בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 36704-04-20

מספר בקשה:15

לפני
כב' השופט הבכיר (עמית) יהודה פרגו

התובעת:

ל. קופי אנד קונספט בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד: אורן גרוס ואלעד ירמיהו

נגד

הנתבעים:

1.ארז אביב
2.יסמין אביב
3.לנדיז דיזנגוף בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד: אסף קוסטיקה

החלטה

מבוא

בפני בקשתה של התובעת להפסקת התובענה על מנת לאפשר לתובעת למצות את התביעה הנדונה על דרך הגשת כתב תביעה שכנגד במסגרת התביעה בתיק 71806-12-20 אותה הגישה נגדה הנתבעת 3 בבית משפט השלום בת"א ביום 30.12.2020.

הנתבעת מתנגדת לכך.

יאמר כבר עתה ובפתח הדברים. הצדק עם הנתבעת.

מחד-גיסא, אין לכפות על התובעת לקיים את ההליך עת היא מבקשת להפסיק את התובענה.

מאידך-גיסא, בנסיבות תיק זה, וככל שתעמוד התובעת על בקשתה זו, יש להורות על דחיית התביעה כמחסום מפני הגשתה בשנית – בבחינת מעשה בי"ד – ולא על מחיקת התביעה.

אין לאפשר לתובעת לצאת מהדלת הראשית של בית המשפט המחוזי עם התביעה דנן ולהיכנס חזרה דרך החלון אל בית המשפט השלום עם אותה תביעה כתביעה נגדית לתביעה שהוגשה זה עתה לבית משפט השלום –ביום 30.12.2020 – שעדיין לא הוגש בה כתב הגנה.

על מנת לדון בבקשה זו ותוצאתה יש לפרט תחילה את עיקרי התביעה וההגנה ואת ההליכים אשר התקיימו עד כה בתביעה דנן.
כתבי הטענות

בכתב התביעה נטען בין השאר:

"הצדדים
התובעת היא חברה הפרטית. התובעת היא בעלת הזכויות ברשת בתי הקפה והמסעדות, הידועה בשם המסחרי "קפה לנדוור" ("הרשת" או "רשת קפה לנדוור"). רשת קפה לנדוור היא אחת מרשתות בתי הקפה / המסעדות המוכרות, הפופולריות והאהובות בישראל.

הנתבעים הם זכיינים של הרשת. הם מפעילים את סניף הרשת, אשר ממוקם ברחוב דיזנגוף 98 בתל אביב, בסמיכות לכיכר דיזנגוף ("הסניף" או "סניף דיזנגוף"). מדובר באחד המיקומים המרכזיים והטובים ביותר בתל אביב (בעיקר כעת, לאחר השלמת השיפוץ בכיכר דיזנגוף הסמוכה).
...

סניף דיזנגוף של רשת "קפה לנדוור", פועל במיקומו הנוכחי (ברחוב דיזנגוף 98 בתל אביב) מאז שנת 2007. בתחילה הופעל הסניף על ידי התובעת. מאז שנת 2010, אז נחתם הסכם הזיכיון, הוא מופעל על ידי הנתבעים 1 ו-2 (ומאז 2012 גם על ידי הנתבעת 3).

...

7. בסעיף 9.1 להסכם הזיכיון, נקבע כי ההסכם יעמוד בתוקף ויחייב את הצדדים, למשך כל התקופה בה יהיה בתוקף הסכם השכירות בגין הנכס בו יפעל הסניף (לרבות כל אופציה הקבועה בהסכם השכירות). למיטב ידיעת התובעת, הסכם השכירות הוא הסכם ארוך טווח והוא צפוי להישאר בתוקף למשך שנים רבות (הרבה יותר מחמש שנים).

8. בהסכם הזיכיון נקבעו גם הגבלות שונות על פעילותם של הנתבעים במהלך ולאחר תום תקופת ההסכם. בהקשר זה נקבע בסעיף 7.2 להסכם כי במהלך תקופת ההסכם וכן במשך פרק זמן של 12 חודשים לאחר סיומו, מכל סיבה שהיא, לא יהיו הנתבעים רשאים להיות בעלי אינטרס כלשהו, במישרין או בעקיפין, בבית קפה בגוש דן. כוונת הצדדים בסעיף זה היתה למנוע מן הנתבעים להיות מעורבים, למשך פרק הזמן המוסכם, בפעילות דומה לפעילות של סניפי רשת "קפה לנדוור". בהסכם גם נקבע כי הפרה של התחייבות זו, תזכה את התובעת בפיצוי מוסכם בסכום של 450,000 ₪ בתוספת מע"מ וכי סכום זה יעלה ב-5% כל שלוש שנים (סעיף 7.3 להסכם).
9. בהסכם הזיכיון נקבע עוד כי הרשת תהיה זכאית לקבל מן הנתבעים תמלוגים שוטפים בשיעור מדורג, הנגזר ממחזור ההכנסות החודשי של הסניף. בהסכם נקבע כי אם מחזור ההכנסות של הסניף בחודש מסוים יעלה על 300,001 ₪, יעמוד התמלוג שישולם על ידי הנתבעים לתובעת בגין אותו חודש, על 5% מן המחזור (כאשר בגין מחזור של בין 174,000 ₪ ועד 300,000 ₪, עומד התמלוג החודשי על 3%). בהקשר זה מופנה בית המשפט הנכבד לסעיף 5.1 להסכם הזיכיון.

