הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 29491-10-19

לפני
כבוד ה שופטת נועה גרוסמן

תובעת / מבקשת

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד ליעד וטשטיין ושות' עורכי-דין
וע"י ב"כ מפרקליטות המדינה

נגד

נתבעים / משיבים

  1. מוריס טופז
  2. אירית טופז
  3. אי.וי.טי. מדיקל בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד יואב רזין ועו"ד אור אמזל
ממשרד נשיץ, ברנדס, אמיר ושות' עורכי-דין

החלטה

כללי:

1. עניינה של התובענה שבכותרת נטוש בשאלה למי הזכויות בטכנולוגיה שפיתח הנתבע 1 ד"ר מוריס טופז (להלן: " ד"ר טופז"). זוהי טכנולוגיה לאיחוי וריפוי משופר של פצעים אשר ד"ר טופז רשם על שמו פטנטים ומדגמים המגינים עליה.
הטכנולוגיה משווקת מסחרית הן ע"י ד"ר טופז והן ע"י הנתבעת 3 (החברה) בניהולה של רעייתו גב' אירית טופז הנתבעת 2 (להלן: "גב' טופז").
ד"ר טופז עמד בראש היחידה לכירורגיה פלסטית במרכז רפואי בהלל יפה בחדרה בית חולים ממשלתי של התובעת, מדינת ישראל (להלן גם: "המדינה").
המדינה סבורה, כי הטכנולוגיה פותחה ע"י ד"ר טופז בהיותו עובד של משרד הבריאות, דהיינו עובד מדינה ועל כן מדובר בהמצאה המהווה "אמצאת שרות" אשר פותחה ב"תקופת השירות" ו-"עקב השירות". לכן, הזכויות לתמורת האמצאה רובן ככולן מוקנות למדינה. מכאן התביעה.
ד"ר טופז ויתר הנתבעים גורסים, כי פיתוח האמצאה נעשה ע"י ד"ר טופז באופן פרטי לאחר שעבד במשרה חלקית בלבד בבית החולים, ולא בתפקיד בכיר כנטען אלא כרופא פלסטיקאי יחיד. בד בבד השלים לימודי תואר שני ושלישי בכימיה, שימש מרצה אורח במחלקה לכימיה של אוניברסיטת בר-אילן, עסק במחקר רפואי בתחום רפואת העיניים והכירורגיה הכללית ללא קשר לעבודתו הקלינית בתחום הכירורגיה פלסטית בבית החולים הלל יפה. כמו כן, התנדב ד"ר טופז במסגרת עמותה הומניטרית פרטית בסין החל מסוף שנת 2005 כאשר מרבית נסיעותיו היו על חשבונו הפרטי הן מבחינת הזמן והן מבחינת המימון.
הנתבעים מוסיפים כי המדינה ידעה שד"ר טופז מפתח אמצאה פרטית על חשבון זמנו ומלוא הזכויות בגינה מוקנות לו.
המדינה בכתב תביעה מתוקן מיום 23.12.2019 סבורה כי היא זכאית לסעדים כדלקמן:
סעד הצהרתי, צו עשה, מתן חשבונות ותביעה כספית. סכומה של התביעה הכספית העמידה המדינה על סכום של 5 מיליון ₪ (עד מתן חשבונות).
בקליפת אגוז זוהי המסגרת הדיונית במסגרתה יש לבחון את בקשה מספר 25 שעניינה "בקשה לצו גילוי ספציפי ומענה לשאלונים" שהגישה המדינה כנגד הנתבעים.
בד בבד, תלויה ועומדת בקשה מספר 26 שהגישו הנתבעים כנגד המדינה ועניינה "בקשה למתן צו להשלמת הליכים מקדמיים". אלה שתי הבקשות המצריכות הכרעה.

עקרונות יסוד בהליכי גילוי מסמכים ושאלונים:

2. טרם אפנה להידרש לטיעונים לגופם, אתייחס למושכלות ראשונים ביחס להליכי גילוי מסמכים, עיון במסמכים ושאלונים.
רבות נכתב בנושא וגם הפרקליטים המכובדים בענייננו, לא חסכו שפע של אסמכתאות. כל אחד השכיל למצוא את האסמכתא ההולמת את טיעוניו. הפסיקה ידועה ומוכרת ולא ראיתי לחזור ולצטט אותה.

3. העקרונות הבסיסיים לקיום הליכי גילוי ועיון במסמכים הינם כדלקמן:
א. בעל דין בהליך אזרחי זכאי לדעת מראש אילו מסמכים רלוונטיים מצויים בידי יריבו, לרבות מסמכים "מזיקים" ולא רק מסמכים "מועילים". לרבות מסמכים שאין כוונה להציגם כהוכחה במשפט. (אלמנט שחודד בתקנות החדשות).
ב. הגילוי והעיון נדרש להיות מירבי שיסייע לחקירה אחר האמת.
ג. הליכי גילוי ועיון במסמכים אינם יכולים להפוך "למסע דייג" חסר הבחנה אחר ראיות.
ד. היעילות הדיונית היא פרמטר ויש להימנע מדרישות מרחיבות יתר על המידה המהוות מטרד ועולות כדי התשה אם בפועל אין במסמך כדי לסייע להליך.
ה. רלוונטיות והכבדה כרוכים זה בזה ובעלי השפעה הדדית. ככל ומדובר במסמך שחשיבותו לליבון המחלוקת בין בעלי הדין רבה יותר, מוצדק הגילוי גם במחיר הכבדה מסוימת.
ו. ישנם סייגים לעיקרון הגילוי כגון חסיונות וחובת סודיות.

4. בשינויים המחויבים, רלוונטיים הכללים האמורים גם לנושא מענה לשאלונים. כאן יש להוסיף כי ישנן שאלות ההולמות יותר פרוצדורה של חקירה נגדית ולאו דווקא מסגרת של שאלון. ראו בספרו של המלומד אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" הוצאת נבו 2020, שם בעמ' 345. השאלות אמורות להיות רלוונטיות לעניין שבנדון, אך לא להכביד יתר על המידה. שם, בספרו של המלומד גורן עמ' 346.
עוד השוו להוראות התקנות בדבר שאלונים: תקנה 107 לתקנות סדר הדין האזרחי, התש מ"ד -1984, תקנה 56 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018.

5. אפנה רק לשני פסקי דין עדכניים של בית המשפט העליון, מבלי לגרוע כמובן מים הפסיקה הרחב בסוגיות חשובות אלה של הליכים מקדמיים:

רע"א 298/20 ד"ר שלמה כהן ושות' עו"ד נ' עו"ד ל יעד וטשטיין ואח', (ניתנה ביום 4.2.2020 מפי כב' השופט ע. גרוסקופף ) וכך נאמר שם בפסקה 7:

"...אכן, רלוונטיות המסמכים היא תנאי הכרחי לצורך גילוי המסמכים, אך היא איננה תנאי מספיק. אל מול הרלוונטיות הנטענת של המסמכים המבוקשים, ניצבים שיקולים מנוגדים, ובראשם היעילות הדיונית".

רע"א 8761/20 פלונית נ' פלוני (ניתנה ביום 20.1.2021 מפי כב' השופט עמית).
בפסק דין זה ישנה סקירה מקיפה על הליכים מקדמיים לאור התקנות החדשות ובכלל.

כב' השופט עמית סוקר שם בפסקה 7 באופן מקיף וממצה את ההלכות הרלוונטיות להליכי גילוי ועיון במסמכים. עוד הוא מציין, שם בפיסקה 12, את אלמנט היעילות הדיונית ואת הצורך "להפסיק לדשדש בפרוזדור ולהיכנס לטרקלין ההתדיינות". יתכן ודברים אלה בשינויים המחויבים ראוי שיחולו גם בענייננו, בשתי תובענות מאוחדות אלה שראשיתן עם הגשת ת.א 7075-07-18, תחילה בבית המשפט המחוזי מרכז שם התקיימו שתי ישיבות קדם משפט טרם הועבר ההליך כולו לדיון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

וכך נאמר ברע"א 8761/20 בפיסקה 13: "לא ניתן לחתום את הדיון מבלי להתייחס לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות), שנכנסו לתוקף אך לאחרונה.
כאמור, הליכי גילוי עיון נאותים מאפשרים את ניהול ההליך "בקלפים גלויים", ומהווים תנאי בסיסי לקיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן שהוא אחד מעקרונות היסוד של התקנות החדשות (וראו תקנה 2 ותקנה 60(א)) לתקנות אלו) ".

