הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 28993-09-19

לפני כב' השופט חאלד כבוב, סגן נשיא

המבקש:
ניקולס אדוארדו לבקוביץ יגוצקי
ע"י ב"כ: עו"ד תומר שניאור
מרח' יד חרוצים 19/205 ירושלים
טל': 077-XXXX894; פקס: 077-XXXX893

נגד

המשיבים:
.1 דמיאן אנדרס בקרמן
ע"י ב"כ: עו"ד נתי לבי
מרח' מזא"ה 22א, תל אביב
טל': 03-XXXX770; פקס: 03-XXXX771

.2 היפקאם בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד אסף הרניק
מרח' גוש עציון 11, גבעת ש מואל

.3 Powiser Corporation S.A
ע"י ב"כ: עוה"ד חיים אהרון ו/או הילית אראל-שכטר
ו/או יובל-אהרון, עורכי דין ונוטריונים
מרח' ויצמן 2 (בית אמות השקעות, קומה 15), תל אביב
טל': 03-XXXX877; פקס: 03-XXXX857

החלטה
לפניי בקשה (בהולה) לצירוף ראיה, שהוגשה מטעם הנתבע 1, מר ניקולס אדוארדו לבקוביץ (להלן: "הנתבע 1"), בגדרה עותר הנתבע 1 לצירופו של תצהיר משלים מטעמו, וזאת לאור גילוין לכאורה של ראיות משמעותיות, אשר יש בהן לשפוך אור ולהביא לחקר האמת בהליך המתקיים בפניי (להלן: "הבקשה"). הבקשה לא נתמכה בתצהיר.
הבקשה הוגשה מיד לאחר שבקשת הנתבע 1 לצירוף תצהיר משלים (אשר הוכתרה כ"בקשה לקבלת ארכה להגשת תצהיר משלים"; להלן: "הבקשה להגשת תצהיר משלים"), נדחתה על ידי בהחלטה מפורטת מיום 08.06.2020, במסגרתה קבעתי, בין היתר, כדלהלן:
"במסגרת החלטתי מיום 12.02.2020 הוריתי על סדר הגשת התצהירים בתיק, ובתוך כך לא ניתנה לנתבע 1 כל זכות להגשת תצהיר משלים מטעמו (כך שממילא אין מדובר בבקשה להארכת מועד, אלא בבקשה להגשת תצהיר כאמור). כך גם הוראות הדין אינן מקנות לנתבע 1 זכות קנויה להגשת תצהיר משלים, ולא בכדי לא הפנה הנתבע 1 להוראת הדין הרלוונטית לעניינו.
גם לגופם של דברים, אין חולק כי ההליך דנא מתברר בפניי משך תקופה ארוכה, וכי לנתבע 1 עמד פרק זמן מספק להבאת מלוא הראיות הנדרשות לעמדתו לשם הוכחת טענותיו."
אציין כי בטרם הוכרעה הבקשה להגשת תצהיר משלים, עשה הנתבע 1 דין לעצמו והגיש את התצהיר נשוא בקשה זו לתיק בית המשפט. נוכח האמור, הוריתי בהחלטתי מיום 08.06.2020 על מחיקת התצהיר מתיק בית המשפט.
התובעת שכנגד, Powiser Corporation S.A (להלן: "התובעת שכנגד"), וכן התובע, דמיאן אנדרס בקרמן (להלן: "התובע"), מתנגדים לבקשה, וזאת על יסוד סדר הגשת התצהירים אשר נקבע במסגרת הדיון מיום 12.02.2020; משעה שהבקשה אינה נסמכת על כל נימוק ענייני המצדיק הגשת הראיות הנוספות, ובכלל זאת אף לא פורט בבקשה מהן הראיות או שייכותן לעניין ו/או מהותן, וכן לא ניתן פירוט ולו מינימלי בנוגע למועד המאוחר בהגשה; נוכח העובדה כי הבקשה לא גובתה בתצהיר כנדרש על פי דין; וממילא כי מדובר באותה בקשה בדיוק, אשר נדחתה מוקדם יותר באותו היום להגשת תצהיר משלים.
לאחר שקראתי את כתבי הטענות אשר הוגשו מטעם הצדדים ונתתי דעתי לנימוקיהם, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לצירוף ראיה, להידחות. אבאר מדוע.
האפשרות לצרף ראיה או מסמך חדש, שלא גולה לצד השני במסגרתו של הליך גילוי מסמכים (אשר הושלם זה מכבר, נוכח השלב המתקדם בו מצוי ההליך), הוגבלה במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").
