הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 24606-02-13

לפני
כב' השופטת דניה קרת-מאיר

התובעים

1.חיים זקלד
2.רינת שרון זקלד-כהן
ע"י ב"כ עוה"ד עופר שפירא ו/או יעל חסיד
ממשרד שבלת ושות', עורכי דין

נגד

הנתבעים

1.לב לבונטין בע"מ
2.עו"ד זיסי הצובאי
3.משה ינאי
4.מרדכי ינאי
5.מ.מ.א. נדל"ן ואחזקות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אמיר איבצן ו/או רועי דריזון
ממשרד איבצן-נצר-וולצקי ושות'

פסק דין

1. מהות התביעה
בכתב התביעה נאמר כי התובע 1, מר חיים זקלד (להלן: " זקלד" או "התובע"), הוא ד"ר להנדסה ובעל רקע בתכנון ובניהול פרויקטים.
התובעת 2, עו"ד רינת שרון זקלד-כהן (להלן: " רינת"), היא בתו של התובע.
הנתבעת 1, לב לבונטין בע"מ (להלן: "החברה" או "לב לבונטין") היא חברת פרטית אשר הוקמה בשנת 2010 לצורך רכישת קרקע ברחוב לבונטין בת"א ולשם הקמת פרויקט בן 71 דירות בשטח מסחרי הידוע בשם לב לבונטין (להלן: "הפרויקט" או "פרויקט לב לבונטין").
התובעים טענו כי לחברה זו ארבעה מייסדים:
התובעים עצמם (להלן: "קבוצת זקלד"); עו"ד שי עופרי (להלן: "שי") ומר אריק לייביקר (להלן: " אריק") (שניהם יחד: "קבוצת עופרי") (שתי הקבוצות יחד להלן: "הקבוצה").
המייסדים זיהו את הפוטנציאל בעסקת רכישת הקרקע לשם הקמת הפרויקט.
התובעים טענו כי המייסדים תכננו שאת הקרקע תרכוש החברה, אשר במניותיה יחזיקו חברי הקבוצה (להלן: "הארבעה") בחלקים שווים.
הנתבעת 2, עו"ד זיסי הצובאי (להלן: " זיסי") החזיקה בזמנו בנאמנות במניות החברה וסיפקה שירותי עריכת דין לחברה בקשר עם הפרויקט.
הנתבע 3, מר משה ינאי (להלן: " ינאי") ואחיו הנתבע 4 מר מרדכי ינאי (להלן: " מרדכי") הם אנשי עסקים.
ינאי הוא יזם ומנהל בתחום ההייטק ומרדכי הוא רואה חשבון.
הנתבעת 5, מ.מ.א. נדל"ן ואחזקות בע"מ (להלן: " מ.מ.א נדל"ן"), היא חברה פרטית אשר הבעלים והשולט האמיתי בה הוא ינאי או מרדכי.

התובעים פירטו בכתב התביעה את הרקע להיכרותם העסקית עם קבוצת עופרי.
לדברי התובעים, ביוני 2010 פנתה אליהם קבוצת עופרי והציעה לפעול יחד לאיתור פרויקטים לבנייה שהם בעלי פוטנציאל השקעה ריווחי. לאחר מכן יוכן הבסיס לקראת רכישת הפרויקטים ומינופם.
הוחלט להקים חברה חדשה אשר תשמש כחברת אם וכחברת ניהול.
עוד הוחלט כי בעתיד תוקם חברת בת עבור כל פרויקט בנייה בו יתקשרו.
בסופו של דבר, הוקמה חברה חדשה עצמאית אשר נרשמה בשם שחר גרינלייף.
סוכם כי כל אחד מארבעת המייסדים יחזיק ב-25% ממניות שחר גרינלייף; עו"ד זקלד תירשם כדירקטורית וכבעלת 50% מהמניות (כנציגת קבוצת זלקד) ושי יירשם כדירקטור ובעל 50% הנותרים (כנציג קבוצת עופרי).

התובעים ציינו כי קבוצת עופרי הציגה עצמה כבעלת חוסן כלכלי וניסיון עשיר בבנייה, כמו גם כבעלת קשרים למשקיעים פוטנציאליים.
לימים, התברר שלא כך הדבר וכי קבוצת עופרי חברה לקבוצת זקלד רק כי סברה שהאחרונה היא בעלת הון וקשרים למשקיעים.
זקלד החל את דרכו בחברת שחר גרינלייף בחודש מרץ 2010 ועו"ד זקלד הצטרפה באופן מלא בחודש ספטמבר 2010, לאחר שעזבה את מקום עבודתה.
נטען כי קבוצת זקלד איתרה לפחות 5 עסקאות נדל"ן רחבות היקף וכדאיות להשקעה.
התובעים פירטו את העסקאות ואף ציינו כי אף אחת מהן לא יצאה לפועל.

כמו כן, תיארו התובעים את פרויקט לב לבונטין: -
לטענתם, שווי הפרויקט לפי ערך תמורות מכירות הדירות בו עומד בעת הגשת התביעה על סך כולל של כ-175 מיליון ₪. הרווח הצפוי בו אמור להיות כ-40 מיליון ₪ ואף יותר.
כוונת הארבעה הייתה כי אם וכאשר יימצאו משקיעים לפרויקט, תדוללנה מניותיהם בחברה בהתאמה.
הוחלט מסיבות שונות ולאור ייעוץ מס שקיבלה הקבוצה כי מניות החברה תוחזקנה בשלב ראשון בנאמנות. סוכם כי שי יחזיק ב-100% ממניות החברה בנאמנות עבור "משקיעים שונים" שהם, לטענת התובעים, ארבעת המייסדים.
ביום 22.9.2010 נחתם הסכם נאמנות בין זיסי לבין שי, לפיו תחזיק זיסי במניות החברה עבור שי המחזיק במניות עבור "משקיעים שונים" שהם, לטענת התובעים, ארבעת חברי הקבוצה – בחלקים שווים.
התובעים צירפו את ההסכם בנוסחו הסופי שאינו חתום על ידי הצדדים.
לטענתם, לא איתרו את המקור החתום (נספח 4 לכתב התביעה) (להלן: "הסכם הנאמנות").
התובעים טענו כי זיסי ידעה שהיא מחזיקה במניות עבור ארבעת המייסדים בחלקים שווים.
ביום 6.9.2010 התקיימה הפגישה הראשונה בין מוכרת הקרקע, חברת מנהטן – העיר הלבנה (להלן: "העיר הלבנה" או " המוכרת"), לבין קבוצת זקלד וקבוצת עופרי.
באופן מפתיע, לא הציג אריק את מקורותיו למימון הפרויקט והציג את זקלד כבעל הון.

עוד נטען בכתב התביעה, כי קבוצת זקלד היא שהובילה את המשא ומתן וכי על סמך ידיעותיו של זקלד בתחום אמד הוא את שווי הפרויקט.
הצעת המחיר שנתן זקלד למוכרת בשם החברה הייתה נמוכה מדרישת המוכרת והתקבלה על ידה.
זקלד הצליח לשכנע את המוכרת, וכך גם האמין לאור דברי אריק בנוגע למקורות המימון, כי החברה תצליח לעמוד בתשלומים הנדרשים.
זקלד חתם על ערבות אישית לתשלום הראשון על פי הסכם הרכישה, יחד עם שי, לאור מצגי קבוצת עופרי באשר למקורות מימון שונים.
עוד ציינו התובעים את פועלה של רינת אשר, לצד זיסי, ביצעה בדיקת נאותות לכלל הסכמי השכירות שהיו בפרויקט.
כמו כן, עבדו השתיים יחד על טיוטת הסכם הרכישה.
רינת היא שהגתה את שם החברה והפרויקט – "לב לבונטין", המשמש את החברה בשיווק הפרויקט עד היום.
לכתב התביעה צורף נוסח סופי לא חתום של הסכם הרכישה בין המוכרת לבין המייסדים (להלן: "הסכם הרכישה").
לטענת התובעים, המקור החתום לא אותר על ידם (נספח 6 לכתב התביעה).

בהתאם להסכם הרכישה, התחייבה החברה לשלם למוכרת עבור המקרקעין סך של 71 מיליון ₪ בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה למדד.
התשלום הראשון בסך 1 מיליון ₪ והתשלום השני בסך 10 מיליון ₪ נקבעו, בהתאמה, לספטמבר ולנובמבר 2010.
התובעים ציינו כי, משיקול עסקי בלבד, לא רצו להצטייר בעיני המוכרת כמי שמובילים את הפרויקט וכבעלי מניות בחברה. התובעים חששו כי המוכרת תפנה אליהם בדרישה לערבויות אישיות גם בגין יתר התשלומים.
לכן, הציגה קבוצת זקלד עצמה כלפי המוכרת כ"משקיעה" בחברה.

לאחר החתימה על הסכם הרכישה גילו התובעים, כאמור, כי אין לקבוצת עופרי חוסן כלכלי. לכן, החלו התובעים לנסות לגייס משקיעים וקונים פוטנציאליים ונפגשו עם מתווכים לשם שיווק הפרויקט.
בסמוך למועד התשלום השני פעלה קבוצת זקלד לשכנע את המוכרת לדחותו למועד מאוחר יותר.
לדברי התובעים, ההשקעה בפרויקט נחשבה בזמנו מסוכנת, בין היתר, מאחר והערת אזהרה לטובת החברה הייתה אמורה להירשם רק לאחר ביצוע התשלום השני.
במטרה לעודד השקעה בפרויקט החליטו המייסדים כי עד למועד התשלום הראשון, כל השקעה בחברה בסך 1 מיליון ₪ תיחשב להלוואה שהתמורה לה תהא, לפי בחירת המשקיע, דירת בת שני חדרים בקומה השנייה או השלישית בפרויקט - או החזר הלוואה לאחר 36 חודשים מיום מתן ההלוואה בתשואת ריבית בשיעור 36%.
עוד הוחלט, כי אם המשקיעים יהיו המייסדים, תהיה הדירה האמורה בת שלושה חדרים במיקום לפי בחירתם.
על מנת שלא לסכל את העסקה, גייס זקלד מהונו האישי 1 מיליון ₪ עבור התשלום הראשון כהלוואה לחברה.
ביום 12.10.2010 אושר הסכם הלוואה בין החברה לבין זקלד.
בישיבת הדירקטוריון בה אושרה ההלוואה הוחלט לערוך בנוסף הסכם הלוואה מסודר בין הצדדים. בטיוטת הסכם ההלוואה אשר שלחה רינת לזיסי צוין כי היא הוכנה על בסיס טיוטת ההסכם בין החברה לבין משקיעים חיצוניים.
כמו כן, צוין בטיוטה זו כי כל אחד מהמייסדים מחזיק ב- 25% ממניות החברה.
אולם, זיסי לא טיפלה בטיוטה עקב עומס עבודה ולבסוף לא נחתם ההסכם.
לקראת מועד התשלום השני, החלה המוכרת לדאוג שכן הבינה כי אין בידי קבוצת עופרי את מקורות המימון והיא סירבה להתנהל מולה.
כחלק מהניסיון לגיוס הכספים קיבל זקלד אישור עקרוני מנציג בנק הפועלים להלוואה בסכום הדרוש - 10 מיליון ₪ - כנגד משכון נכס מקרקעין בבעלותו ברחוב ביאליק 64 ברמת גן.
בנוסף, כחלופה אפשרית לגיוס הכספים, פנה זקלד ביום 28.09.2010 לינאי והציע לו להשקיע בחברה. ביום 27.10.2010 נפגשו קבוצת זקלד ואריק עם זיסי, אשר הודיעה כי ינאי נתן את הסכמתו העקרונית להשקעה בחברה בסכום התשלום השני.
זיסי העלתה את האפשרות כי יוצעו לינאי בתמורה להשקעה זו בין 20 ל-30 אחוזים ממניות החברה.
כך הוצע לינאי על ידי זקלד בפגישה שהתקיימה ביניהם ביום 28.10.2010.
ביום 31.10.2010 הייתה אמורה להתקיים פגישה בין קבוצת עופרי, זקלד וזיסי לבין ינאי. ברגע האחרון ביטלה קבוצת עופרי את השתתפות זקלד בפגישה מבלי ליתן הסבר לכך.
בדיעבד, נודע לתובעים כי הפגישה התנהלה בלעדיהם.
באותו יום הודיעה זיסי לזקלד כי ינאי אינו מעוניין בהצעת ההשקעה.
לאור זאת, פעל זקלד במרץ לקבלת משכנתא על הנכס ברמת גן.
לדברי התובעים, הבנק הסכים לחתום על שטר משכנתא ביום 31.10.2010 בכפוף לקבלת הערכת שמאי עדכנית של שווי הנכס. החתימות על שטר המשכנתא אומתו על ידי זיסי באותו יום .
ביום 1.11.2010 נדהמו התובעים לגלות מפי קבוצת עופרי כי אין צורך בהעברת התשלום השני על ידי זקלד, הואיל והשליטה בחברה הועברה לידי ינאי, באמצעות מ.מ.א נדל"ן שבבעלותו, וכי ינאי יישא בתשלום השני על פי הסכם הרכישה.
מ.מ.א נדל"ן רשומה כיום כבעלת 100% ממניות החברה.
זיסי היא שהגיעה עם ינאי להסכמה האמורה, ככל הנראה בפגישה ביום 31.10.2010.
קבוצת זקלד נדרשה לפנות את מקומה מהמשרדים על מנת להקצות חדר לזיסי.
נטען כי לזיסי הייתה היכרות מוקדמת עם ינאי והיא הניעה את העברת השליטה אליו על מנת לבסס מקומה בחברה. זיסי אף השתמשה במשרד לניהול עסקיה כעורכת דין ובכך צברה טובות הנאה אישיות רבות.

התובעים טענו כי לאור החזקתם ב-50% ממניות החברה הייתה חובה לקבל את אישורם והסכמתם למהלך העברת השליטה של החברה לינאי ובהעדר הסכמה - המהלך בטל מעיקרו.
ביום 2.11.2010 שלח עופרי לרינת פרוטוקול של ישיבת דירקטוריון החברה בה נוסח החלטה על התפטרות רינת ושי מתפקידם כדירקטורים, כאשר במקומם ימונו זיסי וינאי.
הפרוטוקול נשא תאריך מוקדם יותר ולא אמיתי - 31.10.2010.
רינת סירבה לחתום על הפרוטוקול. לבסוף, הסכימה להתפטר מתפקידה כדירקטורית שכן לא רצתה לכהן אם אינה רצויה. אין בהסכמה זו כדי לגרוע מזכויותיה או מזכויות זקלד בחברה.

במסגרת פגישה שהתקיימה ביום 11.11.2010 בין זקלד לבין ינאי, הביע זקלד תרעומת באשר להשתלשלות העניינים. ינאי השיב כי עובר ליום 1.11.2010 טענה בפניו זיסי כי זקלד עומד בפני פשיטת רגל וכי העברת השליטה אליו תהווה "קרש הצלה" עבורו.

כמו כן, צוין בכתב התביעה כי קבוצת עופרי הגיעה להסכמות מול ינאי לפיהן קבוצת עופרי, באמצעות ש.א. גרינלייף ניהול ויזום 2010 בע"מ, חברה פרטית בבעלות קבוצת עופרי, תמשיך לקחת חלק בפרויקט ותספק שירותי ניהול וייזום (להלן: " גרינלייף").
עוד הוסכם, כי התשלום על ידי ינאי עבור רכישת מניות קבוצת עופרי בחברה יהא במסגרת הסכם ניהול בין גרינלייף לבין החברה (להלן: "הסכם הניהול").
הסכם הניהול נחתם ביום 31.10.10, בסמוך ליום בו התקיימה הפגישה מאחורי גבה של קבוצת זקלד.
התובעים פירטו את הסכומים ששולמו על פי ההסכמות בין ינאי לבין קבוצת עופרי.

לטענת התובעים, ינאי וזיסי תכננו לדחוק את קבוצת עופרי מהחברה באמתלה של הפרת הסכם הניהול האמור.

ינאי וזיסי ניסו לנשל את התובעים מהמגיע להם על פי הסכם ההלוואה שנכרת בין החברה לבין זקלד. כך, בין היתר, החליטו הנתבעים לעשות דין לעצמם ובאמצעות זיסי החזירו לתובעים פעמיים, בהעברה בנקאית, סך של מיליון ₪ – ללא תוספת ריבית והצמדה למדד או הוצאות מינימליות.
זקלד החזיר את הסכום לזיסי.

התובעים טענו לזיוף מסמכי תאגיד ודיווח כוזב לרשויות המס, ביחס למסמך הנחזה כהסכם החזקת מניות בנאמנות שנעשה בין מ.מ.א נדל"ן בשמה הקודם לבין שי (נספח 28 לכתב התביעה).
לטענת התובעים, זיסי וינאי יצרו הסכם בדיעבד אשר תוכנו מעולם לא הובא לידיעת והסכמת קבוצות זקלד ועופרי.
מדובר, כנראה, בדיווח כוזב במטרה להתחמק מתשלום מס בגין רכישת מניות קבוצת עופרי ובמטרה לחמוק מתשלום לתובעים עבור מניותיהם בחברה.

ביחס להסכם ההלוואה – טענו התובעים להפרת חוזה וגרם הפרת חוזה.
התובעים דרשו בכתב התביעה סעד כספי בשווי דירת 3 חדרים בפרויקט.
לחילופין, נטען כי התובעים זכאים לסעד כספי בשיעור 36% - בגין ריבית על סכום ההלוואה.

באשר לניסיון דחיקת רגלי התובעים מהחברה – טענו התובעים כי קמה להם עילת תביעה בגין עוולת הגזל.
התובעים היו זכאים, עובר ליום 1.11.2010, ל-50% ממניות החברה ולמינוי דירקטור מטעמם.
עם זאת, כוונת המייסדים הייתה כי מניותיהם ידוללו אם ייכנסו משקיעים חיצוניים. לכן, קרוב לוודאי שלבסוף היו התובעים נותרים עם לפחות 25% מהמניות.
כמו כן, מאחר והתובעים היו מוכנים להשקיע בחברה סכום של לפחות של 10 מיליון ₪ עבור התשלום השני על פי הסכם הרכישה - הם זכאים ל-25% ממניות החברה או מרווחי הפרויקט.
התובעים טענו כי הם זכאים לסעד הצהרתי בהתאם.
התובעים הוסיפן וטענו כי הם זכאים לכל הפחות לדמי יזמות או לשכר ראוי.
נטען, כי בפרויקטים מעין אלו זכאים היזמים לדמי יזמות או שכר ראוי בשיעור 15% מערך עלויות הפרויקט. התובעים מסכימים כי חלקם עבור דמי יזמות ושכר ראוי יעמוד על 7.5%.

עוד נטען, כי רינת שינתה מצבה לרעה כאשר עזבה את מקום עבודתה לטובת קידום הפרויקט וניהולו. יש לפצותה בגין נישולה בחוסר תום לב מהחברה זמן קצר לאחר הקמתה.

כמו כן, זכאים התובעים, לטענתם, לצו למתן חשבונות באשר באשר לכלל ההכנסות וההוצאות של הפרויקט עד להשלמתו; כלל ההכנסות וטובות ההנאה שקיבלו קבוצת עופרי והנתבעים מהחברה או בגין הפרויקט, כשכר או כדמי ניהול, וסך התמורות בכל עסקה בגין מכירת דירת 3 חדרים בפרויקט.

עוד ביקשו התובעים פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 500,000 ₪.
התובעים טענו כי קיימת להם עילה אישית וישירה כנגד הנתבעים מכוח דיני האחריות האישית של נושאי משרה בתאגיד; דיני הרמת מסך וחובת תום הלב וההגינות.

2. טענות ההגנה
הנתבעים טענו כי יש למחוק התביעה על הסף שכן שולמה בגינה אגרה בחסר, ולחילופין להורות על תשלום יתרת האגרה בסך 125,000 ₪.
לגופו של עניין, טענו הנתבעים כי מדובר בתובענה חסרת תום לב המהווה מעשה של מרמה.
לטענתם, קבוצת זקלד וקבוצת עופרי הסתכסכו ביניהן וכל טענות כתב התביעה מופנות למעשה כלפי קבוצת עופרי ולא כלפי הנתבעים.
לדברי הנתבעים, שיתפו שי ואריק פעולה במשך מספר שנים במעשיי נוכלות כלפי צדדים שלישיים, במטרה להונות אנשי עסקים. זאת, שעה שלשניהם חובות ותיקי הוצאה לפועל ואריק אף שהה תקופה בכלא.
שי ואריק הסתכסכו בינם לבין עצמם ושי אף נקט באלימות פיזית כלפי אריק עד לניתוק מוחלט של היחסים ביניהם.
השניים נטשו את גרינלייף החברה המשותפת שלהם וניתקו קשר עם החברה.
החברה הגישה נגדם תביעה בגין חובות כלפיה.
לטענת הנתבעים, לאור התביעה שהגישה החברה החליטו שתי הקבוצות להתאחד כנגד הנתבעים המהווים "כיס עמוק" - באמצעות התביעה הנוכחית ותביעה מקבילה אשר הוגשה בו זמנית ובתיאום מלא על ידי קבוצת עופרי.
צוין, כי בית המשפט המחוזי בתל אביב הורה על עיכוב הדיון בתביעה המקבילה עד לאחר בירור התביעה שהגישה החברה .

הנתבעים טענו כי בחודש ספטמבר 2010 פנה זקלד לינאי על מנת שישקיע בעסקת נדל"ן בחיפה שקבוצת זקלד וקבוצת עופרי ביקשו לקדם.
ינאי, שאינו בקיא בעסקי נדל"ן, ביקש כי זקלד יציג את הפרויקט בפני זיסי שכן הוא סומך על מקצועיותה ועל חוות דעתה.
במהלך הפגישה בין זקלד לזיסי, הציג עצמו זקלד כאדם אמיד. הפרויקט בחיפה כבר היה מוכר לזיסי והיא הודיעה לזקלד כי ינאי אינו מעוניין להשקיע בו.
ימים ספורים לאחר מכן, שמע אריק על הקרקע ברחוב לבונטין.
שתי הקבוצות, שהן חסרות ניסיון בנדל"ן, ביקשו לרכוש את הקרקע ולנהל קבוצת רכישה.
המוכרת הבהיר ה לאריק כי יש לסיים את העסקה תוך שבועיים ימים.
מדובר בעסקת ענק – היקף העסקה הינו בסכום של 71 מיליון ₪. בנוסף, חל תשלום מס רכישה בסכום של 3,605,598 ₪ וכן התחייבות לתשלום דמי תיווך בסך 710,000 ₪ בצירוף מע"מ, תשלום לשמאים ואדריכלים ומע"מ בגין העסקה.
קבוצת זקלד וקבוצת עופרי הציגו מצגי שווא האחת לשנייה, כאילו כל קבוצה אמידה ובעלת נכסים. לכן, סברה כל קבוצה כי השנייה היא שתממן את העסקה.
זקלד פנה לזיסי, הכיר לה את שי ואריק והציגם כאנשי עסקים אמידים בתחום הנדל"ן. שתי הקבוצות טענו בפניה כי יש להן משקיעים רבים המתכוונים להשקיע בעסקה.
זיסי נעתרה להצעה והשקיעה שעות רבות בהכנת הטיוטה להסכם הרכישה.
בניגוד לטענות התובעים, זקלד כלל לא היה מעורב במשא ומתן מול המוכרת ולא היה בעל מומחיות כלשהי שהיה בה כדי לתרום לעניין.

שי ביקש מזיסי להקים חברה וכי זיסי תחזיק במניותיה בנאמנות לטובת המשקיעים חברי קבוצת הרכישה.
זיסי סירבה לשמש נאמנה מבלי לדעת את זהות הנהנים. לכן, ביקש שי כי היא תחזיק בנאמנות את מניות החברה שתוקם – עבורו כנהנה - בעוד שהוא עצמו יחזיק את המניות בנאמנות עבור חברי קבוצת הרכישה.
בדיעבד הסתבר כי אין חברי קבוצת רכישה.

לטענת הנתבעים, הטענה כי שי החזיק בנאמנות מניות עבור עצמו כ"מייסד" - איננה אפשרית שכן במקרה זה הנאמן והנהנה חד הם.
כמו כן, התובעים עצמם מודים בכתב התביעה (סעיף 39א) כי הציגו מצג לפיו אינם בעלי החברה, אך בניגוד לנטען מצג זה הוצג גם כלפי הנתבעים ולא רק כלפי המוכרת.
הנתבעים הדגישו כי בעלת המניות הרשומה היחידה בחברה הייתה זיסי.
על כן, לא יכלו היחידים מקבוצות עופרי וזקלד להשתתף באסיפה כלשהי של בעלי מניות ולפרוטוקול שצורף לכתב התביעה אין נפקות משפטית.
ביום בו אמור היה להיחתם הסכם הרכישה, התברר כי הקבוצות לא הביאו עימן את המקדמה המוסכמת בסך 1 מיליון ₪.
זיסי הצליחה להביא לדחיית התשלום במספר ימים, בתנאי שזקלד ושי יחתמו על ערבות אישית לתשלום זה.
הסכום גויס לבסוף על ידי זקלד באמצעות הלוואה שלקח מצדדים שלישיים.
הנתבעים הבהירו כי מעולם לא נכרת הסכם הלוואה בין זקלד לבין החברה.
אמנם, הסכם הלוואה עמד על הפרק. אולם, כפי שציינו גם התובעים, זיסי לא התפנתה לעבור על המסמכים.
הנתבעים הוסיפו כי שי ורינת, כדירקטורים בחברה, לא יכלו לאשר קבלת הלוואה מזקלד.
עוד ציינו הנתבעים, כי בעקבות כתבה שפורסמה בעיתון " גלובס", במסגרתה הוצג זקלד כבעלים של החברה, זעם זקלד על הפרסום השגוי והבהיר לזיסי בהודעת מייל כי הוא מעורב רק בהלוואה של 1 מיליון ₪.
לדרישת זקלד, אישר לו שי כי הסכום של 1 מיליון ש"ח הועמד על ידו כהלוואה בהתאם להצעה שהציעו למשתתפים בקבוצת הרכישה. כלומר, לא כהשקעה הקשורה לבעלות בחברה.
לעניין התשלום השני בסך 10 מיליון ₪ – נטען כי כבר ביום העבודה הראשון לאחר החתימה על הסכם הרכישה התברר מהודעת מייל ששלח אריק כי אין לקבוצות יכולת לשלמו.
זיסי דחקה בשתי הקבוצות למצוא משקיע. הקבוצות פנו למאות אנשים אך אף אחד, כולל ינאי, לא הסכים למתכונת שהוצעה. זיסי הצליחה להביא לדחיית מועד התשלום השני, תוך התחייבות כי זקלד ושי יחתמו גם בגינו על ערבות אישית.
ביום 26.10.2010 שלחה רינת למוכרת הודעת מייל בה נאמר כי אין לזקלד עניין לחתום על הערבות, וכי הערבות שניתנה על ידו לתשלום של מיליון ₪ - הייתה כהשקעה בפרויקט בלבד.
עוד נאמר במייל כי בניגוד לפרסום בגלובס אין זקלד קשור לרוכשת מלבד השקעה זו.
צוין במייל כי שי אינו יכול לחתום על כתב הערבות שכן הוא מחזיק במניות החברה בנאמנות עבור משקיעים שונים.
עוד נאמר בכתב ההגנה, כי כל חברי קבוצת זקלד וקבוצת עופרי היו מכותבים לטיוטות ההסכם אשר קבעו את ההתחייבות של זקלד ושי לערבות האישית – מבלי שמי מהם העלה טענה כלשהי בעניין זה.

המוכרת הודיעה כי הסכם הרכישה הופר בהפרה יסודית והבהירה כי תנקוט במלוא האמצעים העומדים לרשותה.
רק לאחר תחנונים של זיסי ופגישה נוספת, ולאחר שהוסכם על נוסח מכתב מרינת המושך את המייל ששלחה, הסכימה המוכרת להאריך במספר ימים את המועד לתשלום השני.
בשלב זה, חזר ופנה זקלד לינאי בבקשה אישית והציע לו כי יעמיד לטובת החברה סכום של 10 מיליון ₪ בתמורה ל-20% ממניות החברה.
זיסי התריעה בפני שתי הקבוצות כי עליהן לפעול במישורים נוספים למציאת מימון שכן ההצעה אינה מציאותית, ואף ניסתה לסייע לזקלד בעניין דרישות הבנק בקשר לשעבוד הנכס ברמת גן.
התברר כי זקלד לא יוכל לקבל הלוואה מהבנק בלוח הזמנים הקצר שעמד לרשותו.
בלילה שבין יום 31.10.2010 ליום 1.11.2010, שלח זקלד הודעת מייל לאריק (נספח 11 לכתב ההגנה). במייל זה נאמר על ידי זקלד, בין היתר, כי "חייבים להתגרש מהפרויקט" וכי " חוסר הוודאות גדול מדי".
אריק השיב כי ימשיכו במגעים מול ינאי ובמגעים לקבלת משכנתא על הנכס ברמת גן.
במקביל, הודיע ינאי כי הוא לא מתכוון להשקיע במתכונת שהוצעה לו.
ינאי מסר כי הוא מוכן לשקול לחלץ את התובעים ואת קבוצת עופרי באופן שהוא יקח את הפרויקט באופן מלא מבלי שמי מהקבוצות תהיינה קשורות אליו.
הנתבעים הדגישו כי לא תוכננה פגישה עם ינאי ביום 31.10.2010.

בבוקר יום 1.11.2010, לאחר קבלת תשובת ינאי, נפגשו שתי הקבוצות בנוכחות זיסי.
באותה ישיבה החלו להתגלות סדקים ומתחים בין הקבוצות.
בעקבות פגישה זו, בצהרי אותו יום, קיים אריק פגישה ראשונה ואחרונה עם ינאי.
אריק ביקש מינאי כי יקח בעצמו את החברה ללא כל התחייבות כלפי התובעים וקבוצת עופרי וכך יציל אותם מההסתבכות הקשה שלהם.
ינאי החליט כי חברה מטעמו, מ.מ.א נדל"ן, תיקח את הפרויקט בתנאי שזיסי תנהל את החברה וכי שירותי ניהול יינתנו על ידי אריק ושי.
ינאי אף התנה את הסכמתו בהחזר ההלוואה לזקלד כך שלא יהא קשור לפרויקט.
ינאי סבר שהוא תומך ומסייע לזקלד שכן הוא מציל אותו מהסחרחורת הכלכלית אליה עמד להיכנס.

נטען, כי כל המסמכים על פיהם נרשמה בעלות מ.מ.א נדל"ן בחברה נחתמו על ידי שי ורינת.
כמו כן, הוכן נספח להסכם הנאמנות עם שי בו צויינה מ.מ.א נדל"ן כנהנית של כל המניות.
מ.מ.א נדל"ן העמידה מיידית לחברה את המקורות הכספיים שנדרשו לצורך תשלום בזמן למוכרת. בסך הכל, שולם סכום של 71 מיליון ₪ בתוספת מע"מ וריבית וכן מס הרכישה, דמי התיווך, חוב בגין שמאות, שכר טרחת עורך דין וההלוואה שהעמיד זקלד בצירוף ריבית.
מאותו מועד לא היה כל קשר בין התובעים לבין מי מהנתבעים, למעט לעניין סוגיית החזר ההלוואה.
גם קבוצת עופרי ניתקה קשר עם התובעים והודיעה להם בהודעת מייל מיום 5.11.2010 על "סיום דרכם המשותפת".

לעניין ההלוואה - כאשר יצא זקלד מכלל סכנה לאור העובדה שינאי לקח על עצמו את הפרויקט - הפך זקלד את עורו בחוסר תום לב וטען כי התמורה המגיעה לו בגין ההלוואה - היא דירה בפרויקט.
זאת, בניגוד לתניה המפורשת של ינאי לפיה ינותק כל קשר בינו לבין התובעים.
בין הצדדים התנהלה תכתובת בעניין וביום 16.5.2012 בחר זקלד לקבל חזרה את סכום ההלוואה לרבות הריבית בגינו (מכתבו של זקלד צורף כנספח 12 לכתב ההגנה).
ינאי דרש הבהרות בנושא טענת זקלד בעניין הדירה משי ומאריק.
שי השיב בהודעת מייל (נספח 14 לכתב ההגגנה) כי אין לזקלד כל זכות לדירה וכי כל טענה אשר תועלה על ידי זקלד - תטופל באופן בלעדי על ידו ועל ידי אריק על חשבונם.

במשך תקופה ארוכה טען זקלד אך ורק לזכאות לדירה כנגד 1 מיליון השקלים שהעמיד כהלוואה, ולא טען כי הוא בעלים של מניות בחברה.
ביום 20.2.2011 טען זקלד באמצעות בא כוחו לראשונה כי הוא בעלים של 50% ממניות החברה.
טענה זו הדהימה את ינאי והוא דרש פעם נוספת הבהרות בנושא מקבוצת עופרי.
בהודעת מייל מיום 24.2.2011 אישר שי כי לזקלד אין ומעולם לא היו מניות בחברה.
בכתב ההגנה נאמר כי מבחינת ינאי – כל טענות זקלד היו קשורות לסכסוכים פנימיים שבין התובעים לבין קבוצת עופרי. ואכן, שי ואריק הם שהופיעו בהליך הגישור שהתנהל בין הצדדים ומימנו אותו. זאת גם כנציגי החברה שכן באופן פורמאלי הופנו טענות זקלד כלפיה.

הנתבעים טענו, בין היתר, כי לפחות בעת הרלוונטית, לא היו לזקלד כישורים או ידע בתחום הנדל"ן. גם לרינת לא היה ידע בתחום ומעורבותה בהסכם הרכישה התמצתה בהגהות וסיוע טכני.
הנתבעים הבהירו כי זיסי מעולם לא החזיקה מניות בנאמנות עבור מי מהתובעים ולא הפרה חובת נאמנות כלשהי.

3. כתב התשובה
התובעים הבהירו כי שילמו את כל האגרה הנדרשת ופירטו את החישוב שנעשה על ידם.
באשר לטענת הבעלות במניות – השיבו התובעים כי הסכם הנאמנות קבע באופן מפורש כי שי הינו "הבעלים והמחזיק בנאמנות עבור משקיעים שונים".
כלומר, הסכם הנאמנות קובע כי שי הוא גם הבעלים.
אמנם, ההסכם אינו מפרט את שיעור ההחזקות של כל מחזיק או את זהות המשקיעים. אולם, אין בכך כדי לשלול את טענת התובעים לפיה הם בעלי מניות בחברה. הכוונה הייתה ששי יחזיק בכלל המניות בנאמנות עבורם ועבור קבוצת עופרי.
יתרה מכך, במועד החתימה על הסכם הנאמנות לא היו בנמצא "משקיעים שונים".
על כן, סביר יותר לקבוע כי שתי הקבוצות היו הבעלים האפקטיביים של המניות מאשר הקביעה המשתמעת מגרסת הנתבעים - לפיה היו המניות נטולות בעלים לחלוטין.
הנתבעים היו מודעים לזכויות התובעים וקבוצת עופרי בחברה ופעלו מולם בכל הקשור לחברה בהתאם.
זיסי אף הציגה עצמה כמי שפועלת על פי הנחיות התובעים וקבוצת עופרי בלבד. מכיוון שבהמשך פעלה כעורכת הדין של הנתבעים 3-5 יש לראות בידיעתה כידיעתם.
כמו כן, טענו התובעים כי אין בסיס לטענה לפיה הנתבעים "הצילו" אותם מאסון כלכלי.
באשר לתשלום הראשון - הצליח זקלד לגייס את הסכום בהתראה קצרה.
באשר לתשלום השני - זקלד יכול היה לקבל משכנתא מהבנק עד המועד הקבוע לתשלום. גם אם היה איחור קל של מספר ימים, היה איחור זה מקנה למוכרת לכל היותר סעד של קבלת ריבית פיגורים.
התובעים הלינו על השימוש בהודעת המייל ששלח זקלד לאריק בבוקר יום 1.11.2010 - אשר מהווה פגיעה בפרטיות ואף אינה מעידה על מצוקה כלכלית מצידו של זקלד.

באשר לטענות הנתבעים בקשר עם היקף העסקה - צוין כי עסקה מעין זו מצריכה בכל מקרה מימון בנקאי בשיעור של כ-70%-80%.
פלט רשם החברות של החברה מגלה רשימה ארוכה של שעבודים המעידה כי גם הנתבעים לא שילמו בעצמם סכום של 80 מיליון ₪ בגין רכישת הקרקע.

התובעים הדגישו כי הנתבעים נמנעו מהצגת כל מסמך בכתב המתעד את אישור התובעים להעברת המניות לנתבעים. על אף שהנתבעים היו מודעים היטב למתחים שנוצרו בין התובעים לבין קבוצת עופרי - הסתפקו הנתבעים באישור קבוצת עופרי למהלך.
מידור התובעים עולה, לכל הפחות, לכדי עצימת עיניים מצד הנתבעים אם לא מהלך מכוון.
התובעים הוסיפו כי לא ידעו שהעברת המניות בחברה הותנתה בכך שמלוא הזכויות בחברה תעבורנה לידי מ.מ.א נדל"ן וכי יבוטלו כל ההתחייבויות הקודמות של החברה כלפיהם.
לכן, התמקדו התובעים בתחילת הסכסוך בטענה בדבר החזר ההלוואה בלבד.
התובעים הדגישו כי בפועל הועברה הבעלות בחברה יחד עם התחייבויות וזכויותיה.

עוד טענו התובעים כי העברת המניות מנוגדת לדין וכי ככל שלא הוגשו דיווחים לרשויות המס בגינה – הרי שהיא בטלה. מנגד, אם הוגשו דיווחים הרי שהם אינם אמת ומסיבה זו העסקה בלתי חוקית ובטלה.