לאור ההלכות המשפטיות וההתייחסות להליכים המקדמיים ייבחנו הבקשות 25, 26.

הבקשות:
בקשה 25 שהוגשה ע"י המדינה:

6. המדינה שיגרה לנתבעים דרישת גילוי ביום 14.5.2020 משתרעת על פני ארבעה עמודים ובה דרישות לקבלת כל המסמכים, תכתובות, תקצירים, דוחות חשבונאיים, הסכמים ושלל דרישות המשתרעות על פני 26 סעיפים. המדינה שיגרה שאלון לד"ר טופז, מכיל 40 שאלות.
המדינה שיגרה שאלון לגב' טופז, מכיל 14 שאלות.
יוער, כי לעמדת הנתבעים, הם העבירו לידי המדינה מעל 1,700 עמודי נספחים שונים ושני תצהירי תשובות לשאלונים. עוד הוסיפו כי: " לעומת זאת המדינה דחתה כמעט את כל דרישות המסמכים הספציפיים, וצרפה לגילוי המסמכים מטעמה בעיקר את המסמכים שצורפו לכתבי הטענות; כאשר תצהיר התשובות לשאלון שניתן בשמה אינו אלא התחמקות אחת גדולה ממתן מענה ענייני לשאלות שנשאלו". (שם סעיף 3).

7. העתירות בבקשה הינן:
א. למסור למבקשת תצהיר גילוי ספציפי ערוך כדין במענה לדרישות המבקשת לגילוי מסמכים המופיעות בסעיפים 1 – 2, 4 – 8, 10 – 11, 16 – 17, 20 – 22, 24 – 26 למכתבה מיום 14.5.2020 ולצרף עותקים של כל המסמכים לתצהיר הגילוי מטעם המשיבים.
ב. להמציא למבקשת תשובות מלאות ומפורטות לשאלות 7, 11, 13 – 14, 16, 18, 23, 27, 33 בשאלון שהופנה למשיב 1 וצורף למכתב המבקשת מיום 14.5.2020.

8. בנושא תצהיר גילוי מסמכים ספציפי אפנה לדברי כב' השופט עמית בתיק רע"א 8761/20 האמור, שם פסקה 10. במצב דברים בו הועמדו המסמכים הנדונים לעיון בפועל, ניתן לראות במשיבים כמי שהצהירו על גילויים ועל כן הקביעה כי העיון בהם "מקפל בחובו גם את גילויים" היא לגיטימית ומלמדת כי מטרת הגילוי הושגה ללא צורך צרוף תצהיר נלווה. כך אני רואה לנכון לפסוק גם ביחס לבקשה לצרף למסמכים תצהיר גילוי נלווה.
מכאן אבחן את הדרישות הספציפיות.
דרישות המדינה לגילוי הספציפי:

9. בפתח פרק זה והכרה כללית אומר, כי דרישות הגילוי הספציפי שהעלתה המדינה גורפות מאוד. דרישות חוזרות ונשנות לקבלת "כל המסמכים" ללא איפיון מצומצם וקביעת זמנים רחבה של שנים רבות, במקרים מסויימים אפילו עשור שנים, הן דרישות מאוד גורפ ות, אינן ממוקדות דיין ולטעמי ספק אם הביטוי "גילוי ספציפי" אכן הולם אותן.

בדרישה מספר 1 נדרשו הנתבעים לגלות " את כל המסמכים לרבות שרטוטים וסקיצות מוקדמות של ההתקן, דוחות ומחברות מעבדה, הצעות מחקר, תכתובות בקשר לפיתוח אב הטיפוס, מאמרים וטיוטת מאמרים, בקשר לפיתוח התקן ה – TopClousure".
הנתבעים גורסים, כי הם כבר מסרו מסמכים נדרשים בקשר לכך בגילוי המסמכים הכללי ואין מה להוסיף עליהם.

10. אומנם, מדובר אכן בעניינים שהם לב ליבה של המחלוקת. אך הדרישה כפי שצוטטה לעיל גורפת ואינה ספציפית דיה.
לדידי, אם מתוך 1,700 העמודים ששיגרו הנתבעים לתובעת כלולים מסמכים העוסקים בפיתוח ההתקן, הרי בכך יצאו הנתבעים ידי חובתם בדרישה זו .
ככל והתובעת חפצה בגילוי ספציפי, תתכבד ותציין את הגילוי הספציפי הנדרש על ידה. במיוחד לאור ההבהרה של הנתבעים בסעיף 28 לתשובתם כי צורפו כל ההתכתבויות מול השרטט שסייע ביצירת המודל לרבות השרטוטים שביצע, והכל לאחר בדיקה אם המסמכים הללו יכולים לפגוע בסוד מסחרי שלא לצורך.
מקובלת עלי עמדת הנתבעים כי הדרישה כוללנית ביותר, אינה תחומה בזמן, מתייחסת לקבוצות מסמכים בלתי מסוימים עם צדדים שאינם מוגדרים ואף כוללות על פניה ן סודות מסחריים ביחס לטכנולוגיה ששימשה ליצירת ההתקן.
במאמר מוסגר אוסיף, כי לא ברור גם כיצד מסירת המסמכים הללו מסייעת לטענה של המדינה כי מדובר ב"אמצאת שרות".
באספקלריית חיסיון בגין סוד מסחרי, נראה כי הדרישה הגורפת לקבלת מלוא המסמכים ששימשו כלי בידי ד"ר טופז ליצירת ההתקן, ללא הבחנה ופירוט או הסבר כיצד המסמכים הללו מסייעים להוכחת הטענה כי עסקינן ב"אמצאת שרות", עומדת בסתירה להוראות הדין והפסיקה. ראו רע"א 3638/03 ביטום תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' כמיפרן –ישראל בע"מ, פד"י נ"ח(1) עמ' 97.

משכך אני קובעת, כי אין לחייב את הנתבעים להרחיב ביחס לדרישת גילוי מספר 1.

11. בדרישה מספר 2, עתרה המדינה לגילוי "כל המסמכים, לרבות הסכמים, התקשרויות, הזמנות עבודה, התכתבויות והצעות מסחריות, בקשר לייצור, שיווק, מכירה והפצה של התקן ה- TopClousure, לרבות הסכמי הפצה של ההתקן עם חברות בישראל וברחבי העולם, הסכמי התקשרות עם בתי חולים ומרפאות שרכשו את ההתקן, וחשבוניות ודוחות כספיים בקשר להזמנה, שיווק ומכירות של ההתקן".

אני מוצאת, כי מדובר בדרישה מרחיבה יתר על המידה שאינה נוקבת בתקופת זמן ספציפית ועשויה אף לפגוע באינטרסים של צדדי ג' שהתקשרו עם הנתבעים.
עוד אציין כי אין מחלוקת שד"ר טופז סבור, כי פיתוח האמצאה נעשה על ידו, מצוי בבעלותו ומשכך אכן ביצע התקשרויות מסחריות עם צדדי ג' שונים. אינני מקבלת את טענת המדינה כי המסמכים הללו נוגעים ללב ליבה של המחלוקת. אני מקבלת את עמדת הנתבעים כי דרישת הזמנות העבודה וההסכמים השונים עם המפיצים, אינה נחוצה לצורך הוכחת מהות התביעה והיא השאלה האם האמצאה שפיתח ד"ר טופז מהווה אמצאה אישית שלו או אמצאת שירות.
רק אם תוכיח המדינה את תביעתה וייקבע כי מדובר באמצאת שירות, יהיה מקום להיעתר לדרישה שהכלילה המדינה בסעיף 50 (א) לכתב התביעה המתוקן והיא קבלת מלוא הנתונים ביחס לשיווק המסחרי של ההתקן.

משכך אני קובעת כי אין לחייב את הנתבעים להרחיב ביחס לדרישת גילוי מספר 2.

