הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 1916-09-14

לפני
כבוד ה שופטת עינת רביד

תובעים

1.זמר חברה לבנין והנדסה בע"מ
2.משה רפלוביץ
3.אברהם רפלוביץ
ע"י ב"כ עו"ד נחום פלג

נגד

נתבעים
1.הנריק (צבי) לנדאו
2.יצחק לנדאו
3.דוד לנדאו
ע"י ב"כ עו"ד שי גרנות ועו"ד שגיא סקיאן

פסק דין

התביעה הנדונה היא תביעה כספית לחיוב הנתבעים לשלם לתובעים את הסך של 2,912,860 ₪.
רקע
התובעת 1 (להלן: זמר) היא חברה בע"מ והתובעים 2 ו-3 הם מנהליה ובעלי השליטה בה. התובעים עוסקים, בין היתר, בייעוץ הנדסי , יזמות וביצוע פרויקטים שונים בענף הבניה.
הנתבעים היו המנהלים, בעלי מניות ובעלי השליטה בחברת צ. לנדאו קבלנות והנדסה בע"מ , טרם כניסתה להליכי פירוק (להלן: החברה).
התובעים והנתבעים, אשר שיתפו פעולה בפרויקטים שונים של יזמות ובניה במשך מספר שנים, החליטו לסיים את הפעילות המשותפת ביניהם וחתמו ביום 19.4.10 על הסכם לסיום שיתוף הפעולה והיעדר תביעות (להלן: ההסכם או הסכם סיום השת"פ).
אין מחלוקת כי על פי ההסכם נקבע, כי ישולם לתובעים סך של 5 מיליון ₪ בצירוף מע"מ, בחמישה תשלומים של מיליון ₪ כל אחד , התשלום הראשון ישולם עד ליום 25.11.10, תשלום שני ישולם עד ליום 25.11.11, התשלום השלישי ישולם לא לפני ה- 25.11.11 (כפוף לתנאים מסוימים) , התשלום הרביעי ישולם לא לפני ה- 25.11.11 (בכפוף לתנאים מסוימים), והתשלום החמישי לא יבוצע לפני ה- 25.11.12 (בכפוף לתנאים מסוימים). לעניין התקיימות התנאים, טוענים התובעים כי בפועל לא הייתה מחלוקת בדבר חובתם של החברה והנתבעים לשלם את הסכומים אף ללא התקיימותם של התנאים, ובכל מקרה התקיימו התנאים המצדיקים קבלת הסכומים שנקבעו בהסכם.
בכותרת הסכם סיום השת"פ הופיעו שמות התובעים, החברה והנתבעים, אשר כולם אף חתמו על ההסכם. בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר למשמעות הוספת שמות הנתבעים ולחתימתם על הסכם זה.
בפועל שולם לתובעים הסך של 2 מיליון ₪ בתוספת מע"מ ונותרה יתרה של 3 מיליון ₪ בצירוף מע"מ.
ביום 2.1.13, נחתם מסמך אשר נשא את הכותרת "תוספת להסכם בין חברותינו מיום 19.4.10" (להלן: התוספת), אשר הופנה לתובעים על ידי החברה, במסגרתו נקבע כדלקמן:
"....לסילוק מלא ומוחלט של מלוא התחייבויותינו הכספיות כלפיכם, מכל מין וסוג שהוא, בהתאם להסכם שבנדון, נשלם לכם סכום כסף נוסף של 1,400,000 ₪ [מיליון וארבע מאות אלף ₪], זאת ב- 24 תשלומים דו-חודשיים שווים בני 58,333 ₪ [חמישים ושמונה אלף ושלוש מאות שלושים ושלושה ₪] כ"א, החל מיום 20 פברואר 2013.
בכל תחילת שנה ימסרו לכם שישה שיקים מעותדים כנגד חשבונית מס כחוק. המחאה בגין המע"מ תימסר למועד תשלום המע"מ.
הסכומים לא יישאו ריבית ולא יתווספו להם הפרשי הצמדה למדד, והם ישולמו בתוספת מס ערך מוסף, כנגד חשבונית מס כחוק.
עם קבלת הסך הנ"ל, אין לכם ולא תהיינה לכם כל תביעות ו/או טענות ו/או מענות כלפינו, מכל מין וסוג שהוא, בכל ענין הקשור במישרין ו/או בעקיפין בהסכם שבנדון ובכל הקשור בתקופת שיתוף הפעולה בין חברותינו......".
אין מחלוקת כי על התוספת חתמו החברה והתובעים בלבד, וכי הנתבעים אינם חתומים עליה.
החברה נכנסה להליכי חדלות פירעון (פר"ק 29930-08-14), ובשלב מאוחר יותר נמכרה לצד שלישי.
עד ליום הגשת התביעה שילמה החברה על פי התוספת סך של 490,000 ₪ בתוספת מע"מ.
התובעים הגישו התביעה את הנדונה וטענו כי משאין ביכולתה של החברה להמשיך ולפרוע את סכום התוספת, לרבות 3 המחאות על 70,000 ₪ כל אחת, אשר נמסרו על חשבון שנת 2014, על הנתבעים לסלק את יתרת החוב על פי הסכם סיום השת"פ וזאת בניכוי מה ששולם על ידם על פי התוספת.
על כן עתרו התובעים לחיוב הנתבעים בתשלום הסך של 2,510,000 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כך שסכום התביעה עומד על הסך של 2,912,860 ₪.
עיקר טענות התובעים
לטענת התובעים הבסיס לחתימתם של הנתבעים, כצד להסכם סיום השת"פ, וזאת בנוסף על החברה , הייתה ההסכמה כי המדובר בחוב שעל החברה והנתבעים לפרוע לתובעים ביחד ולחוד.
הנתבעים, שפיגרו בתשלומים שנקבעו בהסכם, טענו לקשיי נזילות. בסוף שנת 2012, הודיעו התובעים, כי אין בכוונתם להבליג עוד על הפיגור בתשלומים ודחו את טענת הנתבעים לפיה על פי ממצאי הדוחות בידיהם, המראים על הפסדים בפרויקטים, לא התקיימו התנאים בהסכם המצדיקים העברת התשלומים לידי התובעים. התובעים עתרו לקבל את ספרי הנהלת החשבונות של כל הפרויקטים על מנת לבצע חקירה ולהוכיח שדוחות האקסל , שהומצאו להם על ידי הנתבעים, אינם אמת. נוכח עמידת התובעים על קבלת ספרי החשבונות, תוך שהבהירו לנתבעים כי ככל שאלו לא יומצאו להם תוגש נגד הנתבעים תביעה כספית, הודיעו הנתבעים כי הם חוזרים בהם מטענתם והציעו להגיע לפשרה להפחתת יתרת החוב מ- 3 מיליון ₪ בצירוף מע"מ, לסך של 1.4 מיליון ₪ בצירוף מע"מ, כאשר כבטוחה לתשלום החוב יימסרו שיקים של החברה. התובעים הסכימו להצעה לפנים משורת הדין, ונחתמה התוספת מיום 2.1.13.
