הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 1644-04

לפני
כבוד ה שופטת עינת רביד

המבקשת

לשכת עורכי הדין בישראל
ע"י ב"כ עו"ד ערן זהר

נגד

נתבעים

אלמג"ן המרכז הבינתחומי לגישור, פישור ובוררות
2. אמנון אביעד

החלטה

החלטה זו עניינה בבקשת המבקשת להורות על הפעלת צו מאסר מותנה לפי פקודת ביזיון בית משפט, אשר הוטל על המשיב 2 (להלן : המשיב) במסגרת הסדר, שקיבל תוקף של החלטה, מיום 5.6.16 וכן להורות על הטלת קנסות על המשיבים בגין הפרת הוראות בית המשפט.
רקע
המבקשת היא גוף סטטוטורי אשר הוקם על פי חוק לשכת עורכי הדין תשכ"א-1961.
המשיבה 1 היא חברה רשומה, אשר המשיב הוא בעליה ומנהלה בפועל.
ביום 30.12.04 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין המבקשת והמשיבים (וכן משיבים נוספים), בת"א 4623/01, במסגרתו ניתן נגד המשיבים צו האוסר עליהם, בין היתר, לספק כל סוג של שירות משפטי או לפרסם מתן שירות כאמור וכן שלא לשדל כל אדם או גוף למסור עבודה משפטית לעורך דין באמצעותם (להלן בהתאמה : הסכם הפשרה ו – פסק הדין).
לאחר שהמשיבים לא עמדו בהסכם הפשרה נקטה נגדם המבקשת הליכי ביזיון בית משפט (בש"א 3252/06). בקשת המבקשת התקבלה ובהחלטה מיום 13.8.07 נקבע, כי המשיבים הפרו את פסק הדין מיום 30.12.04. במסגרת ההחלטה הטיל בית המשפט המחוזי , כבוד השופט דוד גלדשטיין, על המשיבים קנס כספי בסך של 10,000 ₪ בגין כל הפרה וכן חייב אותם בתשלום הוצאות המבקשת ושכר טרחה בסך של 20,000 ₪.
ביום 31.12.15 עתרה המבקשת פעם נוספת בבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט נגד המשיבים.
בדיון מיום 5.6.16, שהתקיים בפני, הגיעו הצדדים להסכמה אשר ניתן לה תוקף של החלטה, לפיה יוטל על המשיב צו מותנה, שאם במהלך תקופה של שנה מיום הדיון יתברר למבקשת כי המשיב ביצע פעולות בניגוד לפסק הדין יוטל עליו מאסר בן 14 יום בכפוף לקיומו של דיון הוכחות בבית משפט זה (להלן: ההחלטה מיום 5.6.16 ).
הבקשה מושא החלטה זו
ביום 8.11.17 הגישה המבקשת את הבקשה הנדונה, במסגרתה עתרה לאכיפת הצו המותנה למאסר המשיב וכן לחיוב המשיבים בקנסות כבדים בשל הפרת הוראות בית המשפט.
בבקשה נטען כי בחקירה, שבוצעה ביום 25.4.17 , עלה , כי המשיב ממשיך לעסוק באופן פעיל ומובהק במתן שירותים משפטיים, ליווי בהליכי גירושין, הגשת תביעות שהוא עורך בעצמו לבית הדין הרבני, תוך שהוא טוען בפני לקוחותיו כי הוא מלווה אותם עד לתום ההליכים, גם כאשר נדרשו הליכים בבית המשפט לענייני משפחה.
תחת סיפור כיסוי חקירתי נפגש החוקר מטעם המבקשת עם המשיב אשר נתן לחוקר ייעוץ משפטי לקראת הליך גירושין אפשרי, ייעוץ אשר כלל: זכאות לקבלת מזונות אישה, אופן חלוקת הרכוש, פסיקת ערכאות משפטיות בדבר סכומי הכתובה, ניסוח עילת הגירושין וייעוץ משפטי בדבר מרוץ הסמכויות בין בית הדין הרבני ל בין בית המשפט לענייני משפחה. תמורת ייעוץ זה גבה המשיב מהחוקר דמי רישום בסך של 500 ₪.
במהלך הפגישה, במסגרתה המשיב הציג עצמו כמשפטן, ציין המשיב כי השירות הניתן על ידי המשיבים הוא שירות כולל מתחילת ההליך ועד תומו, ואף הציע לחוקר להכין עבורו תביעה ליישוב הסכסוך בבית הדין הרבני לצורך קניית הסמכות, תוך הגשת תביעה כרוכה למשמורת הילדים. המשיב ציין כי המדובר בעבודה משפטית שהוא יעמול עליה באופן אישי. עבור שירותים אלו דרש המשיב מהחוקר סך של 5,000 ₪ תוך שהסב את תשומת ליבו לכך שהליך הגירושין עשוי לעלות לסך של 45,000 ₪.
עוד טענה המבקשת כי מהחקירה עלה מקרה חמור נוסף בו המשיב העניק ייעוץ משפטי לאדם נוסף בדבר אבהותו, ובמסגרת זו ביקש המשיב לסייע ללקוחו לחמוק מהכרתו באבהות לילד, מתוך ניסיון לחמוק מתשלום המזונות או הסדרי הראיה.