4. הליכי צד ג'
במסגרת ההליך הוגשה הודעה לצדדים שלישיים מטעם הנתבעים.
על פי הסכמה בין הנתבעים, שולחי ההודעה, לבין הצדדים השלישיים 1-2 : ש.א. גרינלייף ניהול וייזום (2010) בע"מ ו שי עופרי - ניתן ביום 12.12.2013 פסק דין כנגד הצדדים השלישיים 1-2.
בהתאם לפסק הדין יחויבו הצדדים השלישיים 1-2, ביחד ולחוד, לשפות את הנתבעים שולחי ההודעה בכל סכום בו יחויבו במסגרת התביעה העיקרית. זאת, עד לסכום ההודעה לצדדים שלישיים - 7 מיליון ₪ לצרכי אגרה.
על פי בקשתם של הנתבעים מיום 17.8.2014, נמחקה ההודעה ליתר הצדדים השלישיים (3-5).

במסגרת פסק הדין תעשה הפנייה לפרוטוקול מלל. מאחר ולא כל הפרוטוקולים הועברו לבית משפט באופן קשיח על ידי חברת מלל – הרי שהפנייה לפרוטוקול המופיע בנט תעשה תוך ציון עובדה זו והעמוד המופיע בנט המשפט.

5. דיון והחלטה
א. פעילות התובעים בעסקי נדל"ן לפני פרויקט לב לבונטין
כדי להתייחס לטענות התובעים באשר למהות מעורבותם ומעמדם בפרויקט, יש רלוונטיות לבחינת הטענות אשר הופיעו בכתב התביעה ובתצהירי התובעים באשר לפעילות זקלד בנדל"ן והפעילות המשותפת של התובעים עם שי ואריק - בתקופה שקדמה לפרויקט לב לבונטין .
כפי שעולה מתצהירו, זקלד הוא בהשכלתו ד"ר להנדסה .
בחקירה הנגדית הבהיר זקלד כי הוא מהנדס מכונות.
לדבריו, בשנות ה- 80' יזם, ניהל ופיקח על הקמת בית דירות דו-משפחתי.
מחקירתו הנגדית של זקלד עולה כי עד שנת 2010 היה יזם בתחום "הייטק טכנולוגיות".
זקלד אישר כי לפני שפגש את אריק לא הייתה יזמות נדל"ן עיסוקו העיקרי וכי ה-"SHIFTING" לתחום עיסוק זה נבע ממפגש זה (עמ' 53 ו- 55 לפרוטוקול מיום 4.12.14).
עוד העיד זקלד בתצהירו, כי הוא בן למשפחת קבלנים מרמת-גן ובצעירותו עבד עם אביו הקבלן בהקמת בניינים.
זקלד הוא בעלים ומנהל נדל"ן מעורב מסחרי ודירות במתחם רחוב ביאליק 64 רמת-גן (להלן: "פרויקט ביאליק 64").
זקלד ציין כי ערך תכניות פיתוח ותכניות אדריכליות, יזם בפרויקט ביאליק 64 הריסה ובנייה תוך מיצוי הזכויות וכי הוא עוסק בשנים האחרונות במיצוי הזכויות התכנוניות של אותו נכס.
זקלד הכיר את שי ואריק כאשר פנו אליו באמצעות מתווך בפברואר 2010 לאור התעניינותם בפרויקט ביאליק 64.
בשל התעניינות זו החלה מסכת פגישות אינטנסיביות לצורכי מו"מ - לשם קבלת אופציה לרכישת נכס זה במסגרת קבוצת רכישה.
כמו כן, נעשתה פנייה לאדריכל לשם תכנון הפרויקט כדי להציגו בפני קבוצת הרכישה שיקימו שי ואריק.
בחקירתו הנגדית חזר ואישר זקלד כי אריק הוצג בפניו על ידי המתווך כמארגן קבוצות רכישה וכך אף הציג אריק את עצמו בפגישה איתו (עמ' 48 לפרוטוקול מיום 4.12.14).
זקלד הסביר כי כבעלים של הנכס הייתה קבוצת רכישה אטרקטיבית עבורו. "אתה רואה את הכסף מיד... ובשיטה של קומבינציה בין אם במזומן או בין אם... בחלק ברכוש זה תהליך איטי ואתה צריך להמתין לסוף הדרך. אז קבוצות רכישה אני תמיד חשבתי לאורך כל הדרך זה מנגנון מתאים לי" (עמ' 49 לפרוטוקול מיום 4.12.14).
פרויקט ביאליק 64, בשיתוף אריק ושי, לא יצא לפועל.

עוד נאמר בתצהירו של זקלד, כי זמן קצר לאחר מכן, הציעו שי ואריק לזקלד ולרינת לחבור אליהם בפעילות עסקית לשם "איתור פרויקטים לבנייה המוצעים למכירה שהם בעלי פוטנציאל רווחי והכנת הבסיס לקראת רכישת הפרויקטים ומינופם". (סעיף 10 לתצהיר).
זקלד ציין בתצהירו כי באותה תקופה הציגו עצמם שי ואריק כחלק מקבוצה בעלת חוסן כלכלי וכבעלת ניסיון עשיר בכל סוגי הבנייה. עוד נאמר על ידם כי הם בעלי קשרים עם משקיעים וכי הם מכירים לפחות 40 משקיעים פוטנציאלים אשר יוכלו להעמיד את ההון הדרוש כאשר תגיע שעת הרכישה. את שי הציגו כאיש מימון.
זקלד העיד בחקירתו הנגדית כי אריק "הבין את הרקע, את היכולת הניהולית שלי... את החשיפה שהייתה לי ואמר לי בוא אלינו בוא תצטרף אלינו פשוט" (עמ' 54 לפרוטוקול מיום 4.12.14).
בהמשך התצהיר נאמר על ידי זקלד כי החל מחודש מרץ 2010 בחנו זקלד, שי ואריק במשותף פרויקטים פוטנציאלים אפשריים.
כפי שכבר נאמר בכתב התביעה, נטען כי רינת וזקלד איתרו עסקאות נדל"ן כדאיות להשקעה .
הפרויקטים השונים אשר צוינו על ידי זקלד הם: פרויקט ברחוב הרוא"ה ברמת גן; פרויקט מורדות לינקולן בחיפה; פרויקט כיכר נח בגבעתיים; פרויקט כיכר אורדע ברמת גן ופרויקט 62 ברמת גן.

- פרויקט רחוב הרוא"ה
זקלד העיד כי מדובר במגרש. לדבריו, איתר את הפרויקט ויזם פגישות עם בעלי המגרש לטובת ביצוע תמ"א 38 על ידי חברה משותפת לקבוצה.
כמו כן, ביצע ניתוח כלכלי אודות התכנית האדריכלית של הפרויקט.
בסופו של יום, העסקה לא צלחה.

מחקירתו הנגדית של אריק התברר כי פעולת האיתור לגביה העיד זקלד הייתה למעשה פניה של המתווך אשר עבד איתו על פרויקט ביאליק 64. (עמ' 73 לפרוטוקול בנט מיום 8.9.14).
אריק העיד כי בחנו אפשרות לעשות עסקה עם בעלי הקרקע "עסקה משולבת של תמ"א או עסקה כזו או אחרת... העסקה הזאתי נבחנה ועד היום היא לא יצאה אל הפועל גם, גם לאחרונה בדקתי שוב את העסקה ולא ניתן לעשות שם כרגע בשלב זה..." (עמ' 71 לפרוטוקול בנט מיום 8.9.14).
לשם ביצוע העסקה היה צריך לשלם סכום של בין 5 ל- 6 מיליון ₪ לבעלים.
בנוסף לתשלום שהיה צריך לשלם לבעלים, מהות העסקה הייתה ביצוע הפרויקט כולו: להריץ תכנית מקומית במערכת המקומית; לנצל את הזכויות; לשכור שירותי קבלן; לשכור שירותים על חשבונם וגם לשווק. (עמ' 72 לפרוטוקול בנט מיום 8.9.14).

רינת העידה בקשר לפרויקט רחוב הרוא"ה זה כי אביה "הכיר שם מישהו שבעלים במגרש הזה, בבניין הזה. במגרש הזה. והחליט להציע לבעלים שמה שכל היחידות במגרש הזה לבצע מה שנקרא בלשון העם פינוי-בינוי. עשה את הניתוח הכלכלי, ניפגש עם כל הבעלים, למעט אחד שנהיה מאוד גרידי, והפרויקט נפל על הבסיס הזה" (עמ' 138 לפרוטוקול בנט מיום 26.11.14).
רינת נשאלה:
"ש. אתם תכננתם להיות חברה שהיא בעצם מבצעת את הפרויקט נכון?
ת. ... הניהול שלנו. כן, אנחנו לא קבלנים."
רינת נשאלה באשר לפעולות הנדרשות כדי לבצע את הפרויקט. רינת אישרה את סוג הפעולות עליהן העיד אריק קודם לכן כגון: פינוי, הריסה, בנייה מחדש וכו' ואישרה כי לצורך פעולות אלה יש צורך בכסף.
לדבריה "הרבה כסף".
רינת נשאלה:
"ש. ובין היתר, גם שאלתם את השאלה. שאלת ה- 6 מיליון שקלים... איך מביאים כסף נכון? ...איך תכננתם להביא את הכסף?
ת. כמו בפרויקטים אחרים לפנות לחברות יזמיות. גם פנינו לצמח המרמן לעניין אותם בכמה פרויקטים... דיברנו איתם שהם יכניסו את ההון העצמי וספציפית לגבי שני הפרויקטים האלה (הרוא"ה וכיכר נח – ד.ק) אפילו דיברנו על שהם יקבלו 50% מהמניות של החברה שתוקם והם יכניסו את ההון העצמי ואנחנו נשאר שם בחברה הזאת"
רינת נשאלה על ידי בית משפט:
"ש. ואתם תעשו מה?
ת. ניהול של הפרויקט..."
רינת נשאלה האם צמח המרמן, אחת מחברות הבנייה הציבוריות הגדולות בישראל, צריכה את הניהול של הקבוצה, לשלם לה 50% מהפרויקט וגם לממן אותו. "וכל זה למה?
"ת. כי אנחנו הבאנו את הפרויקט לשולחן.
ש. זאת אומרת אתם הייתם מתווכים?
ת. יזמים.
ש. יזמים. אז מה מקבלים יזמים בדרך כלל? אמרת סכום כספי.
ת. לא.
ש. אמרת 50% מהמניות?
ת. לא, יזמים מקבלים, כשיזמים מביאים פרויקט לשולחן ומוקמת חברה בדרך כלל מקבלים חלק מהמניות, כן." (עמ' 139-141 לפרוטוקול בנט מיום 26.11.14 ).

לעדות זו של רינת, כי בגין פעולת היזום או התיווך של "הבאת הפרויקט לשולחן" הייתה הקבוצה מקבלת 50% ממניות הפרויקט – אין כל בסיס הגיוני, עסקי או ראייתי.

מעדויות אלה עולה כי מדובר היה בפעולות שהן בגדר תיווך או קישור ולא בהשקעה עצמית על ידי מי מחברי הקבוצה.

- פרויקט כיכר נח בגבעתיים
באשר לפרויקט זה העיד אריק "זה פרויקט שבחנתי אותו לרכישת מגרש ל- 60 דירות".
הפרויקט עצמו הגיע דרך מתווך.
אריק העיד כי ביקש מעורכי הדין לבדוק את ההיבט המשפטי של העסקה.
במקביל שוחח עם שתי קבוצות – צמח המרמן וקבוצת מלונות ים סוף "שיצטרפו לפרויקט הזה... שתהיה שותפות של 50 – 50 מתוך הפרויקט" (עמ' 74-73 לפרוטוקול בנט מיום 8.9.14).
אריק נשאל:
"ש. ומה? הם יביאו את הכסף והם יקבלו 50%?
ת. אלה יביאו חלק מהכסף את ההון העצמי; את ההון העצמי הנדרש הם יביאו".

אריק נשאל האם גם חברי הקבוצה היו אמורים להביא כסף.
תשובתו לכך הייתה "אנחנו היזמים הם מביאים חלק מהכסף ואנחנו מגייסים משקיעים".
אריק נשאל:
"ש. מה זה יזמים אם מתווך הביא לך עסקה, אומר לך יש לי עסקה מה היזמות בזה שאתה פנית לתדהר ואמרת להם הנה המתווך אמר לי שיש עסקה אז בואו תעשו עסקה, זה היזמות?
ת לא, לא... אני כיזם... לקחתי את הפרויקט הזה, למדתי אותו מפה אני הולך ומשביח אותו... לא הגענו למצב של בכלל מימוש העסקה" (עמ' 74-75 לפרוטוקול בנט מיום 8.9.14).
תשובה של ממש באשר לשאלה מה הייתה יכולת ההשבחה שלו בעסקה מהמתווך, כאשר חברה כגון צמח המרמן אמורה להביא את ההון העצמי - לא ניתנה על ידי אריק.
אריק טען עוד כי הוחלפו טיוטות הסכם אולם המוכר קיבל מחיר גבוה יותר ומכר למישהו אחר.
המחיר בגין עסקה זו היה סכום של 42.5 מיליון ₪.
עם זאת, טען אריק כי לא צריך היה לשלם את כל הסכום "בעסקאות אלה נהוג להביא בדרך כלל בשלב הראשוני 50% ממחיר המקרקעין או 40%".
עוד נאמר על ידו, כי לפעמים עובדים עם יזם "שהוא מלווה ב, באופציה הראשונה הוא מלווה עבורך את ההון העצמי..." (עמ' 76 לפרוטוקול בנט מיום 8.9.14).
בסופו של דבר נשאל אריק גם על ידי בית משפט מדוע חברת בנייה גדולה כמו תדהר צריכה שהוא יכנס לעסקה בשיעור 50% כדי שהיא תממן את העסקה.
תשובתו לכך הייתה "... שותפות כזאת בדרך כלל הם לא מגיעים לכל העסקאות ועסקאות שמאוד רווחיות מאוד אטרקטיביות, שווה להם להישאר בעסקה גם עם מצב של 30 -70... כשאתה לא מביא הון עצמי בכלל"(עמ' 79 לפרוטוקול בנט מיום 8.9.14).

תשובה זו, כמו תשובתה של רינת בעניין פרויקט הרוא"ה - אינה הגיונית ואין לה בסיס עסקי או ראייתי.
לאריק אף לא הייתה תשובה לשאלה, במסגרתה נאמר לו על ידי בא כוח הנתבעים כי מתווכי העסקאות יודעים למי לפנות - ולא פונים דווקא לזקלד שלא עשה הרבה עסקאות נדל"ן בחייו.
משנשאל אריק על ידי בית משפט "השאלה היא מאוד פשוטה הרי זו לא עסקה סודית שמר זקלד קיבל אותה...אני מניחה שהמתווך פנה לעוד כמה חברות, אני מנסה לראות, איך, למה היה צריך את השרשרת הזו".
לכך ענה אריק "ככה זה עובד גברתי, זה השוק" (עמ' 80 לפרוטוקול בנט מיום 8.9.14).

גם רינת נחקרה בעניין פרויקט כיכר נח והעידה כי צמח המרמן היו אמורים לממן את רכישת הקרקע בסכום של 42 מיליון ₪ והם יהיו בעלים של 50% בלבד מהפרויקט.
רינת נשאלה האם היא ניהלה מו"מ עם צמח המרמן ותשובתה הייתה שהיא הייתה נוכחת בפגישות עם נציג מטעם צמח המרמן.
רינת נשאלה:
"ש. ומה הוא רצה בשביל לממן 42 מיליון שקל?
ת. 50% מה.
ש. זה הכל, ולתת לכם 50%.
ת. כן" (עמ' 145 לפרוטוקול בנט מיום 26.11.14).
רינת נשאלה בהמשך:
"ש ... ואת חושבת שבגלל שפנה מתווך לאבא שלך והציע לו לקנות איזשהו פרויקט ב- 42 מיליון ₪ ואז הלך [צ"ל הלכת – ד.ק.] לאדון צמח המרמן ולמר חיים פייגלין והצעת לו את העניין
הזה, אז את חושבת שהוא יסכים לשלם 42 מיליון ₪ ולתת לך עוד 50% בפרויקט, זאת העסקה כן?
ת. זה מה שהיה "
רינת נשאלה על ידי בית המשפט: "של מי היה הרעיון הזה?"
רינת ענתה: "אני חושבת שעוד אולי מאריק... אני לא זוכרת... אריק או שוקי וידל...".
רינת הסבירה "מי שבהתחלה גם הציג את עצמו בתור זה שיש לו קשר עם הרבה משקיעים, זה היה אריק... בעלי ההון" (עמ' 146 לפרוטוקול בנט מיום 26.11.14).

במבחן התוצאה אין מקום לטענתה של רינת כי "זה מה שהיה" שכן העסקה לא יצאה לפועל.
מהעדויות באשר לעסקה זו, ברור כי ניסיונה של הקבוצה היה לקשר בין גורמים שונים, מבלי שיושקע על ידה באופן עצמאי סכום כסף בגין רכישת המקרקעין.
למחשבה או ציפייה כי בעקבות פעולות קישור או תיווך מעין אלה, תיווצר שותפות בשיעור כלשהו בין הקבוצה לבין מי שישקיע את ההון הנדרש לרכישת המקרקעין – אין, כאמור, כל תשתית ראייתית, עסקית או הגיונית.

- פרויקט מורדות לינקולן בחיפה
אריק, אשר נחקר ראשון בקשר לפרויקט זה, העיד כי זקלד הציע את העסקה וכאשר בדק אותה אריק למד כי העסקה נמצאת בשוק כבר הרבה זמן.
בעסקה היו מעורבים גורמים שונים אשר "...דוחפים את התב"ע לאישור יחסית בטווח מאוד קצר... הם אלה שמריצים את התב"ע..."
זקלד הכיר את האדריכל שעסק בקידום התב"ע ואירגן פגישה איתו.
(עמ' 49-50 לפרוטוקול בנט מיום 8.9.14).
מדובר בפרויקט גדול של 450 יחידות דיור.
לטענתו של אריק, הייתה הקבוצה ערב חתימה על העסקה.
עם זאת, נאמר על ידו "אנחנו גיבינו את עצמו עם משקיע" (עמ' 52 לפרוטוקול בנט מיום 8.9.14).
אריק אישר כי לפי תנאי התשלום של העסקה מול המוכר - הם היו צריכים לשלם 25 מיליון דולר בגין העסקה. (עמ' 55 לפרוטוקול בנט מיום 8.9.14).
אריק נשאל:
"ש. ...עכשיו בוא תספר לי איך תכננתם להביא 25 מיליון דולר?
ת. דיברנו עם מספר משקיעים, ביניהם חיים סיפר שגם הוא מכיר את איש הייטק בשם משה ינאי ... ובלי שום קשר אנחנו הרצנו מספר קבוצות ואני הצעתי את העסקה הזו למספר אנשים... ויש איזה משקיע שנתן לנו או.קיי עקרוני שהוא, משקיע מארה"ב... אני לא זוכר את שמו כרגע... לחיים הייתה תקשורת איתו" (עמ' 56 לפרוטוקול בנט מיום 8.9.14).

אריק הופנה לסעיף 13ב לתצהירו של זקלד, בו נאמר כי לאחר פגישות רבות נוסחה בסופו של יום טיוטת הסכם רכישה "וארבעתנו עמדנו ממש על סף כריתתו, אולם בעליו של הפרויקט ברגע האחרון החליט שלא לבצע את העסקה".
אריק נשאל:
"ש. ....תראה, בוא נניח תיאורטית, בראש שלך, אתה ערב חתימה על ההסכם והבעלים לא נסוג פה, הייתם חותמים על ההסכם?
ת. היינו מארגנים משקיע לטובת העניין.
...
ש. איפה המשקיע הזה? הייתם מארגנים אותו אחרי שהייתם חותמים?
ת. לא, לא, לא, היה משקיע, באותו מועד היה משקיע שנתן לנו או.קיי להתקדם בעסקה... והוא מגבה אותנו ברכישת המקרקעין" (עמ' 58 - 59 לפרוטוקול בנט ביום 8.9.14).
אותו משקיע בארה"ב, שאת שמו אריק לא זכר, היה אמור להשקיע את כל הסכום של 25 מיליון דולר. (עמ' 59 לפרוטוקול בנט מיום 8.9.14).
עם אותו משקיע מארה"ב, לגביו העיד אריק שהוא חושב שהוא נפגש איתו במשרדי עו"ד שיבולת, לא הגיעה הקבוצה לשלב של סגירת הסכם.

רינת העידה בקשר לפרויקט זה - כי היה יזם שקראו לו מוריס לוי (להלן: " מוריס") אשר נכנס לחובות והוא רצה למכור את הקרקע עליה הייתה, כאמור, אפשרות לבנות 450 יחידות.
זקלד הכיר את האדריכל ויצר קשר בינו לבין שי, אריק והבעלים.
"היה לנו הרבה מאוד ישיבות הכוונה פה הייתה לחתום הסכם BACK TO BACK עם משקיע".
עוד העידה רינת, כי הם רכשו את אמונו של הבעלים של הפרויקט, מוריס, אשר היה מאוד לחוץ למכור ולממש אותו.
אריק וזקלד הם חברי הקבוצה שהיו בקשר עם מוריס.
רינת נשאלה כיצד נבדק הפרויקט. תשובתה הייתה כי נמסר להם מידע מהאדריכל; נעשה דוח אפס; נערכו בדיקות כלכליות שונות ונבדק הסטטוס של התב"ע בעירייה.
רינת אישרה כי הקבוצה לא הייתה הראשונה אשר בדקה את הפרויקט.
רינת ידעה לומר כי מדובר בחברות שונות שבדקו אותו, אך לא ידעה לומר אם מדובר בחברות גדולות.
מוריס רצה למכור את הקרקע במקשה אחת והיו לו תנאי תשלום מאוד מסוימים.
(עמ' 123-124 לפרוטוקול בנט מיום 26.11.14).
רינת אישרה כי מדובר בפרויקט רחב ממדים בסכום של קרוב למיליארד ₪.
רינת נשאלה:
"ש. ... אתם הרגשתם שזה בדיוק הפורום שצריך לטפל בכזה פרויקט, רינת – חיים – אריק ושי. השותפות הזאת זו השותפות שהולכת להרים את הפרויקט?
ת. השותפות הזו לא התכוונה לממן את הפרויקט הזה לבד... השותפות הזאת מצאה וחיפשה משקיע שיעשה בה, בהסכם מול אותו מוריס לוי".
בהמשך העידה רינת "אנחנו מצאנו משקיע שיהיה BACK TO BACK ולכן הרגשנו בנוח לבוא למוריס ולהציע לו".
שמו של אותו משקיע, אליו התייחס גם אריק בחקירתו אך לא זכר את שמו, הוא יוסי גרנות (להלן: " גרנות").
ההיכרות עם גרנות נעשתה באמצעות מתווכת. (עמ' 125-126 לפרוטוקול בנט מיום 26.11.14).
באשר למגעים עם המשקיע נשאלה רינת:
"ש. ... מה סיפרתם למשקיע? אז מה ציפיתם מהמשקיע שהוא יביא 25 מיליון דולר, זה עלות העסקה נכון?
ת. משהו כזה כן."
עוד נשאלה רינת מה היא יודעת לספר על אותו גרנות, לגביו העידה כי לא הכירו אותו קודם לכן.
תשובתה הייתה "אני באמת לא זוכרת את העבר שלו. אני זוכרת שהוא... הוצג כאיש בעל ממון"
רינת נשאלה על ידי בית משפט:
"ש. זה הכל דרך המתווך איזשהו מתווך?
ת. כן, מתווכת.
ש. זה מתווך שאת הכרת?
ת. כן.
ש. איך היא ידעה לפנות אליכם בנושא?
ת. אני פניתי אליה".
(עמ' 127-128 לפרוטוקול בנט מיום 26.11.14).

על פי עדותה של רינת פעלו חברי הקבוצה בשני ערוצים כדי לקשור את העסקה: הן במו"מ מול מוריס והן במו"מ מול גרנות כדי שיממן את העסקה.
היה ברור שלא ייחתם הסכם עם מוריס מבלי שיש הסכם עם גרנות.
רינת נשאלה מה היו התנאים עליהם דיברו עם גרנות ותשובתה הייתה "אני לא זוכרת".
רינת אף נשאלה מדוע גרנות היה צריך אותם - מדובר למעשה בעסקה בה הם מתווכים או מקשרים בינו לבין מוריס. לדבריה, "אנחנו, אני חושבת שבשלב מסוים ביקשנו כמוFEE FINDER'S אבל אני לא זוכרת בדיוק מה היה המתווה שהוצע לו".
רינת אישרה כי הם רצו לצאת מהתמונה וכי למעשה מדובר ב"תיווך על תיווך".
למוריס סיפרו שהם מחפשים משקיעים ועם גרנות "הוחלפה טיוטה או איזשהו משהו".
רינת העידה כי לא היה הסכם חתום עם גרנות. "... עלה הרושם שהוא הולך להיכנס לעסקה הזו ואנחנו לא חתמנו עם מוריס היות, ולא יכולנו להבטיח לו את מה שהוא ציפה".
העסקה עם מוריס לא יצאה אל הפועל שכן, על פי עדותה של רינת, "הוא הבין שהוא לא הולך לפגוש את הכסף" (עמ' 129-133 לפרוטוקול בנט מיום 26.11.14).

מכלול העובדות שעלה מחקירתה הנגדית של רינת בדבר עסקה גב אל גב; המגעים הנפרדים עם גרנות ומוריס על מנת לקשור את העסקה; העדר כל הסכם עם המשקיע ועדותה כי לא נחתם הסכם עם מוריס שכן הוא הבין שהוא לא הולך לפגוש את הכסף – מבהיר באופן חד משמעי כי מהותה של העסקה הייתה למעשה פעולה של תיווך או קישור כלשהם בין משקיע פוטנציאלי לבין מוכר מקרקעין.
עובדות אלה אינן עולות בקנה אחד עם התיאור שניתן לעסקה בתצהירה של רינת ואף בתצהירו של זקלד, לפיו "לאחר פגישות רבות נוסחה בסופו של יום טיוטת הסכם רכישה וארבעתנו עמדנו ממש על סף כריתתו, אולם, בעליו של הפרויקט, ברגע האחרון, החליט שלא לבצע את העסקה".
זקלד העיד בחקירתו הנגדית כי פרויקט מורדות לינקולן "זה מסוג, זה ברמה כל כך נמוכה כשאתה מחפש מישהו גב לגב...לטעמי לפחות זו רמה מאוד נמוכה של יזמות..." (עמ' 64 לפרוטוקול מיום 4.12.14).
זקלד אישר כי בפרויקט זה "היה צריך להביא 25 מיליון דולר...לא אנחנו... לא, בוודאי שלא".
את הכסף היה אמור, כאמור, להביא גרנות. (עמ' 67 לפרוטוקול מיום 4.12.14).
זקלד נשאל:
"ש. מה הייתה התמורה שאתה ציפית לקבל בפרויקט הזה?
ת. אני אסביר.... הנקודה הספציפית הזאת מה התמורה שאני מקבל לא עלתה באופן חד" (עמ' 68 לפרוטוקול מיום 4.12.14).
לדבריו, בשלב ראשון, לא היה הסכם תיווך עם גרנות, אם כי היה הסכם כזה "הרבה יותר מאוחר". הסכם זה לא היה הסכם חתום ובכל מקרה מדובר בהסכם אליו הגיעו, לטענת זקלד , לאחר "שהעסקה התפוצצה" (עמ' 69 לפרוטוקול מיום 4.12.14).

גם בעסקה זו מדובר בפעולות של הקבוצה שהן מעין "תיווך על תיווך" כאשר בכל מקרה - את התשלום ואת ההשקעה בפרויקט אמורים היו לבצע משקיעים חיצוניים.
כפי שעולה מתצהירי זקלד ורינת - למרות שנבחנו כשש שבע עסקאות לא צלחה אף אחת מן העסקאות אשר צוינו בתצהירי התובעים.

נראה כי במודל ההתנהלות של הקבוצה בפרויקטים הקודמים בהם ניסו להיות מעורבים - יש בהחלט כדי להוות רקע להבנת העסקה נשוא התביעה ולבחינת כוונת הצדדים במערכת ההתקשרות ביניהם בעסקה הנוכחית, כולל ולרבות, הטענות בדבר מהות הזכויות המוקנות להם.
לכן, אינני רואה מקום לטענת התובעים בסיכומי התשובה כי אין רלוונטיות לטענות הנתבעים בדבר אותם פרויקטים קודמים.

ב. עסקת לב לבונטין
- הרקע לעסקה וכוונת הצדדים בעת ההתקשרות
בתצהירו העיד זקלד כי במהלך אוגוסט 2010 נפגשו הוא ואריק עם מר גידי בר אורין (להלן: " בר אורין") אשר שימש כאדריכל בפרויקט ביאליק 64, לגביו נשקלה פעילות משותפת של אריק וזקלד כמפורט לעיל.
בר אורין, שהיה אדריכל פרויקט לב לבונטין, סיפר להם על העמדת הקרקע ברחוב לבונטין למכירה על ידי העיר הלבנה.
במסגרת פרויקט זה תוכנן, כאמור, בניין דירות המונה 71 יחידות דיור מעל חלק מסחרי אשר שוויו הוערך בסכום כולל של 175 מיליון ₪ ורווח צפוי של 40 מיליון ₪.
בתצהיר נאמר על ידי זקלד כי ערב הרכישה הוגשה בקשה אשר עמדה בפני אישור סופי במוסדות התכנון הבניה הרלוונטיים וכתוצאה מכך הוגדלו אחוזי הבנייה בפרויקט.
אין מחלוקת בין הצדדים כי התשלום למוכרת עבור הקרקע על פי הסכם הרכישה עמד על סכום של 71 מיליון ₪.
לדברי זקלד, התקבלה החלטה משותפת של חברי הקבוצה לבצע את הפרויקט.
זקלד העיד כי יזם יחד עם אריק פגישה ראשונה עם המוכרת אותה ייצג איציק בן שוהם מנכ"ל החברה (להלן: " שוהם").
התקיימו כחמש פגישות בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2009 כולל פגישת חתימה על הסכם הרכישה.
המוכרת הכירה רק את חברי הקבוצה אשר הציגו את עצמם, לטענת זקלד, כבעלים במשותף של החברה שתוקם לצורך החזקת הפרויקט.
במקביל למו"מ שהתקיים עם נציגי המוכרת נוצר קשר בין הקבוצה לבין זיסי, אותה הכיר זקלד דרך ינאי לו הציע זקלד להשקיע בפרויקט מורדות לינקולן.
ינאי, שלא היה בקיא בתחום הנדל"ן, היפנה את זקלד לזיסי איתה הייתה לינאי הכרות קודמת על רקע אישי.
אריק וזקלד התרשמו ממומחיותה וזקלד הציע לה שהיא תנהל מו"מ בשם הקבוצה ובשם לב לבונטין מול עו"ד חיה גסר, אשר ייצגה את המוכרת.
רינת, שהיא עורכת דין בתחום החברות-מסחרי, ביצעה בטרם החתימה על הסכם הרכישה בדיקות נאותות לכלל הסכמי השכירות שהיו במתחם לבונטין יחד עם זיסי.
כמו כן, בדקה רינת יחד עם שי, שאף הוא עו"ד, את הסכם הרכישה "ונתנה בו דגשים והערות מטעמה".

בתצהירה העידה זיסי כי בפגישה שהתקיימה בינה לבין זקלד ואריק - סופר לה כי בר אוריון סיפר לאריק שהעיר הלבנה עומדת להתקשר בעסקה למכירת בית הקבלן, נכס אשר העיר הלבנה קידמה קודם לכן כעסקת קבוצת רכישה.
בעקבות מידע זה הגה אריק את הרעיון כי הקבוצה תרכוש את הפרויקט מהעיר הלבנה ותבצע פרויקט במתכונת של קבוצת רוכשים ומשקיעים - אותה הם ינהלו על בסיס מה שהעיר הלבנה כבר עשתה.
זיסי ציינה מצג שהוצג על ידי זקלד ואריק לפיו, מעבר לכך שהם אנשי נדל"ן בעלי ממון, יש להם גם משקיעים רבים העומדים להשקיע בעסקה. הם אף ציינו שמות שונים בפניה, כולל שמו של ינאי כאחד המשקיעים הפוטנציאלים - וכל זאת במתכונת כלשהי הדומה לקבוצת רכישה.
התברר לה שהעיר הלבנה מוכנה לעשות עסקת מזומן בלבד ולא עסקה למתן אופציה המתאימה לקבוצת רכישה.
בחקירה הנגדית הוסיפה זיסי ואמרה כי אריק דיבר עם העיר הלבנה עוד לפני שהיא הייתה מעורבת במו"מ וביקש אופציה וכי העיר הלבנה סירבה לכך (עמ' 48-49 לפרוטוקול מיום 25.11.15).
עדותה של זיסי לפיה קידמה העיר הלבנה את העסקה בשלב קודם כעסקת קבוצת רכישה - לא נסתרה בדרך כלשהי. היא אף נתמכה בעדותו של אריק בחקירה הנגדית לפיה ידע שהעיר הלבנה ניסתה לשווק את העסקה כקבוצת רכישה ולא הצליחה (עמ' 116 לפרוטוקול בנט מיום 8.9.14) .
עדותה של זיסי אף עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 5 לתצהירו של גיל חכם (להלן: " גיל") אחד השותפים בעיר הלבנה, אשר הגיש תצהיר מטעם הנתבעים.
לא נסתרה אף עדותה של זיסי לפיה הייתה העיר הלבנה מוכנה לבצע עם הקבוצה עסקת מזומן בלבד. בחקירתה הנגדית העידה זיסי כי בשיחת טלפון שהתקיימה בינה לבין זקלד ואריק, לאחר שנפגשה איתם בעניין פרויקט מורדות לינקו לן, נאמר על ידי אחד מהם כי "יש איזשהי עסקה של קבוצת רכישה שהם מבקשים שאני אסייע בידם לעשות את ההסכם".
בהמשך הבהירה זיסי "... היה ברור שלא הם מביאים את הכסף אלא שיש כאן איש, אנשים, 71 איש, 80 איש אני לא יודעת כמה שהם ירכשו את הנכס" (עמ' 48 לפרוטוקול מיום 26.11.15).

עדותה של זיסי, ממנה עולה כי כוונת הקבוצה הייתה למצוא משקיעים אשר יממנו את הרכישה - בין בדרך של קבוצת רכישה ובין בדרך אחרת – נתמכת באופן חד משמעי בעדויות התובעים.
אריק נשאל בחקירתו הנגדית:
"ש. ...הקונץ פטנט שלכם היה שאתם, לא אתה, לא חיים, לא רינת, לא שי, לא מביאים שקל לעסקה נכון?
ת. ... הרעיון הבסיסי היה לגייס משקיעים... ולהביא את הכסף מתוך המשקיעים... לא מאיתנו.
ש. הרעיון הבסיסי שלכם באמת, אני לא סתם אומר זה קונץ פטנט כי זה באמת קונץ פטנט?
ת. לא, זה קונץ פטנט, זה קונץ פטנט לקנות עסקה 71 מיליון ₪ במיליון ₪ בחתימת הסכם... זה קונץ פטנט... כן ככה זה עובד" (עמ' 164 לפרוטוקול בנט מיום 8.9.14 ).

יתרה מזאת, רינת נשאלה:
"ש. ...זאת אומרת, אתם גם בשלב הזה, לא אבא שלך ולא שי, לא התכוונתם להביא את המיליון ₪ וקיוויתם ורציתם להבין שמיליון שקלים יגיעו דרך אריק?
ת. נכון.
ש. זה היה איזה מן fallback position, רק אם יקרה אסון אז יש ערבות ואתם תקיימו את הערבות הזו ותשלמו את המיליון ₪?
ת. אנחנו האמנו שכך המצב.
ש. או.קיי חתמתם על ההסכם מה אמרת לאריק?
ת. ביקשנו ממנו שיממש את המשקיעים שלו, אנחנו צריכים להביא את הכסף" (עמ' 81 לפרוטוקול בנט מיום 1.12.14).
התשלום של 1 מיליון ש"ח עם חתימת הסכם הרכישה הינו למעשה בגדר וריאציה על קניית אופציה במסגרת הסכם לרכישת קרקע בדרך של קבוצת רכישה.
כפי שנאמר על ידי הנתבעים בסיכומים, התקשרות במתכונת של קבוצת רכישה באותה עת נעשתה באמצעות "תפיסת פוזיציה", בדרך כלל על ידי רכישת אופציה מאת בעל המקרקעין.
בעל המקרקעין מאפשר למארגני קבוצת הרכישה לארגן בפרק הזמן המוגדר בתנאי האופציה - קבוצת רוכשים שיתקשרו עם בעל המקרקעין בהסכם לרכישתם.
עם חתימת הסכם הרכישה מוחזר למארגני קבוצת הרכישה הסכום ששולם על ידם בגין רכישת האופציה.
העיר הלבנה סירבה, כאמור, להתקשר עם חברי הקבוצה במתכונת זו של קבוצת רכישה.
אותו "קונץ פטנט", שאת קיומו אישר אריק בחקירה הנגדית, היה התשלום של מיליון ₪ לעיר הלבנה שדי בו כדי להתקשר בהסכם הרכישה. זאת, כאשר ברור כי משקיעים עתידיים חיצוניים יזרימו את ההון הרלוונטי הנדרש לרכישת הקרקע - אף אם לא בדרך של קבוצת רכישה.
דברים אלה של הנתבעים בסיכומים נתמכים גם בעדותו של עו"ד שמואל לכנר, אשר העיד מטעם התובעים, בחקירה הנגדית: "ואז הם סיפרו על ההשתלשלות בענייני העיר הלבנה שהם לקחו אופציה שהם עומדים להתקשר ב, שהם יתקשרו בהסכם" (עמ' 150 לפרוטוקול מיום 4.9.14).
עו"ד לכנר אף העיד "פוזיציה זה אופציה או הסכם כמו שעשו במקרה הזה... שמשלמים תשלום ראשון מאוד מאוד נמוך".
עו"ד לכנר הסביר כי אם לא משלמים את התשלום השני ומפרים את ההסכם - מפסידים את המקדמה הנמוכה.
לדבריו, בדרך כלל המוכרים מתנגדים לכך ודורשים לקבל 15% ממחיר הרכישה כדי לקחת פוזיציה, או במקרה של אופציה בין 3% ל- 5%.
עו"ד לכנר נשאל:
"ש. אבל פה לא הייתה אופציה, פה היה הסכם...?
ת. אני חושב שזה היה כמו אופציה... לתת למישהו דריסת רגל על הקרקע... כשאפילו במועד החתימה למיטב זכרוני לא שילמו אפילו את המיליון... זו עסקה שהיא די חריגה, היא די מזכירה עסקת אופציה מבחינת המאפיינים שלה" (עמ' 156 לפרוטוקול מיום 4.9.14).

