הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 15803-08-16

מספר בקשה:1
לפני
כבוד השופט דורון חסדאי

המבקשים/התובעים

  1. רנסו בע"מ
  2. בוריס שור
  3. מקסים ראקוב
  4. נטלי ברלב

ע"י ב"כ עו"ד גבריאלה ביורק

נגד

המשיבה/הנתבעת
מדינת ישראל
ע"י פרקליטות מחוז תל אביב - אזרחי

החלטה

רקע כללי וטענות הצדדים בתמצית

1. לפני בקשת המבקשים לפטור מתשלום אגרה.
המבקשים הגישו תובענה כנגד המשיבה, מדינת ישראל – הרשות לשירותים ציבוריים ( להלן : " הרשות" ) , על סך של כ־32 מיליון ₪, פיצוי בגין הפרת הבטחה שלטונית.

2. המבקשת מס' 1 (להלן: "החברה") הוקמה על ידי המבקש מס' 2 ביום 3.6.13 כמפעל לייצור טורבינות רוח קטנות לייצור חשמל מרוח, המיועדות לשוק הישראלי עבור צרכנים עסקיים של חברת החשמל. המבקש מס' 3 הינו מנכ"ל החברה ונושא משרה בה והמבקשת מס' 4 הינה סמנכ"ל פיתוח עסקי של החברה. נטען כי המבקש מס' 2 מחזיק בכ־60% מהון המניות המונפק של החברה ואילו המבקשים 3 ו-4 מחזיקים כל אחד בכ־17% מהונה המונפק של החברה.

3. בתמצית מציינים המבקשים, כי התביעה נסובה סביב נזקים שנגרמו לחברה ולכל אחד מהם, עקב הודעת הרשות מיום 23.2.15 בדבר כוונתה להוריד את התעריפים לחשמל המופק באמצעות טורבינות רוח קטנות מהסוג שייצרה החברה – הודעה שהורידה את כל השקעתם של המבקשים ואת כל כספיהם לטמיון, שכן הביאה היא לביטול כל ההזמנות וההסכמים שהיו לחברה, לסגירת מפעלה ולפיטורי עובדיה.

4. המבקשים מציינים כי הסתמכו על ההבטחה השלטונית של ממשלת ישראל בהתאם להחלטה חכ/176 מיום 12.1.09, החלטה מס' 4450 מיום 29.1.09 והחלטה מס' 275 מיום 7.9.09 (ר' בהרחבה סעיפים 7–11) ובהסתמך על ההסדרה הקובעת מכסות ותעריפים, ולאחר בחינת כדאיות, נטען כי המבקש הזרים בשנים 2013–2015 לחברה הלוואת בעלים בסך של כ־4.8 מיליון ₪ תוך שתכנית הייצור העסקית יועדה לתקופה שעד חודש יוני 2016. עוד צוין כי החברה ביצעה השקעה של מיליוני ₪ בהקמת המפעל, עם כושר ייצור של עד 36 טורבינות בחודש, התקשרה עם לקוחות וספקים, העמידה את המוצרים ושיווקה אותם עד אשר לפתע פתאום בשנת 2015 שינתה המשיבה את דעתה וביטלה את ההסדרה אשר הייתה אמורה לחול עד סוף שנת 2017 (ר' בהרחבה סעיפים 12–26).
עוד נטען כי ביום 23.2.15 הודיעה הרשות על כוונתה להקטין לצרכנים עסקיים בלבד, כלומר לכל צרכני הקצה של מוצרי החברה, את תעריפי החשמל והתעריף החדש המתוכנן עמד על
כ־60% מקודמו המקורי. לדברי המבקשים, בהתאם להחלטת הרשות מיום 6.2.12, התקשרה החברה עם בעלי קרקעות בחוזים למתן זכות שימוש לצורך הקמת מתקני טורבינות רוח קטנות לשימוש עצמי והעברת עודפי חשמל לחברת החשמל, ובמועד ההודעה היו ברשות החברה כ־20 הסכמי שכירות חתומים ועם הודעת הרשות כל תכניות הייזום הפכו בלתי רלוונטיות. הורדת התעריפים ביטלה את כדאיות רכישת הטורבינות והביאה לקריסה כלכלית של המיזם וחיסול החברה (ר' בהרחבה סעיפים 27–37).

