הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 22649-05-17

בקשה מס' 1
לפני כבוד השופט דורון חסדאי

המבקשת
סי. קיו. אם. בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד איתי גרוס

נגד

המשיב
צור בן דוד
ע"י ב"כ עו"ד שאול ציוני

החלטה

רקע כללי בתמצית

1. עניינה של ההחלטה בבקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני כנגד המשיב.
ביום 14.5.17 ניתן צו ארעי במעמד צד אחד, כמפורט באותו צו.

2. ברקע הדברים אף בקשה שהוגשה לאחרונה על ידי המבקשת לצרף את חברת
CQM RAJ ENVYRO INDIA PVT LTD (להלן: " החברה ההודית" או " חברת ה-JV") כמשיבה לבקשה וכנתבעת בתיק. הבקשה טרם הוכרעה ולפיכך החלטה זו אינה מתייחסת לחברה ההודית.

3. המבקשת הגישה כנגד המשיב תובענה שמהותה "קניין רוחני: צווי מניעה, מתן חשבונות וסעד כספי". סכום התביעה הוערך לצורכי אגרה בסך של 1,200,000 ₪.

4. בכתב התביעה נטען בין היתר ובתמצית, כי עניינה של התובענה במקרה חמור בו קבלן לשעבר של המבקשת מבצע גזל חמור ושיטתי של קניינה הרוחני, הכולל בין היתר סימני מסחר, מותגים וסודות מסחררים בתחום מערכות קירור מים, ניקוי מחליפי חום וטיפול במים, ואף מפר באורח בוטה התחייבות מפורשת שלא להתחרות במבקשת.

5. עוד נטען בכתב התביעה כי העוולות שתוארו בסעיפים 1–2 במבוא התובענה "נעשות על ידי הנתבע באמצעות חברה שניהל בהודו עבור התובעת, בשיתוף שותף מקומי באותה חברה, לאותם לקוחות של התובעת (כמו גם ללקוחות אחרים) בהודו ובמדינות נוספות, וזאת בניגוד גמור להתחייבויותיו החוזיות שלא להתחרות בתובעת במשך שנתיים ממועד סי ום העסקתו...".

6. בתמצית יצוין כי לטענת המבקשת, המשיב הוא איש עסקים ישראלי אשר העניק לה שירותי פיתוח עסקי כקבלן עצמאי. בין הצדדים התקיימה מערכת הסכמית כמתואר בפרק ב1 לכתב התביעה, כאשר לטענת המבקשת ביום 23.10.11 נכרת בין הצדדים הסכם למתן שירותי ניהול (להלן: "ההסכם המקורי"; ר' נספח 1) כאשר בסעיף 7 שבו התחייב המשיב שלא להתחרות במבקשת. עוד ציינה המבקשת כי ביום 25.10.09 נכרת בין הצדדים מסמך התקשרות קודם שכותרתו " ...להסכם בין צור בן דוד ו-CQM מיום 25/10/2009 " שלטענתה אין לו כל רלוונטיות לתביעה (ר' נספח 2).

7. עוד מציינת המבקשת כי ביום 1.7.14 כרתו הצדדים תיקון להסכם המקורי (ר' נספח 3); כי ביום 10.3.16 נכרת בין המבקשת, המשיב וחברה הודית בשם Raj Process and Systems הסכם שכותרתו Joint Venture Agreement (להלן: " הסכם ה-JV"), במסגרתו הוסכם על הקמת חברת מיזם משותף – זו החברה ההודית שתוארה לעיל, שתהא בבעלות Raj (50%), המבקשת (25%) והמשיב (25%) (ר' בהרחבה סעיפים 19–28 לכתב התביעה).
המבקשת מציינת כי הסכם ה-JV החליף הסכם קודם בין הצדדים מחודש מאי 2015 (נספח 5).

8. לטענת המבקשת, ביום 13.9.16 נכרת התיקון השני להסכם המקורי, נושא הכותרת "סיכום בשינוי היחסים בין צור ל-CQM בנושא הודו והעסקה 13.9.2016 " (ר' נספח 6 לכתב התביעה).
עוד ציינה המבקשת בכתב תביעתה כי ביום 30.3.16 נכרת הסכם בין המבקשת לבין חברת
ה-JV, לפיו העניקה המבקשת לחברה זו רישיון (להלן: "הסכם הרישיון" ו"הרישיון" בהתאמה) לעשות שימוש בסימני המסחר או הלוגו שבבעלותה, להשתמש, לספק ולהפיץ מוצרים מורשים העושים שימוש בידע הכלול בפטנטים של המבקשת. לטענת המבקשת, בהתאם לסעיף 4.02 הידע יישאר בבעלותה וייעשה בו שימוש על ידי חברת ה-JV (היא החברה ההודית) רק לשם המטרות שנקבעו בהסכם הרישיון והוא יוחזר למבקשת לפי דרישה. בהתאם לסעיף 8.01 הסכם הרישיון יסתיים בו-זמנית עם הסכם ה- JV שנכרת ביום 15.5.15 (העתק הסכם הרישיון צורף כנספח 7 לכתב התביעה; העתק הסכם הרישיון הקודם מיום 15.5.15 צורף כנספח 8 לכתב התביעה).

9. בפרק ב2 לכתב התביעה מפרטת המבקשת בגדרי סעיפים 41–62 את הפרת המערכת ההסכמית לאחר ספטמבר 2016 וטרם סיום הסכם ה-JV, כמו למשל בדרך של הקמת מערכת מזויפת ומתחרה עבור חברת החשמל ההודית (NTPC), בדרך של הסתרת הצעת מחירים למוצרים מזויפים למיצובישי יפן עבור פרויקטים בפיליפינים, כאשר לסברת המבקשת אלו אינן הדוגמאות היחידות. עוד טוענת המבקשת כי חברת ה-JV מסרבת לספק לה מידע (ר' סעיפים 63–66) וכי נוכח ההפרות החמורות היא הודיעה ביום 30.3.17 למשיב ול- Raj על אודות סיום הסכם ה- JV ואף דרשה במסגרת אותו מכתב את פירוקה של חברת ה- JV (ר' סעיפים 67–69).

10. במסגרת פרק ב4 לכתב התביעה מתוארות הפרות המשיב לאחר סיום הסכם הרישיון (ר' לעניין זה בהרחבה סעיפים 70–88 ונספחים 18–28).

11. במסגרת הטיעון המשפטי טוענת המבקשת בין היתר ובתמצית, כי המשיב הפר ומפר את התחייבויותיו המפורשות כלפיה, "הן התחייבויותיו שלו והן התחייבויות חברת ה-JV שהוא מנהלה ובכלל זה את הוראות הסכם ההתקשרות, הסכם הרישיון והסכם ה- JV..." (ר' סעיף 102). לדברי המבקשת, המשיב אחראי באופן אישי ומלא לכך שחברת ה-JV תמלא את כל ההסכמים וההתחייבויות שלה מול המבקשת, המדובר בהפרות יסודיות ומהותיות ומכאן " שביטולם של הסכם ה-JV והסכם הרישיון כדין נעשה " (ר' סעיפים 103–104).

12. בבקשה לסעד הזמני, אשר חוזרת על הנטען בכתב התביעה לעיל ולפיכך לא מצאתי לשוב על הדברים, טענה המבקשת בין היתר כי המשיב, שקיבל גישה מלאה לצפונותיה וניהל מטעמה חברה מקומית בהודו, " בחר להתחיל ולנהל פעילות מחתרתית מתחרה הפועלת לממכר חיקויים וזיופיים של מוצריה המקוריים של המבקשת באמצעות הידע הקנייני שהועבר לידיו..." (ר' סעיף 3 לבקשה).
לטענת המבקשת, "עוולות אלה נעשות על ידי המשיב באמצעות חברה שניהל בהודו עבור המבקשת, בשיתוף שותף מקומי באותה חברה ..." (ר' סעיף 4).

