הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 32391-01-17

מספר בקשה:1
לפני
כבוד ה שופט נפתלי שילה

המבקשות/התובעות

  1. אוטוטו דיזיין בע"מ
  2. פלג דיזיין בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד סער פלינר

נגד

המשיבות/הנתבעות

ובעניין:

  1. Amazon.com.Inc
  2. Amazon Service LLC

אמזון דוולופמנט סנטר (תל אביב) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מיתר ליקוורניק גבע לשם טל ושות'

החלטה

האם יש לראות בחברת "אמזון דוולופמנט סנטר בע"מ" כ"מורשה" לקבלת כתבי בי דין עבור המשיבות, בהתאם לתקנה 482(א) לתקנות סד"א?

א. רקע כללי

1. המבקשות, אוטוטו דיזיין ופלג דיזיין (להלן: "המבקשות" או "התובעות" ) הגישו תביעה כספית נגד Amazon.com.Inc ו- Amazon Service LLC (להלן: "הנתבעות" או "המשיבות" או "אמזון") בגין הפרת זכויות הקניין הרוחני של הן – זכויות היוצרים, סימני המסחר והמדגמים שבבעלותן. לטענתן, אמזון משווקת, מפיצה, מוכרת ומעודדת סחר במוצרים מזויפים הדומים למוצרי התובעות, תוך שימוש בשמן של התובעות ובשמות מוצרי הדגל שלהן.

2. התובעות המציאו את כתב התביעה למשרדי חברת אמזון דוולופמנט סנטר (ת"א) בע"מ (להלן: "החברה הישראלית").

3. ביום 21.2.17 שלחה החברה הישראלית הודעה לתובעות לפיה אין היא משמשת כתובת בישראל לצרכי התקשרות עם הנתבעות ובכלל זה לשם המצאת כתבי טענות לנתבעות.

4. ביום 4.7.17 הגישו התובעות "בקשה לקבוע כי המצאת כתב התביעה לנתבעות באמצעות אמזון ישראל הינה המצאה כדין" וזו הבקשה נשוא החלטה זו (להלן: "הבקשה").

ב. טענות הצדדים

(א) טענות המבקשות

1. החברה הישראלית הפועלת בארץ , נרכשה ומנוהלת על ידי הנתבעות או מי מהן ומהווה חלק מקבוצה של חברות השייכות ונמצאות באופן מוחלט בשליטת ובניהול הנתבעות או מי מהן.

2. יש לראות בהמצאת כתב התביעה לחברה הישראלית המצאה כדין , מאחר ואין ספק כי בין הנתבעות ל חברה הישראלית ולמנהליה קיים קשר הדוק ואינטנסיבי ולכן , המבקשות עומדות בדרישת הדין לצורך ביצוע המצאה.

3. תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") מאפשרת להמציא את כתב התביעה למורשה בהנהלת עסקים של הנתבע והמצאה למורשה תחשב להמצאה כדין.

4. יש לראות בחברה הישראלית "מורשה" של הנתבעות מהטעמים הבאים:

א. הבעלים ובעל השליטה בנתבעות מגיע לביקורים בארץ, דבר המעיד על חוזקו של הקשר בין הנתבעות ל חברה הישראלית.

ב. החברה הישראלית מנוהלת בין היתר ע"י מנהל שהינו גם מנהל בנתבעות והיא חלק מאשכול חברות המנוהל בישראל ע"י הנתבעות ופועל למתן שירותים, מוצרים ופיתוחים לפעילות שבגינה הוגשה התביעה . כמו כן, כתב התביעה הומצא גם באופן אישי למר נועם שורק, נציגן החוקי של הנתבעות בישראל והמורשה מטעמן לקבלת כתבי הי דין.

ג. הן הנתבעות והן החברה הישראלית מתנהלות תחת אותו השם .

ד. בעת ביקור השליח שלהן עם כתב התביעה, פנו עובדי ה חברה הישראלית לקבלת אישור טלפוני, שאכן התקבל מהנתבעות .

ה. לנתבעות ולחברה הישראלית עורכי דין בארץ ויש לנתבעות תשתית עסקית ומשפטית בישראל.