בהמשך לאמור לעיל יצר המשיב קשר טלפוני עם החוקר, הזדהה כנציג המשיבה, וביקש לברר עמו את המשך הטיפול בעניין לשמו פנה אל המשיבים, תוך שהוא מנסה לשכנע את החוקר להתחיל בתהליך פרידה מבת זוגו. במסגרת שיחה זו חזר המשיב על כך שהשירות הניתן על ידו ועל ידי המשיבה, כולל מתן שירותים משפטיים וליווי על ידי עורכי דין מתחילת ההליך ועד תומו , ובכלל זה טיפול במשמורת ילדים ומזונות וכל הנוגע לעניינים אלו. בתמורה ביקש את הסך של 45,000 ₪ וביקש אישור להמשך טיפול והפניה לעו"ד.
עוד טענה המבקשת בבקשתה כי ביום 5.8.17 ניתן פסק דינו של כבוד השופט אמיר ויצנבליט, מבית משפט השלום בהרצליה, בת"א 25238-03-16. המדובר בתביעה ובתביעה שכנגד בין המשיבים למר יעקב חפץ בגין שירותים משפטיים אשר ניתנו על ידי המשיבים למר חפץ (להלן: התביעה בעניין חפץ). בפסק הדין העביר בית המשפט ביקורת על התנהלות המשיבים ואופן פעילותם הבלתי חוקי, תוך שהוא מציין כי התנהלות המשיבים מהווה הפרת הוראות בית המשפט המצוינות בבקשה דנן.
נוכח האמור עתרה המבקשת לסעדים המפורטים לעיל.
תשובת המשיבים
המשיבים הגיש תש ובה לבקשה, במסגרתה נטען כי כל המסמכים והעובדות עליהם מבוססת התביעה אינ ם רלוונטי ים הואיל וה ם משוחז רים מתביעה קודמת לגביה הגיעו הצדדים להסכם מיום 5.6.16.
לטענת המשיבים המבקשת נוקטת בהליכים נגדם על מנת לפגוע בפרנסתם ובחופש העיסוק שלהם וזאת בשים לב לכך שעיסוקם הוא עיסוק מותר של יישוב סכסוכים. לטענתם, המבקשת עושה הכל ולא בוחלת באמצעים פסולים, ומתנהגת כאחרון העבריינים, כמו לקחת חוקרים להראות לבית המשפט כי המשיבים מפרים את ההסכם מיום 5.6.16, לרבות האזנות סתר, ועל כן יש להורות על מחיקת עדות החוקר, שכן לטענתם "מעוולה לא תצא הישועה".
עוד מוסיפים המשיבים כי לשכת עורכי הדין מעוניינת להשיג כל פסק דין נגד המשיבים ולפרסמו באמצעות האינטרנט למען יראו וייראו, ועל מנת להרתיע גופים אחרים הפועלים במתכונת זהה למשיבים.
המשיבים אינם עורכי דין, אי לכך לא חלים עליהם כללי לשכת עורכי הדין. הם אינם עוברים על החוק שכן הם אינם מייצגים בבית המשפט ואינם נותנים ייעוץ משפטי אלא פועלים באופן מידתי, וכן במישור הפוליטי לשינוי חוקים המפלים את הגברים לרעה בכל הקשור לענייני המעמד האישי, וכן מקיימים סדנאות טיפול לגברים במצוקת גירושים, והפנייתם לאנשי מקצוע בתחומם, וכן גישור וישוב סכסוך בין בני זוג.
לטענת המשיבים בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את תביעתה של לשכת עורכי הדין מול חברת חשבים, ת"א 50926-10-15 לשכת עורכי הדין בישראלי נ' חשבים ה.פ.ב. מידע עסקי בע"מ ( 26.1.17, להלן : עניין חשבים) בטענה של עריכת מסמכים בעלי אופי משפטי, וכן מתח ביקורת על לשכת עורכי הדין בגין "אפשרות לשיקולים זרים של תחרות עסקית". עוד הפנו המשיבים לפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין לבנת פורן בע"א 4223/12 המרכז למימוש זכויות רפואיות בע"מ נ' לשכת עורכי הדין בישראל (25.6.14, להלן: עניין לבנת פורן) אשר לטענתם אישר לצרף ולנסח מלל חופשי ולצרף חוות דעת רפואיות לתביעות ראשוניות המוגשות למוסד לביטוח לאומי, למשרד הביטחון ולחברות ביטוח וועדות ערר שונות.
עוד טענו המשיבים כלפי דוח החקירה שהוגש מטעם המבקשת, כי אין זיקה בין שנכתב בדוח לבין הדיסק שצורף על ידי המבקשת, ובו הקלטת הפגישה עם המשיב.
תגובת המבקשת לתשובת המשיבים
לטענת המבקשת החקירה בוצעה על ידה תוך הקפדה על הוראות הדין וכי אין בחקירה שבוצעה כל פגיעה בהוראות הדין ובטח שלא בהוראות חוק האזנת סתר תשל"ט-1979 (להלן: חוק האזנת סתר).
באשר לטענה כי המשיבים אינם כפופים לדין החל על עורכי הדין טענה המבקשת כי מכאן נובעת הבעייתיות בפעילותם, שכן הם אינם כפופים לביקורת או שיפוט משמעתי אליו כפופים עורכי דין, כפועל יוצא מכך חשוף הציבור ובייחוד ציבור לקוחותיהם לפעילות שאינה נתונה לביקורת או מרותו של הדין המשמעתי וכללי האתיקה של עורכי הדין ובכך למעשה חושפים את הציבור בפני סכנות ברורות וממשיות, שכן בפעילותם הם מבצעים פעולות אשר נתייחדו על פי חוק לשכת עורכי הדין לעורכי דין בלבד.