5. בסעיפים 38–49 מתארים המבקשים את הנזקים שנגרמו לכל אחד ואחד מהם ואף בהתאם לחוות דעת שצורפה כנספח ג, כדלקמן:
א. נזק לחברה – כ־29 מיליון ₪.
ב. נזק למבקש מס' 2 – 5.155 מיליון ₪ (כאשר הנזק שאינו חופף לנזקי החברה הינו 293,524 ₪).
ג. נזק למבקש מס' 3 – 1.45 מיליון ₪ (כאשר הנזק שאינו חופף לנזקי החברה הינו 850,000 ₪).
ד. נזק למבקשת מס' 4 – כ־1.199 מיליון ₪ (כאשר הנזק שאינו חופף לנזקי החברה הינו 782,000 ₪).
סך הכל נזקים ממוניים כ־31,982,384 ₪.

יצויין כי , המחצית הראשונה של האגרה מסתכמת בסך של כ־339,349 ₪ (וזאת ביחס לכל סכום התביעה).

כפי שצוין לעיל, המבקש מס' 2 תובע נזק לעצמו (שאינו חופף לנזקי החברה) בסך 293,524 ₪. המחצית הראשונה של אגרת המשפט בגין סכום זה מסתכמת בסך של 3,669 ₪.

המבקש מס' 3 תובע נזק לעצמו (שאינו חופף לנזקי החברה) בסך 850,000 ₪. המחצית הראשונה של אגרת המשפט בגין סכום זה מסתכמת בסך של 10,625 ₪.

המבקשת מס' 4 תובעת נזק לעצמה (שאינו חופף לנזקי החברה) בסך 782,000 ₪. המחצית הראשונה של אגרת המשפט בגין סכום זה מסתכמת בסך של 9,775 ₪.

6. המבקש מס' 2 הגיש תצהיר בשמו ובשם החברה, בתמיכה לבקשה לפטור מתשלום אגרה. אף המבקשים 3 ו־4 הגישו תצהיר.
בתמצית ייאמר, כי בתצהיר המבקש מס' 2 נטען בין היתר כי החברה נאלצה לפטר את כל העובדים, לסגור את המפעל ולמכור את כל הציוד ב"מחירי רצפה" ונכון לסוף שנת 2015 אין לחברה שום נכסים למעט רכב בן 15 (ר' נספח ו) וסך של 3,815 ₪ בחשבון הבנק (ר' נספחים ז ו־ח) , ולחברה חוב של 100,000 דולר בהלוואה חוץ־בנקאית שיתרתה 95,000 דולר הנפרעת בתשלומים של 1,000 דולר לחודש (ר' נספח ט), ובנוסף להלוואת הבעלים על סך של כ־5 מיליון ₪ שחבה החברה למבקש מס' 2. עוד צוין כי לאחר סגירת המפעל והפסקת הפעילות נותרה החברה עם הסכם שכירות והתחייבויות למשכיר. צוין כי אמנם החברה הורשתה על ידי המשכיר להשכיר את הנכס בשכירות משנה, כי הכנסה זו הינה הכנסתה היחידה שרובה משמשת לתשלום דמי השכירות למשכיר (ר' נספח י) והיתרה לפירעון הריבית, כאמור בנספח ט, כך שבפועל אין לחברה הכנסות, אין לה נכסים ויש לה אך חובות (ר' סעיפים 3–4 לתצהיר המבקש מס' 2).

7. ביחס למבקש מס' 2 עצמו, ציין הוא כי מצבו האישי בכי רע. הוא איבד את כל הונו, נותר עם הלוואה לבנק הפועלים בסך של כ־2 מיליון ₪ שיתרתה לתשלום לאחר קיזוז כל הבטחונות (נכסיו) כ־850,000 ₪ לפירעון בחודש ספטמבר 2016 לאחר ארכה (ר' נספח יד) ומדובר בחוב שהוא לא מסוגל להחזיר.
המבקש מס' 2 מציין כי בחשבונו (המשותף לו ולאשתו) המתנהל בבנק הפועלים נותרו 24,000 ₪ ומלבד חשבון זה יש לו חשבון באלפא בנק הרוסי, שם יתרת הזכות הינה של כ־67,000 רובל (כ־1,000 דולר) (ר' נספחים יב ו־יג). עוד ציין המבקש מס' 2 כי על רקע כל האמור בתצהירו, סבלה אשתו מהתמוטטות נפשית, היא אינה עובדת ואין לה הכנסות (ר' נספח יד), כי לו או לאשתו אין נכסי מקרקעין, הם גרים בשכירות, דמי השכירות הינם בסך של 8,300 ₪ (ר' נספח טו), כי בבעלותו רכב מסוג וולוו שנת 2013 המשועבד לבנק הפועלים בגין ההלוואה (ר' נספח טז) וצורף אף דו"ח מיסוי לשנת 2015, לפיו רווחיו בשנה הנ"ל כ־5,000 דולר לחודש (ר' נספח יז) (ר' בהרחבה סעיפים 4 –10).