13. המשיב בתגובתו טען בין היתר ובתמצית, כי עניין לנו במבקשת המחזיקה ב-25% ממניותיה של חברה הפועלת בהודו (חברת ה- JV) אשר הגישה תובענה ובקשה לסעד זמני, אשר כל כולם נוגעים לפעילות החברה ההודית וכל זאת מבלי לצרף את החברה ההודית להליך.
לשיטת המשיב, עניין לנו במבקשת אשר פעלה ופועלת לחסל את החברה ההודית אשר הוקמה מכוח הסכם מייסדים חתום וקיים שנכרת בינה לבין המשיב ושותף הודי עוד בשנת 2015 ולאחר מכן בחודש מרץ 2016 (ר' הסכם ה-JV – נספח 4 לבקשה לסעד הזמני).

14. לטענת המשיב, מטרת הסעד הזמני היא לחסל את פעילות החברה בהודו, להשתלט על פעילות זו תוך הפרת הסכמים חתומים בין הצדדים, תוך ניסין לעקוף את מערכת המשפט בהודו – שם נתאגדה חברת ה-JV והמקום שנקבע כפורום השיפוט בהסכם שבין הצדדים – תוך ניסיון לעקוף את הדין החל על הסכם המייסדים מכוחו קמה החברה (הדין ההודי) ותוך ניסיון לעקוף תניית בוררות הקבועה בהסכם המייסדים אשר קובעת בוררות בעיר פונה שבהודו.

15. בקליפת האגוז ייאמר כי לטענת המשיב הוא עבד אצל המבקשת כמנהל תחום פיתוח עסקי ושיווק החל משנת 2009. בשנת 2014 הציעה לו המבקשת להקים חברה במשותף בהודו כדי שזו תייצר ותמכור בהודו מערכות לניקוי מחליפי חום ( ATCS) ומערכות לטיפול במגדלי קירור (SRS). הצדדים החליטו לצרף למיזם שותפה מקומית שתשקיע בחברה (חברת Raj Process) אשר בעליה הוא מר אניל פייס. בהמשך לכך, בחודש מאי 2015 נכרת הסכם ה-JV (נספח 5 לבקשה). כמו כן נחתם הסכם רישיון בין חברת ה- JV לבין המבקשת, אשר העניק לחברת ה- JV זכויות בלתי חוזרות בקשר לייצור המערכות. בחודש מרץ 2016 נכרת בין הצדדים הסכם JV חדש (ר' נספח 2 לתגובה), בהסכם זה חזרו הצדדים על התחייבותם להקים חברה בהודו, שמטרתה בין היתר ייצור, שיווק ומכירה של מערכות לניקוי מחליפי חום וטיפול במים במגדלי קירור. החברה ההודית שהוקמה היא החברה שתוארה אף בסעיף 2 לעיל.

16. עוד מציין המשיב כי בכל הקשור לסיום הסכם המייסדים בגין הפרה, נקבעה במסגרת סעיף 19, על סעיפי המשנה שלו, פרוצדורה מסודרת ומפורטת אשר עניינה העברת מניות בין הצדדים במקרה של הפרה (ר' בהרחבה סעיף 28 לתגובה). כן נקבע בהסכם המייסדים כי על הצדדים לפעול ולהשתמש במלוא סמכויותיהם על מנת שהחברה תמשיך לתפקד (ר' סעיף 19.7 להסכם). עוד נקבע בסעיף 20.1 להסכם כי הדין החל עליו וכן על כל סכסוך או מחלוקת בקשר אליו הוא הדין ההודי וכן נקבע בסעיף 20.3 כי יש לברר את המחלוקות בין הצדדים במסגרת בוררות שתתנהל על פי הדין ההודי בעיר פונה שבהודו (העתק תעודת ההתאגדות של החברה בהודו צורף כנספח 3; תקנון החברה שכולל כפיפות לדין ההודי ומנגנון ליישוב סכסוכים צורף כנספח 4; העתק Memorandum of Association צורף כנספח 5) (ר' בהרחבה סעיפים 18–39) .

17. לטענת המשיב, המיזם החל לפעול עוד בשנת 2015 מכוח הסכם ה-JV הראשון וכשנה לאחר מכן הוקמה החברה בהודו, אשר נזקקה בין היתר באופן דחוף להזרמת כספים, כאשר המבקשת הפרה באופן בוטי ויסודי את התחייבויותיה ולא העבירה לחברה בהודו ולו חלק קטן מהתחייבויותיה (ר' בהרחבה סעיפים 40–61). עוד טען המשיב כי המבקשת סירבה להעביר לחברה בהודו את חלקה ברווחים ממכירות (ר' סעיפים 62–64), סירבה לספק הזמנות תלויות ועומדות (ר' סעיפים 65–69). לאור הפרות המבקשת את ההסכמים שבין הצדדים באופן יסודי, נעשתה אליה פנייה ביום 5.1.17 ואגב כך החליטה המבקשת לחסל את החברה בהודו ולגזול את לקוחותיה תוך הפרה בוטה ויסודית של ההסכמים בין הצדדים (ר' בהרחבה סעיפים 70–92).

18. המבקשת בתשובתה לתגובה טענה בין היתר ובקצירת האומר, כי ענייננו בבקשה ברורה אשר בסיסה הוא הפרה בוטה של המשיב את סימני המסחר של המבקשת " CQM", "ACTS", "SRS" וזכויות קניין רוחני נוספות שלה תוך התעלמות של המשיב מחובותיו החוזיות כלפיה.
המבקשת מציינת כי לאחר שנערך שינוי מבני בחברת ה-JV, שהקנה למשיב רוב בחברה ובמסגרת תעטפת תאגידית חדשה זו, ממשיך המשיב לעשות שימוש בוטה ומפר בסימניה המסחריים ובזכויות היוצרים שלה ומנסה להטעות את ציבור הצרכנים לחשוב כי החברות שבשליטתו קשורות למבקשת. לטענת המבקשת, עולה מהודעת המשיב בעצמו כי הוא, הן באופן ישיר והן באמצעות חברת ה- JV, הפרו את הסכם ה-JV באופן יסודי ובדין ביטלה היא את הסכם ה- JV ואת הסכם הרישיון (ר' בהרחבה סעיפים 10–30).

19. עוד טענה המבקשת כי המשיב העלה טענה מופרכת בדבר הפרוצדורה הנדרשת לכאורה לשם פירוק חברת ה- JV (ר' סעיפים 31–38) ואף מעלה טענה שגויה כאילו היא נמנעה מלהשקיע את הכספים שהתחייבה להם. לטענתה, היא השקיעה בפועל בחברת ה- JV למעלה מ-407,000 דולר (ר' בהרחבה סעיפים 31–64).

20. המבקשת התייחסה לטענת המשיב בדבר סמכות בית המשפט לדון בחברת ה- JV ולדבריה הוא שוגה בטענתו כאילו יש לקיים את ההליכים שבכותרת בהודו ובהתאם לדין ההודי. המבקשת מפנה לסעיף 10.4 להסכם המקורי הקובע סמכות שיפוט לבית המשפט שבמחוז תל אביב (ר' בהרחבה סעיפים 65–81).
עוד מתייחסת המבקשת לטענה בדבר ההפסדים שייגרמו לכאורה לחברת ה-JV (סעיפים 82–8 9), לטענה שהמשיב נעדר שליטה בחברת ה-JV (סעיפים 90–95). לדבריה, המשיב מודה בטענותיה בנוגע לחברת NTPC (סעיפים 96–111) והיא אף מתייחסת לטענותיו בנוגע לחברת מיצובישי (סעיפים 112–120). לטענת המבקשת, היא לא סירבה מעולם לספק הזמנות (סעיפים 121–125), לשיטתה הרישיון שניתן לחברת ה- JV איננו "בלתי חוזר" כטענת המשיב (ר' סעיפים 126–128), היא אינה מנסה להשתלט על עסקי חברת ה- JV (סעיפים 129–132) ולדבריה, לבקשה בסיס איתן מבחינה עובדתית ומשפטית (ר' סעיפים 143–157). עוד מתייחסת המבקשת לטענותיו "היצירתיות" של המשיב בתחום אי־התחרות, כמפורט בסעיפים 158–170).

