקירות פרטי מוסמך, שביצע עבודתו בצורה מקצועית ובהתאם לדין. נטען, שלעירייה יש זכות להפעיל את כל האמצעים הכש רים העומדים לרשותה כדי להגיע לחקר האמת, וכי ברי שהפעלת חקירה עלולה לפגוע במידה מסוימת בפרטיות, אך באיזון האינטרסים בין חקר האמת לפגיעה בפרטיות, לא היה בחקירת ההורים כדי להוות "הטרדה מאיימת" או פגיעה בלתי מידתית או בלתי סבירה, ועומדות לה ההגנות בסעיפים 18(ב) ו-18(ד) לחוק הגנת הפרטיות. עוד נטען כי הורי התובע אינם קשישים, כי לא צורף תצהיר ההורים וכי המסמכים שצירף התובע להוכחת מצבה הבריאותי של אימו הם משנת 2016 – אינם עדכניים ואינם רלוונטיים לביסוס טענותיו. גם לגופו של עניין אין בטענה שאימו של התובע סובלת מירידה קוגנ יטיבית כדי להורות לנתבעת שלא לחקור אותה בהסכמה וכדין, ואשר לאביו של התובע הוא אינו סובל ממחלה מתועדת. נטען , כי אין בבקשה טענה כי החקירה נעשתה שלא כחוק או שלא הייתה עניינית, ולפיכך דין הבקשה להידחות.
צד ד'2, יועץ הבטיחות, הגיש תגובה בה נטען שאין לו נגיעה לחוקרים האמורים בבקשה וכי הוא משאיר את העניין לשיקול דעת בית המשפט. צד ג' וצד ד' 1 לא הגיבו לבקשה.
בתשובה לתגובה טען התובע כי אין טענה שהחוקרים פעלו שלא במסגרת עיסוקם כדין או שלא בתום לב, אלא שבהתחשב במצב המיוחד של אימו, הסובלת מירידה קוגניטיבית לאחר שבץ מוחי ובעברה ניסיונות אובדניים, החקירה מהווה פגיעה בלתי מידתית ובלתי סבירה שכן השיחות והביקורים מטעם החוקרים יוצרים אצלה סערת רגשות ומסכנים את חייה. התובע צירף לתשובה תצהיר מטעם אביו וכן תיעוד רפואי של אימו מחודש מרץ 2020 לפיו רופאת המשפחה מציינת שיש "אי שקט התנהגותי לעומת תמיד", תיעוד מינואר 2019 ובו בסיבת הפנייה רופאת המשפחה מציינת בין היתר "היתה אצל פרופ ניר גלעדי בייעוץ פרטי – מתרשם מפגיעה קוגניטיבית בזיכרון לטווח קצר ... החמרה הדרגתית בפגיעה הקוגניטיבית. עם ניסיונות אובדניים בעבר ואחד לאחרונה", מסמכי אשפוז מבי"ח מאיר לאחר ניסיון אובדני מאוקטובר 2018, הערכה קוגניטיבית מינואר 2018 לפיה, בין היתר "יכולות קוגניטיביות גבוהות יותר לקויות באופן משמעותי ... נמצא ליקוי חמור בזיכרון התפקודי ... וקשיים משמעותיים בהתמצאות..." , ביקור אצל נוירולוג ממרץ 2017 בעקבות תלונות על החמרה בתפקוד קוגניטיבי ובעיות קשב וריכוז, ביקור אצל רופאת משפחה ממרץ 2016 ובה "רושם של ירידה קוגניטיבית" וביקור אצל נוירולוגית מאוגוסט 2017 ובה "בבדיקה -ירידה קוגניטיבית קלה ללא סימני צד". אשר לאביו של התובע נטען שהוא מושפע חמורות מסערת הרגשות שנגרמה לאישתו והוא סועד ומטפל בה, ובהתחשב במצבו הרפואי הלבבי (יתר לחץ דם וניתוח קרוטיס) יש חשש להתקף לב עקב הסיטו אציה המלחיצה הנובעת משאלות החוקרים. אשר להצדקה לחקירה נטען כי הורי התובע לא היו עדים לתאונ ה ולא ברור במה תועיל חקירתם לנתבעת.
יצוין כבר כעת כי יש פגם בהוספת תצהירו של האב והמסמכים הנוספים רק בתשובה לתגובה, אולם למרות הפגם, אתייחס למסמכים לגופם.