8. המבקש מס' 3 בתצהירו, ציין בין היתר כי החברה נאלצה לפטר את כל העובדים שלא היו בעלי עניין, לסגור את המפעל ולמכור את כל הציוד, ונותרה חייבת לו חוב שכר בסך של
כ־600,000 ₪ בגין עבודתו עד חודש אוגוסט 2015, חוב שהיא אינה מסוגלת לשלם לו. לדבריו, מצבו האישי בכי רע שכן בהסתמך על רווחים עתידיים שלא התממשו, נטל הוא יחד עם אשתו (המבקשת מס' 4) התחייבויות כלפי בנק אוצר החייל שהוא אינו יכול לקיימן, נפתח נגדם תיק הוצל"פ וגובה החוב בו מגיע כדי כ־900,000 ₪ וצו התשלומים שהוטל עומד על סך של 5,000 ₪ (ר' נספח יח). לדברי המבקש מס' 3, בחשבונו המשותף לו ולמבקשת מס' 4, המתנהל בבנק דיסקונט, אין חסכונות (ר' נספח יט) וצורף כנספח כ ריכוז היתרות לסוף שנת 2015, המראה כי בחשבון היו 7,334 ₪ כאשר ההתחייבויות עמדו על 9,122 ₪. לדברי המבקש מס' 3, הוא עורך דין עצמאי, הכנסותיו ברוטו בשנת 2015 עמדו על סך של 180,000 ₪, הוא טרם הגיש דו"ח שנתי לשנת 2015 ולפיכך אינו יכול לצרפו. צורפה אסמכתה באשר לארבעת החודשים הראשונים של השנה (ר' נספח כב). לדבריו, המבקשת מס' 4 משתכרת כ־4,500 ₪ לחודש והם מפרנסים שני ילדים קטינים (ר' בהרחבה סעיפים 4–9 לתצהיר).

9. המבקשת מס' 4 בתצהירה ציינה בין היתר, כי החברה נותרה חייבת לה חוב שכר בסך של 417,600 ₪ בגין עבודתה עד חודש אוגוסט 2015, חוב שהיא אינה יכולה לשלם לה. יחד עם המבקש מס' 3, נטלה התחייבויות כלפי בנק אוצר החייל (ר' סעיף 8 לעיל). יש לה חשבון משותף עם המבקש מס' 3, ופרט לכך אין לה כספים אחרים. לה ולמבקש מס' 3 דירה אחת (למעשה מחצית דירה) בפתח תקווה, עליה רשום צו עיקול בשל החוב לבנק אוצר החייל (ר' נספח כא), כאשר זוהי דירת המגורים היחידה ואין להם מלבדה. היא משתכרת סך של 4,500 ₪ לחודש, צורף טופס 106 (ר' נספח כג), אין לה רכב בבעלותה, והיא ובעלה מפרנסים שני ילדים קטינים (ר' סעיפים 3–9).

10. היועץ המשפטי לממשלה בתגובתו, בדעה כי יש מקום לדחות את הבקשה מאחר וזו עומדת בניגוד להלכה שנפסקה ברע"א 6344/10 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רמת השרון נ' בלורי (פורסם בנבו, 14.2.11) (להלן: " עניין בלורי"), וזאת מאחר והמבקשים לא עמדו בחובתם לפרט כדבעי על אודות מצבו הכלכלי של עו"ד כרמי אלברט אשר הינו בעל מניות בחברה בהתאם למתואר בנספח ג לבקשתם (תדפיס רשם החברות).
עוד טוען היועמ"ש כי דין הבקשה להידחות משום שלמבקשים 3 ו־4 נכס מקרקעין בבעלותם בגוש דן ודי בכך כדי להקים חזקה בדבר יכולתם לשלם את אגרת בית המשפט. היועמ"ש טוען כי הבקשה חסרה ומעוררת תהיות רבות, כך למשל נעדרת היא התייחסות לסכומי כסף גדולים שהופקדו בחשבונות המבקשים, לא צורפו נתונים רלוונטיים לשנת 2016 של החברה ולא הוסבר כיצד רכשה החברה סלון ספורט בכ־20,000 ₪ לאחר שמצבה הפך להיות רע.

