הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 23969-08-15

לפני כבוד השופטת חדוה וינבאום וולצקי

התובעים

.1 אלמוג צפני
.2 אביבית צפני
ע"י ב"כ עו"ד דורון כדורי

נגד

הנתבע
מאיר זגורי
ע"י ב"כ עו"ד ארז גוטרמן

פסק דין

בפניי תביעה למתן סעד הצהרתי שהגישו תובעים, אלמוג ואביבית צפני (להלן בהתאמה: "התובע" ו "התובעת", להלן יקראו ביחד: "התובעים" ו/או "בני הזוג" ו/או "צפני"), להצהיר כי הם הבעלים היחידים בחלק היחסי (מחצית) של המקרקעין הידועים כחלק מחלקה 219 בגוש 6024 ואשר כתובתו ברחוב ז'בוטינסקי 9 בישוב אזור (להלן: "המקרקעין").

עוד ייאמר כבר בתחילה כי עסקינן בסכסוך שנוגע להסכמים במקרקעין שלא זכו לכל דיווח לרשויות, אלא בשלבים מאוחרים, וחלקם כנטען סוכמו בעל פה בין הצדדים.

גם שאלת זהות הבעלים הנטען על החלק לו טוענים התובעים, נותר בסופו של יום לא ברור, זאת חרף ארכות שניתנו לתובעים לתקן צו ירושה שהוצא על עיזבון הורי התובע.

ואלו העובדות הצריכות לעניין:

מר חיים חיטלמן והגב' אידה חיטלמן (להלן: "חיטלמן") היו הבעלים של מלוא המקרקעין.

על המקרקעין בנויות 4 יחידות דיור.

במועד שאינו ידוע, רכשו המנוחים סמי ודינה צפני, הורי התובע ואחרים (להלן: "העיזבון" ו/או "ההורים") מבני הזוג חיטלמן, יחידת דיור אחת במקרקעין. דהיינו, ההורים רכשו מבני הזוג חיטלמן 25% מהמקרקעין (להלן: "הנכס").

הזכויות בנכס לא נרשמו על שם ההורים ולאחר מותם על שם העיזבון. יתרה מכך הזכויות במלוא המקרקעין לא היו רשומות כלל באותה העת במרשם המקרקעין.

ההורים התגוררו בנכס עד לפטירתם, האב בשנת 1997 והאם בשנת 2000. לאחר שהאם נפטרה נכנסו התובעים להתגורר בחלק הדרומי של הנכס.

התובע ביחד עם אחיו עופר, שאול, אלון ואושרית (להלן: "האחים") הינם היורשים על פי דין של ההורים (להלן: "היורשים" ו/או "המוכרים").

התובעת טוענת לזכויות בנכס מכוח הדין בהיותה אשתו של התובע.

עם פטירתם של ההורים, ירש התובע ביחד עם אחיו, בחלקים שווים, את הנכס.

על הנכס שירשו היורשים מהוריהם, רבצו חובות רבים ומונה עליו כונס נכסים במסגרתו של תיק הוצאה לפועל שמספרו 01-XX453-020.

בשנת 2003 הציע הנתבע, מר מאיר זגורי (להלן: "הנתבע" ו/או "זגורי") ליורשים, לרכוש את מחציתו של הנכס ובמסגרת זו לשלם את כלל החובות הרובצים על הנכס.

ביום 11.12.03 ערכו היורשים בינם לבין עצמם הסכם ובו הסדירו את זכויותיהם בנכס (ראה נספח ד' בעמ' 25 לתצהירי התובעים להלן: "ההסכם הראשון בין האחים").

בהתאם להסכם זה היורשים כולם הסכימו לעסקה עם זגורי, למכירת מחצית הנכס , ואילו על מחציתו השנייה של הנכס הסכימו כי יישארו שותפים בצורה שווה.

עוד הוסכם כי במידה ואחד מבני המשפחה יגור בנכס הוא יהיה מחוי ב לשלם שכר חודשי שיוסכם בין האחים ויחולק בצורה שווה וכי לא תהיה כל דרישה או חזקה לגבי הנכס בעתיד ממי שיתגורר בבית, הוא ובני משפחתו.

בנוסף, הוסכם כי במידה והמשפחה (האחים- ח.ו.ו) תחליט ברוב של שלושה למכור את הבית , יחוי בו המתגוררים בו לפנותו תוך 30 יום על מנת שניתן יהיה למוכר אותו ולחלק את התמורה באופן שווה.

בהתאם להסכם הסכימו האחים לאפשר לתובעים וילדיהם להתגורר בבית תמורת שכר חודשי של 200 $ אך נקבע כי לתובע ולמשפחתו אין שום זכות חזקה בבית ולא תהיה.

מספר ימים בודדים אחר כך, ביום 15.12.03, נערך ונחתם הסכם – חוזה בין היורשים כולם לבין הנתבע (להלן: "הסכם המכר הראשון") (ראה נספח ז' בעמ' 43 לתצהירי התובעים). בהתאם להסכם זה זגורי רוכש מחצית מהנכס בתמורה לתשלום סך של 50,000 $ לבני המשפחה ותשלום מלוא החובות הרובצים על הנכס: חוב לגב' פנינה רומנו, חוב לבעלי המגרש הזוג חיטלמן, חוב למועצת אזור עבור מיסי מים וארנונה, תשלום עבור חלוקת המבנה, השטח והעברה בטאבו על שם שני הצדדים בשווה, תשלום עבור חלוקת המים והחשמל.

סוכם כי הנכס יחולק לשני חלקים: חלק דרומי וחלק צפוני. זגורי יקבל את החלק הצפוני שכולל את הכניסה הראשית, מחצית ממגרש החזית, הסלון + המטבח, חדר ההורים שנמצא בקומה השנייה, פינת האוכל, הגג שמעל הסלון והגג שמעל המבנה הקטן, המרתף ומחצית המגרש האחורי (להלן: "החלק הצפוני").היורשים יקבלו את החלק הדרומי (היינו, כל יתרת הנכס) .

סוכם כי כל הנכס יועבר על שמו של זגורי ויועבר בטאבו על שמו. אולם הנתבע התחייב כי ברגע שבני המשפחה יהיו מעוניינים למכור את חלקם השני בנכס, שהוא החלק הדרומי, לא תהייה לו כל התנגדות או כל דרישה בעבור מחצית הנכס שבפועל לא שייכת לו.

לפי הסכם זה התחייב זגורי להעביר את הנכס בטאבו באופן מיידי עם החתימה על ההסכם ולא יאוחר מחודשיים ימים.

עוד התחייב זגורי לכך כי במידה והתובע ואחיו אלון לא יעמדו בהתחייבותם כלפי שאול, עופר ואושרית (תשלום של 50,000 $ כפי שעולה מנספח ד' לתצהירי התובעים), הם יוכלו לדרוש ממנו למכור את הנכס ללא הסכמתם של אלון והתובע והוא יהיה חייב לבצע דרישה זו.

במקביל להסכם שבין היורשים לזגורי, ערכו האחים הסכם נוסף במסגרת מערכת היחסים שביניהם (ראה נספח ד' בעמ' 26 לתצהיר התובעים להלן: "ההסכם השני בין האחים"). גם בהסכם זה הסכימו היורשים לעסקה שנחתמה עם זגורי למכירת מחצית הנכס. היורשים הסכימו כי כל אחד מהאחים שאינו מעוניין להישאר שותף במחצית הנכס יקבל 30,000 $ ויוותר על הזכויות שלו בנכס. סוכם כי שאול, עופר ואושרית אינם מעוניינים בשותפות בנכס ולכן כל אחד מהם יקבל סך של 30,000 $.

בהסכם נכתב כי זגורי מתחייב לשלם סך של 55,000 $, כאשר 40,000 $ ישלם במזומן ובאופן מיידי ואת יתרת התשלום בסך של 15,000 $ יסגור מול התובע ואלון. התובע ואלון מתחייבים להשלים סך של 50,000 $ על מנת לסגור עם שלושת האחים האחרים את התשלום שהתחייבו לגביהם.

עוד נכתב כי ניתנת לתובע ומשפחתו אפשרות להתגורר בנכס וזאת בתנאי כי התובע ואלון יעמדו בתשלומים להם הם התחייבו וכל עוד הם לא ישלמו, לא יוכלו התובע ומשפחתו לדרוש כל חזקה או דרישה בנכס.

בהמשך הוסכם כי כל אחד מהאחים שיקבל 30,000 $ יחתום על כך שקיבל את הסכום ולא יהיה זכאי לזכויות בנכס. ובמידה והתובע ואלון לא יעמדו בהסכם, יימכר הנכס ויחולק בצורה שווה.

