הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 2349-02-14

לפני כבוד השופטת חדוה וינבאום וולצקי

התובעת
עדית גולד
ע"י ב"כ עוה"ד אילן קנר ואח'

נגד

הנתבעים

צדדים שלישיים
1. אורי שקד
ע"י ב"כ עוה"ד אוהד מחרז ממשרד עו"ד י. כהן.

2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד משה עבדי ואח'

3. ד"ר גלינה גודוביק – משיבה פורמלית

4. מדינת ישראל - משיבה פורמלית

5. עיריית תל-אביב – משיבה פורמלית

נגד

  1. הראל חברה לביטוח בע"מ
  2. מדינת ישראל
  3. עיריית תל-אביב

החלטה

1. בפניי בקשת הנתבע 1 לפסוק לו הוצאות ניהול ההליך בתביעה זו לאחר שהתביעה סולקה בפשרה כשהוא אינו נושא בה חלק.

2. התובעת היא אחותה של מי שהייתה בת זוגו של הנתבע 1 והלכה לבית עולמה לאחר שמצבה הרפואי התדרדר (להלן: "המנוחה"). המנוחה סבלה בעברה מתסמונת CRPS .

לימים על פי הנטען החלימה מאותה תסמונת ושבה לתפקד. במהלך שנת 2006 שבה התובעת לסבול מכאבים עזים ומצבה התדרדר עד כדי כך שהיא נזקקה לטיפולים מורכבים במשככי כאבים ובסופו של יום אף רותקה לביתה חודשים ארוכים טרם מותה ביום 24.1.08.

3. אין חולק כי הנתבע 1 היה בן זוגה של המנוחה אשר סעד וטיפל בה עד יומה האחרון.

4. לאחר שהמנוחה הלכה לבית עולמה הגיש הנתבע 1 תביעה כנגד עיזבונה בגין הוצאות שהוציא על הטיפול במנוחה. תביעה זו הסתיימה בפשרה כאשר העיזבון, באמצעות אמה של המנוחה , שילם לו סך של 200,000 ₪. בהסדר הפשרה הוסכם כי הוא מביא "לסילוק מלא סופי ומוחלט של כל הטענות ו/או התביעות ו/או הדרישות של הצדדים זה מזה מכל מין וסוג שהוא."

5. ביום 25.3.12 הלכה אמה של המנוחה לבית עולמה. הנהנית על פי צוואתה הייתה התובעת כאן, אחותה של המנוחה. זו פנתה ביום 2.2.14 בתביעה נשוא ההליך שבפניי.

6. על פי נוסחה של התביעה היא הוגשה הן בעילה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") והן בעילה מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] בעילה של רשלנות בטיפול במנוחה שהביא למותה. התביעה הוגשה כנגד הנתבע 1, המבטחת של הרכב במועד התאונה הנטענת , הרופאה שטיפלה במנוחה, מדינת ישראל ועיריית ת"א כמי שהיו הבעלים של בית חולים איכילוב שטיפל במנוחה והרופאה הייתה חלק מן הצוות הרפואי בו.

7. כנגד הנתבע 1 נטען כי בהיותו מי שנהג ברכב שבו נסעה המנוחה ביום 24.8.06 וכהגדרת התביעה: "בשלב מסוים איבד הנתבע 1 את שליטתו ברכב, הרכב עלה על מדרכה גבוהה והמנוחה נחבלה בגבה" (סעיף 2 לכתב התביעה המתוקן).

במסגרת סעיף 13 לכתב התביעה המתוקן נטען "... הטיפול של הנתבע 1 במנוחה כלל טיפול תרופתי, מניעה וטיפול בפצעי לחץ, שמירת לילה, מסג' להרפיית השרירים מידי יום ומידי לילה, הכנסת והחלפת עירויים, רכישת תרופות, רחצה, חוקן, ניקוי וכיוצ"ב ,לרבות טיפולים, שכאמור , לא הוכשר לתיתם ושניתנו למנוחה על יד יו בהתאם להנחיות הנתבעת 3." .

