הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 29963-10-17

לפני :
כבוד ה שופט יהושע גייפמן

התובעים

  1. עו"ד ד"ר יוסף שגב
  2. ד"ר י. שגב ושות' עורכי דין

ע"י ב"כ עו"ד יוסף שגב ועו"ד צליל וינשטיין

נגד

הנתבעים

  1. זאב דרג'י
  2. עו"ד אורי שפיגל
  3. בנימין איגר
  4. מיכאל זיו
  5. הוגו פרייברג

ע"י ב"כ עו"ד עדי אברונין ועו"ד אורנה פורגש
מפרקליטות מחוז תל אביב אזרחי

החלטה

1. התובעים הורשעו בבית משפט השלום בתל אביב ב ביצוע עבירה של מסירת דו"ח הכולל ידיעה כוזבת בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיפים 117(ב)(1) ו-117(ב)(2)(3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו -1975.

בהכרעת הדין נקבע, שבדו"ח התקופתי שהוגש לרשויות מע"מ ב-16.11.03 הציגו התובעים מצג כוזב במטרה להתחמק מתשלום מס באופן שבדו"ח הוכלל התקבול בסך 2,391,513 ₪ כתקבול בשדה של עסקאות פטורות או בשיעור 0 . עוד נקבע שלצורך הצגת המצג הכוזב הוציאו ה תובעים ללאה איזנברג חשבונית מס שהמס הנקוב בה הינו 0, החתימו את בתה ליזה הרדי ז"ל ב-4.11.03 על מסמך השונה מהותית מהסכמי שכר הטרחה שחתמו איתה, פתחו כרטיס לקוח לאמה לאה אייזנברג בהנהלת החשבונות לאחר קבלת התקבול. בהכרעת הדין נקבע שהתקבול התקבל בגין שירות שנתנו התובעים לליזה הרדי, שהיתה בתקופה הרלוונטית תושבת ואזרחית ישראלית, והתובעים הציגו מצג כוזב בפני רשויות מע"מ , לפיו התקבול התקבל עבור שירות שני תן על ידיהם לאמה של ליזה, לאה אייזנברג, שהיתה בתקופה הרלוונטית תושבת חוץ.

הוגש ערעור על פסק הדין בהליך הפלילי, והליכי הערעור טרם הסתיימו.

הוצאה שומת מע"מ, הוגש ערעור על השומה וניתן פסק דין בערעור על ידי ביהמ"ש המחוזי בת"א [ עמ' 1173/09 ]. הוגש ערעור לבית המשפט העליון והליכי הערעור טרם הסתיימו.

2. התובעים הגישו תביעת נזיקין ע"ס כ-10 מיליון ₪ כנגד הפרקליט שייצג את רשות המסים בהליך הפלילי –הנתבע 2, וכנגד חוקרי מס ערך מוסף – ה נתבעים 1,3-5.

עיקר טענת התובעים, שב-5.4.06 נחקר עו"ד שגב במשרדי מע"מ, ללא אזהרה ולאחר מכן באזהרה; הודעת עו"ד שגב נמחקה ; הנתבעים "פעלו בדרכים שונות ותוך תיאום ביניהם להסתרת עובדת גבייתן של ה הודעות שנמחקו, והסתרת העובדה שהן הושמדו" [סעיף 54 לכתב התביעה].

עוד נטען, שהמזכרים של הנתבע 1 מ-31.8.10 ושל הנתבע 3 מ-26.8.10 , בעניין חקירת עו"ד שגב ב-5.4.06 - היו שקריים, באשר הוסתרו העובדות שנגבתה הודעת עו"ד שגב ב-5.4.06, ושהודעה זו נמחקה.

באשר לנזקים נטען : " שעות עבודה שבוזבזו ע"י התובעים ... בסך 7,375,000 ₪ ... אובדן הכנסות ... עוגמת נפש... התארכות הולכת וגוברת של ההליך הפלילי וההליך האזרחי ". התביעה הועמדה כאמור ע"ס כ- 10 מיליון ₪.

