הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 2533-07

לפני
כבוד ה שופט הבכיר אליהו בכר

תובעת

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד גיא שניאור משרד עו"ד ויסגלס, אלמגור , זילברברג

נגד

נתבעים

1.אקולין טכנולוגיות בע"מ
2.אלון צבעון
3.המגן חברה לביטוח בע"מ
כולם ע"י ב"כ עו"ד נטע היכל ממשרד עו"ד נשיץ , ברנדס ואח'

פסק דין

מבוא
1. לפניי תביעת התובעת לפיצוי ב גין נזקי רכוש שנגרמו לה כבעלת מבנה המצוי ברח' סלמה פינת אמץ בתל אביב (להלן: "המבנה"), הממוקם בשלוחת המטה הארצי של משטרת ישראל ביפו (להלן: "המתחם") בעקבות שריפה שפרצה במחסן הקשר במבנה בתאריך 18.11.2000 והסבה נזק לציוד שהיה בו .

טענות התובעת
2. לטענת התובעת, עקב ממטרים עזים שירדו בין התאריכים 24 ל- 25 לאוק' 2000 הוצף המבנה כמו גם המתחם כולו . באירוע ההצפה נפגע בין היתר מחסן הקשר (להלן: "המחסן") הממוקם בקומת הקרקע של המבנה ובו עלו המים עד לגובה של 50-100 ס"מ . המבנה כולו הינו כבן 4 קומות כאשר בקומת הקרקע ממוקם המחסן, בקומה א' מחסן נוסף וכן משרדים ומעבדות, בקומה ב' ממוקמים משרדים ומעבדות ובקומה ג' ממוקמים משרדים (ר' ס' 5 לת/3). במחסן הקשר שני חדרים, האחד גדול וממוקם בחלקו הצפוני של המחסן בו בין היתר גלריה ממתכת ועץ ואוחסנו בו בין היתר ציוד קשר מבצעי ו כן חדר הקטן הנמצא דרומית לחדר הגדול בו אוחסנו מצברים. מחסן הקשר העניק שירות כלל ארצי ליחידות המשטרה בהיבט ציוד הקשר (ס' 6 לתצהיר אב נר ושדי ת/3).

3. על מנת לייבש ולשקם את המחסן ותכולתו בעקבות ההצפה, שכרה המדינה את שירותי הנתבעת 1. זו הציבה במתחם מכולה בסמוך למחסן אליה הועברו לצורך ייבוש חלק מהציוד האלקטרוני שהיה קודם לכן במחסן. בנוסף, ועל מנת ליבש את הציוד שנותר במחסן , הציבה הנתבעת 1 או מי מטעמה במחסן יבשן (מכשיר חשמלי לספיגת לחות) ו כן שלושה מפוחים שחוברו באמצעות כבלים מאריכים ורבי שקעים לשקעים במחסן. באמצעות ציוד זה חומם האוויר במחסן והורדה רמת הלחות על מנת למנוע קורוזיה בציוד שניזוק מהמים ו כן על מנת למנוע פגיעה נוספת בשל הלחות שנותרה באוויר. המפוחים הופעלו במחסן לאורך ימים רבים ובמשך 24 שעות ביממה ברציפות כאשר מדי מספר ימים ביקרו אנשי הנתבעת 1 במחסן לצורך ביקורת (ר' ס' 4-11 לתצהירו של מר זאב ריבנר ת/2 שהיה מנהל המחסן בתקופה הרלוונטית) .

4. ביום חמישי שקדם לאירוע השריפה, 16.11.2000, נסגר המחסן בשעה 17:00 בתום יום העבודה. האורות במחסן כובו (ס' 12 לת/2). ביום שישי 17.11.2000 לא ביקר איש במחסן (ס' 12 לת/2; ס' 14 לת/3) וביום שבת 18.11.2000 בסמוך לשעה 05:00 בבוקר, הבחין הזקיף ששמר במתחם, מר עופר חיים צמח, בעשן המיתמר מהמחסן (ר' ס' 5 לתצהיר השומר עופר חיים צמח-ת/5). השומר הזעיק את שירותי מכבי האש ואלה הגיעו בכוח כיבוי שמנה חמש כבאיות. השריפה שפרצה במחסן הסבה נזק כבד למחסן כמו גם לשאר קומות המבנה, וזאת בשל פגיעות בציוד ובמבנה ובשל חדירת עשן ופיח לקומות ולאגפים נוספים במבנה (ר' ס' 12-15 לת/2).
כתוצאה מהשריפה הוחלפו שירותי הנתבעת 1 בחברת שיקום אחרת – שריט – שהתבקשה לשקם את נזקי הציוד שניזוק בשל השריפה במחסן הקשר.

5. לטענה התובעת, האש התלקחה בשל כשל ו/או פגם ו/או ליקוי באחד מהמפוחים החשמלי ים שהונח ו ע"י הנתבעת 1 במחסן שגרם להתחממות ו ולהתלקחות המעטפת הפלסטית שלו כשבהמשך התפשטה האש לשאר חלקי המח סן. התובעת הדגישה, כי הכשל נבע בשל הסבת המפוח ממתח הנהוג בחלק ממדינות העולם (115 v) למתח הנהוג בישראל (2 30 v) באמצעות שינויים פנימיים שבוצעו למפוח באופן מרושל, חובבני ומאולתר.

6. לטענת התובעת החבות לנזקיה מוטלת על הנתבעת 1 ובעלי ה הנתבע 2 כמו גם על חברת הביטוח מטעמם (הנתבעת 3) בשל רשלנות. התובעת עתרה גם להעברת נטל הראיה אל הנתבעים מכוח סעיף 38 לפק' הנזיקין בהיות המפוח דבר מסוכן המצוי בשליטת הנתבעת 1 או סעיף 39 לפק' הנזיקין, עת עסקינן באש, וכך גם מכוח סעיף 41 לפק' הנזיקין בשל היות הדבר מעיד בעדו . אשר לנזקיה טענה, כי אלה עומדים על הסך של 13,286,035 ₪ וכשהם צמודים ונושאי ריבית כדין ביום הגשת התביעה 19,843,199 ₪. התובעת הוסיפה, כי נזקים אלה אינם קשורים לנזקי ההצפה.

טענות הנתבעים
7. הנתבעים הכחישו כל קשר לאירוע השריפה. לטענתם, ההודעה על השריפה נמסרה להם רק לאחר שכבר חלפו יומיים מפרוץ השריפה ולאחר שממצאי השריפה כבר הוצאו מזירת האירוע. בכך, כך טענו, נגרם לה ם נזק ראייתי משמעותי. עוד טענו, כי התובעת לא העבירה להם מסמכים אותם ביקשה עוד טרם הגשת כתב ההגנה. מעבר לכך טענו , כי ל תובעת אין עילת תביעה ויריבות עמם מאחר ושופתה על נזקיה ע"י חברת ענבל. בכל הקשור עם הנתבע 2, טענו, כי אין ביחס אליו כל טענה היוצרת עמו יריבות ישירה בהיותו אורגן של הנתבעת 1 ולפיכך אין לפעול נגדו באופן אישי. אשר לסיבת פרוץ השריפה טענו, כי המפוחים היו תקינים לחלוטין ועברו את כל הבדיקות הנדרשות כאשר מקור השריפה אינו במפוח אלא ברכוש התובעת עצמה, היינו במצברים שהיו מחוברים במחסן הקשר לעמדת טעינה והתפוצצו כפי הנראה בשל הרטיבות שחדרה אליהם באירוע ההצפה. בכל הקשור עם המפוח הספציפי אליו כיוונה התובעת כזה שגרם לשריפה טענו הנתבעים, כי מאחר והנתבעת 1 אינה יצרנית המפוח או מבצעת החיווט בו ובהעדר קשר עין לנעשה בתוכו, אין לנתבעת כל אחריות ביחס אליו. עוד הוסיפו, כי המפוח עצמו לא נמצא במוקד השריפה אלא בסמוך אליו כטענת התובעת עצמה. כמו כן, המפוחים הונחו במחסן כ- 3 שבועות קודם לפרוץ השריפה כאשר בתקופה זו ניתן היה לכבותם ולהפעילם מחדש, להזיזם ולערוך בהם ובסביבתם שינויים ומכאן שאין לבוא טרוניה דווקא עם הנתבעים . עוד טענו להתיישנות ושיהוי מהותי, כמו גם לשימוש לרעה בהליכי משפט. מעבר לאלה טענו , כי התובעת לא דאגה לאמצעי גילוי והתראה מפני אש ועשן במתחם ובכך גרמה להגדלת נזקיה. מעבר לכל אלה טענו לרש לנות תורמת מצד התובעת בין היתר מאחר והשאירה מכשירים חשמליים דולקים במחסן בסוף השבוע בו פרצה השריפה ללא השגחה מתאימה ולבסוף הכחישו מכל וכל את נזקי התובעת.

הפלוגתות שבין הצדדים
8. לאור האמור לעיל, הפלוגתות הן כדלקמן :
א. מהי סיבת פרוץ השריפה?
ב. ככל שהסיבה הינה כשל במפוח השייך לנתבעת 1 , האם יש בכך כדי לחייב אותה בנזקי התובעת?
ג. האם יש לחייב גם את הנתבע 2 בנזקי התובעת ומכוח איזו עילה?
ד. האם קמה רשלנות תורמת מצד התובעת?
ה. מה שיעור נזקי התובעת ככל שהוכחה רשלנות וקשר סיבתי להתנהלות הנתבעים.

9. מטעם התובעת העידו חוקר השריפות מר אלי היינה; מנהל מחסן המשטרה במועד הרלוונטי מר זאב ריבנר; מפקד יחידת ציוד הקשר לו כפופים כל אנשי מחסן הקשר מר אבנר ושדי; המהנדס מר אבנר ברזילי שמסר חוו"ד; הזקיף ששמר בכניסה למתחם בעת פרוץ השריפה מר עופר חיים צמח; מחסנאי במחסן מר מנשה עובדיה; השמאי מר יצחק דגון שמסר חוו"ד לעניין הנזקים ; הגב' מירב בר יעקב מנהלת אגף תביעות רכוש בענבל; מפקדת המתחם בו התרחשה השריפה במועד הרלוונטי הגב' יוג'יני בן יוסף; ומומחה החשמל והשריפות מר אשר סלוצקי שמסר אף הוא חוו"ד;
מטעם הנתבעים העידו מר רן שלף, ראש המעבדה לחקר השריפות של משטרת ישראל במועד האירוע; הנתבע 2 מר אלון צבעון; מר חן גרציאני רפאל חוקר שריפות שמסר חוו"ד; פרופ' דורון אורבך מומחה לכימיה שמסר חוו"ד; ומהנדס החשמל מר חיים קראוסהר שמסר אף הוא חוו"ד.

כאן המקום לציין, כי ניסיונות הפשרה שהתנהלו בין הצדדים התפרסו לאורך שנים רבות , למרבה הצער רבות מידי, למעשה המו"מ נמשך עד לחודש מאי 2016 שרק אז הודיעו הצדדים כי אינם מגיעים להסכמות, ולאחר מכן החלה שמיעת הראיות בתיק.

נעבור עתה לדון ב פלוגתות שבין הצדדים לפי הסדר שהותווה לעיל.

סיבת פרוץ השריפה
10. כזכור, טענה ה תובעת כי סיבת פרוץ השריפה הייתה כשל באחד המפוחים שהניחה הנתבעת 1 במחסן . המפוח, כך נטען, התחמם ועלה באש וכפועל יוצא גרם לשריפה . הנתבעים מצדם הכחישו את מקור הדליקה וטענ ו, כי זו נבעה ממגע מים בסוללות ליתיום שהיו במחסן מה שגרם לריאקציה כימית ולדליקה כאשר מים היו במקום בשפע בשל ההצפה זמן קצר קודם לכן. עוד טענו, כי אפילו אם מקור האש הוא במפוח, עדיין אין לבוא אליהם בטרוניה בנושא זה.

11. לצורך הוכחת אופן פרוץ השריפה צרפה התובעת חוו"ד של חוקר השריפות מר אלי היינה (ת/1) ממנה עולה , כי מר היינה ביקר בזירה כבר בתאריך 18.11.2000 וסקר אותה. כחלק מחווה"ד (ס' 2.20 לת/1) ערך מר היינה שרטוט של המחסן וחלק מתכולתו, כמו גם סימן את מיקום שלוש המפוחים שהונחו בו לאחר שידע היכן מוקמו, נושא שלא היה ברור מיד עם הגעתו לזירה (ר' שרטוט דומה בדו"ח המהנדס סלוצקי עמ' 2 , בעקבות בדיקה שערך במחסן ב-3.12.2000). על פי השרטוט, המחסן כולל שני חדרים, האחד גדול שהכיל את ציוד הקשר וחולק לשניים באמצעות ארון מדפים שהונח במרכזו , והשני קטן יותר ונפרד מהחדר הגדול הממוקם דרומית לו והכיל מצברים סגורים במעטפת פלסטית (ס' 16 לת/2 תצהירו של מר זאב ריבנר). דלת הכניסה אל המחסן ממוקמת בפינתו הצפונית מזרחית של החדר הגדול כאשר הכניסה למחסן הינה ממזרח. המתבונן לתוך המחסן מפתח הכניסה לחדר הגדול (מכיוון מזרח למערב) רואה במרכז החדר מדפי מתכת המחלקים כאמור את החדר הגדול לשניים כשמשני צדי המדפים מוקמו שני מפוחים. מפוח אחד (להלן: "מפוח 3") הונח בחלק הצפוני של החדר הגדול צפונית למדפי המתכת שבאמצע החדר, ואילו מפוח שני (להלן: " מפוח 2"), אליו מתייחס מר היינה בהמשך כזה שעלה באש וגרם לשריפה, הונח בחלקו הדרומי של החדר הגדול, דרומית למדפים הממוקמים במרכז החדר הגדול. מפוח שלישי (להלן: "מפוח 1") מוקם בחדר הקטן המצוי כזכור מדרום לחדר הגדול אליו נכנסים מהחדר הגדול (ר' עדות מר זאב ריבנר עמ' 92 מול 10-11) ובו כזכור מוקמו מצברים. סה"כ אם כן הונחו שלושה מפוחים (ר' נ/1).
בנוסף, מ וקמו מדפי מתכת גם בחלקו המערבי והדרומי של החדר הגדול. על מדפי המתכת הונח ציוד קשר לסוגיו השונים. בצדו הצפוני של החדר הגדול ממוקמות מדרגות מתכת העולות לגלריה שמוקמה אף היא מעל החדר הגדול וגם בה אוחסן ציוד קשר (ר' עדות וג'די אבנר עמ' 103 מול 4). רצפת הגלריה עשויה עץ. מבחינת סוג הציוד, מתחת לגלריה אוחסן ציוד קשר שחלקו היה בהליכי קליטה (חדש) או לפני קליטה ומיון וכן ציוד קשר שהיה מוכן לצאת ליחידות לשינוע. הציוד במחסן היה בגדר ציוד עובד (ר' חקירת מר ריבנר עמ' 94 מול 4-10).
השרטוט מציין בנוסף את כבלי החשמל ש יצאו מהמפוחים וחוברו לחוטי הארכה, כאשר חוטי הארכה הונחו על פני הקרקע עד לתקעי החשמל. עוד רואים בשרטוט את המכולה שהונחה מחוץ למחסן בצמוד לחלקו הצפוני בה הונחו כזכור מכשירים שונים לצורך ייבושם בעקבות ההצפה שלושה שבועות קודם לשריפה . כאן המקום לציין , כי יבשן שהונח אף הוא במ חסן הקשר ע"י הנתבעת 1 נמצא לאחר השריפה מחוץ למחסן ולא ניתן היה למקמו בתוך המחסן במועד השריפה. הצדדים לא הניחו כי מקור האש החל ביבשן זה.

12. בעת בחינת הזירה הבחין מר היינה, כך טען, כי עיקר נזקי האש מצויים באגף הדרום מ ערבי של מחסן הקשר בקומת הקרקע (החלק הדרומי של החדר הגדול). באזור זה נמצאה קריסה חזקה של גלריית העץ שהייתה בנויה בגובה של 2.3 מ'. בקטע המזרחי של הגלריה נמצאו אמנם סימני חריכה בצידה התחתון הפונה לרצפה אך היא שמרה על שלימות פיסית (ס' 3.1-3.3 לחווה"ד). ממפוח 1, הצבוע כחול ומוקם כזכור בחדר המצברים הדרומי לחדר הגדול (החדר הקטן), נמשך כבל הזנה שהתחבר לרב שקע שהיה מונח על הרצפה סמ וך לפתח המקשר בין שני החדרים. מרב-השקע נמשך כבל בצבע לבן שהגיע עד אל סמוך לפתח הכניסה הראשי למחסן הקשר (החדר הגדול). באזור זה קצה הכבל חרוך וחשוף מבידוד (ס' 3.4 לחווה"ד). רב שקע נוסף נמצא במרכז המחסן מול פתח הכניסה ליד המדפים עם סימני התכה קלים. כזכור, מפוח 2 הוצב בחלק הדרום מערבי של החדר הגדול מתחת לגלריה, ואילו מפוח 3 הוצב במרכז האגף הצפוני מערבי מתחת לגלריה. את מפוח 3 לא ראה המומחה בביקור הראשון וגם לא את כבל ההזנה המוליך אליו והוא נחשף רק לאחר פינוי ההריסות (ס' 3.5 לת/1). מחוץ למחסן , ליד פתח הכניסה הראשי , מצא המומחה יבשן גדול עם סימני חריכה קלים במישור העליון של המעטפת , כבל ההזנה שלו נמצא שלם והוא מחובר לרב שקע (2 כ ניסות) עם סימני התכה קלים. עוד מצא מחוץ לפתח הכניסה הראשית ודרומית למשקוף רב שקע (9 כניסות) וממנו נמשך כבל שלם אל רב שקע (3 כניסות) ממנו נמשכו שני כבלי הזנה עם סימני חריכה חזקים החשופים בקצותיהם (ס' 3.6-3.7 לת/1). כבל ההזנה של מפוח 1 לרבות רב השקע אליו התחבר נמצאו שלמים ללא פגיעות אש, וכך גם הכבל המאריך שנמשך לרוחב החדר אל רב השקע. סימני חריכה וחשיפה נמצאו בקצה הכבל המאריך הנ"ל סמוך לפתח הכניסה הראשי. כבל ההזנה של מפוח 2 נמצא שלם באזור הסמוך לחיבורו אל רב השקע (ס' 3.30 לת/1).

12. למחרת, 19.11.2000, הגיע מר היינה לביקור נוסף בזירה. בביקור זה מפוח מס' 1 זוהה בשלמותו. באשר למפוח 2 התגלו אך שרידים כאשר הוא נמצא עם סימני שריפה והרס מרשימים ואת שרידיו תפסו אנשי צוות החקירה של המשטרה (ס' 3.13-3.14 לת/1). כאן המקום לציין , כי תמונה של מפוח 2 לא צולמה במקום בו נטען שהונח אלא בתוך ארגז קרטון לאחר ש הוא נאסף ע"י חוקרי המשטרה. באשר למפוח 3 הוא נמצא עם סימני התכה חזקים אך נשמר באופן כללי בשלימות יחסית. כבל ההזנה של מפוח 3 לא נמצא ולא ברור לאן התחבר כבל ההזנה של מפוח זה. עוד ציין מר היינה, כי סימני התכה חזקים נמצאו בדופן מעטפת ממסר נייד בצדו הפונה אל שרידי מפוח 2 (תמונות 16-17 לחווה"ד), כך גם מדפי המתכת נמצאו עם דפורמציה וכיפוף לצד דרום הצד שבו נצבו שרידי מפוח 2. מעבר לכך לוחות הגלריה שמעל שרידי מפוח 2 נמצאו עם סימני חריכה חזקים מצדם התחתון לעומת הצד העליון שחלקים ממנו נשמרו בשלימות. עוד ציין, כי מדפי מתכת מעל הגלריה ומעל אזור מוקד האש נמצאו עם סימני דפורמציה וכיפוף חזקים כלפי פנים חלל המחסן. עוד מצא , כי המדרגות, הממוקמות בצדו הצפוני מערבי של המחסן , נשרפו יותר במישור העליון מאשר במישור התחתון שם נמצאו סימני חריכה אך נשמרה שלימותם הפיסית שאפשרה דריכה עליהם (תמונה 18). שולחן שהיה צמוד למפוח 2 אף בו נמצאו סימני דפורמציה חזקים (תמונה 19).

13. בסוף חווה"ד, מעלה מר היינה את מסקנותיו לפיהן עפ"י עדות שגבה, התאורה במח סן הייתה מנותקת וכי פרט לתאורה לא היו במחסן הקשר מכשירי חשמל או גורמי חשמל כלשהם העלולים לגרום לשריפה. לפיכך, התאורה אינה קשורה לשריפה. עוד הסיק , כי במחסן הוצבו ע"י הנתבעת 1 שלושה מפוחים (שתפקידם לסחרר את ה אוויר) ויבשן אחד (שתפקידו ל ספוח לחות), לרבות כבלים שנמצאו במחסן. המפוחים פעלו 24 שעות ביממה ולאורך כ- 3 שבועות עד לפרוץ השריפה . מוקד האש נמצא באגף הדרומי מערבי של מחסן הקשר (בחדר הגדול). מסקנה זו התבססה על סימני שריפה חזקים במפוח 2, על התכות וחריכות כיווניות על עצמים הסמוכים במועד השריפה למפוח 2, על דפורמציות חזקות במדפי המתכת ועל קריסה חזקה של הגלריה באזור זה . בנוסף, באזור מפוח 2 נמצאו סימני השריפה במישור נמוך וככל שמתרחקים ממפוח 2 סימני השרפה והאש מאובחנים במישור גבוה יותר של תבנית הבעירה. מכאן מצא, שמוקד האש הינו במפוח 2. מעבר לכך, באזור מפוח 2 לא נמצאו גורמי חשמל כלשהם שהיו תיאורטית מסוגלים לגרום לפרוץ השריפה, כך גם לא נמצא כשל הנובע מחומר מעשן (סיגריה) או מהצתה בזדון. לפיכך סיכם כדלקמן:
"השרפה פרצה כתוצאה מכשל חשמלי במפוח, דבר אשר גרם להתחממות והתלקחות מעטפת הפלסטיק של המפוח ובהמשך להתפשטות דינמית של השרפה בשאר חלקי המחסן, עשן וחום התפשטו דרך פתח גרם המדרגות וגרמו לנזקים גם במחסן קומה א'".

(ר' גם ס' 1.4 לת/1 - דו"ח שמסר מר היינה בתאריך 23.11.2000, כ-5 ימים לאחר פרוץ השריפה, כשביקורו במקום התבצע בתאריכים 18-19.11.2000 –ס' 3 לחווה"ד, היינו לכאורה כבר ביום פרוץ השריפה שהחלה ביום שבת לפנות בוקר אם כי בח"נ מציין כי הגיע למחרת בבוקר - עמ' 74 מול 10).

14. בחקירה נגדית הודה מר היינה, כי את מפוח 2 לא בדק בהיבט חשמלי שכן בבדיקה היה מעורב מהנדס חשמל (עמ' 74 מול 30), כי על נושא הכשל במפוח שוחח עם מומחה החשמל מר סלוצקי (שם שורה 32) והוסיף כי " אם כתבתי כשל במפוח, דיברתי עם סלוצקי" (עמ' 75 מול 6). מכל מקום , כשנשאל האם המסקנה שלו הינה כי השריפה פרצה בשל כשל חשמלי במפוח נסמכת על קביעות מומחה אחר שבדק את המפוח השיב: "הכשל כן. מבחינת הזירה אני קבעתי שזה אזור המוקד. בסבירות מאוד גבוהה המוקד הוא במפוח, באזור המפוח, לא בשולחן העבודה או בגלריה" (עמ' 75 מול 13-14).
מר היינה שלל כל אפשרות כי השריפה פרצה בשל חשיפת מצברי ליתיום שהיו במחסן למים (עמ' 81 שורות 8-12), אם כי ראה במחסן שרידים של מכשירי קשר (עמ' 87 מול 8), כך גם שלל בחקירתו אפשרות להצתה, גם לא כזו שהגיעה לכאורה מחלון שנמצא מצדו המערבי של המבנה , שכן ככל שהושלח חומר מתלקח לתוך המחסן דרך החלון הוא היה פוגע תחילה בגלריה ולא יכול להיות שהשריפה בנסיבות החלה בגלריה (עמ' 82 מול 13-15). עוד שלל אפשרות כי לוח החשמל קשור לפרוץ השריפה (עמ' 83 מול 6-8). מר היינה לא ידע לומר היכן מוקם היבשן בעת השריפה שכן זה צולם מחוץ למחסן (עמ' 86 מול 4), אך ה בהיר כי מהיבשן לא החלה השריפה שכן הוא נמצא שלם. מר היינה חזר והסביר כי לטעמו הסיבה היחידה לשריפה היא התחממות מפוח 2 (עמ' 86 מול 7), וכי ניתן לברר אודות קיום כשל במפוח, אם נתקע או נתפס או התחמם, במעבדה. מכל מקום מלגזה, כמקור אפשרי לפרוץ השריפה כנטען ע"י הנתבעים, לא ראה (עמ' 87 מול 12) , ולממסר הנייד שניזוק בשריפה ויוחס לו קשר לפרוץ השריפה אליו הפנה בחווה"ד ( ס' 3.17 לת/1) אין כל קשר לשריפה. מר היינה הוסיף, כי ראה את הממסר קודם שהוצא מהמחסן ולאחר מכן (עמ' 87 מול 23-20), כך גם המשיך ו ציין כי הממסר לא היה מחובר למקור מתח (עמ' 89 מול 13), וכי במוקד השריפה לא נמצאו מצברים.

מר היינה אישר, כי במחסן לא הייתה מערכת לגילוי עשן ואש או מערכת מתזים, אך יחד עם זאת עסקינן לטענתו בשנת 2000 ולא בכל מקום הותקנו אמצעים כאלה ו החלו מחייבים בתי מלון במתזים רק ב-1996 (עמ' 83 מול 29 עד עמ' 84 מול 2). המומחה הסכים כי מערכות גילוי אש ועשן כבר קיימות בשנת 2000, אך הידרנטים (ברזי כיבוי אש) היו במקום . מכל מקום ציין, כי ככל שהי יתה מערכת גילוי אש ועשן היא הייתה מתריעה על האש מידית (עמ' 90 מול 27).

15. מחווה"ד ומעדותו של מר היינה ניתן לקבוע, כי מוקד השריפה הינו באזור מפוח 2. אשר ל סיבת פרוץ השריפה, על כך למד מר היינה ממומחים אחרים , הינו כשל במפוח 2. כמו כן, לא נמצאו לטעמו סיבות אפשריות אחרות לפרוץ השריפה כמו התלקחות סוללות ליתיום או הצתה בזדון או מכשירים חשמליים אחרים שהיו במחסן כמו ממסר הנייד או מלגזה . אך לו היו מתקינים מערכות גילוי אש ועשן ניתן היה לזהות את השריפה באופן מ ידי.

