הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 3181-01-14

לפני:
כבוד ה שופט ישעיהו שנלר , סגן הנשיא

התובעת:

מלונות הכשרת הישוב בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יוסי וקנין ועו"ד משה אביקם

נגד

הנתבעים:
1.דנים - השקעות בע"מ
2.אברהם דן
3.דוד דן
ע"י ב"כ עו"ד גיל הירשמן ועו"ד ענבל נוה

פסק דין

הרקע העובדתי והמחלוקות:
1. בין התובעת אשר עסקה בניהול מלונות ותחת שם המותג "רימונים" (להלן: רימונים) לבין הנתבעת 1 (להלן: דנים) אשר הנתבע 2 (להלן: דן) ואחיו הנתבע 3 (להלן: דוד) הינם חלק מבעלי המניות בדנים וגם דירקטורים בה, נכרת ביום 23.11.10 הסכם לשכירות וניהול המלון אשר היה ידוע בעת הגשת התביעה כ "רויאל רימונים ים המלח" (להלן: הסכם הניהול או ההסכם).

2. בין הצדדים (והכוונה בין החברות) התגלעו סכסוכים בסמוך לכריתת הסכם הניהול. בשנת 2013 הגיש ה רימונים תובענה בה"פ 44898-09-13. בהמשך הגישה דנים שתי תובענות כנגד רימונים (ה"פ 35944-06-14; 19103-07-14) כאשר הדיון בכל התובענות אוחד.
התובענות עסקו, בין השאר, בשאלת זכאות דנים להביא את הסכם הניהול לקיצו בגין החלפת מנכ"ל רימונים, וכך גם לבטל את הסכם הניהול בגין הפרות שונות כשנטען כי רימונים הפרה את הסכם הניהול.
בתובענות אלו ניתן פסק דין נפרד מההליך דנן (להלן: פסה"ד בתובענות).
במקביל הגישה רימונים תביעה זו, אשר הינה תביעה כספית על סך 5,602,596 ₪.

3. ומכאן לנטען בכתב התביעה שהגישה רימונים, וכדלקמן:

א. בהתאם להסכם הניהול נקבע כי תקופת השכירות תחל ב-1.2.11 (להלן: המועד הקובע), אולם לבקשת דנים נקבע כי רימונים תנהל את המלון עבור דנים כבר במהלך חודש ינואר 2011 וכאשר כל התוצאות העסקיות, רווח או הפסד בגין חודש זה יחולו על דנים בלבד, בהתאם לסעיף 8.1 להסכם. הוראה זו נבעה מכך שתפוסת המלון וכדומה קשורה להתנהלות דנים טרם לכן.
לטענת רימונים בחודש זה ההפסד הכספי היה בסך 1,232,361 ₪. משכך, בתשלום דמי השכירות עבור הרבעון הרביעי בשנת 2011 קוזז סכום של 600,000 ₪ על חשבון הפסדי ינואר, ועל כן היתרה הנומינלית לחובת דנים הינה 632,361 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית 799,055 ₪.

ב. בהתאם להוראות סעיף 9 להסכם הניהול, דמי השכירות המינימליים בגין השנה הראשונה עמדו על 14 מיליון ₪ כל עוד והרווח התפעולי לא עלה על סכום זה, ועל כן הייתה זכאית דנים לסכום של 14 מיליון ₪ (קרן) בלבד בגין השנה הראשונה.
אולם, בהתאם להוראת סעיף 9.7 להסכם, רימונים שילמה לדנים מקדמה בסך 16 מיליון ₪, חלקה באמצעות קיזוז חובות אשר אין חולק ביחס אליהם, ועל כן בהתאם למנגנון האיזון , בין תשלומי השכירות שהיו אמורים להיות משולמים בפועל לבין המקדמה , דנים חייבת להשיב לרימונים את ההפרש, דהיינו סכום משוערך בסך 2,212,400 ₪ וכשהסכום כולל מע"מ.
רימונים אף מצאה לנכון להדגיש חרף זכותה לקזז את האמור מתשלומי דמי השכירות בשנה השניה, לא עשתה כן ביחס לתשלום הראשון וכאשר אמנם קיזזה בהמשך התשלומים אך החזירה את אשר קיזזה, על מנת ליצור יחסי אמון בין הצדדים.

ג. מכאן עברה רימונים לפרט דרישות כספיות נוספות כנגד דנים, ובכלל האמור בגין דמי ניהול עבור ניקיון וחשמל בשטחים שנותרו בידי דנים וזאת בסך 86,885 ₪ קרן כולל מע"מ.
כך חובות בגין פרמיות ביטוח בסך 685,649 ₪ קרן.
בנוסף, עלות תיקונים והשקעות עם הכניסה למלון על מנת לתפעל מערכות חיוניות, וזאת בסך 756,183 ₪ קרן כולל מע"מ.

ד. עוד נדרשה רימונים לנושא אירוח משפחת דן, כאשר האמור אינו מתייחס ל-6 חדרים אשר הוגדרו כסוויטות הבעלים (להלן: סוויטות הבעלים) כאשר צוין כי במהלך החגים ואירועים נוספים, השתמשו הנתבעים, בני משפחותיהם וחבריהם , בחדרים רבים בנוסף לשימוש בסוויטות האמורות . מדובר בכ-20 חדרים ויותר, תוך אירוח עשרות רבות של אורחים, ברמה גבוהה ושימוש במתקני המלון, אך בני משפחת דן סירבו לשלם אשר נקבע כתשלום , וכי החוב בגין כל ההזמנות שבוצעו על ידי האחים דן , עומד על סך 927,123 ₪.
בנושא אחרון זה טענה רימונים כי יש לחייב את כל הנתבעים יחד ולחוד, לאור ההוראה בהסכם אשר קובעת כי כל שוכר, מחזיק או משתמש ישלם את חובותיו וכאשר דנים אחראית לחובות אלו.
לבסוף, נטען על ידי רימונים כי בפועל מעבר לאותם חדרים שהוחרגו, ביקש דן לקבל לשימושו סוויטה נוספת בקומה נמוכה יותר, כאשר הוא בחר את סוויטה מס' 670 (להלן: סוויטה 670) וזאת בעת שהותו במלון בשבתות ובחגים, באופן שאינו נזקק לשימוש במעלית שבת לקומה 18 שם מצויות סוויטות הבעלים. אולם בפועל גם ביתר השנה אחסן ציוד, באופן שרימונים לא יכולה הייתה לעשות שימוש בסוויטה זו, וכאשר החוב שנצבר כולל הצמדה ומע"מ 135,301 ₪.

ה. סה"כ הסכום הנתבע, נכון למועד הגשת התביעה, כ-5.6 מיליון ₪ וכאשר מתוך סכום זה נטען כי הנתבעים 2 ו-3 חייבים יחד עם דנים את הסך של 927,123 ₪ (חובות אירוח) וכי דן, הנתבע 2, חייב יחד עם דנים את הסך 135 ,301 ₪ בגין השימוש בסוויטה 670.

4. הנתבעים טענו כי עד למועד הגשת כתב ההגנה (5.2.14) למעלה משלוש שנים מעת שקיבלה רימונים את ניהול המלון, לא הגישה רימונים דו"חות כספיים מבוקרים בדבר תוצאות הפעילות הכספית, וכאשר מדובר במחזור כספי של כ-90 מיליון ₪ בשנה, וכי לדנים אין אמון בטבלאות "אקסאל" הערוכות על ידי רימונים, ומבלי שיוגשו דו"חות כספיים מבוקרים, וכאשר תשלום דמי הניהול נגזרת של הרווח.
כך גם נטען כי במסגרת ההליכים המשפטיים שננקטו בעקבות חילופי מנכ"ל הרשת, ובמסגרת הדיון בבקשה לסעד זמני, יו"ר רימונים העידה כי ניתן לכלול הוצאות אלו או אחרות בנושא הדו"חות הכספיים וכ"משחק במספרים", בכל הקשור לחישובים השונים, וכי על כן הכחישה דנים את כל החישובים, וכאשר ניתן יהיה להתייחס לחישובים רק לאחר שיוגשו דו"חות מבוקרים אשר ישלחו לבדיקת רואה חשבון מטעמה.
לטענת דנים מדובר באחד מהמלונות הגדולים והמפוארים בארץ וכאשר התברר כי רימונים אינה מסוגלת לנהל מלון בסדר גודל שכזה וכאשר היא מעלה טענות אודות אירועים שאירעו מלפני שנים ועלו רק בעת הגשת התביעה, לאור הודעת הפינוי מטעם דנים.

בהתאם הכחישה דנים את מרבית האמור בסעיפי כתב התביעה בכלל וה טענות הספציפיות בפרט, וכדלקמן :
א. לרימונים לא קיימת זכות קיזוז למעט אשר נקבע בהסכם.
בפועל לא שולם הסכום של 16 מיליון ₪, סכום המקדמה , וכפי שהיה על רימונים לשלם. אכן הוצאו חשבוניות על בסיס ההנחה שרימונים תשלם את מלוא הסכום , אולם בפועל שילמה רימונים סכום של 14,810,234 ₪ בלבד.

ב. הנתבעים אף טענו כי חרף פניות מצד דנים לרימונים, לא הומצאו כל מסמכי החשבונות בגין חודש ינואר 2011 על אף שהובטח כי אלו יומצאו, ועל כן לא ניתן לחשב את סכום הרווח או ההפסד של חודש ינואר 2011 , ו משכך אין כל סכום לקיזוז. כך גם , דנים לא ביקשה לעכב ביצוע קיזוז, זכות שאין ולא הייתה לה לרימונים.

ג. כך גם הוכחשה זכאותה של רימונים לדמי ניהול בגין "החנות הנוספת" ו"סוויטת היהלומים" מתחילת תקופת הניהול, זאת לאור בקשת רימונים להחליף בין חנות הדרגסטור לבין חנות סמוכה וכאשר במסגרת זו הוסכם אודות הפטור האמור.
בהתייחס לפרמיות הביטוח, חרף פניות חוזרות ונשנות לקבל פרטים אודות פוליס ות הביטוח והפרמיות, הללו לא הומצאו ורק כנספח לכתב התביעה צורפו פוליסות הביטוח . אף זאת כאשר סכומים רבים מושחרים ולא ניתן לדעת מה חלקה האמיתי של דנים בסכום הפרמיה הכללית, וכי לאור הודאת יו"ר רימונים כי הם "משחקים במספרים" , השחרת הסכומים מקבלת משנה תוקף. דברים אלו יפים גם ב התייחס לדרישות תשלום אחרות בהעדר נתונים.

ד. בהתייחס לחוב בגין אירוח, טענה דנים כי לרימונים התחייבות מפורשת כלפיה ליתן חדרים במלון וברשת, חלקם ללא תשלום וחלקם בהנחה , ללא קשר לסוויט ות הבעלים ושטחים מוחרגים ממבנה המלון, אשר לא הועברו לרימונים מלכתחילה.

ה. כך גם הוכחשה חבותם האישית של האחים דן, אשר אינם צד לחוזה הניהול וממילא אינם חבים דבר מכוחו לרימונים ועל כן יש לסלק את התביעה כנגדם על הסף.

ו. לעניין השימוש בסוויטה 670, טענו הנתבעים כי אכן הוסכם שדן מטעם דנים יוכל להשתמש בסוויטה זו כאשר הוא נמצא במלון בשבתות ובחגים וכי דנים לא ביקשה שהסוויטה תיוחד רק לדן וכך גם לא ביקשה שתוחרג ממצבת החדרים בבית המלון. יתר על כן, כפי שרימונים יודעת היטב, דן נמצא בבית המלון בשבתות ובחגים לעתים רחוקות.
עוד נטען, כי כשנתיים לפני הגשת כתב ההגנה , בשיחה בין מנכ"ל רשת רימונים דאז, ראובן אלקס (להלן: אלקס), הודיע דן כי דנים אינה מבקשת לעשות עוד שימוש באותה סוויטה וכי דן בעת ששהה במלון בשבתות ובחגים , לאחר מכן , השתמש בסוויט ות הבעלים ועלה ברגל לקומה 18. כך גם נטען כי בעת שאכן נעשה שימוש בסוויטה 670 הוא נעשה ללא חיוב דנים, זאת במסגרת התחייבות מפורשת כלפי דנים, וכי בכל מקרה דן איננו צד להתקשרות ואינו חב בגין שימוש שנעשה מטעם דנים, ועל כן יש לסלק את התביעה כנגדו על הסף , גם בנושא זה.

5. טרם שנידרש לראיות ולסיכומים, נציין כי כפי שפורט לעיל , הדיון בתובענות שבין הצדדים אוחד וכך גם ניתן פס ה"ד בתובענות, ב סמוך למתן פסק דין בתיק זה.
משכך, לא מצאתי לנכון לפרט מעבר לנדרש, במסגרת המחלוקות הספציפיות שבתיק זה, וכאשר יש לראות את אשר נקבע בפסה"ד בתובענות, כמתייחס אף לתביעה דנן.
יוער, כי בעמ' 2 לפרוטוקול דיוני ההוכחות (מהמועדים 5.7.17 ו-9.7.15) הודיעו הצדדים על הסכמה כי בכל הקשור לסוגיה של האירוח בחגים , סוכם שלא תבוצענה חקירות וכי " ...וכל מה שקרה בהליך הקודם, על הראיות שהוגשו בהליך הקודם, בהמרצות המאוחדות, יהוו ראיה גם בתיק זה", וכשב"כ הנתבעים אישר שאכן ישאל שתיים שלוש שאלות, אך לא לגבי עצם האירוח אלא לגבי הסכומים.

תמצית הראיות מטעם רימונים:
6. העד הראשון מטעם רימונים, משה כץ (להלן: כץ ) בתצהירו (ת/1), ציין כי הוא משמש כמנהל פרויקטים ברימונים משנת 2006 ו התייחס בתצהירו לאותן הוצאות והשקעות אשר נטען על ידי רימונים כי בהתאם להסכם הניהול חלו על דנים, אולם הוצאו בפועל על ידי רימונים, תוך שהפנה לסעיפים 3.5 ו-3.6 להסכם אשר לפיהם הצהירה דנים כי לא ידוע על כל בעיה או ליקוי בתשתית המלון . אולם , הסתבר שההצהרות לא היו נכונות וחלק מהמערכות במלון לא היו תקינות ולא עמדו בדרישות החוק. בין היתר מדובר היה במערכות חיוניות לתפעול כגון חשמל ומיזוג , ובליקויים שהיו ידועים היטב לדנים עוד טרם חתימת ההסכם וזאת נוכח קבלת מכתבי דרישה מהרשויות תוך שה פנה לחלקן.
כך גם העיד, כי רימונים פנתה מספר פעמים בכתב ובעל פה , אולם ד נים לא תיקנה את הנדרש, באופן שרימונים נאלצה לתקן את הליקויים בעצמה ועל חשבונה, לרבות לאור הדרישות הקשורות לרישיון העסק, בהפנותו למספר דוגמאות, כגון שנאי שנשרף ולא הוחלף (עלות של 186,000 ₪ בתוספת מע"מ); מדחס, וכאשר צורף מכתב רימונים לדנים מיום 22.2.11 אשר לפיו נדרשת דנים לחזור במהירות בהתייחס לאישור רכישת החלקים האמורים, כאשר מצוין במכתב אודות הבטחה כי יימסר מענה אשר לא נמסר.
בהמשך תצהירו התייחס העד לדרישות של המשטרה ופניות של רימונים לדנים אודות הצורך לפעול לתיקון הליקויים, לרבות המצאת תסקירים על מצב בדיקת מעלית ופירוט דו"ח מרוכז על עלות התיקונים בסך 756,183 ₪ כולל מע"מ בצירוף חשבוניות.

7. במסגרת חקירתו הנגדית התייחס כץ לצורך בתיקון הנדרש , והעיד כי נערכו פניות לדנים, לרבות לדוד , ובהתייחס לשאלה אם התקבל אישור השיב: " לדעתי, לא קיבלנו אישור על שום דבר כמגמה. אף פעם, כל מייל, לא הייתה תשובה. בשלב מסוים אפילו, ייתכן, אני נזהר, ואני אומר ייתכן, שאבי דן חסם את המיילים מערן קויאטק, המיילים היו חוזרים, ואני הייתי מעביר אותם" (עמ' 6-5).
העד הבהיר כי לא עסק בהנהלת החשבונות אלא בנושא ההוצאות שהוצאו.

8. העד איתן אליהו גז (להלן: גז), אשר כיהן כסמנכ"ל כספים , העיד בתצהירו (ת/2) אודות סוויטות הבעלים וכך גם אודות "החנות הנוספת" ו"סוויטת היהלומים" אשר לא ע ברו לידי רימונים, ובהתאם להסכם נשארו בידי דנים, והיוו חלק מ"השטח המוחרג". בגין שטחים אלו התחייבה דנים לשלם לרימונים מדי חודש סכום של 2,000 ₪ קרן, כדמי ניהול בגין שירותים של נ יקוי חדרים וחשמל, שירותים אשר סופקו אך דנים לא שילמה מאומה. מדובר על כ-48 חודשים וכשהאמור בתצהירו מתייחס לתקופה של עד הגשת התביעה, דהיינו מדובר על 35 חודשים ועל סכום של 86,885 ₪, וכי הונפקו חשבוניות מס ורימונים אף שילמה את המע"מ, תוך צירוף התחשיב והעתק החשבוניות.
כך גם דחה את טענת דנים כאילו רימונים הסכימה לוותר על התשלום בגין החלפת חנויות, וכי לא הייתה הסכמה שכזו ואין לכך כל אחיזה במציאות. יתר על כן, החלפת החנויות נעשתה לבקשת דנים ורק שיפרה מצבה, ועל כן אין כל היגיון ל וויתור של רימונים.

9. בהמשך תצהירו התייחס לחבות כל אחד מהצדדים לתשלום פרמיות פוליסות הביטוח וכי על פי ההסכם ועל מנת לפשט את ההליכים ערכה רימונים את כל הביטוחים, גם אלו שבאחריות דנים, וכאשר האחרונה הינה המוטבת בפוליסה וכי דנים עודכנה בכל הפרטים תוך פירוט הסכומים אשר נכון למועד הגשת התביעה עמדו על סך של 671,649 ₪ קרן, תוך הדגשה כי גם בנושא זה דנים ממשיכה לצבור חובות ו כאשר האמור נכון למועד הגשת התביעה תוך צירוף העתק מסמכי הפרמיות.

10. בנושא חובות האירוח של משפחת דן, העיד גז אודות השימוש בתקופות החגים ובאירועים נוספים בחדרים רבים ובשירותים מגוונים נוסף על סוויטות הבעלים, תוך אירוח של עשרות אורחים במלון כאשר מדובר באירוח ברמה גבוהה הכולל 3 ארוחות ביום ולעתים שימוש בחדר אוכל מיוחד כולל כוח אדם ייעודי. עוד ציין אודות שימוש בספא, סוכה נפרדת וצריכת משקאות חריפים לעשרות רבות של אורחים.
גם בנושא זה הפנה להוראות סעיף 2.3.6 להסכם, אודות חובת תשלום התשלומים הרגילים למעט סוויטות הבעלים ובהתאם להוראות של ההסכם. כך גם העיד כי בפועל למרות צריכת שירותים בהיקפים עצומים , סרבו בני משפחת דן לחתום על בונים (שובר אישור שימוש) ולשלם את התשלומים , כאשר החוב הנצבר בגין כל ההזמנות שבוצעו על ידי האחים דן 927,123 ₪ נכון למועד הגשת התביעה, וכאשר גם ביחס לכך הוצאו חשבוניות ושולם המע"מ וצירוף טבלה מרכזת והעתק החשבוניות.
כך גם דחה את הטענה כאילו זכאית דנים לקבל שירותים ללא תשלום.
גם בהתייחס לסוויטה 670, חזר למעשה העד על אשר פורט בתביעה ובאופן שרימונים לא יכולה הייתה לעשות שימוש בה משך כל התקופה , אף אם הייתה תפוסה מלאה במלון , הואיל וזו עמדה לרשותו של דן ומבלי שהוא משלם עבורה. העד הכחיש את טענת דנים כי היא פינתה את החדר והודיעה זאת לרימונים. כך גם הוסיף כי דמי השכירות שמשלמת רימונים לדנים על פי ההסכם, משקפים עלות שכירות בגין כל מצבת החדרים במלון, דהיי נו 409 חדרים, וכאשר בפועל עמדו לרשות רימונים רק 408 חדרים ועל כן יש להפחית את החלק היחסי מדמי השכירות וכשהחוב למועד הגשת התביעה 135,301 ₪ כולל הצמדה ומע"מ.
לחילופין, ניתן לחשב את הח וב על פי השווי למשך כל התקופה, כאשר הלכה למעשה ביצע דן הזמנה לכל התקופה , אך תחשיב זה גבוה פי כמה הואיל והממוצע היומי לסוויטה שכזו מעל 1,000 ₪.

11. בחקירתו הנגדית ציין כי הוא עובד ברימונים מחודש אפריל 2013 וכי לא היה נוכח בסיכום נטען בין אלקס לדן לגבי החלפת החנויות. הוא עוסק בפרמיות הביטוח מאז שהתחיל לעבוד בתפקידו ואחראי על תחום זה. כך גם הסביר כי צרף את הפוליסות בהתייחס לאותן שתי שנים של הדרישה וכי ביחס לשנה הראשונה אין חוב לגביה, תוך הסבר כי החלק בביטוח המתייחס לדנים בוצע בהתאם להוראות ההסכם.
בהתייחס למועד משלוח פוליסות הביטוח הסביר כי עם תחילת ההליך של התביעה הכספית נשלחו הפוליסות אשר לא נשלחו טרם לכן לאור הסכסוך בין הצדדים, אך קיים תיעוד אודות הפוליסות (עמ' 14).
העד נדרש לנושא קבלת תגמולי ביטוח בסך 750,000 ₪ , אשר התקבלו בגין שריפה שארעה במלון בחודש מאי 2012 וכי כספים אלו התקבלו אצל רימונים ונועדו לשקם את המלון וכי רימונים הוציאה בפועל את הנדרש לתי קון הנזקים ובסביבות הסכום האמור (עמ' 17-16).
לעניין הרישום העיד כי ההוצאה בגין השריפה נרשמה בספרים וגם ההכנסה מתקבולי הביטוח. לשאלה מדוע לא רואים זאת, השיב כי התוצאה היא 0 (עמ' 18). בהמשך הסביר כי מדובר ברכוש קבוע, הוני ולכן לא ימצא בדו"ח רווח והפסד .
כך גם הסביר אודות השחרת נתונים כספיים של בתי מלון אחרים וההנחה שניתנת לתשלום הכולל.
בהמשך חקירתו ובהתייחס לחיובי אירוח ולשאלה אם מדובר במחירי עלות, הסביר כי קיימים זיכויים וכך גם אישר כי הסיכומים בעניין סוויטה 670 לא היו בתקופתו.
במסגרת חקירתו החוזרת, הסביר כי מחד גיסא לא נגרם לדנים הפסד בגין השריפה ומאידך גיסא, גם לא נגרם לרימונים רווח.

12. אלקס בתצהירו ת/3 , אשר שימש בין התאריכים 10.12.07 ועד 18.5.12 כמנכ"ל רימונים, ובעת מתן עדותו כמנכ"ל רשת פתאל, הדגיש כי הוא יחד עם הגב' סמדר נמרודי-רינות, יו"ר דירקטוריון רימונים (להלן: נמרודי) ניהלו את המו"מ מול דנים ודן וכי פרט להסכמות שבהסכם, אין הסכמות אחרות, למעט אשר מפורט בתצהירו. כך גם הפנה לסעיף 27 להסכם, הקובע כי כל הסכמה שאינה מנויה בהסכם, אין לה תוקף.
כך הבהיר כי אין ולא הייתה כל הסכמה סופית ומגובשת עם דן על מתן חדרים נוספים, פרט לסוויטות הבעלים ואותם שטחים שהוגדרו כ"שטח המוחרג". אכן, דן ביקש במהלך המו"מ לקבל חדרים נוספים בחגים, וכך גם ברשת במהלך כל השנה, וזאת בתמורה למתן רשות שימוש בסוויטות הבעלים לרימונים , בימים בהם הן אינן מאו ישות על ידו. אולם, מספר החדרים לא הוסכם על ידי רימונים, כך כל פעם מחדש שונו מספרי החדרים אותם ביקש דן, ומשכך לא הגיעו להסכמה בסוגיה. עם זאת, ביקש דן כי הסוגיה תידון בהמשך, לאור היבטים מיסויים מבחינתו וכאשר לרימונים אין כל שיקול מיסויי בעניין ומעולם לא הועלתה טענה שכזו לא על ידו ולא על ידי נמרודי.
כך גם הצהיר כי כל השירותים שניתנו לנתבעים דווחו וכי רימונים דיווחה ושילמה את המע"מ. מנגד, דן כדרכו לא טרח לשלם הנדרש בעניין השירותים והאירוח.
כך פירט את המו"מ המתמשך, ו הבהיר כי ר ק הדירקטוריון יכול ליתן אישור וכי לא הגיעו להסכמה לעניין התמורה שתשלם רימונים בגין השימוש בסוויטות . במקביל ה תחוור כי דן צרך שירותים תוך קביעת עובדות ושימוש באלימות מילולית כלפי עובדי המלון. מכל מקום, לא הושגה הסכמה והנושא לא הובא לדירקטוריון. כך נשלח ביום 8.4.12 מייל לדן וחיובים עבור אירוח בפסח וכשדן מחרף ומגדף ומאיים כי יביא את ההסכם לקיצו. דן המשיך להפעיל מערכת לחצים אדירה תוך הבטחה כי בתמורה להסכמה בעניין החדרים יביא לסיום מחלוקות נוספות ועל כן שלח לדן את הצעת ההתקשרות אשר נראתה לו כמוסכמת, כאשר ברור כי ההצעה כפופה לזכות שימוש בסוויטות הבעלים, כשבני המשפחה לא עושים בהן שימוש , וכי רק לאחר קבלת הסכמתו, תובא ההצעה לאישור הגורמים המתאימים , אלקס העיד כי היה ברור לו שדן לא יאפשר זאת, הואיל ולא ניתן להביאו להסכמה וחתימה על התחייבות.

13. בהמשך, התייחס אף הוא לאותם ליקויים שהתגלו במלון, וכך גם התחוורה המציאות העגומה אודות אחוזי תפוסה חד ספרתיים.
כך גם התייחס למערכת היחסים הקשה מול דן ובניגוד למערכות היחסים בין מי מבעלי מלונות אחרים אותם ניהל , באופן שנטיית דן להיעלב וחוסר ההבנה כי אינו מנהל, חייב את אלקס להשקיע זמן ניכר וכאשר דן מטיח בו האשמות, וכעולה מהתכתובות שצירף מערכת היחסים ביניהם ידעה מורדות יותר מאשר עליות, כאשר דן מטיח כי עשה מקח טעות בהתקשרות עם רימונים , ואף נקט באיומים כי יפסיק את ההתקשרות.
האמור, גם לאחר שרימונים הציבה את המלון על מפת התיירות בים המלח, מיתגה אותו וכאשר התנהלותו ולשונו של דן הבריחו כ וח עבודה מצוין מהמלון, כאשר קשה לגייס כוח אדם איכותי במקום. בנוסף סירב לחתום על הזמנות של אוכל, שתייה ועוד, תוך תיאור התנהלותו של דן.