לטענת התובעים הבסיס להסדר היה רצון כל הצדדים להרגיע את הרוחות ולהימנע מנקיטת הליכים, ולהבטיח באופן חלקי את סילוק חלק מהחוב באמצעות שיקים לתובעים מידי שנה מראש. התובעים מוסיפים כי היה ברור שככל שהחברה לא תעמוד בהסדר, לא יהיה כל ויתור מצד התובעים על המגיע להם על פי ההסכם והם יהיו זכאים לקבל מהנתבעים את מלא יתרת החוב, על פי הסכם סיום השת"פ, בניכוי הסכום שכבר שולם.
לטענת התובעים לאחר שהחברה נכנסה להליכי פירוק והיא אינה יכולה לפרוע את סכום ההסדר, לרבות 3 המחאות , שנותרו מתוך אלה שמסרה להם החברה לשנת 2014, על הנתבעים לסלק את יתרת החוב על פי ההסכם, בניכוי מה ששולם על פי ה תוספת.
בהתייחס לטענת הנתבעים, באשר להפסדים בפרויקטים, טוענים התובעים , כי המדובר בטענה שאינה רלוונטית מרגע שנחתמה התוספת. מעת החתימה על התוספת, במסגרת ה הוסכם להעמיד את החוב על סך של 1.4 מיליון ₪ בתוספת מע"מ , במקום 3 מיליון ₪ בתוספת מע"מ , טוענים התובעים, כי נסתם הגולל על טענות הנתבעים בדבר הפסדים בפרויקטים או כל טענה אחרת באשר לאי התקיימות תנאי כזה או אחר.
לגופן של טענות באשר להפסדים בפרויקטים, טענו התובעים, כי מהמסמכים שצורפו עולה תמונה קודרת ספק פלילית על התנהלותם הכספית של הנתבעים בחברה שקרסה, לרבות העמסת הוצאות בסכומי עתק של 2 מיליון ₪ על פרויקטים משותפים מושא ההסכם פרויקט מצליח ב'. לטענתם, עולה כי דוחות האקסל שצירפו הנתבעים הם מפוברקים, וכי הטבלה אשר צורפה לתצהירו של הנתבע 3 היא דוגמא למסכת שקריו.
עוד טענו התובעים בסיכומיהם כי בהתאם להודאתו של הנתבע 3 בדיון ההוכחות נותרה יתרת חוב על פי התוספת בסך של 910,000 ₪ בצירוף מע"מ, על כן וככל שייקבע כי החיוב הוא מכוח התוספת בלבד, אזי יש לחייב את הנתבעים ביתרת החוב על פי התוספת.
על כן עתרו התובעים לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים בסך של 2,912,860 ₪.
עיקר טענות הנתבעים
לטענת הנתבעים המדובר בהסכם שנכרת בעקבות סיו ם שיתוף פעולה בין שתי חברות, וה נתבעים מעולם לא פעלו באופן אישי בפרויקטים מושא הסכם סיום השת"פ, אלא תמיד באמצעות החברה.
בעת המגעים לקראת כריתת הסכם סיום השת"פ היה חשוב כי בני משפחת רפלוביץ יהיו צדדים להסכם סיום השת"פ לצידה של זמר, וזאת על מנת להבטיח העדר תביעות מצידם, נוכח העובדה כי היו עובדיה של החברה, והעובדה כי הסכם סיום השת"פ כלל גם הוראות בקשר לשכרם והמשך מתן שירותים לחברה. הדבר הוצג בפניו של מר רייסנר אשר הציע כי גם יחידי משפחת לנדאו יחתמו על הסכם סיום השת"פ כאות להיעדר תביעות מצידם באופן שיהיה ברור כי ההסכם כולל סילוק ויתור תביעות הדדי בין כל המעורבים. היה ברור לכל המעורבים כי הוספת שמות יחיד י הנתבעים לא נועדה ליצור חבות אישית שלהם.
לטענת הנתבעים, ההסכם אינו כולל התחייבות אישית של מי מהם לביצוע תשלומים לידי התובעים, ואינו כולל סעיף המסדיר ערבות או התחייבות אישית שלהם, וככל שהייתה כוונה להתייחסות אישית לנתבעים הדבר נע שה במפורש, כעולה מסעיף 2 להסכם. לטענתם מההסכם עולה, כי ההתחייבות לתשלום וכן התשלומים עצמם יבוצעו על ידי החברה בלבד.
עוד טוענים הנתבעים כי ההסכם אינו קובע התחייבות אוטומטית לתשלום סך של 5 מיליון ₪, אלא המדובר בהתחייבות המותנית בהתקיימות תנאים מסוימים, אשר מעולם לא התקיימו, וכי בהסכם נקבע כי תשלום הסכומים יותנה ברווחיות מינימאלית מסוימת של הפרויקטים מושא ההסכם (סעיפים 1.3- 1.5 להסכם) , וכן התשלום הותנה בכך שהנתבעים משכו סך של 15 מיליון ₪ בתום שני שלבים של פרויקט הנקרא פרויקט "מצליח" (סעיף 2 להסכם) .
לטענת הנתבעים היות ולא התקיימו התנאים לתשלום הסכומים הקבועים בהסכם, והפרויקטים לא הגיעו לרווחיות הנדרשת בהסכם, ונוכח מחלוקת בין הצדדים בעניין, הגיעו הצדדים לפשרה אשר עוגנה בתוספת. התוספת היא פשרה בין הצדדים המשנה את תנאי הסכם סיום השת"פ וזאת כאשר מצד אחד החברה טוענת , כי התובעים אינם זכאים לתשלום כלשהו לפי סעיפים 1.3 – 1.5 להסכם סיום השת"פ ומצד שני התובעים טוענים , כי מגיעים להם מל וא הסכומים בגין סעיפים אלו. כפשרה סוכם על תשלום סכום נוסף של 1.4 מיליון ₪ בלבד. לטענת הנתבעים, התוספת אינה כוללת סעיף המורה כי ככל שלא ישולם סכום הפשרה ישובו ויעמדו ההתחייבויות בהסכם סיום השת"פ בתוקפן המלא. על כן ההסכם היחיד הקיים הוא התוספ ת.
לטענת הנתבעים התוספת חתומה על ידי החברה והתובעים, כאשר בהסכם צוין כי התשלום הוא לסילוק מלא ההתחייבויות בהתאם להסכם סיום השת"פ וכי לא יהיו לתובעים כל טענה או תביעה בכל עניין הקשור בתקופת שיתוף הפעולה בין החברות.
עוד מוסיפים הנתבעים, כי אף אם הייתה מתקבלת טענת התובעים , כי יש לחזור לתנאי הסכם סיום השת"פ , הרי שאין הם זכאים לתשלום מכוח הסכם זה , משלא התמלאו תנ אי סעיפים 1.3- 1.5 להסכם סיום השת"פ.

ההליכים בתיק וראיות
בד בבד עם הגשת התביעה, אשר הוגשה כתביעה בסדר דין מקוצר, הגישו התובעים בקשה להטלת עיקולים על נכסי הנתבעים, כאשר ביום 5.9.14 ניתן צו כמבוקש, וזאת בכפוף להפקדת התחייבות עצמית וערבות בנקאית בסך של 100,000 ₪.
