הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 29805-07-14

לפני
כבוד ה שופטת עינת רביד

תובעים

אבי בירון
ע"י ב"כ עו"ד כנפי

נגד

נתבעים

1. אפרים פישל פולק

2. אמיתי קופרמן
ע"י ב"כ עו"ד פורת

החלטה

החלטה זו עניינה בבקשת הנתבע 2 (להלן: המבקש) לעיכוב ביצוע פסק הדין מיום 11.7.19 במסגרתו התקבלה תביעת התובע (להלן: המשיב) באופן חלקי ונקבע כי בין המבקש לנתבע 1 (להלן: פולק) נחתם הסכם מחייב ביחס למקרקעין מושא ההליך , וכי המשיב נותר חב לפולק סך של 15,000 דולרים בגין תמורת המקרקעין.

בבקשה לעיכוב ביצוע מעלה המבקש טענות ביחס לסיכויי הערעור וכן טוען למאזן הנוחות.
לטענת המבקש ביצוע פסק הדין יהפוך את הערעור לתאורטי שכן המשיב יוכל למכור מיידית את זכויותיו או לשעבדם, וכך במידה והמבקש יזכה בערעור הוא ימצא עצמו מול שוקת שבורה.
עוד טוען המבקש כי ביצוע פסק הדין מיידית יטיל על הצדדים חיובים עצומים, שעלולים להתברר כמיותרים, מאחר וייתכן כי חיובים אלו לא יוטלו בסוף על הצדדים, ככל שהערעור יתקבל או ככל שהצדדים יגיעו להסדר פשרה, שאינו כרוך בביצוע וברישום "עסקת מקרקעין". ל עניין זה טוען המבקש כי שווי מחצית המקרקעין הוא בסך של 2 מיליון ₪, בניכוי החוב על פי פסק הדין בסך של 153,000 ₪ ובניכוי מחצית ההשקעה בסככה בסך של 1,600,000 ₪, יתרת השווי הכלכלי היא 247,000 ₪. על כן אין כל הצדקה לשלם מס וקנסות בסך של 931,000 ₪ על מנת לקבל שווי כלכלי של 247,000 ₪.
באשר למאזן הנוחות נטען כי עיכוב ביצוע פסק הדין אף יביא לעיכוב ביצוע התשלומים של המשיב לשלם למבקש, שהם הסך של 15,000 דולר שנפסק בפסק הדין והעולה לסך של 152,778 ₪ וכן כי על המשיב לשלם את ההשקעות שבוצעו במקרקעין ואשר שווין עולה לסך של 480,000 $.
המשיב השיב לבקשה וטען כי יש לדחותה, הן בהתייחס לסיכויי הערעור והן באשר למאזן הנוחות.
באשר למאזן הנוחות טען המשיב כי הוא מוכן להתחייב כי לא יעשה בנכס כל דיספוזיציה כלפי צד ג' ובכלל זאת לא יירשם כל שיעבוד או משכנתא וזאת עד למתן החלטה בערעור שעתיד להיות מוגש על ידי המבקש, וכי עם השלמת הרישום במחצית המקרקעין על שמו בהתאם להוראות פסק הדין יירשם צו איסור דיספוזיציה על מחצית המקרקעין וזאת עד למתן החלטה אחרת.
מעבר להסכמה לעיל, המשיב אינו מסכים לאמור בבקשת המבקש. המשיב דוחה את טענותיו של המבקש ביחס לחבותו לשלם סכומים נוספים בגין המקרקעין, בעיקר עת למבקש אין כל זכויות המקרקעין, וטוען כי אין בכוונתו לקבל כסף עבור המקרקעין והוא עומד על אכיפת העברת הזכויות במקרקעין על שמו.
באשר לטענות לתשלומים לרשויות המס טוען המשיב כי הטענה אינה רלבנטית למבקש שכן אין לו כל זכות במקרקעין והם לא רשומים על שמו, וכי החיובים יוטלו על המשיב ופולק, ובשים לב כי פולק בהליכי פש"ר רוב הסיכויים, כי המשיב הוא זה אשר יצטרך לשאת בהם. באשר לחישוב גובה המס, אשר בוצע על ידי המבקש, מכחיש המשיב את החישוב שבוצע.
