הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 21685-04-14

מספר בקשה:57
לפני
כבוד ה שופטת איריס לושי-עבודי

התובעות:

  1. קבוצת עמוס לוזון יזמות ואנרגיה בע"מ
  2. א. דורי בניה בע"מ

נגד

הנתבעות:

  1. ג'י טי אס פאוור סולושנס לימיטד
  2. Wood Group Turbine Services Holdings LTD

נגד

המבקשים: 1. אורי פיינטוך ואח'
2. שולמית שפילמן ואח'

החלטה

התובעות שימשו כקבלן מבצע עבור המזמינות-הנתבעות והגישו נגדן את התביעות שבכותרת לקבלת תשלומים שהגיעו להן לטענתן מן הנתבעות. במסגרת תביעות אלה הוטלו עיקולים לטובת התובעות בחשבונות של הנתבעות. בהמשך עוכבו ההליכים בתביעות שבכותרת עקב תנית בוררות והצדדים התדיינו בבוררות בלונדון שהסתיימה לפי שעה בפסק-דין חלקי לטובת התובעות (להלן: "פסק הבוררות"). יצוין כי למיטב ידיעתו של בית-משפט זה, בפסק-הבוררות נפסקו הסכומים שנקבעו בו לשתי התובעות בצוותא-חדא, ללא הבחנה ביניהן.

בעקבות מתן פסק-הבוררות הגישו התובעות והנתבעות בקשה לאישור הסדר דיוני שעניינו העברת חלק מן הכספים המעוקלים לתובעות, ובפרט לתובעת 1. במסגרת ההסדר הדיוני, כפי שתוקן בעקבות החלטותיי הקודמות ובמעורבות של חברת נתיבים דרום בע"מ (להלן: "נתיבים"), הושג הסדר לגבי עיקול שהוטל במסגרת תיק הוצאה-לפועל אצל הנתבעות על כספים שהתובעת 2 חבה לנתיבים מכוח פסק-דין שניתן לטובת נתיבים על-ידי בית-משפט זה.

בנוסף לכך, כלל ההסדר הדיוני שימור של עיקול זמני שהוטל אצל הנתבעות על-ידי המבקשים דנן, מר פיינטוך ואח' (להלן: "המבקשים"), אשר הגישו תביעה נגד התובעת 2 בת"א 27502-05-17, תביעה שעודנה מתבררת.

ברם, המבקשים טוענים כי אין לאשר את ההסדר הדיוני וכי יש לבטל את החלטתי שאישרה אותו. זאת, מן הטעם כי לשיטתם משמעותו של ההסדר הדיוני הינה העברה של כספים שמקורם בפסק-הבוררות אל התובעת 1 בעוד שכספים אלה שייכים למעשה לתובעת 2. לטענת המבקשים, העדפה זו של התובעת 1 על פני התובעת 2 נעשית שלא כדין ובאופן העלול למוטט את התוב עת 2 ולהביאה לחדלות-פירעון תוך העדפת נושים, כל זאת תוך מתן אפשרות לתובעות לחסות בעתיד בצילה של החלטתי המאשרת את ההסדר הדיוני.

לאחר שביקשתי את תגובת התובעות נחה דעתי כי אין לקבל את בקשת המבקשים.

אכן, אין זאת מן הנמנע - ואינני מביעה כל דעה בעניין זה - כי קיים צדק בטענות התובעים לפיהן ייתכן ובסופו של יום ייקבע כי העברת חלק מכספי פסק-הבוררות לתובעת 1 נעשתה שלא כדין. ראו, למשל, ת"א 18612-11-17 בו התובעת 1 עצמה הגישה תובענה לביטול עיקולים זמניים במסגרתה עתרה כי בית-המשפט יצהיר כי כספי פסק-הבוררות שייכים לה - תובענה ש טרם הוכרעה.

ברם, שעה שהעיקול הזמני שהטילו המבקשים אצל הנתבעות על כספים אלה הובטח במסגרת ההסדר הדיוני, ואף מעבר לכך ( העיקול צומצם למעשה על-ידי המבקשים לסך של כ-1.3 מיליון ₪ בעוד שהתובעות הביעו את הסכמתם במסגרת ההסדר הדיוני להותיר את העיקול על סך של כ-3.1 מיליון ₪), הרי שאני סבורה כי התביעות שבפניי והבקשה לאישור ההסדר הדיוני אינן מהוות את המסגרת המתאימה לדון בטענות הרחבות יותר של המבקשים וכי למבקשים אין כל מעמד במסגרת תביעות ובקשות אלה.

יצוין כי מעבר לשאלות הדיוניות של מסגרת הדיון ומעמדם של המבקשים, מסקנה זו נכונה אף לגופה. למעשה, טענתם של המבקשים הינה כי על התובעת 2 לעצור כל תשלום שהיא מתעתדת לבצע, לכל מאן דהוא, שהרי לשיטתם של המבקשים מדובר בהעדפת נושים. זאת, שעה שהתובעת 2 כלל אינה נמצאת בהליכי חדלות-פירעון ושעה שהמבקשים כלל אינם נושים, שהרי הם אינם אוחזים פסק-דין או חוב אחר של התובעת 2 כלפיהם, אלא בידיהם זכות תביעה ועיקול זמני, ששניהם נשמרים למבקשים.

מכאן אף ברור שיש לדחות גם את בקשתם של המבקשים הנוספים שבפניי, הם התובעים בת"א 32905-01-17, שאינם אוחזים אפילו בעיקול זמני.

הבקשה נדחית אפוא והעיכוב עליו הוריתי בהחלטתי מבוטל בזאת.

למותר לציין כי אין בהחלטתי זו כדי להביע כל עמדה באשר ליחסים המשפטיים בין התובעת 1 לתובעת 2 וביחס לשאלה אם ההסדר הדיוני נעשה כדין או שלא כדין. חזקה על התובעות כי ישקלו היטב את צעדיהן בהקשר זה, לבל יימצא בעתיד כי ההסדר הדיוני נעשה שלא כדין, על כל ההשלכות הנובעות מכך.

כמו כן אין בהחלטתי זו כדי למנוע מן המבקשים לנקוט בכל הליך שימצאו לנכון.

שתי קבוצות המבקשים, ביחד ולחוד, יישאו בהוצאות התובעות בסך כולל של 5,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ד תשרי תשע"ט, 03 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.