הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 28592-04-16

לפני
כבוד ה שופט מגן אלטוביה

התובע:

אריה כהן
ע"י ב"כ עוה"ד ירון הרשקוביץ

נגד

הנתבע:

נתבעת פורמאלית:

יצחק שהרבני
ע"י בא כח עוה"ד רם שכטר

א.ר.ע.י. נכסים פיתוח והשקעות בע"מ

פסק דין

בתביעה שלפני נתבע למנות כונס נכסים להשכרה בתנאי "שוק חופשי" חלק מ מקרקעין שבבעלות התובע והנתבע ברחוב לזרוב 19 בראשון לציון הידוע כגוש 6097 חלקה 160 (להלן: "המקרקעין").

רקע

המקרקעין בבעלות א.ר.י. נכסים פיתוח והשקעות בע"מ (להלן: "החברה") אשר בשליטת ובבעלות התובע והנתבע המחזיקים בחלקים שווים (50% כל אחד) במלוא הון המניות המונפק שלה.

עד שנת 2006 שכרה את המקרקעין כהן את שהרבני בע"מ (להלן: "כהן את שהרבני") אשר אף היא הייתה בשליטת ובבעלות התובע והנתבע. בשנת 2006 חדלה כהן את שהרבני מפעילותה והצדדים הסכימו לחלק ביניהם את השימוש בנכס המקרקעין, באופן שהנתבע באמצעות שהרבני פרזול ועיצוב בע"מ שבבעלותו (להלן: "שהרבני") שכר חלק מנכס המקרקעין (להלן: "מגרש א") בעוד התובע באמצעות אדר יבוא ושיווק מוצרי פירזול בע"מ שבבעלותו (להלן: "אדר" ) שכר חלק אחר מהמקרקעין (להלן: "מגרש ב" או "הנכס"). יצוין, כי במסגרת הליכים משפטיים שהתנהלו בין הצדדים, הוסכם, ביום 20.2.2011, שכל אחד מ הצדדים ישלם לחברה דמי שכירות חודשיים בסך 14,000 ₪. דמי השכירות אשר נצברו בידי החברה בקיזוז הוצאות ככל שהיו חולקו בין הצ דדים פעמיים בשנה .

בשנת 2015 ביקש התובע לחדול משימוש במגרש ב' ובהתאם למוסכם הציע לנתבע ל ממש את זכותו לשכור את מגרש ב'. בין הצדדים ובאי כוחם התנהל דין ודברים וחליפת מכתבים באשר לפינוי מגרש ב' והשכרתו לנתבע או לצד ג', אולם הצדדים לא השכילו להגיע לכלל הסכמה והחל מחודש אפריל 2016, עומד מגרש ב' ללא שימוש. מכאן תביעתו של התובע למנות כונס נכסים שיפעל להשכיר את מגרש ב' בתנאי "שוק חופשי" .

טענות התובע

עם סיום פעילותה העסקית של כהן את שהרבני הגיעו הצדדים להסכמה בדבר חלוקת השימוש במקרקעין וחילקו את המקרקעין לשני מגרשים הכוללים מבנים עם כניסה משותפת מרחוב לזרוב. הקצאת המגרשים נעשתה בהגרלה ולפיה שכר התובע מהחברה, באמצעות אדר, את מגרש ב' הפנימי ואילו הנתבע באמצעות שהרבני שכר מהחברה את מגרש א' הפונה לרחוב לזרוב.

דמי השכירות בעד המגרשים שולמו לחברה ונקבעו בהסכמה במסגרת הליך משפטי שניהלו הצדדים. בהתאם למוסכם, פעמיים בשנה חילקה החברה את הסכומים שנצברו בקופתה באופן שווה לשני הצדדים.

