הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 2357-06

לפני
כבוד ה שופט רחמים כהן

מבקשים

  1. טי.אר.אס. יעוץ רדיולוגי בע"מ
  2. שמואל שחר
  3. הדמיה אבחנתית בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד ר ם גורודיסקי וגל גורודיסקי

4. שמשון ישי
5. שושנה ישי
ע"י ב"כ עוה"ד אראל טמיר ואבנר רון

נגד
משיבים
1."דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד נועם רונן וטל מישר
2. י.ד בניהו בע"מ
3. אנרגיה 2000 דלקים (2004) בע"מ
4. יוסף סיטבון
5. רפאל סיטבון
6. בועז סיטבון
7. אהוד זקן
8. נאות אחיה בע"מ
9. סי-אל אספקת דלקים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אורית קמחי-קריגר

פסק דין
בקשה לאישור הסדר פשרה לפי חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו - 2006 ( להלן – הבקשה לאישור הסדר הפשרה, חוק תובענות ייצוגיות, בהתאמה).
המבקשים הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בטענות למהילות דלקים וכיול מוני משאבות דלק, תוך שימוש בחשבוניות פיקטיביות בהיקף של עשרות מיליוני שקלים במשך למעלה משלוש שנים ( להלן – בקשת האישור).
ראשיתה של בקשת האישור בשלוש בקשות שונות משנת 2006 , שהוגשו לאחר שפרשה של מהילת דלקים פורסמה בתקשורת. אחת הבקשות נמחקה ובית המשפט הורה על איחוד שתי הבקשות האחרות ( החלטת כב' השופט ( בדימוס) ע' בנימיני, מיום 5.6.2007), היא בקשת האישור דנן.
על פי הנטען בבקשת האישור, במספר תחנות דלק באזור ירושלים ( להלן – התחנות) המשווקות ומוכרות דלקים תחת סימן המסחר של חב' " דלק – חברת הדלק הישראלית בע"מ" (להלן – משיבה 1 או חב' דלק), נמכר דלק מהול לאורך למעלה משלוש שנים, תוך שימוש בחשבוניות פיקטיביות וכיול משאבות דלק באופן שכמות המוצר בה חויבו הלקוחות הייתה גדולה בכ – 3% מזו שסופקה בפועל.
בשנת 2007 הוגשו כתבי אישום נגד משיבים 9-2 ( פרט למשיבה 3) ונגד אחרים, בין היתר, בגין מהילת דלקים החל משנת 2003.
על רקע ההליכים הפליליים עוכבו ההליכים בבקשת האישור עד למתן פסק דין חלוט בהליכים הפליליים ( החלטת כב' השופט ע' בנימיני מיום 14.7.2008).
ההליכים הפליליים נמשכו מספר שנים ובשנים 2010-2009 ניתנו בהם פסקי דין.
משהסתיימו ההליכים הפליליים, הורה בית המשפט על הגשת בקשת אישור מתוקנת בהתאם לממצאי פסקי הדין הנוגעים לפרשה נשוא בקשת האישור ( החלטת כב' השופט ( בדימוס) ע' בנימיני, מיום 27.9.2012).
בבקשת האישור המתוקנת עומדים המבקשים על הטענה, שהמשיבים " ביחד ולחוד, כולם או חלקם, שיתפו ביניהם פעולה במועד ורקמו קנוניה כנגד ציבור לקוחותיהם לשם הטעייתם וכדי להוציא מהם כספים במרמה ולחילופין עשו כן מתוך רשלנות משותפת." (פסקה 3( 13) לבקשת האישור המתוקנת).
פעולות המשיבים מהוות הפרה של הוראות הדין ומירמה ו גרמו נזקים רבים לציבור צרכני הדלק. למבקשים עילות תביעה שונות נגד המשיבים ובכלל זה עילות של הפרת חובה חקוקה ( צו הפעלת רכב ( מנועים ודלק) (הפעלת רכב מנועי בבנזין), תשכ"א – 1961; צו הפעלת רכב ( מנועים ודלק) (סולר תחבורה), תשנ"ט – 1999 חוק התקנים, התשי"ג – 1953); הפרת חוזה; רשלנות; תרמית; איסור הטעיה מכוח חוק הגנת הצרכן תשמ"א – 1981; עשיית עושר ולא במשפט.
באשר של משיבה 1 נטען, שאחריותה אינה תלויה במודעותה לעבירות. לכל הפחות, יש לראות בהתנהגותה " עצימת עיניים" ולא ניתן לייחס לה " חוסר ידיעה אמיתית". על משיבה 1 מוטלת אחריות לפקח אפקטיבית על איכות הדלק ודיוק המונים ולמנוע את התופעות נשוא בקשת האישור. אף אם לא הייתה מעורבת ישירות בקנוניה למהילת דלקים ולא התכוונה לרמות את ציבור לקוחותיה, הפרה את חובת הזהירות שבה היא חבה כלפיהם.
