הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 35275-07-13

לפני
כבוד ה שופט נפתלי שילה

התובעים

1.לין לוי
2.עיזבון יעקב קטורזה ז"ל – באמצעות היורשת לין לוי
3. חנוך קטורזה
ע"י עו"ד רון סמוראי

נגד

הנתבע

בנק דיסקונט לישראל בע"מ
ע"י עו"ד שחר הרון ועו"ד שרון לובצקי הס
ממשרד עמית פולק מטלון ושות'

פסק דין

האם הנתבע ביצע ביוזמתו פעולות בתיק ניירות הערך של התובעים? האם הנתבע העמיד אשראי לתובעים מבלי שביקשו? והאם הנתבע אחראי להפסד תיק ניירות הערך של התובעים?

א. תמצית טענות התובעים

1. באמצע שנת 2006 הפקידו התובעים אצל הנתבע (להלן גם: "הבנק") סכומים אלו:

התובעת 1 (להלן: " לין") – 278,000 ₪.
התובע 2 (להלן: "יעקב") – 600,000 ₪.
התובע 3 (להלן: "חנוך") – 230,000 ₪.

2. יעקב ז"ל היה אביהם של לין וחנוך. התובעים רצו לנהל בבנק תיקי ניירות ערך ולבקשתם, הבנק פתח עבור כל אחד מהם חשבון ניירות ערך (להלן: "החשבונות"). יעקב וחנוך חתמו על ייפויי כוח לטובת לין שניהלה חשבון עסקי בבנק כבר שנים רבות והם הסמיכו אותה לפעול בחשבונות ולנהל את תיקי ניירות הערך עבורם . לין ניהלה את החשבונות ונתנה פקודות קנייה ומכירה של מניות, עד לאמצע ש נת 2007.

3. באמצע שנת 2007 התובעים רצו ליטול הלוואות שונות מהבנק. לצורך העמדת בטוחה להלווא ות, שועבדו החשבונות על פי דרישת הבנק.

4. מאחר שהחשבונות שועבדו לבנק, הודיע הבנק לתובעים שהם לא יוכלו לפעול יותר באופן עצמאי בחשבונות והחשבונות ינוהלו מעתה רק ע"י יועצת ההשקעות בסניף.

5. לכן, החל מאמצע שנת 2007, הבנק ניהל בפועל את תיקי ההשקעות של התובעים ונתן באופן שוטף הוראות של קניית ומכירת ניירות ערך , ללא שהתובעים העבירו הוראות לבנק והבנק ביצע את הפעולות בחשבונות על דעת עצמו . במועד שבו החל הבנק לנהל בעצמו את החשבונות , היה שווי תיק ניירות הערך ב חשבונות, בסך של כ – 1,160,000 ₪. מאחר שהחשבונות שועבדו, לין לא יכלה יותר לבצע פעולות בחשבונות באמצעות המחשב.

6. לין פקדה את הבנק לעיתים רחוקות ולא פעם, כאשר פקידי הבנק היו רוצים להחתים אותה על מסמכים, הם היו מ גיעים אליה לחנותה שממוקמת בקרבת הבנק, על מנת להחתימה על מסמכים.

7. הבנק לא ביקש הנחיות מהתובעים ולא בירר את מדיניות ההשקעה שלהם. בנוסף, החל מהרבעון השלישי של שנת 2007, "החל הנתבע לצרוך אשראי בחשבונות העו"ש הקשורים לתיקי ניירות ערך, תוך שהוא מעמיד על דעת עצמו מסגרות אשראי בחשבונות, לשם רכישת ניירות ערך וכל זאת ללא קבלת הרשאה מתאימה מהתובעים" (סעיף 16 לתצהירה של לין) ... "האשראי הנ"ל נ לקח בחשבונות ללא כל הרשאה מאתנו" (סעיף 19 לתצהיר לין).

8. ההפסדים בחשבונות הלכו ותפחו בשנת 2008, עד שער ך התיקים אבד כמעט לחלוטין. הבנק החתים בבהילות את התובעים על בקשות לקבלת מסגרות אשראי ללא הסבר, כשנאמר להם , שעליהם לחתום על הטפסים לצורך "הסדרת הטיפול בתיק ניירות ערך". פקידי הבנק הגיעו לחנות של לין שבה עבדו התובעים והחתימו אותם על בקשות לקבלת מסגרות אשראי. פעולות הבנק בחשבונות , הביאו את החשבונות למצב בו כל חשבונות העו"ש חרגו ממסגרות האשראי שהוקצו להם. לדברי לין, "הבנק עשה שימוש באשראי שהעמיד על דעת עצמו בחשבונות העו"ש שלנו ויצר מינוף בתיקי ההשקעות" (סעיף 25 לתצהירה).

9. עקב פעילות הנתבע בחשבונות, נותר מתיקי ההשקעות שהיו בשווי של 1.2 מיליון ₪, סך של 35,000 ₪ בלבד. לתובעים נודע על מעשי הבנק, רק כאשר בסוף חודש אוקטובר 2008 הבנק החזיר "שיק בסכום פעוט" שנמשך מהחשבון העסקי של לין. רק אז , כש לין פנתה לבנק לברר את פשר החזרת השיק, התחוור לה לתדהמתה, כי כנגד תיק י ניירות הערך , יש משיכ ות יתר בחשבונות העו"ש בסכום כמעט זהה. הבנק ניסה לשכנע את לין שלא למכור את התיק ואולם, היא מכרה ביום 3.11.08 את כל ניירות הערך בחשבונות, כשבסופו של דבר נותרו 35,000 ₪ בלבד בכל שלושת החשבונות יחדיו . זאת, למרות שבתקופה זו הבורסה ירדה רק בכ- 38.5% (סעיף 14 לסיכומים).

10. התובעים פנו למנהלת ההשקעות בסניף ולמנהל הסניף על מנת לקבל הסברים ואולם הם לא קיבלו מהבנק הסבר המניח את הדעת לפעולות שבוצעו על ידו. הבנק כלל לא התריע על המתרחש בחשבונות, לא הודיע על הגדלת האשראי בחשבונות ופעולותיו אפשרו את אובדן כמעט כל ההשקעות.