לאחר שהוגשה בקשה לביטול העיקולים, הגיעו הצדדים להסכמה במסגרת פרוטוקול דיון מיום 26.11.14, במסגרתו נחקרו המצהירים מטעם התובעים והנתבעים, לפיה על הנכס הידוע כגוש 6122, חלקה 568, תת חלקה 4 העיקול יישאר על כנו , וכי הצדדים יטענו ביחס ליתר העיקולים שהוטלו. עוד הוסכם כי התביעה תועבר לסדר דין רגיל והנתבעים יגישו כתב הגנה.
ביום 12.4.15 ניתנה החלטתי לפיה צומצמו העיקולים, וזאת לנכסים המפורטים בסעיף 11 להחלטה.
התובעים הגישו תצהיר של התובע 2, רפלוביץ משה (להלן: משה), וכן זומנה לעדות הגב' עדה רפפורט שמש, אשר שימשה כחשבת של החברה משנת 2004 ועד להקפאת ההליכים (ראו עמוד 104 לפרוטוקול שורות 8-22) .
הנתבעים הגישו תצהירים של הנתבע 3, דוד לנדאו (להלן: דודי), וכן תצהיר של מרדכי יעקב (יקי) רייסנר (להלן: רייסנר), אשר שימש כסמנכ"ל החברה בתקופה הרלוונטית לתביעה.
דיון והכרעה
לאחר עיון בטענות הצדדים, ושמיעת העדויות בתיק אני קובעת כי דין התביעה להידחות. להלן אנמק.
האם התוספת ביטלה את ההסכם
ראשית אכריע בשאלה האם יש בחתימה על התוספת, כדי להפקיע את זכותם של התובעים לתבוע מכוחו של ההסכם , שכן ככל שייקבע כי התובעים רשאים לתבוע רק מכוח התוספת, אין מקום ליתר טענות התובעים שעניינן בהסכם סיום השת"פ.
לעניין זה טענו הנתבעים, כי המדובר בפשרה בין החברה לתובעים , המשנה את תנאי הסכם סיום השת"פ , וזאת כאשר מצד אחד החברה טענה , כי התובעים אינם זכאים לתשלום כלשה ו בגין סעיפים 1.3 – 1.5 להסכם סיום השת"פ , ומצד שני התובעים טענו כי מגיעים להם מל וא הסכומים בגין סעיפים אלו, כאשר כפשרה סוכם על תשלום בסך של 1.4 מיליון ₪ בלבד. עוד הוסיפו הנתבעים כי התוספת אינה כוללת סעיף המורה, כי ככל שלא יש ולם סכום הפשרה ישובו ויעמדו ההתחייבויות בהסכם סיום השת"פ בתוקפן במלואן. משכך ההסכם היחיד הקיים הוא התוספת, אשר נועדה להחליף את ההסכם ומעת כריתתה אין להסכם סיום השת"פ כל תוקף.
לא מצאתי לאמץ את טענות הנתבעים בסוגיה זו, ואני קובעת כי אין בתוספת כדי לבטל את הסכם סיום השת"פ.
מניסוח כותרת ההסכם עולה כי המדובר "בתוספת" ואין המדובר בהסכם המבטל את הסכם סיום השת"פ. בנוסף מעיון בהסכם גופו עולה כי הוא מהווה המשכו של ההסכם וכך מצוין בפסקה השניה להסכם :
"לסילוק מלא ומוחלט של מלא התחייבויותינו הכספיות כלפיכם, מכל מין וסוג שהוא, בהתאם להסכם שבנדון, נשלם לכם סכום נוסף של 1,400,000 ₪ ........." (ההדגשה הוספה – ע' ר') .
ובפסקה החמישית להסכם צוין כך :
"עם קבלת הסך הנ"ל, אין לכם ולא תהיינה לכם כל תביעות ו/או טענות ו/או מענות כלפינו, מכל מין וסוג שהוא, בכל ענין הקשור במישרין ו/או בעקיפין בהסכם שבנדון ובכל הקשור לשיתוף הפעולה בין חברותינו". (ההדגשה הוספה – ע' ר')
ככל שהיה ממש בטענותיהם של הנתבעים, אזי, וכפי שטוענים התובעים, היה עליהם לציין בצורה מפורשת בתוספת, כי היא מהווה הסכם חדש המחליף את הסכם סיום השת"פ. לא זו בלבד שהדבר לא צוין אלא אף נעשתה הפניה מהתוספת להסכם סיום השת"פ וצוין כי רק עם קבלת הסכום שנקבע בתוספת לא תהיינה עוד כל טענות בכל הקשור להסכם סיום השת"פ.
כאשר נחקר דודי לעניין זה ונשאל מדוע נכתב בכותרת כי המדובר בתוספת להסכם, שעה שלטענתו התוספת מבטלת את ההסכם השיב כי המדובר בטעות שלו ושל עו"ד עודד גבע (להלן: עו"ד גבע), בהמשך אישר כי לא שאל את עו"ד גבע האם מדובר בטעות, ועל כן המדובר בטעות שלו (עמודים 204- 205 לפרוטוקול).
בהמשך חקירתו נשאל דודי מדוע לא נכתב בתוספת כי היא מבטלת את הסכם סיום השת"פ וטען כי הוא אינו יודע ואינו זוכר (עמוד 207 לפרוטוקול).
מהעדויות עלה, כי מי ש היה מעורב בעריכת התוספת היה גם עו"ד גבע (ראו עדותו של משה עמוד 13 לפרוטוקול שורות 19 – 20, וכן עדותו של דודי בעמוד 18 לפרוטוקול שורות 5 – 7). משה העיד כי עו"ד גבע היה עורך הדין של התובעים משנת 1990 בערך עשר שנים (עמוד 13 לפרוטוקול שורות 8 -9) והצדדים הסכימו כי עו"ד גבע שימש כעו"ד של החברה משנת 2000 או 2001 (ראו עדותו של משה עמוד 13 שורות 12 -13 , ועדותו של דודי עמוד 14 לפרוטוקול שורות 8 -11).
בפועל, ואף כי עדותו של עו"ד גבע הייתה עדות מהותית ביותר להוכחת טענות שני הצדדים, אף אחד לא טרח לזמנו. לעניין זה נחקר דודי והשיב, כי פנה לעו"ד גבע לצורך מתן תצהיר , אך הוא סירב לכך בנימוק, כי הוא רואה את עצמו עו"ד של שני הצדדים , וכי דודי כיבד את רצונו ולכן לא זימן אותו לעדות (עמוד 187 לפרוטוקול שורות 18 – 22, עמוד 188 שורות 1 - 6). לטעמי, אי זימונו של עו"ד גבע פעל לחובת שני הצדדים, וזאת כפי שיפורט בהמשך.
בעניין התוספת אני קובעת כי ככל שהנתבעים רצו להוכיח כי נפלה טעות בניסוח התוספת , כטענתו של דודי, וכי משמעות התוספת הייתה כי היא מבטלת את הסכם סיום השת"פ, אף כי מנוסחה לא ניתן להבין זאת, הרי בסוגיה זו היה עליהם לדאוג לזימונו של עו"ד גבע, אך הם לא עשו כן.
