הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 1811-09

לפני
כב' השופט ישעיהו שנלר, סג"נ

המבקשות:

  1. נאות אמיר חברה לבניה בע"מ
  2. נכסי חבר בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד עמוס גורן

נגד

המשיבות:

1. דור אלון אנרגיה לישראל (1988) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ליאור גוטוירט

2. מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד ג'וזף עזיזאן
מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

החלטה

1. בפניי בקשה שהוגשה מטעם המבקשות, הן התובעות בתיק העיקרי, אשר כותרתה " הודעת עדכון בדבר מתן פסק בורר ובקשה להחזר חלקי של האגרה".
בבקשה נטען כי ניתן פסק בוררות בין הצדדים, ומשכך יש להורות על סגירת התיק והחזרת האגרה ששולמה על ידי התובעות, בניכוי סך של 1,199 ₪ (להלן: הסכום הקבוע ) בהתאם לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות או התקנות ).

2. הרקע לבקשה, תביעה על סך של למעלה מ-3 מיליון ₪, קרן, וכאשר הצדדים חלקו הן ביחס לחבות והן ביחס לסכומים הנתבעים.
הדיון פוצל, באופן שבשלב הראשון התנהלו הוכחות בשאלת החבות, תוך שנקבע כי רק אם תיקבע חבות אזי יידרש בית המשפט בחלקו השני של הדיון, לשאלות הכספיות והסעדים שהתבקשו .
בהחלטה מיום 1.9.15 נקבע כי המבקשות הוכיחו את הנדרש בחינת החבות ועל כן נדרש בית המשפט לחלקו השני של ההליך, דהיינו לשאלות הכספיות, הסעדים והכרוך בכך.
עם זאת, הוצע כי התיק יופנה לגישור לשם בירור המשך המחלוקות, ואכן הצדדים הודיעו כי הוסכם ביניהם על העברת ההליך לגישור אשר לימים הפך לבוררות, וכאשר נטען כי אכן ניתן פסק בוררות, ועל כן הוגשה הבקשה להחזר חלקי של האגרה.

3. על רקע המבוקש מצאתי לנכון לבקש את התייחסות המדינה (ראו רע"א 7031/12 שערי צדק המרכז הרפואי נ' פלונית (23.10.13), החלטת כב' השופט הנדל (להלן: עניין שערי צדק)).

4. המבקשות נסמכות על תקנה 6(ד) לתקנות וטוענות כי לאור החיסכון במשאבי המערכת ובזמן השיפוטי, יש להורות על החזר חלקי של האגרה תוך ניכוי הסכום הקבוע והחזר היתרה לתובעות, מחצית לכל אחת מהן, בתוספת הפרשי הצמדה.

5. המדינה בתגובתה, טוענת כי לא הוצגה אסמכתא כי המבקשות עומדות בתנאי התקנה האמורה, דהיינו אסמכ תא כי הסכסוך הסתיים בפסק בוררות, אשר לא צורף. עוד נטען כי " בנוסח העדכני שבתקנות, לא ניתן להורות על החזר חלקי של האגרה. לפיכך, יש לבדוק אם בנסיבות התיק, מוצדק להורות על החזר אגרה".
המדינה הדגישה כי לא די בהעברת התיק להכרעת בורר, וכי שאלת הזכאות כפופה לשיקול דעתו הרחב של בית המשפט.
המדינה מפנה לדיונים שהתקיימו עד למתן ההחלטה בשאלת החבות, כולל דיוני הוכחות, דהיינו שהרציונל של הורדת נטל מבית המשפט אינו מתקיים. כך גם לא נחסך זמן שיפוטי, ולמעשה המבקשות קיבלו "שירות מלא" מבית המשפט.
המדינה אף טענה כי עוד בשנת 2011 המליץ בית המשפט להפנות את הסכסוך לגישור, כאשר בהמשך חזר בית המשפט על המלצתו זו, כולל המלצה להעביר את הסכסוך לבוררות, אולם הצדדים לא פעלו להגיע לפשרה טרם קיום ההוכחות ועל כן גרמו לעלויות, תוך הפניה להחלטה מיום 1.9.15 המחזיקה 42 עמודים.
טענה נוספת עניינה כי הצדדים עצמם קבעו מנגנון בוררות במסגרת ההסכמים ביניהם, אולם חרף זאת בחרו להפנות את הסכסוך לבית המשפט.
בפן הנורמטיבי נטען כי אגרת בית המשפט נועדה לכסות חלק מעלותו של ההליך המשפטי וכי בהליך שמתנהל כמעט 9 שנים אין מקום להחזר האגרה.

