הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 20941-09-13

לפני
כבוד ה שופט שאול שוחט

תובעים

  1. ברוך בלוי
  2. ראובן הרדי

3.ישראל רייך
ע"י ב"כ עו"ד עמית חדד וליאב איינס ממשרד ד"ר י. וינרוט ושות'

נגד

נתבעים

בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אייל בליזובסקי ו/או אביאל פלינט

פסק דין

תביעה ( מתוקנת) לאכיפת חוזה מכר מקרקעין, ולחילופין לסעד כספי בסכום של 5,000,000 ₪.

העובדות הצריכות לעניין

1. בחודש נובמבר 2012 פרסמה הנתבעת ( להלן: "הנתבעת" או " בזק") הודעה הכוללת נתונים אודות נכס שהעמידה למכירה – בניין ברח' כורש 1 בירושלים ( להלן: "הבניין" או " הנכס"). ההודעה פורסמה באתר האינטרנט של הנתבעת ובעיתונות הכתובה. עוד פורסמו באתר האינטרנט מצגת אודות הנכס וכן טופס שכותרתו "הצעה לרכישת זכויות בנכס בזק".

2. התובעים הם קבוצת משקיעים שחברו יחדיו לרכישת הנכס. הקבוצה אורגנה ע"י התובע 2 ויוצגה בהליכים לרכישת הנכס ע"י עוה"ד יהונתן אפללו ( להלן: "עו"ד אפללו").

3. ביום 27.6.13 התקיימה פגישה בין התובעים ועוה"ד אפללו מטעמם לבין בזק. בפגישה נכחו מספר נציגי בזק ממחלקת הכנסות נדל"ן באגף בינוי נכסים, ביניהם מר יהושוע פלפל ( להלן: "מר פלפל").

4. בתום אותה ישיבה הודיעו התובעים כי הם נכונים להציע סכום של 9.5 מיליון ₪ תמורת הנכס. בעקבות הודעה זו, החל מיום 2.7.13 ובמשך מספר ימים, התקיים הליך הגשת הצעות בין הצדדים, בגדרו הוחלפו בין ב"כ הצדדים ( עוה"ד אפללו מטעם התובעים ועוה"ד ברק קינן מטעם בזק) טיוטות הסכמי מכר. בכל הטיוטות המדוברות הובהר, כי עד לאישור הגורמים המוסמכים בבזק, לא ייכרת חוזה בין הצדדים שכן " תוקפו של חוזה זה מותנה בתנאי מתלה, שלפיו הגופים המוסמכים של המוכרת יאשרו ההתקשרות בחוזה זה. מובהר לקונה, כי אישור הגופים המוסמכים של החברה אינו אישור טכני וכי הם ידונו בעסקה ועלולים שלא לאשרה מכל טעם שהוא, ולקונה לא תהא בשל כל טענה כלפי המוכרת" ( ס' 4(ב) לטיוטות ההסכמים – צורפו כנספחים ה'-י' לתצהיר עוה"ד אפללו). ביום 4.7.13 העביר עוה"ד אפללו לבזק עותק חתום מטעמו ( בשם התובעים) כמו גם המחאות ע"ס 5% ממחיר התמורה, סכום שלפי נספח התמורה בהסכם צריך להיות מופקד בידי בזק ( כמוכרת) לביטחון, עד לאישור העסקה ע"י הגורמים המוסמכים מטעמה ( ושיוחזר מקום ובו לא תאושר העסקה ע"י בזק).

5. ביום 8.7.13 גילה עוה"ד אפללו, כי בטיוטת ההסכם החתומה שהעביר ( ביום 4.7.13) נפלה טעות קולמוס מסוימת ביחס לתורן המוצב על גג הבניין. עוה"ד אפללו פנה לעוה"ד קינן בהודעת דוא"ל בבקשה לתקן את הטעון תיקון, וזה האחרון השיב לו ביום 8.7.13, כי " היות ומדובר בהצעה בלבד- אז כרגע לא נעסוק בתיקונים לחוזה". בהודעת דוא"ל חוזרת התרעם עוה"ד אפללו על עמדה זו וטען, כי הנוסח האחרון של טיוטת ההסכם מהווה " הסכם-פשוטו כמשמעו". ביום 9.7.13, לאחר התכתבויות נוספות בדוא"ל בנושא ( בין עוה"ד אפללו ועוה"ד קינן) ולאחר שיחה טלפונית שהתקיימה בין מר פלפל לתובע 1, הסכים עוה"ד אפללו לחזור בו מהעמדה, כי בין הצדדים נכרת הסכם ואישר בהודעת דוא"ל כי טיוטת ההסכם האחרונה שהועברה מטעם מרשיו, התובעים, מהווה הצעה.

6. בהמשך לכך, פנתה בזק אל התובעים בהצעה לשנות את הצעתם, שבאה לידי ביטוי בטיוטת ההסכם מיום 4.7.13, כך שסכום התמורה יועלה מ-9.5 מיליון ₪ ל-10 מיליון ₪. בתמורה, במקום התנאי הקיים לפיו בזק תישאר כברת רשות ללא תמורה למשך 25 שנים בחלק מהנכס, בזק תשכור חלקים אלו בנכס בתמורה ל-40,000 ₪ לשנה למשך 10 שנים. הצדדים הסכימו לכך והתיקונים האחרונים הועברו בנוסח טיוטת ההסכם האחרונה שהועברה ע"י התובעים, ביום 19.7.13.

7. ביום 11.8.13 התקיימה ישיבה במשרדי הנתבעת בנוכחות התובעים ועוה"ד אפללו. בפגישה הודיע מר פלפל לתובעים כי הצעתם מיום 19.7.13 לרכישת הנכס נדחית וכי על פי עמדת הלשכה המשפטית של בזק, נוכח קיומו של מציע קודם בזמן להם, היא חברת מיגדרו ( ישראל) בע"מ ( להלן " מיגדרו"), אשר הסכימה להשוות הצעתה לסכום התמורה אותו הציעו התובעים (10 מיליון ₪) ונוכח השלב המתקדם שאליו הגיעו המגעים עמה, קיימת לה עדיפות על פניהם. באותה פגישה הובהר לתובעים כי בשים לב לכך, יתאפשר לתובעים להגיש הצעה משופרת על פני זו של ההצעה אשר הגישו ביום 19.7.13, ואם יעשו כן תינתן למיגדרו זכות סירוב ראשונה על הצעה זו - כך שאם מיגדרו לא תסכים לתת הצעה נוספת בסכום שלא יפחת מהצעתם, אזי ייחתם עמם ההסכם.

8. ביום 13.8.13 הודיעו התובעים, באמצעות עוה"ד אפללו, כי עמדת בזק אינה מקובלת עליהם וחזרו על טענתם כי כבר נכרת חוזה מחייב בינם לבין בזק.

9. בזק, במכתב מיום 14.8.13, דחתה את טענות התובעים והבהירה כי אינה קשורה עם התובעים בכל הסכם. במסגרת המכתב הוצע שוב לתובעים להגיש הצעה אחרונה לרכישת הנכס, אשר תהיה כפופה לזכות סירוב ראשונה שניתנה למגדרו, וזאת עד ליום 15.8.13. בשיחה טלפונית בין עוה"ד סרגנו מטעם בזק לבין עוה"ד אפללו ניתנה לתובעים ארכה נוספת עד ליום 18.8.13.
10. התובעים לא הסכימו עם התנאים הללו. בעקבות זאת הוחזרו לתובעים, ביום 9.9.13, השיקים אותם מסרו לביטחון עם משלוח הצעתם מיום 4.7.13, וביום 11.9.13 נחתם הסכם מכר בין בזק למיגדרו, לאחר שאושר ע"ד הגורמים המוסמכים בבזק.

ההליך שלפניי

11. תחילתו של ההליך בבקשה למתן סעד זמני האוסר על ביצוע כל דיספוזיציה בנכס , בקשה אותה הגיש התובע 1 בלבד, בטרם הגשת תביעה, וזאת ביום 10.9.13.

צו מניעה ארעי, במעמד צד אחד, ניתן על ידי ביום 11.9.13 ונקבע מועד לדיון במעמד שני הצדדים.

12. ביום 7.10.13 הגישו התובעים את תביעתם. התביעה הופנתה גם נגד חברת מיגדרו ונגד עוה"ד ינאי סלים הבא, שלגביו נטען כי הוא המנהל והדירקטור היחיד במיגדרו. לטענת התובעים עו"ד ינאי נשכר ע"י התובע 2 לצורך קידום מו"מ מול בזק לרכישת הבניין, ובמקום זאת בחר להתחרות בתובעים בסתר. הסעדים שנתבעו בתביעה, במתכונתה המקורית טרם התיקון, הם פס"ד הצהרתי לפיו נכרת הסכם מחייב בין התובעים לבזק והצהרה כי החוזה שנחתם מול חברת מיגדרו בטל. לחילופין, התבקש בית המשפט " להעניק לתובעים הזדמנות שווה להתחרות על רכישת הנכס" ולחילופי חילופין, התבקש ביהמ"ש לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בפיצויי קיום בסך של 5 מיליון ₪.

13. ביום 17.10.13, לאחר שכל הצדדים הגישו תגובות ותשובות לבקשה לסעד הזמני, התקיים דיון במעמד כל הצדדים לבקשה, בו שטחו באי כוח הצדדים את טענותיהם, נחקרו מצהירים ועדים ( התובע 1 ועוה"ד אפללו מטעם התובעים, ומר פלפל מטעם בזק) ונשמעו סיכומים בעל-פה.

ביום 24.10.13 ניתנה החלטתי הדוחה את הבקשה לסעד זמני, משורה של נימוקים.

14. ביום 26.11.13 , ובעקבות ההחלטה הדוחה את הבקשה לסעד הזמני, עתרו התובעים לתיקון כתב התביעה. ביום 27.11.13 נעתרה רשמת בית המשפט לבקשה.