על כן אני קובעת כי לא היה בתוספת להסכם כדי לבטל את הסכם סיום השת"פ. מכאן ושעה שהתנאים שנקבעו בתוספת לא התקיימו, אין מניעה לעמוד על קיומו של הסכם סיום השת"פ.
מחלוקת נוספת בין הצדדים היא בשאלת חבות הנתבעים גם על פי התוספת, שעה שזו כלל לא נחתמה על ידם, אלא על ידי החברה בלבד. לעניין זה טענו התובעים כי היות והנתבעים חתמו על הסכם סיום השת"פ ומחויבים מכוחו, הם מחויבים גם על פי התוספת. על כן ולצורך הכרעה בשאלה זו יש להכריע תחילה בשאלה האם הנתבעים חבים כלפי התובעים מכוח הסכם סיום השת"פ אם לאו.
האם הסכם סיום השת"פ מחייב את הנתבעים
התובעים טוענים כאמור כי חתימת הנתבעים על הסכם סיום השת"פ באופן אישי מחייבת אותם כצדדים להסכם, כאשר מנגד טוענים הנתבעים , כי אין בכך כדי להעיד על התחייבות אישית מטעמם, וכי מטרת החתימות הייתה ליצור סימטריה לדרישת הנתבעים כי התובעים יחתמו באופן אישי על ההסכם, וכן לצורך סילוק וויתור הדדיים של התביעות.
לאחר עיון בטענות הצדדים השתכנעתי מטענת הנתבעים, כי אין בחתימתם על הסכם סיום השת"פ כדי לחייב אותם בחיובים הנובעים מכוחו.
מעיון בכותרת ההסכם עולה כי פורטו שמותיהם של הנתבעים כצדדים להסכם, וכי הנתבעים חתמו עליו בחתימותיהם האישיות. ברם, עיון בהסכם גופו, כמו גם בעדויות שהונחו בפניי, ובייחוד עדותו של מר רייסנר, בה נתתי אמון, מחזקים את גרסת הנתבעים לפיה לא הייתה כוונה של הנתבעים להתחייב באופן אישי על פי ההסכם ומטרת צירוף הנתבעים הייתה להבהיר כי המדובר ב וויתור הדדי על תביעות מצד כל החותמים על ההסכם. אנמק.
בכותרת ההסכם, פורטו שמותיהם של התובעים, אשר הוגדרו כולם יחד "זמר", וכן פורטו שמותיהם של החברה ושמותיהם של הנתבעים אשר הוגדרו יחד "לנדאו". בנוסף חתימותיהם של הנתבעים, כמו גם של התובעים, מופיעות על כל דף מעמודי ההסכם, וכן בסיומו של ההסכם.
על אף האמור, ומעיון בהסכם גופו , עולה כי כאשר רצו להתייחס לנתבעים באופן אישי, וזאת להבדיל מההתייחסות לחברה , ההתייחסות אליהם נעשתה באופן ספציפי תוך הגדרתם כ"יחידי לנדאו". התייחסות דומה אף קיימת באשר לתובעים, וזאת כמפורט להלן (ההדגשות להלן אינן במקור ע' ר') :
בהואיל השלישי בפתיח ההסכם צוין : "ובמשך תקופת שיתוף הפעולה בין הצדדים הגיעו הצדדים למס' סיכומים ביניהם, בין בכתב ובין בע"פ לפיהם תהיה זכאית זמר לאחוזים שונים מרווחי לנדאו בפרויקטים השונים במשך תקופת שיתוף הפעולה בין הצדדים" ;
בהואיל החמישי בפתיח ההסכם צוין : "והצדדים מעוניינים להביא את שיתוף הפעולה בניהם לידי גמר באופן בו לא תהיה לכל צד טענה ו/או תביעה כלפי הצד השני ו/או כלפי יחידיו או מי מטעמיו וכל צד יוותר על כל טענותיו ודרישותיו כלפי הצד הש ני, למעט בגין האמור במפורש בהסכם זה".
בסעיף 2 להסכם צוין : "מוסכם בין הצדדים כי התשלומים האמורים בסעיפים 1.4 ו- 1.5 לעיל ישולמו לזמר לאחר שיחידי לנדאו ו/או מי מטעמם משכו 15,000,000 [חמישה עשר מיליון שקלים חדש ים] בתום שני השלבים של פרויקט מצליח. מוסכם כי במידה ולנדאו יוכלו למשוך את האמור לעיל ויבחרו שלא לעשות כן, ייחשבו יחידי לנדאו כאילו משכו את הסך הנ"ל וזאת אך ורק לצורך הסכם זה...."
בסעיף 5 להסכם צוין : "רמי רפלוביץ, משה רפלוביץ ויונה רפלוביץ יסיימו את עבודתם כשכירים בלנדאו ביום 30.4.2010. לנדאו תשלם לכל אחד מעובדיה ששמו נקוב בסעיף זה את כל התשלומים המגיעים להם על פי כל דין ו/או הסכם עבודה שחתום שהיה בין הצדדים. אורי ותום רשאים לעזוב את החברה מתי שירצו בהודעה מראש של 30 יום, כ"כ לנדאו רשאית לפטר אותם בהודעה כנ"ל ויזכו בכל מקרה לכל התשלומים המגיעים להם על פי כל דין".
בסעיף 7 להסכם צוין : "במידה ולנדאו תחפוץ לסיים את האמור לעיל בסעיף 6 .......".
בסעיף 8 להסכם צוין : "הצדדים מסכמים את שיתוף הפעולה בניהם לשביעות רצונו המלא של כל אחד מהצדדים באופן בו לא תהיה לכל צד טענה ו/או תביעה כלפי הצד השני ו/או כלפי יחידיו או מי מטעמיו וכל צד יוותר על כל טענותיו ודרישותיו מהצד השני".
מנוסחו של ההסכם כמפורט לעיל עולה כי הייתה התייחסות נפרדת לחברה והתייחסות נפרדת לנתבעים, אף כי בכותרת התביעה הוגדרו כולם יחד "לנדאו".
הנתבעים טענו כי לאורך כל תקופת ההתקשרות בין החברה לזמר, ההתחייבויות היו התחייבויות ללא מעורבות של מי מיחידי לנדאו. לעניין זה נחקר משה, ומעדותו עלה, כי התובעים עבדו אצל החברה ולא אצל יחידי החברה; כי זמר הייתה זכאית לרווחים של החברה ולא של יחידי החברה, כי מי ששילם לתובעים בעבר 10 מיליון ₪ הייתה החברה, כל ההתקשרות הייתה בין החברות; כל התשלומים הועברו בין החברות, וכי מעולם לא שולמו סכומים על ידי מי מהנתבעים ב אופן אישי, לרבות הסכומים ששולמו בגין חתימת ההסכם והתוספת (עמודים 10 – 11 לפרוטוקול דיון מיום 26.11.14 , ועמודים 23 – 24 לפרוטוקול דיון מיום 6.2.18).