6. המבקשות בתגובתן, טוענות כי לא היה מקום לטיעון אודות צירוף פסק הבוררות , זאת לרבות לאור הסכמת הצדדים על סודיות הליך הבוררות.
כך נטען שאכן התנהל הליך ממושך, אך עם זאת אין זה נכון לקבוע כי הרציונאל בבסיס החזר האגרה אינו מתקיים , הואיל ותקנה 6(ד) לתקנות עניינה בסיום הליכים מחוץ לכותלי בית המשפט בשלב מתקדם של ההליך המשפטי, ועל כן גם החזר האגרה אינו מלא אלא חלקי.
בסופו של יום העברת ההליך לגישור אשר הפך לבוררות, הביא לחיסכון משמעותי בדיוני הוכחות ממושכים, שמיעת סיכומים וכתיבת פסק דין, ועל כן יש להורות על החזר חלקי של האגרה.

דיון והכרעה:
7. אין חולק כי בהתאם לתיקון תקנות האגרות משנת 2009, מעת שההליך הסתיים בגישור או הועבר להכרעה בבוררות, ולאחר שהסתיימה ישיבת קדם המשפט השלישית, מוקנה שיקול דעת לבית המשפט האם להורות על החזר האגרה תוך ניכוי הסכום הקבוע, ובהתאם לתקנה 6(ד).
זאת, בניגוד לאמור בתקנה 6(ב) אשר לפיה אם הסכסוך הועבר לבוררות או הועבר להליך של גישור ונסתיים בהסדר גישור עוד טרם סיומה של ישיבת קדם המשפט השלישית, אזי בית המשפט יורה על החז ר האגרה בניכוי הסכום הקבוע.
משכך, יש לבחון האם בנסיבותיו של המקרה דנן יש מקום להורות על החזר האגרה.

8. טרם שנידרש לכך, יש מקום להידרש למחלוקת בפסיקת בתי המשפט אודות פרשנותה של תקנה 6(ד) , זאת בהתייחס לשאלה אם בית המשפט מוסמך להורות על החזר של חלק מהאגרה.

על מנת לבחון מחלוקת זו מהראוי להפנות להוראות תקנות האגרות משנת 2007.
בתקנה 6(ב) נקבע כי אם ההליך הסתיים לפני סיומה של ישיבת קדם המשפט השלישית והתקיימו אחד מההליכים שפורטו, ובכלל האמור סיום ההליך בפשרה, העברה לבוררות או העברה להליך של גישור וסיום בהסדר גישור, אזי תוחזר האגרה בניכוי הסכום הקבוע.
מנגד, בתקנה 6(ד) נקבע כי אם הסתיים הליך בגישור או הועבר להכרעה בבוררות ולא חל האמור בתקנת משנה (ב), אזי "רשאי בית המשפט להורות על החזרת האגרה ששולמה, כולה או חלקה, בניכוי סכום כנקוב בפרטים... לפי הענין" (ההדגשה שלי).
דהיינו, במקרה שכזה מדובר בשיקול דעת כפול של בית המשפט הן בשאלת עצם ההחזרה והן בשאלת שיעור ההחזר והאפשרות להחזיר חלק מהאגרה בלבד .

אולם, בתיקון תקנות האגרות בשנת 2009, בכל הקשור לענייננו , תוקנה תקנת משנה (ד) וכשעתה צוין " הסתיים הליך בגישור או הועבר להכרעה בבוררות, ולא חלה בעניין תקנת משנה (ב), רשאי בית המשפט להורות כי ינוכה מהאגרה ששולמה, כערכה במועד התשלום, סכום כנקוב בפרטים... ותוחזר יתרת האגרה ששולמה, בתוספת הפרשי הצמדה... ".
דהיינו, שיקול הדעת הוגבל לשאלת עצם החזר האגרה אך לא שיעור ההחזר.