14. אלקס העיד כי בהתאם לדו"חות ולמאזן בוחן, וכמפורט בתביעה, זכאית רימונים לסכום של 1,232,361 ₪, בגין ההפסד התפעולי בחודש ינואר 2011, וכי בתשלום דמי השכירות עבור הרבעון הרביעי בשנת 2011, קוזז סכום של 600,000 ₪ ועל כן היתרה (נומינאלית וללא מע"מ) 632,361 ₪. גם אלקס העיד אודות עודף התשלום (16 מיליון ₪) מקדמה ששולמה בגין שנת השכירות הראשונה וכאשר הרווח התפעולי היה קטן מ 14 מיליון ₪ ועל כן מדובר בתשלום עודף של כשני מיליון ₪ (קרן), תוך התייחסות לעיכוב קיזוז.
בהמשך התייחס לחובות בגין פרמיות בטוח, כך גם דמי ניהול עבור ניקיון וחשמל, תוך הכחשת הטענה כאילו רימונים ויתרה על הסכומים האחרונים בגין חילופי החנויות, וכי ההחלפה הייתה לפי בקשת דן ומבלי שלרימונים היה אינטרס או רווח מהחילופין.

15. במסגרת החקירה הנגדית, נדרש אלקס להתייחס לחשבונית בגין פרסום כאשר החשבונית הינה מסוף חודש ינואר 2011, והסביר שהוא חייב לראות את המודעה, ובהמשך כי מדובר במודעה מה-26.1.11 ועל כן יכול ומדובר בסוף השבוע (עמ' 35). כך בהמשך , אודות רכישת בגדים לעובדים הדגיש כי הדבר נועד לבגדי עובדים (עמ' 37). לשאלת בית המשפט שלא הייתה כוונה שבחודש ינואר 2011 יעמיסו את כל ההוצאות, השיב כי גם לא הייתה כוונה לקבל מלון בלי מדים להפעילו, כאשר הוא יכול להעיד על כך מתוקף תפקידו כמנכ"ל וכי אין סמל על המדים (שם).
כך גם נדרש העד לחשבונית בגין מוצרים שלכאורה סופקו במועד מאוחר, או לצרכים שנתיים לרבות שיפוצים, והדגיש כי היו צריכים להפעיל את המלון ולכן קנו את הנדרש, וכאשר בית המשפט נדרש להתערב ולהסביר כי מדובר בהעמסות על חודש ינואר 2011 שדנים נושאת בו ומדוע יש מקום להעמסה שכזו. אלקס הסביר כי מדובר בחברה בורסאית והכל אמור להירשם וכשהוא מתעסק בהוראות ולא ברישום בהנחה כי הדברים נרשמו כדבעי (עמ' 43).
יוער כי העד אמנם ניסה להקל ראש בשאלות מסוג זה, אולם לא מצא לתת הסבר ראוי לשאלת חיוב מלא בגין רכישות המיועדות לכל השנה, הגם שהסביר כי יש לשאול זאת את חשב המלון, בהוסיפו כי " ...לא הייתה פה שום כוונה תחילה בדבר הזה. אני אומר את זה חד משמעי" (עמ' 45). כך גם התייחס להוצאות מסוג זה כאמורות להימצא בקרן חידוש ציוד ולא בהוצאות השוטפות, והכחיש כאילו ניתנה הוראה לא למסור חשבוניות לדנים.

16. בהמשך דבריו, התייחס למערכת היחסים בין הצדדים, בהדגישו כי "לצערי הרב, ההתנהלות עם דנים, די מהתחלה, לא הייתה התנהלות נורמאלית, אז אני לא זוכר להגיד לך... מהרגע שיצאנו מחתימת ההסכם, התחילו החיכוכים, זה לא סוד..." (עמ' 47). ובהמשך כי עוד ביציאה מהמשרד לאחר החתימה "התחילו כבר התרחשויות".
בהמשך נדרש לנושא ה-16 מיליון ₪ וכשב"כ דנים שואל האם זה נכון שאחד מנושאי המחלוקת בין הצדדים היא אותה הלוואה ע"ס 16 מיליון ₪. תשובת העד, וכפי שהשיב על נושאים נוספים, כי אינו זוכר במדויק, אך ציין כי דן ראה במקדמה כסוג של הלוואה ואילו רימונים הבינה שזה הכלי היחיד, כלשונו, " ...ואני לחצתי על הבעלים לעשות את זה כי חשבתי שהעסקה נכונה, שזה הכלי היחידי, שיביא אותו לחתום אתנו על הסכם..." (עמ' 49). כך גם בהמשך הסביר כי בעיני רימונים לא מדובר היה בהלוואה אלא תשלום מראש של שכר דירה וכשהוא זוכר שהייתה איזו בעיה אך אינו זוכר על מה, ומכל מקום אשר הגיע לדנים היא קיבלה.

17. בהתייחס לחילופי החנויות והפטור הנטען של דמי הניהול, הכחיש אלקס כי הפניה הייתה מטעם רימונים וטען כי דן הוא זה שביקש להחליף את החנויות, בהסבירו כי לרימונים לא הייתה כל סיבה להחלפה. לשאלה כי רימונים ביקשה להכניס שוכר, הסביר כי השו כר יכול היה להיכנס גם לחנות שבצד השני, כשמדו בר באותו גודל ואותה חשיפה, והשיב לשאלת בית משפט כי אין כל סיבה שרימונים תבקש להחליף את החנויות .
עם זאת, בסופו של דבר, בסוף תשובתו בנושא זה ולאחר שציין כי אינו זוכר את הדברים , השיב כי יכול להיות שהוא ביקש ויכול להיות שדן ביקש, אך הוא לא רואה לכך משמעות.
בהתייחס לסוויטה 670 ולשאלה אם באיזשהו שלב אמר לו דן כי אינו צריך אותה וכי יעלה ברגל, השיב אלקס כי הוא לחץ על דן מלכתחילה שלא יכול להיות שהוא יחזיק גם את קומה 18 וגם את קומה 6, אך אינו זוכר מעבר לכך.
במסגרת חקירה חוזרת הסביר כי מדובר על שבתות שהמלון מלא ולקח זמן לרימונים למלא אותו, ולכן רצה בשבתות את מקסימום החדרים המשלמים , אך חזר שאכן באיזשהו שלב דן שחרר את החדר אך אינו זוכר מתי.

18. קויאטק ערן (להלן: קויאטק), רו"ח אשר כיהן כסמנכ"ל כספים של רימונים הח ל מ-1.7.11 וכאשר החל מ-7.1.1 3 מכהן כמנכ"ל רימונים, הגיש את תצהירו כעדות ראשית (ת/4) מיום 10.2.15 , וכן בהמשך הוגש תצהיר נוסף מטעמו (ת/5) מיום 15.6.15 וכתצהיר משלים.
בתצהירו כעדות ראשית חזר למעשה על האמור בכתב התביעה אודות המלון והסכם הניהול, וכך גם העיד כי דן פעל בניגוד להוראות ההסכם באופן ובסגנון שהפריעו לניהול השוטף וגרמו לנזקים כספיים ו פגיעה במוניטין של רימונים. כך, דן הילך אמים על עובדי המלון, צעק והעליב, התערב בניהול, נתן הוראות וסרב לשתף פעולה, תוך הפנייה למכתב תלונה.
מנגד, לאור ההתקשרות ארוכת הטווח , עשתה רימונים מאמצים רבים להידבר עם הנתבעים ולהימנע מחיכוכים. אולם, משדן הבין כי רימונים אינה נכנעת ללחצים ודרישות בניגוד להסכם , ולאחר שרימונים שיקמה, קידמה את המלון וחשפה אותו בפני קהל הלקוחות, אזי ניסה דן להביא לסיום מוקדם של תקופת השכירות בחוסר תום לב , זאת בנושא החלפתו של מנכ"ל הרשת, היא התובענה אשר כונתה "התובענה הראשונה" במסגרת התובענות ההדדיות שהוגשו בין הצדדים, כולל הבקשה לסעד זמני שהגישה רימונים להמשיך ולהפעיל את המלון.

19. לטענת העד לרימונים קיימת זכות קיזוז לגבי חלק מהסכומים המופיעים בתביעה, כאשר לאחר הגשת התביעה קוזז סכום של 800,000 ₪ מהתשלום ששילמה רימונים לדנים ביום 1.5.14 וכי רימונים שומרת על זכותה לקזז סכומים נוספים בהתאם להוראות ההסכם, וכאשר כמובן שרימונים אינה מעוניינת לקבל תשלום כפול. אכן סכום התביעה לא עודכן , אולם זאת לאור שטר חוב שהוגש להוצל"פ והדיון בו טרם הסתיים. כך גם לא עודכנה התביעה בהתייחס לחובות נוספים שנצברו ממועד הגשת התביעה ועד מועד הגשת תצהירו.

20. גם קויאטק ה פנה להוראות ההסכם בכל הקשור לחודש ינואר 2011 כאשר הרווח או ההפסד הינם של דנים, בציינו כי תוצאות חודש ינואר 2011 היו תלויות בפעילות של שיווק, פרסום, מיתוג והפעלה של המלון בחודשים הקודמים ולכן נקבע כאמור.
לדבריו, בחודש ינואר היה הפסד תפעולי על סך 1,232,361 ₪ כאשר הועבר דו"ח רווח והפסד לדנים, וכך גם צרף העתק מאזן בוחן וכרטסת הנהלת חשבונות , וכאשר ההכנסות נגזרות אוטומטית מהתוכנה, כל זאת החל מ-5.1.11 , כך ההכנסות עד מועד זה נרשמו בתוכנת ההכנסות בחברת הניהול הקודמת, חברת בת של דנים (להלן: רויאל ניהול), והסכומים רוכזו והוקלדו ידנית.
סך כל ההכנסות עמד על 1,746,780 ₪ ( מתוך זה סכום של 414,350 ₪ בחשבון דנים עד ל-5.1.11). מנגד , סך ההוצאות 2,979,141 ₪.
עם זאת בתשלום דמי השכירות עבור הרבעון הרביעי בשנת 2011, קוזז סכום של 600,000 ₪ ע"ח הפסדי ינואר , ועל כן יתרת החוב (קרן וללא מע"מ) סך של 632,361 ₪ ובצירוף שיערוך ומע"מ למועד הגשת התביעה 799,055 ₪.

21. דרישה נוספת עניינה שכירות עודפת ששולמה בשנת השכירות הראשונה וכשבהתאם להסכם ככל שהרווח התפעולי לשנה הראשונה יעלה על 14 מיליון ₪ אזי דמי השכירות המינימאליים של 14 מיליון יגדלו בהתאם. אולם, הרווח התפעולי עמד על כ-13.5 מיליון ₪ ועל כן דנים הייתה זכאית לסכום של 14 מיליון ₪ קרן בלבד בעוד שרימונים העבירה סך של 16 מיליון ₪. העד צרף את העתק דו"ח רווח והפסד כפי שהועבר לדנים וכך גם אשר הועבר אודות פירוט ההעמסות.
כל זאת, בנוסף לדו"חות חודשיים מפורטים שהועברו ואשר נגזרו מדו"ח הנהלת החשבונות.
עוד הוסיף כי על מנת להפריך את טענות דנים בכל הקשור לנכונות הדו"חות, פנתה רימונים לרו"ח המבקר, משרד קוסט פורר, על מנת שיערוך דו"ח מיוחד ומבוקר על תוצאות פעילות המלון לתקופה של פברואר 2011 ועד ינואר 2012 אשר צורף כנספח 15.
עוד ציין כי דנים עצמה הוציאה חשבוניות בגין מלוא הסכום של 16 מיליון ₪ הוא סכום המקדמה.
כך גם הבהיר את אשר מופיע בתביעה, כי בפועל חלק מהתשלום של הסכום האמור, נעשה בהסכמת דנים באמצעות קיזוז חובות אשר לא היו שנויים במחלוקת. כך רכישת טלוויזיות על ידי דנים וביצוע התשלום על ידי רימונים בסך 173,400 ₪. בנוסף , תקבולים בגין חודש ינואר 2011 שהתקבלו אצל דנים בסך 414,350 ₪ ואשר נכנסו לחשבונה מכוח האינרציה ומלקוחות שביצעו הזמנה לפני חתימת ההסכם (תוך הוספה כי בכל מקרה מדובר באיזון בחינת הדו"ח של חודש ינואר 2011). קיזוז נוסף בסך 600,000 ₪, מחצית ההפסד של חודש ינואר 2011 וכאשר גם בו ככל שתהיה הכחשה הרי יבוא הדבר לידי ביטוי בחבות דנים כפי שפורטה לעיל.
מכל האמור עולה שעל דנים להשיב את ההפרש וכשמדובר בסכום משוערך בתוספת מע"מ נכון למועד הגשת התביעה על סך של 2,212,400 ₪.
העד אף מציין כי רימונים הייתה זכאית לקזז מסכומי השכירות אולם לא רק שעיכבה חלק אלא אף אשר קיזזה השיבה.
קויאטק לא התעלם ממועדי התשלום כפי שנקבעו בהסכם לתשלום המקדמה , אך הסביר כי הדבר נבע מכך שדנים לא הצליחה להשיג את אישור בנק הפועלים לעסקה, אישור שהיווה תנאי לתשלום ועל כן נדחו המועדים בהתאם, הגם שלפנים משורת הדין נאותה רימונים להקדים חלק מהתשלומים עוד טרם קבלת האישור.

22. בהמשך תצהירו וכמפורט בכתב התביעה נדרשה דנים לשלם את חוב דמי הניהול בגין שירות ניקוי חדרים וחשמל בסך 2,000 ₪ לחודש בתקופת 48 חודשים עד מועד הגשת התביעה, כל זאת בסך 86,885 ₪ וכשהונפקו חשבוניות מס ורימונים שילמה את המע"מ.
כל זאת תוך הכחשה של אותה טענה כאילו רימונים הסכימה לוותר על התשלום בשל החלפת החנויות וכשלא הייתה כל הסכמה ואין לאמירה זו כל אחיזה במציאות, ובמיוחד כשהחלפת החנויות הייתה לבקשת דנים, ואין סיבה שרימונים תוותר.
בנוסף, חובות בגין פרמיות הביטוח ומעת ש לפישוט ההליכים, רימונים ערכה את הביטוחים השונים וכאשר דנים מוטבת ולאחר שעודכנה , ו כי למרות שרימונים שילמה את מלוא הפרמיות, דנים לא שילמה מאומה וכאשר מדובר על חוב משוערך בסך 685,649 ₪ נכון למועד הגשת התביעה, תוך שצוין כי דנים ממשיכה לא לשלם את חלקה .

23. סכומים נוספים שנדרשו, תיקון מערכות שלא היו תקינות ולא עמדו בדרישות החוק וכך גם ליקויים רבים נוספים ובניגוד לאשר הצהירה דנים, וכשמדובר, בין היתר, במערכות חיוניות לתפעול כגון חשמל ומיזוג ובליקויים שהיו ידועים היטב לדנים , עוד טרם חתימת ההסכם לאור קבלת מכתבי דרישה מהרשויות השונות לתיקונם, וכאשר רימונים מודעת רק לחלק ממכתבי הדרישה שהופנו בזמנו לדנים. לאחר שדנים לא תיקנה הנדרש ועל מנת לא לפגוע בהפעלת המלון או הפעלתו ללא רישיון עסק , נאלצה רימונים לתקן הנדר ש ותוך פירוט אודות השנאי, המדחס ודרישות המשטרה שאזי הודיעה רימונים כי תבצע את הנדרש ותחייב את דנים תוך צירוף פניות, וכשהעלות הכוללת בהתאם לרשימת השקעות ותיקונים בצירוף חשבוניות 756,183 ₪ כולל מע"מ.

24. לבסוף, נדרש העד לחובות בגין אירוח משפחת דן בחגים ובאירועים נוספים וכמפורט בכתב התביעה אודות החדרים הרבים ומספר האורחים הרב, כל זאת בנוסף לסוויט ות הבעלים בהפנותו להוראות ההסכם ולכך שבני משפחת דן צרכו שירותים בהיקפים עצומים וסירבו לחתום על בונים ולשלם הנדרש, וכאשר החוב המצטבר עמד, נכון למועד הגשת התביעה , ע"ס 927,123 ₪ וכי רימונים אף הוציאה חשבונית מס כדין ושילמה את המע"מ – הכל תוך דחיית טענת דנים כאילו הייתה זכאית לקבל שירותים שונים במלון ללא תשלום.
כך גם בהתייחס לשימוש בסוויטה 670 אשר דן כאדם דתי ביקש לעשות שימוש בסוויטה זו אשר נמצאת בקומה נמוכה יותר מסוויטות הבעלים ובאופן שיימנע הצורך בשימוש במעלית שבת וכאשר דן התגורר בסוויטה 670 כאשר שה ה במלון בשבתות ובחגים, וביתר השנה איפסן ציוד שלו בהפנותו לפנייה לדנים אודות הציוד. בפועל , הוחרגה גם סוויטה זו ממספר החדרים של המלון ובעת שהייתה תפוסה מלאה במלון נאלצה רימונים להפנות אורחים לבתי מלון אחרים , בעוד שהסוויטה עמדה לשירותו של דן אשר לא שילם עבורה, ושוב תוך הפנייה לתדפיס ממערכת ההזמנות לפיה לא הושכרה סוויטה זו משך כל התקופה.
העד דחה את הטענה של דנים כאילו דנים פינתה את החדר והודיעה שרימונים יכולה לעשות שימוש בו. העלות הינה כעלות המקובלת והחוב הנצבר כולל הצמדה ומע"מ 135,301 ₪.

25. משכך, סך החובות עמד על סכום של 5,602,596 ₪ נכון למועד הגשת התביעה, וכאשר מתוך סכומים אלו האחים דן חייבים לרימונים ביחד ולחוד עם דנים סך של 927,123 ₪ (הוצאות האירוח). כך גם דן חייב ביחד ולחוד עם דנים את הסך של 135,301 ₪ (החרגת סוויטה 670).

26. בתצהירו המשלים (ת/5) מיום 15.6.15 פרט כי רימונים צרפה מסמכים ממערכת הנהלת החשבונות ופלט מתוכנה, מסמכים שצורפו לתצהיר ת/4 וכי על פי יעוץ משפטי שקיבל המסמכים האמורים מהווים רשומה מוסדית בהתאם לסעיפים 35 ו-36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות). כך גם ציין כי רימונים נוהגת במהלך ניהולה הרגיל לערוך רישום של האירוע נשוא מערכת הנהלת החשבונות והתוכנה בסמוך להתרחשותו וכי דרך איסוף הנתונים יש בה כדי להעיד על אמיתות התוכן וכך גם בכל הקשור להפקת הנתונים והפלטים, ומעת שרימונים נוקטת באורח סדיר אמצעי הגנה סבירים לחדירה לחומר מחשב או שיבוש בעבודת המחשב.

27. עם פתיחת חקירתו הנגדית של קויאטק התעוררה השאלה האם אכן מדובר ברשומה מוסדית וכשב"כ דנים הסביר כי הבעיה אינה נעוצה בעצם הרישום, אלא אופן ההקלדה של הנתונים בהביאו כדוגמא , חשבונית של מלון נפטון מאילת עם החותמות אשר הוקלדה למערכת, דהיינו כל אשר הוקלד מופיע בלי כל בקרה או מבלי שניתן לראותה. משכך ציין כי מבחינתו הוא מוכן להסכים שכל מה שתוכנת והוכנס אכן זה כך , אבל לא לגבי עצם ההקלדה.
מנגד ב"כ רימונים ציין כי אם דנים כופרת בחיוב זה או אחר יכולה הייתה להוכיח זאת , ו כך גם ניתן לחקור את רואה החשבון.
מכל מקום, ניתנה החלטה אודות הגשת התצהיר תוך ציון כי הנתבעים רשאים לחקור ביחס להערה זו או אחרת , כולל אפשרות לסתור הנדרש.

28. ואכן, חקירתו הנגדית של העד עסקה בהרחבה בשאלת החשבוניות השונות ובמיוחד בשאלת אותו חודש ינואר 2011 והנטען ביחס אליו, כאשר העד ציין כי אם נפלו טעויות מדובר בשוליים, וכי עברו על אשר טען דן אחד לאחד.
במסגרת החקירה עלתה הטענה כי חלק מהחיובים שנכללו בהוצאות אותו חודש, הינן הוצאות שנתיות ולא היה מקום לזקוף את מלוא ההוצאה בדו"ח של חודש ינו אר 2011. ואכן, העד הסביר שיש להבחין בין רישום החשבונית וההוצאה באופן המחייב את הרישום לבין אשר נזקף לחובת דנים בהתייחס לאותו חודש המדובר. כדוגמא הפנה לארבעה חיובים של המועצה האזורית אשר נטען כי רימונים חייבה את דנים שלא בצדק, ואכן הטענה נכונה אולם בפועל לא חייבו אלא רק העבירו את המידע להראות את החיוב הכולל , ואכן מדובר על חיוב עודף של 125,000 ₪ אולם עוד ף זה הופחת ולכן מדובר בשוליים ככל שמדובר על טעות זו או אחרת.
עוד התייחס לנושא הציוד שהתקבל במלון נפטון והסביר כי מדובר בציוד שנרכש עבור המלון בים המלח אולם התקבל בנפטון (אחד ממלונות הרשת) ועל כן הוצאה חשבונית והסכום חוייב. כך גם הדגיש כי החיוב היה מוצדק כאילו שהמלון היה קונה ישירות מהספק.
במסגרת חקירתו, בית המשפט מצא לנכון להבהיר את הבעייתיות ברישום הוצאות שיתכן שהיה מק ום לחייב רק בחלק היחסי והעד בשלו, שאכן החיובים היו רק על חלק יחסי.
בהתאם, נחקר העד על הוצאות שונות כגון בגדים , כאשר מדובר על מלון חדש ומעת שצריך לקלוט עובדים וצריך לציידם במדים, ובמיוחד כשקשה לגייס עובדים ולכן יכול ל היות שהוזמנו מספר חליפות נוספות. כך גם שעובד עזב ולא החזיר , אולם מכאן ועד לקביעה אודות המניפולציה להעמיס על ינואר הדרך רחוקה וכי אינו יכול לדעת בבירור כמה הייתה ההוצאה כל השנה אודות ביגוד.
כאן יוער כי בית המשפט נאלץ להתערב, על מנת לנסות ולהבין מה בוצע בפועל מבחינת היחסיות בחיוב של חודש ינואר 2011.
בהמשך חקירתו נדרש העד לנושא של עלויות פרסום בחודש ינואר 2011 וכאשר נטען כי התוצאות מתקבלות לאחר הפרסום ועל כן, לכאורה , אם פורסמה מודעה ב-31 לינואר אין מקום לזקוף אותה להוצאות חודש ינואר. כך גם נשאל לגבי פרסום ב-26 לינואר וכאשר ביחס לכך הסביר שנוכח להיווכח שאנשים מגיבים מיידית, תוך זמן קצר.
בהמשך נדרש לנושא של שתילים והחזקת צמחיה ומציין כי אכן חייבו רק 20% מהחיוב וכשהרישום מופיע בכרטסת. עוד התייחס לעבודות השיפוץ והסביר שהנתון אודות החיוב בפועל נלקח מהרישומים בפועל של כרטסת הנהלת החשבונות, וכ י בחן את הדברים במהלך השבוע, כשעברו על כל טענה וטענה ו השיב בחיוב לשאלה שאכן בדקו שחייבו רק הנדרש (עמ' 69).
עוד הוסיף כי חשב המלון הוא זה שעושה את החלוקה, כשאין חולק ביחס לח שבוניות הגם שהחיוב היה חלק מהן, וכי ניתן אכן להתווכח אם היה צריך לחייב 20% או רק 18% או 22%.

29. העד נשאל מדוע המציאו את החשבוניות רק במהלך התביעה, והשיב כי הוא נפגש עם דן כאשר העד בא אליו עם כל הקלסרים והתחילו לעבור , אך האחרון אמר כי אין לו זמן וישאירו את החומר וכי אין לרימונים מה להסתיר כי הכל נחשף (עמ' 74), תוך שהוא דוחה את הטענה כאילו באה דרישה לקבל חומר, וכי אם היה מ תבקש היו מביאים חומר נוסף.

30. בהתייחס לתשלומים ששולמו, העד מפרט כי התשלומים היו של 5 מיליון ₪, 3 מיליון ₪, 3,410,000 ₪ ו-3,400,000 ₪ בתוספת מע"מ , כאשר הייתה הסכמה על קיזוז של 173,401 ₪ בגין טלוויזיות וכך גם קיזוז של 600,000 ₪ בגין הפסדים של ינואר 2011 (עמ' 76). משכך , נשאל קויאטק אם שאר הקיזוזים של 414,350 ₪ ו-800,000 ₪ בוצעו ללא אישור של דנים והעד שלל זאת והסביר כי ביחס לס כום הראשון הרי הוא התקבל מחשב רויאל ניהול, החברה שניהלה את המלון , ולכן היה צריך לקזז סכום זה או להוסיף אותו להפסד , ולא בכדי דוד נתן חשבוניות בהתחשב בכל האמור מבלי שטען אודות הקיזוז , וכי אם היה מתנגד היה עליו להוציא חשבוניות בסכום הנכון, וכשמדובר בהכנסות בחמשת הימים הראשונים , וכי אם רימונים הייתה מפעילה את המערכות שלה מ-1.1 אזי הכסף היה נכנס וכאשר הכסף עבר בפועל לידי דנים. לשאלת בית משפט השיב כי לא מדובר רק על הוצאת חשבונית , אלא דנים ידעו על כך והדו"ח הגיע כבר קודם מהאיש של דן.
לא בכדי משב"כ דנים חזר ונדרש לשאלה אם דנים קיבלו את אותו כסף שקוזז, ציין בית המשפט כי לאור דברי העד אודות החשבונית וכשלא נטען מאומה אודות הקיזוז, הרי מצופה כי העד מטעם דנים יסביר את הדברים ולכן אין להידרש לשאלות נוספות בנושא זה.

31. גם עד זה הכחיש כאילו היה מדובר בהלוואה על סך 16 מיליון ₪ וכשב"כ רימונים תיקן וציין כי מדובר על מקדמה לשיטת רימונים. לשאלה אם מקדמה זו שולמה, השיב העד כי שולמה בחלקה (עמ' 80), והפנה לאמור בתצהירו של דן, אשר ציין כי לא שולמה מלוא המקדמה אלא רק 14 מיליון ₪. בהמשך הסביר כי 5 מיליון מזומ ן נמסר והופקד וכן נמסר שיק מעותד של 11 מיליון ₪ בנאמנות לב"כ דנים , כאשר השיק היה אמור להיות מופקד, רק אם יינתן אישור של הב נק לעסקה שאז מפקידים השיק ואם אין אישור לא מפקידים. האישור לא הגיע, וכי למרות זאת כשהתקרב זמן פירעונו של השיק, העד הודיע למשרד ב "כ דנים כי רימונים לא מחזיקה בעו"ש 11 מיליון ₪ ועל כן מבוקש שיודיעו לפחות יומיים מראש עם קבלת אישור הבנק. חרף זאת , השיק הופקד למרות שלא היה אישור ולמרות שנאמר כי אין כסף בחשבון , ועל כן כמובן שהשיק חזר תוך גרימת נזק גדול מאוד לרימונים ואף הבנק הבין שמדובר בטעות כשצוין אכ"מ.
עוד הוסיף כי למרות העדר אישור הבנק, העבירו 3 מיליון ₪ נוספים לאור טענת הנתבעים כי הם זקוקים לכספים וכשמדובר בעסקה לטווח ארוך.
מכל מקום, הסכום שלא היה תלוי באישור בנק היה 5 מיליון ₪ בלבד ויתרת הסכומים היו מותנים באישור העסקה על ידי הבנק, הואיל ו"המלון משועבד לבנק, הבנק הוא הבעלים של המלון" (עמ' 84) וכשהבנק צריך להבטיח את החזר ההלוואה.
לבסוף בנושא זה הדגיש העד כי עדיין, גם לאחר הקיזוזים, נותר חוב של כ-1,400,000 ₪ בגין תשלום ביתר של דמי השכירות בגין השנה הראשונה (עמ' 91), תוך הפניה לתחשיב.