3. פרקליטת מחוז תל אביב [אזרחי] , עו"ד ליאורה חביליו, הגישה הודעות לפי סעיף 7ב לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] על קיומה של חסינות עובד ציבור מכוח סעיף 7א לפקודת הנזיקין. הפרקליטות ביקשה לדחות את הת ביעה כנגד הנתבעים 1-5 , ולאפשר לתובע להמשיך לברר את טענותיו במסגרת תביעתו כנגד מדינת ישראל, שתצורף כנתבעת לתביעה.

התובעים הגישו בקשה לביטול ההכרה בחסינות. נקבע דיון במעמד הצדדים . הצדדים השמיעו את טיעוניהם, וביקשו ליתן החלטה מבלי להמתין לסיום ההליכים בערעור הפלילי ובערעור האזרחי .

4. החלטת פרקליטת המחוז בדבר הכרה בחסינות היא עפ"י טיבה החלטה מנהלית, וככזו היא כפופה לביקורת שיפוטית עפ"י כללי המשפט המינהלי.

בדברי ההסבר להצעת החוק הנוגעת לתיקון 10 לפקודת הנזיקין משנת 05' , נאמר בעמ' 137 :

" ... אופי הביקורת בהליך זה, אף שהוא מתנהל במסגרת תביעת
נזיקין, יהיה מינהלי במהותו, כמתחייב מהעובדה שמדובר
בביקורת על החלטה של המדינה ...".

בע"א 1649/09 פלקסר נ' מ"י תקדין-עליון 2014(3) 6495 הדגישה כב' השופטת חיות בסעיף 28 לפסק הדין:

" ביהמ"ש אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המינהלית
בשיקול דעתו שלו, ואינו בוחן את תבונתה של ההחלטה. במסגרת הביקורת השיפוטית עליו לבחון את חוקיות ההחלטה ואת סבירותה עפ"י עילות ההתערבות המוכרות בדין המינהלי".

החלטת פרקליטת המחוז ניתנה לאחר שנפגשה אישית עם הנתבעים, ועיינה במסמכים ובהכרעת הדין בהליך הפלילי.
5. עם חקיקת תיקון 10 לפקודת הנזיקין, נקבע שלא תוגש תובענה נגד עובד ציבור בגין עוולה נזיקית שביצע תוך כדי מילוי תפקידו אלא אם פעל " ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשיוויון נפש לאפשרות גרימתו". החסינות היא חסינות דיונית. אף שהניזוק אינו יכול לתבוע את עובד הציבור באופן אישי, יכול הוא לתבוע את המדינה כמעסיקה או כשולחתו של העובד.

בבע"מ 1509/14 פלוני נ' פלונית תקדין – עליון 2014 (1) 17110 אמר כב' השופט רובינשטיין :

" השימוש בסייג שבסעיף 7א לפקודה, קרי, אי מתן חסינות על מעשה " שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשיוויון נפש לאפשרות גרימתו " צריך להתפרש בצמצום, כדי למנוע רדיפה אישית של עובדי ציבור להבדיל מתביעה נגד הרשות... אשר במסגרתה יכול להתברר כל הנחוץ... הדעת נותנת כי המקרים של " כוונה לגרום נזק" יהיו ככלל מעטים, אך גם נושא "שיוויון הנפש" צריך להיבדק בזהירות... מטרת המחוקק היתה להרחיב את חסינות עובדי הציבור, למעט במקרים חמורים...".

תכלית החסינות לעובד ציבור מפני תביעות נזיקין היא למנוע הפעלת לחצים בלתי ראויים, והרתעה של עובד ציבור מחשש לתביעות אישיות שיוגשו נגדו.

