הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 25921-02-14

בפני
כבוד ה שופטת ד"ר דפנה אבניאלי

תובעים

1.זוהר יגיל

2.יועד פוטרמילך - נמחק

ע"י עו"ד יניב קרת

נגד

נתבע

צבי אלפישר

ע"י עו"ד אבי זוכוביצקי

פסק - דין

שיטת טיפול אלטרנטיבית המכונה " סוגו'ק", אשר אמורה להביא מזור לבעיות פיזיולוגיות שונות בגוף האדם, יצרה מחלוקת עסקית בין התובעים לבין הנתבע, כאשר כל אחד מהם טוען כי הוא זכאי לעשות שימוש בקנין הרוחני של ממציא השיטה בישראל.
המחלוקת נסבה בעיקרה על טענות התובעים, כי הנתבע עושה שימוש בלתי מורשה בחומרים המוגנים בזכות יוצרים ובסימנים מסחריים רשומים, חרף אזהרות שהופנו אליו במהלך השנים.

העובדות וטענות הצדדים
בטרם אתייחס לעובדות, מצאתי להדגיש כי התביעה הוגשה מלכתחילה על ידי שניים – זוהר יגיל ( להלן: "יגיל") ויועד פוטרמילך ( להלן: "התובע 2 "). התובע 2 נמחק מכתב התביעה, לאחר שיגיל העיד כי עבר להתגורר בארה"ב ולמרות שהיה עמו בקשר ורכש עבורו כרטיס טיסה, הוא לא התייצב לדיונים ( ראה תצהיר יגיל מיום 3.4.16). התובע 2 אף נמנע מלהגיש תצהיר מטעמו.
חרף עובדה זו, הוגשו הסיכומים בשם שני התובעים. יש לתמוה על התנהלות זו של ב"כ התובעים ולהצר עליה.

שיטת הסוגו'ק פותחה על ידי פרופ' פארק מקוריאה, אשר ביקש לחלוק את הידע שלו עם מרפאים ברחבי העולם, פרסם ספרים רבים והרצה במדינות רבות על השיטה שפיתח. מדובר בשיטת טיפול העושה שימוש בכפות הרגליים וכפות הידיים לטיפול מהיר ועוצמתי בתחלואי הגוף. המונח סוגו'ק הינו צירוף של שתי מילים בשפה הקוריאנית, שמשמעותן כף יד ( SUׂ ) וכף רגל ( JUK).

פרופ' פארק נפטר בשנת 2010 ולפי הנטען הקים, לפני פטירתו, את איגוד הסוג'וק הבינלאומי, העוסק בהפצת השיטה ברחבי העולם ( להלן: "האיגוד"). האיגוד אינו צד לתביעה ומסמכי הקמתו לא הוצגו כראיה מטעם התביעה.

יגיל סיים את לימודי הסוג'וק בשנת 2007 במכללת " תהילה", המנוהלת על ידי הנתבע. יגיל אף נכח בהרצאות שניתנו על ידי פרופ' פארק בישראל. התובע 2 למד אף הוא את השיטה אצל הנתבע במכללת תהילה.

הנתבע הינו הבעלים והמייסד של מכללת " תהילה", בה נלמדים לימודי רפואה משלימה, לרבות שיאצו, טווינה וסוג'וק. הנתבע מרצה פעיל במכללה ולימד את שיטת הסוג'וק בישראל, זמן רב לפני שיגיל הכיר את השיטה. לצורך עבודתו במכללה, כך פנה הנתבע לאקדמיה לסוג'וק במוסקבה, אותה ייסד פרופ' פארק, וחתם עמה על הסכם לשיתוף פעולה ולעריכת סמינרים בישראל.

פרופ' פארק ביקר בישראל מספר פעמים, בין היתר בשנת 2005, כאשר הוזמן כאורח כבוד לכנס סוג'ו'ק שארגן הנתבע. בשנת 2006-7 שוב ביקר בישראל, כאשר הוזמן לכנס שארגן התובע 2 אליו הוזמן גם הנתבע. מתכתובות שהתקיימו בין הנתבע לפרופ' פארק ותורגמו ע"י ע/ה משה שורין עלה, כי פרופ' פארק הבהיר כי פיתח את שיטת הטיפול סוג'וק עבור כלל האנושות ולצורך כך העמיד את כל כתביו בתחום לשימוש הציבור ( סעיף 7 לתצהיר שורין).