11. בנוסף להפסד תיק ניירות הערך, טענו התובעים בכתב התביעה, שהחזרת השיקים גרמה לפגיעה קשה במוניטין חנותה של לין, עקב העובדה שהיא היתה צריכה לתת הסברים לספקים שהשיקים שהעבירה להם חזרו, והדבר מהווה אף לשון הרע. ברם, התובעים זנחו טענה זו בסיכומיהם ומשמעות הדבר , שהם חזרו בהם מרכיב זה בתביעה.

12. אובדן תיק ההשקעות ע"י הבנק, גרם לתובעים עוגמת נפש רבה. חנוך הפקיד את כל כספי הפיצויים שלו לאחר שפרש לגמלאות ויעקב התעתד לשלם בכספים אלו את התמורה עבור דירה חדשה שרכש.

13. הבנק פעל בניגוד לחוק ולנהלים הפנימיים. הוא פעל ברשלנות ותוך הפרה בוטה של חובות הזהירות והנאמנות שהוא חב כלפי התובעים. הבנק ביצע השקעות מסוכנות, ל א קיבל את אישור התובעים לנטילת אשראי, לא העמיד את התובעים על הסכנות הכרוכות בהשקעות שביצע, הפר חובה חקוקה ופעל בניגוד לדיני נאמנות וחוקי הבנקאות.

14. קיימות שורה ארוכה של תמיהות וסתירות בראיות הבנק: הבנק נמנע מהעדת גורם מטעמו שהיה מעורב באישור הקצאות האשראי לתובעים, הבנק לא המציא מסמכים רבים שיכלו לשפוך אור על העובדות למרות שחלה עליו חובה לשמור מסמכים אלו, הבנק מצא מסמכים מוקדמים ולא מצא מסמכים מאוחרים, כל הפעולות בבנק בוצעו ע"י פקי דה אחת למרות שהיו יועצי השקעות נוספים בסניף, אין תיעוד לפעולות טלפוניות רבות, בוצעו פעולות רבות בשעות שבהן הסניף סגור, בוצעו פעולות בחשבונות תוך חריגה משמעותית ממסגרת האשראי והבנק לא מנע שחיקה של תיקי ההשקעות, למרות שהם היוו בטוחה ולא פנה כלל לתובעים, גם לאחר שלבטוחה לא היה כבר ערך.

15. ללין נרגמו נזקים אלו: סך של 546,415 ₪ בגין אובדן תיק ניירות הערך, סך של 300,000 ₪ בגין הוצאת לשון הרע עקב החזרת השיקים (נזנח בסיכומים) וסך של 225,000 ₪ בגין צער ועוגמת נפש.

16. ליעקב נגרמו נזקים אלו: סך של 711,705 ₪ בגין אובדן תיק ניירות ערך וסך של 300,000 ₪ בגין צער ועוגמת נפש.

17. לחנוך נגרמו נזקים אלו: סך של 325,117 ₪ בגין אובדן תיק ניירות ערך וסך של 150,000 ₪ בגין צער ועוגמת נפש.

18. סה"כ התובעים תובעים מהנתבע סך כולל של 2,558,237 ₪.

19. יעקב נפטר ביום 6.9.17 ובהתאם לצו ירושה שניתן ביום 20.6.19, לין ה יא יורשתו היחידה ולפיכך היא באה בנעליו בכל הנוגע לזכויותיו על פי התביעה.

ב. תמצית טענות הנתבע

1. כל הפעולות שביצע הבנק נעשו לאחר קבלת הוראותיהם המפורשות של התובעים ועל פי שיקול דעתם הבלעדי . אף אחד מעובדי הבנק לא ביצע כל פעולה בחשבונות ללא הוראה מפורשת מטעם התובעים. פקידי הבנק שימשו כצינור בלבד להעברת הוראותיה של לין בחשבונות. התובעים לא הביאו שום הוכחה לטענותיהם "ואלה נותרו בגדר פנטזיות והמצאות מוחלטות".

2. לין פעלה כמיופת כוח בחשבונות אביה ואחיה והם רצו שהיא תנהל להם את החשבונות. לין ביקשה לנהל תיקי השקעות ספקולטיביים של מניות, למרות שהיתה מודעת לסיכון הרב הכרוך בכך. לין העבירה לבנק הוראות קנייה ומכירה רבות והיא פעלה מיוזמתה ולאור ציפיותיה מהשוק. היא הגיעה לסניף בקביעות, פעם בשבוע בממוצע ול רוב אף יותר. לין פעלה בעצמה בחשבונות ורק חלק מזערי מהפעילות בוצע אגב קבלת ייעוץ מיועץ השקעות בבנק . תקוותה נכזבה לאור המשבר העולמי בשוק המניות שפרץ בשנת 2008.

3. לין שהיא אשת עסקים ובעלת ניסיון וידע רב בשוק ההון ובניירות ערך, ניתחה את טיב ניירות הערך, השתמשה במאגרי נתונים ונתנה לעיתים ביום אחד, עשרות הוראות לקנייה ומכירה של מניות. פעולותיה היו "ספקולטיביות ב יותר" ויועצי ההשקעות בסניף "שימשו ככלל כצינור בלבד" להעברת הוראותיה של לין בחשבונות (סעיף 13 וסעיף 15 לתצהירה של שירי פאר קרווסר – להלן: " שירי"). כבר במועד חתימת הסכם הייעוץ, הצהירה לין בחתימת ידה, שהיא מעוניינת בתיק "מנייתי וספקולטיבי". היתה לה אסטרטגיה סדורה להשקעות, כשהיא התמקדה בהשקעה קצרת טווח במניות וזאת, על בסיס ניתוח עצמאי שהיא ערכה.

4. לין השקיעה במניות בעל ות רמת סיכון גבוהה וחלק מהמניות שהיא רכשה או מכרה, לא היו כלל מניות שהבנק הציע ללקוחותיו. לבקשתה של לין, הבנ ק התקין אצלה בבית מערכת "מנת"ה" שהיא פלטפורמה מתקדמת שבאמצעותה יכולה היתה לין להעביר הוראות ישירות למחשבי הבורסה. שירות זה הוענק לה, מאחר שהיא היתה בעלת ידע וניסיון בשוק ההון.