5. שירותיהן של הנתבעות מסופקים ישירות לצרכן הישראלי ומתבצעות באמצעותן עשרות אלפי עסקאות בשנה. כאשר מדובר בחברות ענק, חובתו של ביהמ"ש לאפשר לצרכן הישראלי לנהל הליכים כנגד הנתבעות , מבל י שיידרש לכתת רגליו לארה"ב ומבלי שיידרש להמציא תביעתו "לטריטוריות מרוחקות".

6. התביעה ממילא תתברר בישראל, הואיל וישראל הינה הפורום הנאות לדון בה. העלאת טענות כנגד ההמצאה הינן לא יותר מעיכוב טכני שמטרתו עינוי דין והגבלה לא ראויה של יכולת הצרכן הישראלי להגן על זכויותיו.

7. המבקשות מפנות להחלטה שניתנ ה בע"א 1607/16 אמזון נ' פריימר ים המלח (10.4.16), ממנה ניתן ללמוד לטענתן כי: "חברות אמזון ישראל הפועלות בארץ אושרו על ידי בית המשפט המחוזי והעליון כיעד חוקי לביצוע המצאת כתבי בי דין כדין ובהתאם – אין לשעות לטענותיהן חסרות הבסיס של המשיבות" (סע' 33 לתשובה לתגובה ).

(ב) טענות החברה הישראלית

1. המבקשות לא צירפו תצהיר לבקשתן ולו מטעם זה יש לדחות את הבקשה על הסף. כמו כן, המבקשות תומכות את בקשתן על פרסומים מאתרי ידיעות באינטרנט , אשר אינם מהווים ראיה קבילה ולא ניתן לבסס עליהן תשתית ראייתית לנכונות טענותיה ן.

2. יש לדחות את הבקשה גם לגופה, מאחר ולא מתמלאים התנאים הקבועים בתקנה 482(א) לתקנות.

3. אין בעובדה שהחברה הישראלית והנתבעות נמנות על קבוצת החברות הבינלאומית "אמזון" כדי ליצור, יש מאין, קשר עסקי אינטנסיבי ויחסי קירבה אינטנסיביים כנדרש בתקנות לשם קיומו של "מורשה" בניהול עסקים.

4. הפסיקה קבעה כי לא די בקיומה של זיקה תאגידית בין הנתבע הזר לבין מי שהמציאו אליו את כתב התביעה בישראל, כדי להוות קשר עסקי אינטנסיבי. כמו כן נקבע, כי קשרים תאגידיים בתוך קונצרן אחד, אינם הופכים חברה אחת ל"מורשה" של חברה אחרת.

5. העובדה שלחברה הישראלית יש משרדים ועובדים בישראל , אינה מלמדת על קשר אינטנסיבי בין הנתבעות לבין החברה הישראלית. נהפוך הוא, הדבר מלמד כי ה חברה הישראלית הינה חברה עצמאית שמנהלת את עסקיה בישראל, פועלת בנפרד מהנתבעות, שוכרת משרדים ומעסיקה עובדים לצורך פעילותה בישראל.

6. עצם העובדה שבכירים בקבוצת החברות אמזון מבקרים מדי פעם בישראל ואף נפגשים עם מנהלי חברות אחרות בקבוצה, אינה מלמדת כי ה חברה הישראלית קש ורה לנתבעות בקשר אינטנסיבי.

7. זהות דירקטורים בין חברות אינה מעידה על קשר אינטנסיבי בין החברות. לכן , טענת המבקשות כי החברה הישראלית מנוהלת בין היתר ע"י מנהל שהינו גם מנהל בנתבעות , אין ב ה כדי לבסס את אינטנסיביות הקשר.

8. באשר לשמה של החברה הישראלית ושם הנתבעות – נטען כי אין בשימוש בסימן מסחר או בשם דומה, כדי ללמד על קשר אינטנסיבי בין החברות. השימוש בשם "אמזון" אינו יוצר קשר אינטנסיבי בין כל עשרות החברות הנושאות שם זה, הפזורות ברחבי העולם, ועוסקות בתחומים שונים.

9. גם התנאי השני של תקנה 482(א) אינו מתקיים, שכן החברה הישראלית אינה עוסקת באותו העסק נושא התובענה. החברה הישראלית עוסקת במחקר ופיתוח ואינה עוסקת במסחר מקוון כלל ועיקר.

