הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 32391-01-17

לפני
כבוד ה שופט נפתלי שילה

המבקשות - הנתבע ות

1.Amazon.com.Inc
Amazon Service LLC. .2
ע"י עו"ד ד"ר יואב אסטרייכר, עו"ד רקובר ועו"ד איתן
ממשרד מיתר ליקוורניק גבע לשם טל ושות'

נגד

התובעות - המשיב ות

  1. אוטוטו דיזיין בע"מ
  2. פלג דיזיין בע"מ

ע"י עו"ד סער פלינר

החלטה

האם יש לבטל את היתר ההמצאה מחוץ לתחום שניתן למשיב ות לצורך המצאת תביעה שהגישו כנגד המבקשות?

א. רקע עובדתי

1. התובעות הן חברות ישראליות העוסקות בהמצאה, פיתוח, ייצור ומכירה של מוצרי צריכה. לטענתן, הם רשמו מדגמים, סימני מסחר וזכויות יוצרים על מוצרים שונים, בישראל וברחבי העולם.

2. הנתבעות (להלן גם : "אמזון") מפעילות אתר אינטרנט (להלן: " האתר"), שבו יכולים משווקים לפרסם את מרכולתם לצרכנים בכל העולם. המבקשות אף מוכ רות באמצעות האתר מוצרים רבים ישירות לצרכנים, מתוך מוצרים הנמצאים במחסניה.

3. התובעות טוענות כי הנתבעות מוכרות בעצמן ואף מעודדות ועוזרות לצדדים שלישיים, למכור באתר מוצרים מזויפים שלתובעות זכויות קנייניות בהם, לרבות זכויות קניין רוחני. לטענתן, הנתבעות יוצרות "שוק פיראטי בהיקפים אדירים" למכירת מוצרים מזויפים של מוצרי התובעות ובכך מפרות את זכויותיהן . לדבריהן, הן פנו לנתבעות בבקשה כי יסירו מהאתר את הפרסומים המאפשרים מכירת מוצרים מזויפים הדומים למוצריהן. ברם, הנתבעות לא עשה דבר להפסקת הפרסומים.

4. לטענת התובעות, האתר מהווה "גן עדן לזייפנים ונוכלים ובשוק הזיופים הגדול בתבל" והדבר גורם להן נזק כספי גדול ופוגע במוניטין שלה ן. לפיכך, התובעות הגישו תביעה ועתרו למתן צווי מניעה, צווים להסרת שיווק המוצרים המזויפים, להשמדת המוצרים, למתן חשבונות ולפיצויים בסך של 5 מיליון ₪. בין היתר טענו התובעות , כי אמזון הפרה מדגמים, סימני מסחר וזכויות יוצרים וביצעה עוולות של גניבת עין, הטעייה, רשלנות, גזל, הפרת חובה חקוקה והיא אף פגעה במוניטין שלהן , עשתה עושר ולא במשפט וכן עוולה בלשון הרע ופגעה בזכות החוקתית לקניין.

5. התובעות הגישו בקשה להיתר המצאת התביעה מחוץ לתחום. לטענתן, יש להם עילת תביעה טובה וקיימות עילות המצאה לפי תקנה 500 (6), 500 (7) ו – 500 (10) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 (להלן: " תקנה 500"). כמו כן, התובעות טוענות כי ישראל היא הפורום הנאות לדון בתובענה.

6. בית המשפט נעתר לבקשה במעמד צד אחד ואולם המבקשות הגישו בקשה לביטול היתר ההמצאה שניתן למשיבות.

ב. טענות המבקשות

1. המשיבות לא הגישו תצהיר כדבעי לתמיכה בבקשתן למתן היתר המצאה לחו"ל . תצהירו של מנהל המשיבה 1 הוא "לאקוני וחסר ואינו מקים את העילות הנטענות כנגד אמזון". כמו כן, למנהל המשיבה 1 אין ידיעה אישית אודות המשיבה 2 ולכן תצהירו לא יכול לבסס את הבקשה שלה. הצורך בתצהיר הוא מהותי, מאחר שבאמצעותו מתבקש להרחיב את הסמכות של בית המשפט בישראל אף ביחס לנתבע זר שאינו בתחום השיפוט הישראלי. ברם, המשיבות לא הגישו תצהיר "שיורד לשורש עילת ההמצאה ולשורש עילת התביעה". אין מדובר בדרישה פרוצדורלית אלא בדרישה מהותית ובסיסית.

