הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 22899-03-17

מספר בקשה: 25

המבקש

מני ויצמן
ע"י באי-כוחו עו ה"ד שי צדיק וגל פלג
התובע/ הנתבע שכנגד

נגד

המשיבות

המשיב הפורמאלי

  1. קוגיטו קפיטל שותף כללי בע"מ
  2. קוגיטו קפיטל אס.אם.אי, שותפות מוגבלת

ע"י באי-כוחן עו ה"ד עופר שפירא ורן קרן
הנתבעות/ התובעות שכנגד

דני אלקנתי
ע"י בא-כוחו עו"ד נפתלי לוין
אלקנתי/הנתבע שכנגד

החלטה

בפניי בקשה לעיכוב ההליכים (בקשה מס' 25) בתובענה שבפניי בטענת "הליך תלוי ועומד" ( lis alibi pendens) (להלן: "הבקשה").

כפי שיפורט להלן, בהחלטותיי מן הימים 29.10.2019 ו-1.12.2019 החלטתי לקבל את הבקשה, לעכב את ההליכים בתובענה ולדחות את המשך דיון ההוכחות שהיה קבוע בפניי ליום 3.12.2019.

להלן נימוקיי המפורטים להחלטות אלה.

רקע

ביסוד התובענה שבפניי עומד הסכם מימון (להלן: "הסכם המימון"). במסגרת הסכם המימון העמידו קוגיטו קפיטל אס.אם.אי., שותפות מוגבלת, וקוגיטו קפיטל שותף כללי בע"מ (להלן וביחד: "קוגיטו") הלוואה (להלן: "ההלוואה") לטובת חברת הראל אחזקות - מועדון הכדורגל הפועל תל-אביב בע"מ (להלן: "הראל אחזקות"). להלוואה זו ערבו מר אמיר גרוס כבירי (להלן: "מר כבירי") ומר מני ויצמן (להלן: "מר ויצמן").

יצוין כי קוגיטו זכתה במכרז של הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה והתעשייה, בשיתוף אגף התקציבים במשרד האוצר, להפעלת קרן צמיחה להענקת אשראי לעסקים בינוניים בעלי מחזור שנתי של 130-10 מיליון ₪. את ההלוואה נשוא התובענה שבפניי העניקה קוגיטו להראל אחזקות לצורך הקמת אצטדיון לקבוצת הכדורגל הפועל תל-אביב בעיר בת-ים (להלן: "פרויקט האצטדיון").

להשלמת התמונה יצוין כי בפניי מתנהלים שני הליכים נוספים הקשורים להלוואה: האחד, תובענתו של מר כבירי נגד קוגיטו, שעניינה תביעה למתן פסק-דין הצהרתי לפיו הסכם המימון הינו הסכם פסול הנוגד את תקנת הציבור וערבותו של מר כבירי להסכם המימון בטלה (ה"פ 31202-03-17); והשני, תביעת קוגיטו לאכיפת שעבודים ומינוי כונס-נכסים למימוש שעבודים שיצר מר כבירי לטובת קוגיטו במסגרת הסכם המימון (ה"פ 45570-03-17). במסגרת הליכים אלה מונה בא-כוחה של קוגיטו ככונס-נכסים למימוש השעבודים והליך המימוש מצוי בעיצומו, כאשר חלק מהנכסים נפדו על-ידי מר כבירי עצמו.

במסגרת התובענה שבפניי עתר מר ויצמן (התובע והנתבע שכנגד) למתן פסק-דין הצהרתי נגד קוגיטו, לפיו הערבות המתמדת ללא הגבלה בסכום שהועמדה על ידו לטובת קוגיטו בגין ההלוואה בטלה ומבוטלת. זאת, בהיותו ערב יחיד בהתאם להגדרה הקבועה בסעיף 19 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות"), ומאחר וערבותו לא הוגבלה בסכום בניגוד לאמור בסעיף 21(ב) לחוק הערבות, הקובע כי "לא נקוב בחוזה הערבות סכום קצוב - פטור ערב יחיד מערבותו". לצד זאת, עתר מר ויצמן לחייב את קוגיטו בהשבת סך של 434,589 ₪ ששולם לה מכוח הערבות.

קוגיטו, מצידה, הגישה כתב-הגנה ועמו כתב-תביעה שכנגד נגד מר ויצמן ומר דני אלקנתי, לגביו נטען כי שימש כיועצו הכלכלי של מר ויצמן וכשלוחו (להלן: "מר אלקנתי"). במסגרת כתבי-טענותיה, דחתה קוגיטו את טענתו של מר ויצמן להגנת ערב יחיד, וזאת בשל החריג הקבוע בסיפא של סעיף 19 לחוק הערבות, לפיו "לא ייחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל עניין בתאגיד". לטענת קוגיטו, מר ויצמן היה אחד היזמים והרוח החיה מאחורי פרויקט האצטדיון ובעל-עניין בקבוצת הפועל תל-אביב ובהראל אחזקות; וכפי שציינה קוגיטו בעמ' 3 לכתב-ההגנה:

מר ויצמן היה ועודנו שותף של החברה החייבת בנוגע להסכם המימון ובעל עניין אישי בפרויקט, וזאת בנוסף לעובדה שהיה "דירקטור צללים" בחברה החייבת, שותף בניהולה עד לקריסתה, וערב לחובות נוספים של החייבת, כך שיש לראותו כ"בעל עניין בתאגיד", לצורך סעיף 19 הנ"ל.