15. ביום 28.11.13 הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן. כתב התביעה הופנה נגד בזק, מיגדרו, וכן עוה"ד ינאי הבא. הסעדים להם עתרו התובעים בתביעתם המתוקנת הם לבטל את ההסכם בין בזק ומגדרו ולקבוע כי יש לאכוף את ההסכם שהוגש לבזק ביום 19.7.13; לחילופין לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בפיצויי קיום בסך של 5 מיליון ₪; ולחילופי חילופין לחייב את בזק בפער בין הסכום שהציעה מיגדרו עבור הנכס קודם כניסתם של התובעים למשא ומתן לזה ששולם לה בפועל, מכוח דיני עשיית עושר, וכן לחייב את הנתבעים בפיצויי הסתמכות.

הנתבעים הגישו כתבי הגנתם לתביעה המתוקנת וכן הוגש כתב תשובה מטעם התובעים.

16. בהליך התקיימו 4 ישיבות הוכחות במסגרתם נחקרו עדי הצדדים. בתום ההוכחות ניתנו הוראות להגשת סיכומים. כתב הסיכומים האחרון ( סיכומי תשובה מטעם התובעים) הוגש לתיק בית המשפט ביום 10.1.2017.

גדר המחלוקת

17. עם תום ההוכחות ובטרם הוגשו סיכומי הצדדים, הגיעו התובעים והנתבעים 2-3 ( חברת מיגדרו ועוה"ד ינאי הבא) להסדר לפיו התביעה נגד הנתבעים 2-3 תידחה. לבקשת הצדדים ניתן להסדר, ביום 15.2.16, תוקף של פסק דין.

18. בעוד שבכתב התביעה המקורית, כמו גם המתוקנת, עתירתם הראשית של התובעים הייתה לאכיפת ההסכם שלטענתם נכרת עמם עת הגישו את הצעתם ביום 19.7.13, בסיכומיהם זנחו התובעים לחלוטין את הסעד המדובר. התובעים התמקדו בסיכומיהם בסעדי הפיצויים ובטענות אודות הפרת חובת תום הלב במו"מ שהתקיים בין הצדדים.

19. טענתם המרכזית של התובעים הינה כי כללי המו"מ שנקבעו בינם לבין בזק, והיוו אף " חוזה נספח" לשלב הטרום חוזי, קבעו שתתקיים " התמחרות שיוויונית" בין כל המתמודדים. משבזק בחרה ליתן למיגדרו זכות סירוב ראשונה למקרה שהתובעים יעלו את הצעתם מעבר לזו שמיום 9.7.13, הפרה בזק את חובתה לנהוג בתום לב במסגרת המו"מ באופן שמקנה להם פיצויי קיום בגין הפער בין שווי סכום התמורה שהיה אמור להשתלם על ידי התובעים עבור הנכס, לבין שווי הנכס כפי שעולה מחוות הדעת השמאיות שהוגשו על ידי הצדדים. לחילופין, יש לפסוק לזכותם פיצויי מכוח דיני עשיית עושר לפיהם יש לשלול מבזק את התמורה העודפת שקיבלה בשל הצטרפותם של התובעים להליך ההתמחרות ולהעבירה להם.

בזק, מנגד, טוענת, כי לא הפרה את חובת תום הלב בניהול המו"מ עם התובעים וכי נהגה לכל אורך הדרך בתום לב, בשקיפות ובהגינות. לטענתה היא לא התחייבה מעולם, בהתחייבות בעלת תוקף משפטי מחייב, כי תקיים הליך של התמחרות שיוויונית בין התובעים לבין מיגדרו או אל מול מציעים אחרים וכי ניתנה בידיה הרשות לנהל במקביל מו"מ עם מספר מציעים לפי שיקול דעתה הבלעדי ולוותר למי מהמציעים על דרישות וקיום תנאים כלשהם, תוך הבהרה שדיני המכרזים לא יחולו בעניין זה, וכי היא תהיה רשאית להתקשר עם כל גורם בכל עסקה שתמצא לנכון. בנסיבות אלו לא זכאים התובעים לכל פיצוי, ובפרט לא לפיצויי קיום.

דיון והכרעה

20. תחילה אדרש למחלוקת הנטושה בין הצדדים בשאלה האם היה על בזק לקיים "התמחרות שיווניות" למכירת הנכס, בין מכוח התחייבות נטענת שניתנה כביכול לתובעים בהקשר זה ובין מכוח טעמים אחרים אליהם מפנים התובעים בסיכומיהם.

רק בהינתן תשובה חיובית לשאלה זו יהיה מקום להידרש ליתר המחלוקות הטעונות הכרעה – האם מתן זכות סירוב ראשונה למגדרו מהווה הפרה של "כללי המשחק" שנקבעו ע"י בזק בקשר למכירת הנכס, נוכח חובתה לקיים "התמחרות שיוויונית", ועולה כדי ניהול מו"מ בחוסר תום לב; ובמידה וכן – שאלת זכותם של התובעים לפיצויים בעקבות אותה הפרה נטענת, בין פיצויי קיום בין פיצויי הסתמכות, ושיעורם של אלה.

האם היה על בזק לקיים "התמחרות שיוויונית" למכירת הנכס?

21. כאמור, בחודש נובמבר 2012 פרסמה בזק הודעה באתר האינטרנט שלה ובעיתונות הכתובה הכוללת נתונים אודות הנכס אותו ביקשה להעמיד למכירה. עוד פורסמו באתר האינטרנט מצגת אודות הנכס וכן טופס שכותרתו "הצעה לרכישת זכויות בנכס בזק". עיון בטופס המדובר (צורף כנספח ג' לכתב התביעה) מעלה, כי צויין בו מפורשות כי הפניה אינה מהווה מכרז וכי דיני המכרזים לא יחולו בעניינה (ס' 5 לטופס) וכי " יש לראות בהצעה זו רק הצעה לביצוע העסקה. מובהר ומוסכם כי בזק עשויה משיקוליה לא לקבל את ההצעה. ....עוד מובהר כי בזק רשאית לנהל מו"מ ו/או התמחרות עם מציעים שונים, כולם או חלקם והכל לפי שיקול דעתה בלעדי. כן תהא רשאית בזק לוותר למי מהמציעים על דרישות וקיום תנאים כלשהם ו/או להתנות תנאים חדשים ו/או נוספים ו/או לדרוש הבהרות והסברים, הכל לפי שיקול דעתה הבלעדי" (ס' 3-4 לטופס).

22. "כללי המשחק" שהותוו על-ידי בזק מראשית הדרך באותה הזמנה להציעה הצעות, לא היו זרים לתובעים. עוד לפני שהתובעים התאגדו כקבוצה לרכישת הנכס, היה זה התובע 2 שריכז סביבו קבוצת משקיעים אחרת שהתעניינו ברכישת הנכס ואף העביר מטעמה הצעה ביום 6.3.12 לרכישתו בתמורה לתשלום של 8.5 מיליון ₪ (ההצעה, על גבי אותו הטופס המדובר, צורפה כנספח ו' לתצהיר התובע 2). התובע 2 היה מיוצג כבר אז על-ידי עוה"ד אפללו (ר' ס' 5 ו-15 לתצהיר התובע 2). לאחר שאותה קבוצה לא קיבלה החלטה סופית באשר לרכישת הנכס ריכז התובע 2 קבוצת רוכשים נוספת לרכישת הנכס – הם התובעים 1 ו-3.

23. אין מחלוקת, כי ההתעניינות המחודשת מצד עוה"ד אפללו בנכס, בשם קבוצת המשקיעים החדשה, הם התובעים, החלה בפנייה מיום 26.6.13 מצד עוה"ד אפללו לעוה"ד קינן מטעם בזק ( ס' 21 לכתב התביעה) וכי בעקבותיה נקבעה פגישה למחרת, 27.6.13, במעמד התובעים כולם, עוה"ד אפללו וכן נציגי בזק וביניהם מר פלפל.

24. באותו המועד בו התקיימה הפגישה הנ"ל הייתה בזק במו"מ מתקדם עם מיגדרו בקשר לרכישת הנכס, לאחר שמיגדרו הגישה הצעה לרכישת הנכס עוד ביום 17.3.13 , והצעת מיגדרו לרכישת הנכס כבר אושרה על-ידי ועדת הנדל"ן בבזק ביום 19.6.13 – הגוף המוסמך על פני נהלי בזק לאשר עסקת מקרקעין בשווי של עד 10 מיליון ₪. לפי גרסתו של מר פלפל, שלא נסתרה, בפרק הזמן הזה עד שהתקיימה הפגישה עם התובעים - רק כפסע היה מהעברת ההצעה המאושרת מטעם מגדרו לקבלת אישור נוסף של מנכ"ל החברה, הדרוש, על פי נהליה של בזק, לצורך שכלול העסקה עם מגדרו (עמ' 96 לפרוט' ישיבת יום 27.1.16).