עוד הוסיפה המבקשת כי מתשובת המשיבים עלה כי הם מסכימים כי פעילותם היא משפטית, אך המדובר לטענתם בפעילות משפטית מידתית. טענה שאין לקבל, שכן מתן ייעוץ משפטי או חיווי דעת משפטיים או כל פעולה משפטית היא אסורה על פי חוק למי שאינו עורך דין, כאשר בעניין זה אין אבחנה של מידתיות. אין כל פסול כי המשיבים יפעלו במישור הפוליטי וכן יפעלו להקמת סדנאות לטיפול בגברים במצוקת גירושין או הפניה לאנשי מקצוע בתחום ובלבד שאין המדובר בהפניה לעורכי דין בניגוד להוראות החוק. עוד מוסיפה המבקשת כי אין קשר בין פסקי הדין אליהם הפנו המשיבים למקרה הנדון, שכן עניינם בתחומים אחרים של ביטוח לאומי ומשפט העבודה ועל כן אינם רלוונטיים לענייננו.
הדיון
במסגרת הדיון בתיק, נחקר החוקר הפרטי מטעם המבקשת מר מתן טל (להלן: החוקר), וכן נחקר המשיב וניתנה למשיבים האפשרות להעיד כעד מטעמם את מר שחר הצופה, אף כי המשיבים לא הגישו תצהיר מטעמו. בסיום הדיון הוגשו סיכומים בכתב.
דיון והכרעה
טענת המשיבים לפסלות דוח החוקר
ראשית אכריע בטענות המשיבים כי לא ניתן לעשות שימוש בדוח החוקר, שהוא לטענתם דוח פסול, שכן החוקר צותת לשיחות, ושם מכשיר האזנה במשרדי המשיבים , וכי פעולותיו נעשו בניגוד לחוק האזנת סתר. עוד טענו המשיבים ביחס לדוח כי הוא אינו תואם את ההקלטה.
אציין כי לא מצאתי לקבל את טענות המשיבים כי החוקר שם מכשיר האזנה במשרדיהם. המדובר בטענה שלא נטענה במסגרת תשובת המשיבים לבקשה והועלתה על ידם רק בסיכומיהם, ובוודאי שלא הוכחה על ידם.
החוקר התייחס בדוח שהגיש לעניין זה וציין כי בעת שהגיע למפגש עם המשיב התבקש להמתין במבואה שסמוכה לכניסה למשרדים וכן ציין כי "המדובר בחלל של כ- 40 מ"ר ועל כן ניתן לשמוע כל שיחה שמתנהלת במקום ללא שום קושי. בעת הפגישה עם אותו בחור, שמענו את תוכן השיחה ואף נכנסנו באמצע ואמרנו שלום על מנת שנוכל לעגן את השיחה בהקלטה סמויה" (עמוד 4 לדוח החקירה).
כאשר נחקר לעניין זה השיב כי הוא נכנס לחדר בעת שאדם נוסף היה שם, לחץ את ידו של המשיב, וזה ביקש ממנו לשבת מעבר לדלת אשר הייתה פתוחה, כאשר שניהם ידעו על נוכחותו של החוקר. עוד ציין כי היות ומדובר בחלל קטן של 30 מטר הדברים נעשו באופן טבעי ללא האזנות סתר, ללא שימוש באמצעים טכנולוגיים על מנת להגביר את השמע בחלל החדר, והדברים נכתבו רק מפי עדות שמועה בזמן שכתב את הדברים בכניסה למשרד (עמוד 17 לפרוטוקול שורות 22 – 30).
מעבר לאמור, הנני סבורה כי אין רלוונטיות לטענותיהם של המשיבים בעניין זה, שעה שהכרעה זו מתבססת אך על השיחה בין החוקר למשיב, שיחה אשר אינה עולה כדי האזנת סתר לפי חוק האזנת סתר, שעה שהחוקר היה צד לשיחה.
ביחס לטענות המשיבים בדבר אי התאמת הדוח להקלטת השיחה, העיד החוקר כי ההקלטה לא נערכה בשום אמצעי והיא הועברה כפי שהקליט אותה ללקוח. מבחינת דוח החקירה הוא נכתב בצורה שהוא רואה לנכון לפי מטרות החקירה וכך הוא מועבר ללקוח. עוד ציין כי בית המשפט אינו מתחשב במה שהוא כותב אלא במה שהוא רואה (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 25 – 29). ראשית אני מקבלת את עדותו של החוקר, כי הדוח אינו אמור להיות תואם להקלטה, וכי הוא נערך על ידו תוך הדגשת החלקים הרלוונטיי ם, כאשר בפני בית המשפט מונחת ההקלטה במלואה, וכך גם התמלול, והוא יכול להתרשם בעצמו מאשר אירע. שנית, המשיבים לא הוכיחו כי נפל פגם בהקלטה או התמלו ל, ומכאן שאין פסול בהסתמכות עליהם במסגרת החלטה זו.
עוד אציין כי לא מצאתי כל פסול בשימוש בחוקר פרטי לצורך בחינת התנהלותם של המשיבים. אעיר כי בפסק דינו של בית המשפט העליון שניתן לאחרונה בעניין בר"ש 1190/18 ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין מחוז תל אביב והמרכז נ' עו"ד דוד ידיד (28.3.19) , נקבע כי ועד ת האתיקה של לשכת עורכי הדין רשאית להיעזר בגורם חיצוני, לרבות חוקר פרטי, לצורך פעולות של בירור ואיסוף מידע בנוגע לחשדות או תלונות נגד עורכי דין. לטעמי מהחלטה זו ניתן לקבוע, מקל וחומר, כי אין מניעה להפעלת חוקר לצורך בחינת מעשיהם של המשיבים והאם הם עולים כדי הפרת כללי לשכת עורכי הדין לעניין ייחוד פעילות המקצוע, כנטען במקרה הנדון.