בנסיבות אלה, עתרה קוגיטו לחייב את מר ויצמן בפירעון ההלוואה הן מכוח ערבותו, הן מכוח המצג האישי שהציג מר ויצמן ו/או מי מטעמו (מר אלקנתי), לפיו הוא "שותף - מנהל לפרויקט", והן מכוח היותו בעל-עניין בהראל אחזקות.

להשלמת התמונה יצוין, כי מר ויצמן טען במענה לטענה זו כי הוא אינו שותף של הראל אחזקות, אינו בעל-עניין בהראל אחזקות, לא כיהן כדירקטור או מנהל בחברה, לא החזיק בה מניות ואף אינו מופיע במרשם כלשהו כעונה לאחד מתפקידים אלה.

לאחר השלמת ההליכים המקדמיים נקבעה התובענה שבפניי לדיוני הוכחות בימים 29.10.2019 ו-3.12.2019.

הראל אחזקות עצמה נכנסה להליכי פירוק, וביום 12.9.2019 - מספר שבועות לפני דיון ההוכחות הראשון בתובענה שבפניי - הגישו המפרקים של הראל אחזקות תביעה לבית-משפט זה על סך של כ-77 מיליון ₪ נגד גורמים שונים, וביניהם גם מר ויצמן (ת"א 30254-09-19, להלן: " תביעת המפרקים"). זאת, בין היתר, על בסיס הטענה כי מר ויצמן, מר כבירי וכן מר חיים רמון (להלן: "מר רמון") הינם נושאי-משרה או בעלי-עניין בהראל אחזקות, באופן שיש בו כדי להעמיד תשתית לחיובם בחובות של הראל אחזקות.

וכך נטען, בין היתר, בכל הנוגע למר ויצמן בסעיפים 22-21 לתביעת המפרקים:

...ויצמן היה דמות מרכזית ביותר בחברה; מעמדו היה בכיר ודומיננטי; השפעתו ומעורבותו הייתה עמוקה ואינטנסיבית; ויצמן היה בעל סמכויות החלטה בעניינים שונים; ויצמן היה מכותב למאות מיילים הנוגעים לפעילות הקבוצה; ויצמן היה מודע לכל אורך הדרך למצבה הכספי, הפיננסי של הקבוצה; וכל הסובבים את פעילות המועדון ראו בו ותפסו אותו כבעלים של המועדון; בצד המעשי, ויצמן היה מדווח ומעורב בכל דבר; למעלה מן הצורך יצוין כי ויצמן גם שימש כדירקטור צללים, דירקטור דה-פקטו או נושא משרה דה-פקטו (או "נושא משרה של צללים" - "shadow officer").
בנסיבות אלה, אין ספק כי יש לראות בויצמן, לכל הפחות, נושא משרה בחברה. הפרשנות הראויה לסיפא להגדרת המונח "נושא משרה" שבסעיף 1 לחוק החברות, מאפשרת ללכוד ברשתה את אלו הממלאים הלכה למעשה פונקציות בכירות בחברה תוך הימנעות מנשיאה בתפקיד פורמאלי בה. כפי שציין הנשיא מ' שמגר: "כוח ללא אחריות פירושו הפקרות".

עוד ציינו המפרקים בתביעתם כי ניתן ללמוד על תפקידו של מר ויצמן ומעמדו גם מעסקת ההלוואה מול קוגיטו. עסקה זו תוארה על-ידי המפרקים בשני פרקים של כתב-התביעה, האוחזים כעשרה עמודים, ועל בסיס טענות אלה נתבע מר ויצמן להשיב את חובה של הראל לקוגיטו. וכך, בין היתר, נטען בסעיף 304 לתביעת המפרקים:

בעסקת קוגיטו, ויצמן הוא גורם פעיל ומשמעותי, שאמור להעמיד בטוחות לעסקת האצטדיון, וערב להלוואה מקוגיטו... היועץ הפיננסי שהביא מני ויצמן לעסקת קוגיטו [מר אלקנתי – א.ל.ע.] העיד על התנהלות העסקה:
"פעימה ראשונה 7.5 מיליון ש"ח ניתנה לאחר שמני ויצמן חתם על ערבות אישית, פעימה שנייה של 5 מיליון ש"ח כמה חודשים לאחר מכן, שתיים או שלושה לאחר מכן ניתנה אחרי שהושלם שעבוד חלק מיצירות האמנות, פעימה שלישית של ה-25 שלא בוצעה, מעולם היא לא בוצעה, הייתה אמורה להתבצע כנגד שעבוד נכס בגרמניה שהוא בבעלות מני ויצמן".

עוד יצוין כי בקשר עם ההלוואה הגישה קוגיטו תביעת-חוב בהליך הפירוק של הראל אחזקות.

