הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 16901-05-19

בקשות מספר 5 ו- 10
לפני
כבוד ה שופטת נועה גרוסמן

תובעת / נתבעת שכנגד

סנסוגארד בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד לירון פרמינגר

נגד

נתבעות / תובעות שכנגד

  1. יחזקאל ריבק
  2. RBTECH INC.

ע"י ב"כ עו"ד גיא קדם

החלטה

רקע:

1. לפני שתי בקשות המצריכות הכרעה, שעניינן הפקדת ערובה להוצאות בתביעה ובתביעה שכנגד. בקשה מספר 5 ובקשה מספר 10 שאוחדו ע"י המזכירות לכלל בקשה אחת - בקשה מספר 10.

2. סנסוגארד בע"מ היא התובעת בתביעה העיקרית והנתבעת בתביעה שכנגד (להלן: "סנסוגארד").
הנתבעת 1 בתביעה העיקרית היא התובעת 1 בתביעה שכנגד, רבטק בע"מ (להלן: " רבטק"). בתביעה שכנגד, ישנה תובעת 2 חברה זרה מארצות-הברית RBTECH INC., שלא נתבעה בתביעה העיקרית (להלן: "החברה האמריקאית").
בתביעה העיקרית, אך לא בתביעה שכנגד, ישנו נתבע נוסף מספר 2 והוא מר יחזקאל ריבק הדירקטור (להלן: "ריבק").

הבקשות:

3. בקשה מספר 5 בתיק היא בקשה שהגישה סנסוגארד בכובעה כנתבעת שכנגד, עוד ביום 5.9.2019, כנגד רבטק והחברה האמריקאית, להפקדת ערובה להוצאות בתביעה שכנגד.
4. בקשה מספר 10 בתיק היא בקשה שהגישו רבטק וריבק, בכובען כנתבע ות בתביעה העיקרית, ביום 12.3.2020, להפקדת ערובה להוצאות בתביעה העיקרית.

בקשת סנסוגארד:

5. לטענת סנסוגארד, התביעה הר אשית אותה הגישה, מוצקה ונתמכת בראיות הממחישות את היקף ההפרות שביצעה מולה רבטק במישור זכויות היוצרים .
לעומת זאת, התביעה שכנגד שהגישו רבטק והחברה האמריקאית, מבוססת לטענת סנסוגארד, על טענת קיזוז שאינה נכונה, קלושה ומהווה מיחזור של טענות ההגנה בתביעה העיקרית.
סנסוגארד מציינת, כי רבטק כבר הודתה שהיא חייבת לה סך של 180,000 ₪,.סכום שבגינו ניתן פסק דין חלוט בבית משפט השלום בכפר-סבא ת"א 46929-02-19. אם כך, לשיטתה אין לטענות הקיזוז על מה לסמוך.
עוד טוענת סנסוגארד, כי לרבטק אין איתנות כספית, שכן הליכי הוצל"פ שננקטו נגדה למימוש פסק הדין של בית המשפט השלום בכפר סבא, העלו כי חשבונותיה מרוקנים ולא ניתן להיפרע ממנה.
הבסיס המשפטי לטענות של סנסוגארד כלפי רבטק מושתת על החיקוקים הבאים:
תקנה 519 לתקנות סדרי הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: " תסד"א").
סעיף 353א' לחוק החברות [נוסח חדש] התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").
ביחס לתובעת שכנגד הנוספת, החברה האמריקאית, מתווסף רכיב נוסף אותו יש לטעמי לבחון, והוא היותה חברה זרה.

6. סנסוגארד מבקשת הפקדת ערובה ממשית בסכום שלא יפחת מ- 250,000 ₪, סכום המשקף במידה מסוימת גם את חובה של רבטק כלפיה בגין פסק הדין שניתן בבית משפט השלום, כפי שהיה במועד בו הוגשה בקשתה.