12. בדרישה מספר 4 עתרה המדינה לקבל "את כל המסמכים בקשר לרישום פטנטים ו/או מדגמים בישראל וברחבי העולם. התובעים מתארים או מלמדים את התקן ה- TopClousure או כל טכנולוגיה לרבות כל תיקי הבחינה וכל תכתובות בין הנתבעים או מי מהם לעורכי הפטנטים שטיפלו ברישום הפטנטים והמדגמים הנ"ל לרבות התכתובות בנוגע לחידוש הפטנטים ".
גם כאן מדובר בדרישת גילוי גורפת שאינה מוגדרת או מוגבלת בזמן. כמו כן, מאחר והתביעה אינה עוסקת בשאלה באילו מדינות הוגשו לרישום פטנטים או מדגמים אלא בנושא של המצאת שירות, הרי הדרישה מרחיבה מעבר לגבולות התביעה. גם ביחס לדרישה זו אומר, כי רק אם וכאשר תוכיח המדינה את עמדתה כי האמצאה הינה "המצאת שירות" תהיה זכאית לקבל מידע זה, שגם נדרש על ידה בסעיפים 50 ב' ו- ג' לכתב התביעה המתוקן. זוהי אפוא דרישה לקבלת הסעד הסופי שהתבקש בתביעה ואין להכיר בו בשלב ראשוני של גילוי מסמכים.
הנתבעים הוסיפו, כי תכתובות בין הנתבעים לבין משרד עורכי הדין שערך את המסמכים עבורם, נהנות מחיסיון עו"ד-לקוח.

משכך אני קובעת כי אין לחייב את הנתבעים להרחיב ביחס לדרישת גילוי מספר 4.

13. בדרישה מספר 5 התבקשו: "כל המסמכים הנוגעים לרישוי התקן ה- TopClousure בישראל ובמדינות אחרות, לרבות כל המסמכים הנוגעים לרישוי התקן ה- TopClousure, הרישיון/האישורים הרגולטוריים וכל המסמכים הנכללים בתיקי הבקשות ברישוי המוצר, בהתכתבויות עם הרשויות הרגולטוריות במדינות אלה, לרבות עם משרד הבריאות בישראל, ה- FDA וה- CE".

גם כאן אני מעדיפה את עמדת הנתבעים כי הדרישה מרחיב ה ומתייחסת לשלב השני של התביעה, שלב מתן החשבונות. המדינה תהיה זכאית לקבל את המסמכים הללו רק אם וכ אשר תוכיח את תביעתה העקרונית להכריז על הנ"ל כ"אמצאת שירות".
גם אם בכתב ההגנה צוין, כי המוצר קיבל אישור רגולטורי (סעיף 96 לכתב ההגנה) אין הדבר מקנה למדינה רשות לעיין במסמכי התהליכים שקדמו לכך. עקרונית, מסמך שהוזכר בכתב טענות הוא מסמך שניתן לדרוש את גילויו הספציפי. אך, אני מסתפקת בכך שהנתבעים צרפו לגילוי המסמכים מטעמם את האישורים הרגולטוריים עצמם. אלה הם המסמכים שנזכרו בכתב ההגנה ומסמכים אלו גולו כדין. במידה והמדינה סבורה כי ישנן בדיקות ספציפיות שקדמו לקבלת האישורים הרגולטוריים, אותן היא זכאית לקבל, תתכבד ותגדיר זאת במפורש תוך שהיא מנמקת מדוע יש זכאות לעיון זה לצורך ההכרעה בתביעה כי מדובר ב "אמצאת שירות".

משכך אני קובעת כי אין לחייב את הנתבעים להרחיב ביחס לדרישת גילוי מספר 5.

14. לפי דרישה מספר 6, בעקבות מאמר שפורסם בעיתון 'פורבס ישראל' נדרשו הנתבעים "לגלות את המסמכים שמתעדים את הניתוחים שבוצעו ע"י ד"ר טופז באמצעות ה- TopClousure".
ככל והמדינה מכוונת לניתוחים שבוצעו ע"י ד"ר טופז בבית החולים "הלל יפה" או במסגרת שהותו בסין, עליה לפרט ולצמצם את הדרישה למיקום ס פציפי של ביצוע ניתוח וכן ל תקופת זמן ספציפי ת. הדרישה הכוללנית כי יומצאו לידיה תצלומים של ניתוחים שביצע ד"ר טופז בשלל מקומות רפואה ובשנים שעשויות להיות לא רלוונטיות למהות התביעה, היא מרחיבה יתר על המידה ואין להידרש אליה.
ככל והמדינה תצמצם דרישתה למרכז רפואי ספציפי ותנמק את ההקשר שלו לתביעה בגין אמצאת שירות, והדבר אף יהיה תואם את המועדים הנזכרים בכתב התביעה, אשוב ואשקול את הבקשה. לנושא הפרטיות שהזכירו הנתבעים בתשובתם, ניתן למצוא פתרון ע"י השחרת פרטיהם האישיים של המנותחים.

משכך, ובמתכונת הנוכחית של הדרישה, אני קו בעת כי אין לחייב את הנתבעים להרחיב ביחס לדרישת גילוי מספר 6.

15. בדרישה מספר 7 נדרשו "כל המסמכים בקשר לטענתו של ד"ר טופז כאילו פיתח את ההתקן במסגרת 'עבודה פרטית' שאינה קשורה לעבודתו בבית החולים". הדרישה כוללנית ביותר ואכן הולמת יותר דרישת גילוי מסמכים כללי ולא דרישת גילוי ספציפי. ראוי לאזכר בעניין זה מושכלות ראשונים, דברי המלומד ד"ר יואל זוסמן בספרו "סדרי הדין האזרחי" מהדורה שביעית-1995, שם בעמ' 437 העוסק בגילוי ספציפי:

"אולם כדי שתצליח בקשה כזו 
, חייב המבקש לציין בבירור מסמך מסוים או מסמכים מסוימים – ולא סוג של מסמכים, בדרך כלל".

ככל והמדינה תצמצם את בקשתה ותגדיר אותה באופן מהודק יותר, ניתן יהיה לשוב ולהידרש למבוקש.

משכך, ובמתכונת הנוכחית של הדרישה, אני קו בעת כי אין לחייב את הנתבעים להרחיב ביחס לדרישת גילוי מספר 7.

16. דרישה מספר 8 : "כל המסמכים בקשר לכל פעילות של ד"ר טופז בסין לרבות כל פעילות לפיתוח קשרי עבודה עם בתי חולים בתחום הכירורגיה הפלסטית והדרכת רופאים וכל פעילות נטענת הקשורה לפיתוח התקן ה- TopClousure, תוך הפרדה בין מסמכים הקשורים לעבודתו בבית החולים הלל יפה ומסמכים המהווים לטענתו חלק מ-'פעילות פרטית' שאינה קשורה לבית החולים".
ד"ר טופז גרס בהגנתו, כי פיתח את ההתקן במסגרת עבודה פרטית שביצע בסין שאינה קשורה לעבודתו בבית החולים הלל יפה. מנגד גרסה המדינה, כי ההתקן פותח בזיקה מלאה לפעילותו של ד"ר טופז כמנהל היחידה לכירורגיה פלסטית בבית החולים "הלל יפה".
על מנת לבחון את פעילותו של ד"ר טופז בסין הועלתה דרישה מספר 8.
הנתבעים אכן צרפו מסמכים הנוגעים לקשרי העבודה של ד"ר טופז בסין, אולם לדידה של המדינה מדובר במסמכים סלקטיביים שאינם עומדים בדרישות הגילוי הספציפי, כגון תעודות הוקרה שניתנו לו ע"י גורמים במימשל הסיני ותמונות על פעילותו עם הסינים במסגרת ההתנדבות.
אני מקבלת את עמדת הנתבעים גם במישור זה. נדרשו מסמכים וצורפו. הדרישה של המדינה לקבל באופן מרחיב את "כל המסמכים", אינה ספציפית דיה. בהתייחס לכך שמדובר ב-15 שנות פעילות בסין זוהי דרישה מכבידה יתר על המידה.
אמנע משימוש במטבע לשון "מסע דייג" ששני הצדדים השתמשו בו לאורך טיעוניהם. אך ברי, כי דרישת גילוי ספציפית כשמה כן היא. עליה להיות ספציפית וממוקדת. לא כך נעשה בענייננו. לאחר שד"ר טופז צרף מסמכים ביחס לפעילותו בסין ובהעדר דרישה ממוקדת של המדינה, נראה כי אין מקום לדרוש ממנו מסמכים נוספים.

משכך אני קובעת כי אין לחייב את הנתבעים להרחיב ביחס לדרישת גילוי מספר 8.