הבקשה

כאמור לעיל, ביום 22.9.2019, מיד לאחר הגשת תביעת המפרקים, עתר מר ויצמן לעיכוב ההליכים בתובענה שבפניי בטענת "הליך תלוי ועומד".

לטענת מר ויצמן, תביעת המפרקים כוללת טענות עובדתיות זהות לטענות הנטענות על-ידי קוגיטו בתובענה שבפניי ביחס למערכת היחסים שבין מר ויצמן לבין הראל אחזקות, בהן הטענה כי מר ויצמן הינו בעל-עניין ו/או שותף ו/או נושא משרה ו/או דמות דומיננטית ו/או "דירקטור צללים" בהראל אחזקות.

מר ויצמן טען אפוא כי טענותיה של קוגיטו בתובענה שבפניי בדבר תוקף ערבותו זהות לחלוטין לאלה שבתביעת המפרקים, ונשענות על הוכחת מערכת היחסים הנטענת על ידה בין מר ויצמן לבין הראל אחזקות. מר ויצמן הדגיש כי קוגיטו סבורה שככל שיוכחו טענות עובדתיות אלה בתובענה שבפניי, תישלל ממר ויצמן ההגנה הקוגנטית החלה עליו כערב יחיד.

בנסיבות אלה, טען מר ויצמן כי הואיל והשאלה המרכזית העומדת בלב שני ההליכים הללו ביחס אליו הינה שאלה זהה, הרי שיש לעכב אחד מהם מטעמי יעילות ובעיקר על מנת להימנע מהכרעות סותרות. בנוסף לכך, ככל שטענות קוגיטו יתקבלו במסגרת תביעת המפרקים אזי אף ייתכן שהיא תיפרע כדי חובה במסגרת תביעה זו, באופן שייתר את הצורך לדון בערבותו של מר ויצמן במסגרת התובענה שבפניי.

מר ויצמן הוסיף כי המפרקים השתלטו על כל המחשבים, תכתובות הדוא"ל, ההסכמים והמסמכים של הראל אחזקות, אשר יש בהם כדי להוכיח מעל לכל ספק כי הוא מעולם לא היה הבעלים ו/או המנהל של הראל אחזקות ובוודאי שלא היה מעורב בקבלת החלטות ניהוליות בחברה.

לטענת מר ויצמן, מסמכים אלה אינם חשופים בשלב זה בפניו ובכוונתו לעתור לגילוים במסגרת תביעת המפרקים. לעומת זאת, נטען כי בהליך הנוכחי, בו הראל אחזקות אינה מהווה צד, נחשף בית-המשפט רק לחלק קטן ביותר מהמסמכים, הראיות והעדויות הרלוונטיות, לרבות חלק ניכר מ-59 העדים שהופיעו לחקירה בפני המפרקים. מר ויצמן טען אפוא כי העובדה שמותב זה ייחשף רק לחלק קטן מן הראיות עלולה להביא להכרעה שגויה, לעיוות-דין וכאמור אף להכרעות סותרות.

אשר למאזן הנוחות טען מר ויצמן כי קוגיטו לא תיפגע מעיכוב ההליכים בתובענה שבפניי, שכן, כאמור, בא-כוחה מונה ככונס-נכסים למימוש בטוחות שהועמדו לטובתה על-ידי מר כבירי, אשר שוויין עולה פי עשרות מונים משווי תביעתה של קוגיטו. עוד טען מר ויצמן כי חלק מבטוחות אלה כבר מומש על-ידי קוגיטו בסכומים משמעותיים ביותר ביחס לקרן החוב (סך של למעלה מ-4 מיליון ₪ מתוך קרן חוב של 12.5 מיליון ₪) ובנוסף לכך היא עתידה להיפרע בסכומים נוספים באופן שייתר לחלוטין את הצורך לדון בתוקף הערבות של מר ויצמן. בהקשר זה נטען עוד כי בחודשים הקרובים צפויה קוגיטו לקבל מיליוני ₪ נוספים ממימוש דירות ששועבדו לטובתה על-ידי מר כבירי וכי היא עודנה מחזיקה ביצירות אמנות ששעבד מר כבירי לטובתה המוערכות במיליוני ₪. מכל מקום, נטען כי ההליכים המשפטיים נגד מר כבירי בגין ההלוואה נמשכים ומצויים בשלב הסיכומים ובמקביל נמשכים כאמור הליכי מימוש השעבודים. לבסוף טען מר ויצמן כי הסכומים שנגבו ממנו עד כה בגין ערבותו להלוואה נגבו שלא כדין.

קוגיטו התנגדה לבקשה.

ראשית, טענה קוגיטו כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל כך שלא נתמכה בתצהיר, וזאת בניגוד לתקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), ועל אף שנכללו בה טענות עובדתיות רבות אשר אין להן כל בסיס.

