הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 31264-12-13

בקשה מס' 52
לפני כבוד השופט דורון חסדאי

התובעת/המשיבה
אדרי - אל ישראל אנרגיה ירוקה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד הראל הכהן

נגד

הנתבעים/המבקשים

  1. רנסו בע"מ
  2. מקסים ראקוב
  3. נטלי ברלב
  4. בוריס שור
  5. עו"ד אלברט כרמי

ע"י ב"כ עו"ד גבריאלה ביורק

החלטה

1. ביום 1.4.19 הורה בית המשפט על מחיקת התובענה, וזאת לאור התנהלותה המזלזלת של התובעת, אי־קיום מתמשך של החלטות בית המשפט וחוסר מעש, הכול כמפורט באותה החלטה.

2. ביום 29.4.19 הגישו הנתבעים בקשה לפסיקת הוצאות ושכר טרחת עורך דין. בית המשפט נתבקש לפסוק להם שכר טרחת עורך דין בסך 150,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק ובנוסף סך של 5,400 ₪ בתוספת מע"מ (כערכו בשנת 2014) כהחזר הוצאות שכר גישור.

3. הנתבעים בבקשתם טענו בין היתר ובתמצית כי ההליכים בתיק נוהלו משך יותר מחמש שנים, מאז שנת 2013; התביעה בראשיתה הוגשה על סך 5 מיליון ₪ כנגד 11 נתבעים; כי במהלך השנים חלו שינויים בצדדים, נמחקו ארבעה במחצית שנת 2014 (בהתאם לפשרה שגובשה בבית הדין לעבודה); ובסוף שנת 2015 אף נמחקו שני נתבעים נוספים. בתיק התקיימו שמונה ישיבות, בנוסף ישיבה אחת בערכאת הערעור ושלוש ישיבות גישור. הוגשו מעל 50 בקשות וחומר כתוב שהוגש מסתכם באלפי עמודים.

4. לטענת הנתבעים, הם נשאו בעיקר בנטל ניהול התיק, כאשר מעורבים של יתר הנתבעים שנמחקו ברבות הימים הייתה שולית, ובאי כוחם של הנתבעים 1–5 הם שייצגו גם את הנתבעים 7–9, שנמחקו מהתביעה. במסגרת סעיפים 7–10 לבקשה סקרו הנתבעים את התנהלות התובעת בהליך, הפנו לכך כי כבר בחודש נובמבר 2015 הבהיר בית המשפט לתובעת כי קיימים ספקות בעצם קיום עילות התביעה כנגד הנתבעים ועל כן ניתנה רשות נוספת לתקן את כתב התביעה, רשות אשר התובעת לא ניצלה אותה והגישה את אותו כתב תביעה תוך שינוי כותרתו ל"מתוקן" ומבלי להתייחס לשינוי התובעות ומשמעותן לגבי עילות התביעה.

5. בנסיבות העניין, הנתבעים בדעה כי הסך של 150,000 ₪ המהווה 3% מסך התביעה מבטא סכום ראוי לשכר טרחה בתיק זה, בהתחשב במשך זמן ההליכים, ריבוי וחילופי תובעים ונתבעים, היקף החומר והתנהגות התובעת.

6. התובעת בתגובתה מיום 16.7.19, לאחר מתן מספר ארכות, טענה כי דין הבקשה להידחות מפני מספר טעמים:

א. מדובר בפסק דין (מיום 1.4.19) במסגרתו בית המשפט החליט שלא ליתן ביטוי כלל ועיקר לסוגיית ההוצאות ושכר טרחה, וזאת באופן מכוון שאם לא כן היה מוצא לנכון לעשות כן ולחייב את התובעת בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין. לשיטת התובעת, היה על הנתבעים לתקוף סוגיה זו בדרך של ערעור בלבד או הגשת תביעה כספית–נזיקית.

ב. הבקשה אינה נתמכת בתצהיר מטעם הנתבעים לאימות הפן העובדתי המופיע בה ולא ניתנו במסגרתה טעמים מיוחדים מדוע יש לקבל את הבקשה לאחר שניתן פסק דין בתיק.

ג. בקשת הנתבעים נוקבת בסכום מופרז וחסר יסוד של שכר טרחת עורך דין וזאת מבלי שניתנו לקיומו או לדרישתו כל תימוכין או פירוט כיצד חושב.

ד. עוד נטען כי מדובר בתביעה בסכום בלתי מבוטל, במסגרתה הופקדו בקופת בית המשפט סכומי כסף בלתי מבוטלים על פי החלטות בית המשפט, כך שעצם פסיקת בית המשפט בדבר אי־השבת הסכומים לתובעת לאחר מחיקת ההליך היא בגדר הענשה כבדה אשר אינה מצדיקה כלל הטלת הוצאות כספיות נוספות עליה.