משיבה 1 יצרה, באמצעות המשיבים וההיתר לשימוש בסימן המסחר " דלק" שניתן להם , שליחות נחזית. משהתירה למשיבים לעשות שימוש בשמה ובסימנה המסחרי " דלק", על מנת להשיא את רווחיה ממכירת דלקים, עליה לשאת באחריות כלפי הצרכנים בגין פעולות מהילת הדלקים, נשוא בקשת האישור.
תמצית טענות המשיבים
בקשת האישור אינה עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 8( א) לחוק תובענות ייצוגיות : התובענה אינה מעוררת שאלות משותפות לכלל חברי הקבוצה נגד כל אחד מהמשיבים; תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה והתנהלות המבקשים אינה תמת לב.
בקשת האישור המקורית נסמכה על " ראיות" בלתי קבילות ומשוללת משקל ראייתי, על שברי מידע שאספו המבקשים בתקשורת ועל כתבי אישום שטרם הוכרעו . אותן " ראיות" מכילות פרטים סותרים ואף הבקשה עצמה חרגה מגדרן של אותן " ראיות".
המבקשים לא הגישו חוות דעת מומחה, שתתמוך בטענותיהם בדבר מהילות דלקים והתשתית הראייתית עליה נשענת בקשת האישור אינה מבססת עילת תביעה נגד המשיבים, בוודאי שלא באופן המצדיק את אישורה. לא ניתן להגדיר את הקבוצה הנפגעת, שכן כלל לא ברור אילו מהילות נעשו, מתי נעשו, באיזו צורה ובאיזה אופן ומי ניזוק מהן.
משיבה 1 מוסיפה וטוענת, שבקשת האישור נסמכת על כתבי האישום שהוגשו נגד חלק מהמשיבים. אלא שהיא לא הייתה חלק מההליכים הפליליים, לא הואשמה במסגרתם ולא יוחסה לה מעורבות כלשהי במעשים נשוא ההליך או ידיעה עליהם. אי הגשת כתב אישום נגדה מעלה, שגם לתפיסת המדינה, לא דבק בה רבב. פסקי הדין עליהם נשענת בקשת האישור אינם קושרים אותה למעשי המהילה ואינם מקימים למבקשים עילת תביעה אישית נגדה . לא די בממצאים שנקבעו בפסקי הדין, שהיא כלל לא הייתה צד להם, כדי לקבוע שיש נגדה ראיות ברמת ההוכחה הנדרשת לצורך אישור בקשת האישור, ככל שהיא מופנית נגדה.
משיבה 1 נקטה משנה זהירות בכל הנוגע לדלק המשווק בתחנות הנושאות את שמה והפעילה אמצעי פיקוח רבים בנוגע לאיכות הדלק. בכלל זה קבעה נהלים מסודרים, ברורים ומפורטים שנועדו להבטיח את איכות הדלק; קבעה בהסכמים עם מפעילי תחנות דלק הנושאות את שמה המסחרי ( לרבות משיבים 9-2) הוראות ברורות, לרבות סנקציות, בנוגע לשיווק דלק שאינו עונה על הדרישות ואף הפעילה באופן קבוע ומתמשך שתי חברות בילוש וחקירות שונות, במקביל, כדי לוודא את יישומם של הנהלים והוראות ההסכמים.
משיבה 1 היא הנפגעת העיקרית ממהילות הדלקים, ככל שהתרחשו, הן בשל הפגיעה האפשרית במוניטין שלה ותוצאותיה המסחריות והן בשל ההוצאות המשפטיות, שעליה להוציא במסגרת בקשת האישור, שעה שלא יוחסה לה מעורבות בפעולות אלה.
משיבים 9-2, מוסיפים על כלל הטענות האמורות וטוענים, שאינם תאגידי ענק, חלקם אנשים פרטיים ואין בידיהם את הסכומים הנטענים בבקשת האישור.
הסדר הפשרה
בטרם שמיעת העדים, הוגשה בקשה משותפת מטעם הצדדים לביטול הדיון, בניסיון להביא לסיום ההליך בדרך של פשרה .
משלא הגיעו לפשרה פנו לגישור בפני כב' השופט ( בדימוס) דוד גלדשטיין (להלן – המגשר).
במסגרת הגישור, על יסוד הערכת הסיכויים והסיכונים ועל מנת להימנע מהתדיינות משפטית ממושכת ויקרה, הגיעו הצדדים לפשרה וזאת, מבלי שאף צד יודה בטענות משנהו או בחבות כלשהי.