5. הבנק לא הודיע לאחר שניירות הערך בחשבון שועבדו, שהתובעים לא יכולים לפעול בחשבונות. לין שיעבדה את פיקדון ניירות הערך שלה לחשבונה העסקי עוד ביום 24.4.06 ואף לשיטתה , היא המשיכה לבצע פעולות בחשבונות למשך כשנה נוספת. יעקב וחנוך נטלו הלוואות שבגינן החשבונות שועבדו, ביום 22.2.07.

6. לין נתנה הוראות במהלך כל התקופה ויש דוגמאות רבות של הוראות החתומות על ידה. במקרים רבים לין היתה מגיע ה לסניף, מעבירה הוראות ביצוע, חותמת על הדף הראשון ולאחר מכן הבנק היה מבצע את הוראותיה. "אף אחת מההוראות שבוצעו בחשבונות לא נעש תה שלא בהתאם להוראותיהם המפורשות של התובעים" (סעיף 30 לתצהיר שירי). גם מסגרות האשראי ניתנו לבקשת התובעים ואולם עקב השיהוי הרב בהגשת התביעה, לא ניתן היה לאתר את הבקשות. "מי מעובדי הבנק מעולם לא העמיד מסגרות אשראי על דעת עצמו" (סעיף 41 לתצהיר שירי) וכל האשראי שהוענק לתובעים , נעשה על פי בקשתם בלבד . לין היתה מגיע ה לסניף באופן שוטף ובקביעות.

7. העמדת האשראי בחשבונות, נעש תה לאור בקשותיהם המפורשות של התובעים. כל ההפסדים בחשבונות נוצרו עקב פעילות התובעים. התובעים קיבלו מהבנק דפי חשבון באופן שוטף ועקבו אחר הפעילות בחשבונות באופן יום יומי. לין נהגה לעקוב אחרי הפעולות בחשבונות גם באמצעות האינטרנט ונשלחו לתובעים דפי חשבון באופן סדיר. בשלב מסוים, התובעים אף ביקשו לקבל את הדואר מהבנק לתיבת דואר אישית שלהם שהיתה ממוקמת בסניף הבנק. לין אף עקבה אחר החזרי העמלות שלבקשתה הושבו לה, לאחר שביקשה וקיבלה הנחות. ניתן לראו ת בחשבונות, מאות רבות של תנועות החזרי עמלות שבוצעו לאור בקשותיה של לין. היא הבינה היטב את מצב החשבונות "בכל רגע נתון וזאת בראש ובראשונה לאור העובדה כי היא זאת שביצעה בהם את הפעולות" (סעיף 73 לתצהיר שירי).

8. במהלך שנת 2008 לין מיעטה לפעול בחשבונות ואולם לאור המגמות השליליות שנרשמו בשוק ההון בשל המשבר העולמי , היא ספגה הפסדים גדולים שהצטרפו לעובדה שה יא נטלה הלוואות רבות. רק בתחילת חו דש נובמבר 2008, החליטו התובעים לממש את ניירות הערך ולמכרם.

9. התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ובלתי סביר, כשש שנים לאחר "גילוי" ההפסד. בכך, נגרם נזק ראייתי ונזקי הסתמכות לנתבע, שעה שלא ניתן היה לאתר חלק מהמסמכים. בנוסף, התביעה התיישנה. בכל השנים מהמועד שבו "התגלה" ההפסד בחשבונות ועד הגשת התביעה, התובעים לא פנו אל הבנק בשום טענה.

10. אין כל יסוד לתביעה ויש לדחותה.

ג. דיון והכרעה

1. השאלה המרכזית שבמחלוקת היא, האם הנתבע פעל על דעת עצמו בחשבונות וביצע פעולות בניירות ערך החל מאמצע שנת 2007, ללא ידיעת והסכמת התובעים והאם האשראי שהועמד לטובת התובעים, הועמד על פי החלטת הבנק וללא בקשת ורצון התובעים?

2. לאחר בחינת עדויות התובעים והראיות שהוצגו, המסקנה היא שהתובעים לא הוכיחו את תביעתם. חוסר אמינותם בא לידי ביטוי מובהק בחקירתם והם לא הרימו ולו מקצת מהנטל להוכחת טענותיהם, כפי שיפורט להלן.

3. הבנק המציא מסמכי פקודות קנייה ומכירה של ניירות ערך, בחתימתה של לין. מטופסי קניית ומכירת ניירות ערך (נ/2) עולה, שלין חתמה על פקודות גם בחודשים יולי, אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר 2007. טענתה בחקירתה, כי טופסי הפקודות לא נחתמו על ידה וזויפו וכי: "אני לא יכולה לדעת אם זו ה חתימה שלי" (עמ' 24 שורות 30-31) או: "זה לא נראה לי חתימה שלי זה צד ימין" (עמ' 27 שורה 6) , כלל לא נטענה בתצהיר העדות הראשית מטעמה ואף לא הוכחה. מש לין נשאלה: "היכן טענת הזיוף כתובה בכתב התביעה או בתצהיר" היא השיבה "ראיתי את הדברים האלה עכשיו. בזמן האחרון ... לא חשבתי להגיש תלונה במשטרה" (עמ' 25 שורות 3-5). ברם, הוכח ממוצג נ/2 , שמדובר בטענת כזב. עוד ביום 9.9.14 שלח ב"כ הבנק לב"כ התובעים טפסים רבים של פקודות קנייה ומכירה בחתימתה של לין. ללין היו כמה שנים לבדוק את החתימות, לבקש את העותקים המקוריים ולהגיש חוו"ד מומחה התומך בטענותיה כי חתימותיה זויפו. ברור כי אם אכן לין היתה מאמינה שחתימתה זויפה ע"י הבנק, היא היתה טוענת זאת מראש ומצופה כי היתה ממציאה חוות דעת של מומחה להשוואת כתבי יד, להוכחת טענת הזיוף. העובדה שהטענה הועלתה לראשונה בחקירתה הנגדית , מלמדת על אפסותה של טענה זו. גם הטענה שאולי הבנק החתים אותה על מסמכי ביצוע פעולות יחד עם מסמכים אחרים שחתמה בבנק, נטענה לראשונה בחקירה ולא הוכחה כלל (עמ' 25 שורה 22 ועמ' 26 שורה 14 ושורה 25). כידוע, משחתם אדם על מסמך, חזקה כי קרא והבין את שחתם עליו ואין הוא יכול להישמע בטענה שלא ידע במה התחייב (ע"א 467/64 שוורץ נ' סנדור פ"ד יט (2) 113, ע"א 779/87 בליט ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פ"ד מד (3), 304, ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד נח (2) 145).