אין חולק, כי פרופ' פארק הכיר היטב את הנתבע, אך לא מינה אותו כנציגו בישראל, אלא בחר בתובע 2, שלמד את תורת הסוג'וק אצל הנתבע ובשנת 2005 מונה להיות נציגו הבלעדי של פרופ' פארק בישראל. מעמדו של התובע 2 אינו נושא לדיון, מרגע שנמחק מכתב התביעה.

יגיל טען, כי נבחר על ידי ארגון הסוגו'ק הבינלאומי לעמוד בראש השלוחה הישראלית של האיגוד ולייצגו באופן בלעדי בישראל ( להלן: "הנציגות הישראלית"). לדבריו, הנציגות הישראלית מחזיקה באופן בלעדי בכל זכויות הלימוד, ההוראה, ההפצה והשימוש של תורת הסוג'וק, לרבות זכויות הקניין הרוחני והחומרים הקשורים עם האיגוד והפעילות השוטפת שלו. יגיל לא הציג מסמכים המאששים טענה זו, למעט יפוי כח ורישיון שניתנו לו על ידי ד"ר מינצ'ול פארק, בנו של פרופ' פארק, מתאריך 6.12.13 ( נספח ד' לתצהיר יגיל).
משמעותו האישור נספח ד' ונפקותו המשפטית יידונו בהמשך.

לדברי יגיל, בשנת 2009 נשלח מכתב בשם התובע 2 ( שנמחק כזכור) ומכללת סמייל קולג' שהוקמה על ידי התובע 2 , אל הנתבע. המכתב מתריע כנגד שימוש בלתי מורשה בזכויות הקניין הרוחני – ספרים ותרשימים שנערכו על ידי פרופ' פארק – ובסימני המסחר " השייכים כולם למרשי [התובע 2 וסמייל קולג'] באופן בלעדי" - נספח ד' לתביעה.

הנתבע לא הגיב למכתב מ2009 ובעדותו טען, כי לא מצא לנכון להתייחס למכתב שנראה לו " הזוי" (פרוט' מיום 4.4.16 עמ' 40 שו' 12).
אין מקום להתעכב על מכתב זה, או על המשמעות שמייחס לו ב"כ התובעים בסיכומיו, מאחר שהתובע 2 נמחק מכתב התביעה וכל הנטען בשמו או בשם מכללת סמייל שהקים אז, חסר נפקות עתה.

בשנת 2013 נשלחו מכתב התראה נוספים למכללת תהילה, הפעם בשם התובע, שבו התריע התובע על " שימושים מפרים בסימני מסחר, סימני שירות ויצירות רבות השייכים כולם לאיגוד באופן בלעדי" (נספחים יז, יח לתצהיר יגיל) .
הנתבע השיב, כי הוא דוחה את הטענות כלפיו ומבקש להסביר מהם " השימושים האסורים" שהתובע מייחס למכללת תהילה ( נספח יט לתצהיר יגיל).

הבעלות בסימני המסחר מכח רישום
אין חולק כי בישראל נרשמו מספר סימני מסחר על שם התובע 2 בנושא הסוג'וק.
יגיל אינו בעלים רשום של סימני מסחר כלשהם, ואף אינו מתיימר להיות בעל זכות היוצרים ביצירות שנטען כי נעשה בהן שימוש מפר.