11. היועץ המשפטי לממשלה בדעה כי הבקשה הוגשה בלא פרטים מלאים ומהימנים והיא אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה כדי לדון בה, ודינה להידחות מטעם זה בלבד. לדבריו, חובת תשלום האגרה מוטלת על יוזמי ההליך ביחד ולחוד (ר' בש"א 875/06 נעימה סלאמה (עוביד) נ' בשארה פרג' (פורסם בנבו, 17.5.06).

12. לדבריו, מדובר בבקשה לפטור מאגרה אשר מוגשת על ידי חברה ומספר בעלי מניות בה, מעמדה של החברה זהה למעמדם של בעלי הדין ולפיכך בהיות המבקשת מס' 1 חברה בע"מ, חלה עליה חובת תשלום האגרה ביחד ולחוד עם המבקשים 2–4.
בשים לב לעובדה כי מדובר בחברה בע"מ, מפנה היועמ"ש לעניין בלורי, ולדבריו היה על המבקשת להתייחס לכל אחד מבעלי המניות בה, לרבות לעו"ד כרמי אלברט והוא מפנה לת"א 9998-05-12 בלו סקיי טור נ' הבנק הבינלאומי הראשון (פורסם בנבו, 7.11.12), שם יישם בית המשפט את הלכת בלורי לעניין חובת בעל מניות למסור תמונה מלאה בדבר יכולתו הכלכלית.

13. לדברי היועמ"ש, יכולתו הכלכלית של בעל דין אינה נבחנת רק על סמך הכספים הנזילים שברשותו אלא יש לבחון את יכולתו לגייס את האגרה, אם על בסיס רכושו ואם מגורמים אחרים (ר' בש"א 4667/90 אלפסי נ' אלפסי). למבקשים 3–4 נכס מקרקרעין בגוש דן, הם לא טרחו להבהיר מה שוויו של הנכס. בעלות בנכסים מקימה חזקת יכולת כלכלית לשלם את האגרה (ר' ת"א (תל אביב) 29210-11-10 שלום מזוז נ' היועמ"ש). בשים לב כי המבקשים הנ"ל לא מסרו מידע באשר לשווי הנכס, הרי שהימנעותם זו נזקפת לחובתם ונוכח העדר הפירוט לא נסתרה החזקה לפיה יש בבעלות בנכסים ללמד על יכולת כלכלית לגייס את סכומי האגרה (ר' ת"א 34868-06-12 גרמה נ' כהן (פורסם בנבו, 10.1.13)).

14. עוד טוען היועמ"ש ומפנה להעדר פירוט מהותי בנוגע לחברה, אשר לא צירפה לבקשתה מאזן בוחן לא מבוקר עבור שנת 2015 ו־2016, ואף לא הוגש דו"ח רווח והפסד או מאזן החברה לשנת 2015, לא הוגשה כרטסת הנהלת חשבונות לא מבוקרת או כל מידע אחר עבור שנת 2016. תזרימי מזומנים ופירוט תנועה בחשבון צורפו עד 31.12.15, לא צורף פירוט פעולות בכרטיסי אשראי לשנת 2016 ולא תדפיסי פעולות בעו"ש החברה לתקופה של שישה חודשים טרם מועד הגשת הבקשה, וכך אף לעניין תדפיס כרטיסי חיוב.
היועמ"ש מציין כי לפי נספח ח עולה כי החברה קונה מט"ח בסכומים גדולים, כך למשל ביום 17.2.16 קנתה מט"ח בסך של 10,840 ₪ וביום 26.2.16 קנתה מט"ח בסך של 9,847 ₪ (ר' בהרחבה סעיף 24).

15. בהתייחס למבקש מס' 2, מציין היועמ"ש כי על מנת לקבל תמונה מלאה ומקיפה על מצבו הכלכלי, היה עליו לצרף מסמכים שונים אשר פורטו בס"ק (א)–(ו) לתגובה (ר' סעיף 25) ובאופן דומה נטען כי המבקשים 3 ו־4 נמנעו מפירוט מהותי הנדרש על מנת לקבל תמונה מלאה ומקיפה על מצבם הכלכלי ואף לא צירפו מסמכים נדרשים, כמפורט בס"ק (א)–(ה) לסעיף 26.

