הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 23867-10-18

לפני
כבוד ה שופט נפתלי שילה

התובעים

1.אברהם ישראל מסיקה
2.אמיליה גלם מסיקה
ע"י עו"ד חגי שומרון

נגד

הנתבעות

1.דניאל מורן
ע"י עו"ד גיורא גרינברג
2.גליה מגידש
ע"י עו"ד רובן בן טובים

פסק דין

האם יש להצהיר על ביטול הסכם מכר מחצית דירה שנערך בין הנתבעות, מאחר שחלק מזכויות אלו שייכות לתובעים?

א. רקע עובדתי

1. המנוח אליהו מסיקה ז"ל (להלן: "המנוח") נפטר ביום 14.10.10.

2. בנו של המנוח מר יוסי סויד (להלן: "יוסי") הגיש בקשה לצו ירושה אחר המנוח וביום 6.1.11 ניתן צו ירושה ולפיו יוסי הוא יורשו היחיד של המנוח (להלן: " צו הירושה המקורי").

3. למנוח היתה מחצית דירה בבת ים (להלן: " הדירה") והמחצית השנייה של הדירה היתה רשומה ע"ש התובע מס' 1 (להלן: "אבי"), שקיבל אותה בירושה מסבתו.

4. התובעת מס' 2 (להלן: "אמיליה") היתה ידועה בציבור של המנוח.

5. ביום 15.7.12 חתם יוסי על הסכם גירושין עם אשתו, הנתבעת מס' 2 (להלן: "גליה"), ובמסגרתו הוא התחייב להעביר לה את מלוא זכויותיו בדירה (מחצית), שהוא ירש מ אביו המנוח (להלן: " הסכם הגירושין").

6. ביום 17.12.12 נחתם בין יוסי, אבי ואמיליה הסכם ביחס לנכסיהם המשותפים שכללו גם כמה נכסי נדל"ן (להלן: " הסכם חלוקת העיזבון"). ביחס לדירה נקבע כי:

"לגבי הדירה בבת ים... אשר מחצית הזכויות בה רשומות ע"ש יוסי ומחצית הזכויות בה רשומות ע"ש אבי כבעלים משותף יחד, הצדדים מתחייבים לא לחתום על חוזה שכירות של המושכר עם דייר במושכר מבלי לשתף את הצד השני כמשכיר ובהחלטות לגבי דמי השכירות...כמו כן, החל מ – 1.3.13 יוסי ואבי יקבלו מחצית כל אחד מדמי השכירות ... ".

7. בהסכם חלוקת העיזבון מצוין גם לגבי נכס אחר כי יוסי "זכאי להירשם על פי צו הירושה של המנוח מסיקה כבעלים משותף ביחד עם אמיליה".

8. ביום 24.3.13 הגישה אמיליה בקשה לקיום צוואה שלפיה היא זוכה בכל עיזבונו של המנוח, מאחר שלטענתה היא מצאה צוואה של המנוח.

9. ביום 21.5.13 נרשמו זכויותיו של יוסי בדירה (מחצית) ע"ש גליה, בהתאם להסכם הגירושין.

10. בחודש יוני 2013 הגישה אמיליה בקשה לביטול צו הירושה המקורי, מאחר שלטענתה הוא הוצא במרמה ותוך התעלמות מכך שהיא היתה ידועה בציבור של המנוח ואבי היה בנו. ביום 24.10.13 ניתן לבקשתה של אמיליה צו מניעה זמני האוסר על יוסי לעשות כל פעולה בנכסי עיזבון המנוח וזאת בכפוף להפקדת ערבויות בתוך 7 ימים. בצו נאמר כי תוקפו של הצו יפוג אם לא יומצאו הערבויות בתוך 7 ימים. הערבויות לא הופקדו ולכן הצו פג.

11. ביום 17.8.14 אישר בית הדין הרבני את הסכם הגירושין ונתן לו תוקף של פסק דין.