לא זו בלבד שההתנהלות בין הצדדים הייתה באופן בו מי שהייתה אחראית על התשלומים הייתה החברה, וכאשר מההסכם לא ניתן להבין באופן חד משמעי כי הנתבעים אחראים באופן אישי לתשלומים לתובעים, אזי מעדותו של מר רייסנר באשר למהות ההסכם, עולה כי לא הייתה כל כוונה כי חתימת הצדדים תהווה התחייבות אישית שלהם.
מר רייסנר, אשר שימש סמנכ"ל החברה בתקופה הרלבנטית, ואשר מתצהירו עולה כי הוא מכיר את הנתבעים והתובעים משנת 2000, העיד בתצהירו, כי בשל היכרותו רבת השנים עם הצדדים התבקש להיות מעורב באופן אישי בעריכת הסכם סיום השת"פ. עוד ציין כי על מנת להביא את הצדדים לפשרה בנוגע למחלוק ות ששררו ביניהם ערב חתימת ההסכם ביקש כי יחידי התובעים והנתבעים יתווספו כצדדים להסכם סיום השת"פ לשם הבטחת ההתחייבות להיעדר תביעות הדדית ולהסכמת כל הצדדים לסיום שיתוף הפעולה, בייחוד לאור זאת שמשפחת רפלוביץ אף היו שכירים בחברה . עוד מצוין בתצהיר כי היה ברור לו, והוא אף התרשם כי כך הבינו הצדדים, שמטרת חתימת יחידי לנדאו וזמר על הסכם סיום השת"פ הייתה להבטיח שהעדר התביעות יחול בין כולם. עוד הוסיף כי לא דובר על כך שקיימת התחייבות אישית כלפי הצדדים.
רייסנר נחקר על האמור בתצהירו ולא מצאתי כי האמור בו נסתר, לעניין זה העיד כדלקמן:
"עו"ד פלג: הבנתי. ברור. תראה, אני מפנה אותך לסעיף 8 לתצהירך. אתה אומר שאתה זה שביקשת להוסיף את יחידי הצדדים להסכם.
יעקב רייסנר: כן.
עו"ד פלג: כלומר, בעצם היוזמה להכניס את יחידי החברות, את יחידי שתי הקבוצות זמר ולנדאו היא יוזמה שלך?
יעקב רייסנר: עד כמה שזכור לי, כן.
עו"ד פלג: ממי ביקשת לעשות את זה?
יעקב רייסנר: אני לא זוכר ממי ראשון, אבל משניהם". (עמוד 139 שורות 9 -16).
ובהמשך :
"עו"ד פלג: ממי ביקשת להוסיף אותם כצדדים?
יעקב רייסנר: לא, אז אני, עוד פעם, יכול להיות שאני מש-, יכול להיות שאם אתה מגדיר את זה לשנות אז אני עוד פעם אענה בפשטות, לא בניסוח משפטי – אני התנהלתי מול שני הצדדים, אני לא זוכר באיזה שלב, כי אני לא זוכר אם בשלב הסופי אמרנו שיחתמו כולם או שמהתחלה דובר על זה שיחתמו כולם אבל אותי מה שעניין בשלב הסופי זה שלא יהיה מצב שיש מישהו ש-, זה היה מאוד מורכב באותו שלב, אז שלא יהיה מצב כזה שמישהו לא מסכים או לא יודע או לא, היה שם הרבה אמוציות ודעות, בוא, זה לא היה פשוט, כי, אני לא זוכר אפילו מי היה הבעלים באותה תקופה של החברה אגב, איזה שנה זה?"
(עמוד 141 שורות 2 – 10).
ובהמשך עדותו :
"יעקב רייסנר: האם, אני אומר, האם כתוב ומה אומר המשמעות של הכתוב. אני לא נותן תשובות משפטיות להסכם, ההסכם כאן בפניכם, שניכם כנראה עו"ד מפולפלים, מופיעים כבר בביהמ"ש, יודעים להתנהל יפה מאוד משפטית, אני עונה תשובה פשוטה למה שקשור בנוגע אלי, אני לא צד לתביעה, נכון? אז אני אומר למה שקשור אלי כשמזמינים אותי לעדות אחרי שמונה שנים. האם דודי לנדאו אמר לי: "תגיד למשה שיחתום אישית כדי שאם הוא יפר משהו מההתחייבות הזו אני אתבע אותו אישית"? לא. האם משה אמר לי: "תגיד להם שיחתמו אישית כי אני רוצה שאם זה"? התשובה היא "לא". ואם לא מנוסח נכון המשפט – זאת כוונתי.
עו"ד פלג: הבנתי.
יעקב רייסנר: אתי אף אחד לא דיבר על זה שהוא רוצה חתימה אישית של צד שני כדי שאם הוא יפר את הצעד הזה הוא יתבע אותו.
עו"ד פלג: הבנתי.
יעקב רייסנר: זה, זה מה שאני יודע להצהיר."
(עמוד 152 לפרוטוקול שורות 8 -21, ההדגשה הוספה – ע' ר').
מר רייסנר נשאל האם בדק עם עו"ד גבע, אשר נטל חלק בעריכת ההסכם, לגבי המשמעות של הוספת שמות הנתבעים בכותרת ההסכם, וזאת טרם הגשת תצהירו והשיב :
".......אבל אני אומר ששום שאלה שהייתי שואל את עודד גבע לא הייתה משנה משהו מהתצהיר שלי, אם הוא היה אומר לי "מה פתאום, הם לא מחוייבים אישית" לא הייתי כותב שעודד גבע אמר לי, ואם הוא אמר לי "מה פתאום, בוודאי שהם חייבים" לא הייתי כותב "עפ"י עודד גבע הם חייבים". אז במילא זה לא היה רלוונטי מבחינתי לדבר אתו ולא דיברתי אתו.
עו"ד פלג: עכשיו אני רוצה לשאול אותך עוד משהו לגבי אותו סעיף 10. תיקנת אותו ואמרת שאתך לא דיברו על כך שקיימת התחייבות אישית.
יעקב רייסנר: נכון.
עו"ד פלג: אבל אני שואל אותך האם ביקשו ממך לדאוג, כמי שטיפל בהסכם הזה ובפשרה, שיהיה ברור שההסכם הזה אינו מטיל חבות אישית על יחידי הצדדים? את זה ביקשו ממך?
יעקב רייסנר: לא."
(עמוד 154 שורות 15 – 154, ועמוד 155 שורות 1 -6).
התובעים ביקשו לערער את עדותו של רייסנר וטענו, בין היתר : כי הוא נוטה לטובת הנתבעים שכ ן בהתאם לטענתו החברה נותרה חייב לו כספים מפרויקטים שביצעה; וכי מעדותו עלה, שהסכים לתרום מכיסו למימון פשרה בין הצדדים, הסכמה אשר נועדה לחסוך ממנו לעמוד לחקירה בכל הקשור למשמעות צירוף הנתבעים כצד להסכם סיום השת"פ. לא מצאתי לקבל את טענותיהם בעניין זה.