6. החלטת פרקליטת המחוז על הכרה בחסינות הנתבעים 1-5 ניתנה כדין, הינה במסגרת מתחם הסבירות, ולא הובאה בפני ביהמ"ש עילה מהמשפט המינהלי המצדיקה התערבות בהחלטה זו. התוצאה היא שהתביעה כנגד הנתבעים 1-5 נדחית, מדינת ישראל תצורף כצד לתובענה ותגיש כתב הגנה תוך 30 יום ממועד ההמצאה. הטעמים לקביעה זו הינם כדלקמן :

ראשית, התובעים הפנו בטיעוניהם בדיון לקביעות בפסק הדין האזרחי שניתן בבית המשפט המחוזי בת"א בע"מ 1173/09. בעמ' 153-155 נאמר בפסק הדין לעניין זה :

" ביום 5.4.06 נחקר עו"ד שגב במשרדי הרשות [משרדי מע"מ – י.ג.] לפני החוקר דרג'י [ הנתבע 1 – י.ג.] ... תחילה בחקירה רגילה ובהמשך בחקירה באזהרה . אין גם מחלוקת כי החקירה הופסקה ועו"ד שגב עבר לחדרו של מר איגר [הנתבע 3 – י.ג.] .... עם הגשת כתב האישום התברר כי תוכן החקירה שנחקר עו"ד שגב בידי מר דרג'י אינו מופיע בתיעוד החקירות במע"מ שהועברו לעו"ד שגב בהליך הפלילי ... בשנת 10' מסרו הן החוקר דרג'י והן המפקח איגר מזכרים [נספחים 2-3 לכתב התביעה – י.ג.] בהם הבהירו את הנסיבות להפסקת העדות . יש לציין כי החוקר דרג'י לא ציין במזכר כי תוכן העדות עד להפסקתה ... נמחק ... המדינה... טוענת כי החוקר דרג'י היה בשעתו חוקר חדש, וכאשר עבר לחקירת עו"ד שגב באזהרה איים עליו עו"ד שגב , והחלו צעקות , והביאו להתערבות המפקח איגר ... אין מחלוקת כי בשלב זה עזב עו"ד שגב את משרדי מע"מ וחקירתו ... לא נמשכה. לטענת החוקר דרג'י כיוון שהחקירה לא הושלמה , הוא יצא מהמסמך ומחק אותו, כי חשב שהחקירה תתחדש במועד אחר".

עוד מציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו בהליך האזרחי בעמ' 154-155:

" המדינה אינה כופרת בכך שההודעה נמחקה, ומסכימה כי מהלך זה, כשלעצמו, אינו תקין. עם זאת המדינה מוסיפה וטוענת כי הדבר נעשה בתום לב, וממילא עו"ד שגב מסר את תגובת המערערת בכתב עוד קודם לכן, והעיד במע"מ מאוחר יותר, כשלא ידע כי העדות נמחקה, היינו אין לחשוב שתשובותיו באותו מועד היו שונות, שאחרת היו סתירות בהודעותיו במע"מ".

בית המשפט המחוזי הדגיש בהחלטתו בעמ' 155 לעניין החקירה ב-5.4.06 :

" זו [בחקירה מ-5.4.06 – י.ג.] לא היתה ההזדמנות הראשונה בה הציג שגב את עמדתו . במכתבים שכתב למע"מ לא העלה בשום צורה ואופן את שמה של ליז, וטען כי אינו עו נה לשאלות בשל חיסיון עו"ד לטובת לאם [אמה של ליז – י.ג.] ... בעדותו בנוגע לחקירה האמורה בהליך הפלילי העיד עו"ד שגב ... כי לגבי מרבית השאלות שמר על חיסיון, וכל שאמר לחוקר דרג'י הוא כי ייצג את לאה באמצעות ליז , אך עמד על כך שהדברים יהיו "אוף דה רקורד" כלשונו, ולא יועלו על הכתב. לו החוקר דרג'י היה מקבל את הבקשה, ממילא לא היו נרשמים הדברים , וזאת לבקשת עו"ד שגב עצמו ".

אין בפסק הדין בהליך האזרחי כדי להוות אסמכתא לכך שההודעה על חסינות לוקה בחוסר סבירות, ושהתקיים היסוד שההודעה נמחקה תוך כוונה לגרום נזק או ללמד על שיוויון נפש לאפשרות גרימת הנזק, ולא ניתן להתעלם מנימוקי הכרעת הדין בהליך הפלילי.