7. רבטק מצדה טענה, כי היא בעלת איתנות פיננסית ולא כפי שנטען. ראשית ציינה, כי הגישה בר"ע לבית המשפט המחוזי מרכז, על פסק הדין של בית משפט השלום. במסגרת זו הפקידה סך 207,500 ₪ בקופת בית המשפט. בין הצדדים נכרת תחת כנפי בית המשפט המחוזי מרכז הסדר לסגירת החוב. רבטק שילמה לסנסוגארד סך של 237,334 ₪, חלקו מתוך הסכום שהופקד בקופת בית המשפט המחוזי מרכז. תיק ההוצל"פ נסגר (ראו נספחים 1 – 3 לתשובת רבטק). כל זה הבשיל ונעשה בחודש מרץ 2020, לאחר הגשת הבקשה מיום 5.9.2019.

8. רבטק מוסיפה, כי יש לה איתנות פיננסית לשלם הוצאות, ככל וייפסקו בהליך הנוכחי. היא מגדירה עצמה כחברה רצינית, בעלת כושר פירעון משמעותי ועסקים חובקי עולם (ראו נספחים 4 – 8 לתשובת רבטק). לטעמה, סיכויי התביעה שכנגד טובים מאוד.
לדבריה, סנסוגארד שהופעלה ע"י תומר לוי ורונן אמיתי, הנתבעים שכנגד, פיתחו שיווקו ומכרו לרבטק מערכות חיישני דריכה טמונים בקרקע להתקנה במוצר אבטחה היקפי. בפועל, התברר כי החיישנים הם מאיכות ירודה, נטו להתקלקל והיו בהם בעיות תקשורת משמעותיות (ראו נספחים 9 – 10 לתשובת רבטק) שגרמו נזקים לרבטק (ראו נספחים 11 – 12 לתשובת רבטק). גם לחברה האמריקאית נגרמו נזקים כתוצאה מכך (ראו נספחים 13- 14 לתשובת רבטק). רבטק העריכה נזק למוניטין בשיעור כולל של 100,000 ₪ לעצמה, ובנוסף 100,000 ₪ לחברה האמריקאית ובסה"כ 200,000 ₪. סכום הנזק שסנסוגארד גרמה לה לטענתה הינו 776,700 ₪.

בקשת רבטק:

9. בקשת רבטק הוגשה כאמור רק ביום 12.3.2020, ככל הנראה במקביל להליכי ההסדר בבית המשפט המחוזי מרכז. רבטק עותרת לחייב את סנסוגארד בתשלום הוצאות משפט בסכום ריאלי השווה לכ- 15% מסכום תביעתה, דהיינו סך של 95,000 ₪.
רבטק הציגה עצמה כחברה ותיקה המתמחה במערכות אבטחה והתרעה היקפית לרבות גדרות וחיישנים שונים מאז 1986. לעומת זאת היא טוענת, כי סנסוגארד היא חברת סטרט אפ קטנה, שמ כרה לה ולחברה אחות שלה בארצות הברית חיישנים בין השנים 2015 – 2018. רבטק שוללת את טענותיה של סנסוגארד כביכול היא והחברה האמריקאית הפרו זכוי ות יוצרים בחומרים שיווקיים שסנסוגארד העבירה להם.
היא סבורה שסיכויי התביעה הראשית אפסיים, סכום התביעה מנופח ויש צידוק להפקדת ערובה.

10. סנסוגארד שללה את הבקשה מכל וכל, היא סבורה שכל מטרתה ליצור משקל נגד לבקשתה שלה בנושא במסגרת התביעה העיקרית ביום 5.9.2019. לטענתה, רבטק אינה חברה חובקת עולם כפי שהיא מנסה לטעון, אלא חברה משפחתית קטנה. דווקא סנסוגארד היא חברה רצינית ומוכרת בקרב גורמי התעשייה האזרחית והביטחונית. רבטק עשתה שימוש בזכויות היוצרים שלה ומכאן התביעה נגדה. לדעתה, סיכויי התביעה שכנגד שהגישה רבטק קלושים ביותר. עוד טוענת סנסוגארד כי היא עצמה חברה יציבה כלכלית. לעומת זאת, קיימת לדעתה בעייתיות בהתנהלותה של רבטק, שהגישה את הבקשה רק לע ת הזו.