4. הטענה שהסיבה לכך שנמנע מלין לפעול בחשבונות נבעה מכך שהחשבונות שועבדו, כלל לא הוכחה ואינה מתיישבת עם מועדי השעבוד. לין טענה בתצהירה , כי באמצע שנת 2007 הבנק מסר לה שהיא לא תוכל לפעול יותר בחשבונות באופן עצמאי, מאחר שהחשבון שועבד עקב הלוואה שניטלה (סעיפים 6-7) . ברם, כתב משכון ניירות ערך נחתם ע"י לין עוד ביום 19.6.06, כשנה לפני שלטענתה הבנק מסר לה שהיא לא יכולה לפעול יותר בתיק י ניירות הערך. אם הסיבה לכך שהיא לא יכלה לפעול בתיק נעוצה בשעבוד ניירות הערך, כיצד היא ביצעה פעולות במשך שנה לאחר השעבוד? משלין נשאלה על כך בחקירתה היא השיבה "תשאל את הבנק" (עמ' 31 שורה 4 ועמ' 32 שורה 1), במקום לתת הסבר לטענה המרכזית שעליה מבוססת התביעה.

5. משלין נשאלה בחקירתה, מדוע אם נלקחה הלוואה בסך של 190,000 ₪ ותיק ניירות הערך היה מעל מיליון ₪, נמנע כליל מהתובעים לבצע פעולות בחשבון למרות שההלוואה נמוכה בהרבה, היא ענתה "אני לא יודעת" (עמ' 21 שורות 21-26). בנוסף, כשהיא נשאלה, מדוע שהבנק יעצור את הפעילות בשלושת החשבונות , אם יש הלוואה בחשבון אחד בלבד ? היא השיבה "תשאל את הבנק" (עמ' 22 שורות 18-20). היא גם לא המציאה ולו מכתב פנייה אחד לבנק, שבו היא מוחה על "נטרולה" מניהול החשבונות והדבר כמובן תמוה ביותר. מדוע בזמן אמת, התובעים לא פנו לאף גורם מחוץ לסניף הבנק כגון להנהלת הבנק או לבנק ישראל על מנת לנסות לבטל את רוע הגזרה שהוטלה עליהם כרעם ביום בהיר? בצדק טען הבנק (סעיף 64 לסיכומיו) כי התובעת, כמי שניהלה מו"מ על כל שקל ועקבה אחר החשבונות באדיקות לצורך קבלת עמלות חזרה, בוודאי היתה מתלוננת על כך בזמן אמת לגורם כלשהו. טענת התובעים כי "אין כל סיבה שהבנק יחזיר עמלות אם מדובר בפעולות שמבוצעות ע"י התובעים" (סעיף 7 לסיכומי התשובה), וכי הדבר נעשה על מנת לרצות את התובעים על מנת שלא יבחינו מה קורה בחשבון, טוב היה אם לא היתה נטענת כלל. שהרי, אדרבא, רק מי שמעיין ובודק את דפי החשבון "מגלה" את חיובי העמלות ולכן ברור שהחזר העמלות לא נועד להסתיר פעולות שהבנק ביצע מיוזמתו בחשבונות. התובעים אף לא המציאו ולו בדל ראייה להוכחת טענתם שהבנק מנע מהם לפעול בחשבונות או לבצע פעולות.

6. ברור שטענת לין, שהבנק מנע ממנה לפעול בחשבונות והוא "השתלט" עליהם, היא טענת כזב. לין לא המציאה כל מסמך שבו מורה לה הבנק להפסיק לפעול בחשבונות. משהיא נשאלה מדוע לא מחתה על כך ומדוע לא שלחה מכתב לשנות את רוע הגזרה, היא טענה כי: "אולי היה לי באמת נוח, סמכתי על שירי ועל הבנק ... מצד שני היה לי נוח שכל כך יש לחץ בעבודה, המחלה של אבא שלי, אולי היה לי כן נוח לשחרר ולאפשר לבנק לנהל את החשבון כראות עיניו" (עמ' 19 שורות 23-25 ועמ' 32 שורות 18-21 ).טענה זו לא נטענה כלל בתצהירה ולא מתיישבת עם טענתה, שהדבר נעשה בניגוד לרצונה ותחת מחאתה. יצוין כי בהמשך חקירתה , היא טענה שהיא פנתה "גם לסגנית מנהל אילנה ולא קיבלתי שום דבר בכתב" (עמ' 24 שורות 1-2). תמוה ביותר שלין לא פנתה ב דרישה לבטל את המגבלה הקשה, למרות שבפתאומיות נמנע ממנה לטענתה לטפל כליל בחשבונות, שהיא טיפלה בהם באינטנסיביות רבה, תוך מתן מאות פקודות קנייה ומכירה.

7. לין אישרה שיש לה תואר במנהל עסקים וכלכלה עם התמחות בשוק ההון (עמ' 20 שורה 7). ברור אם כן, שללין יש ידע וכישורים לפעול בשוק ההון (שם שורות 13-15). לכן , היא פעלה בתיקי המניות גם עבור אביה ואחיה והיא אף קיבלה מערכת "מנת"ה" ביום 7.12.06, ש באמצעותה היא יכלה לתת הוראות ישירות למחשב י הבורסה . מערכת זו היתה ברשותה אף לפי טענתה, מחודש דצמבר 2006 עד לחודש פברואר 2007 (סעיף 2 לסיכומי התשובה). היא פעלה בעצמה בחשבונות ועל פיה יישק כל דבר בהם.