חלפו חודשיים ממועד החתימה על הסכם המכר וזגורי לא עמד בהתחייבויותיו לפי ההסכם לתשלום מלוא החובות והכספים בעבור רכישת מחצית הנכס. משכך הוציאה ביום 29.1.04, עו"ד דזן (אייל) ליאת, לבקשתם של המוכרים, מכתב התראה לפיו הודיעה לזגורי כי אם עד ליום 15.2.04 הוא לא יעמוד בהסכם, ההסכם בטל והמוכרים יוכלו למכור את הנכס לאחר (ראה נספח י' לתצהירי התובעים).

בעקבות כך ביום 31.1.04, נערכה תוספת להסכם המכר (ראה נספח ז' בעמ' 44 לתצהיר התובעים), לפיה ניתנה לזגורי ארכה לביצוע התשלומים הנובעים מהחובות שרובצים על הנכס עד ליום 15.4.04, ארכה לתשלום כל ההוצאות הכרוכות בביצוע חלוקת הנכס לשני חלקים שווים לשנה, וארכה לתשלום סכום של 50,000 $ ליורשים לחצי שנה.

סוכם כי זגורי מתחייב במעמד רישום הנכס על שמו לרשום הערת אזהרה לטובת צד ג'.

בנוסף סוכם כי במידה ומבחינה חוקית אין אפשרות לחלק את הנכס לשני חלקים בלשכת רישום המקרקעין, או לחלק ולהפריד את חלק המגרש מהבית, ימכרו הצדדים את כל הנכס עם המגרש ויתחלקו בכסף באופן שווה וזאת לאחר שזגורי ישלם את מלוא החובות וסך של 50,000 $ למשפחה.

ביום 30.9.09 נערך הסכם הלוואה בין התובעים לבין זגורי (ראה נספח ח' לתצהיר התובעים) (להלן: "הסכם ההלוואה"). לפי הסכם זה התובעים מלווים לזגורי סכום של 600,000 ₪ למשך 5 שנים. בתום 5 שנים מתחייב זגורי להעביר לתובעים שווי של מחצית הנכס, כאשר שוויו של הנכס יוסכם על ידי הצדדים ובהעדר הסכמה ימונה שמאי מוסכם להערכת שוויו של הנכס. עוד סוכם כי אם בתום 5 השנים זגורי לא יהיה מעוניין למכור את הנכס, הוא מתחייב להעביר לתובעים חצי מהזכויות בנכס ואם לפני תום 5 השנים זגורי יהיה מעוניין למכור את הנכס, הוא יעביר לתובעים מחצית משווי הנכס כפי שיוסכם ביניהם או לפי הערכת שמאי מוסכם.

ביום 18.10.09 נערך הסכם מכר נוסף בין המוכרים לזגורי (ראה נספח יא' לתצהיר התובעים) (להלן: "הסכם המכר השני"). בהתאם להסכם זה כנגד העברת זכויות הבעלות בנכס, מתחייב זגורי לשלם למוכרים סך של 1,200,000 ₪ אשר ישולמו כדלקמן:
סך של 284,000 ₪ שולם בגין חוב המוכרים למשפחת רומנו.
סך של 90,000 ₪ מתחייב זגורי לשלם לרשויות מיסוי מקרקעין כחוב בגין מס רכישה אשר לא שולם בגין רכישת המגרש מחיטלמן.
סך של 311,000 ₪ שולמו למוכרים.
סך של 250,000 ₪ מתחייב זגורי לשלם למועצה בגין חובות העבר.
סך של 265,000 ישולם למוכרים בתוך 60 ימים מיום החתימה על ההסכם.

במסגרת ההסכם התחייב זגורי לשלם מס שבח (אם יחול), מס רכישה (אם יחול), אגרות וטיפול בגין רישום הזכויות (אם יחול), היטל השבחה ) אם יחול) וכן כל חוב לרשות בגין הבית.

עוד התחייב זגורי לשאת בכל ההוצאות בגין פיצול הבית והמגרש לשתי יחידות רישום נפרדות (ראה סעיף 6ה להסכם המכר השני).

ביום 1.9.11, נערך הסכם מכר שלישי במספר בין המוכרים לבין זגורי (ראה נספח יב' לתצהיר התובעים, ( להלן: "הסכם המכר השלישי"). הסכם זה זהה לחלוטין להסכם המכר השני ואין בו כל שינוי פרט לתאריך.

בראשית שנת 2014 הגישו התובעים לבית המשפט המחוזי בקשה לצו מניעה שיאסור על הנתבע למכור את הנכס, תוך טענה שהם הבעלים של מחצית הנכס (ת.א 12834-05-14). צו המניעה ניתן בהסכמת הנתבע, אולם משנמחק ההליך מחוסר מעש בוטל הצו ופקע.

משפקע צו המניעה, הגישו התובעים תביעה חדשה לצו מניעה קבוע בצירוף בקשה לצו זמני וכן תביעה למתן פסק דין הצהרתי. התיקים אוחדו ו בהסכמת הצדדים ניתן צו מניעה זמני לפיו יימנע זגורי מכל דיספוזיציה בנכס עד להחלטה בתביעות והתביעה שנותרה לשמיעה היא התביעה לסעד הצהרתי על הבעלות.

טענות התובעים

בכל ההסכמים שנעשו בין הצדדים נכתב במפורש כי הנתבע ירכוש מהיורשים מחצית הנכס בלבד. היורשים מעולם לא התכוונו למכור לנתבע את מחצית הנכס בה מתגוררים התובעים.

הנתבע לא ביצע את רישום הזכויות במרשם המקרקעין ולא חילק את הנכס לשני חלקים כפי שהתחייב בהסכם המכר הראשון מיום 15.12.03.

מכיוון שלא היה באפשרות הנתבע לחלק את הנכס לשתי יחידות במרשם המקרקעין ובכך לא התאפשר לרשום את מלוא הצדדים כבעלים בנכס (התובעים על החלק הדרומי וזגורי על החלק הצפוני), ביקש הנתבע עוד ארכה. בכדי להבטיח את חלקם של התובעים ועל מנת להרגיע אותם נערך הסכם ההלוואה. בפועל לא עברו כספים מהתובעים לנתבע וכל תכליתו של הסכם זה הייתה להבטיח את חלקם של התובעים בנכס, כפי שסוכם בין הצדדים.

מכיוון והנכס לא היה רשום במרשם והמקרקעין (וכל שהיה רשום הוא שטח ללא מבנה בבעלות חיטלמן ), המליצה עו"ד סיגלית קופלר לערוך הסכם מכר נוסף וזאת על מנת שהנתבע יוכל לבצע את התחייבויותיו על פי הסכם המכר הראשון. על פי הסכם המכר השני כל הנכס יועבר על שמו של זגורי ורק לאחר הרישום יעביר זגורי את חלקם של התובעים על שמם.

מתוך עיון בתמלולי שיחות שנערכו בין התובע לבין זגורי, עולה כי זגורי מאשר את כל טענותיו של התובע, כי מחצית מהנכס שייך לתובעים.

טענות הנתבע

בניגוד לטענות התובעים, הנתבע השלים את תשלום מלוא התמורה בגין הנכס.

על פי חוק הירושה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק הירושה"), על היורשים לפעול בהסכמה ועל הטוען לנכס מנכסי העיזבון לתבוע את כל היורשים.

התובעים לא צירפו לכתב התביעה כבעלי דין נדרשים את יתר היורשים – המוכרים , ודי בעובדה זו כדי להביא לסילוקה של התביעה.

הנתבע פעל בהתאם להסכם המכר המחייב בין הצדדים.

הנתבע פעל ללא הרף וללא לאות מאז חתימת הסכם המכר, במשך שנים, לרישום הזכויות בנכס על פי ההסכם ובין היתר שילם כספים רבים והתגבר על מכשולים משמעותיים בדרך לרישום הנכס, כגון החובה להשלים את עסקת המכר ההיסטורית לרכישת הנכס על ידי ההורים מבעליו הקודמים וביטול הליכי ההוצאה לפועל כנגד העיזבון.

הנתבע שילם את כל התשלומים להם היה מחויב על פי ההסכם ואף שילם מעבר לכך.

לאחר שהוסרה המניעה שהציבו התובעים עצמם לרישום הזכויות בנכס על שם הנתבע, הזכויות בנכס נרשמו על שמו.