10. במשך תקופה ממושכת, התנהלה מערכת היחסים בין הצדדים באופן סדיר ותקין. לאחרונה, פנו הנתבעים לנציגי התובעת והודיעו כי קיימת כוונה להפוך את הבניין בו ממוקם הסניף לבית מלון וכי במסגרת זו הם מתכוונים לבטל את הסכם הזיכיון ולפתוח בנכס, במקום סניף הרשת, בית קפה או מסעדה אחרים.

11. מנהלי התובעת הבהירו לנתבעים כי הודעה זו אינה מקובלת עליהם, כי אין לנתבעים זכות להביא את הסכם הזיכיון לסיום באופן חד צדדי וכי אם יבוטל ההסכם על ידם, יהיה בכך משום הפרה יסודית של ההסכם, אשר צפויה לגרום לתובעת נזקים והפסדים כבדים ביותר.
...

19. לאחרונה, החלו הנתבעים בצעדים אקטיביים, שמשמעותם ביטול הסכם הזיכיון הלכה למעשה והפיכת הסניף לבית קפה / מסעדה שאינו משתייך לרשת "קפה לנדוור". בין היתר, הם הורידו את השלט הנושא את שם הרשת מן הסניף והחלו בביצוע עבודות שונות בנכס, מבלי שהם מעדכנים בכך את הרשת ומבלי שקיבלו את רשותה לכך. בכך טמונה הפרה יסודית נוספת של הסכם הזיכיון.
...

נזקי התובעת
22. כפי שיפורט להלן, ביטול הסכם הזיכיון על ידי הנתבעים, הסב לתובעת נזקים והפסדים שונים."

בהמשך מפרטת התובעת את הנזקים הנטענים על ידה כשהיא מעמידה אותם בסכום כולל של 4,102,200 ₪.

בכתב ההגנה דוחים הנתבעים את טענות התובעת וטוענים בין השאר:

"8. הנתבעים יטענו כבר עתה כי בבוא בית המשפט הנכבד לבחון את טענות התובעת, יש לזכור כי עסקינן בחוזה זכיינות, שהינו לכל היותר חוזה המעניק לזכיין זכות שימוש בסימני המזכה- הרשת וכי סיומו לא מסב לרשת - במקרה זה התובעת- נזקים כלשהם, באשר בסיום הסכם הזיכיון, שב הזיכיון לידי התובעת והיא יכולה למכור אותו לזכיין אחר.

9. זכות הזכיין להפסיק את השימוש בזיכיון מבלי שיכפו עליו אכיפתו של הסכם זיכיון זכתה להכרה בשורה של פסקי דין במסגרתם נקבע בין היתר כי הסכם זיכיון הינו הסכם המבוסס על אמון ומשאמון זה לא קיים עוד בין הזכיין לבעל הזיכיון אין ל יתן תרופה שמשמעותה אכיפת הסכם...

10. מה שמנסה התובעת במסגרת ההליך דנן והבקשה לעיקול זמני, הינו לכפות אכיפה, אך אכיפה חמורה עוד יותר-חד צדדית שרק בעל הזיכיון- התובעת- הוא הנהנה.

11. הנתבעים יטענו כי הנתבעת 3 חדלה להחזיק במושכר מושא ההליך מאז ביום 31/12/19 והסכם הזיכיון שנחתם בין הצדדים פקע מעצמו והגיע לסיומו עם תום תקופת הסכם השכירות במושכר בו פעל בית העסק "לנדוור", קרי ביום 31 /12/19 - הסכם שהתובעת בחרה שלא לצרף לכתב התביעה ו/או לבקשה לעיקול זמני, על אף שקיבלה העתק של כלל הסכמי השכירות של הנתבעת 3 עם חתימתם וחידושם על פי דרישה.

12. יודגש ויובהר כי הנתבעים 1 ו-2 מעולם לא שכרו את המושכר אלא הנתבעת 3 בלבד.

13. בניגוד מפורש לנטען בכתב התביעה, כבר בשנת 2016 שוחח הנתבע 1 עם עופר קורן, אחד מבעליה ומנהליה של התובעת (להלן: "עופר") ועדכן אותו על כך שמתוכנן להיבנות מלון בוטיק בקומות 1-4 בבניין בו מצוי המושכר; בנוסף, חודשים טרם סיום הסכם השכירות נפגשו הנתבע 1 ואחד מבעליה של התובעת והובהר לתובעת שלא יוארך הסכם השכירות לשנת 2020 ומנהל התובעת אף ניסה לשכנע את הנתבע 1 להפעיל ביסטרו לנדוור במקום בית הקפה לנדוור.