כך גם בסעיף 21 לכתב התביעה המתוקן נטען: "לחילופין, תטען התובעת, כי אינו יודע ולא יכול היה לדעת מה היו הנסיבות שגרמו למותה של המנוחה, כי מותה נגרם עקב מינון יתר של תרופות שניתן לה על ידי הנתבע 1 על פי הנחיות הנתבעת 3 ו/או רופאי בית החולים, ועל כן, על הנתבעים 3-5 להוכיח כי לא באשמם נגרם מותה."

8. הנתבע 1 פנה לנתבעת 2 וביקש ייצוג וסורב. משכך פנה לבאי כוחו וביקש את ייצוגו על ידם.

9. ב"כ הנתבע 1 הגישו בקשה לסילוק התביעה נגדו על הסף מכוח אותו הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בהליך בבית משפט לענייני משפחה. הדיון התקיים בפני כב' השופטת שלומית יעקובוביץ בכובעה כרשמת כתוארה אז.

10. התובעת כאן טענה במסגרת אותה בקשה כי אין כל נפקות להסכם הפשרה שניתן בבימ"ש לענייני משפחה, לגבי מימוש הזכויות של היורשים כנגד חברת הביטוח, הנתבעת 2.

הנתבעת 2 טענה כי לאור הוראת סעיף 21 לחוק הפלת"ד, הגם שאינה יכולה להודות בקיומו של כיסוי ביטוחי, היא אינה עומדת על הותרת הנתבע 1 בכתב התביעה ולא תטען דבר אם יימחק ממנה.

11. על פי פסק דינה של כב' השופטת יעקובוביץ לא ניתן לראות בנתבע "נתבע פורמלי" שכן התובעת התנגדה לכך מן הטעם כי לאור העובדה שהנתבעת 2 אינה מודה בכיסוי הביטוחי, ייתכן שהנתבע 1 מצוי בסיכון לשאת בחבות ובפיצוי.

לאור התנגדות התובעת ראתה כב' השופטת יעקובוביץ לדון בטענת הנתבע 1 לסילוק על הסף מחמת המניעות שיש לתובעת לתבוע אותו מכוח פסק הדין שניתן בבימ"ש לענייני משפחה.

מסקנתה הייתה כי על פי אותו פסק דין מנוע כל מי שבא בנעליה של המנוחה ואמה ז"ל, לרבות התובעת , להעלות כל טענה כלפי הנתבע 1 תהא עילתה אשר תהא. מכאן שראתה למחוק את התביעה כנגד הנתבע 1.

12. התובעת לא הייתה נכונה לקבל את פסק הדין והגישה ערעור לבית המשפט העליון.

ביום 16.7.15 ניתן פסק דין בהסכמה ולפיו בוטל פסק דינה של כב' השופטת יעקובוביץ תוך שנרשם כי הנתבע 1 יהיה צד לתביעה הפלת"דית וככל שייקבע שאין כיסוי של הנתבעת 2 ותקום חובה על קרנית לפיצוי התובעת, וזו תבקש לחזור א ל הנתבע 1, יהא הנתבע 1 רשאי להעלות כל טענה מכוח אותה מניעות שהוא טוען לה בשל הסכם הפשרה שאושר בבימ"ש לענייני משפחה.

הדיון המשיך להתנהל כאשר הנתבע 1 הינו צד בהליך.

13. לאחר מספר ישיבות קדם משפט, הגשת הראיות ולאחר שהצדדים אף פנו להליך גישור, הסתיימה התביעה בפשרה כאשר הנתבע 1 אינו גורם משלם.

14. מכאן הבקשה שבפניי לפסוק כנגד התובעת והנתבעת 2 הוצאות על ניהול סרק של ההליך נגד הנתבע 1.