עדות ברורה באשר למטרת הפעילות של התובעים במסגרת הקבוצה – ניתנה על ידי רינת בחקירה הנגדית: "פרלימינרית, בעת שהכרנו אחד את השני, כאמור, אבא שלי הוצג לקבוצה הזו ולשי ולאריק בגלל הנכס שיש לו ברמת גן. הוא לא הוצג כבעל הון הוא לא הציג את עצמו כבעל הון, זאת לא הייתה המטרה... הם אלה שביקשו לחבור אלינו. אבא שלי ואני בקשנו להיכנס ליזמות נדל"ן, בקטע של יזם, של מי שמתחיל עסקות, לא בקטע המימוני..." (עמ' 10 לפרוטוקול בנט מיום 1.12.14).

באשר לפרויקט לבונטין – העידה רינת במפורש כי התכנון היה לגייס משקיעים.
"ש. ... אתם לא תכננתם מלכתחילה להביא כסף בכלל. חשבתם שאתם תוכלו להרים את הפרויקט הזה באמצעות מקורות כספיים שתגייסו מצדדים שלישיים?
ת. אנחנו מדברים על לב לבונטין עכשיו.
ש. לב לבונטין בין עם משקיעים בין עם משקיעים בבנק אתם אישית... לא תכננתם או לא רציתם להביא כסף...?
ת. אנחנו תכננו לגייס משקיעים. אנחנו לא התכוונו שאבא שלי יהיה הכיס העמוק. אנחנו ידענו שהוא יכול להיות הכיס העמוק, אבל ביום הראשון המטרה הייתה לגייס משקיעים או משקיע אסטרטגי ואיתו לגשת" (עמ' 57 לפרוטוקול בנט מיום 1.12.14).

המסקנה מכל האמור לעיל היא כי גם בפרויקט לב לבונטין, כמו בפרויקטים הקודמים אשר תוארו לעיל, לא התכוונו חברי הקבוצה להשקיע כספים באופן עצמאי, אלא למצוא רוכשים או משקיעים באמצעותם ניתן יהיה לשלם את הכסף הנדרש לרכישת הקרקע.
מסקנה זו עומדת על כנה למרות האמור בסיכומי התובעים, לפיו החלו חברי הקבוצה לעבוד במרץ לשם ביצוע פעולות שיווקיות ועסקיות לקידום הפרויקט לאחר שנחתם הסכם הרכישה.
התובעים ציינו את המצגות והמסמכים השונים אשר הכינו הארבעה עבור משקיעים וקוני דירות פוטנציאליים; משלוח תכתובות למשקיעים פוטנציאליים וקיום פגישות איתם; פגישות עם מתווכים על מנת שיחלו בשיווק הפרויקט; פגישות עם קבלים; ער יכת דוח כלכלי על ידי זקלד; איסוף נתונים על מחירי דירות בפרויקטים דומים בת"א; הכנת מודלים להחזר השקעה וניתוח תכנון ארכיטקטוני על ידי זקלד.
אין ספק כי הארבעה היו אכן הרוח החיה בניסיון להביא לגיוס משקיעים ורוכשים פוטנציאלים לפרויקט . עצם הקמת הפרויקט מהווה את הבסיס לאפשרות להתקשר בהסכם ניהול הפרויקט – ניהול אשר אמור היה להתבצע באמצעות שחר גרינלייף.
תמיכה במסקנה כי ניהול הפרויקט היה המטרה המשותפת של הארבעה – עולה מעדותה של רינת
בחקירה הנגדית "אנחנו מאוד מאוד נפגענו מההתנהלות של אריק ושל שי ב- 1.11 שלקחו מאיתנו את הניהול".
רינת לא התייחסה בדברים אלה למניות אשר נלקחו מהם לכאורה אלא לניהול הפרויקט, אשר היה אכן המקור הפוטנציאלי לקבלת הרווחים.
גם זקלד קשר בין הרווח הכספי הצפוי לקבוצה לבין ניהול הפרויקט.
זקלד העיד "הכוונה הייתה שגרינלייף תעשה איזשהו ניהול על" וכי התמורה המגיעה לה עבור הניהול היא "עניין של מו"מ". המו"מ יתקיים בין המשקיע בלב לבונטין לבין שחר גרינלייף. (עמ' 18 לפרוטוקול מיום 26.1.15).

בהמשך נשאל זקלד:
"ש. ... תסכים ראשית על דבר אחד, שהיה לכם בראש כבר המבנה הזו שגרינלייף היא זו שתיתן את הניהול ללב לבונטין?
ת. או כן או לא. זאת אומרת, לא זה לא סגור... כי אם היה בא מישהו סליחה היה בא מישהו בא ואומר אני לוקח את כל הפרויקט קחו אתם 7% מהרווחים, אני רוצה את הפרויקט הזה אתם בחוץ הייתי אומר תודה רבה, אין ניהול אין שום דבר" (עמ' 20 לפרוטוקול מיום 26.1.15).

כלומר, קיימת, לעמדתו, הפרדה ברורה בין המשקיע או המשקיעים בפרויקט - לבין ניהול הפרויקט באמצעות חברי הקבוצה.
אין לכן בביצוע הפעולות שנמנו על ידי התובעים כדי להפוך את הארבעה למשקיעים בפרויקט עצמו או לבעלי מניות בחברת לב לבונטין.

- הקמת שחר גרינלייף ולב לבונטין
בתצהירו העיד זקלד כי בספטמבר 2010 נגשו ארבעת חברי הקבוצה למלאכת הקמת חברת ניהול וחברה ייעודית עבור פרויקט לב לבונטין.
לטענת התובעים, ההסכמה בין הארבעה הייתה כי מניות כל אחת משתי החברות יוחזקו: 50% על ידי רינת וזקלד ו- 50% על ידי שי ואריק.
חברת הניהול הוקמה, כאמור, בשם שחר גרינלייף.
בחברה זו נרשמו שי ורינת, כל אחד, כבעל מניות של 50% ממניות החברה.
עוד נאמר על ידי זקלד בתצהיר כי מניותיו של שי הוחזקו על ידו עבור עצמו ועבור אריק בנאמנות ומניות רינת הוחזקו על ידה עבור עצמה ועבור זקלד בנאמנות.
בחברה הפרויקט לב לבונטין נרשמה זיסי כבעלת מניות החברה בנאמנות עבור שי.
טענת התובעים היא, כאמור, כי שי החזיק את המניות בנאמנות – מחציתן עבור רינת ועבור זקלד ומחיצתן עבור עצמו ועבור אריק.
זקלד חזר בתצהיר על האמור בכתב התביעה, לפיו חברת לב לבונטין הייתה אמורה להירשם כחברת בת של חברת הניהול, אך היא הוקמה בסופו של יום כחברת פרויקט עצמאית, אשר מוחזקת בנאמנות עבור ארבעת חברי הקבוצה.
זקלד טען בתצהיר כי אופן הרישום בנאמנות התבצע על פי הנחיית שי וזיסי לאחר התייעצות עם גורמים נוספים. להבנתו, גם מאחר שרצו לגייס משקיעים לצורך מימון חלק מהתמורה בגין רכישת הקרקע, כך שצפו שינויים במרשם בעלי המניות זמן קצר לאחר הקמת לב לבונטין.
בהמשך התצהיר נאמר כי לא הייתה מחלוקת בין הארבעה כי הם פועלים כשותפים לפעילות ובהתאם כשותפים בבעלות בכל פרויקט בו יעסקו.
לאור היחסים החבריים לא מיהרו הארבעה לחתום על הסכם מסודר.
כפי שציינתי לעיל, אין ספק כי חברי הקבוצה פעלו במשותף כדי לנסות ולהשיא רווחים. אולם, אין בכך כדי להוות ראייה לטענת התובעים לפיה הם בעלים של מניות בחברת לב לבונטין וכי 50% ממניות החברה הוחזקו עבורם בנאמנות על ידי שי.

אריק העיד בחקירתו הנגדית כי ביום 19.9.10 דו בר על מועד החתימה של הסכם הרכישה ו כי נקבע מועד ליום 21.9.10 (עמ' 137 לפרוטוקול בנט מיום 8.9.14).
ביום 19.9.10, "כשהבנו שאנו עומדים ערב חתימה... התארגנו והתחלנו להקים את החברות... את חברת לב לבונטין... ועוד חברה אחת... שעל בסיס על הבסיס שלה רצינו לגייס את המשקיעים, את המשקיעים שלה.
ש. ... החברה השנייה זה שהתכוונתם לגייס שם את המשקיעים, החברה השנייה אתה אומר ...?
ת. לא, ללב לבונטין לגייס את המשקיעים ושחר גרינלייף
ש. ושחר זו החברה שלכם?
ת. זאת החברה שרצינו להתחיל את הפעילות שלנו לגייס...
ש. זאת אומרת, בלב לבונטין המשקיעים, בחברה שם איך קוראים לה השנייה?
ת. שחר גרינלייף
ש. שחר גרינלייף זה החברה שלכם לב לבונטין זה המשקיעים?
ת. נכון" (עמ' 137 לפרוטוקול בנט מיום 8.9.14 ).
זקלד העיד אף הוא כי ניהול הפרויקט אמור היה להיעשות על ידי שחר גרינלייף "כי זו המטרה העקרונית" (עמ' 130 לפרוטוקול מיום 4.12.14).
בהמשך החקירה הנגדית העיד זקלד כי בתחילת הדרך חשבו כי שחר גרינלייף היא החברה שצריכה להיות חברת הניהול . "מיד עם ההקמה היה, המחשבה הראשונית הייתה שלב לבונטין תהיה חברת פרויקט של גרינלייף" (עמ' 46 לפרוטוקול מיום 26.1.15).

הנתבעים היפנו בסיכומים להודעת מייל אשר נשלחה על ידי אריק לזקלד ביום 26.9.10 (נספח 26ב לתצהיר זקלד) – לאחר חתימת הסכם הרכישה.
במייל זה צוינה רשימת מטלות ראשונות לביצוע כאשר, בין היתר, נמנתה המשימה הבאה : "הסכם דמי ניהול בין לב לבונטין ליזמים".
מקובלת עלי טענת הנתבעים כי מציון משימה זו עולה כי מטרת הקבוצה הייתה לספק שירותי ניהול לפרויקט, וכי אם אכן היו הארבעה בעלי המניות של הפרויקט - הרי שלא הייתה נעשית אבחנה ברורה בין היזמים לבין החברה.
בהקשר זה יש אף מקום להפנות לאמור במייל שנשלח לזיסי, עם העתק לזקלד ושי , בבוקרו של אותו יום, בו ציין אריק כי המשימה באותו יום היא פתיחת חשבון נאמנות לשם הפקדת הסכום של 1 מיליון ₪.
עוד נאמר במייל זה "בנוסף נכין הסכם הצטרפות לקבוצת המשקיעים על מנת לגייס כ-15 מיליון ₪ עבור התשלום הראשון בסך אחד עשר מיליון וכן עבור 2.85 מיליון ₪ מס רכישה וכן עבור התשלומים הקשורים בעסקה כגון דמי תיווך, שכר טרחה וכדומה". (נספח 26א לתצהיר זקלד).
גם ממייל זה עולה באופן ברור הכוונה כי התשלום כולו בגין הסכם הרכישה יבוצע על ידי משקיעים ולא על ידי הקבוצה.

מכל האמור לעיל, עולה כי נעשתה על ידי חברי הקבוצה הפרדה ברורה בין חברת הניהול לבין חברת הפרויקט, באמצעותה ביקשה הקבוצה לגייס משקיעים לרכישת הקרקע עליה יוקם הפרויקט – אותו תנהל הקבוצה ומשם יגיעו הרווחים – מבלי שהם עצמם ישקיעו כספים כלשהם בפרויקט עצמו.
דפוס פעולה זה מהווה למעשה המשך ישיר לאופן הפעילות הקודמת של הקבוצה, כפי שתוארה לעיל.

- מנגנון הנאמנות בחברת לב לבונטין
מקובלת עלי לחלוטין טענת הנתבעים לפיה רישום הבעלות במניות לב לבונטין באמצעות מנגנון הנאמנות – תומך במסקנה כי אין לתובעים, או למי מחברי הקבוצה, זכויות במניות לב לבונטין.

יש לציין כי אינני רואה צורך לדון או להכריע במחלוקת אשר התעוררה בין הצדדים באשר לאפשרות יצירת מנגנון נאמנות דו-שלבי.
די בכך שהצדדים יצרו מנגנון זה בפועל. השאלה הטעונה הכרעה היא עבור מי הוחזקו המניות בחברת לב לבונטין בנאמנות.
מקובל עלי האמור בתצהירה של זיסי כי כדי לחתום על הסכם הרכישה עם העיר הלבנה היה צריך להקים חברה - אשר תאגד את המשקיעים השונים, חברי קבוצת הרוכשים/משקיעים שהקבוצות טענו שביכולתם להביא.
שי ביקש ממנה, ימים ספורים לפני המועד המתוכנן לחתימה על הסכם הרכישה , כי תוקם חברה אשר מניותיה יוחזקו בנאמנות על ידה לטובת אותם משקיעים.
עוד העידה זיסי, כי מאחר ושי לא יכול היה לומר באותו שלב מי הם אותם משקיעים, סירבה לשמש כנאמן שכן מבחינתה לא תיתכן נאמנות מבלי שהנאמן יודע את זהות הנהנה.
זיסי אף חששה כי בהעדר נהנה מזוהה היא תעמוד בסיכון במידה והתשלום מכוח הסכם הרכישה לא ישולם. בעקבות זאת, הציע לה שי כי הוא יהיה נאמן עבור אותם 100% משקיעים עתידיים וכי זיסי תחזיק את מניות החברה שתוקם בנאמנות עבורו כנהנה - וכך יהיה נהנה מזוהה.
זיסי הסכימה להצעה זו ורינת, אשר הייתה שותפה מלאה לדיון, ערכה את הסכם הנאמנות.
עוד העידה זיסי, כי לא נאמר לה מעולם על ידי מי מחברי הקבוצה כי יהיו זכאי למניות בחברה או כי מי מהם הינו בגדר אותו משקיע - אשר שי מחזיק לכאורה עבורו את המניות בנאמנות.
זיסי אף ציינה כי לא הייתה כל מניעה שמי מחברי הקבוצה ירשמו כבעלי מניות - כפי שעשו בחברות אחרות שהקימו יחד. לא הייתה גם כל בעיה שזיסי תהיה נאמנה ישירה של אחזקותיהם.
יתרה מזאת, לא היה צריך אותה כלל כנאמן שכן גם שי וגם רינת, שהם שניהם עורכי דין, יכולים היו לערוך מראש הסכם נאמנות עם זקלד ולרשום את מי מהם כנהנים.
בחקירה הנגדית חזרה זיסי והעידה כי כל נושא הקמת החברה בכלל נעשה על ידי רינת "ולגבי הנאמנות במפורש נשאלתי אם אני אהיה מוכנה להיות נאמנה, להחזיק את המניות בנאמנות.
ש. זה שי ששאל אותך?
ת. כן". (עמ' 13 לפרוטוקול מיום 25.11.15).

זיסי העידה בהמשך חקירתה הנגדית, כי רינת ושי טיפלו בעניין הקמת החברה; רישום הנאמנות וניסוח הסכם הנאמנות. "הדבר היחידי שאמרתי את דעתי זה שאני לא מוכנה להיות נאמנה באופן ישיר על 100% משקיעים עלומים כי חשבתי שאני שמה את עצמי במצב של סיכון מיותר... אני מוכנה הייתי מוכנה אגב להיות הנאמנה הישירה עבורם אם הם היו מבקשים, רק אף אחד לא ביקש ממני" (עמ' 14 לפרוטוקול מיום 25.11.15).
זיסי חזרה והדגישה כי החשש שלה נבע מכך ש"אני לא יודעת להיות נאמנה עבור מישהו באוויר... אמרתי שאין בעלי מניות אז אין מאחורי אף אחד" (עמ' 15 לפרוטוקול מיום 25.11.15), וכי מה שהטריד אותה " זה החשיפה האישית שלי" (עמ' 18 לפרוטוקול מיום 25.11.15).

עדותה של זיסי, לפיה סירבה להיות נאמנה מבלי שיהיה נהנה ספציפי - נתמכה בעדותה של רינת.
רינת נשאלה:
"ש. ... לא הייתה שום מניעה, תאשרי לי שבמקום ששי יהיה באמצע, הנאמנות הזו תהיה במישרין דרך זיסי?
ת. זיסי לא רצתה להירשם כנאמנה עבור משקיעים שהיא לא ידעה מי הם" (עמ' 44 לפרוטוקול בנט מיום 1.12.14).

יש לצאת מהנחת עבודה כי לו הייתה אכן הסכמה או כוונה של ארבעת חברי הקבוצה כי הם יהיו בעלי מניות בחברה - היה מידע זה מועבר לזיסי והיה בו כדי להוות פתרון פשוט ומיידי לשאלת זהות הנהנה.
אילו אכן הייתה הסכמה או כוונה כזו, הרי שלא היה צורך במנגנון שנוצר בסופו של דבר.
המנגנון שנוצר מעיד באופן ברור כי שי, כנהנה מזוהה ביחסים בינו לבין זיסי שנרשמה כבעלת כל המניות בחברה, החזיק את המניות עבור משקיעים עתידיים אותם קיוותה הקבוצה לגייס כדי שישלמו את תמורת הסכם הרכישה.

ההבדל המשמעותי בין רישום המניות בשחר גרינלייף לבין רישום המניות בלב לבונטין – מצביע אף הוא על כך כי התובעים ייחסו משמעות שונה לכל אחת מהחברות וכי הכוונה הייתה שיהיו בעלי מניות בשחר גרינלייף בלבד.
מניות שחר גרינלייף נרשמו, כאמור, ברשם החברות על שם שי ורינת כמחזיקים כל אחד ב- 50% מהמניות. 100% ממניות לב לבונטין נרשמו על שם זיסי בנאמנות, כפי שעולה מנספח 13 לתצהירה.

עם רישום החברה נרשמו אכן רינת ושי כדירקטורים ראשונים וכמורשי חתימה. עם זאת, לא ניתן על ידי התובעים הסבר משכנע במסגרת החקירה הנגדית, מדוע, אם אכן היו התובעים בעלים של 50% ממניות לב לבונטין - לא נעשה הרישום באופן זהה לרישום שנעשה ב שחר גרינלייף. כלומר, 50% על שם רינת ו- 50% על שם שי.
רינת טענה בהקשר זה כי אריק ושי לא רצו להיחשף כבעלי מניות.
"יש לו (אריק – ד.ק.) חובות ויש לו עניינים עם אשתו עם גרושתו, אבא שלי גם לא רצה להיחשף, אבא שלי לא רצה להיחשף כבעלים.
ש. ואת?
ת. אני? אני הולכת עם אבא שלי.
ש. מה זאת אומרת? אבל בשחר גרינלייף את נחשפת, אין שום בעיה
בית המשפט: מה ההבדל?
ת. נחשפתי כחמישים אחוז אני לא יודעת..." (עמ' 39 לפרוטוקול בנט מיום 1.12.14).
אין בתשובה זו כדי להוות הסבר של ממש לשוני ברישום.

גם בעדותו של זקלד לא ניתנה תשובה של ממש לשוני זה.
זקלד אישר בחקירתו הנגדית כי שתי החברות היו אמורות להיות "ראי מבחינת האחזקות".
משנשאל מדוע אין החברות בגדר ראי של האחזקות, השיב כי לא רצה ששמו יופיע ו כי זיסי ושי הציעו הסכם נאמנות לפיו שי נאמן.
זקלד נשאל פעם נוספת:
"ש. למה? למה אבל, למה? בוא תסביר לי אתה אומר דבר נורא פשוט אתה טוען בניגוד והפוך פה ... למה צריך בכלל פה נאמנות? כמו שלא צריך נאמנות בגרינלייף לא צריך נאמנות פה, למה נאמנות?
ת. אני מסביר... שלי היה חשוב שאני לא ייחשף בציבור...
ש. אבל זקלד אתה לא רשום בגרינלייף אתה לא יכול להמשיך לתרץ את זה ככה, אתה לא רשום בגרינלייף?
ת. מאותה סיבה.
ש. אותה סיבה מאה אחוז, אבל למה רינת לא רשומה בלב לבונטין?
ת. אני לא יודע" (עמ' 88 לפרוטוקול מיום 26.1.15).

המסקנה לפיה לא הוחזקו המניות על ידי שי בנאמנות עבור התובעים, עולה גם מנוסח הסכם הנאמנות בינו לבין זיסי.
רינת אישרה בחקירתה הנגדית כי היא ושי הכינו את מסמכי הקמת החברה.
עדותה של זיסי בתצהיר לפיה הייתה רינת שותפה מלאה לדיון בעניין הסכם הנאמנות – נתמכה בעדותה של רינת בחקירה הנגדית.
רינת הפנתה לנספח 4 לתצהירה, הסכם הנאמנות, ואף ציינה כי תיקנה אותו בכתב ידה (עמ' 34 לפרוטוקול בנט מיום 1.12.14).
ההסכם נערך, כאמור, בין שי אשר הוגדר כ"הנהנה" - לבין זיסי אשר הוגדרה " הנאמן".
ב"הואיל" הראשון להסכם הנאמנות נאמר "הנהנה הינו הבעלים והמחזיק בנאמנות עבור משקיעים שונים 100% מניות רגילות ערך נקוב 1 ₪ כל אחת (להלן: "המניות") בחברת לב לבונטין בע"מ...".
במהלך חקירתה הנגדית טענה רינת כי על פי האמור ב"הואיל" זה יש לראות בשי גם בעלים וגם מחזיק "כאשר ביום הזה הוא ידע שמי שהם המשקיעים האחרים או בעלי המניות האחרים, אלה ארבעתנו, הוא החזיק גם עבור עצמו... וגם עבורנו" (עמ' 34 לפרוטוקול בנט מיום 1.12.14).

עדות זו אינה עולה בקנה אחד עם הדברים שנאמרו על ידי רינת בשיחה שהתקיימה בין התובעים לבין שי ביום 29.8.12, מספר חודשים לפני הגשת התביעה (נספח 63 לתצהירי התובעים ו- נ/33) .
השיחה הוקלטה על ידי זקלד ורינת העידה כי לא ידעה שהשיחה מוקלטת.
בשיחה זו נאמר על ידי זקלד לשי כי חשוב לו לשמוע את הסיפור של שי "תראה, בוא אני אגיד לך מאוד פשוט, אנחנו בתביעה נגדם... זה לא טריו ויאלי. לדעת את הסיפור שלך מאוד חשוב".
שי אמר לזקלד כי גם הוא ואריק לפני תביעה והוסיף לאחר מכן "חשוב לי להגיד... שאני ואריק עכשיו כאילו ביחד אבל יש לי הרבה טענות אליו ומן הסתם יש לו הרבה טענות אלי" .
שי התייחס לשתי עילות התביעה של התובעים עליהן דיברו בשלב קודם של השיחה " אני מבין שהתביעה שלכם תהיה כמו שאז דיברנו... שפירא ... משני... שתי רגליים הרגל אחת זה מניות
ב- 50% וברגל השנייה זה הדירה"
זקלד אישר אמירה זו (עמ' 15 לתמליל).
בהמשך השיחה (בעמ' 16) התייחס שי לעובדה כי זיסי הייתה נאמן.
רינת אמרת לשי:
"רינת: אבל היה אז את ההסכם הזה ש... ש... שאנחנו הכנו ושהיא חתמה ואתה חתמת, שהיא נאמנה בעבורך ואתה נאמן בעבור משקיעים שונים.
שי: שלא ידענו מי הם המשקיעים השונים.
רינת: נכון. הרי היה לכאורה על פי החוק היה."
כלומר, לאחר שרינת הציגה בפני שי את טיעוני התובעים במסגרת התביעה שתוגש בעניין הבעלות בחברה, אישרה רינת באופן מפורש כי בעת שנחתם הסכם הנאמנות לא ידעו הארבעה מי יהיו המשקיעים עבורם החזיקה זיסי בנאמנות את המניות.

אינני רואה מקום לפירוש אשר ניתן על ידי התובעים לאמור ב"הואיל" הראשון להסכם הנאמנות.
מקובלת עלי לחלוטין עמדתם של הנתבעים כי המילה "הבעלים" קשורה באופן ישיר למילה "בנאמנות" וכי אין ו' החיבור לפני המילה " המחזיק" - יוצרת שתי קטגוריות שונות.
המשפט קובע באופן ברור כי הנהנה הוא הבעלים בנאמנות.
מאחר ומדובר בבעלות בנאמנות עבור משקיעים בשיעור 100% - הרי שאין לראות בשי כמחזיק בנאמנות עבור עצמו, שכן שיעור נוסף כלשהו אינו קיים.
בחקירתה הנגדית הסבירה זיסי כי השימוש במינוח "הבעלים" ו"המחזיק" נובע מחוק הנאמנות.
"המילה פה בעלים נרשמה בדיוק מהסיבה שכשאתה מחזיק בנאמנות וכל זמן שאתה מחזיק בנאמנות אתה סוג של בעלים... זה לא טעות... זה נרשם שם ולא בכדי. זה לא הפך את שי לבעלים... אף אחד מהם לא היה פה בעלי מניות כי אחרת אם הם היו בעלי מניות לא הייתה סיבה שהם ירשמו [צ"ל – לא ירשמו – ד.ק.] כבעלי מניות למה היה צריך להחזיק בכלל בנאמנות." (עמ' 35 לפרוטוקול מיום 25.11.15).
בהמשך החקירה הוסיפה זיסי ואמרה "... תקשיב, אין 200% מניות יש 100% מניות או.קי? מה יש 120% מניות? כתוב כאן 100% מניות למשקיעים שונים, יש יותר מ- 100 אחוז אין יותר מ- 100%?"
זיסי נשאלה פעם נוספת:
"ש. ...יכול להיות שמשקיעים שונים... זה גם שי עופרי?
ת. ממש לא." (עמ' 36 לפרוטוקול מיום 25.11.15).

עדות זו של זיסי מקובלת והגיונית בעיני והיא אף עולה בקנה אחד עם עצם יצירת מנגנון הנאמנות הדו-שלבי.
כפי שכבר ציינתי קודם לכן, אילו היו חברי הקבוצה בעלי מניות של לב לבונטין - לא הייתה כל מניעה לבצע רישום זהה לרישום בעלי המניות שנעשה בשחר גרינלייף או ליצור נאמנות ישירה בינם לבין שי.

ראיות נוספות התומכות במסקנה כי התובעים לא ראו עצמם כמשקיעים בחברה הן המצגות אשר נשלחו על ידי התובעים למשקיעים הפוטנציאלים.
ביום 28.9.10 שלח זקלד מייל לזיסי אליו צורף מסמך למשקיעים אשר סומן כגרסה 2 (נספח 17 לתצהירי התובעים).
בסעיף 6 למסמך זה נאמר כי מניות לב לבונטין מוחזקות בנאמנות על ידי עורכת הדין הצובאי, אשר מחזיקה אותן בנאמנות עבור "הנאמן הבעלים והמחזיק בנאמנות עבור משקיעים שונים לרבות עבור הנהנה...".
למחרת, ביום 29.9.10, העבירה זיסי תיקון למצגת. כך עולה מהמייל שהוא המסמך הראשון בנספח 17. במייל נאמר "מצ"ב המצגת עם מספר הערות בעיקר לסעיף 6 בפרק ההשקעה".
באותו תיקון נשמטו המילים "לרבות עבור הנהנה".
המצגת הכוללת את אותו תיקון שאף נשלחה למשקיעים לא צורפה על ידי התובעים לנספח 17.
כפי שעולה מנספח 15 לתצהיר זיסי שלח זקלד ביום 29.9.10 בשעה 09:00 את גרסה מס' 4 של המצגת, אשר כוללת את ההערות של זיסי לסעיף 6 למצגת. אותה גרסה מתוקנת לא צורפה, כאמור, לתצהירי התובעים.
בנוסח המתוקן של סעיף 6 למצגת נאמר כי זיסי מחזיקה את מניות לב לבונטין בנאמנות "עבור הנאמן הבעלים והמחזיק בנאמנות עבור משקיעים שונים" – נוסח ממנו נשמטו באופן חד משמעי המילים "לרבות הנהנה".
התובעים טענו כי על מנת שלא להכביד הושמטו הנספחים מחלק מתכתובות המייל באשר לטיוטות של מצגות השיווק.
התוצאה היא כי בפני בית המשפט עמד למעשה רק נוסח מס' 2 - לפני התיקון שנעשה בעקבות הערות זיסי.
בחקירתה הנגדית הפנתה רינת לסעיף 26 לתצהירה בו נאמר כי גם במסגרת המסמכים שהוכנו עבור משקיעים או קוני דירות פוטנציאלים, הובהר כי זיסי מחזיקה בנאמנות את מניות לב לבונטין לטובת נהנה שמחזיק אותם עבור משקיעים שונים לרבות עצמו.
רינת הפנתה לסעיף 6 לאותה מצגת אשר צורפה כנספח 17 לתצהירי התובעים.
רינת אישרה בחקירה הנגדית כי המסמך עבר שינויים ותיקונים (עמ' 60 לפרוטוקול בנט מיום 1.12.14).
בהמשך, אישרה רינת כי התקבל אכן תיקון מזיסי, מיד לאחר הווריאציה הראשונה של המצגת, אשר שינה את המלל. "היא הורידה את המילים עבור הנהנה".
למרות אישור זה של רינת בדבר התיקון שנעשה על ידי זיסי, טענה רינת כי התיקון לא ייצג את המציאות.
רינת נשאלה האם אינה חושבת כי היה ראוי לצרף לנספח 17 את המצגות אשר כוללות את השינוי.
לדבריה, לא התכוונה להטעות את בית משפט "מה שאנחנו צרפנו אלה המסמכים המחזקים את מה שאנחנו בעצם באים לספר, שזה בדיוק מה שהיה פה. היה פה עובדה ששי החזיק עבור עצמו ועבור אחרים. עו"ד הצובאי היא תיקנה את זה זה נכון אבל אני לא צרפתי דבר הלא נכון אני צרפתי את מה שיש לכם את כל הדברים האלה יש לכם" .
רינת חזרה והעידה "... אני לא עשיתי שום דבר בכוונת מכוון. יכול להיות שמה צורף פה על ידי עורכי הדין שלנו, זה מה שהמייל הזה. אנחנו צרפנו את המיילים שתומכים בטענות שלנו".
עוד טענה רינת, כי השינוי שנערך על ידי זיסי לא משנה את המהות "שהיינו ארבעה וששי החזיק עבורנו". (עמ' 63-64 לפרוטוקול מיום 1.12.14).

עדות זו המצביעה על הצגת מסמכים בצורה מגמתית - משליכה על מהימנותה של רינת.
זאת במיוחד לאור העובדה שרינת היא עורכת דין, אשר הייתה שותפה לניסוחו של הסכם הנאמנות ואף העידה כי הייתה " ערנית" לתיקון שנעשה על ידי זיסי.
יתרה מזאת, רינת אף העידה כי היא נסחה את המצגת באנגלית אשר לא כללה את הביטוי לפיו שי מחזיק מניות גם עבור עצמו (עמ' 64 לפרוטוקול מיום 1.12.14).

גם זקלד אישר בחקירתו הנגדית את התיקון שעשתה זיסי ואף את העובדה כי החל מהמועד בו נעשה התיקון – המצגות שנשלחו למשקיעים פוטנציאלים כללו את התיקון.
בית המשפט הבהיר את השאלה שהופנתה לזקלד "השאלה האם הנוסח הזה (הנוסח המתוקן – ד.ק.) היה מקובל עליו או לא".
ב"כ הנתבעים הוסיף לכך שאלה:
"ש. ואם זה לא היה מקובל עליך למה ביקשת שדווקא את זה יפיצו?
ת. זה הנוסח המקובל עלי, אני מאמין שככה צריך להיות...
ש. איזה מהנוסחים שאני לא אתפוס אותך חלילה?
ת. הנוסח שבו שי הוא נהנה.
ש. זה הנוסח המקובל עליך?
ת. כן.
ש. אז למה אימצת?
ת. הוא משקיע, שי הוא משקיע.
ש. אז למה, אז למה לא התרעמת? לא אמרת לאותה יועצת [זיסי- ד.ק.] שהיא לא קשורה לכלום ובסך הכל היא יועצת, לא אמרת לה מה את מתערבת? מה את משנה? ועוד יותר מזה אתה הלכת והשתמשת בזה וביקשת מכולם שזה הנוסח המקובל?
ת. ככה אני ראיתי את זה לנכון לשלוח לינאי, זה הנוסח הנכון."
(עמ' 107-108 לפרוטוקול מיום 26.1.15).

עוד יש לציין בהקשר זה, כי התיקון אשר נעשה על ידי זיסי מצביע באופן חד משמעי על ראייתה בזמן אמת את מהות החזקת המניות בנאמנות עבור משקיעים עתידיים - ולא עבור חברי הקבוצה.
אין לכן מקום לטענת התובעים לפיה ידעה זיסי בזמן אמת כי המניות מוחזקות בנאמנות על ידי שי עבור חברי הקבוצה, או כי יש לראות בהם כמשקיעים במסגרת הסכם הנאמנות .
התוצאה הברורה מקביעות אלה היא כי אין כל בסיס לטענת התובעים לפיה יש לראות בזיסי כמי שהחזיקה מניות עבורם ולכל הטענות אשר הועלו בעקבות הטענה בדבר יחסי נאמנות נטענים אלה.

טענה נוספת אליה יש להתייחס היא טענה התובעים, הן בכתב התביעה והן בתצהירים, כי כוונת הארבעה הייתה להיות בעלי החברה ובעלי המניות בה וכי ככל שימצאו משקיעים המעוניינים להשקיע בפרויקט באמצעות רכישת מניות החברה, מניות הארבעה, אותם כינו "המייסדים" - תדוללנה בהתאם.
בסיכומים הוסיפו התובעים וטענו כי במקום שינוי תכוף של מרשם בעלי המניות עם הצטרפות כל משקיע חדש, הוסכם לעשות שימוש במנגנון נאמנות עד להשלמת גיוס המשקיעים.
לכן, טענו התובעים, יש לראות בחברי הקבוצה בגדר המשקיעים בהתאם לאמור בהסכם הנאמנות.

אינני רואה כל מקום לטענות אלה.
מקובלת עלי טענת הנתבעים בסיכומים, לפיה שינוי אחזקות בעתיד אינו אמור למנוע רישום בעלות נכון קודם לשינוי וכי אין ברישום נכון כדי למנוע בעתיד שינוי של שיעור האחזקות בדרך של הקצאת מניות.
גם בהקשר זה נכונה הקביעה כי אם היו הארבעה בעלי מניות בלב לבונטין לא הייתה מניעה להתקשר בהסכם נאמנות ישיר בינם לבין זיסי. בהמשך, ככל שלב לבונטין הייתה מקצה מניות למשקיעים, לא הייתה כל מניעה לדלל את שיעור אחזקות התובעים.

אין גם מקום לטענת התובעים כי תוצאת גרסת הנתבעים היא שמדובר בנאמנות לטובת קבוצה ריקה או לטובת נהנה בלתי מוגדר.
על פי המנגנון שנוצר בפועל, שי היה בגדר נהנה מזוהה מבחינתה של זיסי - אשר נרשמה כנאמן עבורו לכל 100% מניות החברה.

התובעים העלו טענה נוספת, לפיה עולה מגרסת הנתבעים כי לחברה לא היו בעלי מניות - שכן לפי גרסתם שי החזיק את המניות בנאמנות רק עבור משקיעים עתידיים.
מצב זה, לטענתם, אינו אפשרי ולכן יש לראות בארבעת חברי הקבוצה כבעלי מניות החברה בעת הקמתה.
אין מקום לטענה זו, שכן זיסי הייתה מבחינה פורמאלית בעלת המניות בחברה ואין מחלוקת כי אכן נרשמה כבעלת מלוא המניות בעת הקמת החברה.
רישום פורמאלי זה קיבל ביטוי גם בסעיף 3ב להסכם הנאמנות.
הסעיף קובע כי הנאמן ישתתף באסיפות בעלי המניות של החברה בהן הוא רשאי להשתתף "בזכות היותו הבעלים הרשום של המניות".
לא מדובר אם כן בחברה ללא בעלי מניות.