הנתבע לא טען כנגד סימני המסחר הרשומים ע"ש התובע 2 במסגרת הגנתו. משמעות שתיקתו של הנתבע היא, כי עצם הרישום ע"ש התובע 2, לא הוכחש, אולם אין בכך כדי לסייע ליגיל. סעיף 57( א) לפקודת סימני מסחר [ נוסח חדש] קובע, כי רק בעל סימן מסחר רשאי לתבוע בגין הפרת סימני מסחר. יגיל לא נרשם כבעל סימן מסחר במקומו של התובע 2. מכאן שלא הועברה לו זכות הקניין בסימני המסחר, כנדרש לפי סעיפים 50( ב) ו- 51 לפקודת סימני המסחר. משנמחק התובע 2 מכתב התביעה ולא בא במקומו בעלים רשום אחר, יש לבחון מה מעמדו של יגיל, אם בכלל. יגיל אינו בעל זכויות יוצרים, גם לדבריו, ואינו רשאי לתבוע בשם עצמו בעילה של הפרתם.

הבעלות בסימני המסחר מכח ירושה
ד"ר מינצ'ול פארק טען כי ירש את זכויותיו של פרופ' פארק, יחד עם אחיו, על פי צוואה, וככזה היה מוסמך למנות את יגיל לנציג בלעדי בישראל. הצוואה לא צורפה וקיומה הוזכר לראשונה במהלך חקירתו הנגדית של ד"ר מינצ'ול פארק בבית המשפט.

בחקירתו נשאל על כך והשיב:
"תפנה לצו רישום משפטי המאשר שאתה ואחיך היורשים הלגיטימיים של אביכם המנוח.
ת. לא צרפנו את זה לתצהיר.
ש. תפנה אותי בתצהירך למסמך רשמי שאביך המנוח העביר לך ולאחירך את הקניין הרוחני, בין מכוח דין ובין מכוח הסכם.
ת. לא צירפתי את המסמכים לתצהיר. אני מסתובב הרבה בעולם, והייתי צריך להיות בקוראיה כדי לקבל את המסמכים.
ש. התביעה הוגשה כבר לפני מספר שנים וזה מספיק זמן להכין את כל המסמכים הרלוונטיים לתביעה
ת. מעולם לא חשבתי שאני לא היורש של הרכוש של אבי ולא חשבתי שמישהו אי פעם יטען שאינני היורש של הרכוש של אבי. אני יצאת מנקודת ההנחה שזו ההבנה הקיימת בכל רחבי העולם" ( פרוט' מיום 28.3.16 עמ' 8-9).

לאור העובדה שמסמכי הירושה או כל מסמך אחר המעיד על העברת זכויות הקניין הרוחני לד"ר מינצ'ול פארק, לא גולו בגילוי מסמכים ולא הוצגו כראיה מטעם התביעה, התנגד ב"כ הנתבע להצגת הצוואה, שנטען כי הובאה לבית המשפט והתנגדותו התקבלה.

ב"כ הנתבע מלין בסיכומיו, כי ד"ר מינצ'ול הביא עמו לדיון את הצוואה המקורית של אביו מאומתת כדין, במטרה להציגה, אך בית המשפט סירב לצרפה לתיק.

סבורני, כי אי גילוייה של הצוואה בתצהיר גילוי המסמכים ואי-צירופה כראיה לתצהיר עדותו הראשית של ד"ר מינצ'ול פארק, שאף לא הזכיר את קיומה במילה, היה מעשה מכוון ולא טעות הנובעת מהיסח הדעת, או מכך שד"ר מינצ'ול פארק מרבה להסתובב בעולם, כדבריו.

טענת ב"כ יגיל, כי הנתבע מעולם לא חלק על היותו של ד"ר מינצ'ול היורש ובעל הזכויות אינה נכונה בעליל. למעשה הנתבע לא נשאל על כך ולא אישר כי הוא מכיר בזכויותיו של ד"ר מינצ'ול, כיורש של פרופ' פארק.
בהקשר זה ראוי להזכיר, כי קיים גם יורש נוסף של פרופ' פארק, אחיו של ד"ר מינצ'ול, שדברו כלל לא נשמע ולדברי ב"כ הנתבע, יכול ועמדתו שונה ואף הפוכה מעמדת אחיו ד"ר מינצו'ל.