הדיונים שהתקיימו

21. ביום 12.6.17 התקיים דיון ראשון בבקשה. ב"כ הצדדים הבהירו בפני בית המשפט מהי חברת ה-JV אשר כונתה בפרוטוקול אותו דיון " החברה בהודו". לשאלת בית המשפט ציין ב"כ המבקשת בין היתר, "הבקשה שלנו מכוונת נגד מר בן צור, החברה בהודו לא צורפה לבקשה משום שלשיטתנו היא לא אמורה להיות משיבה לבקשה, לא הגשנו בקשה כנגדה במכוון. לשיטתנו המשיב, שהוא מנכ"ל ויו"ר דירקטוריון, את פעולותיו צריך לעצור באמצעות כל גוף שהוא עושה בו שימוש..." (עמוד 3 שורות 10–16).
בהמשך ציין ב"כ המבקשת כי ברור שיש צורך לצרף את החברה בהודו כצד להליך. לדבריו, בין היתר, " בהסכם ספטמבר 2016 לא שינינו את התחולה של הדין הישראלי אך חידדנו שככל שהחברה בהודו תפר את ההתחייבויות נוכל לפעול ישירות נגד המשיב ולא נצטרך לפעול נגדה. אלה היו ההסכמות" (עמוד 4 שורות 7–10).

22. בדיון שהתקיים ביום 25.6.17 ציין ב"כ המבקשת בין היתר כי הצדדים קבעו "דיכוטומיה טריטוריאלית מאוד ברורה – לטעמנו בפירוק, לטעמם בבוררות, זה הריב המשפטי עם החברה ההודית. כל מה שנוגע למשיב, הוא היה מנהל פיתוח עסקי אצלנו, חתם על הסכם עם תניית שיפוט בתל אביב והמשיב התחייב שכל סכסוך שיתגלע בין הצדדים, יידון בתל אביב ושהוא יהיה אחראי לכך, לכל הפרה של החברה ההודית. כעת כל מבוקשנו בבקשה הוא ביחס למשיב בלבד ולא לחברה ההודית..." (עמוד 1 שורות 11–16).

23. מנהל המבקשת ציין באותו דיון והבהיר בין היתר כי "היום אנחנו יודעים שבמשך שנתיים מר בן דוד מנסה להקים חברה עם אותו שם וטכנולוגיה והוא עומד לעשות את זה בכל דרך שתיוותר לו. אנחנו מבחינה אסטרטגית לא מוכנים לאפשר את הדבר הזה כי אנחנו בונים לעצמנו מתחרה שהוא בעייתי עבורנו. אנחנו חייבים לחסל את המיזם הזה. אנחנו יכולים או להוציא אותו מהחברה בהודו או לדאוג לסגירתה של החברה בהודו [...] אנחנו מבקשים שיילך לדרכו ושאנחנו נלך לדרכנו. [...] החברה בהודו היא חברה פיקטיבית, יש לנו עסק רק איתו" (עמוד 3 שורות 11–18).

24. ביום 6.7.17 התקיים דיון בבקשה גופה. מטעם המבקשת נחקר מר צבי (ציקי) לבני (ר' עמודים 8–21). המשיב נחקר אף הוא על ידי ב"כ המבקשת (ר' עמודים 21–34). הצדדים הגישו סיכומים בכתב במועדים שנקבעו . לפיכך בשלה העת למתן החלטה בבקשה לצו מניעה.

המסגרת המשפטית

25. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, קובעת:

"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.
(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;
(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".

26. בבוא בית המשפט ליתן סעד זמני, עליו לשקול מספר עניינים: האחד - האם בתובענה העיקרית קיימת עילת תביעה. תנאי זה משמעו, האם עולה מהתובענה שאלה רצינית המצריכה דיון, או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה. בדיקת תנאי זה נעשית באורח לכאורי בלבד ואינה אמורה לשקף עמדה נחרצת ביחס לסיכויי התביעה העיקרית. השאלה האם קיימת למבקש "עילת תביעה לכאורה" , הינה למעשה שאלה של הסתברות: האם למבקש יש יותר סיכויים לקבל פסק דין מאשר שתביעתו תדחה (ר' רע"א 9259/03 המזח הצפוני נ' אוצר מפעילי ים (פורסם בנבו, 12.11.03)).

העניין השני - מאזן הנוחות בין הצדדים . האם הנזק שייגרם למבקש הסעד הזמני אם לא יינתן הסעד גדול מן הנזק שייגרם לצד שכנגד, במקרה שיינתן הסעד המבוקש. בין שני התנאים מתקיימים יחסי גומלין, כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת (השוו: רע"א 1719/09 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' ברוך לוק (21.5.2009)).

ההכרעה בשאלה האם יש ליתן הסעד בזמני בענייננו ,מורכבת אם כן מאיזון ושקלול של שני מרכיבים עיקריים - סיכויי התביעה ומאזן הנוחות - אשר ביניהם מתקיימים יחסי גומלין על דרך מה שמכונה "מקבילית כוחות" – כך שככל שיגבר משקלו של האחד, יפחת זה של האחר (ר' רע"א 9308/08 אלול נ' רביב, [פורסם בנבו] פסקה 4 (21.4.2009); רע"א 2397/06 אברג'יל נ' מנהל מקרקעי ישראל מחוז ת"א, [פורסם בנבו] פסקה 8 (6.8.2006); רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר, פ"ד נו(1) 529, 533 ;רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ (לא פורסם, 6.6.06)).

27. בגדר השיקולים הנשקלים על ידי בית המשפט לעניין מתן סעד זמני, יש לשקול גם שיקולים שביושר, ביניהם שיהוי, ניקיון כפיים ותום ליבו של מבקש הסעד (ר' תקנה 362(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי; רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר. שותפות לבנין ופיתוח, פ"ד מט(1) 730, 737; ע"א 121/65 נחמד נ' ביג'ו , פ"ד יט(2) 578). מצא בית המשפט כי מבקש הסעד הזמני התנהג בצורה חסרת תום לב, רשאי הוא לדחות בשל כך את הבקשה לסעד זמני, אף אם לפי מבחני הזכות לכאורה ומאזן הנוחות היה מקום להורות על מתן הסעד (ר' רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ ואח' נ' רב בריח תעשיות בע"מ ואח' (12.1.2010); ע"א 483/85 לב נ' דגם מערכות , פ"ד לט (4), 729; פרשת בנק מרכנתיל לעיל).
(ר' גם: א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהד' 12, 2015, עמ' 894–896).

דיון והכרעה

28. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, בחנתי את כל התיעוד שהובא בפניי, לצ ורכי הבקשה ומבלי לקבוע מסמרות באשר להליך העיקרי, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לסעד הזמני להידחות, בכפוף לאמור בסעיף 57 להלן.