עיקרי ההסכמות בהסדר הפשרה:
חברי הקבוצה: כל מי שהתגורר בתחומי מדינת ישראל במהלך 7 השנים שקדמו להגשת בקשת האישור ועד למועד החתימה על הסכם הפשרה ורכש מוצרי דלק מחב' דלק או ממי מהמשיבים, ישירות או בעקיפין, למעט חברי קבוצה שהגישו הודעת החרגה.
התחייבויות משיבה 1:
החל מ- 30 יום לאחר מתן פסק דין, המאשר את הסדר הפשרה ( להלן – המועד הקובע), כל לקוח המתדלק בכל אחת מתחנות ההטבה מטעם משיבה 1 ( מעל 150 תקנות דלק הנושאות את שמה של משיבה 1, הפזורות ברחבי הארץ, להלן – תחנות הטבה מטעם משיבה 1 ) יהיה זכאי לקבל באותו יום ובאותה תחנה, בכפוף לתדלוק של 10 ליטרים לפחות של דלק מכל סוג שהוא, את אחד מהמוצרים הבאים: כוס קפה אספרסו קצר או ארוך; בקבוק מים מינרלים אישי בנפח של 0.5 ליטרים, של אחד מהמותגים הבאים: סן בנדטו או נביעות או מי עדן ( מותג בקבוק המים שיוענק ייקבע על ידי משיבה 1, ויכול שישתנה מעת לעת, על פי שיקוליה) (להלן – מוצרי ההטבות מטעם משיבה 1 ).
מוצרי ההטבה יחולקו עד ששווים הכולל יגיע לסך של מיליון (1,000,000 ) ₪ כולל מע"מ.
ככל שלא יחולקו מוצרי הטבה בשווי של 1,000,000 ₪ בתוך 3 חודשים מהמועד הקובע, כל לקוח המתדלק בכל אחת מתחנות הטבת משיבה 1, יהיה זכאי לקבל באותה תחנה, בכפוף לתדלוק של 10 ליטרים לפחות של דלק מכל סוג שהוא, 2 מוצרים ממוצרי ההטבות מטעם משיבה 1.
ככל שלא יחולקו מוצרי הטבה בשווי של 1,000,000 ₪ בתוך 6 חודשים מהמועד הקובע, תתרום משיבה 1 את שווי יתרת ההטבות למטרה ציבורית שתוסכם עם ב"כ המבקשים ותאושר על ידי בית המשפט. עיכוב שנגרם כתוצאה מכוח עליון לא יבוא במניין הימים.
שווי מוצרי ההטבה יחושב לפי מחירם לצרכן ( כולל מע"מ) במחירון " מנטה" בעת חלוקתם, אשר צורף כנספח 7 לבקשה לאישור הסדר הפשרה. אין בכך לגרוע מזכותה של משיבה 1 לשנות את מחירי המחירון לפי שיקול דעתה, ללא קשר להסדר הפשרה. נכון למועד חתימת הסכם הפשרה אין כוונה מצד משיבה 1 לשנות את מחירי המחירון של המוצרים האמורים להשתתף במבצע.
משיבה 1 תציב בכל אחת מתחנות ההטבה מטעמה מודעה בנוסח שצורף כנספח 5 לבקשה לאישור הסדר הפשרה, המבהירה שמוצרי ההטבה ניתנים כפיצוי במסגרת תובענה ייצוגית. כל מודעה תוצב במקום בולט בתחנת התדלוק, אשר נראה היטב ממסלול כניסת מתדלקים לתחנות. המודעה תהיה בולטת וגודלה לא יפחת מ- 1.00*0.8 מ'.
התחייבויות משיבים 9-2:
החל מהמועד הקובע, כל לקוח המתדלק בכל אחת מתחנות ההטבה מטעם המשיבים ( רשימת התחנות נקבעה ומפורטת בהסכם הפשרה , להלן – תחנות הטבה מטעם המשיבים) יהיה זכאי לקבל באותה תחנה, בכפוף לתדלוק של 10 ליטרים לפחות של דלק מכל סוג שהוא, 2 (שניים) ממוצרי ההטבה הבאים: כוס קפה אספרסו קצר או ארוך או קפה שחור או כוס תה או בקבוק מים מינרלים אישי בנפח של 0.5 ליטרים או עץ ריח לרכב או עיתון יומי שאינו מחולק חינם או עיתון ידיעות אחרונות בימי ו' (להלן – מוצרי ההטבות של משיבים 9-2 ).
מוצרי ההטבה יחולקו עד ששווים הכולל יגיע לסך של מיליון (1,000,000 ) ₪ כולל מע"מ.
ככל שלא יחולקו מוצרי הטבות בשווי של 1,000,000 ₪ כאמור, בתוך 3 חודשים מהמועד הקובע, כל לקוח המתדלק בכל אחת מתחנות הטבה מטעם המשיבים יהיה זכאי לקבל באותה תחנה, בכפוף לתדלוק של 10 ליטרים לפחות של דלק מכל סוג שהוא, 3 (שלושה) מוצרים ממוצרי ההטבות מטעם משיבים 9-2.