טענה נוספת אשר הועלתה על ידי התובעים היא הטענה כי ההתייחסות בהסכם הנאמנות בין זיסי לשי לנאמנות עבור משקיעים שונים - אינה יוצרת נאמנות של שי כלפי אותם משקיעים שהם צדדים שלישיים וכי לא נחתם הסכם נאמנות בינם לבין שי.
גם לטענה זו אין מקום, שכן הנאמנות לטובת המשקיעים העתידיים שלא היו קיימים בעת הקמת החברה, נוצרה למעשה במסגרת הסכם הנאמנות בין זיסי לבין שי.
מנגנון כפול זה נוצר, כאמור, בגין אי הסכמתה של זיסי לשמש כנאמן עבור אותם משקיעים עתידיים. לכן , נבחר מנגנון זה כאשר הסכם הנאמנות הישיר הוא בין זיסי לבין שי.
מנגד, לתובעים עצמם לא היה כל הסכם נאמנות עם שי, שיש בו כדי ליצור את הנאמנות הנטענת על ידם.
לא הייתה כל מניעה לחתום הסכם נאמנות עם שי אם אכן הייתה קיימת נאמנות נטענת זו.
רינת אישרה בחקירתה הנגדית כי אין לה הסכם נאמנות עם שי וגם לאביה אין.
מדובר בהעדר הסכם בכלל ולא בהעדר הסכם חתום. (עמ' 34 לפרוטוקול בנט מיום 1.12.14).

- טענת התובעים בעניין הכתבה בגלובס
טענה נוספת אשר הועלתה על ידי התובעים היא הטענה כי זיסי הייתה שותפה לכתבה בעיתון גלובס בה צוין כי זקלד ושי הם בעלי החברה.
בסיכומים נטען כי למרות שהנאמנות נוצרה, בין היתר, כדי לשמור בסודיות על זהותו של זקלד, התפרסמה ביום 17.10.10 כתבה אשר זיהתה את שי, זקלד ורינת כבעלי המניות של החברה.
את הטענה כי הנאמנות נוצרה כדי למנוע חשיפה של זקלד – כבר דחיתי לעיל.

יש להתייחס אם כן לטיעוני הצדדים באשר לכתבה לגופה.
הכתבה צורפה כנספח 18 לתצהירו של זקלד והיא נושאת את הכותרת "מחיר שיא בלבונטין: "בית הקבלן" נרכש ב- 71 מיליון ₪".
בכתבה נאמר, בין היתר, כי הקבוצה שמובילה את המשקיעים אשר רוכשים את המתחם מבנייני העיר הלבנה היא חברת לב לבונטין "שבבעלות אנשי העסקים שי עופרי וחיים זקלד (באמצעות רינת זקלד), כך עולה מנתוני רשם החברות במשרד המשפטים. עו"ד זיסי הצובאי המייצגת את הרוכשים אישרה את הפרטים".
זקלד העיד בתצהירו כי יום לאחר פרסום הכתבה פנה לזיסי והסביר לה כי אינו מעונין בפרסומים בקשר למעורבותו ביזמות נדל"ן.
זיסי טענה כי זקלד היה לידה כאשר שוחחה עם הכתבת, למרות, שלדבריו, הדבר לא נכון, וכי זה מה שביקשו להגיד.
זיסי גם הוסיפה שעל חברי הקבוצה להחליט ביניהם מה הם רוצים לפרסם לגבי זהות האנשים בקבוצה ולהודיע לה.
בהמשך התצהיר נאמר כי בעקבות אותו פרסום בעייתי, הוציאה רינת ביום 26.10.10 מייל לנציגי המוכרת.
במייל זה נאמר כי בניגוד לפרסום בעיתון גלובוס אין זקלד קשור לחברת לב לבונטין פרט להשקעה בסך 1 מיליון ₪ אותה ביצע.
לאחר דין ודברים חזרה בה רינת מהאמור באותו מייל.
בסיכומים הדגישו התובעים כי זיסי היא זו שאמרה לכתבת גלובס כי שי וזקלד, באמצעות רינת , הם בעלי המניות ו כי בכל מקרה יש לראות בה כמי שאישרה את הפרטים.
זקלד היה מוטרד מהצגתו בפרסום כבעל מניות מחשש שרשויות המס יכירו בו כיזם נדל"ן.
עוד נאמר בסיכומים, כי נושא התכתובת בין זקלד לבין זיסי הוא אופן הצגת הבעלות כלפי חוץ וחשיפתו של זקלד – ו כי לא התקיים ביניהם דיון בעצם בעלותו של זקלד בחברה.
עיון במייל אשר שלח זקלד לזיסי מצביע על התייחסות ברורה של זקלד לעצם בעלותו בחברה.
זקלד כתב לזיסי כי הוא עלול לאבד את הסטטוס של מס היסטורי בנכס שלו בביאליק.
עוד נאמר, "עמדתי היא כי אין לי עסקאות קודמות; אין לי משרד פעיל; אין לי רקע או ידע; אין נפח נדלני נוכחי; יש לי פרויקט אחד בלבד ברמת-גן שהבעלות עליו עברה מאז 1920 לערך. אני מעורב רק בהלוואה של 1 מיליון ₪ לחברת גרינלייף. רינת היא אומנם פעילה במסגרת גרינלייף אבל רינת זה לא חיים".
כפי שציינו הנתבעים בסיכומים, אישר זקלד בחקירתו הנגדית כי אותו מייל היה בגדר התכתבות פנימית בלבד בינו לבין זיסי שלא נועדה לצד שלישי כלשהו. (עמ' 71 לפרוטוקול מיום 26.1.15).
זקלד נשאל מספר רב של פעמים, כולל על ידי בית המשפט, האם דבריו לזיסי באותו מייל פנימי, לפיהם אינו בעלים של לב לבונטין, הם אמת או לא אמת. תשובה ישירה לכך לא ניתנה על ידו.
בסופו של דבר, טען זקלד "מה שנכון שאני הבעלים, מה שנכון שדברתי עם זיסי, זה ככה אני מבקש ממנה להציג אותי בפני הציבור שאני משקיע... אני אינני יזם וזה מה שצריך להיות בפני הציבור".
תשובה זו אינה עולה בקנה אחד עם האמירה החד משמעית במייל שנשלח על ידו לזיסי.
זקלד אישר כי לא ניסה לשקר לזיסי במסגרת אותו מייל (עמ' 72 לפרוטוקול מיום 26.1.115).
לאור זאת, מקובלת עלי מסקנת הנתבעים בסיכומים לפיה המידע והאמירה החד משמעית אשר נאמרה על ידו באותו מייל – הם בגדר מידע אוטנטי בזמן אמת.
מאחר ומדובר, כאמור, במייל פנימי הרי שאם נכונה הייתה טענת התובעים כי הם בעלי מניות בחברה וכי זיסי הייתה מודעת לעובדה זו – הרי שלא היה כל מקום לנסח את המייל בצורה בה נוסח:
זקלד אינו צריך ליצור מצגים לא נכונים בפני זיסי ויכול היה לומר לה באופן ברור כי תדאג לכך שלא יוצג כלפי חוץ כבעל מניות בחברה הרוכשת, למרות בעלותו לגביה טען שאין מחלוקת.

עוד יש להתייחס בהקשר זה למייל אותו שלחה רינת לעיר הלבנה, אשר צורף כנספח 36 לתצהירה של זיסי.
מייל זה נשלח לעיר הלבנה ביום 26.10.10.
במייל התייחסה רינת לאמור בכתבה בעיתון גלובס.
רינת ציינה באופן חד משמעי "...בניגוד לפרסום בעיתון גלובס מר חיים זקלד אינו קשור לרוכשת פרט להשקעה הנ"ל" – ערבות לתשלום 1 מיליון ₪.
בתצהירה העידה רינת כי לאחר דין ודברים והתייעצות עם זיסי חזרה בה מהאמור באותו מייל.
כל מה שכתוב במייל המבטל הוא כי המייל מיום 26.10.10 בטל ומבוטל וכי אין לו כל נפקות משפטית.
בחקירה הנגדית טענה רינת כי האמור במייל אשר בוטל על ידה בעניין בעלותו של אביה בלב לבונטין – הוא "התבטאות אומללה שגם הביאה את כעסו של אבא שלי עלי".
רינת נשאלה :
"ש. לא הבנתי. אבא שלך הרי כעס מאוד שהתפרסם בגלובס שכביכול הוא הבעלים אז למה הוא יכעס כשאת אומרת שהוא לא באמת הבעלים?
ת. כי זה לא, הוא כעס משום שהפרסום בגלובס נעשה ובעצם חשף אותו לעין הציבורית, והוא כעס כי זה הציב אותו בעמדה לא טובה..." (עמ' 121 לפרוטוקול בנט מיום 1.12.14).

יש בהתנהלות התובעים בעניין זה ובהתנערותם מאמירות מפורשות אשר נאמרו על ידם בזמן אמת, כדי להעלות סימני שאלה של ממש באשר לאמיתות גרסתם כיום.
כבר בשלב זה, ניתן למעשה להגיע למסקנה כי אין מקום לטענת התובעים לפיה יש לראות בהם כבעלי מניות בחברה.

ג. חתימת הסכם הרכישה; התשלום הראשון בסך 1 מיליון ₪ וטענת התובעים בעניין הזכאות לדירה
בתצהירו תיאר זקלד, כאמור, מספר פגישות עם נציגי העיר הלבנה אשר התקיימו במהלך אוגוסט -ספטמבר 2010.
כמו כן, צירף זקלד לתצהירו טיוטה של הסכם הרכישה עליה העירה רינת הערות (נספח 23).
זקלד העיד כי ביום 21.9.10 נפגשו ארבעת חברי הקבוצה עם נציגי המוכרת.
לדבריו, באותה עת היו סוגיות משפטיות בלתי פתורות והם לא היו בטוחים כי יגיעו לחתימה על ההסכם באותו יום.
נאמר על ידו, כי הפגישה התארכה עד השעות המאוחרות ולקראת סיומה "הצלחנו להתקדם לשלב החתימה".
זקלד ציין כי מלכתחילה ביקשה המוכרת כי התשלום הראשון בסך 1 מיליון ₪ ישולם במועד החתימה.
מאחר והצדדים רצו להתקשר בהסכם מחייב כבר ביום 21.9.10, היום בו הוקמה חברת לב לבונטין ועוד לפני שלחברה היה חשבון בנק ובגין לחץ הזמנים – הסכימו הצדדים לחתום על הסכם הרכישה ולדחות את התשלום הראשון ליום 27.9.10. זאת, כנגד קבלת ערבות של זקלד ושי בגובה הסכום לתשלום הראשון. בהתאם לכך נחתם הסכם הרכישה.

בסיכומים חזרו התובעים וציינו את הצהרת זקלד, רינת ואריק לפיה לא היו בטוחים כי יצליחו לחתום על הסכם הרכישה באותו יום וכי הוסכם לדחות את התשלום הראשון כנגד קבלת ערבות אישית של זקלד ושל שי.

עוד נאמר בתצהיר, כי למחרת החתימה על הסכם הרכישה העבירה ב"כ המוכרת הנחיות לביצוע התשלום הראשון.
בבוקרו של 26.9.10, ערב המועד לביצוע התשלום הראשון, שלח אריק לזיסי, לשי, לרינת ולזקלד מייל בו התייחס, בין היתר, למשימה של הפקדת 1 מיליון ₪ בחשבון הנאמנות טרם העברתו למוכרת. המייל גם התייחס להמשך התקדמות בגיוס התשלומים הבאים ממשקיעים פוטנציאלים.
זקלד העיד כי בשלב זה נוכח כי הניסיון עד לאותה עת לגיוס הון חיצוני ממשקיעים או מקונים פוטנציאלים לצורך ביצוע התשלום הראשון – לא צלח וכי מועד התשלום הראשון מגיע מבלי שיש בידי החברה את ההון הנדרש.
כדי שלא לסכל את הסכם הרכישה גייס במהירות מהונו האישי סכום של 1 מיליון ₪ בדרך של נטילת הלוואה מהבנק.
זקלד העביר את הסכום לחשבון נאמנות על שם זיסי, כדי שתעביר אותו למוכרת.
זקלד טען כי על ידי העמדת סכום זה מנע בעצם את הפרת הסכם הרכישה.
זקלד הדגיש כי העמדת ההון נעשתה על ידו על בסיס הסכמה כי כנגד אותו סכום של 1 מיליון ₪, תעמוד לו לפי בחירתו – זכות ראשונים לקבלת דירה בת 3 חדרים בפרויקט או זכות לקבלת החזר ההלוואה בצירוף 36 אחוזי ריבית בתום 36 חודשים מיום מתן ההלוואה (להלן: "הסכם ההלוואה").
לדברי זקלד, הסכמה זו התגבשה, השתכללה ואושררה על ידי לב לבונטין באופן הבא: זקלד הסביר כי מלכתחילה, כדי לעמוד במימון התשלומים שנקבעו בהסכם הרכישה, ביקשו הארבעה לגייס הון חיצוני ממשקיעים פוטנציאלים בתמורה לקבלת מניות בחברה או מכירת זכות לדירה.
ניסיון זה לא הצליח, בין היתר, כפי שכבר צוין לעיל, שכן הערת האזהרה על הקרקע לטובת לב לבונטין הייתה אמורה להירשם רק לאחר ביצוע ההסכם השני.
התעורר אם כן קושי מהותי לשכנע משקיעים להשקיע בחברה וקונים לרכוש זכות לדירה.
לכן, סוכם עוד קודם למועד ביצוע התשלום הראשון כי כל השקעה בחברה בת 1 מיליון ₪ תחשב להלוואה, אשר התמורה לה תהיה אחת משניים לפי בחירת המשקיע: דירה בת 2 חדרים או החזר הלוואה בריבית של 36% כמפורט לעיל.
לדברי זקלד, סיכום זה נכלל במסמכי השיווק למשקיעים ובטיוטת הסכם הלוואה עם משקיעים פוטנציאלים שהכינה זיסי.
עוד הוסכם, לדבריו, כי ההחלטה אשר התייחסה למשקיעים או לקונים הפוטנציאלים - תתייחס באופן ברור אף לחברי הקבוצה. זאת, פרט לכך שבמקום דירת 2 חדרים ניתן יהיה לקבל דירת 3 חדרים לפי בחירת המשקיע.
על הסכמה זו הסתמך זקלד כאשר העמיד את כספי התשלום הראשון לטובת החברה.
התובעים טענו כי החלטה זה אושררה ביום 12.10.10 באמצעות ישיבת הדירקטוריון ואסיפת בעלי מניות, לרבות, החלטה להתקשר עם זקלד באופן ספציפי בהסכם ההלוואה.
זקלד ביקש כי יוכן הסכם הלוואה מסודר. רינת ערכה טיוטה ושלחה אותה לזיסי ביום 26.10.10.
זיסי הודיעה כי היא בעומס עבודה ולכן היא משהה את הטיפול בהסכם.
בסופו של דבר, זיסי לא השלימה את הטיפול בעריכת הסכם ההלוואה, מאחר וכולם התמקדו בגיוס כספי התשלום השני.
לאור יחסי האמון בין הצדדים לא התעקשו התובעים על חתימה פורמאלית על הסכם הלוואה.
באותו שלב, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים ביחס לטיב הסכום שהועבר.
זיסי ציינה כי היא רואה בתשלום כתשלום עבור ההון העצמי.
בטיוטת ההסכם ששלחה רינת לזיסי ציינת רינת כי ההלוואה תירשם בספרי החברה כהלוואת בעלים.
רינת חזרה בתצהירה על האמור בתצהירו של זקלד בעניין זה.
אריק אישר בתצהירו את גרסתו של זקלד.

גרסתה של זיסי באשר לאירועי חתימת הסכם הרכישה הייתה שונה.
בתצהירה נאמר כי בהתאם להסכם הרכישה הייתה אמורה להשתלם מקדמה בסך של 1 מיליון ₪ במעמד החתימה על ההסכם אשר נקבע ליום 21.9.10.
במעמד החתימה הסתבר כי הקבוצה לא הביאה את סכום המקדמה.
נוצר משבר אמון, הרוחות סערו והטונים עלו לטונים צורמים ביותר.
זיסי העידה כי הצליחה לשכנע את העיר הלבנה לחתום על ההסכם ולדחות במספר ימים את תשלום המקדמה - עד ליום 27.9.10.
הדחייה הותנתה על ידי העיר הלבנה בכך שההסכם החתום יישאר בנאמנות אצל עו"ד זיסר ובכך שזקלד ושי יחתמו על התחייבות אישית וערבות לתשלום הסך של 1 מיליון ₪.
בהתאם לכך נחתמה על ידם ערבות אשר צורפה כנספח 19 לתצהירה של זיסי.
מיד לאחר חתימת ההסכם הסתבר לזיסי כי לשי ולזקלד אין יכולת לשלם סכום כלשהו.
זקלד מצא את עצמו בפני סכנה כי תופעל כנגדו ההתחייבות והערבות אשר העמיד לתשלום סכום זה והוא נאלץ לקחת הלוואה מהבנק לזמן קצר, כפי שעולה מתצהירו.
זיסי הפנתה להודעת מייל אשר שלח זקלד בשלב מאוחר יותר, ביום 9.12.10 , בו נאמר על ידו כי נסיבות ההלוואה לא היו לרוחו; לא בשליטתו ובניגוד לאינטרסים שלו.

באשר לטענתו של זקלד כי מדובר בהלוואה כנגד זכאות לדירה או לריבית בשיעור של 36% – נאמר על ידי זיסי כי ממסמכי ההלוואה אשר הוצגו על ידי זלקד עולה כי ההלוואה אשר נלקחה על ידו לשם ביצוע התשלום – היא הלוואת בלון שנטל מהבנק לתקופה של חמישה חודשים.
עובדה זו מעידה, לדבריה, כי בזמן אמת התכוון זקלד להשיב לעצמו סכום זה תוך חמישה חודשים.
זיסי אף העידה כי אין כל מקום לטענתו של זקלד לפיה צוין על ידה כי היא רואה בתשלום של 1 מיליון ₪, כתשלום על חשבון ההון העצמי.
אין לדבריה כל קשר בין הנספח אליו היפנה זקלד, שהיה קשור לדיון בנושא הסכם השקעה של משקיעים – לבין הסכום שזקלד העמיד קודם לכן חלף ערבותו.

(1) אירועי יום החתימה על הסכם הרכישה
אינני רואה מקום לטענת התובעים כי לא היו בטוחים שהצדדים יחתמו ביום 21.9.10 על הסכם הרכישה, שכן היו סוגיות לא פתורות.
הפגישה נקבעה באופן חד משמעי לשם חתימת הסכם הרכישה והדבר היה ידוע לתובעים.
ביום 19.9.10 נשלח לזיסי, לאריק ו לזקלד מייל על ידי בא כוח העיר הלבנה, בו נאמר כי מאחר ועל ההסכם אמורים לחתום מספר אנשים אשר צריכים להתאים את לוחות הזמנים שלהם - מבוקש לתאם את החתימה ליום שלישי בשעה 14:00.
מייל התשובה של זיסי נשלח עם העתק לאריק, רינת וזקלד.
(שתי התכתובות צורפו כנספח 9 לתצהירה של זיסי).
ביום 20.9.10 בשעה 15:00 שלחה רינת מייל לעו"ד גיסר וביקשה לדחות את חתימת ההסכם לשעה 16:00. (נספח 10 לתצהיר זיסי).
גם זקלד ידע כי המועד שנקבע לישיבה הוא מועד שנועד לחתום על הסכם הרכישה .
זקלד התייחס להקמת שתי החברות ביום 21.9.10 ואמר "בלחץ הזמן באותו יום היה צריך גם לחתום את ההסכם" (עמ' 81 לפרוטוקול מיום 26.1.15).
אריק העיד בחקירתו הנגדית כי הכיוון היה שהוא יגיע ב- 21 לחודש לחתימה, אבל "אני מדגיש אני מדגיש כי זה היה ערב סוכות והדברים כפי שאני הבנתי באותו מועד לא היו מסוכמים... יש מועד שנקבע טנטטיבית... הוא מועד שנקבע לחתימה, אבל הדברים באותו היום...הם לא היו סגורים"
(עמ' 154-155 לפרוטוקול בנט מיום 8.9.14).

אריק נשאל:
"ש. אבל יכול להיות שהם יסתדרו, נכון?
ת. יכול להיות שהם יסתדרו".
לאור זאת נשאל אריק:
"ש. מה עשית בשביל להביא מיליון ₪ באותו יום?
ת. ... ב- 21 לחודש התקשרתי לאיציק בן שוהם מנכ"ל העיר הלבנה והודעתי לו שאם נגיע לחתימה בכל זאת, למרות כל חילוקי הדעות שיש ביננו, היום לא יועבר תשלום של מיליון ₪ אלא רק במהלך החג"

בשלב מאוחר יותר הסתבר כי עדות זו לא הייתה נכונה.
אריק נשאל:
"ש. אז אתה הגעת לחתימה הגעת לישיבה של 21 לחודש מתוך ידיעה שאתם לא הולכים לשלם מיליון ₪ באותו יום נכון?
ת. האופציה של לחתום את ההסכם זו הייתה אופציה והכנתי את נציג המוכרת את מנכ"ל המוכרת שכנראה הכסף לא יהיה היום... הם ביקשו איזשהו ביטחון.
ש. מתי?
ת. בישיבה עצמה.
ש. אבל אני לא מדבר איתך על הישיבה אריק.... אתה מה אמרת? אמרת התקשרתי מראש למר שוהם?
ת. כשראיתי שהעסקה... שנפגשנו וראינו שהדברים עדיין לא סגורים.
ש. מה זה כשנפגשנו? בישיבת החתימה?
ת. בישיבת החתימה באותו יום
ש. לא, לפני ישיבת החתימה?
שאלת בית משפט: דיברת איתו לפני כן?
ת. לא, אמרתי לך שלא. לא דיברתי איתו."

אריק חזר וטען כי הדברים לא היו סגורים. עם זאת "לא הודעתי למר שוהם שאני לא אגיע עם מיליון ₪,... לא הודעתי לו מראש, אבל באותו היום, בישיבה ראיתי שהדברים לא מסתדרים".
(עמ' 156-158 לפרוטוקול בנט מיום 8.9.14).
עדותו הקודמת של אריק אינה עולה כמובן בקנה אחד עם עדות זו, ממנה עולה בבירור כי לא הייתה שיחה מוקדמת או "הכנה" של נציגי המוכרת כי התשלום לא יתבצע באותו יום.
על רקע זה גם ברור הכעס אשר התעורר אצל נציגי המוכרת לפני החתימה על ההסכם בסופה של הישיבה והטונים הגבוהים אליהם הגיעו.
אריק אף אישר כי המוכרים ציפו שאם הכל יסתדר וייחתם ההסכם ישולם הסכום של 1 מיליון ₪. "ככה הם חשבו... זה לגיטימי גם אני הייתי חושב ככה."(עמ' 158 לפרוטוקול בנט מיום 8.9.14).

גיל, נציג המוכרת, העיד בתצהירו כי נקבעה ישיבה לצורך סיום ההסכם וחתימתו ליום 21.9.10 וכי שעת הישיבה שונתה לבקשתה של רינת.
במעמד הפגישה טיפלו זיסי ועו"ד גיסר בהשלמת טיוטת ההסכם לחתימה.
כאשר הגיעו לנוסח הסופי של ההסכם, הסתבר כי זקלד, אריק ושי הגיעו לחתימת ההסכם מבלי להביא את המקדמה בסך 1 מיליון ₪. הוא התרגז מאוד והדיבורים עלו לטונים גבוהים.
מחקירתו הנגדית של גיל עולה אכן כי היה צורך בהשלמות מסוימות להסכם וכי הישיבה עצמה ארכה שעות ארוכות. רק בסופה הסתבר כי חברי הקבוצה לא הביאו עמם את ה סכום של 1 מיליון ₪.
גיל הסביר כי הפגישה נקבעה לשעה 16:00 "בדרך כלל זה עד שמסיימים, יכול להיות שעד 1 בלילה, 12 בלילה 9 בערב... תראה אם קבעו... אם קבעו פגישת חתימה ל-4 השאיפה עד לשעה 4 להגיע לנוסח נקי, לא לבזבז זמן של אנשים שחותמים ולחתום. קורה הרבה פעמים שלא מספיקים ואז בעלי המניות או מי שחותם או שהוא ממתין מחוץ לחדר או שהוא מגיע מתי שקוראים לו, אבל התשובה היא שעובדים עד שמסיימים" (עמ' 37 לפרוטוקול בנט מיום 14.4.15).

עדות זו של גיל סבירה והגיונית ונראה כי היא מתארת באופן מציאותי התנהלות של ישיבות מסוימות הנקבעות לשם חתימת הסכם - כמו במקרה הנוכחי.
קיומה של פגישה מתמשכת ועבודה "על ההסכם תוך כדי" כפי שנאמר על ידי ב"כ התובעים – אינו משנה את העובדה החד משמעית שהישיבה נקבעה מראש לשם חתימת הסכם הרכישה .

(2) החתימה על הערבות האישית של זקלד ושי
לאור כל האמור לעיל, אין ספק כי הצורך לבצע את התשלום בסך 1 מיליון ₪ היה מידי ודחוף, שכן הוסכם מראש כי התשלום יבוצע עם חתימת ההסכם.

בסיכומים טענו התובעים כי למרות שגיל "התעצבן" הרי שחברי הקבוצה הפיגו את החששות של העיר הלבנה; העסקה יצאה לדרך והוסכם לדחות את התשלום הראשון.
התובעים הפנו בסיכומים לציטוט מדבריו של גיל בחקירה הנגדית מהם עולה, לכאורה, כי העיר הלבנה סברה כי מדובר בתקלה טכנית או חוסר ניסיון "... הרגשנו שיש עסקה וטעות התקלה היא טכנית של חוסר ניסיון... אני לא זוכר מה היה הנימוק שלהם אבל הם כנראה הפיגו את החששות שלנו למידה כזאת שאמרנו שנמשיך עם העסקה". (עמ' 41 לפרוטוקול בנט מיום 14.4.15).

יש לקרוא ציטוט חלקי זה בהקשר הכולל של תשובות גיל בחקירה הנגדית.
גיל נשאל:
"ש. אז אפשר לומר שאתם רציתם לעשות עסקה כמעט בכל מחיר, חברה שהוקמה רק עכשיו, אין ערבויות לכסף, גם את המיליון ₪ לא מביאים אך אתם בכל זאת מתעקשים לחתום על הסכם?
ת. אולי זה בדיוק הפוך? אולי הקונים מאוד, מאוד רצו לעשות את ההסכם ושכנעו אותנו שזה עניין טכני של המיליון ₪ ושנרגע ושהכל בסדר." (עמ' 40 לפרוטוקול בנט מיום 14.4.15).

גיל נשאל בהמשך:
"ש. אני רק אומר איש עסקים אומר בצורה מפורשת אני התעצבנתי ואז במצב כזה עם קונים כאלה חוששים לעשות עסקה?
ת. יכול להיות, יכול להיות שהם, כנראה שהם הפיגו את החששות שלנו למידה כזו שהרגשנו שיש עסקה וטעות התקלה היא טכנית של חוסר ניסיון אני לא זוכר מה היה הנימוק שלהם..." (עמ' 41 לפרוטוקול בנט מיום 14.4.15).
מקובלת עלי עדותו של גיל כי הקבוצה היא זו שלחצה על חתימת הסכם הרכישה וכי הנימוק של אותה
טעות טכנית - הועלה על ידם.
לא מדובר אם כן במחשבה עצמאית של העיר הלבנה כפי שנאמר למעשה בסיכומי התובעים.

בנסיבות אלה, נראה כי אותו כעס של אנשי העיר הלבנה בסיום הישיבה לפני חתימת ההסכם, כעס שיכול היה ליצור חשש של ממש כי העסקה לא תבוצע בסופו של דבר – הוא שהביא את חתימתם של זקלד ושי על הערבות האישית לתשלום 1 מיליון ₪ - ולא העובדה הנטענת על ידי התובעים בסיכומים כי ראו את עצמם כבעלי מניות בחברה וכי לשם קידום האינטרסים של החברה היו מוכנים לקחת על עצמם סיכון כלכלי.
הסיכון נלקח כדי להבטיח את יצירת אותה אופציה לרכישת הקרקע – אופציה אשר בלעדיה לא ניתן היה להתקדם בעסקה.
אין לכן לקשור בין פעולה זו לבין מסקנת התובעים לפיה יש לראות בהם כבעלי מניות בחברה.

יתרה מזאת, אין מקום לטענה כי זקלד ושי התכוונו לקחת על עצמם סיכון כלכלי – הכוונה הברורה, הן לפני חתימת ההסכם והן באופן מידי לאחר החתימה, הייתה למצוא משקיע אשר יישא בתשלום הראשון בסך מיליון ₪.
כפי שכבר צוין לעיל, העיד אריק כי הרעיון הבסיסי היה לגייס משקיעים וכי לא יבוצע תשלום על ידי חברי הקבוצה. (עמ' 164 לפרוטוקול בנט מיום 8.9.14).
רינת אישרה בחקירתה הנגדית כי על פי הטיוטה הראשונה של הסכם הרכישה היה ידוע שצריך להביא סכום של 1 מיליון ש"ח במועד החתימה.
"אנחנו ידענו מהשותפים שלנו שיש להם רשימה של 40 משקיעים שמעוניינים שהם רוצים לשים את הכסף. סמכנו על אריק שאמר גם במועד של החתימה, היות שהוא יש לו אנשים ששמים את הכסף עכשיו.
ש. או.קיי אבל אנחנו לא במועד החתימה אנחנו שבוע לפני מועד החתימה? שאלת את אריק... איפה המיליון ₪?
ת. אנחנו כל הזמן שאלנו, כולנו רצנו במשרד לחפש משקיעים. אנחנו גם שאלנו את אריק והוא הרגיע אותנו בזה שיש לו מישהו, זה עניין של זמן... כאילו הוא אוטוטו שם את הכסף... הוא אמר שיש לו הרבה משקיעים... במעמד החתימה הוא נקב בשם של שני אנשים." (עמ' 70-71 לפרוטוקול בנט מיום 1.12.14).

עוד העידה רינת כי "אני האמנתי באמת ובתמים באריק שיש לו אנשים שמוכנים להצטרף כמשקיעים בחברה" (עמ' 72 לפרוטוקול בנט מיום 1.12.14).
עם זאת, לא שאלה רינת את אריק מה ההסכם עם אותם משקיעים והיא חזרה והעידה כי "סמכנו על אריק".
בהמשך העידה רינת "ידענו שיש מישהו לא יודעים ביום שלישי בשתיים בצהרים אבל ידענו שיש מישהו שיוכל להביא את הכסף... לי נמסר על ידי אריק שיש לו מישהו, שניים, שמעוניינים לשים את הכסף".
רינת נשאלה האם ביקשה לדעת מי אותם האנשים. לכך ענתה "כל פעם נזרקו במשרד שמות של אנשים... הוא אמר לנו שני שמות אני לא זוכרת". (עמ' 75-76 לפרוטוקול בנט מיום 1.12.14).
רינת אף אישרה כי זקלד ושי חתמו על הערבות במעמד חתימת ההסכם, שכן האמינו "שאריק יש לו משקיעים ברקע. זו הסיבה שהסכימו להתחייב.
ש. נכון, זאת אומרת אתם גם בשלב הזה, לא אבא שלך ולא שי, לא התכוונתם להביא את המיליון ₪ וקיוויתם ורציתם להאמין שמיליון השקלים יגיעו דרך אריק, נכון.
ת. נכון".

גם לאחר חתימת ההסכם המשיכה הקבוצה לחפש משקיעים על מנת ששי וזקלד לא ידרשו לבצע את התשלום על פי ערבותם.
רינת העידה כי לאחר חתימת ההסכם "ביקשנו ממנו [אריק – ד.ק] שיממש את המשקיעים שלו אנחנו צריכים להביא את הכסף" (עמ' 81 לפרוטוקול בנט מיום 1.12.14).
אריק העיד כי חיפשו משקיע עד לפני מועד התשלום המיועד של 1 מיליון ₪ "כל הזמן חיפשנו
גם לאחר מכן חיפשנו..., כל הזמן חפשנו, חיים אמר לי, חיים ביקש ממני אם אפשר לא להשתמש אני צריך, מושך את זה מהחשבון שלי, אבל אם אני אצטרך למשוך, אני אמשוך, תשדל להביא כסף ממשקיעים" (עמ' 165 לפרוטוקול בנט מיום 8.9.14).

בסופו של דבר, כאמור, לא נמצאו אותם שני משקיעים עליהם דיבר אריק לפני החתימה על הסכם הרכישה.
זקלד שילם אם כן את הסכום של 1 מיליון ₪ בחוסר ברירה לאחר שלא נמצא משקיע שיישא בתשלום .
זקלד אף הביע בפני זיסי את מורת רוחו הברורה מהתשלום בו נאלץ לשאת.
במייל אשר נשלח על ידו לזיסי ביום 9.12.10 נאמר על ידו, בין היתר, "כפי שכבר מסרתי – הנסיבות של אותה ההלוואה לא היו לרוחי, לא בשליטתי ובניגוד לאינטרסים שלי " (נספח 24 לתצהיר זיסי).
לאור כל האמור לעיל, אין כל בסיס לטענת התובעים כי היו מוכנים לקחת על עצמם סיכון כלכלי כבעלי מניות של החברה.
ביצוע התשלום בנסיבות אלה אף אינו עולה בקנה אחד עם טענה בדבר מתן הלוואה לתקופה שהיא למעשה תקופה ארוכת טווח – 36 חודשים או קבלת דירה עם סיום בניית הפרויקט בנייה שאף היא בוודאי תארך מספר שנים.

(3) טענת התובעים כי התשלום של 1 מיליון ₪ הינו בגדר הלוואה וטענת הזכאות לדירה
תשלום בחוסר ברירה לאחר שלא נמצא משקיע "בהתראה של שעה וחצי (!!!) לביצוע לפני הדד ליין"
כפי שציין זקלד באותו מייל מיום 9.12.10 – אינ ו עול ה בקנה אחד עם טענה בדבר ה סכמה לכרות הסכם הלוואה בין החברה לבין זקלד בתנאים הנטענים.
אין לקבל כאמינה גרסה לפיה התקיים דיון כלשהו לפני תשלום הסכום של 1 מיליון ₪ בהתראה של שעה וחצי לפני הדד ליין.

אינני רואה גם כל מקום לטענת התובעים לפיה מכחישים הנתבעים כי הסכום של 1 מיליון ₪ ניתן על ידי זקלד לחברה במסגרת הלוואה המירה לדירה - אולם, לא מספקים הסבר חלופי לתשלום.
ההסבר לתשלום שבוצע על ידי זקלד נעוץ, כאמור, בעובדה כי זקלד חתם על ערבות לתשלום הסכום לטובת העיר הלבנה. בהעדר תשלום הייתה הערבות ממומשת או שהעיר הלבנה הייתה מעלה טענות באשר להפרת הסכם הרכישה.

מקובלת עלי עמדת הנתבעים כי הגרסה בדבר הסכם הלוואה המקנה זכות לדירה, הועלתה רק בדיעבד , לאחר שהתברר לזקלד כי אין כל משקיע אשר יאפשר את החזרת הסכום של 1 מיליון ש"ח בהקדם.
מסקנה זו נתמכת בדברים הבאים:
התובעים הדגישו בסיכומים כי הרעיון של הלוואה המירה לדירה לא היה ייחודי לזקלד, שכן בהחלטות אסיפות בעלי המניות והדירקטוריון אושר גיוס מאנשים שונים בדרך של הלוואה המירה לדירה.
התובעים אף היפנו למיילים מהם עולה, לטענתם , כי זיסי הכינה טיוטת הסכם הלוואה בין החברה לאחרים אך בסוף המליצה לחברה לא לעשות שימוש בהסכם . זאת, בין היתר, לאור העובדה כי אין בטוחה ממשית למשקיעים היות והערת אזהרה הייתה אמורה להירשם, כאמור, לטובת לב לבונטין רק לאחר ביצוע התשלום השני.
לכן, נטען על ידי התובעים, התקבלה הלוואה כזו התקבלה רק מזקלד.

המייל בעניין טיוטות ההסכם אליו הפנו התובעים (נספח 42ו) הינו מייל מיום 7.10.10. כלומר, כעשרה ימים לאחר ששולם הסכום של 1 מיליון ש"ח.
זיסי העירה את הערותיה ואמרה באופן חד משמעי כי מדובר בהסכם בעייתי וכי אין היא ממליצה לפעול בדרך זו.
בסופו של דבר, לא נוסח הסכם הלוואה עם משקיעים.
לאור זאת, בוודאי שאין מקום לטענת התובעים כי הסכמה נטענת כלשהי בין החברה לבין זקלד בדבר הסכם הלוואה מתבססת על הסכם הלוואה עם משקיעים.
מתווה כללי וראשוני של השקעה בפרויקט על ידי משקיעים בדרך של הלוואה ל – 36 חודשים ופירעונה על ידי הקצאת דירה למשקיע – מצוי אכן במצגת אשר הוכנה ביום 28.9. 10 (נספח 17 לתצהיר זקלד).

רינת התייחסה בחקירתה הנגדית למצגת כאל "מסמך שיווק של המשקיעים".
רינת נשאלה:
"ש. ובשלב הזה [ 28.9.10 – ד.ק.] עוד לא היה לכם אף אחד שהיה משקיע כזה שמביא מיליון ₪ לקבל דירה. נכון?
ת. ב- 28 כבר היה לנו את חיים שהביא"
עדותה של רינת לפיה הייתה הסכמה כלשהי לראות בזקלד כמשקיע על פי אותו מודל אשר נכלל במצגת מיום 28.9.10 – אינה אמינה עלי לחלוטין.
לדבריה, "אנחנו, לפני שאבא שלי שם את הכסף, אנחנו אישרנו בין ארבעתנו שכך יהיה בטלפון".