14. ברוב חוצפתה ולאחר שמכרה התובעת לנתבעת 3 (באמצעות חברת האם של התובעת: פוגל מצב רוח טוב בע"מ) את העסק גופו ואת הציוד בו ביום 12 /08/10 בסכום לא מבוטל של 850 אלף ₪ (נספח 1 לכתב ההגנה), מתנהלת התובעת כאילו הייתה בעלת זכויות השכירות, העסק והציוד בו וכאילו היו אלה השקעותיה בגוף הנכס.

15. התובעת הסתירה כאמור מבית המשפט הנכבד את הסכם השכירות של הנתבעת 3 שהסתיים ב-31/12/19 ואת העובדה שאת המושכר שוכרת חברה אחרת (שהנתבע 1 הוא בעל מניותיה) החל מיום וזאת החל מיום 1/01/20.

16. על הנתבעים ו/או מי מהם לא הוטלה כל חובה חוזית ו/או אחרת להאריך את הסכם השכירות מעבר למועד סיומו ביום 31 /12/19 ובכך להאריך דה פקטו את הסכם הזיכיון אל מול התובעת. בכך, עמדה להם הזכות המלאה שלא להפעיל עוד במושכר בית קפה מרשת לנדוור ו/או כל בית קפה אחר.

17. למן הסכם השכירות הראשון שחתמה הנתבעת 3 בשנת 2010, מטרת השכירות אינה הפעלת בית קפה מרשת "לנדוור" ואין שום תניה בהסכם השכירות שאומרת שהזכיין/שוכר חייב להפעיל במושכר בית קפה רק מרשת "לנדוור" או חייב לכלול במטרת השכירות קפה מרשת לנדוור.
...

53. חשוב לציין כי מלכתחילה הסכם השכירות נחתם מול הנתבעת 3 בלבד, ומאחר ותוקפו של הסכם הזיכיון מותנה כולו בתוקפו של הסכם השכירות, הרי שממילא הנתבעת 3 היא הזכיינית היחידה ורק כלפיה נכנס הסכם הזיכיון לתוקף, שכן היא השוכרת והיא אשר הפעילה הלכה למעשה את בית הקפה בהתאם לזיכיון לרבות כל זכות ו/או חובה הנובעים הימנו וזאת למשך 10 שנים.

54. לפיכך יודגש כי לשיטת הנתבעים, הסכם הזיכיון כלל לא השתכלל כלפי הנתבעים 1 ו-2, שכאמור מעולם לא שימשו שוכרים של הנכס מכוח הסכם השכירות, לא רכשו את הציוד ולא פעלו כזכיין מול התובעת ולכן גם אין ולא יכולה להיות עילת תביעה נגד הנתבעים 1 ו-2.

55. כלומר, אין מחלוקת שתוקפו ומועד סיומו של הסכם הזיכיון כפוף לתוקפם של כל הסכמי השכירות, כפי שהובאו לעיל ובהינתן שהסכם השכירות האחרון עליו חתמה הנתבעת 3 בקשר למושכר ביום 29/11/16 נקב במועד סיום השכירות כיום 31/12/19, זהו המועד בו פקע ו/או הסתיים הסכם הזיכיון והנתבעת 3 היא לבדה הייתה הזכיין."
בכתב ההגנה מפרטים הנתבעים את מערכת העובדות והשיחות בין הצדדים בא שר לזכות לסיים את הסכם הזכיינות ולזכות לסיים את הסכם השכירות ולשכור תחתיו את המושכר למטרות אחרות, כאשר הנתבעת 3 היא זו ששוכרת את הנכס ולא הנתבעים 1-2.

בכתב ההגנה מפרטים הנתבעים את הנזק שנגרם לנתבעת 3 בשל מעשיה ומחדליה הנטענים של התובעת, בין השאר:

"91. ודוק: מעשיה ו/או מחדליה של התובעת, כפי שפורטו בהרחבה לעיל לכל הפחות בנוגע לעושק הנתבעת 3 במכירת הציוד באופן בלעדי במשך השנים, מעשיה ו/או מחדליה של התובעת מהווים בעצמה הפרה יסודית של הסכם הזיכיון בבחינת הפרה יסודית מסתברת.

92. כידוע, הפרה יסודית מסתברת תיחשב כהפרה אשר אדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה (סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970); כלומר, בית המשפט בוחן באופן אובייקטיבי האם ההתחייבות שהופרה מהווה תנאי חשוב או מרכזי בחוזה.

93. התחייבות התובעת כלפי הנתבעים הינה לספק את הציוד והסחורות- שנכפה על הנתבעת 3 לרכוש בלעדית מהתובעת ו/או באמצעותה דרך ספקיה- במחירים תחרותיים בשוק- רא' נא סעיף 3.6 להסכם הזיכיון.