בכל אחת מתחנות ההטבה מטעם המשיבים יוצגו לפחות 2 מוצרים ממוצרי ההטבות מטעם משיבים 9-2. ככל שלא יחולקו מוצרי הטבות בשווי של 1,000,000 ₪, בתוך 3 חודשים מהמועד הקובע יוצגו לפחות 3 מוצרים ממוצרי ההטבות מטעם משיבים 9-2.
במהלך התקופה של חלוקת מוצרי ההטבות יהיו המשיבים רשאים להחליף את המוצרים ובלבד, שהמוצרים החלופיים יהיו שווי ערך ויסוכמו מראש עם ב"כ המבקשים. נכון למועד חתימת הסכם הפשרה אין כוונה מצד משיבים 9-2 להחליף את מוצרי ההטבות.
שווי מוצרי ההטבה יחושב לפי מחירי המוצרים במחירון " מנטה" בעת חלוקתם ולגבי עיתון, לפי המחיר הרשמי הנקוב בכותרת העיתון. לגבי מוצרים שאינם מוצעים על ידי משיבה 1, יהיו המחירים כמפורט בנספח 8 לבקשה לאישור הסדר הפשרה.
מחירי המחירון של המוצרים הרלוונטיים של רשת מנטה במועד חתימת הסכם הפשרה מצורפים כנספח 7 לבקשה לאישור הסדר הפשרה אולם, אין בכך לגרוע מזכותה של משיבה 1 לשנות את מחירי המחירון לפי שיקול דעתה, ללא קשר להסדר הפשרה.
ככל שלא יחולקו מוצרי הטבות בשווי של 1,000,000 ₪ בתוך 9 חודשים מהמועד הקובע, יתרמו המשיבים את שווי יתרת ההטבות למטרה ציבורית שתוסכם עם ב"כ המבקשים ותאושר על ידי בית המשפט. עיכוב שנגרם כתוצאה מסיכול או מכוח עליון לא יבוא במניין הימים לצורך סעיף זה.
טרם חלוקת מוצרי ההטבות בתחנות מטעם המשיבים, יציגו משיבים 9-2 התחייבויות כתובות של מנהלי התחנות הנ"ל, לפיהן מתחייבים מנהלי התחנות לפעול להענקת מוצרי ההטבות שיסופקו להם על ידי משיבים 9-2.
לא יאוחר מ- 30 יום לאחר שתסתיים חלוקת מוצרי ההטבה בתחנות מטעם משיבים 9-2 ו לחלופין לא יאוחר מ- 10 חודשים מהמועד הקובע – המוקדם מבין השניים – יגישו משיבים 9-2 תצהיר המפרט את סוגי המוצרים שחולקו וכמויותיהם; באיזו תחנה חולקו, באיזה חודש ואת מחירי המחירון של כל מוצר בעת החלוקה. לתצהיר יצורפו כתבי ההתחייבות ודוחות חודשיים חתומים על ידי מנהלי התחנות. המשיבים יהיו רשאים להגיש דוחות חודשיים חתומים על ידי מי מטעמם ( במקום על ידי מנהלי התחנות) ובלבד, שחותם התצהיר היה אחראי על חלוקת ההטבות למתדלקים באותה תחנה בתקופת הדוח.
משיבים 9-2 יציבו מודעה בנוסח שמצורף ומסומן כנספח 5 לבקשה לאישור הסדר הפשרה בכל אחת מתחנות ההטבה מטעם המשיבים. כל מודעה תוצב במקום בולט בתחנת התדלוק, אשר נראה היטב ממסלול כניסת המתדלקים לתחנות. המודעה תהיה בולטת וגודלה לא יפחת מ- 1.00*0.8 מ'.
אי מינוי בודק: הצדדים להסדר הפשרה ממליצים שלא ימונה בודק מטעם בית המשפט. הפשרה גובשה בסיועו של גורם אובייקטיבי, המגשר. לטענתם, סבירותו של הסדר הפשרה והיותו הוגן ומאוזן הוא עניין משפטי, הכרוך בבחינת הסיכויים והסיכונים הכרוכים בניהול התובענה. הסדר הפשרה אינו הסדר כספי המבוסס על חישובים כלכליים ובחינתו אינה דורשת מומחיות מיוחדת, שאינה מצויה ברשותו של בית המשפט.