כך, בתקנה 114א נקבע: "בעל דין שאינו מגלה מסמך שיש לגלותו לפי תקנה 112 או 113 או שאינו נענה לדרישה לפי תקנה 114, לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות שנתן בית המשפט לאחר שנוכח כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו; הרשה בית המשפט את הגשת המסמך, רשאי הוא להורות בכל הנוגע להוצאות או לענינים אחרים". לצד זאת, מקנה תקנה 254 לתקנות סמכות לבית המשפט לתקן פגמים שנפלו בהליך, בין היתר לעניין צירופן של ראיות נוספות.
הגיונן של התקנות ברור – על הצדדים למסור לצד השני את הראיות המצויות בידם, וזאת על מנת לאפשר להם להיערך לחקירת העדים כמו גם להמשך טיעוניהם במועד בו מבוצע הליך גילוי המסמכים, וזאת כחלק מהתפיסה לפיה יש לנהל את ההליך ב"קלפים פתוחים". לצד זאת, בית המשפט רשאי להתיר צירופן של ראיות נוספות בשלב מאוחר יותר של ההליך, באותם מקרים בהם היה טעם סביר למחדל שלא לצרף את אותם מסמכים לכתחילה.
בפסיקת בית המשפט העליון נקבע, כי הכלל הוא שעל צד להביא את מלוא ראיותיו בפני בית המשפט "בחבילה אחת", שאחרת "יטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואיתה מידת הדין, לוקה" [ע"א 507/64 בטאן נ' זאבי, פ"ד יט 337, 339 (1965); ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון, פ"ד מ(3) 738, 742 (1992)]. לצד זאת, הוכרו גם מקרים חריגים, בהם השתכנע בית המשפט כי קיים הצדק סביר להתיר את צירופה של הראיה בשלב מאוחר יותר, וזאת בהתבסס מבחני משנה:
אופייה של הראייה הנוספת – האם היא פשוטה וטכנית, אם לאו. ככל שהראיה פשוטה יותר, כך ייטה בית המשפט לקבלה;
השלב אליו הגיע ההליך;
האם הצד המבקש ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר. אם התשובה לשאלה זו היא בחיוב, אזי לא ייטה בית המשפט להיעתר לבקשה. עם זאת, ככל שבית המשפט יימצא שמדובר בראייה משמעותית, העשויה להרים תרומה נכבדת לגילוי האמת, אפשר כי ייעתר לבקשה, וזאת בשים לב לכך כי "אין להתיר את הרצועה יתר על המידה, שמא הדבר יעודד רשלנות מצד הפרקליטים בקיום ההוראות הדיוניות" [ע"א 188/89 עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, מז(1) 661, 665 [(1993)
ודוק, אין מדובר ברשימה סגורה, ובית המשפט יכול לקחת בחשבון שיקולים נוספים, לרבות התנהלותו הדיונית של המבקש ותום ליבו בבקשה להוספת ראיה נוספת.
בעניינו ניתן בנקל לראות, כי לא מתקיימים המבחנים התומכים באפשרות הנתבע 1 לצרף ראיות חדשות. אפרט.
הנתבע 1 לא פירט, הן במסגרת הבקשה והן במסגרת התשובה, מהן אותן ראיות שברצונו לצרף, ובכך לבד יש כדי לסטות ממבחני המשנה שנקבעו לעניין תקנה 114א לתקנות, שכן אין בידי בית המשפט לבחון אופיין של הראיות שצירופן מבוקש, ובוודאי שאין בידו להגיע לכלל מסקנה כי מדובר בראיה משמעותית העשויה להרים תרומה נכבדת לגילוי האמת כטענת הנתבע 1.
כך גם ביחס לסיבת המחדל בדבר אי הגשת אותן ראיות במועדים אשר נקצבו על ידי בית המשפט, זו לא פורטה בכתבי הטענות אשר הוגשו מטעם הנתבע 1, וגם בכך יש כדי לסטות ממבחני המשנה אותם מניתי לעיל.
ואף יתרה מכך, הנתבע 1 מודה בפה מלא כי מדובר "בראיות של הנתבע אשר התגלו נמצאו לאחר חקירות מאומצות שנעשו לאחר הגשת תצהיריו" (ר' ס' 4 לתשובת הנתבע 1) – משמע, כי אילו היה הנתבע 1 נוקט באותן חקירות מאומצות עובר להגשת תצהיריו, היה יכול לגלות אודות ראיות אלו במועד. משעה שהנתבע 1 השתהה בביצוע החקירות, והמתין עימן עד לאחר הגשת התצהירים מטעמו, אין לנתבע 1 להלין אלא על עצמו.