8. יתר על כן: השעבודים על חשבונות ניירות הערך של חנוך ויעקב הוטלו ביום 22.2.07 (נספחים 7-8 לכתב ההגנה) ו על של לין ביום 19.6.06 (נספח 28 למוצגי הבנק). אם הסיבה שבגינה נמנע מלין לפעול בחשבונותיהם נעוצה בשעבוד, מדוע נמנע ממנה לפעול רק באמצע שנת 2007 ולא מחודש יוני 2006 או פברואר 2007? ברור אם כן, שאין יד ורגל לגרסת התובעים ולא הוכח כלל שהבנק מנע מהם לפעול בחשבונות.

9. יצוין כי לין, שנכחה בחקירתו של חנוך ולא הסכימה לצאת מהאולם בעת שהוא נחקר כפי שביקש ב"כ הבנק (עמ' 7 שורות 16-26) , שינתה בחקירתה את גרסתה וטענה לראשונה כי נאסר עליה לפעול בחשבונות כבר מחודש פברואר 2007 (עמ' 23 שורות 26-27), למרות שבתצהירה היא טענה שהדבר אירע באמצע שנת 2007 (סעיפים 5-6). הדבר מלמד על כך שגרסתה אינה אמינה. טענת התובעים שלאחר שקיבלו מסמכים מהבנק "דייקו את עמדתם" (סעיף 11 לסיכומי התשובה) אין לה יסוד, שהרי תצהירי העדות הראשית הוגשו על ידם לאחר שבוצע גילוי מסמכים ולמרות זאת, תצהירי העדות הראשית לא תוקנו.

10. בהסכמי הייעוץ שנחתמו ע"י לין כמיופת כוח בכל החשבונות ביום 4.9.07, נאמר כי ה תובעים מעוניינים ב" השקעה ספקולטיבית, השקעה במניות, אופציות וכתבי אופציות". לין אישרה בחקירתה, שהיא רצתה להשקיע במניות ומדובר בהשקעה ספקולטיבית (עמ' 34 שורות 4-11). ברור אם כן, שהתובעים לקחו סיכון והיו מודעים לכך שלאור אופי הפעילות בניירות ערך שהם ביקשו לבצע , הם עלולים לצבור הפסדים כבדים.

11. זאת ועוד: התובעים עצמם חתמו על בקשות לקבלת מסגרות אשראי מתחדשות. לפיכך, טענתם כי הבנק "צרך אשראי" בחשבונותיהם על דעת עצמו, מ נוגדת לבקשות שהתובעים חתמו עליהן. הבנק לא היה צריך לפרט בהליך זה את שיקוליו למתן האשראי. העובדה שהוגשה בקשה לאשראי שנחתמה ע"י התובעים , מספיקה.

12. טענות התובעים, שפקידי הבנק הגיעו לחנותה של לין והחתימו אותם על מסמכים מבלי שהם הבינו על מה הם חותמים וללא מתן כל הסבר, לא הוכחו והוכחשו נמרצות ע"י יועצת ההשקעות שירי בתצהירה ובחקירתה כפי שיפורט להלן. אף מר גנני שטיפל בחשבונות התובעים העיד כי "אין דבר כזה" שמחתימים לקוחות מחוץ לסניף (עמ' 41 שורות 10-12 ועמ' 42 שורות 2-3) . שירי אף לא נשאלה ולו שאלה אחת בחקירתה בנוגע להכחשתה הגורפת את טענת התובעים, שהם הוחתמו על מסמכים בחנותה של לין . זאת, למרות ששירי נחקרה שעות רבות ע"י ב"כ התובעים. משלין נשאלה בחקירתה, מדוע לא ציינה בתצהיר ה שאילנה סגנית המנהל הגיעה אליה לחנות היא השיבה "לא חשבתי על זה... ייתכן שלא שמנו לב לפרט זה" (עמ' 29 שורות 26-30). הדברים מדברים בעד עצמם.

13. לין העידה שלא עקבה אחר דפי החשבון (עמ' 21 שורה 31) ולפיכך, אם היא הזניחה את הטיפול בחשבונות, אין לה להלין אלא על עצמה. יש לצין כי טענ תה זו, אף הוכחשה ע"י שירי שהעידה כי: "כל הזמן הייתי בקשר עם הלקוחה. זו לקוחה עסקית שמבקרת הרבה בסניף... היא היתה לקוחה מאוד מאוד פעילה בסניף" (עמ' 74 שורות 17-20).

14. טענת חנוך בעדותו, ששירי היתה מגיעה לחנותם פעם בשבוע לפחות והיא אמרה לו כי "הכ ול בסדר" עם תיק ההשקעות, לא עומתה כלל מול שירי בחקירתה . משחנוך נשאל מדוע לא טען זאת בתצהירו, לא היתה כל תשובה בפיו (עמ' 9 שורות 8-13 ושורות 24-32 ועמ' 10 שורה 31 ) והדבר פוגם קשות באמינותו.

15. חנוך הודה שסמך על אחותו שהוא העניק לה ייפוי כוח לטפל בחשבונו והוא מעולם לא קרא את דפי החשבון שהבנק שלח אליו ולא נפגש מעולם עם יועץ השקעות בבנק על מנת שייעץ לו (עמ' 9 שורות 19-20). משחנוך החליט לסמוך על אחותו בעיניים עצומות, לא קרא את דפי החשבון ולא התעניין ב הם, אין לו להלין אלא על עצמו אם ערכו של התיק "התאדה" עקב פעולותיה של אחותו .

16. חנוך אישר בחקירתו, שהוא לא שמע מאף אחד מאנשי הבנק שהוא לא יכול לפעול בחשבון מאחר שניירות הערך משועבדים והוא שמע על כך מאחותו בלבד (עמ' 10 שורות 15-18).