התנהלות התובעים, שהקשו ומנעו לאורך זמן את רישום הזכויות בנכס על שם הנתבע מנוגדת להסכם שבין הצדדים.

הסכם ההלוואה שנערך בין הצדדים מלמד כי הצדדים אומנם דיברו ביניהם על תשלום עבור רכישת מחצית הנכס מן הנתבע, אולם הסכם ההלוואה נחתם למעשה יחד עם הסכם המכר השני, אשר נחתם בין הצדדים ביום 30.9.09 , המעיד על מכירת מלוא הנכס לנתבע. חתימת הצדדים על הסכם ההלוואה נעשתה מתוך מטרה לאפשר לתובעים לרכוש בבוא העת מחצית מן הנכס, בתמורה לסכום שעמד על כמחצית מסכום התמורה הנומינאלי ששילם הנתבע עבור מלוא הנכס.

בפועל מעולם לא ניתנה לנתבע הלוואה כלשהי על ידי התובעים וגם לא שולם על ידם כל סכום שהוא בדרך אחרת עבור רכישת מחצית הזכויות בנכס.

הסכם המכר השני הינו הסכם המכר התקף לגבי המקרקעין והוא מבטל כל הסכמה או מצג שקדמו לו.

המוכרים ובהם התובע הם אלו שהפרו את הסכם המכר.

יתרת התמורה על פי הסכם המכר שולמה למוכרים.

דיון

לא בכדי פירטתי בהרחבה ובאריכות את ההסכמים שנערכו בין הצדדים ואת השתלשלות האירועים. ההסכמים מנוסחים בשפה עממית וחלקם לא ברורים מתוך מילותיהם. יש צורך ללמוד על משמעותם מתוך עדויות חיצוניות.

התובעים אינם כופרים בכך, כי אכן בהתאם להסכמי המכר השני והשלישי הם הסכימו שמלוא הנכס יועבר על שם זגורי בלשכת רישום המקרקעין בשלב ראשון .

יחד עם זאת קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר להסכמות שביניהם לאחר אותו רישום. היינו רישום מלוא הזכויות בנכס על שם זגורי. לטענתם של התובעים ההסכמה לרישום מלוא הזכויות בנכס , ניתנה נוכח העובדה כי לא ניתן היה לחלק את הנכס ולרשום את זכויות כל הצדדים בנכס . לכן הוסכם כי מלוא הנכס יועבר על שמו של הנתבע אולם לאחר הרישום, התחייב הנתבע לחלוקת הנכס לשתי יחידות שוות, כך שיחידה אחת (היינו מחצית) תיוותר בידי צפני והמחצית השנייה תיוותר בידו.

לצורך בחינת טענתם זו של התובעים, אין אפשרות לקרוא את ההסכמים המאוחרים בזמן במנותק מהסכם המכר הראשון ומההסכמים שנערכו בין היורשים. יש בהסכמים אלו כדי ללמד מה היו כוונות הצדדים ומה היו ההסכמות.

זאת בעיקר נוכח העובדה כי בהסכמי המכר השני והשלישי, חרף ההסכמה להעביר לנתבע את הנכס בשלמות , נכתב בסעיף 6 ה' להסכ מים כי: "הקונה מתחייב לשאת בכל ההוצאות בגין פיצול הבית והמגרש לשתי יחידות". הסכמה זו בהסכמים השני והשלישי מתיישבת עם המוסכם בהסכם המכר הראשון בו דובר על מחצית הנכס.

שהרי עולה השאלה המתבקשת והיא: אם לכאורה העבירו היורשים את מלוא הנכס לנתבע, מדוע הוא צריך להתחייב לפצל את הבית לשתי יחידות? הרי ככל שאכן הייתה הסכמה וכוונה למכור את מלוא הנכס, הקונה אינו צריך לחלק את הנכס לשתי יחידות והוא יכול לעשות בו ככל העולה על רוחו לאחר העברת הזכויות .

לכאורה יש בניסוח סעיף זה כדי לתמוך בטענתם של צפני באשר לכוונתם של הצדדים חרף ההסכמה לרשום את הנכס תחילה על שם זגורי .

מכאן כי עיון בהסכמי המכר השני והשלישי לבדם, אינו יכול להסביר מה הייתה כוונתם של הצדדים בעסקת המכר. הסכמי המכר השני והשלישי מנוסחים בצורה לא ברורה, בלשון המעטה, לכן יש צורך להתחקות אחר כוונתם של הצדדים.

אחר כוונה זו ניתן להתחקות הן מההסכם הראשון, הן מהסכם ההלוואה, הן מההסכמים בין האחים, הן מהעדויות שנשמעו בבית המשפט והן מהתמלילים של שיחות בין התובע לזגורי.

העדויות

לצורך הוכחת טענת התובעים בדבר הרקע שהוביל לחתימה על הסכמי המכר השני והשלישי העידו התובעים בעצמם, האחים של התובע: עופר צפני, אושרית צפני ואלון צפני, עורכת הדין שערכה את הסכם ההלוואה ואת הסכמי המכר השני והשלישי, עוה"ד הגב' סיגלית קופלר ועורכת הדין אשר חתמה על התוספת להסכם המכר הראשון, עוה"ד הגב' ליאת אייל.

כמו כן צירפו התובעים לראיות מטעמם תמלילים של שיחות טלפון אשר נערכו בין התובע לבין הנתבע ובין התובע לבין אחיו של הנתבע- מר גבריאל זגורי.

מטעם הנתבע העיד הוא עצמו בלבד.

התובע בחקירתו הסביר את הרקע שהוביל למכירת מחצית מהנכס לנתבע ואת הרקע שהוביל להותרת מחצית מהנכס בידיו:

"אתה שואל איך העסקה עבדה ככה שבסוף אני נשארתי עם חצי מהבית, אני משיב לך שהבית הזה בכינוס נכסים ואני זה שהלכתי לדיונים על הבית ועמדתי מול רומנו שהיה הזוכה העיקרי. בבית המשפט נתנו לי את האופציה או לחלק את הבית לכמה חלקים שווים ולהשכיר אותו וככה אני אסגור את החוב והבית יישאר אצלנו, או שנמכור חצי בית ובזה נסגור את החובות. הגעתי לאחים שלי ואמרתי להם שהצלחתי להגיע עם רומנו להסדר באחת משתי האפשרויות. האחים אמרו לי שאם אני עושה איזה שהיא מכירה אז הם רוצים משהו מזה ואמרתי להם שאין בעיה ויש לי קונה והבאתי את מאיר (זגורי- ח.ו.ו). יותר נכון מאיר בא לשכור ממני דירה. אמרתי לו שיכנס בלי תשלום וישלם את המיסים והמים ונראה איך אנחנו מסתדרים והוא הסכים לזה.

קראתי לאחים שלי ואמרתי לאחי עופר שיש מישהו שמוכן לקנות חלק מהבית תמורת תשלום החובות ותן לאחים שלי כל אחד משהו. אני, עופר ושאר האחים באנו לדבר עם מאיר והוסכם שנמכור למאיר חלק מהבית, לא כולל המרתף שיישאר לאלון ואושרית ו- 50,000 $ שדיברת עליהם זה המרתף שהוא קנה אחר כך מאלון ואושרית...הוא אמור לשלם על פי ההסכם הראשון 30,000 $ רק לעופר ולשאול. אז הוא פנה אלי ואז היינו עוד חברים והיינו מאוד קרובים והוא ביקש לקנות גם את המרתף ואז דיברתי עם אלון ואושרית. בסיכום השני הוא התחייב לשלם 50,000 $ כנגד המרתף. לא היה בינינו הסכם בכתב, סיכמנו בעל פה ואז הוא נכנס בחצי בית ואני נשארתי בחצי בית." (ראה עמ' 43 לפרוטוקול).

התובע הסביר כי ההסכם שנערך בינו ובין אחיו, בו לכאורה הם לא מוותרים לו על מחצית הנכס, נועד אך ורק לצורך ביטחון, משום שהוא היה נשוי טרי והם פחדו כי התובעת תדרוש, מכוח הדין, מחצית מהזכויות שלו ((ראה עמ' 43 לפרוטוקול).

התובע העיד כי הקשר בינו ובין הנתבע היה קשר חברי וכי היה אמון בין הצדדים, מה שהוביל לכריתת הרבה הסכמים בעל פה ולא בכתב (ראה עמ' 43 לפרוטוקול).