רייסנר נשאל בחקירתו למי הוא מחויב יותר מבין שני הצדדים להליך, והשיב כי הוא מחויב לשניהם, וכי אין לו נטייה למי מהם, הוא אינו חייב להם דבר, ואין לו איתם יחסים עסקיים (עמוד 122 לפרוטוקול). בנוסף, התרשמתי מעדותו של מר רייסנר, כי העיד , כפי שהוא זוכר את האירועים, וכי הוא לא ניסה ליפות את הדברים, ואף העיד כי כאשר התבקש לתת עדות ונשלח אליו נוסח ש ל ת צהיר, הוא תיקן אותו, כפי ש מצא לנכון וחתם עליו (עמוד 117 שורות 2- 3, עמוד 118 שורות 5 -7).
מעבר לאמור, טענותיהם של התובעים באשר לאמינותו של מר רייסנר, אינ ן מתיישב ות עם מעשיהם בפועל. מעדותו של משה עלה, כי לאחר הגשת התביעה הנדונה, הוא היה במגעים עם רייסנר לצורך הגעה לפשרה עם הנתבעים (ראו עדותו של משה עמודים 31- 37 לפרוטוקול). ככל שהיה ממש בטענה , כי אין לסמוך על מר רייסנר מדוע משה יצר איתו קשר אף יומיים טרם הדיון כאיש קשר לפשרה בין הצדדים (ראו עדותו של משה עמוד 34 לפרוטוקול 14 – 20, ועמוד 37 שורות 1- 3 , עדות במסגרתה ניסה משה להטיל עמימות באשר לשיחותיו ופגישותיו עם מר רייסנר). זאת בנוסף על כך שגם בעבר, ובהסכם מושא ההליך, סמכו הצדדים על מר רייסנר אשר יבצע פשרה בניהם.
לא זו בלבד שעדותו של רייסנר לא נסתרה, אזי עולה כי עד חשוב להוכחת טענותיהם של התובעים היה עו"ד גבע, אשר מעדויותיהם של רייסנר ומשה עלה , כי נטל חלק פעיל בהכנת הסכם סיום השת"פ ובהכנת התוספת. עו"ד גבע היה, לשיטתו של משה, איש אמונו (ראו עמוד 11 לפרוטוקול דיון מיום 26.11.14 שורה 25). התובעים לא טרחו לזמן את עו"ד ג בע לעדות, שעה שמול עדותו של משה, עמדה עדותם של דודי ורייסנר .
לעניין זימונו של עו"ד גבע, טענו התובעים כי היה על הנתבעים לזמנו. אומנם עדותו של עו"ד גבע הייתה חשובה להוכחת טענות שני הצדדים, אך שעה שנטל הוכחת התביעה מוטל על התובעים, אשר אישרו כי בעבר עו"ד גבע פעל מטעמם (ולעניין זה נטען על ידי משה כי עו"ד גבע עדיין פעל עבור התובעים במועד חתימת הסכם סיום השת"פ, עמוד 14 שורות 22 - 25 ) אני סבורה כי החובה לז ימונו מוטלת עליהם, לרבות לצורך סתירת טענתו של רייסנר באשר למשמעות חתימת הנתבעים על ההסכם, ואף נוכח עדותו של רייסנר כי מי שניסח את "ההואילים" וכן הפתיח להסכם במסגרתו הוספו שמותים של הנתבעים וכונו כולם יחד "לנדאו" היה עו"ד גבע (עדותו של רייסנר עמוד 135 לפרוטוקול) על כן, אי זימונו של עו"ד גבע פועלת בראש ובראשונה לחובתם.
עוד אציין כי חיזוק למסקנתי לפיה אין בחתימת הנתבעים על הסכם סיום השת"פ כדי לראות בהם כמחויבים אישית בתשלומים אשר נקבעו בו, ניתן למצוא באי לקיחת ערבויות אישיות של הנתבעים כאשר נחתמה התוספת. התובעים טענו לאורך כל הדרך כי החברה טענה לקשיי נזילות וכי חששו לתשלום החוב (ראו תצהירו של משה סעיפים 12, 19) , אך בפועל כאשר נחתמה התוספת להסכם הם לא דרשו ערבויות אישיות של הנתבעים, אלא לקחו שיקים של החבר ה בלבד. אף עובדה זאת מחזקת לטעמי את המסקנה כי התובעים לא ראו בנתבעים ערבים אישיים לתשלום החובות על פי ההסכם, שאחרת היו עומדים על חתימותיהם כערבים או אף לוקחים מהם בטוחות, ולא מהחברה, בייחוד נוכח טענותיה לקשיי נזילות וכן נוכח טענתם בדבר אי עמידתה בתשלומים שנקבעו בהסכם סיום השת"פ.
עוד ביסוס למסקנתי לעיל, היא העובדה כי על התוספת לא חתמו הנתבעים באופן אישי. אי חתימת הנתבעים באופן אישי מעידה, כי לא הייתה כוונה לראות בהם כערבים להסכם סיום השת"פ או לתוספת. לעניין זה טען משה, כי שאל את עו"ד גבע האם צריך את חתימותיהם של הנתבעים וזה אמר לו שלא (עמוד 77 לפרוטוקול שורות 1 - 11 ועמוד 80 לפרוטוקול שורות 10- 11). אף בנקודה זו מן הראוי כי התובעים היו מזמנים את עו"ד גבע לתמיכה בעדותם, ואי זימונו פועלת לחובתם.
בסיכומיהם טענו התובעים, כי דודי הודה בעדותו , כי נותרה יתרת חוב על פי התוספת, ועל כן יש לראות בעדות זו הודאת בעל דין בחוב הנתבעים. טענה זו נדחית שכן דודי העיד כי המדובר בחוב של החברה כלפי התובעים ולא בחבות של הנתבעים, כפי שטוענים התובעים.
הוכחת התנאים בהסכם סיום השת"פ
נוכח קביעתי לעיל לפיה הנתבעים אינם חבים על פי הסכם סיום השת"פ, אין צורך לדון בשאלה האם התקיימו התנאים בהסכם המצדיקים התשלום הנתבע. יחד עם זאת , ומעבר לנדרש אבחן סוגיה זאת. אף בעניין זה יש לקבוע כי התובעים לא הוכיחו כי התקיימו התנאים שנקבעו בהסכם לצורך קבלת הסכומים הנתבעים על ידם.
הסעיפים הרלוונטיים הם סעיפים 1.3 – 1.5 להסכם סיום השת"פ, במסגרתם נקבע כדלהלן:
"1.3. סך של 1,000,000 ₪ [מיליון שקלים חדשים] ישולמו לזמר על ידי לנדאו לאחר שחישוב עלות סך כל ההוצאות בפרויקטים הידועים כפרויקטים מס' 168 [חלומות תלמי מנשה 7 בנינים], 166 [חלומות כרכור 8 בנינים] ו- 161 [שירה במושב תלמי מנשה 8 בנינים] לא עלו על הסך של 307,000,000 ₪ [שלוש מאות ושבעה מיליון שקלים חדשים] (למעט הכנסות שלא היו ידועות כיום כגון: שינוי דיירים וחריגים שיבוצעו מהיום). מדובר על בנינים שהינם בביצוע כיום שסך הכנסותיהם עומד על כ- 326,000,000. סך הוצאות הנ"ל כול ל בחובו הוצאות בדק (יחושב 1.25% מהעלות הכוללת ) אך אינו כולל הוצאות משרד ראשי (כ- 4% מהעלות הכוללת). חישוב הוצאות פרויקטים אלו יבוצע לאחר ביצוע חשבון סופי מול היזם של כל אחד מהפרויקטים לעיל והתשלום לזמר יבוצע לאחר מכן ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים לעיל. מוסכם כי בכל מקרה תשלום סעיף זה לא יבוצע לפני יום ה- 25.11.2011.