29. המערכת ההסכמית בין הצדדים הובאה בפירוט בסיכומי המבקשת, ולא מצאתי לשוב ולציינה, וייאמר בתמצית כי בין הצדדים (וחברת ה-JV) נחתמו מספר מסמכים, כדלקמן:
א. ביום 23.10.11 הסכם למתן שירותי ניהול בין המבקשת לבין המשיב (נספח 1 לבקשה). תשומת הלב מופנית לסעיף 7 שכותרתו "אי-תחרות; אי-שידול" והאמור במיוחד בסעיף 7.1.
ב. להסכם זה נעשה תיקון ביום 1.7.14 (ר' נספח 3 לבקשה). תשומת הלב מופנית לנספח א להסכם תיקון זה בו מתייחסים הצדדים להודו (ר' סעיף 2) ונאמר בו בין היתר כי בן דוד יחזיק ב־49% והחברה תחזיק ב־51% מזכויות CQM במיזם משותף בין CQM למפיץ מקומי (ר' סעיף 2.1; ר' גם סעיף 2 לנספח ב המתייחס לטריטוריות וערוצי הפצה).
ג. בין המבקשת, המשיב וחברת Raj Process Equipment and Systems נחתם ביום 5.5.15 הסכם (ר' נספח 5 לבקשה).
ד. ביום 10.3.16 נחתם בין הצדדים הסכם ה"Joint Venture Agreement", בו הוגדר בין היתר ובתמצית כי "JV Company" הכוונה לחברה בהודו אשר הצדדים ייסדו כחברה פרטית מוגבלת במניות (ר' סעיף 1.19; סעיפים 4–5).
סעיף 19 להסכם זה כותרתו "Term and Termination". אופן הבאתו של הסכם זה לידי סיום הוגדר בסעיפים 19.2 ואילך.
סעיף 20 מגדיר את ה"Governing Law and Jurisdiction". הוסכם כי הדין החל על ההסכם הינו הדין ההודי ונקבעה תניית בוררות מוסכמת כאשר הבוררות תתקיים בעיר Puna כי הבורר ישלוט בשפה האנגלית באופן שוטף וימונה על ידי בית המשפט המוסמך בהודו (ר' גם סעיף 20.3).
ה. בין המבקשת לבין חברת ה-JV נכרת הסכם רישיון ( License Agreement) ביום 30.3.16. המבקשת (Licensor) העניקה לחברת ה-JV ( Licensee) זכות שימוש בכל קניינה הרוחני, סימני המסחר שלה כמפורט בהסכם. בהסכם זה נקבעה זכותה של המבקשת לקבל תשלומים, דו"חות ורישומים מחברת ה-JV כמפורט בסעיף 3.05. בסעיף 4.01 נקבעה חובת שמירת הסודיות החלה על חברת ה- JV.
סעיף 10 עניינו "Despute Resolution", בו נקבע בין היתר כי בכל מקרה של מחלוקת בין הצדדים הם יפנו להליך בוררות שתהא "Governed by the provision/rules of the ICC". נקבע כי הצדדים רשאים "to apply to the appropriate courts in Hong Kong for interlocutory relief pending the arbitration" כאשר מקום הבוררות יהיה בלונדון. אופן ניהול הבוררות הוגדר בסעיפים 10.1.1–10.1.5.
ו. ביום 13.9.16 נחתם בין המבקשת לבין המשיב מסמך נושא הכותרת "סיכום בשינוי היחסים בין צור ל-CQM בנושא הודו והעסקה ". במסמך זה צוין בין היתר ביחס להודו, כי המשיב מקבל שליטה על החברה בהודו באופן שלמבקשת יהיו 26% בחברה וכל יתר המניות יהיו בשליטתו של המשיב ושותפים משקיעים אחרים (סעיף 1). עוד נקבע כי חשבון סופי לעניין תקבולים מהתמ"ת אל מול ההשקעה של CQM בהודו ייערך בגמר תוכנית התמ"ת ולאחר שיתברר מה הסכום הסופי שיוחזר (סעיף 6). במסמך זה נקבע כי " כל עוד צור הוא בעל השליטה ומנהל בחברה או ההפרה נעשתה בידיעתו של צור, יהא צור אחראי באופן אישי ומלא לכך שהחברה בהודו תמלא את כל ההסכמים וההתחייבויות שלה מול חברת סי.קיו.אמ. הפרה החברה בהודו הסכם או התחייבות שיש לה כלפי סי.קיו.אמ, תהא רשאית סי.קיו.אמ לפעול מול צור, מבלי שיהיה עליה לפעול תחילה מול החברה בהודו, ובמקרה כזה צור יפצה וישפה את סי.קיו.אמ. בגין כל נזק שייגרם לה מהפרה כאמור לעיל" (סעיף 7).
ז. בהתייחס למסמך ההבנות הנ"ל, נשאל מר לבני בחקירתו האם נכון שבחודש ספטמבר 2016 הוא חתם על מסמך הבנות/סיכום בשינוי היחסים. תשובתו, "אני רוצה להגיד שזה טעות חיי המסמך הזה. מסמך ספטמבר זה טעות חיי. חתמנו על אותו מסמך, חשבתי שההבנות שקיימות במסמך ספטמבר מאפשרות לי לחזור בי מהמייל הזה מ-24.8 כי אני מאפשר לו 51%. חשבתי שהפסקה האחרונה שמחייבת אותו להיות אחראי על כל הפרה ופיצוי מגינים עלי, ולצערי טעיתי" (עמוד 11 שורות 2–7).

30. המבקשת ציינה במבוא הסיכומים מטעמה כי המשיב מפר את זכויותיה , גוזל את סודותיה המסחריים ופוגע בקניינה הרוחני בשתי תקופות זמן: האחת בעת שהיה מנהל מטעמה " תוך הסתרת פעולותיו והסתרת הזמנות עבודה, הצעות מחיר שהתקבלו ונשלחו", והשנייה "בתקופה בה המשיב לא מכהן עוד כמנהל מטעמה ומשמש "רק" כמנכ"ל החברה ההודית" (ר' סעיף 2).

31. בהתייחס לתקופת הזמן הראשונה, בעת ששימש המשיב מנהל מטעמה, הביאה המבקשת בפני בית המשפט שני מקרים עיקריים להוכחת טענותיה. עניין ראשון נוגע לחברת החשמל ההודית – NTPC – והעניין השני קשור לחברת מיצובישי היפנית.

32. ביחס לחברת החשמל ההודית טענה המבקשת בין היתר , כי בסוף חודש פברואר 2017 התגלה לה כי חברת ה- JV קיבלה ביום 18.1.17 הזמנת עבודה מחברת החשמל לייצור המערכת בלא ידיעתה ותוך הסתרת העניין ממנה (ר' בהרחבה סעיפים 38–51 לסיכומי המבקשת; סעיף 37 לסיכומי המשיב).

33. במהלך חקירתו אישר המשיב כי הוא ביקש מאודי מחברת CQM לקבל שרטוטים עבור חברת NTPC וכן אישר כי 'סקיד' הוא חלק מהמערכת שאמורה להיות מוטמעת אצל NTPC.
המשיב נתבקש לאשר האם לפי ההודעה שהוצגה בפניו (נספח 11) CQM ישראל הייתה אמורה לייצר את ה'סקיד' עבור NTPC. תשובתו "באותו שלב שאנחנו מסתכלים, 29.11.16, הבטיח לי ציקי לבני שהוא ייצר את המערכת הזאת, או לפחות את חלקה, שזה הסקיד הזה, בארץ עבור העסקה עם NTPC. פה אני אומר לו 'תתקדם, אמרת שתכין – תכין'. למה? כי יש השבתה של תחנת הכוח בשבוע הראשון של אפריל, ובתחנות כוח שיש השבתה, אי אפשר לבוא שבוע אחר כך. לקחנו בחשבון הובלה וכו' וכו' ואתה צריך להכין את זה.
ש. היום, המערכת עבור NTPC מישהו מייצר אותה איפשהו?
ת. היום מה שקרה עם NTPC הוא כדלקמן: מדובר על חברת החשמל של הודו, זה בערך פי 4 מחברת החשמל של ישראל שגם היא לא קטנה, ואני פעלתי במשך קרוב לשלוש שנים להשיג שם פיילוט, זה אומר שאתה מתקין, הם משלמים אחרי שנה אם זה עובד כמו שצריך. איך תוכנן המימון של הפיילוט הזה? באותה תכנית תמ"ת, חוץ מאותם 400,000 דולר, יש כסף ייעודי 100,000 דולר עבור הפיילוט הזה ועל המימון הזה ניגשנו לחברת החשמל עם יועצים בכירים, אותם אלה שהוא לא משלם להם 18,000 דולר, ועבדנו כדי להשיג את הפיילוט. פה אני מעדכן את ציקי שזה מתקדם לקראת סגירה. פה בנובמבר הוא אמר 'אני מכין את הסקיד'. אחר כך הייתה אותה ישיבה עם עו"ד דוד עבדי שלקחתי לגישור, ובישיבה אני אומר לציקי 'מה קורה עם הסקיד הזה' והוא אומר 'השתמשתי בכסף הזה של התמ"ת לדברים אחרים ולא אממן את הסקיד הזה, ואם אתה רוצה שאשלח אותו להודו תספק לי ביטחונות' " (עמוד 25 שורות 12–29).