ג. דיון והכרעה

1. עוד בטרם שנדון בבקשה לגופה, יש לציין כי הבקשה הוגשה ללא שצורף לה תצהיר לתמיכה בטענות המבקש ות. תקנה 241 לתקנות מחייבת צירוף תצהיר לבקשה בכתב לצורך אימות עובדות המשמשות יסוד לבקשה. לבקשה, על אף ש היא נשענת בין היתר על טענות עובדתיות לא מעטות ומשמעותיות ביותר לצורך הכרעה בבקשה, לא צורף תצהיר ודי היה בטעם זה בלבד על מנת לדחות את הבקשה. היה על המבקשות לגבות את טענותיהן העובדתיות בדבר אינטנסיביות הקשר ומהות העסק בתצהיר, אולם הן לא עשו כן.

2. המבקשות לא הביאו כל אסמכתא מהימנה לתמיכה בטענתן בדבר אינטנסיביות הקשר בין החברה הישראלית לנתבעות. בתמיכה לטענותיהן, הן הציגו " ראיות" מאתרי אינטרנט חדשותיים ומהויקיפדיה. כבר נפסק כי אין לכתבות עיתונאיות משקל ראייתי ממשי ופרסומים בכלי התקשורת אינם מהווים ראיה קבילה לאמיתות תוכנם (ת"א 1554/07 שלמה בן זכאי נ' ערוץ הספורט בע"מ (28.2.10 )). דווקא נוכח ההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות, והאפשרות הקיימת בידי כמעט כל אדם להקים אתר או לפרסם את הגיגיו לכל העולם בלחיצת מקלדת, יש להיזהר מאימוץ עובדות שעיגונם היחיד מבוסס על כתבות במרשתת ובאמצעי תקשורת. על בית המשפט לנקוט משנה זהירות במתן משקל לכתבות המתפרסמות באתרי אינטרנט שונים . כתבות ופרסומים באתרים, לא יכולים להחליף את הצורך בתצהיר שניתן תחת אזהרה ובהמצאת ראיות שמקורן בידיעה אישית של המצהיר.

3. גם לגופה של הבקשה, המבקשות לא עמדו בנטל הנדרש להוכיח את הרכיבים שהיה עליהן להוכיח לצורך המצאה כדין לנתבעות , כפי שיפורט להלן.

4. דרך המלך להמצאת כתבי בי דין לנתבע זר הנמצא מחוץ לתחומי המדינה, היא באמצעות קבלת היתר מבית המשפט להמצאת כתבי בי הדין מחוץ לתחומי השיפוט (תקנות 500-503). תקנה 482 (א) לתקנות הדנה ב"המצאה למורשה בהנהלת עסקים" מהווה חריג לכללי ההמצאה הרגילים (רע"א 11822/05 פיליפ מוריס נ' אלרואי (8.5.06) וכן תצ' 20448-02-13 רן ארז נ' פייפל)).

5. תקנה 482 (א) קובעת כי:

"היתה התובענה בעניין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת אותו העסק או אותה עבודה באותו אזור שיפוט".

6. לצורך הפעלת תקנה 428 יש לבחון את אינטנסיביות הקשר בין הגורם לו הומצא כתב בי דין - "המורשה" - לבין המרשה (בעל הדין). "מבחן אינטנסיביות הקשר" קובע, כי מידת האינטנסיביות צריכה להיות ברמה כזו שניתן להניח כי הגורם הנמצא בארץ, "המורשה", יביא לידיעת בעל הדין הנמצא מחוץ לישראל את דבר הגשת התובענה ואת תוכנה. (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12 (2015) עמ' 394).

7. הפסיקה העניקה פרשנות מרחיבה למונח "מורשה". ברע"א 2652/94 טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ (25.8.1994) נקבע כי:
"אין לפרש את הדיבור "מורשה" בתקנה 482(א) במשמעות הטכנית של שלוח אלא המבחן הקובע לשאלה זו הינו קיומה של דרגה כזו של אינטנסיביות של הקשר שבין המורשה לנתבע, שיש להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו... בשאלת דרגת האינטנסיביות לא ניתן לקבוע מסמרות מראש, ויש לבחון בכל עניין על פי נסיבותיו."