גמול ושכר טרחה: הצדדים ממליצים לבית המשפט לפסוק למבקשים 3-1 גמול בסך של 25,000 ₪ כל אחד ולמבקשים 5-4 גמול מיוחד בסך של 37,500 ₪. באשר לשכר הטרחה, מומלץ, שלבאי כוח המבקשים ישולם שכר טרחה בסך של 310,000 ₪ בתוספת מע"מ, אשר יחולקו בין שלושת משרדי עורכי הדין באי כוח המבקשים: משרד עו"ד גורודיסקי, משרד עו"ד רון, משרד עו"ד טמיר. הגמול למבקשים וכן - 60% משכר הטרחה ישולמו תוך 14 ימי עסקים מהמועד הקובע – 40% מסכום שכר הטרחה ישולמו תוך 14 ימי עסקים מיום הגשת ההודעות על סיום הענקת מוצרי ההטבות או מיום ביצוע תרומת יתרת שווי ההטבות למטרות ציבוריות.
בהתאם להחלטה מיום 6.7.2017 פורסמה מודעה בעיתונים בדבר הסדר הפשרה. לא הוגשו התנגדויות.
עמדת היועץ המשפטי לממשלה
נוסח הסדר הפשרה נשלח ליועץ המשפטי לממשלה שהתנגד לאישורו, כפי שעולה בהודעה מטעם באת כוחו מיום 15.2.2018. ב"כ היועץ המשפטי לממשלה התייחסה בעמדתה "לפגמים" בהסדר הפשרה, המקימים חשש לכך, שההסדר אינו מיטיב עם חברי הקבוצה, אינו ראוי ואף חוטא לתכלית חוק תובענות ייצוגיות וביניהן הרתעה מפני הפרת הדין ומתן סעד הולם לנפגעים מהפרתו.
בקשת האישור נסמכת ומבוססת, בין היתר, על הליך פלילי במרכזו עומדים משיבים 2, ו- 9-4, נגדם הוגשו כתבי אישום באישומים של מהילות דלקים. במסגרת ההליך הפלילי נגדם הגיעו להסדר טיעון עם המדינה והודו בחלק מהאישומים. בהתאם לאישומים ולהודאה ובהנחה, שעסקינן במכירת דלק מהול, ללא ידיעת הצרכן טרם התדלוק, מדובר בהפרות של הוראות חוק הגנת הצרכן, אשר עולות כדי הטעיה והתעשרות שלא כדין. הסדר הפשרה המוצע אינו מבטא באופן מספק את חומרת ההפרות הנטענות בבקשת האישור.
קיים פער משמעותי בין הפיצוי המבוקש בבקשת האישור לבין הפיצוי שנקבע במסגרת הסדר הפשרה הן מבחינת הסכום והן מבחינת אופן מתן הפיצוי. בעוד שסעד ההשבה לחברי הקבוצה המבוקש בבקשת האישור עומד על סך של כ- 554,400,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, בפועל, הפיצוי הכספי המוסכם לפי הסדר הפשרה הוא מתן מוצרי הטבה ששווים כולל המגיע לסך של 1,000,000 ₪ כולל מע"מ (סכום שאינו נכון) ואשר כלל לא ברור, שציבור המתדלקים מעוניין בהם או שיש לו בהם צורך, בפרט משלא הוצגו נתונים ביחס לביקוש והיקף המכירות של אותם מוצרים. לא ניתן הסבר מספק, מדוע מוצע פיצוי בסכום זה ולא הוצגו נתונים שיאפשרו בחינה של סבירות הפיצוי ביחס לנזקים שנגרמו לחברי הקבוצה. לעמדת היועץ המשפטי לממשלה לא ניתן לקבוע, שהסדר הפשרה המוצע ראוי, הוגן ומיטיב עם חברי הקבוצה, בלא כל נימוק והסבר - כיצד הוסכם על סכום זה, מה הסיבה לפער "העצום" בין סכום הפיצוי המבוקש בבקשת האישור לסכום הפיצוי שהוסכם ואיזה אחוז מהנזק משקף סכום הפיצוי המוסכם .
הזיקה בין חברי הקבוצה הניזוקים, צרכני עבר שרכשו מוצרי דלק מהמשיבים בשבע השנים שקדמו להגשת הבקשה לאישור לבין ציבור המפוצים במסגרת הסדר הפשרה – לא ברורה. הפיצוי לפי מהותו וטיבו הוא תרומה לציבור וככזה, עליו להתבצע באמצעות העברת כספים לקרן לניהול וחלוקת כספים הנפסקים כסעד לפי סעיפים 20 ו- 27א לחוק תובענות ייצוגיות ( להלן – הקרן).
הואיל והפיצוי מותנה בתדלוק בתחנה. על מנת לקבל את הפיצוי יידרשו הלקוחות לשלם סכומים נוספים למשיבים שעשויים להביא להגדלת רווחיהם ואין בהם למעשה פיצוי מבחינתם. הפיצוי מיטיב עם המשיבים, שכן הוא יוצר תמריץ לתדלק דווקא בתחנות המשיבים וכן לרכוש ממוצריהם וייתכן שאף יביא להגדלת כמות המתדלקים בתחנות האמורות.