דיון והכרעה:

11. החיקוקים הרלוונטיים לענייננו הם כדלקמן:

א. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.
ב. סעיף 353א' לחוק החברות, תשנ"ט-1999, ובהשלכה גם סעיף 232 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983.
ג. התקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר-הדין האזרחי), תשכ"ט-1968.

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984:

12. אבחן תחילה את הדין הנוהג על פי הוראות התקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"):
"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."

ערובה לפי תקנה 519 לתקנות מוטלת ככלל, במקרים חריגים, לאור זכות הגישה לערכאות מצד אחד, והצורך להגן במקרים מסוימים על זכותו של הנתבע, כי לא ייצא בחסרון כיס אם תידחה התביעה נגדו, מצד שני.
[ראו: ברע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 8 לפסק דינו של כבוד השופט ח. מלצר, (פורסם בנבו) (11.02.2009), להלן: "פרשת ל.נ הנדסה")].

13. זאת ועוד, הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מפני עוניו בלבד [ראו לעניין זה ברע"א 321/07 אלינה רבינוב גושן נ' עו"ד יורם אבי גיא, פסקה 6 להחלטתו של כבוד השופט א. רובינשטיין, (פורסם בנבו) (21.08.2007)].
על בית המשפט להפעיל סמכותו במתינות ובסבירות, כדי שלא לנעול את דלתי בית המשפט בפני מי שאין ידו משגת [ראו: ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פסקה 6 לפסק דינו של כבוד השופט ג. בך, (פורסם בנבו) (11.08.1993); וכן בספרו של המלומד אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה 12, 2015, הוצאת סיגא), עמ' 677 -686 להלן: "גורן בספרו"].

14. כן יובאו בחשבון לעניין זה סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה, מיהות הצדדים, תום לב ופגיעה בזכות הקניין של התובע (ראו אצל גורן בספרו שם, וכן בספרו של המלומד ד"ר זוסמן "סדרי הדין האזרחי" מהדורה שביעית-1995 שם בעמ' 899).

סעיף 353א' לחוק החברות:

15. סעיף 353א' לחוק החברות קובע כדלקמן:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

16. כב' השופט דנציגר הבהיר והדגיש ברע"א 4128/17 LAUDERBAIE YACHTS LTD (חברה זרה) נ' טאוב, פסקה 14 (פורסם בנבו, 29.6.17) כי:
"הלכה היא כי בניגוד לכלל במקרה של תובע אישי, כאשר מדובר בחברה-תובעת חיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הוא החריג. הנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור את החברה התובעת מהפקדת ערובה מוטל על כתפיה".

17. בפרשת ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 13 (11.2.2009) פירט והבהיר כב' השופט מלצר כיצד יש לבחון בקשה להפקדת ערובה על ידי תאגיד בערבון מוגבל לפי סעיף 353א' לחוק החברות:
"מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:
(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).
(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624).
משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים ( השוו: The White Book, 620 para. 25.12.7). הנה כי כן, בכל שלבי הבדיקה ניצבות ברקע הדברים גם הזכויות החוקתיות שעליהן עמדנו לעיל: זכות הגישה לערכאות וזכות
הקניין של התובע ושל הנתבע ועל בית המשפט ליתן אף להן את המשקל הראוי".

18. ראו בנוסף:
החלטת כב' השופטת (כיום הנשיאה) חיות ברע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (פורסם בנבו, 23.5.11);
החלטת כב' השופט גרוניס ברע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (פורסם בנבו, 13.7.08);
גורן בספרו, עמ' 684;
אמנת האג – חיוב תובע זר :

19. תובע שהוא אזרח זר, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בתאגיד, חשוף ביתר שאת לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות.
ראו בספרו הנ"ל של ד"ר זוסמן, שם בעמ' 900.
בית המשפט משתמש בסמכותו לחייב בערובה להוצאות בשני מקרים:
א. כאשר התובע מתגורר בחו"ל מחוץ לתחום השיפוט. הנתבע אם יזכה בהוצאות יתקשה משום כך לגבות את המגיע לו, ואין בידי התובע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ מהם יוכל הנתבע להיפרע.
ב. כאשר לא המציא התובע את מענו כנדרש לפי תקנה 9(2) לתקנות או שהמציא מען לא נכון.