94. העובדה שהתובעת גבתה מהנתבעת 3 מחירים גבוהים במיוחד ביחס למחירי שוק, על מנת לגבות עמלות נוספות מעבר למוסכם בהסכם הזיכיון, ומאחורי גבה של הנתבעת 3 כזכיינית, מהווה הפרה יסודית של הסכם הזיכיון וסיכלה את אחת ממטרותיו העיקריות של הסכם הזיכיון.

95. במצב דברים זה, לא יעלה על הדעת להמשיך ולחייב זכיין להמשיך ולהפעיל זיכיון בהפסד רק בכדי שהמזכה ייהנה. כל ההיגיון העסקי לקיומה של רשת הינו שמירת המותג והצלחתם של הזכיינים. אם היא לא עושה זאת– אלא סבורה שניתן לחייב זכיין לפעול בהפסד- היא פועלת בחוסר תום לב קיצוני בקיומו של הסכם והזיכיון, ומצויה בעצמה בהפרה יסודית מסתברת."

בהמשך כתב ההגנה נטענת טענת קיזוז:

"ז. קיזוז

121. כפי שפורט לעיל, לנתבעת 3 נגרמו הפסדים כספיים כבדים נוכח התנהלותה חסרת תום הלב של התובעת והעובדה שגרפה לכיסה כספים שאינם מעוגנים בהסכם הזיכיון, על חשבונה של התובעת, בין אם שלא עמדה בהתחייבותה לספק מחירים תחרותיים בשוק מהספקים ובין אם שגבתה אחוזים מאחוריי גבה של הנתבעת 3 בגין סחורה שרכשה הנתבעת 3 מהספקים, אחוזים שבאו על חשבון הנחות שהיו אמורות להינתן לנתבעת-הכול כפי שפורט בכתב הגנה זה.

122. בשלב זה ובהערכה זהירה מאוד, אומדת הנתבעת 3 את נזקיה בין ( צ"ל כנראה בגין י.פ) מעשיה ו/או מחדליה של תובעת במאות אלפי שקלים, אך היות והמידע המדויק מהו היקף הרווחים שגרפה התובעת על חשבונה של הנתבעת 3 מצוי בהסכמי הסחר ובדו"חות כספיים של התובעת 3, לא ניתן לכמת בדיוק את היקף הנזק שנגרם לנתבעת 3.

123. לפיכך, הנתבעת תעתור במסגרת ההליכים המקדמיים לגילוי ספציפי של כל המסמכים הרלבנטיים לצורך גיבוש נזקיה ובמידת הצורך, תעתור לתיקון כתב ההגנה בהתאם."

ב. ההליכים שהתקיימו עד עתה

עם הגשת כתב התביעה הגישה התובעת "בקשה למתן צו עיקול זמני" במעמד צד אחד נתמכת בתצהיר של מר אורן מאור, בעל מניות ומנהל בתובעת.

ביום 29.4.2020 ניתנה החלטה בבקשה ע"י כב' השופט יהושע גייפמן:

"המשיבים הודיעו במכתבם מ-20.2.20 על סיום הזיכיון מ-20.4.20, לאחר הפעלתו במשך 10 שנים. בסעיף 9.1 להסכם נקבע שתקופת הזיכיון עד תום השכירות בחנות לרבות תקופת אופציה והארכה. המשיבים במכתבם טענו א. הסכם השכירות והאופציה של החנות הסתיים – סעיף 8 למכתב. ב. ניתנה הודעה של המשיבים למשכירה שאין ביכולתם לעמוד בתשלומי השכירות – סעיף 4 למכתב. המבקשת לא צירפה לבקשה את נספח ב' להסכם הזיכיון-חוזה השכירות של החנות.
המבקשת לא צירפה ראיות לכאורה על המשך השכרת החנות על ידי המשיבים מ-20.4.20 ואילך. במתכונת שהוגשה הבקשה לא ניתן להיעתר לה."

בקשה נוספת בנדון נדחתה ביום 4.5.2020 ע"י כב' השופטת עינת רביד.

ביום 19.5.2020 הוגשה תגובת הנתבעים/המשיבים לבקשה לעיקול זמני.

ביום 31.5.2020 הגישו התובעים/מבקשים תשובה לתגובת הנתבעים/המשיבים.

ביום 1.6.2020 ניתנה החלטה בנדון ע"י כב' הרשמת השופטת רחל ערקובי :

"אתייחס לנושא בדיון שקבעתי ואולם מתגובת המבקשת לא מובן לביהמ"ש מהו מועד סיום ההתקשרות הזכיינות? על פניו נראה כי תקופת הזכיינות היא תקופת הסכם השכירות שהיה קיים בין השוכרת למשיבה, ותקופה זו שהייתה על פניו מוגדרת לכאורה, הסתיימה. "

ביום 14.7.2020 התקיים דיון בבקשה בפני כב' הרשמת השופטת רחל ערקובי.