שנית, טענה קוגיטו כי מר ויצמן מנוע מלהעלות טענה מסוג של "הליך תלוי ועומד". זאת, מהטעמים העיקריים הבאים: (א) ההליך הנוכחי נפתח, כאמור, ביוזמת מר ויצמן עצמו, ותובע אינו יכול לעתור לעיכוב הליך שהוא עצמו יזם ופתוחה בפניו הדרך למחוק את תביעתו; (ב) "הליך תלוי ועומד" הינה טענה שניתן להעלותה רק בין אותם צדדים למשפט, למשל כאשר צד להליך הראשון מגיש תביעה נוספת המבוססת על פלוגתאות העומדות לדיון והכרעה במסגרת ההליך הראשון בין אותם צדדים, ומתדיין אינו יכול לעתור לעיכוב הליכים מהטעם שבהליך אחר טוען אדם אחר טענה דומה כלפיו; (ג) טענת "הליך תלוי ועומד" יכול שתועלה, ככל שיתמלאו התנאים לכך, רק ביחס לעיכוב ההליך השני בזמן, בעוד שבענייננו תביעת המפרקים הוגשה אחרי התובענה שבפניי; (ד) נושא התובענה שבפניי אינו סכומים שמר ויצמן חייב להראל אחזקות, כי אם סכומים שהלה חייב כערב לקוגיטו.

בהקשר אחרון זה ציינה קוגיטו כי עיון בתביעת המפרקים מעלה כי היא אינה רלוונטית לתובענה שבפניי. כך, מדובר בתביעה שהוגשה נגד נתבעים שונים על בסיס עילות וטענות שונות ונתבעים בה סעדים שונים. אמנם במסגרת זו הועלו נגד מר ויצמן תביעות וטענות רבות מטעם צדדים שונים, אך אין בעצם קיומן של טענות שונות ונפרדות מטענות קוגיטו כדי לעכב את התובענה שבפניי.

עוד נטען כי טענות המפרקים נגד מר ויצמן היו ידועות לו מזה שנים והופיעו בדוח מפורט שהוגש על-ידי המפרקים.

לגופו של עניין טענה קוגיטו כי מר ויצמן היה בפועל נושא משרה בהראל אחזקות ואף שידר לכולי עלמא כי על-פיו יישק דבר. באופן דומה הוא אף ניהל את העסקה עם קוגיטו כמנהל וכיזם של העסקה, ולא כצד שלישי פאסיבי, והביא את קוגיטו להעמיד להראל אחזקות את ההלוואה תוך שכל הצדדים מתנהלים כך, שערבותו של מר ויצמן מהווה תנאי מהותי ביותר בהתקשרות. ברור אפוא כי אם בשל אותה התנהלות ו/או צורת עבודה ביצע מר ויצמן ביצע עוולות נוספות והוא אחראי בשל כך כלפי אחרים, אין בכך כדי למנוע דיון בתובענה שבפניי.

אשר למאזן הנוחות נטען על-ידי קוגיטו כי הוא נוטה בבירור לטובתה, וזאת ממספר טעמים: ראשית, התובענה שבפניי מתנהלת מזה כשנתיים ומצויה ערב הליך ההוכחות; שנית, מדובר בבקשה שכל עניינה הינו בדחיית הקץ ובשיבוש, עיכוב ודחייה של הליכי הגביה נגד מר ויצמן; שלישית, תביעת המפרקים הוגשה נגד 8 צדדים שונים, דנה בסוגיות ובעילות שונות בתכלית מהתובענה שבפניי ועלולה להימשך שנים שבמהלכן תהא קוגיטו מנועה מלגבות את חובה, כך שאף עצם ההמתנה יסב לה נזק; רביעית, אין כל בסיס לטענה בדבר שווין הרב של יצירות האמנות ששעבד מר כבירי לטובת קוגיטו, שכן עד היום לא נמצא ולו בית מכירות אחד שייאות להציג את היצירות למכירה, ומכל מקום לא חלה כל חובה על קוגיטו למצות את מימוש הבטוחות שהעמיד מר כבירי לטובתה בטרם תגבה את ערבותו של מר ויצמן; וחמישית, אין כל בסיס לטענה כי קוגיטו גבתה חלק מחובה לפנים משורת הדין.

מר ויצמן מסר את תשובתו לתגובת קוגיטו וטען כי יש לדחות את טיעוניה, בין היתר בשל כך שאלה לא התמודדו עם הטענה בנוגע להיקף הראיות שנחשף בהליך הנוכחי ובשל כך שעניין ההלוואה מהווה חלק אינהרנטי מתביעת המפרקים.

הדיון ביום 29.10.2019

בפתח ישיבת ההוכחות הראשונה בתובענה, שכאמור נקבעה בפניי ליום 29.10.2019, עמדתי על הקשיים בהמשך ניהול התובענה בפניי בשל המחלוקות הזהות בתובענה שבפניי ובאלה העתידות להתברר במסגרת תביעת המפרקים.