חישוב שווי מוצרי ההטבה לפי מחירם לצרכן ( כולל מע"מ) ובאופן הנתון לשינויים בהתאם לשיקול דעת משיבה 1, מיטיב עם משיבה 1 ואינו מצביע על שוויו האמיתי של המוצר. חישוב שווי מוצר הטבה צריך שייעשה לפי עלותו למשיבה ולא לפי המחיר לצרכן.
הצדדים לא הציגו טעם ענייני לאי מינוי בודק ואין מקום לסטות מהוראות החוק לפיהן, ככלל יש למנות בודק. קיימת חשיבות מיוחדת למינוי בודק דווקא בנסיבות הסדר הפשרה דנן, על מנת להבין האם סכום הפיצוי המוצע עומד ביחס סביר והגון לנזקם שנגרמו לחברי הקבוצה.
הגמול ושכר הטרחה המומלצים גבוהים ביחס לסך הפיצוי המוצע בסך 1,000,000 ₪. בפרט, שעה שהסדר הפשרה, בנוסחו, אינו קובע פיצוי ראוי לחברי הקבוצה. ראוי לקבוע את שכר הטרחה בהתאם לעקרונות שנקבעו בפסיקה וכן, ראוי לקשור בין גובה שכר הטרחה לבין הפיצוי שיינתן לחברי הקבוצה. ככל שבית המשפט יפחית מסכומי שכר הטרחה המומלצים על ידי הצדדים, ראוי יהיה להעביר את הסכומים שהופחתו לטובת הגדלת הפיצוי לקבוצה המיוצגת.
תמצית תגובת הצדדים לעמדת היועץ המשפטי לממשלה
המשיבים הגישו תגובותיהם לעמדת היועץ המשפטי לממשלה. להלן תמצית טענותיהם:
התנגדות היועץ המשפטי לממשלה מתעלמת מהרקע הרלוונטי להגשת בקשת האישור ומבוססת על הנחות שגויות וטעויות עובדתיות, בניגוד לאמור בהסדר הפשרה או בפסקי הדין הפליליים.
התנגדותו של היועץ המשפטי לממשלה מבוססת על הנחה מוטעית לפיה, עסקינן בדלק מהול, בעוד שההודאה והסדרי הטיעון אליהם מפנה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, מתייחסים אך ורק לסולר להסקה ולא לדלק לתחבורה. כך גם ובניגוד לנטען בהתנגדות, הפקת הכנסות והוצאת החשבוניות הפיקטיביות, אינה קשורה למכירת דלק מהול לתחבורה.
עמדת היועץ המשפטי לממשלה, נסמכת על הסדרי הטיעון, אך מתעלמת מכך שבית המשפט שדן באישומים הפליליים עמד אף הוא על השוני הדרמטי בין כתב האישום לתוצאה הסופית.
משיבה 1 הוסיפה בהקשר זה, שבשיקולי ניהול ההליך והערכת הסיכויים והסיכונים, יש להביא בחשבון שאחריותה כלפי הנטען בבקשת האישור, אינה ברורה מאליה. משיבה 1 כלל לא הייתה צד להליכים הפליליים, לא כל שכן להכרעת הדין. עצם נטילת האחריות על ידה בהסדר הפשרה למעשים הנטענים, הצבת שילוט מתאים ופיצוי הצרכנים, יש בהם ערך צרכני וציבורי ראשון במעלה, אשר ערכו אינו פחות משאלת סכום ההחזר לצרכנים.
משיבים 9-2 מוסיפים, שרובן המכריע של העבירות בהן הורשעו מי מהם, עם כל חומרתן, הן עבירות מתחום המיסים ואיסור הלבנת הון ועל כן, אינן מעניינה של בקשת האישור. עוד הם מוסיפים, שיכולת הגביה מהם אינה פרופורציונאלית לסכום הסעד המבוקש בבקשת האישור.
בניגוד לאמור בעמדת היועץ המשפטי לממשלה, שווי מוצרי ההטבה בהסדר הפשרה אינו עומד על 1,000,000 ₪ בלבד, אלא על סכום כפול בסך של 2,000,000 ₪ ( על פי הסדר הפשרה, משיבה 1 תעמיד מוצרים בשווי מיליון ₪ ומשיבים 9-2 יעמידו אף הם ובנוסף למשיבה 1 מוצרים בשווי מיליון ₪).
מוצרי ההטבה המוצעים - מים, קפה ותה – הם מוצרים בסיסיים הנצרכים תדיר בחנויות הנוחות בתחנות הדלק של המשיבים . לא מדובר בעניין או בידיעה הדורשים מומחיות רבה, וודאי שלא מדובר במוצרים אזוטריים, שדרישתם בקרב ציבור המתדלקים מוטלת בספק.