בהמשך עדותו נשאל התובע אודות הרקע להסכם ההלוואה, גובה ההלוואה ותקופת ההלוואה והסביר:

" אתה מפנה אותי לסעיף 42 לתצהירי, נספח ח', עמ' 47 להסכם ההלוואה ושואל אותי למה כתבנו דווקא 600,000 ₪, אני משיב לך שאני לא החלטתי על הסכום. מאיר בא אלי ואמר שבהוראת עורכת הדין שאני צריך לבוא אליה לחתום כדי להמשיך את רישום הבית. הסכמתי איתו והלכתי והבאתי איתי את ההסכם של 2003. הכוונה לנספח ז' עמ' 43. אמרתי לה שאני חותם על מסמך אם היא עושה משהו שיאבטח אותי. היא אמרה לי שאין הרבה מה לעשות, כי הבית עוד לא רשום אפילו על ההורים ורק אחרי שהיא תעשה את כל ההעברות היא תוכל לרשום משהו על החצי על שמי. היא הציעה לעשות הסכם הלוואה שיאבטח אותי והוא יתנהג בתום לב וככה נעשה ההסכם והיא החליטה על הסכום ובתום 5 שנים הוא יעביר לי את חצי הבית ואני גיליתי אחרי ההסכם ההלוואה שהוא מתכוון למכור את הבית.

לא שאלתי אותה למה דווקא 600,000 ₪, אני לא מבין בזה.
אתה אומר לי שגם לא עניין אותי שזה בצורת הלוואה, אני משיב לך שלא האמנתי שאני אגיע לכך והוא ינצל את זה.
אתה שואל למה דווקא 5 שנים, אני משיב לך שאם היא אמרה שזה יקח הרבה שנים עד שזה ירשם ויסדרו." (ראה עמ' 48 לפרוטוקול).

לשאלת ב"כ הנתבע מדוע עוד בטרם חלפו חמש השנים שניתנו לנתבע בהתאם להסכם ההלוואה, נערכו הסכמים נוספים, דוגמת הסכם המכר השני מיום 1.9.11, הסביר כי זה נעשה לבקשת עורכת הדין על מנת להצליח לרשום כל מיני דברים (ראה עמ' 49 לפרוטוקול).

עדותו של התובע הייתה עקבית ומהימנה ולא שוכנעתי כי עלה בידי הנתבע לסתור אותה. מתוך עדותו נחשף הקושי שנוצר ברישום הנכס באופן שיישקף את כוונת הצדדים בהסכמים. זאת בראש ובראשונה נוכח העובדה שהנכס טרם נרשם על שם ההורים, הן נוכח החובות שרבצו על הנכס והן נוכח הקושי לרשום את החלוקה שביקשו הצדדים לקיים ביניהם.

עוד עלה מעדותו כי התובעים והאחים נתנו אמון מלא בזגורי נוכח קשרי החברות והאמון שהיו להם בו. חלקם של העדים אף כינו את זגורי "הרב מאיר" בהתייחסם אליו.

עדותו של התובע הן בקשר להסכמות שהיו בין היורשים לבין הנתבע והן בקשר למערכת יחסי האמון שהייתה בין היורשים לבין הנתבע, נתמכה גם בעדותם של האחים שאול, אלון ואושרית. הם כולם הסבירו כי הכוונה של היורשים הייתה למכור לנתבע רק את מחצית הזכויות בנכס ואילו את מחצית הזכויות הנוספות להשאיר בידי התובעים.

כך העידה האחות אושרית צפני אשר אישרה בחקירתה כי קיבלה מזגורי 30,000 $ בעבור חלקה במחצית הבית:

"אתה אומר לי שבעצם כל הזכויות שלי בבית שקיבלתי בכל הבית העברתי כנגד הסכום של 30,000 $ שקיבלתי מזגורי, אני משיבה לך שלא כל הבית. ההסכם בינינו היה שחצי בית הולך לזגורי וחצי בית נשאר אצל אלמוג." (ראה עמ' 16 לפרוטוקול).

ואת זכויותיה בחצי השני של הנכס, העידה כי העבירה לתובע:

"נתנו לאלמוג יש לו 8 ילדים. לכולנו יש את הדירות שלנו ויתרנו על החלק שלנו לטובתו. ויתרנו לו בזמן שישבנו שבעה על אימא שלי" . (ראה עמ' 17 לפרוטוקול).

ובהמשך,

"לשאלת בית המשפט- כבר בשבעה על אימא אנחנו ויתרנו לאלמוג שיישאר בדירה, אז למה אחרי שלוש שנים, בנספח ד', סיכמנו שהוא יהיה מחויב לצאת אם נרצה למכור, אני משיבה כדי שלא יהיו לו זכויות בלעדיות בבית. ויתרנו לו לגור בבית, אבל לא למכור את הנכס. לא ויתרנו על החלק שלנו בנכס...

אתה שואל אם היה איזה שלב שבכל זאת ויתרנו לאלמוג, אני משיבה לך שביום שידענו שזגורי קונה חצי מהנכס ומשלם את כל החובות על הבית וכל מה שצריך, אז ויתרנו לאלמוג על החצי השני והיום זה חצי שלו ואנחנו לא קשורים." (ראה עמ' 17 לפרוטוקול).

כך גם העיד האח, עופר צפני:

"אתה אומר לי שאם כך, בעצם הייתה הסכמה שזגורי משלם את כל החובות שרובצים על הבית ובתמורה הוא מקבל חלק מהבית, אני משיב לך שנכון. זגורי ראה שלא טוב לו ככה בגלל המבנה של הבית והוא רצה חלק יותר גדול. זה היה בערך לפני ההסכם הראשון ב- 2003. אז הוא בא ואמר שהוא רוצה את החזית ואת המרתף ואת הגינה מאחורה ואת הגג ואז ישבנו איתו ביחד והתחילו ההסכמים. אני זוכר שבצורה פשוטה ישבנו וכתבנו את זה והייתה עורכת דין שאני לא זוכר את שמה שהוא לוקח חצי מהבית והוא מתחייב לפרוע לכל אחד מהאחים 30,000 $ X 4 אחים. אלמוג נשאר בבית אז הוא לא קיבל. זה היה ההצעה של זגורי ואז אנחנו מוותרים על חלקנו ויותר אין לנו חלק בבית. הכוונה היא לחצי בבית. אלמוג חייב לנו עדיין על הבית ואנחנו נשבור איתו את הראש.

לשאלת בית המשפט- זגורי מעולם לא ביקש את כל הבית, הוא ביקש חצי מהבית. זה נכון שהוא ביקש יותר ממה שנשאר לאלמוג, אבל זה לא כל הבית. כנגד הקבלה של אותם חלקים שהוא רצה הוא התחייב לחלק את הבית לשניים ואם לא יאשרו את זה בטאבו אז הוא יעשה שותפות, אני לא יודע איך קוראים לזה, ויעביר לאלמוג את החלק בבית. הוא היה צריך לעשות אינסטלציה, חשמל, לעירייה, למועצה ולחלק את הבית בצורה שווה שלא יהיו מחלוקות.

לשאלת בית המשפט- אם אני אומר שזגורי רצה יותר מהחצי של הבית ואלמוג נשאר במבנה שקטן מחצי, אז הכוונה הייתה שגם בטאבו זה יהיה ככה והאדמה שווה בשווה." (ראה עמ' 21 לפרוטוקול).

וכך גם העיד האח, אלון צפני:

"אתה מבקש שאספר לך איך התבצעה העסקה בעצם, אני משיב לך שקודם כל, כל הסיפורים ששמעת מובילים לדרך אחת שככה צריך להיות שבסוף חצי בית הולך לרב מאיר וחצי בית הולך לאלמוג. אימא שלי נפטרה בשנת 2000, ישבנו בבית כל האחים שבעה. הבית היה מחולק לחצי. אני חילקתי את המרתף לעוד חצי ונהיה שני רבעים וחצי. בשבעה שישבנו החלטנו שאלמוג ימשיך לגור בבית בחצי השמאלי, בחצי הימני שמחולק לשתי חתיכות, החלק התחתון אני ואושרית לוקחים והחלק העליון הולך למכירה. אחי אלמוג הביא את הרב מאיר והוא בא ואמרנו לו שמוכרים לו את החלק העליון, הרבע שנמצא מעלי. הוא משלם את כל החובות ואת כל התשלומים של הבית ואני נשאר עם אחותי למטה, מאיר למעלה ואלמוג בצד השני. באותו זמן כשאני עדיין שם הרב מאיר צריך לשלם את כל החובות ואת כל התשלומים של כל הנכס. עברו חודשיים והרב מאיר ואלמוג ביקשו ממני שמאיר יקנה ממני את החלק שלי ושל אושרית. אמרתי לו בסדר וביקשתי ממנו 30,000 $ לי ו- 30,000 $ לאחותי אושרית, כמו שנתנו לעופר ושאול. הסכמתי ויצאתי מהבית. הרב מאיר לקח את כל החצי הימני ואלמוג לקח את כל החלק השמאלי..." (ראה עמ' 31 לפרוטוקול).