17. בדרישה מספר 10 נדרשו הנתבעים לגלות את "כל המסמכים המעידים שגורמים מטעם המדינה ידעו אודות פיתוח ושיווק ההתקן סעיף 8.2 לכתב ההגנה המתוקן".
אכן, מצד הדין כאשר נזכר מסמך בכתב טענות של בעל דין קמה הזכות לדרוש את גילויו. עם זאת, הנתבעים בענייננו טוענים כי המסמכים הללו כבר צורפו לתצהיר גילוי המסמכים הכללי מטעמם. אכן אישור של מנהל בית החולים הלל יפה צורף לכתב ההגנה וכן היתרים שניתנו לד"ר טופז ע"י גורמ ים במשרד הבריאות. עוד צורפו מסמכי ועדת הלסינקי שאושרו ע"י בית החולים וכן התכתבות עם גורמי רכש של בתי החולים בישראל כולל חשבוניות רכישה של בית החולים הלל יפה. נראה כי בכך מילאו הנתבעים את חובת הגילוי של רכיב זה והדרישה החוזרת אינה במקומה.
יתר על כן, מדובר במסמכים האמורים להימצא תחת ידה של המדינה.

משכך אני קובעת כי אין לחייב את הנתבעים להרחיב ביחס לדרישת גילוי מספר 10.

18. בדרישה מספר 11 נדרשו "כל המסמכים המעידים כי גורמים בכירים בבית החולים אישרו בכתב שהמוצר TopClousure לא פותח במסגרת משרתו של ד"ר טופז בבית החולים אלא במסגרת פרטית ועל חשבונו המלא (סעיף 8.3 לכתב ההגנה המתוקן)".

הדברים שנאמרו בסעיף 17 להחלטה זו לעיל, בדבר המסמכים שצורפו ע"י הנתבעים לגילוי המסמכים מטעמם, כמספקים ועונים על דרישה זו, חלים גם לגבי דרישה מספר 11.

משכך אני קובעת כי אין לחייב את הנתבעים להרחיב ביחס לדרישת גילוי מספר 11.

19. בדרישה מספר 16 התבקשו הנתבעים להציג לעיון את "כל המסמכים בקשר למינוי הנתבעת 2 לדירקטור ובעלת תפקיד יחידה בנתבעת 3 וכן כל מסמך, הסכם, התקשרות או דו" ח, לרבות דוחות כספיים של הנתבעת 3 עליהם חתומה הנתבעת 2 או שנטלה חלק בה כנתם או בגיבושם"
המדינה מציינת כי גב' טופז היא דירקטורית ובעלת תפקיד יחידה בחברה. מכאן התביעה נגדה כמי שנטלה חלק אישי בכל המעשים המפרים וחבה עם הנתבעים ביחד ולחוד בנזקים המופיעים בכתב התביעה. מכאן דרישת הגילוי.
הדרישה הכוללת לקבלת מסמכים עליהם חתומה גב' טופז כדירקטורית בחברה, עשויה לרדת לכדי מסמכים עליהם חלה חובת סודיות. מסמכים שהזכאות למדינה לקבלם תקום רק אם תעבור את המשוכה הראשונה של כתב התביעה ותוכיח כי האמצאה נשוא ההליך היא "אמצאת שירות".
מעבר לכך, גם כאן מדובר בדרישה גורפת, מרחיבה שאינה תחומה בזמן או בסוג מסמכים ורק מטעם זה אין להיענות לה.

משכך, אני קו בעת כי בשלב זה אין לחייב את הנתבעים להרחיב ביחס לדרישת גילוי מספר 16.

20. בדרישה מספר 17 התבקשו הנתבעים להציג "את כל המסמכים ביחס לטענת הנתבעים כי המדינה 'ויתרה' על זכויותיה בטכנולוגיות שפיתח ד"ר טופז".

טענות אלה מצאו ביטוי בכתב ההגנה (סעיף 102). הנתבעים מצידם הפנו את המדינה למסמכים שגולו במסגרת תצהיר הגילוי הכללי. דעתם של ב"כ המדינה לא היתה נוחה מכך. הם סברו שעל הנתבעים להפנות באופן מדויק ומדוקדק לאותם מסמכים ספציפיים ולציין מה מתוך כלל המסמכים שהוצגו מהווים אסמכתאות לטענת הויתור.
מנגד, טענו הנתבעים כי יצאו ידי חובתם בביצוע הגילוי והעמדת המסמכים לעיון המדינה, ואין הם חייבים לכבול עצמם כבר בשלב דיוני ראשוני זה להצגת ראיות.
כאן אני רואה מקום לשוב ולהפנות להלכות המשפטיות שנזכרו בפיתחה של החלטה זו. תכלית הליך גילוי המסמכים והעיון בהם היא לרדת לחקר האמת ולהביא לכך שמסמכים לא יועלמו מעין הצד שכנגד. על מנת שבעל הדין שכנגד לא יגשש דרכו באפלה. שלב גילוי המסמכים אינו שלב הצגת ראיות, הבאת ראיות או סיכומים.
משכך, כאשר הנתבעים צרפו לתצהיר הגילוי הכללי שלהם את המסמכים המדוברים, הרי העמידו אותם לעיון המדינה ולידיעתה. מכאן ואילך המסמכים גלויים לעיניה. בכך יצאו ידי חובתם. אין מקום להשית עליהם כבר בשלב ראשוני זה, את החובה למיין ולאפיין מבין המסמכים, אלו תומכים בטענה כזו ואלו בטענה אחרת. מיון ואיפיון זה שמור לשלב הראיות.
משכך אני קובעת כי אין לחייב את הנתבעים להרחיב ביחס לדרישת גילוי מספר 17.

21. בדרישה מספר 20 התבקשו: "כל התקצירים, מצגות, הדרכות והרצאות הקשורות ל- TopClousure שהעבירו הנתבעים 1 ו – 2 בכנסים מקצועיים בישראל ומחוץ לה בין השנים 2006 ועד יולי 2018".
המדינה טוענת, כי יש להניח שבחומרים אלה ניתן יהיה למצוא מידע בקשר לטענות הנתבעים בדבר פיתוח עצמאי של ההתקן. לשיטתה, זוהי דרישת גילוי לגיטימית וממוקדת. מנגד, סבורים הנתבעים כי זוהי דרישה מכבידה ובלתי סבירה. בתשובה, שיגרו את קורות החיים של ד"ר טופז ובהם רשימה חלקית של כנסים מקצועיים בהם השתתף.

לאחר ששקלתי בדעתי אני מוצאת, כי עמדת המדינה בנושא זה אינה מופרכת. במצגות ותקצירים, ככל שנשמרו בידי ד"ר טופז, עשויה להיות התייחסות ל- TopClousure וניתן יהיה לגזור משם – אולי – נתונים בדבר פיתוחו תוך זיקה לשאלה נשוא ההליך, האם מקום עבודתו בבית החולים היווה גורם בפיתוחו באופן ההופך אותו ל"אמצאת שירות".
כיוון שלא נטען כי הגב' טופז היתה מעורבת בפיתוח המוצר, אינני רואה מקום לחייב אותה להציג מצגות כלשהן. ככל והציגה מצגות – דבר שכרגע אינו ברור כלל ועיקר – הרי הן נוגעות לפן המסחרי של שיווק המוצר. המדינה עדיין לא הוכיחה את זכאותה בשלב זה לקבל את הנתונים המסחריים ולפיכך דרישה זו מגב' טופז אינה במקומה.

ביחס לד"ר טופז כאמור, אני מוצאת כי עקרונית יש בדרישה ממש.
עם זאת, הדרישה לקבל את "כל" התקצירים המצגות וכו' שנערכו ע"י ד"ר טופז, בתקופת זמן של 12 שנה היא דרישה מופרזת. ד"ר טופז ללא ספק השתתף בכנסים רבים ונשא בהם דברים. על המדינה למקד את דרישותיה לתקופת זמן ספציפית ולא להרחיב אותה יתר על המידה עד יולי 2018.
אני מאפשרת למדינה להגיש דרישה מצומצמת יותר ביחס לחומרים אלה תוך 30 יום מקבלת החלטה זו. ד"ר טופז ישיב לדרישה 30 יום לאחר קבלתה.

22. אשר לדרישה מספר 21 – כאן התבקשו: " התכתובות בין הנתבעת 1 ובין מנהלים ועמיתים בבית החולים דה יאנג בסין בין השנים 2010 – 2016".