המבקש הגיב לתשובת המשיב וטען כי הוא מסכים להצעתו של המשיב כי תירשם על המקרקעין הערה בדבר איסור דיספוזיציה לפיה הזכויות לא ישתנו והמבקש ומר פולק לא יהיו רשאים למכור/לשעבד את הזכויות בנכס, אלא בהסכמת בית המשפט של הערעור. יחד עם זאת, הוא אינו מקבל את הצעת המשיב להעברת המקרקעין על שמו, שכן במקרה זה כל הקנ סות והמיסים ישולמו. במידה ויתקבל הערעור ישולמו שוב מיסי עתק מיותרים על מנת להחזיר את המצב לקדמותו, על כן, העדיפות היא שמירת המצב הקיים מזה 23 שנים עד לבירור העבודות, וכי על מנת להבטיח את זכויות של המשיב יש לרשום הערת אזהרה בלבד בדבר איסור דיספוזיציה במקרקעין וזאת עד להחלטה אחרת של בית המשפט של הערעור.
דיון והכרעה
לאחר עיון בטענות הצדדים אני מקבלת את בקשת המבקש באופן חלקי, וזאת כמפורט להלן.
ראשית אעיר כי טרם הוגש ערעור על פסק הדין, ועל כן הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה לערכאה זאת.
ככלל, הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים, אלא בהתקיים שני תנאים מצטברים - סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש באופן שאם יבוצע פסק הדין ובסופו של יום יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 1282/15 ס.ב. ניהול מקרקעין בע"מ נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ ( פורסם בנבו, ‏24.3.2015)).
באשר לסיכויי הערעור, יקשה על בית משפט זה לבחון את סיכויי הערעור על פסק הדין שהוא נתן [ראו למשל, בע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' נור מסראוה (17.6.15) וכן ע"א 1103/04 רוזנצוויג נ' מפרק גדרם שמנים בע"מ (בפירוק ובכינוס נכסים), פ"ד נט(3) 125, 130 (2004)]. די בכך שבית המשפט יתרשם כי ישנן טענות בערעור אשר ראויות להישמע וקיים סיכוי ולו קלוש כי יתקבלו.
בנסיבות אלו אינני נדרשת לסיכויי הערעור אך אעיר כי המבקש פירט בבקשתו טענות רבות אשר לשיטתו מצדיקות קבלת הערעור, ולא מצאתי לקבוע כי המדובר בטענות אשר אינן ראויות להישמע, ועניין זה יוכרע על ידי ערכאת הערעור.
לעניין מאזן הנוחות, המדובר בהעברת בעלות על נכס מקרקעין שהוא נכס עסקי ולא דירת מגורים, באופן אשר אינו מצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין[לעניין זה ראו ההבדל בין בקשת עיכוב ביצוע פינוי מבית מגורים לנכס עסקי [רע"א 10559/06 אברהם דבוש נ' עיריית הרצליה (25.12.2006), ע"א 7246/13 כרמלה מואלים נ' יעקב קרקו (14.11.2013 )].
טענותיו של המבקש באשר לחיובי המיסים, כמו גם הטענות באשר לחיובים נוספים שקיימים למשיב בגין המקרקעין, אינם מצדיקים עיכוב ביצוע פסק הדין, ואין בביצועם כדי למנוע השבת המצב לקדמותו, ככל שיתקבל הערעור.
על אף האמור, ונוכח הצעתו של המשיב, אני קובעת כי המשיב לא יעשה בנכס כל דיספוזיציה כלפי צד ג' ובכלל זאת לא יירשם כל שיעבוד או משכנתא וזאת עד למתן החלטה אחרת בערעור שעתיד להיות מוגש על ידי המבקש, וניתן בזאת צו איסור דיספוזיציה על מחצית הזכויות במקרקעין, השייכות למשיב, וזאת עד למתן החלטה אחרת.
מתן הצו האמור מותנה בכך שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט סך של 50,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית, וזאת עד ליום 8.9.19.
מעקב מזכירות בהתאם.

ניתנה היום, ז' אב תשע"ט, 08 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.