25. כעולה מחומר הראיות והעדויות שנשמעו בפניי – בפגישה עם התובעים שהתקיימה ביום 27.6.13 בזק לא חשפה אמנם את זהותו של המציע הקודם בזמן (מיגדרו) אך בהחלט הבהירה כי קיים מציע אחר, קודם בזמן, עמו מצויה בזק בשלבים מתקדמים לקראת סגירת עסקה והבאתה לאישור הגורמים המוסמכים. בחקירתו בבית המשפט ניסה עוה"ד אפללו להתכחש לדברים וטען, כי באותה פגישה לא נאמר ע"י מר פלפל כי יש גורם מסוים שחתם על הצעה ושהמו"מ איתו נמצא בשלב מתקדם (עמ' 55 ש' 2 לפרוט'). עם זה, משעומת עם העובדה כי מרשו, התובע 1, שגם נכח באותה פגישה מדוברת, אישר בחקירתו כי מר פלפל מסר באותה פגישה כי קיים מציע קודם שמתנהל עמו מו"מ מתקדם, טען עוה"ד אפללו כי אינו זוכר זאת ו"אם הם אמרו זה נראה בסיטואציה בשביל שנתקדם מהר במו"מ, זה לא היה נראה שהם חתמו עם מישהו" (עמ' 55 ש' 7-8 לפרוט'). יצוין, כי גם התובע 2 (שגם הוא נכח כאמור באותה פגישה) אישר בחקירתו כי בזק מסרה בפגישה, כי "בזק אמרה אנחנו בשלבים מתקדמים עם מישהו אחר" (עמ' 70 ש' 3 לפרוט') וכי קיימת ראייה נוספת אותנטית לדברים אלו שנאמרו ע"י בזק באותה ישיבה בתיעוד שיחה שהתקיימה בין התובע 1 למר פלפל ביום 9.7.13 ושהוקלטה ע"י האחרון ( התמליל צורף כמוצג נ/6). באותה שיחה (שעל תוכנה ידובר בהמשך בהרחבה) מציין מר פלפל באוזני התובע 1, בין השאר, כי באותה פגישה מסרה בזק לתובעים, כי " יש עוד מישהו בעסקה הזאת שיש לו חוזה חתום ואנחנו רגע לפני סיום התהליך" (עמ' 1 לתמלול) והתובע 1 מאשר את הדברים ומציין, כי "אני ידעתי שיש פה חוזה חתום, אני לא מתכחש זה, אתם אמרתם את זה ואני הגעתי בדקה ה-99 אם אתה זוכר הכל" (עמ' 5 לתמלול) .

26. נראה כי אין מחלוקת של ממש כי בפגישה שהתקיימה ביום 27.6.13 לא הובטח לתובעים כי "כללי המשחק" לפיהם בזק מתכוונת להביא את הנכס למכירה, ישתנו עם מתן הצעה על-ידם, וכי בכוונת בזק לערוך "התמחרות שיוויונית" בינם לבין המציע הקודם בזמן אשר לפיה תוכרע זהות הרוכש. התובעים לא טענו מעולם טענה כזו בכתבי טענותיהם ואין לה גם זכר בחומר הראיות. התובעים אמנם טענו, כי באותה פגישה הובטח להם כי "העסקה שלהם" אם יציעו מחיר של 9.5 מיליון ₪ לרכישת הנכס, כפי שאכן הציעו בפועל (ס' 24-26 לכתב התביעה המתוקן) אך משזנחו את עתירתם לאכיפת ההסכם, אין עוד צורך להתעמק בסוגייה. די אם אציין, כי אין בחומר הראיות כדי לבסס את טענת התובעים לפיה באותה ישיבה התחייבה בזק למכור לתובעים את הנכס בתמורה ל-9.5 מיליון ₪. התובעים אמנם טענו זאת בעדותם (ס' 22 לתצהיר התובע 2 , ס' 20 לתצהיר התובע 1) ואף עוה"ד אפללו הבהיר, כי לשיטתו ולשיטת התובעים באותה פגישה נקבע כי סך של 9.5 מיליון ₪ מהווה "מחיר קונה עסקה" (ר' בעמ' 46 לפרוט') אלא שהדברים אינם עולים בקנה אחד עם הוראת סעיף 4(ב) המופיעה בכל טיוטות ההסכמים, המהוות הצעות, שהועברו מטעם התובעים בהמשך לאותה ישיבה (כשהראשונה בהן ביום 4.7.16) ואף לא עם מכתב עוה"ד אפללו לעוה"ד קינן מיום 30.6.13 אשר נשלח בהמשך ישיר לאותה ישיבה וקדם לשליחת טיוטות ההסכמים. באותו מכתב מיום 30.6.13 ( צורף כמוצג נ/1) מתייחס עוה"ד אפללו לפגישה שהתקיימה ביום 27.6.13 ומציין כי בעקבותיה הוא מתכבד להציע, בשם מרשיו התובעים, סך של 9.5 מיליון ₪ לרכישת הנכס הנדון. מהמכתב עולה, כי כל שניתנה בידי התובעים באותה פגישה שהתקיימה ביום 27.6.13 היא אפשרות להגיש הצעה לרכישת הנכס. כך, מציין עוה"ד אפללו במכתב, כי "אודה על קבלת אישור עקרוני של מרשתך להתקדם במו"מ על בסיס הסך המוצע, לשם הבאת העסקה לכלל גמר. מובן, כפי שציינת בדוא"ל מטעמך, כי מי מהצדדים אינו כבול במו"מ וכי רק חתימה על ההסכם מצד מרשיי תהווה הצעה מטעמם".

27. בעדותו בבית המשפט אישר עוה"ד אפללו את משלוח המכתב האמור על-ידו, אך התנער מהנפקות שיש לתת לתוכנו. לטענתו (שלא נמצא לה זכר בתצהירו) תוכנו של המכתב הוכתב לו ע"י עוה"ד קינן והוא הסכים לכתוב את הדברים הגם שאינם עולים בקנה אחד עם ההסכמות בין הצדדים באותה פגישה מש"כל מה שביקש קינן לכתוב במהלך הדרך לווה תמיד באותם דברי הרגעה של בזק היא חב' ציבורית, תכתוב מה שאני אומר לך ודע שאנחנו מתנהגים אחרים. שיטתנו במו"מ, הוא חזר ואמר, אני מכרתי עשרות נכסים לבזק והשיטה שלנו שונה מכל שיטת התמחרות שונה, אנחנו מגיעים להסכם סופי אחרי מו"מ עם אדם, לא שולחים חוברות מכרז ומציעים לציבור, אלא יושבים איתך וחותמים איתך עד הסוף" (עמ' 46 ש' 31 – 47 ש' 6 לפרוט'). ברי, כי לאור ההלכות הברורות והידועות בדבר החזקה לפיה אדם ( קל וחומר עו"ד) החותם על מסמך משפטי מוחזק כמי שיודע והבין על מה הוא חתם וכי חתם לאור הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא ( ראו לדוגמא ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113,117; ע"א 779/87 בליט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ"ד (3) 304, 310); ומשמדובר בטענות בעל-פה נגד מסמכים בכתב ( שלא מסתכמים רק במכתב המדובר אלא גם בטיוטות ההסכמים ובמסמכים נוספים שהועברו מטעם עוה"ד אפללו בשם מרשיו עליהם אעמוד בהמשך) לא ניתן לאמץ עדות זו ( ראו ס' 80 לחוק הפרוצדורה העותומני והשוו לת"א ( מחוזי חיפה) 869/05 עבד אל חאמיד אסמעיל נ' עזבון המנוח עבדאלכרים עבאס ז"ל, 31.5.2009) .

28. מכל מקום, גם לפי גרסה עובדתית נטענת זו לא הובטח מעולם לתובעים במסגרת אותה ישיבה מיום 27.6.13, כי מכירת הנכס תיעשה ב"התמחרות שיוויונית" (אלא הובטח להם לכאורה כי במחיר 9.5 מיליון ₪ "קנו עסקה" לאלתר ובכך "עקפו" את המציע הקודם בזמן עמו נוהל מו"מ מתקדם).

29. לטענת התובעים, המעמד המכונן בו התחייבה בזק כלפי התובעים לקיים "התמחרות שיוויונית" בינם לבין המציג הקודם בזמן, התקיים במסגרת שיחת הטלפון שקיים מר פלפל והתובע 1 ביום 9.7.13. הפרק הרלוונטי בסיכומי התובעים (פרק ג.2) מתחיל בהתייחסות לתכני אותה שיחה, שיחה אותה מכנים התובעים כ"שיחה קריטית במסגרתה בזק הבהירה והתחייבה ל"כללי המשחק" לפיהם יימכר הנכס בהתמחרות שיוויונית, במסגרתה תינתן לתובעים הזדמנות שווה לרכוש את הנכס" (ס' 16 לסיכומיהם).

שיחת הטלפון בין מר פלפל לתובע 1 ביום 9.7.13 – האמנם שינוי "כללי המשחק" ל"התמחרות שיווניות"?

כאמור, לאחר שביום 8.7.13 גילה עוה"ד אפללו כי בטיוטה החתומה שהועברה כהצעה ( ביום 4.7.13) נפלה טעות קולמוס מסוימת ופנה לעוה"ד קינן בהודעת דוא"ל בבקשה לתקן את הטעון תיקון, ולאחר שהאחרון השיב לו ביום 8.7.13, כי " היות ומדובר בהצעה בלבד- אז כרגע לא נעסוק בתיקונים לחוזה" - התרעם עוה"ד אפללו על עמדה זו וטען כי הנוסח האחרון של טיוטת ההסכם מהווה " הסכם-פשוטו כמשמעו". במקביל להתכתבות בין עוה"ד אפללו לעוה"ד קינן התקיימה ביום 9.7.13 שיחת טלפון שהוקלטה ע"י מר פלפל (אם כי באופן חלקי בלבד) ואשר תמלולה הוגש ונרשם כמוצג נ/6.

אין מחלוקת כי הרקע לשיחה היה ניסיון של התובעים לטעון כי נכרת כבר חוזה בינם לבין בזק. במסגרת השיחה מלין התובע 1 על כך שהצעת התובעים ניתנה על סך של 9.5 מיליון ₪ מתוך הבנה כי מדובר בהצעה "קונה עסקה" ומשכך "לא ייתכן שאני עכשיו שוב פעם אחזור למשחק הזה, אנחנו לא נגמור בחיים את הסיפור הזה" (נ/6 עמ' 1). מר פלפל בתשובתו לתובע 1 העמיד את הדברים על דיוקם והשיב לו :

"לא אמרו לך אתה יכולת להגיש 9.2 , 9.1 או 11.5 או מה שאתה רוצה, אמרו לך יש עוד מישהו בעסקה הזאת שיש לו חוזה חתום ואנחנו רק לפני סיום התהליך והמליצו לך ואמרו לך שבסכום של 9.5 אתה נכנס לתהליך יפה מאוד, שם אותך במקום טוב מה שנקרא, אני בכוונה לא רוצה מספרים כי אתה העלית מ-8.8, אתה לא העלית מהמחיר של המציע השני כי לא ידעת מההצעה השנייה" (נ/6 עמ' 1 ש' 21 עמ' 2 ש' 2).