המנגנון המוצע בהסדר הפשרה אינו מביא לכדי תמריץ ציבורי לתדלק בתחנות המשיבים. במסגרת יישום ההסדר, ייתלו שלטים בתחנות עצמן, בסמוך לעמדות התדלוק, אותם יראו הנהגים רק לאחר שיבחרו להיכנס לתדלק בתחנת הדלק. בשלטים אלה יצוין במפורש, שהפיצוי ניתן במסגרת הליך משפטי ( כך שלא יסברו הנהגים שמדובר בהטבה ביוזמת משיבה 1). משיבה 1 לא תצא בפרסום ציבורי אשר עשוי או עלול להביא לעלייה מלאכותית במספר המתדלקים בתחנות המשיבים בעקבות מנגנון הפיצוי בהסדר הפשרה.
חברי הקבוצה בבקשת האישור הם המתדלקים בתחנות הדלק הרלוונטיות בשבע השנים שקדמו להגשת הבקשה. אין כל דרך לאתר את חברי הקבוצה שבבקשת האישור. עם זאת, הקבוצה המוגדרת בהסדר הפשרה היא הקבוצה הדומה ביותר במהותה לקבוצה שבבקשת האישור.
הסדר הפשרה קובע רף תדלוק מינימלי של 10 ליטרים לצורך קבלת ההטבה. משמעותו בפועל של רף זה היא מתן פיצוי לקבוצה הקרובה ביותר לקבוצה בבקשת האישור – ציבור המתדלקים בתחנות, ולא אלו הנכנסים רק לחנות הנוחות. בכך, הסדר הפשרה מעניק פיצוי לקבוצה שסביר להניח שהיא זו שנפגעה כביכול מהמעשים הנטענים בבקשת האישור.
עמדת היועץ המשפטי לממשלה מתעלמת מיתרונותיו של הסדר פשרה ובכלל זה, הוודאות המשפטית וחיסכון בזמן ובמשאבים – שיקולים רלוונטיים בהכרח, בנסיבות העניין. בהקשר זה המבקשים מוסיפים ומציינים את הקשיים הטכניים הניצבים בפניהם בניהול התובענה ובכלל זה הקושי בזימון עדים, אשר היכולת המעשית להביאם לדיון מוטלת בספק וקשה להעריך את תוצאות חקירתם בחלוף למעלה מעשור. קשיים אלה ובמיוחד לאור המלצת בית המשפט לסיום התיק, הביאו את הצדדים לפנות להליך גישור, אשר נוהל על ידי מגשר ובסיומו הוגשה הבקשה לאישור הסדר הפשרה. בנסיבות אלה, הסדר הפשרה סביר ומידתי ומהווה הישג ראוי לחברי הקבוצה.
הסדר הפשרה גובש באמצעות המגשר. חתימתו עליו מלמדת, שגורם מקצועי ובלתי תלוי מצא את ההסדר ראוי והוגן והחשש הרגיל ניגוד עניינים הקיים בהסדרי פשרה, אינו מתקיים בנסיבות העניין.
בדיון מיום 14.6.2018 נדונו והובהרו עמדות הצדדים והערות ב"כ היועץ המשפטי לממשלה. בהחלטה מאותו דיון נקבע שמשיבים 9-2 יגישו תצהירים מפורטים בדבר התחייבותם למתן ההטבה ולגבי אופן מתן ההטבה על ידם על פי ההסדר וניתן אף להסתפק בחתימות משיבים 4 ו- 5. תצהירים כאמור הוגשו ביום 24.6.2018.
דיון
לאחר שעיינתי בהסדר הפשרה, ביתר כתבי טענות ובהערות ב"כ היועץ המשפטי לממשלה ובתגובות להן סבורני, שיש להורות על אישור הסדר הפשרה.
הסדר הפשרה ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, לעומת הסיכונים האפשריים הכרוכים בהמשך בירור התובענה. זאת, בשים לב לחיסכון בזמן שיפוטי ובמשאבים ציבוריים הטמונים בהגעה להסדר פשרה על פני ניהול הליכים ממושכים, בנסיבות העניין, כאשר קיימת תשתית ראייתית רעועה, בפרט ככל שהיא נוגעת למשיבה 1. בקשת האישור נסמכת בעיקרה על אישומים פליליים נגד המשיבים ו לא ניתן להתעלם מכך, שחרף התיאורים העולים מבקשת האישור, משיבה 1 כלל לא הייתה צד להליכים הפליליים וכתבי האישום נגד משיבים 9-2 צומצמו וההרשעות נגעו לעבירות מס ולאו דווקא למהילת דלקים .