המדינה טוענת, כי במסמכים האמורים יש כדי לשמוט את הקרקע מתחת לטענות ההגנה בקשר לפעילות של ד"ר טופז בסין. לטעמה מדובר במסמכים ספציפיים ומובהקים התחומים לתקופת זמן ברורה ואין ממש בטענות כאילו הדרישה כוללנית ומכבידה.
מנגד, טענו הנתבעים כי מדובר "בהתכתבויות פרטיות וסודיות עם צדדים שלישיים גורמים עלומים כלשהם שלא צוינו בשמם, על פני תקופת זמן בת 4 שנים שהיא מאוחרת למועד הפיתוח" (סעיף 89 לתשובה). עוד טענו, כי : "המסמכים המבוקשים אינם רלוונטיים, וממילא אין למדינה זכות לעין בתכתובות אישיות עם ד"ר טופז. מדובר בצדדים שלישיים שאינם צד לתביעה כאן ובמידע פרטי שהוחלף ביניהם, ככל שתכתובות כאלה בכלל קיימות וניתנות לאיתור".

במישור זה מקובלת עלי עמדת המדינה. הטענות בדבר פיתוח המוצר בסין הן אבן הראשה בכתב ההגנה. לפיכך, לא יוכל ד"ר טופז לטעון כי מדובר בהתכתבויות פרטיות ואישיות. ככל וקיימות התכתבויות ביחס למוצר ואופן פיתוחו עם קולגות וגורמים נוספים מסין, שומה עליו לגלותן. טענות החיסיון שמעלה ד"ר טופז אינן ברורות. שכן לא יוכל מצד אחד לטעון שהמוצר פותח בעזרת קולגות מסין ומצד שני לא לגלות התכתבויות עם אות ם קולגות, התכתבויות שעשויות לתמוך או להזים את טענותיו. כאן ראוי לשוב ולציין , כי על פי התקנות החדשות, חובה על בעל דין לגלות בהליכי גילוי מסמכים גם מסמכים מזיקים ולא רק מסמכים מועילים (תקנה 60(ג) סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018). קל וחומר כאשר לפי הגרסה המוצגת בכתב ההגנה, מסמכים אלו אמורים להיות מועילים.

גם המילים "חובת סודיות" ו-"תכתובות פרטיות" אינן משכנעות. ד"ר טופז אינו נדרש לגלות התכתבויות אישיות, אינטימיות, אלא תכתובות מקצועיות. הדעת נותנת כי ד"ר טופז אמור לשאוף לגלות את אותן התכתבויות, כדי לבסס ביתר שאת את טענתו לגיבוש המוצר בעזרת גורמים מסין ולא במסגרת עבודתו בבית חולים בישראל.
ביחס לפרק הזמן לגביו נדרשו ההתכתבויות, בין השנים 2010- 2016, נראה כי יש מקום לצמצם. לפי כתב התביעה עצמו סעיף 12, המוצר כבר פורסם ברבים בסוף שנת 2014. לפיכך, אין מקום לקבל התכתבויות לגבי השנים 2014 – 2016 בהם המוצר כבר היה מגובש וניתן להסתפק בהתכתבויות רלוונטיות בין השנים 2010 – 201 3.
אשר על כן ביחס לדרישת גילוי מספר 21, אני מקבלת את עמדת המדינה בצמצום. אני קובעת כי על ד"ר טופז לגלות תכתובות מקצועיות עם קולגות בסין ביחס למוצר הרלוונטי שהתקיימו בין השנים 2010- 2013. הנ"ל יבוצע תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

23. בדרישה מספר 24 התבקשו: "כל המסמכים החשבונאיים שהפיקה הנתבעת 3, לרבות דוחות כספיים, מאזנים שנתיים, מאזניים רבעוניים, ודוחות רווח והפסד מיום שהוגשה בקשת הבכורה לפטנט ועד היום".
גם לפי המדינה, מסרו הנתבעים מסמכים מסוימים בהקשר לרכיב זה. כגון : מסמכי הלוואת בעלים, לחברה, חשבוניות בגין מכירת המוצר, דו"חות רווח והפסד של החברה משנת 2009 וכדומה (סעיף 42 לבקשה).
המדינה אינה מסתפקת בכך והיא דורשת מסמכים נוספים כגון מאזנים של החברה. עוד היא מלינה על כך שחלק מהמידע במסמכים שנמסרו לה – הושחר.
אני מקבלת את עמדת הנתבעים כי מדובר בדרישה לקבלת הסעד הסופי הנתבע בתביעה. למעשה זוהי דרישה למתן חשבונות כספיים. זכאותה של המדינה לקבלת מסמכים כספיים אלה תקום רק אם וכאשר תוכיח את טענתה ל"אמצאת שירות".
הרי, המדינה הוסיפה לתביעתה רכיב של מתן חשבונות. לכן שעתם של מסמכים אלה להימסר, תגיע בבוא העת, אם אכן תגיע אותה העת.

משכך אני קובעת כי אין לחייב את הנתבעים להרחיב ביחס לדרישת גילוי מספר 24.

24. אשר לדרישות 25 ו -26, נדרשו: "מסמכים הנוגעים להסכמים להעברת זכויות קניין רוחני מהנתבעים לצדדים שלישיים לרבות הסכמי העברה, מתן רישיון, שיעבוד בפטנטים ומסמכים המעידים על הסבת זכויות מן הנתבעים 1 ו -2 לנתבעת 3 או לכל גורם אחר".
הנתבעים טענו בתגובה, כי המסמכים דנן אינם רלוונטיים להליך. המדינה מצידה אמרה בסעיף 45 לבקשתה : "ברור שהמסמכים רלבנטיים, הן מכיוון שהם מתייחס לטכנולוגיה מושא ההליך שהבעלות בה שנויה במחלוקת והן מכיוון שבהסכמי רישיון ושיעבוד יש התייחסות לשעבוד וזכויות ". עוד הוסיפה המדינה, כי הרלוונטיות של מסמך לצורך גילוי היא רחבה ואין בעל דין רשאי לסרב לגלות מסמך שהתבקש.

בכל הכבוד, אין בידי לקבל את עמדת המדינה. מדובר במסמכים מסחריים גרידא שאינם נוגעים לפיתוח המוצר אלא לשיווקו . המדינה לא הוכיחה עדיין זכאות לקבלתם. תחילה עליה לעבור את המשוכה של הגדרת האמצאה כ"אמצאת שירות" ורק אחר כך תיבחן השאלה האם היא זכאית לפשפש בקרבי ההסכמים בין הנתבעים לבין עצמם.
משכך אני קובעת כי אין לחייב את הנתבעים להרחיב ביחס לדרישות גילוי מספר 25 ו- 26.

25. לסיכום פרק זה של דרישות גילוי ספציפי שהעלתה המדינה – מרבית ה דרישות נדחו . למעט דרישות גילוי 20, 21, שהתקבלו בצורה מצומצמת ביותר ויטופלו כפי שהוריתי תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

שאלונים לד"ר טופז:

26. המדינה שיגרה שני שאלונים האחד לד"ר טופז והשני לגב' טופז.
ההשגות של המדינה בבקשה מספר 25 התייחסו לשאלון שנשלח לד"ר טופז בלבד.
לאחר שעיינתי, ובהתאם להוראות הדין והפסיקה כפי שנסקרו בפתח החלטה זו, הנני להכריע.

שאלה מספר 7 – מקובלת עלי תשובתו של ד"ר טופז כי השאלה שמורה לחקירה נגדית. אינני מחייבת תשובה לשאלה זו.
שאלה מספר 11 – מקובלת עלי עמדת המדינה. השאלה היא עובדתית, יש להשיב תוך 30 יום.
שאלה מספר 13 – מקובלת עלי עמדת המדינה. יש להשיב לשאלה תוך 30 יום.
שאלה מספר 14 – התשובה שניתנה ע"י ד"ר טופז מספקת. אינני מחייבת הרחבת התשובה לשאלה זו במסגרת של שאלון.
שאלה מספר 16 – התשובה שניתנה ע"י ד"ר טופז מספקת. אינני מחייבת הרחבת התשובה לשאלה זו במסגרת של שאלון.
שאלה מספר 18 - מקובלת עלי עמדת המדינה. יש להשיב לשאלה תוך 30 יום.
שאלה מספר 23 – אני מוצאת כי ד"ר טופז השיב למעשה לשאלה זו במסגרת השאלות 21, 24, 25, 26, 27, 28, 31, 32. לפיכך אינני מחייבת הרחבת התשובה לשאלה זו.
שאלה מספר 27 – השאלה מתאימה יותר לחקירה נגדית. במסגרתה ניתן יהיה להעמיק חקר. אינני מחייבת הרחבת התשובה לשאלה זו במסגרת של שאלון.
שאלה מספר 33 - מקובלת עלי עמדת המדינה. יש להשיב לשאלה תוך 30 יום.