ויודגש - ב"כ התובע נמנע מהגשת סיכומי תשובה ומהתייחסות לטענות הנתבע בנדון או בכל עניין אחר, שהצריך תשובה, ובכך שלל מבית המשפט את האפשרות לקבל ממנו הסבר נוסף בנוגע לזכויות הנטענות של ד"ר מינצ'ול כיורש של פרופ' פארק.

המסקנה המתבקשת היא כי זכויותיו של ד"ר מינצו'ל פארק כיורש של זכויות הקנין הרוחני של פרופ' פארק לא הוכחו .

יגיל רשאי לתבוע כנציג בלעדי ובעל רישיון ייחודי של שיטת הסוגו'ק
בסיכומיו טוען ב"כ יגיל, כי יגיל הינו נציג בלעדי ובעל רישיון ייחודי בישראל של שיטת הסוג'וק, ובשל כך הוא רשאי לתבוע בעצמו. לדבריו, עם מינויו כיורשו של אביו, התובע 2 היה עדיין הנציג הבלעדי בישראל, אך בשנת 2012 מונה יגיל להיות הנציג הבלעדי של האיגוד, כעולה מנספח ד' לתצהיר התובעים. ד"ר מינצ'ול העיד, כי למרות שהמסמך הינו משנת 2013, קיים מסמך קודם שהסמיך את יגיל כבר משנת 2012, אך המסמך לא הוצג ולכן אין אפשרות להתייחס אליו.

עיון בנספח ד' משנת 2013 שנושא את שם האיגוד וחתום בידי ד"ר מינצ'ול פארק כנשיא האיגוד מעלה, כי התובע הוגדר כ:
"…our exclusive representative and executive licensee in the state of Israel, regarding all Sujok (onnuri) teaching, teaching materials, granting diploma, regulating, trademarks, copyrights, trade secrets, and all other intellectual property rights on behalf of iinternational Sujok association – ISA… We therefore authorize Dr Zohar Yagil to take all legal action needed, to protect all rights in the state of Israel".

ב"כ הנתבע טוען, כי ליגיל אין זכות להגשת התביעה בגין הפרת זכויות יוצרים ועל מנת ליצוק בסיס ראשוני לעצם הגשת התביעה, היה על יגיל להוכיח את הזיקה המשפטית שלו לזכויות היוצרים, שהוא טוען כי הופרו, וכחלק מכך את זכויות היוצרים של האיגוד, כיצד ולמי הועברו, ומכוח מה הן הועברו.

סעיף 37( א)(ג) לחוק זכות יוצרים, קובע כי זכות יוצרים, ניתנת להעברה בחוזה או על פי דין והיא טעונה מסמך בכתב חתום על ידי בעל הזכות.

אין חולק כי יגיל עצמו סבור שזכות היוצרים בכתבי פרופ' פארק, היתה נתונה לתובע 2, שנמחק מהתביעה. יגיל לא טען כי הוא בעל זכות היוצרים, אלא מונה כנציג של בעל הזכויות עצמו – האיגוד ( פרוט' מיום 28.3.16 עמ' 21 ש' 15).

ד"ר מינצ'ול פארק, חתום על מסמך הממנה את יגיל כנציג בלעדי. המסמך נושא כותרת של האיגוד, וד"ר מינצ'ול פארק חתום עליו כמנכ"ל האיגוד. האיגוד עצמו אינו צד להליך. מהות הזכויות להן טוען האיגוד לא פורטה ואינה מגובה במסמך כלשהו.
למעשה גרסתו של האיגוד נשמעה בבית המשפט מפיו של ד"ר מינצ'ול פארק בלבד.

ד"ר מינצ'ול פארק לא טען, כי זכויות היוצרים של אביו הועברו לאיגוד, שהוא הגורם אשר מינה כביכול את יגיל כנציג מטעמו.

זאת ועוד. ד"ר מינצ'ול לא הכחיש כי כוונתו של אביו היתה להפיץ את השיטה לכל דורש, ולכן ספק אם ביקש אכן להעניק את זכות היוצרים בכתביו לאיגוד.

המסקנה המתבקשת היא, כי לא הוכחה זכותו של האיגוד בזכויות היוצרים של פרופ' פארק, וממילא לא הוכחה זכותו להסמיך את יגיל לתבוע בשמו בנוגע אליהן.