15. התובעת והנתבעת 2 טוענות כל אחת כי אין לחייב אותן בתשלום הוצאות הנתבע 1.

16. התובעת טוענת כי על פי ההלכה בעניין ע"א 489/79 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ויולט צאיג ז"ל, פ"ד לה (2) 123 מיום 25.12.80, היא הייתה מחויבת בצירוף הנתבע 1 כצד להליך. יחד עם זאת הצהירה כי הנתבע 1 הינו נתבע פורמלי. לא בכדי הותיר בית המשפט העליון את התביעה גם כנגד הנתבע 1 על כנה.

עוד טענה כי הגשת בקשה לחיוב בהוצאות על ידי מי שחוייב כנגד הזוכה היא מופרכת על פניה.

17. הנתבעת 2 טוענת כי בדין לא יכלה לתת ייצוג משפטי לנתבע 1 הן בשל גרסאות סותרות שעלו מפיו והן מחמת ניגוד עניינים. שכן אם הייתה מתקבלת הטענה כי עסקינן בתאונת דרכים הייתה קמה מניעות לטעון כלפי הנתבע 1 שהוא נתן למנוחה מינון יתר של תרופות על כל המשתמע מכך.

עוד היא טוענת כי לא התנגדה למחיקתו של הנתבע 1 מכתב התביעה ואף הודתה בקיומו של ביטוח בר תוקף לרכב הנטען כי היה מעורב בתאונה.

הותרת הנתבע 1 בכתב התביעה נעשתה משיקולי התביעה ולכן אין להשית עליה את הוצאותיו.

דיון

18. לא בכדי פירטתי בהרחבה את השתלשלות הטענות בתיק זה.

19. התובעת שיחקה משחק כפול כלפי הנתבע 1. היא הותירה אותו בתביעה הגם שידעה אל נכון שלא תוכל להיפרע ממנו במסגרת תביעה נזיקית ואף לא במסגרת תביעה מכוח הפלת"ד אך לא אמרה דבר במפורש. לטעמי היה נוח להותירו גם למול אותם צדדים שלגביהם נטען כי התרשלו כלפי המנוחה וסייעו להביא למותה בשל מינון יתר.

ב"כ התובעת מסרה, בדיון בפני כב' השופטת יעקובוביץ, כי אינה יודעת את מלוא העובדות שנדרשות לה לצורך הוכחת פרטי התאונה (ראו דבריה בעמ' 2 לפרוטוקול מיום 24.11.20). ואכן עובדה היא שתחילה הוגשה התביעה כנגד הנתבע 1 לבית המשפט המחוזי לוד ושם נתבעה קרנית כגורם הרלוונטי לתביעה מכוח הפלת"ד. תביעה זו בסופו של יום נמחקה מטעמים אחרים (ראו נספח 4 לבקשתו של הנתבע 1 כאן) .

20. הנתבע 1 אינו משפטן. מתוך הנטען בכתב התביעה לא ברור כלל כי הוא נתבע רק בגין חלקו הפורמלי כנהג באותה תאונה נטענת. מנגד, נטען כלפי ו כי לא הוכשר לטפל במנוחה ובסיוע של הנתבעת 3 העניק טיפולים שלא הוכשר לתיתם שהביאו אותה אל מותה . אין ספק שכל אדם מן היישוב היה נלחץ מאמירות כאלה ומבקש לו ייצוג הולם.

21. גם בהמשך נהגה התובעת שלא כדין עם הנתבע שכן אף לאחר פסק דינה של כב' השופטת יעקובוביץ לא ויתרה והוסיפה טיעונים עמומים שכל מטרתם לשמר את הנתבע 1 בן ערובה ככל שהתביעה כנגד הנתבעת 2 תדחה ויידרש לצרף צדדים אחרים.