27. לסיכום נושא תשובותיו של ד"ר טופז לשאלון ששיגרה המדינה, אני מחייבת מתן תשובות אך ורק לשאלות 11, 13, 18, 33. התשובות תימסרנה תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

בקשה מספר 26 שהוגשה ע"י הנתבעים:

28. בבקשה זו עותרים הנתבעים להורות למדינה לגלות ולאפשר עיון ספציפי במסמכים שנדרשו. כן עותרים הנתבעים לחייב את המדינה להשיב תשובות ממוקדות לשאלות שעלו בשאלון.

דרישות הנתבעים לגילוי הספציפי:

29. לא למותר לציין, כי ההלכות שפורטו לעיל והתובנות בנושא גילוי מסמכים כללי ועיון ספציפי ומענה לשאלונים, שפורטו בהחלטה זו לעיל - יפה כוחם גם לבקשה מספר 26.

אבחן עתה את הדרישות שהעלו הנתבעים לגילוי ספציפי.

30. בסעיף 2.1 לדרישת הגילוי, נדרשה המדינה לגלות את: "פנקס אמצאות השירות שעל מוסד המחקר הרלוונטי לנהל בהתאם לתקנה 199 לתקנות הפטנטים (נוהלי הרשות, סדרי דין, מסמכים ואגרות), התשכ"ח-1968, לכל הפחות, עבור התקופה שהתחילה ביום 1.1.2005 ועד למועד הגשת התביעה".
המדינה מיאנה לבצע את הגילוי האמור, בטענה כי מסמכים או רישומים בקשר לאמצאות שירות של רופאים בשירות המדינה אינם רלוונטיים לתביעה העוסקת באמצאת השירות של ד"ר טופז , עליה לא דיווח בניגוד להוראות חוק הפטנטים והתקשי"ר. בנוסף טענה המדינה, כי מסמכים או רישומים של עובדי מדינה מכילים מידע עיסקי וסודות מסחריים.
במישור זה, אני מעדיפה את עמדתו של ד"ר טופז ושאר הנתבעים (להלן: "ואח'").
אכן נושא אמצאת השירות הוא במוקד כתבי הטענות ורלוונטי ביותר להליך. לפיכך, גילויו של הפנקס האמור משמעותי להליך ויש לגלותו.
הואיל ומדובר בפנקס האמור להיות פתוח לעיון, בבחינת מסמך ציבורי, אני דוחה גם את טענות המדינה בדבר דרישה מכבידה או מסמך סודי. זה המקום לציין כי טענת סודיות היא טענה כבדת משקל, ולכן יש להש תמש בה בזהירות ובמשורה ולא לזרות אותה ביד רחבה על פני כל מענה לדרישה.
חככתי בדעתי, האם בהלימה ללוחות הזמנים שנקבעו לגבי חובת הגילוי המוטלת על המדינה בסעיף 22 להחלטה זו, יש מקום לצמצם גם את מניין השנים לגביהן נדרש הגילוי הספציפי. באתי לכלל מסקנה, כי אין להשוות בין הדברים. הגילוי שנדרש מד"ר טופז ממוקד לעניין השאלה האם המצאתו היא אמצאת שירות. לכן, הנתונים שנצברו במהלך השנים שחלפו מאז נשלמה האמצאה אינם מצריכים גילוי. לעומת זאת, הגילוי הנדרש מן המדינה , חשוב לצורך בחינת התייחסותה לנושא אמצאות השירות בכלל ולכן לא ראיתי לתחום את הגילוי הנדרש ממנה, עד שנים 2013-2014 בלבד, אלא עד מועד הגשת התביעה.

משכך אני קובעת כי על המדינה להשיב לדרישת גילוי 2.1 ולאפשר עיון ספציפי במסמכים המבוקשים תוך 30 יום.

31. בסעיף 2.2 לדרישת הגילוי, נדרשה המדינה לגלות: " כל פנקס או רישום שהמדינה, ובכלל זה גורם או מחלקה במשרד הבריאות או במשרד המשפטים מנהלים, אשר מכילים את הבקשות שהוגשו ע"י רופאים להכרה באמצאת שירות, או כל פיתוח, שיפור, הצעות ייעול וכדומה, תרומות טכנולוגיות החל מיום 1.1.2005 ועד למועד הגשת התביעה".

המדינה סברה כי לא מוטלת עליה חובה לבצע את הגילוי האמור. לשיטתה, בקשות של רופאים ל הכרה באמצאות שירות וככלל מסמכים בקשר עם אמצאות שירות או פיתוחים של רופאים בשירות המדינה, אינם רלוונטיים לתביעה ספציפית זו. גם כאן נזכרה טענת מידע עיסקי וסודות מסחריים.
נראית בעיני עמדת ד"ר טופז ואח'. אני מוצאת כי הסוגיות הנוגעות לאופן בו מכירה המדינה בהמצאה של רופא כאמצאת שירות היא לב המחלוקת בהליך הנוכחי. לפיכך האופן בו מפעילה המדינה את שיקול דעתה במועדים הרלוונטיים להכרה שכזו הוא רלוונטי להליך ויש לגלותו.
אני שוללת את טענת הסודיות או המידע העיסקי שנטענו ע"י המדינה.
ברע"א 3638/03 ביטום תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' כמיפרן-ישראל בע"מ, נקבע כי לעיתים הפגיעה בסודות מסחר היא הכרחית להבטחת יעילותו של הדיון, אולם, יש לעמוד על המשמר, לבל ייעשה שימוש לרעה בהליך הגילוי ככלי להשגתם של סודות מסחריים למטרות זרות.
בענייננו, טענת הסודיות נטענה בשפה כללית ומבלי שפורטה די הצורך. סודיות אינה מילת קסם החוסמת כל דלת, יש לפרט טענה זו. די בכך כדי לדחות את הטענה. מעבר לכך, כאשר ההליך הנוכחי נסב על אמצאה ספציפית של ד"ר טופז המתמחה בתחום מסוים, הדעת נותנת כי לא יעשה שימוש במידע שיתגלה לנגד עיניו כתוצאה מן העיון באמצאות אחרות, למטרות זרות. לאחר שנעברה משוכת הרלוונטיות ( ראו : רע"א 918/02 ישראל ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ ואח' ), ולהבטחת יעילותו של הדיון וכאשר החשש מפני הפרת חובת סודיות הוא מעורפל, סיסמתי ואינו מוסבר, אני מקבלת את עמדת ד"ר טופז ואח' ושוללת את עמדת המדינה.
משכך אני קובעת כי על המדינה להשיב לדרישת גילוי 2.2 ולאפשר עיון ספציפי במסמכים המבוקשים תוך 30 יום.

32. בסעיף 2.3 לדרישת הגילוי נדרשה המדינה לגלות : "פנקס ו/או רישום שהיא מנהלת ושבו מרוכזות ההודעות שקיבלה לגבי אמצאות של רופאים בהתאם לסעיף 131 לחוק הפטנטים תשכ"ו או כל נוסח דומה אחר".
המדינה טענה לחוסר רלוונטיות של המסמכים האמורים ביחס לאמצאה של ד"ר טופז. גם כאן חזרה המדינה בשפה כללית ובלתי מנומקת על טענת מידע עיסקי וסודות מסחריים.
בנוסף, נטען, כי הדרישה אינה תחומה בזמן ולכן הינה מכבידה.
מנגד, סברו ד"ר טופז ואח' כי מדובר במסמכים רלוונטיים שאינם סודיים. אם אין מרשם מסודר כאמור, המדינה יכולה למסור הודעה כזו. עוד הבהירו כי לא נדרש מהמדינה לפשפש בתיקו הרפואי של כל רופא ורופא אלא רק להתייחס לקיומו של פנקס או רישום ואם קיים כזה, לגלותו.
הפכתי בדבר. אכן לא ברורה בשלב זה הרלוונטיות של הפנקס או הרישום הנדרש לגבי התביעה הספציפית העוסקת באמצאתו של ד"ר טופז. יחד עם זאת הלכה פסוקה היא כי "הרלוונטיות של מסמך לצורך גילויו רחבה יותר מאשר לשימושו כראיה במשפט".
מהנימוקים שפורטו בסעיפים 30 – 31 לעיל, אני שוללת את טענת הסודיות והמידע העיסקי.
משכך, החלטתי לאשר את הדרישה. המידע הנדרש לגבי תקופת הזמן בין השנים 2005 – 2014.

