הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 17669-11-15

מספר בקשה:1
בפני
כבוד ה שופט מגן אלטוביה

המבקשת:

אסנת רייז - עיצוב תכשיטים בע"מ
ע"י בא כח עוה"ד יוסי מרקוביץ ונתנאל אגו

נגד

המשיבה:

אסנת רייז
ע"י בא כח עוה"ד תמיר גליק וירון שלמי

החלטה

בבקשה לסעד זמני שלפני, עותרת המבקשת לצווי מניעה זמניים שיאסרו על המשיבה לעשות שימוש בסימן המסחר " Osnat תכשיטים שאוהבים" (להלן: "סימן אסנת") ו/או בסימני מסחר נוספים של המבקשת המפורטים בבקשה ו/או להתחרות במבקשת תוך הפרת התחייבותה לאי תחרות .

המשיבה מתנגדת לבקשה.

רקע

ביום 13.1.2008 נכרת הסכם מייסדים בין המשיבה לבין בי. בי. די. או. ייעוץ בע"מ לפיו יוסדה המבקשת ואליה הועברה רשת דוכני תכשיטים אשר פעלו במרכזי קניות וקניונים, שהייתה בבעלות המשיבה (נספח ד לבקשה). על פי ההסכם האמור, קיבל כל אחד מהמייסדים חלק שווה מהון המניות המונפק של המבקשת (רגילות והנהלה) .

בחודש מרץ 2010 נכרת הסכם בין בעלי המניות בחברה לבין המשיבה (נספח ו לבקשה) , לפיה הסכימו בעלי המניות לפטור את המשיבה מערבותה לחובותיה של המבקשת בתמורה להסכמת המשיבה למכירת החברה לצד שלישי. ביום 21.3.2014 נערך תיקון להסכם האמור, במסגרתו התחייבה המ שיבה לאשר ולחתום על הסכם למכירת המבקשת בתמורה לשחרורה מהתחייבויותיה לחובות החברה. בהתאם, ביום 19.12.2014 מכרה המשיבה את חלקה בהון המניות המונפק של המבקשת למר מיכאל קינן, ובסמוך החלה לפעול באופן עצמאי בייצור ושיווק תכשיטים בחוגי בית, ירידי אמנים ובאמצעות חשבון ה – FACEBOOK שלה, תחת סימן המסחר " OS by OSnat raiz " יחד עם האותיות " O" ו – " S" כשהן מוגדלות ושלובות זו בזו (להלן: "סימן אסנת רייז").

במכתב מיום 9.7.2015 פנתה המבקשת אל המשיבה, וטענה כי המשיבה מפרה את סימניה המסחריים ומתחרה במבקשת תוך הפרת התחייבותה שלא להתחרות במבקשת. במכתב האמור דרשה המבקשת מהמשיבה לחדול ממעשיה הנטענים להיות מפרים.

במכתב מיום 15.7.2015 דחתה המשיבה את טענות ודרישות המבקשת.

בהמשך שלחה המבקשת שני מכתבי התראה נוספים שנדחו על ידי המשיבה, ומכאן התביעה והבקשה שלפני.

דיון

ככלל, סעד זמני אינו עניין שבזכות מאחר שבעת הגשת הבקשה לסעד זמני טרם התבררו זכויות הצדדים. על כן, סעד זמני יינתן כאשר קיים צורך דחוף למנוע נזק בלתי הפיך או חמור מאוד העלול להתרחש בתקופה שבין הגשת התביעה ועד למתן פסק הדין. בהתחשב בכך, שיהוי בהגשת בקשה לסעד זמני מלמד על העדר צורך דחוף בסעד הזמני. זאת, משום שסביר להניח שאילו היה צורך דחוף בסעד הזמני המבוקש היה המבקש מזדרז להגיש את הבקשה לסעד זמני מיד ובסמוך לגילוי ההפרה הנטענת של זכויותיו.