17. חנוך טען לראשונה בחקירתו, כי שירי היתה מגיע ה לחנותם, מבקשת הנחה ואומרת כי אם: "לא תעשה לי הנחה אני אמחוק לך את התיק". משהוא נשאל מדוע הדבר לא נזכר בתצהירו, שוב לא היתה בפיו תשובה עניינית (עמ' 11 שורות 4-7). למותר לציין כי גם בנושא זה שירי לא נשאלה דבר בחקירתה.

18. חנוך אישר בחקירתו, שייתכן שאחותו ביקשה עבורו מסגרת אשראי כמיופת כוחו ולטענתו "לא ביררתי עם אחותי וצריך לשאול אותה... אין לי מושג" (עמ' 12 שורות 23-30). דברים אלו מלמדים עד כמה מדובר בתביעה "לא רצינית". חנוך טוען בתצהירו שהבנק העמיד "על דעת עצמו מסגרות אשראי בחשבון" (סעיף 9) ולפתע בחקירתו הוא טוען שכלל לא בירר עם אחותו שניהלה את החשבון עבורו, האם היא ביקשה עבורו מסגרות אשראי. הדבר מלמד כי טענותיו כנגד הבנק מצוצות מהאצבע ואין להן כל ביסוס.

19. טענתו שלא ידע שהוא חותם על בקשה למסגרת אשראי, למרות שהדבר מצוין באותיות בולטות על הטופס, וכי נאמר לו ע"י פקידת הבנק "שזה משהו פורמאלי כדי שהחשבון שלי ימשיך להתנהל" והוא לא קרא כלל אפילו את כותרת המסמך (עמ' 13 שורות 28-31), אינה סבירה כלל. חזקה שמי שחותם על מסמך קורא ומבין את משמעותו. טענתו שלא הבין שהוא חותם על בקשה למסגרת אשראי, למרות ש הדבר מצוין בכותרת הבקשה באופן בולט, אינה סבירה כלל (עמ' 14 שורה 1 ושורות 24-29).

20. גם טענת לין, שהיא לא עיינה כלל בבק שות למסגרת אשראי שהיא חתמה עליהן וכי: "לא ידעתי על מה אני חותמת" (עמ' 30 שורה 6), לא סבירה ובכל מקרה, לא פוטרת אותה מההתחייבות שנטלה על עצמה (שם שורות 9-17). לא היתה חובה על הבנק לזמן לעדות את הגורמים שאישרו את מתן האשראי , מאחר שהנטל להוכיח שהאשראי לא ניתן לבקשת התובעים, מוטל עליהם. העובדה שבבקשות למתן אשראי לא מולאו כל הפרטים , לא גורעת מ העובדה שהבקשה נחתמה ע"י התובעים. התובעים לא נתנו הסבר מדוע ששירי תקצה אשראי על דעת עצמה מבלי שהתובעים ביקשו זאת ממנה? העובדה שהבנק אישר לתובעים חריגות גדולות ממס גרת האשראי, לא מלמד ת כלל ששירי ניהלה את חשבונם באותה תקופה, בניגוד לטענת התובעים (סעיף 21 לסיכומיהם). אכן, לא ניתן ע"י הבנק הסבר מספק לעובדה שהוא אישר לתובעים חריגות משמעותיות ממסגרת האשראי. ברם, לא ניתן להסיק מכך שהבנק העניק לתובעים אשראי מבלי שהוא התבקש מהם לעשות כן.

21. חנוך גם לא ידע להשיב הכיצד, אם חשבונו שועבד כ בר בחודש פברואר 2007, הבנק "השתלט" לו על החשבון רק כעבור ארבעה חודשים (עמ' 16 שורות 6-22) ?. הדבר מלמד על מופרכותה של טענה זו. חנוך גם לא ידע להשיב, כיצד טענתו ש הבנק השתלט על החשבונות באמצע שנת 2007, מתיישבת עם העובדה שלין נתנה הוראות ביצוע ביום 26.8.07 (נספח 18 לתצהיר הבנק) והוא ענה "אין לי מושג" (עמ' 17 שורות 9-24).

22. התובעים טענו בתביעתם, שדבר ההפסד של תיקי ניירות הערך נודע להם בעקבות העובדה שבחודש אוקטובר 2008 חזר שיק "פעוט" (סעיף 26 לתצהירה ועמ' 34 שורה 27). משהוצג ללין בחקירה דף חשבון מיום 29.10.07 שבו מפורט שחזר שיק בסך של 5,800 ₪ (נ/1) והיא נשאלה מדוע אז, שנה קודם, הדבר לא עורר את תשומת ליבה אלא רק שנה לאחר מכן, לא היתה בפיה כל תשובה עניינית (עמ' 35 שורות 3-15 ). בנוסף, התובעים לא צירפו לתצהירים שום שיק שחזר באוקטובר 2008 ולכן אף טענתם זו, לא הוכחה כלל.

23. מנגד, גרסתה של שירי שהיא זו שטיפלה בד"כ בחשבונות, לא נסתרה כלל בחקירתה הארוכה. לדבריה, לין "היתה המון בסניף" (עמ' 49 שורה 9 ועמ' 50 שורה 15 ), "לפחות פעם בשבוע" (עמ' 54 שורות 2-3) והיא: "היתה מגיעה עם דפים של רשימות של מניות והיתה משאירה לי המון והיו המון המון פקודות ... ואני הייתי משדרת כפקודה טלפונית" (עמ' 50 שורות 9- 11 ועמ' 61 שורות 4-5 ). שירי העידה שהיא נשארה שעות בסניף לאחר סגירתו לצורך ביצוע הפעולות שלין ביקשה לבצע (שם שורות 15-21 ושורות 27-28). ללין היה את מס' הטלפון הנייד של שירי והיא הייתה מתקשרת אליה גם כשהסניף היה סגור , כגון בהפסקת צהריים והיא היתה עונה לה (עמ' 59 שורות 31-32). כמו כן, לעיתים שירי היתה חוזרת אליה בתום קבלת הקהל (עמ' 60 שורות 4-8 ושורות 15-16). לדבריה: "התובעת היתה מעורה בכל מה שקורה בתיק ההשקעות שלה, מהתחלה עד הסוף" (עמ' 70 שורה 15). העובדה שלא נשמרו הוראות בכתב ידה של לין, לא צריכה להיזקף לחובת ה בנק כפי שהתובעים טוענים (סעיף 8 לסיכומי התשובה) , שעה שסביר שפתקים אלו נזרקו לאחר שהפעולות בוצעו ע"י הבנק.