34. במענה לשאלת בית משפט האם בסופו של יום מישהו מייצר את המערכת עבור NTPC, השיב המשיב "בסופו של דבר, אנחנו עושים ניסיונות לייצר את זה בהודו או להתארגן על ייצור כזה בהודו, למצוא פתרון, וכרגע בגלל המכתב ש-CQM שלחו ל- NTPC כל הפרויקט הזה מוקפא.
ש. ביקשת מ-RAJ השותף ההודי לייצר?
ת. חברת ה-JV ביקשה מהשותף ההודי ( RAJ) שהוא גם קבלן המשנה שעשה 40 מערכות כאלה כפי שציין לבני, ביקשנו ממנו לייצר את המלכודות, לא את הסקיד, אלא את הרכיב השני בהתאם להסכם הרישיון.
ש. מתי זה היה, לפני או אחרי מרץ 2017?
ת. לפני. בוודאי שלפני.
ש. עדכנת את ציקי שהוא בעל מניות שפרויקט כזה גדול הולך להיות מיוצר אצל RAJ?
ת. באותו שלב, זה כבר היה אחרי הסכם ספטמבר והוא התחיל לגרום נזקים לחברה ההודית כל שני וחמישי, לעצור את העברת הכספים וכל לקוח שהוא ידע עליו הוא התחיל לגרום נזקים, שהסתיים גם באותם מכתבים שנשלחו ללקוחות.
ש. עדכנת או לא?
ת. לכן ה-JV לא עדכנה את CQM כי יש לה הסכם רישיון, היא עובדת לפיו, היא מפעילה קבלני משנה ומייצרת בעצמה, כדי לייצר בהתאם לאותו לייסנס אגרימנט, ועל אחת כמה וכמה שהדיווחים שהוא מציין שסך הכל נפסקו באזור ינואר-פברואר, מרגע שהסתבר ש- CQM לוקחת כל מידע כזה ועושה בו שימוש לפעול נגד החברה, לי כמנכ"ל החברה ויו"ר הדירקטוריון יש חובה לא לשים את הראש שלי על הגיליוטינה ולהגיד לו 'בוא תוריד את הגרדום'. דרך אגב, עוד הרבה עסקאות אחרות אנחנו לא מעדכנים אותם ולא צריכים לעדכן אותם על כל הזמנה שמקבלים.
ש. גם היום RAJ מייצרת לבקשתך מערכת עבור NTPC?
ת. לא, כרגע הכל בהקפאה" (עמוד 26 שורות 1–22).

35. בהתייחס לחברת מיצובישי טענה המבקשת , בין היתר, כי בחודש יולי 2016 ניהל המשיב מגעים עם חברת מיצובישי היטאצ'י ביפן ואף ביקר במדינה זו תוך שהוא מדווח שמטרת המגעים הקמת פרויקט בהודו. לטענת המבקשת, בחודש מרץ 2017 היא גילתה לתדהמתה שכבר ביום 20.7.16 פנתה חברת מיצובישי למשיב בדוא"ל בבקשה לקבלת הצעת מחיר ומפרט לפרויקט בפיליפינים, הצעה שלא גולתה לה (ר' נספח 13 לבקשה) וכן טוענת המבקשת כי נתגלה לה לאחרונה שהמשיב הורה לעובד חברת ה- JV להכין עבורו הצעת מחיר עבור חברת מיצובישי ונשלחה הצעה בגובה של 460,000 דולר כבר ביום 20.7.16 שהמשיב לא טרח לגלות דבר קיומה למבקשת (ר' בהרחבה סעיפים 52–62 לסיכומי המבקשת; סעיף 38 לסיכומי המשיב).

36. המשיב נשאל אם הוא יכול לאשר שהציע בנספח 14א לחברת מיצובישי היטאצ'י מערכת
ב־460,000 דולר, תשובתו "אני מאשר שחברת CQM ישראל, שים לב שהמייל שלי למטה הוא בחברת CQM עם הטלפונים שלהם, עם המייל שלי ב- CQM ישראל בשם CQM ישראל, נכון, כתבתי לאותה חברה הצעה מ- CQM ישראל. לא כפי שאתם מנסים להציג אותי כגנב. הצעתי את ההצעה מתוך חברת CQM כ" v.p. sales and bussiness development" (עמוד 23 שורות 11–15).
עוד ציין המשיב כי כל התהליך מול מיצובישי היטאצ'י היה באישורו של ציקי לבני כולל הנסיעה ליפן. לדבריו, "הוא התווכח איתי על תשלום הנסיעה ליפן, האם זה צריך להיות על חשבון החברה ההודית או לא..." (עמוד 23 שורות 20–23).

37. לעת הזו, בגדרי הבקשה שבפניי ומבלי לקבוע מסמרות לעתיד , לא מצאתי את הדוגמאות שהביאה המבקשת להוכחת טענותיה בדבר הפרת המשיב את התחייבויותיו כלפיה עת ששימש כמנהלה ּ, ככאלה המצדיקות מתן הצו הזמני:
א. סבורני כי יש טעם בטענת המשיב כי טענות המבקשת בעניין חברת החשמל ההודית (NTPC) מכוונות למעשה כלפי חברת ה-JV אשר היא זו שהתקשרה עם חברת החשמל בהסכם , וזאת בטרם הודיעה המבקשת לחברת ה- JV על ביטול ההסכמים עמה.
ב. בשלב זה של דיון לא הוכח על ידי המבקשת, ול ו לכאורה , כי חברת ה- JV לא הייתה רשאית להתקשר עם חברת החשמל ההודית בהסכם לייצור המערכת המדוברת. אף לא ברור מהו "המוצר המזויף" כט ענת המבקשת. אף פניית חברת ה- JV ל- RAJ לייצור המערכת הייתה טרם משלוח הודעת הביטול על ידי המבקשת (ר' גם עדות המשיב בעמוד 27 שורות 12–17).
ג. לא למותר לציין כי המצהיר מטעם המבקשת מר לבני נשאל האם הוא חושב שהלקוחות של החברה ההודית עוברים למבקשת החל מיום 30.3.17, והוא השיב "כל עוד לא החלטנו שההסכמים הופרו, הלקוחות הם לקוחות משותפים" (עמוד 10 שורות 27–28).
ד. הוצג למנהל המבקשת כי הוא טוען שייצרו לחברת החשמל בהודו מוצר מזויף. תשובתו: "כן. לא, הציעו לחברה בהודו מוצר טוב, מוצר אמיתי ואיכותי. רצו לספק להם מוצר מזויף. הציעו להם את המוצר שלנו, מהנדסים שלנו היו, אנחנו היינו במכירה. מה שהצענו לו היה נהדר. מה שהתכוונו לספק זה היה תוצרת עזה.
ש. אתה אומר 'ייצרו', בלשון עבר מערכת מזויפת?
ת. עד כמה שידוע לי, כמו שאמרתי לך אני לא מקבל דיווחים מהחברה מהודו כל השנה, יש צוות שלנו שראה את המערכת מיוצרת אצל השותף של החברה ההודית (שותף ב-JV) שיש לו הסכם איתנו, סודיות, ואנשים שלנו שנשלחו לבדוק ראו את הדבר הזה מיוצר אצל RAJ, שהוא בעל המניות.
ש. בבקשה לצווים זמניים לא צירפת שום הוכחה בעניין הזה של הייצור. לא מסמך, לא סרט, שום דבר.
ת. יש בעיה שבתי הדין לא מקבלים שמועות. מה אני יכול לעשות. צור התקשר לסוכן שלי והציע לו מערכות. מה אני יכול לעשות?
ש. אותו שותף הודי RAJ הוא מבחינתך זייפן?
ת. מבחינתי הוא עושה מעשה שאסור לו לעשות. אתה יודע מה? כן, הוא זייפן ברמה הכי גבוהה שיש" (עמוד 17 שורות 9–23).
ככל שהמבקשת סבורה שהשותף ההודי (להסכם ה- JV – RAJ) עושה מעשה שאסור לו לעשות, עליה להפנות את הבקשה לצו מניעה כלפיו בפני הערכאה המתאימה.
ה. בהתייחס לטענה בדבר הסתרת הצעת המחיר שנשלחה לחברת מיצובישי, סבורני כי גם בטענה זו אין די וממש לעת הזו כדי להצדיק מתן צו זמני. לכאורה המשיב לא ניסה להסתיר את ההתכתבות עם חברת מיצובישי ולבצעה "במחשכים".
כפי שעולה מהתיעוד שהוצג, הצעת המחיר וההתכתבות עם חברת מיצובישי נעשו מתיבת הדוא"ל של המשיב אצל המבקשת תוך שבדוא"ל עצמו נכתבו מספרי הטלפון של המשיב במבקשת עם כתובת הדוא"ל שלו ב- CQM ישראל , בשמה של CQM ישראל ותוך שהוא מציג עצמו כ- V.P. Sales and Bussiness Development.