16. מומחה נוסף מטעם התובעת שתמך במסקנות מר היינה הוא מר אשר סלוצקי, שהינו מומחה בחשמל ובדליקות , ו מסר עמדתו לשחם שמאים ולענבל בתאריך 3.12.2000 (להלן: "חווה"ד המקורית" ת/10), והוסיף לה השלמה מטעמו בתאריך 8.8.2016 (להלן: "חווה"ד המשלימה" ת/10א'). במסגרת חווה"ד המקורית שלל מר סלוצקי כל קשר בין גופי התאורה במחסן למקור השריפה וציין , כי אלה לא פעלו במועד פרוץ השריפה , כמו כן שלל אפשרות לפרוץ השריפה מהכבלים המאריכים המצויים במקום ואליהם חוברו המפוחים. מעבר לכך מצא, כי מוקד השריפה הינו במרכז החדר הגדול במחסן בסמוך למיקום מפוח 2 .

באשר למפוח 2 זה נבדק ע"י מר סלוצקי והוא אף פירט בפרק הממצאים לגביו כך:
"בבדיקת סלילי הליפוף לא נמצאו סימנים המעידים על כשל ושריפה בליפופים... החיבורים בין הסלילים נמצאו שלמים...נמצאו שרידים של מיסב המנוע, המיסב נמצא מפורק ושרוף לחלוטין... על גבי תוף המפוח נמצאו סימני פגיעה היקפיים...כבל המכשיר נמצא בחלקו חרוך ובחלקו נשאר תקין...במרחק של כ 40 ס"מ מנקודת חיבור הכבל הגמיש למכשיר נמצאו סימנים שיכולים להצביע על כשל הכוללים: גיד גמיש אחד של הכבל שנחרך אך שמר על צורתו. גיד גמיש שני של הכבל נחרך והתפרק אך לא נחתך. גיד גמיש שלישי של הכבל נחרך התפרק ונקרע...שרידי מתג ההפעלה לא נמצאו " (ר' ס' 19-25 לחווה"ד המקורית , ההדגשה שלי א.ב. ).

בפרק הדיון ציין ביחס למפוח 2 כך:
"5. מבדיקת מפוח מס' 3 (כך כינה מר סלוצקי את מפוח 2 בחווה"ד א.ב.) אשר היה מוצב במוקד השריפה והיה פעיל בעת האירוע נמצאו ממצאים המעידים על כשל חשמלי שהתחולל בתוך המפוח כמתואר בסעיף הממצאים.
6. אי לכך ניתן לקבוע כי סיבת השריפה שהתחוללה בתוך המפוח נובעת מכשל בחיבור פנימי אחר של המנוע אשר לופף בישראל לצורך התאמתו למתח עבודה של V230 במקום V115 כפי שהמכשיר מיועד לו במקור.
7. הסבירות להיווצרות הכשל הנ"ל נובעת מרעידת יתר של המפוח אשר 'זעזעז' את החיבורים הפנימיים וגרמה לזליגת הזרם שבין המוליכים ואשר הובילה להתחממות ולסימני הכשל הפנימיים.
8. התופעה שנמצאה במכשיר אומתה ואותרה גם על ידי המומחה מחו"ל שקבע את אותה הקביעה" (ההדגשות שלי א.ב.).

מחוו"ד מר סלוצקי למדנו, כי למפוח 2 שיובא ארצה ע"י הנתבעת 1 מחו"ל בוצעה הסבה ממתח של V115 ל מתח של V230. ההסבה לא בוצעה כדבעי, שכן רעידות יתר של המפוח גרמו לזעז וע בחיבורים הפנימיים שגרמו לזליגת זרם . זליגת הזרם גרמה להתחממות פנימית של המפוח וכתוצאה מכך לשריפתו וכפועל יוצא לשריפת המחסן. יצוין כבר עתה, (כפי שציין גם מר סלוצקי בחווה"ד זו המקורית וזו המשלימה) כי את מפוח 2, יחד עם המפוח שנותר שלם (מפוח 1) בדק גם מומחה מחו"ל מר גרופ מחברת אליאנס אליו אתייחס בהמשך.

בחוות דעתו המשלימה התייחס מר סלוצקי לחוו"ד מומחה הנתבעים מר קראוסהר ש מצדו שלל כשל במפוח כסיבה לפרוץ השריפה . מר סלוצקי ציין, כי הסבת המנוע מ-60 הרץ בארה"ב ל-50 הרץ בארץ גורמת לו לרעידות ו כי המנוע אינו מאוזן. מעבר לכך הדגיש:
"6.ד. להתרשמותי המפוחים היו בלויים (וייתכן שנרכשו ע"י אקולין כשהם משומשים) ומעבר לבלאי זה, כשבוצעה הסבת המנוע האמורה, המעבר מ-60HZ ל- HZ50 ובנוסף העובדה שמדובר במפוחים בלויים שאולי היו בהם גם כנפיים פגומות, הוציאו למעשה את המנוע מאיזון וגרמו לחוסר איזון של מנוע המפוח, חוסר האיזון מתבטא באופן ישיר ברעידות. הסבה שכזו היה צריך לבצע גורם מקצועי מומחה ועל פי הנחיות יצרן או אפילו על ידי היצרן עצמו, במקרה זה ההסבה בוצעה ללא שום אישור של היצרן.
ה. בנוסף בבדיקה שערכתי מצאתי שהחיבורים של החיווט החשמלי שנעשו במפוח בעת ההסבה, עשו אותם על בסיס של 'קשר סבתא', קשר מאולתר ללא הלחמה וללא קיבוע. המדובר בחיבור מאולתר, חובבני ובלתי מקצועי."

במילים אחרות, הסבת המפוח שהיה משומש בעת רכישתו (ר' לעניין זה גם הודאת מר אלון צבעון, הנתבע 2, עמ' 201 מול ש' 5-6) מ-60 הרץ ל-50 הרץ גרמה לו לרעידות ו לחוסר איזון. מעבר לכך בוצעה מל אכת ההסבה באופן לא מקצועי, אלה גרמו לזליגת זרם, להתחממות המפוח ולדליקה.

17. בחקירתו הנגדית ציין מר סלוצקי, כי לא בהכרח כשל חשמלי פנימי במפוח גרם לקצר חשמלי אם כי " בשלב מסוים בטח שהיה קצר חשמלי כי האירוע החל מהתחממות, זאת מצאנו בצורה ברורה" (עמ' 163 מול 9-11) . במילים אחרות בשל ההתחממות בתוך המפוח נחשפו חוטי החשמל במפוח ולאחר מכן נוצר קצר בשל חשיפת החוטים (ר' גם עמ' 163 מול 24).

18. מקור נוסף ואובייקטיבי שבחן את סיבת פרוץ השריפה הוא רפ"ק רן שלף, ראש היחידה לחקיר ת הצתות/מז"פ, שבתאריך 24.12.2000 ערך גם דו"ח מתאים (נ/11). דו"ח זה כולל פירוט רב של מצב המחסן ותכולתו לאחר הדליקה כמו גם את הסיבות לפרוץ השריפה. במסגרת הדו"ח מציין רפ"ק שלף , כי המפוחים שהוצאו מהמחסן נבדקו הן ע"י המומחה סלוצקי (מטעם התובעת) והן ע"י המומחה חיים קראוזה (הכוונה לחיים קראוסהר מומחה הנתבעים א.ב. ) וכי: "לא נמצאו ראיות לתקלות חשמל בבדיקת המפוחים" (ס' 8.ו. לדו"ח). עוד לא מצא סימנים להצתת המחסן בזדון (אם כי ציין זאת תוך הסתייגות שכן כשהגיע לאתר השריפה הפתחים למחסן היו פרוצים לצורך טיפול בשריפה). עוד קבע הדו"ח, כי מוקד הדליקה נמצא בחלק הפנימי של המחסן בקומה א' שלו, וכי האזור שנפגע בצורה קשה מגובה הרצפה , נמצא בסמוך למקום מציאת המפוח שנמצא שרוף באופן הקשה ביותר (מפוח 2) ומסביר: "אפשרי שהדבר נובע מתקלה במפוחים, מליבוי האש על ידי המפוח או כתוצאה מכשל חשמלי במערכות החשמל, ספקי-כח או של סוללות. נדרשת השלמת הנתונים באשר לאפשרות של כשל חשמלי של ספק הכח או סוללות".

במילים אחרות, עפ"י דו"ח ראש היחידה לחקירות הצתה, לא ניתן לקבוע באופן חד משמ עי כי סיבת השריפה הינה כשל במפוח 2 וכי נדרשת השלמת נתונים לצורך כך.

19. מר שלף נחקר בביהמ"ש. בחקירתו ציין, כי לא מצא ראיות לכך שמדובר בהצתה בזדון (עמ' 169 מול 27-28 ועמ' 170 מול 7), אף לא בשל השלכת חפץ בוער מהחלון בחלקו המערבי של המחסן (עמ' 170 מול 13-14). מר שלף גם הסביר שלקח דגימות מהזירה לבדיקה מעבדתית לבחינת הצתה בזדון ולא מצא כזו (עמ' 171 מול 3-5). בכל הקשור עם מוקד השריפה התייחס מר שלף לחדר הגדול ככזה שחולק לשניים (באמצע החדר עמדו כזכור מדפים לאורכו) . יחד עם זאת לא יכול היה לציין מוקד מוגדר וכלשונו: "אזורי המוקד, ערימות הציוד השרוף. שם יש נזק גדול, לא אגדיר זאת כמוקדים. קשה לקבוע" (עמ' 171 מול 1). עוד נשאל האם בעובדה שמפוח אחד נמצא כשמעליו ציוד שרוף ומעל המפוח השני לא, מלמד על מקום פרוץ השריפה והשיב : "לא חושב. בחדר הימני המפוח עמד במרכז החדר וזה מקום שראינו ב-נ/2, שם היתה קריסת הגלריה. יכול להיות שהיא פגעה בו (במפוח 3 א.ב.). אולי חלק מחפצים שנפלו, לא יודע לקשר בין המפוחים לערימת הציוד, גם לא בחדר השמאלי " (מפוח 2 א.ב.) (עמ' 171 מול 15-17). והוסיף כי "...החדר הימני והשמאלי (בחדר הגדול א.ב.) זה אזור של מוקד אחד גדול, נפגע בצורה מאד קשה. לא ציינתי איפה יותר" (עמ' 174 מול 10-11) .
בהמשך ציין, כי אם לא ידע לקבוע בעבר מה סיבת השריפה, אז גם היום אינו יכול (עמ' 171 מול 24), וכי "אני משוכנע שהמקור חשמלי. יש כאן הרבה מערכות חשמל מכל מיני סוגים, כולל מפוחים, סוללות שמגע עם מים יכול לגרום ריאקציות, לטעמי זו הסיבה לפרוץ הדליקה, לא יכולתי בחקירה הזו לקבוע חד משמעית. אין ספק שהמחסן הזה עמוס בציוד חשמלי, בתוספת מפצלים, מפוחים, עם רטיבות מים, זו הסיבה המרכזית לפרוץ השריפה" (עמ' 171 מול 24-27) , ובהמשך "...זו חקירה מתסכלת שאיני מגיע בה לקביעה חד משמעית מה הסיבה, יכולה להתחיל מהמפוחים או משהו אחר והם רק ליבו את הבערה" (עמ' 172 מול 20-21). עוד ציין , כי מסוללות ליתיום יש שכיחות גבוהה של שריפות (עמ' 173 מו 4-5) , כמו גם סוללות רגילות שאם סוגרים מעגל חשמלי הן יכולות להתחמם ולגרום לבע ירה (עמ' 173 מול 7-10). מר שלף סיים חקירתו הראשית ואמר : "התסכול שלא יכולתי לקבוע את הסיבה, גם בגלל מגוון רחב של סוללות שהיו במחסן רטוב". (עמ' 173 מול 10-11). עם זאת הבהיר בח"נ כי לא ציין שאמנם מצא סוללות או מצברים שגרמו לשריפה (עמ' 174 מול 10-11).

בחקירתו הנגדית אישר, כי הינו בעל ידע בסיסי ביותר בתחום החשמל, כ י המפוח שנותר תקין לאחר השריפה הופעל ועבד תוך כדי רעד. עוד ציין, כי לא התבקש ע"י מומחי הצדדים לבדוק את ספק הכוח שנשרף במחסן, ביחס אליו נטען ע"י הנתבעים כי הינו מקור אפשרי לפרוץ השריפה, כאשר המומחים עצמם, לרבות מומחה הנתבעים, ביקשו לבדוק רק את המפוחים (עמ' 173 מול 16-25. כשנשאל שאלה ישירה לסיבה הסבירה ביותר לפרוץ השריפה ציין:
"ש. האם נכון שבהינתן המפוח בחדר השמאלי נשרף כליל, במאזן הסתברויות, הסיבה שהסבירות הכי גדולה שגרמה לדליקה זה אותו מפוח שרוף? 51%?
ת. כן." (עמ' 174 מול 18-21).

המסקנה המתבקשת מעדותו של מר שלף הינה, כי הוא לא יכול להצביע על גורם חד משמעי שגרם לשריפה, אך יכול היה להצביע , כמומחה דליקות להבדיל ממומחה חשמלי, שהסיבה הסבירה ביותר בנסיבות לפרוץ השריפה היא מפוח 2.

20. תמיכה למסקנות התובעת באשר למקום פרוץ השריפה והסיבה לה נמצאו בביקור שערך מר הרטמוט גרופ ממכון אליאנס שבגרמניה בישראל בתאריך 3.1.2001. לטעמו מקום פרוץ השריפה הינו במקום בו מוקם מפוח 2 (ר' סקירת גורמי הכשל עמ' 3 לחוו"ד דגון ת/7) . כמו כן בוצעה בדיקה פרטנית במכון אליאנס שבגרמניה שם נבדקו שני המפוחים (1 ו-2 ר' עמ' 4 לחווה"ד של דגון ת/7). מסקנת מומחי אליאנס בתרגום חופשי הינה כדלקמן:
"להחלפת הספק המתח מ-110/115 וולט זרם חילופין, 60 הרץ ל- 220/2230 וולט זרם חילופין 50 הרץ לא הייתה כל השפעה שלילית על המערכת חשמלית (פרט להקטנת הכוח).
לעומת זאת חיבורי החוטים , שבוצעו לשינוי המעגלים החשמליים , לא נעשו באופן מקצועי (עבודה רעה). הם נושאים סיכון גבוה לגרימת שריפה ב חלקי הפלסטיק במפוח לאחר מספר שעות עבודה בלבד" (ההדגשה שלי א.ב.).

המומחה גרופ מאמין , כי מוקד השריפה ה וא בא זור בו הונח מפוח 2. כמו כן לשיטת מכון אליאנס בגרמניה, קיימת אפשרות כי עבודת חיבורי החוטים בעת הסבת המפוח ממתח בארה "ב למתח בישראל בוצעה באופן לקוי, והם מהווים סיכון גבוה לגרימת שריפה לאחר מספר שעות עבודה בלבד.

21. מהצד האחר של המתרס, לעניין סיבת פרוץ השריפה, העידו מר חן גרציאני רפאל מומחה לדליקות, מר חיים קראוסהר מומחה לחשמל ופרופ' דורון אורבך מומחה ל כימיה.

מר גרציאני הגיש חוו"ד מתאריך 20.2.2001 (נ/15) ובמסגרתה ציין, כי מהלך החקירה התבצע לאחר שביקר בזירה בתאריך 20.11. 2000 ובמספר מועדים נוספים לאחר מכן. במהלך חקירה עצמאית שביצע , הוא צילם תמונות, ערך ניסויים עם מפוח ויבשן בבעלות הנתבעת 1 מאותו סוג שהיו במחסן בעת הדליקה, ניהל שיחות עם המהנדס מר ח יים קראוסהר, עם שמאי התובעת מר יצחק דגון, עם אנשי משטרה האחראים על המחסן ועם אנשי הנתבעת 1.

בכל הקשור עם זירת האירוע ציין מר גרציאני, כי הגיע למקום לאחר שהזירה נוקתה ופונתה בחלקה ולכן לא נותרה במצב בו הייתה בעת השריפה, כאשר ציוד נלקח והוזז ממקומו. כמו כן ציין , כי עיקר הנזק אובחן בחלקו המרכזי והצפוני של המחסן בצדו המערבי של המבנה (הצד הרחוק מפתח הכניסה שבמזרח); מדפי מתכת שהיו במקום נהרסו מעוצמת החום; חלקי גלריה שהיו מעל אגפים אלה (מרכזי וצפוני) נשרפו ונהרסו; החלק המזרחי של האגפים המרכזי והצפוני ניזוקו מחום אך רוב הציוד נותר שלם, גלריית העץ מעל אגפים אלה ניזוקה אך לא קרסה ומכאן שהשריפה באזורים אלה לא הייתה חזקה. חלקו הדרומי של המחסן לא ניזוק מאש, אך הושפע מעשן ופיח כאשר הציוד בו נותר שלם ואילו בסמוך לכניסה נמצאו שרידי כבלי חשמל ושקע שרופים. בסמוך לכניסה למחסן נמצאה ערימת פסולת שפונתה מהמחסן ובה סוללות רבות חלקן שרופות בדרגה קשה וחלקן הגדול פתוחות ועם קורוזיה רבה (תמונה 33); מדלת המחסן למד, כי הבעירה לא החלה בגובה הרצפה אלא בגובה מחצית הדלת.
כחלק מחוות דעתו ציין מר גרציאני, כי ביצע ניסויים במפוחים וביבשן שנמסרו לו ע"י הנתבעת 1 והשתייכו לאותה סדרה בה נעשה שימוש במחסן המשטרה. המומחה בדק את מידת התחממותם ומצא כי הם אינם מתחממים גם כאשר פתח כניסת האוויר למכשיר נחסם. לפיכך, הבין באופן חד משמעי כלשונו, כי הן המפוחים והן היבשן לא מתחממ ים כאשר פתחי כניסת האוויר נחסמים בהם מסיבה כלשהי. עוד הפנה לבדיקות שביצע מהנדס החשמל מר חיים קראוסהר שבדק את המפוחים שהיו במחסן, אך לא מצא בהם ממצאים המצביעים על כשל כלשהו במכשירים וכי הליך הסבת המפוחים ממתח של 110 וולט ל- 220 וולט (אצל מומחי התובעת עסקינן בהסבה מ- 115 וולט ל- 230 וולט), נעשה כנדרש, ו לכן הליך ההסבה אינו הסיבה לכשל במכשירים. מעבר לכך לא מצא במפוחים או בפתילי ההזנה סימני כשל חשמליים מה שהבהיר לטעמו שהחשמל באתר נפסק עוד בטרם הספיקה האש לשרוף את הבידוד במפוחים, מה שמלמד על כך שהאש השתוללה באתר במקומות נוספים ולא החלה דווקא במפוחים. מכאן, שנשללת האפשרות כי מפוח כלשהו היה המקור לשריפה.

באשר לשאלת מועד תחילת השריפה השיב, כי אמנם זו התגלתה בסביבות 4 לפנות בוקר במלוא עוצמתה, אך אפשר כי החלה כבר בשעות אחה"צ של יום שישי כדליקה איטית ורק כשהתגלתה, התבררה עוצמת האש הגדולה וזאת מאחר ומדובר במחסן סגור בכמות חמצן נמוכה.

עוד ציין מר גרציאני, כי יש להבחין בין מקור האש למוקד האש. מקור האש הו א המקום בו החלה השריפה ואין הכרח כי מקור האש יהיה דווקא מוקד האש הראשי, שהו א המקום בו מטען האש גדול. מוקד האש הראשי נמצא בד"כ בנקודה נמוכה בחלל שנשרף ומתבצעת בו הבעירה לאורך הזמן הארוך ביותר ולכן נזקי החום שמסביבו הם הגדולים ביותר. כך גם יכול החום לעבור למוקדי אש משניים מהמוקד הראשי.

לבסוף ציין, כי הסיבות האפשריות לדליקה הן הצתה בזדון, הצתה שלא בזדון באמצעות בדל סיגריה בוערת או חומר בעירה אחר , כאשר לא מוכח לטעמו כי לא חדר איש למחסן ביום שישי; אפשרות סבירה כי נוצרה קרינת חום ממכשיר חשמלי שהושאר דולק , כמו המ לגזה החשמלית שהייתה מחוברת למטען חשמלי שהיה במקום; כשל במערכת החשמל שאינו קשור לייבשן או למפוחים שנבדקו כאמור ע"י מומחה חשמל והתברר כי אין בהם כשל חשמלי ולכן פנה לרבי השקעים אליהם חוברו המכשירים, קווי החשמל שהונחו בצורה מאולתרת, מערכת התאורה או המלגזה החשמלית; כמו כן הפנה לאפשרות כי גורם הסיכון המהותי ביותר לשריפה והסיבה ה סבירה ביותר לשריפה הינה כמות הסוללות המאוחסנות במחסן שחלקן סוללות ליתיום ה מתפוצצות במגע עם מים, מה גם שיתכן כי הרטיבות שמקורה בהצפה שארעה במחסן גרמה לריקבון במעטפת הסוללה, שהביא למגע של הליתיום עם הרטיבות/המים. לטעמו של מר גרציאני הסבירות הגבוהה יותר לפרוץ השריפה הן הסוללות יותר מאשר מכשירי הנתבעת 1 שלא נמצאו בהם כשלים. לסיכום תרחיש אופן פרוץ הדליקה והתפרצות האש קבע המומחה , כי אינו יכול לקבוע את הסיבה המדויקת לפרוץ השריפה אך מהנדס החשמ ל קראוסהר שלל הטענה כי הסיבה לכך מקורה ב מכשירי הנתבעת 1. עוד ציין, כי האפשרות לפרוץ השריפה בשל הצתה בזדון או בשל השלכת סיגריה היא גבוהה ביותר וככל שלא התרחשה בשל הצתה בזדון/שלא בזדון, הרי שהיא נבעה מהתפוצצות סוללות ליתיום או בשל כשל חשמלי ברב שקע/כבלי החשמל/במלגזה החשמלית או במטען של המלגזה. המומחה הניח, כי לו אמנם החלה הדליקה בשל כשל חשמלי , אזי מפסק החשמל הראשי היה ניתק, המפוחים לא היו פועלים וספק אם הדליקה ה ייתה יכולה להתפתח לממדים שכאלה בשל חוסר בחמצן. מכל מקום, בשל העדר מערכות גילוי אש ועשן, גילוי האש נעשה בשלבים מאוחרים מה שגרם לנזק גדול יותר מזה שהיה נגרם לו התגלתה השריפה בשלביה הראשונים. מסקנתו הינה אם כן, כי הדליקה במחסן פרצה בצד המרכזי מערבי של המחסן, שלא כתוצאה ממכשירי הנתבעת 1 וכתוצאה אפשרית של הצתה בזדון/שלא בזדון, סוללות שהתפוצצו עקב רטיבות או כשל חשמלי במערכת החשמל המאולתרת ו/או מטען המלגזה או המלגזה החשמלית עצמה.

מר גרציאני נחקר בחקירה נגדית וציין כי לא ידע אודות חוקר שרי פות שהזמינו הנתבעים מחו"ל , מר ברנרד בורדילון. עוד ציין, כי לפי חוות דעתו האש לא החלה בגובה הרצפה אלא בגובה של כחצי מטר מעל פני הקרקע ורואים זאת בקרינת חום שמוקרנת על הדלת ומתפשטת כלפי מעלה ( עמ' 177 מול ש' 18-19). עוד הודה, כי תרחיש אפשרי של שריפה מתחיל מגובה של חצי מטר מעל פני הקרקע לא מתאים לתרחיש של דליקה בשל השלכת סיגריה (עמ' 177 מול ש' 31-32), אם כי בהחלט יכול להיות, כך כלשונו, שמישהו השאיר סיגריה על המדף, כאשר לא ידוע לטעמו אם אמנם מישהו ביקר במחסן לאחר שנסגר ביום חמישי בשעה 16:00-17:00 אחרי הצהריים (כזכור השריפה התגלתה בשבת לפנות בוקר).
עוד מודה מר גרציאני, כי האש לא פרצה בקומת הגלריה ולכן לא סביר שהושלך חומר מצית מחוץ למחסן אל פנים המחסן, שכן זה היה נעצר בקומת הגלריה (עמ' 178 מול ש' 24-27) .
כך גם מודה מר גרציאני, ש לא בדק את מיקומו של מפוח 2 וכן לא בדק את תבנית השריפה במיקומו של אותו מפוח (עמ' 179 מול ש' 30-31), אך ציין, כי מוקד השריפה נמצא דווקא במעבר הימני (אזור מפוח 3 א.ב .), שהיה המפוח השרוף חלקית, היינו בחלק המערבי והצפוני של החדר הגדול המצוי מול דלת הכניסה. זאת למד בשל קיומה של ערימה גדולה של ציוד שרוף וגלריה שרופה לחלוטין. הגלריה בצד השמאלי נשרפה אמנם עמוקות אך לא נפלה (עמ' 180 מול ש' 14-23) (ר' גם תמונה 8 לחוות הדעת).
בהמשך חקירתו הודה, שלא ראה מלגזה חשמלית אם כי הזכיר בחוות דעתו שהיה מטען של מלגזה. בכל הקשור עם הבדיקות שערך למפוחים אצל הנתבעת 1 ציין, כי לא בדק פיזית אם אכן מדובר באותה תוצרת של המפוחים שנשרפו בשריפה, אם כי כך נאמר לו ע"י הנתבע 2 ולא ערך השוואה בין המפוחים שבדק לאלה שנשרפו כאמור (עמ' 184 מול ש' 31-32, וכן עמ' 185 מול ש' 6-7). משעומת מול המפוחים שהיו במחסן במועד השריפה והתברר כי עסקינן במפוחים שונים, השיב כי "יכול להיות" (עמ' 185 מול ש' 16). עוד הסכים, כי עד לפרוץ השריפה עבדו המפוחים מאות שעות ברצף וכי בדיקת שעה אחת אינה מדמה פעולות של מאות שעות (עמ' 186 מול ש' 1). עוד הודה, כי ביחס למיקום המפוחים בשטח עוד קודם לשריפה היה שיתוף פעולה בין אנשי המשטרה לאנשי הנתבעת 1 למרות שאנשי הנתבעת 1 הם אנשי המקצוע ולא אנשי המשטרה בנסיבות (עמ' 186 מול ש' 21-27) , כך גם ביחס להנחת ופריסת הכבלים במחסן אליהם חוברו היבשן והמפוחים. בהמשך מודה המומחה, כי למרות המצוין בחוות דעתו בדבר אפשרויות פרוץ השריפה ממקור חשמלי, מציין מומחה הנתבעים מר קראוסהר, כי כבלי החשמל המזינים את המפוחים כפי שנמתחו במחסן לא היו הגורם לשריפה ולמרות סתירה זו מציין, כי "אין סתירה" (עמ' 188 מול ש' 22). עוד הודה , שלא בדק את המפוחים עצמם, אם כי ציין, ש לא ניתן לו לבדוק אותם למרות שהמפוחים נבדקו כאמור ע"י מומחה הנתבעים מר קראוסהר (עמ' 189 מול ש' 24-31). בכל הקשור עם צילום סוללות הליתיום שביצע במקום (תמונה 33), הודה מר גרציאני שלא יכול היה לדעת היכן אלה היו במועד השריפה (עמ' 191 מול ש' 10) . ב אשר למקור האנרגיה שגרם לשריפה, הסכים מר גרציאני כי מקור אנרגיה אחד שפעל הוא שגרם לה (עמ' 192 מול ש' 14-15), אם כי מקור כזה אינו חייב להיות מי משלושת המפוחים אלא גם כל סוללה יכולה לשמש כמקור אנרגיה.