16. עוד מציין היועמ"ש כי מעיון בבקשה עולים מספר נושים שחייבים במתן הסבר, כמו למשל:
א. בנספח ח לבקשה עולה כי הופקד בחשבון החברה ביום 8.2.16 סך של 94,400 ₪ מבלי להתייחס ליכולת לגייס כזה סכום.
ב. בנספח יג לבקשה עולה כי המבקש מס' 2, במהלך התקופה השנייה של שנת 2015, מכר מט"ח בסכומים של כ־140,000 ₪ ועולה השאלה מהיכן המט"ח הגיע.
ג. המבקש מס' 2 מעיד כי מצבו האישי בכי רע, ובכל זאת מחזיק רכב מסוג וולוו שנת ייצור 2013.
ד. המבקש מס' 3 מעיד כי מצבו האישי רע ולמרות זאת שוכר בית לו ולאשתו בסכום של 8,300 ₪.
ה. הסכם השכירות שצורף כנספח טו אינו ברור מאחר שמחד רשום שההסכם מתייחס לבית ברח' לוי אשכול בתל אביב ומאידך רשום שההסכם הוא עבור בית ברח' גורדון בתל אביב.
ו. בנספח יד לבקשה העידה אשתו של המבקש כי מדובר באדם שנמצא בעיקר במוסקבה עקב עסקים, כך שהוא מגיע לארץ אחת לחודש. ככל שהאמור נכון, חייב המבקש להתייחס לכך ולאופן שבו ממומנות הטיסות.
ז. בנספח יט עולה כי המבקשים 3 ו־4 מפקידים לחשבונם כדרך קבע סכומי כסף גדולים באמצעות שיקים, כך למשל בתאריכים 22.4.16 ו־9.6.16 הופקדו בחשבונם שיקים בסך של 21,000 ₪ ו־22,663 ₪ בהתאמה.
ח. בנספח יט (שנת 2015) ניתן לראות כי יש העברות מחשבון בשם "שאליטו ינינה" לטובת חשבונם של המבקשים 3 ו־4 וכך למשל בתאריכים 30.11.15 ו־13.12.15 הועברו לחשבונם סכומים בסך של 6,000 ₪ ו־4,000 ₪ בהתאמה, וללא הסבר.
(ר' בהרחבה סעיף 24).

17. עוד מציין היועמ"ש בסעיף 25 לתגובתו ("הוצאות לא סבירות"), כי מעיון בכרטסת הכספים לשנת 2015 של החברה, בתאריכים שלאחר "נקודת המפנה" (26.2.15) אירעו מספר דברים אשר מחייבים הסבר:
א. רכישת סלון ספורט ביום 1.7.15 בסך של 17,700 ₪.
ב. תשלום לאוניברסיטת בן־גוריון בסך של 27,140 ₪ ביום 5.5.15.
ג. תשלום של כ־40,000 ש"ח לחברת גרין גודס בחודש אפריל 2015.

18. כן טוען היועמ"ש כי המבקשים לא הבהירו בבקשתם כיצד מימנו את חוות דעת המומחה אשר צורפה לכתב התביעה, הם לא פירטו כיצד הם מממנים את ייצוגם המשפטי והכלכלי (ר' בשג"צ 7997/05 דניאלי נ' פרקליטות המדינה (פורסם בנבו, 15.1.06); ע"א 9750/05 אליהו נ' אלנר) (ר' סעיפים 27–31). עוד מציין היועמ"ש כי המבקשים לא הצביעו על פעולות שביצעו לצורך גיוס כספים ממקורות שונים (ר' סעיף 32).

