הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 33023-03-21

מספר בקשה:16
לפני
כבוד ה שופטת טל לוי-מיכאלי

המבקשים
(הנתבעים 4-6 בהתאמה )

תומר ציון נכסים בע"מ
תומר אהרון
ת.סורנטו בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ישראל שלו ועו"ד אסף אורן

נגד

המשיבים
(תובעים)

  1. בקר ע.א. נכסים והשקעות בע"מ
  2. עוזי בקר
  3. איל בקר

שלושתם, ע"י ב"כ עו"ד גד טיכו ועו"ד חיים בקשי

המשיבים הנוספים
(הנתבעים 1-3 ו-7)

  1. בית מסחר הנדיב בע"מ
  2. אבירן גפני
  3. עפר גפני
  4. מאיר אפרת אחזקות בע"מ

ארבעתם ע"י ב"כ עו"ד נמרוד כנפי ועו"ד שקד כהן

8. כלנית עקריש סלטון, עו"ד

המשיבה לעניין האגרה
היועץ המשפטי לממשלה
ע"י פרקליטות מחוז ת"א אזרחי

החלטה

לפני בקשת הנתבעים 4-6 (להלן: "המבקשים") להורות על מחיקת התביעה בשל אי תשלום אגרה מספקת ולחלופין חיוב התובעים במלוא סכום האגרה. הבקשה הוגשה בגדרי תביעה בה התבקש, בין היתר, סעד הצהרתי ולפיו הזכויות בנכס נמכרו ל בקר ע.א בע"מ היא התובעת 1 (להלן: "התובעת") וכי היא זכאית להירשם כבעלת הזכויות בנכס.
טענות הצדדים
המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לסעד שסומן ד' בכתב התביעה (עמ' 3) שנוסח כך: "להצהיר כי הזכויות בנכס נמכרו לבקר ע.א ולהצהיר כי בקר ע.א זכאית להירשם כבעלת הזכויות של הנכס".
המבקשים טענו כי חרף הגדרת התובעים את התביעה כהליך שרואים את שוויו כבלתי ניתן לביטוי בכסף, הרי שמדובר בתביעה כספית שבהתאם לפרט 8 לתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז -2007 (להלן: " תקנות האגרות") עליהם לשלם אגרה בשיעור של 2.5% מסך של 12,625,840 ₪. לשיטת המבקשים העובדה שטענת התובעים היא שהם אמורים לקבל את מניות הנתבעת 4 לבעלותם והעובדה שהנכס מוחזק על ידי חברה לא מצדיקות את הכתרת התביעה כתביעה לסעד הצהרתי. המבקשים טענו כי מאחר שמדובר בתביעה לרישום נכס על שם התובעת 1 הרי שמדובר בסעד אופרטיבי כספי שניתן לשיערוך על יסוד המערכת ההסכמית בין הצדדים.
התובעים השיבו כי השאלה האם מדובר בסעד ששוויו ניתן לביטוי כספי תלויה באופן בו נוסחו הסעדים בתביעה. התובעים טענו כי הסעד המרכזי שנתבקש הינו סעד של אכיפת ההסכמים בעוד שהסעד שעניינו ברישום הנכס הינו תולדה של אכיפת ההסכמים מושא התביעה. התובעים טענו כי לא מדובר בהסכם להעברת מניות ובכל מקרה ובהתאם לפסיקה מדובר לטענת התובעים בתביעה לסעד הצהרתי. בתשובה לטענות הנתבעים הנוספים (ראו להלן) טענו התובעים כי לא מדובר בסעדים הצהרתיים סותרים.
הנתבעים 1-3 ו-7 (להלן: "הנתבעים הנוספים") טענו כי התובעים עתרו לסעדים הצהרתיים סותרים. לטענתם הנתבעים הנוספים, התובעים מודים כי לא שילמו את מלוא התמורה בגין מניות חברת הנתבעת 4 ולכן לא מדובר בסעד הצהרתי המשמר מצב קיים, אלא בסעד הצהרתי מוסווה.
המדינה, היא שהשיבה בעניין האגרה, טענה היא כי הסעדים המפורטים בסעיפים א'-ח' לכתב התביעה הם סעדים הצהרתיים או צווי עשה ואל תעשה וכי לא מדובר ברכישה כפויה של מניות. עם זאת, המדינה התייחסה לשאלה האם מתכונת התביעה היא כדין וטענה כי יש לבחון האם התובעים ויתרו על הסעדים החלופיים (פיצוי) אותם ניתן לשום.
דיון והכרעה
אחד מהרציונלים העומדים בבסיס הדרישה לתשלום אגרת בית המשפט הוא הבטחת תשלום הוצאות התדיינות משפטית, תשלום זה נגבה בקשר עם השירות שניתן על ידי המדינה [ע"א 155/75 פקיד השומה נ' יצחק להד, כט(2) 505 (1975)].
תקנות האגרות והתוספת להן קובעות את הסכומים שעל מגיש התובענה לשלם בהתאם לסעד שנתבע בה (תקנה 2). תקנה 3 לתקנות האגרות שכותרתה "הליכים שרואים את שוויים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף" קובעת כדלקמן:
"בענינים כמפורט להלן תשולם אגרה לפי פרט 3, 5 או 10 בתוספת, לפי הענין:
(1)  צו הצהרתי, צו לא תעשה, צו עשה או צו אכיפה, למעט תובענה לסעד כספי כתוצאה מצו כאמור;
[...]"
כלומר ככלל בהתאם לתקנה 3(1) בתובענה לצו הצהרתי תשולם אגרה בסכום מסוים (ולרוב נמוך יותר מתובענה כספית) זאת למעט תובענה לסעד כספי כתוצאה מצו כאמור.
הלכה היא כי ההכרעה בשאלה האם מדובר בסעד ששוויו ניתן לביטוי כספי תלוי באופן בו נוסחו הסעדים בתובענה [ע"א 7019/14 שזור - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' יעקב פרג'י (16.5.2018) (להלן: "עניין שזור")].
עיון בסעדים כפי שנוסחו בכתב התביעה מעלה כי אכן מדובר בסעדים הצהרתיים, כפי שיטת התובעים כך שהאגרה כפי ששולמה תואמת את הסעדים שנתבעו בגדרי התובענה. ודוקו, הסעדים שנתבקשו הינם הצהרה על מצב קיים לעניין הזכויות בנכס מושא התובנה, כך שגם בהתאם לעניין שזור הנ"ל אין מדובר בסעד כספי במסווה של סעד הצהרתי כפי שנטען. המבקשות אמנם הפנו בעניין זה, בין היתר, לת"א (מחוזי ת"א) 1977-08 חבס ח.צ השקעות (1960) בע"מ נ' יגאל אהובי (02.05.2010) שנבדל מענייננו שכן בגדרי ההליך שם מצא בית המשפט כי בכתב התביעה נתבקש במפורש סעד כספי כתוצאה מצו האכיפה שהתבקש (סעיף ב' עמ' 6 להחלטה). למען שלמות התמונה יצוין כי גם עניין רע"א 7200/20 יואר אלזו השקעות בע"מ נ' אאורה ישראל יזמות והשקעות בע"מ (6.4.2021) נבדל מהמקרה שבפנינו משעה שבענייננו לא נטען כי אכיפת ההסכמים תוביל לחיוב כספי.
ודוקו, את הבחינה בענין טיב הסעד יש לעשות בהתאם לאופן ניסוח הסעדים בכתב התביעה. הסעד המרכזי מעצם טיבו, טבעו ומיקומו בהליך הינו הסעד המסומן א' – היינו אכיפת ההסכמים. הסעד שבסעיף ד' (נשוא המחלוקת בענייננו) הוא נגזרת מן הסעד שבסעיף א' והוא נגזרת מהכרזה על המצב בשטח נכון להיום כפי שיטת התובעים – היא השיטה מכוחה נערכת הבחינה בקשר לתשלום האגרה.
יוער כי אין בעובדה שהסעדים ההצהרתיים יכול שניתנים לכימות כספי לבדה כדי לשנות מן הסיווג היסודי של התביעה. משהוכרע, כאמור, כי מדבר בסעדים הצהרתיים – כימותם הלכאורי לא מקרין ולא יכול להקרין על הסיווג הראשוני.
אמנם הנתבעים הנוספים והמדינה , המשיבה לעניין האגרה , טענו כי קיים קושי עם האופן שבו נוסחו הסעדים בכתב התביעה שכן לטענתם ייתכן שמדובר בסעדים הצהרתיים סותרים שיש להם פן אופרטיבי. אך השאלה האם מדובר בסעדים הצהרתיים סותרים ממילא נעדרת נפקות לבקשה שלפנינו. האגרה נישומה לפי האופן שבו נוסחו הסעדים בכתב התביעה הנוכחי, בית המשפט בגדרי בקשה מסוג זה, לא מורה על תיקון התביעה. סבורים הנתבעים שיש קושי עם ניסוח הסעדים בכתב התביעה, יכולים להגיש בקשות רלוונטיות שיבחנו ויכול שבסופו של יום אף ישפיעו על גובה האגרה. אך בעת הזו, ובהינתן האופן בו נוסחו הסעדים בתביעה - האגרה ששולמה תואמת אותם. השאלה אם שולמה מלוא התמורה ממילא נעדרת נפקות אף היא בשלב הדיוני הנוכחי ולא יכולה להקרין על שאלת סיווג הסעד וכנגזרת מכך על גובה האגרה.
לבסוף, העובדה שמדובר בסעדים הצהרתיים נתמכת גם בעמדת המדינה שציינה כי האופן שבו נוסחו הסעדים בעת הזו הרי שמדובר בסעדים הצהרתיים (סעיף 13 לעמדתה). בהינתן שמדובר בתשלום שמשתלם למדינה, לעמדתה בעניין זה יש משקל משמעותי והיוותה נדבך מכריע בהחלטה.
סוף דבר
דין הבקשה להידחות. האגרה ששולמה שולמה כדין.
המבקשים 4-6 יישאו בהוצאות ושכר טרחת ב"כ התובעות בסך כולל של 5,000 ₪.

ההחלטה ניתנה בסמכותי כרשמת.

ניתנה היום, ג' תשרי תשפ"ב, 09 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.