לא בכדי, כב' השופט (בדימוס) י' ענבר, המותב הקודם שדן בבקשת האישור דנא, הציע למבקשים, לאחר שהסתיימו ההליכים הפליליים, שעמדו ברקע לבקשת האישור: "לשקול המשך דרכם בבקשה זו, זאת, נוכח העובדה שהממצאים החלוטים שנקבעו בהליכים הפליליים, תומכים בבקשה, אם בכלל, בצורה מוגבלת ביותר." (החלטה מיום 6.4.2014).
עמדת היועץ המשפטי לממשלה, כפי שהתברר בדיונים במעמד באת כוחו, מבוססת על מסקנות שגויות הנוגעות להליך הפלילי ועל השלכותיהן על בקשת האישור. כך גם נראה , שב"כ היועץ המשפטי לממשלה נקלעה לכלל טעות כאשר קבעה, שהפיצוי שנקבע בהסדר הפשרה עומד על סך של 1,000,000 ₪ בלבד, חרף העובדה שנקבע בהסדר , שהפיצוי יעמוד על סך של 2,000,000 ₪ אשר יחול קו במוצרי הטבה – משיבה 1 תעמיד מוצרים בשווי מיליון ₪ ומשיבים 9-2 יעמידו אף הם ובנוסף למשיבה 1 מוצרים בשווי מיליון ₪.
זאת ועוד, לאור ממצאי ההליך הפלילי ספק אם קיים פער כלשהו בין "הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה" (סעיף 19(ג)(2)(א) לחוק תובענות ייצוגיות. הבקשה לאישור הוגשה בהסתמך על פרסומים ועל כתבי האישום הראשוניים שהוגשו ונראה, שאם קיים פער הרי שהוא לטובת חברי הקבוצה.
בנסיבות העניין, לא ניתן לקבוע מנגנון פיצוי אשר יוחל ישירות על חברי הקבוצה שהוגדרה על ידי המבקשים בבקשת האישור וקיים קושי של ממש לקבוע מי, הלכה למעשה, נמנה על חברי אותה קבוצה. בנוסף, נראה שקיימת חפיפה חלקית, לכל הפחות, בין חברי הקבוצה לבין ציבור הזכאים למוצרי ההטבה בפועל ולא מן הנמנע, שחברי הקבוצה מתדלקים באותן תחנות בהן תדלקו בעבר ושכעת יינתן בהן הפיצוי המוסכם בהסדר הפשרה.
אין צורך במינוי בודק. המשיבים הציגו נתונים ותמכו טענותיהם בתצהירים. הסכום הכולל למוצרי הטבות שנקבע בהסדר הפשרה, נבחן על ידי המגשר, שבחן את הראיות שהגישו הצדדים לבקשת האישור וערך תחשיבים בעניין . טיבו ומהותו של הסדר הפשרה אינו מצריך מומחיות מיוחדת שכן, הסדר הפשרה אינו קובע הטבה לחברי קבוצה ספציפית ואין מנגנון פיצוי ייחודי , שראוי שטיבו ייבחן על ידי גורם מקצועי מיוחד, לבד בית המשפט.
לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלהלן:
ניתן בזאת להסדר הפשרה תוקף של פסק דין.
חברי הקבוצה המיוצגת הם: כל מי שהתגורר בתחומי מדינת ישראל במהלך 7 השנים שקדמו להגשת בקשת האישור ועד למועד החתימה על הסדר הפשרה ורכש מוצרי דלק מחב' דלק או ממי מהמשיבים, ישירות או בעקיפין, למעט חברי קבוצה שהגישו הודעת החרגה.
הצדדים יגישו דו"ח מסכם בדבר ביצוע הסדר הפשרה, המפרט את אופן מתן ההטבות על ידי משיבה 1 וכן על ידי משיבים 9-2, בתוך שנה מהיום.
הגמול ושכר הטרחה המוסכמים סבירים ותואמים את מידת ההשקעה בהכנת בקשת האישור וניהול ההליכים ולפיכך מאושרים. הגמול למבקשים וכן - 60% משכר הטרחה ישולמו תוך 14 ימי עסקים מהמועד הקובע. 40% מסכום שכר הטרחה ישולמו תוך 14 ימי עסקים מיום הגשת הדו"ח המסכם.
לאור הסכמות הצדדים והנתונים שהוצגו, אין צורך במינוי בודק.
משיבה 1 תפרסם הודעה לציבור בהתאם להוראות סעיף 25( א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות, בנוסח שיוגש לאישור בית המשפט תוך 7 ימים מהיום.
ההודעה תפורסם על ידי משיבה 1 בעיתונים " הארץ" ו"גלובס", תוך 7 ימים מיום אישור ההודעה על ידי בית המשפט.
פסק הדין יוצר מעשה בית דין ביחס לקבוצת התובעים וביחס לעילות התובענה שבבקשת האישור .

ניתן היום, ‏כ"ח חשון, תשע"ט, ‏6 נובמבר, 2018, בהעדר הצדדים.