2. בתצהיר לא מפורט היכן רשומות הזכויות שנטען כי אמזון הפרה ולא נטענה כל טענה המפרטת מדוע ישראל היא הפורום הנאות לדון בתובענה. המשיבות לא פרטו מספרי סימני מסחר, לא פרטו היכן רשומות זכויות הקניין הרוחני וביחס לאילו מוצרים, הופרו זכויותיהן.

3. אין עילת המצאה לפי תקנה 500 (6), מאחר שלא נעשה מעשה או מחדל מצדן, בישראל. אין גם עילה לפי תקנה 500 (7), מאחר שהמבקשות לא מבצעות כל מעשה או מחדל בתחומי ישראל. המבקשות אינן נוכחות בישראל, אין להן כל פעילות בישראל, אין להן עובדים בישראל ואין להן שרתים או אמצעים טכנולוגיים בישראל. כל המעשים והמחדלים המיוחסים למבקשות, נעשים מחוץ לישראל. אין גם עילת המצאה לפי תקנה 500 (10), מאחר שלא קיים נתבע אחר בישראל.

4. אמזון לא מוכרת מוצרים בישראל ואינה מפרסמת דבר בישראל. הפרסום באתר אמזון לא מכוון לק הל הישראלי והממשק אינו בשפה העברית. עצם נגישות הפרסום גם לקהל ישראלי, לא מלמדת כי נעשה מעשה או מחדל בישראל. הפסיקה שבמסגרתה התיר בית המשפט המצאה לחו"ל של תביעות כנגד בעלי אתרים בחו"ל שנטען כי הפרו את הדין הישראלי, עסקה בחברות שאתריהן כוונו, הותאמו והונגשו במיוחד לצרכן הישראלי. במקרה דנן, הפרסום לא מכוון לקהל הישראלי, הוא בשפה האנגלית או הספרדית והמטבע המוצג בו אינו שקל אלא דולר ארה"ב.

5. צו המניעה המבוקש אינו מתייחס לדבר הנעשה בישראל או עומד להיעשות בתחומי המדינה, אלא בארה"ב בלבד. העובדה כי ייתכן שמוצרים בודדים שנטען כי ביחס אליהם הופרו זכויות, נמכר ו באתר אמזון ויובא ו על ידי המזמינים, אין ב ה בכדי להוות בסיס למתן היתר המצאה לחו"ל ולקניית סמכות של בית משפט בישראל.

6. הזכויות הנטענות על ידי המשיבות הן זכויות טריטוריאליות שניתנת להן הגנה בתחומי מדינת ישראל בלבד.

7. המשיבות לא הוכיחו כי קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. הן לא פירטו אילו זכויות ספציפיות הופרו ע"י אמזון ולא הניחו תשתית עובדתית כי בידי אמזון מוצרים המפרים את זכויותיהן או שהן עושות שימוש בקניין הרוחני של המשיבות בישראל.

8. אמזון מפעילה מנגנון של "הודעה והסרה", על מנת לסייע למי שזכויותיו נפגעות. המשיבות לא פעלו על פי ההנחיות שקיבלו וסיכלו בהתנהגותן הרשלנית את המאמצים של אמזון לסי יע להן. הובהר למשיבות ע"י אמזון, כי עליהן להוכיח כי זכויותיהן מעוגנות ומוגנות על פי הדין האמריקאי. אולם, המשיבות לא המציאו כל אסמכתא לפיה יש להן זכויות המוגנות ע"י הדין האמריקאי והן לא פירטו את כתובות החנויות שעל פי הטענה , מפרות את זכויותיהן. גם כיום, לא הגישו המשיבות אסמכתאות לקיומן של זכויות קניין רוחני מוגנות בהתאם לחוקי ארצות הברית, שהם החוקים החלים על זירת המסחר באתר.

9. על פי תנאי השימוש באתר, הרוכש את המוצר הוא זה שנחשב היבואן של אותו מוצר. אמזון מטילה על המוכר באתר את האחריות למכירה, לרבות עמידת ו בחוקים שונים והיא מתנה את השימוש באתר, בכך שאין הפרה של זכויות צדדים שלישיים. חובתו של כל מי שמוכר דרך האתר, להצהיר כי הוא בעל הזכות למכור את המוצרים וכי הוא אינו מפר זכויות קניין רוחני של אחרים. העסקה מתבצעת בארה"ב והרוכש את המוצר ומזמינו לישראל, הוא היבואן שלו ועליו לוודא כי המוצר עומד בחוקים ובתקנות על פי הדין בישראל.