20. עובדת מגוריו של תובע בחוץ לארץ ו/או בעל נתינות זרה מהווה פרמטר לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות, כאשר אין בידיו נכסים בארץ מהם ניתן להיפרע [ראו ב רע"א 8730/10 אמנון יוסף נ' יעקב בינסון, פסקה 5 לפסק דינו של כבוד השופט א. גרוניס (כתוארו דאז), (פורסם בנבו) (23.03.2010)]. ברם, עובדת היות התובע תושב חוץ אינה הטעם היחיד להטלת חיוב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. בית המשפט ישקול שיקולים רלוונטיים נוספים, ויידון בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו (ראו: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון איברהים, פסקה 5. מפי כבוד השופט א. גרוניס (כתוארו דאז),(פורסם בנבו). (30.05.2004)].

21. אמנת האג מכוחה נתקנו תקנות אמנת האג, קובעת בתקנה 28 שלה כי תובע שהוא אזרח אחת המדינות בעלות האמנה ושמקום מושבו באחת מהן, לא יחויב בעירבון מחמת היותו נתין זר נטול מקום מושב בישראל.
רשימת המדינות החברות באמנה מופיעה בתוספת, כפי שמעודכנת לתשנ"ח-1998. ישראל חברה באמנה. ארצות-הברית אינה חברה באמנה. לכך חשיבות בהתייחס לחברה האמריקאית.

22. הפסיקה קבעה, כי אין בתחולת אמנת האג כדי לפטור תובע מחובת הפק דת ערובה. האמנה אינ ה קובעת פטור גורף מחיוב בהוצאות. מטרתה לנטרל את השיקול בדבר היות בעל הדין תושב של מדינה זרה.
ראו קביעות נשיא בית המשפט העליון (כתוארו אז) השופט גרוניס בתיק רע"א 2795/10 ד"ר גיא פיטוסי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 17.3.11 פורסם בנבו):
"ברי כי אמנות האג והתקנות אשר הותקנו לשם ביצוען לא נועדו לייצר מעמד עדיף לאזרח זר על פני אזרח ישראלי. גישה כאמור נוגדת את תכליתה של תקנה 519 כתקנה שנועדה לשמור על האינטרסים של הנתבע, ובראשם זכות הקניין שלו, וכן על האינטרס המערכתי של מניעת בזבוז משאבים בגין הליכים חסרי תוחלת. כל שנועד סעיף 17 להשיג הוא, כי לא תוטל ערובה להוצאות על מתדיין רק מחמת היותו תושב זר, אך אין בכך כדי לשלול הטלת ערובה מטעמים אחרים המצדיקים זאת".

עוד ראו: רע"א 3255/18 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל משרד הבינוי ושיכון מפי כב' השופטת וילנר (ניתן ביום 10.7.19, פורסם בנבו):
"... עוד נקבע כי אין באמנת האג כדי להעניק מעמד עודף לתובע שהוא תושב חוץ, אלא זו אך אוסרת על בחינת מקום מגוריו של תובע מעין זה כשיקול יחידי לשם חיובו בהפקדת ערובה". (פסקה 6, ההדגשה המקור).