דיון והכרעה
הבקשה הוגשה כבקשה ל"מתן צו למניעת הטרדה מאיימת" והסעדים המבוקשים בה תואמים לאיסורים הקבועים בסעיף 5(א) לחוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב – 2001. עם זאת, התובע לא הפנה מפורשות לחוק זה ונמנע מלהתייחס לגופן של הוראות החוק ובכלל זה לסמכות בית המשפט (ר' ההגדרה בסעיף 3 לחוק מניעת הטרדה מאיימת) ולהגנה לה טוענת הנתבעת מכוח חוק הגנת הפרטיות (ר' סעיף 4(ג) לחוק מניעת הטרדה מאיימת).
על פניו נדמה כי ככל שברצון התובע לקבל סעד של צו מניעת הטרדה מאיימת, ההליך דנן אינו ההליך המתאים. על פי ה פסיקה בה נדונו צווים למניעת הטרדה מאיימת בהתייחס לחוקרים פרטיים שהופעלו על ידי צד להליך –ההליך העיקרי נוהל בערכאה אחת, וההליך למניעת הטרדה מאיימת נוהל בערכאה אחרת ר' ה"ט (שלום ת"א) 17913-02-18 חבר נ' הופשטטר (1.3.2018) – שם הוצא בהסכמה צו שימנע הפעלת חוקרים פרטיים לנוכח טענת המשיב כי לא הפעיל חוקרים פרטיים כלפי המבקש. כן ר' ה"ט (שלום חי') 20377-08-12 חן נ' שרף (20. 9.2012) – שם נדחתה בקשה לצו ונפסק כי הפעלת חוקרים פרטיים כלפי צד להליך בוררות היא פעולה לגיטימית ובלעדיה עלולה להשלל זכות המשיבים להעלות טענות ולנסות ולהוכיח צדקת דרכם; להחלטה הדוחה מטעמים של חוסר סמכות עניינית בקשה למתן צו למניעת מעקב לרבות באמצעות חוקרים פרטיים על רקע סכסוך קיבוצי, כשהמבקש הוא יו"ר ועד העובדים והמשיבה היא המעסיקה, ר' סע"ש (אזורי ת"א) 46638-08-15 אלישע יאיר - חברת קל אוטו בע"מ (25. 8.2015).
כך גם, על פניו ספק אם ראוי שהתובע יגיש בקשה "בשם הוריו ", והיה עליהם להגיש בקשה עצמאית מטעמם.
בנסיבות, בהעדר טענות אחרות מטעם הצדדים, ומעת שהנתבעת לא העלתה כל טענה בנוגע לסמכות בית המשפט, לא מצאתי מקום לטעת מסמרות בסוגיה. מכל מקום גם אם אדון בבקשה על פי הסמכות הנתונה לי כשופט בקדם משפט כפי הקבוע בתקנה 143 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: " תקנות סד"א"), לא מצאתי מקום להיעתר לה.
למיטב ידיעתי, טרם נדונה בפסיקה סוגיה שעניינה הגבלת חוקרים פרטיים מלחקור/לבלוש אחר הוריו של תובע בתביעת נזקי גוף של בנם, ו הצדדים גם לא הפנו לכל פסיקה שכזו בטיעוניהם. לדידי, בהינתן שמטרת החקירה היא איסוף ראיות לצורך ניהול הגנת הנתבעת וחקר האמת, בחינת הבקשה צריכה להתנהל באופן דומה לבקשות הנוגעות לגילוי ועיון במסמכים בהליך אזרחי.
כידוע, נקודת המוצא היא משחק בקלפים פתוחים. הכלל הוא ערך גילוי האמת ועקרון הגילוי והחשיפה של חומרים רל וונטיים על מנת לאפשר לצד להליך לאסוף את מלוא הראיות ולתמוך בהן את טענותיו. עם זאת, הזכות לגילוי ועיון אינה זכות מוחלטת, היא עשויה לסגת מפני זכויות מוגנות אחרות, כגון חיסיון מפני פגיעה בפרטיות או ערך מוגן אחר, והדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט (ר' מבין רבים רע"א 7586/15 בן צבי נ' אלשיך (24. 1.2016)).