10. ישראל אינה הפורום הנאות לדון בתובענה. ציפיותיה הסבירות של אמזון היו להתדיין בארה"ב ששם היא פועלת. על המשיבות לנקוט בהליכים משפטיים בערכאה המוסמכת בארה"ב, שלה הסמכות לדון בסכסוך. לאמזון אין משרדים או עובדים בישראל, קהל היעד לפרסום אינו הקהל הישראלי, שפת האתר היא אנגלית או ספרדית והתשלום מבוצע במטבע אמריקאי.

11. ההתדיינות בבית משפט בישראל תצריך הבאת עדים אמריקאים והגשת חוות דעת של הדין הזר. אמזון תצטרך להתמודד עם שפה וכללי פרוצדורה זרים ובלתי מוכרים והדבר ייפגע בצפייה הסבירה שלה. שהרי, אין לה זיקה לישראל, היא פועלת מארה"ב ושרתיה בארה"ב. אין כל היגיון כי כל חברה זרה שיש לה אתר במדינה ספציפית , תוכל להיתבע בכל מדינה בעולם. אמזון לא פועלת בעברית ובכוונה היא לא מפעילה אתר ישראלי המכוון לציבור הישראלי.

12. משהמשיבות רשמו את קניינן הרוחני ברחבי העולם לשם הגנה עליו, הן גילו דעתן כי בכוונתן וציפייתן להגן על זכויותיהן, לרבות ניהול תביעות, מחוץ לישראל, באותן טריטוריות בהן לטענתן יש להן הגנה של קניין רוחני.

13. אין שום שיקול ציבורי התומך בניהול התובענה בישראל. אין הצדקה כי בית משפט בישראל יגן על קניין רוחני בגין הפרות בכל העולם. המשיבות אינן צרכן תמים. הן חברות מסחריות המשווקות ברחבי העולם וככל שבמדינה פלונית נפגעו זכויותיהן, עליהן לפעול באותה מדינה ולהגיש בה את התביעה. "הדין הישראלי אינו יכול להיות מקור שיטור עולמי של רשת האינטרנט ובית משפט נכבד זה אינו שוטר".

14. ההליך כלל לא קשור לישראל. המוצרים שנטען כי זויפו יוצרו בחו"ל, נמכרו בחו"ל, המידע עליהם פורסם ע"י שרת מחשב הנמצא בחו"ל, העסקה והתשלום התבצע בחו"ל והעיסקה בוצעה על פי הדין הזר. לכן, אין לנהל את ההליך בישראל ויש לבטל את היתר ההמצאה שניתן למשיבות.

ג. טענת המשיבות

1. הבקשה לביטול היתר ההמצאה הוגשה ללא תצהיר וכבר מסיבה זו דין הבקשה להידחות. המבקשות לא יכולות לטעון טענות עובדתיות בדבר הפורום הנאות, ללא תצהיר.

2. "מול מפלצת קמעונאות זו עומדות שתי חברות ישראליות קטנות, חדשניות, יצירתיות, העוסקות לפרנסתן בפיתוח של מצרכי צריכה לבית ולמטבח – שהענק האמור דורס ומנצל לרעה את הפיתוחים שלהם, מזייף ברגל גסה את מוצריהן, מוכר אותם לכל דכפין במחירים שמאיימים למוטט כלכלית את החברות האמורות וחמור מכל – מתעלם באופן בוטה ומטריד מכל פנייה שלהן לעזור להן לאכוף את זכויותיהן ולשמור עליהן... בתי המשפט יתנו סעד לצרכן הישראלי תוך העדפתו הברורה על פני מפלצת הקמע ונאות הבינלאומית". המבקשות אף לא מכחישות כי הן שולחות את המוצרים המזויפים לארץ.

3. למבקשות פעילות ענפה בישראל. הן מבצעות משלוחים ישירים לישראל והאתר מיועד גם לציבור הישראלי. משהמוצרים נמכרים בארץ, על המבקשות חל החוק הישראלי.

4. המצהיר מטעם המשיבה 1, ערך את תצהירו גם עבור המשיבה 2 "מהיותו מעורה במסכת העובדתית הכוללת בתיק".