12. ביום 3.11.15 דחה בית המשפט לענייני משפחה, בהסכמה, את בקשת אמיליה לצו קיום צוואה ונקבע כי יבוטל צו הירושה המקורי בהתאם לתוצאות בדיקת רקמות שתיערך לאבי, על מנת לברר האם הוא אכן בנו של המנוח. זאת, מאחר שאבי לא היה רשום כבנו.

13. ביום 1.5.17 ניתן פס"ד הצהרתי לאור תוצאות בדיקת הרקמות, הקובע שאבי הוא בנו של המנוח.

14. ביום 16.5.17 ניתן צו ירושה מתוקן אחר המנוח, הקובע שאמיליה יורשת מחצית מעיזבונו מאחר שהיתה בת זוגו ואילו אבי ויוסי שהם שני בניו, יורשים כל אחד רבע מעיזבונו (להלן: " צו הירושה המתוקן").

15. ביום 9.7.17 מכרה גליה לנתבעת 1 (להלן: "דניאל") את זכויותיה בדירה (מחצית) בתמורה לסך של 450, 000 ₪ (להלן: " ההסכם"). מי שניהל את המו"מ מטעם דניאל היה אביה, גדעון (להלן: "גדעון").

16. ביום 10.7.17 נרשמה הערת אזהרה לטובת דניאל, על זכויותיה של גליה בדירה.

17. ביום 19.9.17 פנה ב"כ דניאל לשוכרת הדירה וביקש לקבל מחצית מדמי השכירות, לאור העובדה שדניאל רכשה מחצית מהדירה. משהשוכרת לא הגיבה, הגישה דניאל ביום 4.12.17 תביעת פינוי כנגד השוכרת ומשלא הוגש כתב הגנה, ניתן פס"ד כנגד השוכרת .

18. ביום 7.5.18 נרשמו זכויותיה של דניאל בדירה, בלשכת רישום המקרקעין.

19. ביום 23.5.18 הגישה דניאל תביעה לפירוק השיתוף בדירה כנגד אבי. משאבי לא הגיש כתב הגנה, ניתן ביום 10.7.18 פסק דין המורה על פירוק השיתוף בדירה.

20. אבי הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ובהמ"ש השלום דחה את בקש תו והפנה את אבי להגיש הליך מתאים בערכאה המוסמכת, לצורך עיגון זכויותיו.

21. ביום 17.10.18 הגישו התובעים את התובענה דנן, שבמסגרת ה עתרו לביטול ההסכם. כתב התביעה המקורי הוגש כנגד דניאל בלבד ובשלב מתקדם מאוד של ההליך (באמצע הסיכומים בעל פה), הוחלט על צירוף גליה להליך והוגש כתב תביעה מתוקן.

22. בהמלצת בהמ"ש, התובעים הגישו בקשה לבית משפט של פש"ר, על מנת להגיש את התביעה גם כנגד יוסי הנמצא בהליך פש"ר. ברם, לא ניתנה החלטה המאשרת הגשת תביעה גם כנגדו.

ב. תמצית טענות התובעים

1. יוסי פעל במרמה לקבלת צו ירושה לפיו הוא היורש היחידי של המנוח. הוא העלים את דבר קיומה של בת זוגו של המנוח ואת דבר קיומו של אחיו (למחצה) אבי. למרות שניתן צו מניעה זמני האוסר על כל דיספוזיציה בדירה, מכרו יוסי וגליה את הדירה (מחצית) לדניאל.

2. יוסי ידע שצו הירושה המקורי הושג במרמה ולמרות זאת, הוא העביר את זכויותיו בדירה לגליה אשתו. יוסי וגליה עשו יד אחת על מנת להבריח את הזכויות של התובעים בדירה.