ב"כ הנתבע טוען, כי עיון בכתב המינוי שצורף לתביעה מגלה מספר כשלים מהותיים, ביניהם: א. לא הוכח כי גורם מוסמך מטעם האיגוד הנפיק אותו ב. כתב המינוי מדצמ' 2013 בעוד שמכתבי ההתראה בשם התובע נשלחו כבר ביולי 2013, מועד בו לא היה ליגיל כלל רישיון " לפעול בשם האיגוד" ג. כתב המינוי אינו מעניק רישיון ייחודי ליגיל כהגדרתו בחוק.

סעיף 37 ד' לחוק זכות יוצרים,קובע כך:

"רישיון ייחודי – רישיון המעניק לב עליו זכות ייחודית לעשות פעולה מהפעולות המפורטות בסעיף 11, כפי שנקבע בו, ומגביל את בעל זכות היוצרים מלעשות ולהרשות לאחר לעשות פעולה כאמור".
הגשת תביעה על ידי בעל רישיון ייחודי ולא על ידי בעל זכויות היוצרים עצמו היא החריג לכלל, ועל כן יש להקפיד בדרישות הפורמליות שמציב חוק זכות יוצרים להוכחת מעמדו של בעל הרישיון הייחודי. מלומדים סבורים כי יש להקפיד על צירוף בעל זכות היוצרים כבעל דין, או צירוף כל בעל זכות תביעה אחר, כדי למנוע מצב שבו הנתבע יהיה חשוף לתביעות כפולות באותו ענין ( ראה טוני גרינמן – " זכויות יוצרים" (2008) עמ' 750-751).

כזכור, ב"כ יגיל בחר שלא להגיש סיכומי תשובה מטעמו, ובכך הותיר ללא מענה טענות מרכזיות שהעלה ב"כ הנתבע בסיכומיו, בין היתר טענות הנוגעות ל"כתב המינוי", שהוא ללא ספק מסמך בעל משמעות להוכחת זכותו של יגיל, גם לגרסת ב"כ יגיל והעדים מטעמו.

אין חולק כי כתב המינוי ליגיל הוצא בדצמ' 2013, בעוד שמכתבי ההתראה נשלחו כבר ביולי 2013, קרי לפני המינוי.
אין חולק גם שכתב המינוי אינו מגביל את בעל זכות היוצרים ( שלא ידוע מי הוא) מלעשות או להרשות לאחר לעשות פעולה כאמור.

לא נעלמה מעיני טענתו של ד"ר מינצ'ול פארק, כי קיים כתב מינוי קודם משנת 2012, אך מאחר והמסמך לא הוצג, לא אוכל להתייחס אליו.

הנה כי כן, מעמדו של יגיל כנציג בלעדי של האיגוד, לא הוכח, שלא לדבר על כך שזכותו הראשונית של האיגוד למנותו כנציג מטעמו לענין זכויות היוצרים, לא הוכחה אף היא.
כך גם לגבי סימני המסחר הרשומים, אשר לא נטען כי נרשמו על שם יגיל, ולא הוכח כי הוסמך כנציג על ידי בעל הזכויות לפעול לגביהם.

הנתבע הפר זכות מוסרית של התובעים ובעלי הזכויות
אין חולק כי בחוברות שהפיק הנתבע, שכותרתן " חוברת עזר לתלמידי שנה א'" (ת/1), ו"חוברת העזר לתלמידי שנה ב'" (ת/2), לא מופיע שמו של פרופ' פארק או שמו של כל גורם אחר כבעל זכויות היוצרים. החוברות נושאת את השם "תהילה אונורי קולג'", בעברית ובאנגלית. בעמודים הראשונים מופיעה האות C כשהיא מוקפת בעיגול, ונאמר שם כי " כל הזכויות שמורות למכללת תהילה אונורי קולג'".