5. בפרסום המוצרים המזויפים באתר, יש לראות כמעשה שהתבצע "בכל מקום", לרבות בישראל. המבקשות פונות באמצעות האתר לקהל ברחבי העולם ובכלל זה לקהל הישראלי. האתר מאפשר לשלם בכרטיס אשראי ישראלי, במטבע ישראלי ולקבל את המשלוח ישירות מהאתר לישראל.

6. מדובר במעשה שנעשה ועתיד להיעשות בישראל ולכן יש עילה לפי תקנה 500. מדובר בתביעה רצינית שיש לדון בה. ישראל היא אף הפורום הנאות לדון בתביעה, במיוחד בעקבות צמצום משקלה של טענת פורום לא נאות, עקב היות העולם "כפר גלובלי אחד גדול".

7. המבקשות, אשר משווקות מוצרים לכל רחבי העולם, צריכות לקחת בחשבון כי הן ייתבעו במקום מושבם של הצרכנים. עלות "זניחה" של הגעה לישראל, לא צריכה למנוע קיום דיון בישראל. הנזק נגרם למשיבות בישראל ויש להכפיף את המבקשות לדין הישראלי, שעה שהן הפרו את הדין הישראלי. המבקשות יכולות לנהל את ההליך בישראל, שעה שהן מקיימות פעילות ענפה בישראל.

8. למשיבות יהיה קשה לנהל הליך בחו"ל והדבר יגרום להן לעלויות ניכרות "ללא הצדקה".

ד. דיון והכרעה

(א) מבוא

1. בפתח הדברים יש לדחות את טענת המשיבות, כי היה על המבקשות לתמוך את בקשתן לביטול היתר ההמצאה בתצהיר ומשלא עשו כן, דין הבקשה להידחות.

2. הנטל להוכיח את העמידה במבחנים שנקבעו לצורך מתן היתר המצאה לחו"ל מוטל על התובעים. כאשר בית המשפט דן בבקשה לביטול ההיתר, הוא דן בבקשה מחדש ועל התובעים להוכיח טענותיהם. לכן, אין צורך כי הבקשה לביטול ההיתר תיתמך בתצהיר. כפי שקבעה כב' השופטת חנה פלינר בת"א 30008-10-13 פריימר ים המלח מעבדות קודמטיקה בע"מ נ' אמזון ואח' (19.3.15 – להלן: " פס"ד פרמייר"):

"אף שאין עסקינן בסעד זמני, הכללים הדיוניים במקרה זה אינם שונים מאלה החלים במקרים שבהם בעל הדין עותר לביטולו של סעד זמני שניתן על פי צד אחד...כאשר הנטל מוטל על מבקש ההמצאה, כמו בענין מבקש עיקול, אזי נקבע בפסיקה שאין הכרח בצירוף תצהיר מטעם מבקש הביטול".

ראו גם: ת"א 19187-03-12 אויגן פיהוף נ' עירא דביר (15.11.16) , ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd., פ"ד נח(2) 465 (2004).

3. ברע"א 6403/14 שירות מזור א' לתקון ושפוץ מוצרי חשמל ביתיים בע"מ נ' ‏ WHIRLPOOL EURPE S.R.L ITALY (7.1.15 - להלן: "פס"ד מזור") ציין כב' השופט סולברג כי:
"מכוח המצאה על-פי ההיתר, רוכש בית המשפט בישראל סמכות שיפוט על נתבע זר, ובכך מרחיב את תחום שיפוטו. ברם, בהטלת מרות זו על נתבע היושב מחוץ לתחום השיפוט כרוכה סכנה להתנגשות סמכויות ולפגיעה בכללי הנימוס הבינלאומי... לפיכך קובעת תקנה 500 לתקנות רשימה של עילות המצאה, המאפשרות לבית המשפט להתיר את המצאתם של כתבי בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה. המשותף לכל אותן עילות, הוא קיומה של זיקה מסוימת לישראל... נטל ההוכחה הוא על התובע המבקש את היתר ההמצאה, ועליו להראות כי עניינו בא בגדר אחת מהעילות המנויות בתקנה 500 לתקנות. רמת ההוכחה הנדרשת בעניין זה אינה גבוהה, ועל המבקש להראות כי עומדת לו "תביעה הראויה לטיעון", דהיינו שאין מדובר בתביעת סרק או בתביעה טורדנית. במקרה של ספק, יפעל הדבר לטובת הנתבע, ובית המשפט לא יתיר את ההמצאה. גם אם הוכחה עילת המצאה, על בית המשפט לבחון גם את עילת התובענה עצמה, ועליו להשתכנע כי מתעוררת "שאלה רצינית שיש לדון בה", שגם הוא רף ראייתי קל למדי. מכל מקום, גם לאחר שמולאו תנאים אלו, עדיין ישמר לבית המשפט שיקול הדעת האם להתיר את ההמצאה, ולבחון האם אכן הפורום בישראל הוא הפורום הנאות לדון בתובענה, בהשוואה לפורום אחר...נאותות הפורום תיקבע על יסוד מכלול נסיבות העניין, לרבות מרב הזיקות הקושרות את בעלי הדין ואת האירועים לפורומים המתחרים, וכן בהתחשב בציפיותיהם הסבירות של בעלי הדין".