בענייננו, מחליפת המכתבים בין המבקשת לבין המשיבה (נספחים יג – יח) עולה, כי למצער ביום 9.7.2015 ידעה המבקשת על ההפרות הנטענות, וכבר ביום 15.7.2015 דחתה המשיבה את טענותיה ודרישותיה. בהתאם, נראה כי הגשת הבק שה לסעד זמני רק ביום 8.11.2015, בחלוף כ – 4 חודשים, יש בה משום שהוי המלמד שאין דחיפות במתן הסעד הזמני המבוקש.

לטענת המבקשת, השיהוי בהגשת הבקשה, אינו נובע מהעדר צורך דחוף בסעד הזמני המבוקש, אלא מניסיונה של המבקשת ליישב את הסכסוך שלא באמצעות הליכים משפטיים ובשל אסונות שלמרבה הצער פקדו את מנהלה של המבקשת, מר אלשמע פוקס, בחודש אוגוסט 2015.

עיינתי במכתבה של המבקשת מיום 9.7.2015 אשר נוסח על ידי עו"ד יורם פיינברג, ומצאתי כי כבר במכתב האמור, התריעה המבקשת במשיבה כי אם לא תחדל מההפרות הנטענות בתוך 3 ימי עסקים, תשקול היא פנייה לבית המשפט לרבות בקשה לצו מניעה. עוד מצאתי, כי המבקשת הבהירה שמדובר בהתראה ראשונה ואחרונה והתראה נוספת לא תשלח. כאמור, ביום 15.7.2015 דחתה המשיבה את טענות המבקשת ודרישותיה, וממילא ונוכח התנסחותה של המבקשת במכתב מיום 9.7.2015, סביר היה להניח כבר בשלב זה, שפנייה נוספת אל המשיבה בעניין ההפרות הנטענות לא תועיל. על כן, נראה כי אין במשלוח המכתבים הנוספים או באסונות שפקדו את מנהלה של המבקשת בחודש אוגוסט 2015, כדי להסביר את השיהוי בהגשת הבקשה לסעד זמני, ואין אלא להניח שהמבקשת לא ראתה צורך דחוף בסעד הזמני המבוקש.

המבקשת סומכת את תביעתה על עילות של הפרת סימן מסחר מוכר היטב, גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט, הטעיה של ציבור הצרכנים, גזל מוניטין, תיאור כוזב, הפרת חובה חקוקה הקבועה בחוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981, רשלנות, הפרת התחייבות שלא לעשות שימוש במותג של המבקשת והפרת התחייבות שלא להתחרות במבקשת, ונראה כי בהעדר דמיון מטעה בין סימן אסנת לסימן אסנת רייז, כפי שיובהר להלן, סיכויי המבקשת לזכות בתביעתה בכל אחת מהעילות האמורות, אינם טובים. זאת, אף מבלי להידרש לטענות הצדדים לעניין המוניטין הנטען על ידי המבקשת.

בפתח כתב תביעתה, הציגה המבקשת את סימן אסנת לצד סימן אסנת רייז, ומהשוואה בין הסימנים, נראה כי אין מדובר בסימנים דומים, ובוודאי אין מדובר בסימנים הדומים עד כדי הטעיה. כך, בסימן אסנת מודגשת המילה "Osnat" כאשר האות "O" מופיעה בגדול בתחילת המילה. מתחת למילה זו מופיע הכיתוב: "תכשיטים שאוהבים". לעומת זאת בסימן אסנת רייז אין הדגשה של המילה "Osnat" אלא כיתוב: "by osnat raiz" כאשר האותיות "O" ו – " S" מובחנות בכך שהן גדולות ומופיעות בצבע זהב לעומת שאר המרכיבים בכיתוב המופיעים בצבע שחור. מעל הכיתוב האמור מופיעות האותיות " O" ו – " S" בצבעים זהב בשחור כאשר הן שלובות זו בזו. הוא הדין, לעניין השימוש שעושה המשיבה באתר האינטרנט בשם המתחם : www.os-Jewlery.co.il אשר בהתחש ב בכך שהמילה "jewelry" מתארת את המוצרים הנמכרים על ידי המשיבה, אינו דומה לסימן אסנת ואף לא לשם המתחם של אתר האינטרנט שבבעלות המבקשת: www.osnat.Jewlery.co.il.