23. אשר לאבחנה בין אזרח זר בשר ודם לבין תאגיד זר, אפנה לפסק דינו של כב' השופט הנדל בתיק רע"א 7211/16 הטכניון ואח' נ' מילגרום (ניתן ביום 13.9.17, פורסם בנבו). הוא עומד שם על האבחנה בין ש ני סוגי התובעים, יחיד מול חברה :
"2... בהתאם להבחנה זו בין דברי החקיקה, הבחינה גם הפסיקה בין שני סוגי התובעים – יחיד מול חברה. אשר לחברה, נקבע בפסיקה כי החוק קובע מעין "חזקה", לפיה על החברה להפקיד ערובה כאשר הנתבע מגיש בקשה לכך (ראו רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר פס' 6 (13.7.2008) (להלן: עניין נאות אואזיס)). חזקה זו נסתרת כאשר החברה מוכיחה את קיומם של אחד משני החריגים – יכולת כלכלית או נסיבות אחרות. אך ביחס ליחיד הדין שונה: "[סעיף 519 לתקנות סדר הדין האזרחי] אינו יוצר חזקה, לפיה על תובע בשר ודם לשלם ערובה להוצאות המשפט", בשונה מהחזקה הקיימת במקרה של חברה (שם, פסקה 7).
3. מה פשר ההבדל בין יחיד לחברה בעירבון מוגבל? מדוע בחר המחוקק לקבוע כי ברירת המחדל ביחס לחברה היא הפקדת ערובה, אך לא ביחס ליחיד המגיש תביעה? נדמה כי ההבדל הבסיסי בין דינה של החברה לדינו של היחיד נעוץ בכך שהיחיד, בהיותו יציר הטבע, זכאי באופן מובהק לפנות לערכאות. מהחברה, בהיותה יציר החוק, ניתן לדרוש יכולת כלכלית ברמת העיקרון המנחה. הזכות לגישה לערכאות משמעותית יותר כאשר מדובר ביחיד. לחברה, לעומת זאת, עומדת זכות רפה יותר. זהו הסבר שראשיתו אנושי וסופו חוקתי".
מצב כלכלי איתן הוא פרמטר משמעותי. לא רק אצל תאגיד אלא גם אצל תובע בשר ודם.
24. סוגיית חיוב בערובה של חברה בע"מ מכוח סעיף 353א לחוק החברות, נסקרה לאחרונה במסגרת פסק דינו של כב' השופט גרוסקופף (תוצאת פסק הדין הוסכמה על כב' השופטים הנדל וברון) ברע"א 7687/18 מדינת ישראל - רשות המסים - מנהל מע"מ לוד נ' מרעב חסן בנייה וסחר בע"מ, פסקאות 12-13 (פורסם בנבו, 15.7.20):
"ההסדר הנוכחי, סעיף 353א ל חוק החברות, קובע כלל לפיו לבקשת נתבע יש לחייב חברה-תובעת שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת במתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, אלא בהתקיים אחד משני אלה: בית המשפט סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה במתן ערובה; או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשאת בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין. במילים אחרות, החיוב בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע מוגדר ככלל, וההימנעות מהטלתו היא חריג. הנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור את החברה-התובעת מהפקדת ערובה להוצאות מוטל על כתפיה (ראו: רע"א 9237/18 כרמל דיירקט בע"מ נ' R.H. PETERSON CO, [פורסם בנבו] פסקה 5 (12.2.2019); רע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נ' ג. טלי עד שינוע בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 5 (29.12.2011)). האיזון בין התכליות בו בחר המחוקק במסגרת סעיף 353א ל חוק החברות שונה באופן מובהק מהאיזון שאומץ במסגרת הסדרי חקיקה אחרים העוסקים בהפקדת ערובה להוצאות. ניכרת בו החמרה עם יוזם ההליך, דהיינו החברה אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, על דרך של נכונות מוגברת לחייב בהפקדת ערובה להוצאות. להחמרה זו הוצגו שני טעמים מרכזיים:
ראשית, התכליות התומכות בהפקדת ערובה להוצאות מתחזקות, לאור החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל להיפרע בגין הוצאותיו מתובעת המסתתרת מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים (רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, [פורסם בנבו] פסקה 6 (13.7.2008)). כפי שהיטיב לנסח השופט שלמה לוין ב רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, 650 (1990) (להלן: "עניין אויקל". באותו עניין דובר עדיין בפרשנות סעיף 232 ל פקודת החברות):
בעוד ששערי בית המשפט פתוחים לרווחה לפני תובע יחיד שהוא בשר ודם, אין המחוקק רואה בעין יפה הגשת תובענה ללא ערובה, שבה תובעת, שהיא חברה חסרת יכולת כספית, מסתתרת, כביכול, מאחורי האישיות המשפטית שלה כדי להימנע מתשלום הוצאות.
שנית, התכלית הפועלת נגד הטלת חיוב בהפקדת ערובה להוצאות נחלשת, שכן עוצמתה של זכות הגישה לערכאות נחלשת, כאשר אין היא מתייחסת לבן אדם, אלא לאישיות משפטית מלאכותית. היטיב לעמוד על כך השופט ניל הנדל, אשר ציין ברע"א 7221/16 הטכניון - מכון טכנולגי לישראל נ' מילגרום [פורסם בנבו] (13.9.2017) את הדברים הבאים:
נדמה כי ההבדל הבסיסי בין דינה של החברה לדינו של היחיד נעוץ בכך שהיחיד, בהיותו יציר הטבע, זכאי באופן מובהק לפנות לערכאות. מהחברה, בהיותה יציר החוק, ניתן לדרוש יכולת כלכלית ברמת העיקרון המנחה. הזכות לגישה לערכאות משמעותית יותר כאשר מדובר ביחיד. לחברה, לעומת זאת, עומדת זכות רפה יותר. זהו הסבר שראשיתו אנושי וסופו חוקתי (שם, פסקה 3)".
 
