הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 30281-10-18

מספר בקשה:9
לפני
כב' השופט ישעיהו שנלר, סג"נ

המבקשים
יהודה בכר ו-92 אח'
ע"י ב"כ עוה"ד גלעד וקסלמן ועוה"ד אוריאל מוזס

נגד

המשיבה
נת"ע - נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד טלי ענבר גולן

החלטה

1. בפניי בקשה מכוח תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) לאיחוד הדיון בתיקים שבכותרת הנדונים בפני בית המשפט – 14 תובענות לפינוי וסילוק יד המבקשים מהמקרקעין המופקעים בכפר שלם, הדרושים לשם הקמת פרויקט תשתית לאומית – הרכבת הקלה – הקו הסגול – מקטע מערבי שהגישה נגדם המשיבה (להלן: התובענות) עם ת"א (ת"א) 30281-10-18 תובענה שעיקרה עתירה למתן פסק דין הצהרתי כנגד המשיבה להכריז על זכויותיהם של המבקשים, יחד עם 29 תובעים נוספים, במקרקעין המופקעים (להלן: התיק האזרחי).

2. לטענת המבקשים, עסקינן במקרה מובהק הדורש איחוד הדיון בהליכים, שכן שני ההליכים, התובענות והתיק האזרחי, הינם בעלי מסכת עובדתית זהה, עוסקים באותן שאלות עובדתיות ומשפטיות, מנוהלים בין אותם הצדדים, ואף משלימים זה את זה שכן בתיק האזרחי בית המשפט מתבקש לקבוע כי למבקשים זכויות בנות פיצוי במקרקעין ובתובענות מתבקש בית המשפט לקבוע האם ניתן לפנות את המבקשים מהמקרקעין ללא תשלום פיצוי בגין הפגיעה בזכויותיהם.
כמו כן, נטען כי איחוד הדיון בהליכים מתחייב גם בהתחשב בכך ששני ההליכים מצויים בשלב דיוני התחלתי ביותר, כדי שבפני בית המשפט תיפרס התמונה המלאה הנוגעת לצדדים להליכים וכדי למנוע כפילות דיונים ובזבוז זמן שיפוטי יקר.
כך גם נטען כי איחוד הדיון בהליכים דלעיל הינו מחויב המציאות, ועשוי למנוע עיוות דין של ממש ופגיעה אנושה בזכויותיהם הבסיסיות ביותר של המבקשים, אשר נדרשים לפנות את המקרקעין ללא קבלת פיצויים כלשהם בגין הפקעת זכויותיהם במקרקעין מחד גיסא, ואשר אינם מסוגלים להוכיח את זכויותיהם במקרקעין, טרם קיום הדיון בפינויים, מאידך גיסא.
עוד נטען כי הימנעות מקבלת הבקשה לאיחוד ההליכים עלולה להביא לתוצאה קשה וחסרת תקדים של פינוי תושבים בעלי זכויות במקרקעין ללא כל פיצוי עבור הפגיעה בזכויות המקרקעין, וזאת בניגוד מוחלט להלכות ברורות ומפורשות שנקבעו בידי בית המשפט העליון לפיהן לא ניתן לבצע הפקעה מבעלי זכויות ללא תשלום פיצויים עבור הזכויות המופקעות.

3. המשיבה, מנגד, מתנגדת בתגובתה מכל וכל לאיחוד הדיון, בטענה כי הבקשה מהווה למעשה ניסיון לערער על החלטת בית המשפט שלא לעכב את הדיון בתובענות, זאת שלא באופן של הגשת בקשת רשות ערעור על כל הנטלים הנובעים מהגשת בקשה מעין זו.
כמו כן, נטען כי הבקשה מהווה ניסיון להתעלם מהליכים ייחודים המנויים בסעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) 1943 (להלן: הפקודה) ולאחד בין הליכי סילוק היד לבין הליכי קביעת סכום הפיצוי הראוי, בניגוד להוראה מפורשת בחקיקה ראשית.
כך גם נטען כי המבקשים עושים כל שביכולתם על מנת לעכב בירורו הענייני של ההליך תוך דחיית מועד פינוי המקרקעין הדרושים לצורך סלילת הרכבת הקלה במקום, על כל המשתמע מכך.
יתר על כן, נטען כי המבקשים מתרעמים על רצונה של המשיבה לנהוג כקבוע בדין ולברר את זכויות המבקשים על פי הראיות ומנסים ליצור מצג לא נכון כאילו קיימת קבוצה אחידה שיש לדון בזכויותיה באופן אחיד, באמצעות הפרחת טענות כלליות בלבד.

4. בתגובת המבקשים לתשובת המשיבה, נטען כי איחוד ההליכים שבכותרת נתבקש מטעמים עניינים בלבד, ואף הוצע על ידי בית המשפט בעת הדיון בבקשת עיכוב ההליכים ובוודאי שהבקשה דנא אינה מהווה ערעור על החלטתו, שכן בבקשה לעיכוב הליכים טענו המבקשים כי יש לדון ראשית בטענות שהועלו על ידם במסגרת התביעה שהגישו, ורק לאחר מכן לדון בתביעות הפינוי שהגישה המשיבה, ואילו בבקשה דנא מתבקש בית המשפט לאחד את הדיון בתיקים ולדון בכל טענות הצדדים בעת ובעונה אחת.
באשר לחוקיות ההפקעה, נטען כי הדין בישראל אינו מאפשר פינוי בעלי זכויות מבלי לפצות אותם וכי אי מתן פיצוי מהווה פגם יסודי בהפקעה, כאשר ענייננו אינו סכסוך על גובה הפיצויים, אלא סכסוך על עצם הזכות לקבל פיצויים.
כך גם נטען כי המקרה דנן הינו מקרה מיוחד בו ניתן להעלות טענות הגנה ממשפחת טענות החריגה מסמכות שכן מצד אחד מדובר בתושבים שאינם פולשים, אלא בעלי זכויות במקרקעין, אשר המדינה התחייבה שלא לפנות אותם כל עוד לא מסתיים הליך החקיקה בעניינם, אך מנגד מבקשת המשיבה לפנותם מהמקרקעין מבלי להציע להם פיצויים כלל בגין הפגיעה בזכויותיהם במקרקעין, כאילו מדובר בפולשים.