הפרת ההחלטה מיום 5.6.16
לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת העדויות בתיק אני קובעת כי יש ממש בטענותיה של המבקשת לפיהן המשיב הפר את ההסדר שקיבל תוקף של ההחלטה מיום 5.6.16.
בהחלטה מיום 3.5.16 נקבע כי אם תוך שנה מיום הדיון יתברר למבקשת כי המשיב ביצע פעילות בניגוד לפסק הדין מיום 30.12.04, יוטל עליו מאסר בן 14 יום, בכפוף לקיום דיון הוכחות.
בפסק הדין מיום 30.12.04, אשר נתן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים נקבע במסגרת התחייבות המשיבים :
"1. מבלי להודות בעובדות המופיעות בכתב התביעה או בחלקן, יוציא בית המשפט צו קבוע, האוסר על הנתבעים, ביחד ו/או לחוד, לבצע את הפעולות הבאות, ביחד ולחוד:
לא יקימו תאגיד ו/או לא יהיו מנהלים ו/או בעלי מניות בו ו/או לא יציגו את עצמם, ביחד ולחוד, כעורכי דין או כתאגיד של עורכי דין, הרשאים לתת שירותים ע"פ חוק לשכת עורכי הדין.
לא יעשו שום פעולה באופן ישיר או עקיף בניגוד לאמור בסעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין התשכ"א-1961.
לא יפרסמו בשום מקום ובשום אמצעי פרסום, מכל סוג שהוא, מתן שירותים משפטיים בכל נושא שהוא.
לא ישדלו אדם או גוף למסור עבודה מקצועית- משפטית, לעורכי דין באמצעות הנתבעים, בניגוד לסעיף 56 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961......"
סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, אשר המשיבים התחייבו במסגרת סעיף 1ב' להסכם הפשרה כי לא יפרו אותו, קובע כדלקמן:
"20. הפעולות המנויות להלן, לא יעשה אותן דרך עיסוק, או בתמורה אף שלא דרך עיסוק, אלא עורך דין; ואלה הפעולות:
(1) ייצוג אדם אחר וכל טיעון ופעולה אחרת בשמו לפני בתי משפט, בתי דין, בוררים וגופים ואנשים בעלי סמכות שיפוטית, או מעין שיפוטית;
(2) ייצוג אדם אחר וכל פעולה אחרת בשמו לפני – משרד ההוצאה לפועל; לשכת רישום הקרקעות; הפקיד המוסמך לענין חוק בתים משותפים, תשי"ג-1952; רשם החברות; רשם השותפויות; רשם האגודות השיתופיות; רשם הפטנטים והמדגמים; הרשם כהגדרתו בחוק העיצובים, התשע"ז-2017; רשם סימני המסחר; פקיד השומה ונציג מס ההכנסה לענין פקודת מס הכנסה; המנהל לענין חוק מס שבח מקרקעין, תש"ט-1949; מנהל מס עזבון לענין חוק מס עזבון, תש"ט-1949.
(3) עריכת מסמכים בעלי אופי משפטי בשביל אדם אחר, לרבות ייצוג אדם אחר במשא ומתן משפטי לקראת עריכת מסמך כזה;
(4) ייעוץ וחיווי דעת משפטיים."
מעיון בדוח החוקר שהגישה המבקשת ומההקלטה שבוצעה על ידי החוקר (אשר עותק מתומלל שלה צורף לסיכומי המבקשת) עולה כי פעולות המשיבים עולות כדי הפרת ההחלטה מיום 5.6.16, והן אף עולות כדי הפרת סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין.
החוקר הגיע למשיב בסיפור כיסוי לפיו הוא מתכוון להתגרש מאשתו. מתמלול החקירה עולה כי המשיב בשיחתו עם החוקר מייעץ לו בעניינים שונים לרבות בעניינים משפטיים , ואף מודיע לו כי ינהל את כל ההליכים עבורו. כך למשל מודיע המשיב לחוקר כי נוכח נתוני ההכנסות שמסר החוקר, אשתו של החוקר אינה זכאית למזונות אישה (עמוד 14 לתמלול שורות 16- 26). בהמשך וכאשר החוקר מתייעץ לגבי דירת בני הזוג מודיע לו המשיב באופן חד משמעי כי מגיע לו חצי מהדירה (עמוד 15 לפרוטוקול שורות 5 – 25, ועמוד 16 לפרוטוקול). המשיב גם מודיע לחוקר כי הוא זכאי לפנסיה של אשתו וכן לפיצויי הפיטורין שלה (עמוד 36 לתמלול שורות 5 – 6) , וכן מעדכן אותו בפסיקת בית המשפט העליון לפיה הוגבל סכום הכתובה לסך של 120,000 ₪ (עמוד 45 לתמלול שורות 1 – 11).
כאשר החוקר משוחח עם המשיב לגבי הדירה מציין המשיב את הדברים הבאים:
"אמנון אביעד : מה נגד מי ? אולי אתה יכול לבוא להגיד לה תשמעי: אני יכול להשאיר לך את הדירה לעוד 5- 4 שנים בתנאי שהמזונות תהיינה מינימום, הכל באותו יחד לדברים אחרים.
חוקר : אוקי.
אבנון אביעד: אם תרצה אנחנו ננהל לך את המלחמה, לא תהיה רגוע"
(עמוד 18 לתמלול שורות 11-16, ההדגשה הוספה- ע'ר').