22. הייתה זו התובעת שפנתה בערעור לבית המשפט העליון על מנת לשנות את ההחלטה על סילוקו של הנתבע 1 מן התביעה. בכך הביעה עמדתה כי הוא נתבע חיוני עבורה ולא נתבע פורמלי גרידא.

בסעיף 4 להודעת הערעור נכתב כך: "בתאריך 24.1.08, לאחר שהמשיב 1 הזריק למנוחה תרופות במינון לא ידוע, איבדה התובעת את הכרתה וצוות מד"א שהוזעק לביתה קבע את מותה." גם אם בהודעה זו צוין כי הטענה לטיפול רשלני במנוחה מופנית כלפי הרופאה המטפלת, הרי שלאדם שאינו משפטן יש בדברים אלו איום. יתרה מכך, בהחלט ניתן היה לחשוש כי אף אם התובעת לא תטען כלפי הנתבע 1 טענות מכוח פקודת הנזיקין הרי שהוא צפוי לכך על ידי אותם נתבעים שנתבעו מכוח אותה פקודה.

23. ככל שהתובעת סברה כי הנתבע 1 נדרש לה אך ורק בתפקידו כ"נהג". לצורך התביעה מכוח חוק הפלת"ד, היה עליה לפנות לנתבעת 2 עובר להגשת התביעה ולבקש לוותר לה על תביעתו הפורמלית של הנהג . זאת בהינתן הנסיבות של תחולת סעיף 21 לחוק הפלת"ד ופסק הדין בפשרה של בית משפט לענייני משפחה. כך היה נמנע מן הנתבע 1 הצורך למצוא לעצמו ייצוג שכן לא היה צד להליך גם אם היה נדרש להעיד בו.

24. תמיכה למסקנתי זו, באשר להתנהלות התובעת למול הנתבע 1 , מצאתי גם בתצהיר העדות הראשית מטעמה. מתוך תצהירה עלה כי התובעת לא הייתה בכל קשר עם המנוחה במשך תקופה ארוכה עובר למותה. היא לא ידעה על אותה תאונת דרכים נטענת עד לאחר מותה של המנוחה ולמדה זאת מפיו של הנתבע 1 . מתוך התצהיר עולה תרעומת על כי הנתבע 1 הוא זה שקיבל החלטות בעניינים הקשורים במנוחה.

25. עוד עלה כי היא נדהמה לגלות את העובדה שביתה של המנוחה הפך למעין בית חולים מלא במכשור ואמצעי טיפול במנוחה וכן יומן טיפולים יומי שניהל הנתבע 1 באותה תקופה. היא ביקשה לברר האם המנוחה קיבלה מנת יתר של תרופות שהביאו אל מותה ועל כן שכרה שירותיו של חוקר פרטי. משמע, גם אם עיקר הטענה הייתה אמורה להיות מופנית כלפי הרופאה המטפלת, הרי שמי שבפועל נחשד כמי שנתן למנוחה את אותה מנת יתר, נטענת, הוא הנתבע 1.

26. לחשד זה היה בסיס קודם בכתב ההגנה שהגישה אמה של התובעת, במסגרת ההליך בבית משפט לענייני משפחה , שם טענה בין היתר טענות באשר לכוונה הפלילית של הנתבע 1 תוך שהיא מצטטת מחוק העונשין את סעיפי עבירת הרצח, ההריגה, גרם מוות ברשלנות ושידול להתאבדות (ראו נספח 2 לבקשת הנתבע 1 כאן).

27. כך גם, לתצהיר עדותה הראשית צרפה התובעת תצהיר תשובות לשאלון שנשלח אל הנתבע 1, לאחר הגשת התביעה , ובו שאלות רבות באשר לדרך הטיפול שלו במנוחה וביניהן שאלה באשר למועד שבו קרא למד"א אחרי שהבין שהמנוחה במצוקה. מדוע היה מקום לשאלה כזו אם אין טענה כי היה במעשיו של הנתבע 1 משהו לא תקין. אין זאת כי שאלון כזה לא נשלח למי שהוא נתבע פורמלי במסגרת חוק הפלת"ד. השאלה מתי בוצעה הקריאה למד"א אינה רלוונטית גם באשר לתביעה מול יתרת הנתבעים בעילה של רשלנות בטיפול.