ובהמשך,

"אתה שואל איפה כתוב שה- 30,000 $ לכל אחד מהאחים משולם בגין החלק הימני, אני משיב לך זה לא כתוב, זה בינינו." (ראה עמ' 32 לפרוטוקול).

חרף ניסיונות ב"כ הנתבע לבלבל את העדים ולהתמקד בעובדות שאינן רלוונטיות, לא עלה בידו של הנתבע לקעקע את עדותם כי לא הסכימו למכור לנתבע את חלקם במחצית הנכס בתמורה לתשלום של 30,000 $. הם עמדו איתנים בגרסתם כי את המחצית השנייה של הנכס ה ותירו לתובעים.

לא מצאתי לייחס לסתירות קטנות ולא מהותיות שעלו בעדויות של האחים חשיבות יתרה.

בסופו של יום שלושת האחים אשר מסרו עדות, העידו בצורה חד משמעית כי כוונתם הייתה למכור לזגורי אך ורק את חלקם במחצית הנכס. שוכנעתי כי מדובר באנשים פשו טים, חלקם לא יודעים קרוא וכתוב אך גרסתם הייתה מוצקה וכתוצאה מכך הי יתה אמינה בעיניי.

מעבר לעדותם של האחים, אשר אפשר לטעון כי הם צדדים בעלי עניין בתוצאות ההליך, ויש לבחון את עדותם בצורה זהירה, קיבלה עדותו של התובע חיזוק גם מעדותה של עו"ד קופלר, אשר כאמור ערכה הן את הסכם ההלוואה והן את הסכמי המכר השני והשלישי.

עדה זו, בניגוד לאחים של התובע היא אינה בעלת עניין בתוצאות ההליך ואף יתרה מכך היא ייצגה את שני הצדדים במסגרת עריכת הסכם ההלוואה והסכמי המכר השני והשלישי.

במסגרת עדותה תיארה עו"ד קופלר את מערכת יחסי האמון אשר היתה קיימת בין התובעים לזגורי ואישרה בחקירתה כי חצי מהבית היה צריך להישאר בידי התובעים:

"אתה מציג לי את נספח ח' לתובעים ומבקש שאספר מה ידוע לי על ההסכם הזה, אני משיבה לך שזה הסכם הלוואה שנחתם בין התובעים לבין הנתבע. כשהם הגיעו אלי הם סיפרו שהיו ביניהם הרבה מאוד הסכמים והתחייבויות שזגורי הבטיח להם שהוא ישלם את כל החובות על הבית של ההורים שעדיין היה רשום על שם חיטלמן ואף אחד לא טרח להעביר על שם ההורים, מההורים ליורשים. כבר אז היה ברור לכל הצדדים שהתובעים גרים במחצית הנכס והחצי השני הזה אמור להישאר להם....
...

... הם הסבירו לי שעובדתית התובעים גרים במחצית. התובעים אמרו שאין להם מה לדאוג, הם סומכים על הרב מאיר והכוונה היא לנתבע שהוא יקיים את מה שהבטיח להם. שאחרי שהנכס ירשם על שמו, הוא יעשה להם העברה של מחצית אחרי שהוא יעשה פיצול של הנכס. זה היה חלק מהתחייבות של הנתבע. הסכם ההלוואה היה סוג של משהו להגן על הזכויות שלהם בכל זאת." (ראה עמ' 11 לפרוטוקול).

בהמשך,

"אתה שואל אותי איך הסכם ההלוואה מבטיח את הזכויות לכאורה של התובעים, אני משיבה לך שההסכם נועד להבטיח שמר זגורי לא יוכל למכור את הבית, אלא אם כן הוא מעביר להם מחצית מהזכויות. צריך להבין כמו שאמרתי קודם, כשהם הגיעו אלי הם היו החברים הכי טובים, בטחו אחד בשני במאה אחוז וגם על הסכם ההלוואה יש מצב שהם היו מוותרים אם הייתי מאפשרת להם, כי הם הגיעו מתוך הנחה שזגורי מציל להם את הנכס שהוא ישלם את כל החובות ויעמוד בכל ההתחייבויות שלו." (ראה עמ' 12 לפרוטוקול)..

ובהמשך,

" אתה אומר לי כאשר אני מדווחת שכל אחד מעביר חמישית מ- 670 מ', אז בכל מקרה אני מדווחת משהו שלא עולה בקנה אחד עם ההסכמה בין הצדדים שהיתה ידועה לי (הסכמים יא' , יב') לטענתי, אני משיבה לך שבאותם הסכמים רשום שהנכס כולו עובר לזגורי, 670 מ' ולאחר מכן, אחרי שהוא יעביר על שמו ויעשה את הפיצול, מחצית תועבר על שם התובעים." (ראה עמ' 15 לפרוטוקול).

בהמשך עדותה אישרה כי ערכה את הסכמי המכר השני והשלישי לבקשתם של הצדדים והסבירה את ההיגיון שעמד מאחורי עריכת אותם ההסכמים:

"אתה אומר לי שאם כך הצדדים רצו שהנכס ירשם כולו על שם הנתבע כדי שיובטח שהנתבע ישלם את כל החובות בנכס, אני משיבה לך שהצדדים, כולל הנתבע, זה מה שהם רצו והיה דבר נוסף שהנתבע היה צריך לעשות וזה הפיצול של היחידה לשתי יחידות.

אתה שואל מה ההיגיון, כדי להעביר את הנכס על שם הנתבע במלואו הנכס ממילא חייב לעבור את כל השרשור של הבעלויות, כדי להחזיר אחר כך חצי על שם התובעים שזו תהיה עסקה נוספת שכרוכה במס כאשר המטרה הייתה לחסוך במס, אני משיבה לך מי ישלם את המס בעסקת העברה? ראשית, לא בטוח שצריך לשלם מס אם אנחנו חוזרים לחוקי המס שהיו תקפים ב- 2011. זו הייתה דירה יחידה של זגורי ואז הוא לא צריך לשלם מס שבח וצפני לא יצטרכו לשלם מס רכישה, כי זו דירה יחידה שלהם.

אתה שואל למה לא להעביר רק חצי על שם זגורי כבר בעסקה הראשונה, אני משיבה לך היו הרבה מאוד הסכמים בין הצדדים שאי אפשר היה להתעלם מהם. הם לא רצו להתעלם מהם. אני נכנסתי רגע לפני הסוף של ההסכמים.

אתה שואל אם הם לא רצו להתעלם מההסכמים הקודמים, מדוע הם לא מוזכרים בהסכם מאוקטובר 2009, אני משיבה לך שמכיוון שגם אתה מתעסק בנדל"ן אתה יודע מה הסיכון באי דיווח שלהם..." . (ראה עמ' 14 לפרוטוקול).

בנוסף לעדויות, אשר כאמור לעיל תמכו בגרסת התובעים, צורפו תמל ילים של שיחות טלפוניות שנערכו בין התובע לבין הנתבע ובין התובע לבין אחיו של הנתבע.

מעיון בתמלילי השיחות עולה כי זגורי מאשר אף הוא את טענת צפני כי הנכס מחולק לשני חלקים, כאשר חלק אחד שייך לו וחלק אחר שייך לתובעים. ראיתי להביא רק את חלקם של הקטעים מהם עולה מסקנה זו:

בעמ' 79- 80 למוצגי התובעים מאשר זגורי כי מחצית מהבית שייך לצפני:

"אלמוג: אתה מודה שחצי בית שלי?
מאיר: כן.
אלמוג: אתה מודה
מאיר: בטח
אלמוג: סבבה.
מאיר: בטח. חס ושלום . אני רוצה לקחת את הבית שלך?
אלמוג: חס ושלום אני לא אמרתי.
מאיר: לפני כן אני אקבל..."

כך גם בעמ' 95 למוצגי התובעים:

"מאיר: אז כתבנו בבית המשפט שאנחנו נמכור אותו ואנחנו נחלק אותו.
אלמוג: כן אבל זה לא אומר שאתה ... לא אומר שאתה מודה בזה ש...
מאיר: גמרנו.
אלמוג: שחצי שלי.
מאיר: מודה. מודה. מה אתה חושב.
אלמוג: עכשיו אתה מודה?
מאיר: למה אני עכשיו? למה פעם אחת הכחשתי?".