בהמשך השיחה אישר התובע 1 את הדברים (נ/6 עמ' 2 ש' 3) אך המשיך להתרעם על כך שבכוונת בזק לפנות למציע הקודם בזמן ולבדוק אם מוכן לשפר את הצעתו (נ/6 עמ' 2-3). אז מתקיים בין השניים אותו קטע שיחה בו תולים התובעים את יהבם , ככזה שבו התחייב מר פלפל בשם בזק כלפיהם לקיום " התמחרות שיוויונית" (ר' ס' 2 לסיכומי התשובה מטעם התובעים). וכך באים לידי ביטוי הדברים בתמלול:

"
ברוך: שמנו 9.5 אנחנו חוזרים שוב פעם פותחים את הכל מאפס. עכשיו שוב פעם, נציע 9.6,
שוקי: אני חייב לתת הזדמנות שווה.
ברוך: זה לא ייגמר.
שוקי: אני חייב לתת הזדמנות שווה לכולם, אין לי ברירה, אין לי, אין לי, אני אני.
ברוך: תבין אותה, זה מה שאני רק רוצה, אני מבין אותך ואני רוצה שתבין אותי ואנחנו באמת רוצים לעשות עסקה, אנחנו לא מחפשים לריב ולא מחפשים להתווכח ולהיכנס לקטנוניות בין נוסחים לנוסחים, זה לא מטרה, אני בא לעשות עסקה.
שוקי: אני מבין אותך מה אתה אומר, מה אתה ממליץ, מה אתה רוצה שאני אעשה.
ברוך: זה מה שאני אומר, תשמע בו תגיד לי יש שם איזושהי בעיה, בוא נעשה ככה, אתה רוצה לגבי השכירות ככה, בוא נדבר, אני רוצה לדבר, אני רוצה לשמוע איפה אנחנו בסיפור הזה.
שוקי: אני לא יודע להגיד לך כי אני צריך לחכות לראות מה ההצעה השניה. אם הוא יגיד לי אני בעניין אז אני אהיה חייב לחזור אליך ואני אשמע מה העניין שלו אני אחזור אליך ואם הוא יגיד לי אני לא בעניין אז העסקה שלך, אנחנו נעלה את זה כמו שזה.
ברוך: תראה אין ספק שאני ידעתי שיש כאן משכיר, אני ידעתי שיש פה חוזה חתום, אני לא מתכחש זה, אתם אמרתי את זה ואני הגעתי בדקה ה-99 אם אתה זוכר הכל, אבל זו הסיבה שהעליתי 700 אלף שקל בגלל המשפט שבא שמאי קמה שהוא אדם בר סמכא בחברה, הוא אומר לי תשמע אנחנו, הנקודת הנחה שאנחנו יצאנו ממנה והיא אמיתית שאם אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מעלים את ההצעה באופן משמעותי, לא ב-200, 300 אלף שקל, בקפיצה של 700 אלף שקל אנחנו גומרים את הסאגה הזאת של ה...כי בגלל שאנחנו יודעים שיש מישהו עם חוזה חתום, עם הצעה חתומה אנחנו כדי לקנות עסקה אנחנו צריכים להעלות משמעותית, זה לא היה קל 700 אלף שקל, ביום וחצי היינו צריכים להחליט, זה לא היה דבר שהוא קל לנו.
שוקי: מצוין
ברוך: ואתה ידוע טוב מאוד בנושא של ארה"ב שאני חיכיתי יום ראשון, אמרתי לך שאני אתן לך עד יום שני ונתתם לי לא, עמדתי ביעד.
שוקי: אני זוכר.
ברוך: אבל אי אפשר עכשיו לבוא ולחזור שוב פעם לפתוח את הדברים, אנחנו לא נגמור מזה בחיים, והוא יגיד לי 9.55 מה אני אתחיל לעשות, אני אתחיל לריב על 10 אלפים שקל?
שוקי: אז אני מקווה שהוא, או שהוא לא יגיד 9.55 או שהוא יגיד לי 10.5 מיליון שקל ואז זה ישים אותך בדילמה מאוד קשה, אבל אני חייב לתת לו את הצ'אנס, אני לא יכול שלא לתת לו צ'אנס, אני לא יכול כמו שאני לא אוכל אחרי זה לא לתת לך צ'אנס, אני לא אוכל, תבין, זה סוג של התמחרות, אתה באת... הייתה לי הצעה חתומה, אתה לא מצפה ממני שמישהו שישב איתי וחתם לי על הצעה אני לא אחזור אליו ואתן לו סיכוי לשפר את ההצעה שלו, זה לא הוגן, זה לא הוגן כלפיך אם הייתי עושה את זה לך, זה לא הוגן כלפיו אם הייתי עושה, אני מנסה לשדר הגינות כלפי כולם, אין לי פה מישהו מועדף בעסקה מסוימת, אני עושה עסקה מול כולם באופן שווה.
ברוך: הבנתי. מתי וועדת הנדל"ן?
שוקי: קודם כל אני מצפה, כרגע אין, הוועדה הקרובה מתוכננת ליום חמישי הבא, אני כרגע מצפה לשמוע מהשני לראות אם הוא משפר את הצעתו או לא ואם כן אני אחזור אליך, מבטיח.
ברוך: אוקי, תן לי לדבר עם יונתן, ננסה להוריד פה את כולם, מכל האגו והמשחקים שנכנסו אליהם ואני חוזר אליך".

אכן, בשיחה זו ציין מר פלפל כי הוא "חייב לתת הזדמנות שווה לכולם" וציין כי התקיימה "סוג של התמחרות", אך השאלה הנשאלת האם יש לפרש את הדברים, על הרקע בו נאמרו, כהתחייבות מצד בזק לקיים "התמחרות שיוויונית" בין התובעים לבין המציע הקודם (מיגדרו) שהיא שתכריע את זהות הגורם אליו יימכר הנכס? האם במסגרת אותה שיחה החליט מר פלפל, בשם בזק, לשנות את "כללי המשחק" שהותוו בין הצדדים קודם לכן, במסגרת הפרסום מטעם בזק (שבו נקבע, כי "בזק עשויה משיקוליה לא לקבל את ההצעה. ....עוד מובהר כי בזק רשאית לנהל מו"מ ו/או התמחרות עם מציעים שונים, כולם או חלקם והכל לפי שיקול דעתה בלעדי. כן תהא רשאית בזק לוותר למי מהמציעים על דרישות וקיום תנאים כלשהם ו/או להתנות תנאים חדשים ו/או נוספים ו/או לדרוש הבהרות והסברים, הכל לפי שיקול דעתה הבלעדי" ובהצעה מטעם התובעים, שבאה לידי ביטוי בטיוטות ההסכם מיום 4.7.13 שהועברה מטעמם (ושבה נקבע כי הגורמים המסמכים בבזק ידונו בהצעה ו"ועלולים שלא לאשרה מכל טעם שהוא, ולקונה לא תהא בשל כל טענה כלפי המוכרת") ולקבוע כי הנכס יימכר ב"התמחרות שיוויונית" בין התובעים למציע הקודם בזמן?

בעוד שהתובע 1 טען כי כך הבין את הדברים – התחייבות של מר פלפל לקביעת מתווה של התמחרות שתיתן "הזדמנות שווה" לשני הצדדים (ס' 24-26 לתצהירו) , הכחיש מר פלפל פרשנות זו של התובעים לדבריו באותה שיחה.

בחקירתו בביהמ"ש העיד מר פלפל, כי לא התיימר לשנות את "כללי המשחק" עבור בזק למכירת הנכס באותה שיחה, ל"התמחרות שיוויונית" כהבנתו של התובע 1 מונח זה. מר פלפל טען, כי "ההזדמנות היא שווה בהתאם למצב שכל אחד מהמציעים היה באותו זמן, כשאני אומר הזדמנות שווה התכוונתי שאתן לו הזדמנות לשפר את ההצעה שלו" (עמ' 92 ש' 15-16 לפרוט').

ובהמשך:

"...כשאני אומר שאני נותן הזדמנות שווה לכולם הכוונה שלי היא בהתאם לסיטואציה שאנחנו באותו רגע, ולכן ההזדמנות היא שווה. נתנו למר בלוי הזדמנות לשפר את ההצעה, לפי כללי המשחק שהיו באותו זמן. כשאני אמרתי שאני סוברני לעשות מה שאני רוצה, לפי כללי המשחק אני סוברני לקבל את ההצעה שלו או לא. הנהלת החברה סוברנית לקבל את הצעתו או לא, עם זאת היא נתנה לו הזדמנות לשפר את ההצעה.
ש. מי זה כולם?
ת. במקרה הזה היו שני מציעים בשלב הזה, בלוי ומיגדרו.
ש. כשאתה אומר הזדמנות שווה, אנחנו באיזור אמצע יולי, יש שתי הצעות, הסכמית חתומים, בשלב הזה בלוי והתובעים השותפים שלו הציעו סכום שעלה על הצעת מיגדרו, אז למה התכוונת?
ת. שאני אתן עכשיו למיגדרו הזדמנות לשפר את הצעתו.
ש. ומה יקרה אח"כ?
ת. אתן למר בלוי הזדמנות לשפר את ההצעה. ואח"כ נשב ונחליט לפי כללי חברת בזק.
ביהמ"ש: האם לא נכון לומר ש"הזדמנות שווה" במתכונת עליה אתה מדבר היא למעשה התמחרות בין שני מציעים, עד שמישהו מרים ידיים ואומר אני לא משפר ואני גם לא משווה?
ת. לא. כללי ההתמחרות נקבעים במהלך ההליך עצמו. במקרה הזה היינו בסיטואציה שהיו פה כללי התמחרות מאוד ברורים, אם כי היה מציע אחד שהיה במצב שונה מהמציע השני, ואני מתכוון למיגדרו שהייתה במצב שונה. לכן ברגע שמר בלוי הגיע והצענו לו לשפר ל-9.5 מיליון ₪ כדי להכניס אותו להליך התמחרות, ואני חוזר ואומר שאמרנו שננסה להכניס אותו להתמחרות כי לא בטוח שבמצב שהיינו מול מיגדרו היינו יכולים להכניס אותו, ולכן כללי ההתמחרות נקבעים בהתאם לסיטואציה ולמצב של המציע, ובמקרה הזה החלטנו מה שהחלטנו". (עמ' 92 ש' 20- 93 ש' 8 לפרוט').