ראו גם: ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd (4.9.07), אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 12, 2015) עמ' 403-406.
4. בשלב הראשון, על מבקש ההמצאה להראות כי מדובר בתביעה הראויה לטיעון ולאחר מכן, האם עניינו נכנס לגדרי אחת העילות הקבועות בתקנה 500. בשלב זה, לא מצופה מבית המשפט להיכנס לעובי הקורה בבחינת התובענה לגופה, אלא תכליתה של דרישה זו למנוע הרחבת סמכות השיפוט בתביעות טורדניות או תביעות סרק. במקרה דנן, ומבלי שאני מביע עמדה לגוף התובענה, מדובר בתביעה הראויה לדיון ולא בתביעת סרק. לכאורה, נמכרים באמצעות האתר שמפעילות המבקשות, מוצרים המהווים זיוף של מוצרי המשיבות והדבר פוגע בזכותן הקנייניות. המשיבות צירפו לתביעה צילומים שמהם עולה לכאורה כי אכן נמכרים מוצרים מזויפים של המשיבות באתר אמזון ואמזון לא טענה כי הצילומים מהאתר אינם אמיתיים. יש לדון בכובד ראש בטענותיהן הרבות והרציניות של המשיבות וקיימת עילת תביעה לכאורה.
5. לבקשה למתן היתר המצאה צורף תצהירו של מר דני גסנר שהוא מנהל המשיבה 1. לפי הצהרתו, העובדות ביחס לתביעה ולבקשה למתן היתר המצאה , ידועות לו מידיעה אישית, אף בכל הקשור למשיבה 2. נבחן אפוא, האם קיימת למשיבות עיל ת המצאה בהתאם לתקנה 500. המשיבות זנחו את העילה לפי תקנה 500 (10) שאכן אינה רלוונטית במקרה דנן והן מבססות את בקשתם על תקנה 500 (6) ו – 500 (7).
(ב) עילת המצאה לפי תקנה 500(7) - "תובענה מבוססת על מעשה או על מחדל בתחום המדינה"
1. הפסיקה פירשה את המונחים " מעשה" או " מחדל", כך שאין די בקרות הנזק בישראל כדי להצמיח עילה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום, אלא נדרש כי המעשה או המחדל עצמו נעשה או קרה בישראל ( ע"א 565/77 אפרים מזרחי נ' Nobel's Explosives Co. Inc., פ"ד לב(2) 115 (1978)).
ראו גם: ת"צ 8295-10-17 בוקינג נ' דניאל שפירא ( 16.5.18 – להלן: " עניין בוקינג"), ת"צ (ת"א) 23241-09-16 hotels.com נ' סיליס (21.6.17) (להלן: "עניין הוטלס"), ע"ר 18663-07-17 הוטלס נ' סיליס מיום 7.11.17 (בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תלויה ועומדת בבית המשפט העליון ברע"א 9463/17 hotels.com נ' סיליס )).