שנית, בהכרעת הדין בהליך הפלילי קבע בימ"ש השלום בת"א בעמ' 73-74 :

" מעדות דרג'י [ הנתבע 1 – י.ג.] , אשר גבה את ההודעה ביום 5.4.06 באזהרה ושלא באזהרה, ואשר העיד כי משיקולים לא הגיוניים הורה למחשב... שלא לשמור את הנתונים בהודעה, לאחר שנאשם איים עליו בתביעה ... אני דוחה את טענת ההגנה כי ההשמדה [מחיקת ההודעה – י.ג.] נעשתה במועד אחר [ ו לא ב- 5.4.06 - י.ג.] ... התרשמתי מאמינות עדות העד [ הנתבע 1 – י.ג.], שהעיד בכנות כי לא ביצע פעולות רבות בתיק לקידום הביקורת , העיד כי פחד מהנאשם בשל איומו , וכי הוא זה שנתן הוראה למחשב ביום 5.4.06 שלא לשמור את השאלות והתשובות בחקירה ".

עוד קבע ביהמ"ש בהכרעת הדין בהליך הפלילי בעמ' 74-75 :

" אני דוחה את גרסת הנאשם בעדותו הראשית, כי נודע לו לראשונה כי ההודעה המקורית מיום 5.4.06 לא נשמרה, לאחר הגשת כתב האישום וחומר חקירה. מדובר בגרסה שאינה אמינה, שכן מעדות זיו [הנתבע 4 – י.ג.] הנתמכת בעדות עד ההגנה רו"ח ששי לוי, עולה כי חומר חקירה לרבות נ/60 הועבר לרו"ח לוי לצורך הכנת השגה על השומה. מעדות רו"ח ששי לוי עולה כי העביר את חומרי החקירה שקיבל מזיו לנאשם לצורך הכנת השגה. מאחר וההשגה הוגשה ב-5.10.08, עולה כי הנאשם [ התובעים – י.ג.] ידע על כך שההודעה מיום 5.4.06 לא נשמרה לכל המאוחר ביום 5.10.08... אני דוחה את טענת 3 הנאשמים, כי המאשימה נקטה פעולות טיוח וזייפה את ת/39 ... מאחר והמאשימה הודיעה ל-3 הנאשמים עוד במסגרת רשימת חומר חקירה על ת/39 , כשנ/60 [ נספח 5 לכתב התביעה – י.ג.] הועבר כאמור עוד בשנת 08' ל-3 הנאשמים, לא מצאתי כי 3 הנאשמים הוכיחו כי כוונת המאשימה היתה להסתיר או לטייח את העובדה כי הודעה מיום 5.4.06 הושמדה".

בהמשך לקביעות אלה , הוסיף ביהמ"ש בעמ' 75 להכרעת הדין :

" אני דוחה את טענת ... הנאשמים כי ת/64 ונ/83 [המזכרים נספחים 2-3 לכתב התביעה] הינם מזכרים שיקריים. התרשמתי מאמינות העד דרג'י אשר עזב את עבודתו ברשות המסים בשנת 07', ואשר העיד בכנות כי היה מבקר צעיר וחשש מהנאשם... ביחס לנ/83 [המזכר של הנתבע 3 – י.ג.] ההגנה הזמינה את בני איגר לעדות בבית המשפט, בני איגר התייצב למתן עדות אולם הנאשם הודיע כי הוא מוותר על העדתו ... אי העדתו מחזקת את עמדת המאשימה כי המזכר תוכנו אמת ".

עוד הודגש בעמ' 73-75 להכרעת הדין בהליך הפלילי :

" לא נגרם נזק ראייתי לנאשמים באי שמירת ההודעות באזהרה ושלא באזהרה מיום 5.4.06. מעדויות דרג'י , זיו, פרייברג ומתשובת הנאשם בהליך הביקורת לאחר 5.4.06 אני סבורה כי הנאשם במועד 5.4.06 לא ענה תשובות לדרג'י על שאלות מהותיות אלא טען כי יש חיסיון ... ".