32. בהמשך חקירתו הסביר העד כי אינו מוכן לחשוף את שכר הבכירים, הגם שהוא מסכים שאם מנכ"ל המלון קיבל בונוס על תקופה שעבד במלון אחר ברשת , אזי לא צריך לכלול בונוס זה בהקשר לדנים, אם כי בפועל מאחר ובשנת הניהול הראשונה לא הגיעו למינימום , הרי אין לכך משמעות .

33. העד נשאל אודות זקיפת הוצאות והכנסות של אירוח דן כאשר בתחילה ציין כי החיוב לא נעשה בשנים 2011 עד 2013, אולם לאחר מכן אישר שאכן מדובר ב-2011, כאשר מדובר ה ן בהוצאות האירוח והן ההכנסות מהן, וכשטרם לכן ציין את אשר ציין לפני שראה את החשבוניות (עמ' 98).
עוד הסביר כי החשבונית מוצאת בעת החיוב ולא בעת התשלום, וכי לא היה צורך לציין זאת בפני דנים, וכך בהמשך כי אכן מהחשבוניות עולה כי הכנסות והוצאות נרשמו בשנת 2011. בהתייחס לסכום חיוב של 700,000 ₪, הרי היו מקרים של 100 איש או 90 איש שהתארחו באירוח מלא שבעה ימים בחדרים הטובים, כך מלצר אישי, טבחים אישיים ועל כן לא מדובר בסכום מופרז, וזאת תוך התייחסות לדבריה של נמרודי, הגם שהוסיף כי היא לא אמורה לדעת בדיוק את המספרים.

34. בהתייחס לביטוח, אישר שאכן רימונים קיבלה מהביטוח עבור שריפת המלון סכום של כ-750,000 ₪ וכי לא היה מקום להעביר ו לבנק הפועלים , אלא להחזר ההוצאות, כאשר יש להתחשב בהשתתפות העצמית ובכך שהביטוח לא מאשר את כל הדרישה, ומדובר על נזקים שנגרמו. הוצאות רימונים כללו תיקון הנזקים שתוקנו על ידי קבלן מבצע; והסכומים הנוספים , הוצאות שנגרמו לרימונים כהזעקת עובדים נוספים והצורך בפינוי ואירוח במלון סמוך. כך גם אובדן הכנסה, לרבות חדרים שהיו סגורים במשך השיפוץ.
כך גם הסביר שאם בנק הפועלים היה מתקן ניחא, אולם מעת שהדבר בוצע והכספים שולמו לקבלן המבצע, אין מה להעביר לבנק וכי יש אסמכתאות אודות הנתונים.

35. בהתייחס להחלפת החנויות ולשאלה אם נדרשו דמי ניהול בסך 2,000 ₪ לחודש, השיב בחיוב אך הוא לא זוכר אם הוא ראה מכתב דרישה, אבל גם מנגד לא ראה ויתור עליהם (עמ' 107), וזאת בהתחשב שכל הסכמה חייבת להיות בכתב וכי גם לא קיבלו שום דבר בתמורה. עוד הסביר כי ההחלפה נכפתה עליהם וכי נאלצו לקבל חנויות יותר קטנות.
ביחס לסוויטה 670 העיד כי היא חזרה למאגר המלונאי לפני כמה חודשים וכי ככל שדן אומר כי באיזה שלב החזיר אותה ועלה ברגל לקומה 18, הרי הוא לא יודע מתי זה היה, אך לידיעתו זה לא קרה וכי כל פעם ראה היכן דן ישן וכי הוא יודע שתקופה מאוד ארוכה לא מכרו את היחידה (הכוונה כנראה להשתמש ביחידה לאורחי המלון). אך מאשר , כי גם לא זכור לו שנשלח מכתב דרישה לפינוי הסוויטה לדן וכי ניתן לאתר את המועד בו החלה רימונים להשכיר את הסוויטה וכאינדיקציה למועד המדובר וכשמהחומר שהוצג עולה שמדובר ממרץ 2014.
בהתייחס להוצאת מכתב על ליקויים בעת קבלת החזקה במלון, השיב כי לא הוא שאמון על בדיקות טכניות אולם יש שלל דוגמאות מהמכתבים שהתקבלו מהרשויות השונות על בעיות במערכות קריטיות במלון , כאשר מדובר בתנאי לקבלת רישיון עסק וכי יש הרבה מכתבים ודו"חות.
כך נדרש והעיד בעניין הקרן לחידוש ציוד כאשר בכל שנה מחויבים לרשום בהוצאות שני אחוז מהכנסות החדרים לטובת קרן זו וכי הרווחיות נמוכה יותר לאור ההפרשה. לשיטתו במצב רגיל יושבים עם הבעלים ואומרים אודות רצון להחליף שטיחים, וילונות וכדומה ומשלמים וזה לא משנה את הדו"חות כי ההוצאה נרשמה וזה היה מקזז את ההפרשה (עמ' 114).

36. מעת שב"כ דנים עמד על חקירתו של רו"ח רם גיורא (להלן: רו"ח המבקר) התייצב האחרון והוזהר כחוק והדו"ח שערך הוגש כת/6 וכשהוא דו"ח רווח והפסד מ-1.2.2011 ועד 31.1.2012, דהיינו שנת ההפעלה הראשונה. העד העיד שהוא רואה חשבון ממשרד רואי החשבון שביקר את הדו"ח (עמ' 117).
בחקירתו הנגדית נשאל אם נתקל בחשבוניות בהן פוצלה ההוצאה ונזקפה חלק לתאריך הדו"ח וחלק למועד מוקדם יותר והשיב בשלילה. כך גם אישר כי אף אחד לא אמר שיש חשבוניות כאלו בגין העבר וכשהוא מתקן בגין תקופה קודמת והבהיר "...אם חשבונית התקבלה לפני תקופת הדוח, אז היא נרשמה לפני תקופת הדוח, ואם התקבלה בתקופת הדוח, היא נרשמה בתקופת הדוח" (עמ' 118). בהתייחס לאופן עריכת הביקורת הסביר כי בודקים שלמות של חודשים, התאמות ממע"מ, תהליך המכירות, וזאת בדרך דגימות של חלק מהחשבוניות. כך הוא גם יודע שההכנסות כוללות אירוח של בעלי המלון וכי יש חובות של בעל המלון אך אינו זוכר אם מדובר בשנת 2011 הגם שהוא חושב שגם בתקופה הזאת היו חיובים שכאלו. בהתייחס לתקופה, הכוונה מ-1.2 ועד 31.1, אך הוא יודע כי במכלול הש נים יש אירוחים שונים שלו אך אינו זוכר בהתייחס לתקופה ספציפית. עם זאת העיד כי לא ראה חשבוניות בגין אירוח וכי לא דגם ספציפית חשבונית אירוח של הבעלים. כך הוא זוכר כי בדו"ח קיימים חובות של הבעלים שלא נגבו וזאת בוודאות.
בהתייחס להוצאות, בודקים הוצאות כשכר, וכן בגין החודשים שנבדקו, אגרות, ציוד מתכלה ורישום כמו שצריך של החשבוניות. כך העיד גם שבדק את סך כל ההוצאות שיש במלון בגין הסעיף הספציפי הרשתי , כפי המנגנון שקבוע שזה בערך 20% ומחושב כ-400 חדרים חלקי סך כל החד רים שברשת, ואכן הוא בדק את הדברים ואף זאת מדגמי לגבי ההוצאות, והבהיר כי הוא רואה חשבון ולא מי שבודק חשבונית חשבונית, אלא נערכת בדיקה מדגמית לפי תקני הביקורת והנהלים וכי זה לא ספציפי למקום הזה (עמ' 121).
כך גם הסביר כי אם מנכ"ל המלון קיבל בונוסים בגין שנים קודמות שעבד במלון אחר, הרי זה לא צריך להירשם פה אלא במלון האחר וכי הוא זה שבודק אם יש התאמת שכר של החברה וכי לא דווח לו שמישהו קיבל בונוס בגין פעילות של מלון אחר (עמ' 122). עם זאת הדגיש כי מתלוש השכר שרשום בונוס אם לא אומרים לו , אינו יכול דעת שמדובר בגין מלון אחר ומהסתם הוא גם לא ישאל אודות כך.
לבסוף נשאל אם ידוע לו למה לא יצא הדו"ח המבוקר מלפני שלוש שנים והשיב כי לא ביקשו להכין דו"ח מבוקר וכי אין חובה להכין וכי החברה ציבורית, מכינה דו"ח על מכלול הפעולות וזו לא חברה נפרדת ולכן לא הכין.

תמצית הראיות מטעם הנתבעים:
37. בכך תמה פרשת התביעה ועתה לפרשת ההגנה, וכאשר כבר עתה יש לציין כי העד היחיד מטעם הנתבעים כולם הינו דן בלבד.
בתצהירו כעדות ראשית (נ/1) פרט דן כי המלון נפתח בשנת 2001 ונוהל באמצעות חברת רויאל ניהול עד לחתימת הסכם הניהול עם רימונים. לשיטתו , התביעה הינה חלק ממסע נקם כנגדו וכנגד דנים נוכח הבאת החוזה לקיצו על ידי דנים , בהתאם לזכותה בשל החלפת מנכ"ל רימונים.
עוד הסביר כי רימונים אינה מסוגלת לנהל מלון בסדר גודל כזה והדבר בא לידי ביטוי בבלאי האדיר, בתחלופת מנהלים בין ברשת כולה ובין בבית המלון, העדר מנהל אחזקה בפרק זמן ממושך על התוצאות הנחזות בגין כך, והן בתוצאות כספיות נמוכות הקרובות לסכומי המינימום.

38. בניגוד לנטען על ידי קויאטק המלון בו למעלה מ-400 חדרים מהווה 20% מהחדרים שבניהול הרשת וכ-35% מהכנסותיה מבתי המלון.
דן הוסיף כי מבדיקת הנתונים בגין חודש ינואר 2011 וההפסד הנטען , הרי הנתונים בעניין ההוצאות הנטענות אינו נכון, בהסבירו כי חישוב הרווח/הפסד לחודש זה היה אמור להיעשות רק על בסיס הוצאות בגין אותו חודש ולא על בסיס הוצאות או רכישת ציוד בגין חודשים שלאחר מכן, גם אם מדובר בהוצאות שיכול ו יצאו בחודש זה, וכאשר זקיפת הוצאות בגין שנת הניהול הראשונה להוצאות של חודש ינואר 2011 משנה את זהות המשלם , דנים במקום רימונים. עוד הדגיש כי בהשוואה של דוחות אקסל עולה שההוצאות ברכיבים השונים בחודש ינואר 2011 גבוהות יחסית לתפוסה בהשוואה לחודשים העוקבים ומבדיקה שערך עולה כי שיעור ההוצאות לא גדל בהתאם לאחוזי התפוסה , ומכאן עולה כי רימונים "העמיסה" הוצאות שנתיות על חודש ינואר 2011 וכדוגמא רכישת מאות פרטי ביגוד לעובדים, רכישת מאות פלייסמנטים ואלפי סבונים, למרות ש רימונים קיבלה את המלון עם מלאי וכשהתפוסה בו הייתה 13% בלבד. עוד התייחס לנושא המשכורות.
לטענתו, בדיקה ספציפית העלתה שלפחות סך של 689,068 ₪ לא היה צריך להיכלל, סכום גבוה מסכום החוב הנטען כהפסד בגין חודש ינואר, וכך גם היו צריכים להפחית הוצאות בגין משכורות ולאחר שדנים לא קיבלה פירוט אודות מקבלי השכר, ומכל מקום בדומה לפסילת ספרים לאור הנתונים השגויים יש לפסול את כל הנטען בהתייחס לחודש ינואר 2011.

39. אשר לסכומים ששולמו הרי לא שולמה המקדמה על סך 16 מיליון ₪ וכל ששולם 14,810,234 ₪ בלבד, וכדלקמן: 5 מיליון ₪ ביום 1.12.10; 3 מיליון ביום ₪ 16.1.11; 3,410,234 ₪ ביום 1.8.2011, ו-3,400,000 ₪ ביום 6.11.11.
בהתייחס לנושא החזר היתרה בגין עלות טלוויזיות מדובר על 149,483 ₪ בתוספת מע"מ.
כך גם העיד כי אכן דנים הוציאה חשבונית על סך של 16 מיליון ₪ בתוספת הפרשי הצמדה (סה"כ 16,119,777 ₪), זאת בהנחה שרימונים תשלם את מלוא סכום המקדמה, דהיינו רימונים שילמה בחסר סכום של 1,160,060 ₪.
יתר על כן, לאחר הגשת התביעה, ביום 1.5.14 קיזזה רימונים סך של 800,000 ₪ מדמי הניהול בגין הרבעון השני לשנת הניהול הרביעית ע"ח החזר דמי ניהול לשנת הניהול הראשונה , וכאשר היה אסור לה לקזז סכום זה בהתאם להסכם הניהול, ומכל מקום עם קיזוזו לא ניתן לתובעו. כל זאת תוך הפניה לנספח 9, מכתבו של ב"כ רימונים לב"כ דנים בו מתייחסת רימונים למכתב ב"כ דנים אשר דן לא מצא לצרפו, וכאשר במכתבה של דנים הודגש נושא הקיזוז של ה-800,000 ₪ בלבד ואף זאת תוך התחשבות במצוקתה הכלכלית של רימונים.

40. לפי תחשיבו היה על רימונים לשלם 14,172,688 ₪ (דמי ניהול מינימליים בתוספת הפרשי הצמדה) אולם בפועל לאור הקיזוז של ה-800,000 ₪ נותרה רימונים חבה לדנים סך של 12,971 ₪.
בנוסף התשלום הראשון של שנת הניהול השניה לא כלל הפרשי הצמדה ומדובר על חוב נוסף של רימונים לדנים על סך 105,823 ₪ נכון ליום 1.2.12.
דן אף הכחיש את הטענה כאילו הסכום של 414,350 ₪ הם תקבולים שהתקבלו אצל דנים וכאילו התקבלו על חשבון שנת הניהול הראשונה, כל זאת מאחר ודנים לא ניהלה את המלון ולא קיבלה תקבולים מלקוחות, וכך גם אין אינדיקציה שהכספים התקבלו אצל חברת רויאל ניהול, וכאשר מכל מקום מדובר בהכנסה, ומעת שלא התקבלה בחשבון דנים , יש להניח שהיא התקבלה בחשבון רימונים. גם בנושא זה הפנה דן למייל שנשלח לדוד , ובו צוין אודות העבודה מול יואל לגבי החיובים ההדדיים בתקופת התפר , וכי עם הסיום של הבדיקה יצא נייר מסודר, כאשר שוב לא צורף מכתב מטעמה של דנים והתייחסות לאמור.

41. מכאן חזר דן לנושא הקיזוז בהפנותו לסעיף 9.7 להסכם הניהול, בציינו כי מעת שלא שולמה מקדמה גם לא היה מקום לחיוב בריבית המוסכמת בסך 480,000 ₪. בנוסף , לא חל הפטור מהתשלומים הרבעוניים ומכל מקום מעת שלא שולם הסך של 16 מיליון ₪ לא קמה זכות קיזוז, וכי ככל ששולם ביתר בגין שנת הניהול הראשונה, הטענות תילקחנה בחשבון בהתחשבנות הסופית.
כך נטען כי רימונים הפרה את חוזה הניהול בעצם ביצוע הקיזוז בניגוד להסכם הניהול.

42. לעניין הרווח התפעולי לשנת הניהול הראשונה, טען דן כי ערך השוואה בין הדו"ח לבין הדו"חות שהומצאו בשנות הניהול העוקבות , בהפנותו לפער של כחצי מיליון שקל בהוצאות עבור פרסום ויחסי ציבור, כך פער בהכנסה משכירות בסך של כ-100,000 ₪ ובנוסף פער של כ-500,000 ₪ בחישוב עלות של מזון ומשקאות על פי ממוצע לאחוזי תפוסה, ומשכך רק בהתייחס לפערים אלה הרווח התפעולי בשנת הניהול הראשוני היה צריך להיות גבוה בסך של למעלה ממיליון ₪, דהיינו מעבר למינימום וכשנוכח אמור, כך דן, יש ספק באמינות הנתונים וכי על כן לא בדק מעבר לכך.
עוד הדגיש כי רכיב השכר היווה כ-50% מהוצאות התפעול (כ-51 מיליון ₪ הוצאות תפעול), ולאור הסירוב להמציא רשימת מקבלי משכורות לא ניתן לבדוק זאת.
עוד התריס באופן כללי כי אין לו כל אמון בנתונים אשר נחזים למלא אחר הנדרש בחינת המינימום מחד גיסא ומבחינת הנדרש להמשך קיומה של ההתקשרות מאידך גיסא.

43. בתצהירו ציין דן כי רימונים היא זו שביקשה להחליף בין החנויות על מנת להשכיר את החנות הסמוכה לדראגסטור לשוכר וכאשר במסגרת זו סוכם שדנים תהא פטורה מתשלום דמי ניהול בגין החנות הנוספת וסוויטת היהלומים תוך הכחשה כאילו ההחלפה הייתה לבקשת דנים אלא הייתה לבקשת רימונים באמצעות אלקס.
כך חזר על נושא הביטוח וכי חרף דרישות לא הומצאו פרטים אודות הפוליסות אלא רק כנספח לתביעה, בהפנותו למכתבו של ב"כ דנים לב"כ רימונים מיום 10.11.13 בו נטען כי רימונים הפרה את הסכם הניהול מעת שלא המציאה את פוליסת הביטוח לשנים 2013-2011, כך גם לא את שוברי תשלום הפרמיה, את דו"ח השריפה וקבלות ואישורים על תקבולי ביטוח, וכך גם לא השתמשה בהם לשיפוץ הנזקים כגון החלפת שטיחים ואריחים.
כך העיד כי לא ראה את מכתב ב"כ רימונים מיום 1.4.14 לו צורפו, כביכול, צילומי הפוליסות. יתר על כן גם אשר צורף הושחר ביחס לסכומים רבים ולא ניתן לדעת את החיוב היחסי וכשהדבר מתאים ל"הודאת נושאי משרה של רימונים כי הם 'משחקים' במספרים" (סעיף 62 לתצהיר).
עוד ציין כי אין בפוליסות כיסוי לאובדן רווחים וכן טענות נוספות אודות הכיסוי הביטוחי.
באופן ספציפי התייחס לשריפה במלון וכאשר דמי הביטוח היו אמורים להשתלם לדנים, אך למיטב ידיעתו חברת הביטוח שילמה לרימונים את דמי הביטוח אך אלו לא הועברו לדנים, ועל כן יש להפחית לא רק את דמי הביטוח בגין השריפה אלא גם דמי ביטוח כלשהם ששולמו.

44. בהתייחס להוצאות והשקעות הרי בסמוך לאחר חתימת הסכם הניהול הגיעו נציגי רימונים וכאשר רימונים מקבלת את בית המלון As Is מבלי שטענו ל ליקויים, וכאשר יכלו לבדוק כל דבר ולא התקבלה כל הערה עד המועד הקובע, כאשר החשבוניות הינן החל מחודש מרץ 2011 ועד נובמבר 2012.

45. בהתייחס לאירוח משפחת דן, הפנה דן להוראות הסכם הניהול בהפנותו גם לכתב ההתחייבות לאירוח אשר צורף כנספח 22 לתצהירו וכאשר הוא כולל בתקופת החגים את סוויט ות הבעלים בתוספת 14 חדרים נוספים ללא חיוב עבור דן ומשפחתו, סה"כ 20 חדרים, וכן התנאים הנוספים, בהפנותו להליכים הנוספים אשר בהם נדרש בית המשפט להכריע בנושא כתב ההתחייבות ועל כן לא הרחיב.
בנוסף טען כי מעיון בחשבוניות החיוב עולה כי קיימים חיובים בסניק בר ובלובי, למרות שמדובר באירוח מלא ולא באקסטרות, כך גם אין פירוט של costוחיובים שלא בתיאום עם דנים. כך התייחס לאירוע הבר מצווה של אחיינו בחודש אוקטובר 2013 ובאופן שדוד נאלץ לשלם על האירוח, וכאשר מגיע החזר בסכום של כ-21,000 ₪, וכאשר לא מדובר בחיוב אישי בכל מקרה.

46. בהתייחס לסוויטה 670 הדגיש כי דנים לא ביקשה שסוויטה זו תיוחד רק לו וגם לא ביקשה שתוחרג ממ צבת החדרים של בית המלון, וכי רימונים יודעת כי הוא נמצא במלון בשבתות ובחגים לעתים רחוקות, פעמים ספורות בשנה, וכי הטענה נולדה יחד עם הגשת התביעה כחלק ממסע הנקם. יתר על כן, בתצהירו מיום 22.6.15, נטען כי לפני כשלוש שנים בשיחתו עם אלקס הודיע לו כי דנים אינה מבקשת עוד לעשות שימוש בסוויטה זו ובפועל מאז הוא משתמש בסוויטות הבעלים ועולה ברגל לקומה 18. עוד הוסיף כי באותן פעמים ספורות שהשתמש בסוויטה הדבר נעשה ללא חיוב של דנים לאור ההתחייבות ליתן חדרים במלון וברשת, חלקם ללא תשלום ובהתאם לכתב ההתחייבות, וכאשר אף כאן מדובר על התחשבנות בין החברות ולא באופן אישי, תוך הכחשת כל הח ישובים, ובמיוחד כשרימונים לא הצביעה על תפוס ה של 100% ולו יום אחד ובאופן שהזמנה נדחתה בגין הנטען אודות סוויטה זו.

47. טרם חקירתו הנגדית הוגשה הודעה מטעם רימונים אשר סומנה כ-ת/6 בתחילה ולאחר מכן תוקנה ל-ת/7 (עמ' 188) , וזאת בהמשך לדיון שקדם לו ובהתייחס להוצאות שהוזכרו בפרק ז' לתצהירו של קויאטק, וזאת כאישור שההוצאות שם לא נרשמו כהוצאה, תוך שניתנה אפשרות לדנים להתייחס לכך לאחר עיון.
עוד יש לציין כי נרשמה התנגדות לצירוף מסמכים לתצהיר דן שלא גולו במסגרת גילוי המסמכים וכשניתן יהיה להתייחס לכך בסיכומים.

48. נקדים ונציין כי דן הרחיב בתשובותיו מחד גיסא ונמנע מלהתייחס ישירות לנשאל מאידך גיסא, ובאופן שהצריך את התערבות בית המשפט באופן חריג, ודי לעיין בפרוטוקול הדיון על מנת להיווכח בכך.
משכך גם אין מקום לפרט, אלא את הקשור ישירות לשאלות שבמחלוקת.

49. דן אישר כי לא נועץ עם רואה חשבון להכנת האמור בתצהירו, אשר כלל תחשיבים שונים. יתר על כן, לשאלה אם העביר את הדו"ח המבוקר, אשר נמסר לו , לרואה חשבון לבדיקה השיב כי העביר ונאמר לו כי לא מדובר בדו"ח מבוקר אלא דו"ח מאושר , אך הוא לא ביקש פירוט ליקויים בדו"ח (עמ' 135). אין לדן הסבר מדוע לא הביא את רואה החשבון מטעמו שייתן חוות דעת על הדו"ח המבוקר (עמ' 143), והסביר אודות השכלתו וניסיונו בניהול מלונות (עמ' 142).
לשאלה אם קיבל דו"ח רווח והפסד בהתאם לסעיף 8(1) להסכם הניהול, השיב בשלילה וכי קיבל רק טבלאות אקסל, וביחס למאזן בוחן לחודש ינואר 2011 לא זכור לו.

50. דן השיב בשלילה אם ההכנסות עד ליום 5.1.11 נרשמו במערכת של חברת רויאל ניהול, בהסבירו כי אכן מ-1.1.11 לא היו במלון ואף יום יומיים לפני כן, וכי רימונים לא הספיקה להציב את המערכת שלה , ולכן השתמשו במערכת הקודמת למשך 5 ימים, וכשאנשי רימונים תפעלו את המערכת, תוך שאישר מהדו"חות בהתייחס לחמשת הימים הראשונים שאכן מדובר בדו"חות הזמנות במערכת, וכך גם אישר כי אכן מדובר במערכת הקודמת והיא כוללת את שמות האורחים וכך גם הזמנות, אולם "לגבי גביית התשלומים – בוודאי שלא" (עמ' 1 38).
נוכח הכחשתו כי הכספים לא התקבלו אצל רימונים, נשאל אם ידוע לו אודות חיובי כרטיס אשראי והשיב כי ידוע לו שחשבונו ל א זוכה. בהמשך גם בהתייחס לחברת רויאל ניהול וקבלת התשלום השיב "לא קיבלה. בוודאות אני מודיע לך שלא קיבלה את התשלומים". כשנשאל אם בדק את זה באופן אישי השיב בחיוב אך למיטב ידיעתו, והסביר שאף אחד לא שלח לו מעטפה עם עשרות אלפי שקלים במזומן. בהמשך הסביר כי לא הוא צריך להוכיח , ולכן לא צרף תדפיס מחברת רויאל ניהול על מנת להראות כי לא התקבלו כספים שם (עמ' 140).
עם זאת, בד בבד, לא היה מוכן לאשר שרימונים לא הכניסה את חסרון התקבולים כהפסד נוסף עבור חודש ינואר.

51. עוד הסביר כי לא טען כי הייתה העמסה של הוצאות השכר של כל השנה על חודש ינואר אלא העמסה לא פרופורציונלית ולא שייכת לאור התפוסה , וכי אם אתה מקבל מלון לניהול עליך להכין את האנשים, והשכר הוא למעשה לצורך ההכנה לכל השנה וכי לכך התכוון (עמ' 144). עם זאת הוא לא יכול היה לפרט אודות מספר המלצרים לדוגמא. בהמשך אישר כי חרף אשר נטען טרם לכן, הרי מרבית העובדים שהעסיקה רימונים היו עובדים שעבדו כבר במקום ולאחר שדן פיטר אותם בלילה כלשונו, ורימונים קלטה אותם (עמ' 147), ועל כן לא נצרכו ללימוד.
בהמשך אישר כי אינו יודע מה היוון הוצאות המלונות עם תחילת ההפעלה (עמ' 148).
כך גם אישר כי אכן לא כל אחוז גידול בתפוסה מעלה גם את גידול ההוצאה וכי הוא אכן יודע אודות עלויות קבועות בנושא תפעול חדרים, גינון, אשפה, זכויות יוצרים ועוד, אך סבר כי לא צריך להשוות את ההוצאות הקבועות בחודש הראשון לרימונים אלא לעשר השנים שהוא היה במקום. כך ציין כי אם משך העשר שנים שהוא הפעיל את המלון הוצא על גינון 10,000 ₪ "פתאום בא גינון 60,000 שקל וזה לא נכון. לא יכול לשלם משהו שהוא שלי. אני עשיתי 10,000 שקל צריך להמשיך לקבל 10,000 שקל. זה אותו גנן. וחוייבתי 60,000 שקל. למה? אני לא יודע למה" (עמ' 151).
בהמשך דבריו ובניגוד לאשר ציין טרם לכן, הסביר כי בכל הקשור לרכישות וההעמסות בחודש ינואר אכן לא כתב מה האחוז הנכון שהיה צריך להיות אך הסביר כי היה מלאי במלון שהופעל.
לא בכדי בית המשפט שאל אם הייתה הוצאה על חלוקים של 20,000 שקל והאם לטענתו מדובר על קניה לשנה ו השיב בחיוב. לשאלה האם לא היה מקום לפחות לחיוב יחסי של החודש, הסביר כי זה נכון , אם לא היו כלל חלוקים. בהמשך אישר שאכן יש בלאי וכי גם בתקופה שהוא ניהל רכש חלוקים שחסרים , אולם לטענתו אשר נרכש על ידי רימונים היה מעבר לכך, וכי היה צריך להוציא רק את ההוצאות השוטפות.
עוד אישר כי ניהל רשימת מלאי וניתן להראות את מלאי הסבונים, לדוגמא (עמ' 159) וכשבית המשפט שואל "כלומר, אני מבין מתוך זה, שאם לו רצית יכול היית להראות לנו בקלות, מה היה המלאי של כל הדברים, של חלוקים, של סבונים, הכל", השיב העד "הכל".
עם זאת אין הסבר מדוע רק במסגרת החקירה הוצע מטעמו לתת את הפירוט האמור ומדוע הדברים לא צורפו ולא גולו בגילוי מסמכים (עמ' 160).
יוער כי בסופו של הדיון בנושא זה עלה כי עלות הרכישה בהתאם לקבלה, בנושא הסבונים , 1,710 ₪ בלבד (עמ' 161), כאשר דן טוען כי זה הרבה כסף.