במכתב מיום 13.12.2015 הודיע התובע לנתבע על סיום ההתקשרות לשכירת מגרש ב' עם תום חוזה השכירות, ביום 30.3.2016. באותו המכתב הציע התובע לנתבע לשכור את מגרש ב' בהתאם למוסכם או לאפשר השכרתו לצד שלישי. הנתבע לא הודיע לתובע שהוא מעוניין לממש את זכותו לשכור את מגרש ב' והתובע, באמצעות מ תווך, החל לנהל משא ומתן עם שוכרים אפשריים אשר גילו עניין במגרש ב' ואף הציעו לשלם דמי שכירות בסך 25,000 ₪ לחודש . אלא שהנתבע לא שיתף פעולה עם מאמצי התובע ולא ניתן היה להשכיר את מגרש ב'.

לאחר פינויו על ידי התובע נותר מגרש ב' ללא שימוש, באופן שבכל חודש נגרם לחברה הפסד כספי של 25,000 ₪.

בהתאם להוראות סעיפים 191, 192 ו – 193 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות"), מעשיו ומחדליו של הנתבע מהווים הפרה של חובותיו כבעל מניות ונושא משרה בחברה.

טענות הנתבע

החברה היא חברת מעטים ובנסיבות העניין יש לראות בה שותפות. כך גם, הצהיר התובע בהליך משפטי שהתנהל בין הצדדים (ת"א 4544-11-09). החברה הוקמה לצורך רכישה והחזקת המקרקעין לשימוש האישי של הצדדים אשר אף מימנו את רכישת המקרקעין.

ביום 20.10.2006 נכרת בין התובע לבין הנתבע הסכם חלוקה (להלן: "הסכם החלוקה"), לפיו חילקו הצדדים את נכסיה של כהן את שהרבני ואת זכות השכירות והשימוש במקרקעין כך שכל אחד יקים חברה נפרדת לשימוש בחלק שהוקצה לו במקרקעין. בסעיף 5 להסכם החלוקה, נקבע כי כל צד ישלם לחברה דמי שכירות. עוד נקבע כי אם צד אחד י בקש להפסיק להשתמש בחלק המקרקעין שהוקצה לו לצד השני תהיה זכות שכירות ראשונה על בסיס דמי השכירות המשולמים, בהתראה מראש של שלושה חודשים. ככל שזכות השכירות הראשונה לא תמומש על ידי הניצע אזי השוכר צריך להיות מקובל על הצד הנשאר במקרקעין.

קבלת התביעה כאן והשכרת מגרש ב' לגורם חיצוני תהווה קיפוח הנתבע באשר היא תהיה בניגוד לציפייה הלגיטימית שלו כי "רק הוא ושותפו מ שכבר הימים (התובע) ישתמשו במקרקעין". החלטתו של התובע לעבור למקום אחר, גדול יותר, אינה מבטלת את השקעת שותפו, הנתבע, במקרקעין או את המטרה המיוחדת אשר לשמה הוקמה החברה או את ציפייתו הלגיטימית של הנתבע לשכור, בגדר אופציה ראשונה, את מגרש ב' בדמי השכירות שהוסכמו ואושרו בפסק הדין בתיק 4544-11-09.

בדיון בת"א 4544-11-09 הסכימו הצדדים שדמי השכירות בעד כל אחד מהמגרשים יעמוד על סך של 14,000 ₪ ודמי השכירות לא ישונו "אלא אם יוחלט בהסכמת שני הצדדים על סכום אחר". "התובע אינו יכול לאחוז במקל בשני קצותיו – מצד אחד לעמוד על קיום מטרות החברה ועל קיום הסכם החלוקה כלש ונו (כפי שנהג בתיק 4544-11-09), ומצד שני, לבקש כיום להשכיר את הנכס לאחר כלשהו, בניגוד גמור לטענותיו בתיק הנ"ל ועל אף רצון הנתבע לשכור את הנכס.

בהסכם השכירות שנכרת בין אדר לבין החברה התחייב השוכר לפנות את המושכר ולהחזירו למשכיר כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ ובמצב טוב ותקין. עוד נקבע בהסכם כי היה ובוצעו במושכר שינויים ותוספות יהיו אלה רכושו של המשכיר (החברה) אלא אם ידרוש המשכיר לסלקם על חשבון השוכר. כן התחייב השוכר למסור למשכיר אישורים על תשלום כל החיובים החלים עליו עד למועד סיום השכירות.