הכרעה בבקשת סנסוגארד לחייב בערובה את התובעות שכנגד :

25. לאור כל הפרמטרים לעיל והשפעתם על ענייננו, אבחן את בקשת סנסוגארד.
התובעת שכנגד 1, רבטק, היא חברה בע"מ, חברה ישראלית.
התובעת שכנגד 2, אף היא תאגיד ולא אדם בשר ודם, תאגיד אמריקאי שאינו נהנה מתחולת אמנת האג.

26. בנסיבות אלה, השקיעה רבטק אנרגיה רבה בביסוס טענות לאיתנותה הכלכלית וצירפה נספחים כפי שפורט לעיל. עם זאת, אין להתנכר לעובדה שמדובר בתאגידים ולא בתובעים פרטיים, כך שההיפרעות מהם ככל ותידחה תביעתם לא תהיה קלה. אני נותנת משקל לכך שסנסוגארד נדרשה לפתוח תיק הוצל"פ כדי לגבות זכויות שהגיעו לה לפי פסק דין בבית משפט השלום בכפר-סבא ולא הצליחה לאתר נכסים. רק הליך בבית המשפט המחוזי מרכז הוא שהביא את פירעון החיובים שהושתו על רבטק במסגרת אותו פסק דין.

27. גם אם לצורך השלב הנוכחי, אצא מנקודת הנחה כי הן רבטק והן החברה האמריקאית, אינן חברות קיקיוניות או חברה משפחתית קטנה כפי שטענה סנסוגארד, אלא חברה איתנה חובקת עולם, כפי שמשתקף בנספחים 4 – 8 לתשובתה של רבטק, עדיין יש מקום להבטיח מקור כספי מהיר וזמין אליו ניתן להגיע בקלות לצורך הבטחת הוצאות התביעה.
בכל הנספחים שצרפה רבטק לא מצאתי הסבר לכך שבמסגרת הליכי ההוצל"פ שננקטו נגדה בשעתו ע"י סנסוגארד, לא אותר סכום כסף לעיקול והתשלום בוצע רק לאחר חלוף הזמן. כמו כן לא מצאתי הפניה לנכס בר- קיימא שיאפשר מימוש להבטחת הוצאות ככל ותידחה התביעה שכנגד.

28. אתייחס עתה גם לנושא עיתוי הגשת התביעה שכנגד והגשת הבקשה.
התביעה שכנגד, מושתתת על טענות קיזוז המשמשות גם כטענות הגנה בתביעתה של סנסוגארד כנגד רבטק. אין להקל ראש בטענות הקיזוז הללו, אך יש לבחון אותן בהליכי משפט גופם ולא בשלב מקדמי זה. בהקשר זה, גם יש לבחון את השאלה, מדוע הוגשה התביעה רק עתה, לאחר שסנסוגארד זכתה בתביעה קודמת כנגד רבטק בבית משפט השלום בכפר-סבא, ובמסגרת תביעה שכנגד בעניין זכויות יוצרים. מדוע לא הועלו טענות אלה כבר בהליך בבית המשפט בכפר סבא. בכל הכבוד יש בכך שיהוי מסויים, האומר דרשני. זהו פרמטר שבית המשפט שוקל בבקשה מעין זו להפקדת ערובה להוצאות.