בהמשך השיחה מציין החוקר כי הוא מבקש לסיים את יחסיו עם אשתו, והשיחה מתנהלת כדלקמן :
"אמנון אביעד: אתה בטוח ?
חוקר : אני בטוח.
אמנון אביעד: אתה יודע שיש לזה עלויות ?
חוקר : איזה עלויות ?
אמנון אביעד: גירושים זה לא קל.
חוקר: כאילו, מעבר ל-
אמנון אביעד: אם היא תתבע אותך מזונות תצטרך עו"ד וכל זה, אני אגיד לך,
חוקר : מה אני עושה בסיטואציה כזאת ?
אמנון אביעד: תכף אני אגיד לך הכל. אתה תקבל מאיתנו שירות מההתחלה ועד הסוף. "
(עמוד 31 לתמלול שורות 1 – 11, ההדגשה הוספה – ע' ר').
כאשר החוקר מודיע למשיב כי הוא נחוש להתגרש עונה לו המשיב כי יכינו לו תביעה :
" אמנון אביעד: נכין לך תביעה, אבל אה, אני אגיד לך מה, מה עושים, זה כבר עבודה משפטית לצורך העניין הזה, ולהכין את התביעה מה שנקרא ליישוב סכסוך . היום מתחילים ככה, נגמרו התביעות שמגישים בהתחלה תביעות, משמיצים אחד את השני, אבל אתה קונה סמכות בבית הדין הרבני.
......
אמנון אביעד: גם לנושא משמורת ילדים, מה שנקרא תביעת...אבל עכשיו אתה לא מגיש את התביעה, אתה מגיש את התביעה ליישוב סכסוך לבית הדין הרבני"
(עמוד 41 לתמלול שורות 5 – 17)
ובהמשך :
" אמנון אביעד: שנייה..... התביעה עולה לך כסף, הבקשה. עכשיו, מגישים,
חוקר: רגע, אתה מטפל לי בתביעה ?
אמנון אביעד: כן.
חוקר : כאילו אתה מגיש את זה, אוקי.
אמנון אביעד: אבל זה עולה 5,000 שקל, אתה תשלם ?
חוקר : בוא נראה מה, מה אתה משיג לי. אתה יודע.
אמנון אביעד: תיכף תיראה, א' מגישים את הבקשה לבית המשפט, בית הדין הרבני בתל אביב. עכשיו, אם יישוב הסכסוך לא עולה יפה, אז מגישים, ממשיכים עם התביעות האלה בבית הדין. "
(עמוד 47 לתמלול שורות 4 – 12 , ההדגשה הוספה ע' ר')
בהמשך השיחה מתדרך המשיב את החוקר, כי אם יגיע לדיון בבית הדין הרבני וישאלו אותו למה הוא רוצה להתגרש מאשתו עליו לענות כי היא מאוסה עליו (עמוד 49 לתמלול שורות 21 – 26). כאשר החוקר מעלה את החשש כי אשתו תפתח בהליכים בבית משפט אזרחי, משיב לו המשיב " בוא נעשה את זה מייד..... אני אכין לך את התביעות...... אני אכין לך עכשיו טופס, תחתום עליו, אנחנו נגיש את זה לבית הדין הרבני ופה זה מתחיל, קובעים לכם מועד לדיון מהיר, תוך 45 יום" (עמוד 50 לתמלול שורות 9 - 21). המשיב מציין בהמשך השיחה כי התביעה תכלול את העניין של הדירה, רכוש, משמורת ילדים, הסדרי ראייה ומזונות, כאשר עלות הטיפול היא 5,000 ₪ (עמוד 51 לתמלול שורות 12 - 19). המשיב ממשיך ומסביר לגבי הליך יישוב הסכסוך בבית הדין הרבני, עלות האגרה, וכן משיב לשאלת החוקר ועונה כי יישוב הסכסוך אינו עולה כסף (עמוד 62 שורות 1 - 13). וכאשר נשאל המשיב למה צריך לשלם 5,000 ₪ הוא משיב "זה עבודה, זה לפעול, להכין אה, לטפל בך פיזית, לעזור לך, לייצג אותך אם יהיה צריך" (עמוד 62 לתמלול שורות 15 - 16).
בשיחה טלפונית שיזם המשיב עם החוקר לאחר הפגישה עמם על מנת לוודא המשך הטיפול בחוקר, אז מציין החוקר כי במסגרת הפגישה ביניהם ציין המשיב כי עלות הטיפול יכולה להגיע ל- 45,000 ₪ ונשאל על מה נדרש הסכום הזה מציין המשיב :
"זה, זה עבור, קודם כל הסכומים לא יקרים, זה בהתחשב בכל מה שמסביב. יש פה, גירושים, זה כולל, אה, אה, ייעוץ משפטי, טיפול משפטי, אה, עו"ד ש- , עורכת דין שמייצגת אותך, משלנו, משטפלת בך מההתחלה ועד הסוף, כולל מזונות, כולל אה, כולל משמרות ילדים, איתמר ואריאל, כל מה שקשור לעניין."
(עמוד 2 לקובץ 3 לתמלול שורות 15- 20, ההדגשה הוספה ע' ר').
מכל אשר פורט לעיל, עולה כי המשיבים אינם עומדים בהתחייבותם, כאשר בפגישה עם החוקר המשיב מייעץ בעניינים משפטיים, מודיע לחוקר כי הוא יכין עבורו מסמכים משפטיים, וכן יפנה אותו לטיפול אצל עורכת דין אשר עובדת עם המשיבים, וכל זאת בניגוד לקבוע בהסכם הפשרה, ותוך הפרת סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין.