וכך גם בהמשך בעמ' 100 למוצגי התובעים:

"מאיר: ואז, כאילו אני מעביר בעצם רק חמישים אחוז. יש לי הסכם הלוואה איתך, למה אתה נותן לו חמישים אחוז? שמה, הבן אדם הזה הלווה לי שש מאות אלף. מגיע לו חמישים אחוז מהדירה.".

אל מול עדות התובעים, אשר כאמור נתמכה בעדות האחים, עו"ד קופלר והתמלילים, עמדה לבדה עדות הנתבע.

הנתבע אישר בעדותו כי בתחילה סוכם בינו ובין היורשים כי הם ימכרו לו רק את מחצית הזכויות בנכס (ראה סעיף 13 לתצהיר הנתבע), אולם בהמשך עדותו טען כי העסקה, על פי מתווה של רכישת מחצית הנכס , לא יצאה לפועל ובסופו של דבר הוא רכש את מלוא הזכויות בנכס, על פי הסכם למכירת מלוא הזכויות בנכס ולאחר ששילם תמורה מתאימה ואף מעבר לכך (ראה סעיפים 16 , 19, 34 לתצהיר הנתבע).

בחקירתו, כאשר התבקש להסביר מדוע העסקה על מחצית הזכויות בנכס לא יצאה לפועל , השיב:

"... אני משיב לך שבהתחלה היורשים חשבו לשמור לתובע ולאחיו אלון את מחצית הנכס, אבל לא בעבור וויתור. לא חלף הרבה זמן שהם הבינו שרק ממני יש להם אפשרות לראות את הכסף, אם זה ממני באופן פרטי שאני אקנה את כל הנכס, או דרכי שאני אעביר להם את מחצית הנכס למי שהם יבקשו, לצדדים שלישיים, או שגם במקרה שהתובע ואחיו ירצו להישאר בנכס, הם יעבירו את הכספים אלי ולא ליורשים, כי הם לא רצו איתם עסק...".

במסגרת תצהירו הסביר הנתבע כי הוא הסכים, במסגרת הסכמי המכר השני והשלישי, ליטול על עצמו את ההוצאות שיידרשו לצורך פיצול הנכס לשתי יחידות רישומיות נפרדות (סעיף 6.ה' להסכמי המכר השני והשלישי), מתוך מחשבה שאם התובעים אכן ירכשו ממנו בסופו של דבר מחצית מן הנכס, זכויותיהם יוכלו להירשם במרשם המקרקעין (ראה סעיף 24 לתצהיר הנתבע).

בנוסף הסביר הנתבע כי ערך עם התובעים הסכם הלוואה, במטרה לאפשר להם לרכוש ממנו מחצית מן הזכויות בנכס. אולם מאחר והתובעים לא העבירו לו את הסכום האמור (600,000 ₪ ), הם אינם זכאים למחצית הזכויות בנכס וההסכם בטל (ראה סעיף 25 לתצהיר הנתבע).

הסבריו של הנתבע הן בקשר להסכם ההלוואה והן בקשר לסיבת כתיבתו של סעיף 6.ה בהסכמי המכר השני והשלישי, עמדו בסתירה לעדותה של עו"ד קופלר אשר ערכה את ההסכמים האמורים. כאשר עומת הנתבע עם עדותה של עו"ד קופלר לא ידע כיצד להסביר את הפער וניסה להתחמק בהסברים לא משכנעים ובהמשך אף טען כי עו"ד קופלר משקרת:

"אתה מפנה אותי לעדותה של עו"ד גב' קופלר, עמ' 12 לפרוטוקול, שורה 21, שם היא משיבה שהסכם ההלוואה היה להבטיח שמר זגורי לא יוכל למכור את הנכס אלא אם כן הוא מעביר להם מחצית מהזכויות... וכן בעמ' 13 מול שורה 18 ואילך, שם היא מציינת שאם הייתי רוכש את המחצית של הזכויות של ההורים, הם היו צריכים לשלם מיסים ושואל אותי אם כל מה שנכתב כאן לא נכון, אני משיב לך מה שהיא כותבת זה שהיא עשתה את הסכם ההלוואה זה היה מצידה שמרוב שהיינו חברים כל כך טובים, יש מצב שהם היו מוותרים על עריכת הסכם אם היא הייתה מאפשרת לנו. התובעת עצמה עמדה על הדוכן ואמרה שהיא לא ישנה ימים ולילות ולא יכלה להירדם כי היא הייתה בטוחה שאין לה שום בטוחה על המחצית הזה וזה הפוך ממה שכותבת עו"ד גב' קופלר, זה לגבי עמ' 12.

באשר לאמור בעמ' 13, לגבי המיסים, לא שאני עו"ד כזה גדול ובטח לא בשנת 2003 שמאז החכמתי, וודאי שרכישת מחצית הזכויות היא פחות מיסים לכל צד בעסקה. אם היה קשה לה שהמיסים שלהם, של צפני, הם הבעיה, היה ניתן לרשום את זה בהסכם שכל המיסים הקונה ישלם.
...
...
...
אתה שואל אם 600,000 ₪ שמדובר עליו בהסכם ההלוואה, נספח ח' למוצגי התובעים, עבר ביני לבין היורשים, אני משיב לך שהתובעים לא העבירו 600,000 ₪ ובגלל זה כל הסעיפים לאחר סעיף 1 להסכם, אין להם ערך.

אתה מפנה אותי לנספח ח' למוצגים של התובעים, הסכם ההלוואה מיום 30.9.09, סעיף 2 ואני כבר משיב לך שסעיף 1 לא התקיים ולכן אין רלוונטיות לסעיפים הבאים. בכל רגע שהם היו מעבירים לי כסף שהם חייבים לי אחרי ששילמתי את מלוא התמורה, אפילו האחרונה שנתבעתי על ידי עופר ואשתו, אם הם היו מעבירים לי את מה שמגיע לי פחות או יותר ממה שסיכמנו, 600,000 ₪ על מחצית הבית, אז אני לא מתכחש שאני צריך להעביר מחצית וזה היה הסכם ההלוואה כביכול שהתובע שומר לו את הזכות לקבל מחצית על סך 600,000 ₪ ותו לא, אף על פי ששילמתי יותר.

אתה אומר לי שעו"ד גב' קופלר העידה שההסכם הזה, הסכם ההלוואה, נעשה מכיוון שהיא ידעה שלא עבר כסף והיא עשתה אותו להבטיח את הזכויות של יורשים ושואל אותי אם היא משקרת, אני משיב לך שכן. כל זמן שלא אקבל כסף אחרי ששילמתי את מלוא התמורה, אז היא משקרת." (ראה עמ' 56 -57 לפרוטוקול).

הסבריו של זגורי אינם מתיישבים עם השיחה שלו עם התובע שהוקלטה וצוטטה לעיל.

במסגרת תצהירו התייחס זגורי לתוספת להסכם המכר מיום 31.1.04 וטען כי מעולם לא חתם על ההסכם וכי החתימה המופיעה על הסכם זה לכאורה זויפה (ראה סעיף 39 לתצהיר הנתבע).

גם בחקירתו בבית המשפט הכחיש כי היה נוכח בעת החתימה על התוספת להסכם וטען כי חתימתו זויפה (ראה עמ' 58 לפרוטוקול). כאשר נשאל מדוע לא הגיש על כך תלונה במשטרה השיב כי : "אני לא רץ להגיש על כל דבר תלונה. אני לא רואה בהסכם הזה שום דבר נוסף יותר ממה שרשום בהסכם מ- 2003, למעט שרשום בסעיף 1 ה' שהקונה מתחייב לרשום הערת אזהרה לטובת צד ג'." (ראה עמ' 59 לפרוטוקול).

עדות זו אינה אמינה עלי כלל. זגורי טוען כי רכש את מלוא הנכס. טענה זו הביאה את הצדדים להליכים בבית משפט עוד עובר להליכים בפניי. אין זה הגיוני בעיני שכאשר חתימתו זויפה לא יפנה למשטרה בתלונה ולמצער יגיש חוות דעת של מומחה להשוואת כתבי יד.

בתום שלב שמיעת ההוכחות, הודיעו התובעים כי עלה בידם למצוא את הגב' ליאת אייל, אשר ערכה את הסכם התוספת האמור וביקשו להגיש מטעמה תצהיר הזמה המאשר כי היא ערכה את התוספת להסכם ולזמנה למתן עדות.

לאחר שעיינתי בבקשה וקיבלתי את תגובת הנתבע, נעתרתי לבקשה.