38. בהתייחס לתקופת הזמן השנייה (" ... בה המשיב לא מכהן עוד כמנהל מטעמה ומשמש "רק" כמנכ"ל החברה ההודית"), שנטען לגביה כי המשיב מפר את זכויות המבקשת ופוגע בהן, סבורני כי למעשה ביחס לתקופת זמן זו תוקפת המבקשת את פעולותיה ומעשיה של חברת ה-JV וכוונתה בהקשר זה הינה לעצור את פעילותה של חברת ה- JV. כוונה זו אינה ניתנת ליישום על דרך מתן צו מניעה כנגד המשיב. על המבקשת לפעול בעניין זה כנגד חברת ה-JV.

39. המצהיר מטעם המבקשת, מר לבני, נשאל על ידי ב"כ המשיב האם נכון שכל ההליך עוסק בפעילות שמתקיימת בהודו, תשובתו "לטעמי לא. זה עוסק אך ורק בפעילות של צור בהודו ובמקומות אחרים" (עמוד 8 שורה 14). בהמשך ציין המצהיר כי "אפשר להגיד שהבעיות שלי מול החברה בהודו לא רק על הפעילות בהודו, אלא שדרך חברה בהודו הוא עושה גם דברים שהם מחוץ להודו, שאין בכלל בדמיון.
ש. לבית המשפט: לאיזה חברה בהודו אתה מתכוון?
ת. לחברת ה-JV. דרך חברת ה- JV הוא פונה למשל לסוכן הסיני שלנו, הוא דואג לעשות פעילויות מחוץ להודו " (עמוד 9 שורות 1–5).

40. מר לבני נשאל האם רשם בישראלי או בחו"ל סימן מסחר על צירוף האותיות SRS או CQM או ATCS ו הוא השיב בשלילה (עמוד 19 שורות 33–34).

41. מר לבני נשאל האם נכון שהוא רוצה שהחברה בהודו תפסיק להשתמש במסגרת השם שלה בצירוף האותיות CQM, תשובתו, "אני רוצה שהחברה בהודו תפסיק למכור זיופים [...] שיורידו את ה-CQM את ה- SRS ואת ה- ATSC ויפסיקו לייצר זיופים ". הוצג לו כי שמה של החברה הוא רק CQM והוא השיב " אם נצליח להוציא את צור מהחברה, ולזה אנחנו שואפים וזה מה שנעשה, אז אין צורך בכל השינויים האלה..." (עמוד 20 שורות 14–21).

42. מר לבני נשאל האם הוא לא כתב בבקשה לצו מניעה שעצם זה שהחברה בהודו משתמשת באותיות CQM זה מפר את זכויות המבקשת, והוא השיב "בוודאי". הוא נשאל מדוע עכשיו לא מפריע לו נושא שינוי השם, תשובתו, " אמרתי שיש עורכי דין בהודו שמטפלים בפירוק החברה ואני לא יודע איך הם מטפלים בעניין הזה. אנחנו פועלים לפירוק החברה הזאת, כולל הפסקת השימוש בשם וכולל הפסקת הזיופים" (עמוד 20 שורות 30–33 ועמוד 21 שורות 1–3).
לעניין פירוק חברת ה-JV ציין מר לבני כי המבקשת הגישה בקשה לפירוק חברה זו בבית המשפט בהודו (עמוד 9 שורות 30–33) והוא ציין כי הוא חושב שבקשת הפירוק הוגשה לאחר הגשת הבקשה בתיק זה (עמוד 10 שורות 4–6).

43. לא למותר לציין כי כוונת המבקשת למנוע פעילותה של חברת ה-JV אף באמצעות מתן צו מניעה כנגד המשיב בא לידי ביטוי בדברי מנהל המבקשת בדיון מיום 25.6.17, בו טען בין היתר כי "חייבים לחסל את המיזם הזה. אנחנו יכולים או להוציא אותו מהחברה בהודו או לדאוג לסגירתה של החברה בהודו [...] אנחנו מבקשים שיילך לדרכו ושאנחנו נלך לדרכנו [...] החברה בהודו היא חברה פיקטיבית, יש לנו עסק רק איתו" (עמוד 3 שורות 11–18).

44. בהתייחסותו של המצהיר מטעם המבקשת למסמך ההבנות (ר' גם סעיף 29 ז לעיל) ציין הוא בין היתר שחשב שההבנות שקיימות במסמך מחודש ספטמבר 2016 יאפשרו לו לחזור בו מהמייל ששלח ביום 24.8.16 (ר' נספח 8 לתגובת המשיב).
במייל זה ציין המצהיר בין היתר, כי "כל נושא הקמת החברה בהודו לווה בחששות שלי מחבירה עם גורם יצור וכל הזמן ניסיתי לדאוג להיות 51 אחוזים מולך. באיזה שהוא שלב עייפתי וזה נסגר בשיוויון בנינו באחוזים כאשר זה מצב פחות או יותר מאוזן. המצב שנוצר והרצון שלך לקבל שליטה על החברה הפתיעו אותי וזה בלשון המעטה. המצב שאתה מציע עשוי להיות בקונסטלציות מסוימות מנגנון השמדה עצמית לחברה ואני כמובן לא יכול ולא מתכוון לאפשר את זה. [...] גם בלי שאתה 51 אחוז ישנה סכנה כזו אבל פחותה בהרבה. אתה בטח זוכר את כל מה שאני תמיד אומר על עבודה בניגודי אינטרסים. אז כמובן אני צריך לסמוך עליך וברור שאתה לא מתכוון לרע אבל זה מוגזם בעליל. [...] אני לא מתכוון לאפשר את זה בשום תנאי אז כדאי שתעשה מחשב מסלול מחדש ותראה איך יוצאים מהברוך הזה במינימום נזק. גם אם זה סופני לחברה אני לא אאפשר 51 אחוז בשום תנאי... ".
מן האמור במייל זה עולה לכאורה כי העובדה שהמשיב מחזיק בשליטה של למעלה מ־51% במניות חברת ה-JV הייתה לצנימים בעיני המבקשת ועובדה זו אינה מקובלת עליה, ומבלי לקבוע מסמרות לעתיד, יכול כי עובדה זו היוותה מַזְנֵק (טריגר) להתרחשויות העומדות ברקע הבקשה דנן והמחלוקת שבין הצדדים.
על כל פנים, האמור במייל זה מחזק אף הוא את ההתרשמות כי הסכסוך האמיתי הינו בין המבקשת לבין חברת ה-JV והמשך קיומה של זו על רקע מצב השליטה בה, שנשתנה כמתואר לעיל.