משקבע בימ"ש השלום בהכרעת הדין, שמחיקת ההודעה של עו"ד שגב מ-5.4.06 נעשתה באותו מועד בו נגבתה ההודעה, ומשהתרשם ביהמ"ש מאמינות גרסת עדות הנתבע 1 בעניין זה, ומשנקבע ע"י ביהמ"ש שלא הוכח ה כוונה להסתיר או לטייח את העובדה כי ההודעה מיום 5.4.06 נמחקה - לא ניתן לקבוע שההודעה נמחקה מתוך כוונה לגרום נזק או ללמד על שיוויון נפש לאפשרות גרימת הנזק. לאור האמור ניתן לקבוע שהחלטת החסינות ניתנה בגדר מתחם הסבירות , בהסתמך על הכרעת הדין בהליך הפלילי, ולא מצינו שיש להתערב בה בעילה מתחום המשפט המינהלי.

התובע, המבקש לקבוע כי לא התקיימו תנאי החסינות - עליו הנטל להוכיח שבהחלטת המדינה נפל פגם המצדיק את ביטולה, ונטל זה לא הורם.

שלישית, בקשה למתן צו לבדיקת תיק החקר הממוחשב והגיבוי לו , שלא נעתרה בהליך הפלילי – אין מקומה במסגרת דיון בבקשה לביטול חסינות .

לא ניתן להקדים בירור שאלה זו לשלב שבו טרם הוגש כתב הגנה ע"י המדינה. עפ"י הלכת פלקסר אין ביהמ"ש מקיים בירור עובדתי ושומע ראיות בסוגיית התקיימות תנאי החסינות במסגרת בירור בקשה לביטול החסינות.

רביעית, אי הגשת תצהיר ע"י הגורם שקיבל את החלטת החסינות לא פגע בזכויות התובעים, באשר ההסתמכות היתה על הכרעת הדין בהליך הפלילי , ונבחנו גם הקביעות בפסק הדין בהליך האזרחי אליו הפנו התובעים במסגרת הטיעון בעל פה.

חמישית, במועד גביית העדות במשרדי מע"מ [5.4.06] היו הנתבעים עובדי מדינה. במועד מחיקת הודעת עו"ד שגב – היו הנתבעים עובדי מדינה, וביהמ"ש השלום בהכרעת הדין קבע בעמ' 73 : " אני דוחה את טענת ההגנה בעלמא כי ההשמדה נעשתה במועד אחר [ שלא ב-5.4.06 - י.ג.] " .

המזכרים מאוג' 10' אינם מתייחסים לאירועים שקרו נכון למועד כתיבת התזכירים אלא למה שקרה בחקירה מ-5.4.06 ובסמוך לה, בעת היות הנתבע 1 עובד מדינה. העובדה שהנתבע 1 באוג' 10' לא היה עוד עובד מדינה, אינה שוללת את החסינות, שכן מדובר בהתייחסות לאירוע חקירה ומחיקת הודעה בו היה מעורב בעת מילוי תפקידו כעובד מדינה .

כאמור בימ"ש השלום בהכרעת הדין בהליך הפלילי קבע בעמ' 74-75, שלא הוכח שהיתה כוונה להסתיר או לטייח את העובדה שההודעה מ-5.4.06 נמחקה, ושהתובעים ידעו על כך שההודעה מיום 5.4.06 לא נשמרה לכל המאוחר ביום 5.10.08 - כשנתיים לפני הגשת המזכרים ע"י הנתבעים 1 ו-3 שהוגשו באוג' 10'.

בנוסף לאמור, אין טענה שהנתבעים האחרים לא היו עובדי מדינה בעת הגשת המזכרים באוג' 10'. אין ראיות מהימנות שהנתבעים 2,4-5 היו מעורבים במחיקת ההודעה מ-5.4.06 ובאי דיווח על ההודעה במזכרים שהוגשו ע"י הנתבעים 1 ו-3 .

6. סוף דבר

[א] הבקשה לביטול ההכרה בחסינות - נדחית.

[ב] התביעה כנגד הנתבעים 1-5 - נדחית.

[ג] לצרף את מדינת ישראל כנתבעת לתביעה. כתב הגנה יוגש ע"י הפרקליטות תוך 30 יום ממועד המצאת החלטה זו.

נקבע לקדם משפט ליום 6.6.19 בשעה 8:45.

[ד] התובעים ישלמו למדינת ישראל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום מתן ההחלטה ועד לתשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ט, 03 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.