2. בע"א 925/17 הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת (ע"ר) נ' AU Optronic Corporation (31.7.17) ציינה כבוד השופטת (כתוארה אז) חיות, ביחס לעילת ההמצאה ע"פ תקנה 500(7) כי:

"אכן, מצב שבו הצרכן הישראלי לא יוכל להיפרע מגופים שחברו, לכאורה, לקרטל בינלאומי שבעטיו נגרם לו נזק הוא מצב בלתי רצוי, ומבחינה זו ספק אם התקנה בנוסחה הנוכחי הולמת את מגמות הגלובליזציה וההתפתחויות הטכנולוגיות בעולמנו ... בדין האנגלי ממנו שאובה הוראת תקנה 500(7) במקור, שונה זה מכבר נוסח התקנה באופן המקים עילה להמציא כתבי בי-דין מחוץ לתחום המדינה גם במקרים שבהם הנזק בלבד קרה בתחומי המדינה וללא קשר לשאלה היכן ארע המעשה או המחדל שגרמו לו... עוד ראיתי לציין כי בטיוטת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ה-2014, ניתנה הדעת לסוגיה זו והוצע לתקן את נוסח התקנה כך שתקום עילת ההמצאה אל מחוץ לתחום המדינה במקרים שבהם "מבוקש סעד לגבי מעשה, מחדל או נזק שניתן היה לצפותו מראש, שנעשה, עומד להיעשות או צריך היה להיעשות בתחום המדינה" [ההדגשה הוספה]. מכל מקום, תקנה 500(7) כנוסחה היום שוללת אפשרות למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה אם לא נעשה מעשה או מחדל בישראל..".

3. בעניין הוטלס ציינתי, כי בתי המשפט אימצו את הגישה לפיה יש לראות בפסיקה שהתייחסה לסמכות המקומית ואשר קבעה כי פרסום של דברים באינטרנט, בהיותו חשוף לעיני כל, מהווה מעשה שהתבצע "בכל מקום", כחלה אף ביחס לסמכות בינלאומית, על דרך ההיקש. למשל, בת"א 30847-12-13 Olivier Ciappa נ' שאול דדון (8.6.14) ) נפסק כי במציאות הגלובלית הקיימת ולאור התמורות הטכנולוגיות שחלו, אין לצמצם את המעשה למקום מושבו של המפר ויש מקום לתחולת תקנה 500(7) (ראו גם : ת"צ 19529-06-14 דוד חוטה נ'booking.com (3.2.17), ת"צ ( מרכז) 10822-02-15 לנואל ואח' נ' Linkedin Corporation ( 9.4.17). בעניין הוטלס קבעתי כי:

"הפרסום באינטרנט מטיבו פורץ גבולות. המציאות הטכנולוגית בימינו יוצרת למעשה " עולם אינטרנטי אחד" בו ניתן לדמות את המרחב האינטרנטי למעיין " ישות גלובלית אחת" אשר נוכח זמינות המידע, היקפו, והנגשתו לקהלים השונים, יש לראות בכל מקום שאליו מגיע הפרסום, כמקום ביצוע המעשה או המחדל".
4. כב' הנשיאה נאור קבעה ביחס לסמכות המקומית ברע"א 530/12 שמחה יעקובוביץ נ' יוסף ( ג'ו) אדוארד זיאס (28.3.12) כי :
"משפורסמו הדברים ברשת האינטרנט, הם חשופים לעיני כל. משכך, המעשה שבבסיס התביעה בוצע בכל מקום. המבקשים רשאים היו, על כן, להגיש תביעתם לכל מחוז שיפוט בארץ, ובכללו מחוז מרכז."
5. ברם, האם יש לערוך את ההיקש מהדין שנקבע ביחס לסמכות מקומית גם לסמכות הבינלאומית בכל מצב של פרסום? האם יש לראות אף במקרה דנן את פרסומי המבקשות כמעשים או כמחדלים שנעשו בתחומי ישראל רק מפני שניתן לצפות באתר גם בישראל?
מקרה דומה לתביעה דנן, נדון בפס"ד פרמייר . גם שם, הוגשה תביעה בגין הפרות קניין רוחני שבוצע באמצעות פרסום באתר אמזון ונדונה טענת אמזון כי אין ליתן היתר המצאה של התביעה לחו"ל . בית המשפט קיבל שם את עמדת אמזון בנושא זה וקבע כי:
"אותו פרסום נטען אינו ממוקד מטרה ואינו מכוון לגורם ישראלי".
6. מקרה דנן, שונה מעניין בוקינג ועניין הוטלס שבהן הנתבעות פרסמו אתר בעברית המיועד והמכוון לציבור הישראלי. באותם מקרים, מדובר היה בפלטפורמה שנוצרה לצורך שיווק לצרכן הישראלי דובר העברית והמחירים אף ננקבו בש"ח. שונה הדבר במקרה דנן. האתר בעניינינו הוא באנגלית ובספרדית ואינו מיועד לצרכן הישראלי. הוא מיועד לכלל הצרכנים בעולם ואינו מכוון דווקא לכיסו של הצרכן הישראלי. לפיכך, בענייננו, לא ניתן לאמר כי המעשה או המחדל נעש ה בישראל. אין לפרסום שום זיקה לישראל . למרות שניתן לצפות באתר גם בישראל - כמו שניתן לצפות בו מכל מקום אחר בעולם - מאחר שהוא כלל לא מיועד לישראל, לא ניתן לקבוע כי עצם הפרסום נעשה בישראל. לפיכך, לא קיימת עילה לפי סעיף זה.