המסקנה המתבקשת מחוות דעתו של מר גרציאני היא, כי בכל הקשור עם המפוחים, הוא סמך ידו על המומחה קראוסהר כי אלה אינם קשורים לשריפה. בכל הקשור עם יתר האפשרויות לפרוץ השריפה, סבר, כי האפשרות הקרובה יותר ל פרוץ השריפה הינה קיומן של סוללות ליתיום ומגע של אלה עם מים. בכל הקשור עם יתר הנסיבות האפשרויות, לא הוכח, כי אפילו אחת מהן הינה אפשרית והכוונה לפרוץ שריפה בזדון ושלא בזדון כתוצאה מהצתה, כך גם בעובדה שמר קראוסהר, כפי שיובהר עוד להלן, שלל כשל חשמלי שמקורו במערכת החשמל, לא ניתן לקבוע כי מערכת החשמל ה ייתה מעורבת בפרוץ השריפה וכאשר לא נמצא כל א ימות למטען המלגזה החשמלית או למלגזה החשמלית כמקור פרוץ השריפה, גם אלה אינם יכולים להוות באופן סביר מקור לפרוץ השריפה.

22. מומחה נוסף מטעם הנתבעים הינו פרופ' אורן אורבך שהגיש אף הוא חוות דעת בתאריך 12.1.17 (נ/16). פרופ' אורבך הינו מומחה בתחום הכימיה ובמסגרת חוות דעתו התבקש לחוות דעה אודות הסכנות הטמונות ב סוללות ליתיום ונטיית ן להתלקח במגע עם מים ; אופן החזקתן הראוי לאור הסיכון הבטיחותי הטמון בהן; התהליכים המתרחשים בסוללת ליתיום שהורטבה; מידת ההרטבה הנדרשת לשם יצירת דליקה; סבירות התלקחות סוללות הליתיום עקב הרטבה; והטיפול הראוי בסוללות הליתיום במחסן הציוד. המומחה ציין במסגרת חוות דעתו, כי תגובה של ליתיום לחמצן יכולה בקלות להגיע לבעירה ולפיכך כל סוללת ליתיום יכולה להיות גורם לשריפה. כך גם מגע בין המרכיב השלילי למרכיב החיובי בסוללות ליתיום בכל הסוגים מביא לתגובה אקסו-תרמית המשחררת חום רב, כאשר גם לכל מגע ישיר בין החומר השלילי והחיובי בסוללה יש פוטנציאל דליקה ואפילו פיצוץ. מסקנת הביניים בחווה"ד הינה, כי כל תקלה בסוללות ליתיום מכל סוג המגיעה לקצר חיצוני או פנימי ו/או המביאה לחשיפת מתכת הליתיום או תרכובות ליתיום-פחמן עם האוויר וכל שכן עם מים, יכולה להיות הרת אסון עקב פיצוץ וכן יכולה להביא לתגובות בעירה ולפיכך קבע:

"ניתן לקבוע ללא היסוס שהצפת מחסן ציוד קשר פעיל, אמורה בהכרח להרטיב ואולי אף להציף סוללות ליתיום במים. לכן המחסן הרטוב היה גורם סיכון ודאי מבחינת אפשרות שריפה" (סעיף 9 לעיקר בחווה"ד).

אשר לסבירות התהליכים שהתרחשו בפועל מציין המומחה, כי העובדה שהשריפה התרחשה 3 שבועות לאחר ההצפה במחסן היא משמעותית שכן זהו פרק זמן מתאים להתפתחות קורוזיה מסוכנת בכל סוגי הסוללות החשמליות אם הן במגע עם לחות או מים. לטעמו , קיימת סבירות שסוללות הליתיום במחסן עברו קורוזיה עקב שהייה ממושכת בסביבה מימית או לחה ויכלו לגרום להתלקחות עקב תגובה מסוכנת, פ ולטת חום וגזים בין מים מחוץ לסוללות וחומרים פעילים, רגישים במיוחד למים בתוך הסוללות (ס' 15 לחווה"ד). לפיכך ציין, כי על מנת למנוע מצב שכזה, "מיד לאחר ההצפה, היה על האנשים האחראים על המחסן להפריד את סוללות הליתיום מכל המכשירים ולהוציא סוללות ליתיום מכל מקום רטוב. את הסוללות הרטובות היה צריך לנגב מיד! ולאחסן אותן במקום יבש. כמו כן, היה צריך לבצע סריקה מדוקדקת כדי לוודא שלא נשארת שום סוללה (מכל סוג שהוא) במחסן הרטוב" (ס' 16 לחווה"ד).

מסקנתו הסופית הי יתה כדלקמן :
"ניתן להסיק בבירור כי אף שסיבת הדליקה איננה ברורה, האפשרות כי סוללות הליתיום הרטובות שנשארו במחסן שהוצף, הן שגרמו לשריפה עקב תהליך קורוזיה מסתברת יותר מכל אפשרות אחרת, כפי שהסברתי. המשך החזקת סוללות (כנראה רטובות) במחסן הרטוב לאחר ההצפה מהווה ללא ספק רשלנות מצד הבעלים או המחזיקים של המחסן".

23. פרופ' אורבך נחקר בחקירה נגדית והדגיש, כי חוות דעתו הינה כללית ולא ספציפית למחסן בו עסקינן (עמ' 193 מול ש' 24), כי התוודע לתיק זה רק חודשים ספורים קודם למתן חוו"ד והביע את דעתו על סמך העובדות המצוינות בתיק. במסגרת חווה"ד ציין, כי חשיפת ליתיום לאוויר לח מציתה אותו אך לא חשיפה לאוויר יבש מאד. הלחות היחסית צריכה להיות גבוהה. מכל מקום, בבחינת הסיבות השונות לפרוץ השריפה ציין, כי מקום בו ישנן סוללות ליתיום "האפשרויות האחרות ספקולטיביות באותה מידה" (עמ' 194 מול ש' 1). מכל מקום, ככל שהמגע עם המים היה פחות וודאי, כך גם הטענות שהעלו הינן בפועל פחות וודאיות שכן הסכנה הגדולה הינה במגע ישיר עם מים . יחד עם זאת, אין להכחיש שקורוזיה של סוללות מתרחשת גם כשהן נחשפות לאוויר לח. מכל מקום, אפשרי כי הייתה התעבות, טל, ממשטחי המתכת שבמחסן ש אז מתקבלות שכבות מים אפילו בסוללות שלא עמדו על הרצפה ודי שיתכסו בשכבת טל כדי להאיץ קורוזיה. שלושה שבועות מספיקים לטעמו במקום לח להיווצרות קורוזיה המחוררת את הסוללה. המומחה מודה, שלפני הדיון ראה בעיני רוחו את הסוללות רטובות, כאשר בפועל ידוע כי לא בהכרח הסוללות נרטבו בהצפה אך הדגיש מאידך, כי אין צורך בהכרח שהסוללות יהיו בתוך מים ודי כי הן נמצאות בסביבה לחה ויכולות להיות עם שכבה המכילה אלקטרוליטים (עמ' 195 מול ש' 23-24). המומחה הוסיף, כי לא מדובר בסוללות שהיו במדבר אלא בחדר שעבר הצפה, הקירות נוטפים מים, חפצים מתכתיים יכולים בקלות לקבל טל. עם זאת המשיך וציין כי: "במצב שהחדר בייבוש, והסוללות לא נוגעות במשטחים לחים ולא רטובות, בטח שהסיכוי שהסוללה תתפוס קורוזיה הוא נמוך יותר. ככל שרמת הלחות אוויר וכל שכן מים, נמוכה יותר, הסיכון לקורוזיה יותר קטן. מדגיש את נושא אי הוודאות" (עמ' 196 מול 7-9). המומחה מוציא מגדר אפשרות את פרוץ השריפה בשל סוללות רכב שכן לו היה להן קשר לשריפה זה היה מתרחש בסמוך להצפה ולא לאחר 3 שבועות והכי מתאים זה קורוזיה שנגרמה לסוללות ליתיום נטענות (עמ' 198 מול 22-23).

המסקנה המתבקשת היא, כי עסקינן בחוו"ד תיאורטית המניחה הנחות רבות הן ביחס לשיעור הלחות במחסן, הן ביחס למגע סוללות ליתיום עם מים, הן ביחס למקום אחסון הסוללות והן לעצם קיומה של ריאקציה כ ימית שהתחוללה בשל עצם קיום המים/לחות גבוהה והשפעתה על מגע המים/לחות עם הליתיום באופן שגרם לשריפה במחסן. ככל שיתברר כי אמנם שררו תנאים אלה במחסן במועד פרוץ השריפה רק אז יתכן ויהיה בחווה"ד כדי לסייע למסקנה זו בדבר אופן פרוץ השריפה.

24. תימוכין נוספים לעמדת הנתבעים עלו בתצהירו של הנתבע 2 מר אלון צבעון (נ/17) במסגרתו ציין , בתמצית, כי המפוחים והיבשן הוצבו במחסן לכל המאוחר ב- 1.11.00, שני מפוחים בחדר הראשי ואחד בחדר המצברים. ציוד זה חובר לחשמל עפ"י הנחיות אנשי המשטרה שאף סיפקו לנתבעת 1 חלק מהכבלים והמפצלים לצורך חיבור הציוד לחשמל. הנתבעת 1 מסרה למשטרה הוראות הפעלה, תפעול ובט יחות בקשר למפוחים ואלה כללו בין היתר הוראות שלא לשנות את מיקומם, לא לגעת בהם, לא להתערב בפעולתם וכן מיקומם באופן שזרימת האוויר לא תהא לעבר פריטים בעלי יכולת התעופפות ואף הדריכו את נציגי המשטרה כיצד להפעיל ולכבות את המפוחים. מר צבעון הדגיש, כי היה בקשר טלפוני עם זאב ריבנר ממשטרת ישראל אחת למספר ימים, וידא שהציוד פועל כשורה כאשר בשל בעיות סיווג בטחוני נאסר עליו להיכנס למחסן ללא ליווי וכי המפוחים פעלו במחסן כ- 3 שבועות ברצף ללא כל בעיה או תקלה עד לשריפה. מעבר לכך לא ביצעה הנתבעת 1 דבר במחסן לרבות סידור ומיון של הציוד במחסן. עוד ציין, כי לאחר שנודע לו על השריפה והחשד כי אחד המפוחים הוא שגרם לה, הוא מינה את חוקר השריפות מר גרציאני ואת מהנדס החשמל מר חיים קראוסהר כאשר מר גרציאני לא זכה לשיתוף פעולה מצד שמאי התובעת ונמנע ממנו לבחון ממצאים שנאספו בזירה, כך גם לא התאפשר לו לגבות עדויות מגורמים רלוונטיים אלא המועד הראשון שבו התאפשר למר גרציאני לבדוק את הזירה היה רק לאחר שזו פונתה ונוקתה. מעבר לכך, לא מצא כל קשר בין המפוח לשריפה שכן לא אותר כל כשל במפוח. מר צבעון ציין את דבר רכישת המפוחים בנוב' 1999, הסבתם ממתח חשמלי של 110 וולט ל- 220 וולט, באמצעות חברת נוף את האוזר (ליפוף מנועים) 1995 בע"מ הסבה שבוצעה ל- 11 מפוחים בסך הכול ובהם שלושת המפוחים שהונחו במחסן המשטרתי. עוד הוסיף, כי נכון למועד השריפה היו במחסן סוללות ליתיום שהושארו רטובות ובסביבה לחה כפי שתועדו ע"י המומחה קראוסהר וכי ה ן הסיבה לדליקה.

25. מר צבעון נחקר בחקירה נגדית וציין ביחס למפוחים, כי אינו יודע מה גילם וכמה זמן נעשה בהם שימוש, כך גם לא בירר ולא קיבל אישור מהיצרן להסב את המתח במפוחים. עוד הודה, כי ידע מה רמת הלחות במחסן קודם לשריפה ונושא זה נבדק אחת ליומיים-שלושה לפי בקשתו (עמ' 201 מול ש' 17-19), אלא שרמת הלחות לא תועדה על ידו . עוד ידע להעריך את פרק הזמן הראוי לביצוע מלאכת ייבוש המחסן בשבועיים-שלושה (ר' נספח 1 לתצהירו של מר צבעון המתייחס לשבועיים ולעדותו, שם כבר עסקינן בשבועיים-שלושה, עמ' 202 מול 8). בכל הקשור עם הפעלת המפוחים ידע לומר בחקירתו הנגדית, שלא רק הוא אלא גם עובדים מטעמו ידעו לתת הוראות לאנשי המשטרה כיצד להפעיל את המפוחים והעבירו את הידע למנהל המחסן. מר צבעון הדגיש, כי אין סיבה וטעם לכבות את המכשירים לאורך פעולתם (עמ' 203 מול 26-28). עוד ציין, כי לא הוא ולא אנשיו הזיזו את המפוחים ממקומם וככל שהוזזו, היו אלה אנשי המקום שהזיזו אותם, כאשר הוראות הפעלה והזזה, ניתנו גם הן. "אין כל חוכמה גדולה להפעלת המפוח הזה" (עמ' 204 מול ש' 1-2), וכך גם "אין שום משמעות גדולה להזזה שלו" (שם, מול ש' 4-5). מכל מקום, המפוחים במועד השריפה נותרו באותו מקום בו הם הוצבו במקור (עמ' 211 מול ש' 27-29). בכל הקשור עם קיומן של סוללות במחסן ידע לציין, כי ראה במחסן מאות סוללות (עמ' 212 מול ש' 31).

26. עד אחרון מטעם ההגנה היה המהנדס מר חיים קראוסהר שנתן אף הוא חוות דעת (נ/18) . חווה"ד שהוגשה לביהמ"ש הוכנה בשנת 2017 (עמ' 216 מול 21) והתבססה על חוו"ד מקורית שערך המומחה לטובת הנתבעים בתאריך 1.2. 2002 (ת/15) . במסגרת חווה"ד המאוחרת ציין המומחה, כי במחסן פעלו 3 מפוחים לאוורורו, שניים במחסן הראשי ואחד בחדר המצברים, המפוחים עבדו כ- 3 שבועות טרם פרוץ השריפה (סעיף ב 4 לחווה"ד), כי מוקד האש העיקרי היה בחלק המרכזי. "בחלק זה פעל אחד המפוחים שהיה מונח על הרצפה" (סעיף ב 5 לחווה"ד). המומחה אף פרט את שלבי החקירה השונים שערך ולפיהם בתאריך 3.12. 2000 נפגש עם חוקר השריפות של משטרת ישראל, מר רן שלף, במטה הארצי בירושלים לשם בחינת שלושת המפוחי ם שפעלו במחסן ואלה נבחנו בקפידה, לרבות המנועים ורכיביהם, כולל מדידות של מנוע אחד שהמשיך לפעול ולא נפגע (מפוח 1). במהלך אותה פגישה הציגו לו גם תצלומים מזירת האירוע, לרבות תיאור כללי של המחסן והמלאי שהיה בו. בתאריך 21.12. 2000 ערך המומחה סיור במחסן ומצא כי האתר היה בשלב שלאחר איסוף פסולת השריפה שהונחה בסמוך למחסן מחוצה לו ואלה נבחנו על ידו. ב תאריך 4.1. 2001 ביצע בדיקה נוספת של שרידי המפוחים במטה הארצי ביפו ולבסוף בתאריך 26.7. 2001 בדק מפוח דומה לאלה שנמצאו במחסן, לרבות מדידות, פירוק והרכבה לשם בחינת מבנה הליפופים במנוע (ר' סעיף ג' לחווה"ד). בדיקתו של המפוח שנותר שלם (מפוח 1) העלתה, כי הוא תוצרת ארה"ב, בעל הספק של 1/3 כוח סוס והוא מוגן תרמית. למפוח כבל גמיש עם מעטה גומי להזנה באורך של כ- 4 מ' עם תקן ישראלי סטנדרטי תלת פאזי. המפוח הופעל ופעל באופן תקין וללא דופי לאורך זמן, ללא סימני התחממות ומבלי שנמצאה כל חריגה בפעולתו. עוד מצא, כי חסימת כניסת או יציאת האוויר לא גרמה להתחממות כלשהי כמצופה ממנוע המפוח. עוד מצא, כי המנוע נבנה במקורו למתח של 115 וולט ולופף מחדש והותאם ל- 230 וולט. כך גם מצא כי הזרם תואם לחלוטין את הצפוי ממנוע 1/3 כוח סוס הפועל במשטר מפוח במתח 220 וולט. לבסוף ציין, כי צדו הפנימי של מכסה המפוח בחלקו התחתי הכ יל פיח רב ונראה כי המפוח פעל לאורך זמן, גם לאחר שפרצה האש וכתוצאה מכך שאב לתוכו פיח. בכל הקשור עם מפוח מס' 3, המפוח נשרף אך חלקית, לא נמצאו בו סימני קצר או שרידים היכולים להצביע על קצר חשמלי או תקלה חשמלית. בבדיקת מפוח 2 שנשרף באורח קשה, גם בו לא נמצאו סימני קצר כלשהם. המומחה גם בדק את הכבל המאריך ופתילי ההזנה וקבע, כי בחינת הכבל המאריך מעלה כי לא פרצה ממנו אש וכל הנזקים מקורם בחום חיצוני. כך גם לא נמצאו סימני קצר בכבל המאריך או בפתילי ההזנה. מכל מקום, כבל ההז נה שהזין את המנוע החשמלי שנשרף כליל נמצא שלם לכל אורכו, כאשר במטר הקרוב למנוע נשרף הבידוד אך גידי הנחושת הגמישה נותרו שלמים ללא סימני קצר. הקצוות היו קרועים ולא נמצאו מהדקי חיבור אליהם היה מחובר הכבל. בביקור במקום בתאריך 21.12. 2000 מצא, כי במחסן לא היו אמצעי גילוי עשן ואש או מערכת כיבוי במתזים. בסמוך לו, נמצאה פסולת רבה ובה עשרות סוללות ליתיום ואחרות, חלקן בצורת גליל סטנדרטי וחלקן בצורת מארז המוכר מטלפונים סלולריים, כאשר חלק מהן במצב קורוזיה מתקדמת, חלקן שרוף וחלקן פתוח בחלקו. מכל מקום, לא מצא במחסן ראיות כלשהן לתחילת האש מתשתית החשמל הקרועה שהייתה מאד מצומצמת וחלקה כלל לא הייתה מחוברת. המומחה הוסיף, כי בדיקת מפוח שלם דומה במשרד מרכוס שמאים (מפוח שלא היה בעת השריפה במחסן), לא העלתה כי היה כשל כלשהו בליפוף שהמיר את המנוע מ- 115 וולט ל- 230 וולט וכל הנתונים עונים על כל הקריטריונים המקצועיים של מנוע מסוג זה. המומחה הדגיש, כי בתאריך 4.1. 2001 ביקר במתקן המטה הארצי עם מהנדס התובעים מחו"ל מר הרטמוט גרופ ממעבדות אליאנס שאף הוא בדק את שרידי המפוחים ותוצאות הבדיקה חזרו על עצמן גם אצלו, עת לא איתר כל כשל חשמלי בבדיקה וגם לא ציין ממצא כלשהו בדבר איתור כשל חשמלי על ידו. מסקנתו הייתה, כי לא נמצא כל רמז לכשל חשמלי במפוח 2. כך גם איש לא הבחין ברעש חריג מהמפוח או ריח שרוף או רעידות כפי שניסו לייחס לו. המומחה הדגיש, כי מבחינת מפוח 2 נראה כי האש הגיעה לסביבתו לאחר שפסק זרם החשמל במקום, אחרת היו מזהים לפחות נקודת קשת חשמלית אחת שלא הוא ולא מומחי התובעת מצאו (ס' ה.1.ד. לנ/18) , כך גם במנוע מפוח 2 נשרפו הליפופים באופן אחיד, מה שאינו אופייני למנוע שנשרף אלא דווקא מאש שהגיעה מחוץ למפוח ולא החלה ממנו. כמו כן, במפוח 2 לא נמצא אף חיבור פתוח, החיבורים היו מבודדים גם בשרוול אסבסט חסין אש כך שהסיכוי לפריצת אש הוא אפסי. כך גם לא נמצא כל פגם או דופי בליפוף המחודש של המנוע וכל נתוני הביצועים כמו גם הביצועים בפועל, היו מצוינים והתאימו לציפיות. בכל הקשור לפתיל ההזנה של המנוע, זה נמצא שלם ברובו ונשרף רק מקטע קצר הקרוב למנוע ונראה כי המנוע פעל בזמן שהאש התחוללה מסביבו ו"שאב" אליו את האש שלא הגיעה להמשך הפתיל (ס' ה.1.ח. לנ/18). לו התחילה האש בחיבורי המנוע כפי שנטען ע"י מומחי התביעה היו מוצאים סימני כשל בחיבורים. לפיכך, הסיק שוב כי "אין שמץ של ממצא היכול להצביע על המפוח כגורם האש. החשדות במפוח החלו ככל הנראה רק לאור הרצון לנסות ולגלגל את גורם השריפה לכתפיים אחרות" (סעיף ה 1 ט לחווה"ד נ/18).

27. יש אם כן לטעמו לחפש סיבות אפשריות נוספות או משתלבות לפרוץ השריפה. המומחה הדגיש, כי לא ברור כיצד הגיע מר היינה למסקנה, ש מפוח 2 הינו הגורם לשריפה, עת המפוח פעל ימים רבים ללא דופי ולא נמצא בו כל כשל. לגבי המהנדס סלוצקי ציין, כי אף הוא לא מצא סימני כשל במנוע המפוח או בחיבורי הסל ילים או אף בפתיל ההזנה למנוע, וכי שלושת הגידים הגמישים בכבל המפוח שנכרכו והתפרקו אינם מעידים על כשל בנקודת החיבור אלא על כך שהכבל נחשף ללהבה חיצונית שגרמה לפריכות הגידים ולשריפת הבידוד, מה שאינו מהווה כמובן כשל כלשהו. כל חיבורי המנוע היו שלמים ומבודדים בשרוולי בידוד ובאף חיבור לא נמצא כשל, כאשר הנקודה אליה מפנה סלוצקי הינה קטע כבל ולא נקודת חיבור כאמור. מעבר לכך, מסב המנוע התפרק כ ליל, מה שמעיד, כי הוא פעל בזמן שנפגע מאש חיצונית והמשיך להסתובב ולאחר שהפלסטיק סביבו הותך והתעוות הוא התפרק כאמור (ס' 2.2 ו' לחווה"ד) . לו התרחש אמנם כשל בחיבורי המנוע, לא היה ממשיך המ סב את סיבובו ולא היה מתפרק, ולפיכך חזר והסיק כי אין כל בדל ראיה לכשל במנוע ורק ממצאים המעידים על פגיעה מאש חיצונית ללא כשל חשמלי כלשהו. בכל הקשור לטענת הרעידות במנוע שגרמו לזעזוע ולכן לכשל כטענת המומחה סלוצקי, לא מצא לכך כל בסיס באשר לא הבחין במשהו חריג בפעולת המנוע ומסקנתו של סלוצקי נעדרת כל ממצא פורנזי המלמד על כך שהשריפה פרצה מהמפוח. גם המומחה גרופ ממעבדות אליאנס לא מצא סימנים כלשהם לכשל חשמלי במפוח 2 . כך גם מסקנתו, כי חיבורי ליפוף במקום חיבורים קשיחים של סלילי המנוע, יכולים לגרום לפריצת שריפה, אינם מבוססים שכן לא מצא שהחיבור אמנם נפתח אלא רק כי "יכול להיפתח", בעוד שבפועל נמצאו כל חיבורי הליפוף שלמים לאחר השריפה. עוד ציין, כי אמנם יתכן שפתיחת הליפוף תגרום להתחממות נקודתית אך הסיכוי שתיווצר אש משמעותית ותפרוץ החוצה מהמפוח נמוכה ולכל היותר צפוי נתק עם חריכה מקומית, אלא שלא נמצאה בנקודת החיבור כל התלקחות.
בכל הקשור לסיבת פרוץ השריפה ציין, כי התשובה ברורה והיא מתייחסת לסוללות הליתיום הרבות המעורבות עם הציוד האלקטרוני ונמצאו בארגזים על הרצפה בין השרידים שהוצאו מהמחסן ונרטבו ללא ספק כאשר מגע הליתיום עם אוויר לח או מים יוצר ריאקציה כימית הגורמת להתלקחות או לפיצוץ (תצלום 1 לחווה"ד), וכלשונו "סוללת ליתיום טבולה במים זו פצצת זמן" (סעיף 10 עמ' 14 לחווה"ד).

28. מר קראוסהר נחקר על חווה"ד בביהמ"ש. במסגרת חקירתו הודה , כי היו רעידות במפוח שנותר שלם בהתנעה (מפוח 1) וכי זאת אומרים גם המומח ים האחרים (עמ' 222 מול 18-19), הוא מסביר כי "יתכן שבהתחלה הוא רועש קצת בהתנעה, אם אח"כ הוא עובד רגיל הוא תקין לחלוטין" (עמ' 222 מול 22). עוד חזר וציין, כי להבדיל מחוו"ד של מר גרציאני , הכבלים שהיו במחסן לא גרמו לשריפה (עמ' 224 מול 14-15), במקביל חזר והד גיש כי במפוח 2 לא היה כשל חשמלי וכי הכבל שמתחבר למנוע פרום להבדיל משרוף (עמ' 225 מול 29). ב אשר לטענה כי החיבורים שבוצעו לחוטי החשמל בעת הסבת המנע מ-115 וולט ל-230 וולט היו ב"קשר סבתא" ולכן חוברו בצורה רשלנית השיב, כי מדובר בליפוף מקובל ולא ב"קשר סבתא" וכלשונו: " מדובר בליפוף של שני מוליכים שתופסים אותם ביחד ועליהם מלבישים כובע פלסטיק מיוחד שמיועד למטרה זו ולא נותן להם להיפתח" (עמ' 227 מול 31-32) , כמו כן לא סבר שיש הכרח לבצע החיבור בהלחמה כטענת המהנדס סלוצקי, והוסיף "זה חיבור חזק, הכבלים גמישים ועומדים בכל הרעידות שציינת" (עמ' 228 מול 10-11). בהמשך אף מפנה לתמונה מתאימה (ת/19) בה רואים כי " קשרי הסבתא קיימים ושלמים" (עמ' 229 מול 12).
המהנדס קראוסהר עמד על דעתו גם בחקירה הנגדית שמקור השריפה אינו במפוח 2, מקור אפשרי אחר הינו סוללות ליתיום שבאו במגע עם מים/לחות גבוהה וגרמו להצתה.

29. כאן המקום לציין, כי הנתבעים עשו שימוש במומחה בשם ברנרד בורדילון מחו"ל לבחינת הגורם לנזק. הנתבעים לא טרחו לצרף חוו"ד מטעמו ואף לא טרחו לזמנו לדיון למרות שכפי הנראה הוא נמצא בין החיים. כמו כן משכו הנתבעים את חוו"ד של השמאי מטעמם מר מנשה להט שהיה שותף להליך כמעט מראשיתו ויכול היה לשפוך אור על ממצאי מר בורדילון.