45. לצורכי הבקשה דנן ובשלב זה של דיון, בו מר צור בן דוד הינו המשיב היחיד, וחברת ה-JV אינה צד לתיק זה, לא מצאתי כי יש מקום ליתן צו המונע את המשך פעילותה של חברה זו, בין במישרין ובין בעקיפין, באופן המבוקש על ידי המבקשת. לא למותר לציין כי המבקשת הגישה בקשה לפירוקה של חברת ה- JV בהודו וכי קיים בין צדדים אלו אף סעיף שיפוט ותניית בוררות המפנים לעבר מדינת הודו והדין ההודי. מן הסתם תוקפה של הודעת ביטול ההסכמים ששלחה המבקשת לחברת ה- JV תידון בערכאה המתאימה והמשך פעילותה של חברת ה- JV (ופעילות המשיב בה) ייגזר על פי החלטת הערכאות המשפטיות המוסמכות בהודו (ר' גם הצהרת המשיב, כמובא בסעיף 55 להלן).

46. ככל שחברת ה-JV מפרה את זכויותיה הקנייניות של המבקשת באתר של החברה, הרי שיש לנקוט בצעד משפטי מתבקש כלפי חברת ה- JV ואין מקום לעשות זאת בדרך פתלתלה ועל ידי מתן צו מניעה כנגד המשיב. דרך המלך, והיא אף הדרך הראויה מבחינה משפטית, הינה לפעול כנגד חברת ה-JV (שמקום מושבה בהודו) בהתאם למערכת ההסכמית שמתקיימת בין הצדדים (ר' גם עדות המשיב בעמוד 31 שורות 4–28).

47. המשיב נשאל בחקירתו, בין היתר, האם קיבל אישור מ-CQM באיזשהו שלב לפעול ב- ME ( middle east) או במדינות אחרות, תשובתו "לא וגם לא פעלתי". הוא נשאל האם הוא יודע שאסור לו מפורשות לפעול גם במדינות אחרות לפי הסכם ההתקשרות, תשובתו "לפי הסכם הרישיון הוא מדבר רק על השוק ההודי, ואכן לא בוצעה ולו עסקה אחת, למרות כל הסיפורים של ציקי, סין והמצאות שהוא ממציא בשבועה שהוא מעיד, לא בוצעה עסקה, לא נמכר דולר למדינה אחת מחוץ להודו. זה שיש דיבורים, תכניות, היה גם דיבור עם CQM על זה. היום הוא שותף 25% בחברה ההודית. לפי הסכם הרישיון מגיע לו תמלוגים מכל מכירה שהחברה מבצעת, לכן היה לו אינטרס, הוא אמר לי שאם נוכל למכור מהודו למדינות שמישראל אי אפשר, אדרבה.
ש. זאת אומרת הצעת הצעות למכירות מחוץ להודו?
ת. לא. מהחברה ההודית? לא.
ש. ובתפקידך ב-CQM?
ת. לכל העולם, רק בטריטוריות שהותרו לי. בכל העולם עשיתי להם פעילות" (עמוד 29 שורות 16–26).

48. לא מצאתי כי עלה בידי המבקשת אף לסתור את טענות המשיב בתשובתו כאמור בסעיף 47 לעיל, באופן המצדיק מתן הסעד המבוקש כלפיו באופן אישי. לא שוכנעתי כי עלה בידי המבקשת להוכיח במידה הנדרשת בשלב זה של ההליך כי המשיב הפר את תניית אי־התחרות באסיה ובמזרח התיכון. אף לא נמצא ביסוס מתאים לטענה זו בתצהירו של מר לבני, התומך בבקשה לסעד הזמני.

49. באופן דומה אף לא מצאתי את הטענה בדבר אי־השבת המחשב הנייד והחומר הסודי למבקשת כמקימים עילה הולמת למתן צו המניעה הזמני במתכונת המבוקשת כנגד המשיב, קל וחומר כאשר אף לטענה זו לא נמצא ביסוס הולם בתצהירו של מר לבני התומך בבקשה לסעד הזמני.

50. בשולי הדברים יצוין כי בפרק ב(4)4 לבקשה לסעד הזמני ציינה המבקשת כי למשיב מקורות השתכרות נוספים, לרבות חברה בהונג קונג (ר' סעיפים 89–90).

51. בחקירתו נשאל המשיב האם הוא שותף בחברה שנקראת clintech eco system group בהונג קונג (להלן: " CEG") והשיב בחיוב. הוא נשאל האם היא קונה מערכות מהמבקשת והשיב בחיוב, וציין כי קנתה לאחרונה ציוד ומערכות מהמבקשת בכ-42,000 דולר. הוא נשאל ההאם ההכנסה של CEG הייתה כ-13,000 דולר, תשובתו " רווח כן. סדר גודל נכון. בניגוד לכל הטענות שלהם שאני מנסה כאילו לגנוב את כל העסקים בעולם, עובדה שעוד בינואר העברתי להם הזמנה מסין שבקלות יכולתי להעביר את העסקה מהודו אם הייתי רמאי ונוכל, אבל אפילו ברגע שהוא לא ישלם לי את העמלה שמגיעה לנו, ל-CEG, בכל זאת העברתי לו הזמנה מסין/הונג קונג. לא אני ניהלתי את זה, ניהלה השותפה מסין" (עמוד 30 שורות 20–31).

52. למען הסר ספק יצוין כי המבקשת לא ביקשה צו מניעה כלשהו האוסר על המשיב פעילות בחברת CEG ואף לא נמצאו טעם ועילה להוצאת צו שכזה, ככל שהדבר נוגע לפעילות המשיב בחברה זו.

53. המבקשת ציינה בסיכומיה כי המשיב הקים חברה חדשה בהודו בשם CET ENVYRO LLP לשם גזילת הפעילות והלקוחות באופן המפר כלפיה והברחת פעילות ה- JV לחברה זו (ר' בהרחבה סעיפים 24–37 לסיכומים מטעמה; סעיף 39 לסיכומי המשיב).

54. המשיב נשאל האם הוא מכיר חברה בהודו שנקראת CET ENVYRO LLP והוא השיב שכן וציין כי " עוד אין לי בה שום תפקיד. אני דירקטור בה באופן רשמי אבל זו חברה שעדיין לא פעילה" (עמוד 21 שורות 29–34). לדברי המשיב, הוא לא הנחה שום הנחיה להתקשר עם סטודיו לעיצוב שיכין לחברה הנ"ל אתר אינטרנט או ברושורים ולדבריו אין ל-CET אתר אינטרנט (עמוד 22 שורות 1–8). בהמשך במענה לשאלת בית המשפט מה יקרה אם תוקלד כתובת האתר, האם לא יעלה כלום, השיב " לא. מעולם לא היה. לחברה הזאת יש דומיין, מעולם לא עלה אתר לאוויר" (עמוד 22 שורות 24–25). לדבריו, המדובר לא באתר של החברה אלא זהו אתר של חברת הגרפיקה. לחברת ה-CET לא היה אתר באוויר " אתם איכשהו חדרתם לחברת הגרפיקה [...] אתם הבאתם אתר של חברת גרפיקה" (עמוד 22 שורות 30–34). תשובותיו של המשיב ביחס לחברה זו ולכאורה לא היו אמינות בעיני ונראה כי הוא ניסה להרחיק עצמו מכל ידיעה לגבי החברה או מעורבות בה.