הנתבע הודה כי עשה שימוש ביצירות של פרופ' פארק והכניס בהן שינויים, כגון השמטת הקיווקו בחלק מההדמיות ( עמ' 42 ש' 20-22). ב"כ יגיל בסיכומיו, מציין כי לא רק שהנתבע לא טרח לציין את שמות התובעים ו/או בעלי הזכויות וליתן להם קרדיט מתאים, הרי שהגדיל לעשות כאשר שילב את שם עסקו בחוברות – כאילו הוא בעל זכויות היוצרים.

ב"כ הנתבע טוען, כי התביעה מתייחסת לנספחים ח/1 ו-ח/2 לכתב התביעה, שלא הוכח לגביהם כי מדובר ביצירות מקוריות. בנספח ח/1 נכתב בעברית, כי מדובר בהעתקה מספר של פרופ' פארק וצויין בו כי כל הזכויות שמורות לפרופ' פארק ולתובע 2, בעמ' הראשון, ואילו בעמ' האחרון רשום כי הנציג ובעל הזכויות הוא רק התובע 2.
לגבי נספח ח/2 נטען כי מדובר בנספח חלקי בלבד, שמופיעים בו איורים שונים, מבלי שברור מהיכן נלקחו והיכן מצויה היצירה המקורית. בסיכומיו מתעלם ב"כ הנתבע מהעובדה שהחוברות הוגשו כראיה במהלך הדיון וסומנו ת/1 ו-ת/2.

הנתבע לא טען ולא הוכיח כי קיבל אישור בכתב מבעלי הזכויות, להעתיק את התכנים ולהפיצם. ככל הידוע וכפי שנטען בכתב התביעה, בעלי הזכויות הם פרופ' פארק או התובע 2 ואולם, כפי שכבר הוסבר בחלקו הראשון של פסק הדין, בעלי הזכויות אינם התובעים בתביעה אלא יגיל בלבד. עילת התביעה והזכות לטעון כל טענה בגין הפרת הזכות המוסרית, אינה מוקנית ליגיל, אלא לכל היותר לפרופ' פארק ז"ל, ו/או לתובע 2 שנמחק מכתב התביעה.

אין בדברים הללו כדי להכשיר את מעשיו של הנתבע ואת היומרה שנטל לעצמו בעת שהפיק והפיץ את חוברות העזר, כאילו זכויות היוצרים בחוברות שמורות למכללת תהילה אונורי קולג'. הנתבע עצמו טען כי מדובר בחומרים שנועדו לשמש את הציבור על פי משנתו של פרופ' פארק אשר פירסם את התורה בפומבי, מתוך רצון כי תשמש את כלל האנושות ללא כל הגבלה. בנסיבות אלה לא ברור כיצד ייחס לעצמו הנתבע זכויות יוצרים בחומרים המופיעים בחוברות ת/1 ו-ת/2, ואין ספק שמדובר בהתנהגות המהווה פגיעה בזכויות מאן דהוא. אולם מכאן ועד לקביעה כי מדובר בזכויות של יגיל שהוא לכל היותר נציג שנציגותו מוטלת בספק – רחוקה הדרך.

לסיכום, לא רק שליגיל אין יריבות או עילת תביעה, בפועל לא הוכחה הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית שבוצעה כלפיו, ולכן דין התביעה כפי שהוגשה על ידו בעילה זו, להידחות.

לא מצאתי מקום להאריך בניתוח הטענות הנוספות שהעלה יגיל בדבר פגיעה או גזל מוניטין שלו, או גניבת עין, או פגיעה בסימני מסחר רשומים - כל זאת מאחר שיגיל לא הוכיח כי נצבר לו מוניטין כלשהו, כי בוצעה עולה של גניבת עין כלפיו ואף טען מפורשות כי לא נגרם לו שום נזק אישי כתוצאה ממעשיו של הנתבע ( ראה דבריו בפרוט' 28.3.16, עמ' 24 ש' 30).

סוף דבר
התביעה נדחית.
בהתחשב באופן התנהלותו ומעשיו של הנתבע, כפי שתוארו בפסק הדין, אני מורה כי יגיל ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום מופחת של 15,000 ₪.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשע"ז, 27 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.