52. בנושא "המקדמה" של ה-16 מיליון ₪ העיד דן כי אכן הוצאו לרימונים 4 חשבוניות בסכום כולל של 16 מיליון ₪ באותו יום (עמ' 163). כך נשאל כי לטענתו הוציא את החשבוניות מתוך מחשבה שרימונים תשלם את מלוא המ קדמה ועל כן עד מתי סבר כן, והשיב "כל הזמן, קודם כל", ובהמשך נשאל "אתה גם היום חושב את זה" ותשובתו "וודאי".
לאור גרסתו נשאל אם הוציא חשבוניות זיכוי בגין ההפרש, והשיב כי אינו יודע לענות על זה (עמ' 165). אף כאן נדרש בית המשפט להבין איך הוא לא יודע לענות, ו דן ניסה להסביר כי באותו רגע אינו זוכר. כאשר בית המשפט ביקש להבין מדוע לא הוציא חשבוניות זיכוי אם לא קיבל תשלום, השיב כי אינו יודע אם הוציא או לא.
כך גם לאחר העיון בנספחים השונים, אישר כי אכן כל החשבוניות ניתנו ב-27.10.11 אולם גם למועדים עתידיים וכשהיה ברור לו שישלמו (עמ' 168). בהמשך חקירתו התבקש לאשר כי בהתייחס לחשבונית הראשונה על סך 4 מיליון ₪ קיבל לפני כן את התשלום, והעד הכחיש זאת , אולם בהמשך נאלץ להודות שאכן לפי ההסכם הופקדו 5 מיליון ₪ על חשבון המקדמה וכך גם בסופו של יום אישר שמדובר בתשלום ללא תנאי (עמ' 169).
כמובן שבהמשך, לאור התדפיסים השונים אישר אודות התשלום של ה-5 מיליון שהוכנס לחשבון ביום 1.12.10 וכך גם ביחס ל-3 מיליון ₪ ב-16.1.11, ועל כן נדרש בית המשפט ושאל מדוע טרם לכן אמר שלא שולמו תשלומים לפני כן וכשהעד אומר כי לא אמר זאת. כשניתנה לו האפשרות להסביר את הסתירה בין האמור בתצהירו לבין עדותו, העד פרט את עמדתו אודות התשלומים השונים וכך גם התייחס לאישורים ולחשבוניות השונות.
בעמ' 174 נדרש לשאלה האם הוא מסר את החשבוניות והשיב כי דוד מסר ואף הנפיק אותם, אולם לשיטתו הוא זה שנתן את ההוראה ועל כן כאילו הוא ביצע את הדברים, ומשכך נדרש לשאלה מדוע לא הביא את דוד לעדות והשיב כי לא היה צורך (עמ' 174).
יוער כי בעת שהעד נשאל מדוע בחר שלא להעיד את דוד וזאת באופן כללי, הן מאחר ודוד הוא אחד הנתבעים, כך בהיותו דירקטור בדנים ובהמשך נוכח מכתבים ומייל שהוא שלח , התנגדה ב"כ הנתבעים לשאלה שכזו וכשבית המשפט דחה את ההתנגדות תוך ציון כי זכותו של ב"כ צד לשאול את העד המרכזי ולמעשה היחיד , מדוע לא הובא עד אחר תוך איזכור משמעות הימנעות מהבאת עד וכי משנשאלה השאלה ניתנה למעשה הזדמנות להסביר , ולכן השא לה לגיטימית (עמ' 175).
כך בית המשפט מפורשות הפנה שאלה לעד מדוע דוד לא בא להעיד ותשובת העד "כי זה לא חשוב. זה לא מהותי מי כתב את הזה. אני מאשר שזה החשבונית שאני נתתי הוראה לתת. אני עשיתי את ההסכם, אני נתתי את ההוראות". עם זאת אישר בתשובה לשאלה אם דוד היה קשור, שאכן היה קשור לנושאים השונים אך הסביר כ י מדובר במסגרת ביצוע הוראות שנתן לו. משנשאל שדוד הוא זה ששלח מיילים השיב העד כי "בטח שהוא שלח", ועל כן בית המשפט חזר ושאל אז מדוע הוא לא בא להעיד והעד חזר על תשובתו, כי אכן דוד שלח אבל הוא לא היוזם וכי הוא דן הבעלים ודוד פועל לפי הוראותיו (עמ' 176).

53. בהתייחס לתשלום בגין השנה הראשונה ולאשר כתב העד בתצהירו כי רימונים לא עמדה ביעד ועל כן שילמה רק את הסכום המינימלי של 14 מיליון, הסביר כי זה מה שרימונים טוענת וכי "אני מחכה לדו"ח המבוקר, זה בדיוק מה שאני מחכה. אני לא מקבל את זה" (עמ' 177).
העד מאשר שאכן קיבל את ה-14 מיליון בגין השנה הראשונה ונשאל כי גם לשיטתו יש תשלום יתר של 959,717 ₪ ומדוע לא החזירו, ותשובתו כי הוא רוצה את הדו"ח המבוקר לדעת "האם כן או לא", הואיל ואין לו אמון ברימונים מהחודשים הראשונים שגילה תרמיות , וכי עד היום לא קיבל דו"ח מבוקר, בהוסיפו "...תתנו לי אותו ואם זה מבוקר וזה בסדר, אני אאשר לך את זה בדקה וגם אשלח לך את השיק. אבל אתה לא נותן לי את זה וזה מכשיל אותי עוד יותר..." וכי על כן לא יודע את המספרים (שם).
נוכח דבריו אלו ב"כ רימונים הפנה את העד לעדותו של רו"ח המבקר שביקר את הדו"ח ואישר שהדו"ח מבוקר , ומשכך נסתתמה טענת דנים בהקשר לכך וכי עורך הדו"ח נחקר ולא נשאל פעם אחת אודות כך שהדו"ח כביכול לא מבוקר , אך העד בשלו כי גם במסגרת ההליך לא נמסר לו הדו"ח המבוקר. בהמשך הסביר כי אם היה מקבל אותו , היה יכול לשבת עם הרואה חשבון שלו כי הוא אינו רואה חשבון ולעבור עליו אך עד היום הוא לא קיבל זאת.
נוכח סדרת השאלות בנושא זה, ביקש בית המשפט להבין שגם אם נניח שיש ויכוח בשאלה אם הדו"ח שהומצא בזמנו הוא דו"ח מבוקר אם לאו , האם אין שום עניין לגשת לרואה החשבון לציין בפניו שיצא מהנחה , גם אם זה לא דו"ח מבוקר , שיש לבדוק את הנתונים ולראות אם המסמך מבטא דברים נכונים אם לאו, וכשבית המשפט שואל "...יכול היית לגשת בקלות לרואה חשבון מטעמך, ולבחון את מה שיש ולהגיד אם יש לך השגות" (עמ' 180) ותשובת העד "עשיתי". לא בכדי בית המשפט ציין כי לא התקבל דו"ח של רואה החשבון מטעמו וכי אין חוות דעת מטעמו והעד השיב כי נתנו את זה לרואה חשבון "שלנו", ולשאלה אם יש חוות דעת השיב העד "לא רק, הוא הוציא רשימה שהוא לא מצליח ללמוד את זה, והוא לא קיבל", ובהמשך הסביר כי מדובר שהוא לא קיבל את הנתונים וכי רואה החשבון שלו אמר לו כי מה שקיבל לא מספיק ונתן לו רשימה שהועברה לרימונים וכי אם היו נותנים את המסמכים הוא היה יכול לומר אם זה טוב או לא.
בהמשך נדרש לאשר כתב רו"ח המבקר מטעם דנים אודות דו"ח רווח והפסד מבוקר שהומצא , והסביר כי זה מה שהוא אמר לרואה החשבון ואשר ציטט את האמור.

54. מכאן עבר ב"כ רימונים לנושא הקיזוז של 800,000 ₪ ולטענת העד כי הקיזוז אינו חוקי וציין כי נפתח תיק הוצל"פ בגינו. משכך נשאל אם אתה תובע את הסכום במקום אחר הכיצד בתחשיביו בתצהיר חישב סכום זה כהכנסה שיש להפחיתה, ואם אכן זה חוקי מדוע הוא ממשיך את ההליך השני. העד הסביר כי חשש לא לפרט זאת ובאופן שלא יטען כי הסתיר זאת, בהסבירו כי סכום זה לא ניתן היה לקיזוז וכי רימונים גם קיזזה וגם תבעה .

55. דן נשאל אם ידוע לו כי דוד ביקש מקויאטק, סמנכ"ל הכספים דאז של המלון, שלא יקזז את כל הסכום של ה-130,000 ₪ אלא רק 106,000 ₪ וזאת נוכח בקשת הבנק, ותשובת העד כי אין לו כל יעדים מול הבנק והדבר לא אירע מעולם (עמ' 187), וכי בהתייחס לדוד מה שכתוב כתוב. בעקבות ה אמור הוגש המסמך ת/8, דהיינו מייל לדוד אודות קיזוז נמוך יותר, ולשאלה אם אכן העד מאשר את ההסכמה ציין שאכן מה שכתוב כתוב.

56. לגבי חברת רויאל ניהול ציין כי אינה קשורה וכי הוא לא חושב שהוא אוחז בבעלות בחברה, כך גם ביחס לדנים ציין כי אינה בעלת זכויות, אולם היה לו קשר ניהולי לחברת הניהול כמנחה אותה וכי הוא נתן את ההוראות.
בהמשך החקירה ונוכח תשובותיו של העד, נדרש העד להשיב האם חברת רויאל ניהול במובן הלא משפטי שייכת להם והעד השיב בחיוב, וכשבית המשפט ציין כי לאור התשובה מדובר שבעצם מי שהינו בעל הבית של החברה זה דן, הגם שהעד הסביר כי משפטית החברה אינה שלו. עוד הסביר כי לא קיבל רווחים ולגבי כיסוי הפסדים לא היו הפסדים וביחס לרווחים חברת האם קיבלה, וכשלדברי העד היא אינה קשורה אליו. אזי נדרש בית המשפט "שום קשר שלך או מישהו מבני משפחתך" ותשובת העד "יש לי, וודאי, אבל אני" (עמ' 191), וכשהעד סרב להיכנס "לשרשור". ובהמשך סרב גם להתייחס לשאלת הפסדים של חברת הניהול.
לאור תשובותיו של העד הופנה העד לפסק דין שניתן בבית משפט השלום בירושלים בתביעה כנגד חברת רויאל ניהול ושם נפסק כי אין ספק שדוד היה מנהל בחברה ופעל מטעמה, ועל כן אם הוא רוצה לחזור בו מאשר העיד טרם לכן. תשובתו שהוא אמר זאת כמה פעמים אבל הוא זה שנתן את ההוראות. ושוב נשאל אם חברת רויאל ניהול נתבעה על כספים ששולמו לה במקום כספים שהיו אמורים להיות משולמים לרימונים והעד השיב בשלילה (עמ' 194). אך בהמשך, הופנה לפסק הדין בירושלים שם בית המשפט קובע מפורשות שאכן שולם סך של 279,635 ₪ לחברת רויאל ניהול בטעות וכי סכום זה היה אמור להיות משולם לרימונים, והעד בשלו כי מדובר בתביעה על עמלות יתר (עמ' 195).
משכך חזר ונשאל אם בדק את ההכנסות שהתקבלו בחמשת הימים הראשונים ואם בדק את חשבונות הבנק וחברות האשראי ואזי השיב כי לאחרונה הוא פנה לברר עם חברת האשראי אך לא קיבל תשובות. לשאלה עם מי שוחח וברר השיב "...ביקשתי מדוד שיברר לי והוא אמר לי שהוא ברר ואין, לא התקבל שום דבר". כך העיד כי אינו זוכר אם ראה את המאזן של חברת רויאל ניהול ולא בכדי נשאל מדוע לא הציג את המאזן כראיה שלא התקבל תקבול בחודש ינואר.
כך גם נשאל אם השיב לנספח 12 לתצהירו, מכתב של קויאטק לדוד , שם צויין במפורש אודות הסכום 414,000 ₪, חלק מהכנסות חודש ינואר ששולמו ישירות "אליכם", והעד השיב כי אינו יודע אם ענה במייל אך הייתה ישיבה עם אלקס ו ערן, וכי סביר להנ יח שאכן ראה את המייל בזמן אמת. אזי סיפר כי ביקש את הקלסרים ובאו אליו עם שלושה קלסרים ואמרו לו כי זה הקלסר וביקשו שיעיין ושם ראה נושא חלוקים, נעליים ולשיטתו אמרו לו שבשלב מאוחר יותר יתנו לו והוא מחכה עדיין (עמ' 197), וכי אז הכל היה ברוח טובה. מכל מקום ביחס לתשובה למייל השיב שלא ענה עליו והוא גם לא חושב שדוד ענה עליו אלא עשו ישיבה ברוח טובה, הביאו את הקלסרים ולקחו אותם, ולא בכדי נשאל מדוע אירוע זה לא מפורט בתצהירו.

57. בהתייחס לפטור מדמי ניהול נשאל העד אם קיים סיכום בכתב מטעם רימונים בו אושר הפטור מהחובה שנקבעה בהסכם, והשיב כי אלקס ביקש ממנו להחליף את החנויות ואזי ציין כי לא יחייב אותו על הניקיון כי הוא רצה את החנות. זה היה הסיכום אבל הוא לא יודע אם נכתבו הדברים, בהסבירו כי יש הבדל בין החנויות וכי החנות שאלקס ביקש קרובה יותר לספא ויפה יותר, אך בסופו של יום השיב כי אכן הדברים לא נכתבו , הגם שהוא אכן מודע לסעיף בהסכם הקובע כי כל שינוי צריך שיהיה בכתב (עמ' 199).
יתר על כן, העד גם אישר כי בכל חודש מהיום הראשון במלון ועד מועד מסירת עדותו הוא מקבל חשבונית בגין חיוב של אותם 2,000 ₪ בתוספת מע"מ. בהתייחס לשאלה אם קיזז את המע"מ השיב כי אינו זוכר.
עוד התבקש להשיב האם כתב למי מהמוסמכים במלון (הכבודה, כך בשאלה) שהוא מבקש להפסיק את הוצאת החשבונית כי משלמים עליה מע"מ ונגרם נזק, ותשובתו "על המע"מ אני שוחחתי? אני לא דיברתי עם אף אחד מהכבודה הזו, כי לא נחה דעתי ואני לא אגיד אותה, כי אל תזרוק אותי בכוח..." (עמ' 200), בהסבירו כי הוא התעסק רק עם אלקס ואתו סוכמו הדברים בעל פה אך לא בכתב.
ושוב נדרש בית המשפט להסביר את השאלה ואת אשר היה מצופה בהקשר לחשבוניות והכיצד אין תגובה לחשבוניות ולמעשה אין לדן כל תשובה (עמ' 201). כך גם הוסיף כי איך הוא יכול לדעת אם רימונים משלמת את המע"מ.
בהתייחס לחנויות אישר שמדובר בגודל זהה, אך ביחס למיקום אכן אחת מול השניה אך האחת בצד היפה יותר, הגמור, והשניה בבנייה. משכך גם נשאל אם דיווח על ההכנסה בגין החלפת החנויות, דהיינו הפטור מדמי הניהול, ותשובת העד כי לא מדובר על עסקה (עמ' 202).

58. בהתייחס לפרמיות הביטוח נשאל דן אם לקראת הדיון עבר על נושא פרמיות הביטוח ותשובתו כי הוא הסתכל על מה שסופק " ... ואני אומר שהן לא אמיתיות" (עמ' 203), וכשהכוונה לא כי הן מזויפות אלא כי הוצאו בדיעבד. ביחס לפניה לחברת הביטוח ציין כי הוציא מכתב, וכשנדרש להצגת המסמך והאם הוא צורף לתצהיר השיב "לא, הוצאתי אותו אתמול".
בהמשך, מיוזמתו ציין כי ידרוש מחברת הביטוח את כל הבקשות שהתבקשו על ידי רימונים בפוליסה שלו וכי שולמו כספים לרימונים, כספים שהיו מגיעים ל דנים, וכשמדובר בכסף שמושכן לבנק. לשאלת בית המשפט מתי נודע לו הדבר לראשונה השיב "לפני יומיים" (עמ' 204) וכי רק בדיון האחרון נודע לו שרימונים דרשה 750,000 ₪ על השריפה וכי הדבר לא הופיע באף תביעה ובאף מכתב וכי היה המום.
עם זאת אישר שאכן במסגרת התובענות האחרות ולעניין ההפרות, טען בעניין פוליסת הביטוח וכי גם אם כפי שנשאל הפוליסות הועברו באפריל 2014 לבאי כוחו , הרי מדובר בפוליסות שניתנו בדיעבד וכי בכל הקשור לנושא קבלת הכספים בגין השריפה שלא הועברו לבנק הפועלים ולא אליו וכי לא השקיעו את הכסף במלון , נודע לו רק בדיון הקודם כאשר מבחינתו מדובר על גניבה.
יוער כי העד טען בעת מתן עדותו בנושא זה "אני סוער כבודו", ובהמשך משנשאל שקויאטק גילה את השריפה הגיב כי זה שקר גס כאילו קויאטק הציל את המלון וכי הוא זה שהיה שם וגילה את השריפה ואף פינה אלף איש , תוך תיאור פעולותיו וכי בניגוד לאשר נשאל על ידי ב"כ רימונים, הוא היה בכל חדר שנשרף והוא יודע מה נ שרף ואיפה, וכך גם אמר "להם" היכן לחתוך את הקיר כלשונו וכי השטיחים לא הוחלפו וכך גם הריהוט , וכי כל בקשותיו כי יימסר לו דו"ח השריפה ודו"ח הביצוע לא נענו , וכי עקב אחר אשר בוצע וה תריס כלפי חברת הביטוח וכלפי רימונים, עד שבית המשפט נאלץ להתערב ולנסות להרגיעו.
לגופם של דברים נשאל העד אם הוא או דנים או מי מטעמם השקיעו שקל אחד בשיפוץ המלון אחרי השריפה והעד השיב בשלילה (עמ' 210).
כך גם העיד כי דיווח לבנק שהמלון משועבד לו אודות השריפה. לגבי השאלה אם אכן הפוליסה שועבדה לבנק, הוא אינו יודע אם הדבר בוצע , אך ככה זה היה צריך להיות לפי ההסכם, וכשמעיון , לאחר שקיבל את הפוליסות , הוא רואה באותה עת כי חלק שועבד וחלק לא. ולדבריו "...שיחקתם בתוך ספרי הביטוח... זה חייב להיות רטרואקטיבי. איך אתה משחק בתוך ספרי הביטוח שלי, שלי?" (עמ' 210). עם זאת אישר שאכן הבנק לא פנה אליו בכל דרישה לקבלת כספי הביטוח בגין השריפה וכי הוא לא חייב כלום לבנק. כך גם לא ידוע לו אם הבנק פנה לרימונים , ובהמשך דבריו ציין כי הוא בטוח שהבנק לא פנה לרימונים כי הוא גם לא רשאי לעשות זאת (עמ' 211). לשאלה אם היה מעורב בשיפוץ, ציין כי הוא פגש את מומי בשריפה אך הוא לא היה מנוטרל וכי פגש את אלקס ואת מומי ואמר להם שהכל חייב להתבצע באותו סטנדרט.
בהמשך לשאלות בית משפט אישר כי ידע שמדובר על נזק די משמעותי וכי נשרפו חדרים וכי ברור שידע שיש ביטוח. אזי נשאל אודות מי אמור לממן את השיקום, והשיב שאכן חברת הביטוח ובהתאם לדו"ח שמאי וכי הוא לא הוציא את הכסף לשפץ ולתקן אלא מי שקיבל את הכסף וכי הוא לא קיבל, וכי הכסף הי ה אמור להשתלם למוטב (עמ' 212). בהמשך ציין כי למרות שלא הוציא מאומה לשפץ, הכסף הוא שלו וכי בזבזו את הכסף שלו, כך העד. בהמשך נשאל אם יש איזשהו מכתב אודות הכספים, כך אודות השיפוץ ומי שילם עבורו והשיב כי מצוי שכזה א ך הוא לא הביאו, וכשב"כ רימונים ציין כי הפוליסות הינן גם ע"ש רימונים וגם ע"ש דן , ודן השיב כי זה רק על שמו.
בהמשך אישר כי לא שילם את ההשתתפות העצמית וכי ראה את הביטוח כנגד נזקי אש "רק עכשיו" (עמ' 215), וכי לא שם לב אם רימונים מבוטחת . לשאלה אם הוא מבוטח השיב בחיוב לגבי ביטוח מבנה, אך לגבי אש אינו זוכר (שם).
לבסוף בנושא זה נשאל דן אם הניח שרימונים שיפצה על חשבונה מכספה הפרטי והשיב בשלילה והסביר שהביטוח העריך, ונתן להם את הכסף וכי לא מצא לנכון לפנות לבית המשפט בכל דבר קטן.

59. בהתייחס להוצאות והשקעות ומה הנזקים שדנים צריכה לשאת בהם השיב מה שכתוב בחוזה וכי עוד לא קרה נזק שהיה עליה לכסות (עמ' 216). כך אישר כי נערך דו"ח לגבי מצב האחזקה במלון עם העברת החזקה לרימונים. בהמשך הסביר כי יש להניח שכזאת אך אינו זוכר, ולשאלה מדוע לא צרפו השיב כי כמו הרבה דברים שהוא לא צרף.
בעת שהופנה לנספחים אשר לפיהם היו ליקויים שהיה על דנים לתקן והאם הם תוקנו בשלמות השיב כי בעת שמסר את המלון הוא התחייב להביא מלון עם רישיון עסק וכי "...רישיון עסק כולל כל הליקויים שהרשויות דורשות. עב דתי קשה ונתתי להם רישיון עסק. וזה כיסה את כל" (עמ' 219, השגיאות במקור). בהמשך הסביר כי האמור כיסה את כל התכתובות מהרשויות אחרת לא היה רישיון עסק. בהידרשו לשורת הליקויים והאם הוא תיקן, השיב כי אינו יכול לזכור אם תיקן פילטר או לא אלא למעשה הוא מתבסס על רישיון העסק . כאשר בית המשפט מבקש לקבל תשובה אם דברים תוקנו או לא, תשובתו בוודאי, העסק היה שלו והוא תיקן. והעד בשלו, מעת שלטענתו התקבל רישיון עסק וכששוב בית המשפט מכוונו לשאלה אם הוא יכול לאשר בוודאות שהוא תיקן את אותם ליקויים שפורטו והעד "אם יש רישיון עסק – תיקנתי" (עמ' 222).
התייחסות דומה ניתנה ביחס לליקויים שהצביע משרד הבריאות. בהמשך נשאל דן באופן ספציפי אם השנאי שהיה תקול ב-29.12.10 תוקן והוחלף על ידו וכך גם אם שילם את הנדרש וזאת לאור מסמך שהוצג בפניו, והשיב כי לא מדובר במסמך שלו, ולאחר שבית המשפט התערב ציין ביחס לשנאי "תיקנתי, וודאי שתיקנתי שנאי" (עמ' 224). כך גם השיב בחיוב כי על חשבונו.
יוער כי בית המשפט ביקש להבהיר, הכיצד טען העד כי מכתב מדצמבר 2010 שהופנה לציון בר ממלון רויאל הופנה לעובד של רימונים ומעת שרימונים החלה בניהול רק ב-1.1.11, לא היה לעד הסבר ראוי אלא השערות וכשבית המשפט ציין כי ניתנת ההזדמנות לעד להסביר , הואיל ואשר הסביר אינו הגיוני (עמ' 227), והעד צועק ומתפרץ כי ציון בר אינו מנהל שלו.
בהמשך הופנה העד למכתב לדוד מיום 22.2.11 לפיו רימונים ציינה כי היא ממתינה לאישור לעניין רכישת השנאי והעד גם בנושא זה אינו משיב ישירות, עד שלבסוף ציין כי יש הרבה שנאים במלון. כך גם בהמשך חלופת מכתבים בין דוד לקויאטק אודות הליקויים עם פירוט מלא מסוף חודש נובמבר 2011 והתייחסות העד "המכתב הזה לא נשלח", ולגבי המיילים הם נשלחו, וכשהוא גם משיב שדוד לא קיבל את המכתב הנדון (עמ' 231).
בהמשך ניסה להסביר הכיצד בטוח הוא שדוד לא קיבל את המסמך וכי מדובר על דברים גדולים ולא יכול להיות שדוד לא היה מעדכן אותו.
בהתייחס לשאלה שדוד עשה הרבה פעולות ללא ידיעתו או אישורו השיב "לא היה ולא נברא, אתה מדבר שטויות" (עמ' 234).
לשאלה אם בדק את החשבוניות שצורפו לתצהיר קויאטק השיב כי לא ראה את התצהיר ולא עבר עליו וההסבר "כשאני רואה את השם הזה, אני בורח מזה" (עמ' 235). יוער כי בהמשך חקירתו נשאל הכיצד טען כי לא קרא את התצהיר בה בעת שבתצהירו הוא מתייחס לאותו תצהיר, והשיב כי יכול להיות אבל הכוונה שהוא לא קרא מתייחסת לפני מתן העדות, אך יכול להיות שהוא קרא לפני כן (עמ' 243).