(ג) עילת המצאה לפי תקנה 500(6) - "מבקשים צו מניעה לגבי דבר הנעשה או עומד להיעשות בתחום המדינה, או מבקשים למנוע או להסיר מטרד בתחום המדינה, בין אם מבקשים גם דמי נזק בקשר לכך ובין אם לאו".

  1. לאור האמור לעיל, לא קיימת אף עילה זו. שהרי, מאחר שהפרסום הוא באנגלית או בספרדית ואינו מיועד דווקא לציבור בישראל, לא ניתן לאמר כי המעשה שנעשה או עומד להיעשות, הוא בישראל.
  2. כפי שנקבע בפס"ד פרמייר :

"... אמזון הינה חברה זרה שמקום מושבה בארה"ב, שעסקיה מתנהלים מארה"ב, שהמוצרים יכולים להיות מוזמנים מכל מקום בעולם, הרי ככל שמדובר בעילת תביעה כנגד אמזון... אין מדובר במעשה או במחדל או במטרד הנעשים בישראל. לא די בעובדה שהפרסום האינטרנטי הינו גם בישראל כדי לקבוע שהמעשה או המחדל נעשים בישראל... אמזון היא רק פלטפורמת מסחר וה"מפרסם המפר", אם קיים, הם אותם משווקים לגביהם נטען כי אינם מורשים".
3. לפיכך, לא קיימת עילה אף לפי סעיף זה.
(ד) האם ישראל היא הפורום הנאות לדון בתובענה?
1. כב' השופט הנדל קבע ברע"א 7342/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' INCOMACS LTD. (2.8.12) כי :
"שלושה מבחנים משמשים לצורך בחינת שאלת תחולתה של דוקטרינת הפורום הבלתי נאות. תחילה יש לבחון האם הפורום המקומי הוא "הפורום הטבעי" או שקיים פורום טבעי זר בעל סמכות לדון בתובענה. מבחן זה מוכרע בהתחשב במכלול הנסיבות של המקרה. כלומר, יש לבחון מהו הפורום בעל הקשר המשמעותי והמהותי למחלוקת בין הצדדים, אליו מובילות "מירב הזיקות" הרלוונטיות... שנית יש לבחון מהן הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות בסכסוך; שלישית יש לשקול שיקולים ציבוריים, ובעיקר מה הפורום שיש לו עניין אמיתי לדון בתובענה... נדמה שההבדל בין המבחן הראשון לשלישי הוא שבעוד הראשון בוחן נתונים אובייקטיבים ביחס שבין האירוע שבמחלוקת לבין הפורום השיפוטי הדרוש, המבחן השלישי הינו אמירה נורמטיבית בדבר הצורך לדון בעניין מסוים בגבולותיה של המדינה".

2. במקרה דנן, מירב הזיקות מטות את הכף לטובת הפורום ה אמריקאי. בניגוד לפסקי הדין בענין בוקינג, והוטלס, אין למבקשות כל זיקה מהותית לישראל . כפי שנקבע בפס"ד פרמייר:

"מדובר בנתבעת שהיא חברה זרה, מקום מושבה בארה"ב, הפרסום באתר נעשה מכוח התקשרות חוזית בשפה האנגלית, אמזון טענה, וטענה זו לא נסתרה, כי הדין החל הינו הדין האמריקאי ולא הדין הישראלי. בענין זה אעיר, כי אכן אין כל היגיון בהחלת הדין הישראלי על אמזון, המשמשת כפלטפורמת מסחר למוצרים מכל קצוות תבל".