9. לרבות לאור השינוי האמור, התעוררה מחלוקת בפסיקה בשאלה האם לאור ניסוח התקנות דהיום , עדיין מוקנה שיקול דעת לבית המשפט , להורות על החזר חלק מהאגרה.
כב' השופט הבכיר יהודה פרגו, בהחלטתו בתא"ק 1465-08-13 קבוצת א. דורי בע"מ נ' ג'י טי אס פאוור סולושנס לימיטד (14.12.15) , וכן בת"א (ת"א) 12256-12-12 דנקו פרויקטים בע"מ נ' אורתם סהר הנדסה בע"מ (7.3.16) , קבע כי מעת שנדרשים אנו לתקנה 6(ד) שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט הינו אם להורות על החזר האגרה בניכוי הסכום הקבוע, כאשר נשלל שיקול דעתו על החזר חלקי.
בניגוד לאמור, בהחלטתה של כב' השופטת אבניאלי בת"א (ת"א) 48664-11-12 זרמון קבוצת פרסום בע"מ נ' אדלר חומסקי וורשבסקי (9.7.17) נקבע כי "...לבית המשפט מוקנה שיקול דעת אם להורות על החזר האגרה, במקרה שהושג בין הצדדים הסדר גישור. שיקול דעת זה, למיטב הבנתי, אין פירושו 'הכל או לא כלום' וקיימת גם דרך ביניים, המאפשרת החזר חלקי של האגרה, אם נסיבות המקרה מצדיקות להורות כך".
בעניין זה יש לציין כי באותו מקרה ניתן פסק דין חלקי בשאלת "החבות" ולאחר ניהול הוכחות, ועל כן ציין בית המשפט, כי אכן סיום ההליך בהסדר גישור ייתר את המשך הבירור החשבונאי ונחסכו משאבי המערכת המשפטית. עם זאת ראוי לזכור כי הפשרה בין הצדדים, כך בהחלטה, הושגה רק לאחר מערכה ארוכה בשאלת החבות , כנימוק להחזר החלקי.

10. כפי שפורטו הדברים בהחלטות האמורות וכן בהחלטות נוספות העוסקות בתקנה 6(ד) [וראו דיון נרחב בת"א (ת"א) 2201/04 מדינת ישראל נ' קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים בע"מ (בפירוק) (11.5.16) כב' השופטת נחליאלי חיאט], מעת שההעברה לבוררות או הסדר הגישור הושגו טרם ניהול הוכחות , אזי נחסך זמנו של בית המשפט והעלויות הכרוכות בניהול ההליך המשפטי , ועל כן יש לעודד סיום הסכסוך בדרכים האמורות, כשאחד התמריצים הינו החזר האגרה. משכך, בהתאם לתקנה 6(ב) מעת שהתקיימו התנאים, אין שיקול דעת לבית המשפט והתובע זכאי להחזר האגרה בניכוי הסכום הקבוע.
מנגד, מעת שמדובר בסיום ההליך באחת הדרכים האמורות, לאחר סיומו של שלב קדם המשפט, אזי אותו חיסכון ואותו תמריץ באים פחות לידי ביטוי ככל שההליך המשפטי מתקדם , ובמיוחד כשמדובר בניהול הוכחות. משכך, נקבע בתקנות כי על בית המשפט לשקול האם ראוי במקרה הספציפי הנדון בפניו להורות על החזר האגרה.

11. מכאן למחלוקת דלעיל.
לכאורה דומה כי היה מקום לאפשר שיקול דעת לבית המשפט הן ביחס לעצם שאלת החזר האגרה והן ביחס לשיעור ההחזר. דומה כי המקרה בו דנה השופטת אבניאלי מביא לידי ביטוי את הצורך בהקניית שיקול דעת שכזה. כאמור, באותו מקרה ניתן פסק דין חלקי לאחר הוכחות ודיון משפטי נרחב, אולם מאידך נחסך זמן שיפוטי רב במניעת הצורך בהמשך הדיון המשפטי, על כל הכרוך בכך. לכך יש להוסיף כי בעת שמדובר בפיצול הדיון "בשאלת החבות" במובנה הרחב, לבין "שאלת הנזק" או "שאלת הסעדים" – במובנם הרחב, אזי יכול וסיום ההליך בדרכים האמורות, לאחר ההכרעה בשלב הראשון ימנע אף הגשת ערעור, על כל המשתמע מכך.
עוד יש להוסיף כי בהכרעה של הכל או לא כלום, לעתים יקשה על בית המשפט לערוך את האיזון הראוי בין האינטרס להמריץ בעלי דין אף בשלבים מתקדמים לסיים את הסכסוך באחת הדרכים דלעיל, לבין האינטרס של תשלום בגין השירות המשפטי שניתן.
יתר על כן, לא בכדי השופט הדן בתובענה אמור גם להידרש לנושא האגרות, ובהתחשב בכך כי המותב הדן בתיק בקי בנדרש על מנת למצוא את האיזון הראוי.