8. ברע"א 8957/09 שמואל אוזן נ' סידני קיובי (8.3.11) קבע כב' ה שופט גרוניס כי:
"הרציונל העומד בבסיס ההוראות הדנות בדרכים השונות להמצאה הוא, כי במקרים מסוימים ניתן להמציא כתב בי-דין לידי אדם או גורם שאינו בעל הדין על יסוד ההנחה שדבר ההגשה יגיע באמצעות אותו גורם לידי בעל הדין. היינו, הדגש הינו על כך שהנתבע יידע מן האחר, כי הוגש נגדו הליך משפטי ועל תוכנו. תקנה 482 לתקנות מניחה, כי מי שהוא מורשה בניהול עסקים מטעם הנתבע אכן יביא את כתב התביעה לידיעתו של הנתבע. בהתאם לכך, עיקר הדיון בפסיקת בית המשפט ביחס לתקנה 482 התמקד במידת אינטנסיביות הקשר בין המורשה לנתבע. זאת, שכן בהיעדר קשר אינטנסיבי לא מתקיימת ההנחה כי הנתבע למד אודות קיומו של כתב תביעה נגדו".

בית המשפט הוסיף וקבע שם כי:

לסיכום נקודה זו נאמר, כי השאלה המרכזית לעניין תקנה 482 היא אינטנסיביות הקשר בין הגורם לו הומצא כתב בי-דין לבין הנתבע. האינטנסיביות צריכה להיות ברמה כזו שניתן להניח כי הגורם שנמצא בארץ יביא לידיעתו של הנתבע שבחו"ל את דבר הגשתה של התובענה ואת תוכנה. הדרישה הנוספת בעניין עסק בישראל הינה דרישה משנית, במיוחד לאור העובדה שאין היא קשורה ישירות לסוגיה של העברתו של המידע הרלוונטי לנתבע. הדרישה בעניין העסק וניהולו בישראל אינה מציבה רף גבוה ובוודאי שאין חובה להראות שהניהול נעשה אך בישראל" .

9. בת"צ (ת"א) 1634-05-11 אוהד פינצ'בסקי נ' ישפאר מוצרי צריכה בע"מ (4.4.13) פרט כב' השופט ענבר כיצד מבחן אינטנסיביות הקשר משקף את הרציונליים העומדים בבסיס דיני ההמצאה ומטרותיה ו הוא ציין כי:

"מבחן אינטנסיביות הקשר שבין המורשה לבין הנתבע עולה בקנה אחד עם מטרות ההמצאה: ליידע את הנתבע בדבר ההליך המשפטי שהוגש נגדו ותוכנו, מחד גיסא, ולהקנות סמכות שיפוט לבית המשפט שלפניו מתנהל ההליך ביחס לאותו נתבע, מאידך גיסא. הרציונאל העומד ביסוד תקנה 482(א) הוא, כי ניתן להמציא כתב בי-דין לידי מי שאינו בעל הדין עצמו על יסוד ההנחה כי הלה יידע את הנתבע בדבר הגשת ההליך המשפטי נגדו ועל תוכנו...רציונאל נוסף טמון בהנחה, שמי שבחר לפעול בישראל או לנהל בה עסקים נטל על עצמו סיכון צפוי של התדיינות בבית משפט ישראלי...שתי הנחות אלו יכולות להיות נכונות רק כאשר הקשר שבין המורשה והנתבע הוא אינטנסיבי דיו בהתחשב במכלול נסיבות העניין."

10. בשנת 2013 תוקנה תקנה 482 (א) כך שבמקום "בהנהלת העסק או העבודה" לשון התקנה כעת היא "בהנהלת אותו העסק או אותה העבודה" (ראה תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 2) התשע"ד-2013 ק"ת 7307 (להלן: "התיקון")). משמעות התיקון היא, כי ניתן להמציא תובענה בעניין עסק או עבודה מחוץ לתחומי המדינה, בתנאי שהמורשה עוסק אותה שעה בעצמו מטעם הנתבע בהנהלת אותו העסק או אותה העבודה שנגד ו הוגשה התובענה.

בדברי ההסבר לתיקון נאמר כי:
"מוצע להבהיר כי ניתן להמציא תובענה בעניין עסק או עבודה נגד אדם אל מחוץ לתחום המדינה, למנהל או למורשה באותו אזור שיפוט, ובלבד שהוא עוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת אותו העסק או אותה העבודה שנגדם הוגשה התובענה. דהיינו, אם למשל הוגשה תובענה נגד חברה X, ואותה חברה עוסקת במספר תחומי פעילות (מכירת רכבים- מחד, ומכירת משחקי מחשבים- מאידך), הרי שלא ניתן להמציא את התביעה למורשה מטעם העסק למכירת רכבים אם התובענה הוגשה נגד החברה בשל משחק מחשב פגום."