במכתב מיום 7.1.2016 הודיע הנתבע לתובע כי על מנת שיוכל לבחון את האפשרות לשכור את הנכס הוא מבקש שהנכס יהיה פנוי מכל חפץ ובמצב טוב. כן ביקש הנתבע פרטים אודות המועד הסופי לסיום תקופת השכירות של התובע . למרות חליפת מכתבים בעניין, התובע לא פינה את הנכס והתעלם מדרישות הנתבע, ובכך "טירפד" את האפשרות הנתונה לנתבע לשכור את הנכס. רק בדיעבד, ביום 26.9.2016 הוצג הנכס בפני הנתבע והתברר שמצבו רעוע ואינו מתאים לשימוש. לכך יש להוסיף שהתובע לא פינה את הנכס עד היום והותיר בו ציוד, משטחים, שלטים, מלאי וסככת איסכורית אותה בנ ה. כמו כן, מסרב התובע לפרק משרדים שבנה בנכס ואף לא הציג בפני הנתבע מסמכים המעידים על עמידת המשרדים בהוראות הבטיחות והתקן. התובע היה צריך לפעול בתום לב ובדרך מקובלת למסור את מפתחות הנכס לשותפו, להציג את הנכס בפני שותפו ולפעול להשבת הנכס לחברה לצורך קביעת המשך ניהול הנכס. התובע לא עשה כן ובכך הפר את חובותיו כלפי החברה והנתבע.

בדיון מיום 10.10.2016 הודיע הנתבע על מימוש זכותו לשכור את הנכס ובסמוך לאחר מכן דרש מהתובע להשיב את הנכס לקדמותו. התובע מסרב בחוסר תום לב לבקשת הנתבע לשכור את הנכס בהתאם לזכות השכירות הראשונה. בעניין זה, מציין הנתבע כי הגיש תביעה בבית משפט השלום לחייב את התובע להשכיר לו את הנכס (ת"א 22987-01-17).

דיון

הסכסוך שהתגלע בין הצדדים בקשר עם אופן השימוש במקרקעין מבוסס על זכויות וחיובים שנטלו על עצמם הצדדים בהסכם החלוקה מיום 20.10.2006 (נספח ה לכתב ההגנה של הנתבע). בסעיף 5 להסכם החלוקה, נקבע:

"המבנה והמקום:
א. כל עוד נמצאים יחד – כל צד משלם שכירות לא.ר.ע.י.
ב. אם אחד יוצא – לצד השני זכות שכירות ראשונה על החלק שלו, על בסיס אותו מקדם שכירות הקיים היום, בהתראה של עד 3 חודשים.
ג. אם השני מחליט לא להשכיר, אז השוכר האחר שיכנס צריך להיות מקובל עקרונית על מי שנשאר במקום".

סעיף 7 להסכם החלוקה, קובע:

"טיפול בא.ר.ע.י.:
א. במהלך השנתיים הראשונות הטיפול יעשה באחריות א'.
לאחר מכן הטיפול יעבור לאיציק במשך שנתיים, וכן הלאה.
ב. בא.ר.ע.י יש שוויון של 50% אריה ו – 50% איציק.
ג. כל החלטה של שינו[י] כולל מכירה של המבנה או שכירות חלק אחד מאיתנו תהיה בהסכמה של שנינ[ו]".

בסעיף 13 להסכם החלוקה, נקבע:

"לאחר חתימת הסכם זה כל צד מחויב לכבדו ככתבו וכלשונו, ללא ניסיון לשינוי".

עוד יש להוסיף, כי ביום 20.2.2011 ניתן פסק דין בת"א 4544-11-09, לפיו ניתן תוקף של פסק דין, להסכמות הצדדים ובכלל זה ההסכמה שלהלן:

"עוד מוסכם על הצדדים כי מיום 1.3.11 ואילך, ישלמו התובעת והנתבעת דמי שכירות חודשיים לחברת א.ר.ע.י נכסים פיתוח והשקעות בע"מ, בסך של 14,000 ₪ בצירוף מע"מ, כל אחת מהן, אלא אם יוחלט בהסכמת שני הצדדים על סכום אחר".