המשיב נחקר בדיון מיום 12.7.18, ולא מצאתי כי היה בחקירתו כדי לסייע לו. המשיב ענה תשובות לא ברורות ומתחמקות לשאלות המבקשת. כך כאשר נשאל המשיב מדוע הוא אומר על המבקשת שהיא "מחזיקה אותו בצבת" השיב :
"ת. אני כבר לא יודע מה לדבר עם אנשים שיש פה מילה משפטית שא ם אני אומר לאדם לך לגישור סכסוך שזה ההוראה זה נחשב בעיקרון להפרסת הסכמות או ייעוץ משפטי שילך לעורך דין על מנת שיטפל בעניין שלו. באתם סגרתם לנו את הכל ורוצים לשלוט במדינה ופגיעה בדמוקרטיה. אני כתבתי את זה בכתב ההגנה.
ש. אם אתה לא יודע מתי זה ייעוץ משפטי ומתי לא. איך אתה יודע לכתוב שזה לא ייעוץ משפטי
ת. הדברים הקלים לכאורה זה שמריע לי. אני שם פלסטר בפה ואין אפשרות לדעת מתי אמרתי. שאני אומר לכו ליישוב סכסוך באיזה מקום זה סוגר ומגביל אותי ואתם הלשכה רוצים לשלוט בכל המדינה. אתם רוצים לקוחות ואתם פוגעים בחרות שלי. וזו פגיעה בחוק יסוד. "
(עמוד 19 לפרוטוקול שורות 11- 18)
ובהמשך
"ש. יכול להיות שאתה נותן ייעוץ משפטי במידה מסוימת.
ת.אני ניזהר מלתת יעוץ משפטי וגם במסמכים שבן אדם מגיע אלינו כתוב שזה לא ייעוץ משפטי. ואני נזהר מהדברים האלה ויש לי הסכם שהיינו בדיון הקודם.
ש. אני מפנה לסעיף 6 לתשובתך לבקשה, שם אתה כותב "אינם נותנים ייעוץ משפטי אלא באופן מידתי בשורה שנייה".
ת. אז...מה זה מידתי אצלך?
ש. אתה כתבת מידתי לא אני.
ת. שאני אומר לבן אדם לך ליישוב סכסוך שזה הנוהל, האם אמרתי בזה ייעוץ משפטי? האם כשאני אומר סמכות בית דין רבני – אם אני אומר לבן אדם ליישוב סכסוך ואני עוזר לו למלא כמו מזכירה, וכתוב ביישוב סכסוך טפסים מוכנים, אני עוזר להם למלא אותם שיגיש בקשה ליישוב סכסוך זה עדיף מאשר ללכת עם האישה למלחמות."
(עמוד 19 שורה 32, עמוד 20 שורות 1- 10)
וכאשר עומת עם כך שהציע לחוקר טיפול מלא וכן כי זה נדרש לשלם 45,000 ₪ השיב:
"ש. ה אם דרשת 45,000 ₪ או לא.
ת. לא דרשתי, יכול להיות שאמרתי לאותו בן אדם שיעלה לו מינימום 45,000 ₪ ויכול להיות שגם בזה שגיתי. כל אחד לוקח כמה שהוא רוצה. יש בין 45,000 לסכומים דמיוניים. אני לא רואה בזה ייעוץ משפטי.
ש. אמרת לו שהטיפול על ידך יהיה מלא.
ת. לא על ידי. אתה אמרת על ידך.
ש. כולל הגשת תביעה לבית המשפט, או לבית הדין.
ת. לא אמרתי את זה אמרתי לו שיכול לעלות מאיקס לאיקס. אתם רוצים שליטה בכל הארץ.
ש. אחרי שהחוקר היה אצלך התקשרת אליו.
ת. לא זכור לי יכול להיות.
ש. גם בשיחה הזו דרשת 45,000 ₪.
ת. הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה. לי אין שליטה.
ש. אני מציג לך את התמלול של השיחה ומצטט "אתה אמרת עמד על 45,000 ₪... - .
ת. ראשית אני לא מכיר את המקרה הזה, יכול להיות שכן ויכול להיות שלא. אם אמרתי לו לשלם זה לא אליי זה ישירות לעורכי הדין. דבר שני אני לא רואה ייעוץ משפטי. יכול להיות ש אמרתי לו שיש לי עורכי דין ולקוחות שמגיעים אצלנו לעורכי דין נותנים את התעריף נמוך ואני לא רואה בזה פסול ולא ייעוץ משפטי. אם היה הולך לבד מול עורכי דין היו לוקחים לו בין 80 ל-90 אלף ₪ ואפילו יותר. "
(עמוד 22 לפרוטוקול שורות 8 – 25).
המשיבים טענו בסיכומיהם כי בקבלה בגין דמי רישום ששילם החוקר צוין כי הוא זכאי לסדנאות וטיפול פסיכולוגי וליווי עד גמר ההליכים של הגירושין. המשיבים, למעט הכוונה ליישוב סכסוך, לא נתנו ייעוץ משפטי אלא תמיכה וזאת נוכח מצוקת הגירושין. טענה זו אין לה מקום וזאת נוכח התמלול לעיל ממנו עלה כי המשיב נתן ייעוץ משפטי ואף הציע מתן שירותים משפטיים כוללים, בנוסף להכוונה ליישוב סכסוך.