הגב' אייל אישרה בעדותה כי מיד עם קבלת ההסכם, היא זיהתה את ההסכם כהסכם שהיא ערכה במשרדה על פי בקשת הצדדים. היא העידה כי ההסכם נחתם בפניה לאחר שזיהתה את הצדדים, התובע ואחיו ואת מר זגורי מאיר על פי תעודות מזהות והסבירה כי שני הצדדים (המוכרים והקונה) דרשו ממנה ששמה ופרטיה יופיעו בסוף ההסכם, דבר שלא נעשה על ידה בעבר (ראה סעיפים 8- 10 לתצהיר הגב' ליאת אייל).

בחקירתה בבית המשפט עמדה על עדותה כי ערכה את התוספת להסכם הן בנוכחותו של התובע והן בנוכחותו של הנתבע, כאשר שניהם הגיעו למשרדה וביקשו ממנה לערוך את התוספת להסכם:

"לשאלת בית המשפט- איך הם הגיעו אלי, אני משיבה שהם הגיעו אלי יום אחד עם הסכם ורצו לערוך שינויים בהסכם עצמו. הגיעו אלי גם התובע 1 וגם הנתבע.
...

אתה אומר לי שזכרתי להגיד שההסכם הזה נחתם, אני משיבה לך שכן. זו הפעם היחידה בכל הקריירה שלי שהצדדים התעקשו שהשם שלי והכתובת של המשרד יופיעו בתחתית ההסכם.
...
...
לשאלת בית המשפט- היה אחד מכל צד. מהצד של הקונים והמצב (צ"ל: מהצד- ח.ו.ו.) של המוכרים.

אתה שואל אם אחד מכל צד גם חתם על ההסכם, אני משיבה לך שכל הצדדים חתמו על ההסכם.
...
אתה שואל כשהגעתי לבית לצורך החתמתם האם היו כל הצדדים, אני משיבה לך שכן וזיהיתי אותם לפי תעודת זהות ווידאתי שזו תעודת הזהות הרשומה בהסכם.

אתה שואל איך אני זוכרת שביקשתי תעודת זהות, אני משיבה לך איך אתה מאמת חתימה? אני אימתתי כאן חתימה."(ראה עמ' 68 לפרוטוקול).

עדותה של הגב' אייל בכל הנוגע לעריכת התוספת להסכם בנוכחות התובע והנתבע הייתה נחרצת והחלטית.

ב"כ הנתבע במסגרת חקירתו את העדה, ניסה לקעקע את אמינותה באמצעות עברה המשמעתי בלשכת עורכי הדין.

כאשר עומתה העדה עם עברה המשמעתי אשר כלל את השעייתה מלשכת עורכי הדין ובסופו של יום שלילת רישיונה לעסוק בעריכת דין, היא השיבה כי היא אינה זוכרת.

אף אני הבעתי פליאה על כך:

"לשאלת בית המשפט- האם זה נשמע לי רציני מה שאמרתי שאת ההליכים בבית הדין המשמעתי אני לא זוכרת אבל את הסיטואציה שביקשו ממני להוסיף את הפרטים שלי בתחתית ההסכם אני כן זוכרת, אני משיבה כי זה דבר חריג. היו לי כמה נפילות במהלך הקריירה שהובילו אותי לבית הדין." (ראה עמ' 68 לפרוטוקול).

הסבר לכך כי העדה טענה שלא זכרה את ההליכים שהתנהלו בבית הדין המשמעתי של הלשכה יכול להיות ניסיון הדחקה ותחושת בושה, או חוסר רצון להישאל על כך בסכסוך שהיא אינה צד בו ואינו רלוונטי לאותם הליכים.

מנגד לא מצאתי כל הסבר הגיוני לכך שהעדה תגיע למסור עדות בבית משפט, כאשר אין לה שום קשר לאף אחד מהצדדים , תסתכן במתן עדות שקר ואף תעמוד מאחוריה בצורה כל כך החלטית. אין בכך שום הגיון.

עדותה של גב' אייל מתיישבת עם העדויות מטעם התובעים ועל כן חרף אותה פליאה שהבעתי, ראיתי לקבל את עדותה כאמינה.

פועל יוצא מכך הוא שעדותו של זגורי בעניין זה נדחית.

בנוסף, במסגרת מכלול השיקולים, הבאתי בחשבון גם את עדותו של הנתבע בקשר לתמלילי השיחות.

הנתבע טען כי השיחות שנערכו בינו ובין התובע, אינן סותרות את טענותיו ואף מחזקות אותן. לשיטתו במהלך השיחות הוא נותר נאמן לסיכום בין הצדדים ולא הכחיש בפני התובע כי ניתנה לו הזכות לרכוש ממנו מחצית הזכויות בנכס, אולם זאת כנגד תשלום (ראה סעיפים 45 ו- 46 לתצהיר הנתבע).
בחקירתו בבית המשפט חזר על דבריו (ראה עמ' 57 – 60 לפרוטוקול).

איני מקבלת את הפרשנות שנותן זגורי לתמל ילים.

כפי שפורט לעיל, ההיפך הוא הנכון. מקריאת התמלילים עולה כי זגורי מודה כי לא כל הנכס שלו. כך למשל מעיון בתמל יל 5 הוא מדבר על חלוקת הנכס כפי שהוא מחולק היום והוא אינו מקדים שהדיון אינו אקטואלי כי התובע חייב לו 600,000 ₪. אם אכן נכונה היא טענת זגורי כי הוא רכש את מלוא הזכויות בנכס, למה צריך היה לסכם עם התובע על החלוקה כאשר ממילא טרם קיבל את הכסף?

מתוך התמלילים ניתן להבין את הרקע לעריכת ההסכמים, את האופן שבו נערכו חלקם של ההסכמים ואת הקשר והאמון שהיה בין התובעים לבין זגורי.

בהביאי בחשון את הסתירות שבעדויות זגורי, חוסר ההיגיון בטענותיו, אי מתן תשובות לשאלות, כולל הכחשה סתמית של חתימתו, ראיתי לקבוע כי עדותו בכללותה לא הייתה אמינה עלי.

סיכום ביניים

עדותם של התובעים והאחים נתמכה בעדותה של עו"ד גב' קופלר ועדותה של גב' אייל ו כן בתמלילי השיחות. מנגד עדותו של הנתבע הייתה כאמור רבת סתירות והתחמקויות, לא נתמכה בעדויות תומכות ובכללותה מצאתיה לא אמינה. משכך מצאתי לקבל את טענת התובעים כי על פי ההסכמים ביניהם לבין זגורי הוסכם כי יימכר לו חלק מהנכס ולא הנכס בשלמותו.

מתוך מכלול העדויות והראיות שהובאו בפניי, שוכנעתי כי כוונתם של הצדדים, בעת הח תימה על הסכמי המכר השני והשלישי, הייתה תחילה לרשום את הזכויות על מלוא הנכס על שם הנתבע, אולם לאחר רישום הזכויות בטאבו על שם הנתבע, היה על הנתבע להעביר את החלק השייך ליורשים על שמם, ללא כל תמורה נוספת.

חלקם של התובעים בנכס

שתי סוגיות נותרו לדיון: האחת, מהו החלק של היורשים שלגביו יש להצהיר כי נותר בידיהם, היינו גודלו וסימונו ומהו החלק המדויק שנמכר לזגורי. השנייה, האם ניתן לרשום את החלק שנותר בידי היורשים על שמם של התובעים.

התובעים טענו כי יש להצהיר כי הם הבעלים של מחצית הזכויות בנכס.

לטענתם ארבעת האחים של התובע, אשר הם היורשים הנוספים של הנכס, ויתרו לטובת התובע על חלקם בעיזבון בנכס שבו הם מתגוררים. משכך , לטענת התובעים , יש להצהיר כי הם הבעלים של מחצית הזכויות בנכס.

אומר כבר עתה כי איני מקבלת את טענתם זו של התובעים ואין בידי להיעתר לבקשה להצהיר כי הם הבעלים היחידים של מחצית הזכויות בנכס וזאת משני טעמים:

ראשית, במישור היחסים שבין התובעים לבין אחיו של התובע (היורשים האחרים):

חרף טענת התובעים כי יתר האחים ויתרו לתובע על חלקם בחלק של הנכס שבו מתגוררים התובעים, כבר בדיון שהתקיים בפניי ביום 15.1.18, הבהרתי לב"כ התובעים כי כל עוד עומד צו הירושה שהוצא בשעתו ועל פיו כל ילדי ההורים יורשים את עזבונם, נדרשים גם יתרת האחים כצדדים בתיק (ראה סעיף 1 פסקה שנייה להחלטתי).