מר פלפל טען, כי התחייבותו כלפי התובע 1 באותה שיחה ולפיה "אני כרגע מצפה לשמוע מהשני ולראות אם הוא משפר את הצעתו או לא ואם כן אני אחזור אליך, מבטיח" (נ/6 עמ' ש' ש' 14-16 וראו גם בעמ'5 ש' 1-3 ) ניתנה מתוך "הוגנות" גרידא, ולא מחמת מחויבות חוזית של בזק כלפי התובעים:
"הוא חתום על חוזה שבא ואומר שבזק רשאית לקבל או לא לקבל גם אם הצעתו יותר גבוהה או נמוכה. הוא חתום על החוזה ואישר אותו. הוא חתום גם בס' 19 שכל מה שהיה לפני לא רלבנטי ורק החוזה רלבנטי. בזק רשאית, מבחינת הוגנות אמרתי שאחזור אליו וכך עשיתי.
ש. אני לא מצליח להבין, פעם אחת אתה אומר שאתה לא חייב לחזור אליו ויש כללי משחק סוברנים אבל בטלפון אתה אומר לו כי אני חייב לחזור אליך.
ת. אתה שוב מתעלם מכל השיחה עצמה. זו שיחה בין בני אדם, אמרתי לו לפני זה שאני מנסה להיות הוגן, שאחזור למציע הקודם ואחזור גם אליו. זה לא אומר שהכללים מחייבים אותי לחזור אליו." (עמ' 93 ש' 30 – עמ' 94 ש' 7 לפרוט').

29. מניתוח הראיות והעדויות שנשמעו בפניי, נחה דעתי כי יש להעדיף את גרסת הנתבעת ומר פלפל לדברים שנאמרו מטעמו באותה השיחה, על פני פרשנות התובעים לאלו. מר פלפל התחייב באותה שיחה, אישית כלפי התובע 1, לעדכן אותו באם המציע הקודם בזמן (מיגדרו) ישפר את הצעתו – אך לא התחייב, בשם בזק ותוך זניחת "כללי המשחק" הכתובים בין הצדדים, לבצע התמחרות נמשכת בין התובעים לבין מיגדרו על בסיס "הגבוה במחיר זוכה", לא התחייב לקיים "התמחרות שיוויונית" בין הצדדים ולא התחייב להעניק להצעת התובעים מעמד שווה להצעת מיגדרו. אבהיר להלן מסקנתי זו.

ראשית, בעוד שהסברי מר פלפל לדברים שנאמרו מטעמו באותה שיחה עולים בקנה אחד עם תוכן התמלול ולרקע בו נערכה השיחה ( נוכח טענות התובעים כי המחיר שהציעו " קנה עסקה" וכבר "נכרת הסכם" כשמר פלפל מתנער מהדברים ומבקש להסביר לתובע 1 מדוע בכוונת בזק לפנות למציע האחר ולאפשר לו לשפר את הצעתו) וראויים לאמון, אני מתקשה לתת את אותו האמון לגרסת התובע 1 באשר לכוונת הצדדים בשיחה. היה זה התובע 1, שבתצהירו לתמיכה בבקשה לסעד זמני, התייחס מיוזמתו לאותה שיחה שקיים עם מר פלפל, כשבאותה העת לא ידע כי היא הוקלטה (התמלול נחשף רק במסגרת הליכי הגילוי בתובענה). שם, בתצהירו לבקשה לסעד זמני, טען התובע 1 כי באותה שיחה " מר פלפל ציין באזני את המשפטים הבאים: "העסקה שלך", "אין לך מה לדאוג"" (ס' 14 לתצהיר התובע 2). לדברים אלו אין כאמור זכר בתמלול השיחה (שאמנם לא הוקלטה מראשיתה אך מהחלק בו הוקלטה אין זכר לתכנים אלו והם גם לא עולים בקנה אחד עם האופן בו הסתיימה) ולא בכדי לא חזר התובע 1 על הדברים במסגרת תצהיר עדותו הראשית ( ר' התייחסות לתכני השיחה שם בס' 24-26). הדבר משליך על מידת האמון שניתן לתת לגרסת התובע 1 בהקשר זה, ובכלל.

שנית, השיחה לא התנהלה בחלל הריק. שיחת הטלפון שנוהלה בין אחד מיחידי התובעים (התובע 1) לאחד מנציגי הנתבעת (מר פלפל) נוהלה כשברקע לה מו"מ שבא לידי ביטוי במסמכים כתובים בין ב"כ התובעים מצד אחד ( עוה"ד אפללו) לב"כ בזק מצד שני (עוה"ד קינן), מו"מ שעלה על שרטון נוכח טענות עוה"ד אפללו, כי " לא מדובר בהצעה אלא בהסכם, פשוטו כמשמעו" (הודעת הדוא"ל מיום 8.7.13 צורפה כנספח י"ד לתצהיר אפללו). בנסיבות אלו, טענות התובעים לפיהן במסגרת אותה שיחה טלפונית בין השניים (מר פלפל והתובע 1 ) ביקשו השניים לייצר "התקשרות חוזית מחייבת המהווה "חוזה נספח" להליך כריתתו של ההסכם למכירת הנכס" (ס' 56 לסיכומי התובעים) ולפיו " בזק התחייבה לקיים התמחרות שוויונית במסגרתה תינתן לתובעים הזדמנות שווה לרכוש את הנכס. התמחרות שבה אין ולא יינתן למי מבין המתמודדים כל יתרון לא הוגן על פני האחר" (ס' 56 לסיכומי התובעים) אינן סבירות בעיניי. מעבר לעובדה שמדובר בטענות בעל-פה (שאינן נתמכות בצורה ישירה בתוכנו של תמליל השיחה) כנגד מסמכים בכתב – אין זה סביר בעיניי שדווקא בשעה שבין באי כוח הצדדים ניטשת מחלוקת באשר לשלב בו מצויה העסקה ביניהם (שלב המו"מ לגישת ב"כ בזק להבדיל משלב של הסכם גמור לגישת ב"כ התובעים), במסגרת שיחה טלפונית אותה יקיימו יחידי הצדדים ביניהם, ייכרתו אלו "הסכם חדש" המחייב אותם ואחרים, בדיוק בליבת המחלוקת, ולא יטרחו לעגנו בכתובים. יש לזכור, כי בזק היא חברה ציבורית גדולה בעלת היררכיה ניהולית ולא כל עובד, אף אם הוא בכיר, רשאי לחייבה בהתחייבויות בעלות השלכות כספיות. הדברים מקבלים משנה תוקף משבענייננו בכל הטיוטות שהוחלפו עם עוה"ד אפללו הודגש (בס' 4ב') כי תוקפו של החוזה מותנה בתנאי מתלה ולפיו הגופים המוסמכים של בזק יאשרו את ההתקשרות בחוזה וכי "אישור הגופים המוסמכים של החברה אינו אישור טכני וכי הם ידונו בעיסקה ועלולים שלא לאושרה מכל טעם שהוא, ולקונה לא תהא בשל כך כל טענה כלפי המוכרת" והתובע 1 באותה שיחה עם מר פלפל אף אישר את ידיעתו, כי "הועדה יכולה, ודאי שהיא יכולה להחליט שהיא לא מוכרת לנו, אף אחד לא מתכחש לנושא הזה, כתוב את זה בהסכם בצורה מפורשת שהועדה היא צריכה לקבל את ההחלטה..." (נ/6 עמ' 1 ש' 4-6). בנסיבות אלו, אין זה סביר בעיני, והדברים גם אינם עולים מתכני השיחה כפי שמצאה את ביטויה בתמלול, כי במסגרת אותה שיחה גמר מר פלפל בדעתו לשנות את "כללי המשחק" הכתובים ושמצאו את ביטויים במסמכים שהוחלפו בין עוה"ד, לאיין את כוחם של הגופים המוסמכים בבזק, כך שלא יהיו עוד סוברנים להחליט אם לאשר את העסקה אם לאו "מכל טעם שהוא" ולהתחייב בשם בזק, כי העסקה תושלם בהתאם להתמחרות שיווניות שתתקיים בין המציעים.

שלישית, התנהגות הצדדים לאחר השיחה אינה עולה בקנה אחד עם הטענה כי באותה שיחה שונו "כללי המשחק" ל"התמחרות שיוויונית". כעולה מהתמליל, לקראת תום שיחת הטלפון, ציין התובע 1 כי בכוונתו לפנות לבא כוחו, עוה"ד אפללו - אך לא על מנת שיביא את אותו "שינוי" כביכול ב"כללי המשחק" לעיגון בכתב, כפי שהיינו מצפים. התובע 1 אמר באותה שיחה למר פלפל, לאחר שהתרצה משהאחרון התחייב בפניו כי הוא מבטיח לחזור אליו אם המציע הקודם ישפר את הצעתו נ/6 עמ' 6 ש' 15-17) , כי "אוקי תן לי לדבר עם יונתן (עוה"ד אפללו ש'ש' ), ננסה להוריד פה את כולם, מכל האגו והמשחקים שנכנסו אליהם ואני חוזר אליך" (שם, ש' 18-19). ואכן, בעקבות אותה שיחה טלפונית חזר בו עוה"ד אפללו מטענתו, כי בין הצדדים נכרת הסכם מחייב ושלח לעוה"ד קינן דואר אלקטרוני ביום 9.7.16 ולפיו " לאור השיחות שקיימנו וקיימו מרשינו מר ברוך בלוי ונציג מרשתך מר שוקי פלפל הריני לאשר כי ההסכם שהועברו מטעמם יהווה הצעה מטעם מרשיי". באותה הודעת דואר אלקטרוני (נספח י"ז לתצהיר עוה"ד אפללו), בהתייחס לתוכן השיחה, החריש עוה"ד אפללו ולא טען דבר באשר להתחייבות לכאורה של מר פלפל בשם בזק לשינוי "כללי המשחק" הקיימים כך שההכרעה באשר לזהות רוכש הנכס תיגזר בהתמחרות שיוויונית בין המציעים ולמרבה במחיר (בניגוד להסכם האחרון שהועבר שהוא בגדר הצעה). כל שנאמר באותו מייל בהקשר זה הוא, כי "יצויין כי הוסכם בין הצדדים כי הצעת מרשיי תועבר לאישור הועדה מטעם מרשתך וכי יודיעונו תוצאות הדיון ויאפשרו למרשיי להתחרות מראש בכל הצעה אחרת, ככל שתהיה כזו" . אין מחלוקת כי עוה"ד קינן, מצידו, לא אישר בחוזר הסכמה נטענת זו (שממילא אינה מחייבת פרשנות של "התמחרות שיוויונית" להבדיל מהסכמה לפיה יתאפשר לתובעים להציע הצעה משופרת מקום והמציע הקודם ישווה להצעתם – אפשרות שניתנה לתובעים בפועל והם בחרו שלא לממשה).