60. בהתייחס לשימוש בסוויטה 670 הסביר כי אלקס הוא זה שביקש שדנים תודיע כי לא תעשה עוד שימוש בה, ולא בכדי נשא ל מדוע הדבר לא צוין בתצהירו שאלקס ביקש, והעד הסביר כי תוך כדי שיחה הדבר עלה ועל כן בחר לעלות ברגל לקומה 18, וכי הוא היחיד שעשה שימוש בסוויטה הזאת וכי בני משפחה אחרי ם משתמשים במעלית שבת.
בהתייחס לשאלה שאלקס העיד שדן תפס את הסוויטה ללא הסכמתו, השיב כי אינו מתייחס , ובהמשך להתייחסותו לעדות אלקס שהוא איפסן שם ציוד פרטי שלו ולא ניתן היה להשתמש, השיב כי לא היה ולא נברא ותוך הכחשה כאילו פעמים רבות אלקס הפציר בו לעזוב את הסוויטה אלא פעם אחת הוא ביקש ודן השיב כי אין בעיה (עמ' 238). ולא בכדי התבקש להסביר הכיצד מי שהעיד מטעמו בהליך אחר נהפך עתה לשקרן.
כך גם נדרש העד לכך שציין בתצהירו כי כל הטענה אודות סוויטה זו נולדה במסגרת הנקמה ועם הגשת התביעה והכיצד הדבר מתיישב עם כך שדיברו אתו טרם לכן על הסוויטה והעד הסביר שאכן ביקשו ואמרו שהם צריכים את הסוויטה והוא השיב בחיוב (עמ' 240).
יוער כי גם לאחר פרק זה נאלץ בית המשפט לציין בהחלטה כי העד הרים קולו, נסער ולאחר שלא היה לו הסבר והעד התבקש להירגע.
עוד הופנה למכתבו של קויאטק לדוד מיום 19.6.11 לעניין חפצים בסוויטה וכי הם התבקשו לפנות דברים מהחדרים ואם הוא מכיר מזמן אמת את המכתב , ותשובתו כי זה מה שהוא אמר שביקשו וכי השיב להם כי לא היו לו שם חפצים, להבדיל מסוויט ות הבעלים.
כך הסביר כי אינו יודע מה הושכר ומה לא הושכר וזאת בהתייחס לחדר אחר, אם קיים שכזה, שלא הושכר משך כל התקופה, אך השיב "המלון לעולם לא הושכר 100%, לעולם" (עמ' 242).

61. העד נדרש לנספח 4, לרשימה שהכין, והעיד כי הנתונים נעשו על ידו וכי הוא ביקש שיעשו לו את הטבלה והוא עבר תוך סימון במרקר והדפיסו לו את זה, כך העבירו את כל החומר והוא סימן עם מרקר מה כן ומה לא וכי עבר על הכל, וכך גם השיב בחיוב כי הוא בדק את אמיתות הנתונים.
משכך, נשאל אודות הזמנה ביחס לגנרטורים בסך 3,531 ₪ אשר דן כתב כי עניינה לחודש מרץ 2011 ונשאל מה החלק היחסי שחויב המלון בינואר 2011, והעד השיב כי אינו יודע וכי אין לו את הדו"חות, ועל כן הופנה העד לנספח 5, לתצהיר מטעם רימונים, והופנה לאותו נספח שם צוין שביום 30.1.11 ההפרשה בגין הגנרטורים וחיוב המלון הייתה רק בסך 325 ₪ והתייחסות העד "זה מסמך שלך" (עמ' 246), וכי אינו מוכן לאשר מסמך שאינו שלו. עוד הוסיף כי אינו זוכר מי היה אמור לערוך את הנהלת החשבונות, כך גם אינו זוכר מה הוא אמור לקבל מבחינת הדו"ח.
גם בנושא זה ביקש בית המשפט לאפשר לעד להסביר את הנדרש ועל כן הפנה בית המשפט את העד לסעיף 22 לתצהירו שם כתב "הבדיקה העלתה שלפחות סך 689,068 לא היו צריכים להיות כלול בהוצאות חודש ינואר", ועל כן יש לבדוק את החיוב של 3,531 ₪ אשר העד ציין כי זה שייך לחודש מרץ 2011, ואזי השיב העד כי אינו יודע אודות השאלה ביחס לחיו ב עצמו (עמ' 248), וכשבית המשפט ציין כי אם רוצים לבחון את הדברים ברצינות, יש לצאת מנקודת הנחה שאכן העד בדק שחייבו בינואר את הסכום המלא דלעיל , ו על כן החשבון אינו בסדר ובמיוחד מעת שהעד אישר שאכן הסכום המלא נכלל בחישוב שלו. משכך נשאל שלכאורה לפי הטבלה עולה כי בינואר חייבו רק ב-300 ₪ ותשובת העד "אני לא מאמין להם" (שם). משכך, נשאל אם אינו מאמין איך ידע שחייבו בינואר בסכום של 3,531 ₪ והסברו כי לקח את הנתונים, ולשאלה מאיפה השיב " מהחשבון שלהם" (עמ' 249). ולא בכדי נשאל אם הוא מאמין או לא מאמין, והעד אומר שהוא מתבסס על מסמך אך הוא אומר שהוא לא בדק.
הדברים חזרו גם בהתייחס לגינון וההפרשה בגינו וכשהעד אישר שבסופו של דבר כשמדובר על סכומים גדולים הוא סימן אותם אך לא בדק כלל אם אכן החיוב בחודש ינואר היה בסכום זה או אחר, וכך הגיע לסכום הכולל, ושוב נשאל על ידי בית משפט "...כלומר, הטוטאל פה שאתה אומר, שש מאות זה הוא לא נכון בהכרח", ותשובתו "לא בהכרח נכון" (עמ' 251), וכשהוא מאשר שאם אכן חייבו רק חלק מהחשבון בינואר אזי הסכום יצומצם, תוך שבית משפט הפנה את הצדדים להתייחס לכך בסיכומים.
דוגמא אחרונה הוצגה בפני העד בעניין חיוב בנושא המועצה האזורית תמר בסכום של 49,000 ₪ ובעת שב"כ רימונים ביקש להראות לו את החשבונות, השיב העד כי הוא מכיר ם, וכשב"כ רימונים מציג בפניו כי החיוב בגין חודש ינואר היה רק 370 ₪, וכשגם בנושא זה ניסה העד להסביר הסבר זה או אחר, אך לא נמצא הסבר ראוי וכ אשר בסופו של יום, העד עצמו ציין "אני בעצמי מבולבל. לא פירטתי כל כך..." (עמ' 254).
כך נדרש העד בהמשך לנושא של מועד קבלת סחורות.

62. בתום הדיון נדרשו הצדדים להצגת מסמך אודות המלאי, מסמך שנערך על ידי רימונים והעד נשאל אם זה המסמך שהוא קיבל בזמן אמיתי והאם מקובל עליו מה שכתוב שם, דהיינו שתוכנו משקף את המלאי, והעד השיב "כן, זה כתוב בסוף הנושא הזה לא נספר, אז לא נספר, אז זה מסומן", דהיינו מה שכתוב תוכנו מקובל עליו (עמ' 263).

תמצית טיעוני התובעת:
63. בפתיחת סיכומיה הדגישה רימונים כי בניגוד לנתבעים אשר מצאו לנכון להעיד כעד יחיד את דן בלבד, ובמיוחד כשמדובר בעדות "פתלת לה מתחכמת ולא אמינה" ומבלי להביא עדות מומחה , ואפילו דוד אשר שימש ציר מרכזי לחלק גדול מהאירועים לא העיד, הרי מטעם רימונים העידו עדים רבים, כולל מומחים , אשר עדויותיהם לא נסתרו וכי קיים קושי להסתמך על עדות יחידה מטעם הנתבעים.

64. רימונים הדגישה את התנהלותו של דן אשר פעל בניגוד להוראות הסכם הניהול, באופן ש גרם לנזקים גדולים ופגיעה במוניטין, כאשר דן ה ילך אימים על עובדי המלון, צעק עליהם והעליבם, וכך נתן הוראות לעובדים וסרב לשתף פעולה עם רימונים בכל הנוגע לניהול המלון ובניגוד להוראות ההסכם, וכשהאמור כולל אף התנהגות לא ראויה כלפי אורחים וסוכנים.
בכל הקשור להיבט הכספי ולחובות הרבים שהנתבעים חבים בהם, לטענת רימונים, לאור ההתקשרות ארוכת הטווח ורצון לשיתוף פעולה עשתה רימונים מאמצים רבים להידבר עם הנתבעים מחוץ לכותלי בית המשפט ולהימנע מחיכוכים, אך בסופו של יום התברר כי אין מנוס אלא להגיש את התביעה לבית המשפט, וכאשר רימונים נאלצה להגיש את התובענה הראשונה בעניין סיום הסכם הניהול וכך גם את התביעה דנן.
עוד הדגישה רימונים כי קיימת לה זכות קיזוז לגבי חלק מהסכומים אשר הופיעו בתביעה ועל כן גם בוצע קיזוז בפועל של 800,000 ₪ מהתשלום ששילמה רימונים לדנים ביום 1.5.14 וכי רימונים שומרת על זכותה לקיזוזים נוספים.
כך גם הוסף כי סכום התביעה לא עודכן בגין חובות נוספים אשר נצברו החל ממועד הגשת התביעה.

65. רימונים חזרה על ההפסד הנטען בגין חודש ינואר 2011, כאשר בהתייחס לחמשת הימים הראשונים הפנתה לעדות קויאטק ו לריכוז ההכנסות של רויאל ניהול אשר נמסר לרימונים על ידי דנים , ו כי הסכומים רוכזו והוקלדו ידנית לתוכנת הנהלת החשבונות של רימונים וכשמדובר בסכום של 414,350 ₪, תוך דחיית הטענה כאילו מדובר באישיות משפטית נפרדת וכי על כן יש לראות את הכספים שהתקבלו שם כאילו התקבלו ברימונים. כך יש לדחות טענה זו מעת שדן לא צרף כל אסמכתאות להוכיח כי חברת הניהול לא קיבלה כספים וכך גם לא הציג מאזנים , בתירוץ דחוק כי על רימונים להוכיח את התביעה.
עוד הוסיפה כי אם לא יכלל סכום זה כהכנסה, אזי יגדל ההפסד באותם סכומים, דהיינו שבכל מקרה חבה דנים בתשלום זה.
גם בהתייחס לנושא זה הדגישה רימונים שלמרות שדוד הוא זה שקיבל את מכתבו של קויאטק אשר מתייחס לאותן הוצאות , דוד לא העיד.

66. מכאן נדרשה לנושא ההוצאות ואשר צורף על ידה כאסמכתאות. בנושא זה דוחה רימונים את הטענה כאילו "העמיסה" הוצאות שנתיות על חודש זה וזאת, כביכול, לאור רצונה של רימונים להקטין את אשר יהיה עליה לשלם בשנה הראשונה, ובהתחשב בכך שהדו"ח נשלח לדנים "בזמן אמת" בסמוך לחודש ינואר 2011 ובעת שלא ניתן היה לדעת אודות הרווח הגולמי בשנת השכירות הראשונה, וכאשר הצדדים צפו כי הרווח יהיה גבוה יותר ואף שולמה מקדמה של 16 מיליון ₪, תוך הפניה לעדויות מטעמה ובמיוחד לעדותו של אלקס , אשר דן ציין כי הוא נותן בו אמון וכאשר אלקס אף העיד לאחרונה בהליך אחר בבית משפט מטעם דנים.
בהתייחס לטענותיה של דנים, טוענת רימונים כי נספחים 2 ו-3 לתצהירו של דן לא נכללו בגילוי המסמכים וכך גם דן אינו מומחה ואינו בעל השכלה להוכחת הדברים והוא אף לא נועץ עם מומחה מטעמו . במסגרת זו הפנתה רימונים לחקירתו הנגדית של דן, ובין השאר אודות אי ידיעתו אודות אחוזי התפוסה הנכונים, כך קריסת הטענה על לימוד שנצרכו לו העובדים כאשר הסתבר כי אלו הכירו היטב את המלון, כך בהתייחס לנושא השכר וכשבחלק מהשאלות לא היה לעד מענה. בנוסף , דן לא נטרל את ההוצאות הקבועות וכך התעלם דן מהיות המלון במצב תחזוקתי גרוע וכאשר דן עצמו לא נתן הערכה מה הייחוס הנכון לחודש זה. בהתייחס לאשר צרף , עלה כי מ דובר על טענות ללא ביסוס ומבלי שהתייעץ וכשדן בחישוביו ביקש להפחית את כל ההוצאה, ולא את החלק היחסי שאינו שייך, לטענתו, לחודש ינואר , וכל שיכול היה לענות , שהשאיר מלאי שהיה בו סיפק לצורך התפעול ולא היה צורך בקניות כלל. כך גם הפנתה להוראות סעיפ ים 8.1.3 ו-8.1.4 להסכם אשר לפיהם התשלום בגין חודש ינואר יחושב לפי דוח רווח והפסד, מבוסס על ספרי החשבונות והרישומים של רימונים וכפי שהדבר אכן נעשה, באופן שלא יהיה צורך לערוך תחשיב אחר או ספירות מלאי. יתר על כן, דנים לא פנתה ולא ביקשה לבצע ספירת מלאי בסוף חודש ינואר 2011. אכן, חלק מהרכישות שבוצעו בחודש ינואר שימשו גם לאחר מכן, אך מאידך כל המלאי שנעשה בו שימוש במהלך אותו חודש לא נכלל כהוצאה למרות שמדובר בהוצאה עבור חודש ינואר הואיל ויהיה על רימונים לשלם את תמורתו לאחר סיום הסכם ולאור התחייבותה של רימונים לעשות כן בתום השכירות.
לא בכדי הוסכם על עריכת ההתחשבנות בהתאם לספרי החשבונות ולא על סמך ספירות מלאי.
עוד נטען כי דן לא ערך בדיקה מקצועית אלא העלאת טענות בעלמא, כאשר אינו רואה חשבון וכאשר אינו מעוניין להציג את התמונה הראויה ותוך הפניה לאשר העיד ואישר כי לא בדק וכי אינו זוכר וכי אשר ציין לא בהכרח נכון. כך בהפניה לדוגמאות העולות מחקירתו כגון בעניין מועצה אזורית תמר, כאשר ביקש להפחית 49,000 ₪ וכאשר ההוצאה שחויבה בפועל 3,070 ₪ בלבד, דהיינו חיוב חסר, וכשמדובר בסכום כולל של 114,900 ₪ שדן "פסל", וכך בהמשך אודות אגרת רישוי (530 ₪ במקום 5,813 ₪), שילוט (470 ₪ במקום 5,265 ₪), פרסום (216 ₪ במקום 2,000 ₪), גינון (8,650 ₪ במקום 31,415 ₪) וגנרטורים (325 ₪ במקום 3,531 ₪).
בהמשך התייחסה רימונים להוצאות אשר דן טען כי כלל אין לחייב בהן וכך גם בהתייחס למקרים שדן טעה בתאריכי קבלת סחורה וכאשר מועד החשבונית אינו משקף זאת. עוד התייחסה רימונים לטענות לגבי נתונים שלא נבחנו, וכגון בנושא הציוד עבור המלון שנמסר בנפטון , ואף התייחסה בהרחבה לנושא הסבונים כאשר הסכום הכולל בהתייחס לכך 1,710 ₪ בלבד. עוד התייחסה רימונים לנושא הביגוד וההנהלה.

67. בהתייחס לחישובים, לאור הקיזוז של 600,000 ₪ , החיוב הינו בהתאם למפורט בתביעה בסך של 799,055 ₪, וכאשר יש להוסיף את הסכום של 414,350 ₪.

68. בהתייחס לשכירות העודפת ששולמה בשנת השכירות הראשונה, רימונים הציגה את התיעוד הנדרש ואף הפנתה לרו "ח המבקר שהתבקש לערוך דו"ח מיוחד ומבוקר על תוצאות פעילות המלון לשנה הראשונה , והציגה את הדו"ח ה מבוקר אשר צורף כנספח 15 לתצהיריה, וכאשר רואה החשבון גם נחקר על הדו"ח, וכאשר עולה שהרווח התפעולי היה נמוך מהסכום המינימלי , ועל כן החבות הינה על הסכום של 14 מיליון ₪ בלבד.
בנושא אחרון זה הוסיפה רימונים, כי דנים פנתה לרואה חשבון מטעמה אשר בדק את הדו"חות , אך בסופו של יום החליטה שלא להציג חוות דעת מומחה מטעמה וכ אשר לא היה מענה לדן מדוע לא הועד רואה החשבון מטעמו.
רימונים הפנתה לסכומים ששולמו בפועל וכך גם לקיזוזים שבוצעו ואשר לא הייתה השגה עליהם עד להגשת התביעה, ובכלל האמור רכישת הטלוויזיות וכ ך גם התקבולים שהתקבלו אצל חברת רויאל ניהול, וכאשר סוכם כי סכום זה יקוזז מדמי השכירות של השנה הראשונה, וכי סכום זה הו זכר כבר בהודעת דוא"ל מיום 3.6.11 (נספח 12 לתצהירו של דן) תוך פירוט ההתחשבנות. בנוסף, מחצית ההפסד של חודש ינואר 2011 הקיזוז של 600,000 ₪ ובאופן שב-6.11.11 הועבר סכום של 3.4 מיליון במקום 4 מיליון , וכשדנים הוציאה חשבונית על הסכום הכולל וכאשר גם ביחס לכך אם הקיזוז לא יוכר , אזי יש להגדיל את הסכום הנדרש בגין חודש ינואר 2011.
כך הפנתה רימונים להוראות הסכם הניהול בדבר הקיזוז , תוך הפניה לאשר צוין כי תשלומים לא קוזזו בתחילה מתוך רצון לשמור על יחסים טובים.
רימונים טוענת כי אין לקבל את טענת דנים כאילו החשבוניות הוצאו על סך של 16 מיליון ₪ מתוך הנחה כי רימונים תשלם את מלוא סכום המקדמה וכי בפועל הסתבר כי הדברים אינם כן, זאת נוכח העובדה שהחשבוניות הוצאו במועד מאוחר יותר, לאחר שכבר שולמו כל התשלומים בגין שנת השכירות הראשונה ודנים ידעה במדויק את ה סכום שקיבלה מרימונים בפועל והסכימה לתחשיב וכי דן המשיך בדרכו המתחכמת, כי עדיין הוא חושב שרימונים תשלם לו את המקדמה וכך גם התחמקותו מלהתייחס לשאלה מדוע לא הוציא חשבונית זיכוי חרף אי תשלום לטענתו.
גם בהתייחס לנושאים אלו הדגישה רימונים כי דווקא דוד שהיה אמון על החשבונות בדנים, הוציא את החשבוניות ועוד, נמנע ממתן עדות, ובמיוחד נוכח אשר נטען אודות הסכמה מול דוד.
עם זאת ציינה כי יש להפחית סכום של 800,000 ₪ אשר קוזז בתאריך 1.5.14 על חשבון החוב, וכשרימונים עותרת כי במסגרת פסק הדין אמנם בית המשפט יפחית את הסכום , אך במקביל יורה כי הקיזוז בוצע כדין ויש לדחות את התביעה השטרית.
כך גם התנגדה רימונים לשינוי החזית ול"ממצאים" של דן בהשוואת דו"חות בעת שאינו מומחה ותוך הסבר הטעויות של דן וכי לא ניתן להעמיס עלויות מזון ומשקאות שלא שייכים למלון. כך לגבי רכיב השכר הכל הוצג ולא היה כל צורך בשמות העובדים לצורך ביצוע הבדיקה וכי רואה החשבון העיד שביקר את הדו"ח לשנה הראשונה, לרבות עלויות השכר.

69. בהתייחס לדרישה לדמי ניהול עבור ניקיון וחשמל, החוב למועד הגשת התביעה הינו על סך 86,885 ₪ וכי הונפקו חשבוניות מס ורימונים שילמה את המע"מ ויש לדחות את טענת ההגנה כאילו רימונים הסכימה לוותר על התשלום בשל החלפת החנויות, מעת שלא הייתה הסכמה כזו ואין לה אחיזה במציאות, ולאחר שהחלפת החנויות נעשתה לפי בקשת דן ואין כל סיבה שרימונים תוותר על סכום כלשהו בהקשר לכך.
יתר על כן, דן לא יכול היה לענות האם קיזז את המע"מ בגין החשבוניות שהוצאו וכך גם מדוע לא הודיע לרימונים להפסיק להוציא את החשבוניות, במיוחד כשמדובר על נזק מיותר, וכשגם בנושא זה דוד היה העד הרלוונטי.
עוד נטען כי מדובר למעשה בטענה לשינוי בהסכם שנעשה בעל פה ובניגוד להוראות ההסכם.

70. בהתייחס לחובות בגין פרמיות הביטוח, הוראות ההסכם קובעות את אשר יש לשלם ואכן על מנת לפשט את ההליכים מול חברת הביטוח ערכה רימונים את כל הביטוחים וכאשר דנים מוטבת בפוליסה, ולאחר שעדכנה את דנים בכל הפרטים , וכאשר העתקים הועברו בזמן אמת וגם בתכתובת בין באי כוח הצדדים, אולם דנים לא שילמה החזר בגין הפרמיות וכי היא ממשיכה במחדלה .
כך נטען כי יש לדחות את טענת דנים כי העתקי הפוליסות הינן לשנים 2013-2011 בלבד, הואיל וזאת התקופה אשר בגינה הוגשה התביעה בנושא זה וכי לא הושחרו נתונים הרלוונטיים לביטוח המלון מושא ההסכם אלא הקשור למלונות אחרים, וכי מדובר על חששות ללא כל ביסוס מול עדויות חד משמעיות מטעם רימונים. כך הפנתה גם לחלוקת הפרמיה בין כל בתי המלון של הרשת באופן יחסי לשווי הנכס וכי הפוליסה הוצאה על ידי חברת כלל , כאשר אין לקבל טענה כי הדברים נעשו בצורה לא עניינית אלא כסיכום בין רימונים לסוכן הביטוח. כך גם בניגוד לנטען, דנים צורפה כמבוטח ת. בהתייחס לשבר מכני אין חובה לבטח אובדן רווחים בגין כך, להבדיל מאובדן רווחים במקרה של שריפה וכדומה, וכך גם הדבר בהתייחס למלונות אחרים, וכמובן שדנים לא נדרשה לשלם בגין פרמיות ביטוח של שבר מכני.
בהתייחס לנושא השריפה ולטענה כי דנים או הבנק היו זכאים לתגמולי הביטוח, מדובר בהרחבת חזית, ומבלי לפגוע מהאמור טוענת רימונים כי כספי הביטוח נועדו לאפשר השבת המצב לקדמותו , וכאשר כל הנזקים שנגרמו תוקנו על ידה והיא זו שהוציאה את הכספים , ועל כן הועברו אליה כספי הביטוח. ודוק, אין טענה כאילו נזק כלשהוא לא תוקן ולמרות זאת שולם בגין התיקון.

71. בהתייחס להוצאות והשקעות שחלות על דנים על פי ההסכם והוצאו על ידי רימונים, טוענת רימונים כי בסעיף 3.5 להסכם הניהול הצהירה והתחייבה דנים שהמלון והמערכות שבו תקינות וכי לא ידוע לה על ליקויים וכי היא זו שתתקן כל ליקוי במערכות.
אולם, עם כניסתה של רימונים הסתבר כי ההצהרות אינן נכונות ואף קיימים ליקויים רבים שעל דנים לתקנם. כך במערכות חיוניות כחשמל ומיזוג וכך גם ליקויים אשר נכללו בדרישות מטעם הרשויות וכעולה גם מהתחייבויות לרשויות מתקופה קודמת שלא בוצעו.
רימונים טוענת כי דן לא זכר אם התיקונים בוצעו אלא בחר להעלות תיאוריה שכנראה הכל בוצע מאחר וניתן רישיון עסק. לטענת רימונים יש לדחות זאת. ראשית, רישיון העסק לשנת 2011 ניתן רק בתאריך מאוחר יותר ולאחר מועד מסירת המלון. שנית, ניתן גם לקבל רישיון עסק ללא ביצוע מיידי של התיקונים, כגון בנושא של החלפת דלתות אש. עוד הפנתה לדרישות רימונים מדנים בעל פה ובכתב, אולם דנים לא תיקנה הנדרש מחד גיסא ועל כן נאלצה רימונים לתקן הנדרש מ אידך גיסא ועל חשבונה, לאור הצורך להפעיל את המלון כחוק.
באופן פרטני, הפנתה לשנאי שנשרף ולא הוחלף וזאת עוד טרם כניסת רימונים למ לון, כשמדובר על עלות של 186,000 ₪ בתוספת מע"מ. כך גם ביחס למדחס באחד הצ'ילרים ותוך הפניה לתכתובת בנושאים אלה מול דוד , וכך גם הפניה לביקורת רישוי עסקים עוד לפני העברת המלון לרימונים וכאשר רימונים הודיעה מראש על ביצוע ה תיקונים ודרישת התשלום בעקבות כך, וכאמור אי העדת דוד.
בהתייחס לטענת דנים כי רימונים קיבלה את המלון As Is הפנתה רימונים להוראה לפיה כל זאת הינו בכפוף לנכונות המצגים וההצהרות אשר אכן הובהר כי לא היו נכונים .
כך גם נטען כי אכן החשבוניות שהוצגו הינן מתאריך מאוחר למועד המסירה ולאור ביצוע התיקונים לאחריה, וכדוגמא התקנת הכיסא להורדת נכים לבריכה, דרישה על פי החוק לצורך קבלת רישיון עסק, וכך גם עולה מסעיף 3.5 להסכם השכירות, אך דנים לא שילמה ועל כן התשלום נעשה על ידי רימונים תוך הוספה כי למעשה דן לא הכחיש את עצם ביצוע התיקונים , בטענה כי לא עבר על החשבוניות.

72. בהתייחס לחובות בגין אירוח בני משפחת דן, אשר עשו שימוש בחגים ובאירועים נוספים וזאת בחדרים רבים מע בר לסוויטת הבעלים, מדובר על אירוח מלא, משקאות, ספא ועוד, והיה עליהם לשלם את התשלום הרגיל, ובאשר לאשר נקבע בהסכם כחיוב רק במחירי עלות, מתייחס לגבי בני משפחת דן המתארחים בסוויטות הבעלים. אולם , הם סירבו לחתום על בונים ולשלם הנדרש , והחוב הנצבר ליום התביעה 927,123 ₪, תוך שהוצאו חשבוניות ורימונים שילמה את המע"מ.
כך הודגש כי גם באירוח מלא יש שירותים שצריך לשלם וכי גם אם בית המשפט יקבל את טענת דנים עדיין קיים סכום של 298,866 ₪ בגין צריכת אקסטרות וכך גם חדרים שאפילו לשיטתה לא מגיעים לה. כך גם נטען שאין להתייחס לטענה להחזר בגין בר מצוה וכשמדובר בהרחבת חזית וכתביעה שכנגד.
בהתייחס לחיובי האירוח, מאחר ודן ודוד הם אלו שצרכו את השירותים , לכן קיים חיוב אישי שלהם.

73. בהתייחס לסוויטה 670 הרי היא הוחרגה בפועל ממצבת החדרים במלון ולא ניתן היה לעשות בה שימוש משך כל התקופה, אף אם הייתה תפוסה מלאה במלון, תוך הפנייה לתדפיס מערכת ההזמנות לפיו הסוויטה לא הושכרה כל התקופה. כך יש לדחות את הטענה כאילו דן לא אחסן דברים תוך הפניה להתכתבות בנושא זה, ושוב בעת שדנים נמנעה מלהעיד את דוד.
כך גם יש לדחות את הטענה כאילו דנים הודיעה שהיא פינתה את החדר וכשעדותו של דן אינה עקבית, כאשר מחד טען כי הוא מיוזמתו הודיע על הפסקת השימוש ובחקירה הנגדית טען כי דרישה זו באה מאלקס. יתר על כן, אם אכן החדר פונה מדוע שרימונים לא תעשה בו שימוש.

תמצית טיעוני הנתבעים:
74. הנתבעים בסיכומיהם טוענים כי דן הוא הנציג של דנים ונותן ההוראות ואילו דוד הינו האח. כך נטען כי בחודש יולי 2013 מימשה דנים את זכותה להביא את הסכם הניהול לסיום בשל החלפת מנכ"ל הרשת , וכי מאז מנהלת רימונים מסע נקם כנגד הנתבעים ובמסגרת זו הוגשה התביעה.
כך התברר כי רימונים אינה מסוגלת לנהל מלון בסדר גודל כזה והדבר מתבטא בבלאי אדיר, תחלופת מנהלים בין ברשת ובין במלון, העדר מנהל אחזקה משך זמן ממושך ותוצאות כספיות נמוכות הנושקות לסכומי המינימום, וכאשר המלון מהווה 20% מהחדרים שבניהול הרשת וכ-35% מההכנסה.