בדיון זה נחקר מר אורן מאיר על תצהירו , חקירה ממושכת המשתרעת על 10 עמודים, ולאחריה נחקר הנתבע מר ארז אביב על תצהירו , חקירה ממושכת המשתרעת על 8 עמודים.

בסיום חקירת העדים/המצהירים ניתנה החלטת כב' השופטת הרשמת ערקובי:

"על פניו מדובר בהסכם שנתון לפרשנות. בשלב הזה מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים, כל אחד מהצדדים מציג פרשנות שלו להוראות ההסכם והשאלה שעומדת בפני בהליך המקדמי של עיקול היא מדוע להעדיף את פרשנותה של התובעת על פני פרשנות הנתבעים לצורך מתן העיקול.
לאור כך, ניתנת לתובעת האפשרות להגיש עמדתה לעניין העיקול עד ליום 21.7.20.
ככל והתובעת תחליט לעמוד על בקשתה, הצדדים יגישו סיכומים בכתב..."

ביום 21.7.2020 הודיעה התובעת/המבקשת על החלטתה שלא לעמוד בשלב זה על הבקשה לעיקול זמני.

ביום 2.11.2020, לאחר שהתיק נותב אלי, נקבע התיק לקדם משפט ליום 28.12.2020.

ביום 10.12.2020 הגישו הנתבעים 1 ו-2, בקשה לסילוק התביעה נגדם על הסף בטענה שכל מערכת היחסים נשוא התביעה הייתה בין התובעת ובין הנתבעת 3 בלבד.

ביום 13.12.2020 ניתנה על ידי החלטה ש"כל הבקשות המקדמיות שיוגשו בכתב, לרבות בקשה זו, יידונו בקדם המשפט."

ביום 13.12.2020 הגישה התובעת בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ולמענה לשאלון.

ביום 20.12.2020 התקיים דיון קדם המשפט במסגרתו התנהל שיח מחוץ לפרוטוקול בנושאי המחלוק ות העובדתיות והמשפטיות ובבקשות שהוגשו והן נותרו בעינן מחייבות את שמיעת הראיות והכרעת בית המשפט, כאשר בשלב זה - וכל עוד לא נשמעו הראיות ובסיומן דברי הסיכום - אין עדיפות לטענותיו ועמדתו של מי מהצדדים. בשיח זה לא התקבלו טענות הנתבעים המפורטות בכתב ההגנה שיש לסלק את התביעה על הסף היות ובטענות אלו שלובות עובדות אשר מחייבות את שמיעת הראיות.
קדם המשפט הסתיים והתיק נקבע לשמיעת הראיות. ראיות התביעה ביום 6.4.2021 וראיות ההגנה ליום 7.4.2021 כאשר עד ליום 1.2.2021 אמורה הייתה התובעת להגיש תיק מוצגים והנתבעים אמורים לעשות כן עד ליום 1.3.2021.
הבקשה להפסקת התובענה

ביום 31.12.2021 הגישה התובעת בקשה להפסקת התובענה.

בבקשה נטען בין השאר:

"1. לאחרונה התברר למבקשת כי ביום 30.12.2020 הגישה המשיבה 3 כתב תביעה כנגד המבקשת לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. תביעה זו נשענת על המסד העובדתי והמשפטי בתיק שבכותרת ובגדרה המשיבה 3 מעלה טענות שונות כנגד המבקשת, שכולן נוגעות להיותה זכיין ברשת של המבקשת והמבוססות על אותה מערכת יחסים חוזית, העומדת במוקד ההליך שבכותרת והמתבררת בגדרה.
העתק כתב התביעה שהוגש במסגרת ת"א 71806-12-20 מצ"ב לבקשה זו ומסומן כ"נספח 1".

בהתחשב בכך, בכדי לאפשר לצדדים לברר את מלוא טענותיהם זה כנגד זה בפני מותב אחד וערכאה אחת, באופן יעיל ומלא, ובכך להימנע משמיעה כפולה של אותם עדים, כמו גם כדי להימנע מהכרעות סותרות בתביעות הדדיות, המבקשת מבקשת להפסיק את הדיון בתובענה דנן ולנהל כאמור את בירור מלוא המחלוקות בין הצדדים במסגרת ההליך שנפתח בידי המשיבה 3 בבית משפט השלום. "

הנתבעת מתנגדת לבקשה, בין השאר:

"1. הבקשה מהווה המשך ישיר להתנהלותה הקלוקלת וחסרת תום הלב של המבקשת, החל מהגשת בקשה מופרכת להטלת עיקולים זמניים (בגובה 3 מיליון ₪) במעמד צד אחד שנדחתה תחילה על ידי 2 מותבים (כב' השופט גייפמן וכב' השופטת רביד) וכן נדחתה לאחר 2 דיוני הוכחות על ידי מותב שלישי (כב' השופטת ערקובי)- והמשכה בהגשת תביעה מופרכת לא פחות לכפות על המשיבים הסכם זיכיון על מנת להשיא רווחים באופן חד צדדי לטובת המבקשת ל-5 שנים נוספות.