3. דניאל רכשה את מחצית הדירה מבלי שראתה אותה והיא אפילו לא ביררה מי השותף שלה בדירה. הנתבעות עשו יד אחת למכירת הזכויות בדירה , כשגליה יודעת שהיא "מוכרת זכויות לא לה והנתבעת 1 באמצעות אביה עוצמת עיניה במודע בכדי לרכוש את הזכויות ולהתעלם מכל תמרורי האזהרה".

4. גדעון שטיפל ברכישת הדירה ואף דניאל, לא ראו את הדירה מעולם , הדירה נמכרה במחיר נמוך מ שמעותית מהשווי הריאלי, הם לא ביררו מי השותף בדירה, לא טרחו להוציא נסח היסטורי על מנת לברר כיצד הגיעו הזכויות בדירה לגליה ולא בדקו את מצב החזקה בדירה. דניאל היא רוכשת שעצ מה עיניה במודע ולכן אין לה הגנה משפטית בגין מחדליה.

5. לדניאל לא עומדת הגנת תום הלב, שעה שהיא ואביה בחרו לעצום ע יניים "תוך שלא ערכו כל בירור מינימאלי בקשר לחלקם האחר של הזכויות". אביה של דניאל מתעסק בנדל"ן וממנו "מצופה רף גבוה של התנהלות וכל אימת שאלו לא עמדו בכך, יהיה הדבר עצימת עיניים".

6. גליה ידעה שלא ייתכן שיוסי הוא יורש יחיד של אביו המנוח ולפחות היה עליה לדעת זאת. התנהלות הנתבעים מלמדת על "תוכנית ערוכה מראש לצורך נישולם של התובעים מזכויותיהם".

7. מאחר שהתובעים הם בעלים של 7/8 מהדירה, התבקש בהמ"ש להורות על ביטול ההסכם ולקבוע כי 3/8 מהזכויות שנמכרו לדניאל, שייכות לתובעים. לחילופין, התבקש בהמ"ש להורות לגליה להשיב לתובעים 75% מהתמורה שהיא קיבלה מדניאל בגין מכירת הדירה.

ג. תמצית טענות הנתבעות

1. התובעים לא יכולים לבטל עסקת מכר שהם כלל לא היו צדדים לה. צד ג' לא יכול לבטל הסכם בין צדדים אחרים.

2. יוסי נכנס להליך פש"ר וניתן כנגדו צו כינוס. המנהל המיוחד הגיש בקשה לביטול הענקה עקב טענתו שהעברת זכויותיו של יוסי על פי הסכם הגירושין לגליה, נעשתה שלא בתמורה ויש לבטלה , היות שהיא הענקה פסולה. אולם, בהמ"ש המחוזי מרכז מחק את הבקשה לביטול הענקה ואישר הסדר לפיו בתמורה לכך שגליה תשלם לקופת הפש"ר של יוסי סך של 95,000 ₪, העברת הזכויות בדירה אליה, תעמוד בתוקפה. לכן, לאחר שנקבע ע"י בהמ"ש המחוזי מרכז ש העברת הזכויות בין יוסי לגליה בוצעה כדין, קיים מעשה בי דין ולא ניתן לקבוע שההסכם בטל. מאחר שגליה החזיקה כדין במחצית הזכויות בדירה, היא היתה רשאית למכור אותן לדניאל. הזכויות נרשמו ע"ש גליה , כמה שנים לפני שניתן צו הירושה המתוקן ולא היה שום פגם ב עסקה.

3. התובעים הגישו בקשה להצטרף כצד להליך בבהמ"ש של פש"ר ולאחר שעמדתם נדחתה שם, הם לא יכולים להגיש הליך נוסף זהה בערכאה אחרת ולבקש אותו סעד שלא הצליחו לקבל בבית המשפט המחוזי מרכז.