דיון והכרעה
5. אכן, תקנה 520 לתקנות מקנה לבית המשפט, לפי שיקול דעתו, להורות על איחודם של ענינים אחדים התלויים ועומדים בבית משפט אחד וכרוכות בהם שאלות דומות של משפט או של עובדה.
אולם, אין באמור בתקנה משום קביעה לפיה בית המשפט במסגרת ההחלטה על איחוד הדיון, יכריע באותה סוגיה העומדת במחלוקת בין הצדדים, ואשר בית המשפט הדן בתובענות אמור להכריע בשאלה זו.

6. לא בכדי הפנתה המשיבה להוראת סעיף 8 לפקודה לפיה, כך בהתאם לנטען על ידי המשיבה, סכסוך על גובה הפיצויים אינו עילה לדחיית תפיסת החזקה ואף נקבע לשם כך הליך תפיסה יעודי קצר ומהיר לקבלת החזקה במקרקעין שהופקעו במסגרת תובענה על דרך המרצת פתיחה בהפנותה, בין השאר, לאשר נקבע בפסיקה, ברע"א 3092/01 קיסר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, תל אביב יפו, פ"ד נז(1) 313, 322 (2002) (להלן: הלכת קיסר).

7. מנגד, לטענת המבקשים, הפסיקה הכירה במקרים בהם ניתן לתקוף את אופן ביצוע ההפקעה ולטעון לפגמים במסגרת תביעת פינוי, וזאת בין היתר, כאשר עולות טענות בדבר פגמים בסיסיים ושורשיים בביצוע ההפקעה (ראו לעניין זה ע"א 119/01 אקונס נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 817, 839 (2003)), וכן כאשר הפגיעה בזכות הקניין, אשר הוכרה כזכות חוקתית, עולה על המידה הדרושה להגשמת התכלית הגלומה בהפקעת המקרקעין (ראו לעניין זה ה"פ 927/06 הועדה המקומית לתכנון ולבניה נ' יהודה (20.11.2016))(להלן: הלכת יהודה).
נטען כי בענייננו, לנוכח העובדה שמדובר במקרה ייחודי ויוצא דופן במדינת ישראל, במסגרתו פועלת המשיבה לפנות את המבקשים מהמקרקעין ללא תשלום פיצויים, על אף שלא יכולה להיות מחלוקת שלא מדובר בפולשים כי אם בבעלי זכויות בנות פיצוי במקרקעין, הרי שלא יכול להיות חולק על כך שמדובר על אחד מאותם מקרים ייחודיים, הנמנים בין החריגים להלכת קיסר.

8. הנה כי כן, המבקשים טוענים כי חרף אשר נקבע בהלכת קיסר, במקרה דנן יש להורות כנטען על ידי המבקשים לרבות נוכח אשר נפסק לשיטתם בהלכת יהודה.
דהיינו, כי על בית המשפט הדן בתובענות לפסוק, בין השאר, האם אכן יש מקום להידרש לשאלת הפיצויים או הזכויות אם לאו.
אכן, גם בתיק האזרחי נטענו טענות הקשורות לאמור, אולם במסגרת הדיון בתובענות יידרש, כאמור, בית המשפט למחלוקת האם יש להיזקק לשאלת הפיצויים במסגרת התובענות לתפיסת חזקה.
משכך, היעתרות לבקשה לאיחוד הדיון, משמעותה המעשית קבלת עמדת המבקשים, דהיינו כריכת שאלת הזכאות לפיצויים בשאלת הפינוי.
לא למותר לציין, כי אין מקומה של הכרעה שכזו במסגרת של בקשה לאיחוד הדיון.

9. עוד יש להוסיף, כי בניגוד לנטען על ידי המבקשים, הדיון בתובענות לגופן קבוע ליום 30.4.2019 וכאשר בהתייחס לתיק האזרחי קבוע קדם משפט בלבד ליום 26.6.2019.
עוד יש להוסיף כי על פניו יש ממש בטענת המשיבה כי היעתרות לבקשה לאיחוד הדיון, כמוה כ-"עקיפת" דחיית הבקשה של המבקשים לעיכוב ההליכים עד הדיון בתיק האזרחי ואין מקום לאותה הבחנה כי במסגרת הבקשה דנן, מבוקש דיון בהליכים כולם יחד.

10. כמובן, שאין באמור לעיל משום קביעת מסמרות בכל צורה שהיא, בנדרש להכרעה בין בתובענות ובין בתיק האזרחי ומכל מקום כל עוד ועל בית המשפט הדן בתובענות להכריע בעניין תפיסת החזקה מול אשר נטען על ידי המבקשים, אין מקום להורות על איחוד הדיון כאשר יכול ובית המשפט הדן בתובענות יורה על תפיסת חזקה ללא זיקה לשאלת הפיצויים.

11. אשר על כן, הבקשה נדחית, ואני מחייב את המבקשים לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בגין בקשה זאת בסך של 10,000 ₪.

12. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י' ניסן תשע"ט, 15 אפריל 2019.