כך גם בדיון שהתקיים בפניי ביום 11.11.18, לאחר שהוברר לי כי כנגד אחד האחים, שאול צפני מתנהל תיק פשיטת רגל וכי האחות, אושרית צפני, נמצאת בהליך כינוס נכסים, הבעתי דעתי בעניין אי צירופם של האחים, חרף הגשת התצהירים על ידם:

"1. לאחר הישיבה האחרונה התקבלה בקשה של עו"ד גב' ענבל אלוש לוצאטו, להצטרף להליך בהיותה כונסת נכסים שמונתה בעניינו של שאול צפני. לאור בקשתה התרתי צרופה בהחלטה מיום 15.5.18 במסגרת בקשה 19.

הפלא ופלא, עו"ד גב' לוצאטו לא התייצבה לדיון.

ב"כ התובעים כאן מסר שנמסר לו על ידי התובעים שתיק הפש"ר שמתנהל מול האח שאול צפוי להיסגר. לא ראיתי כל הוכחה לכך בכתובים וגם לא בקשה של גב' לוצאטו להעדר מהדיון.

2. כבר בתחילת הדיון בהליך הפניתי את תשומת ליבו של ב"כ התובעים שעל פי צו הירושה אין די בתובעים שבפניי, שכן ויתור שנעשה לטובתם, אם נעשה, לא בא לידי ביטוי ברישומים רשמיים. יתרת היורשים, אחיו של התובע 1, נתנו תצהירים שמהם לכאורה עולה שהם מוותרים על חלקם ביתרת הנכס. הבהרתי שאין בכך די. חרף זאת מסתבר שלא נעשה דבר עד היום.

ב"כ התובעים כאן הצהיר שהוגשה בקשה לתיקון צו הירושה, אלא שעד היום לא תוקן הצו.

3. כפי שהבהרתי בהחלטות קודמות, אין בית משפט זה יכול לאכוף צירופם של תובעים ומכאן שהדיון יתנהל וצפוי להיחתך בהתאם למה שהונח שבפני בית משפט.

גם כאשר הודיע ב"כ התובעים כאן, כי הוא מבקש לצרף את יתרת היורשים לא נעשה דבר. זאת חרף העובדה שדווקא ב"כ התובעים טרח ליידע את בית המשפט שגם הגב' אושרית צפני נמצאת בהליך כינוס נכסים. ברור שאם כך הדבר, זכאי הנאמן/ הכונס לדעת על התביעה ולשקול צעדיו.

4. משכך, יוסיף הדיון להתנהל במתכונת כפי שנוצרה על ידי ב"כ התובעים."

כאמור, התובעים צירפו לתיק המוצגים מטעמם את הבקשות של כל ארבעת האחים של התובע לתיקון צו הירושה וכן תצהירים שנחתמו על ידם (ראה נספח ו' למוצגי התובעים).

מעיון בבקשות ובתצהירים עולה כי למעשה כל האחים של התובע מבקשים להסתלק מחלקם בירושת ההורים וכן מצהירים כי החלק שבו מתגורר היום התובע עם משפחתו שייך לו ולא יהיו להם כל דרישות לגבי חלק זה.

חרף בקשת האחים לתיקון צו הירושה, לא הומצא לעיוני צו ירושה מתוקן. ומכאן שכפי שהובהר בהחלטותיי שפורטו לעיל, אין די בתצהירים ואין בידי להיעתר לבקשת התובעים להצהיר כי הם הבעלים היחידים של החלק השייך להם.

לכאורה מדובר בעסקת מתנה במקרקעין אשר גם היא מצריכה רישום ובהעדר רישום אין מקום להצהיר כי התובעים הם הבעלים היחידים של החלק היחסי בנכס. ייתכן ששניים מהאחים אינם זכאים להחליט היום כי הם מוותרים על חלקם מחמת היותם תחת צו כינוס.

זאת ועוד, ראיתי ל התייחס לעדותו של האח, עופר צפני. במהלך עדותו נשאל מתי הוא מתכוון לדרוש מהתובע את התשלום עבור החלק שלו בחלק שבו התובע מתגורר, השיב כי אין לו תשובה אם הוא יבקש ואף טען כי אם הוא לא יבקש אז אף אחד מהאחים האחרים לא יבקש (ראה עמ' 25 לפרוטוקול).

עדות זו כאמור אינה מתיישבת עם הבקשה לתיקון צו הירושה ותצהיר ההסתלקות הכה החלטי.

שנית, במישור היחסים שבין התובע לנתבע:

חרף העובדה כי ההסכמים מדברים על מחצית הזכויות בנכס, אין מחלוקת כי הנכס מחולק היום כך שאין מדובר בחלקים שווים.

כפי שעלה מהראיות, זגורי מתגורר בחלק הצפוני של הנכס והתובעים מתגוררים בחלקו הדרומי. החלק הצפוני הינו גדול יותר מהחלק הדרומי.

במסגרת טענותיהם לא פירטו הצדדים בצורה מפורטת מה שטחו של כל חלק.

במצב דברים זה אין בידי לקבוע מהו גודלו של כל חלק ולסמן אותו.

במסגרת חקירתו התבקש התובע להסביר מדוע הוא תובע מחצית מהנכס, כאשר למעשה הוא מאשר בעדותו כי החלק שבו הוא מתגורר (החלק הדרומי) ואשר לגביו ויתרו לו האחים, הוא קטן יותר מהחלק הצפוני והעיד:

"אני משיב לך שהחלק של מאיר בנוי על חלק מהבית שלי. אני חילקתי את הבית בזמנו בקירות גבס. עדיין עד היום קיים קיר גבס בינינו, למטה במרתף שמתי בלוקים, ובקומה העליונה שמתי בלוקים, כי שמעו אחד את השני. בסלון ובמעברים עדיין הקירות גבס ואמרתי למאיר שבעתיד הוא יצטרך לשנות את זה. לי יש עליית מדרגות שנכנסת לגג של מאיר ואז לגג שלי. סגרנו שם עם בלוקים ואמרתי לו שיתן לי את השטח חלק מהמדרגות כדי שאוכל להגיע ישר לגג. ואז הוא אמר לי שזה לא בעיה עד שהגענו לכן אני דורש מחצית.". (ראה עמ' 50 לפרוטוקול).

לא מצאתי בעדות זו כל הסבר מניח את הדעת מדוע סבור התובע כי מגיע לו מחצית מהנכס.

יתרה מכך, גם מעיון בתמלילי השיחות עולה כי התובע והנתבע מדברים על חלוקת הנכס, כאשר התובע מתעקש על חלוקת הנכס שווה בשווה ואילו זגורי מסכים לחלוקת הנכס כפי שהוא מחולק היום:

"מאיר: לא. לא. אני מסביר לך. הוא מצייר את זה רק איך שזה נראה. הוא לא יכול לחלק את זה. הוא לא יכול להזיז את הקירות אחורה ולא להזיז את הקירות קדימה. מה שאני לקחתי, זה מה שאני לקחתי ומה שאתה לקחת, מה שיש לך, זה מה שיש לך." (עמ' 122 למוצגי התובעים).

וכך גם בהמשך השיחה בעמודים 124, 138 ו- 142 למוצגי התובעים.

מכאן, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח כי מחצית הזכויות בנכס שייכות להם וכל שעלה בידם להוכיח הוא כי החלק שבו מתגוררים היום התובעים שייך להם ולאחים.

סוף דבר

התביעה מתקבלת בחלקה באופן שמוצהר שעל פי ההסכמים שבין התובעים לנתבע, הנתבע רכש רק את החלק של הנכס שבו הוא מתגורר והתובעים אינם מתגוררים , אשר כונה בפי הצדדים: "החלק הצפוני" והמצוי על המקרקעין הידועים כחלקה 219 גוש 6024 רח' ז'בוטינסקי 9 באזור.
בקשת התובעים להצהיר כי הם הבעלים של החלק הנותר שכונה בפי הצדדים: "החלק הדרומי" נדחית מן הסיבות שפורטו לעיל.

בנסיבות שנוצרו, חלף צו המניעה שניתן בשעתו ולפיו מנוע הנתבע מביצוע כל דיספוזיציה בנכס כולו, ניתן צו מניעה קבוע לפיו מנוע הנתבע מביצוע כל דיספוזיציה בחלק שלא נרכש על ידו, בהתאם לפסק דין זה.

הנתבע ישלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪.

המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז חשוון תשפ"א, 03 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.