בין החברה לבין התובע באמצעות אדר, נכרת הסכם שכירות (נספח ט לתצהירו של הנתבע). בסעיף 7 להסכם השכירות התחייב התובע לשלם את האגרות וההיטלים וכל תשל ומי החובה החלים על המחזיק בנכס. כן התחייב התובע: "להמציא למשכיר לפי דרישתו את כל החשבונות והקבלות בגין כל התשלומים המפורטים לעיל" (שם, סעיף 2/7).

בסעיף 10 להסכם השכירות התחייב התובע לשמור על המושכר ולהחזיקו במצב טוב ותקין. בסעיף 11 להסכם, נקבע:

"השוכר מתחייב שלא לשנות את מבנה המושכר באיזה אופן שהוא או לפגוע בו בכל צורה שהיא. שלא להוסיף כל מבנה או מתקן שהם, או תוספת קבועה שהיא, מבלי לקבל על כך אישור מאת המשכיר מראש ובכתב. המשכיר רשאי לסרב לתת אישור כזה מבלי לנמק זאת.
על אף האמור לעיל לשוכר שמורה הזכות לבנות גלריה ו/או חלק ממנה מבלי שיהיה עליו לקבל אישור".

בסעיף 12 להסכם השכירות, נקבע:

"השוכר מתחייב בזאת לפנות את המושכר, ולהחזירו למשכיר בתום תקופת השכירות ו/או תקופת אופציה כל שהיא, לפי העניין [כ]שהוא פנוי מכל אדם ו/או חפץ, ובמצב טוב ותקין כפי שקיבל אותו, למעט בלאי הנגרם עקב שימוש רגיל. והיה ובוצעו ע"י השוכר שינויים ותוספות במושכר, יהיה אלה רכושו של המשכיר מבלי שיהיה על המשכיר לשלם תשלום כל שהוא בגינם ויישארו במושכר, אלא אם ידרוש המשכיר מאת השוכר לסלקם, ובמקרה זה יהיה על השוכר לעשות כן ועל חשבונו.
כמו כן מתחייב השוכר באותו מעמד למסור למשכיר אישורים על תשלום כל החיובים החלים עליו, עפ"י חוזה זה עד למועד הקבוע בחוזה זה".

במכתב מיום 13.12.2015 (נספח ב לתצהיר התובע), הודיע התובע לנתבע:

"1. חברת אדר יבוא מוצרי פרזול בע"מ (להלן: "אדר"), תסיים את תקופת שכירות הנכס המוחזק על ידה ברחוב לזרוב 19 ראשון לציון (להלן: "הנכס") ביום 30.3.2016 ותשיב את החזקה בנכס לחברת א.ר.ע.י נכסים פיתוח והשקעות בע"מ (להלן: "א.ר.ע.י").
לנוכח היקף העבודה הנדרש לאדר, יתכן מצב לפיו מועד השבת החזקה יחרוג במעט לכדי 15 ימים. אם יארע כאמור, תישא אדר בחלק היחסי הנובע מהחזקתה בנכס.
2. מר איציק שהרבני מתבקש להודיע אם רצונו בשכירת הנכס או לחילופין לאפשר לא.ר.ע.י להעמיד את הנכס להשכרה (ממועד פינוי החזקה בו על ידי אדר), וזאת תוך 10 ימים ממועד פנייתנו זו.
ככל ומר שהרבני יקדים הודעתו, יתאפשר בידי א.ר.ע.י (והפועלים מטעמה) להקדים צעדיה לצורך השכרת הנכס, לרווחת כל הנוגעים בדבר.
3. אם וככל ומר שהרבני אינו מעוניין לשכור חלק זה, יבקש מרשנו ממר שהרבני להודיעו (במסגרת הודעתו של מר שהרבני כמבוקש בסעיף 2 לעיל) דעתו ועמדתו בדבר האופן בו יוצע הנכס להשכרה".