1.4. סך של 1,000,000 ₪ [מיליון שקלים חדשים] ישולם לזמר על ידי לנדאו לאחר קבלת טופס 4 לפרויקט מצליח שלב א' [יזמות להקמת 144 יח"ד], ובלבד שפרויקט מצליח שלב א', יניב ללנדאו רווח שלא יפחת מסך של 25,000,000 ₪ [עשרים וחמישה מיליון שקלים חדשים]. חישוב הרווח יבוצע לאחר קבלת טופס 4 לפרויקט זה ויחושב בהתאם ל"דוח האפס" האחרון שיוכן לפרויקט. רווח הפרויקט בהתאם לדוח האפס האחרון כאמור לעיל ייבחן אל מול הכנסות והוצאות החברה בפועל. לעלות הכוללת של פרויקט מצליח שלב א' בטרם חישוב רווח הפרויקט יתווסף סך של 4% הוצאות הנהלה כלליות. מוסכם כי בכל מקרה תשלום סעיף זה לא יבוצע לפני יום ה- 2 5.11.2011.
1.5. סך של 1,000,000 ₪ [מיליון שקלים חדשים] ישולם לזמר על ידי לנדאו לאחר קבלת טופס 4 לפרויקט מצליח שלב ב' [יזמות להקמת 144 יח"ד נוספות], ובלבד שפרויקט מצליח שלב ב', יניב ללנדאו רווח שלא יפחת מסך של 35,000,000 ₪ [שלושים וחמישה מיליון שקלים חדשים]. חישוב הרווח יבוצע לאחר קבלת טופס 4 לפרויקט זה ויחושב בהתאם ל"דוח האפס" האחרון שיוכן לפרויקט. רווח הפרויקט בהתאם לדוח האפס האחרון כאמור לעיל ייבחן אל מול הכנסות והוצאות החברה בפועל. לעלות הכוללת של פרויקט מצליח שלב ב' בטרם חישוב רווח הפרויקט יתווסף סך של 4% הוצאות הנהלה כלליות. מוסכם כי בכל מקרה תשלום סעיף זה לא יבוצע לפני יום ה- 25.11.2011. "
התובעים טענו כי חתימת התוספת משמעה, כי הנתבעים הודו בחובם לתובעים , ועל כן אין מקום לדון בטענת הנתבעים להפסדים בפרויקטים המפורטים בהסכם סיום השת"פ , דין הטענה להידחות.
מעיון בתצהירו של משה, כמו גם בעדותו, עולה, כי הנתבעים חלקו על זכותם של התובעים לקבלת הסכומים מכוח הסכם סיום השת"פ נוכח הטענה לחובות בפרויקטים (סעיפים 11- 13, לתצהירו של משה , וכן ראו עדותו של משה עמוד 60 לפרוטוקול שורות 4 – 15 , עמוד 64 שורות 16 -19).
בעדותו טען משה, כי הפרשנות לפיה חתימת החברה על התוספת מעידה, כי אין מחלוקת שקיים חוב כלפיהם בסך של 3 מיליון ₪ היא פרשנות שהובהרה לו על ידי בא כוחו להליך ועוד קודם לכן על ידי עו"ד גבע (עמוד 64 לפרוטוקול שורות 10 - 15 ). אף בעניין זה יש לזקוף לחובתם של התובעים את אי זימונו של עו"ד גבע להוכחת טענתם.
לעניין חתימת התוספת, העיד דודי כי ההסכמה לשלם לתובעים כסף, על אף הטענה כי לא מגיע להם כל תשלום, נבעה בשל איומים שונים שהועלו על ידי משה, וכן בשל החשש מהנזק שעלול להיגרם לנותן עבודה כגון שיכון ובינוי (ראו עדותו של דודי עמודים 214- 218 לפרוטוקול, וכן סעיף 72 לתצהירו).
על כן והיות ולא קיבלתי את טענת התובעים כי משעה שנחתמה התוספת, יש בה כדי להודות כי התקיימו התנאים שנקבעו בהסכם סיום השת"פ, היה על התובעים להוכיח כי התקיימו התנאים שנקבעו בהסכם, וכי הפרויקטים היו רווחיים ועל כן היו זכאים לקבלת הכספים על פיהם, טענה אשר לא הוכחה על ידם.
התובעים העלו מספר טענות בנוגע לתנאים שנקבעו בהסכם סיום השת"פ: לעניין פרויקט מצליח ב' טענו כי בידם העתקי דוחות בקרת ביצוע משאבים והעתקי דיון תקציבי וחלק מנספחיו המהווים בסיס לדוחות ההפסד עליהם מתבססים הנתבעים, מהם עולה כי הנתבעים מיחסים בדוחות הוצאות בגין אספקת אלומיניום בסך העולה על כ- 2 מיליון ₪ על ידי ספק בשם מ.ר.ס תעשיות זכוכית (תכונה להלן ולמען הנוחות: מרס) בעוד שספק האלומיניום לפרויקט היה תריסי ארז. ממסמכים אלו עלה כי בוצעו העברות כספיות למרס בסך כולל של 1.9 מיליון ₪, משמע כי גרעו מרווחי הפרויקט סכום זה במסווה של עבודות אלומיניום לחברת מרס, שהיא בבעלות שותף חדש שהצטרף לחברה ערב קריסתה ואשר כלל לא היה ספק אלומיניום.
לטענת התובעים מהמסמכים הנ"ל עולה כי הנתבעים גרעו מרווחי פרויקט מצליח ב' לפ חות כ- 2 מיליון ₪, התנהלות המטילה צל כבד על אמינותם.
לגבי פרויקט מצליח א' נטען בתצהירו של משה כי ידוע להם שהנתבעים ביצעו בדירותיהם בפרויקט זה שינויים ורכישות של מערכות מיזוג אוויר, מטבחים ריצוף וחיפוי הוצאות המיוחסות כולן לפרויקט מבלי שהנתבעים שילמו עבורם, וכך אף נגרעו רווחים בסך של מאות אלפי שקלים מפרויקט מצליח א'.