משכך אני קובעת כי על המדינה להשיב לדרישת גילוי 2.3 להודיע האם קיים רישום כאמור ואם כן, לאפשר בו עיון ספציפי לתקופה בין השנים 2005 – 2014, תוך 30 יום.

33. בסעיף 2.4 לדרישת הגילוי נדרש גילויו של: "כל מסמך ו/או רישום דומה שהמדינה מנהלת ושבו מרוכזים המקרים שבהם המדינה ויתרה על זכויות באמצאות שירות של רופאים".
בסעיף 2.5 לדרישת הגילוי נדרש גילויו של: "רישום ו/או כל אסמכתא אחרת המפרטים את המקרים שבהם המדינה הודיעה כי היא לא מוותרת על זכותה הנטענת באמצאת השירות של הרופא".
ד"ר טופז ואח' הסבירו כי זוהי דרישה משלימה לדרישה בסעיף 2.3.
מאותן סיבות של העדר רלוונטיות סודיות ומידע עיסקי, שללה המדינה את חובתה להתייחס לדרישה.
מן הנימוקים שנזכרו בסעיף 32 להחלטתי זו לעיל, אני מאשרת את דרישת הגילוי ותוחמת את תקופת הזמן גם כן לשנים 2005 – 2014.

משכך אני קובעת כי על המדינה להשיב לדרישות גילוי 2.4 ו- 2.5 להודיע האם קיים רישום כאמור ואם כן, לאפשר בו עיון ספציפי לתקופה בין השנים 2005 – 2014, תוך 30 יום.

34. בדרישה 26 נתבקשה המדינה למסור: "10 דוגמאות מהתקופה הרלוונטית לתקופה של הודעות שמסרה המדינה לרופאים אחרים, שבהן היא מודיע ה לממציא על כך שהיא מוותרת על אמצאת השירות. אם לא ניתן לאתר 10 דוגמאות עבור התקופה הרלוונטית, ניתן להתייחס לתקופה מאוחרת ".
בדרישה 27 נתבקשה המדינה למסור: "10 דוגמאות מהתקופה הרלוונטית לתקופה של הודעות שמסרה המדינה לרופאים אחרים, שבהן מסרה המדינה לממציא על כך שהיא לא מוותרת על אמצאת השירות. אם לא ניתן לאתר 10 דוגמאות עבור התקופה הרלוונטית, ניתן להתייחס לתקופה מאוחרת".

שתי הדרישות משיקות זו לזו ולפיכך אדון בהן במאוחד.
גם כאן העלתה המדינה טענת חוסר רלוונטיות, מידע עיסקי וסודות מסחריים. המדינה הוסיפה כי דרישת הגילוי אינה תחומה בזמן ובכל מקרה איסוף וליקוט המסמכים מתיקים אישיים של רופאים אחרים הינה מבחינת דרישה מכבידה וקיצונית.
מנגד, טענו הנתבעים כי זוהי הדרישה הראשונה שבה התבקשו דוגמאות ספציפיות ולא מסמך מרכז, מהם ניתן ללמוד על מדיניות המדינה בתקופה הרלוונטית לתביעה. הנתבעים תחמו בתשובתם את הרלוונטיות לשנים 2007 – 2010 בלבד. עוד הוסיפו, כי מאחר ונדרשו רק 10 דוגמאות עבור כל קבוצה לא מתקיימת דרישת ההכבדה. הם הדגישו כי הדרישה אינה מכוונת לקבלת מידע סודי או כלול במסמכים אישיים והוסיפו התחייבות לשמור על סודיות המידע. אך הם סבורים, כי הם זכאים לדעת כיצד נהגה המדינה באמצאות בתקופה הרלוונטית.
לאחר ששקלתי, אני מקבלת במישור זה את עמדת המדינה.
אומנם עשר דוגמאות לכל דרישה הם מספר סביר. במידת הצורך ניתן אפילו לצמצמו לחמש דוגמאות. כמו כן, הנתבעים תחמו בתשובתם את תקופת הזמן. הדבר העיקרי המונע לטעמי את הגילוי המבוקש הוא רכיב הסודיות. הפעם זוהי טענה סבירה. אין המדובר במירשם כללי שעשויה להיות לו נפקות ציבורית אלא בהתייחסות אישית ופרטנית לתחומים הנוגעים לצדדי ג'. חשיבותה של זכות לפרטיות של צד ג' – אותו רופא שאמצאתו הוכרה או לא הוכרה - אף היא בעלת משקל. מסיבה זו ומאחר ואין המדובר במירשם כללי אלא בהתייחסות ספציפית, אני מעדיפה את עמדת המדינה.

משכך אני קובעת כי לא מוטלת החובה על המדינה להשיב לדרישות גילוי 2.6 ו- 2.7.

35. בדרישת גילוי 2.8 התבקש גילויים של: "ההנחיות שהיו בתוקף בין השנים 2007 – 2009 ושעל בסיסן הפעילו הגורמים הרלוונטיים במדינה את שיקול דעתם אם לראות באמצאה עוד אמצאת שירות וכן מסמכים ותרשומות המעידים על אופן הפעלת שיקול דעתם באם לוותר על זכויותיה הנטענות של המדינה באמצאות שירות בתקופה זו".
המדינה לא צרפה מסמכים והפנתה לחוק הפטנטים תשכ"ז-1969 ולהוראות התקש"יר.
הנתבעים מצדם חשבו שהמענה מתחמק ואינו משיב לדרישה. לטעמם, הוראות החוק והתקשי"ר לבדם אינם מספיקים. הפעלתם דורשת שיקול דעת על פי כללי מדיניות והנחיות. הוראת מנהל שנכנסה לתוקף לאחר המועדים הרלוונטיים לתביעה , צורפה כנספח 2 לכתב התביעה. הם סבורים כי אם קיימת הוראת מנהל אחת קיימות הוראות מנהל נוספות.

במישור זה אני מקבלת את עמדת הנתבעים. על המדינה לפרט ב"רחל בתך הקטנה" האם היו הוראות מנהל רלוונטיות מעבר להוראות חוק הפטנטים והתקשי"ר בין השנים 2007 – 2009 וככל והיו כאלה יש לגלותן.

משכך אני קובעת כי על המדינה להשיב לדרישת גילוי 2.8, לפרט האם היו הוראות מנהל בין השנים 2007 – 2009 וככל והיו לאפשר עיון ספציפי בהן תוך 30 יום.

36. בדרישת גילוי 2.9 התבקש גילויים של: "דוחות כספיים של בית החולים הלל יפה לרבות המאזן של בית החולים, או של חברת המסחור של בית החולים בין השנים 2008 – 2015, ככל ומצויינים בדוחות אלה ההכנסות וההוצאות של בית החולים או של חברת המ סחור מאמצאות שירות של רופאי בית החולים. הגם שמדובר במוסד ציבורי, כדי לצמצם את היקף הדרישה ניתן להשחיר את פרטי ההכנסות וההוצאות האחרים במאזן, אך יש לצרף את הביאור הרלוונטי".
הנתבעים הסבירו, כי הם זקוקים למידע זה נוכח טענת המדינה בסעיף 6 לכתב התביעה המתוקן לפיו במרכז הרפואי הלל יפה מתקיימת פעילות מחקרית בהיקף רחב המהווה גם מקור תקציבי לבית החולים.
הנתבעים ביקשו את העיון על מנת לבחון את הטענות הללו וכדי להזימן ולהראות שבפועל בית החולים לא היה משקיע בפיתוח המוצר TopClousure ולא היה לוקח את הסיכון בפעילות זו. עוד הסבירו, כי מלכתחילה התבקש עיון בחלק קטן מאוד של הדוחות הנוגעים להכנסות בית החולים והוצאותיו בקשר עם פיתוח אמצאות השירות ולטעמם זה אינו סוד מסחרי שלא ניתן לגלותו. עוד הוסיפו כי מדובר בגוף ציבורי עליו מוטלת חובת השקיפות.