4. צו הירושה המקורי לא הוצא במרמה, מאחר שבאותה עת , אבי לא היה רשום כבנו של המנוח. הצדדים אף חתמו על הסכם לחלוקת העיזבון ופעלו על פיו במשך שנים. מכאן , שה תובעים הודו במפורש שיוסי הוא בעלים של מחצית הדירה, כפי שנקבע בהסכם זה. בנוסף, צו המניעה הזמני מעולם לא נכנס לתוקף, מאחר שהתובעים לא הפקידו את הערובה שנקבעה ולכן לא היתה כל מגבלה לבצע מכירה של הדירה.

5. התובעים "ישנו על זכויותיהם" ולא טרחו לקבל צו ירושה מתוקן במשך שנים רבות. חלפו כמעט שבע שנים מפטירת המנוח ועד שניתן צו הירושה המתוקן. אפילו לאחר שניתן צו הירושה המתוקן ביום 16.5.17, ה תובעים לא טרחו לרשום אותו בלשכת רישום המקרקעין. לכן, לא היתה כל מניעה למכור את הדירה בחודש יולי 2017 ודניאל רכשה את הזכויות בדירה בתום לב , בתמורה מלאה ובהסתמך על הרישום. התובעים כלל לא הוכיחו שהתמורה לא שיקפה את שווי הזכויות.

6. דניאל טענה כי: "גם אם אכן "בתאונה קניינית" עסקינן כטענת התובעים, היו דווקא הם אלה שהיה ביכולתם במשך שנים ארוכות ובקלות רבה, למנוע אותה בעלות זניחה או אפסית והם לא עשו דבר ולא נתנו לכך כל הסבר".

7. לא היתה צריכה להידלק אצל דניאל כל "נורה אדומה" לביצוע העסקה. גליה היתה רשומה כדין כבעלת הזכויות במחצית הדירה ולא היתה עליה שום חובה לבדוק מי השותף השני בדירה או לבקר בדירה. מכל הנימוקים הנ"ל יש לדחות את התביעה.

ד. דיון והכרעה

1. סעיף 10 לחוק המקרקעין תשכ"ט – 1969 (להלן: " סעיף 10") קובע כי:

"מי שרכש זכות במקרקעין מוסדרים בתמורה ובהסתמך בתום לב על הרישום, יהא כוחה של זכותו יפה אף אם הרישום לא היה נכון".

2. בע"א 767/11 להיגי נ' עוזרי (27.8.13) ציינה כב' השופטת (כתוארה אז) חיות כי:

"סעיף 10 ל חוק המקרקעין קובע "תקנת שוק" במקרקעין מוסדרים אשר בהתקיים תנאיה - תשלום תמורה והסתמכות בתום לב על הרישום - יש בידיו של רוכש זכות במקרקעין לשמר בידיו את הזכות שרכש למרות שהרישום שעליו הסתמך לא היה נכון... חשיבותה הרבה של תקנת השוק טמונה בכך שהיא מגבירה את הוודאות בעסקאות במקרקעין ומבצרת את מעמדו של המרשם כמנגנון המשקף נאמנה את מצב הזכויות במקרקעין. יחד עם זאת, בהינתן מעמדה החוקתי של זכות הקניין בכלל, ומעמדן המיוחד של זכויות קניין במקרקעין בפרט, נוכח ערכם, ייחודם וכמותם המוגבלת, הפגיעה בבעל הזכות המקורית הנגרמת בעטיה של תקנת השוק מצריכה נקיטת זהירות יתר ומחייבת בחינה מדוקדקת על מנת לוודא כי תנאי תקנת השוק אכן התקיימו ... מטעמים אלה אף הקפידה הפסיקה לתחום את ההגנה הניתנת על-פי סעיף 10 לחוק ולהחילה רק לגבי מקרים מובהקים של הסתמכות על הרישום... במלים אחרות, סעיף 10 ל חוק המקרקעין מבטיח את רוכש הזכות במקרקעין בתום לב ובתמורה רק מפני הסכנה הצפויה לו במקרה שבו יתגלה בדיעבד כי הבעלים הרשום במרשם אינו בעל המקרקעין. עוד נפסק כי על מנת שיוכל הרוכש לחסות תחת הגנתה של תקנת השוק יש צורך כי הרכישה תושלם ברישום הזכות הנרכשת על שמו ואין די בהתחייבות אובליגטורית בלא הקניה".