לעניין פרויקט מצליח ב' טענו הנתבעים כי אין המדובר בעסקת אלומיניום כי אם בעסקת "ננו", שהוא סוג של ציפוי לזכו כיות ומעקות שהתבצעה מול חברת מרס, אשר הייתה אמורה לספק שירותים למספר פרויקטים עתידיים (כ- 20). לצורך שריון סכומי העסקה, היא נרשמה לחובת פרויקט מצליח ב', בסך של 1.7 מיליון ₪. סכום של 1 מיליון ₪ זוכה לאחר מכן מחשבון הפרויקט וחויב בפרויקטים הרלוונטיים בהם בוצע ציפוי הננו. יתרת הסכום של 700,000 ₪ חויב בפרויקט מצליח ב' בגין עבודות שבוצעו בפועל, כגון יצור מעקות אלומיניום עם זכוכית וציפויי ננו במעקות, על חלונות ועל ויטרינות חזיתות המרכז המסחרי.
עוד טענו הנתבעים כי ככל והועמסו הוצאות על פרויקט מצליח ב', אזי אין לכך כל ביטוי בספרי החשבונות של החברה, ולא יכול להיות לכך כל ביטוי בדוח האפס שנערך על ידי פז כלכלה, ולא בדוח האקסל שנערך בקשר לפרויקט.
נוסף על כך, ואף אם תתקבל הטענה להעמסת הוצאות על חשבון פרויקט מצליח ב', בסך של כ – 2 מיליון ₪, הרי בהתאם לסעיף 1.5 להסכם נקבע כי ישולם סך של מיליון ₪ לתובעים רק אם הפרויקט יניב לנתבעים רווחים בסך של 35 מיליון ₪, ואילו בהתאם לנתונים שנאספו הרווחים הסתכמו בסך של 28,860,000 ₪, מכאן שאף ללא קשר לעסקת הננו מדובר בפער של מיליוני שקלים, אשר אינו מצדיק תשלום הסך הנתבע.
ראשית אעיר כי בסיכומיהם זנחו התובעים את הטענות ביחס לפרויקט מצליח א', ועל כן אינני מוצאת לדון בטענותיהם בעניין זה.
התובעים התרכזו בפרויקט מצליח ב' וטענו כי הנתבעים גרעו מרווחי הפרויקט כשני מיליון ₪, בגין עסקת הננו, וכי נתוני ההפסד הכוזבים מטילים צל כבד על אמינותם.
אף בסוגיה זו העלו התובעים את הטענה כי היה על הנתבעים לצרף מסמכי הנהלת חשבונות ולהוכיח כי לא היו רווחים בפרויקטים מושא ההסכם, וכן התנגדו למסמכים, אשר צורפו על ידי דודי לתצהירו, לרבות דוחות של חברת פז כלכלה והנדסה, דוחות אשר על פי עדותו של משה היו הדוחות אליהם התכוונו בהסכם סיום השת"פ כמדד לבחינת הרווחיות בפרויקטים (עמוד 89 לפרוטוקול שורות 1 -5, עמוד 93 לפרוטוקול שורות 11 -22).
בעניין זה, ושעה שהנתבעים הכחישו את התמלאות התנאים בהסכם סיום השת"פ, התובעים היו אלו שנדרשו להוכיח כי הפרויקטים עמדו בתנאים המצדיקים התשלום הנתבע, אך התובעים לא עשו כן.
משה נחקר לעניין זה ונשאל מדוע לא זימן את אנשי פז כלכלה והשיב כי הוא אינו צריך (עמוד 94 לפרוטוקול שורה 22, עמוד 95 שורה 1). עוד נשאל מדוע לא צירף לתצהירו דוח התקדמות שמראה שהתמלאו התנאים בסעיפים 1.3 – 1.5 והשיב שאין לו, עוד נחקר מדוע כאשר ב"כ הנתבעים רוצה להציג לו את דוח ההתקדמות של "פז כלכלה" בא כוחו מתנגד, והשיב כי הם כבר לא רלוונטיים (עמוד 95 שורות 10 – 17).
אף דודי נחקר לעניין זה והשיב כי מעת הקפאת ההליכים ומכירת החברה אין לו את המסמכים וכי כל הניירת נמצאת ברשות הנאמנים (עמודים 236 – 237 לפרוטוקול).
מעבר לאמור, ואף אם הייתה מתקבלת טענת התובעים כי הנתבעים ביצעו "העמסת הוצאות " על פרויקט מצליח ב', אשר נועדה לפגוע ברווחיות הפרויקט, אזי, לא ניתן לקבוע על בסיס טענה זו, כי המדובר בעדות "שיטה", הפוטרת את התובעים מלהוכיח כי התנהלות זאת חזרה על עצמה באופן בו הוקטנו רווחים נוספים בפרויקט, על מנת לפטור את הנתבעים מלשלם את הסכום הנתבע. לעניין זה ראו טענות הנתבעים לעיל לפיהן על פי סעיף 1.5 להסכם נקבע כי ישולם סך של מיליון ₪ לתובעים רק אם הפרויקט יניב לנתבעים רווחים בסך של 35 מיליון ₪, ואילו בהתאם לנתונים שנאספו, הרווחים הסתכמו בסך של 28,860,000 ₪, שהוא פער של כ- 6 מיליון ₪.
אוסיף בשולי הדברים, כי עלתה אי בהירות באשר לעסקת הננו, אך מהעדויות בתיק עלה כי היה זיכוי בגין חלק מן העסקה, כפי שהעיד דודי, כאשר לעניין זה תמכה הגב' רפפורט בעדותה כי בוצע זיכוי גדול בגין עסקת הננו (עמודים 113 – 114 לפרוטוקול) . וכן מר רייסנר אף זכר כי בוצע זיכוי, אך ה עיד כי לא בוצע ננו בפרויקט מצליח (עמוד 167 לפרוטוקול) .
עוד אציין, כי טענה נוספת שהעלו הנתבעים הייתה כי לפי סעיף 2 להסכם סיום השת"פ, הותנה תשלום הסכומים בסעיפים 1.4- 1.5 בכך שהנתבעים משכו 15 מיליון שקלים בתום שני שלבים של פרויקט מצליח, אלא אם יבחרו שלא לעשות כן ואז ייחשבו כאילו משכו את הסכום הנ"ל. הנתבעים טענו כי בפועל עמדו על משיכת 15 מיליון ₪, והללו לא שולמו להם , ולכן תנאי זה לא התקיים. התובעים התמודדו עם טענה זו בתצהירם, וטענו כי הנתבעים העלו את הטענה לעניין אי התקיימות תנאי סעיף 2, רק בשלבים מאוחרים יותר, ורק לאחר שהוגשה התביעה, אולם לא מצאתי כי התובעים התייחסו לטענה זו בסיכומיהם שעה שהמדובר בטענה המצויה במחלוקת בין הצדדים, כפי שעלה מתצהירו של דודי (סעיף 25) וכן מסיכומיהם של הנתבעים (סעיף 37) ולכן נראה כי זנחו טענה זו . טענה זו מתווספת לכלל טענות הנתבעים המצדיקות דחיית התביעה.
סוף דבר
התביעה נדחית.
התובעים ישלמו לנתבעים החזר הוצאות הקלטת דיוני ההוכחות, על פי קבלות, וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 75,000 ₪ בצירוף מע"מ.
העיקולים אשר הוטלו בתיק על נכסי הנתבעים מבוטלים.

ניתן היום, כ"ח שבט תשע"ט, 3 בפברואר 2019, בהעדר הצדדים.