בשלב זה, ולפני שנערכה פניה למיגדרו לשפר את הצעתה, ביקש מר פלפל להעמיד את ההצעות של שני המתמודדים על עקרונות דומים (משהצעת התובעים על סך 9.5 מיליון ₪ לא כללה מרכיב של השכרת חלקים מהנכס לבזק ואלו הצעת מיגדרו כן) אין מחלוקת כי בין ה 9.7.13 – 19.7.13 נוהלה הידברות בעניין זה. בסופה, חתם עוה"ד אפללו על טיוטת הסכם אחרונה מיום 19.7.13, שמהווה הצעה מעודכנת על 10 מיליון שח ( כולל תשלום דמי שכירות מצד בזק על סך 40,000 ₪ לשנה למשך עשר שנים). לו אכן שונו "כללי המשחק" באותה שיחה טלפונית שהתקיימה ביום 9.7.13 מצפים היינו למצוא באותה טיוטת הסכם אחרונה שינוי מקודמותיה, שיביא אותה לידי ביטוי. לא כך בענייננו. לא רק שבסעיף 4( ב) לאותה טיוטת הסכם נכלל הנוסח הקודם שמקנה בידי הגורמים המוסמכים בבזק להתקשר עם כל גורם כלשהו בעסקה המדוברת ולפיו " תוקפו של חוזה זה מותנה בתנאי מתלה, שלפיו הגופים המוסמכים של המוכרת יאשרו ההתקשרות בחוזה זה. מובהר לקונה, כי אישור הגופים המוסמכים של החברה אינו אישור טכני וכי הם ידונו בעיסקה ועלולים שלא לאשרה מכל טעם שהוא, ולקונה לא תהא בשל כל טענה כלפי המוכרת", אלא שלסעיף זה הוספה תוספת נוספת שנועדה להסיר כל ספק באשר לכך שבזק ניהלה ומנהלת מו"מ עם אחרים ורשאית שלא להתקשר עם התובעים בהסכם מכל סיבה שהיא:
"כמו כן ידוע לקונה כי המוכרת ניהלה ומנהלת מו"מ עם מציע/ים אחרים וכך תעשה זאת גם לאחר חתימתו. לקונה אין ולא תהיה לו כל טענה בעניין זה ובכל עניין אחר".

זאת ועוד, לא רק שבטיוטת אותו הסכם אחרון שהועברה כהצעה, לא נכללה התחייבות מטעם בזק לפיה ההכרעה באשר לזהות הרוכש תיעשה על דרך "התמחרות שיוויונית" או "התמחרות" בכלל , ולא צויין כי הוסכם דבר או חצי דבר בהקשר זה בשיחה בעל-פה שקיימו הצדדים או יחידיהם עובר להעברת ההצעה – יש בטיוטה הצהרה גורפת, מפורשת וחד משמעית המשמיטה כל בסיס תחת ניסיון התובעים לקשור את בזק בשינוי "כללי המשחק" שנעשו כביכול עובר למועד חתימתה ( 19.7.13). סעיף 19(אׂׂׂׂ) לטיוטת ההסכם קובע מפורשות, כי ההסכם "משקף את כל שהוסכם והותנה ביניהם במלואו וכי לא יהיו קשורים בכל הבטחות, פרסומים, הצהרות, מצגים, השפעות והתחייבויות בכתב ובע"פ שאינן נכללות בחוזה זה ואשר נעשו, אם נעשו, לפני חתימתו, ע"י מי מהצדדים ו/או מטעמם". כאן המקום להדגיש כי עוה"ד אפללו העיד כי במהלך המו"מ עבר הוא, מטעם התובעים, עם עוה"ד קינן (מטעם בזק) על כל סעיף וסעיף בטיוטת ההסכם, ובפרט על סעיפים אלו שצוטטו לעיל ( עמ' 51 ש' 12 לפרוט').

עם כל הכבוד, לא ניתן להלום מצב, שבו לאחר חתימה על ההצהרות לעיל, ע"י צדדים שהיו מיוצגים בידי עורך דין מיומן ובעל ניסיון רב (בעל ותק של 14 שנים – עמ' 47 ש' 20 פרוט') יתנערו התובעים מהתחייבותם המפורשות ויטענו, כי עובר לחתימת המסמך נערך "חוזה נספח" בעל-פה, בעניין כה מהותי (המטיל על בזק חובה לקיים "התמחרות שיוויונית" שבסופה תוכרע זהות רוכש הנכס) שלא מצא את ביטויו בטיוטת ההסכם מיום 19.7.13. הוראת סעיף 19(א) להסכם כוחה יפה לפטור את בזק מכל אמירה בעל-פה שסותרת את הוראות ההסכם, גם במקרה תיאורטי בו הייתי מוצא שמר פלפל באותה שיחה טלפונית עם התובע 1 שהתקיימה 10 ימים קודם לכן (9.7.13) התחייב לפניו כי הנכס יימכר ע"י בזק ב"התמחרות שיוויונית" למרבה במחיר.

30. בסיכומי התשובה מטעמם, מנסים התובעים להתנער ממשמעות התחייבותם באותו סעיף 19(א) לטיוטת ההסכם מיום 19.7.13 וטוענים כי בהסכמתם "לא יכלו לוותר על זכותם להליך התמחרות הוגן ושוויוני" מאחר ש" במועד בו נחתמה טיוטת ההסכם הם כלל לא ידעו על ההפרה הצפויה". לטענתם, רק בפגישה שהתקיימה ביום 11.8.13 במסגרת פגישה שנערכה בינם לבין נציגי בזק נודע להם שבכוונת האחרונה "לחרוג ממסגרת ההתמחרות" ומשכך " מדובר בוויתור שלא מדעת החסר נפקות" (ס' 12 לסיכומי התשובה מטעם התובעים). איני מקבל טענה זו. מדובר בהצגה מסולפת של העובדות. סעיף 19(א) להסכם קובע תנאי לגטימי לחלוטין לפיו מלוא הסכמות הצדדים באו לידי ביטוי בהסכם הכתוב, ומטרתו להוות השתק כלפי טענה לפיה עובר להסכם ניתנו הבטחות, הצהרות, מצגים ו" התחייבויות בכתב ובע"פ שאינן נכללות בחוזה זה ואשר נעשו, אם נעשו, לפני חתימתו, ע"י מי מהצדדים ו/או מטעמם". ככל שלגרסת התובעים עובר לחתימת אותה טיוטה הובטח להם, כי הנכס יימכר ב"הליך התמחרות הוגן ושוויוני" ולא לפי כללי המשחק שנקבעו בהסכם – על התובעים היה לעגן את מה שהובטח להם באותה טיוטת הסכם כתוב, בטרם יחתמו על הוראת סעיף 19(א) שבו. משלא עשו כן, הרי שגם אם הובטח להם בעל-פה דבר מה הסוטה מהוראות טיוטת ההסכם, וויתרו הם על אותה הבטחה כביכול. בוויתור זה לא מצאתי כל פסול כשלעצמו – ולא מובנת לי כלל ועיקר האנלוגיה שמבקשים התובעים לעשות בין וויתור זה לבין קביעת בית המשפט העליון בע"א 6234/00 ש.א.פ בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, 22.9.2003 לפיה תנאי בחוזה המונע מצד לו פנייה לערכאות בגין הפרה עתידית של החוזה אינו יכול להיחשב כלגטימי ודינו, ככלל, להיפסל ( קביעה שניתנה באותו מקרה בהערת אגב משנמצא כי באותו מקרה הוויתור היה על זכות תביעה בגין הפרה מן העבר וככזה הוא לגטימי). הוראת סעיף 19(א) להסכם בענייננו מהווה תניית ויתור על זכות נטענת של התובעים (שבמקרה דנן לא הוכחה כלל). בטיוטת ההסכם שהועברה בין הצדדים לא קיימת כל התחייבות מטעם בזק לקיום התמחרות שיוויונית בין המציעים (שאחרת לא היו התובעים נדרשים להוכיח בפרק זה דבר) ובזק לא ביקשה לפרש את הוראת סעיף 19(א) ככזו שקובעת כי התובעים וויתרו על טענות בקשר הפרה עתידית של זכות שהוקנתה להם בהסכם, כך ששאלת חוקיות הסעיף, ואם סותרת היא את תקנת הציבור, כלל לא צריכה לעמוד על הפרק.