המשיבים יטענו כי האמת המשפטית הניצבת מאחורי הבקשה נעוצה ברצונה של המבקשת לערוך מקצה שיפורים בתביעתה הנוכחית משהבינה- לאור השתלשלות העניינים בלא פחות מ-3 דיונים שהתקיימו עד כה בפני בית המשפט בכלל ומותב נכבד זה בפרט – כי סיכויי התביעה להתקבל נמוכים ביותר.
די להביט בניסוח הטעם לבקשה כדי לעמוד על אמת משפטית זו – רצונה לא מופנה למניעת שמיעה כפולה של עדים ופסיקות סותרות – אלא על מנת ליתן למבקשת הזדמנות חדשה להעלות טענותיה כנגד המשיבים: "...לברר את מלוא טענותיהם זה כנגד זה... לנהל כאמור את מלוא המחלוקות בין הצדדים..."- ראה נא סעיף 2 לבקשה (דגש וקו תחתי אינו במקור- א.ק.).

יש לזכור כי בתיק זנן כבר הוגשו תצהירים בקשר לבקשה לסעד זמני וכן נחקרו עדים, כלומר, גרסאות הצדדים כבר הובאו בפני בית המשפט, כך שבכל מקרה יהיה צורך להביא גרסאות הצדדים בפני בית המשפט השלום ואין בהפסקת התובענה דנן בעת הזו, כדי לייתר עניין זה ו/או כדי להפיג חשש מהעדתם הנוספת של הצדדים.

לטענת המשיבים, ובניגוד לנטען בסעיף 1 לבקשה, אין בין התביעה שהגישה המשיבה 3 לבית המשפט השלום כנגד המבקשת, לבין ההליך דנן מן המשותף למעט זהות המבקשת והמשיבה 3 וכן עצם קיומו של הסכם זיכיון בבסיס המערכת החוזית בין הצדדים.

אולם, בעוד טענות המבקשת בהליך דנן מופנות לסעד צופה פני העתיד – אכיפת הסכם הזיכיון וקביעה כי הסכם הינו תקף ל-5 שנים נוספות ובהתאם זכויות נטענות (ומוכחשות) הנובעות מקביעה כאמור – הרי שהתביעה שהגישה המשיבה 3 לבית המשפט השלום במסגרת ת.א. 71806-12-20 נסבה על עוולות שביצעה המבקשת כלפי המשיבה 1 בשנים אשר קדמו למועד תום הסכם הזיכיון בסוף שנת 2019

כתב התביעה שהגישה המשיבה 3 – נספח 1 לבקשה – מוכיח כי עילות התביעה הינן שונות בתכליתן מעילות התביעה בהליך דנן.

זאת ועוד, הבקשה שהוגשה לוקה בשיהוי בהגשתה: ממועד הגשת התביעה של המשיבה 3 לבית המשפט השלום ועד למועד הגשת הבקשה דנן חלפו כחודשיים ימים.

בית המשפט הנכבד יתבקש לא ליתן יד לניסיון והתנהלות פסולים וחסרי תום לב אלה של המבקשת, שכל כולן ניסיון לעמוד בפני מותב חדש ולבצע "מקצה שיפורים" של הטענות שלגביהן הבהירו המותבים השונים בבית משפט נכבד זה את עמדתם, שאיננה נוחה למבקשת כלל ועיקר."

בדיון שהתקיים ביום 22.2.2021, השלימו הצדדים את טיעוניהם.
בתביעה אותה הגישה הנתבעת 3 לבית משפט השלום היא מפרטת את מערכת היחסים העסקית בין הצדדים ואת הנזק שנגרם לה הזהה לנזק הבלתי קצוב המפורט בסעיפים 91-95, 121-123 שבכתב ההגנה בתביעה הנדונה עתה בפניי.

התנהלות זו של הנתבעת 3 אינה מניחה את דעתי. אם הייתה סבורה הנתבעת 3 שהיא זכאית לפיצוי כספי מהתובעת – כמפורט בכתב ההגנה בתיק דנן הנדון עתה בפניי וכמפורט בכתב התביעה שהוגש לבית משפט השלום בת"א– היה עליה לתבוע נזק זה במסגרת התביעה דנן על דרך תביעה שכנגד ולא להגיש הליך נוסף לבית משפט השלום.

לא בכדי קיבל ב"כ הנתבעת את הצעת ביהמ"ש שהדיון בבית משפט השלום יעוכב עד למתן פסק דין בתיק הנוכחי :

" הצעת ביהמ"ש:
הדיון בבית משפט השלום יעוכב עד למתן פסק דין בתיק הנוכחי ששמיעת הראיות בו אמורה להתחיל ב-6.4.2021 ולהסתיים ביום 7.4.2021 בעוד שהתיק בבית משפט השלום הוגש רק בדצמבר 2020 ונמצא בתחילת דרכו, כאשר הקביעות העובדתיות בתיק הנדון בפני עשויות להוות השתק פלוגתא בתיק האחר, ואז גם יוכלו התובעים דכאן, הנתבעים שם, לשקול את עילות התביעה שכנגד, וסכומה.