29. אשר לתביעה גופה : ככלל , מדובר בתביעה שסכומה 700, 000 ₪ המתפרשת על מגוון רחב של ענפי משפט. גם חוזית, גם כספית, גם נזיקית, גם גזל סודות מסחרי ים ואף עשיית עושר ולא במשפט. עם זאת, כל הנזקים הנתבעים הם על דרך האומדנה לרבות נזקי מוניטין בסכום נכבד (ראו סעיף 17 לכתב התביעה). אין לומר חלילה כי התביעה עצמה אינה מוצקה, ודאי לא בשלב כה ראשוני. אך ברי, כי היא טעונה הוכחה משמעותית בהליכי משפט לגופם . הנטל רובץ על שכם התובעות שכנגד והוא אינו קל.

30. במכלול השיקולים, כאשר מדובר בשתי תובעות שהן תאגיד ואחת מהן היא אפילו חברה אמריקאית, דהיינו חברה זרה ממדינה שאינה חתומה על אמנת האג, כאשר טענות הקיזוז שהועלו מצריכות בירור ממשי לגופו של עניין, ולא מצאו ביטוי בהליכים קודמים בין אותם צדדים, וכאשר האיתנות הכספית של התובעות גם אם היא קיימת אינה עולה בהכרח בקנה אחד עם האפשרות לממש בקלות ובמהירות פסק דין שיינתן על דרך של ירידה לנכסים מובהקים וידועים – יש מקום לח ייב בהפקדת ערובה.

31. מהו סכום הערובה שייקבע?
סנסוגארד עתרה להפקדת ערובה בסכום של כ- 250,000 ₪. תביעתה, שהוגשה ביום 13.5.2019, עומדת על סכום של 650,000 ₪ לצורכי אגרה. סנסוגארד טוענת, כי בידיה תיעוד בדבר 16 הפר ות שונות של זכויות היוצרים שלה. לפיכך, היא זכאית לפי צוי ללא הוכחת נזק בסכום משמעותי. במיוחד כאשר החוק קובע סכום של כ- 100,000 ₪ לכל הפרה.בבקשת הערובה אז, שמה סנסוגארד לנגד עינה את סכום פסק הדין שניתן לטובתה בבית המשפט השלום בכפר סבא ובאותה עת טרם שולם. כיום אנו בשלב בו סכום פסק הדין ההוא שולם, ונתון זה – גם אז ולבטח גם היום – אינו אמור להדריך את צעדינו בקביעת הערובה.

32. במכלול השיקולים להפקדת ערובה, סכום התביעה הוא פרמטר. אך יש לקחת בחשבון גם כי מדובר בפיצוי ללא הוכחת נזק וכי סנסוגארד הפחיתה את סכום הפיצוי לצורכי אגרה. הערובה נועד ה לשמש עבור כיסוי ההוצאות בלבד. לא לצורך גביית סכום פסק הדין גופו.
בנסיבות אלה, אני סבורה כי סכום של 50,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית צמודה למדד הידוע היום, מהווה סכום מאוזן וראוי לצורך הבטחת פירעון ההוצאות, כאשר אני לוקחת בחשבון במסגרת זו גם את סכום אגרת המשפט.

הכרעה בבקשת רבטק:

33. התובעת סנסוגארד היא חברה בע"מ, הטוענת להפרת זכויות יוצרים.
במשקפי סעיף 353א' לחוק החברות ראוי לחייב חברה בע"מ בהפקדת ערובה להוצאות. מוקדם להעריך בשלב דיוני זה את מוצקות התביעה. די אם אומר כי על פני הדברים, מדובר בתביעה שעל פניה מגלה עילה וראויה להתברר. לכך מצטרפת העובדה שהתביעה היא בגין הפרת זכות יוצרים, כאשר הפיצוי הנדרש הינו בבחינת פיצוי ללא הוכחת נזק.