31. אין לי גם אלא לדחות טענה נוספת אותה העלו התובעים בסיכומי התשובה מטעמם ולפיה הוראת סעיף 19( א) להסכם אינה עוסקת ב"כללי המשחק" שנקבעו לצורך ניהול המשא ומתן ו"מדובר בסעיף שנועד למנוע תביעות עתידיות מאחד הצדדים ביחס לאופן קיום ההסכם" בלבד ( שם, בס' 16). הוראת סעיף 19( א) להסכם הינה הוראה גורפת למדי, ומש"כללי המשחק" לכריתת הסכם מוגמר מצאו את ביטויים, בין השאר, בהוראת סעיף 4( ב) להסכם ( שם נקבע כי קיים תנאי מתלה להסכם לפיו הגופים המוסמכים בבזק יאשרו את ההתקשרות; כי מדובר באישור שאינו טכני ואותם גופים " ידונו בעסקה וכלולים שלא לאשרה מכל טעם שהוא ולקונה לא תהא בשל כך כל טענה כלפי המוכרת"; וכי קיימים מציעים אחרים עמם בזק ניהלה ומנהלת מו"מ ו"לקונה אין ולא תהיה לו כל טענה בעניין זה ובכל עניין אחר") אין כל סיבה להניח שהוראת סעיף 19( א) זו אינה חלה עליהם.
יצוין, כי התובעים לא הביאו דבר לתמיכה בפרשנות מצמצמת זו של הוראת הסעיף, פרשנות שמצאה את ביטוייה לראשונה בסיכומי התשובה מטעמם.

32. לאור כל האמור לעיל, כעולה מחומר הראיות שהונח לפניי, מסקנתי היא כי במסגרת המו"מ בין התובעים לבזק, ובפרט במסגרת שיחת הטלפון בין מר פלפל לתובע 1, בזק לא התחייבה לבצע התמחרות נמשכת בין התובעים לבין המציע האחר ( מיגדרו) על בסיס " הגבוה במחיר זוכה", לא התחייבה לקיים " התמחרות שיוויונית" ולא התחייבה להעניק להצעת התובעים מעמד שווה להצעת מיגדרו. איני יכול לשלול אפשרות לפיה בכוונת בזק, בנקודות זמן כאלו ואחרות במהלך המו"מ ( ועד ליום 8.8.13 אז חתמה בזק על הסכם פשרה עם מיגדרו המקנה בידי האחרונה זכות סירוב ראשונה) היה להעניק לתובעים את כל אלו ( התמחרות שיוויונית אל מול הצעת מיגדרו) במטרה להשיא את התשואה שתתקבל ממכירת הנכס – אבל התחייבות כזו לתובעים לא ניתנה מעולם.

התמחרות שיווניות והחלת כלפי המשפט המנהלי על בזק מכוח היותה גוף דו-מהותי

33. טענה נוספת שבפי התובעים היא, כי גם בהיעדר התחייבות ספציפית היה על בזק לקיים התמחרות שיווניות בכל הנוגע למכירת הנכס – בשל היותה גוף דו מהותי אשר חלים עליו עקרונות היסוד של המשפט המנהלי. לטענת התובעים כבר נפסק שבזק הינה מונופול המספק לציבור משאב חיוני וככזה נחשבת היא לגוף דו מהותי וחלים עליה גם כללים מן המשפט המנהלי. בשל היותה גוף דו מהותי חלה על בזק חובה לפעול בשוויון, בהגינות ולהימנע מכל אפליה אסורה – ומשכך היה עליה לקיים הליך התמחרות שוויוני למכירת הנכס ( ס' 32-34 לסיכומי התובעים).

34. בזק מכחישה את הדברים מכל וכל וטוענת כי היא כבר אינה גוף דו מהותי; היא איננה חברה ממשלתית; פעילותה איננה פעילות ציבורית והיא איננה כפופה לחובת מכרז ו/או לדיני המכרזים. העובדה שבעבר הייתה חברה ממשלתית טרם מכירתה לגורם פרטי – אינה יכולה להפכה כבמטה קסם לגוף ציבורי או דו מהותי, הכפוף לכללי המשפט המנהלי ( ס' 26 לכתב ההגנה).

35. בפש"ר ( ת"א) 2624/99 רשם העמותות נ' ארגון השוטרים הבינלאומי סניף ישראל ע"ר ( פורסם בנבו, 15.7.2001), אליו מפנים התובעים בתמיכה לטענותיהם, קובעת כב' השופטת אלשיך כהאי לישנה:
"37. בעבר, המשפט נטה, לאבחן באופן חד בין גופים ציבוריים לגופים פרטיים, תוך שעל הראשונים חלים מלוא דיני המשפט הציבורי ואילו האחרונים חופשיים לעשות כרצונם ( ר' בג"צ 262/62 ישראל פרץ נ' כפר שמריהו, פד"י טז(3) 2101). לעומת זאת, הגישה המודרנית מכירה בכך כי אין מדובר בשני מישורים נפרדים שאין בינם ולא כלום; קיים למעשה, בין המישור הציבורי במובהק למישור הפרטי במובהק, תחום ביניים של גופים המצויים במעין " תחום אפור" שבין הפרטי לציבורי.

38. בתקדים המנחה של ע"א 294/91, חברה קדישא נ' קסטנבאום, פד"י מו(2) 464, נקבע פה-אחד המושג " גוף דו-מהותי", המקיים תכונות של שני המישורים בו-זמנית. בדרך כלל, כפי שעולה מפרשת קסנטבאום, מדובר בגוף פרטי מבחינת דרך התאגדותו, הבעלות עליו וכ"ו. אלא שבשל מאפיינים מסויימים שניכרים בו ובפעילותו, כגון השפעה מכרעת על פעילות ציבורית חשובה, תמיכה ממלכתית רחבת היקף או כניסה לתפקיד שהוא מעין-ציבורי מעצם מהותו, קמות לגביו חובות מסויימות מהמשפט הציבורי. היקף החובות לעולם אינו נתון לקביעה נוסחתית נוקשה, אלא הינו לעולם בשיקול דעת, לפי נסיבות המקרה וטיב הגוף הנתון לבחינתה של הערכאה השיפוטית. לעיתים קרובות, יוטלו על הגוף עקרונות היסוד של המשפט המנהלי, בעיקר החובה לפעול בהגינות, העדר-שרירות ומשוא פנים, ובלא הפליה פסולה. זאת בתוספת לחובת תום הלב הבסיסית, הקיימת גם במשפט הפרטי עצמו.

בית המשפט העליון חזר על הלכה זו גם בע"א 1536/95 שמחה און נ' מפעלי בורסת היהלומים, פד"י מט(3), 196 (להלן: פרשת און). שם הכירה ההלכה הפסוקה באפשרות להטיל חובות ציבוריות גם על גוף עסקי, ולא רק על מוסדות ללא כוונת רווח, שנועדו להגשים מטרות חברתיות וציבוריות.
 
39. עיון בפסקי הדין בעניין קסטנבאום ואון, מעלה רשימה של שיקולים עיקריים שעל ביהמ"ש לשקול כאשר הוא דן בענין גוף פלוני:
 א. האם הגוף חולש על פעולה חשובה ציבורית במהותה? ככל שהתשובה לכך היא חיובית, וקיים אינטרס ציבורי בסיסי בפעילות המיוחדת עליה חולש הגוף, כך יטה ביהמ"ש להגביר את פיקוחו על-ידי הטלת חובות מהמשפט הציבורי.
 ב. האם לגוף מונופולין על הפעולה אותה הוא מבצע? זוהי שאלה שהודגשה הן בפרשת קסטנבאום והן בפרשת און. בפסק הדין הראשון, אמרו שופטי הרוב מפורשות כי נדבך הכרחי בדרך לתוצאה אליה הגיעו היא כי לעותרים אין חלופה ראויה אחרת מלבד להסתמך על שירותיה של חברה קדישא ( הגוף שעמד לבדיקה באותה פרשה – ו.א). המונופולין, מעצם טיבו, מקרב מאד את הגוף הנבדק למעמדה של הרשות המנהלית ומרחיק אותה מהמגזר הפרטי, המבוסס על התקשרויות חוזיות וולונטריות ועל תחרות חופשית. כמו כן, מעצם העדר התחרות, הסכנה לאי-סדרים, מנהל לא יעיל ובזבזני, שיקולים זרים ואפילו שרירות ומעשי שחיתות, כדברי אותה אימרה, שחזרה פעמים רבות בפסיקה " כל כח משחית, ואילו כח מוחלט משחית בצורה הרסנית".
 
יוצא מכך, כי ההחלה החריפה והרחבה ביותר של כללי המשפט המנהלי תבוא אם גוף " פרטי" לכאורה נהנה ממונופולין בענף/שירות המהווה צורך בסיסי עבור הציבור כולו או חלק ניכר ממנו. כך למשל חברת החשמל, בזק וגופים דומים להם, בין אם מניותיהם מוחזקות בידי הממשלה או בידי גורמים פרטיים. "

הגם שכב' השופטת אלשייך מנתה בסיפת הציטוט שהובא לעיל, כדוגמא, את בזק כגוף דו מהותי, סבורני כי הדברים היו נכונים לשעתו, לעת שניתן פסק הדין ( בשנת 2001) ולא למועד הרלוונטי לענייננו ( שנת 2013).
אין מחלוקת, כי בזק הייתה בעבר חברה ממשלתית והייתה בעלת מונופול בתחום שירותי התקשורת, כפי שנפסק בת"א ( תל-אביב) 112/92 עו"ד ברוך שוגול נגד בזק - החברה הישראלית לתקשרת בע"מ, (תקדין-מחוזי 92 (2), 1350):
"בזק היא חברה בעלת רשיון כללי לביצוע פעולות בזק, ברשת כלל-ארצית. רשיון זה הוענק לה בלבד בסעיף 50 לחוק הבזק, התשמ"ב - 1982, ומכוחו היא בעלת מונופולין על שירותי תקשורת, המפורטת בחוק הבזק". ( שם, 1351).
אלה שבינתיים, סעיף 50 הנ"ל לחוק הבזק בוטל ( בשנת 1999- תיקון מס' 19 לחוק); שמו של החוק שונה מ"חוק הבזק" ל"חוק התקשורת(בזק ושידורים)" (בשנת 2002) ; חברת בזק הופרטה ( בשנת 2005) ובהמשך, איבדה את הבלעדיות על שוק השיחות המקומיות, כשמשרד התקשורת החל במתן רישיונות לשירותי טלפוניה פנית ארצית לחברות אחרות ( בשנת 2006) . בנסיבות אלו, אני סבור, כי התובעים כשלו מלהוכיח כי יש לראות את בזק כיום כגוף דו מהותי ולהחיל עליה את כללי המשפט המנהלי רק מהנימוק שנפסק בעבר לגביה " היותה מונופולין המספק לציבור משאב חיוני" (ס' 33 לסיכומי התובעים). יצוין כי בכתב התביעה ( המתוקן) לא טענו התובעים כי בזק היא בעלת מונופול בתחום כלשהו וטענתם שם הייתה כי חבה היא בחובת תום לב מוגברת " בשל היותה חברה דו מהותית המאוגדת כחברה ציבורית בעלת מוניטין, לאחר שבעבר הייתה חברה ממשלתית" ( ס' 84 לכתב התביעה). מכאן שכל הדיון בסוגיה זו ( היותה של בזק מונופול אם לאו) חורג מהמסגרת הדיונית לפיה נוהל ההליך ולא היה מקום להעלותו כלל לבירור לראשונה בסיכומים.