ה. לדברי התובעת, הנתבעים טוענים בבקשתם טענות כלליות שאינן נתמכות בעובדות מתוך התיק ומנסים להציג תמונה מעוותת לפיה כביכול ידם בתיק על העליונה וכי כל טענותיהם נתקבלו במסגרת בקשות הביניים השונות (ר' בהרחבה סעיפים 2–10).

7. עוד יצוין כי התובעת ניצלה את תגובתה להודיע כי בכוונתה להגיש בסמוך להגשת תגובתה זו בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, ויכול ואפילו קיים סיכוי קטן כי בקשה זו תתקבל אז דין בקשת הנתבעים מושא ההחלטה להתייתר (ר' סעיפים 7 ו־9).

8. הנתבעים בתשובתם מיום 17.7.19 טוענים כי בניגוד לאמור בתגובת התובעת, בית המשפט לא נמנע בפסק דינו במכוון מלפסוק הוצאות לזכותם אלא קבע במפורש שבסוגיה הכספית (הבקשה לחילוט עירבון) תינתן החלטה שיפוטית מתאימה נפרדת, ולשיטתם טענת התובעת לפיה לא ניתן לפסוק להם הוצאות משפט אלא בדרך של ערעור מנוגדת לדין ולהיגיון.

9. הנתבעים מאשרים כי אכן בקשתם אינה נתמכת בתצהיר, שכן לא נטענו בה כל עובדות, רק מאלה בדבר התארכות ההליכים והמספר הרב של הבקשות וההחלטות, כאשר הכול מצוי בתיק בית המשפט.

10. עוד טוענים הנתבעים כי תגובת התובעת לבקשה היא סתמית, נטולת כל התייחסות עניינית לטענותיהם, התגובה מבוססת על השערות לא רלוונטיות מה היה קורה אילו נשמעו ראיות בתיק.

11. עוד טוענים הנתבעים כי בניגוד לטענת התובעת, בפסיקת הוצאות ושכר טרחה על ידי בית המשפט לא מדובר בחיוב התובעת בהוצאות בנוסף לכספים שהופקדו על ידה, אלא בקביעת סכום ההוצאות ושכר טרחת עורך דין אשר בהתאם לשיעורו שייקבע ישולם בין היתר מתוך הכספים שהופקדו על ידי התובעת בדיוק למטרה זו.

12. עוד נתבקש בית המשפט על ידי הנתבעים שלא לדחות את מתן החלטתו בשל "הכוונות העתידיות של התובעת" להגיש בקשה לביטול פסק דין, בין היתר מן הטעמים הבאים:

א. בהתאם לדיווח של התובעת לבורסה מיום 26.5.19, מתנהל מו"מ למכירת השליטה בה, ועל פני הדברים מצבה הכלכלי קשה (ר' דיווח התובעת לבורסה – נספח א; תדפיס עדכני מאתר הבורסה בדבר נתוני מסחר במניית התובעת – נספח ב).

ב. קיים ספק אם התובעת תוכל בכלל להעלות נימוקים תקפים אשר יצדיקו את ביטול פסק הדין, שכן אם היו כאלה לא הייתה מניעה להעלאתם בשלושת החודשים האחרונים.
(ר' בהרחבה סעיף 6 לתשובה).

13. טרם מתן ההחלטה אף הובאה לעיוני החלטת בית המשפט (כב' השופטת ר' ערקובי) מיום 29.7.19 במסגרתה נענתה לבקשת הנתבעים והורתה על חילוט העירבון שהופקד על ידי התובעת במסגרת הליך העיקול הזמני.

המסגרת המשפטית

14. ההוראה העקרונית בנדון קבועה בתקנה 511(א) לתקסד"א, שעל פיה "בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לענין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן – הוצאות) לטובת בעל דין אחר, אם לאו".

15. הלכה היא כי פסיקת הוצאות משפט מסורה לשיקול דעתה הרחב מאוד של הערכאה הדיונית, הרואה לנגד עיניה את מכלול נסיבות הסכסוך, את התנהלות בעלי הדין לאורך המשפט ויתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה וההוצאות (ר' ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391; ע"א 2617/00 מחצבות כנרת נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה נצרת עילית, פ"ד ס(1) 600, 615).