כאשר בית המשפט נאלץ להכריע בשאלות הנוגעות לגילוי ועיון, הוא מפעיל נוסחת איזון מסוג "מקבילית הכוחות" בין מידת הרלוונטיות של הראיה המבוקשת ובין מידת הפגיעה וההכבדה שתגרום חשיפתה. לא אחת נדרש בית המשפט לאיזון בין התועלת של שימוש בכלי לצורך גילוי האמת ובין הנזק שאותו שימוש עשוי לגרום, ובית המשפט רשאי למנוע שימוש בכלים שעשויים לסייע בחקר האמת, מקום בו הנזק גדול מהתועלת. כך לדוגמה במקרה אחד נדחתה בקשה להקלטה של בדיקת התובע-הנפגע על יד מומחה רפואי מטעם הנת' ( רע"א 2948/10 גליצנשטיין נ' מדינת ישראל ( 1.2.2012)), במקרה אחר נדחתה בקשה למינוי מומחה לזיהוי קולו של אחד העדים (רע"א 3110/18 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית (14. 5.2018)), ובמקרה נוסף נדחתה בקשה להציג למומחה מטעם ההגנה רישומים פנימיים של מטפלת הנפגעת (בג"ץ 1347/18 פלונית נ' בית הדין הארצי לעבודה (23.7.2019) (להלן: "עניין פלונית").
כעולה מעניין פלונית, בין השיקולים שנבחנים במסגרת "נוסחת האיזון" הם עוצמת הרלוונטיות של הראיה הנדונה (האם היא בשולי התובענה או שמדובר בראיה המצויה בליבת המחלוקת); חיוניות הראיה עבור בעל הדין, האפשרות להשיג ראיות חלופיות, זהות בעל הדין המבקש למנוע את הצגת הראיה (ככל שמדובר בתובע " נקודת הפתיחה – אך לא נקודת הסיום – במסגרת איזון האינטרסים, קרובה יותר לאינטרס של גילוי האמת מאשר לחיסיון" ( שם, בפס' 11 לחוות דעתו של כב' השופט עמית ), והשוו לעיקרון "תבעת – גילית" (שם, בפס' 2 לחוות דעתו של כב' השופט שטיין ); האם מדובר בפגיעה בצד ג' שאינו קשור לתביעה (לדוגמה בעניין פלונית דובר בפרטיות המטפלת שכן התבקש לחשוף רשומות אישיות; כן ראוי לבחון את סוג ומידת הפגיעה הנטענת, והאפשרות לצמצם את הפגיעה (לדוגמה על ידי גילוי חלקים מסוימים).
מן הכלל אל הפרט
יוזכר שאין מחלוקת כי החקירה מבוצעת בהתאם לדין, והבקשה נסבה על הטענה כי יש למנוע את החקירה לאור החשש מפגיעה בבריאות הורי התובע, עד כדי סכנת חיים. כעקרון מקובלת עלי העמדה, לפיה יש נסיבות בהן ניתן יהיה להגביל את פעולות החקירה מטעמו של נתבע, כאשר הנזק שעלול להיגרם מהחקירה גדול מהתועלת העשויה לצמוח ממנה – ובכלל זה מקום בו צפויה סכנה לבריאות או לחיים של הנחקר . עם זאת, במקרה דנן לא הוכח די הצורך ש"מקבילית הכוחות" נוטה לכיוון התובע.
אשר לתועלת הצפויה מהחקירה ואיסוף הראיות – לטענת העירייה החקירה נדרשת לצורך "חקירת נסיבות האירוע נשוא כתב התביעה". אין ספק כי לכאורה מדובר בעובדות הנמצאות בליבת המחלוקת בין הצדדים והן חיוניות להגנת העירייה. כך גם בהינתן שהתביעה הוגשה למעלה משנתיים וחצי לאחר האירוע, האפשרות להשיג ראיות חלופיות מצומצמת, ועל פי ניסיון החיים והשכל הישר, בהעדר טענות אחרות לניכור וריחוק, הוריו של נפגע הם מבין האנשים הקרובים אליו ביותר ולא מן הנמנע כי בידיהם מידע רלוונטי. מצד שני, הורי התובע כבודם במקומם, אולם הם אינם קשורים באופן ישיר להליך, ולא היו עדים לתאונה. כך גם, החוקרים מטעם העירייה כבר ביצעו פעולות חקירה שונות ובפועל מבוקש בעניינו שלא לאפשר המשך ח קירה (לעומת למנוע את החקירה כליל ).