במהלך הדיון, הציג בא כח המבקשת למשיבה מספר סימנים של המבקשת וסימן אסנת רייז אשר הודפסו יחד על עמוד אחד (מוצג 5), ונטען על ידי המבקשת שאפילו המשיבה לא הצליחה להבחין שבין הסימנים מופיע גם סימן אסנת רייז. בכך לטענת המבקשת יש כדי לתמוך במסקנה שהסימן אסנת רייז דומה עד כדי הטעיה לסימן אסנת.

ההשוואה בין סימן הנטען להיות מפר לבין הסימן שבבעלות התובע, נעשית על פי מבחן המראה, הצליל ושאר הנסיבות, ועל כן, אין ליתן משקל מכריע לטעות בהבחנה בין הסימנים שהייתה למאן דהוא.

אין לכחד, כי מאחר שהסימן אסנת רייז כולל את המילה "Osnat" המופיע בסימן אסנת ובהתחשב בכך ששני הסימנים משמשים לשיווק תכשיטים, אפשר שציבור הלקוחות יסבור שיש קשר בין התכשיטים המשווקים על ידי המשיבה לבין ה מבקשת. אלא שמצב דברים זה נוצר מאחר שבשיווק התכשיטים משתמשת המשיבה בשם "אסנת רייז" שהוא שמה הרשמי, וכל עוד עושה היא שימוש בשמה בתום לב, אין מקום למנוע ממנה לעשות כן.

אין חולק שהמשיבה עסקה בייצור ושיווק תכשיטים עוד קודם להקמת המבקשת ובמסגרת המבקשת. על כן, כל עוד לא הוסכם בין הצדדים, שהמשיבה תחדל מייצור תכשיטים ושיווקם או משימוש בשמה המלא , רשאית המשיבה להשתמש בשמה המלא בעת שהיא משווקת תכשיטים, ובלבד שתנקוט בצעדים סבירים לבדל את תכשיטיה מאלה של המבקשת.

לא מצאתי ראיות מהימנות לכאורה לשימוש בסימנים האחרים הנזכרים בבקשה, ונראה לכאורה שככל שמדובר סימנים אלה, אין מדובר בסימנים מוכרים היטב של המבקשת.

אשר לטענות המבקשת לעניין הפרת התחייבויות המשיבה, כפי שבאו לידי ביטוי בהסכמים שנכרתו בין המשיבה לבין המבקשת ו/או מי מבעלי המניות המבקשת. בסעיף 2.9 להסכם המייסדים מיום 13.1.2008 התייחסות הצדדים לסימן "אסנת", וקבעו כי הבעלות המוחלטת במותג "אסנת" תהיה למבקשת. כך גם נקבע בהסכם מיום 9.12.2010 (סעיף 14.1). ממילא, לא הסכימו הצדדים על העברת השם: "אסנת רייז" לבעלות המבקשת, וכפי שפורט לעיל, נראה לכאורה שאין בשימוש שעושה המשיבה בסימן אסנת רייז, כדי הפרה של סימן אסנת.

בסעיף 10 להסכם המייסדים, נטלו על עצמם הצדדים התחייבות שלא להתחרות בפעילות העסקית של החברה 12 חודשים לאחר שמי מהם יפסיק להחזיק במניות המבקשת. בהסכם מיום 9.12.2010 שנכרת בין בעלי המניות במבקשת, נקבע כי הוראות הסכם המייסדים מבוטלות (סעיף 5.1) אולם בסעיף 14.4 להסכם נקבעה התחייבות דומה לאי תחרות במשך 12 חודשים מיום בו מי מבעלי המניות במבקשת יפסיק להחזיק במניות. מבלי להידרש למהות ההתחייבות האמורה , נראה כי חלפה עברה לה התקופה הקבועה לאיסור תחרות, עוד בסמוך למועד בו הוגשה הבקשה לסעד זמני. כאמור, המשיבה מכרה את חלקה בהון המניות המונפק של המבקשת, ביום 19.12.2014, ממילא ביום 18.12.2015 חלפה תקופת אי התחרות המוסכמת. מאחר ותקופת אי התחרות המוסכמת חלפה זה מכבר, אזי אם תוכיח המבקשת את טענותיה בעניין הפרת ההתחייבות לאי תחרות, תהיה זכאית לפיצוי כספי בלבד.