לאחר שהצדדים עמדו על הכרעה בבקשה וטענו בעניין, ניתנה החלטתי במסגרתה הוריתי, בין היתר, כדלקמן:

כידוע, המבחן העיקרי בשאלה של עיכוב הליכים מחמת הליך "תלוי ועומד", הוא מבחן של יעילות, ועניינו גם מניעת הכרעות סותרות, חיסכון במשאבי זמן והוצאות וכן מאזן הנוחות.
ככל שמיישמים מבחן זה בעניין שבפניי נראה לכאורה כי המארג הראייתי הרחב בכל הנוגע להיותו של מר ויצמן נושא משרה או בעל ענין בתאגיד, מצוי מטבע הדברים בפני בית המשפט של חדלות הפרעון אשר דן בתביעה שהוגשה על ידי המפרקים (ויוער כי תביעה זו הועברה לפסים של תביעה רגילה בפני כב' השופטת פלינר הדנה בתיק הפירוק של הראל).
מאחר והשאלה המרכזית שבמחלוקת שבפניי הינה למעשה האם מר מני ויצמן היה בעל ענין או נושא משרה בהראל אחזקות, וענין זה גם עתיד להתברר כשאלה מרכזית במסגרת התביעה של המפרקים, הרי שמן הראוי שענין זה יתברר בפני בית המשפט של חדלות הפרעון אשר בפניו מצויה המארג הראייתי הכולל של התאגיד.
עם זאת, ב"כ [קוגיטו] עמד על כך כי טענת ההגנה העיקרית של [קוגיטו] הינה כי מר ויצמן היה אחד היזמים והרוח החיה מאחורי הפרויקט של הקמת האצטדיון עבור הראל אחזקות, וזאת בנוסף לעניין האישי שהיה לו בסיוע לו בדרך זו לקבוצת הפועל תל-אביב.
כלומר לשיטתו של ב"כ [קוגיטו] אין כל מניעה לברר את הטענה בנוגע לחלקו של מר ויצמן בהתקשרות בפרויקט כבר היום. מנגד טוען ב"כ [מר ויצמן], כי מר ויצמן לא היה צד להתקשרות עם [קוגיטו] וכי התביעה נגדו איננה מוגשת מכח היותו צד להסכם אלא מכח היותו ערב ומשכך, כל עוד טענתו של מר ויצמן הינה בנוגע לבטלות ערבותו, הרי שאין מקום לברר את הטענות האחרות שמועלות כלפי מר ויצמן.
עיון בכתב התביעה שכנגד (בסעיף 32 לו) מעלה כי לטענת [קוגיטו], התביעה הכספית נשענת גם בין היתר, על מצג שהוצג לטענת [קוגיטו] בפניהן על ידי מר ויצמן ומר אלקנתי ולפיו למר ויצמן יש מעורבות מעמיקה ביותר בכל פרטי העסקה שלו ושל מר אלקנתי, אם לא למעלה מכך. בנסיבות אלה [טוענת קוגיטו] בסעיף 33 לכתב התביעה, כי אם יסתבר שערבותו של מר ויצמן בטלה מעיקרה, הרי שמדובר במעשה הטעיה ו/או תרמית מצידו של מר ויצמן ו/או ביחד עם מר אלקנתי ולמצער הפרת חובת תום הלב במשא ומתן.
עוד צוין בסעיף 33, כי מר ויצמן היה אחד מיזמי העסקה והוצג כשותף בה ו/או בפרויקט ואלמלא כן היתה [קוגיטו] דורשת שמר ויצמן עצמו יקח את המימון כלווה ראשי נוסף ולא כערב.
בנסיבות אלה, ותחת דבריו של בא-כוח [קוגיטו] לפיהם מר ויצמן היה למעשה מנוע מלהעלות טענה זו של ערב יחיד, אני סבורה כי אין מניעה לברר את טענות [קוגיטו] היום, ברם מובהר, ככל שתועלה טענה משפטית הנשענת על עובדות לפיה מר ויצמן היה ערב יחיד כהגדרתו בחוק, עניין זה לא יישמע בפניי במסגרת הדיון היום, שכן כאמור אני סבורה שיהיה מקום לברר את מעמדו של מר ויצמן בתאגיד באופן כולל להבדיל ממעמדו בעסקה הספציפית.
כאמור [קוגיטו] סבורות שניתן להפריד את הדברים ואילו [מר ויצמן] טוען כי לא ניתן להפרידם.
תחת האמור לעיל יחל הליך ההוכחות וככל שאמצא לנכון לעכבו כתוצאה מהתפתחות החקירה, ייעשה כן.
[עמ' 20-19 לפרוטוקול הדיון מיום 29.10.2019.]

הואיל וסברתי כאמור כי ניתן לכאורה להתקדם בהליך הבאת הראיות בפניי ובתוך כך לבחון במהלך החקירות הנגדיות את מעמדו הישיר של מר ויצמן בעסקת ההלוואה הספציפית מול קוגיטו (להבדיל ממעמדו כערב להלוואה) ואת המצגים שמר ויצמן ומר אלקנתי הציגו לכאורה בפני קוגיטו , אפשרתי את תחילת הליך הבאת הראיות, כאשר תחילה נחקר בפניי מר רמון.

ברם, במהלך חקירתו של מר רמון התברר כי, למעשה, לא ניתן להפריד בין שאלות הקשורות למעמדו של מר ויצמן בהראל אחזקות באופן כללי, לבין שאלות הנוגעות למעמדו של מר ויצמן בעסקת ההלוואה הספציפית. ראו, למשל, שאלות שנשאל מר רמון בנוגע לעסקת העברת המניות בחברת הראל החזקות, תפקידו בעסקה וקשריו של מר ויצמן לעניין העברת הזכויות בחברה (עמ' 29 לפרוטוקול הדיון מיום 29.10.2019, שורות 17-11; עמ' 32-31; עמ' 39-35 ועוד).