75. בהתייחס למערכת היחסים שבין הצדדים טוענת דנים כי מדובר בהסכם ניהול ו לפיו רימונים פעלה כשלוח ה של דנים בניהול המלון , ועל כן היה עליה לדווח לדנים ולהמציא לה "כל ידיעה" ו -"כל מסמך" הנוגעים לניהול המלון בהתאם להוראת סעיף 8 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק השליחות) או במקביל חובות שחלות על דירקטור כלפי חברה.
כך גם נכון היה שרימונים תמציא דו"ח מבוקר בו כל הוצאה נבדקה, אך הדבר לא נעשה אלא הוגש דו"ח מבוקר באופן מדגמי, ואף זאת תוך ניהול ההליכים המשפטיים אשר לא קידם את הסוגיה שבמחלוקת.
משכך, גם לא ניתן להתבסס על הנתונים של רימונים. כך הוכח שהיתה העמסת הוצאות על חודש ינואר 2011, כאשר גם לשיטת רימונים לא היה מקום לכך, וכי לא הוגש דו"ח כלשהו על ידי רואה חשבון ובהכרח לא דו"ח מבוקר.
עוד נטען כי הוכח שבפועל לא שולם הסך של 16 מיליון ₪ אלא רק כ-14.9 מיליון ₪ וכי נטל ההוכחה על רימונים שלא עמדה בו, ומשכך ניסתה בסיכומיה ליצור ראיות יש מאיין.

76. כך התייחסה לצירוף נספח 13, כאשר אין בסיס לנתונים שנטענו וכי במהלך החקירות הנגדיות של עדי רימונים , ב"כ רימונים הפריע לחקירה תוך הפניה להערות בית משפט בנושא זה, התנהלות שגם חזרה בדיונים בהקשר לתובענות האחרות.

77. בהתייחס להתחשבנות בגין חודש ינואר 2011, הרי הבסיס הינו ההוצאות בגין חודש זה בלבד ולא עבור רכישת ציוד ושירותים בגין שירותים שלאחר מכן, גם אם יכול ובפועל הוצאו ההוצאות בחודש ינואר 2011 , וכי רימונים העמיסה הוצאות ובכך שינתה את זהות משלם ההוצאות, דנים במקום רימונים.
עוד נטען כי לטענת רימונים הרווח התפעולי בשנה הראשונה היה נמוך מהסכום המינימלי ורימונים השלימה את ההפרש ועל כן העמסת הוצאות של השנה הראשונה על חודש ינואר 2011 מחד גיסא מגדילה את הרווח התפעולי של אותה שנה ומקטינה את סכום ההפרש, ומאידך גיסא מגדילה את ההפסד ואת הסכום שעל דנים לשלם.
כך יש לדחות את הטענה של רימונים כאילו חלה עליה חובה לרישום ההוצאה בעת שהוצאה וכי לא ניתן לחלק את ההוצאה לכל השנה, וכשגם בית המשפט העיר זאת, וכשרואה החשבון מטעם רימונים הודה שלא קיבל הנחיות עת ביקר, מדגמית, את הדו"ח הכספי של רימונים בשנת הניהול הראשונה, וכי רישום כל חשבונית נעשה לפי מועד קבלתה. כך גם קויאטק הודה בנושא זה וכשאלקס אישר שאכן חשבוניות של חודש ינואר 2011 שהוצגו בפניו חורגות מהוצאות של חודש אחד. כך לגבי בגדי ם, נעליים, תגי שם, הוצאות פרסום והוצאות חלוקים. כך גם יש לדחות את טענת רימונים כי קיבלה את המלון במלאי חסר, בעת שרשימת מלאי במועד המסירה הוצגה במועד הדיון ועותק שלה נמסר לרימונים אשר לא התייחסה לכך. ואכן , גם רימונים הודתה שחלק מהרכישות שימשו אותה גם לאחר מכן , ותוך הסבר כי רימונים תידרש לשלם תמורתו לאחר סיום ההסכם, אך אין בכך מאומה. כך אין בסיס לטענה כאילו הוסכם שאכן יכול ויהיה הפרש בין הצריכה בפועל לבין ספרי החשבונות , ומבדיקת האסמכתאות עולה שלפחות סך של 689,068 ₪ לא היה צריך להיות כלול בהוצאות ויש להפחית ו, תוך הפניה לטבלה אשר יש בה הפניה לחשבוניות, וכך הסבר אודות אופן עריכת הטבלה, תוך הוספה, פירוט ונימוק מדוע ההוצאה לא הייתה אמורה להיכלל בהוצאות חודש ינואר , ובהתבסס על האסמכתאות. לדוגמא , כאשר בגוף החשבוניות נכתב שמדובר במוצרים שהתקבלו לקראת סוף החודש או לאחריו, או כאשר מדובר ברכישות החייבות אישור דנים. כך גם הודגש כי דן הוא מומחה במלונאות כך שיש תוקף לנטען על ידו אודות חריגה וכאשר רק במסגרת הליך ההוכחות הומצאו מסמכים, וניתן הסבר לחלק מהמפורט בטבלה.
כך נטען על ידי דנים כי ניתן הסבר רק לחלק מהמרכיבים וכאשר מדובר בסכום של 157,813 ₪ וכי אין לקבל את הסברי רימונים ביחס לסעיפים אחרים. לדוגמא, חשבונית בסך 3,900 ₪ אשר כתוב על גביה כי מדובר על שירות שנתי מאוקטובר 2011 ועד ספטמבר 2012 או הוצאות פרסום, וכשלא הוכח כי אכן מדובר על פרסום עבור החודש המדובר. דברים אלו יפים גם ביחס לחלק מתעודות המשלוח אשר הוצאו במועד מוקדם יותר וכי אין לחייב אשר סופק בתום החודש. בהמשך נטען כי לא הומצאה אסמכתא על מועד אספקה וכדוגמא ביחס לערסלים . עוד התייחסה דנים לחשבונית שהוצגה לדן (סעיף 22 לטבלה) ואכן במסגרת חקירתו לא יכול היה להסביר הכיצד הגיע למסקנה שהסחורה סופקה באותה עת אולם לאותה חשבונית צורפה תעודת קבלה לצד חתימה אודות קבלתה סחורה ב-27.1.11.
בהמשך התייחסה דנים להעמסות בגין צביעה, סבונים, גם אם מדובר בסכום קטן אך מצטבר. הוא הדין לגבי 600 פלייסמנטים כמלאי בסיסי על פי החשבונית. המסקנה העולה כי למעשה אין כל הסבר לסכום של 531,255 ₪ ועל כן לחילופין יש להפחית סכום זה.
בנוסף לכל האמור יש להפחית העמסה של משכורות וזאת בהתחשב שבחודש פברואר 2011 בו הייתה התפוסה כמעט כפליים מחודש ינואר 2011 הייתה ירידה בהוצאות עבור שכר ודברים אלו יפים אף לגבי חודש מרץ 2011 ותוך השוואה בין החודשים השונים מול התפוסה, ועל כן מדובר בהעמסה וללא מענה.
יתר על כן, רימונים אף ניסתה לכפור בדו"חות החודשיים שהיא עצמה המציאה לדנים וללא כל תימוכין בתצהיר ובמיוחד כשמדובר בדו"חות שלה.
עוד טוענת דנים כי יש לדחות את הטענה כאילו הבדיקה שערך דן אינה מקצועית. מכל מקום, הואיל ונמצאו חיובים לא נכונים יש לפסול את כל הדו"ח ולדחות את התביעה בנושא זה. כך גם אין מקום לטענה כי דנים לא הביאה עד מקצועי-מומחה, הן בגין כך שדן הוא מומחה בתחום המלונאות, ניהל ומנהל מלונות ברחבי העולם ואף ניהל את המלון עצמו באמצעות חברת רויאל ניהול וכי אין צורך במומחה על מנת להיווכח בהעמסות הנטע נות למטרת ההשוואות.

78. דרישת דנים להפרש דמי הניהול בגין השנה הראשונה מבוססת על שני רכיבים אשר לא הוכחו. האחד, כי שולם סך של 16 מיליון ₪, והשני רווח תפעולי נמוך מהמינימום שעל כן דנים הייתה זכאית לסכום של 14 מיליון ₪ בלבד.
בהתייחס לרכיב הראשון, הרי שולם סך של כ-15 מיליון ₪ בלבד, כאשר מתוכו סכום של 14,810,234 ₪ שולם ב-4 תשלומים ובהתאם לאסמכתאות. בנוסף החזר עלות הטלוויזיות בסך 149,483 ₪ בלבד .
בכל הקשור ליתרה, טוענת דנים כי רימונים מבססת זאת על סמך החשבוניות שהוציאה דנים בסך של כ-16 מיליון ₪, אולם אלו הוצאו על סמך ההנחה שרימונים תשלם את מלוא סכום המקדמה, וכאשר בפועל הדברים לא שולמו, וכי רימונים לא הראתה תשלום בפועל מעבר לאמור, וכי אין יסוד לטענה כאילו היה מקום להעיד את דוד, ועל כן העדות הרלוונטית היא של דן שהוא זה שהורה לדוד להוציא את החשבוניות.
דנים גם הפנתה לסעיף 9.7 להסכם הניהול הקובע תשלום של מלוא הסכום של 16 מיליון ₪ וכאשר תשלום זה היה אחד משלוש ההסכמות העקרוניות בבסיס ההתקשרות ואף אלקס הודה בכך , בציינו כי דן ראה במקדמה סוג של הלוואה ורימונים ראתה שזה אכן הכלי היחידי להתקשרות ולכן אלקס לחץ להיעתר לכך, וכאשר למרות זאת רימונים לא קיימה התחייבויותיה. הוכחה לכך , שרימונים לא דרשה החזר של ריבית .
בהתייחס לנושא הקיזוזים אין חולק כי לאחר הגשת התביעה רימונים קיזזה 800,000 ₪ בגין דמי הניהול לשנת הניהול הראשונה, אך הקיזוז בוצע שלא כדין הואיל וזכות קיזוז קמה רק אם הייתה משולמת המקדמה ביתר, אולם משזו לא שולמה אין זכות לקזז, וככל שמדובר על תשלום ביתר הדבר אמור להתברר בהתחשבנות הסופית בין הצדדים.
יתר על כן, מעת שבפועל שולם סכום של 14,149,717 ₪ הרי לא שולמו דמי הניהול שהיה על רימונים לשלם וזאת בסך 14,172,688 ₪.

79. דנים דוחה את הניסיון לטעון כי יש לזקוף את הסך של 414,350 ₪ לזכות דנים בגין תקבולים מלקוחות שהתקבלו כביכול ישירות אצל דנים, זאת בתקופה של אותם 5 הימים בראשית חודש ינואר, וכי בנספח 7 לתצהיר קויאטק ומהרישום , לא ניתן לדעת מה החשבון שזוכה וכשרימונים נכשלה להוכיח שסכום זה הופקד אצל דנים , במיוחד לאור ההכחשה לאחר שדן בדק הנדרש, ועל כן כנראה שהסכום שולם לרימונים אשר יכולה הייתה לפנות ללקוחות ולקבל אישור להיכן שולמו הכספים , ולכן אין להפחית סכום זה מהכנסות ינואר 2011 ועל כן גם החוב לא גדל , וכאשר דנים לא הסכימה להפחתת הסכום ולכן יש לדחות את הדרישה ה כספית בגין זה או לדחותה להתחשבנות הסופית.
בנוסף, בהשוואה בין הדו"חות לשנים השונות, נותר ספק רב באמינות הנתונים. כך ביחס לפרסום ויחסי ציבור ומעת שמדובר בהוצאה חריגה בסך של 898,000 ₪ לעומת הוצאה של 581,000 ₪ בשנת הניהול השניה ו- 399,000 ₪ בשלישית, וכן בהמשך, מדובר על פערים של כ-420,000 ₪. כך גם פער של כ-100,000 ₪ בהכנסה משכירות , ובנוסף התייחסות לעלות מזון ומשקאות בהשוואה לתפוסה ו כשמדובר על פער של כחצי מיליון ₪. משכך די בנתונים אלו על מנת להיווכח כי הרווח התפעולי בשנת הניהול הראשונה היה צריך להיות גבוה יותר, בסכום של כמיליון ₪ אשר היה על רימונים לשלם ולא רק המינימום, וכשהדברים יפים גם ביחס לנתונים אחרים.
דנים גם נדרשה להעמסה של רכיב שכר בסך של כ-24 מיליון ₪, דהיינו כ-50% מהוצאות התפעול תוך סירוב רימונים להמציא רשימת מקבלי משכורות, באופן שלא ניתן לבדוק את הנתונים וכאשר החשיבות העיקרית ביחס לבעלי משכורות גבוהות, כאשר מדובר בסכום של כ-50,000 ₪ לחודש. יתר על כן גם קויאטק אישר כי אין להעמיס בונוס שניתן למנכ"ל המלון בגין עבודתו במלון אחר ברשת. כך הודגש כי רימונים לא צרפה אסמכתאו ת אלא מתבססת על שורות של מספרים, וכאשר אף לא נמצא זיכוי בגין עלות מזון ומשקאות.
בהתייחס לאמינות הנתונים, נטען כי מבחינת הסכומים בשנים השונות עולה כי הסכומים מתקרבים למינימום של אותה שנה וכי עולה שלמעשה רימונים "משחקת במספרים" , בהתאם למטרה שהוצבה מעת לעת, וכי אין ממש במענה שניתן בסיכומי רימונים , וכאשר חלק מההסברים אינו נתמך בכתובים.

80. בהתייחס לדמי הניהול חזרו הנתבעים וטענו אודות הפטור כתוצאה מהחלפת החנויות וכאשר העדים מטעם רימונים שלא היו עדים להסכם הנטען אינם יכולים להעיד ולסתור, וכאשר אלקס לא זכר פרטים , אך זכר שהוא הצליח להחזיר שוכר, וכאשר יש בכך לחזק את גרסת דן שההחלפה בוצעה לבקשת רימונים , הואיל וקשה למ צוא שוכרים. יתר על כן, אלקס לא הכחיש שיכול להיות שהוא ביקש את ההחלפה ויכול להיות שדן ביקש וכי אינו רואה משמעות להחלפה, וכאשר מנגד לפי דברי דן אמנם החנויות פחות או יותר אותו גודל, אך האחת קרובה לספא ויותר יפה כאשר הצד השני מכוער ולא גמור.
בהתייחס לטענה כי אין מסמך בכתב, הרי מעת שההחלפה נעשתה ללא כתב כך גם הפטור. לכך יש להוסיף את ההיגיון העסקי הואיל ורימונים קיבלה את מה שרצתה, דהיינו החנות הספציפית שהשוכר חפץ בה.

81. לגבי פוליסות הביטוח לא הומצאו לדנים פרטים אודות הביטוח והפרמיות אלא רק במסגרת ההליך המשפטי וגם מה שהומצא חלקי בלבד. עוד הפנתה דנים לשעבוד הספציפי לטובת הבנק וכאשר לא הומצאו פוליסות לשנים קודמות. עוד נטען כי עיון בפוליסות מראה כי רימונים ויתרה על חלק מהביטוח של דנים באופן שלא יכלול אובדן רווחים בגין שבר מכני ומבלי ליידע את דנים, וכי אין מקום לטענה כי דנים יכולה הייתה לראות זאת, הואיל וכאמור הפוליסה הומצאה רק בדיעבד.
בהמשך נטען כי התברר שרימונים קיבלה תקבולי ביטוח מבנה בגין השריפה במלון משנת 2012, אף זאת מבלי ליידע את דנים ובסכום של כ-750,000 ₪ כאשר סכום זה שייך לדנים הבעלים של המבנה, ואמור היה להיות מופקד בחשבון דנים בבנק. כך גם עד היום רימונים לא המציאה את הקבלות והאישורים בקשר לתשלומי הפרמיות.
לאור האמור הדבר מלמד שלמעשה דנים לא הייתה מוטב, בניגוד להתחייבות ומשכך גם אין מקום לטענה כי מדובר בהרחבת חזית , וכי מעת שלא יודעים על תקבולים בוודאי לא ניתן לטעון בנושא זה. בנוסף התייחסה דנים לנתונים המושחרים בפוליסות ולכן גם לא ניתן להסיק את הסכום הנדרש מדנים , והאם אכן האמור משקף חלוקה עניינית ומעת שסכום הביטוח של כל מלון הושחר, כל זאת בעת שהנטל מוטל על רימונים להוכיח את סכום התביעה. עוד נטען כי יש לקזז מכל סכום את התקבול שהתקבל .

82. בהתייחס להוצאות והשקעות, סמוך לאחר חתימת הסכם הניהול (בסיכומים נטען כי מדובר בחודש נובמבר 2013) הגיעו נציגים של רימונים למלון ולא ציינו כי ישנם ליקויים. עוד נטען כי במהלך כל חודש ינואר 2011 שהו נציגים ובעלי מקצוע מטעם רימונים בבית המלון וברשויות ובדקו כל שחפצו וכאשר במועד הקובע 1.2.11, לא העלו טענה כלשהי. כך נטען כי קויאטק התחמק מלתת תשובה לגבי קיום דו"ח ליקויים במסירה וכי עולה כי כל התאריכים בחשבוניות הקשורות, לאחר חודש ינואר.

83. בהתייחס לנושא אירוח משפחות דן הפנתה דנים להסכם הניהול ואשר נקבע בו ביחס לסוויטות הבעלים, וכך גם לכתב ההתחייבות לאירוח מיום 11.7.11, וכאשר דנים הגישה תובענה ליתן תוקף לכתב ההתחייבות, סוגיה האמורה להיות מוכרעת במסגרת התובענות שהוגשו, וכאשר יש הסכמה כי אשר יקבע בהליך האמור יחייב גם בהליך דנן.
מכל מקום נוכח המסמכים האמורים, בנוסף להחרגה של ששת חדרי סוויטות הבעלים, זכאית דנים ל-14 חדרים על בסיס אירוח מלא בסוכות ובפסח וכך לינות על בסיס לינה וארוחת בוקר ובחיוב של כל שירות בעלות "קוסט" למשפחת דן בלבד והדבר יובא לטיפול מנכ"ל רימונים, וכאשר אקסטרות יחוייבו ב-40% מהמחיר הרגיל.
לטענת דנים סך הלינות בחשבוניות לא עולה על אותן 75 לינות לשנה ברשת ולא על 20 חדרים בח גים האמורים, כך שאין מקום לחיוב.
עוד נטען כי מעיון באשר כונה 'אקסטרות', מדובר על ארוחות בחדר אוכל, סנייק-בר ולובי כאשר לטענת דנים הם כלולים באירוח המלא כולל האקסטרות. מכל מקום בחשבוניות אין פירוט, לא של מחיר העלות ולא אחוז ההנחה, ושוב נטען כי רימונים צרפה את נספח 13, ניתוח האמור, למרות שבניתוח מופיעים נתונים אשר לא הופיעו בחשבוניות שצורפו כנספח וכי אין ראיה או בדל ראיה לגבי נתונים אלה ועל כן יש גם לדחות את הטענה החלופית לחיוב חלקי.
כך גם נטען כי בניגוד להוראות הסכם הניהול החיובים לא נעשו בתיאום עם דנים וכאשר מנכ"ל רימונים מעולם לא תאם את החיובים וגם לא נטען אחרת, וכאשר גז הודה כי לא ידוע לו על כך.
עוד נטען כי יש לקזז סכום של 21,235 ₪, תשלום עבור אירוח בר מצווה, וכשהטענה כי האירוח נכלל בגדר אותם 75 ימי אירוח שנתיים ולכן אין קשר לנושא החגים.
בכל מקרה נטען כי ההתחשבנות הינה בין דנים לרימונים ולא אישית מול הנתבעים ועל כן יש לדחות את התביעה נגדם, וכי רק לראשונה, בסיכומים, נטען כי החיוב הינו בגין כך שדן ודוד הם אלו שצרכו את השירותים. משכך יש לדחות טענה שנטענה לראשונה בסיכומים, וגם לגופם של דברים ככל שמדובר בזהות מקבלי השירותים היה על רימונים להגיש תביעה נגד כל הנהנים תוך פירוט ולא בכדי לא עשו כן.
למעשה הגשת התביעה אישית הינה בניסיון להפעלת לחץ על דוד וכי רימונים ניסתה להציג באור שלילי את העובדה שדוד לא העיד וכי עצם צירופו אין בו לחייבו להעיד, כשעדותו אינה נחוצה ואינה נדרשת , הואיל ודן הוא המחליט וכי דוד הוא איש הביצוע ו פועל אך ורק על פי ההוראות של דן.

84. בהתייחס לסוויטה 670, דנים לא ביקשה שתיוחד רק לדן ושתוחרג ממצבת החדרים במלון , וכאשר דן נמצא במלון בשבתות ובחגים לעתים רחוקות ורימונים ידעה זאת, וככל שבחרה שלא להציע אירוח בסוויטה זו עשתה זאת על דעת עצמה , וכאשר גם לא נגרמו נזקים כי המלון לא הגיע ל-100% תפוסה בתקופת ניהול רימונים את המלון.
עוד הוכחש כאילו דן איפסן ציוד בסוויטה, מה עוד כי אין לו צורך בכך לאור סוויטות הבעלים. כך גם חזרה וטענה דנים אודות השיחה בשנת 2012 מול אלקס, בה הודיע דן לאלקס כי דנים אינה מבקשת עוד לעשות שימוש בסוויטה זו וכי בפועל מאז אותו מועד לא השתמש דן אלא בסוויט ות הבעלים ואלקס עצמו הודה שדן אכן באיזשהו שלב ויתר על כך, וכ אשר אלקס עזב את רשת רימונים עוד בחודש אפריל 2012, כך שבמועד זה הסתיים השימוש על ידי דן בסוויטה. בעניין זה צוין כי העדים שהכחישו זאת לא נטלו חלק בשיחה, וכאשר באופן כללי נטען כי ביחס לעדותו של קויאטק, הדמות הדומיננטית בהתנהלות הנלוזה, כך בסיכומים, הרי הוא חדור מוטיבציה להכפיש את דן וכך יש להתייחס לעדותו.
עוד הוסף כי גם באותן פעמים ספורות, הדבר נעשה ללא חיוב ובמסגרת כתב ההתחייבות לאירוח וכאשר אף כאן ההתחשבנות היא מול דנים ולא אישית, וכאשר גם החישוב לא הוכח הואיל והוא מתבסס על 100% תפוסה כאשר רימונים לא הראתה ולו יום אחד תפוסה שכזו. לבסוף , כי החישוב היה צריך להיעשות לפי שווי חדר ללילה לאותו יום ספציפי ולא בחישוב כולל.

תמצית תשובת התובעת:
85. בסיכומי התשובה מטעמה טענה רימונים כי הטיעון אודות שליחות וחבות רימונים כדירקטור הינם בגדר הרחבת חזית, ומבלי לפגוע באמור מדובר בטענות חסרות בסיס ובמיוחד כשבסעיף 7.1 להסכם הניהול צוין מפורשות כי רימונים שוכרת את המושכר ומנהלת אותו "עבור עצמה" ללא כל התערבות של "המשכירה".

86. בהתייחס לחודש ינואר 2011 הדו"ח בוסס על ספרי חשבונות בפורמט המקובל, וכאשר הסכם הניהול לא דרש עריכת ספירות מלאי בתחילה ובסוף , וכאשר לא היה בכוונת הצדדים לבחון כל חשבונית בגדר הוצאה שוטפת ומה היה אחוז השימוש, אף זאת תוך הפניה לאשר ציין בית המשפט כי אשר מחייב מה שכתוב בהסכם. דהיינו, שאין לבחון כל "צלחת" והכיצד היא השפיעה על המלאי. כך גם הובהר כי לא היו העמסות וכי דו"ח רווח והפסד רלוונטי נשלח בזמן אמת ובעת שטרם היה ידוע שדמי השכירות בשנת השכירות הראשונה יפחתו מהסכום המינימלי, ועל כן גם לא היה אינטרס להעמיס עלויות של שנת השכירות הראשונה על חודש ינואר 2011.
גם הרישומים נעשו בהתאם לכללי החשבונאות המקובלים ואכן כאשר שולמה הוצאה שאינה שוטפת אלא משמשת לתקופה ארוכה של מספר חודשים, יש להפריש רק את החלק היחסי וכך אמנם עשתה רימונים.
כך, בניגוד לנטען בסיכומי הנתבעים אשר לא התבססו על חוות דעת מומחה , ההוצאות השנתיות נפרסו על פני כל השנה. כך גם הובהר כי ביחס לחודשים פברואר 2011 עד ינואר 2012 קיים דו"ח מבוקר ועל כן הביקורת הייתה אמורה לגלות אם היו מועמסות על חודש ינואר 2011 הוצאות שלא היה מקום לעשות כן. יתר על כן, הובהר על ידי רימונים כי גם ברמה הפרקטית לא ניתן להתבסס על צריכה בפועל כגון הפרסום שבוצע בחודש ינואר והביא אורחים רבים למלון בחודש זה, כאשר יתכן שחלק מהאנשים ראו את הפרסום והזמינו חדר לחודש הבא, ועל כן לא היה מקום לפיצול ביחס להוצאה זו וכך הדבר באלפי פריטים של הוצאות שפורטו בנספחים.
כך גם נטען כי הנתבעים טענו ל"ניפוח" הוצאות חודש ינואר אך בסיכומים הובהר שקיים סיכוי סביר שההוצאות אף קטנות מאלו שהוצאו בפועל וזאת בהתייחס למלאי והשימוש בו.
משכך עברה רימונים להתייחס באופן ספציפי לנטען וזאת גם בהתחשב בכך שהנתבעים לא שכרו מומחה להשוואת הנתונים, ולדוגמא רכישת הביגוד בסכומים של למעלה מ-43,000 ₪ בחודשים פברואר ומרץ 2011, כך גם לגבי רכישת חומרים לטיפול בבריכה ועוד.
בהתייחס לרכישת ערסלים לא מדובר על רכישה אלא בהוצאה של 1,000 ₪ בגין הובלה, וכך הפנתה רימונים לטעות גם בנושא הצביעה לחדר וכאשר מדובר ב-35 חדרים בלבד.

87. בהתייחס לתשלום העודף בכל הקשור לרכישת טלוויזיות, הוכח שמדובר ב-173,400 ₪ ולא ב-149,483 ₪ בלבד.
בהתייחס לבקשה להפחתת אותם 800,000 ₪ שקוזזו, הרי רימונים מסכימה לכך ואף ביקשה להפחית את הסכום ובמקביל להורות כי הקיזוז בוצע כדין ועל כן יש לדחות את התביעה שהגישה דנים בגין הקיזוז, תביעה התלויה ועומדת בבית משפט השלום.
למעשה המחלוקת נעוצה בעניין התקבולים בעניין 5 ימים הראשונים, תוך הדגשה כי רימונים לא קיבלה את הסכום של 414,350 ₪ וכי לאור ההסכם אין להתחשב בכספים אלו, אך מנגד ההפסד גדל באותו סכום. ביחס לסכום של 600,000 ₪ הרי הוא קוזז בהסכמה והנתבעים לא התייחסו כלל לטענה זו , וכאשר רי מונים חוזרת ומדגישה כי אם לא ניתן לתבוע בגין תשלום עודף הרי יש להוסיף את הסכום להפסד ולחייב את דנים בתשלומו.
כך גם אין יסוד לנטען אודות הדו"ח המבוקר בשעה שתקני הביקורת מנחים לבדיקות מדגמיות.