25. על כן אין ספק בעיני שהתובעת חייבת בתשלום הוצאות הנתבע 1. לא ראיתי לקבל את הטענה כי תשלום בפשרה על ידי צד, ששימש לו לכאורה כנתבע פורמלי, לא ייתכן שיביא לתשלום הוצאות לאותו צד . הייתה זו התובעת, שחרף עמדת הנתבעת 2, לא הסכימה כי הנתבע 1 יימחק מכתב התביעה. לא מצאתי כי ב אותה החלטה של בית המשפט העליון, יש כדי לבסס את טיעונה של התובעת. שהרי אותה החלטה לא קבעה כל עמדה קונקרטית אלא אפשרה לתובעת לדחות את המועד שבו יועלו טענות הנתבע 1 נגדה או נגד צד אחר שיצורף להליך, ככל שיצורף.

26. הנתבעת 2 הודיעה מיד בעת הדיון, בבקשה לסילוק על הסף , שהיא אינה עומדת על הותרת הנתבע 1 כנתבע בתיק ולא תטען כלפי התובעת שבאי צירופו לא פעלה התובעת כדין.

יחד עם זאת לאור ניסוחו של כתב התביעה היה ממש בטענות הנתבעת 2 שהיא אינה יכולה לקבל עליה את ייצוגו של הנתבע 1. משכתב התביעה אכן ייחס, ולו באופן עמום, טענות שברשלנות כלפי הנתבע 1, יכלה הנתבעת 2 להימצא בניגוד עניינים למול הנתבע 1 בעת ניהול התביעה.

27. העובדה שהנתבעת 2 נאותה בסופו של יום לקנות סיכון בתיק ולשלם פיצוי לתובעת, שהינו בערכי מטרד שלא לומר פחות מכך, אין בה כד י ללמד שהיא צריכה לשאת בהוצאות הנתבע 1 חרף העובדה שהסכימה שלא יהיה צד בהליך, ובלבד שיישמרו לה טענותיה כלפי התובעת.

28. לעניין שיעור ההוצאות הנתבעות –

הנתבע הציג הסכמי שכר טרחה וקבלות על תשלום סך של - 161,583 ₪. זאת בגין הכנת הבקשה לסילוק על הסף, ייצוג בהליך בבית המשפט העליון והמשך ייצוגו בהליך כאן עד עתה.

29. לו הייתה התביעה מתקבלת בסופו של הליך, הרי שעל פי הנהוג בתביעות נזיקיות שמתנהלות מכוח פקודת הנזיקין יש להניח שהתובעת הייתה זוכה לפסיקת הוצאות בשיעור של 20% מהתביעה בצירוף מע"מ. מכאן שאם סברה התובעת כי תביעתה עומדת על לפחות 2,500,000 ₪ הרי שהייתה זכאית לתשלום שכר טרחה של – 500,000 ₪ בצירוף מע"מ לכל הפחות .

30. מכאן שהשכר שנדרש הנתבע לשלם לעורכי דינו הינו סביר.

סוף דבר

31. מדובר במקרה יוצא דופן שבו הועלו טענות חמורות מצד התובעת כלפי הנתבע 1 , מבלי שהיו בידיעתה. מכאן הדיון המפורט והלא שגרתי שנערך בבקשה.

32. על כן הבקשה מתקבלת. התובעת תישא בהוצאות הנתבע 1 בהתאם לקבלות שצורפו לבקשה. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

33. המזכירות תעביר את ההחלטה לצדדים.

כן תפעל לסגירתו של התיק.

ניתנה היום, כ"א שבט תש"פ, 16 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.