11. במסגרת התיקון, ביקש מחוקק המשנה לצמצם את הפרשנות המרחיבה שניתנה למונח "מורשה" ולהתאים את התקנות למציאות העסקית והגלובלית בה לעיתים קרובות מדובר על חברות ענק בעלות מספר רב של תחומי עיסוק תחת שם-מותג אחד שפרוסות ברחבי העולם. יחד עם זאת, אין בתיקון זה כדי לשנות מ"סדר העדיפויות" של המבחנים להחלת התקנה ואין בתיקון כדי לפגוע במרכזיותו של "מבחן אינטנסיביות הקשר" שהינו המבחן העיקרי אותו על בית המשפט לבחון בבואו להכריע בבקשות בעניין תקנה 482(א) .

12. בענייננו, לא הוכח כי החברה הישראלית מהווה "מורשה" בניהול עסקים לצורך תקנה 482 של הנתבעות. לא הוכח כי מתקיים מבחן אינטנסיביות הקשר ואף לא הוכח כי המדובר "באותו עסק".

13. עצם העובדה שבעל השליטה באמזון מגיע לעיתים לביקורים בארץ, אינו מעיד בהכרח על כך שהקשר בין אמזון לחברה הישראלית הינו ברמת אינטנסיביות כזו המצדיקה לראות בחברה הישראלית מורשה של אמזון.

14. אין בעובדה שהחברות בעלות קשרים תאגידיים שונים וכן אין בזהות בעלי תפקיד אצל החברות , כדי להצביע בהכרח על קשר אינטנסיבי בין החברות . (ראה: ת"צ (חי') 20448-02-13 רן ארז נ' PayPal Pte.Ltd (10.7.14); ת"צ (ת"א) 1746-04-16 אורבנקורפ אינק נ' New Hampshire Company (11.6.17)) .

בענייננו, לא רק שלא הוכח קשר אינטנסיבי דיו בין החברה הישראלית לנתבעות עליו ניתן לבסס אינטנסיביות עסקית הנדרשת ל"מורשה", אלא יתרה מכך , המבקשות כלל לא הבהירו מהו הקשר התאגידי בין ה חברה הישראלית לנתבעות . כל שציינו המבקשות הוא, כי ה חברה הישראלית, ביחד עם קבוצת חברות נוספת : "נרכשו ומנוהלות על ידי הנתבעות או מי מהן, עוסקות, כולן, בתחומי העיסוק של הנתבעות וכולן מהוות חלק מקבוצה של חברות השייכות ונמצאות באופן מוחלט בשליטת ובניהול של הנתבעת 1 ו/או הנתבעת 2...". ברם, המבקשות כשלו להוכיח כי קיים בין החברה הישראלית לנתבעות קשר אינטנסיבי וכי הן היא עסקת באותו תחום עיסוק שבו עוסקות הנתבעות, כנדרש בתקנות.

15. עצם העובדה שהנתבעות והחברה הישראלית מתנהלות תחת אותו שם , אף בה אין כדי להעיד כי מתקיים בין החברות קשר אינטנסיבי ( ת"א (ת"א) 20683-12-11 קסלמן וקסלמן נ' Credit Suisse Financial Service (ISRAEL) Ltd. (21.6.12)). בענייננו, דווקא בחינת שם החברה הישראלית עשוי לחזק את הטענה כי אין לראות בה "מורשה" לצורך תקנה 482 , שכן שמה של ה חברה הישראלית הינו "אמזו ן דיוולופמנט", ובהיעדר אסמכתאות לטענה לפיה עוסקת החברה הישראלית באותו עסק שבגינו הוגשה התובענה, הרי שלא נסתרה טענת ה חברה הישראלית לפיה היא עוסקת בפיתוח ( development) ובמחקר ולא במכירה , שיווק והפצה של מוצרים.

16. המבקשות מפנות לרע"א 1607/16 Amazon.com.inc נ' פריימר ים המלח מעבדות קוסמטיקה בע"מ ואח' (10.4.16) וכן להחלטה עליה הוגשה הבקשה לרשות ערעור - ע"ר 34510-09-15 פריימר ים המלח מעבדות קוסמטיקה בע"מ נ' Amazon.com.inc (להלן: "ההחלטות") מהן לדעתן ניתן ללמוד כי ההמצאה לחברה הישראלית הינה המצאה כדין. ברם, עיון בהחלטות מלמד כי אין לטענה זו כל בסיס.