במסגרת הדיון בהליך, עתרו המשיבים לזמן לעדות את מר שחר הצופה (להלן: הצופה) כעד מטעמם, אף כי לא הוגש תצהיר מטעמו. אף כי המבקשת התנגדה להעדת מר הצופה, אפשרתי את עדותו. מר הצופה העיד כי פנה אל המשיב לצורך הליכי גישור לפני ארבעה חודשים (עמוד 25 לפרוטוקול שורות 22- 26). מר הצופה טען כי המשיב הכין להם הסדר גישור אשר עיגן את נושא המזונות, הסדרי ראייה, וכי עם ההסכם שהמשיב מסר לו ולגרושתו הם הלכו לבית הדין הרבני (עמודים 26-27 לפרוטוקול). לא מצאתי כי יש בעדות זו כדי לסייע למשיבים ואף ממנה עלה החשש כי המשיבים עוסקים בפעילות אסורה כפי שהוגדרה בהסכם הפשרה.
בסיכומיהם טענו המשיבים כי יש לדחות הבקשה מהנימוק כי המבקשת לא הגישה תצהיר מטעמה, עליו ניתן היה לחקור אותה והסתפקה בדוח החוקר בלבד. דין הטענה להידחות. ככל שסברו המשיבים כי יש עדים החשובים להוכחת טענותיהם יכלו לעתור בבקשה לזימון עדים, ולא להמתין עם הטענה עד להגשת הסיכומים בהליך. עוד אוסיף בעניין זה כי לא מצאתי לקבל את טענות המשיבים לפיה הם נרדפים על ידי המבקשת, וכי זו מבקשת לפגוע בהם, שעה שהמבקשת פועלת על פי הדין ומבקשת לאכוף הסכמה אליה הגיעה עם המשיבים במסגרת ההליך הנדון.
באשר לפסקי הדין אליהם הפנו המשיבים בעניין לבנת פורן וחשבים, לא מצאתי כי יש בהם כדי לסייע למשיבים.
בפסק הדין בעניין לבנת פורן, נקבע כי תכליתה של הוראת סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין הקובעת את תחומי ייחוד מקצוע עריכת הדין, היא להבטיח כי רק מי שיש לו את הידע וההכשרה המתאימים יעניק שירותי משפט לציבור הרחב וזאת על מנת להבטיח כי לא ייגרם לציבור נזק כתוצאה משירות לקוי. אך היות ומדובר בהסדר מונופוליסטי אשר יש בו כדי לפגוע בחופש העיסוק, באוטונומיה של הפרט לבחור לעצמו את האדם שייצגו ובנגישות למערכת המשפט והצדק, יש לפרש את הוראת סעיף 20 בצמצום, רק למקרים שבהם דרוש המונופול לצורך הגנה על האינטרס הציבורי מפני שירות בלתי נאות.
בית המשפט קובע כי לצורך מענה על השאלה אם שירות או פעולה מסוימים עונים על התכלית כאמור ניתן להיעזר בשלוש אמות-מידה: מה היקף שיקול הדעת הכרוך בביצוע השירות או הפעולה הניתנים לציבור; פוטנציאל הנזק לציבור עקב שירות לקוי; והחלופה העומדת לציבור במימוש זכויותיו, אם ייאסר מתן השירות על-ידי מי שאינו עורך דין.
בעניין לבנת פורן נקבע כי אין לאפשר לעובדי המרכז לאבחן את זכויותיהם של הלקוחות ולייעץ להם באשר למסלולים שבהם רצוי לתעל את תביעותיהם למוסד לביטוח לאומי, לקצין התגמולים, לחברות הביטוח וכדומה, שכן בפעולות אלה טמון שיקול דעת ממשי ומורכב שהוא בבחינת ייעוץ משפטי. ייעוץ זה, כאשר הוא ניתן בצורה לקויה עלול לחשוף את הציבור לנזקים, מבלי לספק את ההגנות שהחוק נועד להקנות לו ובשעה שקיימת לו חלופה בשוק עורכי הדין (בשים לב למחירו). מנגד, הסיוע הניתן ללקוחות על-ידי צירוף חוות-דעת רפואיות הנערכות על-ידי רופאי המרכז לטופסי התביעה והערר המוגשים לגופים השונים – אין בו משום הסגת גבול המקצוע. שכן חוות-דעת הן מסמכים מקצועיים בתחום הרפואה, שעניינם תרגום מצבו הרפואי של הלקוח לאחוזי נכות על-פי המבחנים הקבועים בחוק ובתקנות. לא מדובר בייעוץ משפטי, במסמך בעל אופי משפטי או בפניה לגופים שיפוטיים או מעין-שיפוטיים באופן שמפר את החוק.
במקרה הנדון, ובשים לב למבחנים שנקבעו בעניין לבנת פורן, עולה כי התנהלות המשיבים שהמליצו לחוקר על המסלול המתאים בו עליו לפעול (בית דין רבני לעומת בית משפט לענייני משפחה), והפנו אותו להגשת תביעה ליישוב סכסוך, עולה כדי ייעוץ משפטי אסור. קביעתו של בית המשפט העליון כי מותר לעובדי המרכז לסייע בצירוף חוות דעת רפואיות, אשר אינן בגדר ייעוץ משפטי או מסמך בעל אופי משפטי, אינה דומה למקרה הנדון.
באשר לפסק הדין בעניין חשבים, אף בו אין כדי לסייע למשיבים, שכן הוא עוסק במחולל מסמכים, אשר נקבע לגביו כי הוא אינו עולה כדי הפרת סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין. עוד אציין כי במסגרת ערעור שהגישה הלשכה לבית המשפט העליון על פסק הדין (ע"א 2266/17) חזרה בה הלשכה מערעורה תוך שבית המשפט העליון ביטל החלק בפסק הדין באשר לטענה כי לשכת עורכי הדין מתחרה במשיבה (פסק הדין מיום 8.7.18).