3. בע"א 4609/99 בעלי מקצוע נכסים (1997) נ' סונדרס, פ"ד נו(6) 832, 852 קבע כב' הנשיא ברק כי:

"מקובל על הכול כי תום הלב הנדרש לרכישתה של זכות עדיפה מבטא מבחן סובייקטיבי... "תום הלב" בהקשר הסובייקטיבי הוא מצב נפשי. משמעותו יושר הלב. בהקשר של סעיף 10 ל חוק המקרקעין משמעותו אמונה, הלכה למעשה, של הקונה כי המוכר הוא בעל זכות במקרקעין כאמור במרשם, וכי הוא רשאי להעביר את זכותו זו נקייה מכל זכות של אדם אחר. אמונה כזו אינה קיימת אם הקונה יודע שלמוכר אין זכות במקרקעין או שזכותו מוטלת בספק. כמו כן , אמונה זו אינה קיימת אם הקונה לא ידע שלמוכר אין זכות במקרקעין או שזכותו מוטלת בספק, אך הוא חשד באשר לזכותו של המוכר ובמודע נמנע מלברר הדבר. זהו מצב של עצימת עיניים. הוא שקול כנגד ידיעה והוא שולל תום לב. לעומת זאת, אמונתו של הקונה אינה נפגעת אם הוא לא ידע כי למוכר אין זכות במקרקעין או אם הוא לא חשד בזכותו זו, אך היה יודע או היה חושד אילו נקט אמצעים שקונה סביר היה נוקט. במצב דברים זה הקונה התרשל – ולהתרשלותו עשויות להיות תוצאות משפטיות – אך אין בהתרשלותו כדי לשלול את תום לבו. "רשלנות ותום לב יכולים לדור בכפיפה אחת"."

באשר לדרישת "תום הלב", אין הקונה מתבקש לנהוג על פי "מידת חסידות" אלא "די בכך שאותו צד ג' נהג באותה עיסקה ובהתקשרותו החוזית ביושר ובאמונה - ללא ערמה או עצימת עיניים מלראות עובדות גליות לעין, העשויות להעמידו על המשמר. אין דורשים ממנו לחקור ולדרוש בנסתר, שמא כך יחשוף ויגלה עובדות חשובות, המשנות פני הדברים ושאינן על פני השטח. לא נדרשת ממנו "מידת חסידות"" (ע"א 842/79 נס נ' גולדה, פ"ד לו(1) 204, 212-213).

4. לאחר שניתן צו הירושה המתוקן, התברר שלמרות שגליה מכרה לדניאל זכויות במחצית דירה, יוסי, שהעביר לה את הזכויות, לא היה בעלים של מחצית מהזכויות בדירה אלא רק של שמינית ממנה . דהיינו, 3/8 מהזכויות שנמכרו לדניאל היו שייכות לתובעים ולכן יוסי ולאחר מכן גליה, יכלו להעביר רק 1/8 מהזכויות בדירה ולא יותר.

5. האם דניאל זכאית להגנה של סעיף 10 והאם היא עמדה בדרישת תום הלב הנדרש?