כפי שכבר ציינתי לעיל, נסיבות תשלום הסכום בסך 1 מיליון ₪ על ידי זקלד כפי שתוארו על ידו במייל לזיסי – אינן עולות בדרך כלשהי עם ניהול שיחה או אישור בעניין הסכם הלוואה או תנאיו לפני התשלום .
רינת אישרה בחקירתה כי רק בלילה לפני ששולם הכסף על ידי זקלד הייתה עוד תקווה שהתובעים אינם צריכים לשלם דבר וכי התשלום יבוצע על ידי המשקיעים של שי. עם זאת, טענה "זה נכון אבל זה לא סותר את העובדה שאנחנו אמרנו שכל אחד מאיתנו יכול.
ש. מתי באמצע בין לבין?
ת. אני לא יודעת אם בין לבין, אין לי" (עמ' 92 לפרוטוקול בנט מיום 1.12.14).
כלומר, רינת לא יכלה להצביע על מועד קבלת ההסכמה הנטענת.

יתרה מזאת, הטענה לפיה ניתן אישור טלפוני של כל הארבעה להסכם הלוואה ותנאיו הנטענים – סותר ת לחלוטין את דבריה של רינת זמן קצר קודם לכן בחקירה לפיהם " משולש השיחות היה אריק, אבא שלי ואני.
ש. שי היה מחוץ לתמונה?
ת. כן.
ש. בכלל לא עניין אותו לא התייעצתם איתו?
ת. לא יודעת אם עניין אותו או לא, לא התייעצנו איתו.
ש. לא דיברתם איתו על הנושא הזה בכלל?
ת. לא." (עמ' 84 לפרוטוקול בנט מיום 1.12.14).
בהמשך הפנתה רינת לפרוטוקולים אשר אשררו, לטענתה, את ההחלטה.
מדובר בשני פרוטוקולים: אחד מהם מתייחס באופן כללי לגיוס הון חיצוני עד 4 מיליון ₪ (לכאורה על ידי חברי הקבוצה) כך שהשקעה של מיליון ₪ תחשב כהלוואה המירה בדירה בת 3 חדרים לפי בחירת המשקיע - או בהחזר הלוואה תוך 36 חודשים בריבית בשיעור 36%.
הפרוטוקול השני מתייחס, לכאורה, באופן ספציפי להלוואה שניתנה על ידי זקלד.
נוסח הפרוטוקולים מיום 12.10.10 מתייחס לעתיד ואין בו בגדר אשרור של החלטה שכבר התקבלה קודם לכן.
אין לקבל את דבריה של רינת בעניין זה כי "הניסוח הזה הוא דקות היות ואנחנו כן אשררנו משום שעובר לכך שאבא שלי הכניס את הכסף הייתה החלטה".
כפי שקבעתי לעיל, אין ראייה לכך שהתקבלה החלטה או הסכמה, כאמור, בזמן אמת.

אינני רואה צורך להידרש לשאלת אמיתות חתימתו של שי על שני הפרוטוקולים.
יש רק לציין, כי שי העיד אומנם בחקירתו הנגדית כי הוא חתם על הפרוטוקולים. אולם זיסי, שעדותה בכללותה הייתה אמינה וזהירה, הופנתה בחקירה הנגדית לפרוטוקולים אשר נחתמו לכאורה על ידי שי [נספחים 43א ו- 43ב לתצהיר זקלד ].
זיסי העידה, תוך כדי עיון נוסף במסמכים ובחתימות , כי לא מדובר באותה חתימה על שני הפרוטוקולים. לדבריה, "לא אותו אדם חתום על הפרוטוקולים... רואים, לא צריך להיות גרפולוג"
מעיון בעין לא מקצועית ניכר אכן הבדל בין שתי החתימות. לכן, נותר ספק באשר לחתימתו של שי על הפרוטוקולים.

מקובלת עלי גם טענת הנתבעים כי אם היה אכן זקלד זכאי לדירה בגין הסכום של 1 מיליון ₪ ששילם – הרי שהיה מקום לתת לכך גילוי במסגרת המצג ות שנשלחו למשקיעים לאחר ביצוע התשלום.
בשלב זה, לטענת התובעים, כבר קיים מי שזכאי לדירה בתנאים שונים מהתנאים שחלים על המשקיעים – דירה בת 3 חדרים במקום דירה בת 2 חדרים.
הדבר לא נעשה והנחת העבודה העולה מכך היא כי הטענה בדבר זכאות לדירה – לא הייתה קיימת באותה עת.
טיוטת הסכם הלוואה אשר נשלחה על ידי רינת לזיסי ביום 26.10.10 כחודש ימים לאחר מועד התשלום.
טיוטה זו לא נחתמה.
אני מעדיפה את עדותה של זיסי לפיה "העניין הזה מת" על פני עדותה של רינת לפיה לא נחתם הסכם ההלוואה שכן "אנחנו העדפנו ביצוע של משימות תוך כדי מרוצה פה" .
אין לקבל את טענת התובעים בסיכומי התשובה לפיה זיסי אינה יכולה להעיד על כך שהנושא נזנח על ידי רינת, שכן על פי עדותה לא קראה את טיוטת הסכם הלוואה ולא ידעה על קיומו.
יש בהחלט מקום לקבל את עדותה של זיסי לאור העובדה כי בפועל לא פנתה רינת פעם נוספת לזיסי כדי להסדיר את נושא החתימה על ההסכם אותו טרחה להכין ולשלוח לה .

אין גם ספק כי כוונתו של ינאי להחזיר את הסכום של 1 מיליון ₪ לזקלד מיד לאחר העברת הפרויקט בשלמותו – הייתה ידועה לתובעים באמצעות הפרוטוקול שנשלח לרינת לחתימה , לאחר הישיבה של יום 1.11.10.
רינת הסכימה, כאמור, לחתום על הפרוטוקול בעניין התפטרותה כדירקטורית וסירבה לחתום על הפרוטוקול בעניין החזרת ההלוואה.
למרות זאת, לא טען זקלד בתצהירו כי העלה את נושא הדירה בפגישה עם ינאי.
התייחסות לעניין זה לכאורה בזמן אמת מצויה רק בתרשומת (נספח 47 לתצהירו) אשר הכילה גם טענות נוספות שלא היה להן בסיס כפיי שפרטתי לעיל.

במסגרת חילופי המיילים בדבר הפרוטוקול בעניין התפטרות רינת מהדירקטוריון לא עלה נושא הדירה. נושא זה אף לא עלה בחילופי המיילים בין זיסי לבין זקלד ביום 9.12.10 בנושא ההלוואה (נספח 64 לתצהיר זקלד).
הנושא עלה למעשה לראשונה במכתב אשר נשלח על ידי ב"כ זקלד ביום 20.12.10.
הפירוט לעיל עולה בקנה אחד עם עדותו של ינאי לפיה נודע לו על דרישתו של זקלד לדירה רק מספר חודשים אחרי העברת הפרויקט (עמ' 118 לפרוטוקול מיום 4.11.15).

התוצאה מכל האמור לעיל היא כי אין כל תשתית ראייתית להסכם הלוואה כלשהו בין החברה לבין זקלד בגין התשלום של 1 מיליון ₪ - אשר נעשה כאמור ברגע האחרון לאחר שהתברר שאין משקיעים אחרים ; בכוונה לקבל סכום זה חזרה תוך זמן קצר ולאור קיומה של ערבות אישית אותה נתן זקלד לעיר הלבנה.

בעניין החזרת הסכום של מיליון ₪ לזקלד - גם אם נצא מהנחה כי זקלד לא הסכים לקבל את הכסף חזרה, הרי שאין בעצם אי הסכמה זו כדי ליצור זכות לקבלת הדירה או כדי להוות בסיס ראייתי לקיומו של הסכם הלוואה.

התוצאה היא כי יש לדחות את טענתו של זקלד לעניין הסכם ההלוואה ולזכאותו לדירה בפרויקט .

ד. טענת התובעים כי הנתבעים דחקו את התובעים מהחברה
להלן יפורטו גרסאות הצדדים באשר לאירועים שאירעו מאז התשלום הראשון עד וכולל סיום הפגישה בין הארבעה ביום 1.11.10.
בתצהירי התובעים נאמר, כי לאחר ששולם התשלום הראשון חזרו הארבעה להשקיע את כל מרצם בהשגת התשלום השני בסך 10 מיליון ₪ ו כי פעלו במספר ערוצים.
במסגרת זו פנה זקלד לינאי ביום 28.9.10 והציע לו להשקיע בחברה.
במקביל, ומאחר והקבוצה הייתה נתונה לדוחק זמנים משמעותי, פנו למוכרת לשם קבלת ארכה להעברת התשלום השני. הצדדים חתמו על תוספת להסכם הרכישה לפיו יידחה מועד התשלום השני ליום 1.11.10.
לדברי זקלד, משלא נמצאו קונים או משקיעים פוטנציאלים לשם גיוס ההון לצורך התשלום השני החל לפעול לגיוס הסכום ממקורותיו האישיים.
נציג הבנקאות העסקית מבנק הפועלים בו התנהל חשבונו של זקלד, מר דרור הורן (להלן: " הורן"), אישר לו בא ופן עקרוני הלוואה בסכום הדרוש - כנגד משכון הנכס בביאליק 64 המצוי בבעלותו על בסיס הערכת שמאי מלפני שלוש שנים.
עוד טען זקלד בתצהיר, כי בהמשך לפנייתו לינאי בסוף חודש ספטמבר 2010 הודיעה לו זיסי כי דיברה עם ינאי ו כי הוא אמר לה שהוא יהיה מעוניין להשקיע בפרויקט.
בין לבין, משהבינה המוכרת כי אין בידי שי או אריק את מקורות המימון עליהם דיברו לפני חתימת ההסכם, החלה להביע סימני דאגה בעניין התשלום השני.
ביום 27.10.10 נערכה פגישה בין נציגי המוכרת לבין אריק, רינת וזקלד.
משנשאלו חברי הקבוצה על התשלום אמר זקלד כי הוא ידאג לטפל בנושא התשלום השני.
באותו יום, לאחר הפגישה נפגשו , לדבריו, אריק, רינת וזקלד עם זיסי. זיסי הציעה כי החברה תנהל מו"מ עם ינאי בדבר אחוז המניות שיעברו לבעלותו בתמורה להשקעתו.
לדברי זיסי, אחוז המניות אמור היה לנוע בטווח של 20 עד 30 אחוז תמורת השקעה של 10 מיליון ₪.
הצעה זו הועלתה על ידי זקלד בשם החברה בפני ינאי בפגישה שהתקיימה ביניהם ביום 28.10.10.
זקלד צירף לתצהירו תרשומת אותה ערך לדבריו משיחתו עם ינאי באותו יום (נספח 47 לתצהיר).
ביום 30.10.10 שלח זקלד לינאי מייל לו צורף תחשיב השקעה של 10 מיליון ₪ תמורת 20% ממניות החברה.
לדברי זקלד, ביום 31.10.10 הייתה צפויה להתקיים פגישה בעניין זה עם ינאי, אריק, שי וזיסי ובהשתתפותו. בדיעבד, בוטלה השתתפותו בישיבה.
בתצהיר נאמר כי באותם ימים עידכן הורן את זקלד בדבר נתון חדש שלא היה ידוע לו עד לאותו מועד . על מנת שההלוואה כנגד מ ישכון הנכס בבעלותו של זקלד תאושר סופית - נדרשה הערכת שמאי עדכנית באשר לשווי הנכס.
לאור עדכון זה ומאחר שטרם התקבלה תשובה סופית מינאי, החל זקלד לפעולות במרץ כדי לקבל חוות דעת שמאית תוך זמן קצר, על מנת ל אפשר קבלת הלוואה מהבנק בזמן.
זקלד פנה למשרד נחמה בוגין, משרד השמאים אשר ערך את חוות הדעת הקודמת.
עוד נאמר בתצהיר כי בנק הפועלים בא לקראת זקלד: למרות שעדיין לא התקבלה חוות דעת עדכנית הסכים הבנק ביום 31.10.10 להכין שטר משכנתא על הנכס לטובת ההלוואה .
הבנק וזקלד חתמו על השטר ו זיסי אישרה את חתימתו של זקלד .
באותו יום התנהלה שיחה בהשתתפות זיסי וכל הארבעה – זיסי טענה כי אם לא יעמדו בהתחייבות על פי הסכם הרכישה תוגש לדעתה תביעה אישית על ידי המוכרת נגדם לשם קבלת הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם – וכי מאחר שהחברה ריקה וניתן יהיה להרים את המסך.
עוד נאמר על ידי זקלד, כי באותו יום הודיעה זיסי על ביטול הפגישה עם ינאי וכי הוא אינו מעוניין לקבל את ההצעה להשקעה בחברה.
באותו שלב האמינו הארבעה כי ימצאו משקיע לצורך ביצוע התשלום השני בזמן ולחלופין, כי זקלד ישלים את ההליך מול הבנק.
זקלד העיד בתצהירו כי בלילה שבין 31.101.10 לבין יום 1.11.10 התקשה להירדם וכי הלחץ להשגת המימון השפיע עליו. הוא חשש כי יאחר להשיג את כספי התשלום השני בשל עיכובים בחוות הדעת השמאית וכי הדבר יפגע בשמו הטוב במיוחד אצל המוכרת, לאור דבריו אליה בעניין תשלום התמורה.
בשעות הבוקר המוקדמות של יום 1.11.10 שלח זקלד מייל לאריק בו תיאר את חששותיו והתייעץ איתו בדבר האפשרות להגיע להסכמות מול צד ג' על העברת הפרויקט בתנאים מסוימים.
לאחר אותה התכתבות שלח זקלד מייל לשמאית ממשרד בוגין ואישר את הצעת שכר הטרחה שלה. נמסר לו כי יעשו מאמצים לבדיקת אומדן שווי ראשוני עוד באותו יום – 1.11.10.
במהלך אותו יום, למרות שזקלד פעל להשגת חוות דעת ואישור סופי מהבנק, נדהמו התובעים לשמוע מאריק ושי כי זקלד לא צריך להעביר את הסכום של 10 מיליון ₪, שכן השליטה בחברה תועבר לינאי והוא זה שידאג לביצוע התשלום השני.
נמסר לתובעים על ידי אריק כי זיסי סיכמה עם ינאי שהוא "יכנס לשליטה בפרויקט" ו כי זיסי אמרה לו שכבר דיברה עם ינאי.
זקלד הבהיר לאריק שהוא "יודע להביא את הכסף בזמן" ו כי הוא רוצה להישאר בפרויקט. אף רינת סירבה לצאת ממנו .
השיחה הסתיימה בכעס רב ולא סוכם, לטענת זקלד, דבר בין הארבעה.
לאור דברי אריק על כוונתו של ינאי לבצע את התשלום השני, התקשר זקלד להורן ולמשרד בוגין והודיע להם לעצור את הטיפול בענייני המשכנתא ובחוות הדעת השמאית.
לאחר מכן עזבו הוא ורינת בכעס את המשרד.
האמור בתצהירה של רינת חזר על האמור בתצהירו של זקלד.

בתצהירו של אריק תוארה הפגישה שהתקיימה ביום 31.10.10 בהשתתפות הארבעה וזיסי, במסגרתה הבהירה זיסי את הסיכונים הכרוכים באי עמידה בתשלום השני על פי הסכם הרכישה .
לדברי אריק, התקיימה ביום 1.11.10 שיחה בינו לבין שי וזיסי.
זיסי הציעה כי ימכרו את כל הפרויקט לינאי ואמרה שכבר דיברה איתו.
שי היה בפאניקה ואמר שהוא מבחינתו בחוץ. אריק היה מוכן להיפגש עם ינאי "להבין מה ההצעה ולגבש עסקה של מחיר ותמורה והעברת זכויות".
מיד לאחר מכן נערכה פגישה בין הארבעה במשרדו של שי, בה ע ידכן אריק את התובעים בדבר ההצעה של ינאי . זקלד התנגד ואמר שהוא יודע להביא את הכסף ורוצה להישאר חלק מהפרויקט גם רינת סירבה לצאת מהפרויקט.
אריק אמר שהוא מעונין לפגוש את ינאי, אותו לא פגש אף פעם, ולראות איך סוגרים את העסקה ובאלו תנאים.
בהמשך אותו יום ניפגש אריק עם ינאי כאשר זקלד ורינת לא הוזמנו לפגישה ואף שי לא נכח בה.

בתצהירה של זיסי נאמר כי מיד לאחר חתימת הסכם הרכישה החל אריק לחפש באופן אי נטנסיבי מקורות למימון העסקה. זקלד ורינת נסעו לחו"ל ולא היו מעורבים באופן מעשי בחיפוש המימון.
לקראת מועד התשלום המיועד של 10 מיליון ₪ - הסתבר כי הקבוצה לא הצליחה למצוא גורמים אשר גילו עניין אמיתי בעסקה.
בלחץ גדול של זיסי הגיעו הצדדים בסופו של דבר להסכמה עם העיר הלבנה על דחיית מועד התשלום ליום 1.11.10.
דחייה זו הותנתה בשני תנאים: שיעור התשלום השני יגדל ל- 19 מיליון ₪ וזקלד ושי יעמידו ערבות אישית לתשלום הסכום של 10 מיליון ש"ח.
בסופו של דבר, התקבלה ארכה נוספת עד ליום 3.11.10.
לדבריה, בבוקרו של יום 1.11.10 הרים זקלד ידיים ופנה לאריק במייל, אליו התייחס זקלד בתצהירו.
זיסי ציטטה בתצהירה באופן מלא את חלופת המיילים בה נאמר על ידי זקלד, בין היתר, "נראה לי כי חייבים להתגרש מהפרויקט ולהמשיך בדרך חדשה".
בסופו של דבר רבו הקבוצות ביניהן. לדבריה, כפי שעולה מכתבי התביעה ותצהירי העדות הראשית שהגישו התובעים – הטענות הנטענות הן טענות של זקלד נגד אריק ושי.
לדברי זיסי, הסטת התביעה כלפי הנתבעים בתביעה היא מעשה מחושב המבוסס על חבירת שני האויבים - בניסיון לקחת נתח ממה שלא מגיע להם מאת הנתבעים.
גם היחסים בין שי לאריק "התפוצצו בקול גדול".
זיסי אף ציינה בתצהירה כי מעורבותו של זקלד בכל הקשור לפרויקט לב לבונטין התמצתה נטו בפחות משלושה שבועות.
ביום 1.11.10 סוכמה העסקה בה נפטרו הקבוצות מהפרויקט והעבירו אותו לינאי.
מאותו יום לא שמעה זיסי מהתובעים ולא ראתה אותם.
בהמשך התצהיר תיארה זיסי את בקשת הקבוצה לדחות את מועד התשלום אשר היה קבוע ליום 12.10.10.
זיסי פנתה לעו"ד גיסר אשר ייצגה את העיר הלבנה והצליחה, כאמור, להגיע להסכמה לדחיית מועד התשלום עד ליום 1.11.10.
דחיית התשלום הותנתה בתנאי לפיו יחתמו שי וזקלד על ערבות אישית והתנאי השני היה הקדמת תשלום 9 מיליון ₪ מהתשלום השלישי ליום 1.11.10.
לאחר שהתקבלה הסכמת זקלד ושי לדרישת העיר הלבנה לעניין הארכת המועד לתשלום, ובמיוחד בעניין החתימה על הערבות האישית, טיפלה זיסי מול עו"ד גיסר בהכנת התוספת להסכמים.
ביום 12.10.10 הועברו לזיסי נוסחים מתוקנים של ההסכמים לרבות נוסח הערבות האישית (נספחים 29-30 לתצהירה).
זקלד ורינת אשר שהו באותה תקופה בחו"ל היו, לדבריה, מכותבים על ההתכתבות בי נה לבין עו"ד גיסר.
סעיף 2 לתוספת להסכם המכר קבע במפורש כי לשם הבטחת התשלום בסך 10 מיליון ₪ עד ליום 1.11.10, תופקד ערבות אישית הן על ידי זקלד והן על ידי שי.
לדברי זיסי, התובעים ושי לא סיפרו לה באותו שלב שאין בכוונתם לחתום על הערבות האישי ת.
רינת לקחה על עצמה לטפל מול העיר הלבנה בהחתמת התוספות להסכמים וכתבי הערבות.
שי חתם על ההסכמים והם הועברו על ידי אריק לזקלד ורינת ביום 19.10.10.
לדברי זיסי, רינת נקטה במהלכים שונים למשיכת זמן עד להעברת ההסכמים וכתבי הערבות החתומים לעיר הלבנה. זאת, כדי שזקלד לא יצטרך להמשיך ולהסתבך על ידי חתימה על הערבות הנוספת בסך 10 מיליון ₪ - עליה ממילא לא התכוון לחתום.
העיר הלבנה הפעילה לחץ כבד כדי לקבל את התוספת להסכם ואת כתבי הערבויות האישיות חתומים.
לדברי זיסי, רינת "סיכמה" ביום 20.10.10 עם נציג העיר הלבנה כי הערבות לא תהיה על סכום של 10 מיל יון ₪ אלא שתינתנה שתי ערבויות על סך 5 מיליון ₪ כל אחת . בינתיים תועבר רק הערבות של שי - והערבות של זקלד תחתם לאחר חזרתו מחו"ל.
רק ביום 26.10.10 המציאה רינת לעיר הלבנה נוסח חתום של התוספת להסכם במייל. אולם, ללא הערבות החתומה על ידי זקלד ושי.
במייל שנשלח נאמר על ידי רינת כי באשר לערבות האישית המתינו לשובו של זקלד מחו"ל.
עם חזרתו התברר כי אין לו עניין לשמש כערב היות ומעולם לא דובר במהלך המו"מ על ערבות אישית מסוג זה.
מייל זה הינו אותו מייל בו התייחסה רינת לפרסום בכתבה בעיתון גלובס וטענה כי זקלד אינו קשור לרוכשת פרט להשקעה בסך 1 מיליון ₪. למייל זה התייחסתי לעיל.
זיסי הדגישה בתצהירה כי מדובר היה בשקרים שכן כבר ביום 12.10.10 אישרה רינת לעיר הלבנה את התוספת להסכם ואת הערבויות האישיות ואף הבטיחה להעביר קודם את ערבות שי, ולאחר מכן את ערבות זקלד.
רינת משכה, כאמור , את אותו מייל והעיר הלבנה הסכימה להאריך בפעם האחרונה את התשלום עד ליום 3.11.10.
בשלב זה עדיין הייתה לזקלד תקווה לשכנע את ינאי להיכנס לעסקה.
זיסי התריעה בפני הקבוצה כי עליהם לפעול במישורים נוספים למציאת מימון, שכן לא ראתה כיצד ינאי יסכים "להצעות בסגנון ההצעות שהיו אותה עת ".
זיסי גם האיצה בזקלד לנסות לקבל הלוואה בנקאית כנגד שעבוד הנכס בביאליק 64.
זיסי ניסתה לעזור במציאת שמאי מתאים ואף פנתה לשמאית נוצרייה מחיפה אשר הייתה מוכנה לעבוד בשבת - 30.10.10.
זיסי דיברה עם פקיד בבנק של זקלד במטרה לזרז את תהליך קבלת המשכנתא ואישרה את חתימת זקלד ורעייתו על המסמכים שנדרשו.
בסופו של דבר, זקלד לא הודיע כי הבנק הסכים להעמיד לו הלוואה; לא התקבל אישור למשכנתא ובפועל לא הועמדה ההלוואה.
בניסיון של הרגע האחרון פנה זקלד לינאי ביום שבת 30.10.10 ושלח לו את מודל ההשקעה של 20% ממניות החברה תמורת 10 מיליון ₪.
זיסי הכחישה את טענתו של זקלד כי מודל זה היה רעיון שלה. לדבריה , זקלד שיתף אותה ברעיון רק לאחר ששלח את המודל לינאי.
ינאי לא גילה עניין בהצעה והודיע כי יהיה מוכן לשקול רק את לקיחת הפרויקט כולו ללא שותפים וללא כל תמורה עודפת - תוך השבת הסך של 1 מיליון ₪ לזקלד .
ינאי אף לא היה מוכן לדון בתשלום דמי תיווך או ייזום או טובת הנאה לצד ג' כלשהו.
בהקשר זה חזרה זיסי והתייחסה למייל ששלח זקלד לאריק בבוקרו של יום 1.11.10.
באשר לישיבת הארבעה אשר התקיימה ביום 1.11.10 – זיסי נכחה רק בתחילת הישיבה.
על הפרק עמדה קבלת החלטה בדבר נטישת הפרויקט והעברתו באופן מלא , תוך ניתוק הקשר מהקבוצה , למי שיסכים לקבלו בתקווה שינאי יסכים לעשות כן.
זיסי העידה כי חזרה על עמדתו של ינאי לפיה הוא מוכן אך ורק לקחת את הפרויקט במלואו ללא שותף וללא תשלום נוסף.
הארבעה נשארו לדון בהעדרה. בסיומה של הישיבה יצאו הארבעה מהישיבה ואמרו כי החליטו לקבל את ההצעה של ינאי.
אריק ביקש את מספר הטלפון של ינאי ואמר לזיסי שידבר איתו ישירות.

בתצהירו של ינאי נאמר כי הוא מהנדס חשמל בהשכלתו ועוסק במשך שנים רבות ביזמות בתחום של חברות הזנק.
לדבריו, אין לו הבנה או ידע בתחום הנדל"ן ועד להשקעה בפרויקט לב לבונטין לא היה מעורב ביזמות של פרויקט נדל"ן.
את זקלד הכיר לפני שנים רבות משותפות בחברת הייטק.
לדברי ינאי, זקלד הוא אדם נחמד בעל חלומות גדולים אשר פעמים רבות לא מחוברים למציאות.
כך היה בפעילות המשותפות של זקלד וינאי בחברת הייטק ובהרפתקה של כניסתו לרכישת הקרקע נשוא התביעה.
זקלד סיפר לינאי כי הוא נכס לעסקי הנדל"ן וביקש לעניין אותו בהשקעה בחיפה, ינאי היפנה אותו לזיסי ולאור חוות דעתה לא גילה עניין באותו פרויקט (מורדות לינקולן – ד.ק.).
באשר לפרויקט לב לבונטין – נאמר על ידי ינאי כי זקלד ניסה " להרים" פרויקט בניה גדול ללא מקורות כספיים.
התכנית לרכוש פרויקט שעלות רכישתו לא פחות מ- 80 מיליון ₪ מבלי להוציא שקל מכיסו, הייתה לדברי ינאי "לא פחות מהזויה".
לצורך ביצוע התשלומים הראשונים ביקש זקלד לשכנע משקיעים שכל אחד ישקיע מיליון ₪ תמורת דירה עתידית ללא כל בטחונות.
זקלד פנה לינאי והציע לו להיות אחד מאותם משקיעים - הצעה אותה דחה בנימוס.
ינאי צירף לתצהירו מצגת אותה שלח לו זקלד ביום 28.9.10.
לדברי ינאי, סיפר לו זקלד כי העניינים החלו להסתבך שכן הוא נאלץ בלית ברירה לשלם את התשלום הראשון בסך 1 מיליון ש "ח וכי הוא נותר בפני שוקת שבורה לגבי התשלום השני בסך 10 מילון ₪. משלא הצליח זקלד לגייס אף משקיע ובדקה ה- 90 פנה אליו זקלד פעם נוספת והציע לו להשקיע 10 מיליון ₪ תמורת 20% מהפרויקט . זקלד שלח לו מודל של ההצעה ואף ניפגש איתו לפגישה קצרה.
לדברי ינאי, דחה גם הצעה זו - לא בגין אחוזים כאלה או אחרים אלא שגם ללא הבנה בפרויקטים של נדל "ן - היה ברור לו שהתכנית לא מציאותית.
ינאי לא ראה איך זקלד יוכל להשיג את יתרת הכסף הנדרש לשם ביצוע פרויקט בסדר גודל כזה.
ינאי העיד בתצהירו כי אמר שיהיה מוכן לשקול לקחת את הפרויקט ללא שותפים וללא תשלום כלשהו של תיווך.
ינאי ידע על הסכום של 1 מיליון ₪ שזקלד שילם ולכן הבהיר שגם אם ייקח את הפרויקט - יוחזר סכום זה לזקלד.
יומיים לפני המועד האחרון לתשלום הסכום השני התייאש זקלד וביקש להשתחרר מהמחויבות שלו.

יש לדון עתה אחת לאחת בטענות הנכללות בגרסאות הצדדים כפי שפורטו לעיל:
(1) התשלום השני בסך 10 מיליון ₪
- קבלת אורכה לתשלום הסכום השני בסך 10 מיליון ₪ והתחייבות זקלד כלפי העיר הלבנה ביום 27.10.10.
בתצהירי התובעים נאמר באופן כללי כי נחתמה תוספת להסכם הרכישה לפיו יידחה התשלום השני ליום 1.11.10, ו כי סוכם על דחייה קצרה נוספת ליום 3.11.10.
כמו כן, התייחסו התובעים לפגישה שהתקיימה ביום 27.10.10 עם נציגי המוכרת בה נאמר על ידי זקלד כי הוא ידאג לטפל בנושא התשלום השני.
התובעים צירפו כנספח 46 נוסח "תוספת לחוזה מכר" אשר הועבר על ידי רינת לזיסי ולעו"ד גיסר ביום 12.10.10 בשעה 10:39.
במייל המצורף הודיעה רינת כי היא טסה באותו יום לחו"ל והיא תהיה במשרד עד השעה 15:00 וכי למחרת היום תהיה זמינה בפקס בלבד.
באותו נוסח לא נכללה בסעיף 5.1 לתוספת ההוראה בדבר הפקדת הערבות על ידי זקלד ושי להבטחת התשלום בסך 10 מיליון ₪.
נוסח זה צורף על ידי זיסי כנוסח אשר נשלח לה על ידי עו"ד גיסר באותו יום בשעה 15:09.
בשעה 20:32 שלחה זיסי את העתק המייל שנשלח לה על ידי עו"ד גיסר הכולל, בין היתר, ערבות לתשלום 10 מיליון ₪ לאריק, רינת וזקלד.
מייל נוסף הכולל את הערות זיסי נשלח בשעה 20:56 לעו"ד גיסר, כאשר, בין היתר, מכותבים למייל זה זקלד ורינת .
בתצהירים משלימים מטעם התובעים נאמר כי לא נתנו הסכמה מלכתחילה למתן ערבות אישית בסך 10 מיליון ₪.
עוד נאמר, כי לא הטעו את המוכרת לחשוב כי יסכימו למתן ערבות אישית.
במועדים הרלוונטיים היו בחו"ל. אומנם, הם היו מכותבים לחלק מתכתובות המייל אשר צורפו כנספח 29 לתצהירה של זיסי, אך לא בחנו אותם בעיון, תוך הבנה ששי וזיסי אשר מייצגים את האינטרסים שלהם מתנגדים למתן ערבות. לכן, לא הגיבו לתכתובות או לתוכן התוספת להסכם.
אולם, נטען על ידם, כי מהעדר תגובה לא ניתן ללמוד על הסכמתם למתן ערבות.
התובעים ציינו כי בטיוטות הראשונות משעות הבוקר של יום 12.10.10 לא עלה נושא הערבות.
בשלב מסוים הבינו התובעים כי יש דרישה לערבות אישית של זקלד להבטחת התשלום השני.
באותה עת גם התפרסמה הכתבה בעיתון גלובס.
בגין הכתבה ולאור התנגדותו של זקלד לשמש כערב, שלחה רינת ביום 26.10.10 הודעת מייל, אליה התייחסתי כבר לעיל, בה ציינה, בין היתר, כי זקלד אינו מעוניין לשמש כערב.
רינת חזרה בה מאותה הודעת מייל.
לאחר מכן, שוחח זקלד עם נציגי המוכרת ואמר להם כי ידאג לטפל בנושא התשלום השני.

בחקירתו הנגדית נחקר זקלד באשר לנסיעתו לחו"ל למשך עשרה ימים ביום 12.10.10.
זקלד נשאל האם קרא אימיילים.
תשובתו הראשונה הייתה "בחלקם".
זקלד נשאל:
"ש. איך מיינת את מה שאתה קורא ואת מה שלא?
ת. הכל, את כל האימיילים קראתי."
עם זאת, טען זקלד כי המייל אליו היה מכותב בו נזכרת ערבותו בסכום של 10 מיליון ₪ "לא הגיע האימייל הזה אלי, לא מצאתי... גם לא מצאתי את זה, רינת חיפשה לפחות לא מצאה את זה".
זקלד אישר כי כתובת המייל אליה נשלחו הטיוטות המתוקנות לתוספת להסכם – נשלחו למייל הפרטי שלו בג 'י מייל.
זקלד העיד "אז יכול להיות שזה לא הגיע זה 12.10, אני לא מצאתי את הטיוטה, עם ערבות... תראה אם הייתי מקבל את האימייל הזה היו כל הנורות נדלקות, הייתי קופץ כאן והייתי צועק".
(עמ' 155-153 לפרוטוקול מיום 26.1.15).
זקלד נשאל:
"ש. אולי מר זקלד לא נדלקו שום אורות כי אתם מרחתם את העיר הלבנה והראנו את האימייל שהעיר הלבנה קיבלה מכם הודעה שאתם פשוט מפצלים את הערבות הזאת 5 מיליון שי 5 מיליון זקלד ובסך הכך מרחתם כי רציתם עוד זמן זה הכל?
ת. ממש לא... שי לא רצה לחתום על ערבות בכל מקרה וזה התברר כשבאנו לארץ ואני עמדתי בפני העיר הלבנה ואני אומר אני אדאג לכסף הזה." (עמ' 156 לפרוטוקול מיום 26.1.15).
רינת אישרה כי היא ואביה נסעו לחו"ל ביום 12.10.10.
רינת נשאלה:
"ש. ואז אבא שלך קם ונוסע לעשרה ימים לחו"ל הוא בכלל לא בתמונה נכון?
ת. הוא מאוד בתמונה.
ש. הוא בתמונה?
ת. כן. הוא מדבר עם אריק ושי הוא קורא אימיילים... אבל במפורש שמרנו על קשר למשרד עם אריק ושי לאורך כל התקופה." (עמ' 149 לפרוטוקול בנט מיום 26.11.14).
בהמשך נשאלה רינת :
"ש. קראת מיילים?
ת. כן, קראתי
...
ש. אפילו מייל הגיע לאמריקה, נכון? אותו מייל שיוצא מן הארץ. את יודעת שאת הרי קיבלת את כל ההסכמים האלה בזמן אמת במיילים. אולי ראית אותם 7 שעות אחרי או 12 שעות אחרי, בסדר, אבל הגיעו אליך. נכון?
ת. מה שנשלח אלי הגיע אלי.
ש. מה שנשלח הגיע?
ת. יש דברים שאולי לא ראיתי עד הסוף."(עמ' 151 לפרוטוקול בנט מיום 26.11.14).

לאור עדויות אלה, אף אם רינת או זקלד ראו בבוקרו של יום 12.10.10 לפני שנסעו לחו"ל, רק את הטיוטה הראשונה של התוספת להסכם, שלא כללה את התנאי בדבר ערבותם של שי וזקלד - הרי שקראו את המיילים שנשלחו מיד לאחר מכן אשר כללו באופן חד משמעי את אותו תנאי.
אינני מקבלת כאמינה לא את הגרסה כי אולי המייל המאוחר יותר אשר כלל את התנאי בדבר הערבות לא הגיעה לכתובת המייל של זקלד וכי התובעים לא מצאו אותו ; לא את הגרסה לפיה לא בחנו בעיון את התכתבות המייל בעניין התוספת להסכם; לא את העדות לפיה אם זקלד היה מקבל את המייל היו נדלקות אצל כל הנורות ולא את העדות לפיה, למרות שרינת קיבלה את המיילים יש דברים שלא ראתה עד הסוף.
יש לצאת מהנחת עבודה כי התובעים קראו את המיילים השונים שנשלחו אליהם בעת שהותם בחו"ל וכי היו ערים לתנאי בדבר דרישת הערבות משי ומזקלד.
אין לכן כל בסיס לדבריה של רינת במייל ששלחה לעיר הלבנה ביום 26.10.10 לפיהם היה צורך להמתין לשובו של זקלד מחו"ל כדי לקבל את עמדתו בעניין הערבות האישית.
המודעות לדרישה מצדם של התובעים הביאה כפי הנראה להסכמות עם העיר הלבנה באשר לחלוקת הערבות לשני סכומים של חמישה מיליון ₪ כל אחד.
סיכום זה עולה ממייל אשר נשלח לאריק על ידי עמית אריסון משנה למנכ"ל העיר הלבנה (להלן: " עמית") ביום 20.10.10. (נספח 34 לתצהיר זיסי).
התובעים טענו בסיכומי התשובה כי המייל הופנה לאריק וכי רינת לא הייתה מכותבת ושמה אף לא נזכר כך שהמסמך " ממש אינו מוכיח את אשר טוענים לו הנתבעים".
עוד נאמר, כי המסמך לא גולה לתובעים בגילוי מסמכים ולכן יש להתעלם ממנו.
באשר לחלק הראשון של הטענה – הרי, כפי שהעידה רינת, שמרו היא ואביה על קשר עם המשרד באמצעות אריק ושי בכל התקופה בה שהו בחו"ל. לכן, יש בהחלט מקום להניח כי אריק דיווח להם על האמור במייל וכי מדובר אכן בסיכום שהושג בין התובעים ל בין העיר הלבנה - בעקבות הדרישה לערבות אשר נכלל בטיוטות המאוחרות יותר של התוספת מיום 12.10.10.
באשר לחלק השני של הטענה – התובעים עצמם לא התעלמו מהמסמך וחקרו עליו את גיל בחקירה הנגדית.
גיל הסביר כי מהמייל עולה שהיה סיכום ששוהם אחראי לו וכי קרוב לוודאי פיצלו את הסכום לבקשת התובעים " הם ביקשו שלא תהיה ערבות צולבת על סכומים הם ביקשו איזשהי הקלה והסכמנו" (עמ' 52 לפרוטוקול בנט מיום 14.4.15).
בנסיבות העניין הכוללות יש בהחלט לתת משקל לאמור במייל בדבר חלוקת הערבות שהוסכמה.