24. שירי העידה, שיעקב וחנוך הבהירו מההתחלה , שלין היא זו שתפעל בחשבונות והיא פעלה בשמם באופן בלעדי גם בבקשות לקבלת אשראי (עמ' 51 שורות 4-5 ושורות 13-14). העמדת האשראי נעשתה רק לבקשת התובעים (עמ' 58 שורה 25). לדבריה, היה קשה לאתר בחלוף השנים את טופסי הבקשות להגדלת מסגרת אשראי שהגישו התובעים, מאחר שהם תויקו בקלסרים "מאחורי הפקידים" וטפסים אלו שייכים לכלל לקוחות הסניף ולא מדובר בקלסר לפי לקוחות ספציפיים (עמ' 55 שורות 4-15). לכן , מסמכים אלו לא נשמרו . הסבר זה סביר. לדבריה, מרגע שכל החשבונות שועבדו, לין לא יכלה יותר לבצע פעולות מכירה באינטר נט אלא רק קנייה (שם שורות 22-23). פעולות מכירה התבצעו רק דרך הסניף ובאישור מורשה חתימה (עמ' 57 שורות 16-17 ועמ' 58 שורות 19-20).

25. שירי העידה שעקב חלוף הזמן, לא נמצאו הקלסרים של הפעולות שבוצעו בעקבות ייעוץ שקיבלה לין ואולם התיעוד נשלח ללקוחות בזמן אמת ולכן ברור שהתובעים ידעו על כך (עמ' 59 שורות 4-23).

26. לדבריה: "הלקוחה הזו דרשה מאתנו המון ואני נשארתי המון שעות, לא רק אני, כדי לשדר פקודות או לחילופין להחזיר עמלות" (עמ' 60 שורות 12-13)... "צריך להבין שזו לקוחה ש – 70% מהיום העסיקה אותי עם פקודות קנייה ומכירה ... מדובר בלקוחה שבילתה אצלנו המון, הרבה פעמים היו פותחים לה במיוחד את הדלת כשהבנק סגור..." (עמ' 61 שורות 17-27). שירי העידה כי: "זו היתה לקוחה שאנחנו היינו סביבה המון בשידור פעולו ת, היא צרכה מאתנו המון המון זמן ובגלל זה גם המון פקודות היו טלפוניות... אם יש חתימה על המסמך היא נכחה וחתמה" (עמ' 62 שורות 3-6). בהחלט ייתכן שלין יצאה מהסניף לאחר שעות העבודה ולאחר זמן קצר חזרה לסניף ולכן אין לתמוה על כך שלעיתים ההוראה בוצעה בדלפק ולעיתים טלפונית. לאור התנהלות זו של לין , אין לתמוה על כך שהבנק פתח עבורה את הסניף גם שעה ועשרים לאחר סגירתו וביצע הוראות טלפוניות שעתיים וחצי לאחר שעת הסגירה (סעיפים 49 , 52 ו–56 לסיכומי התובעים). כמו כן, לאור ריבוי המסמכים, ייתכן בהחלט שעקב לחץ בעבודה, חתמה שירי פעם בטעות תחת הרובריקה המיועדת לחתימת הלקוחה, במקום ברובריקה של פקיד הבנק (סעיף 45 לסיכומי הנתבע).

27. שירי הכחישה בתוקף את טענת התובעים שהיא חתמה על מסמכים במקומם. לדבריה: "מעולם לא חתמתי במקום לקוח על אף מסמך" (עמ' 60 שורה 28)... "אנחנו לא חותמים בשם שום לקוח" (עמ' 61 שורה 32 , עמ' 62 שורה 6 ועמ' 72 שורה 15 ושורה 23 ). שירי העידה ש: "אני לא פעלתי באופן עצמאי בתיקים האלה... אני לא מנהלת תיקים... אני לא נותנת פקודות שלא בהוראות לקוח" (עמ' 62 שורות 10-17). התובעים לא המציאו חו ו"ד של מומחה להשוואת כתבי יד ובכל הכבוד לב"כ התובעים, הוא לא מומחה בתחום זה ואינו מוסמך לקבוע בסיכומיו (סעיף 59) שהחתימות אינן זהות.

28. גם טענות התובעים, שהסכמי הייעוץ עליהם חתמו התובעים ביום 4.9.07 הם "מסמכים מפוברקים" (סעיף 75 לסיכומיהם), אין בהן כל ממש. העובדה שחסרים כמה פרטים בטפסים שלא מולאו, לא מלמדת שהם מזויפים. להוכחת טענת זיוף, יש להביא ראיות משמעותיות והתובעים לא הביאו ולו ראיות כמשקל נוצה להוכחת טענה חמורה זו.

29. זאת ועוד: משמעות טענת התובעים, ששירי ביצעה פעולות בתיק על דעת עצמה , היא ששירי ביצעה לכאורה מעשים פליליים וסיכנה את הרישיון שלה כיועצת השקעות. על מנת להוכיח טענה מסוג זה , יש להביא ראיות כבדות משקל והתובעים לא הביאו שום ראייה לכך . לא ניתן גם הסבר ה גיוני ומניע לטענת התובעים, שש ירי החליטה לנהל את התיק על דעת עצמה. מדוע שהיא תסכן את רישיונה ומקום עבודתה בשביל התובעים?

30. בסיכומיהם (סעיף 88) , טוענים התובעים ששירי עשתה זאת מאחר שהיא היתה "יועצת השקעות צעירה באותה עת, שקיבלה את ר ישיון ניהול ההשקעות שלה רק בחודש נובמבר 2005... נראה כי נקרתה בדרכה הזדמנות "לשחק" ו/או "להתאמן" בביצוע השקעות בחשבונות התובעים, שעה שניטלה מהם האפשרות לפעול באורח עצמאי לחלוטין בחשבונות, והם היו תלויים בפעולותיה". מדובר בהשערה בעלמא שלא הוכחה כלל. מדוע שיועצת השקעות צעירה תסתכן בעבירות פליליות חמורות ובאיבוד מקום עבודתה, תיטול אשראי עבור התובעים על דעת עצמה ותנהל את התיק ממוחה הקודח, ללא ש קיבלה הוראות מלקוחותיה? תאוריית התובעים לא הוכחה כלל.