מול כל האמור, לא ניתן להתעלם מהתיקון של התקנות אשר עניינו, בין השאר, אך כעיקר, שלילת שיקול הדעת של בית המשפט, וכאשר מדובר בשינוי שקשה לפרשו באופן שיקנה שיקול דעת להחזר חלקי, בה בשעה ששיקול דעת שכזה הוקנה מפורשות לפני התיקון ונשלל לאחר התיקון.
לאמור יש להוסיף את אשר נקבע בעניין שערי צדק, הגם שהתקנות שנדונו שם שונות הן, אך העיקרון ישים לכאורה גם בענייננו. בית המשפט קבע כי "המחוקק כמוהו המחוקק המשנה הותירו נושאים רבים לשיקול דעתו של בית המשפט. אולם, כשם שחובתו של בית המשפט להפעיל שיקול דעת במקרה והדין דורש זאת כך עליו להימנע מכך כאשר הדין אינו מאפשר זאת. זהו הכלל. בענייננו יש משקל לנתון נוסף. עסקינן בתקנות האגרות שמטבען הן טכניות, מצומצמות ודווקניות. מטרתן לקבוע כללים ברורים. אין זה אומר שתקנות האגרות אינן מקנות שיקול דעת לבית המשפט במקרים מסוימים. עם זאת, בהיעדר הוראה שמעניקה שיקול דעת לבית המשפט ידיו כבולות...".
אם ניישם את האמור למקרה דנן הרי שלאור המפורט לא מדובר במקרה של ספק אודות הפעלת שיקול הדעת אלא בשינוי תקנות אשר לאור ניסוחן שללו, לכאורה, את האפשרות להחזר חלקי, שיקול דעת שהוקנה לבית המשפט טרם התיקון.

12. יוער כי אלמלא תיקון התקנות ואם אכן מלכתחילה היו התקנות מנוסחות כלאחר התיקון, אזי ניתן היה להחיל את הכלל הפרשני "בכלל מאתיים מנה" וראו דברי כב' השופט עמית בבג"צ 5185/13 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (28.2.17).
בנוסף לשינוי בתקנות יש להידרש גם לתכלית השינוי. יכול ומתן שיקול דעת נרחב לבית המשפט להורות על החזר אגרה ולו חלקי, יביא צדדים לסיום הליך בדרכים האמורות בשלבים המאוחרים של ההליך המשפטי ו כשאזי יעתרו להחזר אגרה ולו חלקי. מנגד, מעת שצדדים יהיו ערים לשלילת שיקול הדעת להחזר חלקי, אזי יעדיפו לסיים את הסכסוך באחת הדרכים האמורות בשלבים המוקדמים יותר ותוך ידיעה שאזי, אם בית משפט ימצא לנכון לקבוע החזר, ההחזר יהיה מלא בניכוי הסכום הקבוע.
בנוסף, ניתן להעלות על הדעת נסיבות נוספות אשר בגינן סבר מחוקק המשנה, כי אין מקום לאפשר שיקול דעת גם להחזר חלקי.
מכל מקום וכפי שנקבע למשל בע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן (26.9.16) (פסקה 30) לא ניתן להתעלם מלשון החוק אשר תוחמת אפשרויות הפרשנות הראויה.

13. נוכח האמור וכעיקר שינוי תקנות האגרות, סבורני כי אכן נשלל שיקול דעת בית המשפט להחזר חלק מהאגרה, וראו גם בג"צ 273/10 אלמיזרק נ' בית הדין הארצי לעבודה ירושלים (2.9.2011) אודות פרשנות הנובעת משינוי בין הצעת החוק לבין החוק, וכאשר הדברים יפים, אם לא למעלה מכך, בבואנו לפרש נוסח מתוקן לאור הנוסח המקורי.

14. הכרעה זאת, משפיעה על הפעלת שיקול הדעת האם להורות על החזר האגרה. כך דומה כי שלילת שיקול הדעת של בית המשפט להחזר חלקי, מציבה את בית המשפט בפני הצורך לבחון האם ראוי לשלול מתובע שחסך זמן רב מבית המשפט את האפשרות להחזר האגרה, או להורות על החזר אגרה גם אם לכאורה, היה מקום להביא בחשבון לא רק את הזמן שנחסך אלא גם הזמן שנצרך לו בית המשפט בהכרעה בשאלת החבות.