6. גדעון שניהל את המו"מ לרכישת הדירה, העיד שההצעה לרכישת חצי מהדירה הגיעה אליו ממתווך מסוכנות אקזיט (עמ' 17 שורה 23) בחודש מאי 2017, וה מתווך מסר לו את הטלפון של יוסי (שם שורות 25-26). לדבריו, הוא הוציא נסח רישום ביום 4.6.17 שממנו עלה שהדירה רשומה מחציתה ע"ש אבי ומחציתה ע"ש גליה ולא היתה כל הערה בנסח המונעת את הע סקה או מעוררת חשד כלשהו (הנסח הוצג וסומן נ/1). לדבריו, הוא נפגש עם גליה פעמיים ועם יוסי וגליה פעם אחת (שם שורה 28) ונאמר לו שמחצית הדירה שייכת לאחיו החורג של יוסי, אבי, שהוא "בעייתי". לדבריו, נאמר לו על ידם שהם זקוקים לכסף באופן דחוף וסוכם על תמורה בסך של 450,000 ₪ (עמ' 13 שורות 6-29). גדעון הסביר שמחיר הדירה כולה עמד על 1.2 מיליון ₪ ואולם מאחר שמדובר רק בחצי דירה, היא שווה 30% פחות (שם שורות 28-29).

7. גדעון הסביר בעדותו שנאמר לו שאבי הוא "אדם מאוד בעייתי... ואמרו לי לא להתעסק אתו" (עמ' 15 שורות 6-7)... הוא כל הזמן מאיים עליה" (עמ' 16 שורה 22). לדבריו, נאמר לו שהדירה מושכרת והוצג לו הסכם השכירות (שם שורות 18-21). גדעון העיד שהוא לא היה זקוק לראות את הדירה , מאחר שהוא מכיר היטב את האזור. לטענתו "אני לא צריך לבדוק משהו שאני כבר מכיר" (עמ' 17 שורה 10). הוא העיד שמשרדו נמצא מאחורי הבניין והוא מכיר את הבניין שבו נמצאת הדירה (שם שורות 12-17) . לדבריו, הבניין "עבר תמ"א 38", והוא הכיר בניין צמוד ולכן לא נזקק לבקר בדירה (שם שורות 19-21 ועמ' 20 שורה 22).

8. בע"א 318/83 אגוזי שפע בע"מ (בפירוק מרצון) נ' שיבר, פ"ד לט(4), 322 (1985) נדון סעיף 9 לחוק המקרקעין הדן בעסקאות נוגדות, וכב' השופט בך מציין שם (בעמ' 329) באשר לטענה בדבר חוסר תום לב עקב אי ביקור בנכס טרם הרכישה, כי:

"אמנם נכון הדבר, ש"עצימת עיניים" עשויה לשלול תום-לב, אולם כדי להוביל למסקנה זו צריך להוכיח, כי "עוצם העיניים" עשה כן בשל החשש, שבעיניים פקוחות ילמד עובדות, שעשויות להיות להן השלכות שליליות לגבי זכויותיו. במקרה דנן אין כל רמז, ולו הקל ביותר, לכך שהמשיבים נמנעו מלבקר בשטח ולבדקו בשל חששם, שבעת ביקור במקום עלולים הם לגלות דבר כלשהו העלול לפגום בזכויותיהם באותה חלקה. בנסיבות העניין היו רשאים המשיבים להסתמך על הרישום בספרי המקרקעין לצורך ביצוע העסקה, ואין ההימנעות מלרדת לשטח מפחיתה כהוא זה מתום-לבם של המשיבים בעת הרכישה".

9. גליה העידה שהיא רצתה בתחילה למכור את זכויותיה בדירה בסך של 600,000 ₪ ואולם היא לא מצאה אף רוכש. לדבריה מאחר שהיא היתה "לחוצה לכסף" היא הסכימה למכור את הזכויות בסך של 450,000 ₪ בלבד (עמ' 38 שורות 13-29).

10. התובעים לא הוכיחו שמחיר הדירה שנקבע בהסכם לא משקף שווי ריאלי של חצי דירה, בהתחשב בכך שמחצית הדירה נמצאת בבעלות גורם אחר. התובעים לא המציאו חוו"ד של שמאי להוכיח שהדירה נמכרה במחיר נמוך מהשווי הריאלי ולא הובאה כל ראייה אחרת לטענה זו . לא הוכח גם, שרשויות המס חלקו על השומה העצמית שהוגשה ע"י הצדדים להסכם.