34. לא ראיתי לחסום את דרכה של סנסוגארד ולמנוע ממנה את זכות הגישה לערכאות, ולכן השיקולים לפי תקנה 519 לתסד"א אינם חלים לטעמי בענייננו, בהיותה חברה ישראלית . גם הניתוח שבוצע לעיל לעניין אמנת האג אינו ישים. הבסיס היחיד לחיובה של סנסוגארד בהפקדת ערובה הוא לפי סעיף 353א' לחוק החברות.

35. ביחס לאיתנותה של סנסוגארד: היא צרפה לכתב תשובתה לבקשת רבטק את נספחים 3 – 4, מכתבי העדר תביעות, דו"ח רו"ח ותצהירו של מנהלה מר תומר לוי. לא ראיתי תדפיסים של חשבונות בנק או אסמכתאות לקיומם של נכסים מצד סנסוגארד. סנסוגארד מעידה על עצמה שהיא חברה רצינית, אם כי לא די בהעדר תביעות כדי לבסס טענה לאיתנות כספית.
36. טענה להפרת זכות יוצרים היא נכבדת. אין למנוע גורם מסחרי מהגנה על זכויותיו, ככל והוא סבור שהן נפגעו, אם לא קיים ספק ממשי בכשרות התביעה.
37. סנסוגארד מופעלת לשיטתה של רבטק בכתב התביעה שכנגד באמצעות תומר לוי ורונן אמיתי: "הם הבעלים והמנהלים.... הרוח החיה ועל פיהם יישק דבר... הם המפתחים של המוצרים..." (סעיף 3 לכתב התביעה שכנגד).
כיוון שכך, וכאשר שמאחורי סנסוגארד ניצבים בני אדם בשר ודם, אני מוצאת כי פתרון ראוי לבקשתה של רבטק להפקדת ערובה להוצאות היא כי תומר לוי ורונן אמיתי, יחד ולחוד, יחתמו על כתב ערבות עד לגובה הסכום המקסימאלי של 50,000 ₪ להבטחת הוצאותיה של רבטק, ככל ותביעת סנסוגארד תידחה.

מסקנות:

38. מן המקובץ לעיל אני קובעת כדלקמן:

א. להבטחת הוצאותיהן של רבטק והחברה האמריקאית בתביעה הראשית, על סנסוגארד להפקיד כתב ערבות חתום ע"י מנהליה ובעלי מניותיה תומר לוי ורונן אמיתי, יחד ולחוד, עד לגובה הסכום המקסימאלי של 50,000 ₪, כאשר סכום זה יהיה צמוד למדד הידוע היום. הנ"ל יופקד תוך 30 יום מקבלת החלטה זו במשרדו של ב"כ סנסוגארד עו"ד פרמינגר. אם לא כן תידחה התביעה הראשית. ימי הפגרה יבואו במניין. ההפקדה תבוצע בקופת בית המשפט.

ב. להבטחת הוצאותיה של סנסוגארד בתביעה שכנגד, על רבטק והחברה האמריקאית להפקיד עירבון כספי, במזומן או בערבות בנקאית הצמודה למדד הידוע היום על סכום של 50,000 ₪. הנ"ל יופקד תוך 30 יום מקבלת החלטה זו במשרדו של ב"כ רבטק והחברה האמריקאית עו"ד קדם, אם לא כן תידחה התביעה שכנגד . ימי הפגרה יבואו במניין. ההפקדה תבוצע בקופת בית המשפט.

סיכום:

39. מן המקובץ לעיל, מתקבלות הן בקשה 5 והן בקשה 10.
בקשה מספר 5 התקבלה בדרך של חיוב התובעת שכנגד בהפקדת ערובה כספית של ממש בסכום 50,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית צמודה למדד.
בקשה מספר 10 התקבלה בדרך של חיוב התובעת הראשית בהפקדת ערובה בכתב עד לגובה הסכום של 50,000 ₪ ע"י שני מנהלי התובעת יחד ולחוד.
הנ"ל יבוצע תוך 30 יום מקבלת החלטה זו במשרדי ב"כ הפרקליטים המייצגים – הן של התובעת והן של התובעות שכנגד. ימי הפגרה יבואו במניין.
נוכח התוצאה המאוזנת אליה הגעתי, יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתנה היום, כ"ו אב תש"פ, 16 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.