88. בהקשר של ויתור על דמי ניהול, דנים לא ויתרה על דמי השכירות אלא היא עושה שימוש בחנות האחרת במקום החנות המקורית וזאת ללא קשר לשאלה מי יזם את ההחלפה וכאשר רימונים משלמת את ההוצאות לרבות ארנונה, חשמל וניקיון.
בהתייחס לנספח 13 לסיכומי רימונים, לא מדובר כנטען שהוא אינו משקף , תוך הפניה למספר דוגמאות כגון הימים בהם התארחו האורחים בכל אחד מהחדרים וכך אודות רישום החוב וכדוגמא אירוח של 112 ימים ב-4 חדרים וכאשר לא מדובר בחגים , ו החיוב נעשה מעבר לימי החג. דהיינו , רק ב-84 ימי אירוח ועל בסיס של 350 ₪ ללילה לזוג, כאשר מדובר במחיר IRH, דהיינו תעריף מוזל לעובדי החברה וכן אופן החישוב בימי אירוח נוספים תוך התייחסות למחיר.
בהתייחס ל-75 לינות, מעבר לעובדה שהנתבעים צרכו מעבר לכך, הדברים לגופם אינם נכונים הואיל ולינות אלה מתייחסות ללינות ברשת ולא במלון וכאשר מדובר רק על דן ודוד ומשפחותיהם ולא אורחים נוספים , ואילו ביחס לאירוח במלון צוין מפורשות כי מעבר לנ"ל החיוב יהיה במחירים רגילים על החדרים ובגין כל שירות.

89. בהתייחס לחבות האישית, הרי עוד בכתב התביעה נטען כי הנתבעים 2 ו-3 צרכו את שירותי המלון וזאת בסעיף 52 לכתב התביעה, והטענה כי היה על רימונים לתבוע את כל האנשים שהתגוררו היא טענה מיתממת ומקוממת ובעת שלא מדובר באורחים רגילים אשר רימונים נוטלת את נתוני כרטיס האשראי , אלא באורחי הנתבעים אשר ארחו אותם על חשבונה של רימונים.
יתר על כן, אורחים אלו סרבו להנחיות המלון בהנחיית דן.

דיון והכרעה:
90. טרם שנידרש להכרעה בנושאים הספציפיים יש להקדים ולהעיר כי בפנינו תביעה כספית אשר עניינה בדרישות כספיות אשר טוענת רימונים כי היא זכאית לכספים אלו.
בניגוד לתובענות אשר נדונו בנפרד, אין אנו נדרשים בהליך זה לשאלה של הפרות נטענות אלו או אחרות, וכך גם המשמעות שלהן ככל שהיו. יתר על כן, אין אנו נדרשים במסגרת זו לשאלה אם קיזוז זה או אחר היה כדין אם לאו, אלא אם רימונים אכן זכאית לכספים הנדרשים.

91. כבר בפתיחת הדברים אין מנוס אלא לחזור ולציין אודות בחירתם של הנתבעים שלא להעיד כל עד נוסף מטעמם, למעט כמובן את דן, וזאת גם בעת שהמחלוקת העובדתית נסובה אודות פעולות או מכתבים של אחרים ובכלל האמור של דוד.
ודוק, גם אם כטענת דן הוא זה שנתן את ההוראות עדיין היה מקום שדוד הוא זה שיסתור טענה זו או אחרת הקשורה אליו ולפעולותיו וכשכמובן נידרש לכך באופן ספציפי בניתוח הדרישות השונות.

92. כך גם יש להקדים ולציין כי אין מקום להידרש לטענות הנתבעים או מי מהם ובעיקר בכל הקשור לדנים, אודות סכומים שהיא כביכול זכאית להם ובגדר קיזוז נטען, כל עוד והדבר לא בא לידי ביטוי בכתבי הטענות.

93. מערכת היחסים שבין הצדדים נסקרה בהרחבה במסגרת פסק הדין בתובענות ועל כן אין מקום לחזור אודותיה ויש לראות את אשר נפסק באותו פסק דין כחלק בלתי נפרד מפסק דין זה.

הפסד חודש ינואר 2011:
94. לאור המוסכם בהסכם הניהול, זכאית רימונים לכיסוי ההפסד הכספי בגין ניהול המלון בחודש זה וכאשר המועד אשר ממנו והלאה עבר הניהול על כל היבטיו לרימונים, הינו המועד הקובע (1.2.11). מנגד ככל שהיה מדובר ברווחים הייתה דנים זכאית לו.
לטענת רימונים מדובר על הפסד בסך של 1,232,361 ₪. משכך, מעת שקוזז כבר סך של 600,000 ₪ על חשבון הפ סדים אלו מתשלום דמי השכירות, היתרה הנומינלית הינה 632,361 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית, הסכום נכון למועד הגשת התביעה 799,055 ₪.

95. אין חולק כי בהתאם לסעיף 8.1.2 להסכם הניהול זכאית הייתה דנים " ...למלוא הרווח התפעולי שיצטבר מפעילות המלון בחודש הראשון (או לחילופין, חלילה – תהיה חייבת בקשר עם מלוא ההפסד התפעולי בגין החודש הראשון), לאחר תשלום או ניכוי כל ההוצאות התפעוליות שלפי הסכם זה, לפי העניין ...", וכאשר בהמשך נקבע בסעיף 8.1.3 כי "בסוף החודש הראשון ועד ליום 25/02/2011, ייערך על ידי רו"ח רימונים דו"ח רווח והפסד (לא סקור ולא מבוקר) שיציג את תוצאות המלון בחודש הראשון. דו"ח זה יהיה מבוסס על ספרי החשבונות והרישומים שמנהלת רימונים, בפורמאט המקובל ברשת רימונים".
כך גם נקבע בסעיף 8.1.4 כי תוך 30 יום מקבלת הדו"ח ישולם הרווח התפעולי או ההפסד התפעולי לצד הרלוונטי.

96. העדים מטעם רימונים הפנו לדו"ח רווח והפסד לחודש ינואר 2011 אשר צורף לתצהירים של קויאטק ואלקס כנספח 4 וכך גם העתק מאזן בוחן וכרטסת הנהלת חשבונות כנספח 5.
קויאטק בתצהירו מפרט כי ההכנסות נגזרות מתוכנת האופטימה אשר מרכזת את ההזמנות במלון וכאשר צורף הריכוז כנספח 6 לתצהירו.
עם זאת, צוין אודות 5 הימים הראשונים של הפעלת המלון על ידי רימונים, וכאשר ההכנסות נרשמו בתוכנת ההכנסות של רויאל ניהול ועל כן אלו רוכזו והוקלדו ידנית לתוכנת החשבונות של רימונים ותוך צירוף נספחים 7 ו-8 לתצהירו. סה"כ עמדו ההכנסות על סך של 1,746,780 ₪ כאשר מתוך סכום זה סך של 414,350 ₪ התקבלו, כך בתצהירו של קויאטק, בחשבון דנים וזאת בגין 5 הימים.
מאידך, סך כל ההוצאות הסתכם בסכום של 2,979,141 ₪ כאשר ריכוז האסמכתאות צורף כנספח 9, ומכאן ההפסד הכולל כפי שפורט לעיל, תוך צירוף של התחשיב למועד הגשת התביעה.

97. המחלוקת בין הצדדים נסובה בעיקרה בשניים.
ראשית, בנטען על ידי רימונים בהתייחס לחמשת ימי ההפעלה הראשונים, דהיינו הסכום של 414,350 ₪ אשר דנים טענה כי סכום זה לא התקבל אצלה ובהמשך גם העיד דן כי סכום זה גם לא התקבל אצל רויאל ניהול, ומכאן הוא מניח שכספים אלו התקבלו אצל רימונים.
שנית, בנטען על ידי דנים, אודות העמסת הוצאות בגין כל השנה על אותו חודש ראשון של הפעלת המלון על ידי רימונים.

98. בהתייחס לנושא הראשון ולטיעון דנים, מהראוי לדחותו מעת שלא בא זכרו במסגרת תצהיר העדות הראשית של דן וכשהשגותיו נסובו בנושא ההוצאות ובמיוחד העמסת הוצאות, הנושא השני לו נזקק בהמשך.
מכל מקום, אשר נטען על ידי רימונים והעדים מטעמה בכל הקשור לנושא ההכנסות לא נסתר, בה בעת שדנים יכולה הייתה ללא קושי , לנסות ולסתור את הנטען ומעת שרויאל ניהול הייתה בשליטת דן, בין במישרין ובין בעקיפין . כך ניתן היה להמציא את פירוט ההכנסות שהתקבלו אצל דנים או אצל רויאל ניהול בגין התקופה המדוברת , לרבות דפי חשבון בדבר העדר הכנסה וכך גם מסמכי חיובי כרטיסי האשראי בהתייחס לתקופה זאת. אולם, דנים נמנעה מלעשות כן ואין מקום לקבלת השערות שהעלה דן במסגרת חקירתו ואשר אף לא מצאו ביטוי בתצהירו, ולא בכדי.
לא למותר להזכיר את הטענה הנכונה שטענה רימונים, לפיה אם אכן ההכנסות בחודש ינואר 2011 לא כללו את הסכום השנוי במחלוקת, אזי יש להפחית מסך ההכנסות את הסכום האמור שאזי ההפסד היה גודל בסכום האמור, דהיינו שבכל מקרה הייתה חבה דנים בכיסוי סכום זה.
לכך יש להוסיף כי קשה להניח שבמסגרת אותם חמשת הימים לא התקבלו הכנסות, ומכל מקום עד שרימונים החלה בחיבור המערכת מטעמה השליטה והיכולת להמציא הראיות הנדרשות היו בידי דנים והפועלים מטעמה.
הנה כי כן, בכל הקשור לגובה ההכנסות יש לקבל את גרסת רימונים וכמפורט על ידה.

99. כאמור, הטענה המרכזית שהעלה דן בתצהירו נסובה בנושא ההוצאות בכלל ובאופן ספציפי "העמסת" הוצאות בחודש זה, בה בעת שמדובר בהוצאות שרימונים בחרה להוציא בחודש זה, הגם שלצורכי התפעול באותו חודש לא נזקקה רימונים לסכומים אלו. כך גם הסביר דן שמבחינת רימונים עדיף היה לה לזקוף את ההוצאות על חשבון חודש ינואר 2011 שאזי בהתאם להסכם הניהול, על דנים לכסות הוצאות אלו בהנחה שמדובר בהפסד. מאידך, מאחר ורימונים ידעה כי בכל מקרה עליה לשלם את הסכום המינימלי בלבד בגין שנת השכירות הראשונה, אזי היו נופלות על רימונים ההוצאות העודפות. עוד הלינה דנים אודות הדו"חות הכספיים.
יתר על כן, דן ערך חישובים והשוואות בהתייחס לחודש זה לעומת חודשים אחרים, לרבות בהתחשב בתפוסה בחודשים השונים וכשהוא מביא כדוגמאות רכישת מאות פריטי ביגוד לעובדים, כך גם נטען על ידו כי מספר העובדים כמו גם היקף המשרה, משתנה בהתאם לתפוסת החדרים ובהתאם גם סכום ההוצאות בגין משכורות משתנה. בהתייחס לנספח 9 לתצהיר קויאטק, האסמכתאות אינן משקפות את אשר היה מקום לזקוף כהוצאות בגין אותו חודש וכאשר הבדיקה העלתה שלפחות סך של 689,068 ₪ לא היה אמור להיכלל בכך. עוד יש להפחית לשיטתו את הנטען ביחס לשכר אולם בהעדר נתונים לא יכול היה לעשות כן.
מטעם רימונים העד המרכזי בשאלות אלו היה קויאטק ואילו מטעם דנים העד היחיד היה, כאמור, דן. משכך, נבחן את אשר עולה מהעדויות השונות בשאלות האמורות.

100. תחילה יש להפנות לתצהירו המשלים של קויאטק, ת/5, אשר בהתאם לנטען בו מסמכי הנהלת החשבונות שצורפו לתצהירו ת/4 מהווים רשימה מוסדית בהתאם לסעיפים 35 ו-36 לפקודת הראיות, תוך פירוט התנאים הנדרשים לכך.
בהתייחס לטענה זו הסביר ב"כ דנים כי הבעיה אינה בעצם הרישום אלא אופן ההקלדה של הנתונים וכאשר הסביר כי למעשה אשר נזקף בבחינת ההקלדה על הוצאות חודש זה בהתאם להחלטה לכלול הוצאה זו, הוא השנוי במחלוקת וזאת בשניים. האחד, האם מדובר בהוצאה של המלון וכדוגמא הפנה לחיוב לכאורי של מלון נפטון, מלון אחר של הרשת (להלן: חיוב מלון נפטון); והשני, מה החלק מתוך הוצאה אשר באה לידי ביטוי בחשבונית, על חודש ינואר 2011. טיעון זה נסוב גם מעת שהוסבר על ידי רימונים כי גם אם מצויה חשבונית אשר מועדה בחודש ינואר 2011, הרי ההוצאה שנזקפה לחודש זה הינה ההוצאה היחסית.
לכן ולא בכדי ניתנה החלטה אודות אופן החקירה ובחינת הנדרש.

101. אקדים ואציין כי אין בכוונתי להידרש לכל פריט ופריט ואשר נטען ביחס אליו אלא לאשר עולה, בסופו של יום מהראיות שהוצגו בפני בית המשפט.
בתמצית, וכמפורט בפרק הראיות, קויאטק בחקירתו הנגדית הבהיר כי יש להבחין בין רישום החשבונית וההוצאה באופן המחייב את הרישום לבין אשר נזקף לחובת דנים בהתייחס לחודש המדובר. כך הפנה לחיובי המועצה האזורית ואשר נזקף בפועל. כך גם התייחס לאשר התקבל לכאורה במלון נפטון ומעת שמדובר ברכישה עבור המלון דנן.
עוד הסביר אודות הצורך לצייד את העובדים במדים ובמיוחד לאור הקושי בגיוס עובדים וכאשר מכאן ועד קבלת הטענה למניפולציה הדרך רחוקה, בהסבירו כי חשב המלון הוא זה שעושה את החלוקה ומשכך אין למעשה מחלוקת אודות עצם ההוצאה, הגם שיכולה להיות מחלוקת אם צריך היה לזקוף 20% או רק 18% ומנגד 22%.
יש להעיר כי בניגוד לנטען על ידי דן, קויאטק מצא לנכון לסור לדן עם הקלסרים של החשבוניות השונות והחלו לעבור על המסמכים עד שדן אמר כי אין לו זמן וישאירו את החומר.
מנגד דן בחר לערוך חישובים משלו, אך כפי שציין הרי מעת שחלק מההוצאה שנזקפה לא היה ראוי מבחינתו, ביטל את כלל ההוצאה במסגרת חישובו, וברור כי אין לקבל דרך זו.
עוד יש לציין את טענת רימונים לפיה דן נסמך על תובנותיו הוא ומבלי שטרח לתמוך את אלו במומחה זה או אחר אלא כפי שנראה לו בלבד, וכאמור מדובר בעדות יחידה של בעל דין, על כל המשתמע מכך.

102. בהתחשב במכלול הנטען, בהתייחס לנושא ההוצאות של חודש ינואר 2011, סבורני כי יש לקבל בעיקרה את גרסת רימונים ולדחות את הנטען על ידי דנים, בעיקרם של דברים.
בנוסף לאשר צוין אודות היות עדותו של דן כעדות יחידה של בעל דין, אין מנוס מלעורר את השאלה הכיצד דוד אשר טיפל בנושא הכספים לא העיד, וכאשר קשה לקבל את הסברו של דן בנושא זה.
לאמור יש להוסיף כי בסופו של יום הקביעה אודות "הרווח" או "ההפסד" בגין אותו חודש, מוסקת מדו"ח רימונים וכאשר הוסכם מראש כי לא יבוקר ועוד.
משכך, ככל שביקשה דנים לסתרו, אם בכלל רשאית היתה לעשות כן, הנטל רובץ לפתחה.

103. לגופם של דברים, יש לדחות את טענת דנים אודות המניע של רימונים, כפי שפורט לעיל, בנושא שנת הניהול הראשונה, הואיל ובאותה עת של המצאת הדרישה ביחס לחודש המדובר , לא ניתן היה לדעת בוודאות את אשר הסתבר לאחר מכן.
יתר על כן, לא בכדי צוין בהסכם הניהול בסעיף 8.1.5 אודות הצהרת דנים כי לא יהיו לה טענות בקשר לרמת הניהול או השירותים וכך תשלומים לשכר עובדים, ובנוסף אשר נקבע בסעיף 8.1.2 כי קבלת החזקה במלון "...תיעשה ללא מסירה של מלאים כלשהם (מזון, משקאות, חומרי ניקוי וכו')...", הוראה אשר אינה מתיישבת עם חלק מהנטען בנושאים אלו על ידי דן.
כך גם אין להתעלם מהעדר השגות בזמן אמיתי וכאשר רימונים פרטה את הסכומים המדוברים כעולה דווקא מנספח 12 לתצהירו של דן אשר הופנה לדוד ולא בכדי, ובעת שדוד לא טרח להעיד.
בנוסף אין לקבל את טענותיו של דן בכל הקשור לנושא העובדים וכאילו מדובר בעובדים חדשים אשר יש צורך להכשירם, בה בעת שדן הודה כי מדובר בעובדי המלון שהועסקו בעבר על ידי דנים או רויאל ניהול.
עוד טענה בצדק רימונים שלא היה מקום לעריכת השוואות בהתייחס לתפוסה מעת שמדובר בהוצאות קבועות אשר אינן תלויות בתפוסה ובמיוחד מעת שעסקינן בחודש ספציפי ולא בבחינת הוצאות שנתיות.
כאמור, יש לקבל את טענת רימונים כי לפי הוראות ההסכם , התשלום, בין אם מדובר ברווח ובין אם מדובר בהפסד, אמור להיות מבוסס על אשר עולה מהדו"חות הכספיים והרישומים אצל רימונים, תוך שהודגש ביחס לחודש זה כי מדובר בדו"חות שאינם מבוקרים וכפי שהדברים צוטטו לעיל.

104. באופן פרטני נראה כי יש מקום לקבל את ההסברים שניתנו מטעם רימונים אודות הזקיפה בפועל של ההוצאות השונות וכמפורט גם בסיכומי רימונים וכשמדובר בהבדלים קיצוניים בין החיוב בחשבונית לבין אשר נזקף על חשבון ההוצאות של אותו חודש. כדוגמא בעניין מועצה אזורית תמר שמדובר על חיוב של כ-3,000 ₪ מתוך כ-50,000 ₪ או חיוב בעניין אגרת רישוי של כ-500 ₪ במקום 6,000 ₪ ועוד.
לא למותר להזכיר כי הגם שדין פרוטה כדין מאה, אין להתעלם מאותם טיעונים נרחבים של דן בנושא הסבונים מול ההוצאה המלאה הקשורה.

105. לבסוף בנושא זה, הגם שדברים אלו יפים גם ביחס לחלק מהנושאים האחרים, אין מנוס מלהידרש לעדותו של דן ואשר צוין בסעיף 48 לעיל, וכך גם ראו בפרק חקירתו הנגדית את אופן מתן תשובותיו והתחכמותו החוזרת ונשנית.

106. סיכומם של דברים בנושא החיוב הנטען בגין ההפסד בחודש ינואר 2011, כי אין לקבל את ההשגה של דנים אודות ההכנסה הנטענת בהתייחס לחמשת הימים הראשונים, ועל כן יש מקום לחייב את דנים בהשבת סכום זה.
בנוסף, בעניין זקיפת ההוצאות, נוכח אשר הוסכם בין הצדדים, דהיינו הפעלת המלון בחודש זה על ידי רימונים תוך שהצדדים הסכימו כי האמור בדו"חות השונים יחייב, אין מקום לאפשר לדנים "לפתוח" את כל נושא ההתחשבנות בהתייחס לחודש זה וכאילו מנותקים אנו מאותם דו"חות. יכולה הייתה דנים לדרוש כי רימונים תוכיח כל הוצאה והוצאה, לרבות אם נצרכה לאותו חודש, אולם, כאמור, דנים לא דרשה זאת והאמור בהסכם הוא המחייב.
לאמור יש להוסיף כי בהתאם להוראות ההסכם, די היה לה לרימונים שתמציא את אותם דו"חות ובהתאם לתוצאה שבהם חלה חובת התשלום וכך גם שיעורו, בין אם מדובר בהפסד ובין אם מדובר ברווח. משכך, יש לדחות את טענת דנים כאילו היה על רימונים להוכיח את תביעתה בנושא זה הואיל ומעת שהציגה את הדו"חות די היה בכך.
ודוק, רימונים לא התעלמה מהקשר בין הצדדים וכפי שעלה גם בהתייחס לנושאים אחרים, באותה תקופה סברה רימונים כי יש לעשות הכל על מנת שמערכת היחסים תהיה תקינה ובהתחשב בחוזה ארוך הטווח ועל כן אף סר קויאטק לדן עם המסמכים השונים.
יתר על כן ואף למעלה מהנדרש, סבורני כי אין מקום לקבל את הטענות השונות שהעלה דן אשר חלקן היו בלתי מבוססות לחלוטין ולחלקן האחר ניתן הסבר ראוי. ודוק, גם אם ניתן היה להעריך בדיעבד חלוקה שונה בעניין זקיפת ההוצאות, עדיין אין בכך לשנות את אשר הוסכם על ידי הצדדים בכל הקשור לאופן מקור החיוב.

107. אשר על כן, בכל הקשור לפרק זה, יש לקבל את מלוא הנדרש על ידי רימונים.
עודף תשלומים:
108. אף בנושא זה אמר הסכם הניהול את דברו ובאופן שכמפורט בסעיף 9.1 על רימונים לשלם לדנים דמי שכירות בסיסיים שהינם מלוא הרווח התפעולי עד לסך של 16 מיליון ₪. אולם, ככל שבשנת שכירות, ובענייננו בשנת השכירות הראשונה, דמי השכירות הבסיסיים לא יגיעו לסכום של 14 מיליון ₪, אזי תשלם רימונים את הסכום האחרון כדמי שכירות מינימליים.
כל החישובים בצירוף הפרשי הצמדה למדד.
אין חולק כי לפי שיטת רימונים והדו"חות מטעמה, בהתייחס לשנת השכירות הראשונה, אכן מדובר על דמי שכירות מינימליים, ועל כן הייתה חבה רימונים לשלם לדנים את הסך של 14 מיליון ₪.
אולם, בהתאם לסעיף 9.7 להסכם הניהול הוסכם בין הצדדים כי רימונים תשלם באופן חד פעמי סך של 16 מיליון ₪ בתשלומים ובאופן שפורט שם כמקדמה, ותוך חישוב ריבית סופי ומוסכם של 480,000 ₪ בתוספת מע"מ וכשהתשלום יבוצע בדרך של קיזוז מלוא סך הריבית מדמי השכירות אשר על רימונים לשלם בגין הרבע ון הראשון בשנת הניהול השניה.
כך גם נקבע בהסכם כי המקדמה הינה על חשבון דמי השכירות בגין שנת הניהול הראשונה ועל כן נקבע כי ככל שסכום המקדמה יהיה נמוך מדמי השכירות אשר דנים תהא זכאית בגין אותה שנה, אזי רימונים תשלם את ההפרש בהתאם לאמור בהסכם. אולם אם יתברר כי סך המקדמה יהיה גבוה מדמי השכירות להם תהא זכאית דנים בגין אותה שנה, אזי ישולם לרימונים ההפרש, וזאת ב-3 תשלומים שווים אשר כל אחד מהם ירד ויקוזז מהתשלום הרבעוני המתאים של שנת השכירות השניה, וראו בפסקה השלישית שבסעיף 9.7 ודוא"ל רימונים לדן מ-30.7.12 אודות הכוונה לבצע הקיזוז ולאחר שלפי בקשת דנים לא בוצע הקיזוז טרם לכן.

109. הנה כי כן, טרם שנזקק לטענות אחרות יש לבחון מצד אחד את אשר שולם לדנים כמקדמה, לרבות אשר נטען כי שולם בדרך של קיזוז. מצד שני את ההפרש בין אשר הגיע לדנים כדמי שכירות עבור השנה הראשונה לבין גובה המקדמה, כמפורט לעיל.
אין חולק כי רימונים שילמה לדנים באופן ישיר סכום של 14,810,234 ₪ (5 מיליון ₪, 3 מיליון ₪, 3,410,234 ₪ ו-3.4 מיליון ₪) ובתוספת מע"מ (ראו סעיף 28 לתצהירו של דן) .
דן מאשר בתצהירו כי אכן הוסכם על קיזוז החזר עלות רכישת טלוויזיות למלון שרכשה רימונים עבור דנים, אולם בעוד שרימונים טוענת לקיזוז סכום של 173,400 ₪ קרן, טוענת דנים כי מדובר בסכום כולל מע"מ ועל כן בחישוב שנערך היה מקום לקזז סכום זה כשהוא כולל כבר את המע"מ.
סכום נוסף שרימונים טוענת כי שולם באמצעות קיזוז הינו אותו סכום של 414,350 ₪, אותה הכנסה אשר התקבלה לטענת רימונים אצל דנים באמצעות רויאל ניהול בגין 5 הימים הראשונים של חודש ינואר 2011, סכום שנדרשנו לו בפרק הקודם. כך , סכום נוסף של 600,000 ₪, מחצית ההפרש מההפסד של חודש ינואר 2011.
דנים באמצעות דן טוענת שניים. ראשית, כי לא היה מקום לקזז את הסכום של 414,350 ₪ הואיל והסכום לא התקבל אצל דנים. אולם, מעת שקבענו בפרק הקודם כי אכן הסכום התקבל, אזי אכן זכאית רימונים לסכום זה.
שנית, בהתייחס לקיזוז של 600,000 ₪ אשר גם ביחס אליו נטען על ידי דנים כי לא היה מקום לקזזו, הרי מעת שקבענו כי אכן ההפסד היה כנטען על ידי רימונים, הרי קמה חבות של דנים לאותו תשלום שנקבע בפרק הקודם, וכשהתשלום לא כלל את הסכום של 600,000 ₪ שקוזז.
משכך, מבלי להידרש לשאלה אם ניתן היה לקזז אם לאו, הרי שבפועל וגם כעולה מתכתובת בין הצדדים, הרי שרימונים שילמה את סכום המקדמה.
ודוק, ככל שלא היינו נדרשים לסכומי הקיזוז בפרק תשלום המקדמה וההפרש מול דמי השכירות המינימליים, אזי נוכח הקביעות דלעיל היה מקום לחייב את דנים לשלם סכומים אלו בין כך ובין כך.