דיון
הגורמים האפשריים בנסיבות לפרוץ השריפה
30. תחילה יצוין, כי לא מצאתי כל סיבה להאמין שמקור השריפה הוא הצתה בזדון או ברשלנות. לא נמצאו כל ממצאים לכך בשטח ונלקחו כזכור דגימות. כך גם לא הוכח ש הייתה נוכחות אנשים במחסן עצמו במהלך סוף השבוע, ומעבר לכך, לו הושלך דבר מה מהחלון בצדו המערבי של המבנה לתוך המבנה, אין חולק כי הוא היה מצית תחילה את הגלריה , ו אילו השריפה, כפי שהסכימו מומחי הצדדים, לא התחילה בגלריה אלא בקומת הקרקע של המחסן.

עוד אין חולק בין מר סלוצקי למר קראוסהר, כי מקור השריפה אינו בכבלי החשמל אליהם התחברו המפוחים. נושא זה הינו בתחום מומחיות מומחי החשמל ולא מומחי השריפות, מה גם שמר היינה מצטרף למסקנה זו.

עוד לא נמצאה כל אפשרות לקשר בין מלגזה לכאורה שהייתה במחסן ונטענה באמצעות מערכת החשמל לשריפה, המלגזה כלל לא הוצגה ולא נבדקה על ידי מומחי החשמל.

מכאן, שהסיבות האפשריות היחידות לפרוץ השריפה הן טענת התובעת מחד לכשל במפוח 2 שהתחמם ונדלק ומשם השריפה מתחילה, וטענת הנתבעים מאידך כי מגע של סוללות הליתיום שבמחסן עם מים/לחות גבוהה היא שגרמה לפרוץ ה שריפה. תחילה נבחן את מקומו של מוקד השריפה.

מוקד השריפה
31. מציינת התובעת בסיכומיה, כי קיימת תמימות דעים בין מר היינה , מומחה הדליקות של התובעת , ומר רן שלף, חוקר השריפות של המשטרה, כי האש פרצה באזור בו ניצב מפוח 2, סברה הנתמכת לטעמה גם ע"י מומחה השריפות הגרמני מר גרופ. כמו כן ציינה, שהשריפה החלה בסמוך לרצפה להבדיל מאמצע גובה הדלת כטענת מר גרציאני מטעם הנתבעים . תימוכין לכך מצאה בסימני השריפה במחסן המעידים על כך שככל שמתרחקים ממפוח 2 סימני השריפה ממוקמים במקומות גבוהים יותר. עוד ציינה התובעת , כי האש לא פרצה מהממסר הנייד שהיה סמוך למפוח 2 אלא הממסר נפגע מאש חיצונית לו ולפיכך המקור לשריפה אינו בממסר זה. כך גם טענה, כי אנשי הנתבעת 1 הם אלה שהנחו היכן יש ל מקם המפוחים ואף חיברו אותם לחשמל כאשר הסיוע היחיד שקבלו מאנשי המשטרה היה בקבלת כבל מאריך עם מפצל לצורך חיבורם למערכת החשמל במקום. מעבר לכך הונחו אנשי המשטרה שלא לגעת במפוחים אלא רק קיבלו הנחיה כיצד להדליק ולכבות במקרה הצורך. מכאן סברה התובעת שהשליטה האפקטיבית במפוחים הייתה בידי הנתבעת 1 שביחד עם כשלים בהסבת המפוח למתח מתאים בישראל כמו גם זיהוי מקום פרוץ השריפה מביאים להפעלת ס' 41 לפקודת הנזיקין בכל הקשור עם "הדבר מדבר בעד עצמו".

32. עוד ציינה התובעת בסיכומיה, כי הצירוף של מיקום פרוץ השריפה, היינו אזור המפוח 2, עם הימנעות הנתבעים מהבאת עדים כמו מר בורדילון ומר להט, תוך הסתמכות בלעדית על חווה"ד המוטה של מר קראוסהר שאינה נסמכת על עובדות, אינה יכולה לשמש גרסה ראויה, שכן מר גרציאני לא דייק בעובדות, כמו כן הבדיקות שערכו הן מר גרציאני והן מר קראוסהר בוצעו במפוחים שכלל לא היו מאו תו סוג מפוחים שנפגעו בשריפה, ונתונים אלה מטים את הכף לכך שדווקא כשל במפוח היה הסיבה לפרוץ השריפה.

33. הנתבעים מצדם דוחים מכל וכל את טענת התובעת לפיה השריפה פרצה באזור בו מוקם מפוח 2. לטענת הנתבעים, מוקד השריפה היה דווקא בחדר הצפוני של המחסן ולא בחדר הדרומי בו מוקם מפוח 2, כפי שזוהה על ידי מומחי ועדי התובעת.

דיון
34. תחילה יצוין, כי אין חולק בדבר הצורך לברר מהו מוקד השריפה שכן מיקום המוקד עשוי להשליך על מקורה. עוד יאמר בעניין זה, כי לטעמ י, התובעת אינה מצליחה להוכיח שמוקד השריפה הינו במדויק במקום בו מו קם מפוח 2, אם כי אין חולק, כי באזור מפוח 2 נגרם הנזק הרב ביותר. תימוכין לכך כי מוקד השריפה הינו דווקא במרכז החדר הגדול, להבדיל ממיקומ ו דווקא באזור מיקומו של מפוח 2, עולה מפי מר שלף, חוקר השריפה מטעם המשטרה, זאת ניתן ללמוד גם מנספח התמונות של שלף (נ/14) המציין בסמוך לתמונה 7, כי "החלק שנשרף יותר הוא החלק הפנימי הימני", דהיינו החלק הצפוני שכן התמונה מצולמת מכיוון דלת הכניסה. מעבר לכך, נשאל מר שלף האם ניתן למקם את מוקד השריפה באזור החלק הדרומי של החדר הגדול, השיב לכך מר שלף בשלילה וציין כי "כתבתי המוקד נמצא בחלק הפנימי בקומה א' נראה שכל החדר הימני והשמאלי זה אזור של מוקד אחד גדול, נפגע בצורה קשה מאד. לא ציינתי איפה יותר" (ר' 174 מול ש' 10-11. ר' לעניין זה גם דו"ח החקירה של מר שלף (נ/11), בו הינו מציין כי הן החלק השמאלי הדרומי של החדר הגדול והן הימני צפוני נפגעו שניהם בצורה קשה).

כך גם מזהה מר היינה את מוקד השריפה דווקא בחלק הצפוני של החדר הגדול, וזאת באמצעות התמונות שצרף. התמונה נ/2 מתעדת את החדר הצפוני ובה ישנה קריסה חזקה של הגלריה. תמונה נוספת של מוקד האש או של קריסת הגלריה באזור אחר לא נמצאת במסגרת חוו"ד מר היינה. מעבר לכך, במסגרת חווה"ד הוא אף מציין, שלוחות הגלריה שמעל מפוח 2 היו עם סימני חריכה חזקים בצדם התחתון בעוד שבצד העליון הם שמרו על שלמות, דהיינו חלק י הגלריה שמעל מפוח 2 לא היו חלקי גלריה שקרסו (ר' ס' 3.19 לחוות דעתו) , ובכל מקרה הודה, שלא הציג תמונה קריסה של הגלריה דווקא מעל מפוח 2 (עמ' 90 לפרו' מול ש' 7-8, שם מציין כי אין לו תמונה כרגע של קריסת הגלריה מעל מפוח 2). בנושא זה מציינת, ובצדק , ב"כ הנתבעי ם, כי למרות שמר היינה ער לכך שבמקום הופעלו מפוחים, הוא לא טרח לצלם את מקומם , למרות שזיהה את כבל ההזנה של מפוח 2, כמו כן הוא לא צילם את חלקו הדרומי של החדר הגדול גם בביקורו השני, כשאז כבר ידע אל נכון מה מיקומם של המפוחים ולא נתן כל הסבר מתאים לכך, למרות שהעיד כי בכל אירוע שכזה הוא מצלם בין 100 ל- 150 תמונות (ר' עדותו עמ' 79 לפרו' מול ש' 5-9). בכך מתקשה מר היינה להסביר כיצד מצא את מוקד האש דווקא בחלק הדרומי של החדר הגדול, ויש בכך כדי לתמוך דווקא בטענת הנתבעים כי את מיקום השריפה הוא שידך בשלב מאוחר יותר לאחר שלמד ממר סלוצקי כי מפוח 2 הינו זה שגרם לה. עוד יצוין כי הגלריה מעל מפוח 2 כלל לא קרסה, אך בחלק הצפוני של החדר הגדול היא אמנם קרסה וכך גם נשרפו שם מדרגות העץ. מעבר לכך, מר היינה עצמו לא ראה את מיקום מפוח 2 שכן לא הבחין כלל במפוח 2 במועד הביקור הראשון ובמועד הביקור השני הוא כבר ראה את מפוח 2 בתוך קרטון לאחר שהוצא מזירת השריפה ע"י חוקרי משטרת ישראל.

בנסיבות, יש לטעמי לתן משקל רב במיוחד לעדותו של מר שלף וכן לדו"ח שצרף (נ/11), ולפיכך אין לומר , כי מוקד השריפה הינו בהכרח בחלק הדרומי של החדר הגדול , אלא כי מוקד השריפה הינו בפועל בחלק הפנימי של המחסן. אם לכך נצרף את סימני השריפה הנמוכים שהתגלו ע"י מר היינה ומר שלף בסמוך למקום בו הותקן מפוח 2 (ר' לעיל ולהלן), יש בכך כדי ללמד כי מוקד השריפה הינו אמנם במרכז החדר הגדול אך בסמוך מאוד למפוח 2 באופן שיכול להצביע על מיקום פרוץ השריפה . בכך אין כמובן כדי לקבוע מה הייתה הסיבה לפרוץ השריפה, היינו האם מקורה במפוח 2 או בהתפוצצות סוללות הליתיום, אך יש בה כדי לכוון את החץ שהפנתה התובעת למפוח 2 כסיבת פרוץ השריפה.

האם מפוח 2 הינו הסיבה לשריפה?
35. לטענת התובעת בסיכומיה, המקור היחיד האפשרי לפרוץ השריפה הינו מפוח 2. לטעמה, מר שלף ציין ש באזור מפוח 2 מתחילה הפגיעה מגובה הרצפה ובאזור זה מצוי גם המפוח השרוף (ר' עמ' 6 לחווה"ד נ/ 11 וכן עמ' 173 מול ש' 28-29), בנוסף בסמוך ובצמוד לו נמצאה ארונית מדפים, שולחן עבודה ששרוף מגובה הרצפה וכן ספק נייד השרוף מגובה של כ- 30 ס"מ (תמונה 13 ל- נ/14).
גם מר היינה מצא, כך טענה, שבאזור מפוח 2 קיימים סימני שריפה בגובה נמוך וככל שמתרחקים מהם מאובחנים סימני החום והעשן בגובה רב יותר בשל תבנית הבעירה (ס' 5 לחווה"ד ת/1). מעבר לכך, נמצאו סימני התכה בשולחן עבודה שהיה בקרבת המפוח השרוף (ר' עמ' 77 מול ש' 9-11).
תימוכין נוספים מצאה התובעת בקביעות המהנדס גרופ בדבר מקום התפתחות האש כאזור מיקומו של מפוח 2 ( הגיע למקום ב-3.1.2001), כמו כן היא דחתה קביעותיו של מר גרציאני מטעם ההגנה ולפיהן האש פרצה מחצי גובה דלת הכניסה החיצונית למחסן בגובה של כחצי מטר מעל פני הקרקע, מקום בו נמצאו סימני שריפה בגובה נמוך הרבה יותר כאמור. לפיכך מפוח 2, שהיה פעיל במועד השריפה, ובאזור בו הונח גילו את גובה האש הנמוכה ביותר, כמו גם נגרמו נזקים לחפצים נוספים בחלקם החיצוני, כמו שולחן, הוא הסיבה לפרוץ השריפה.

36. הנתבעים מצדם טענו בסיכומיהם, כי מר שלף לא קבע בשום מקום שהאש פרצה מהמקום בו נמצא מפוח 2 ואף לא כתב כי מוקד השריפה אובחן באזור מפוח 2, אלא אך כי האזור שנפגע בצורה קשה מגובה הרצפה מצוי בסמוך למקום מציאת מפוח 2. כך גם לא קבע מר שלף כי האש פרצה מהמפוח עצמו, להיפך, הוא מציין בסעיף 8ו' ל-נ/11, כי לא נמצאו ראיות לתקלת חשמל בבדיקת המפוחים. מעבר לכך, בהחלט ייתכן, כי היה במקום גם אביזר אחר כמו סוללות או כבל מאריך שהתלקחו או אביזר אחר שהחל לבעור ונפל או הושלך על הרצפה, כאשר ידוע כי ציוד רב הורד מהמדפים ונפרש על גבי רצפת המחסן בעקבות ההצפה וזוהי אף הסיבה ולפיה מציין מר שלף בתום חווה"ד, כי "נדרשת השלמת הנתונים באשר לאפשרות של כשל חשמלי של ספק הכוח או סוללות". הנתבעים גם הפנו לעדותו של מר שלף ולפיה לא יכול היה להגיע למסקנה, לא אז ולא היום, ממה פרצה השריפה. מעבר לכך, המהנדס גרופ לא העיד, הוא הגיע לאתר השריפה רק לאחר שפונו ממנו המפוחים, כחודש וחצי לאחר השריפה, ואין לסמוך על חוות דעתו בנושא זה. מכאן, שהתובעת אינה מצליחה לעמוד בנטל המוטל עליה להוכיח שהשריפה אמנם פרצה מהמפוח באופן ששולל את תחולת הכלל בדבר "הדבר מדבר בעדו", ומחייב גם את דחיית התביעה.

דיון
37. מוקד פרוץ השריפה אם כן , הינו האזור בו היה בין היתר מפוח 2. אין בכך כדי לקבוע בשלב זה כי מפוח 2 הוא הגורם לשריפה אלא אך כי זו החלה בסביבתו. אמנם קיימת אמירה ברורה של מר שלף שלא קבע בחוות דעתו מה מקור האש באופן מובהק, אך כשנשאל באשר לסבירות מקור השריפה, הוא ציין כי מקורה במפוח 2, וכלשונו:
"ש. האם נכון שבהינתן המפוח בחדר השמאלי נשרף קליל, במאזן הסתברויות, הסיבה שהסבירות הכי גבוהה שגרמה לדליקה זה אותו מפוח שרוף? 51%?
ת. כן". (עמ' 174 מול ש' 19-21)

יחד עם זאת, מר שלף כידוע אינו מומחה בתחום החשמל כפי שהעיד אף הוא על עצמו, ולפיכך לא די באמירתו זו, ו יש לכן לבחון האם השריפה פרצה במפוח 2 באמצעות מומחי החשמל השונים בתיק. ובמילים אחרות , אמירתו זו של מר שלף , כמו גם תבנית השריפה הנמוכה באזור מפוח 2, אינן יכולות להיות בבחינת ראיות מכריעות למקור השריפה אלא ראיות נסיבתי ות בלבד, אליהן יש לצרף ראיות נוספות בנסיבות מהמפוח עצמו , שיתמכו בטענה זו על מנת שלא ייטען חלילה כי החיפוש אחר המטבע התבצע דווקא מתחת לפנס. אין לשכוח לעניין זה , כי קיימות שתי אפשרויות נטענות לפרוץ השריפה האחת תקלה במפוח 2 והשנייה ריאקציה כימית והתפוצצות סוללות הליתיום שהיו במחסן. בהחלט קיימת אפשרות, בשלב זה של הדיון, כי דווקא סוללת ליתיום התפוצצה בסמוך למפוח 2 והיא זו שגרמה לשריפה.

38. נבחן אם כן את הבדיקות השונות שנערכו למפוחים וממצאיהם . מציינת התובעת בסיכומיה, כי מר סלוצקי ביצע בדיקה עצמאית ל שלושת המפוחים ב- 21.11.00, ולאחר מכן ביצע הבדיקה בצוותא עם המהנדס גרופ ב- 3.1.01 (חוו"ד שלף, נ/11, עמ' 4 סעיף 6.ג; חוו"ד סלוצקי, ת/10 וחוו"ד גרופ עמ' 2 סעיף 2). חוו"ד גרופ, כך טענה התובעת בסיכומיה, הינה ראיה קבילה ועצמאית לאחר שלא הוגשה כל התנגדות להגשתה, למרות שלא הגיע לדיון, מה גם שממצאי המהנדס סלוצקי יכולים לעמוד גם ללא חוו"ד גרופ בפני עצמם. במסגרת חוו"ד מר סלוצקי מ- 1.12.00 (ת/10) בפרק ה"דיון" הסביר בסע יפים 6 ו- 7 , כי:

"6. ... סיבת השריפה שהתחוללה בתוך המפוח נובעת מכשל בחיבור פנימי אחר של המנוע אשר לופף בישראל לצורך התאמתו למתח עבודה של 230 V במקום 115 V כפי שהמכשיר מיועד לו במקור.
7. הסבירות להיווצרות הכשל הנ"ל נובעת מרעידת יתר של המפוח אשר 'זעזע' את החיבורים הפנימיים וגרמה לזליגת הזרם שבין המוליכים ואשר הובילה להתחממות ולסימני הכשל הפנימיים".

עוד ציין כי:
"הסבירות הגבוהה ביותר לפרוץ השריפה נובעת מהתחממות כתוצאה מכשל פנימי בתוך מפוח אוויר אשר יוצר על ידי חברת DRIEAZ לפעול במתח 115V והוסב בישראל לפעול על מתח של 220 V וזאת באמצעות שינוי חיבורים פנימיים בתוך המפוח".

במילים אחרות, רעידת יתר של המפוח גרמה לזעזוע ב חיבורים הפנימיים ולכן לזליגת זרם בין המוליכים, שהביאה להתחממות ובסופו של יום להידלקות המפוח ולכן לשריפת המחסן .

באשר לסימני הכשל בהם ניתן היה להבחין במפוח 2 עצמו, ציין סלוצקי ב סעיף 24 לפרק הממצאים בחווה"ד כך:
"24. במרחק של כ- 40 ס"מ מנקודת הכבל הגמיש למכשיר נמצאו סימנים שיכולים להצביע על כשל הכוללים:
גיד גמיש אחד של הכבל נחרך אך שמר על צורתו.
גיד גמיש שני של הכבל נחרך והתפרק אך לא נחתך.
גיד גמיש שלישי של הכבל נחרך התפקע ונקרע.
25. שרידי מתג ההפעלה לא נמצאו.
...
27. גם Mr. Hartmut Grupp מצא את אותם ממצאים לגבי מפוח מס' 3 (מפוח 2 שלנו – א.ב.) והביע את דעתו המקצועית בכך שממצאים אלה מהווים את הסיבה להתפתחות השריפה שהתחוללה במפוח הנדון".

בחוות דעתו המשלימה (ת/10א') התייחס סלוצקי פעם נוספת לממצאיו המקוריים וכן התייחס לחוו"ד מומחה ההגנה מר קראוסהר וציין, כי להתרשמותו המפוחים היו בלויים , מנוע מפוח 2 לא היה מאוזן בשל המעבר מ- 50 ל- 60 הרץ, מה שהביא לרעידות במפוח. כך גם את ההסבה לא ביצע גורם מקצועי מומחה עפ"י הנחיות היצרן ובאישור היצרן. מעבר לכך, מצא שהחיבורים של החוטים החשמליים שבוצעו בעת ההסבה היו על בסיס "קשר סבתא" היינו קשר מאולתר ללא הלחמה וללא קיבוע, שהותקן באופן חובבני ולא מקצועי. בשל רעידות היתר של המפוח כאמור, זועזעו החיבורים הפנימיים ונגרמה זליגת זרם בין המוליכים שהביאה להתחממות ולסימני כשל פנימיים, כפי שנמצאו במרחק של 40 ס"מ מנקודת הכבל הגמיש למפוח. עובדה זו גם אושרה לטעמו גם ע"י המהנדס גרופ כאמור.

על מנת להוכיח כי המפוח נשרף מאותן סיבות שמנה סלוצקי, יש לבחון תחילה האם המפוח רעד בעת עבודתו קודם לשריפה . אלא שברעידות לא די שכן יש עדיין להוכיח, מה תדירות ועוצמת הרעד שהי יתה ג ורמת לזעזוע בחיבורים באופן שהיה מביא לזליגת זרם ולכן להתחממות המפוח ולשריפתו . כמו כן יש לבחון האם קיימים אמנם סממנים חיצוניים במפוח 2 המעידים על כך שזה אמנם מה שאירע, אותו כשל בכבל החשמלי 40 ס"מ מחיבורו למכשיר כפי שציין סלוצקי.

רעידות המפוח
39. יאמר כבר עתה, כי בפועל לא ניתן היה לבחון את רעידות מפוח 2 שכן הוא נפגע קשות בשריפה ו לפיכך לא ניתן היה להפעילו מחדש. ניתן ללמוד על רעידות קודם לשריפה באמצעות עדים שראו ושמעו את המפוח עובד קודם לשריפה וכן באמצעות המומחים שהשוו מפוחים דומים למפוח 2 לאחר השריפה.

בכל הקשור עם עדים ששמעו עבודת המפוחים ערב השריפה העיד מר זאב ריבנר, מנהל מחסן הקשר, כי : "אני ראיתי את המפוחים עובדים. אין פה מה להרגיש, אתה שומע ז מזום מנוע. זמזום כמו מאוורר של מחשב. לא רעש חזק. כך אני זוכר" (עמ' 92 מול 9-10) . מכאן שלא ניתן לקבוע מפי אלה שנכחו במחסן בעת עבודת המפוחים קודם לשריפה כי אלה אמנם רעדו באופן מופרז יחד עם זאת שעסקינן בעדות שניתן שנים רבות מאוד לאחר התאונה וקשה להניח כי הזיכרון בעניין זה, בהעדר סיבה מיוחדת, אינו בהכרח ודאי.
באשר לבחינת המפוחים שנותרו לאחר השריפה ומפוחים דומים אחרים, נבדק המפוח שנותר שלם בחדר המצברים (מפוח 3) ע"י המומחים. מר סלוצקי העיד על עצמו כי הינו מומחה רב שנים במנועים חשמליים וידע לציין כי קיימות רעידות במפוח 3 (ת/10 עמ' 3 סיפא), לטעמו עצם הסבת המפוח לעבודה בתדירות של 60 הרץ מתדירות של 50 הרץ יוצרת רעידה (ס' 6.ג. וכן 6ד' לת/10א'). כך גם מציין המהנדס גרופ (עמ' 4 פסקה ראשונה סיפא שם הינו מציין כי מפוח 3 "הציג רעידות לא אופיניות" בפעולתו ), וכך גם מציין מר רן שלף, (עמ' 4 סעיף 6ג ל- נ/11).

מאידך, מציין מר קראוסהר כי בפעולת המפוח הנותר (מפוח 3) אין שום בעיית רעידה שיש להסביר וכי עבור מפוח שנחשף לחום קיצוני מדובר בפעולה תקינה. לטעמו, לאחר שנטען בפניו כי גם מר שלף וגם מר סלוצקי זיהו רעידות במפוח 3 , השיב: "מתי הם זיהו? כל זמן שהמפוח פעל לא היו רעידות, היו רעידות רק בהתנעה. זה גם מה שהמומחים האחרים אומרים" (עמ' 222 מול 28-29).

40. המסקנה הינה, כי קיימות רעידות בפעולת המפוח ים. עם זאת, אין ספק בעיני שכל מנוע חשמלי המניע מפוח גם גורם לו לרעד (ויברציה) כלשהו שכן הינו נע בתוכו כל העת. השאלה היא האם עסקינן ברעד כה יוצא דופן למכשיר זה, או כזה שאינו מוכר ע"י היצרן או אפילו אסור ע"י היצרן, שיכול כאמור לגרום ל זעזוע בחיבורים הפנימיים ולכן לזליגת זרם, להתחממות ולשריפה. לכך למרבה הצער לא קיבלתי כל מענה מוסמך מטעם היצרן. כל שהתובעת הציגה הינה מומחיותו של מר סלוצקי בתחום המנועים החשמליים. אמנם למומחיותו יש משקל, אך בכל הכבוד עדיין יש צורך לטעמי לקבוע מה שיעור ועצמת הרעד שיגרמו לזליגת זרם, לכך למרבה הצער לא התקבלה כל תשובה ברורה וניתן היה לקבלה על נקלה במעבדה שתבדוק את המפוח הנותר . לא ברור אם כן האם הרעד הינו רעד "הרסני" שרעידתו זו גרמה או עלולה לגרום לפגיעה בחיבורים החשמליים וכפועל יוצא לזליגת זרם, להתחממות המפוח ו לבסוף לשריפה ולכך אין בפועל ראיה מובהק ת, להבדיל מהערכת מר סלוצקי, כי אמנם הרעידות היו רעידות "הרסניות" מבחינת המפוח. גם המהנדס גרופ ראה בכך רעידה "לא אופיינית" אך הוא עצמו לא קבע מהי רעידה אופיינית וכפועל יוצא לא הגדיר מהי רעידה לא אופיינית בהגדרות ברורות ומדעיות באופן שיבהיר כי אופציה זו הינה אמנם אפשרית בנסיבות, מה גם שמר גרופ, למרות שהינו בחיים, לא הגיע להעיד על חוו"ד ולא ניתן לקבוע לכן האם אותה רעידה לא אופיינית יש בה גם סכנה שעלולה לגרום לזליגת זרם ולשריפת המפוח.
יאמר לעניין קבילות חווה"ד של מר גרופ כי אלה קבילות בעיני לאחר שהתקבלו על פי החלטת ביהמ"ש עוד קודם להוכחות ולפיה היה על הצדדים להגיש התנגדויותיהם לראיות הצד שכנגד. הנתבעת לא הגישה התנגדויות ולפיכך המסמך קביל, לא היה צורך לזמן את מר גרופ על מנת להגישו ונותרת שאלת משקלו.

רעידות במפוח כפוגעות בחיבורים החשמליים שלו
41. מעבר לאי הוכחת עוצמת הרעידות כאמור לעיל, ניתן לקבוע כי רעידות מסוימות אמנם יש במפוח 3 בין אם בעת הפעלתו כטענת מר קראוסהר מטעם ההגנה ובין לאורך זמן כטענת יתר המומחים .

אך אפילו יש ברעידות מפוח 3 כדי להצביע על קיום רעידות גם במפוח 2, עדיין לא ניתן מענה לשאלה האם רעידות אלה הינן כה פוגעניות באופן שיגרום לפגיעה בחיבורים ולזליגת זרם ? נושא זה למרבה צערה של התובעת אינו מוכח בפועל, שכן לא הוכח לביהמ"ש איזה רעד (תדירות, עוצמה) יכול היה לגרום לפגיעה בחיבורים החשמליים , לזליגת זרם ולהתחממות המכשיר והאם רעד שכזה הינו גם זה שאפיין את מפוח 3 . לא די בנושא זה בהערכות מצדו של מר סלוצקי שכן כמומחה מצופה ממנו למסור לביהמ"ש קביעות המבוססות על בדיקות מדעיות ולא רק על סמך הערכות שבניסיון (ר' סעיף 16 לפרק הממצאים בת/10) , במיוחד כאשר בדיקות שכאלה הינו ברות ביצוע וניתן לבצען ללא קושי על מפוח 3 אך אלה כאמור משום מה לא בוצעו. לפיכך, אין אפשרות לקבוע במאזן הסתברויות כי הסיבה לפרוץ השריפה מקורה דווקא ברעידות שגרמו לפגיעות בחיבורים החשמליים ולכן לזליגת זרם, התחממות המפוח, הידלקותו וגרימת השריפה בכללותה, אם כי אין חולק, כך נראה, כי קיימות רעידות במפוח אלא שכאמור לא ברור האם רעידות אלה הן הסיבה לשריפה או רק ראיה לכך שהדבר הינו אפשרי.