בפועל, לא נחתמו כתבי הערבות האישית על ידי שי וזקלד.
עם זאת, נראה כי התנהלותו של זקלד בישיבה שהתקיימה ביום 27.10.10 עם נציגי העיר הלבנה מצביעה למעשה על התחייבות מצידו לביצוע התשלום גם בהעדר ערבות חתומה.
בחקירתו הנגדית התייחס זקלד לדברים שנאמרו על ידו לנציגי המוכרת בישיבה שהתקיימה ביום 27.10.10 והדגיש: "אמרתי לעיר הלבנה שאני אדאג לתשלום זאת מילה שלי. בשבילי זה יותר שווה מהכספים שאתה מדבר עליהם. אני הבטחתי להם... אני חייב לקיים את זה והנה אני עומד בבוקר של אותו יום אני מאוד נרעש... מודאג אני מאוד מודאג שאני, שאני אולי אני לא יוכל לעמוד במילה שלי ולחפש כל דרך בשביל לעמוד במילה שלי שאני אדאג לעיר הלבנה להביא את המחויבות שלי" (עמ' 139 לפרוטוקול מיום 26.1.15).

לאור דברים ברורים אלה, אין מקום לקבל כאמין את ניסיונו של זקלד להמעיט במשקלה של אותה ההתחייבות בהמשך החקירה הנגדית, כאשר העיד כי אמר שידאג להביא את התשלום ולא אמר שהוא מתחייב להביא את התשלום.
זקלד נשאל:
"ש. ... אז בוא תגיד לי אם כך זאת העמדה שלך ושמענו שאתה ממילא הבק אפ, ממילא זה כדאי אז איזה דרמה יש בזה שביקשו ממך ערבות לא בנקאית , ערבות להתחייבות הז את שלך?
ת. אני הסברתי, ערבות, ערבות יש לה משמעות משפטית שחברים שלי יכולים להתחבא מאחוריה, לא התכוונתי שהחברים שלי יתחבאו מאחוריה.
ש. רגע, כשאתה בא אל העיר הלבנה ואמרת להם, אני, במילים שלך אדאג ל- 10 מיליון ₪ אתה הבנת שזאת התחייבות? אתה אמרת את זה מקודם זו התחייבות שלי אני עומד מאחורי?
ת. זה, זאת, אדאג שונה מאשר אני מחויב.
ש. אדאג זה לא מחויב?
ת. סליחה, אני מבקש, זו התחייבות של כבוד, הכבוד שלי במקומו ואני אדאג לזה שיגיע כסף בין ממני בין מאחרי ם הכסף הזה יגיע לעיר הלבנה... אני אדאג אני לא התחייבתי... התכוונתי לעשות את כל המאמצים. " (עמ' 156-157 לפרוטוקול מיום 26.1.15).
יתרה מזאת, בחקירה הנגדית אשר התקיימה ביום 9.3.15 חזר זקלד לגרסה הראשונה שפורטה לעיל ואמר: "אני אדם שהמילה שלו חשובה, אני אמרתי שאני אביא את הכסף מבחינתי לא להביא או לדאוג... להביא את הכסף זה צרה גדולה... קודם כל הכבוד שלי זה מה שחשוב... ההבטחה והמילה שלי חשובה מכל" (עמ' 17 לפרוטוקול מיום 9.3.15).
כלומר, זקלד התייחס לדברים שאמר לעיר הלבנה כהתחייבות ולא כהתחייבות למאמץ או כהתחייבות לדאגה.

התוצאה מכל האמור לעיל היא כי כאשר הגיעו התובעים לישיבה בבוקרו של יום 1.11.10 היה לזקלד חשש של ממש מפני חשיפה אישית בגין ההתחייבות שניתנה על ידו כלפי העיר הלבנה – אף בהעדר חתימה על כתב הערבות אשר אין ספק כי נדרש על ידי העיר הלבנה כתנאי לדחיית התשלום .

- הבקשה מהבנק למתן הלוואה בסך 10 מיליון ש"ח
גרסתו של זקלד בעניין פנייתו לבנק הפועלים לשם גיוס הסכום לביצוע התשלום השני פורטה לעיל.
הורן, נציג הבנקאות העסקית מבנק הפועלים בו התנהל חשבונו של זקלד, העיד כי בפעם הראשונה דיבר איתו זקלד על הפרויקט בחודש ספטמבר 2010.
בחקירתו הנגדית נאמר על ידי הורן כי, למיטב זכרונו , זקלד שלח לו גם מסמך למשקיעים שאמורים להיכנס לפרויקט.
באותו מועד ניתנה לזקלד על ידי הבנק הלוואה בסך 1 מיליון ₪.
לדבריו, בערך חודש מאוחר יותר, בסוף אוקטובר, ביקש ממנו זקלד להיפגש באופן דחוף "שהעסקה כנראה כמו שהוא חשב שתצא לפועל הם לא הצליחו לגייס את המשקיעים. נדמה לי שהיה מדובר על איזה 10 משקיעים, אפילו נתן לי רשות להציג את זה אם יש מישהו שמעוניין גם כן להשקיע בפרויקט הזה ואז באוקטובר הוא ביקש הלוואה של 10 מיליון ₪ כיון שיש לו משקיע שאמור היה להיכנס, לא נכנס, אני לא זוכר, הכסף היה אני זוכר שהיה עניין של ימים שהוא אמור, נפגשנו ביום חמישי אני חושב הוא היה צריך את הכסף ביום שלישי משהו, ביום ראשון. ביום שלישי, סדר גודל כזה, בתמורה הוא הציע לנו שעבוד על הנכס ברמת גן בביאליק ." (עמ' 12-11 לפרוטוקול מיום 4.9.14).
עוד נאמר על ידי הורן, כי הייתה לבנק הערכת שמאי ישנה משנת 2007 "ביקשנו לקבל, חלק מהתנאי שנקבל את הערכת שמאי מעודכנת".
הורן העיד כי הוא זוכר שדיבר באופן אישי עם השמאי שעשה את השמאות בשנת 2007 כדי שייתן לו סדר גודל מחיר נכון לשנת 2010.
אותו שמאי לא היה יכול לתת מחיר מעודכן אם כי אמר שלדעתו המחירים אפילו עלו.
"...וכבר אז נכנסה, נדמה לי שחיים נתן לשמאות מעודכנת למשרד, משרד אחר שאני לא זוכר מי זה היה וגם שם דברתי באופן אישי עם השמאית שהייתה אמורה לתת את חוות הדעת והיא נתנה לי סדר גודל של מספר. הוצג בפנינו גם טיוטה של הסכם עם אפריקה ישראל שהנכס היה אמור להימכר בסדר גודל של 20 מיליון ₪, שזה פחות או יותר... זה פחות או יותר היו הערכות וכנגד זה הסכמנו לתת לו את האשראי על 10 מיליון ש"ח. הייתה איזשהי הסכמה עקרונית, בעל פה, לא מסמך לא זה ולדעתי אפילו הוכן כתב משכנתא אני זוכר שהבת של חיים הייתה אצלנו וקיבלה את כל ההנחיות... כדי שבגלל הלוחות הזמנים הקצרים כדי שיתחילו לטפל גם בשעבוד הזה..." (עמ' 12 לפרוטוקול מיום 4.9.14).

הורן נשאל על ידי בית משפט האם לאחר מכן הייתה החלטה בקשר למתן האשראי.
תשובתו הייתה "הייתה, היה, היה לו אישור עקרוני בעל פה שאנחנו נהיה מוכנים שנקבל רק שמאות מסודרת, שיבואו יחתמו על כל המסמכים".
עוד הוסיף הורן, כי באותו יום בו לקחה רינת את שטרי המשכנתא או יום לאחר מכן התקשר זקלד ואמר שנמצא משקיע שיכול לשים את הכסף.
הורן אישר את חתימתו על שטר המשכנתא ביום 31.10.10.
בחקירה הנגדית העיד הורן "אני נדמה לי שבמקרה הזה היה, בגלל שהיה לוח זמנים מאוד קצר, אני לא זוכר אם אמרתי שהייתה איזשהי בקשה הייתה הסכמה בעל פה... לדעתי, היה איזשהו ניירות פנימיים של הבנק שערכנו איזשהי בקשה... עוד לא נחתמה או לא... אושרה פורמאלית..."
הורן אישר כי בבנק "יש הבדל בין בעל פה ל בין בכתב ובין חתימה...".
הורן השיב בחיוב לשאלת ב"כ הנתבעים: "הרבה פעמים אנשים באים לבדוק את האפשרות לקבל אשראי... אתה יושב עם הלקוח... ואתה אומר לו נראה לי שכן, אני נותן לך אישור עקרוני אבל זה שונה מבסוף לתת את הכסף בפועל ולאשר את זה נכון? אי אפשר לדעת אם זה בסוף אכן יאושר?".
עם זאת, נאמר על ידי הורן כי במקרה הזה זה קצת יותר מזה, כי כבר הכינו שטר משכנתא "זאת אומרת היה פה כוונה". (עמ' 43 לפרוטוקול מיום 4.9.14).
הסכם הלוואה לא נערך והורן לא זכר מה הריבית אשר סוכמה "אם כי מן הסתם דובר על ריבית ועל עלויות אחרות" (עמ' 44 לפרוטוקול מיום 4.9.14).
כאמור, חתם הבנק על שטר המשכנתא ביום 31.10.10

הורן נשאל:
"ש. אז אם בעצם, אם ב- 31.10 הבנק חתם על שטר המשכנתא אז אתה מצפה... זקלד אמר לך שהוא צריך אתה הלוואה הזו בדחיפות... אז אני מניח שאם ב- 31 הוא חתם אז ב- 1 לחודש הוא כבר הלך לרשום את המשכנתא כדי לזרז את התהליך נכון?
ת. ... במקרה הזה זה היה קצת תהליך שונה בגלל הדחיפות של הדברים... אני מה שאני חושב... המשכנתא ויכול להיות שגם אמרנו שאנחנו לא היות ולא קיבלנו שמאות וזה לא מתחייבים ולא זה, שניתן את ה, כי אנחנו רוצים ששטר המשכנתא יחזור חתום ויאושר ונקבל את השמאות וכו' ואז אנחנו ניתן... אבל מה שאמרתי שלדעתי כבר יום למחרת בבוקר הוא התקשר ואמר שלא צריך... ואז לדעתי... ירדנו מכל ה... לכן גם כנראה בקשת האשראי לא אושרה לגמרי ולא נחתמה לגמרי" (עמ' 50-51 לפרוטוקול מיום 4.9.14).

הורן הוסיף כי מנהל המרכז בבנק יכול להחליט שהוא מעמיד הלוואה בסך 10 מיליון ₪ מבלי שהמשכנתא נרשמה, שכן הוא סומך על זקלד שהמשכנתא תגיע בעוד יומיים או שבוע "אז הוא יכול לקבל את הכסף... גם בלי שהמשכנתא נרשמה".
האמור לעיל מתייחס לרישום המשכנתא.
הורן נשאל מפורשות בעניין קבלת השמאות.
בשלב ראשון נאמר על ידי הורן כי, כאמור, הייתה שמאות משנת 2007 והוא דיבר בטלפון עם שמאי שערך את אותה שמאות אשר אישר לו את הסכום.
כמו כן, דיבר הורן עם שמאית נוספת ממשרד אחר אשר גם היא אמרה לו שזה הסכום.
בהקשר זה נאמר על ידו "אז יכול להיות שהיינו אומרים או.קיי ניתן לך את ההלוואה רק כדי, לא לגרום נזקים ולא, לא לעשות זה, ניתן את ההלוואה לשבוע ואנחנו מבקשים שתוך שבוע תביא לנו את כל הדברים האחרים "(עמ' 52 לפרוטוקול מיום 4.9.14).
ב"כ הנתבעים הבהיר להורן "אנחנו לא מדברים עכשיו על תאוריה מה היה אם".
הורן הופנה לאמור בסעיף 72 בתצהירו של זקלד לפיו עדכן אותו הורן באותם ימים בנתון חדש שלא היה ידוע לו, לפיו על מנת שההלוואה כנגד משכון הנכס תאושר סופית ותוזרם בפועל - נדרשת הערכת שמאי עדכנית, עם דגש על המילה עדכנית.
לכך השיב הורן "לא, אמרתי מראש ש, אתה שאלת אותי תיאורטית אם יכול להיות מצב שנעמיד את הזה, אז אמרתי... דיברת תיאורטית אז אני עניתי... במקרה הזה אמרתי... שמאות מעודכנת ולכן גם דיברתי עם השמאי... והייתה איזשהי התחייבות שנקבל את המשכנתא, את, סליחה את הערכת השמאי לפני... לפני שנעמיד את ההלוואה" (עמ' 52-53 לפרוטוקול מיום 4.9.14).
בהמשך חזר הורן והעיד כי זקלד "נתן לי טלפון של המשרד שמאים החדשים לנחמה בוגינה אני לא זוכר... לדבר שמה עם מישהי שתאשר לי פחות או יותר את השווי ותוך כמה זמן נוכל לקבל ... שמאות כדאי שא ני אעבוד על הבקשה".
הורן נשאל:
"ש. וחוץ משטר משכנתא גם ביקשת שיכינו גם את מסמכי ההלוואה?
ת. לא.
ש. לא, עדיין לא, חיכית למה?
ת. עדיין לא.
ש. לפרוצדורה, לשמאות?
ת. כן, חכינו לשמאות, חכינו למשכנתא, חכינו, טופס ההלוואה לוקח חמש דקות." (עמ' 58-59 לפרוטוקול מיום 4.9.14).

לאור האמור לעיל בחקירתו הנגדית של הורן, אין מקום לדברי התובעים בסיכומים לפיהם העיד הורן כי הבנק בהחלט היה יכול לתת את סכום ההלוואה לזקלד ולקבל את השמאות ימים לאחר מכן, שכן לבנק היו הערכות לגבי שווי הנכס ברמת–גן וכדי לא לגרום נזקים.
ההפניה בעניין זה נעשתה על ידי התובעים לעמ' 54 לפרוטוקול שם הדברים לא מופיעים.
דברים אלה של הורן מופיעים בעמ' 52 לפרוטוקול, כאשר מיד לאחר מכן הבהיר, כאמור, באופן מפורש כי ענה לשאלה תיאורטית וכי במקרה הזה "אמרתי... שמאות מעודכנת ... והייתה איזשהי התחייבות שנקבל... את הערכת השמאי לפני... לפני שנעמיד את ההלוואה".

אין גם כל מקום לאמור בתצהירו של זקלד לפיו "הבנק היה מוכן להעמיד לי את המשכנתא, אך מבחינה טכנית, לפני שהיה עושה כן, היה עליו לקבל חוות דעת עדכנית".
האישור העקרוני בעל פה אינו אישור סופי למתן הלוואה והדרישה לחוות דעת עדכנית לא הייתה דרישה טכנית מטעם הבנק.
הסכמה הבנק ביום 31.10.10 להכין משכנתא ולחתום על השטר על מנת לזרז את תהליך קבלת ההחלטה, אינה מאיינת את הדרישה הבסיסית לקבלת שמאות עדכנית כתנאי לאישור ההלוואה.

עובדתית, בבוקרו של יום 1.11.10 לא הייתה בידי זקלד שמאות עדכנית :
מהנספחים אשר צירף זקלד לתצהירו עולה כי ביום 28.10.10 התכתב זקלד עם זיסי בעניין דוח השמאי (נספחים 49א ו- 49ב לתצהיר) .
זיסי פנתה לזקלד באותו יום בשעה 06:28 במייל ששלחה לו נאמר על ידה "אני מציעה להתארגן במקביל למשה י' עם האלטרנטיבה הנוספת מול הבנק שלך".
במייל משעה 07:24 הודיע זקלד לזיסי כי לא יוכל להמציא לבנק דוח שווי בזמן.
מיד לאחר מכן שאל זקלד את זיסי אם יש לה רעיון להלוואה זמנית ממישהו אחר.
זיסי ענתה לו כי לא עולה בדעתה מישהו אחר וכי זקלד ישאל את הבנק מה הדרישה שלו והאם הם יקבלו שמאות מכל שמאי או שהם דורשים שמאי שלהם. זיסי הוסיפה ואמרה באותו מייל "אם לא תהיה ברירה ננסה להוציא שמאות בשבת אפילו".
כשעה לאחר מכן שלחה רינת לזיסי רשימת שמאי מקרקעין וביקשה ממנה ליצור קשר עם אחד מהם "לצורך קבלת שמאות גבוה למו"מ למכירת הנכס".
זיסי התייחסה לחלק משמות השמאים ברשימה ואף ציינה כי השמאית האחרונה ברשימה היא מחיפה "נוצרייה ולדעתי מאוד תשמח לעבוד עבור הבנק".
בסופו של דבר פנה זקלד למשרד נחמה בוגין, אותו משרד אשר נתן לו את חוות הדעת השמאית על הנכס הרלוונטי בשנת 2008 [כך כתוב בסעיף 74 לתצהיר – ד.ק].
ביום ראשון 31.10.10 בשעה 14:38 – שלחה גב' אורית גלין ממשרד נחמה בוגין מייל לזקלד הכולל הצעת מחיר , בהמשך לשיחה טלפ ונית בינה לבין זקלד.
בהצעת המחיר נמנו מספר נושאים אשר יכללו בחוות הדעת. בין היתר, צוין ביקור בנכס ולימוד נתונים פיסיים ; לימוד על המצב התכנוני; לימוד הזכויות המשפטיות וכו'.
ביום שני 1.11.10 בשעה 05: 58 – אישר זקלד את הצעת המחיר.
במייל המאשר נאמר, בין היתר, "כפי שביקשתי - אודה עבור המאמצים להעביר ביום ב' הערכות ראשוניות לגבי שווי בכדי להקל עליהם".
בשעה 10:03 ענתה אורית גלין לזקלד וכתב ה, בין היתר, "כפי שדברנו טלפונית אתמול נעשה מאמצים לבדיקת אומדן שווי ראשוני עוד היום".

מהתכתבות זו עולה באופן חד משמעי כי כבר בשיחה הטלפונית שהתנהלה בין זקלד לאורית גלין ביום ראשון 31.10.10 לפני השעה 14:38, שיחה טלפונית אשר נזכרה במייל בו שלחה אורית גלין את הצעת המחיר, נאמר לזקלד על ידה כי ייעשו מאמצים להעביר הערכות ראשוניות לגבי השווי.
סדר דברים זה אינו עולה בקנה אחד עם טענתו של זקלד לפיה היה במייל אשר קיבל מאורית גלין ביום 1.11.10 בשעה 10:03, אף אם אכן ראה אותו בזמן אמת בעת נסיעתו מחיפה לפגישה בתל-אביב – כדי לשנות מידע כלשהו שהיה בידו קודם לכן לעניין קבלת חוות דעת עדכנית.
ברור בכל מקרה, כי ההבטחה לעשות מאמצים מתייחסת רק לבדיקת אומדן שווי ראשוני עד אותו יום – יום ב' 1.11.10.
המסקנה כי זקלד היה ער לכך עולה מהשימוש במילים "להקל עליהם" (על הבנק – ד.ק.) הקלה המהווה רק צעד בדרך לאישור הסופי לקבלת ההלוואה - שלא יינתן על ידי הבנק לפני קבלת חוות דעת עדכנית.

התוצאה היא כי אין מקום לדברי התובעים בסיכומים כי בשעות הבוקר של יום 1.11.10 היה זקלד מסוגל לבצע את התשלום השני.
לטענה כי זקלד היה מעוניין או כי רצה לבצע את התשלום אתייחס בהמשך.

(2) טענת הנתבעים לפיה החליטו התובעים לנטוש את הפרויקט
האירועים הרלוונטיים בעניין זה התרחשו בין יום 27.10.10 לבין יום 1.11.10.

- פנייתו של זקלד לינאי ביום 28.10.10
זקלד פנה לינאי עוד בספטמבר 2010 והציע לו להשקיע בחברה.
לזקלד וינאי הכרות קודמת מפעילות משותפת בתחום ההייטק.
זקלד העיד, כאמור, כי לאחר הישיבה שהתקיימה בין הקבוצה ונציגי העיר הלבנה ביום 27.10.10 נערכה פגישה בין אריק, רינת וזקלד לבין זיסי וכי זיסי הציעה לפנות לינאי בדבר אחוז המניות שיועברו לבעלותו בתמורה להשקעה בסך של 10 מיליון ₪.
ביום 28.10.10 נפגש זקלד עם ינאי והעלה הצעה לעניין השקעה בחברה בסך 10 מיליון ₪ תמורת 20% ממניותיה.
זיסי הכחישה, כאמור, כי מודל השקעה זה היה רעיון שלה.
לדברי זיסי, שיתף אותה זקלד ברעיון רק לאחר ששלח מודל השקעה בהתאם להצעה זו ביום 30.10.10.
קיים קושי בגרסתה של זיסי בעניין זה, שכן מהמייל אותו שלחה לזקלד ביום 28.10.10 בשעה 06:28 עולה כי לפחות הייתה מודעת כבר באותו זמן לכוונה לפנות לינאי בהצעה כלשהי, אף אם הפרטים לא הוצעו על ידה.
במייל נאמר, כאמור, "אני מציעה להתארגן במקביל למשה י...".
אין לכן בסיס לטענתה של זיסי כי זקלד שיתף אותה בעניין מודל ההשקעה אותו שלח לינאי רק ביום 30.10.10.
לגופו של עניין, אין מחלוקת כי זקלד הציע לינאי להשקיע 10 מיליון ₪ בחברה תמורת 20% ממניותיה, ואף שלח לו מודל של ההצעה.
ינאי העיד על דברים אלה באופן מפורש בסעיף 12 לתצהירו.
מהאמור בתצהירו של זקלד עולה באופן חד משמעי כי במהלך יום 31.10.10 , לאחר שזיסי אישרה את חתימתו על שטר המשכנתא – נודע לו כי ינאי אינו מעונין לקבל את ההצעה שהוצעה לו להשקעה בחברה. ל דברי זקלד, נודע לו הדבר מזיסי במסגרת שיחה משותפת בין הקבוצה לבינה (סעיף 76 לתצהיר) .

סיכום ביניים: במהלך יום 31.10.10 לכל המאוחר ידע זקלד כי ינאי אינו מעוניין לקבל את הצעתו בדבר השקעת 10 מיליון תמורת 20% מהמניות.

- מועד ידיעת התובעים על נכונות ינאי לשקול את לקיחת הפרויקט בשלמותו
אמינה עלי עדותו של ינאי בתצהירו לפיה דחה את ההצעה שהוצעה לו על ידי זקלד להשקיע 10 מיליון ₪ תמורת 20% ממניות החברה וכי אמר שיהיה מוכן לשקול לקחת לעצמו את הפרויקט ללא שותפים; ללא מחויבות וללא תשלום כלשהו של תיווך.
ינאי הבהיר כי אם ייקח את הפרויקט יוחזר לזקלד הסכום של מיליון ₪ אותו העמיד כהלוואה לפרויקט.
ינאי חזר והעיד בחקירה הנגדית כי כבר במועד הפגישה בה הציע לו זקלד להיכנס ב- 20% תמורת 10 מיליון ₪ אמר לו "שאין פה, 10 מיליון ₪ זה כלום הוא לא יכול להמשיך, צריך להשקיע למצוא פה הרבה יותר כסף זה נושא... להיכנס בתוך דבר כזה לא משנה 20 אחוז או 100 אחוז, לא משנה, אין פה, כל העסקה שלו זה סתם משהו הזוי" (עמ' 38 לפרוטוקול מיום 4.11.15).
ינאי לא זכר אומנם בחקירה הנגדית באופן מדויק מה אמר לו זקלד בטלפון לפני הפגישה ביום 28.10.10 והיכן בדיוק התקיימה הפגישה. אולם, ינאי אישר כי הוצע לו להשקיע 10 מיליון ₪ תמורת 20% "מתוך העסק הזה" (עמ' 57 לפרוטוקול מיום 4.11.15).
ינאי נשאל בהמשך מה ענה לזקלד בעניין ההצעה באותה פגישה.
תשובתו הייתה: " תראה, אני חושב, תמיד אני עונה בנימוס בהתחלה שאני אחשוב, וזה אבל העניין נראה לי עוד פעם מההתחלה משהו שהוא הזוי... זה לא סיפור שאפשר להגיד אני לוקח את ה- 10 ומישהו ידאג, ריבונו של עולם ידאג להמשך. אני חושב גם שאמרתי לפי מיטב זכרוני, שלקחת את הכל זה משהו שאני כן, משהו שאהיה מוכן לשקול אבל לא להיכנס בשותפות של 10 מיליון ₪ למשהו שאתה יודע שההוצאות שלו יהיו הרבה יותר גדולות... בדיעבד הרי שמתי 90 מיליון ש "ח... מה פתאום שאני אכנס לשותפות כזאת עם מישהו ששם מיליון ₪ ואני אקבל 20% הוא אומר זה לא, כל הדבר הזה בכלל לא נראה לי, כל הסיפור הזה.
ש. אמרת לו שזה לא נראה לך?
ת. אני חושב שכן, לפי מיטב זכרוני, כן.
ש. איך חיים הגיב על מה שאמרת לו אולי תיקח את כל הפרויקט?
ת. אני לא זוכר, לא זוכר את כל הסיפור"(עמ' 62- 61 לפרוטוקול מיום 4.11.15).

עדותו של ינאי באשר לחוסר ההיגיון של ההצעה אותה הציע לו זקלד - סבירה והגיונית מבחינה עסקית ואף אמינה עלי עדותו לפיה נאמרו על ידו הדברים לזקלד.
עדותו בעניין זה בבית משפט הייתה שקולה ועניינית תוך ראייה ריאלית של מהות העסקה אליה התייחסה ההצעה.
ינאי גם אישר כי נשלחה לו הצעת השקעה במייל יומיים לאחר מכן, אשר התייחסה לאותה הצעה
"כן, אז שלח, תשמע בן אדם, אדם יכול לשלוח כל דבר".
ינאי נשאל:
"ש. כלומר, חיים חשב לאחר הפגישה איתך שיש על מה לדבר. על 10 מיליון תמורת 20% עובדה שהוא עמל הכין מסמך עם נספח ושלח אותו אליך?
ת. ... תראה אני לא יודע מה המצב הנפשי של זקלד ...אני יודע שבפגישה שלי הוא היה נורא מיואש..."
ינאי העיד כי אמר לזקלד שהוא אינו מעוניין בהצעה זו אם כי לא זכר אם התקשר לזקלד בטלפון או שמא העביר מסר באמצעות זיסי (עמ' 63 לפרוטוקול מיום 4.11.15).
העובדה כי ינאי לא זכר את כל פרטי השיחות אינה פוגעת בדרך כלשהי באמינות עדותו באשר לדחיית ההצעה אותה הציע לו זקלד ביום 28.10.10 – דחייה לגביה העיד זקלד כי היה מודע לה לכל המאוחר ביום 31.10.10 - ולא בעדותו של ינאי לפיה נאמר על ידו כי יהיה מוכן לשקול לקחת את הפרויקט בשלמותו, אם כי בשלב זה טרם התחייב לכך או נתן את הסכמתו.
עדות זו נתמכת באופן ברור מנוסח הדברים שנאמרו על ידי זקלד לאריק במייל אותו שלח ביום 1.11.10 בשעה 04:31.
במייל נאמר: "אחרי נדודי שינה... נראה לי כי חייבים להתגרש מהפרויקט ולהמשיך בדרך חדשה: להמשיך עם זיסי ובמקביל לדבר עם בסט (כחברה פרטית, אולי יכולים לעשות החלטה מהירה מאחר וכבר בחנו את הפרויקט) - להציע הבוקר שייקחו אותו בשלמות כולל התחייבויות אך לנסות לקבל נתח קטן ברווחים (לשיקולך). הם יצטרכו להחליט ולחתום עוד היום. לדעתי, יש להציג להם את המצב לעומת הצעה של ינאי. אביב – כנ"ל אך קיימת סכנה אביב מסוגל לרוץ ולדבר עם איציק [מהעיר הלבנה – ד.ק ] ויגרם לנו נזק עוד יותר גדול.
יש יתרון בלהמשיך עם ינאי – כי אחרים עד שיביאו כל מיני עורכי דין, יצטרכו ללמוד את הנושא ולדון הלוך וחזור והשעון מ תקתק. צר לי, אולם חוסר הוודאות גדול מידי".

לאור העובדה כי זקלד ידע כבר באותו מועד ובאותה שעה כי ינאי דחה את הצעת ההשקעה – 10 מיליון ₪ תמורת 20% ממניות החברה - ולאור העובדה כי במייל הציע זקלד לפנות לגופים אחרים (בסט ואביב – ד.ק.) כדי שייקחו את הפרויקט בשלמות, תוך ניסיון לקבל נתח קטן ברווחים , וציין כי לדעתו יש להציג להם את המצב לעומת ההצעה של ינאי – ברור כי זקלד התייחס להצעת ינאי לשקול לקחת את הפרויקט בשלמותו.
כלומר, זקלד ידע בשעות המוקדמות של יום 1.11.10 כי ההצעה היחידה שעומדת על הפרק מטעמו של ינאי היא לשקול לקחת את הפרויקט במלואו. לכן, גם כתב לאריק כי יש לנסות ולקבל מבסט או מאביב נתח קטן ברווחים.
אינני רואה מקום לאמור בסיכומי התשובה מטעם התובעים כי מייל התשובה של אריק - בו הציע להמשיך ולנסות להשיג את המשכנתא – החזיר את זקלד " לפוקוס" וכי בהתאם לכך פנה זקלד לשמאית.
בתשובתו של אריק הייתה, בין היתר, הבהרה כי חייבים לעבוד בשני מסלולים מקבילים:
"1. לנסות להגיע להסכמה כזו או אחרת עם משה ינאי.
2. להמשיך להתקדם במסלול המשכנתא על מנת לבצע גיבוי להתחייבויות שלך כלפי המוכרים...
3. במקביל, להמשיך מו"מ עם כל המתעניינים למצות את התהליך..."
אריק הדגיש בסופו של המייל כי חייבים לפעול להשיג את המימון הדרוש לתשלום ולהתייחס לינאי
כאל עוד מועמד להשקעה שכן "כל עוד לא נחתם הסכם כלשהו הכל וירטואלי מה שלא וירטואלי
כרגע ההתחייבות שלנו מיום ד' האחרון לשלם את התשלום עד יום ג' ואת הרימון בלי הנצרה שאנחנו
אוחזים צריך לנטרל ולפרק אותו".
תשובתו של זקלד למייל זה בשעה 05:39 אינה מצביעה על שינוי כלשהו בעמדתו הקודמת לפיה "חייבים להתגרש מהפרויקט ולהמשיך בדרך חדשה".
במייל זה נאמר, בין היתר, "נראה לי כי היום, בגין כל חוסר הוודאות, נכון למסור את הפרויקט ולא להמשיכו כימים ימימה "להעביר פס" ולהמשיך הלאה. העובדה כי בשלב זה אין גורם אחד שברור כי ימשיך את הדרך צריכה להוות התראה מספקת... אני חושש שהבנק לא ייתן מענה ואנחנו בצרה".

משני המיילים שנשלחו על ידי זקלד בבוקרו של יום 1.11.10 עולה כוונה ברורה "להתגרש מהפרויקט"; "להעביר פס" ו"להמשיך הלאה".
האמור במיילים אף עולה בקנה אחד עם עדותו של ינאי באשר לייאוש בו היה נתון זקלד במועד הפגישה איתו ביום 28.10.10.
העובדה כי זקלד המשיך לטפל בנושא השמאות נבעה למעשה מהחשיפה האישית לה היה נתון - לאור ההתחייבות הברורה שנתן לעיר הלבנה לביצוע התשלום בסך 10 מיליון ש"ח.

- הסכמת התובעים למסירת הפרויקט בשלמותו לינאי
בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר לאירועים שקדמו לפגישה בין הארבעה בבוקרו של יום 1.11.10.
זקלד הגיע למשרדי החברה כשהוא מודע להיות הקבוצה "בצרה" לאחר שהביע רצון למסור את הפרויקט בשלמות כולל כל ההתחייבויות; תוך ידיעה ברורה כי הבנק לא ייתן את ההלוואה ללא שמאות עדכנית וכי לכל היותר ניתן יהיה לקבל באותו יום הערכה עדכנית ראשונית שאינה מספקת את דרישות הבנק.
על פי עדותו של זקלד, כאשר הגיע למשרדי החברה נדהם לשמוע מאריק ושי כי לא צריך להעביר את הסכום שך 10 מיליון ₪, הואיל והשליטה בפרויקט תועבר לינאי.
לדברי זקלד, מסר אריק לתובעים כי זיסי סיכמה עם ינאי שהוא יכנס לשליטה בפרויקט ואמרה שכבר דיברה איתו.
בחקירתו הנגדית העיד זקלד כי הגיע למשרד וכי באותה עת התנהלה פגישה בין אריק, שי וזיסי. ל תובעים לא נתנו להיכנס לחדר בו התקיימה הפגישה (עמ' 83 לפרוטוקול מיום 9.3.15).
זקלד אף העיד כי כלל לא דיבר עם זיסי באותו יום וכי אריק סיפר לו מה זיסי סיפרה לו לפני שהתובעים הגיעו למשרדי החברה.
זקלד נשאל:
"ש. ...ואריק מספר בתצהירו שמה שהוא סיפר לך שזיסי אמרה לו, זה שינאי מוכן לקחת את כל הפרויקט. זה מה שאריק אומר שהוא אמר לך?
ת. התשובה היא לא, התשובה הייתה שהוא [ינאי – ד.ק] רוצה להיכנס לפרויקט הוא יכול לקחת את כולו, עכשיו הוא מכניס 10 מיליון זה מה שהוא סיפר לי .
ש. ...אבל אני רוצה להבין עכשיו משהו. כשאתה ראית את זה בתצהיר של אריק, שאתה מגיש יחד עם התצהיר שלך, שאומר: זיסי אמרה שינאי אמר שהוא רוצה את כל הפרויקט, לא מצאת לנכון לכתוב בתצהיר שלך "למיטב זכרוני מה שאומר אריק בתצהירו הוא לא מדויק, כי הדברים האלה לא נאמרו"?
ת. בשביל זה יש את בית משפט, כל אחד אומר את מה שהוא חושב, אני לא קראתי בפרוטרוט את התצהיר שלו, אני יודע את האמת שלי זה מה שאני יכול לעשות" (עמ' 86 לפרוטוקול מיום 9.3.15).
עדות זו של זקלד אינה עולה בקנה אחד עם ידיעתו הברורה באותו זמן כי ינאי דחה את ההצעה להשקיע בחברה סכום של 10 מיליון ₪ לפי הצעתו של זקלד מיום 28.10.10.

זיסי העידה, כאמור, בתצהירה כי ביום 1.11.10 התקיימה ישיבה בהשתתפות הקבוצה ו כי היא נכחה רק בתחילתה של הישיבה אשר הייתה מתוחה מאוד. על הפרק עמדה קבלת החלטה על נטישת הפרויקט והעברתו באופן מלא תוך ניתוק הקשר מהקבוצה למי שיסכים לקבלו - בתקווה שינאי יסכים לעשות כך.
לדבריה, חזרה על עמדתו של ינאי כי הוא מוכן אך ורק לקחת את הפרויקט במלואו ללא שותף וללא תשלום נוסף. בשלב מסוים נשארו הארבעה לדון בהעדרה.
בחקירה הנגדית העידה זיסי כי בבוקרו של יום 1.11.10 התקשרה לינאי לבקשת זקלד ואריק.
את השיחה ביצעה שלא בנוכחות אנשים אחרים.
לדבריה, אמר לה ינאי בצורה מאוד קצרה שהוא חוזר על מה שאמר לזקלד בשיחה או בפגישה שהייתה ביניהם "שאם וכאשר הוא יכנס לכזה פרויקט זה הכל נקי" (עמ' 140 לפרוטוקול מיום 25.11.15).
עוד הוסיפה זיסי כי חזרה לזקלד ולאריק ואמרה להם "שהתנאי של משה אם וכאשר להיכנס לעסקה הזאת זה הכל ונקי בלי אף אחד".
זקלד לא היה מופתע מהתשובה "הוא היה מאוכזב אולי אבל הוא לא היה מופתע" (עמ' 141 לפרוטוקול מיום 25.11.15).