במכתב תשובה, מיום 7.1.2016 (נספח י לתצהירו של הנתבע), הודיע הנתבע לתובע:

"1. בתגובה למכתבו לש מר אריה כהן מיום 13/12/2015, ועל מנת לבחון אפשרות לקחת את השכירות על עצמי, או לחילופין את האפשרות להשכיר את הנכס לשוכר אחר אשר יימצא מקובל על שני הצדדים, אבקש לוודא את הדברים הבאים:
א. בתום תקופת השכירות הנכס יהיה פנוי מכל חפץ ובמצב טוב ותקין.
ב. בתום תקופת השכירות הנכס יוחזר למצבו הקודם כפי שנמסר בתאריך 30/11/2006.
2. אבקש לקבל מועד סופי לסיום תקופת השכירות בנכס.
3. לאחר קבלת תשובות מדויקות לסעיפים 1-2 לעיל, אוכל לעדכן את מר כהן... בנוגע לכוונתי באשר לנכס".

מתצהירו של התובע עולה כי עוד בטרם קיבל את תשובתו של הנתבע, החל לפעול למציאת שוכרים למגרש ב' (סעיף 3.12 לתצהירו של התובע). זאת, בטענה שהנתבע לא ניצל את זכותו לשכור את מגרש ב' בתוך פרק הזמן שנקצב בהודעתו, ובכדי למנוע הפסדים.

לא מצאתי בתצהירו של התובע טענה לפיה, ענה באופן ענייני לפניית הנתבע מיום 7.1.2016 באשר להחזרת הנכס לקדמותו במצב תקין, ובחקירתו לא נשאל התובע בעניין זה (ע' 53 – 57 לפרוטוקול הדיון מיום 11.7.2017).

בסיכומיו, טוען התובע, כי אפילו לא החזיר את מגרש ב' לחברה ואפילו לא פינה את המגרש, עניינים אלה, יבואו על פתרונם עם מינוי כונס נכסים להשכרת הנכס. א פשר שכך אולם אין בכך כדי לסייע לתובע. מטיעוני הנתבע עולה כי עיקר עניינו במימוש הזכות שהוקנתה לו בהסכם החלוקה לשכור בעצמו את מגרש ב' ובהתחשב בהוראות הסכם החלוקה והסכם השכירות נראה כי שאלת פינוי הנכס, מצב הנכס, והתוספות שנבנו בנכס על ידי התובע בהחלט רלבנטיות למימוש זכותו של הנתבע לשכור את הנכס, כפי שהדברים באו לידי ביטוי במכתבו של הנתבע מיום 7.1.2016. במיוחד כך, בהתחשב בעובדה שהחברה מהווה למעשה שותפות בין התובע לבין הנתבע וככל שהתובע לא יקיים את התחייבויותיו על פי הסכם השכירות, הנתבע יהיה הנפגע למרות שבאופן פורמאלי המשכיר היא החברה.

לטענת התובע, תנאי הכרחי למימוש זכות הראשונים הוא מתן הודעה על מימוש הזכות והנתבע לא טען בכתב הגנתו כי הודיע על מימוש זכות הראשונים. מוסיף התובע: "משלא נטענה על ידי שהרבני בכתב הגנתו טענה לפיה ביקש לממש את זכות הראשונים (וממילא וכפי שנראה בהמשך, גם לא ניתנה הודעה בפועל – לא כל שכן במועד שנקבע להודעת המימוש) ממילא נשמטת הקרקע תחת הגנתו ודי בכך כדי לקבל את התביעה".

מחליפת המכתבים שפורטה לעיל, עולה כי התובע דרש לקבל מענה לפנייתו מיום 13.12.2015, בה הציע לנתבע את הזכות לשכור את מגרש ב' תוך התעלמות מהוראות הסכם החלוקה והשכירות. כך, לא מצאתי בהסכם החלוקה הוראה לפיה על הניצע להשיב להצעה בתוך 10 ימים, כפי שדרש התובע במכתבו מיום 13.12.2015, אלא בהתראה של 3 חודשים מראש. לכך יש להוסיף, כי דרישתו של הנתבע להשיב את הנכס לקדמותו ולהמציא לו את המסמכים המוכיחים שהתובע שילם את האגרות והחיובים החלים עליו כמחזיק בנכס, מעוגנים בהסכם השכירות.