3. מאחר שהאתר כלל לא מכוון לציבור הישראלי, לא סביר כי לאמזון היתה קיימת ציפייה כי אם יצרן ישראלי ייפגע עקב פגיעה בקניינו, אמזון תצטרך להתדיין בישראל. הדבר נכון שבעתיים, שעה שמדובר בתביעה בגין הפרת זכויות קניין רוחני וזכויות אלו הן טריטוריאליות. אכן, נטען כי חלק מהזכויות נרשמו אף במדינות בחו"ל ואולם, לא ניתן פירוט על המדינות שבה ן מוגנות הזכויות והאם קיימת למי מהמוצרים הגנה על פי דיני ארה"ב. המשיבות לא פרטו בנושא זה והדבר פועל לחובתן.
4. כפי שקבע כב' השופט גרוניס ברע"א 8831/05 אברהם הרר ואח' נ' דיאליט (29.8.06):
"...הסיכויים שתתקבל טענה לפיה פעולה מחוץ לישראל מהווה הפרה כאמור, אינם גבוהים. כידוע, הקניין הרוחני הינו יצירה נורמטיבית מופשטת.... מכאן נגזר אופיין הלאומי של זכויות הקניין הרוחני, הואיל והחוק הלאומי הוא שהכיר בהן ועיצבן, מוגבלת תחולתן של הזכויות על פי רוב לטריטוריה בה חל אותו חוק... לפיכך נראה כי גם זכות המדגם הישראלית, בדומה לזכות הפטנט הישראלית, הינה זכות טריטוריאלית, המוגבלת לתחומי מדינת ישראל".
ראו גם: ת"א (חי') 681/00 סופר פלסט בע"מ נ' סטארפלסט תעשיות ואח', פ"מ תשס"ג (2), 79.

5. זאת ועוד: גם "שיקולים ציבוריים" תומכים בעמדת המבקשות. לא עסקינן "בצרכן קטן". המבקשות הן חברות שמשווקות את מוצריהן ברחבי העולם ולטענתן יש להן מוניטין רב . הן גם טענו, כי הן דאגו לרשום הגנה למוצרים בחו"ל. לפיכך, היה עליהן לצפות כי ככל שתופר זכות מוגנת שלהן במדינה בחו"ל, יהיה עליהן לתבוע את המפר במדינה שבה הזכויות המוגנות הופרו. כשם שאם חנות בארה"ב תמכור מוצרים מזויפים של המשיבות שיוצרו בסין, מצופה כי המשיבות ינהלו כנגד החנות הליך משפטי בבית המשפט בארה"ב או בסין , הוא הדין לחנות הווירטואלית של אמזון. המשיבות אינן "הדיוטות" והן יכולות לשכור שירותים משפטיים בחו"ל, כשם שעשו עת רשמו לטענתן את זכויותיהן הקנייניות במדינות שונות בחו"ל. בניגוד "לאזרח הקטן", המשיבות מסוגלות לנהל הליך משפטי בחו"ל והחלטה כי מדינת ישראל לא תדון בתביעתם, לא צריכה לסתום את הגולל על תביעתם והן מסוגלות ויכולות לנהל הליך בחו"ל.

6. אם אמזון היתה מפעילה אתר בעברית המיוחד והמיועד לציבור הישראלי, ניתן היה לטעון כי קיימת זיקה לישראל ואמזון צריכה לצפות כי אם היא מתאימה אתר לישראלים שבו נמכרת תוצרת בש"ח, היא עלולה להיתבע, ככל שתמכור באתר מוצרים מזויפים. ברם משהמוצרים המזויפים מיוצרים בחו"ל, נמכרים בחו"ל, מפורסמים אצל המבקשת שהיא חברה אמריקאית ששרתיה בחו"ל, האתר בשפה האנגלית ועל פי תנאי האתר, חל על המשתמשים הדין הזר, אין לישראל זיקה לתובענה. אי די בכך שהתובעות הן חברות ישראליות.

7. כמו כן, כל ספק בשאלת סמכותו של בית משפט בישראל ליטול סמכות על נתבע זר, פועלת לטובת הנתבע הזר ובהמ"ש לא יתיר את ההמצאה (פס"ד מזור וכן א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית תשס"ג – 2003 בעמ' 542).

(ה) סיכום

1. הבקשה לביטול היתר המצאה לחו"ל, מתקבלת.

2. המשיבות ישלמו למבקשות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

3. החלטתי זו ניתנת בכובעי כרשם בית המשפט.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ט, 04 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.