בפסק הדין הנ"ל שניתן בבהמ"ש המחוזי, צוין כי "המורשה כאן אינו אלא סגן נשיא במשיבה, עובדה המצביעה מאליה על כך שניתן להניח בהסתברות גבוהה שיביא לידיעתה את עובדת הגשת התביעה ואת תוכנו". לא נקבע בהחלטות כי ההמצאה לחברה הישראלית מהווה המצאה כדין לנתבעות. ההמצאה שם הוכרה כהמצאה כדין רק מאחר שבאותו מקרה הצליחו התובעות להמציא את כתב התביעה לאישיות בכירה מאוד (סגן נשיא) בנתבעות, אשר במקרה היה באותה עת בביקור בישראל. דהיינו, שם בוצעה המצאה של כתב התביעה לבעל תפקיד בכיר ורם דרג בנתבעות עצמן ולא לנושא תפקיד בכיר בחברה הישראלית, שכאמור לא הוכח הקשר האינט נסיבי בינה לבין הנתבעות.

17. בנוסף, נוכח התיקון של תקנה 482 (א) במסגרתו כאמור הושם דגש נוסף על החובה כי המורשה יעסוק באותו עסק או אותה עבודה , היה על המבקשות להוכיח אף רכיב עובדתי זה. ברם, המבקשות כלל לא הוכיחו כי החברה הישראלית והנתבעות עוסקות באותו תחום פעילות או באותו העסק שביחס אליהן הוגשה התובענה כנגד הנתבעות. טענת החברה הישראלית לפיה היא עוסקת במחקר ופיתוח ואינה עוסקת במסחר מקוון, שזהו עיסוקן של הנתבעות בגינו הוגשה התובענה, כלל לא נסתרה.

18. כאמור, נטל הראיה להוכחה כי החברה הישראלית הינה "מורשה" של הנתבעות, לרבות הוכחת אינטנסיביות הקשר וכי מדובר ב "אותו העסק", מוטל על המבקשות. נטל זה לא הורם.

19. כפי שנקבע ברע"א 415/13 Roland Hecht נ' אדיר שפירא (10.4.13):

"ככלל, מקום בו מדובר בהמצאת כתבי בי-דין למי ששוהה מחוץ לישראל, וכתובתו שם ידועה, יש לעשות שימוש במסלול הדיוני הקבוע בתקנה 500 לתקנות סד"א, שכן סמכות השיפוט של בית המשפט נקנית במובן הבינלאומי מכוח ביצוע המצאה לנתבע על-פי ההיתר שנתן בית המשפט להמצאה מחוץ לתחום השיפוט (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 44 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: גורן))."

20. בעניינו, כפי שעולה מהבקשה עצמה, התובעות ניסו במשך חודשים לפנות לנתבעות, בין היתר "באמצעות פניה ישירה שנעשתה למש רדי הנתבעות בסיאטל" (סע' 6 לבקשה). מכאן שהמבקשות יכלו בקלות להגיש בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט לפי תקנה 500 ולהמציא את התביעה בדרך המלך. במאמר מוסגר יצוין, כי חוות הדעת מטעם היועץ המשפטי לממשלה שהוגשה בעניין פייסבוק (רע"א 5860/16) וצורפה ע"י המבקשות, כלל לא רלוונטית לבקשה דנן. חוות הדעת עוסקת בתניית השיפוט בדבר ברירת הדין הזר ומקום השיפוט בחו"ל וכלל לא עוסקת בשאלת אופן ההמצאה של כתב התביעה.
21. סיכומו של דבר: דין הבקשה להידחות. אין לראות בהמצאת כתב התביעה לידי החברה הישראלית כהמצאה כדין לנתבעות . המבקשות רשאיות להגיש בקשה לפי תקנה 500 למתן היתר המצאה לחו"ל, שזו דרך המלך להמצאת תובענות לנתבע זר.

22. המבקשות יישאו בהוצאות החברה הישראלית בס ך של 10,000 ₪ .

23. החלטה זו ניתנת בכובעי כרשם בית המשפט.

ניתנה היום, ט"ז חשוון תשע"ח, 05 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.