55. ב"כ המשיב בסיכומיו מצא להביא בפני בית המשפט בהקשר זה אף את הצהרת המשיב מרצונו החופשי, בהתאם לה " כל פעולותיי נעשות וייעשו דרך החברה בהודו (CQM RAJ ENVYRO INDIA PVT LTD). לא תבוצע על ידי שום פעילות באופן אישי אשר יהא בה לפגוע בזכויות המבקשת ובקניינה הרוחני" (ר' סעיף 39 סיפה ; עמוד 5 לפרוטוקול מיום 12.6.17 שורות 15–17).

56. בשלב זה של דיון בבקשה לסעד הזמני לא מצאתי לקבל את טענת המשיב, לפיה אזכור חברת CET והתייחסות אליה בסיכומי המבקשת מהווה שינוי חזית אסור (ר' סעיף 3 לסיכומיו). בעניין זה אף יצוין כי ב"כ המשיב לא מצא להתנגד לשאלות ב"כ המבקשת בעניין חברה זו, כעולה מפרוטוקול הדיון בעמוד 21 שורה 29–34 ובעמוד 22 שורות 1–7 ו־15–34.
ב"כ המשיב התנגד לשאלה שהפנתה בהקשר חברה זו לבקשה לב יזיון בית המשפט שהגישה המבקשת , וזאת בטענה של אי־רלוונטיות, אך לא העלה כל טענה בדבר שינוי חזית (עמוד 22 שורות 10–11).

57. בהינתן הצהרת המשיב כאמור בסעיף 55 לעיל, מאחר ועסקינן בחברה חדשה שטרם החלה לפעול כדברי המשיב, ואשר אין לה כל מערכת הסכמית עם המבקשת, מצאתי בנקודה זו לקבל את הבקשה וליתן צו מניעה לפיו נאס ר על המשיב, בין במישרין ובין בעקיפין, לעשות כל פעילות בחברה זו (CET) או לשאת בה תפקיד כלשהו, קל וחומר פעילות או תפקיד אשר יהא בה ם כדי לפגוע בזכויות המבקשת , בקניינה הרוחני ובסודותיה המסחריים.
כמו כן נאסר על המשיב, במישרין או בעקיפין, להתחרות במבקשת במסגרת חברה זו.

עוללות

58. בשלב זה של דיון, בבקשה לסעד הזמני, לא מצאתי בסעיף 7 להסכם מיום 13.9.16 (ר' גם סעיף 29 ו לעיל) בסיס הולם לטענה כי ניתן ליתן סעד זמני בדמות של צו מניעה כנגד המשיב שמשמעותו איסור פעילות חברת ה- JV. אף לא ברור כיצד יתקיים הליך (כנגד המשיב בלבד) ביחס לטענת המבקשת כי החברה בהודו (חברת ה-JV) הפרה הסכם או התחייבות שיש לה כלפי המבקשת, בהעדרה של חברת ה-JV ומבלי שניתנה ל זו זכות להתגונן.

59. בתמיכה לטענותיה הפנתה המבקשת אף לפסיקה שונה. בהתייחס לת"א (י-ם) 40180-05-10 אלון ולת"א (מרכז) 7394-07-10 טרייד אין השרון, יצוין כי לא מצאתי בהחלטות הנ"ל בסיס שיצדיק מתן צו המניעה כמבוקש כנגד המשיב, בשים לב לעובדה המכרעת כי להבדיל מהתיקים הנ"ל , לצד ג בענייננו – חברת ה-JV – הסכמים ישירים ומסוימים עם המבקשת. אין המדובר לפיכך במשיב אשר עושה שימוש בצד ג (תאגיד כלשהו) באופן אסור במטרה לעקוף איסור כלשהו, אלא מדובר בחברה (חברת ה- JV) אשר לכאורה קיימות לה זכויות חוזיות כלפי המבקשת, וככל שמבוקש להפסיק פעילותה של חברה זו, יש לנקוט כלפיה במישרין בהליך משפטי מתאים ובפני הערכאה המוסמכת.

60. המבקשת אף הפנתה לרע"א 6934/10 כספי תעופה. פתח דבר יודגש כי בפסק דין זה שנה בית המשפט העליון על ההלכה כי " לערכאה הדיונית מוקנה שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים ובכללם צווי עיקול זמניים וערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בשיקול דעת זה" (ר' רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגריית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה(2) 307, 310; רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות נ' גייר (פורסם בנבו, 29.1.07)), " בייחוד כך הוא מקום שנתאפשר לערכאה קמא להתרשם באופן בלתי אמצעי מן המצהירים ומן הראיות שהוצגו בפניה לשם הכרעה בבקשה למתן הסעד הזמני" (ר' רע"א 4788/08 סלופארק טכנולוגיות בע"מ נ' מובידום (פורסם בנבו, 26.4.09); רע"א 8055/08 ניו ג'ינס בע"מ נ' רנואר אופנה (פורסם בנבו, 2.4.09)).
לגופם של דברים יצוין כי בהחלטת בית המשפט העליון נקבע כי אין בקיומה של תניית בוררות חוץ בהסכם שנכרת בין הצדדים כדי להפקיע את סמכותו של בית המשפט בישראל ליתן סעד זמני. ברם אולם בענייננו אנו תניית הבוררות היא בין המבקשת לבין חברת ה-JV, חברה הזרה לתיק, לא נתבעה בגדרו ואף אינה משיבה בבקשה לסעד הזמני.
משמע, אין המדובר בתניית בוררות בין הצדדים לבקשה, לאמור המבקשת והמשיב.

סוף דבר

61. לצורכי הבקשה דנן ומבלי לקבוע מסמרות לעתיד, הרי שלא מצאתי לעת הזו כי עלה בידי המבקשת להוכיח כי המשיב הפר ומפר "התחייבויות שלו" כלפיה. ככל שהמדובר בהפרת התחייבויות חברת ה-JV, שהמשיב הינו מנהלה, הרי שיש מקום לנקוט בהליך משפטי מתאים כנגד חברה זו ובפני הערכאה המתאימה.

62. לצורכי הבקשה דנן ומבלי לקבוע מסמרות לעתיד, הרי שלא מצאתי לעת הזו כי עלה בידי המבקשת להוכיח כי המשיב מנהל "פעילות מחתרתית מתחרה" כנגדה וכלפיה. ככל שהכוונה היא לפעילות חברת ה-JV, הרי שיש מקום לנקוט בהליך משפטי מתאים כנגד חברה זו ובפני הערכאה המתאימה.

63. ככל שהכוונה היא לפעילות חברת CQM RAJ ENVYRO INDIA PVT LTD, שזה מקרוב נוסדה וטרם החלה בכל פעילות, הרי שיש מקום למתן הצו וביחס לפעילות המשיב בחברה זו בלבד, כמפורט לעיל.

64. בהינתן כל האמור ועל רקע המסגרת המשפטית שפורטה לעיל, ובשקלול ואיזון של סיכויי התביעה ומאזן הנוחות, מצאתי כי אין מקום להותיר את הצו הארעי שניתן כנגד המשיב ביום 14.5.17 במעמד צד אחד, בכפוף לאמור בסעיף 57 לעיל ביחס לחברת CET.

65. אשר על כן, הצו הארעי מיום 14.5.17 מבוטל, בכפוף לאמור בסעיף 57 לעיל ביחס לחברת CET.

66. בנסיבות העניין מצאתי לחייב את המבקשת בהוצאות המשיב בסך כולל של 15,000 ₪.
סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום, וממועד זה ואילך יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתנה היום, ל' אב תשע"ז, 22 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.