19. בהתייחס לעילה ולגובה הסעד הנתבע, מפנה היועמ"ש לסכום התביעה (כ־32 מיליון ₪) ומדגיש זאת מאחר ואגרת בית המשפט מהווה גם מעיין מחסום ראשוני בפני תביעות מוגזמות, מופרזות או תביעות שווא (ר' רע"א 9567/08 כרמל אולפינים נ' תעשיות אלקטרוכימיות; ת"א 1157/08 בולוס נ' בנק דיסקונט; ת"א (י-ם) 47860-03-10 המועצה הלאומית למניעת תאונות נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 2.5.10)). היועמ"ש מדגיש כי נקבע שכאשר מדובר בסכומי תביעה גבוהים, על בית המשפט לנקוט זהירות יתרה במתן הפטור מאגרה וכי על המבקש פטור מאגרה להצביע על סיכוייו גם באשר לגובה הסעד הנתבע .
עוד מציין היועמ"ש לעניין העילה, כי בהחלטה עליה הסתמכו המבקשים, מיום 7.9.09, הודגש בלשון מפורשת וחד־משמעית בסעיף 4(ה) כי אין מדובר בתעריפים קבועים אשר ניתן להסתמך על כך שלא ישונו בעתיד, "למרות האמור לעיל מובהר בזה כי הרשות תבחן את הצורך בהגדלת/הפחתת התעריף המפורט בס"ק (א) לעיל, במקרה של שינוי נסיבות מהותיות, כגון שינויים טכנולוגיים שישפיעו על עלויות המערכות שיצדיקו זאת". היועמ"ש מציין כי בסעיפים 11 ו־36 לכתב התביעה מובא רק ציטוט חלקי של סעיף זה והוא אף מפנה לבג"צ 4540/13 יש"ע ירוקה נ' הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל (פורסם בנבו, 6.8.14), שם נקבע כי: " אף אם הייתה לעותרות ציפיה לקבל אישור מותנה בתעריף לפני ההפחתה, הלכה פסוקה היא כי אין לאף אדם זכות קנויה לכך שמדיניות כלכלית עליה התבסס תימשך, ואף אם נוצרה ציפיה כי המדיניות תימשך, הרי ש"ציפיה זו אינה עולה כדי זכות"" (ר' בהרחבה סעיפים 35–43).

20. ביום 1.2.17 ניתנו שתי החלטות נפרדות של בית המשפט, במסגרתן נדרשו המבקשים להמציא מסמכים שונים טרם מתן החלטה בבקשה. המסמכים הומצאו ביום 12.2.17.
התייחסות היועמ"ש למסמכים הוגשה ביום 19.3.17. בהמשך להחלטת ביהמ"ש מיום 19.3.17 המציאו המבקשים, ביום 28.3.17 ,מסמכים נוספים שנדרשו .

המסגרת המשפטית

21. אגרות בתי משפט הן חלק מהכנסות המדינה והן נגבות בקשר לשירות שהמדינה, על ידי בתי המשפט שלה, מספקת לבעל הדין. נקודת המוצא הינה כי כל הליך משפטי חייב באגרה. עצם החיוב באגרה בשל פתיחת הליך משפטי מבטא איזון בין שתי מגמות עיקריות: השתתפות הפרט בעלותם של ההליכים המשפטיים והבטחת זכות הגישה לערכאות (ר' א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12 (2015), 209).

22. ברע"א 7659/14 מדינת ישראל-משטרת ישראל נ' עובד רופל (פורסם בנבו, 11.2.15), נקבע בין היתר כי:
" תשלום אגרה הינו תשלום חובה המוטל בפתיחת הליך על כל מתדיין בהתאם לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות). נקודת המוצא היא כי "לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה האגרה החלה או שמביא ההליך פטור מתשלום האגרה" (סעיף 2(ג) לתקנות האגרות). רציונל מרכזי העומד בבסיס תפיסה זו הינו מניעת פתיחתם של הליכי סרק (רע"א 4014/10 מונדז נ' בירן, [פורסם בנבו] פסקה 9 והאסמכתאות שם (21.9.2010)). לצד זאת, התקנות קובעות רשימה סגורה של בעלי דין הפטורים מאגרה (סעיף 19 לתקנות האגרות), רשימה סגורה של עניינים הפטורים מאגרה (סעיף 20 לתקנות האגרות), וכן יש שיקול דעת לבית המשפט להעניק פטור מלא או חלקי מתשלום האגרה לבעל דין אשר עומד בשני תנאים מצטברים (סעיף 14(ג) לתקנות האגרות): (א) אין ביכולתו הכלכלית לשלם את האגרה (להלן: התנאי הכלכלי); (ב) ההליך המשפטי בו החל מגלה עילה (להלן: התנאי המשפטי).... במסגרת התנאי הכלכלי, מחויב בעל הדין הטוען שאין ביכולתו לשלם את האגרה, להביא הוכחות הכוללות תיעוד ואסמכתאות לאי יכולתו (בשג"ץ 4934/14 מילנה גורנשטיין נ' כנסת ישראל, [פורסם בנבו] פסקאות 6-5 (21.7.2014) (להלן: עניין גורנשטיין); בג"ץ 3622/12 שריאור נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 5 (3.6.2012)).".