האם הסבת המפוחים ממתח של 110 V ל- 220 V היא שגרמה לשריפה?
42. טען מר סלוצקי, כי יתכן שעצם הסבת המנועים במפוחים מ- V110 ל- V220 גם גרמה לרעידות שהובילו לשריפה בסיכומו של יום, אלא שמר סלוצקי מציין במפורש בחוות דעתו המקורית כי "לא נמצאו סימנים המעידים על כשל ושריפה בליפופים" וכן כי "החיבורים בין הסלילים נמצאו שלמים " (סעיף 19 ו- 20 לפרק הממצאים בת/10), ולפיכך עצם ההסבה, במסגרתה מתבצע ליפוף מחדש של הסלילים, לא הייתה זו שגרמה לנזק. מכאן גם שאין במפוח עצמו, כפי שנבדק ע"י מר סלוצקי, כל ממצא לקיומו של כשל חשמל י. הממצא היחיד שיכול אולי להעיד על כשל כלשהו מתייחס לסימני חריכה בכבל ההזנה, כפי שנתייחס אליו מיד, אך לא הוכח קיומו של כשל במפוח עצמו, כשל שנבע מהתחממות המפוח בשל אותה הסבת מתח. לכך ניתן להוסיף את העובדה ולפיה גם המומחה גרופ לא ציין כי קיים כשל חשמלי במפוח עצמו, אלא הוא מתייחס אך ורק לפריכות/שבריריות גידי כבל ההזנה בקטע של 10 ס"מ, התייחסות אליה ניתן את הדעת כאמור בהמשך, אך לא מצא עדות ל כשל במנוע המפוח עצמו. המסקנה היא, כי מומחי התביעה אינם מוכיחים קיומו של כשל במנוע המפוח. נותר אם כן לבחון האם מקור הכשל הינו בכבל החשמלי.

סימני החריכה על כבל המפוח
43. על פי חוות דעתו המקורית והמשלימה של סלוצקי, "במרחק של כ- 40 ס"מ מנקודת חיבור הכבל הגמיש למכשיר נמצאו סימנים שיכולים להצביע על כשל הכוללים: גיד גמיש אחד של הכבל נחכך אך שמר על צורתו; גיד גמיש שני של הכבל נחכך והתפרק אך לא נחתך; גיד גמיש שלישי של הכבל נחרך התפרק ונקרע". לפיכך, ניתן להסיק ממידע זה אודות היות מפוח 2 הסיבה לפרוץ השריפה , כאשר סימנים אלה מעידים על כשל במפוח עצמו. בפרק הדיון (ס' 5 לת/10) מציין מר סלוצקי כי "מבדיקת מפוח 3 (מפוח 2 לענייננו א.ב.) אשר היה מוצב במוקד השריפה והיה פעיל בעת הארוע נמצאו ממצאים המעידים על כשל חשמלי שהתחיל בתוך המפוח כמתואר בסעיף הממצאים", אך עם זאת בפרק הממצאים לא נמצא כל כשל במפוח עצמו אלא רק בכבל המצוי 40 ס"מ מנקודת החיבור למכשיר, וכיצד בדיוק קיומה של חריכה על גבי הכבל החשמלי מלמדת על הסיבה לפרוץ השריפה?
לטענת הנתבעת, החריכה הינה לכל היותר עדות לשריפת הכבל שנגרמה מאש חיצונית.

תחילה יש להבהיר, היכן ממוקמים אותם סימני חריכה על הכבל. לטענתו של סלוצקי בעדותו, מדובר במיקום המצוי בחלק הפנימי של המפוח ולא בחלק החיצוני שלו (ר' עמ' 164 מול ש' 9-10). מאידך מצא מומחה הנתבעת קראוסהר כי עסקינן בממצא הנמצא מחוץ למפוח (ר' ס' 2.3 יב' לחווה"ד נ/18). מכל מקום מהתבוננות במפוח שלם לא ניתן ללמוד בהכרח כי מדובר על חלק מהכבל המצוי בתוך המפוח להבדיל מחלקו החיצוני או להיפך . מעבר לכך, מודה מר סלוצקי כי לא מצא סימני קצר במפוח 2 (עמ' 164 מול ש' 26). כך גם מציין דו"ח שלף (נ/11 סעיף 6ג'). עוד מצא המומחה סלוצקי כי קיימים ממצאים דומים גם בכבלים המאריכים שהיו במחסן, אלא שלטעמו הם היו חרוכים בזירת השריפה מאחר ונפלו עליהם מדפים, גררו אותם או הם נקרעו (עמ' 166 מול ש' 28-31).

חווה"ד של אליאנס תומכת בחווה"ד של סלוצקי, ולפיה ב מיקום החריכה שבכבל המפוח (לאורך 4 ס"מ, 40 ס"מ מנקודת החיבור למכשיר) יש כדי להצביע על כשל בכבל שהוא מקור השריפה (סעיף 3- סיכום חווה"ד).
תמיכה לחוו ה"ד של קראוסהר למרבה הצער אין, שכן לא הגיעו לעדות שני מומחים מטעם ההגנה שהיו במקום השריפה בסמוך להת רחשותה, השמאי להט ומר בורדילון. בכך יש דווקא כדי לחזק את ראיות התביעה באשר לסיבת פרוץ השריפה למצער בכל הקשור עם מפוח 2.

בחנתי גם ניסיונות מכיוונים אחרים לשלילת אפשרות פרוץ השריפה ממפוח 2. כך למשל נטען, כי מפוח 3, שנותר תקין כזכור, נמצא כשהוא מלא בפיח לאחר השריפה. בכך יש כדי ללמד לכאורה על היותו עובד בעת השריפה. ככל שבמפוח 2 נוצר קצר בשל כשל חשמלי במפוח כטענת התובעת , היה בהכרח קופץ המא"ז (מפסק אוטומטי זעיר) בלוח החשמל. ככל ששני המפוחים היו מחוברים לאותו מפסק כי אז יש בכך כדי להצביע על כך שגם מפוח 2 עבד בעת השריפה ולא היה הגורם לה, אלא שלא הוכח כי שני המפוחים היו מחוברים לאותו מפסק. מכל מקום, בעת האירוע נמצאו כל המא"זים בלוח החשמל כשהם מורדים כלפי מטה עת סלוצקי הגיע לזירת השריפה. סלוצקי נימק זאת בכך שכפי הנראה מכבי האש הורידו את המא"זים כלפי מטה (עמ' 166 מול ש' 14-21). משלא העיד איש מכוח הכיבוי אודות הורדת המא"זים כלפי מטה, אין אפשרות לקבוע איזה מא"ז קפץ ואיזה לא, ולכן לא ניתן לתמוך בנושא זה בגרסת ההגנה בעניין זה.

44. מעבר לכך, ובהתייחס לאותם סימני חריכה שהתגלו על גבי כבל ההזנה של מפוח 2 , מציין מהנדס הנתבעת מר קראוסהר, כי קטע הכבל שנמצא חרוך הינו קטע כבל ולא חיבור. מדובר בקטע כבל שנחשף ללהבה ולכן כל שלושת הגידים נמצאו עם סימני חריכה. חומרת הפגיעה השונה בגידים שונה מגיד לגיד בשל קרבה שונה למקור האש. העובדה שמדובר במקטע קצר בלבד (5 ס"מ לטעמו) בתוך כבל רציף מעידה דווקא כי מדובר בקטע כבל שנחשף לאש חיצונית שגרמה לפריכות הגידים ולשריפת הבידוד "וזה חד משמעית אינו ממצא כשל!!!" (ס' 2.2 ג' וד' וכן 2.2 ט' לחווה"ד נ/18). עוד הוסיף מר קראוסהר כי מ סב המנוע של מפוח 2 התפרק כליל כפי שנמצא ע"י המומחה סלוצקי מה שמעיד על היות המנוע פועל בזמן השריפה שכן כאשר אש חיצונית פוגעת בו הוא ממשיך להסתובב גם עת הפלסטיק ממשיך להתעוות מה שגורם להתפרקותו. לו אמנם התרחש כשל בחיבורי המנוע לא היה נמשך סיבוב המסב ומונע את התפרקותו (ר' 2.2 ו' לחווה"ד נ/18).

45. השילוב שבין חוו"ד של סלוצקי לחוו"ד גרופ, שהינה כאמור קבילה, מחד, לבין העדר תימוכין לחוו"ד קראוסהר מצד מומחים נוספים כמו מר בורדילון מאידך, מביאה למסקנ ה כי מומחי התובעת עומדים על דעתם כי השריפה נגרמה בשל כשל במפוח. כשל המוצא ביטוי דווקא באותו כבל חשמלי אם כי לא ברורה לחלוטין סיבת הכשל בכבל ואפשרות לכך טמונה ברעד שעבר על המפוח בזמן תפעולו . אמנם מר קראוסהר מעלה אפשרות כי הכבל במקטע של 4 ס"מ נפגע מהאש אך לא ברור כיצד מדובר דווקא במקטע כה צר בעוד הכבל כולו שהינו ארוך הרבה יותר והאש הייתה כידוע קשה ורבה, מה שמלמד כי פגיעה כה צרה בכבל נובעת דווקא מקצר באותו קטע. (ר' לעניין זה סלוצקי בחוו"ד ת/10 עמ' 4 סיפא ו-5 רישא , כי הכשל החשמלי הינו במפוח ובדברי גרופ המדבר דווקא על הכבל הפנימי בעמ' 3 לדו"ח גרופ וזאת מאחר ו חריכה במרחק של 40 ס"מ מנקודת החיבור, התומכים בכך שהנזק מתחולל דווקא בתוך המפוח ולכן הקושי בקביעה כי עסקינן באש חיצונית שפגעה בכבל ).

46. נסכם אם כן נקודה זו. למרות הקושי הניכר, מצליחה התובעת להוכיח במאזן הסתברויות, כי האש פרצה בשל כשל במפוח 2. אמנם לא הוכח באופן מובהק כי דווקא שיעור הרעד ועוצמתו היו אלה שגרמו לזליגת זרם, אך הסי מנים השונים במפוח 2 כפי שאותרו ע"י מר סלוצקי ובתמיכת גרופ מעידים על כך שהאש פרצה מכבל ההזנה שנמצא כשהוא פגום ובסבירות גבוהה הפגם נובע מקצר חשמלי . לכך יש להוסיף העובדה ולפיה הנתבעת אינה מזמנת לעדות את השמאי מטעמה שנכח במקום האירוע מיד בסמוך לו (מר להט ) וכן כי לא זומן לישראל המומחה מר בורדילון. הנתבעת מנסה בסיכומיה לתן הסבר שיניח את הדעת לאי זימון אלה וזאת מאחר ומר להט לא נדרש כאשר הנזק לא הוכח ע"י התובעת, כי הנתבעים היו מוכנים להמציא תצהיר מטעם מר להט בכל הקשור עם מר בורדילון, כי מר בורדילון אמנם בדק את המפוחים אך לא הגיש חוו"ד, כי חוקר התובעת ליווה את בדיקות בורדילון ולכן התובעת מודעת לממצאיו, כי בורדילון הוזמן מטעם חברת הביטוח המגן ולא על מנת לגבות את מר קראוסהר, ולבסוף כי ממצאיו של בורדילון מוצגים כחלק מחוו"ד קראוסהר (ס' 4 לת/15) ולפיכך , לא הוכח כי מצא דבר מה שיהא בו לתמוך בגרסת התביעה.
לטעמי, בעובדה שמר קראוסהר עומד למעשה יחיד י מטעם ההגנה כנגד טענות התובעת לסיבת פרוץ השריפה למול שני מומחים מטעם התביעה (מר סלוצקי ומר גרופ), יש כדי לפגום במאזן הראיות אלה מול אל ה. לפיכך, לו אמנם מר בורדילון תמך בעמדת קראוסהר כטענת הנתבעים, היה נכון וראוי לזמנו לעדות כמי שערך בדיקות למפוחים בסמוך לאחר השריפה. בעובדה שלא זומן, יש דווקא כדי לתמוך בגרסת התביעה ולפיכך מעבר לכך שעדי התביעה תומכים באפשרות פרוץ השריפה ממפוח 2, מצטרפת לכך העובדה ולפיה לא זומנו ראשית מר בורדילון ומר להט שיכל לשפוך אור על ממצאיו של מר בורדילון . בעל-דין כידוע מוחזק כמי שלא יימנע מלהעיד עדים או מלהביא ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע הוא מהבאתה, שעה שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, הרי שחזקה שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת כנגדו. "... כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני, פ"ד לה (1) 736, 760 (1980) מול אות השוליים ה, וכן ראו מיני רבים : ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602, (1990) וע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מד(1) 239, 245 (1990) ).

מכאן אם כן המסקנה שהמפוח הוא גורם אפשרי באופן בולט לפרוץ השריפה וכל זאת כמובן במאזן הסתברויות.

האם יתכן שדווקא סוללות הליתיום הן מקור השריפה ?
47. התובעת דחתה את טענת הנתבעים כי סוללות , ובמיוחד סוללות הליתיום , הן שגרמו לשריפה שכן מדובר בתזה שמצאה ביטוי רק בשלב מאוד מאוח ר של הסכסוך בשלב הכנת התצהירים ובהם חוו"ד פרופ' אורבך, שכן לא הייתה כל ראיה לקיומן של סוללות שרופות במחסן במקום פרוץ הדליקה. דו"ח השריפה שערך רן שלף לא כלל התייחסות לסוללות למעט בסופו, קראוסהר לא ראה כלום במחסן שהיה כבר מפונה, גרציאני לא צילם כל תמונה של סוללות ליתיום או אחרות שרופות במוקד השריפה אלא קיים אך צילום אחד של מערום סוללות מחוץ למחסן , כאשר כזכור השמאי להט, שהיה במקום השריפה , לא העיד מטעם ההגנה . מאידך, מר היינה העיד כי באזור מוקד השריפה לא נמצאו גורמי חשמל כלשהם , גם לא לאחר שבוצעה "חפירה" בשרידי המחסן, כך גם שלל זאת סלוצקי, המחסנאים שללו זאת, אין כל טענה כי חדר המצברים (החדר הקטן) היה זה ממנו פרצה האש, המחסנאים העידו כי את סוללות מכשירי הקשר כמו גם את המטענים של מכשירי הקשר אוחסנו בקומת הגלריה לרבות סוללות שהופרדו מהמכשירים בקבלתם למחסן ולא בקומת הקרקע שם פרצה השריפה. מעבר לכך טענה כאילו הסוללות הרגילות הן שגרמו לשריפה הן בגדר הרחבת חזית. עוד הוסיפה התובעת כי במועד פרוץ השריפה לא היה מקובל לעשות שימוש בסוללות ליתיום ואילו אפשרות התלקחות של סוללות ישנות יותר אינה מסתברת. כך גם התרכז פרופ' אורבך בסוללות הליתיום הנטענות ושלל אירוע שנגרם בשל מצבר רגיל מה גם שסוללות הליתיום ארוזות בניילון וקשה להניח כי יגרמו לשריפה. עוד ציינה התובעת, כי המחסן סיפק שירותי טעינת סוללות ש התנהל בגלריה . מעבר לכך לא הוכח מה סוג הסוללה שגרמה לנזק, כך גם לא הוכח כי הסוללות לא היו מנוילנות או היו טעונות ו המחסנאים לא נחקרו בעניין זה. כמו כן, על מנת שייגרם נזק נטען כי על הסוללות להיות במגע עם מים וכל התזה , כפי שהובאה ע"י פרופ' אורבך, של לחות גבוהה במחסן שיצרה אגלי טל ושלא הוכחה, נולדה למעשה רק במהלך עדותו של פרופ' אורבך והינה בבחינת הרחבת חזית מה גם שהנתבעת ביצעה בחינת שיעור הלחות במחסן ורישומיה אינם קיימים או לא נשתמרו מה שמחליש עוד יותר הטענה. מעבר לכך, השריפה פורצת לאחר ש במהלך כשלושה שבועות עובדים במחסן היבשן והמפוחים, מה שמעיד על שיעור נמוך של לחות באו ויר, ובמיוחד עת הנתבעים מודים בכתב ההגנה כי המפוחים הונחו עת המחסן לא היה מוצף במים, מה גם שאנשי המשטרה העידו כי עם מכשירי הקשר הולכים גם בגשם ולא נתקלו מעולם במצב בו סוללת המכשיר התפוצצה בשל רטיבות.

בכל הקשור לטענת קראוסהר כי לפי הצילומים נראות הסוללות במצב קורוזיה מתקדם, טענה התובעת כי הוא גם הודה שהתמונה צולמה כחודש לאחר השריפה וכי יתכן שמקור המים מפעולות הכיבוי או הגשם שירד באותה תקופה, כך גם לא ברור מהיכן לוקטו הסוללות, מי מהן הייתה יותר ומי פחות חשופה לאש וסביר כי לו אמנם נראה ארגז עם סוללות בסמוך למוקד האש הוא היה מצולם. העדות היחידה של מר צבעון ולפיה בכל רחבי המחסן אוחסנו סוללות ליתיום הינה עדות י חידה של בעל דין ואין כל תצלום ערב השריפה להוכיח זאת, במיוחד כשמקרה ביטוח אחר בשל הצפה התרחש כשלושה שבועות קודם לשריפה. התובעת הוסיפה, כי מעבר למר צבעון לא העיד איש מעובדיו למרות שניתן היה לזמנם . כך גם לא ברור כיצד מר צבעון שנחשף לנתון זה אינו מתריע עליו לתובעת עוד קודם לשריפה ומציין כי התריע בפני השמאי סגמן ז"ל ואנשי משטרה שאינו יודע את שמם אלא שאין לכך כל זכר בדו"חות סגמן שצורפו לחוו"ד דגון ויש בכל מקרה לראות בהתנהלות הנתבעים משום רשלנות בעת ביצוע מלאכת השיקום, עת התירו להניח סוללות שכאלה במחסן ובכך למעשה גרמו לשריפה.

48. הנתבעים מצדם ציינו בסיכומיהם, כי הוכח שבמועדים הרלוונטיים אוחסנו במחסן אלפי סוללות כולל סוללות ליתיום ולרבות מאות סוללות וטלפונים סלולריים שכבר בשנת 2000 היו עשויות ליתיום, מה גם שסוללות ליתיום היו בשימוש הצבא והמשטרה עוד קודם השימוש בהן בקרב האזרחים. עוד ציינו, כי להבדיל מטענות התובעת, הסוללות אוחסנו גם בקומת הקרקע ולא רק בקומת הגלריה (ר' לעניין זה עדות העד מנשה עובדיה עמ' 120 מול ש' 27-28, שם ה וא מציין כי דו"ח המכשירים המצאי/6000 יכול להימצא בכל מקום במחסן). עוד טענ ו, כי לא יכול להיות חולק שמגע של סוללות ליתיום עם מים או סביבה לחה עשויה בסבירות גבוהה להביא להתלקחותם, זאת בהסתמך על חוות דעתו של פרופ' אורבך כמו גם עדותו של מר היינה ומר שלף. מעבר לאלה, אין חולק, כי בעקבות ההצפה במחסן נשארה ת כולה רבה שנרטבה בתוך המחסן.
בנוסף, מומחה הנתבעת מר קראוסהר מציין כבר בסמוך לאחר ביקורו הראשון במקום (עמ' 12 לחווה"ד נ/18 סעיף ו'3) כי הסיבה האפשרית לפרוץ השריפה היא סוללות הליתיום וכך גם קובע מר שלף במפורש בחוות דעתו, נ/11. עוד מציינת הנתבעת, כי היתכנות פרוץ השריפה בשל התלקחות סוללות הליתיום גבוהה יותר מאשר התלקחות השריפה מפגם במפוח, וזאת לאחר שנמצאו במקום השריפה סוללות שהתפוצצו כתוצאה מריאקציה כימית ולא מאש חיצונית כפי עדותו של קראוסהר (עמ' 13 לחוו ת דעתו של קראוסהר, וכן תצלום 2 המלמד על קיומ ן של סוללות בתוך ארגז, שלא יתכן שהיה בקומת הגלריה, שכן לו כך היו פני הדברים, בסיס הארגז אמור היה להישרף מאש חיצונית ובפועל הוא לא נשרף, מה שמלמד כי המצברים, שהם מצברי סוללות של מכשיר סלולרי, היו בקומת הקרקע ולא נחשפו לאש, אלא התפוצצו כתוצאה מריאקציה כימית שהתחוללה בתוך הארגז והיו במוקד האש ).

דיון
49. נדמה, כי אין חולק בין כלל מומחי הצדדים שמגע סוללות ליתיום במים, או שהיית הסוללות בסביבה בה ה לחות גבוהה, עשויה להביא לריאקציה כימית ולהתפוצצותן ולכן לפרוץ שריפה. עוד לא יכול להיות חולק, כי במחסן הקשר היו במועד השריפה הן סוללות רגילות והן סוללות ליתיום. המחלוקת הינה, האם סוללות הליתיום היו במוקד השריפה והאם היו במצב כזה שניתן להניח במאזן הסתברויות ש אמנם התפוצצו וגרמו לשריפה.

תחילה יש לציין, כי לא נמצאה ראיה מובהקת לקיומן של סוללות ליתיום במוקד השריפה, יחד עם זאת, ברור כי סוללות שכאלה היו במחסן החשמל, בין כשהן מופרדות מהמכשירים ובין כשהן בתוך המכשירים. עוד אין חולק, כי סוללות כאלה נמצאו כשחלקן פגועות כתוצאה מאותה ריאקציה כימית, אלא שלא בהכרח ברור שזו נגרמה בשל חדירת מים או אולי בשל השריפה עצמה. מכל מקום, אין חולק כאמור כי סוללות בכלל וסוללות ליתיום בפרט היו במחסן, ונראה כי היו גם בקומת הקרקע של המחסן, אם כי לא ניתן לקבוע בוודאות, כמצוין לעיל, ועל פי הראיות שהיו בתיק, שסוללות ליתיום ובכלל סוללות היו באזור שקבעתי לעיל כי הינו האזור שבו התחוללה השריפה.

ועדיין, לא ניתן לקבוע באופן מובהק כי הסוללות אינן הסיבה לפרוץ השריפה. התייחס לכך במפורש מר שלף, שהוא כזכור חוקר השריפה מטעם משטרת ישראל , בחוות דעתו (נ/11) כך:
"באזור שנפגע בצורה קשה מגובה הרצפה נמצא סמוך למקום מציאת מפוח אשר נמצא שרוף באופן קשה ביותר. אפשרי שהדבר נובע מתקלה במפוחים, מליבוי האש על ידי המפוח או כתוצאה מכשל חשמלי במערכות החשמל, ספקי כוח או של סוללות. נדרשת השלמת הנתונים באשר לאפשרות כשל חשמלי של ספק הכוח או סוללות". (ההדגשה שלי א.ב.)

במילים אחרות, קיומן של סוללות במחסן הועלתה כסיבה אפשרית לפ רוץ השריפה. אין ספק בעיני כי מר שלף לא היה מציין את האפשרות כי הסוללות גרמו לשריפה לו סבר אחרת. מכאן, שגם קיומן של הסוללות במחסן עשוי היה להביא לפרוץ השריפה. אלא שלטעמי לא מוכח במאזן הסתברויות כי אמנם התפוצצות סוללות ליתיום היא שגרמה לשריפה. תחילה יצויין כי חוו"ד של פרופ' אורבך, כמו גם עדותו הינה תיאורטית. אין לשכוח, כי המחסן עוב ר תהליך ייבוש ע"י הנתבעים 1 ו-2 משך כ-3 שבועות קודם לפרוץ השריפה, בפרק זמן זה יש להניח כי כמות הלחות פחתה, נתוני לחות שנלקחו בזמן אמת ע"י עובדי הנתבעת לא נשמרו, מה שמעיד דווקא כי נתוני לחות גבוהים לא בהכרח נמדדו, מכאן, שהעובדה שלא התגלו סוללות בסמוך למוקד השריפה בתוספת העובדה ולפיה סביר יותר להניח כי שיעור הלחות במחסן פחת ולכן גם סבירות התפתחות הקורוזיה בסוללות פוחתת, כל אלה מביאים למסקנה כי אפשרות זו לפרוץ השריפה אינ ה בולטת כמו אפשרות הכשל במפוח 2.

50. המסקנה מהאמור לעיל הינה, כי הנתבעים אינם מצליחים להוכיח, בדרגת הוודאות הנדרשת במשפט אזרחי, ש השריפה נגרמה כתוצאה מהימצאותן של סוללות במחסן אלא רק כי קיימת אפשרות שכזו , ואף אינם מצליחים לסתור את הטענה בדבר פרוץ השריפה ממפוח 2. לפיכך נותרים אנחנו עם האפשרות היחידה לאופן התרחשות האירוע המוכחת היינו כי מפוח 2 אחראי לפרוץ השריפה.

יצוין באמרת אגב , ומבלי להתעלם מטענת הנתבעים ל הרחבת חזית ביחס לטענה זו, כי עצם העובדה שנשארו במחסן סוללות ליתיום לאחר הצפה , כאשר תפקיד ה של הנתבעת 1 ה וא לשקם את המחסן בעקבות ההצפה, אינו יכול לדור בכפיפה אחת עם טענת הנתב עים לפיה הדליקה פרצה בשל ריאקציה כימית שנבעה ממגע מים/לחות גבוהה בסוללות הליתיום, באשר הנתבעים אמורים להיות אמונים על פתרון הבעיות שההצפה הולידה בין בציוד ובין בסוללות ול רבות במניעת יצירת בעיה נוספת בשל אותה הצפה, בין למכשירים שאכלסו את המחסן ובין לסוללות המשמשות את אותם מכשירים , והיה מצופה מהנתבעים 1 ו-2 שלכל הפחות יתריעו מפני אפשרות זו מיד עם תחילת עבודתם במיוחד כשעסקינן בכמות ציוד שאינה רבה ביחס לכלל הציוד שהיה במחסן והתראה שכזו לא מצאתי , מה שיכול היה להעיד על התנהלות רשלנית מצד הנתבעת 1 בביצוע פעולות הייבוש במחסן, אך זאת שוב באמרת אגב .