אומנם לטענת הנתבעים, המדינה פתחה בסעיף 6 לכתב התביעה את הפתח לבירור פעילות המחקר המתנהלת בין כותלי המוסד הרפואי הלל יפה כמקור תקציבי. אך לאחר ששבתי ועיינתי, נראה כי טענה זו אינה מצריכה את הגילוי והעיון המבוקש, העשוי להשית עומס בלתי סביר על המדינה ואין בו נחיצות ממשית לסוגיות המהותיות הניצבות בלב המחלוקת.
הרלוונטיות של המסמכים לצורך גילויים, כאמור אומנם רחבה יותר מאשר היותם ראיה במשפט. אך, מטרת ההליכים המקדמיים אינה להעמיס על הצד השני תילי תילים של חובת גילוי. כאשר עיקרון הגילוי מתנגש בעקרונות אחרים כגון הכבדה, ראוי ליתן לכך משקל.
בנוסף, דומה שגם הנתבעים היו מודעים לרגישות של המסמכים שהם מבקשים שכן הסכימו מראש להשחרת חלק מהנתונים. גם עניין זה מצטרף לשלילת הגילוי האמור.

משכך אני קובעת כי לא מוטלת החובה על המדינה להשיב לדרישת גילוי 2.9.

37. בדרישת גילוי 2.12 ביקשו הנתבעים את: "כל התכתובות מטעם נציגי המדינה, ובפרט פרופ' אבי ישראלי, פרופ' מאיר אורן, מר עמוס שקדי וד"ר יהלומה גת, הגב' אורית רגב בקשר עם המוצר נשוא התביעה החל משנת 2008 ועד היום".
המדינה השיבה כי התכתובות דנן כבר צורפו כנספחים 4, 5, 8, 9,10, 11, 12, 20 לכתב התביעה המתוקן וכנספחים 4, 7 לכתב ההגנה המתוקן.

לא נתקררה דעתם של הנתבעים והם סברו כי לא ניתן להאמין שלא קיימת תכתובת פנימית בין נציגי המדינה לגבי המוצר. בוודאי התקיים דיאלוג מהותי אודות המוצר וכדאיותו בין גורמי המקצוע ונבדקו עלויות הפיתוח והמיסחור של המוצר. אמורה להיות תכתובת פנימית המשקפת את כל הנ"ל.

אני מוצאת כי המדינה מתבקשת להשיב ב"רחל בתך הקטנה" ובתצהיר כדין, האם קיימות תכתובות נוספות מעבר לאלה שצורפו כנספחים. לעומת זאת, אם קיימת התכתבות כזו על המדינה לנמק מפני מה סבורה היא שאין מקום לגלותה. לאחר מכן ובכפוף לאשר תגיש המדינה, אשוב ואדרש למבוקש ברכיב זה.

משכך אני קובעת ביחס לדרישת גילוי 2.12 כי על המדינה להגיש תצהיר לטענתה כי לא קיימות התכתבויות נוספות כנדרש. ככל וכן קיימות התכתבויות על המדינה להסביר מפני מה אין מקום לגלותם, כל זאת יבוצע תוך 30 יום.

38. בדרישת גילוי 2.15 עתרו הנתבעים לקבל את: "כל הדיווחים של תאגיד הבריאות הרלוונטי אל בית החולים הלל יפה בהתאם לסעיף 20 להוראת המנהל שצורפה לכתב התביעה כנספח 2".

הטענות שהעלו שני הצדדים ביחס לדרישה זו, תואמות במידה רב האת הטענות שהועלו ביחס לדרישה 2.9. מאותם הנימוקים שנזכרו בסעיף 36 להחלטה זו לעיל אני מוצאת כי מדובר בדרישה שאינה נחוצה לבירור הסוגיות המהותיות השנויות במחלוקת בהליך זה, כי קיים רכיב הכבדה באיתורם של הדיווחים וכי קיימים נימוקי סודיות.

משכך אני קובעת כי לא מוטלת החובה על המדינה להשיב לדרישות גילוי 2.15.

39. לסיכום פרק זה של דרישות גילוי ספציפי שהעלו הנתבעים –
יש להשיב לדרישות 2.1, 2.2, 2.3 (בצמצום השנים) 2.4, 2.5, תוך 30 יום.
אין להשיב לדרישות 2.6, 2.7, 2.9, 2.15.
יש להרחיב ולהסביר כמפורט לעיל ביחס לדרישות 2.8, 2.12, תוך 30 יום.
ויטופלו כפי שהוריתי תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

שאלונים למדינה:

40. מכאן אעבור לבחון את השאלות בשאלון שנשלחו ע"י הנתבעים אל המדינה והאם יש צורך בהשלמת התשובות. התשובות נמסרו ע"י פרופ' אבי ישראלי במסגרת תפקידו כמדען הראשי של משרד הבריאות העוסק כחלק מתפקידו בתחום של אמצאות שירות של רופאים בשירות המדינה.

41. שאלה מספר 1 – מצריכה תשובה ורלוונטית להליך המשפטי.
אני מחייבת את המדינה להשיב עליה.
שאלה מספר 2– כיוון שלא הוגשה תביעה שכנגד אינה מצריכה תשובה.
שאלה מספר 3- מצריכה תשובה.
אני מחייבת את המדינה להשיב עליה.
שאלה מספר4 - יש להשיב ולמקד את התשובה בשנים 2018 – 2019 לא על דרך ההפניה.
שאלה מספר 5 – התשובה שניתנה מניחה את הדעת. אינני מחייבת תשובה.
שאלה מספר 6.1 – התשובה שניתנה מניחה את הדעת. אינני מחייבת תשובה.
שאלה מספר 7.1- התשובה שניתנה מניחה את הדעת. אינני מחייבת תשובה.
שאלה מספר 7.2 – מצריכה תשובה ואני מחייבת את המדינה להשיב עליה.
שאלה מספר 9 על שאלות המשנה שלה – על פני הדברים השאלות רלוונטיות להליך המשפטי. אני מחייבת את המדינה להשיב.
שאלה מספר 10 על שאלות המשנה שלה – על פני הדברים השאלות רלוונטיות להליך המשפטי. אני מחייבת את המדינה להשיב.
שאלה מספר 13 – שאלה תיאורטית, אינה מצריכה תשובה.
שאלה מספר 14 – שאלה תיאורטית, אינה מצריכה תשובה.
שאלה מספר 15 – שאלה תיאורטית, אינה מצריכה תשובה.
שאלה מספר 16 – אינה רלוונטית ואינה מצריכה תשובה.
שאלה מספר 17 – השאלה שניתנה מקובלת עלי. אינני מחייבת תשובה נוספת.
שאלה מספר 18 – השאלה אינה מנוסחת באופן המצריך תשובה. הנתבעים מסבירים בבקשתם , כי השאלה נשאלה כדי לוודא האם המסמכים של ד"ר טופז עמדו לפני מקבלי ההחלטות או שהללו למדו עליהם רק מתוך עיון כתב ההגנה. זהו לבוש חדש לניסוח השאלה ומקומו בחקירה נגדית ולא בשאלון. אינני מחייבת להשיב.
שאלה מספר 19 – מקומה של השאלה בחקירה נגדית, אינני מחייבת תשובה בשלב השאלון.
שאלה מספר 20 – אינה הולמת שלב של שאלון, מקומה בחקירה נגדית. אינני מחייבת תשובה.
שאלה מספר 21 – השאלה נחלקת לשני ראשים. שניהם רלוונטיים להליך השיפוטי. אני מחייבת את המדינה להשיב .
שאלה מספר 22 – השאלה רלוונטית להליך השיפוטי, אני מחייבת את המדינה להשיב .
שאלה מספר 23 – כיוון שלא הוגשה תביעה שכנגד אינה מצריכה תשובה.

42. כפועל יוצא המדינה חויבה להשיב לשאלות מספר 1, 3 , 4, 7.2, 9 כולל שאלות משנה, 10 כולל שאלות משנה, 21 ו-22. יתר השאלות אינן מצריכות תשובה.
התשובות תוגשנה תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

סיכום:

43. מן המקובץ לעיל אני קובעת כדלקמן :
בקשות המדינה התקבלו בחלקן בנושאי הגילוי הספציפי והשאלון.
בקשות הנתבעים התקבלו בחלקן בנושאי הגילוי הספציפי והשאלון.
כיוון שהבקשות מאזנות זו את זו, יישא כל צד בהוצאותיו.
הצדדים יודיעו, ככל הניתן במשותף, האם לאור לוח הזמנים שנקבע יש טעם להותיר את ישיבת יום 28.4.2021 על כנה או שמא ראוי לדחותה לאחר שיבוצעו ההליכים המקדמיים כפי שהוריתי בהחלטה זו.

ניתנה היום, א' אייר תשפ"א, 13 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.