110. מעבר לאמור, קיימת למעשה כעין "הודאת בעל דין" אודות התשלומים ששולמו, לרבות על דרך קיזוז, וזאת כעולה מהחשבוניות שהוצאו על מלוא סכום המקדמה וכאשר אם אכן לא הכירה דנים בקיזוז זה או אחר, לא הייתה מוציאה את החשבוניות על הסכום המלא אלא אך ורק על הסכומים שהועברו בפועל.
כמובן שמצופה היה כי ההסברים אודות החשבוניות שהוצאו יינתנו על ידי מי שהוציא את החשבוניות וכך גם מי שאליו הופנו התכתובות השונות בעניין התשלומים והחובות, קרי דוד. אולם, כפי שנהגה דנים גם בהתייחס לסוגיות הנוספות, נמנעה היא מלהעיד את דוד ושוב תוך הטיעון כאילו דוד עשה "מעשה קוף בעלמא", דהיינו שפעל לפי הוראות דן וללא כל שיקול דעת. אולם, לא די בטיעון שכזה מטעם דן אלא היה על דנים להעיד את דוד, הן על מנת שיוכל לאשר ולהתייחס לאותו טיעון והן על מנת שיוכל להצביע אודות השיח בינו לבין הפועלים מטעם רימונים בכל הקשור לאותן הודעות שנשלחו אליו וכך גם מדוע הוציא את החשבוניות על מלוא הסכום.
במקומו ניסה דן להסביר כי החשבוניות הוצאו על מלוא הסכום לאור ההנחה שאכן רימונים תעמוד במלוא התחייבויותיה בנושא תשלום המקדמה.
כאמור, לא רק שמדובר גם כאן בעדות יחידה של בעל דין אשר ניתן היה לתומכה בעדות נוספת ואף מרכזית כאמור, אשר לא ניתנה, אלא שקשה לקבל את ההסבר עצמו וזאת לרבות נוכח התנהלותו של דן מול רימונים והקושי לקבל הנחות שהניח לזכות רימונים לאור מערכת היחסים בין הצדדים.
יתר על כן, היה ברור גם לפי ההסכם כי התשלומים, לפחות חלקם, מותנים בקבלת אישור של הבנק לעסקה ועל כן לא היה מקום להוציא חשבוניות על מלוא הסכום הכל מתוך אותן הנחות.
לבסוף בנושא זה, לא בכדי לא היה מענה ראוי לדן מדוע לאחר שלשיטתו לא התקבלו הסכומים לא הוצאו חשבונות זיכוי.
אין זאת אלא שאכן הקיזוזים היו על דעת דנים לכל דבר ועניין.
111. בכל הקשור לשאלה האם אכן הרווח התפעולי בגין השנה הראשונה לא הגיע לאותו סכום של 14 מיליון ₪ דמי השכירות המינימליים, טענותיו של דן לא נתמכו בעדות מומחה כנדרש ונטענו על סמך הנחות אלו או אחרות אשר לא זכו לתימוכין.
רימונים המציאה דו"חות וכרטסת ביחס לנתונים הכספיים, ולנוכח טענות דנים אף הוגש אישורו של רו"ח המבקר בהתייחס לאותה שנת ניהול ראשונה. כאמור, באשר הגיש צוין כי דו"ח רווח והפסד של המלון לאותה תקופה בוקר על ידי רואה החשבון בהתאם לתקני הביקורת המקובלים וכשמדובר על חוות דעת בלתי מסויגת.
כך גם בחקירתו (ראו סעיף 36 לעיל) הסביר את אופן עריכת הביקורת תוך שהדגיש כי התובעת הינה חברה ציבורית והפעילות במסגרת המלון אינה כפעילות של חברה נפרדת.
מכל מקום, נוכח האמור לא ראיתי מקום לבחון אחת לאחת את טענותיו של דן ובמיוחד כשניתנה הזדמנות לדן להפנות את הדו"חות לבדיקה של רואה חשבון מטעמו, אולם חרף ט ענתו כי אכן פנה לרואה חשבון לא הובא מי מטעם דנים לעדות, על מנת לסתור את אשר נטען על ידי רימונים והפועלים מטעמה, ובמיוחד מעת שמדובר בנושאים חשבונאיים כספיים.

112. יוער כי אחת הטענות של דנים, וכפי שהדבר בא לידי ביטוי בעדותו של דן, כי את ההתחשבנויות יש לערוך בסוף התקופה, במסגרת התחשבנות כספית כוללת, וכי על כן רימונים לא היה רשאית לקזז סכום זה או אחר.
במסגרת ההכרעה בתיק זה בכלל ובפרק זה בפרט, לא נזקקתי להידרש לשאלה זו הואיל והשאלה בסופו של יום קביעת אותה יתרה המגיעה או לא מגיעה לרימונים בגין ההפרש הנטען, ועל כן מעת שאין חולק כי בוצע קיזוז בפועל הרי ברור שרימונים לא תדרוש תשלום כפול. כך גם מצויים אנו לאחר המועד של עריכת התחשבנות זו או אחרת.
ודוק, אין באמור למעט מאשר פורט לעיל אודות הוראות ההסכם בנושא קיזוז (סעיף 9.7 להסכם) וכך גם אשר עלה מהעדויות ולא נסתר, כי כל נושא הקיזוזים, לרבות דחיית קיזוז וכד', נעשה על דעת ותיאום בין הצדדים, כאשר ניתן למצוא תימוכין בכתובים להסכמות שכאלו. לכל האמור יש להוסיף את הימנעות דנים מלהעיד את דוד.

113. הנה כי כן, גם בהתייחס לפרק זה יש לקבל את דרישת רימונים, הגם שאכן יש לקזז את הסכום של 800,000 ₪ שקוזז על ידי רימונים בתאריך 1.5.14, דהיינו לאחר הגשת התביעה.

דמי ניהול, תיקון מערכות ו פרמיות הביטוח:
114. בנושא תשלום דמי הניהול בסך של 2,000 ₪ לחודש בגין שירות ניקוי חדרים וחשמל, הטענה המרכזית ולמעשה נראה כטענה יחידה של דנים, אודות הסכם על פטור מתשלום דמי הניהול, זאת לאור החלפת החנויות בין הצדדים (ראו סעיף 51 לתצהירו של דן).
דהיינו, לשיטת דנים נערך הסכם בעל פה בין הצדדים אשר לא בא זכרו בכתובים, וזאת חרף ההוראה בהסכם הניהול כי כל שינוי וכל הסכמה ייערכו בכתב. כך גם היה על דנים להוכיח שאכן נכרת הסכם שכזה וזאת נוכח הכחשת האמור על ידי רימונים.
מול טענת דנים מוסיפה וטוענת רימונים כי לא שיפרה את מצבה בהחלפת החנויות ולא הייתה כל סיבה שרימונים תוותר על אשר הייתה זכאית.
בנושא זה העיד קויאטק כי אינו זוכר אם יצא מכתב דרישה אך מנגד גם לא ראה ויתור על כך. אלקס העיד שכאמור ההחלפה הייתה לפי בקשת דן ולרימונים לא היה אינטרס או רווח מהחלפת החנויות. כך יש גם להפנות לעדותו של אלקס אשר השיב בהתייחס לטענה כי רימונים ביקשה להכניס שוכר לחנות, שהשוכר יכול היה להיכנס גם לחנות החלופית וכשמדובר באותו גודל ובאותה חשיפה.
עם זאת, לאחר שנחקר בנושא זה ולאחר שציין כי אינו זוכר את הדברים השיב כי יכול להיות שאכן הוא זה שביקש אך יכול להיות שדן הוא זה שביקש אולם אינו רואה לכך משמעות.
כאמור, די היה בעובדה כי ההסכמה לא עלתה על הכתב על מנת לדחות את טענות דנים בנושא זה. אולם, גם אם נתעלם מכך נראה כי דן לא הצליח להרים את הנטל המוטל על דנים, שאכן היה הסכם שכזה.
בנוסף לאשר העידו העדים מטעם רימונים ובמיוחד אלקס, מהכתובים עולה כי בכל חודש קיבלה ומקבלת דנים חשבונית בגין החיוב של אותם 2,000 ₪ בתוספת מע"מ וכשדן בתשובה לשאלה אם קיזז את המע"מ לא הכחיש זאת , אלא ציין כי אינו זוכר. יתר על כן, לשאלה אם פנה למי מהמוסמכים במלון כי תופסק הוצאת החשבונית לא היה לכך מענה.
אכן, בסוף חקירתו בנושא זה אלקס ציין כי יתכן כך ויתכן אחרת, אולם לא ראיתי בכך כחזרה מאשר העיד מחד גיסא, ומאידך גיסא קשה גם לקבל את טיעון דן בנושא זה.
בנוסף יש להפנות לעדותו של גז בנושא זה, כולל החיובים השונים וחשבוניות המס שהונפקו.
לא התעלמתי מטענתו "הלוגית" של דן, לפיה אם הסכם החלפת החנויות נערך בעל פה, אזי גם תנאיו, הפטור הנטען, יכול וסוכמו בעל פה.
בהתייחס לכך, אין הדברים דומים. ההחלפה נחזית בפועל ואף לא היה חולק עליה. לכאורה, לא היה מקום למתן "תמורה" מצד זה לאחר. משכך, מעת שדנים חפצה היתה לשנות מהתנאים הכספיים, היה עליה לערוך ולו תרשומת, איזכור וכד' – אך אין בפנינו מאומה, למעט אמירתו של דק.
ודוק, אמירה זאת אינה מתיישבת עם המשך הנפקת החשבוניות מדי חודש ומשדנים לא פנתה לבטל הנפקה זאת.
משכך, יש מקום לקבל את הנדרש על ידי רימונים בנושא זה.

115. דרישה נוספת של רימונים מקורה בהוצאות נטענות שהיו לה בגין השקעות ותיקונים של ליקויים במערכות מרכזיות וכאשר תמכה טענותיה במסמכים.
הטענה המרכזית של דנים נסמכה על הוראות הסכם הניהול (סעיף 5.2) אשר לפיו קיבלה רימונים את המלון כמות שהוא, וכך גם נציגי רימונים היו במקום עוד טרם המועד הקובע וכאשר במועד זה לא באה כל דרישה לגבי בעיה כלשהי.
עוד הפנה דן בתצהירו לכך שהחשבוניות שצורפו מועדן מחודש מרץ 2011 ועד נובמבר 2012.
המענה של רימונים, כי ההצהרה אודות קבלת המלון כמות שהוא הייתה כפופה לכך שאכן הצהרות דנים אודות מצבו של המלון ומערכותיו נכונות (ראו סעיפים 3.5 ו-3.6 להסכם הניהול) ולא כפי שהתגלו הדברים בהמשך. כך גם נטען כי מדובר, כאמור, בתיקונים של מערכות יסודיות הדרושות לתפעול המלון ובמיוחד בכל הקשור לקבלת רישיון עסק וכי כל מערכות אלו היו אמורות להימסר כשהן תקינות ומבלי שדנים תאלץ להוציא את אותן הוצאות בגין מחדלים של דנים עובר לקבלת החזקה במלון.
גם בנושא זה אין צורך לחזור ולפרט אודות הפריטים השונים ובמיוחד לאור פניותיה ודרישותיה של רימונים מדנים ביחס לנושאים השונים וכשצוין כי רימונים ממתינה לקבלת אישור זה או אחר, ולאחר שרימונים הודיעה לדנים כי בהתאם למוסכם בין הצדדים היא תבצע את העבודות ותחייב את דנים בגין עבודות אלו (ראו סעיף 70 לתצהירו, ת/4, של קויאטק). כך גם פניות נוספות שצורפו.
יוער כי רימונים מצאה לנכון ובצדק לפרט בלמעלה משלושה עמודים אודות פרק זה, כולל צירוף נספחים. מנגד, כל שצוין בתצהירו של דן מתמצא בשלושה סעיפים, אשר למעשה אין בהם מאומה למעט מועד החשבוניות, אשר אמור בהסכם והימצאות נציגי רימונים במקום מחודש ינואר 2011.
דומה כי בנסיבות אלו לא בכדי המענה דל, וגם מעיון בפריטים השונים עולה שרובם ככולם קשורים לדרישות של גורמים חיצוניים כמשטרה, משרד הבריאות, בודק מעליות וכן הכשרת מערכות ומתקנים וכשלא נסתרה הטענה גם אודות הסכמה נטענת וכדומה.
בנוסף יש להפנות לתצהירו ועדותו של כץ בנושא זה כמפורט בסעיפים 6 ו-7 לעיל.
למעשה אין חולק הן אודות ההוצאה והן אודות הצורך בהוצאה זאת ובהתחשב בנושאים המדוברים, הפניה לאשר הפנתה דנים, יש בה אף משום חוסר תום-לב, במקום שתתכבד ותשלם הנדרש.

116. גם בנושא פרמיות הביטוח אין חולק כי היה על דנים לשלם את הפרמיה בגין אותו חלק שהוטל עליה, וכך אין חולק כי בפועל רימונים היא זו שדאגה להנפיק את הפוליסות ואף שילמה את מלוא הפרמיות, כאשר היה על דנים לשלם את חלקה. ודוק, ניחא אם דנים הייתה משלמת סכום זה או אחר אשר לשיטתה היה עליה לשלמו, אולם חרף זאת שהסכומים הצטברו לסכומים גבוהים, בחרה דנים לא לשלם מאומה , וכפי שנטען על ידי העדים מטעם רימונים, היא ממשיכה באותו מחדל גם לאחר הגשת התביעה.
אין לקבל את "התירוצים" של דנים כפי שבאו לידי ביטוי בתצהירו של דן. לטענת דנים הומצאו כל המסמכים הנדרשים ואין צורך להכריע אם מסמכים אלו הומצאו בזמנו או לאחר הדרישה, הואיל ובכל מקרה אין כל מקום שרימונים תישא בעלויות שהיה על דנים לשאת בהן. כך גם צוין מטעם רימונים כי הדרישה מתייחסת לאותן פוליסות שהומצאו ולא לתקופות אחרות.
אכן, מדובר על פוליסה כללית ולכן יש לזקוף את אותו חלק המוטל על דנים ועל כן ככל שדנים סברה כי החלוקה אינה ראויה, יכולה הייתה להעיד עדים מטעמה, לרבות זימון סוכן הביטוח או כל מי שיכול היה לתמוך בטענותיה , אולם אף ביחס לכך לא עשתה זאת.
כך אין לקבל את הטענה כי היה על רימונים לדאוג שהביטוח יכלול פריט זה או אחר, אשר לטענת דנים הוא לא נכלל, הואיל וככל שאין חיוב בגין אותו פריט מה לה לדנים כי תלין, כל עוד ולא ארע מקרה ביטוח אשר בגין העדר אותו פריט גרם לה נזק בצורה זו או אחרת.
יתר על כן, כל הטענה אודות הכספים ששולמו לרימונים בגין שיפוי או פיצוי בנושא השריפה אין לה מקום. דן עצמו העיד כי הוא זה שחילץ אנשים מהשריפה, כך גם ידע אודותיה ולא שמענו כי ביקש לתקן בעצמו את הנדרש או שביקש לקבל מחברת הביטוח את הפיצוי בגין נזקי השריפה או להעבירו לבנק . כך גם היה ברור שרימונים היא זו שהוציאה את הנדרש לתיקון הנצרך, בין באופן זה ובין באופן אחר, ועל כן היא זו שזכאית לקבל את אשר הוציאה, וחזקה על חברת הביטוח שלא תתנדב לשלם סכומים שלא אושרו על ידי הפועלים מטעמה , במיוחד בהתחשב בסכומים בהם מדובר.
גם בנושא זה יש להפנות לאשר פורט בתצהירו של גז בדבר אופן החישובים והדרישות.
גם בהתייחס לנושא זה, מעת שעסקינן בדרישה כספית ולא בשאלת הפרת תנאי זה או אחר, עלינו להידרש לשאלת החיוב הכספי בלבד, וכך גם היה מצופה שדנים תפעל ולא באופן שלא שילמה סכום מינימלי זה או אחר. לא למותר להוסיף כי לא הייתה בפי דנים טענה ממשית, אם בכלל, אודות סכומי החיוב שנדרשו.
הנה כי כן, גם בהתייחס לנושא זה דין טענותיה של דנים להידחות.

חובות אירוח משפחת דן:
117. אין חולק כי בהתאם לסעיף 2.3.1 להסכם סוויטות הבעלים (2 סוויטות להן צמודים 4 חדרים) לא נכללו בחלקי הבניין שהושכר. כך גם אשר כונה בסעיף 2.3.4 הסוויטה המלאכותית. כן נקבע בסעיף 2.3.6 : " ...מוסכם כי לגבי יתר השירותים המסופקים במלון, ישלם כל שוכר ו/או מחזיק ו/או משתמש בשטח כלשהו מהשטח המוחרג, באחריות המשכירה, את התשלומים הרגילים המשולמים במלון לשירותים אלה (שירות חדרים, ארוחות, וכו'). חרף האמור מוסכם כי בכל הקשור לגבי סוויטות הבעלים בלבד, לא ישולמו דמי ניהול, אך יבוצע חיוב בגין כל שירות אחר, ובעלות cost למשפחת דן בלבד. חיובים כאמור יובאו למנכ"ל רימונים – לטיפולו בתיאום עם המזכירה... ".
מכאן שיש להתייחס באופן נפרד לשירותים שניתנו במסגרת סוויטות הבעלים ולמשפחת דן בלבד לבין שימוש ושירותים בחדרים אחרים שלא נכללים בסוויטות הבעלים.
משכך, טענה רימונים כי נצבר חוב של למעלה מ-900,000 ₪ בגין הזמנות לשירותים בהיקפים עצומים, וכאשר בני משפחת דן סירבו לחתום על בונים, וכ אשר רימונים הוציאה חשבונית ואף שילמה את המע"מ. כך צורפו מסמכים רבים על ידי רימונים, הכוללים את פירוט החיובים השונים וריכוזם.
עוד יש להוסיף כי קויאטק בתצהירו הפנה לתובענה השניה במסגרת התובענות בתיקים האחרים ולטענות דנים אודות זכאותה לקבל שירותים לל א תשלום, וכך גם להתייחסותה של רימונים לטיעון זה.

118. דן בתצהירו הפנה לאותו כתב התחייבות, וכך גם לתובענה השניה האמורה וכשדן ציין בתצהירו כי הוא אינו מתייחס לכתב ההתחייבות לאור אשר הוגש בתיק האחר וככל שיש צורך הוא יגיש תצהיר משלים. מכל מקום, לשיטת דן בתצהירו בהתאם להסכם הניהול וכתב ההתחייבות דנים זכאית מעבר לסוויטות הבעלים ל-14 חדרים נוספים על בסיס אירוח מלא וכך גם ל-75 לינות ועוד הסכמות, לטענתו.
בהתייחס לעצם החיובים, לטענתו אשר צוין כאקסטרות אינו כן וכי מנכ"ל רימונים לא ישב עמו בכל הקשור לחיובים השונים ואף טען לזכאות להחזר.
בנוסף חלק על החיוב האישי.

119. גז בתצהירו הרחיב אודות האירוח בתקופת החגים ואירועים נוספים בחדרים רבים, תוך אירוח של עשרות אורחים ברמה הגבוהה , כולל שימוש במתקני המלון, ואודות סירוב בני משפחת דן לחתום על בונים. כך גם, בסיכום טענותיה של רימונים צוין כי גם אם בית משפט יקבל את טענות דנים בנושא זה , עדיין יש חיוב של כ-300,000 ₪ בגין צריכת אקסטרות ושימוש בחדרים שגם לשיטתה אינם מגיעים לה , וכי חלק מהנ טען הינו בגדר הרחבת חזית או טענות לקיזוז שלא נטענו.

120. לא מצאתי לנכון להרחיב מעבר לאמור, הואיל וכטענת הצדדים שניהם שאלת כתב ההתחייבות וההסכמות שבין הצדדים בכל הקשור לנושא האירוח נדונו בהרחבה במסגרת התובענה השניה. כפי שעולה מההכרעה בתובענה האמורה בית המשפט לא קיבל את עמדת דנים וקבע כי לא נכרת הסכם חדש בין הצדדים בכל הקשור לנושא של אירוח בני משפחת דן או אירוח מי מטעמם.
משכך, ההשגה המרכזית של דנים על הדרישה הכספית ואשר התבססה בעיקרה על אותו כתב התחייבות שנקבע כי אין בו לשנות את הוראות הסכם הניהול, דינה להידחות.
אכן יכול והצדדים ניסו להגיע להסכמות אלו או אחרות, אולם הדבר לא צלח ועל כן חלות הוראות ההסכם. אמנם דן טען ביחס לחיוב זה או אחר כי גם לשיטת רימונים לא היה אמור להיכלל מאחר והוא חלק מהשירות שהיה אמור להינתן בכל מקרה, דהיינו לא מדובר למשל על אקסטרות.

121. הנה כי כן, לרבות נוכח אשר נקבע בהתייחס לתובענה השניה בפס"ד התובענות, עקרונית, רשאית היתה רימונים לחייב את דן ודוד והאורחים מטעמם, בהתאם להוראות ההסכם.

122. חרף האמור, לרבות התנהלותה של רימונים ביחס לחיובים בתקופה בה סברה כי ניתן יהיה ליישב את ההדורים, וכך גם כי בפועל מנכ"ל רימונים לא נכנס לעובי הקורה בבחינת החיובים, גם אם היה על דנים לדרוש זאת, יש מקום לבוא בדרך של אומדנא לקראת דנים.
לנימוקים האמורים יש להוסיף את התרשמות בית המשפט אודות התנהלות חלק מהפועלים מטעם רימונים כלפי הנתבעים, בכל הקשור לאירוח, גם אם נביא בחשבון הנטען אודות התנהלותו של דן והקשיים שנגרמו מכך.
משכך, ובהתחשב במכלול הנסיבות והנטען, סבורני כי יש מקום להפחית חלק מהחיוב הנדרש על ידי רימונים, ולהעמיד את החיוב על 80% מאשר נדרש.

123. לעניין החיוב האישי – בסוגיה זו אכן כפי שצוטט לעיל צוין בהסכם הניהול אודות חיוב המשתמש בפועל ובאחריות דנים, אולם אין באמור לחייב אישית מי שאינו צד להסכם וכשהצדדים להסכם הינן החברות. יתר על כן, דומה כי הסעיף נוסח באופן שיהיה ברור כי באותם מקרים דינו של כל אורח מטעם הנתבעים כדין אורח במלון, החב בתשלום הנדרש (הגם שלא סיפק את נתוני כרטיס האשראי) אך באחריות דנים אך לא באחריות אישית של הנתבעים 2 ו-3.
יתר על כן, אין זה ברור מי מהנתבעים 2 ו-3 הוא זה שעשה את השימוש או קיבל את ההנאה בחיוב זה או אחר. לא למותר לציין כי גם לא נערך ניסיון להידרש לשאלה זו.
מכל מקום, לא ראיתי עילה ראויה לחיוב האישי של הנתבעים האמורים.

סוויטה 670:
124. הדרישה האחרונה עניינה שימוש דן בסוויטה בקומה נמוכה ולפי בקשתו כאדם דתי להתגורר בסוויטה זו, באופן שלא יאלץ לעלות במדרגות לקומה 18 בשבתות ובחגים ובעת שאינו משתמש במעלית שבת , וכאשר נטען כי דן בחר את הסוויטה.
ודוק, לא באה דרישה לתשלום בגין שימוש בפועל, אלא בגין הטענה כי סוויטה זו הוחרגה ממצבת החדרים בפועל הואיל והיה בה ציוד , ותוך הפניה ל נספח 34 לתצהיר קויאטק בו התבקש דוד לעדכן את רימונים אודות ציוד המצוי בחדרים, ביניהם סוויטה זו, זאת עוד ביום 19.6.11.
מנגד נטען על ידי דן כי אכן עשה שימוש בסוויטה זאת תקופת מה, אולם חפציו לא אוחסנו שם ובנוסף הודיע לאלקס כי אינו מתכוון לעשות שימוש נוסף. לבסוף, התייחס לטענה אודות החיוב האישי וכך גם הסכום הנדרש.

125. בנושא זה סבורני כי אין לקבל את דרישתה של רימונים.
כאמור, ניתן להבין שלא הייתה כוונה לחייב את השימוש בפועל על ידי דן. משכך, היה על רימונים להוכיח שאכן אוחסנו חפצים של דן בסוויטה זו וכך גם שבאה דרישה לפינוי אותם חפצים.
ואכן, באותו נספח מיום 19.6.11 צוין אודות טענות עובדים של המלון, אך הכותב אינו מאשר שאכן הדברים כך. יתר על כן, מדובר בתקופה כאמור לאחר המועד הקובע , ולא הוצגו דרישות נוספות בנושא זה , הגם שמצופה היה שתבוא דרישה חד משמעית הן בעל פה והן בכתב , לפינוי חפצים ככל שקיימים, לרבות ביטול ההיתר.
לכך יש להוסיף כי עצם הצגת תיעוד לפיו לא נעשה שימוש בסוויטה משך כל התקופה, לא די בו , הואיל והיה על רימונים להציג מועדים של תפוסה מלאה , לרבות הפניה למלונות אחרים כפי שנטען מטעם רימונים , אולם דבר זה לא נעשה.
לבסוף, הגם שאין הדבר חד משמעי, לא ניתן להתעלם כליל מאשר העיד דן כי פנה והודיע כי אין בכוונתו לעשות שימוש, כאשר בנוסף העיד שלעתים רחוקות עשה שימוש בסוויטה עד שחדל.
דומה כי ניתן היה, אם אכן "כצעקתה", להציג תיעוד או ראיות על מנת לסתור את האמור. יתר על כן, היה מקום להציג דרישה כספית מפורטת, דבר שלא הוצג.

126. לאור האמור, אני דוחה את הדרישה האמורה בגין הסוויטה.

סיכומם של דברים:
127. תביעה זו הינה המשך לאותן שלוש התובענות שנדונו בין הצדדים, כפי שפורט בתחילת הדברים.
בשונה מאותן תובענות, תביעה זו הינה תביעה כספית על כל המשתמע מכך. משכך, נדרשתי להכריע באותן שאלות שנדרשו לצורכי התביעה הכספית ולא מעבר לכך, וכך גם לא מצאתי מקום לחזור על אותן מחלוקות וקביעות שנדונו בהרחבה בפסה"ד בתובענות.
במיוחד יפים דברים אלו בהתייחס לתובענה השניה שנדונה בהרחבה תוך התייחסות, בפועל, לחלק ניכר מאשר נטען גם בתביעה דנן, בנושא האירוח.
משכך, וכאמור, יש לראות את פסה"ד בתובענות, כחלק בלתי נפרד מפסק דין זה.
יוער כי פסה"ד בתובענות נכתב עוד טרם כתיבת פסק דין זה אולם מצאתי כי ראוי לפרסם את שני פסקי הדין באותו מועד.

128. האמור לעיל יפה גם ביחס להתרשמות בית המשפט מהפועלים מטעם הצדדים, וכך מחדלי דנים בכל הקשור לראיות מטעמה ובעת שהנתבעים הסתפקו בעדותו של דן בלבד, וכאשר עמדו לרשותה ראיות נוספות ובעיקר עדותו המתבקשת של דוד.
ודוק, לו ניתן היה לנמק כי חרף האמור יש לקבל עדותו של דן, ניחא. אולם, לא רק שלא נמצאו נימוקים לכך, אלא היפוכם של דברים ודומה כי אין צורך להוסיף, ואף כאן יש להפנות לפרוטוקול הדיון לרבות שאלות בית המשפט ותשובות עד זה.
דברים אלו יפים גם לגבי התרשמות בית משפט מהפועלים מטעם מי מהצדדים, על כל המשתמע מכך.

129. כאמור, בסופו של יום עיקרה של התביעה להתקבל, למעט הדרישה בעניין סוויטה 670 וכך הקטנת החיוב בנושא האירוח ובקיזוז הסכום של 800,000 ₪ שקוזז לאחר הגשת התביעה.
כך גם דחיית התביעות האישיות.

130. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת 1 (דנים) לשלם לתובעת סך של 4,482,172 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה (2.1.14).
התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 נדחית.

131. בנוסף, אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת את הוצאות המשפט (לרבות אגרות ותמלולים) ושכ"ט עו"ד בסך 150,000 ₪.
למרות שהתביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 נדחתה, נוכח התנהלות הנתבע 2 וכך גם העדר התייצבות של הנתבע 3 לא מצאתי לנכון לחייב את התובעת בהוצאותיהם באופן נפרד ומעת שהיצוג היה משותף.

132. המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ" ה אייר כ"ה אייר תשע"ט, 30 מאי 2019.