11. אני סבור שדניאל הוכיחה שהיא עמדה בדרישות סעיף 10. היא הסתמכה על הרישום ובדקה שמדובר ב"נסח נקי", היא שילמה את התמורה ופעלה בתום לב. לא היתה קיימת חובה לבדוק מי בפועל שוכר את הדירה והסבריו של גדעון, שהוא הוזהר מהתנהלותו של אבי ולכן לא פנה אליו, סבירה בהחלט. בנוסף, לא קיימת חובה על רוכש דירה להזמין נסח היסטורי מלשכת רישום המקרקעין ואין כל פגם בהסתמכות על נסח עדכני. כפי שמציין מ' בניאן בספרו דיני מקרקעין – עקרונות והלכות (מהדורה שניה, 2004) (בעמ' 291): "בסעיף 10 לחוק המקרקעין יש לנו עניין לחסוך מהקונה בתמורה ובתום-לב את הבדיקה של נסחים היסטוריים ועל כן דורשים ממנו את ההסתמכות ברישום עובר לחתימה על הסכם הרכישה כיסוד לתום-ליבו".

יש לדחות את טענת התובעים שדניאל "עצמה עיניה" וכי היו צריכים להידלק אצלה "נורות אדומות" ביחס לעסקה. שהרי, נסח הרישום היה "נקי" ולא היתה שום סיבה שדניאל תסבור שמאחר שמחצית דירה שייכת לגיס לשעבר של גליה, קיימת מניעה כלשהי לבצע את העסקה. אין כל מניעה לרכוש מחצית דירה ואין שום חובה על רוכש לברר אצל שותפו העתידי לנכס מה מצב הנכס. לצורך בירור מצב הנכס , יש לפנות לפנקס המקרקעין.

כפי שמציין פרופ' מיגל דויטש בספרו "קניין" כרך ד' (2007) בעמ' 237 ביחס לתכליתו של סעיף 10:

"תכליתה היא הגנה על אמינות המרשם כחלק מתפיסה המבקשת לחזק את היעילות הכלכלית של שיטת המרשם. עקרון 'תקנת השוק' במקרקעין שלוב אפוא עם עקרון הקונקלוסיביות של המרשם...".

12. גם אם דניאל או גדעון היו ניגשים לדירה ופוגשים את הדיירת השוכרת , הדבר לא היה מעלה ולא מוריד. בדירה התגוררה דיירת בשכירות ושום מידע מהותי לא היה מתווסף בכל הנוגע לזהות הבעלים של הדירה.

13. העובדה שגליה גילתה לטענתה בלוויית המנוח שאבי הוא אחיו של יוסי, לא מלמדת כי היתה לה סיבה לחשוש כשנתיים אחר כך, שחלק מהזכויות שיוסי העביר לה (מחצית דירה) בהסכם הגירושין אינן שלו. היא לא אמורה היתה לחשוש שמשהו לא תקין בכך וכך גם היה רשום בלשכת רישום המקרקעין. בנוסף, באותה עת, אבי עצמו חתם על הסכם חלוקת עיזבון עם יוסי שבמסגרתו הסכים שליוסי מחצית מהזכויות בדירה. בסיכומיהם טענו התובעים, שאבי טיפל בהשכרת הדירה כפי שנקבע בהסכם חלוקת העיזבון והוא העביר את מחצית דמי השכירות ליוסי (עמ' 41 שורות 14-15). לכן, טענת התובעים שגליה העבירה במרמה או "כחלק מקומבינה" (עמ' 40 שורה 31) את זכויותיה לדניאל והיא ידעה או היתה צריכה לדעת שאין ליוסי זכויות במחצית הדירה, אין לה כל בסיס.