עדותה של זיסי, לפיה דיברה עם ינאי בטלפון באותו יום לא נסתרה בדרך כלשהי .
ינאי עצמו הבהיר בעדותו כי הסכמתו הייתה לקחת את הפרויקט בשלמותו ללא תשלום נוסף – גרסה אשר הייתה, כאמור, אמינה עלי.
ייתכן, כפי שציינו התובעים בסיכומים, כי זיסי טעתה בעדותה לפיה נאמרו הדברים על יד ה לזקלד ולאריק . סביר בהחלט שהדברים נאמרו על ידה לשי ולאריק וכי אריק הוא זה שמסר אותם לתובעים.
גם אם לא נאמר על ידי ינאי לזקלד קודם לכן כי מדובר בלקיחת הפרויקט כשהוא נקי וללא כל תשלום נוסף, אף שאמינה עלי עדותו של ינאי בעניין זה, אין ספק כי הדברים נאמרו לזקלד באותו בוקר לפני שהתקיימה ישיבת הקבוצה.
לגופו של עניין, הצעתו של ינאי לקחת את כל הפרויקט , הצעה שכבר היה ידועה לזקלד כאשר שלח את המייל לאריק בשעות המו קדמות של יום 1.11.10 (למרות שטרם ניתנה הסכמתו של ינאי לאותה הצעה לשקול לקחת את הפרויקט בשלמותו), היא זו שנדונה בין הארבעה בישיבה שהתקיימה מיד לאחר מכן.

אף אם נצא מהנחת עבודה כי זקלד הבהיר באותה ישיבה לאריק שהוא יודע להביא את הכסף בזמן וכי הוא רוצה להישאר בתוך הפרויקט וכי אף רינת סירבה לצאת ממנו – הרי שבסופו של דבר מעידה התנהלותם של התובעים על הסכמה להעברת הפרויקט בשלמותו לינאי בתנאים שנקבעו על ידו.
כפי שכבר ציינתי לעיל, אין מקום לטענת התובעים כי זקלד יכול היה לבצע את התשלום בסך 10 מיליון ₪ במועד בו הגיע לישיבה ביום 1.11.10 . לכן , אין משמעות לעדותו לפיה אמר לאריק שהוא יודע להביא את הכסף בזמן.

אינני רואה גם כל מקום לטענת התובעים כי זקלד רצה לבצע את התשלום ביום 1.11.10.
העלאת הטענה כי דווקא בבוקרו של אותו יום החליט זקלד כי הוא רוצה לבצע את התשלום - אינה עולה בדרך כלשהי עם העדויות הקודמות לפיהן פעלו התובעים במרץ לגיוס משקיעים או לגייס הון בדרכים אחרות וכי לא הייתה למעשה כוונה מצדם להשקיע בפרויקט .

המסקנה כי אין בסיס לטענה לפיה רצה זקלד לבצע את התשלום בסך 10 מיליון ₪ נתמכת במספר אדנים:
גם אם הייתה ניתנת בסופו של דבר הערכה עדכנית ראשונית על ידי השמאית באותו יום; גם אם ייתכן וזקלד סבר שהבנק היה מאשר לו את קבלת ההלוואה כדי לבצע את התשלום ביום 3.11.10 ומוכן היה להמתין מספר ימים עד לקבלתה של שמאות מעודכנת – הרי שזקלד מנע באופן מוחלט, חד צדדי ומידי כל אפשרות לקבלת ההלוואה על מנת לבצע את התשלום.
בתצהירי התובעים נאמר כי לאור דבריו של אריק על כוונת ינאי לבצע את התשלום השני, התקשר זקלד להורן ולמשרד בוגין והודיע להם לעצור את הטיפול בעניין המשכנתא וחוות הדעת השמאית. לאחר מכן עזבו ה תובעים את המשרד בכעס.

בחקירתה הנגדית נשאלה רינת:
"ש. בסדר. או.קיי. עכשיו, גם אחרי שאמר לכם אריק ושי, ינאי הביא את הכסף, שום דבר לא מנע מכם להביא את הכסף, נכון? היה לכם שמאות, היה לכם בנק... שטרי משכנתא. כל מה שרינת הייתה צריכה לעשות לנסוע לטאבו, לשים את שטרי המשכנתא לנסוע לבנק להביא להם את זה, לקבל 10 מיליון ₪ ועד 3 לחודש להזרים 10 מיליון ₪ לתוך החשבון של החברה?
ת. יכולנו להביא את הכסף, אבל נאמר לנו לא צריך אתכם משה ינאי נכנס לעסקה."

אילו היה אכן לתובעים רצון של ממש להמשיך בהליך מול הבנק ולשלם את הסכום של 10 מיליון ₪, הרי שאמירה "לא צריך אתכם" למי שטוען שהוא יכול לשלם את הכסף ורוצה לשלם את הכסף – אינה אמורה לגרום לוויתור מידי על כל אפשרות לקבל את ההלוואה ולבצע את התשלום.
ההסבר שניתן על ידי זקלד בחקירתו הנגדית אינו סביר באותה מידה.
זקלד העיד כי הוא ורינת יצאו מהפגישה עם אריק ושי סוערים וכועסים "מרגישים מרומים ... מישהו עשה פה עוול גדול... תקע סכין בגב... אנחנו חשבנו שזו הייתה בגידה מצד החברים לא התייעצו איתנו, ינאי לא הכיר אותם לא ידע מהם.... לא טרח לדבר איתי לי הוא היה חייב תשובה... אותי משאירים בצד" (עמ' 107 לפרוטוקול מיום 9.3.15).
אותה הרגשת עלבון או בגידה אינה מהווה שיקול עסקי ענייני המצדיק הודעה מידית לבנק לפיה אין צורך עוד בכספי ההלוואה.
המסקנה הסבירה היא המסקנה אותה העלו הנתבעים בסיכומים לפיה התובעים "החליטו להימלט מפרויקט לב לבונטין".
הורן העיד, כאמור, כי זקלד התקשר אליו ואמר לו "שנמצא משקיע שיכול כן לשים את הכסף... הוא התקשר ואמר שנמצא משקיע אחר... ולכן כרגע הוא לא צריך...". (עמ' 13 לפרוטוקול מיום 4.9.14).
אין מחלוקת כי שיחה זו התקיימה מיד לאחר הישיבה, בשעה 12:22 (נספח 55 לתצהירי התובעים).
בהודעה שניתנה על ידי זקלד לבנק יש לראות כהסכמה מצד התובעים להעברת הפרויקט לינאי.

יש אף לקבוע כי התובעים היו ערים לחלוטין לכך שההצעה היחידה שעמדה על הפרק באותה ישיבה שהתקיימה בין הארבעה בבוקרו של יום 1.11.10 היא העברת הפרויקט במלואו, ללא שותפים וללא תשלומים נוספים.
כבר נקבע לעיל, כי מהמיילים שהוחלפו בין זקלד לבן אריק בשעות המקודמות של יום 1.11.10 – התייחס זקל ד באופן ברור להעברת הפרויקט בשלמותו ולהצעתו של ינאי בהקשר זה.
בתצהיר טענו התובעים כי נמסר להם על ידי אריק שסוכם כי ינאי "יכנס לשליטה בפרויקט" וכי באותו שלב לא הבינו עד הסוף את טיב העסקה.
לטענות אלה אין כל בסיס.
הן זקלד והן רינת העידו כי זקלד אמר לאריק כי הוא "רוצה להישאר בתוך הפרויקט" וכי רינת "סירבה לצאת" וכי נאמר על ידה שאינה מוכנה "שינאי יקבל את כל הפרויקט".
מקובלת עלי טענת הנתבעים כי טענות מעין זו יכולות להיטען רק על ידי מי שברור לו שההצעה העומדת לדיון היא כזו לפיה הוא "לא יישאר בפרויקט" וכי מדובר בקבלת "כל הפרויקט".

אין גם כל בסיס לטענה החדשה שעלתה בחקירתה הנגדית של רינת לפיה "... עכשיו שני השותפים שלי עשו יד אחד עם זיסי ומציעים את הפרויקט שאבא הציע לחיים [צל לינאי – ד.ק.] בעסקה שלו, בהצעה של 20% לינאי, עושים יד אחת ומוציאים אותנו, מוציאים אותנו מהניהול... עזבנו את המשרד כועסים כאשר הבנו שמעבירים את הניהול לינאי שהוא מקבל את ההצעה... 10 מיליון לקבל 20%"
משנשאלה רינת על ידי בית משפט מה משמעות הטענה לגבי 20% הבהירה כי זו ההצעה שהתגבשה לאחר הפגישה בעיר הלבנה אותה הציע זקלד לינאי ביום 28.10.10 (עמ' 134 לפרוטוקול בנט מיום 1.12.14).
לגרסה זו בוודאי שאין כל בסיס.
זקלד העיד, כאמור , בסעיף 76 לתצהירו כי נודע לו ביום 31.10.10 ש הצעה זו נדחתה. לכן, ברור כי הצעה זו שוב לא הייתה על הפרק בפגישה שהתקיימה ביום 1.11.10.
גם רינת אישרה בהמשך חקירתה הנגדית כי התובעים ידעו ביום 1.11.10 שהצעה זו נדחתה על ידי ינאי (עמ' 32 לפרוטוקול מיום 4.12.14).

אינני רואה גם כל מקום לטענה לפיה סברו התובעים כי מדובר רק בהעברת שליטה או כי נכרת הסכם שליטה בין ינאי לבין שי ואריק.
אין מחלוקת כי לפני הפגישה שהתקיימה בין אריק לבין ינאי לאחר הישיבה שהתקיימה בין הארבעה בשעות הבוקר , לא פגש אריק את ינאי ולא דיבר איתו: זקלד אישר בחקירתו הנגדית כי עובר לפגישה זו אריק ושי לא נפגשו ולא דיברו עם ינאי. " הם לא הכירו אותו; לא ראו אותו; לא ידעו ממנו".
זקלד גם אישר כי, למיטב ידיעתו , באותו יום נכון לשעות 10:00 ו- 12:00 אריק ושי לא דיברו מעולם עם ינאי. (עמ' 95 לפרוטוקול מיום 9.3.15).
זקלד נשאל:
"ש. ...עכשיו באים אליך שני אנשים, ואומרים לך ואתה מסיק כבר שיש להם עסקה שהם עשו איתו הסכם של שליטה, לא דיברו איתו בכלל?
ת. התשובה היא כן, וזאת משום שכל היחסים ביננו, להיכנס לפרויקט יקר מאוד יחסי עבודה..."
תשובה זו אינה מהווה תשובה עניינית לשאלה שנשאלה.

זקלד נשאל על ידי בית משפט:
"ש. השאלה היא על סמך מה אדוני אומר היום שאז, באותו רגע, הוא ידע שהם חברו?
ת. כי הם אמרו לי את זה... בריש גלי הם אמרו הם עכשיו נכנסים אליו לפרויקט השותפות שלנו לא נדרשת פה."
זקלד נשאל על ידי ב"כ הנתבעים:
"ש. והם אמרו שהם עשו איתו שהם מעבירים לו את השליטה?
ת. הם אמרו ש, כן, אני לא יודע את המילים.... אני לא יכול להגיד לך את המילים, הוא נכנס לפרויקט תמורת 10 מיליון והם נכנסים למהלך הזה?
ש. ככה הם אמרו?
ת. בין אם אני רוצה ובין אם אני לא רוצה. זה הצורה שזה נאמר." (עמ' 96 – 97 לפרוטוקול מיום 9.3.15).

לגרסה זו אין כל זכר בתצהירי התובעים.
הגרסה עצמה אינה אמינה.
אינני מקבלת את טענתו של זקלד כי "זה מה שמתפרש, מה שמובן מהתצהיר שלי" וכי הסיק את הדברים - למרות שידע כי לא שי ולא אריק דיברו מעולם עם ינאי עד אותו מועד (עמ' 98 לפרוטוקול מיום 9.3.15).
אין גם מקום לטענת התובעים בסיכומי התשובה כי אף שלא היה בין ינאי, אריק ושי קשר כלשהו מלבד זיסי "בפועל נוצר יש מאין חיבור מידי בין משה, שי ואריק...ולכן השליטה עברה למשה".

יש לראות גם בהתפטרותה של רינת מכהונתה כדירקטורית כחלק מהוויתור וההסכמה להעברת הפרויקט בכללותו לינאי.
בתצהירה של רינת נאמר כי ביום 1.11.10 שלח אליה שי, בתיאום עם הנתבעים, פרוטוקול של ישיבת דירקטוריון החברה לפיו, בין היתר, מחליטים היא ושי על התפטרות מדירקטוריון כאשר במקומם ימונו זיסי ומרדכי כדירקטורים.
לדברי רינת, הפרוטוקול נשא תאריך מוקדם יותר ולא אמיתי, של 30.10.10.
במייל ששלח שי לרינת ביום 1.11.10 בשעה 19:54 נאמר "אני מעביר אליך מסמכים לחתימתך בעניין השינויים הנדרשים בחברת לב לבונטין".
הפרוטוקול הראשון התייחס הן להחלפת דירקטורים ולהחלפת מורשי חתימה והן לעניין החזר ההלוואה - נושא אליו אתייחס בהמשך.
בתצהיר נאמר כי בסופו של דבר, בניגוד לרצונה , הסכימה ספציפית להתפטר מתפקידה כדירקטורית "מקום בו לא הייתי מעוניינת להיות היכן שאני לא רצויה...".
בחקירתה הנגדית העידה רינת כי קיבלה מייל משי "שבו היה התפטרות שלי מהדירקטוריון... לחצו עלי להתפטר מהדירקטוריון. אף אחד לא אמר לי את זה, לא במעמד שהיינו שמה, ומה שקיבלתי זה רק אימייל בדיעבד שאומר לי תתפטרי ומתארכים את זה.
ש. והתפטרת?
ת. אני לא רציתי להיות במקום שאני לא רצויה בו. אני חתמתי על זה שאני עוזבת את הדירקטוריון".

כלומר, גם בחקירתה הנגדית חזרה רינת וטענה כי התפטרה שכן לא הייתה רצויה יותר.
רינת נשאלה:
"ש. בואי תסבירי לי איך לפי שיטתך 50% מהצד השני שאת 50% איך הם מכופפים לך את היד...?
ת. אני עכשיו במיעוט בחברה.
ש. איך את במיעוט... את עו"ד, אני מבין שביום 1.11 היה כאוס... ואתם נורא נעלבתם והכל בסדר... אתה קם בבוקר... יש רעיונות חדשים... אני עורך דין, אני 50% בחברה אני אחד מתוך שני דירקטורים אי אפשר לעשות כלום. תסבירי לי למה התפטרת מהדירקטוריון בנסיבות האלה אם את אומרת שאת לא הסכמת?
ת. משום שברגע שינאי נכנס לחברה והוא בגרעין שליטה... עם אריק וזיסי היא מנכ"לית אני דה פקטו לא מנהלת יותר לא דירקטורית יותר." (עמ' 34-35 לפרוטוקול מיום 4.12.14).

את הטענה לפיה מדובר היה בהעברת שליטה כבר דחיתי לעיל.
משנאמר לרינת כי ביום 2.11.10 עוד לא ידעה שזיסי מנכ"לית טענה כי הדבר נאמר לאביה יום לפני כן על ידי אריק "זה עוד יותר הרגיז אותנו".
לרינת לא היה הסבר מדוע דברים אלה לא נאמרו על ידה במפורש בתצהיר – בו הסתפקו התובעים בתיאור מאוד קצר של האירועים לאחר הישיבה.
בהמשך הופנתה לרינת לדברים שנאמרו על ידי בסעיף 84 לתצהיר בעניין התפטרותה מהדירקטוריון ונשאלה:
"ש. אנחנו לא בגנון, את יודעת שנעשים בחברה דברים שאת לא מסכימה להם את יודעת שהדרך היחידה, זה לטענתך את יודעת שהדרך היחידה שלך לגרום שזה לא יקרה זה להמשיך להיות דירקטורית, אז בואי תסבירי לי? בגלל שלא רוצים אותי אז הולכים הביתה ואני מוותרת על כל הזכויות שלי... זאת הסיבה? נעלבת?
ת. אני לא מבינה מה השאלה שלך. אתה יכול לחדד?"

לא נראה כי היה צורך לחדד את השאלה והיא אכן ברורה לחלוטין.
אילו היה אכן אמת בטענה כי התובעים לא הסכימו להעברת הפרויקט במלואו, על פי הצעתו של ינאי שהייתה ידועה להם בבוקרו של יום 1.11.10, הרי שאין כל היגיון בהתפטרות מתפקיד שיש בו כדי להוות דרך של אפקטיבית להביא את אותה אי הסכמה נטענת לידי ביטוי.

מקובלת עלי מסקנתם של הנתבעים בסיכומים לפיה התפטרותם של רינת ושל שי בהמשך ישיר לישיבה שהתקיימה ביום 1.11.10 – יכולה להיות מוסברת אך ורק בהתאם להסכמות שגובשו , לפיהן כל הפרויקט עובר לינאי . ההתפטרות אינה מתיישבת אכן עם טענת התובעים כי סירבו לעסקה זו, כאשר בד בבד מוותרת רינת , כאמור, על כוחה כדירקטורית בחברה.
התפטרות זו מצד מי שטוען לבעלות ב-50% ממניות החברה – אינה סבירה לחלוטין ותומכת אף בקביעה הקודמת לפיה לא הצביעו התובעים על זכותם לבעלות במניות החברה.
אין כל מקום לטענת התובעים בסיכומים כי ההתפטרות אינה מלמדת דברת על אומד דעת התובעים ביחס לזכויותיהם בחברה.
ההיפך הוא הנכון - ההתפטרות בנסיבות שתוארו לעיל תומכת במסקנה כי התובעים הסכימו להעברת הפרויקט וכי לא היו להם למעשה זכויות במניות החברה.

- הפגישה בין אריק לינאי
לאור מכלול העדויות לעיל, אין לקבל כאמינה את עדותו של זקלד כי אריק היה מוכן "לשבת לפגישה עם משה ינאי ולהבין את תנאיי העסקה" .
תנאיי העסקה היו, כאמור, ברורים לחלוטין.
זקלד ידע כי אריק נוסע לפגוש את ינאי כדי לבצע את העסקה, וזאת בסמוך לכך שזקלד נתן הודעה לבנק להפסיק את הליכי מתן ההלוואה והודעה מקבילה בעניין חוות הדעת השמאית ניתנה למשרד נחמה בוגין .
זקלד לא התקשר לינאי, איתו הייתה לו, כאמור , היכרות מוקדמת ואיתו דיבר מספר ימים קודם לכן, כדי להבהיר לו כי אין הוא מסכים להצעתו להעברת הפרויקט בשלמותו וכי אריק אינו מייצג אותו.
אינני רואה מקום לטענת התובעים כי הנטל לבצע בירור או חקירה האם התובעים הסכימו להעברת הפרויקט מוטל על ינאי, או כי היו צריכות להידלק אצל ינאי " פעמוני אזהרה" באשר לקיומה של הסכמה.

מקובלת עלי עדותו של ינאי בתצהירו לפיה ניפגש עם אריק, אשר בא בשם זקלד ושי שגם אותו לא הכיר קודם לכן, אך שמע את שמו כקשור לפרויקט.
גם אם דברי ינאי בתצהיר לפיהם אריק ביקש ממנו כי יציל את הקבוצה הם למעשה תיאור ראייתו של ינאי בקשר למצב הקבוצה ולא דברים שנאמרו במפורש על ידי אריק - יש לקבל את דבר י ינאי כי אריק ביקש שייקח את הפרויקט בהתאם לרעיון שכבר הועלה – ש ינאי יהיה הקונה מהעיר הלבנה בלי להיות קשור לאף אחד או חייב דבר למישהו למעט ההתחייבות להחזיר 1 מיליון ₪ לזקלד.
עדות זו, שהיא למעשה בגדר המשך למגעים הקודמים בין הצדדים ולהצעה שהוצעה על ידי ינאי, אמינה וסבירה.
כמו כן, אמינה עלי עדותו של ינאי כי המצג הברור שקיבל מאריק היה שהוא פועל בשם זקלד ובשם שי וכי ינאי לא היה מודע באותה עת לקשר כלשהו עם רינת.
ינאי הוסיף ואמר: "הדבר התאים לי גם לאור השיחות (המעטות) שהיו לי עם חיים לרבות הפגישה שהייתה לו איתו כאמור לעיל יום או יומיים קודם לכן בה אמרתי כי אהיה מוכן לשקול לקיחת כל הפרויקט ודיווח שקיבלתי גם מזיסי על כך שחיים "הרים ידיים"".
גם עדות זו עולה בבירור עם האירועים שקדמו לפגישה כפי שפורטו לעיל.

אינני רואה כל מקום לטענתם של התובעים בדבר חוסר תום לב כלשהו מצדו של ינאי או התרשלות בבדיקת זכויות נטענות של התובעים.
עדותו של ינאי באופן כללי הייתה עדות מאוד עניינית של איש עסקים אשר הביע את דעתו באשר לעסקה עוד בפגישתו עם זקלד ביום 28.10.10.
עדותו, לפיה לא היה כל היגיון להשקיע 10 מיליון ₪ תמורת 20% מהפרויקט כאשר צריך להשקיע סכומים נוספים ורבים לשם רכישת הקרקע, הייתה כאמור אמינה וסבירה בעיני לחלוטין.
בעקבות עמדה זו הציע ינאי , כאמור, לקחת את הפרויקט בשלמותו תוך התנתקות מהקבוצה.
ינאי העיד כי הסכים בפגישה עם אריק "לקבל את הקניה של הקרקע" (עמ' 71 לפרוטוקול מיום 4.11.15).
ינאי נשאל:
"ש. איך אריק נכנס פה לתמונה? למה אריק צריך להיפגש איתם?
ת. עוד פעם באותו רגע לא היה לי ברור כל כך מה התפקיד של מי בדבר הזה מבחינתי זה היה יותר עניין טכני, אריק הוא הנציג נגיד של הגוף האמורפי הזה לא ידעתי בדיוק מי ומה זה, לא ידעתי אפילו שיש בכלל דבר כזה כמו רינת או זה. בא הנציג שלהם זה גם הנציג של זקלד, נציג של כל מי ששותף בדבר הזה ומבקש ממני שאני אקח את הפרויקט הזה, גם אם אני אעשה, יציל אותם מהסתבכות שהם עשו וגם זה פרויקט יפה נחמד, שאפשר להיכנס אליו. לא הייתה לי כוונה להיכנס לסיפור של נדל"ן אבל זה בסדר, זה הזדמנות, אז בוא בוא ננסה לראות את זה". (עמ' 76 לפרוטוקול מיום 4.11.15).
גם מעדות זו עולה התייחסותו העניינית והעסקית היבשה של ינאי לעסקה.
אין כל מקום לטענה כי היה פגם כלשהו, חוסר תום לב או רשלנות, בהתייחסותו של ינאי לאריק כאל נציג הקבוצה.
לכן, גם אין כל מקום לטענת התובעים באשר לתשובתו של ינאי לשאלה - האם לא הופתע שאריק ולא זקלד התקשר אליו.
ינאי השיב לשאלה זו גם כן בצורה עניינית ופשוטה: "לא הופתעתי, זה לא ענייני מי הנציגים שלהם מי רוצה לדבר ומי רוצה לעשות את זה.
ש. אבל אמרו לך מה אמרו לך שנציג הקבוצה רוצה לפנות אליך?
ת. כן... יש פה איזשהי קבוצה שאפילו לא התעניינתי מי, מה התפקיד בכוח של כל אחד מהם. יש פה איזשהי קבוצה שניסו לעשות להרים איזשהו פרויקט הסתבכו עם הפרויקט הזה... מה התפקיד של מי בכוח הזה לא עניין והמחשבה הייתה הם ידאגו לכל הדברים הטכניים..." (עמ' 76 לפרוטוקול מיום 4.11.15).

סמיכות הזמנים בין פנייתו של זקלד לינאי; דחיית ההצעה שהוצעה לינאי על ידי זקלד ביום 28.10.10; הצע ת ינאי לקחת את הפרויקט בשלמותו והעובדה כי ינאי ידע שחברי הקבוצה הם, בין היתר, זקלד, אריק ושי - לבין הפגישה שהתקיימה בינו לבין אריק מספר ימים לאחר מכן, היוותה בסיס סביר ומוצדק לראות באריק כנציג הקבוצה.
מסקנה זו נכונה למרות עדותו של ינאי אליה היפנו התובעים בסיכומים לפיה, בפגישה שהתקיימה בינו לבין זקלד מספר ימים קודם לכן לא ביקש ממנו זקלד לקחת את הפרויקט ואף אם אריק לא אמר לינאי במפורש כי הוא בא בשם זקלד.

- טענות התובעים באשר להסכם הניהול
הדיון עד כה מוביל למסקנה כי אין לתובעים זכויות במניות החברה וכי העברת הפרויקט לינאי נעשתה בהסכמתם.
טענה נוספת אותה העלו התובעים היא כי יש ללמוד מהסכם הניהול שנכרת בין ינאי לבין אריק ושי כתשלום תמורה עבור מניותיהם בחברה.

אין לטענה זו בסיס.
בהמשך לאמור בכתב התביעה העיד זקלד בתצהירו כי אריק הגיע להסכמות שונות עם ינאי באותה פגישה שהתקיימה ביניהם ביום 1.11.10.
בתצהיר נאמר, כי התברר לזקלד שלב לבונטין התקשרה עם שי ואריק באמצעות גרינלייף בהסכם ניהול.
למרות שינאי לא הכיר את אריק ושי החליט ינאי, מיד לאחר הפגישה עם אריק, כי ייחתם איתו הסכם ניהול כביכול - במסגרתו הסכימה החברה לשלם לגרינלייף סכום משמעותי של 6-7 מיליון ₪ בהתבסס על אחוזים מהיקף המכירות.
זקלד ציין כי לשי ולאריק אין כל ידע בניהול פרויקטים בתחום הנדל"ן.
מיד לאחר החתימה פעל שי להעברת מניות החברה לשליטת ינאי.
מכאן עולה, לדברי התובעים, כי שי ואריק הסכימו "למכור" לינאי את מניותיהם בחברה כנגד תשלום אשר הוצג בהסכם הניהול כתמורה בגין שירותי ניהול.
זקלד ציין בתצהירו כי בהמשך הדרך דחקו הנתבעים גם את רגליהם של שי ואריק מהפרויקט, תוך התנערות מתשלום מלוא תמורת הסכם הניהול.
זקלד צירף העתק של כתב התביעה אשר הוגש על ידי גרינלייף, שי ואריק נגד לב לבונטין בגין הסכם הניהול.

טענה זו של התובעים נתמכה בתצהירו של אריק.
אריק טען בתצהירו כי בפגישה שהתקיימה בינו לבין ינאי, הציע ינאי לו ולשי תשלום עבור העברת המניות בחברה במסגרת חוזה שיקרא חוזה ניהול ותשלום דמי ניהול.
לדברי אריק, אף אמר לינאי כי הוא יזם נדל"ן וכי לא ניהל פרויקט כזה בעבר, אך כי ישכור שירותים של בעלי מקצוע על חשבון חברת לב לבונטין לצורך ליווי הפרויקט.
אריק העיד "זה היה מקובל על ינאי. גם ככה התשלום שהוצע לנו היה בגין העברת המניות של שי ושלי בחברה לחברה של ינאי".
עדותו של אריק לפיה התשלום על פי הסכם הניהול היווה למעשה תשלום בגין מניות שלו ושל שי – אינה אמינה עלי לחלוטין.
קשה שלא להגיע למסקנה כי גרסה זו, לפיה מדובר בהסכם שהוא הסכם לכאורה, נוצרה בדיעבד, תוך כדי שיתוף הפעולה שנוצר בין התובעים לבין אריק, למרות הטענות אשר הועלו כנגדו על ידי התובעים .
רינת נשאלה בחקירה הנגדית:
"ש. ... אתם נפגשתם עם אריק לפני שהגשתם את התביעה?
ת. אנחנו נפגשנו, כן.
ש. נפגשתם. נפגשתם אפילו עם אריק עם עורכי דין לפני שהגשתם את התביעה. עם עו"ד שפירא ועם עו"ד ויתקון נכון?
ת. נכון.
ש. נכון. גם היו לכם פגישות נפרדות עם אריק בלי עורכי דין?
ת. אנחנו נפגשנו עם אריק ושי לאחר שהיה הפיצוץ של הזוג הזה יחד עם לב לבונטין, כל אחד שטח את אשר על ליבו ודיברנו שאנחנו, דיברנו שאנחנו כל אחד יוכל, אנחנו נעזור בעדויות ואם צריך במסמכים אחרים, לא תאמנו שום דבר". (עמ' 137 לפרוטוקול בנט מיום 26.11.14)
תצהירו של אריק הוגש בסופו של דבר יחד עם תצהירי התובעים בתב יעה זו.

ינאי התייחס בתצהירו, בין היתר, לדבריו של אריק בעניין הסכם הניהול ועדותו אמינה עלי.
לדבריו, "מדובר בבליל של שקרים בוטים אשר נאמרים על ידי מי שאני יודע היום שהוא לא פחות מאשר נוכל... מדובר באדם שהפיל אנשים רבים בפח".
לדברי ינאי, הטענה של אריק, עליה חזר זקלד בתצהירו, לפיה הציע תמורה עבור מניות אריק ושי בלב לבונטין – היא לא פחות מאשר שקר גס והיא טענה הזויה.
מניות לב לבונטין לא היו שוות ולו שקל אחד. מדובר בחברה שרק הוקמה שהתקשרה בהסכם לרכישת נכס שהייתה לגביו רק תכנית ראשונית לתב"ע שטרם אושרה, שלא שילמה עבורו בשלב זה " למעשה כלום" ולא הייתה רשומה לזכותה אפילו הערת אזהרה על הנכס.
ינאי חזר וציין כי באותו שלב לא היה לקבוצה סיכוי כלשהו לשלם את הסכום שנדרש בגין התשלום השני, על פי הסכם הרכישה.
עוד הוסיף ינאי, כי אילו הייתה לב לבונטין בעלים של הנכס לאחר שהייתה משלמת את תמורתו הייתה החברה שווה בדיוק את מחיר הרכישה. מאחר וטרם שילמה את התמורה בגין הנכס לא היה לחברה שווי כ לשהו. "וכי מישהו יכול להעלות על הדעת כי אם הקרקע נרכשה בעבור 71 מיליון ₪ בתוספת דמי תיווך כחודש קודם לכן יהיה מישהו אשר יסכים לרכוש את אותו נכס בעבור 5-6 מיליון ₪ נוספים".
עוד נאמר על ידי ינאי כי אין כל בסיס לטענתו של אריק בתצהיר כי הבהיר לו כביכול שלא ניהל פרויקט נדל"ן תוך טענה כי הסכם הניהול הוא פיקציה.
ינאי ציין כי גרינלייף הפרה בהמשך את הסכם הניהול הפרה יסודית; לב לבונטין ביטלה איתה את ההסכם והגישה נגדה תביעה.

בחקירתו הנגדית חזר והעיד ינאי כי מניות החברה לא היו שוות כלום (עמ' 108 לפרוטוקול מיום 4.11.15).
עדותו של ינאי הגיונית לחלוטין אף בהעדר חוות דעת כלכלית ואין לכן כל בסיס למסקנה כי היה מוכן לשלם סכום כלשהו עבור מניות או זכויות בחברה.
בשלב בו נערך הסכם הניהול לא היה אכן לחברה כל שווי כפי שהבהיר ינאי באופן ברור וענייני בתצהירו.
די היה למעשה בעדות זו כדי לסתור באופן חד משמעי את טענתו של אריק בתצהיר בדבר הסכמה כלשהי בינו לבין ינאי - לפיה נועד הסכם הניהול להוות תשלום עבור המניות.
התובעים התייחסו גם לסכום ששולם על פי הסכם הניהול וטענו שיש בגובה הסכום כדי להוות ראייה לכך כי הוא נועד לשלם עבור מניות , וכי למעשה לא נועדה להתבצע עבודה כלשהי על פי הסכם הניהול.
אינני רואה כל צורך להידרש לחישוב פרטני של הסכומים אשר היו אמורים להשתלם לגרינלייף על פי הסכם זה.
מקובלת עלי עדותו של ינאי כי אריק הציג בפניו מצגים שונים באשר לכישוריו בתחום ניהול הפרויקטים וכי על יסוד מצגים אלה התקשר איתו בהסכם הניהול.
אומנם, ינאי אף העיד כי זיסי המליצה בפניו על אריק ושי. אולם, נראה כי למצגים שהציג בפניו אריק היה בהחלט משקל מהותי בקבלת ההחלטה להתקשר איתם בהסכם ניהול.
ינאי העיד כי אריק "... מאוד הרשים אותי בפרויקטים שהוא עשה, בניסיון שלו, בכל הדברים האלה" (עמ' 76 לפרוטוקול מיום 4.11.15).
אריק גם הציג בפניו את כל הניסיון שיש לו לכאורה וסיפר כמה פרויקטים יש לו (עמ' 77 לפרוטוקול מיום 4.11.15).
ינאי הוסיף והעיד "... קצת חששתי לגבי כל העניין של הניסיון שלי מבחינת פרויקט נדל"ן, אני אף פעם לא עשיתי פרויקט נדל"ן כזה..." (עמ' 78 לפרוטוקול מיום 4.11.15).
ינאי חזר והדגיש במהלך חקירתו הנגדית כי שירותי הניהול של שי ואריק נשכרו כדי לבצע עבודה.

אמינה עלי גם עדותו של ינאי כי דיבר עם אריק על התנאים של הסכם הניהול "נדמה לי, שבהתחלה דיברנו על 3% וירדנו ל-2.5% מערך הפרויקט עצמו. הוא אמר [אריק] שזה מה שמקובל בשוק בדברים האלה. עשיתי קודם כל איזשהו חישוב כזה גס נגיד פרויקט של 5 שנים הוא דיבר על משרדים איזה שלושה שמנהלים את כל הדברים עושים נותנים את כל השירותים, כל הדברים האלה נגיד 100,000 דולר 100,000 ₪ לחודש אתה מכפיל את זה ב- 60 חודשים משהו כזה, יוצא 5-6 מיליון ₪ . אז נראה לי הכל מתאים בסיפור הזה... דיברתי עם חבר עם דורון אביב הבעלים של אביב והוא אמר לי שמישהו כזה שעושה שירותים כאלה זה משהו בסביבות 5%. להיפך עוד חשבתי שאריק וזה, הם, ישרים הם נותנים לי אפילו הנחה גדולה שבשוק מקובל אפילו עמלות גבוהות יותר על הדברים האלה. בדיעבד, זה באמת, ההוצאות שלהם היו הרבה יותר גדולות הם לא יכלו להרוויח מהדבר הזה" (עמ' 78 לפרוטוקול מיום 4.11.15).
ינאי העיד בהמשך עדותו "תראה, אני חושב שנתקלנו בצוות נוכלים שממש סידרו אותנו, זה אנשים שהם מה שנקרא נוכלים עם קבלות... ואני יכול אפילו... להוכיח את זה ובדרך כלל נוכלים זה אנשים שיודעים להשפיע ולהראות... אריק מבחינתי עשה רושם אדיר סיפר על המון פרויקטים שעשה, המון דברים... " (עמ' 112 לפרוטוקול מיום 4.11.15).

ככל שהדברים מתייחסים לאריק - מקובלת עלי עדותו של ינאי לפיה עשה עליו אריק רושם אדיר וכי סיפר לו על פרויקטים רבים אשר ביצע לכאורה.
התוצאה היא כי אמינה עלי עדותו של ינאי כי חשש שכן לו עצמו לא היה ניסיון בניהול פרויקטים בנדל"ן; כי התרשם מהתיאורים של אריק באשר ליכולות הניהול שלו ושל שי באמצעות גרינלייף (כפי שהתובעים התרשמו מתיאוריו של אריק באשר ליכולתו להביא רשימה ארוכה של משקיעים לפרויקט); כי ניהל מו"מ עם אריק באשר לתנאי הסכם הניהול וכי בדק את הסכומים עם חבר המבין בתחום שהוא בעל חברת אביב .
לאור כל האמור - אף אם היה מקח טעות כלשהו בהסכם מצידו של ינאי לעניין הסכומים שהוסכמו במסגרתו – הרי ש עדותו של ינאי מצביעה באופן חד משמעי על רצון להתקשר בהסכם ניהול ולא בכוונה כלשהי לשלם עבור מניות.

כל טענה שיש לתובעים בעניין "לקיחת" ניהול הפרויקט מידיהם – צריכה להיות מופנית כלפי אריק ושי ולא כלפי הנתבעים בתיק זה.

- התנהלות התובעים לאחר העברת הפרויקט בשלמות לינאי
יש לבחון עתה את התנהלות התובעים לאחר העברת הפרויקט.
זיסי הצהירה בתצהירה כי מיום 1.11.10 לא ראתה יותר את זקלד במשרדי החברה ולא שמעה ממנו.
רינת נשאלה בחקירה הנגדית האם נכון כי מאותו יום, 1.11.10, כאשר עזבו את משרדי החברה ונסעו חזרה לחיפה לא התעניינו יותר בפרויקט ולא שאל ו מה קורה עם הכסף.
רינת ענתה:
" ת. החל מ- 2 בנובמבר דה פקטו אני לא מנהלת יותר....
שאלת בית משפט: אבל יש הבדל בין ניהול לבין בעלות את מתעניינת בפרויקט את שואלת מה
קורה?
ת. בוודאי שאני מתעניינת... עמדנו בקשר עם אריק... שבאמת סיפר קודם כל שינאי הכניס את
הכסף... אנחנו כן התעניינו אבל די דחקו אותנו החוצה". (עמ' 11 – 12 לפרוטוקול מיום
4.12.14).

גרסתו של אריק הייתה שונה.
אריק נשאל בחקירה הנגדית:
".ש הייתה תקופה די ארוכה שהיה נתק בינך לבין זקלד נכון? אחרי כל האירועים שאנחנו עברנו עליהם פה?
ת. היה שקט תעשייתי, כן." (עמ' 95 לפרוטוקול בנט מיום 26.11.14).