אשר לנזק הצפוי להיגרם – אין די בראיות שהציג התובע כדי לבסס חשש ממשי לפגיעה בהוריו כתוצאה מפעולות החקירה . על התובע היה להוכיח הן את הנזק הצפוי להיגרם והן את הקשר הסיבתי בין הנזק לפעולות החקירה. בכל הנוגע לאביו של התובע – לא צורפו מסמכים רפואיים כלל, לא כל שכן חוות דעת, ואף בתצהיר האב שצורף לתשובה לתגובה אין טענה לנזק שעלול להיגרם לו ישירות בעקבות החקירה, אלא טענה כללית כי הוא "חושש מהתרגשויות שיכולות לגרום להתקף לב". אין די בטענות אלו כדי למנוע מהנתבעת לאסוף ראיות מהאב בהתאם לדין לצורך הגנתה; בכל הנוגע לאימו של התובע – אמנם צורפו מסמכים רפואיים בעניינה, ותצהירי התובע ואביו התייחסו למצבה הרפואי כמו גם לכך שהחקירה גורמת לה לסערת רגשות העלולה להביא אותה למצב מסכן חיים, אולם אין במצורף כדי לבסס צו כמבוקש . ראשית, יאמר כי תצהיר מטעם האם לא צורף , על אף שנטענו טענות לעובדות מהותיות לאם (ובכלל זה מצבה הרפואי והשפעת החקירה עליה), ואין כל התייחסות ל סיבה להעדר התצהיר. שנית, מהמסמכים שצורפו על ידי התובע קיים קושי לבסס מצב רפואי קוגינטיבי ירוד העולה עד כדי חשש ממשי לבריאותה או לחייה מהמשך החקירה. אין ספק שמהמסמכים הרפואיים שצורפו עולים לפחות 2 ניסיונות אובדניים (מסמך מבי"ח מאיר מאוקטובר 2018 שצורף לתשובה לתגובה – ניסיון אובדני בבליעת כדורים; מסמך מבי"ח מאיר מדצמבר 2016 שצורף לבקשה – ניסיון אובדני בחיתוך ורידים אמצעות סכין גילוח ), וכן קיים רושם לירידה קוגנ יטיבית בשנים האחרונות ואי שקט מהעת האחרונה (מסמך רופאת המשפחה מיום 5.3.2020) . אולם, לא ניתן לקבוע מהמסמכים כי פעולות החקירה עלולות לגרום לפגיעה ממשית באימו של התובע. מדובר במסמכים חלקיים, שרובם נערכו לפני שנים (2016-2018) ואף אחד מהם לא נערך בעקבות פעולות החקירה, על אף שנטען על ידי התובע כי הפעולות שבוצעו השפיעו על אימו והביאו אותה לסערת רגשות מסוכנת ולא הייתה מניעה להציג מסמ ך התומך בכך. כמו כן, אין במסמכים כל איזכור לדמנציה כנטען על ידי התובע, ופרט להערכת ריפוי בעיסוק מדצמבר 2017 אין מסמך של רופא מומחה המציין ירידה קוגניטיבית חמורה המסכנת את אימו של התובע, ואין כל מסמך הנוגע למצבה הקוגניטיבי מהעת האחרונה. בהעדר ראיות מספקות ובהינתן שמגיש הבקשה הוא התובע, קיים קושי להוציא צו שיפוטי שימנע מהנתבעת לאסוף ראיות לצורך הגנתה.
בנסיבות אלו, לאחר עריכת איזון בין כל השיקולים כאמור לעיל, לא מצאתי להורות על מתן צו כמבוקש. עם זאת יובהר כי אין בעובדה שלא הוצא צו שיפוטי המונע פעולות חקירה, כדי להוות הכשר לפעולות חקירה אינטנסיביות העלולות לפגוע בהורי התובע. בהינתן הטענות לגבי מצבם הרפואי של הורי התובע, לרבות במסמכים רפואיים המעידים על ניסיונות אובדניים של האם והיותה במצב של אי שקט, על החוקרים להפעיל את שיקול דעתם בנושא זה על החבות העשויה לנבוע מחקירה אינטנסיבית לאחר שהמידע הרפואי הנוגע להורי התובע כבר הונח לפתחם .
סוף דבר
הבקשה נדחית.
התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 1,500 ₪.

ניתנה היום, ו' תמוז תש"פ, 28 יוני 2020, בהעדר הצדדים.