הסנקציה בגין הפרת ההחלטה מיום 5.6.16
סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט קובע כדלקמן:
"6. (1) בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה.
(2) לא יינתן צו המטיל קנס או מאסר אלא אם כן הוזמן הממרה להופיע ונענה להזמנה, או כשלא בא מעצמו, הובא לפני בית המשפט בצו תפיסה כדי להראות טעם מדוע לא ינתן נגדו צו כזה."
בע"פ 5177/03 שמואל מור נגד דנציגר-משק פרחים "דן", פ"ד נח(4) 184 (2008) (להלן: פסק דין משק הפרחים) התייחס בית המשפט לתכליתה של ההוראה הקבועה בסעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט וציין את הדברים הבאים:
"תכליתה של הוראה זו היא לכפות ציות בעתיד להוראות בית המשפט המופרות, ולא לענוש על מה שאירע בעבר. ההוראה צופה פני עתיד ולא פני עבר. היא נועדה לכוון התנהגות בעתיד ולא לענוש על התנהגות בעבר... יוצא מכאן, כי במקום שברור כי הצו לא יקוים בין כך ובין כך, משום שאין אפשרות לקיימו, אין סעיף 6 חל כלל... הלכה זו השתרשה לאורך השנים שחלפו מאז פסיקתה...".
בפסק דין משק הפרחים נבחנה השאלה האם ניתן לקנוס או לאסור את המפר את צו בית-משפט רק בגין הפרה שתבוא לאחר הטלת קנס או מאסר, או שניתן להטיל קנס או מאסר גם בגין הפרת הצו שבוצעה עד הטלתם. נקבע כי אין מניעה, במקרים המתאימים, להטיל קנס על אתר לאור התנהגות המפר עד להטלת הקנס, ובלבד שמטרתו אינה ענישה על התנהגות בעבר אלא הרתעה כנגד הפרה בעתיד. הנשיא ברק הדגיש, כי "אין בעובדה כי קיים בקנס המוטל על אתר אלמנט עונשי מסוים כדי לשלול ממנו את תכליתו האכיפתית לגרום לצד המפר את הוראות בית המשפט לחזור ולמלא אחריהן". השופטת נאור סברה בדעת מיעוט, כי הקנס והמאסר הנם לעתיד, ומימושם הוא פועל יוצא של הפרה שתבוא לאחר הטלתם, שכן "תכליתו של הצו היא לכפות ציות בעתיד ולא לענוש בשל מה שאירע בעבר".
בעניין משק הפרחים נפסק כי הסנקציה על תנאי הינה חמורה מספיק כדי להרתיע את המערער מפני המשך הפרת הוראות בית-משפט, ולא הוטלה סנקציה בגין ההפרה שכבר בוצעה. בית-המשפט ממשיך ומציין, כי "גם אם רשאי בית המשפט להטיל סנקציה מיידית אין זאת אומרת שתמיד ראוי להטיל אותה. הסנקציה המוטלת מכוחה של פקודת בזיון בית המשפט הינה סנקציה שתכליתה לכפות ציות להוראות בית המשפט. סנקציה חריפה מידי עלולה להפוך לסנקציה עונשית במהותה, ועל כן היא עלולה להחטיא את תכליתו של סעיף 6 לפקודת בזיון בית-המשפט... יש "לתפור" את הסנקציה בזהירות הראויה בהתחשב בנסיבות שעל הפרק. כמו כל החלטה שיפוטית אחרת, גם בעניין התגובה השיפוטית במסגרת הליכי ביזיון, הסנקציה צריכה להיות סבירה ומידתית... על בית המשפט לבחון האם הטלת סנקציה "על תנאי" די יהיה בה, בנסיבות העניין, להשיג את מטרות האכיפה". (סעיף 6 לפסק הדין).
המשיב הודיע בתחילת עדותו כי הוא סגר את המשיבה, ועל כן אין חשש כי יעבור על כללי האתיקה ואף הציג בפני ב"כ המבקשת אישור על כך (עמוד 9 שורות 20 - 23). לעניין זה העיד כי החל מה- 1.5.18 החברה נסגרה, והודעה למס הכנסה נשלחה ביום 4.7.18. עוד העיד כי אינו מקבל יותר אנשים במסגרת העבודה (ראו עמוד 18 לפרוטוקול שורות 17- 31) וכן כי יצא לפנסיה והוא אדם החול ה במחלת הסוכרת.
נוכח האמור לעיל, ואף כי על פי ההחלטה מיום 5.6.16 משמעות הפרת ההחלטה היא מאסר בן 14 יום, אני קובעת כי בנסיבות העניין, בהן המשיבים סגרו את החברה והודעה על כך נשלחה למס הכנסה , ושעה שהסנקציה אמורה לכפות ציות להחלטות בית המשפט, הנני סבורה כי האיזון הנכון יהיה הטלת קנס על המשיבים, ביחד ולחוד, בסך של 40,000 ₪ בגין הפרת ההחלטה ולצורך הרתעתם מהפרה נוספת . עוד אני קובעת כי בגין כל הפרה נוספת של ההחלטה יחויבו המשיבים בתשלום נוסף של 40,000 ₪ בגין כל הפרה.
המשיבים ישל מו הוצאות המבקשת בגין ההליך בסך של 30,000 ₪.

ניתנה היום, י' ניסן תשע"ט, 15 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.