עדותה של רינת בדבר עמידת התובעים בקשר עם אריק באשר לפרויקט - אינה עולה אף בקנה אחד עם עדותו של זקלד.
זקלד נשאל:
"ש. אריק סיפר לך הרי שמענו את רינת אתם הייתם מיודעים על הפרויקט הזה, לטענתכם
מ- 1.11 עד פברואר דרך אריק, אריק סיפר לך את התקדמות הנושא מול האדריכל, על זה שעשו מכרז אדריכלים, הוא סיפר לך?
ת. ממש בצורה מאוד לא, אפילו לא ידעתי שהיה מכרז אדריכלים... ממש לא... ממש לא סיפר, אלא בחצי מילים ששכרו איזשהו אדריכל שייעשה איזשהו תכנון... לא קיבלתי ממנו שום תמונה" (עמ' 109 לפרוטקול מיום 4.12.14).

זקלד העיד, כאמור, כי התובעים יצאו מהישיבה ביום 1.11.10 "סוערים, כועסים... מרגישים מרומים... מישהו עשה פה עוול גדול... חשבנו שזו הייתה בגידה מצד החברים... ינאי לא הכיר אותם... לא טרח לדבר איתי שאני המרכזי".
תחושת הכעס והעלבון לא הייתה אמורה למנוע מהתובעים לשמור על זכויותיהם אילו אכן סברו שיש להם זכויות בחברה.

עם זאת, לא עשו התובעים דבר לאחר העברת הפרויקט לינאי.
לאחר שרינת העידה כי התובעים יכולים היו להביא את הסכום של 10 מיליון ₪ אבל נאמר להם שלא צריך אותם, נשאלה רינת:
"ש. אבל אני לא מצליח להבין את אמרת שאת ואבא שלך 50% בעסק, את אומרת את זה אתם הרוב נכון?
ת. אנחנו הרוב.
ש. יש לכם וטו?
ת. אין לנו וטו, אין לנו שום זכות וטו.
ש. מה זה נאמר לכם? ... איך אפשר להגיד לך שאת 50% במשהו איך מישהו יכול להגיד לך או לנהל אותך במשהו? אפילו אם הוא מעליב אותך ואת נוטה להיעלב. בסדר. איך אם זה בניגוד לרצונך?
ת. ברגע ששני השותפים שלנו שינו את ההסכמות ביננו... והם בחרו לגשת עם ינאי כבר לא היה. איך אני יכולה להביא את הכסף עכשיו. אני יכולתי להביא את הכסף עכשיו? לגשת לעו"ד להוציא צו מניעה את כל העסק. לא התכוונו לעשות את זה." (עמ' 145 לפרוטוקול בנט מיום 1.12.14).
בהמשך נשאלה רינת פעם נוספת:
"ש. ...את הבנת שאת ואבא שלך, לפי הנקודה שלכם ההשקפה שלכם שאתם 50% בעסקה הזאת יכולים למנוע את הדבר שאתם לא הסכמתם לו נכון? מבינה את זה כעורך דין. לא צריך להיות עורך דין?
ת. אנחנו יכולים למנוע אבל שני שותפים שזה נקודה טכנית, כן, כעורך דין אני יכולה להגיד לך כן יכולנו את זה לא רצינו לתקוע את העסקה.
ש. מה לא רציתם?...
ת. ברגע אפשר לבטל את העסקה אפשר היה להוציא צו מניעה וללכת להתחיל לריב על העניין הזה ושאנחנו נשים את הכסף, אבל ידענו שמשה ינאי, שאליו אנחנו פנינו, מתכוון לשים את הכסף כי זה מה שנמסר לנו...
שאלת בית משפט: אבל אם גברתי אומרת שזה מוציא אותכם מהעסקה הזו
ת. זה מוציא אותנו מהעסקה של לשלם את 10 מיליון...
שאלת בית משפט: ומשאיר אותכם בתור מה?
ת. ... אבא שלי בחברה עדיין" (עמ' 149 לפרוטוקול בנט מיום 1.12.14).

את הטענה כי מדובר היה רק בעסקה של תשלום סך של 10 מיליון ₪ תוך השארת התובעים בחברה - כבר דחיתי לעיל.
משמעות העסקה, כפי שכבר צוין מספר פעמים , הייתה העברת הפרויקט בשלמותו לינאי.
ההסבר שניתן על ידי רינת לאי נקיטת הליך משפטי כלשהו כדי למנוע את הפעולה - כאשר טענת התובעים היא כי 50% מהחברה שייכים להם - אינו הגיוני בצורה קיצונית.

התובעים אף לא נקטו בפעולה שאיננה מצריכה פנייה לערכאות אלא שימוש בכוח המוקנה להם, בגין הבעלות הנטענת במניות החברה בשיעור 50%. כוח זה מוקנה לבעל מניות גם אם הוא חדל לנהל את החברה ואף אם הוא טוען כי "דחקו אותנו החוצה".
רינת נשאלה:
"ש. אז בתור בעלת מניות פנית וביקשת לזמן אסיפת בעלי מניות לברר מה קורה?
ת. לא פניתי לכנס אסיפה." (עמ' 12 לפרוטוקול מיום 4.12.14).

זקלד נשאל אף הוא:
"ש. ... איך, תסביר לי, איך הם רוב? אתם יושבים 50 – 50 בוא תסביר לי איך הם רוב, איך אפשר לעשות משהו בלי ההסכמה שלך?
ת. זה פשוט מאוד... האלטרנטיבה שלי הייתה ללכת להוציא צו מניעה... האפשרות שעמדה בפני זה ללכת החוצה באותו רגע, להזעיק את עורך הדין שלי להגיד לו: אדוני תוציא צו מניעה, תעצור את התהליך, התהליך הזה לא מתאים לי. זה, ככה לעשות... חשבתי על זה..." (עמ' 108 לפרוטוקול מיום 9.3.15).
זקלד נשאל בהמשך:
"ש. ... והשאלה הייתה איך יכול להיות שאתה בעל 50% לטענתך, לא מצליח, מקבל את דעתם של האחרים, כזה ראה וקדש, ולא עושה כלום נכון? והסכמת לזה?
ת. כי האלטרנטיבה שלנו הייתה לאור העמדה שלהם ללכת להוציא צו מניעה וזה היה מפוצץ את העסקה זה הכל." (עמ' 110 לפרוטוקול מיום 9.3.15).

התנהלות זו של התובעים אינה עולה בדרך כלשהי עם טענה בדבר בעלות של 50% במניות החברה.
אין גם מקום לקבל את הטענה כי התובעים לא נקטו בהליך משפטי כלשהו בניסיון למנוע את העברת הפרויקט לינאי כדי לא "לתקוע את העסקה" או כדי לא "לפוצץ" את העסקה.
המסקנה הסבירה היא כי ההתנהלות נועדה להבטיח שינאי יבצע אכן את התשלום של 10 מיליון ₪ וכי זקלד ישוחרר לא רק מהפרויקט כולו אלא בעיקר מהתחייבותו האישית כלפי העיר הלבנה לעמוד בתשלום זה.
רק לאחר שבוצע התשלום והחשש כי זקלד יידרש לעמוד בהתחייבותו האישית כלפי העיר הלבנה – העלו התובעים טענות בדבר זכות בעלות במניות החברה.

יש לבחון עתה את פגישתו של זקלד עם ינאי ביום 11.11.10 .
זקלד העיד בתצהירו כי בשיחה שקיים עם אריק לאחר שנפגש עם ינאי - סיפר לו אריק רק כי הוא ושי הסכימו עם ינאי שייערך ביניהם לבין לב לבונטין הסכם ניהול. עוד העיד, כי אריק סיפר לו שינאי העביר עליו ביקורת קשה בקשר לפעילות קודמת שהייתה להם והתייחס לזקלד כאל מי שעומד בפני פשיטת רגל.
בשלב ראשון יש לציין כי עדותו של זקלד לפיה סיפר לו אריק על הסכם הניהול בלבד אינה סבירה ואינה אמינה בעיני, לאור מכלול הקביעות לעיל.
לדברי זקלד, ניפגש ביוזמתו עם ינאי במלון דן אכדיה ביום 11.11.10 בשעה 08:30.
בפגישה הביע את כעסו בשל השתלשלות העניינים ופעילות ינאי לגבי החברה והפרויקט.
היה לו חשוב, לא פחות מכך, לקבל הסברים לאמירותיו המעליבות של ינאי בשיחתו עם אריק.
כמו כן, שוחחו על השמועה שהחלה זיסי ביחס לכך שהוא עומד בפני פשיטת רגל וכי השליטה הועברה לינאי על מנת להציל אותו.
זקלד הבהיר לינאי כי מצבו הכלכלי איתן.
עוד נאמר בסעיף 83 לתצהיר, כי זקלד שאל את ינאי לגבי תכניותיו בפרויקט וביקש לדעת כיצד רינת והוא ישתלבו בחברה. ינאי אמר באופן כללי כי הוא מבקש לנקות את החברה ולצאת מהתחייבויות החברה כלפיו . זקלד השיב ל ינאי כי הוא לא פוסל זאת אולם הדבר תלוי בהגעה להסכמה על התנאים.
זקלד היפנה לתרשומת אותה ערך, לטענתו, באותו יום. (נספח 47 לתצהיר).

מכאן עולה, כי בתצהיר לא נאמר על ידי זקלד כי העלה בפני ינאי טענה כלשהי באשר לזכויות בעלות בפרויקט או בחברה.
גם בתרשומת אשר צורפה כנספח 47 לתצהירו של ינאי אין זכר להעלאת טענה בעניין בעלות בחברה.
עיקר התרשומת מתייחס לנושא המעורבות העסקית הקודמת בין ינאי לבין זקלד והפגיעה אותה חש זקלד מאמירות בעניין זה, כפי שמסר לו אריק , ובקשר לטענה בדבר היותו לפני פשיטת רגל.

בתרשומת נכללות טענות שאין להן בסיס עובדתי וזקלד אף לא חזר עליהן במסגרת התצהיר:
זקלד כתב כי אמר לינאי שזיסי אמרה לאריק ושי כי הוא, זקלד, הציע לינאי בפגישה הקודמת לרכוש את כל הפרויקט תמורת 71 מיליון ₪.
טענה זו לא עלתה במהלך הדיון כולו וזקלד אף לא חזר עליה בתצהירו .
עוד נאמר בתרשומת, כי ינאי אמר ל זקלד שהבין מזיסי שזקלד ערב אישית לכל התחייבויות החברה – גם לטענה זו אין כל תשתית ראייתית וזקלד לא חזר עליה בתצהיר ו.
טענות אלה מעל ות סימני שאלה באשר להיותה של התרשומת דיווח מדויק של תוכן הפגישה.

באשר לחלק האופרטיבי של התרשומת – צוין כי זקלד שאל את ינאי באשר לשילובו ושילוב בתו רינת בחברה.
כלומר, בשלב הפגישה לא הועלתה כלפי ינאי טענה באשר לבעלות בחברה.
בחקירתו הנגדית העיד זקלד כי באותו זמן ידע שהזכויות שלו קיימות "לא ידוע לי שהזכויות שלי וחלקי בבעלות בחברה נפגע, למעט במודל שכבר מסרנו לו, קרי: 10 מיליון ויש לפי התחשיב היה איזה חלק מסוים דומה צריך להיות אצלו היתרה אצלנו אין לי בעיה עם זה מה שלי מגיע, זה מה שהגיע לאריק. דהיינו הסכם ניהול או איזשהו הסכם" (עמ' 143 לפרוטוקול מיום 9.3.15).

הסבר זה לאי העלאת הטענה בדבר בעלות בחברה בפגישה עם ינאי – אינו אמין ו אינו עולה בקנה אחד עם כל הקביעות לעיל, כולל ולרבות הקביעה לפיה כבר לא היה מודל של 10 מיליון ₪ תמורת אחוזים במניות החברה אלא, כאמור, הצעה להעברת הפרויקט בשלמותו.
יתרה מזאת, עדותו של זקלד בחקירה הנגדית באשר להתנהלותו הפסיבית באותה פגישה אינה מתאימה לבעל מניות הטוען כי יש לו 50% בחברה.
זקלד העיד "אז אני שאלתי אותו... מה מגיע לי אפילו אמרתי הסכם ניהול כי הוא יודע, אני לא ידעתי את הפרטים של הסכם הניהול, לא יודע מה הוא נתן לאריק, אמרתי תגיד מה אתה רוצה מאיתנו והוא אומר אני רוצה חברה נקיה... אמרתי בבקשה תבוא להצעה לחברה נקיה, אתה רוצה את המניות שלי תציע כמה אתה רוצה. אתה רוצה את הדירה תציע מה שאתה רוצה... אמרתי תציע לי אתה רוצה חברה נקיה יש לך הזדמנות תגיד לי מה אתה רוצה. לא שמעתי ממנו לאחר מכן". (עמ' 143 לפרוטוקול מיום 9.3.15).
בהמשך העיד זקלד "אני בדמיוני ההזוי חשבתי אולי גם ינסה לקנות את המניות שלי, הוא לא הציע את זה, הוא לא הציע כלום, הוא רצה חברה נקיה... אתה רוצה אותי בחוץ? בבקשה תציע.
ש. הבנתי, מה דרשת?
ת. אמרתי תציע לא דרשתי.
ש. לא דרשת?
ת. אמרתי תציע... הוא אמר אני אחשוב אני אודיע... שום דבר לא קרה.
ש. שום דבר לא קרה. אז חלף שבוע הרמת טלפון אמרת מגיע לי משהו?
ת. לא, יש עורך דין פניתי לעורך דין". (עמ' 146 לפרוטוקול מיום 9.3.15).

אינני מקובלת כאמינה את עדותו בחקירה הנגדית כי אמר לינאי בפגישה שיציע כמה שהוא רוצה עבור המניות: התייחסות למניות לא הייתה, כאמור, לא בתרשומת שנערכה על ידי זקלד לגרסתו לאחר הפגישה ולא בתצהיר עדות ראשית שלו.
עדות זו לפיה ביקש תשלום עבור מניות אף אינה עולה עם עדותו הקודמת בחקירה הנגדית בה טען כי לא העלה את הנושא שכן לא חשב שיש פגיעה כלשהי בזכויותיו בחברה.

בתצהירו התייחס ינאי לפגישה.
לדבריו, כשבועיים לאחר שהושלמה העסקה ביקש זקלד להיפגש איתו.
הוא הופתע מהדברים שזקלד דיבר עליהם שכן סבר שזקלד מוקיר לו תודה על שחילץ אותו מהצרה אליה נכנס. במקום זה, סיפר לו זקלד שהוא נעלב שהוא שמע שהוא האשים אותו בכישלון חברת ההייטק ביו פרבנטיק.
למרות שהדברים לא נאמרו במפורש על ידי זקלד הרגיש ינאי כי הוא בוחן אם יוכל לקבל תשלום כלשהו בגין המעורבות שלו בעסקה.
ינאי הסביר לזקלד, מה שכבר היה ידוע לו, כי הסכים לקבל את הפרויקט נקי מכל התחייבות וכל תשלום של דמי תיווך יהיה שמם מה שיהיה.
ינאי חזר וציין כי לפני שנכנס לעסקה לא ראה סיבה כלשהי לשלם לזקלד, אריק או שי תשלום כלשהו אשר ממילא לא ביקשו.
ינאי הדגיש כי בשיחה שהתקיימה בינו לבין זקלד לא טען זקלד שהוא בעלים של מניות בחברה או כי יש לו זכויות למניות בחברה או כי מגיעה לו דירה בגין 1 מיליון ₪.
ינאי אף התייחס לתרשומת ואמר כי האמור בה אינו משקף למיטב זכרונו את מה שנאמר בפגישה.
עוד נאמר, כי לא שמע מזקלד במשך תקופה ארוכה עד שהובאה לידיעתו כי זקלד פנה בדרישה לקבל דירה בפרויקט.
בחקירה הנגדית העיד ינאי כי הפגישה התקיימה במלון דן אכדיה.
באשר לתוכנה של הפגישה העיד ינאי: "לא כל כך הבנתי את הסיפור והמטרה שלו בפגישה כן? הכל הסתובב סביב שהו א רוצה משהו. לא כל כך הבנתי מה הוא רוצה, כי הוא התחיל לספר על כל מיני רעיונות שיש לו בפרויקט, לא זוכר נדמה לי שזה סיפור של עוד קומה למטה... הרגשתי שהבן-אדם רוצה משהו ולא ברור כל כך מה הוא רוצה. פשוט בשביל להעביר את זה הבהרתי לו ואמרתי לו תשמע קיבלת, לקחת את הפרויקט הזה, קניתי את הדאטה פרויקט נקי אין לי פה משהו, אין לך ניסיון בדברים האלה... אין לי פה משהו בשבילך לעשות לתרום בפרויקט הזה.
ש. אז מה הוא רצה בעצם?
ת. זה שלא ברור לי, אתה יודע ממה הוא לא אמר בזה הוא רצה להיות מעורב רצה איזשהי מעורבות... הוא רצה להיות הוא אמר כל הזמן שהנדל"ן זה בדם שלו, הוא אוהב את זה. הוא השתמש בכל מיני דברים שהם במושגים של, של מושגים אישיים כאלה, אתה יודע שזה, נורא, נורא רצה להשתתף לעשות משהו בפרויקט הזה."

ינאי אף נשאל במפורש האם זקלד רצה ממנו תשלום .
תשובתו הייתה "לא, שום דבר.
ש. חשבת שהוא רוצה ממך תשלום?
ת. לא, תראה לא שהוא רוצה תשלום הוא רצה משהו... הוא לא אמר מה הוא רוצה... הוא רצה להיות מעורב, אתה יכול להגיד שמעורבות פירושה גם תשלום כי אם הייתי לוקח אותו נגיד, כמו גרין שינהל אז הוא דבר אחר אבל כבר היו לי מנהלים, היה לי את כל הדברים"
(עמ' 149-150 לפרוטוקול מיום 4.11.15).
בהמשך הסביר ינאי "... הוא רצה את זה בצורה כזו של עבודה, עבודה לעתיד, לא הוא לא רצה תשלום על זה, מה שהוא רצה זה להיות מעורב בפרויקט... זה לא בחינם ברור.
ש. והרגשת שהוא רוצה תשלום?
ת. דרך המעורבות שלו ברור..." (עמ' 151 לפרוטוקול מיום 4.11.15).
כמו כן נאמר על ידי ינאי "הוא בא בבקשה להיות מעורב בסיפור הזה, זה ברור שמעורב, מעורב זה תמורת תשלום זה, זה לא סתם".

עדותו של ינאי לפיה ביקש זקלד להיות מעורב בפרויקט וכי לא העמיד בפניו דרישות ספציפיות תואמת את רוח עדותו של זקלד בחקירה הנגדית שהיא למעשה עמדה של המתנה ל קבלת הצעה מצדו של ינאי.

- פניות התובעים באמצעות עורכי הדין
המסקנה כי בפגישה שהתקיימה בין זקלד לינאי לא הועלתה על ידי זקלד טענה כלשהי או דרישה בקשר לבעלות במניות, והקביעה בעקבות מסקנה זו כי זקלד לא סבר בזמן אמת כי הוא אכן בעלים של מניות בחברה, נתמכת גם בהתנהלותו לאחר הפגישה עם ינאי ביום 11.11.10.

ב- 22.12.10 החלה התכתבות בין ב"כ זקלד לבין הנתבעים, כאשר במשך תקופה ארוכה התייחסו מכתבי התובעים לנושא ההלוואה והדירה בלבד.
הטענה בדבר בעלות התובעים בשיעור 50% במניות החברה עלתה לראשונה במכתב ב"כ התובעים מיום 20.2.11. זאת ב מסגרת הטענות השונות שהועלו בעניין הסכם ההלוואה וזכותו הנטענת של זקלד לדירה.
באותו מועד כבר הועבר על ידי ינאי סכום כסף נכבד ביותר לעיר הלבנה על פי הסכם הרכישה.

יש לחזור ולהזכיר בנקודה זו כי דחיתי לחלוטין את טענת התובעים לפיה לא הבינו את משמעות העסקה ביום 1.11.10; כי סברו שרק נמסרה שליטה לינאי וכי לא נפגעו זכויותיהם בחברה או כי לא ידעו שמשמעות העסקה היא העברת הפרויקט לינאי בשלמותו ללא התחייבויות.
לכן, אין כל מקום לטענת התובעים בסיכומי התשובה בדבר אי ידיעה כלשהי של התובעים בדבר פגיעה בזכויותיהם במשך מספר חודשים.
לאור זאת, אין כל מקום לטענה כי יש לראות בהתנהגות התובעים כחוסר מודעות שאינה יכולה ליצור השתק.
בעקבות זאת יש כמובן לדחות את הטענה כי אילו היו התובעים מודעים לכך שהמניות נלקחו מהם - היה הנושא עולה גם כן בתכתובות בין הצדדים.

מאחר ודחיתי את טענתם של התובעים בדבר זכותם למניות בחברה, אין גם כל צורך או רלוונטיות לקיים דיון בטענות השונות שהעלו התובעים באשר לדרך העברת המניות בחברה, אשר היו רשומות על שם זיסי ברשם החברות כנאמן (שלא עבור התובעים), ורישומן על שם הנתבעת 5.

התוצאה מכל האמור לעיל היא כי יש לדחות את טענות התובעים בעניין דחיקתם מהחברה.

ה. טענת הנתבעים בדבר מניעות ורכישת זכויות מכוח השבחה
מקובלת עלי טענתם של הנתבעים כי יש להחיל על נסיבות המקרה שלפניי, בהתאמה, את הקביעות שנקבעו על ידי כב' השופט פרופ' גרוסקופף בת.א 40672-10-10 Alpha Capital Anstalt נ' נויה חיפושי נפט וגז בע"מ (להלן: " פסק דין אלפא קפיטל").
באותו מקרה התייחסה המחלוקת לשאלת הבעלות בנתבעת 1 (להלן: "חברת נויה") שהיא בעלת שליטה בשותפות מודיעין באמצעותה ניתן לבצע פעילות בתחום חיפושי הנפט והגז.
עד לחודש ספטמבר 2009 הייתה נויה בבעלות מלאה של חברת נס ישראל שהיא הת ובעת 2.
ביום 29.9.09 הקצתה חברת נויה 95% מהון המניות שלה תמורת 50,000 דולר לחברת דו-צח שהיא הנתבעת 2. העומד מאחורי חברה זו הוא מר צחי סולטן, בעל ניסיון בתחום שוק ההון ובמיוחד בתחום הנפקות וגיוס כספים בבורסה לניירות ערך.
במחצית הראשונה של שנת 2010 מכרה דו-צח מחצית מהמניות שהוקצו בנויה לנתבעת 3 חברת אי.די.בי.
זמן מסוים לאחר שסולטן וחברת אי.די.בי החלו לעשות שימוש בשותפות מודיעין החלה חברה פרטית הרשומה בליכט נשטיין בשם אלפא קפיטל (התובעת 1) להעלות טענות לפיהן הייתה היא בעלת השליטה בחברת נויה במועד הקצאת המניות ל סולטן; כי ההקצאה בוצעה שלא כדין ודינה להתבטל.
הסעדים שהתבקשו במסגרת התביעה היו הצהרות בדבר בטלות הקצאת המניות והיותה של אלפא קפיטל הבעלים של 100% ממניות חברת נויה.
בפסק הדין נסקרה הבעלות בחברות נויה ופעילות שותפות מודיעין בתקופה שקדמה להקצאת המניות לסולטן.
בין היתר, צוין כי לפני ההקצאה חברת נויה אינה מחזיקה בכל רכוש של ממש למעט שותפות מודיעין; שותפות מודיעין אינה פעילה בחיפושי נפט וגז ומצויה ברשימת השימור של הבורסה; ניסיונות אנשי נויה לגייס כספים מבעלת הצדדים או מצדדים שלישיים נכשלו .
כמו כן, תוארו המהלכים שהובילו להקצאת המניות לסולטן.
לאחר הקצאת המניות הפך סולטן לבעל השליטה בחברת נויה. מרגע זה פעל סולטן באופן נמרץ ואפקטיבי על מנת להחזיר את שותפות מודיעין לפעילות עסקית בתחום חיפושי נפט וגז ולאפשר את חידוש המסחר בבורסה.
בעקבות פעילות סולטן הצליחה שותפות מודיעין לגייס סכום של כ- 19 מיליון ₪. הגיוס איפשר לעמוד בתנאים שנקבעו על ידי הבורסה לשם יציאה מרשימת השימור – שלושה ימים לפני המועד המיועד למחיקה מהמסחר.
לאחר ההחזרה למסחר התעצמה הפעילות של שותפות מודיעין והוענקו לה זיכיונות נוספים לחיפושי נפט וגז. התעוררות הפעילות העלתה את ערך השוק של שותפות מודיעין.
עוד צוין בפסק הדין כי התפתחויות אלה במצבה של שותפות מודיעין השליכו גם על שוויה של חברת נויה.
אנשי חברת נויה לא יצרו קשר עם אנשי חברת אלפא קפיטל כדי ליידע אותם על הקצאת המניות לסולטן - לא עובר לביצוע ולא לאחר מכן.
נקבע עובדתית כי הסיבה לכך הייתה שהאנשים איתם באו במגע, אשר הציגו את עצמם כפועלים בשם חברת אלפא קפיטל , הקפידו להציג אותה כנושה של חברת נס ולא טרחו לעדכן כי לשיטתם הפכה לבעלת שליטה בחברת נס באוגוסט 2008.
בסמוך למועד זה יצאו אנשי אלפא קפיטל מהתמונה ולא גילו עוד עניין בחברת נויה.
אלפא קפיטל טענה כי הקצאת המניות לסולטן נודע לה רק בינואר 2010
למרות העובדה שדבר "הגניבה" לשיטתה התגלה לאלפא קפיטל לכל המאוחר ביום 4.1.10, כשלושה שבועות טרם הושלם גיוס ההון הראשון על ידי סולטן, לא מיהרה לפעול אלא החלה לחקור את פשר העניין. בירורים אלה נמשכו יותר משלושה חודשים.
הפעם הראשונה בה נודע לסולטן ולאנשי חברת אי.די.בי על קיומה של חברת אלפא קפיטל ועל כך שהיא טוענת לבעלות בחברה נס ישראל ולפגמים בהקצאת המניות – הייתה ביום 26.4.10.
פנייה פורמאלית מצד חברת אלפא קפיטל הגיעה רק ביוני 2010 באמצעות בא כוחה.
סולטן ואי.די.בי דחו את הטענות בדבר פגם בהליך ההקצאה ובעקבות זאת הוגשה התובענה.
נטען כי הקצאת המניות מהווה גזל של קניין התובעות.
הסעד שהתבקש הוא, כאמור, הצהרה כי ההקצאה בטלה ותיקון רישום הבעלות במניות.

התביעה נדחתה מארבעה טעמים:
הטעם הראשון והשני – לא נפל פגם בהקצאה וגם אם נפל פגם בהפעלת זכות מצרנות שהייתה קיימת אין בפגם זה כדי לפגוע בזכויות שנרכשו.
הטעם השלישי והטעם הרביעי – הם הטעמים הרלוונטיים לענ יין שלפניי.
נקבע כי התנהגות חברת אלפא קפיטל לאחר שנודע לה על הקצאת המניות לסולטן, אשר התבטאה בהמתנה ממושכת (כשלושה חודשים – ד.ק.) שהינה בגדר "שב ואל תעשה" בטרם העלתה את טענותיה - מונעת ממנה מלטעון כנגד הקצאת המניות.
טעם נוסף הוא כי גם אם הקצאת המניות לסולטן הייתה בטלה – הרי שהיה מקום להקנות לחברות דו-צח ו-אי.די.בי את כל או עיקר הזכויות בשותפות מודיעין . זאת לאור העובדה שעבודתם והשקעתם השביחו את שוויה.
בית המשפט הגדיר טעמים אלה כמניעות ברכישת זכויות מכוח השבחה.
במסגרת בחינת תוקפה של ההקצאה נבחנה, בין היתר, הטענה כי ההקצאה לסולטן לא נעשתה על ידו בתום לב.
הטענה המרכזית אשר הועלתה נגדו הייתה כי אילו היה מבצע בדיקת נאותות היה יכול לגלות את קיומה של חברת אלפא קפיטל.
בית המשפט קבע כי מאחר והמבחן הוא מבחן סובייקטיבי והטענות הן לכל היותר טענות להתרשלות שאינן עולות בגדר עצמית עיניים השקולה לידיעה –יש לדחות את הטענה.
עוד הודגש, כי אין דין היקף בדיקת נאותות שניתן לצפות מאדם שרוכש שליטה בחברה ציבורית ששוויה מאות מיליוני ₪ - כדין בדיקת נאותות סבירה ביחס לחברה פרטית שרכושה אפסי.
בעניין המניעות – נקבע כי מאחר וחברת אלפא קפיטול גילתה את דבר הקצאת המניות לסולטן כשלושה שבועות לפני שהושלם גיוס ההון והחזרת שותפות מודיעין למסחר – ניתן היה לצפות כי תזדרז ותרתיע שיש לה טענות בקשר לחברת נויה.
אלפא קפיטל בחרה "לשבת על הגדר" ולהמתין על מנת לראות האם מאמצי סולטן יעלו יפה.
רק כאשר ראתה כי טוב ולאחר ששותפות מודיעין חזרה להיסחר בבורסה ושוויה הרקיע למאות מיליוני ₪ - היא גלתה את קיומה ותבעה את זכויותיה.
התנהלות זו לא ניתן לקבל והתוצאה המשפטית היא כי יש לראות התובעות כמושתקות מלהעלות טענה בדבר תוקפה של הקצאת המניות.
עוד נקבע, כי אף אם התובעות צודקות בטענתן כי הקצאת המניות לסולטן בטלה ואין כל השתק – הרי מאחר ושוויין של חברת נויה ושותפות מודיעין עלה בצורה משמעותית מאוד עקב השקעה משביחה אשר בוצע על ידי סולטן ו-אי.די.בי – יש להכיר בזכות של סולטן, דו-צח ו-אי.די.בי להוסיף ולהחזיק במניות חברת נויה.
(לדיון בעניין זה ראה סעיפים 87 – 98 לפסק דין).

פרטתי בהרחבה את עובדות פסק הדין כדי שניתן יהיה להבחין כי גם אם אין זהות מוחלטת בין עובדות המקרה בפסק דין אלפא קפיטל לבין המקרה שלפניי - הרי שהדמיון הוא רב וניתן להחיל בהתאמה את הנימוק השלישי והרביעי – החלה אשר ת ימנע את מתן הסעדים שהתבקשו בכתב התביעה.

בסיכומי התשובה טענו התובעים כי אין מקום להחלת דיני ההשתק במקרה הנוכחי תוך הסתמכות על פסק דין אלפא קפיטל, שכן נקבע בו כי תנאי לטענת השיהוי הוא מודעות של הצד המשתהה לעובדות המקימות לו זכות טיעון.
בהקשר זה טענו התובעים, כאמור, כי לא ידעו במשך מספר חודשים שיש כוונה להעביר את המניות שלהם וחשבו שרק השליטה עברה לינאי.
עוד נאמר, כי התובעים באמצעות באי כוחם עמדו על זכויותיהם בכל הקשור להלוואה ולו התובעים היו מודעים לכך היה הנושא עולה גם כן בתכתובות.

טענות עובדתיות אלה כבר נדחו על ידי לעיל – נקבע כי אין לתובעים מניות או זכות למניות בחברה. ההתייחסות הרלוונטית במקרה שלפניי היא לעצם העברת הפרויקט .
אין ספק כי התובעים היו ערים לכך שהפרויקט עובר בשלמותו כבר ב- 1.11.10 ובהתנהגותם אישרו והסכימו להעברה זו .
רק כשלושה חודשים לאחר שכבר בוצעו תשלומים בהתאם להסכם הרכישה על ידי ינאי הועלו, לראשונה, טענות התובעים בעניין זכותם לבעלות במניות החברה.
יש לזכור, כי נקבע לעיל שאין לראות בהתנהלות ינאי כאשר הסתמך על המצג שהוצג לו על ידי אריק לפיו הוא מייצג את כל חברי הקבוצה בעניין העברת הפרויקט – כהתנהלות בחוסר תום לב.

בנסיבות העניין, מקובלת עלי טענת הנתבעים כי התובעים המתינו עד אשר ינאי יבצע את התשלום השני הנדרש על פי הסכם הרכישה ויסיר את החשש מפני הפרת ההסכם מול העיר הלבנה – הפרה אשר הייתה יכולה להביא לדרישה מאת העיר הלבנה כלפי זקלד לקיים את ההתחייבות האישית שניתנה על ידו לתשלום הסכום של 10 מיליון ₪.
אין ספק כי מדובר בשיהוי תוך הימנעות מביצוע פעולה כלשהי כנגד העברת הפרויקט.
גם במקרה הנוכחי ניתן היה, כאמור, לצפות כי התובעים יזדרזו ויתריעו על הזכויות אשר נגזלו מהם לפי טענתם, אך הדבר לא נעשה כפי שפורט על ידי לעיל - הן בעניין צו המניעה; הן בעניין ההתפטרות מהדירקטוריון והן באי כינוס אסיפה כללית.

בנסיבות אלה, יש לראות את התובעים כמושתקים מהעלאת טענה כלשהי בדבר בעלות במניות לב לבונטין - גם אם היה נמצא פגם כלשהו בהליך העברת הפרויקט לינאי.

יש להחיל במקרה הנוכחי גם את העיקרון של רכישת הזכויות מכוח השבחה.
בעת העברת הפרויקט לא היה לחברה שווי של ממש, שכן מדובר היה בחברה ריקה ללא נכסים.
החברה חתמה על הסכם רכישה, כאשר הקבוצה התכוונה למצוא משקיעים אשר יישאו בתשלום עבור רכישתה הקרקע; משקיעים לא נמצאו ובמועד העברת הפרויקט לא היה ביכולתו של זקלד לבצע את התשלום השני בסך 10 מיליון ₪. אף אם היה סיכוי לביצוע התשלום תוך מספר ימים – הרי שזקלד פעל מיד עם סיום הישיבה ביום 1.11.10 על מנת לוודא כי ההלוואה לא תצא לפועל כפי שפורט על ידי בהרחבה לעיל.
גם אם נצא מהנחת עבודה כי השקעתו של ינאי בפרויקט הסתכמה ב-40 מיליון ₪, שכן כספים אשר השקיע ינאי מעבר לכך הושבו לו עם ההתקשרות בהסכם ליווי, כפי שנטען על ידי התובעים בסעיף 94 לסיכומים - הרי אין ספק כי ינאי השקיע סכום משמעותי ביותר וכי השקעתו של ינאי היא אשר השביחה את ערך המניות של לב לבונטין. השקעה זו הביאה לכך שיהיה לחברה ערך כלכלי אשר בו מבקשים התובעים בדיעבד חלק במסגרת התביעה.
השבחה חד משמעית זו מקנה את זכות הבעלות במניות לינאי או לכל גוף מטעמו - גם אם היה נקבע כי היה פגם בהעברת הפרויקט או כי הקצאת המניות ורישומן על שם הנתבעת 5 נעשתה שלא כדין.

קביעה זו בדבר ההשבחה החד משמעית והמהותית ביותר של ינאי בפרויקט , בדרך שהביאה למעשה לאפשרות הביצוע של הסכם הרכישה, משליכה באופן ישיר גם על טענתם של התובעים כי מגיעים להם דמי יזמות.
בניגוד לטענת התובעים כי איתרו את הפרויקט, הרי שהפרויקט הובא לידיעתם על ידי האדריכל עימו היו בקשר בעניין פרויקט ביאליק 64.
פעילות התובעים התמצתה בתקופה קצרה ביותר של כשלושה שבועות במסגרתם נסעו התובעים לארה"ב לתקופה של כ- 12 יום וזאת כאשר באותה תקופה גם חלו חגי תשרי.
לתובעים עצמם לא הייתה תרומה של ממש לפרויקט ומבחינתם מדובר היה למעשה בעוד עסקה אשר לא יצאה לפועל. אלמלא ההשבחה שבוצעה על ידי ינאי לא הייתה מתאפשרת עמידה בהסכם ה רכישה ואף לא הקמת הפרויקט.
נראה כי גם התובעים היו ערים בזמן אמת לכך שאין להם זכות מוקנית לקבל דמי תיווך או יזום כלשהם.
כפי שכבר צוין קודם לכן, משלא נמצאו משקיעים העלה זקלד עצמו מהלך של העברת הפרויקט בשלמותו תוך כדי ניסיון "לקבל נתח קטן ברווחים" (המייל לאריק מיום 1.11.10).
מחשבה זו בדבר קבלת תשלום כלשהו בגין פעולות קישור או תיווך עולה, כאמור, גם מעדויות התובעים באשר לפרויקטים הקודמים בהם היו מעורבים יחד עם הקבוצה – כפי שתואר לעיל .

יתרה מזאת, התנהלותו של זקלד בפגישה עם ינאי, כפי שתוארה לעיל, מצביעה על כך שהתובעים היו ערים לכך שהעברת הפרויקט לינאי הותנתה על ידו בכך כי לא ישלם סכום כלשהו בגין תיווך או כל תשלום אחר. לכן, לא הוצגה לו על ידי זקלד דרישה של ממש בעניין זה אלא נעשה על ידו ניסיון לקבל בכל זאת הצעה כלשהי מינאי.

התוצאה היא כי גם דין דרישה זו להידחות.

6. סיכום

דין התביעה להידחות.

מדובר בתביעה שהתנהלה במשך תקופה ארוכה ביותר והתקיימו בה למעלה מ- 15 ישיבות הוכחות במשך שעות רבות.
יש לפסוק הוצאות אשר יבטאו באופן ריאלי את ההוצאות שנגרמו לנתבעים .
לאור זאת, יישאו התובעים, יחד ולחוד, בהוצאות הנתבעים, יחד ולחוד, בסכום כולל של 350,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ט, 06 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.