31. טענת התובעים (סעיף 4 לסיכומי התשובה) שהיה על הנתבע לזמן עדים נוספים כגון הממונה על שירי או מנהל הסניף, מאחר שהיה ברור ששירי "תסנגר ע ל עצמה ותטען את ההיפך ממה שטענו התובעים", דינה להידחות. אדרבא, העדה הרלוונטית ביותר היא שירי שטיפלה אישית ובאופן אינטנסיבי בחשבונות התובעים והיתה בקשר הדוק עם לין. אין לראות באי זימון עדים נוספים שלא יכלו לתרום לבירור העובדתי, אינדיקציה לכך שהנתבע "ביקש להימנע מחשיפת העדים הרלבנטיים לחקירה" (סעיף 6 לסיכומי התשובה) . הנתבע לא היה צריך לזמן עדים שאין להם ידע אישי אודות העובדות נשוא התביעה.

32. כמו כן, התברר ששירי היתה בחופשה של שלושה שבועות בחודש ינואר 2008 ובאותו זמן בוצעו הוראותיה של לין ע"י יועצי השקעות אחרים בצוות. האם גם הם רצו "להתאמן" על חשבון חשבונות התובעים?

33. שירי העידה שלעיתים קרובות לין היתה חותמת רק על העמוד הראשון של טופס הפקודות ולא על כל עמוד ועמוד, עקב ריבוי הטפסים (עמ' 71 שורות 5-8 ושורות 23-24). לדבריה: "לא מצאתי לנכון להחתים על שלושה עמודים. העמוד הראשון זה חתימה שמראה שהיא קנתה את הניירות..." (עמ' 72 שורות 1-2, שורה 5 ושורות 11-13).

34. גם טענת התובעים, ש הבנק העמיד על דעת עצמו אשראי בחשבונות, הוכחשה נמרצות ע"י שירי. משהיא נשאלה, כיצד הבנק אפשר יתרת חובה בחשבונות התובעים, בסכומים הגבוהים בהרבה ממסגרת האשראי שאושרה לתובעים , היא השיבה כי: "אני מעריכה שמורשה החתימה שאישר את החריגה לקח בחשבון את הסיכונים והסיכויים ושיש מכירת ניירות ערך כנגד שבוצעה לאחר מכן" (עמ' 65 שורות 10-11 ועמ' 75 שורות 26-27 ). טענה זו לא נסתרה והתובעים לא הוכיחו שעובדי הבנק פעלו על דעת עצמם. לדבריה , כנראה מאחר שהחריגות היו זמניות, גורמי ההנהלה בסניף אישרו אותם (עמ' 66 שורה 10 ושורות 30-31) ו"מסגרות האשראי הוגדלו לפי בקשת הלקוחה" (עמ' 67 שורה 9).

35. שירי הכחישה בתוקף את טענת התובעים שהבנק מילא את הטפסים לאחר שהם נחתמו ולטענתה: "חד משמעי לא. אנחנו לא ממלאים טפסים שלא בנוכחות הלקוח" (עמ' 69 שורה 5 שורה 10). כך גם העיד מר אברהם גנני, ש טען כי הדבר "לא יכול להיות" (עמ' 40 שורה 31).

36. הטענה שנגרם נזק למוניטין התובעת עקב חזרת המחאות, לא הוכחה כלל וטוב שטענה זו נזנחה כליל מסיכומי התובעים . לא פורט אפילו אילו המחאות חזרו, של מי ומתי ולא הוכח שלא היתה הצדקה לחזרתן עקב חוסר כיסוי בחשבונות. מדובר בטענות סרק.

37. בנוסף, השיהוי הרב בהגשת התביעה – שש שנים – לא הוסבר כלל ע"י התובעים . הטענה שיעקב היה חולה בשנת 2007 בסרטן ולכן הם לא התפנו להגיש את התביעה (עמ' 17 שורות 2-3 ועמ' 32 שורות 31-32 ), לא הוכחה ולא מסבירה שיהוי כה רב. אם היה בטענותיהם ממש, חזקה שהתביעה היתה מוגשת שנים לפני כן.

38. כמו כן, חלה חובה על לקוח לבדוק את דפי החשבון שנשלחים אליו. בהתאם לסעיפים 3(ב)-(ג) להסכם "תנאים בחשבון עו"ש" שעליו חתם כל אחד מהתובעים שעה שפתח את חשבונו, התחייב כל אחד מהם לבדוק את העתקי החשבונות וההודעות שנשלחו להם, להעביר לבנק כל השגה ולהודיע באופן מידי לבנק על כל מקרה של אי הסכמה או בעיה שמתגלה בחשבונם, על מנת שהבנק יוכל לבדוק את הדברים בזמן אמת.

39. בפסיקה נקבע, כי ככל שהלקוח לא מבצע את הבדיקות בדפי החשבון שלו, הדבר פועל לחובתו ומקים השתק ומניעות.

ראו: ע"א 550/66 שטאובר נ' בנק המזרחי פ"ד כב (1) 240, 245, ע"א 618/75 עזבון המנוחה פנינה טננבאום נ' בנק לאומי, פ"ד לא(3), 141, ע"א 424-86 נאות מרינה בת ים נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מג(2) 355 וע"א 6916/04 בנק לאומי נ' היועמ"ש (18.2.10), 45.

התובעים קיבלו הודעות ומסמכים רבים ומעולם לא העלו כל השגה בזמן אמת. לכן, הם מושתקים ומנועים מלהעלות טענות כעת, שנים רבות לאחר האירועים הנטענים.

40. סיכומו של דבר: התביעה נדחית והתובעים ישלמו לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 100,000 ₪.

ניתן היום, א' חשוון תש"פ, 30 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.