בזק פרסמה את ההזמנה להציע הצעות לרכישת הנכס בשנת 2012 כחברה מהמגזר הפרטי ולא הייתה מחויבת לאור אופי ההליך ( שאינו הליך של מכרז פומבי אלא הליך מכירה רגיל של נכס עסקי), ולאור " כללי המשחק" שהותוו בהליך ( כפי שמצאו את ביטויים בטופס ההצעה ובטיוטות ההסכם שהועברו כהצעות) והעובדה כי לא הוכח בפניי שהייתה באותה העת גוף ציבורי או דו-מהותי - לקיים " התמחרות שיוויונית" או להפעיל את שיקול דעתה באופן שיוויוני ביחס להצעות המציעים. משכך גם דין טענה זו של התובעים להידחות.

התמחרות שיווניות נוכח חובתה של בזק " להשיא את רווחיה" ואינטרס הסתמכות של התובעים כי כך תעשה

36. עוד טוענים התובעים, כי הם הסתמכו על כך שבזק תקיים הליך התמחרות שיוויוני " שכן בדרך זו היא תוכל לקבל את התמורה המקסימאלית ממכירת הנכס" וכי " לאור התחייבותו של פלפל, התובעים היו רשאים וצריכים להניח, כי בזק תמכור את הנכס למרבה במחיר, שכן מיצוי מקסימלי של הפוטנציאל הכלכלי הגלום בנכס אפשרי רק באמצעות תחרות שיווניות בין המציעים השונים, כאשר לכל צד שמורה האפשרות ליתן הצעה גבוהה יותר מזו של הצד האחר" (ס' 37 לסיכומי התובעים).
37. גם בטענה זו איני מוצא ממש. כבר קבעתי, כי מר פלפל, באותה שיחה טלפונית, לא התחייב כלפי התובעים להליך התמחרות שיוויוני ואין צורך לחזור על הדברים. בנסיבות אלו לא היה לתובעים כל אינטרס הסתמכות ראוי להגנה לפיו בזק תמכור את הנכס למרבה במחיר ובהתמחרות שיוויונית. הטענה, כי התובעים " היו רשאים וצריכים להניח" כי כך תעשה בזק כחברה שמטרתה להשיא את רווחיה ( ס' 37 לסיכומי התובעים), מנותקת מהמסכת העובדתית. "כללי המשחק" כפי שהועלו בכתב ע"י בזק עוד בשלב פרסום רצונה למכור את הנכס, בגדרי טופס ההצעה וכלה בהוראות סעיפים 4( ב) ו-19(א) לטיוטות ההסכמים החתומות ע"י עוה"ד אפללו בשם התובעים, היו פשוטים וחד משמעיים – לבזק שמורה הזכות שלא לקבל את ההצעה משיקוליה שלה ו"רשאית להתקשר עם גורם כלשהו בכל עסקה שתמצא לנכון או לא לבצע עסקה כלל – הכול עפ"י שיקול דעתה המוחלט והבלעדי ובלא צורך לנמק איזה מהחלטותיה" ( ס' 5 לטופס ההצעה). מדובר בכללים שאינם מקנים בידי התובעים, כמציעים, כל אינטרס " להסתמך" כי מכירת הנכס תיעשה על דרך של " התמחרות שיווניות" בין המציעים וכי בזק תכרות את ההסכם דווקא איתם, אם בסופו של יום הצעתם תהא הגבוהה ביותר.
זאת ועוד, אני מתקשה לתת אמון בגרסה זו של התובעים בדבר " הסתמכות" מצידם כביכול בשעה שכבר לאחר הגשת הצעתם הראשונה לבזק ביום 4.7.13 החלו להעלות טענות כי הצעתם מהווה לא פחות מאשר הסכם שמחייב את בזק שלא לנהל מו"מ עם אחרים וחייבת להתקשר רק עמם בהסכם על בסיס הצעתם, משזו הגיעה לשלב ה"אל חזור". יוזכר כי עמדה זו של התובעים היא שעמדה ברקע אותה שיחת טלפון בין התובע 1 למר פלפל שתכניה פורטו לעיל. וגם במסגרת ההליך שלפניי ( בעיקר בבקשה לצו מניעה ובכתב התביעה המקורי) טענו התובעים, כי המו"מ בינם לבין בזק הגיע לנקודת האל חזור ונכרת בין הצדדים הסכם מחייב ( והכל מבלי שהתקיימה אותה " התמחרות שיוויונית" מול מיגדרו) ויש לאכוף את ההסכם.

38. ייתכן שלתובעים הייתה ציפייה לפיה בסופו של יום תואיל בזק ותבצע התמחרות שיוויונית למכירת הנכס במטרה להשיא את התמורה שתתקבל בגינו, אך לא היה להם אינטרס הסתמכות ראוי להגנה שכך ייעשה. ציפייה זו של התובעים נגוזה עת במסגרת הסכם פשרה שנכרת בין בזק למיגדרו ביום 8.8.13, הוקנתה לאחרונה זכות סירוב ראשונה למקרה שהתובעים יעלו את הצעתם מעבר ל-10 מיליון ₪. זכות סירוב ראשונה זו שהוקנתה למיגדרו, אותו יתרון " פסול" לגישת התובעים שניתן למיגדרו, לא ניתנה למיגדרו בחלל ריק. מבראשית, סטאטוס הצעות התובעים ומיגדרו היה שונה – הצעת מיגדרו קדמה בזמן וחצתה את שלב אישור הגורמים המוסמכים בבזק לאחר שזכתה לאישור ועדת הנדל"ן עוד ביום 19.6.13 והייתה כפסע מהעברתה לאישור מנכ"ל החברה, והדבר היה ידוע לתובעים עוד בפגישה הראשונה שהתקיימה ( ביום 27.6.13) ועוד בטרם נתנו הצעתם הראשונית. בזק לא התנדבה לתת למיגדרו את אותו יתרון בדמות " זכות סירוב ראשונה". כעולה מהראיות, לאחר שבזק קיבלה את ההצעה החתומה מהתובעים מיום 9.7.13 (על סך 10 מיליון ₪ ושנערכה על עקרונות דומים להצעה שאותה הציעה מיגדרו) פנתה בזק להתדיין עם מיגדרו על שיפור הצעתה. דא עקא, מיגדרו טענה כי בינה לבין בזק קיים הסכם מחייב ואף צירפה לטיעוניה חוות דעת משפטית תומכת של פרופ' ג.שלו ( צורפה כנספח א' להסכם הפשרה מוצג ת/6). בזק אמנם דחתה טענות אלה אך יועציה המשפטיים הגיעו לכלל מסקנה כי בשל העובדה שמיגדרו קדמה בזמן לתובעים והגיע למצב מתקדם הרבה יותר במו"מ בשל אישורה של וועדת הנדל"ן את הצעתה – יש מקום ליתן לה עדיפות על פני התובעים שתתבטא במתן זכות הסירוב הראשונה ( ר' עדות מר פלפל בעמ' 97-98 לפרוט' ישיבת יום 27.1.16 שלא נסתרה). רוצה לומר – גם החלטתה של בזק שלא לקיים במקרה דנן " התמחרות שיוויונית" בין התובעים לבין מיגדרו, מה שיכל היה לרצות את התובעים ואף להשיא את התמורה שתתקבל בסופו של דבר בגין הנכס, הייתה החלטה עסקית מושכלת. בזק לא התחייבה כלפי התובעים לקיום הליך של " התמחרות שיוויונית" בעוד שכלפי מיגדרו עמדה בזק בפני סיכון משפטי כלשהו לפיו תמצא בהפרת חובתה בניהול המו"מ עמה בתום לב, סיכון ממנו רצתה בזק להימנע ושקנייתו עלתה באותה " זכות סירוב" שניתנה למיגדרו בהסכם הפשרה. ההחלטה שלא לקיים " התמחרות שיוויונית" בין הצדדים ( משלא הייתה חובה על בזק לעשות זאת) נבעה משיקול עסקי ולא נועדה להפלות את התובעים לרעה אלא איבחנה בינם לבין מיגדרו, לאור התנהלות בזק מול האחרונה בשלב המו"מ שלא התקיימה במקרה של התובעים.

39. מן המקובץ עולה כי דין טענות התובעים לפיהן היה על בזק לקיים "התמחרות שיוויונית" למכירת הנכס – להידחות.

לאור התוצאה אליה הגעתי מתייתר הצורך להידרש ליתר המחלוקות שהועלו במסגרת ההליך- האם מתן זכות סירוב ראשונה למיגדרו מהווה הפרה של "כללי המשחק" שנקבעו ע"י בזק בקשר למכירת הנכס, נוכח חובתה לקיים "התמחרות שיוויונית", ועולה כדי ניהול מו"מ בחוסר תום לב, ושאלת זכותם של התובעים בפיצויים בעקבות אותה הפרה נטענת ושיעורם של אלה.

סוף דבר
התובענה נדחית.
התובעים ישאו בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪.

ניתן היום, כ' שבט תשע"ז, 16 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.