בנסיבות אלה עמד בא-כוחו של מר ויצמן על הפסקת החקירה (עמ' 41-40 לפרוטוקול הדיון מיום 29.10.2019).

נוכח דברים אלה הוריתי על הפסקת הדיון ואפשרתי לצדדים להשלים את טיעוניהם בעל-פה בנוגע לעיכוב ההליכים, ובהמשך הוריתי לצדדים להשלים את טיעוניהם בכתב.

השלמת טיעון מטעם הצדדים

מר ויצמן חזר על הטיעונים שהעלה בבקשה, והוסיף וטען כי הוא לא היווה צד להסכם המימון ולפיכך אין כל רלוונטיות לטענותיה של קוגיטו בדבר המצגים שניתנו לה לכאורה על-ידו עובר לחתימה על הסכם המימון. מר ויצמן הדגיש כי התביעה נגדו הוגשה אך ורק מכוח ערבותו להסכם המימון וכי אף אם מבקשת קוגיטו להסתמך על מצגים כלשהם שניתנו לה בעל-פה הרי שלאלה אין כל תוקף. זאת, הן בשל סעיף 25.2 להסכם המימון, הקובע במפורש כי אין תוקף לכל מצג בעל פה אשר ניתן עובר לחתימה על הסכם המימון, והן בשל עמדת הפסיקה לפיה לא ניתן לשלול את מעמדו של ערב יחיד בטענות בדבר הסתמכות על התנהגות או על מצגים שניתנו על ידו.

אשר למאזן הנוחות שב מר ויצמן וטען כי קוגיטו מודה בכך שקיבלה ממר כבירי סך של כ-2.8 מיליון ₪ וכן מודה כי היא קיבלה ועתידה לקבל סך כולל של כ-4.6 מיליון ₪ בגין פדיון הדירות המשועבדות לטובתה על-ידי מר כבירי. עוד טען מר ויצמן כי הונחה בפני קוגיטו הצעה קונקרטית של רוכשים פוטנציאליים רציניים בסך של 4 מיליון דולר עבור יצירות האמנות, אלא שזו טרם נענתה על-ידי קוגיטו.

מכאן, לטענת מר ויצמן, שלא ניתן לטעון כי ייגרם לקוגיטו נזק בלתי הפיך. מנגד, ככל שההליך לא יעוכב ייגרם למר ויצמן עיוות-דין חמור ובלתי-הפיך.

קוגיטו, מצידה, חזרה אף היא על טענותיה ביתר פירוט. בין היתר טענה קוגיטו כי תביעתו של מר ויצמן הוגשה מלכתחילה בשל חששו כי קוגיטו תגיש נגדו תביעה לאכיפת התחייבויותיו בהתאם להסכם המימון כפי שאף עשתה בפועל.

קוגיטו טענה עוד כי תביעתה עוסקת אך ורק בעסקת המימון הספציפית, כי היו לעסקה זו מספר צדדים, אשר מר ויצמן הינו אחד מהם, וכי עסקה זו נחתמה מתוך גמירות-דעת מלאה על ידי מר ויצמן. קוגיטו הדגישה כי כל אלה אינם מהווים נושא לדיון בתביעת המפרקים, לה נתבעים רבים אחרים. תביעת המפרקים אינה מייתרת את המחלוקת שבפניי, אינה מבוססת על אותן עילות, אינה בין אותם צדדים, אינה דנה באותם נושאים, אינה מבוססת על ערבותו של מר ויצמן כלפי קוגיטו והתחייבויותיו של מר ויצמן כלפי קוגיטו והנזקים שגרם לה לכאורה אינן חלק ממנה ואינן צפויות להיות מוכרעות בה.

עוד נטען כי הגנתו של מר ויצמן בטענה של "ערב יחיד" הינה הגנת בדים חסרת שחר, שכן מר ויצמן אשרר את תוקף ערבותו ואחריותו האישית, קידם וביקש משיכה של כספים תוך הסתמכות על כך, ומעולם לא טען בפני קוגיטו כי אינו ערב או כי הוא "ערב יחיד". קוגיטו טענה כי אף אם מר ויצמן לא היה בעל ענין בהראל אחזקות, הרי שהוא הציג עצמו כך כלפי קוגיטו, והצורה בה התנהג והתנהל כלפי קוגיטו בכל הנוגע לפרויקט האצטדיון ועסקת המימון הייתה כשל מצג של בעלות ישירה, שותפות, ניהול או היותו בעל עניין, אפילו יוכיח שבפועל לא היה כזה.