כך העיד הנתבע (ש' 13 ע' 67 לפרוטוקול הדיון מיום 11.7.2017):

"...לכן לקחתי על עצמי לפנות לאדון כהן ולהגיד לו שאני מעוניין להשכיר או להשכיר למישהו אחר ואז צריך לפנות את המקום מכל דבר שנכנס לבפנים.
ש: כלומר אתה למעשה בכל אורך הדרך, אתה אמרת וטענת קודם תשיבו את המצב לקדמותו ואז אני אודיע לכם אם אני רוצה לשכור את הנכס או לא נכון?
ת: נכון.
...
ש: ...לפני שהגשנו את התביעה זאת אומרת בין 14.12 עד איפה שהוא באפריל, אתה בעצם דרשת, תסירו את כל המידוף, תסירו את תוספת המשרדים שנבנו בתוך המחסן למרות שאמרנו לך שזה יכול להשביח, זה משביח את הנכס, לא אמרנו לך שזה יכול להשביח את הנכס?
העד: כן אני כדירקטוריון של החברה איתו ביחד, אני לא אחתום לאף אחד גם שיבוא שוכר לשכור את המקום על מקום שאין עליו מהנדס קונסטרוקציה ודבר שמאשר לי שהמקום תקין אז בכל מקרה אני לא הייתי חותם כי המקום לא תקין ואני לא אחתום.
...
אבל קודם כל אני כבעל, שוב אני חוזר כבעל החברה ובעל המבנה, המקום שבנו ועשו את הקונסטרוקציה לא תהיה באחריותי. אני לא מוכן להיות אחראי. על המקום להשכיר, לשכור לבן אדם אחר או לי לעצמי לא מוכן לחתום לאף אחד.
...
אם אתה משאיר לי נכס שהוא מסוכן, בנוי ללא רישיון, אין קונסטרוקציה אין כלום, אני גם לשוכר לא אחתום שישכיר את המקום.
...
אם אני זוכר נכון אני קודם גם בהתחלה ביקשתי לפרק את [ה]כל לפנות את כל הנכס מכל דבר שהוא ולא משנה אם מידוף או לא מידוף. יש שמה משרדים שהם לא נכונים וגם המידוף הוא היה יכול להוציא את המידוף, לאחסן את זה באיזה שהוא מקום וגם אם אני לא אשכור אותו תמיד הוא יכול לתת לאותו אדם שאם הוא יצטרך להשתמש במידוף לתת לו את המידוף להשתמש בזה, ...".

בסיכומיו טוען התובע, כי טענות הנתבע באשר לאי פינוי מגרש ב', אינן רלבנטיות להליך כאן משום שאדר היא אשר התקשרה עם החברה ואפילו היה ממש בטענות הנתבע, יש להפנות טענות אלה אל אדר במסגרת הליך אחר ולא כאן.

הסכם החלוקה נכרת בין התובע לבין הנתבע ושניהם באופן אישי חתומים עליו. הסכם השכירות שנכרת בין אדר לבין החברה, נכרת מכוח ההסכמות בהסכם החלוקה. משכך ובהתחשב בנסיבות כפי שפורטו לעיל, אין בכך שהצדדים בחרו לפעול באמצעות חברות כלפי אחרים (העירייה) או מול החברה כפי שפורט בסעיף 9 לסיכומי התובע , כדי לשנות מהמסקנה שלמצער ביחסים ביניהם יש לראותם כשותפים בנכס מקרקעין ובהתאם יש לייחס להם באופן אישי את הזכויות והחובות הנובעות מהסכם החלוקה והסכם השכירות. בהתחשב בנסיבות העניין ככל שמדובר ביחסים שבין התובע לבין הנתבע, ניסיונו של התובע להתנער מהתחייבויות שנטלה על עצמה אדר שבבעלותו ובשליטתו המלאה, מהווה חוסר תום לב המצדיק את הרמת המסך בין אדר לבין התובע לבין החברה , מכוח הוראות סעיף 6 לחוק החברות.