בסעיף 12.2 להסכם מיום 18.5.2014 (נספח ז לבקשה), נקבע:

"מבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל כל אחד [מ]בעלי המניות ערב חתימת הסכם זה מתחייב כי כל עוד הנו מחזיק במניות החברה, ובמשך 36 חודשים לאחר מכירה ו/או העברה של מניותיו מכל סיבה שהיא, הוא לא יתחרה, במישרין או בעקיפין, לרבות כבעלים ...בגוף המתחרה בתחום העיסוק של החברה, במישרין או בעקיפין, אלא אם יוסכם אחרת בין הצדדים בכתב".

בהקשר זה ובכלל, נכון להוסיף, כי בין בעלי המניות במבקשת הייתה הבנה שלא לפגוע בזכותה של המשיבה לעסוק בתחום עיצוב התכשיטים, וכך גם נקבע בסעיף 1.2 להסכם שנערך בחודש מרץ 2014 (נספח ו לבקשה):

"בעלי המניות מתחייבים בזאת בפני אסנת, כי בכל הסכם עתידי אשר ייחתם ו/או יקבע בין החברה לבין צד שלישי, יקדישו ממיטב מרצם ומאמציהם על מנת לשמור על חופש העיסוק של אסנת בתחום עיצוב התכשיטים, מבלי שיהיה באמור לעיל בכדי לגרוע מכל התחייבות שאסנת נטלה על עצמה בהסכם הראשי, לרבות בהתאם לסעיף 14.4 להסכם (אי תחרות לתקופה של 12 חודשים)".

ועוד. המשיבה משווקת את תכשיטיה ב חוגי בית, ירידי אמנים ובאמצעות ה – FACEBOOK (סעיף 12 לתצהיר המשיבה) בעוד המבקשת פעלה לשיווק תכשיטיה בקניונים ובמרכזי מכירות. במצב דברים זה, ולנוכח האמור בהסכם שלעיל, ספק רב אם יש בפעילותה העסקית של המשיבה תחרות בעסקי המבקשת.

יצוין, כי ביום 11.1.2016 מונה עו"ד אביחי ורדי כמפרקה הזמני של המבקשת , ומדו"ח ראשון שהגיש לבית משפט בתיק פר"ק 19947-01-16, עולה כי "בשלב ראשוני זה נשללה האפשרות להפעיל את החברה אף לא לתקופה קצרה, וזאת מפאת העובדה שלא היה בטחון כלשהו לתשלום משכורות העובדים ויתר התקורות בהם חייבת החברה במסגרת פעילותה (כדוגמת תשלום שכירויות וכיוצ"ב)". ממילא נראה, כי המבקשת אינה פעילה בשלב זה, ובמצב דברים זה, נוטה מאזן הנוחות נגד מתן צו שיפגע בפעילותה העסקית של המשיבה, שעה שככל שהמבקשת תוכיח את טענותיה במסגרת ההליך העיקרי יבואו המפרק ו/או נושי המבקשת על סיפוקם בפיצוי כספי.

נוכח כל אלה, נראה כי אין מקום למתן הסעד המבוקש, אף מבלי להידרש לטענות נוספות שהעלו הצדדים, אותן ניתן יהיה לברר במסגרת ההליך העיקרי.

סוף דבר

הבקשה נדחית.

מאחר ולפנים משורת הדין בוטלה החלטה המחייבת את המשיבה בתשלום הוצאות לטובת המבקשת, אני מוצא לנכון לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו בקשר עם בקשה זו.

מזכירות בית המשפט תמציא את ההחלטה לבאי כח הצדדים
ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ו, 29 מאי 2016, בהעדר הצדדים.