רשלנות הנתבעים
51. לאחר שקבעתי כי הסיבה לפרוץ השריפה הינה מפוח 2, יש לבחון האם השריפה נגרמה אמנם בשל התרשלות הנתבעים ובמיוחד הנתבעים 1 ו-2. לא אחדש דבר כשאומר כי עוולת הרשלנות מבוססת על שלושה אדנים והם, חובת הזהירות, הפרתה ובעקבותיה -סיבתית- גרימת נזק. נדמה כי לא יכול להיות חולק בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית (ר' לעניין המודל הראוי לבחינת רשלנות לעניין חלוקת חובות אלה - ע"א 3521/11 עו"ד דניאל וגנר נ' מזל עבדי (22.6.2014) ). בין הנתבעים 1 ו-2 לבין התובעת קיימים יחסי קרבה מוחלטת בהיותם בעלי המפוח המותקן ב "ביתה" של התובעת כאשר המפוחים אמורים להיות תקינים ולא תקולים באופן העלול לגרום לשריפה במהלך עבודתם , בדומה למכשירים הנמסרים ע"י מעביד לעובדיו שחייבים להיות תקינים ולא להסב לעובד נזק (בכל הקשור למכשירים לקויים הנמסרים לעובדים ר' ע"א 662/89 מ"י נ' קרב ון, פ"ד מ"ה (2) 593, (1991)). מכאן שעל הנתבעים 1 ו-2 מוטלת החובה לוודא שמכשירי החשמל אותם הם מציבים בחציריו של אחר ובאמצעותם הם מבצעים מלאכה אינם לקו יים ומתוחזקים כהלכה על פי הנחיות היצרן. מכאן שקיומה של חובת זהירות הן מושגית בהתייחס לחובת בעל מכשיר חשמלי לוודא תקינותו קודם להפעלתו בנכס של אחר, והן קונקרטית לעניין מחסן החשמל עצמו מוכחת בנסיבות .

שאלה שניה היא, האם מופרת חובת הזהירות. הפרת החובה נבחנת בעיניו של האדם הסביר שצריך היה לראות מראש שאחר עלול להיפגע מהתנהלות המזיק, וכלשון סעיף 36 לפקודת הנזיקין:
" החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף"

במילים אחרות, השאלה הינה האם הנתבעים 1 -2 היו צריכים לצפות כי התנהלותם בכל הקשור עם המפוחים עלולה להסב נזק לתובעת במהלך הדברים הרגיל . נדמה, כי לא קיים ספק בעניין זה גם בין הצדדים עצמם . אין חולק, כי המפוחים עברו הסבה למתח החשמלי הנהוג בישראל וכן לתדירות העבודה הנהוגה בישראל. כמו כן אין חולק, ש הנתבעים לא הוכיחו בשום דרך שההסבה בוצעה כדין למעט כי ההסבה בוצעה ע"י מי שאליו הפנו בתחילה הודעת צד ג', אך בתום הדיון חזרו ממנה והכוונה לחברת נוף את האוזר (ליפוף מנועים) 1995 בע"מ (להלן: " נוף את האוזר"), לא מיותר לציין, כי תחילה הפנו הנתבעים גם הודעת צד ג' גם ליצרניות המפוחים אך גם זאת העלתה חרס בידם. עוד אין חולק, כ י לא ידוע עד לרגע זה האם אמנם הסבת המפוחים בוצעה כנדרש הן טכנית ע"י נוף את האוזר, היינו עפ"י דרישות היצרן, והאם היצרן כלל מתיר הסבה שכזו כאשר לא צורפו כל אישורים מתאימים לכך. כך גם לא ברור האם ההסבה נעשתה בהתאם לדין , היינו עפ"י דיני מדינת ישראל וגם לכך לא נתנו הנתבעים את דעתם . מעבר לכך לא הוכיחו הנתבעים כי דאגו לשמר את כשירות המפוחים באופן שוטף, לא הוצגו כל דו"חות תחזוקה שלהם, פרקי הזמן לתחזוקתם וכיוצ"ב בהתאם להוראות היצרן. המסקנה המתבקשת הינה כי הנתבעים, שבידיהם האפשרות הקלה יותר להוכיח אחרת, אינם עומדים בנטל המוטל לפתחם להוכיח כי אמנם ביצעו את ההסבה למפוחים כדין ושתחזקו אותם כנדרש . משכך הם פני הדברים, הנתבעים מפרים את חובת הזהירות שנועדה להבטיח כי על כל מכשיר המוכנס לביתו של צד ג' ע"י בעל מקצוע להיות במצב כשיר לעבודה ובאופן שלא ייגרם בו כשל בצורת קצר חשמלי שיגרום לשריפה במקום.

משהפרת החובה גם גרמה סיבתית לנזק, כי אז הנתבעים מתרשלים כלפי התובעת. יצוין לעניין הקשר הסיבתי כי הוא מוכח הן בהיבט העובדתי שכן הוכח שהמפוח גרם לדליקה והן בפן המשפטי לאחר שהנתבעים אינם מוכיחים כי הסבת המפוחים ותחזוקתם בוצעה כדין. ניתן להניח שלו עמדו בחובתם להבטיח שהמפוחים אמנם הוסבו כדין ותוחזקו כדין , הייתה נמנעת חבותם , בין מאחר שהקשר הסיבתי היה מתנתק כיוון שלא הם היו אלה שהסבו את המפוחים, ובין בשל גורם זר מתערב , הוא נוף את האוזר , שאחראי ת על ההסבה, ובין שעמדו בדרישות אחזקת המפוחים כפי הוראות היצרן, אלא שכאמור נושא זה לא הוכח ונותר לפתחם של הנתבעים שייבאו לישראל מפוחים משומשים, דאגו להסבתם למערכת החשמל בישראל, לא הוכיחו כי וידאו שהסבתם מתבצעת כפי הנדרש כאמור ע"י הי צרן וכן עפ"י הנדרש בדין הישראלי ולא הוכיחו תחזוקתם השוטפת כאמור ולרבות אופן ביצוע התחזוקה, אצל מי, מה היא כוללת, כמה שעות עבודה עבדו המפוחים, מידי כמה שעות יש לתחזק אותם ועוד . בכל אלה יש כ די להוות כאמור הפרת חובת הזהירות שגרמה לתובעת לנזק ולפיכך הנני לקבוע כי הנתבעים התרשלו כלפי התובעת בהתקינם בחצירה מפוחים שאינם בטוחים לשימוש.

חבותו האישית של הנתבע 2
52. התובעת טענה , כי יש לחייב אישית את הנתבע 2. לטעמה עסקינן במנהל היחיד וברוח החיה שהנחתה את עובדי הנתבעת 1, הוא היה מי שנתן את ההוראות, מי שהיה בקשר עם אנשי המשטרה והשמאי סגמן ז"ל שסמכו עליהם באופן אישי, הוא נתן את הייעוץ וההנחיות ואף הוזכר הקשר בינו לבין גרציאני וקראוסהר ישירות ומכאן שהוא חב ישירות כלפי התובעת. בסיכומי התשובה לא הוסיפה התובעת דבר מה מיוחד לעניין זה .
הנתבעים מצדם שללו את חיובו האישי של מר צבעון בהיותו אורגן בחברה, היא הנתבעת 1 , וכי לא הוכח שרובץ עליו אשם אישי למעשים ולמחדלים של הנתבעת 1 כעילת תביעה עצמאית נגדו, וכי אין די בטענות התובעת כנגדו על מנת לחייבו אישית.

53. כידוע, הנתבע 2 הוא אורגן בנתבעת 1. הסיבה בשלה נתבע אישית ה יא היותו מנהלה היחיד, הרוח החיה מאחורי החברה מי שהיה ב"פרונט" בכל הקשור עם המשטרה והשמאי סגמן ונתן אישית הנחיות וייעוץ בכל אירוע ואירוע . אין כל מניעה עפ"י דין לתבוע בנזיקין אורגן בחברה ככל שעוול באופן אישי כלפי הניזוק. התייחסה לכך כב' הש' ארבל בע"א 8133/03 עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, נט (3) 66 (2004) (להלן: "פרשת לוטם") בו ציינה בסעיף 13 לפסה"ד כך :
"13. כלל הוא במשפטנו שהתאגיד כאישיות משפטית נפרדת נושא באחריות לעוולות בנזיקין, כמו גם לאחריות בפלילים. עם זאת גזירת אחריותו הנזיקית של התאגיד מפעולותיו של אורגן או של נושא משרה בתאגיד אינה מונעת הטלת אחריות נזיקית על אותו אורגן או נושא משרה עצמו, כמו שאין היא מונעת את חבותו בגין עילות אחרות, פליליות או חוזיות. אחריותם האישית של הפועלים במסגרתו של התאגיד עומדת אפוא מכוח עצמה, ואין היא יונקת כוחה מהתאגיד (ראו סעיף 54(א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999; כן ראו: א' פרוקצ'יה דיני חברות חדשים בישראל [26], בעמ' 86; ע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל [1], בעמ' 384; ע"א 2273/ 02 חברת פסל בע"מ נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ (להלן – עניין חברת פסל [2])) ".

ובהמשך:
"פעולותיו של נושא המשרה ייבחנו כפעולותיו של כל אדם פרטי אחר, והוא יחוב בנזיקין בהתאם לכללים הרגילים הקובעים חבות זו. הלכה זו נובעת מהעמדה האינדיווידואליסטית של דיני הנזיקין, שלפיה כל אדם בחטאו יישא (ראו דבריו של השופט ברק (כתוארו אז) בע"א 507/79 ראונדנאף (קורן) נ' חכים [6], בעמ' 794), והיא מוכרת ומיושמת מימים ימימה על-ידי בתי-המשפט (ראו למשל ע"א 77/57 שרף נ' קליין [7]). הלכה זו יושמה גם בפסקי-דין מאוחרים יותר (ראו למשל: ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל [8]; רע"א 5438/95 דוד רוזנווסר בע"מ נ'Lloyds underwriters through Willis Faber Ltd. [9]; ע"א 3942/98 הבר שפע מזון לדרום בע"מ נ' כונס הנכסים של חברת אלי צבעוני סוכניות מזון אקספרס בע"מ [10]; ע"א 9183/99 פניגשטיין נ' חברת חברי המהפך מס' 1 (מחצבות) בע"מ [11]; ע"א 811/02 י.פ.ע.ם שיווק והפצה בע"מ נ' צדיק [12]; עניין חברת פסל [2], לעיל) ".

בנסיבות, טענות התובעת ה ינן לעניין היותו של הנתבע 2 מנהל הנתבעת 1, כאשר לטענתה הנ תבעת 1 והנתבע 2 חד הם . מכאן שכל אחריות המוטלת על הנתבעת 1 יש להטילה גם על הנתבע 2 בהיותו הגורם היוזם והמבצע. נדמה, כי לא ניתן לשלול טענה זו על פניה. הנתבע 2 הינו מי שביצע את כל הפעולות עבור הנתבעת 1. הוא היה המוציא והמביא והוא זה שמוכר באופן אישי ע"י מקבלי השירותים השונים כדבריו הוא (ר' למשל עדותו בעמ' 202 מול 1-2 ), הוא נתן ההוראות בכל הקשור עם הצבת היבשנים (ר' עמ' 203 מול 22; עמ' 211 מול 23), הוא זה שהעובדים פעלו עפ"י הנחיותיו (עמ' 210 מול 27-28), הוא זה שדאג להציב מכולה בסמוך למחסן לאחר ההצפה לצורך ייבוש חלק מהציוד (עמ' 204 מול 6-7). בכל הקשור עם רכישת המפוחים אין חולק כי אלה נרכשו ע"י הנתבעת 1 באמצעות הנתבע 2 כשהם אינם חדשים -משומשים, הם לא נרכשו ישירות מהיצרן, עד היום לא ידוע מה גיל ם, כך גם לא התקבל אישור מהיצרן המתיר להסב בהם את המתח והתדירות (עמ' 201 מול 5-10) , לא התקבל אישור על פעולות התחזוקה שבוצעו בהם (ר' עמ' 215 מול 29-30) . במצב דברים זה אין מנוס מלקבוע כי הנתבע 2, מר צבעון, הוא המוציא והמביא מטעמה של הנתבעת 1. ככל ויש דבר מה שאינו תקין בה תנהלות הנתבעת 1 אין מנוס מלראות את מר צבעון בפועל כמי שמבצע את הפעולה שאינה ראוי ה בהיותו מי שביצעה כאמור בפועל עבור הנתבעת 1 . כפועל יוצא, הנתבע 2 הוא מי ש אחראי באופן אישי למפוחים ולמה שמבוצע במחסן בפועל באמצעות המפוחים. בהיותו אם כן המנהל היחיד בנתבעת 1, אין מנוס מלראותו כמי שמבצע את מירב הפעולות בעצמו. לפיכך, אין מנוס מלראות את הנתבע 2 גם כמי שחב אישית בשל מחדלו לנהוג כפי המצופה ממנו כמנהל סביר בכל הקשור עם אופן אחזקת המפוחים והסבתם כאמור (ר' עוד לעניין זה פרשת לוטם), ולפיכך כמי שאחראי אישית לכך שהתחולל כשל בהפעלת מפוח 2, כשל שגרם כאמור לשריפה.

חבות תורמת
54. טענו הנתבעים לחבות תורמת של התובעת בשל אי התקנת אמצעים לגילוי עשן ואש ואמצעי כיבוי במחסן. אין חולק כי לא הוכח קיומו של חיוב כלשהו בדין בתקופה הרלוונטית להתקין אמצעים לכיבוי אש אוטומטים (מתזים או אמצעים אחרים ). בכל הקשור עם אמצעי גילוי עשן, הוכח כי כאלה היו רלוונטיים בתקופה בה פרצה השריפה ולמרות זאת לא הותקנו במחסן החשמל. לטעמי התנהלות כזו הינה בגדר התנהלות רשלנית, שכן עסקינן במבנה הכולל מכשירים בשווי של מיליוני שקלים רבים החשובים לפעילות משטרת ישראל. היה מצופה מהמשטרה לצפות אפשרות כזו, במיוחד עת נגרמו נזקי מים כשלושה שבועות קודם לכן והנזק כבר עמד לפתחה של התובעת. לטעמי, לא די בקיומם של שומר ים באתר שיתריע ו על פרוץ השריפה . התראה קולית או אחרת של אמצעי גילוי עשן ואש ואפילו ישירות לשירותי הכיבוי, בהחלט שהיו מביאים להקטנת הנזק עם הגעתם המוקדמת יותר של שירותי הכיבוי . משלא ברור עד כמה היה קטן הנזק, סביר בעיני כי הקטנת הנזק תעמוד כדי 20% בנסיבות.

שיעור הנזק
55. משמצאתי כי הראיות מעידות על קיומו של כשל במפוח 2 וכי הוא זה שגרם לשריפה, וכן מצאתי כי הנתבעים 1 ו-2 התרשלו בהתנהלותם כלפי התובעת , עדיין לא תמו חובות התובעת באשר עליה הנטל להוכיח גם את שיעור נזקיה כחלק מתנאי עוולת הרשלנות . ככל שתיכשל בחובתה זו תידחה התביעה או תעמוד רק על אותם נזקים שהוכחו בפועל.

לשם הוכחת נזקיה צרפה התובעת את חוות דעתו של השמאי דגון (ת/7 ו- ת/7א') . סכום הנזק הוערך במסגרתן בסך של 13,286,035 ₪ נכון למועד האירוע. הנתבעת מצידה משכה את חוו"ד השמאי להט מטעמה . באשר לסוגי הנזקים טענה התובעת כי נגרם נזק הן למבנה המחסן ולקומות שמעליו והן לציוד שהיה בו. המשטרה נמנעה מלשקם את מלוא המבנה לאור המעבר הצפוי מאותו המבנה ולפיכך חלק הנזק המתייחס לצורך בהחזרת יחידת הקשר לפעילות בהקדם האפשרי תוך איתור מבנה חלופי הועמד על 503,977 ₪.
אשר לנזק שנגרם לציוד, צוין כי כמעט מלוא הציוד, כפי שתועד בדו"ח המצאי של המחסן, נמצא שרוף (עדות מר ריבנר עמ' 99 מול ש' 2 ועמ' 98 מול ש' 9). על מנת לקבל מידע מסודר אודות המכשירים שנפגעו והיו במחסן, פעל השמאי דגון והמהנדס ברזילאי שסייע בידו להוצאת דו"ח מצאי ולהערכת הערכים הנכונים של שווי הציוד תוך ניפוי ציוד שאינו בר שימוש. השמאי דגון הפחית מערך הרכוש הניזוק כפי שהוגדר במחשב המשטרה, סך של 15 מיליון ₪, היינו ערך הציוד שנשרף כפי שעלה מדו"ח המצאי המשטרתי פחת מ- 31 מיליון ₪ לכ- 16 מיליון ₪. עוד מציינת התובעת, כי חלק מהציוד שנמצא במחסן שוקם. מעבר לאלה הוסיפה כי נרכ שו מכשירים חדשים במקום אלה שנשרפו במחירים נמוכים מאלה שהשיגו מכרזי המשטרה. לפיכך מציינת התובעת בסיכומיה כי הליך רכש הציוד נעשה למול אנשי המשטרה תוך הצלבת הנתונים עם דו"ח המצאי. עוד הפנתה התובעת לדו"ח הטרנז אקציות הכספיות של הקרן שעסקה בשיקום נזקי התובעת ה נתמכת בתצהיר הגב' מירב יעקב, סגנית מנהל תביעות רכוש בענבל , וכן ל - 5 קלסי מוצגים שצורפו לחוו"ד דגון הכוללים את הרכש שבוצע לאחר השריפה, את אישור המשטרה לרכש , את הצעות המחיר ואת האסמכתאות לביצוע הרכש, כשכל אלה מתועדים גם בדו "חות ביניים שהגיש השמאי דגון. התובעת המשיכה וציינה, כי הליך הרכש במשטרה נמשך בפועל עד לשנת 2004 והדגישה, כי במחסן לא היה ציוד בלאי שכן ציוד שכזה היה נשלח למחסן "בית השוטר", שם אוחסן ציוד הבלאי , ולפיכך כל הציוד במחסן היה במצב עובד ורובו חדש (עדות מנשה עובדיה עמ' 121 מול ש' 6). אשר לשאלת הפרדת הציוד שנפגע בהצפה מהציוד שנפגע בשריפה, מציינת התובעת כי מקום בו לא ניתן להפריד בין הנזק שנגרם בשל ההצפה לזה שנגרם בשל השריפה יש לייחס את הנזק ל מזיק, ולהטיל את מלוא הנזק על כתפי הנתבעים בשל הנזק הראייתי שגרמו המזיק, עת מנע מהתובעת לסיים את הליך חידוש הציוד במחסן ובדיקת שמישותו ולאחר מכן במסגרת שימוש פעיל או במעבדה ולפיכך עתרה התובעת ל פיצוי בגין מלוא הנזק שנגרם.

56. הנתבעים מצדם טענו, כי התובעת כלל לא הוכיחה את נזקי התכולה הנטענים במחסן הקשר, מה גם שסכומי הנזק הנטענים מופרכים. לטענתם, התובעת הסתירה את רשימות המיון והספירה, כמו גם רשימת הפריטים שהונצלו מהאירוע, רשימה הקיימת לכאורה ברשותה וכוללת פריטים שיצאו לשיקום ואמנם שוקמו אך עדיין התובעת לא המציאה רשימה מסודרת של פריטים אלה. כמו כן, אין כל פירוט של ה סכום הנתבע, תוך התייחסות לפריטים שניזוקו, סוגם, כמותם וערכם ביום השריפה, כמו גם אופי הנזק שנגרם להם ודרגת הנזק. כל שהוצג, כך טענו, הינו דו"ח מצאי/דו"ח 600 0 וכן מסמכים אודות רכישות חדשות שבוצעו, כאשר בכל הקשור עם דו"ח המצאי, גם מר דגון עצמו מצא אותו ככזה שאינו אמין מאחר וסכום הפריטים בו לטענת משטרת ישראל עמד על 31 מיליון ₪, בעוד שערכי הפריטים כאמור בדו"ח 6000 לפי דו"ח דגון נמוך מסכום זה ועומד על כ- 16 מיליון ₪ . מעבר לכך, גם הדו"חות שהביאו למסקנה זו לא הומצאו במלואם. בנוסף, לא הציגה התובעת את דוחות המחירים הסופיים לציוד בסך של 16 מיליון ₪ לערך (בדיקת דגון וצמודות), כאשר במסגרת העבודה שהתבצעה נדרש היה להוציא מרשימת הציוד את מה שהיה במחסן א ך לא היה שווה את הסכומים שנטענו לגביו. הנתבעת אף הדגישה, כי דגון עצמו הודה שדו"ח המצאי, הן מבחינת המחירים שהוא עצמו הפחית והן מבחינת כמות הציוד, לא מייצג נאמנה את שנפגע ואת ערכו ולמרות שה ייתה לכאורה רשימה כזו בידי דגון, זו לא הוצגה לנתבעים ולביהמ"ש . מעבר לאלה, לא הוצגו דו"חות ביניים 4 ו- 6 של דגון, כמו גם התביעה המעודכנת של המשטרה בסך כ- 16 מיליון ₪ המוזכרת בחוו"ד ת/7 עמ' 7. בנוסף, לא הוצגה חווה"ד המסכמת של דגון משנת 2004 . לפיכך הסיקו הנתבעים כי לא הוצג אף מסמך המהווה תוצר עבודה שמאית או חשבונאית ולא היה בידי התובעת לצקת תוכן קונ קרטי או אמתי לסכומים המצוינים באופן סתמי בחווה"ד של דגון (ת/7 ו- ת/7א'), לפיכך, אין בציון הסכומים כאמור כדי להוכיח את שיעור הנזק.

הנתבעים הוסיפו וציינו, כי תביעת התובעת כללה פריטים שניזוקו בהצפה ולא בשריפה , פריטים שהיו במכולה שהוצבה כזכור בסמוך למחסן בשל ההצפה ובה אוחסנו מכשירים שונים , פריטים ששוקמו לאחר השריפה ופריטים מאתרים אחרים. לא יכול להיות חולק, כך טענו, כי אין מקום לחייב הנתבעים בשל פריטים שניזוקו בהצפה ונותרו במחסן בעת השריפה, וכך גם לא ביחס לפריטים שהונצלו לאחר השריפה והוחזרו לשימוש . מעבר לכך הוצא מהמחסן לאחר ההצפה ציוד שהושם באותה מכולה ולכן לא נפגע בשריפה וכיצד זה נדרשת הנתבעת לשלם גם בגין ציוד זה, כאשר אין חולק כי הציוד שהועבר למכולה היה דווקא הציוד היותר יקר של משטרת ישראל? מעבר לכך, בדו"ח המצאי/6000, ממנו גזר דגון את סכום התביעה, נכלל ציוד שכלל לא היה במחסן אלא היה ביחידות חיצוניות, וכיצד מציגים את הדו"ח מבלי לנפות ממנו את אותם פריטים? מכל אלה הסיקו הנתבעים כי הנזק הנובע מהשריפה לא מוכח, התובעת אינה מציגה את הנזק בכלים מתאימים ומסתירה נתונים ולפיכך אין סיבה לקבל את שיעור הנזק הנתבע.

הנתבעים הזכיר ו, כי מזיק נדרש לשלם על נזק שגרם לניזוק בפועל, לא בערכי כינון אלא בערכי יום גרימת הנזק, היינו כמו בכל תביעה נזיקית אחרת על המזיק להשיב את מצבו של הניזוק לקדמותו, ולשפותו בערך הציוד כפי ערכו ביום השריפה ולא כפי שוויו הריאלי לאחריה . משדגון מודה שסכום התביעה וסכום הרכישות החדשות שבוצעו לאחר השריפה מבטא מחירים של פריטים חדשים, והוא אינו טורח להעריך את שווים הריאלי של אותם פריטים ערב השריפה ואף לא בדק מתי נרכש אותו פריט לעניין גילו, והכל למרות ש המידע הבסיסי מצוי ברשות המשטרה ודבר לא מונע ממנו לבצע הערכה שכזו, לפיכך, נמ צאים הסכומים הנתבעים פגומים עד מאד. הנתבעים הדגישו, כי במחסן הקשר היו גם פריטים ישנים ואף נעדרי ערך כלכלי לחלוטין למרות טענות התובעת לעניין זה . עוד ציינו הנתבעים, כי ניתן היה להפיק דו"ח אודות כלל הציוד ממועד רכישתו ועד למועד הגעתו ל מחסן, כך גם ניתן היה לוודא האם הינו חדש, וניתן היה להציג את חשבונית הרכישה לשם כך , מה שהיה מבסס הרבה יותר את נזקי התובעת, ומשכל אלה אינם בנמצא, כי אז על התובעת לשאת בתוצאות.

למען הזהירות מציינים הנתבעים בסיכומיהם, כי הרכישות החדשות שביצעה המשטרה לאחר השריפה, ביחס אליהם טען דגון כי הן בוצעו למול דו"ח המצאי ולאחר שווידא שהפריט נמצא ב"דוחות ההשמדה", רכישות אלה לא ניתנות לבירור פרטני מאחר ואותם "דו"חות השמדה" לא הוצגו ו כך גם לא הוצגו דוחות השוואה בין מה שניזוק באופן מוחלט לבין מה שנרכש כחדש, ומכאן שאין אלא להסיק כי דגון אישר רכישות חדשות לפי ראות עיניו וללא קשר לציוד שניזוק. זו נראית גם הסיבה , כך טענו הנתבעים, להעדרם או הסתרתם של הדוחות והרשימות ששימשו אותו, מה גם שדגון הודה שרכש פריטים שאינם בהכרח זהים או דומים לפרטים שניזוקו אלא היו פריטים עדכניים שהמשטרה העדיפה את רכישתם. לפיכך, קיימת אי התאמה מובהקת בין הציוד שנרכש כחדש לבין הפריטים שהיו בדו"ח המצאי. כך למשל אושרה רכישת ממסר נייד בסך של 1.5 מיליון ₪ שכלל לא מופיע בדו"ח המצאי, כמו כן אישר דגון רכישת 144 מכשירים נייחים ו- 70 ניידים בסכום של כחצי מליון ₪ למרות שבדו"ח המצאי אין עדות לקיומם של אלה במחסן במועד השריפה או שניזוקו מכשירים שכאלה, עוד אישר רכישת 190 יחידות כרוז יד (קולן אלחוט) בסכום של כ- 200,000 ₪ למרות שעל פי דו"ח המצאי היו במחסן רק 47 קולנים אלחוטיים. מעבר לכך אישר דגון רכישת 100 אוזניות אלחוטיות למרות שבדו"ח המצאי היו רק 27 אזניות ואין כל ראיה כי אלה ניזוקו. עוד אישר רכישת 50 ביפרים למרות שבדוח המצאי מופיעים רק 18 ביפרים וכן אישר 100 לדרמנים למרות שאין פריט כזה בדו"ח המצאי.