עו"ד קוסטיקה:
מסכים להצעת בית המשפט. "

יש להניח שבית משפט השלום היה עושה כן בעצמ ו, אם לא הייתה ניתנת הסכמה זו.

ללמדך שמדובר בשיהוי ובהתנהלות בלתי נכונה של הנתבעת 3 בעיתוי ואופן הגשת התביעה.

לא הוצג בפני דבר מה שיצדיק שיהוי זה.

עם זאת, אין באמור כדי להצדיק את הפסקת התובענה בשלב אליו היא הגיעה בבית המשפט המחוזי. אין לאפשר לתובעת לצאת מהדלת הראשית של בית המשפט המחוזי עם התביעה דנן ולהיכנס חזרה דרך החלון אל בית המשפט השלום עם אותה תביעה אשר תוגש כתביעה נגדית לתביעה שהוגשה זה עתה – ביום 30.12.2020 - לבית משפט השלום , שעילת התביעה בה וסעדיה שונים מהתביעה הנדונה עתה בפניי בה עדיין לא הוגש בה כתב הגנה .

וביתר פירוט:

התביעה הנדונה בפני הוגשה לבית המשפט המחוזי ביום 28.4.2020 והתקיימו בה כבר ארבעה דיונים והליכים רבים נוספים.

בקדם המשפט שהתקיים והסתיים ביום 28.12.2020 נקבע התיק לשמיעת הראיות ליום 6.4.2021 (פרשת התביעה) וליום 7.4.2021 (פרשת ההגנה).

על התובעת היה להגיש תיק מוצגים עד ליום 1.2.2021.

פעמיים הוארך המועד להגשת תיק המוצגים.

בהחלטה שניתנה ביום 22.12.2020 האריך בית המשפט (ביוזמתו) את המועד עד ליום 1.3.2021, וביום 1.3.2021, לבקשת התובעת, עד ליום 4.3.2021.

התביעה לבית משפט השלום בתל אביב הוגשה רק ביום 30.12.2020.

בתביעה זו, טרם הוגש כתב הגנה וטרם התקיימו ההליכים המקדמיים המתחייבים מתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט-2018 (להלן: " התקנות"), לרבות דיון מקדמי כמפורט בפרק ד' לתקנות.

עילות התביעה והסעדים הנתבעים בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי שונים מעילות התביעה והסעדים הנתבעים בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום הגם שבכתב ההגנה שהוגש לבית המשפט המחוזי נטענות טענות על בסיסן הוגשה התביעה לבית משפט השלום.

קרי, על מנת לדון בבית משפט השלום בעילות התביעה והסעדים הנתבעים בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, על התובעת להגיש לבית משפט השלום כתב הגנה ועמו כתב תביעה שכנגד.

בדיון שהתקיים ביום 22.2.2021, אישר ב"כ התובעת שכך הם פני הדברים וכך כוונתו לעשות .
במצב עובדתי זה, כאשר כל ההליכים המקדמיים בתיק הנדון עתה בפניי בבית המשפט המחוזי כבר הסתיימו ושמיעת הראיות אמורה להתחיל ולהסתיים בעוד חודש (בימים 6-7 באפריל) ; וכאשר בתביעה שהוגשה על ידי הנתבעת לבית משפט השלום, טרם הוגש כתב הגנה וטרם התקיימו ההליכים המקדמיים המתחייבים מתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט-2018 לרבות דיון מקדמי כמפורט בפרק ד' לתקנות ; נשגב מבינתי מדוע מבקשת התובעת להפסיק את התובענה דנן ולהתחיל הכול מחדש בבית משפט השלום בעוד ששמיעת הראיות בתיק הנדון בפניי בבית המשפט המחוזי אמורה להתחיל ביום 6.4.2021 ולהסתיים ביום 7.4.2021 ?? מדוע מבקשת עתה התובעת לצאת מהדלת הראשית של בית המשפט המחוזי ומהנתיב שבו בה בחרה מלכתחילה אשר בו תתברר תביעתה בעוד חודש ימים, על מנת להיכנס דרך החלון אל בית המשפט השלום בו היא אמורה להתחיל את כל המסע מחדש??!!

הנימוק שעומד מאחורי בקשה זו: "בכדי לאפשר לצדדים לברר את מלוא טענותיהם זה כנגד זה בפני מותב אחד וערכאה אחת, באופן יעיל ומלא, ובכך להימנע משמיעה כפולה של אותם עדים, כמו גם כדי להימנע מהכרעות סותרות בתביעות הדדיות" אינו משכנע. נהפוך הוא, יעילות הדיון מחייבת המשך הדיון בבית המשפט המחוזי בו יסתיים הדיון עוד בטרם יסתיי מו ההליכים המקדמיים בבית משפט השלום. אין גם כל חשש מהכרעות סותרות שכן מדובר בעילות תביעה ובסעדים שונים . בוודאי נוכח הסכמת הנתבעת 3 שהדיון בבית משפט השלום יעוכב עד למתן פסק דין בתיק דנן הנדון בבית המשפט המחוזי. נהפוך הוא, ככל שיהיו נושאים מקבילים, קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי יהוו השתק פלוגתא בין הצדדים המתדייני ם בבית משפט השלום ויקצרו את הליך שמיעת הראיות.