לבסוף טענה קוגיטו כי אין כל יעילות בהמתנה לתוצאות תביעת המפרקים וכי אין עניין מהותי כלשהו משותף ורחב-היקף בשני ההליכים המצדיק עיכוב או המתנה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובהשלמות הטיעון מטעמם, ולאחר שאף נעתרתי לבקשת קוגיטו לנהל את הליך ההוכחות עד שהופסק על ידי, ושמעתי את טיעוני הצדדים בהרחבה, אני סבורה כי אין לשנות מהחלטתי הבסיסית בה נעתרתי, כאמור, לבקשת מר ויצמן לעיכוב הליכים. בהתאם לכך אני סבורה כי יש לעכב את הדיון בתובענה שבפניי עד להכרעה בתביעת המפרקים או, למצער, הכרעה במסגרת תביעת המפרקים בדבר מעמדו של מר ויצמן בהראל אחזקות באופן אשר ישליך על טענת "הערב יחיד" שלו בתובענה שבפניי.

כידוע, לבית-המשפט שיקול-דעת רחב בכל הנוגע לאופן ניהול ההליך שבפניו, לרבות הסמכות להורות על עיכוב בירור התביעה שבפניו בשל קיומו של הליך תלוי ועומד אחר, בגדרו מתבררות שאלות מהותיות דומות.

המבחן העיקרי בשאלה של עיכוב הליכים עקב טענת "הליך תלוי ועומד" (lis alibi pendens) הוא מבחן של יעילות, קרי "יעילות הדיון והמערכת השיפוטית, מניעת הכרעות סותרות, חסכון במשאבי זמן והוצאות, נוחות בעלי-הדין, הכרעה מהירה ומאזן הנוחות" (רע"א 7478/07 י. גיתן מסחר והשקעות (1993) בע"מ ואח' נ' עיריית רמת גן (12.12.2007)). ראו גם רע"א 3336/19 פלוני ואח' נ' סייוואק בע"מ (10.9.2019), בפסקה 6.

בהקשר זה נפסק כי אין הכרח שבשני ההליכים תהא חפיפה מלאה בין העניינים הנדונים או שתתקיים זהות מוחלטת בין הצדדים והעיקר הוא שבשני ההליכים עומדת לדיון אותה סוגיה מהותית ושיהיה בעיכוב ובהמתנה לקביעה שיפוטית בהליך האחר כדי לצמצם, לעזור ולהכריע בשאלות התלויות ועומדות בהליך הנדון. ראו, למשל, ע"א 9/75 אל עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477, 481 (1975); רע"א 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קפלן ואח' (28.1.2002), בפסקה 4; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שתים עשרה, 2015), בעמ' 173.

בענייננו, בסופו של יום, קוגיטו לא חלקה כלל על העובדה הבסיסית כי תביעת המפרקים עוסקת בהרחבה - ותוך פריסת מארג ראייתי רחב בהרבה מזה שבפניי, כאמור לעיל - בשאלת מעמדו של מר ויצמן בהראל אחזקות. כמו כן, קוגיטו לא חלקה על העובדה כי שאלת מעמדו של מר ויצמן בהראל אחזקות הינה שאלה קריטית בכל הנוגע לערבותו להלוואה ולטענת ה"ערב יחיד" שהעלה בתובענה שבפניי וכי המסכת העובדתית והמשפטית בעניין זה בשתי התובענות הינה מסכת זהה.

כאמור, קוגיטו הסכימה למעשה לעובדות אלה ובהתאם לכך אף הסכימה - גם אם בלית ברירה ובחוסר רצון - לנהל את הליך ההוכחות בפניי מבלי לעסוק בשאלה זו.

בנסיבות אלה אין ספק אפוא כי - עקרונית - שעה שהוגשה תביעת המפרקים, יש לעכב את ההליכים שבפניי ולאפשר את בירור מעמדו של מר ויצמן במסגרת זו, שכן אחרת קיים חשש של ממש להכרעות סותרות ולבזבוז זמן יקר-ערך, הן של המערכת השיפוטית והן של בעלי-הדין.

השוו גם לדבריו של בית-המשפט העליון ברע"א 1514/13 נאות בית וגן בע"מ נ' מועדון הכדורגל א.נ בית"ר ירושלים (2001) בע"מ (6.11.2013):

לצורך בחינת ההצדקה לעיכוב הליך בתובענה בשל הליך תלוי ועומד ניתן להסתפק באפשרות שבהליך התלוי והעומד ייקבעו ממצאים שיכולים להוות מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא בתובענה שעיכובה מתבקש, ואף השתק פלוגתא לא הדדי הגנתי - קרי, פלוגתא שתשמש את הנתבע בהליך שעיכובו מתבקש נגד התובע אף מבלי שהנתבע הוא צד להליך התלוי והעומד.

ההתלבטות במקרה זה נובעת משתי טענות עיקריות אחרות שהעלתה קוגיטו – קיומה לכאורה של עילת תביעה "ישירה" נגד מר ויצמן, היינו עילת תביעה שאינה מכוח ערבותו להלוואה, וכן מאזן הנוחות. דא עקא, בשתי טענות אלה אין די בכדי לשנות את המסקנה אליה הגעתי.