בנוסף התייחסו הנתבעים לנזקים שנגרמו לשלושה פריטים ספציפיים כעולה מחווה"ד ת/7א, היינו מערכת קו תפר, ממסר נייד ומכשירי רב גל ששווים המצטבר כ- 5 מיליון ₪, אלא שנזקים נטענים למכשירים אלה אף הוא לא הוכח ומעבר לכך, הוכח כי הציוד ניזוק דווקא בהצפה. בכל הקשור עם מערכת קו התפר במקומה נרכשו מצלמות טרמיות שאינן מופיעות בדו"ח המצאי. כמו כן, לא ברור מה עלותה של מערכת זו שהייתה במחסן בקומת הקרקע גם בעת ההצפה. בנוסף, נרכש ממסר נייד בסכום של כ- 1.5 מיליון ₪ ביחס אליו לא צורפה כל אסמכתא לקיומו או לשוויו ואף לא אותר בדו"ח המצאי, כאשר בדו"ח המצאי מופיע ממסר נייד בשווי 17,000 ₪ בלבד. עוד וביחס לממסר זה ברור כי הוא שהה במחסן בעת ההצפה ונפגע מהמים כפי שאישר דגון, מה גם ש מר עובדיה העיד כי יתכן והיה כלל תקול עובר לשריפה. בכל הקשור עם מכשירי קשר רב גל, ביחס אליהם טען דגון כי בשריפה ניזוקו 140 מכשירי קשר כולל אביזרים נילווים ו- 42 נוספים ניזוקו אך שוקמו והעלות הנטענת הינה כ- 2.6 מיליון ₪, לא צרפה התובעת כל אסמכתא כי הציוד אמנם היה במחסן בעת השריפה, מה גם שלא צוין באילו פריטים מדו "ח המצאי מדובר, אין פירוט דגמי המכשירים, יצרן המכשירים, מועד היצור, מועד הרכישה, אסמכתא על שווים במועד השריפה ובכלל, עלויות תיקון, מק"טים וכיוצ"ב. עוד ציינו הנתבעים, כי אין חולק שההצפה גרמה לנזק בציוד קשר שהוערך ב- 1 מיליון ₪ ונשלח למוטורולה לבדיקה ותיקון, מתוכו חזרו רק 8 מכשירי קשר למשטרה קודם לשריפה ולפיכך ציוד זה לא היה במחסן במועד השריפה, בנוסף, ציוד זה ניזוק כבר בהצפה, כאשר אף דגון מודה בכך שבמחסן היה ציוד שניזוק בהצפה. לפיכך מסיקים הנתבעים כי לא הוצגה ולו ראשית ראיה לקיומם של פרטי מלאי יקרים בגינם נרכש ציוד אחר, כאשר הוכח שציוד יקר ערך ניזוק כבר בהצפה ולפיכך התובעת אינה מוכיחה מה הנזקים שנגרמו לה בפועל, ככל שנגרמו, ואין לפצות התובעת בגין ציוד שלא הוכח לגביו שיעור הנזק.

בכל הקשור לנזקי המבנה, גם אלה לא הוכחו, כך לטענת הנתבעים. הנתבעים הוסיפו , כי העבודות התמצו בצורך בניקוי פיח וצביעה אך לא הוכח שאלה אמנם בוצעו, גם לא ניתנה הצעת מחיר מחברות שיקום בגין עלויות אלה או חשבוניות שיעידו על ביצוע השיקום בפועל. מעבר לכך, בכל הקשור עם קומת הקרקע, לא מדובר בעלויות שיקום המבנה שנשרף אלא בעלויות בניית קומה חדשה במבנה אחר, היינו הקמה מהמסד ועד הטפחות, ללא שהוצגו אסמכתאות לעלויות בפועל אלא נטען לסכום של 250,000 ₪, שאף הוא לא הוכח והכל כאשר על הנתבעים לכאורה לשאת בעלויות שיקום המחסן לאחר שהופחת הבלאי של המבנה הקיים כ- 60-70 שנה. בכל הקשור עם הטענה, כי המחסן עבר למבנה אחר מחשש לקריסת המבנה הקיים, נושא שלא הוכרע בהעדר כל חוו"ד קונסטרוקטור, כך גם הערכת דגון, כי עלות שיקום המחסן נא מדת ב- 250,000 ₪, אינה מפורטת ואינה מגובה ומכאן שאין כל הצדקה להקמת מבנה אחר ויש לכן צורך לדחות טענות לנזק במבנה.

57. בסיכומי התשובה טענה התובעת, כי ה נתבעים מבקשים להתעלם משיעור הנזק הנרחב שחוללה השריפה וניתן לסבור, כך התובעת, כאילו לא הייתה שריפה כלל למרות התמונות הרבות שהוצגו המציגות תמונה עגומה של המחסן השרוף. באופן פרטני התייחסה התובעת להתכחשות הנתבעים לצורך בפיצוי בכל הקשור עם הממסר הנייד שתמונותיו עלו במסגרת התמונות שהוצגו בפני ביהמ"ש, כאשר היה נדרש אמנם לבצע בדיקה ביחס אליו בעקבות ההצפה, אך הוא בכל מקרה לא נכלל בנזק ההצפה, כפי שעלה במסגרת חוות דעתו המסכמת של סגמן (דו"ח מסכם מיום 9.12.01 שצורף כנספח לחוו"ד השמאי דגון נ/7א'). בכל הקשור עם מערכת קו התפר, זו הגיעה זמן קצר קודם השריפה והייתה חדשה לגמרי. היא גם לא הופיעה ברשימת תביעת המשטרה מהשמאי סגמן וגם לא בדו"ח השמאי סגמן, מה גם שעסקינן במערכת המיועדת לשימוש חוץ ולפיכך עמידה בפני מים. עוד הפנתה התובעת לכך, כי בחקירה נגדית לא נשאל מר ריבנר אודות פריטים קונקרטיים בדו"ח המצאי והרכש הקונקרטי החלופי שבוצע במקומם, מה שמחייב קבלת כל אותן ראיות שמוגשות באמצעות עד זה ו/או בחתימתו ואין לזקוף זאת לחובת התובעת.
בכל הקשור עם טענות הנתבעים להסתרת מידע לכאורה, יצא קצפה של התובעת באופן בולט עת ציינה כי לנתבעים הייתה הזדמנות מלאה לבדוק את מלוא הרשימות הנטענות כי נעלמו, להתייחס אליהן ולהציג את ההסתייגות ביחס אליהן באמצעות מומחים מטעמה, אלא שכזכור חוו"ד השמאי להט נמשכה מתיק ביהמ"ש. התובעת הדגישה, כי גם במקרים קיצוניים של אי הבאת אסמכתאות כלל לנזק, נמנע ביהמ"ש מדחיית התביעה ובכל מקרה על ביהמ"ש לאמוד את הנזקים על סמך הנתונים הקיימים, שכן יש לפצות את הניזוק אפילו לא הוכיח את שיעור נזקו בצורה מדויקת גם על דרך של אומדנא דדיי נא.
בכל הקשור עם טענת חוסר האפשרות להפרדה בין רכוש שניזוק מההצפה לזה שניזוק בשריפה, הדגישה התובעת כי רק פריטים שניזוקו באופן מוחלט אושרו לרכש ואלה ששוקמו נמחקו מהדו"ח ומעבר לכך, המזיק אינו יכול לצאת נשכר מגרימת נזק ראייתי לתובעת באופן המונע ממנה להפריד הנזק הראשון מהנזק השני, במיוחד כך עת הנזק השני בולע את הנזק הראשון, ועוד במיוחד עת מדובר בנזקי השריפה שהם לאין שיעור קשים מנזקי ההצפה. התובעת אף הפנתה לכך כי מנהל המחסן ריבנר העריך בין 10-20 אחוזים את הציוד שנותר במחסן לאחר ההצפה ונפגע בהצפה ולאחר מכן בשריפה, כאשר הציוד שנפגע ממגע עם מים הוערך ע"י סגמן ב- 400,000 דולר והנזק עצמו הסתכם ב- 299,212 ₪, היינו 18% ממנו.

אשר לכמויות המכשירים שנרכשו לכאורה ללא הצדקה כטענת הנתבעים, טענה התובעת כי עסקינן בבלבול אצל הנתבעים בין מכשירי הקשר השונים לבין מכשירי רב גל. כך למשל, בדו"ח המצאי מוזכרים 159 מכשירי רב גל (ספקטרה) ו- 58 מכשירי מקמ"ש רב גל אחרים, לרבות רכיבים נלווים כשכולם תחת הכותרת "רב גל". 44 ממכשירי הספקטרה תוקנו לאחר ההצפה ומכאן שנותרו 173 מכשירים, מתוכם דגון אישר לרכישה 140 מכשירים על בסיס נזק מוחלט כפי שהעיד.

בכל הקשור עם טענת הנתבעים שהיה על השמאי דגון לבצע הערכת שווי ריאלית ולא שווי עלות בפועל לשיקום הנזק – ערך כינון – ציינה התובעת, כי הרכוש שהיה במחסן גם לפי השמאי דגון היה ציוד חדש להבדיל מציוד בלאי, כאשר בכל הקשור עם הציוד שלא היה במחסן עפ"י דו"ח המצאי שהנפיקה המשטרה, זו בדיוק הסיבה ש השמאי דגון הפחית מהסכומים שציינו את שווי המכשירים והועמדו על 31 מיליון ₪ כ- 15 מיליון ₪ באופן שהעמיד את העלויות דו"ח המצאי על כ- 16 מיליון ₪ ערך ממשי. התובעת הודתה , כי מדובר בתביעה סבוכה מרובת פריטים ואין צורך בנסיבות כאלה להעריך לפרטי פרטים את שווים הריאלי של הפרטים, במיוחד לא כאשר אין למול חווה"ד של התביעה חוו"ד שמאית נגדית המעלה שווי שונה. משטוענים הנתבעים לשווי אחר עליהם הנטל להוכיח. התובעת גם הפנתה לכך, כי בכל הקשור עם הערכת נזקי ההצפה במחסן , כפי שנערכה ע"י השמאי סגמן, הפער בין ערך הכינון לשווי הריאלי עמד על 9% בלבד.

בכל הקשור עם פרק הזמן שארך עד שנרכשו הפריטים החדשים (4 שנים) ציינה התובעת, כי זה פרק הזמן שלקח לשמאי לרכוש אלפי פריטים מעשרות ספקים תוך מיקוח והשגת מחירים נמוכים ממכרזי המשטרה, פעולה המצריכה זמן רב, והינה כולה לטובת הנתבעים בהיותה מקטינה את שיעור הנזק.
התובעת הפנתה להטעיה אותה ביצעו הנתבעים בסיכומיהם בכל הקשור עם "ספירת" הציוד למול דו"ח המלאי, עת הנתבעים במתכוון נמנעו מלהפנות לעמודים הרלוונטיים בדו"ח המצאי עליהם מסתמכים והדגימו זאת למשל בקיומם של מחשבים במחסן עפ"י תמונות שצורפו לחוו"ד דגון בהם ניתן לראות צגי מחשב, קופסאות מחשב, מקלדות ו"עכברים", היינו ציוד מחשבים אישיים ולא ציוד קשר ולפיכך אין משמעות לחיפוש בדו"ח המצאי למרות שהמחשבים והציוד למחשבים הוזכר בדו"ח המצאי וזאת להבדיל מראיות אחרות כגון איתור שרידים בצילומים שהופיעו ועדות על מה שהיה בפועל בשטח מחד, כשמאידך לא מגיע להעיד שמאי הנתבעים על מה שהוא ראה במחסן וביתר קומות הבניין שנשרף. כדוגמא נוספת התייחסה התובעת לכמות הקולנים עת הנתבעים טענו שבדו"ח המצאי קיימים רק 47 קולנים אלא שבאותו עמוד בשורה שמתחת לאותם 47 קולנים נמצאו עוד 4 קולני אלחוט ובשורה מתחתיה עוד 11 יחידות קולן. התובעת הזכירה, כי השמאי דגון עשה הצלבות מול הפריטים שניתן היה לזהותם בזירה למול נתוני המשטרה והמחסנאים וניסה לזהות בשרידים את כל מה שניתן היה להציל. כך גם בדו הנתבעים את פרטי הרכש שביצע דגון, כאשר דגון מציין כי רכש פריטים כשהם דומים וזהים, למעט מערכת קו התפר במקומה רכש מערכת אחרת שאינה יקרה יותר עם מצלמות טרמיות. התובעת הדגישה שלהבדיל מחברת ביטוח פרטית, אינטרס המדינה הינו לפצות את המשטרה על נזקיה מחד, אך אינה מעוניינת לשדרג את המשטרה מכספי הקרן, להבדיל מתקציב המשטרה וניתן לראות זאת בעמידת דגון למול נציגי המשטרה עת עמד על תיקון מכשירים כשניתן היה, להבדיל מרכישת חדשים.
בכל הקשור לטענת הנתבעים בדבר ציוד בלתי נצרך בשווי 59 מיליון דולר, מציינת התובעת כי מדובר בציוד מחלקת הקשר המפוזר בין כל יחידות המשטרה ברחבי הארץ, להבדיל מדו"ח המלאי במחסן שערכו נרשם כ- 30 מיליון ₪ בלבד וגם ממנו הפחית השמאי דגון כ- 15 מיליון ₪.

בכל הקשור עם נזקי המבנה, הפנתה התובעת לאסמכתאות שצרף המהנדס ברזילאי לעניין שיקום הנזק, העבודות שבוצעו, העובדה שהייתה קביעת קונסטרוקטור ומדובר בעבודות בינוי שונות, לרבות ניקוי טיח, חלונות, מידוף, פיגומים, מעקות וכו'. מדובר בעיקר בשיפוץ הקומות העליונות 2-5 בבניין שנשרף מאחר וקומת הגלריה כמו גם המחסן עצמו הוכרזו כלא ניתנים לשימוש ולגבי המחסן, נמצא פתרון זמני קטן וזול לאחר שהותקן מחסן חלופי במבנה קיים בשטח המחנה עצמו ונחסכו בשל כך כ- 85,000 דולר. הסכומים המדוברים הם סכומים בהם נשאה התובעת בפועל ולא רק כאלה שהוערכו בחשבוניות ובדו"ח הטרנזאקציות. מעבר לכך, כל הטענות בדבר הקמת מבנה אחר מהיסוד כטענת הנתבעים, אלו הן טענות בעלמה שכן נעשה מעבר זמני למבנה קיים באותו בסיס. הנתבעים לא הראו כל אפשרות אחרת להקטנת הנזק שכן היה קיים צורך מידי במחסן מתאים בבסיס המשטרה. מכל מקום, הפחתת שווי המבנה כפי שביקשו לעשות הנתבעים אינה במקומה, באשר עסקינן במבנה משטרתי מבצעי שאינו עסק.

דיון
58. יצוין תחילה כי המונחים נזק ונזק ממון כפי המופיע בפקודת הנזיקין קובעים כך:
"'נזק' – אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם-טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה;
'נזק ממון' – הפסד או הוצאה ממשיים הניתנים לשומה בכסף ואפשר למסור עליהם פרטים; "

פרופ' ישראל גלעד בספרו, דיני הנזיקין-גבולות האחריות, בעמ' 36 (נבו, תשע"ב-2012), הגדיר את המונח נזק כך:
"נזק הוא פגיעה ברווחתו של אדם שמקורה בפגיעה במשאביו, במניעה ובהגבלה של שימושו בהם או במשאבים אחרים העומדים לרשותו, פגיעה בכבודו של האדם, באוטונומיה שלו ובפרטיותו וכן כל פגיעה אחרת ברווחתו"

בנסיבות, נגרם לתובעת נזק שהתבטא באבדן הציוד במחסן הקשר וכן בחיסור ממנו כמו גם נגרם נזק בשל חיסור הנובע מהפגיעה במבנה עצמו ובצורך בהעסקת אנשי מקצוע לצורך שיקום הציוד והמבנה והערכת הנזקים השונים.

הצדדים חלוקים בשאלת תיחום הנזק ו כן בשאלת שיעורו כאשר אין מחלוקת כי נזקים לציוד ולמבנה אמנם נגרמו . בכל הקשור עם תיחום הנזק למבנה ולציוד נטען ע"י הנתבעים , כי לא ידועים בדיוק מהם הפריטים שניזוקו, כי קיימת דרישה לפיצוי בגין ציוד שלא ניזוק וכן ציוד שלא ניזוק בשריפה אלא בהצפה. בכל הקשור עם שיעורו טענו הנתבעים, כי בכל הקשור לציוד, התובעת לא העריכה את שיעור הנזק עפ"י שווי הציוד ביום הנזק ועקרון השבת המצב לקדמותו שהינו עקרון יסוד בדיני הנזיקין ואילו לעניין המבנה לא נבחן הפיצוי לפי שווי השבת מצב המבנה לקדמותו. התנהלות התובעת, כך נטען, מנעה אפשרות קביעת שיעור הנזק המדויק לאחר שהחליטה לרכוש ציוד אחר במקום זה שנשרף תוך ניסיון לכפות תשלום בגין רכישה זו על הנתבעים.

59. נבחן אם כן מהם האמצעים בהם עשתה שימוש התובעת לצורך הוכחת נזקיה. נאמר כבר עתה לעניין זה, כי יש טעם רב בטענות הנתבעים כי שיעור הפיצוי בו עליהם לשאת הינו אך כדי השבת מצבה של התובעת לקדמותו ולא כדי הטבת מצבה בכל דרך שהיא.

ראו לעניין זה כב' השופט עציוני בע"א 30/72 פרידמן נ' סגל , פ"ד כז (2) 225 (1973); שם נקבע כך:
"כל כולה של הפקודה (פקודת הנזיקין א.ב.) נועד לקיים את העקרון המונח ביסוד תורת הנזיקין והוא השבת המצב לקדמתו (RESTITUTIO IN INTEGRUM), היינו העמדת האדם שנפגע על-ידי העוולה באותו מצב שיכול היה להיות בי אלמלא הפגיעה"

ר' גם כב' הנשיא הש' ברק ברע"א 2371/01 אינשטיין נ' אוסי תכנון והקמת מבנים ופיתוח בע"מ, נז (5) 787 (2003) שם קובע (בהתייחס לפיצוי חוזי בדומה לפיצוי הנזיקי) כך:
"מושג הפיצויים שולל סעד עונשי ומתמקד בסעד תרופתי, אשר נועד להסיר את הנזק ולהיטיבו (ראו ע"א 1977/97 ברזני נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ [2], בעמ' 618). עקרון הגג המשותף לכל אמות מידה אלה הינו כי מטרת הפיצויים הינה השבת המצב לקדמותו ( restitutio in integrum). המשמעות של עקרון גג זה הינה כי יש להעמיד את הנפגע, במונחים כספיים, באותו מצב שהיה נתון בו אילו היה החוזה מקוים."

ור' גם כב' הש' רובינשטיין ( כתוארו אז) בע"א 153/04 רובינוביץ נ' רוזנבוים (6.2.2006) (להלן: " עניין רובינוביץ"):

"העיקרון הרלבנטי לפיצוי בדיני החוזים הוא לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) הנזכר. עקרון הפיצוי המנחה בדיני הנזיקין הוא כנודע השבת המצב לקדמותו (RESTITUTIO IN INTEGRUM; ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 808, (מ"מ הנשיא ח' כהן); " (להלן:"עניין אניסימוב" א.ב. ).

בעניין רובינוביץ, ומעבר להכרה בצורך בהשבת מצב הניזוק לקדמותו כעקרון יסוד בדיני הנזיקין, מציינת כב' הש' נאור גם את הצורך בהוכחת הנזק כחלק מהוכחת כלל יסודות עוולת הרשלנות וקובעת כך:
"במסגרת הוכחת יסוד הנזק בעוולת הרשלנות, הכלל הוא כי על התובע להוכיח, בשלב הראשון, את היקפו ומידתו של הנזק שנגרם לו (תיחום הנזק), ובשלב השני, את שיעור הפיצויים לו הוא זכאי בגין הנזק שנגרם לו (כימות הנזק):

'עוולת הרשלנות כוללת, כאחד מיסודות האחריות, קיומו של נזק. יסוד זה מעורר שתי שאלות עקרוניות: האחת, קביעת היקפו ומידתו של הנזק שבגין התרחשותו אחראי המזיק. זוהי שאלה של תיחום הנזק, אשר במסגרתה מאתרים את הנזקים שנגרמו על-ידי ההתרשלות תוך ייחוד אותם נזקים שבגינם מוטלת אחריות ברשלנות. השניה, קביעת שיעור הפיצויים שהניזוק זכאי לו בגין הנזק שנגרם לו. זוהי שאלה של כימות ושומה, אשר במסגרתה יש לתרגם את הנזק לסכומי כסף שיש בהם כדי לפצות את הניזוק (ע"א 610/94 עניין בוכבינדר, בע' 312) '".

60. בעניין רובינוביץ בחן ביהמ"ש בנוסף, את אופן הוכחת הנזק, היינו האם די באפשרות לפסוק פיצויים בנזיקין על דרך אומדנא דדיינא , כפי שמבקשת התובעת עתה לנוכח הקשיים העולים מההליך?
לצורך הבחינה הפנ ה כב' הש' רובינשטיין לעניין אניסימוב שם לעניין ס' 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 נחלקו הד עות בין כב' הש' כהן שסבר כי די בהוכחת קיומו של הנזק, והפיצויים ייפסקו על דרך אומדן (עמ' 804), ואילו כב' השופט ברק (ועמו כב' השופט י' כהן) קבעו, כי על הנפגע "להוכיח, במידת ודאות סבירה, הן את נזקו הן את שיעור הפיצויים, שיהא בו כדי לפצותו על נזקו" (עמ' 806) ו "כשם שמידת הנזק אינה עניין שנקבע על פי אומדנא דדינא, כן ענין הפיצוי אינו נקבע על פי אומדנא דדיינא"; בעניין אניסימוב עוד הוסיף כב' הש' ברק לעניין הוודאות כי:

"... באותם המקרים בהם – לאור טבעו ואופיו של הנזק – ניתן להביא נתונים מדוייקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת באותם מקרים אשר בהם – לאור טבעו ואופיו של הנזק – קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר..." (עמ' 809-808).

ביהמ"ש העליון קבע הלכה זהה לעניין דיני הנזיקין מפי כב' הש' מלץ בע"א 294/92 דרוק נ' אליאסיאן, פ"ד מז(3) 23, 34 (1993) :

"בהקשר הנדון אין נפקא מינה אם מדובר בפיצוי על בסיס חוזי או פיצוי על בסיס נזיקי... השימוש בכלי האומדנא נשמר גם בפסיקת פיצויים נזיקיים לנסיבות בהן בלתי אפשרי או לפחות קשה להוכיח את שיעור הנזק בצורה מדוייקת ומלאה".

בפרשת רובינוביץ סבר כב' הש' רובינשטיין כי ניתן להתיר במידה מסוי מת את הרסן מעל אפשרות מתן הפיצוי לפי אומדנא דדיינא וקבע:
"(9) מציאות החיים היא, שאם בשל קושי אובייקטיבי להעריך במדויק נזק צופה פני עתיד, ולעתים אף בנסיבות עמומות מסוימות במבט לעבר, על בית המשפט להפעיל את ניסיון החיים והשכל הישר, לנסות להעמיד עצמו במקומם של הצדדים, ועל יסוד זה להעריך נזק ופיצוי".

כב' הש' רובינשטיין אף הפנה לפסיקה מתאימה ולפיה:
"אמנם הלכה היא 'שעל התובע להוכיח לא רק את העובדה שנגרם לו נזק או שהוא זכאי להשבה, אלא להוכיח גם במידת ודאות סבירה את גובה הנזק ' (ע"א 7905/98 AEROCON C.C נ' הוק תעופה בע"מ , פ"ד נה(4) 387, 395 (השופטת ביניש)), אך נקבע גם האמור מפי השופט ברק בפרשת ע"א 355/80 אניסימוב הנזכרת. כלל הוא כי 'מקום שהוכח קיומו של נזק, העובדה שאין אפשרות לחשב שיעורו במדוייק אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק" (ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פזגז חברה לשווק בע"מ, פ"ד ל(3) 281, 285, השופט מני; ראו גם ע"א 7905/98 AEROCON C.C נ' הוק תעופה בע"מ ה נזכר בעמ' 396). הזהרתי עצמי כי 'תורת הפיצויים אינה תורה מדוייקת. אין היא דורשת דיוק מתמטי, ואין היא מבוססת על ודאות מוחלטת... עם זאת, אין להתחשב בספקולציות גרידא, שאין להן כל בסיס' (ע"א 5/84 יחזקאל נ' אליהו חברה לבטוח בע"מ, פ"ד מה(3) 374, 381, השופט – כתארו אז – ברק) ".

אלא ש כב' הש' נאור (אליה מצטרפת כב' הש' ארבל) מציינת לעניין האומדנא דדיינא כך:

"כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי, דהיינו, את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו (עניין אניסימוב, בע' 808ו). משלא הוכיחה המערערת את הנתונים הללו, אין מקום לפסיקת פיצוי על דרך של אומדנא דדיינא. אכן, מדובר 'באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, [אשר בהם] על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי' ( עניין אניסימוב, בע' 809ו)."

טבעו ואופיו של הנזק בנסיבות מתמצה בנזק שריפה לציוד שאוחסן במחסן ו כן בנזק שנגרם למבנה. לא יכול להיות חולק כי עסקינן בנזק שניתן לבוחנו לגופו וניתן להמציא לגביו פרטים מדויקים. מכאן, שככל שיימצא כי התובעת נכשלה בהבאת פרטי הרכוש הניזוק באופן מדויק ו/או לא המציאה ראיות לעניין שיעור הנזק , היא למרבה הצער לא תהיה זכאית לפיצוי בגין הנזק שלא הוכח כי נגרם לה.

61. נבחן תחילה מה ניזוק ולאחר מכן את שווי על מנת שניתן יהיה לכמת נזקי התובעת. התובעת ביקשה להוכיח שיעור נזקיה באמצעות דו"חות השמאי דגון על נספחיהם (ת/7 ות/7א'). במקביל, הנתבעת משכה את חוו" ד השמאי מר להט מטעמה , ולפיכך אין בפני ביהמ"ש אלא את חווה"ד מטעם השמאי דגון על נספחיהם .

62. חווה"ד ת/7 ניתנה בתאריך 15.5.2007 (להלן: "חווה"ד הראשונה") ואילו חווה"ד ת/7א' ניתנה בתאריך 15.8.2016 (להלן: "חווה"ד השניה"). בחווה"ד הראשונה, ולעניין הנזק, מציין מר דגון, כי מיד בביקור הראשון, שנערך כ-4 שעות לאחר מועד גילוי הנזק, בוצע מיפוי ראשוני תוך הפרדה של הרכוש שניזוק ישירות עקב השריפה לרכוש שניזוק עקב ההצפה ולא נפגע באירוע השריפה מאחר ואוחסן במכולות שעמדו מחוץ למחסן שנשרף. עוד ציין , כי הרכוש שניזוק עקב האש, העשן, הפיח ומ י הכיבוי ושאוחסן בתוך המבנים ומחוץ להם כלל בין היתר: מכשירי קשר; מקלטי טלוויזיה; ציוד מעבדה; ציוד לייזר; ציוד קו התפר; צבד"ים; מוצרי נייר; מחשבים וציוד היקפי; מגברים ומערכת כריזה; מערך מבצעי; משגרים; ציוד מדידה; מצברים; ציוד אכיפה; מקרנים; ריהוט משרדי; מערך מעבדות; חומרי בניה; מלאי מזגני אוויר ומאווררים; מבנה על צמודותיו. כמו כן ציין, כי ביקר במקום מאז הפעם הראשונה ועד הוצאת הפריטים ומיונם מהמחסנים 39 פעמים במועדים שונים ופיקח באופ ן אישי על הוצאת הפריטים, רישומם, מיונם עפ"י רמת הנזק באופן הבא: רכוש שניזוק באופן מוחלט ואינו מסווג בסיווג ביטחוני; רכוש שניזוק באופן מוחלט ומסווג בסיווג ביטחוני; רכוש מתכלה שאין כדאיות כלכלית לשקמו עקב מחירו הנמוך; רכוש הניתן לשיקום באופן וודאי; רכוש שרמת השיקום שלו אינה וודאית.

רכוש שניזוק באופן מוחלט הועבר להשמדה, חלק באופן מבוקר בהיותו ביטחוני וחלק כאשפה רגילה. פרטי ציוד שניתן היה לשקמם באופן ודאי שוקמו ע"י חברת "שריט טכנולוגיות" בין במעבדות שהוקמו במטה המשטרה והן במעבדותיה כמו גם ע"י חברת מוטורולה.