כך גם ביחס לחובת תום הלב המוטלת על כל בעל דין באשר הוא בבואו לעתור בפני בית המשפט, נראה כי יש ממש בטענות יתר בעלי הדין באשר לנסיבות הגשת בקשה זו מטעם הנתבע 1 (אשר תוצאתה הנגזרת היא דחיית מועד הדיון הקבוע לפניי), וכן באשר לתום הלב הנעדר ממנה, כפי שנלמד מסמיכות הגשתה להחלטתי באותו היום ממש בבקשה לצירוף תצהיר משלים, בגדרה נדחתה בקשת הנתבע 1 (אולם גם ביחס אליה נאלצו הצדדים להגיש תשובות מפורטות כנדרש).
עוד יודגש, כי היעתרות לבקשה בשלב זה תחייב מניה וביה דחיית מועד דיון ההוכחות הקבוע לפניי ליום 25.06.2020, שבוע ימים מהיום, וזאת לאחר דחיות רבות אשר ניתנו זה מכבר; אישורו של הסדר דיוני בין הצדדים לצורך מניעת דחייה נוספת; וקיומה של מסכת תיאומים ושינויים בקשר לכך (שגם ביחס לכך ניתנה החלטתי אמש, שעה שהנתבע 1 ביקש לסטות מן ההסדר הדיוני ועתר, שוב, לדחיית מועד הדיון).
עוד אציין, כי הבקשה אף לא נתמכה בתצהיר בניגוד להוראות תקנה 241 לתקנות, והיה בידי לדחותה מטעם זה בלבד.
כן אציין, כי בכך יש גם כדי ללמד על התנהלותו של הנתבע 1 בגדרי ההליך שלפניי – התנהלות עליה עמדתי בשורת החלטות שניתנו על ידי בעניין, ואשר עד כה נמנעתי לפני ולפנים משורת הדין מפני הטלת הוצאות בגין ההתנהלות האמורה.
מצאתי גם לציין כי אף ביחס להגשת התצהיר המקורי על ידי הנתבע 1, נדרש בית המשפט לא פעם להידרש לבקשות שונות בקשר עם הגשתו, שעה שזה הוגש בחלוף המועד וללא תרגום כדרש על פי דין – וגם התנהלות זו של הנתבע 1 הובילה לסרבול ההליך, השחתת זמן שיפוטי יקר, כמו גם חיוב הצדדים בהוצאות נוספות בגין התייחסותם הנדרשת לליקויים כאמור.
בשולי הדברים, טען הנתבע 1 בבקשה כי הפרוצדורה אינה מיטת סדום היא, אולם מצאתי לחדד כי גם אין היא המלצה בלבד, ולמעט אותם חריגים בהם הוכרה חריגה מסדרי הדין, מחויבים בעלי הדין בעמידה דווקנית בהם, ככתבם וכלשונם.
סיכומו של דבר, על יסוד הנימוקים המפורטים לעיל, ולאחר שייחסתי משקל גם להחלטתי הקודמת מיום 8.6.2020 במסגרתה דחיתי את בקשת הנתבע 1 לצירוף תצהיר משלים – בקשה זהה במהותה אשר הוגשה כעת בכסות שונה, מצאתי כי בענייננו לא מתקיימים המבחנים התומכים באפשרות הנתבע 1 לצרף ראיות נוספות, ואני מורה על דחיית הבקשה.
אשר להטלת הוצאות, מצאתי כי לאחר שהתרעתי בפני הנתבע 1 לא פעם אודות התנהלותו הדיונית הבלתי ראויה, ואף ציינתי מפורשות כי זו עלולה להוביל, היה והנתבע 1 לא יתקן דרכיו, לפסיקת הוצאות, אותן נמנעתי עד כה להטיל, לפני ולפנים משורת הדין; משעה שהנתבע 1 עמד על בירור בקשה זו חרף העובדה שמדובר בבקשה זהה במהותה לזו שהוכרעה על ידי זה מכבר, וזאת ציינתי מפורשות בהחלטתי מיום 09.06.2020, אולם הנתבע 1 הוסיף לעמוד על בירורה; לאור העובדה שהתובעת שכנגד וכן הנתבע נאלצו להגיש, פעם נוספת, תשובה לבקשה לצירוף התצהיר נשוא הבקשה – מכל אלה, ונוכח התעקשותו של הנתבע 1 להמשיך ולפעול תוך התעלמות מאותות האזהרה הברורים אשר עולות מהחלטות בית המשפט, אזי מצאתי כי בשלה העת להטלת הוצאות על הנתבע 1 בגין הגשת הבקשה דנן.
הנתבע 1 יישא בהוצאות משפט בסך כולל של 5,000 ₪ לתובעת שכנגד וסך כולל נוסף של 5,000 ₪ לתובע.
המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, כ"ו סיוון תש"פ, 18 יוני 2020, בהעדר הצדדים.