16. בבג"ץ 891/05, ע"א 2617/00 תנובה מרכז שיתופי ומחצבות כנרת נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא ואח' והועדה המקומית לתכנון ולבניה של נצרת עלית ואח' (פורסם בנבו, 30.6.05), נפסקה ההלכה לפיה על בית המשפט לפסוק הוצאות משפט ריאליות בכפוף להיותן סבירות הכרחיות ומידתיות (ר' גם ע"א 4630/06 דפנה שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ (11.6.13)).
בפרשת תנובה לעיל נפסק, בין היתר, כי "כעניין שבעקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. יחד עם זאת, זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין... אין בהכרח לשפות על כל הוצאה שהוצאה בפועל אם אין היא הכרחית לניהול ההליך וכל יסודה הוא בזהירות יתר של בעל הדין... ההוצאות צריכות להיות פרופורציונליות להליך עצמו ומהותו שכן בכך יש כדי למנוע הטלת עלות יתר על המפסיד להליך כמו גם עידוד ניהול הליך ראוי על יד הזוכה" (שם, פסקה 19).

17. אף במקרה של חזרה מההליך המשפטי ביוזמת התובע עצמו, נפסק בע"א 3088/06 אליעזר ניר נ' יאיר רבינוביץ – יו"ר הרשות לבקרה תקציבית ואח' (פורסם בנבו, 24.1.08) בין היתר כי:
...בעל דין המגיש הליך כלפי יריבו צריך וחייב להניח שאותו יריב יזדקק לשירותים משפטיים ויישא בהוצאות כדי לעמוד על זכויותיו, כפועל יוצא מכך חייב בעל דין להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על חיובו בהוצאות שנגרמו לו. אמנם, לא בכל מקום בו חוזר בו בעל דין מן ההליך יביא הדבר בהכרח לחיובו בהוצאות בעל דין שכנגד. כך למשל, כאשר בעל דין חוזר בו מעתירה לבג"ץ לאחר שזכה בסעד המבוקש על ידו, שאלת החיוב בהוצאות נקבעת תוך בחינת הצידוק שבהגשת העתירה מלכתחילה והסעד שקיבל העותר בפועל (ראו, בג"ץ 7944/04 לוכסנבורג תרופות בע"מ נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 5.1.2005); בג"ץ 703/89 ענת מכבסת קיטור בע"מ נ' משרד הבריאות (לא פורסם, 12.7.1990)). אך כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, על פני הדברים, יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא הייתה מוצדקת מלכתחילה. מדובר, עם זאת, בהנחה הניתנת לסתירה, כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך (ראו, בש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ ([פורסם בנבו], 13.2.2007); ע"א 11788/05 סגל נ' בן ארצי ([פורסם בנבו], 8.11.2006).

18. הלכה היא כי בעל דין המבקש כי יושבו לידיו הוצאות אותן הוציא לטענתו בהליך משפטי נדרש ראשית להוכיח כי ההוצאות הנטענות אכן הוצאו על ידו בפועל (ר' פרשת מחצבות כנרת, 619) או שהתחייב להוציאן (ר' ע"א 361/00 ד'אהר נ' סרן יואב (פורסם בנבו, 19.6.05), פסקה 5 ; פרשת תנובה, פסקה 19); ושנית עליו להוכיח כי מדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות שהיו דרושות לניהול ההליך, בהתחשב בכלל נסיבות העניין ( ר' גם ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד, מהדורה 2, 2008, 48).

19. אין חולק כי המדובר בהליכים שהתנהלו בתיק זה מאז סוף שנת 2013. התביעה הוגשה על סך של כחמישה מיליון ₪. על פי המערכת הממוחשבת התקיימו בתיק שש ישיבות, הוגשו בו 49 בקשות מתוכן שתי בקשות לסעד זמני וארבע בקשות לאחר סגירת התיק.

20. לא הומצא על ידי הנתבעים הסכם שכר טרחה ואף לא הוצגו בפני בית המשפט אסמכתאות על תשלום שכר טרחה כלשהו. שכר הטרחה שנתבקש, בסך של 150,000 ₪, מחושב כאחוז מסכום התביעה (3%) אשר לשיטת הנתבעים מהווה "סכום ראוי לשכ"ט בתיק זה". נתתי דעתי אף לשלב אליו הגיע ההליך העיקרי, וכי למעשה הוא לא הסתיים בספק דין מנומק לגופה של מחלוקת לזכות הנתבעים.

21. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובהינתן כל האמור לעיל, מצאתי לחייב את התובעת לשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, בגין שכר טרחת עורך דין סך כולל של 45,000 ₪. הסכום ישולם עד ליום 9.9.19, וממועד זה ואילך יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתנה היום, ג' אב תשע"ט, 04 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.