15. מעת שניצבים אנו בפני הדילמה שצוינה לעיל, סבורני כי על בית המשפט לבחון, בין השאר, את אופן ניהול ההליך על ידי הצדדים ובכלל האמור, המועד בו החליטו להעביר את הסכסוך לבוררות או לגישור וסיומו. בנוסף, "ההשקעה" עד לחלות האמור הן על ידי הצדדים והן על ידי בית משפט, כאשר לא דומה ניהול של ישיבת הוכחות אחת שלאחריה הועבר הסכסוך לבוררות לבין דיוני הוכחות רבים ואף מתן החלטות ו/או פסקי דין חלקיים.
מנגד יש לבחון את אשר "נחסך" מבתי המשפט, כולל ערכאת ערעור, מהעברת הסכסוך לבוררות או סיומו בדרך של גישור. גם בנושא זה יש לבחון את ההליכים שנותרו, לרבות אשר כרוך בהם, ולדוגמא ככל שעסקינן בהיבטים כספיים, אופן ההכרעה שתידרש כגון חוות דעת מומחים ועוד.
עוד יש לבדוק אם הסיום באחת הדרכים האמורות נועד, לכאורה, אך ורק במטרה לעתור להחזר אגרה, גם אם מדובר בשלבים המתקדמים של ההליך.
לכל האמור יש להוסיף, כי לעתים רק לאחר ניהול חלק מההוכחות או הכרעה של בית המשפט באחת החזיתות שבמחלוקת, "בשלים" הצדדים לנסות ולסיים את הסכסוך בגישור או בהעברת הסכסוך לבוררות. לדוגמא, ככל שבית המשפט הוא עצמו יכריע במחלוקת המרכזית שביניהם, אזי מעת שקביעה זו תעמוד יהיו נכונים הצדדים, ביתר קלות, להעביר את יתרת הסכסוך להכרעת בורר או בניסיון לגישור.
כמובן שמדובר בחלק מהשיקולים וכאשר ניתן להוסיף שיקולים נוספים.
מכל מקום, סבורני כי כפי שצוין לעיל, לשופט הדן בהליך היתרון בבחינת כלל השיקולים הנדרשים ובהתאם להליך שנוהל בפניו.

16. אם נפנה עתה לנסיבותיו של המקרה דנן, סבורני כי הגם שלדידי היה מקום, בהתחשב בכלל השיקולים ובמיוחד תוך השוואה מול אשר הושקע לעומת החיסכון בחלק השני של הדיון, להורות על החזר חלקי, מעת שנשללה אפשרות זו ועל בית המשפט לבחור אך ורק בין החלופות של החזר אם לאו, יש מקום להורות על החזר, על כל המשתמע מכך.
במקרה דנן אכן נדרשו הצדדים ובית המשפט לחלקו הראשון של ההליך, אולם, דומה כי נחסך זמן שיפוטי רב מבית המשפט במניעת הצורך להידרש לחלקו השני של ההליך , כאשר בכלל האמור עומד גם נושא ההימנעות מדיון בערכאת ערעור, בסופו של יום, אם ההליך היה מסתיים בפסק דין של בית המשפט ולא בפסק בורר.
הצדדים נדרשו, בהתאם לעדכונים שנמסרו לבית המשפט, הן לניסיונות גישור ולאחר מכן לניהול בוררות ומתן פסק בוררות.
יוער, כי אכן פסק הבוררות לא הומצא לבית המשפט מהטעמים שצוינו, אולם מאידך יש לזכור כי בהתאם להוראות תקנה 6(ד) החזר האגרה המבוקש, בעת שמדובר בבוררות , אינו מותנה במתן פסק בוררות אלא בעצם העברת הסכסוך לבוררות, בהבדל מגישור אשר מזכה בהחזר רק אם סיומו של ההליך בגישור.
עוד יש להוסיף, לרבות ביחס למקרים אחרים, כי לרבות לאור העומס הרב המוטל על בית המשפט קיים אינטרס כללי, להקל על עומס זה, ועל כן יש "לנצל" את התמריץ של החזר אגרה על מנת להביא צדדים לסיים את הסכסוך מחוץ לכותלי בית משפט, וגם אם מדובר בשלבים המאוחרים יותר להליך המשפטי, כפוף כמובן לשיקולים הנוספים שפורטו לעיל.
כאמור, במקרה דנן סבורני כי יש מקום להיעתר לבקשה.

17. אשר על כן, תחזיר המזכירות למבקשות, באמצעות בא כוחן, את האגרה ששולמה על ידן בניכוי אשר מתחייב בהתאם לתקנה 6(ד) לתקנות האגרות.

18. המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו הן לב"כ הצדדים בהליך העיקרי והן לפרקליטות.

ניתנה היום, ז' תשרי ז' תשרי תשע"ט, 16 ספטמבר 2018.