אשר לעילת התביעה "הישירה", הרי שאין ספק - והדברים משתקפים היטב בכתב-התביעה שכנגד - כי עילת התביעה העיקרית והאינטואיטיבית ביותר של קוגיטו נגד מר ויצמן הינה זו הנובעת מערבותו להלוואה, הנסמכת על מסמכים ברורים בכתב (ראו למשל סעיפים 3, 21, 23 ו-25 לכתב התביעה שכנגד) . לעומת זאת, עילת התביעה "הישירה" נגד מר ויצמן, שאינה מכוח ערבותו להלוואה, הינה מעין עילה "משנית", קשה בהרבה להוכחה, אשר קוגיטו נותנת לה עתה משקל רב בעיקר נוכח הבקשה לעיכוב ההליכים שבפניי. כבר בעובדה זו די אפוא כדי לדחות טענה זו של קוגיטו. ניתן להמחיש זאת, למשל , באפשרות הבאה - הבה נניח לטובתה של קוגיטו כי ניתן לדון בעילת התביעה "הישירה" מבלי לדון בעילת התביעה הנובעת מערבותו של מר ויצמן להלוואה (וכפי שיצוין מיד להלן, אינני סבורה כי הנחה זו ריאלית). הבה נניח עוד כי התביעה בעילת תביעה "ישירה" זו תידחה - וכמובן שאינני מביעה כל דעה בעניין זה, אך לית מאן דפליג כי אפשרות זו קיימת - האם אז יתקיים הליך הוכחות נוסף בתובענה זו, הפעם בסוגיית הערבות? דומני כי דוגמא פשוטה ממחישה את חוסר היעילות הטמון באפשרות שהעלתה קוגיטו.

על כל פנים, כפי שתואר לעיל, למעשה הייתי מוכנה לקבל טענה זו של קוגיטו, להתחיל את הליך ההוכחות ולבצע מעין "ניסוי" אם ניתן להפריד בין שני העניינים. כמתואר לעיל, "ניסוי" זה לא צלח במציאות ותוך זמן קצר התברר כי השאלות קשורות זו בזו וכי קשה עד בלתי-אפשרי להפרידן.

אשר למאזן הנוחות, הרי שאני מסכימה עם קוגיטו כי הוא נוטה לטובתה מן הטעמים העיקריים הבאים: (א) מדובר בתובענה שמר ויצמן עצמו יזם אותה; (ב) התובענה שבפניי נמצאת בשלב מתקדם בהרבה מן השלב בו נמצאת תביעת המפרקים והליך ההוכחות בה החל כמתואר לעיל; (ג) תביעת המפרקים רחבת-יריעה וחלק ניכר מן העניינים בה אינם קשורים לשאלה הנדונה בתובענה שבפניי בנוגע למר ויצמן; (ד) מדובר בהלוואה בסכום משמעותי שניתנה על-ידי קוגיטו לפני זמן רב.

אף-על-פי-כן, כאמור לעיל, מאזן הנוחות הינו רק אחד השיקולים בסוגיית עיכוב ההליכים עקב "הליך תלוי ועומד" ואף אינו השיקול העיקרי, שהוא, כאמור, שיקול של יעילות, מניעת הכרעות סותרות ובזבוז זמן שיפוטי יקר-ערך. מבחינה זו אף שאלת הקדימות בזמן של ההליך שבפניי אינה מכרעת והעיקר הוא קידום אינטרס היעילות. ראו, למשל, רע"א 346/06 חזאן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ (14.5.2006), פסקה 4.

בענייננו, כאמור, אין ספק כי בשאלה המרכזית הניצבת בפניי – היא שאלת מעמדו של מר ויצמן בהראל אחזקות - יש לעכב את ההליכים ולאפשר את הבירור השלם והמלא במסגרת תביעת המפרקים ולו אף בשל הצורך להימנע מהכרעות סותרות וחסכון במשאבים . מכאן, שאין די בעובדה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה של קוגיטו כדי להטות את הכף לזכותה בשאלת עיכוב ההליכים.

לכך יש להוסיף את העובדה כי, כפי שטען מר ויצמן וכפי שאף משתקף בהליכים נוספים המתקיימים בפניי, קוגיטו פועלת בדרכים אחרות לגביית החוב ואף הצליחה לגבות מכוחו סכומים נכבדים, כך שהפגיעה בקוגיטו עקב עיכוב ההליכים בתובענה שבפניי מתעמעמת במידת מה.

כמו כן יש להתחשב באי-הנוחות, ההכבדה והנזקים העלולים להיגרם לכאורה למר ויצמן אם לא יתאפשר לו להציג מלוא ראיותיו בנוגע למעמדו ולטעון בנוגע לתוקף ערבותו כלפי קוגיטו.

סוף דבר

מכלל האמור לעיל, החלטתי לעכב את ההליכים בתובענה שבפניי, וזאת עד להכרעה בתביעת המפרקים או, למצער, הכרעה במסגרת תביעת המפרקים בדבר מעמדו של מר ויצמן בהראל אחזקות באופן אשר ישליך על טענת "הערב יחיד" שלו בתובענה שבפניי.

בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים ותטפל בתיק בהתאם לנהלים החלים על תיקים שההליכים בהם מעוכבים.

ניתנה היום, י"ז כסלו תש"פ, 15 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.