התובע מאשר שהשאיר בנכס משרדים ומידוף (סעיף 17 לסיכומי התובע), אולם לטענתו בניית המשרדים והמידוף בנכס נעשו בהסכמת הנתבע ועל כן אין לחברה זכות לדרוש השבת הנכס לקדמותו. מוסיף התובע כי הנתבע הודה שהחברה לא דרשה מהתובע לפנות את המשרדים וה מידוף ועל כן, לא הייתה לאדר חובה לפנות את המשרדים והמידוף.

כפי שנקבע לעיל, התובע והנתבע שותפים במקרקעין ואת היחסים ביניהם יש לבחון בהתאם, אף אם מבחינה פורמאלית בחרו לפעול באמצעות חברות שבשליטתם המלאה. על כן, אין בכך שהחברה לא דרשה מהתובע לפנות את המשרדים והמידוף, כדי לסייע לתובע, מק ום שהנתבע דרש מהתובע להשיב את מצב הנכס לקדמותו כאמור במכתבו מיום 7.1.2016. על כן, אני דוחה את מסקנת התובע, כאילו "בין על פי הדין הכללי ובין על פי החוזה הקונקרטי, אדר בע"מ לא הייתה חייבת לפנות את המידוף ואת המשרדים שבנתה".

גם טענת התובע, כאילו מבחינה עניינית מסחרית לא היה נכון להסיר את המידוף ואת המשרדים בטרם יודיע הנתבע האם ברצונו במימוש זכות הראשונים משום שיש בהם כדי להשביח את הנכס, אינה נראית לי, לפי שבזמן אמת, במכתבו מיום 13.12.2015 לא העלה התובע את האפשרות שאם הנתבע יבקש לשכור את מגרש ב' יפרק את המשרדים והמידוף ויחזיר את הנכס לקדמותו.

נוכח הודאתו של התובע שהמשרדים והמידוף שהקים בנכס לא פונו על ידו, ולמעשה הנכס לא הושב לקדמותו עד עתה, איני רואה צורך להידרש לטענות הצדדים באשר לאירועים שהיו לאחר חליפת המכתבים מיום 13.12.2015 ו – 7.1.2016 שפי שפורטו לעיל או במהלך הדיון בתביעה כאן או למצב הנכס .

נוכח התנהגותו של התובע כמפורט לעיל ומש התובע עצמו מאשר שמגרש ב' לא הושב לקדמותו כדרישת הנתבע, נראה כי אף שהתובע הודיע על פינוי הנכס והציע לנתבע לשכור את הנכס, טרם קמה לנתבע החובה להיענות להצעה או לדחותה, וכפי שציין במכתבו של הנתבע מיום 7.1.2016: לאחר קבלת תשובות בעניין השבת מצב הנכס לקדמותו יעדכן את התובע "בנוגע לכוונתי באשר לנכס". משכך למצער בעת הגשת התביעה כאן, טרם קמה לחברה או לתובע הזכות להשכיר את הנכס לצד שלישי בתנאי "שווי שוק".

לסיום ומאחר והצדדים ממשיכים להיות שותפים במקרקעין, לא נותר לי אלא להמליץ להם לפעול ברוח הדברים שנקבעו בהסכם החלוקה משנת 2006:

"תהליך החלוקה וגם העבודה בעתיד, יעשה ברוח טובה וחברית, מתוך כיבוד אחד את השני.
נשארים חברים, ושכנים, ושותפים בא.ר.ע.י. במבנה, באופן אישי כל אחד.
כל צד ישמור על השני ויכבד את רצונותיו וידאג לחלוקה הוגנת ושווה, לא יתעסק בזוטות או ירד לקטנות, ובעתיד ימשיך ברוח זו, הוא והעובדים תחתיו, והאנשים סביבו".

סוף דבר

התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע את הוצאות המשפט, ושכ"ט עו"ד בסך 36,000 ₪.

מזכירות בית המשפט תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים
ניתן היום, כ"ג חשוון תשע"ט, 01 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.