14. העסקה הסתיימה ברישום וביום 7.5.18 לא היה כל רמז לכך שקיימת בעיה כלשהי עם זכויותיה של גליה בדירה. אדרבא, התובעים התרשלו התרשלות רבתי, שעה שלא נקטו כל פעולה להבטחת זכויותיהם. כבר בהסכם חלוקת העיזבון, התובעים הכירו בצו הירושה המקורי והסכימו לכך שיוסי הוא בעלים של מחצית מהזכויות בדירה. משאבי נשאל בחקירתו, כיצד הכיר בצו הירושה המקורי במסגרת ההסכם לחלוקת העיזבון, לא היתה בפניו כל תשובה למעט טענתו שהוא היה אז "מאוד עסוק" לאחר שאביו נפטר וכי הוא היה "מאוד חולה" (עמ' 33 שורות 20-32). אבי לא המציא כל אסמכתא בדבר מצבו הרפואי באותה עת ונראה כי בזמנו, בשנת 2012 , הוא לא התכחש לצו הירושה המקורי והכיר בו.

15. מחקירתו התברר שהוא ממזר (שם שורה 27) וזו ככל הנראה הסיבה שהוא לא נרשם כבנו של המנוח ובאותה עת, הוא כנראה הסכים עם יוסי, שיוסי יהיה הבעלים של מחצית הדירה. לכן הוסכם בהסכם חלוקת העיזבון, שהוא יקבל רק מחצית מדמי השכירות של הדירה ולא יותר. יצוין שגליה העידה שיוסי הוצג בפניה כבן דוד של אבי ונודע לה שהוא אחיו רק בלוויית המנוח (עמ' 35 שורות 23-26 ועמ' 40 שורה 4 ).

16. גם לאחר שאמיליה הגישה בקשה לביטול צו הירושה המקורי וניתן לבקשתה צו מניעה זמני האוסר כל דיספוזיציה בנכסי המנוח, לרבות הדירה, היא לא הפקידה את הערבויות הנדרשות ובכך אפשרה את רישום זכויותיו של יוסי ע"ש גליה בשנת 2013.

17. יתר על כן, גם לאחר שניתן ביום 16.5.17 צו הירושה המתוקן, לא הזדרזו התובעים לבצע פעולה פשוטה של רישום הצו בלשכת רישום המקרקעין ובכך אפשרו את השלמת העסקה בין הנתבעות כשנה לאחר מכן, ביום 7.5.18. התובעים אף לא נקטו בשום פעולה לאחר שביום 10.7.17 נרשמה הערת אזהרה לטובת דניאל והם יכלו לנקוט בהליך למניעת השלמת העסקה. ברם, הם ישבו בחיבוק ידיים ולא נקטו בשום הליך לעגן את זכויותיהם על פי צו הירושה המתוקן.

18. אציין גם, ש אמינותו של אבי מפוקפקת ביותר. הוא העיד שלא ידע על מתן צו הירושה המקורי (עמ' 33 שורות 31-32) והתברר כאמור , כי ה צו אוזכר במפורש בהסכם חלוקת העיזבון. הוא טען שאינו יודע מה זה צו מניעה (עמ' 34 שורה 11) ואולם התברר בחקירתו , שהוא השקיע כספים רבים בבורסה לאחר שקרא אודות החברות שהשקיע בהן (עמ' 34 שורה 31) ולטענתו הפסיד 12 מיליון ₪ (שם שורה 22) . לא מדובר אם כן באדם חסר הבנה, כפי שהוא ניסה להציג את עצמו .

19. סיכומו של דבר: הנתבעת 1 עמדה בתנאי סעיף 10 ולפיכך דין התביעה לביטול ההסכם להידחות. זכותם של התובעים להגיש כנגד מי שיחפצו, תובענה כספית.

20. התובעים ישלמו לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט בסך של 25,000 ₪.

ניתן היום, ב' טבת תש"פ, 30 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.