המסקנה ההגיונית המתבקשת הינה - שמה שעומד מאחורי הבקשה להפסקת התובענה - הוא הרצון להחליף את המותב במותב אחר, הגם שהדבר לא נאמר.

תובע במשפט אזרחי אומנם יכול להגיש את תביעתו לכל אחד מבתי המשפט במגבלות הסמכות העניינית והמקומית, אך משהוגשה התביעה, אין לו את הפריבילגיה לבחור את המותב שידון בעניינו. בית המשפט הוא הקובע את זהות המותב. זו אחת מ"אושיות היסוד" של המשפט. אין להתיר לתובע למחוק את התביעה, פעם, פעמיים ואולי יותר, על מנת לנווט בין בתי המשפט ובין מותבים שונים עד שימצא את המותב שהוא סבור שהוא נוח לו.

אין להתיר את הדבר ו גם כנגד תשלום הוצאות.

יש "אושיות משפט" ו "עקרונות יסוד", שהוצאות משפט אינן דרך או מוצא לעקוף אותם.

"עקרונות היסוד" לענייננו, מפורטים בין השאר בתקנות 1-5 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018:

"ליצור ודאות דיונית, למנוע שרירותיות ולהגשים את העקרונות החוקתיים העומדים ביסודו של הליך שיפוטי ראוי והוגן" (תקנה 1).

"הליך שיפוטי ראוי והוגן מתקיים במערכת שיפוטית עצמאית ...מכריעה בתוך זמן סביר על יסוד הטענות ההדדיות המובאות לפניה" (תקנה 2).

"מנהלת את ההליך ופוסקת בו באופן שוויוני מידתי יעיל" (תקנה 2).

"בית המשפט אחראי על ניהול ההליך השיפוטי... במטרה לקדם את התנהלותו של הליך ראוי והוגן" (תקנה 3).

"חובת בעלי הדין ובאי כוחם לסייע לבית המשפט בקיום המוטל עליו לפי תקנות אלה וכן לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית..." (תקנה 3).

"בית המשפט יאזן לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי; לעניין זה, אינטרס ציבורי... לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי" (תקנה 5).

"לא יעשה בעל דין או ב"כ שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זה, פעולה שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו, או להטריד בעל דין, לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו" (תקנה 4).

בקשת התובעת, נימוקיה, והמטרה המסתתרת בה, אינם עומדים ב"עקרונות יסוד" אלו, היא בניגוד להם ואין להיענות לה.

בתקנה 44 נאמר שבעת הגשת בקשה להפסקת תובענה " בית המשפט רשאי, לבקשת תובע, להפסיק תובענה, כולה או מקצתה". נאמר " רשאי", ללמדך, על שיקול הדעת שניתן לבית המשפט אם להיעתר לבקשה זו שמשמעותה בהתאם לתקנה 44(ב) מחיקתה של התביעה שבהתאם לתקנה 41(ב) אינה מהווה מעשה בית דין.

תקנות אלו אינן מתאימות לענייננו.

בענייננו יש לנהוג כקבוע בתקנה 43 לתקנות.
עת מבקשת התובעת להפסיק את התובענה על מנת להגישה מחדש על מנת להחליף מותב כפי המסקנה העולה מהעובדות והנסיבות המתוארות, יש בכך פגיעה ב"אושיות המשפט" וב"עקרונות היסוד" המפורטים לעיל.

במערכת עובדות ונסיבות אלו על בית המשפט לפעול על פי הסמכות הקבועה בתקנה 43 "לדחות תביעה בכל עת ... מכל נימוק אחר, שלפיו הוא סבור כי ראוי ונכון לדחות את התביעה", דחייה היוצרת מעשה בית דין המונעת הגשת התביעה בשני ת.

המקרה הנדון זהו אחד המקרים שראוי ונכון לעשות כן.

אשר על כן, ככל שתעמוד התובעת על בקשתה להפסיק את התובענה, תדחה התובענה ותהווה מעשה בית דין בנושאי התובענה המונע ממנה להגיש את התובענה בשנית.

כל עוד לא התקבלה הודעה אחרת של התובעת, הראיות יישמעו כפי שנקבע זה מכבר, פרשת התביעה ביום 6.4.2021 ופרשת ההגנה ביום 7.4.2021.

אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות בהליך זה משום שכאמור, לא נחה דעתי בעיתוי ואופן הגשת התביעה על ידי הנתבעת 3.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ' אדר תשפ"א, 04 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.