בעת ביצוע עבודות המיון והשיקום נבדק גם ההיבט הכמותי, הרישומי והכספי הכולל של תביעת המשטרה והתברר כי המחירים בדו"ח המצאי של המחסן אינם עדכניים. לפיכך נשכרו שירותיו של מר איתי שור מחברת " צמודות" על מנת שיבדוק היבט זה של התביעה וממצאיו העלו, כי לא כל הפריטים שהיו במחסן הקשר נכללו בדו"ח המצאי; כי הערכים הכספיים של הפריטים נרשמו במחירי רכש היסטוריים; כי חלק מהערכי הציוד נרשמו במט"ח; כי חלק מהערכים תורגמו ממט"ח לשקלים והערך הספרתי לא שונה; כי דו"חות המצאי הממוחשבים מצביעים על ערך של כ-30 מיליון ₪ בעוד שהשווי האמתי צריך לעמוד על כ-16 מיליון ₪. (דוחות חברת צמודות צורפו כחלק מנספחי חווה"ד של השמאי דגון). השמאי דגון הסביר, שההבדלים נובעים מאופן ניהול מערכת חשבונאית לעומת ניהול מערכת המלאי כאשר המערכת החשבונאית מציינת את שווי הפריט במועד רכישתו ללא שינוי, בעוד שמערכת ניהול המצאי מציינת את שוויו למועד הנפקת הדו"ח. כך למשל מכשיר פקס' שנרכש בשנת 1995 תמורת 7,000 ₪ יצוין כך במערכת החשבונאית אך במערכת המצאי יצוין כי שוויו 2,000 ₪ כפי מחירו כחדש במועד האירוע. דו"ח המצאי של משטרת ישראל ציין מחירים היסטוריים של הפריטים השונים לפיכך ביקש מר דגון לקבל תביעה כספית עדכנית בניכוי הפריטים שהונצלו ע"י שריט טכנולוגיות ולא ניזוקו.
התביעה הכספית הסופית שהוגשה חילקה את הציוד למחסנים כאשר לכל סוג ציוד קיימים מספרים קטלוגים מובילים ולפיכך עמדה התביעה בגין מחסן הקשר על הסכומים כדלקמן:
מחסן ראשי – 11,673,900 ₪; מחסן תיקון 467,390 ₪; מחסן עיקוב 23,495.28 ₪; מחסן רווחה 19,335.05 ₪; מחסן מה"ד 36,904.91 ₪; מחסן מיגון 130,293.65 ₪; ציוד שנשרף בהצהרה 3,968,110 ₪; ציוד שהיה בהצפה ונשרף 24,082.92 ₪ ובסה"כ 16,343,531.79 ₪.

פרט לנזקים אלה נדרשו הוצאות בגין מיון ושיקום פרטי התכולה כמו גם שכ"ט מומחים וי ועצים.

עוד הוסיף השמאי דגון בחווה"ד, כי הוא נטל את רשימת התביעה המקורית וביצע את הפעולות כדלקמן: אי מת הפריטים שהיו אמורים להיות במחסן כמותית; פריטים ששוקמו והושבו ליחידה נמחקו מהדו"ח; פריטים שניזוקו באופן מוחלט אושרו לרכש; פריטים שלא מופיעים בדו"ח אך נותרו בגינם שרידים אושרו לרכש; ולבסוף ערכי הפריטים השונים נבדקו בהתאמה למחירי עלות עדכניים בש"ח.

63. בכל הקשור עם שיקום התכולה ציין מר דגון כי טענת נציגי היחידה כאילו מרבית הרכוש ניזוק באופן מוחלט נדחתה על ידו באשר ניתן היה לשקם את חלק ו. לפיכך המהנדס ברזילי הכין ביום 19.11.2000 מפרט לטיפול והנצלת פריטי הרכוש שניזוקו עקב פיח, עשן ומי כיבוי אולם ניתן היה עדיין להצילם. לשם כך הופצה דרישה בין חברות השיקום שנועדה לבחון טיפול בציוד הקשר, במחשבים ובציוד ההיקפי, טיפול ונטרול ציוד בתי המלאכה, פינוי מבוקר ושמירת הציוד מתוך מחסן האש וכן פינוי מבוקר של הציוד מקומה א'. בעבודות השיקום, הבניה וההנצלה זכו חברות שריט ומרתון כאשר כל הציוד שהוצא מהמחסן, מהמעבדות ומהמשרדים ושוקם ע"י שריט טכנולוגיות, נבדק והוחזר ליחידה וכל הציוד שטופל, נבדק ונמצא לא תקין נשלח לתיקון על חשבון הקרן.

64. בכל הקשור עם ביצוע רכש של צי וד חדש לפריטים שהושמדו כליל, נבנה עם משטרת ישראל נוהל עבודה שנועד לתיעוד, רישום ורכש ולפיו כל פריט שנדרש לרכישה ימולא לגביו טופס הזמנה ובו מק"ט, שם הפריט, כמות, מחיר ויעוד, ההזמנה תימסר לשמאי או למר שור ותיבדק למול דו"ח המצאי. בשלב זה ייבדקו הכמויות הנדרשות והמחיר כמו גם ייבדקו דוחות ההשמדה לצורך בחינה האם הפריט זוהה והוגדר ככזה שנגרם לו נזק מוחלט.
השמאי דגון מציין בחווה"ד כי בין התקופה 29.11.2000 ועד 8.2.2004 בוצעו פעולות רכש של ציוד בסך 10,942,045 ₪ מתוך סכום נתבע בסך 16,343,531 ₪.

65. אשר לנזקי המבנה ושיקומו, ציין דו"ח השמאי כי במבנה שניזוק היו מחסן לרבות גלריה בקומת הקרקע וקומה א', משרדים ומעבדות בקומה א' וב', וכן משרדים בקומה ג' וד'. המשרדים והמעבדות בקומות ב'-ד' ניזוקו חלקית ושוקמו. קומת הקרקע וקומה א' בה היה מחסן, ניזוקו באופן שלא אפשר להמשיך ולעשות בהן שימוש שכן התקרה קרסה ונפגעו עמודי התמך עפ"י קביעת קונסטרוקטור. על מנת להשיב יחידה זו לתפקוד מהיר, אותר מבנה חלופי זמני ביחידת המשטרה ועל מנת להתאימו למחסן קשר אישר המהנדס ברזילי סכום של 250,000 ₪. השיקולים שהנחו בקבלת ההחלטה לאיתור והכשרת מחסן זמני חלופי, היו העובדות ולפיהן מחסן הקשר ניזוק באופן מוחלט; עלות שיקום מחסן הקשר שניזוק נאמדה ב- 250,000 דולר ; מחסן הקשר מספק ציוד ושירותים לכלל יחידות המשטרה בפריסה ארצית והשבתתו תפגע בתפקוד מבצעי של המשטרה; שיקום המבנה יערך כ- 4 חודשי עבודה והמתחם כולו מיועד לעבור לאתר החדש. לפיכך הוחלט כאמור שלא לשקם את מבנה המחסן שנשרף ולאחסן את הציוד במבנה זמני במתחם תחנת המשטרה ביפו, תוך ביצוע התאמות מתאימות, ולאחר מכן העברתו למבנה קבע ביחידה החדשה ברמלה. לאחר קבלת אישור המשטרה הותאם מחסן הקשר החלופי ביחידה ביפו שהיה בגודל של כשליש מהמחסן שנשרף. עבודות השיקום לקומות ב'-ד' ונערכו ע"י חברת מרתון והסתיימו ב- 5.12.00 וב- 14.12.00, הושלמה תקרה במפלס התחתון שנתמכה ע"י עמודי תמך וכן הושלם המחסן החלופי ונמסר לשימוש המשטרה. נזקי המבנה כוללים שיפוץ קומות 2 עד 5, לרבות פירוק נגרות הבניין והתקנת דלתות וחלונות במקומם, עבודות טיח וצבע, עבודות חשמל ומתח נמוך, ובמקום קומת הקרקע והגלריה הוקם כאמור מבנה חליפי. כמו כן ועל פי קביעת הקונסטרוקטור דניאל שגוב הותקנו ע"י חברת שריט טכנולוגיות מערכת פיגומים בקומת המחסן לתמיכה.
אשר להתאמת מחסן חלופי, ההתאמה כללה בינוי, גבס, גג, חשמל, רצפה, מתח נמוך, מידוף, ארונות, תאורה וכו', שבוצעו באמצעות חברת מרתון בע"מ.

66. השמאי דגון סיכם את שווי הרכוש שניזוק, זה שנרכש ועלות השיקום לתקופה שמ- 29.11.00 ועד 8.2.04 כדלקמן:
א. עבודות שיקום מבנה ראשי והתאמת המבנה החלופי – 503,977 ₪.
ב. עבודות מיון, תיעול, אריזה ושיקום התכולה – 578,532 ₪.
ג. עבודות תיקון ושיקום מכשירי קשר וציוד אלקטרוני – 896,117 ₪.
ד. פרטי תכולת המחסן שניזוקו באופן מוחלט – 10,942,045 ₪.
ה. הוצאות כיבוי אש ושמירה – 8,385 ₪.
ו. שכר טרחת מומחים, יועצים, חוקרים ומהנדסים – 355,979 ₪.
ובסך הכול 13,286,035 ₪.

67. ב חווה"ד המשלימה מ- 15.8.16 (ת/7א') מציין מר דגון את מיהות הגורמים שסייעו בעבודות השונות ובהן חברת CDF ישראל בע"מ שנתבקשה לשמש גורם מקצועי, מנהל, יועץ ומפקח על עבודות הזיהוי, השיקום והטיפול וכיוצ"ב, כאשר המהנדסים ברזילי ושגוב הגיעו לאתר הכינו תכניות עבודה באשר לפעולות אותן יש לבצע, לחומרים בהם יש לעשות שימוש, באילו מקומות יש לבצע את הפעולות השונות ומהן העלויות השונות, כאשר ב- 19.11.00 הכין המהנדס ברזילי מפרט טיפול והנצלת הפריטים שניזוקו עקב הפיח, העשן ומי הכיבוי, אך היו במצב שניתן להצילם. לפיכך נערך מפרט שהופץ בין חברות שיקום ונועד לטיפול בציוד הקשר; טיפול במחשבים ובציוד ההיקפי; טיפול ונטרול ציוד בתי המלאכה; פינוי מבוקר ושמירת הציוד מתוך מחסן האש; וכן פינוי מבוקר של הציוד מקומה א'. כתב כמויות זה הופץ בין מספר חברות , ו בעבודות השיקום, הבניה וההנצלה זכו כאמור חברות שריט ומרתון, כאשר כל הציוד שהוצא ממחסן הקשר, המעבדות והמשרדים ושוקם ע"י שריט טכנולוגיות נבדק והוחזר ליחידה. השמאי אף צרף את מסמכי CDF לחוות דעתו.

68. עוד הפנה השמאי לחברת צמודות בע"מ ולדו"חות 6000 שהינם דו"חות המצאי והמלאי של מחסן הקשר המחולקים למשפחות כפי העולה מנספח א' שצורף לחוות דעתו . דו"חות אלה התקבלו ממשטרת ישראל והם מפרטים את שם הפריט, מספרו הקטלוגי, הכמות ומחיר הרכש. השמאי דגון מציין, כי במהלך ביצוע עבודות השיקום ועם קבלת דו"חות 6000 נערכו בדיקות ראשוניות שהעלו כי דו"חות אלה אינם משקפים את הרכוש שהיה במחסן או אמור היה להיות בו ולפיכך נשכרו שירותי מר איתי שור מחברת צמודות שיבדוק זאת. השמאי העביר למר שור את דו"חות 6000 לבדיקה, כמו גם צילומים ורשימות, וממצאיו העלו כי לא כל הפריטים שהיו במחסן הקשר נכללו בדו"ח המצאי, כאשר הערכים הכספיים של הפריטים הינם מחירי רכש היסטורי, שחלקם נקובים במט"ח, חלקם תורגמו ממט"ח לשקלים אך הערך הספרתי לא שונה, והערך המצוין של כ- 30 מיליון ₪ אינו נכון שכן הערך האמיתי הנכון צריך לעמוד על 16 מיליון ₪. בדיקות שנערכו עם נציגי היחידה העלו, כי ההבדלים משקפים ניהול מערכת חשבונאית למול ניהול מערכת מלאי, כפי שצוין עוד לעיל .

במסגרת חווה"ד המשלימה התייחס השמאי דגון גם לרכוש יקר ערך שניזוק ובו "מערכת קו התפר" בשווי 962,000 ₪, "ממסר נייד" בשווי 1,496,952 ₪ ו- "מכשירי רב גל" בשווי 2,598,000 ₪. בסך הכול שווי הנזקים לשלוש מערכות אלו עומד על 5,056,952 ₪. השמאי אף התייחס לכל אחד ואחד מסוגי המכשירים הללו במסגרת חוות דעתו. אשר ליתר הנזקים לתכולה שאושרה לביצוע רכש, ציין השמאי שוב כי רכש המכשירים מחדש בוצע לאחר אימות כי אלה היו במחסן מבחינה כמותית. כמו כן, פריטים ששוקמו והושבו ליחידה נמחקו מדו"חות ה- 6000, כך גם פריטים שלא מופיעים בדו"ח אך נותרו בגינם שרידים אושרו אף הם לרכש, וערכי הפריטים נבדקו ב התאמה למחירי עלות עדכניים בש"ח, כאשר את פעולות הרכש ביצעו בפיקוח ואישור של שלושה גורמים והכל לאחר שבוצעה הפרדה מלאה בין רכוש שניזוק בהצפה, שטופל ע"י השמאי סגמן ז"ל שאף את חוות דעתו צרף לחוות דעתו המשלימה, לבין הרכוש שניזוק בשריפה. כאן המקום לציין שוב כי התובעת צירפה 5 קלסרים ובהם מסמכי רכש הציוד השונים שביצעה ענבל עבור משטרת ישראל.

69. השמאי דגון נחקר על חוות דעתו. מתברר, כי למר דגון חסרו פרטים רבים להוכחת מיהות הציוד שאמור היה להיות במחסן (עמ' 132 מול 29 "אין לי" ועמ' 133 מול 24-27 "לביהמ"ש, היה לי דוח 6000, אין לי כאן, ממנו גזרתי את מה קיים כמותית, מה היה וניתן היה לזהות. אמרו לי שיש לדוגמא 60 טלפונים, ניגשנו למדף וראינו אם זה שיקף, ברוב המקרים זה לא שיקף. בבדיקה שלי משך אותן עשרות פעמים, התמקדתי יותר בציוד היקר יותר. הייתה להם מערכת רב גל חדשה, כל מכשיר עלה אלפי דולרים" ובהמשך עמ' 134 מול 1-2 "דוח 6000 מתייחס לאתר של מטה מחוז ת"א. בכמויות לא נכון ובמחירים לא נכון. לכן הפחתתי ל-16 מיליון"). מר דגון גם מודה שלאחר ההפחתות שביצע לדו"ח 6000, אותו דו"ח מצאי שעבר עדכון כאמור , אמור ה הי יתה להישאר בידיו רשימת המצאי הנכונה א לא שבפועל אין לו אותה (עמ' 134 מול 4). כך גם אין לו מתוך רשימה זו , אותה העריך כזכור ב-16 מיליון ₪ , את רשימת הציוד שניזוק לחלוטין, רשימת הציוד שניזוק חלקית ורשימת הציוד שלא ניזוק כלל כשהשיב: "אין לי את הרשימה. לדעתי כן היתה. איך אפשר אחרת. אין לי, למרות שזה אחד הדברים הכי חשוב בעבודה" ( פרוטוקול עמ' 134 מול 7-8). כך גם מסכים מר דגון, כי במחסן שנשרף היה גם ציוד שניזוק בהצפה כשלושה שבועות קודם לכן אך לא ידע לומר אם ציוד זה היה לקוי כבר במ ועד השריפה (עמ' 134 מול 30), מה גם ש אין רשימה של ציוד זה (עמ' 135 מול 5).

אשר לשיטת העבודה, זו התבצעה באמצעות הוצאת דרישה לרכש ע"י המשטרה, השמאי דגון בדק האם המוצר כלל קיים בדוחות והאם ניזוק באופן מוחלט ולאחר מכן אישר לרכישתו תוך הקטנת עלויות למול הספקים כטענתו (ר' עמ' 135 מול 12-17; עמ' 137 מול 19-22), אלא שלא כל מה שאושר לרכישה אמנם היה זהה למקור שניזוק באופן מוחלט אלא די שהיה "דומה" (עמ' 138 מול 1) ומעבר לכך, אמנם כל מה שאושר לרכישה אושר לרכישה כחדש אלא שבפועל לא בוצעה הערכה של השווי הריאלי של כל פריט ציוד שניזוק באופן מוחלט ו למרות זאת הוחלט לרכוש אחר חדש במקומו ולמעשה לתבוע את עלויות רכישת המוצרים החדשים (עמ' 138 מול 19-20). מעבר לכך לא נערכה בדיקה ביחס למועד רכישת המוצר שניזוק בשריפה (עמ' 138 מול 29). עם זאת מר דגון ציין, כי רובו של הציוד במחסן הקשר "היה חדש" (עמ' 138 מול 26). בנוסף לא ברור אילו מכשירים הועברו לשיקום באמצעות חברת שריט ונגרעו מרשימת המלאי שניזוק באופן מוחלט ומה ערכם (ראה עמ' 136 מול 11 כשהשיב "אין"). מעבר לאלה לא הוצגה רשימת הציוד כשהיא מחולקת למחסנים כפי שצויין בחווה"ד (עמ' 136 מול 23). אשר לרשימת הציוד שניזוק מודה השמאי כי חלק ממנו ראה במו עיניו ובחלקו סמך ידו על רשימות שערכה חברת שריט (עמ' 137 מול 18).

במילים אחרות, ובכל הקשור עם מיהות הנזק, לא ברור עד לרגע זה מהו בדיוק הציוד שניזוק במחסן הקשר . היה מצ ופה למצוא בחוו"ד השמאי את רשימת הציוד שנפגע /וכן את פרטי המבנה שנפגע בשריפה , עוד היה מצופה כי יצוין מה שוויו בערכי כינון מחד ושוויו הריאלי מאידך , בדיוק כפי דו"ח השמאי שערך השמאי סגמן ביחס לנזקי ההצפה וצורף לחווה"ד מטעם התביעה. אלא שרשימה ברורה ומסודרת שכזו אין, את שהיה צורך לרכוש בדק השמאי למול רשימת המצאי, שגם היא בנוסחה הסופי לאחר שנבחנה למול המצוי במחסן גופו לאחר השריפה, אינה בנמצא , כאשר בפועל מה שנעשה ה ינו רכישת מכשירים חדשים דומים במקום אלה שנשרפו, אלא שדרישת תשלום בגין רכישות אלה אינה יכול להוות בסיס ראוי ל קביעת שיעור הנזק שעל הנתבעים לשלם לתובעת.
תחילה היה אם כן צורך לבחון מה ניזוק באופן מוחלט בשריפה ולהעלות זאת על הכתב ולאחר מיכן היה צורך לקבוע את שוויו של הציוד/הרכוש ש ניזוק ולהעלות אף זאת על הכתב באופן פרטני . לאלה היה צורך להוסיף את העלויות השונות של הש בת המצב לקדמותו בכל אותו ציוד שניתן להצילו, כמו גם במבנים שניתן להצילם וכן את שיעור הוצאות המומחים השונים בתיק כאשר כל אלה היו מהווים את הנזק שנגרם כאמור לתובעת. אלא שאת מרכז הנזק, היינו שווים של המכשירים שניזוקו כליל, לא מצליחה התובעת להוכיח כדבעי באופן הנדרש בדיני הנזיקין היינו על דרך השבת מצבם לקדמותו באמצעות רשימה מסודרת והערכת שווי ליום גרם הנזק . כל שקיבלנו הינו בפועל מספרים המהווים את תוצאתו הסופית של הנזק בלא יכולת לבוחנו לגופו. מנסה התובעת בסיכומי תשובתה להבהיר כי עסקינן בציוד חדש אלא שגם ציוד חדש, היינו כזה שטרם נעשה בו שימוש, במיוחד עת עסקינן בציוד אלקטרוני, הינו כזה שערכו קטן במהרה ממועד רכישתו . מכאן שרכישת ציוד חדש במקום זה ה"חדש" שנשרף אינה מעידה בהכרח על שוויון בין ערכי שני המוצרים החדשים והרי השמאי דגון אישר כי הציוד החדש שנרכש הינו "דומה" לזה שניזוק ולא בהכרח זהה לו ולפיכך היה צורך מובהק בקביעת שוויו של הציוד שבמחסן כבסיס לפיו יישום הנזק.

70. האם למרות הדרך הלקויה בה פסעה התובעת עדיין ניתן למצוא פריטים שניתן לחייב את הנתבעים בתשלומם? התשובה הינה חיובית. נתייחס לנושאים אלה בנפרד:

נזקי ציוד במחסן:
א. מערכת קו התפר- אמנם לא הוכח כי נרכשה מערכת קו תפר זהה אך במסגרת הראיות ניתן להבחין בהערכת שוויה של המערכת שהתקבלה בסמוך ל אחר השריפה בסכום של 240,000 $ (ר' חווה"ד ת/7א'. אמנם מכתבו של רפ"ק סילביאן ברנר מתאריך 3.12.2000 שצורף כחלק מנספחי חוו"ד דגון במסגרת "מערכת קו התפר" מציין סכום של 214,000 $ אך לא הוכח כי עסקינן בשמאי ). סכום זה בשקלים עומד על 962,000 ש"ח לפי הערכת השמאי דגון בתקופה הרלוונטי ת.

ב. ממסר נייד- אמנם ממסר נייד כאמור ניזוק ואף צולם ככזה בחווה"ד אך לא צוין מה שוויו של הממסר הנייד ערב השריפה, על מנת שניתן יהיה להשיב את מצב הניזוק לקדמותו. לפיכך , אין מקום להורות על פיצוי בגינו בהעדר הוכחה לשוויו , במיוחד עת נרכש חדש במקומו ונדרש עלותו של חדש .

ג. מכשירי רב גל- גם ביחס לאלה אמנם קיים צילום לנזק במכשירים אלה אך אין כל התייחסות לשווים ערב השריפה בחווה"ד, באופן שיאפשר פיצוי על דרך השבת המצב לקדמותו. לפיכך, ולמרבה הצער, אין מקום להורות על פיצוי בגינם, במיוחד כשנרכשו חדשים במקומם ונדרשה עלותם כחדשים .

ד. כל יתר הציוד שניזוק בשריפה- אין הוכחה שמאית לשווי הציוד ערב פרוץ השריפה באופן המציין את מהות המכשיר שניזוק ואת שוויו ערב השריפה כאמור כפי שמוערך ע"י השמאי או באמצעות מומחים מטעמו. בהעדר רשימת הציוד שניזוק כמו גם הערכת שווי הציוד שניזוק ערב השריפה אין לפצות על סמך אומדנה דדיינא עת הנתונים עמדו לנגד עיני שמאי התובעת אלא שהוא לא טרח להציגם.

עבודות מיון תיעוד אריזה ושיקום התכולה- עפ"י חווה"ד ת/7 עלות הוצאות אלה הסתכמה בסך של 578,532 ₪. תימוכין לסכומים אל המצאתי גם בריכוז הוצאות שצורפו לחוו"ד המומחה. אלה אמנם מציינות סכם של 572,010.52 ₪ אך הסכומים דומים והאמנתי כי ההוצאה אמנם הוצאה בפועל.

עבודות תיקון ושיקום מכשירי קשר וציוד אלקטרוני וכן שכ"ט מומחים, יועצים, חוקרים ומהנדסים - בחווה"ד ת/7 עתרה התובעת לסכום בסך 896,117 ₪ עבור עבודות תיקון ושיקום , וסך של 355,979 ₪ בגין שכ"ט מומחים . תימוכין לסכומים אלה נמצאו במסמכיc.d.f. שצורפו לחווה"ד ומציינים את עצם הצורך בביצוע העבודות ובדוחות השמאי החלקיים כמו בטבלת ההמחשה לביצוע השיקום לעניין עלויותיו, חוו"ד מס' 8 המעמידה באותה העת (5.12.2000) את הצורך בהעברת הסך של 210,600 ₪ למרתון ו- 175,500 לשריט , דוחות צמודות בחשבונות שהפנתה שריט לענבל (נ/ 9), חשבונות שהפנתה צמודות (נ/8), תצהיר גילוי מסמכים שצירפה התובעת וכלל חשבונות שונים (נ/6ב'). לא מיותר לציין כי דווקא הנתבעת היא זו שדאגה לחלק נכבד ממסמכים אלה וצרפה אותם לראיות שבתיק להבדיל מהתובעת. היה מצופה מהתובעת כי תדאג להמציא את כלל המסמכים הרלוונטיים לרבות חשבונות וחשבוניות של כל אחד מבעלי המקצוע שעבדו באתר ולמען האתר. אומר עם זאת כי נתתי אמון בשמאי דגון כי הסכומים אותם ציין בעניינים אלה במסגרת חווה"ד הינם אלה שנאספו מהמסמכים שעמדו לרשותו ואלה אף נראים בעיני סבירים לנוכח הנזק העצום הנטען שאירע בפועל.

נזק למבנה:
מקורות לשיעור הנזק למבנה עצמו מצאתי בחוו"ד ביניים של דגון מס' 2 מתאריך 21.11.2000 בסך 350,000; כמו גם דו"ח חברת C.D.F כי עלות שיקום המבנה תעמוד על 100,000$ מתאריך 27.11.2000 . בחוו"ד ביניים מס' 7 מ-3.12.2000 קובע מר דגון, כי ביחס למבנה עבודות הצבע , ניקיון חמרן, נגרות וחשמל יעמדו על 260,000 ₪ ועלות המחסן החילופי תעמוד על 85,000 ₪. יחד 3 45,000 ₪. מעבר לכך מציין דו"ח ביניים 8 מתאריך 5.12.2000 כי עלות תמיכת קומת הקרקע וקומה א' בשל בעיות קונסטרוקציה עומדת ע ל 6,000 $. המסקנה הינה , כי הנזק הישיר למבנה הינו בן כ- 350,000 ₪ ובתוספת של 6,000 דולר (24,600 ₪ בשער של 4.1 ₪ לדולר), ובסה"כ עומד הנזק למבנה על כ- 374,600 ₪ נכון לחודש דצמבר 2000.
דו"ח הפעולות הנדרשות מצוי במסמך C.D.F (ישראל) בע"מ מ-10.12.2000 שצורף לראיות השמאי דגון ובו פורט הנדרש לביצו ע במסגרת המבנה שניזוק לפרטי פרטים.

סוף דבר

71. הנתבעים ישלמו לתובעת הסך של 3,167,228 ₪ בניכוי 20% רשלנות תורמת ובסה"כ 2,533,782 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מתאריך 1.2.2001 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן יישאו הנתבעים בהוצאות משפט וכן בשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 400,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק פסה"ד בדואר לצדדים.

זכות ערעור לביהמ"ש העליון בתוך 45 ימים מיום קבלת עותק פסה"ד.

ניתן היום, ה' תמוז תשע"ח, 18 יוני 2018, בהעדר הצדדים.