23. בעל דין המבקש פטור מתשלום אגרה נדרש לבסס שני תנאים מצטברים:
א. עליו להוכיח כדבעי חוסר יכולת כלכלית ולשם כך עליו להציג תשתית עובדתית ראייתית מלאה ביותר ועדכנית (ר' בש"א 4807/11 מזרחי נ' פ.ש. פת (29.6.2011)).
ב. עליו לשכנע כי קיימים סיכויים מספקים להצלחת ההליך (קיומה של עילה לצורך פטור מאגרה) (ר' ע"א 8955/14 וע"א 8956/14 ואן קול נ' מדינת ישראל ואח' (31.12.14); בש"א 1236/91 מאור חיים נ' מדינת ישראל ואח'; ה"פ (ת"א) 53440-07-13 ואן קול נ' מדינת ישראל (16.9.13)).

נטל ההוכחה רובץ כאמור לפתחו של התובע ועליו לפרוש תמונה מלאה אודות מצבו הכלכלי, שאם לא כן דין בקשתו להידחות ולו מטעם זה בלבד (ר' בש"א 128/89 מצא נ' מצא (פורסם בנבו, 31.12.89); בש"א 7664/99 סופר נ' סופר תק-על 99 (3) 801).

24. בחינת סיכויי ההליך נדרשת לצורך איזון ראוי בין האינטרסים השונים לרבות אל מול תכליות אגרת המשפט "שהעיקריות בהן הן: סיוע במימונם של שירותי המשפט שהמדינה נותנת לאזרחיה והרתעה מפני תביעות סרק ומפני הגשת תביעות מנופחות בהיקפן, היוצרות עומס על המערכת ומכבידות על ניהולם של הליכים משפטיים ראויים, וסיומם תוך פרק זמן סביר" (ר' בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 17.10.07); בשג"צ 1315/06 בן שבת נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 15.2.06)).

בפרשת עובד רופל לעיל, נפסק ,בין היתר, כי " בבחינת התנאי המשפטי של עילת התביעה, אין בית המשפט נכנס לעמקם של דברים והבחינה היא לכאורית על מנת לוודא כי אין מדובר בהליך חסר סיכוי".
כך אף נפסק בע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 18.1.05), כי את התנאי בדבר "גילוי עילה" יש לפרש באופן מקל :
"יש לבחון על כן רק את העילה לכאורה, ולבחון שאין המדובר בעילה קלושה וחסרת סיכוי של ממש. אין לדרוש כי יהיה המדובר בעילה שסיכוייה טובים (ראו ע"א 1741/00 זהבה ריטה נ' עדנה קוט ואח' (לא פורסם); ע"א 4074/99 דוד אשור נ' פקיד שומה ירושלים (לא פורסם); רע"א 4714/98 דן גולני נ' נוריץ יוניון חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם))..." (ר' גם: א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהד' 11, בעמ' 224).

דיון והכרעה

25. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובחנתי את המסמכים שהובאו בפניי, לרבות אלו המאוחרים/הנוספים, נחה דעתי כי דין בקשת המבקשים להידחות.

26. עניין לנו ב-4 מבקשים הנכללים במסגרת הבקשה לפטור מאגרה. " הפסיקה קבעה חד משמעית ובאופן עקבי כי החבות לשאת באגרה היא חבות משותפת של כל יוזמיו של הליך שיפוטי, שיש חיוב באגרה בגין הגשתו ועליהם לשאת בה יחד ולחוד " (ר' בש"א 875/06 סלאמה ( עוביד) ואח' נ' עזבון בשארה פראג' ואח' (17.5.2006); ת"א ( מרכז) 56006-01-12 מלסה מליא נ' מדינת ישראל (7.10.2012); ת"א ( מרכז) 27933-09-10 שטיגליץ ואח' נ' נת"ע – נתיבי תחבורה עירוניים ואח' (17.3.2011)) .
בענייננו אנו, חייבים , אם כן , ארבעת המבקשים לשאת בתשלום האגרה ביחד ולחוד. כפי שיפורט להלן, לא שוכנעתי כי אין ביכולתם של ארבעת המבקשים (קל וחומר יחדיו) לשאת בתשלום האגרה המתחייבת, וזאת מבלי לפגוע בחובתם אף לפנות לבעל המניות הנוסף, כפי שיפורט להלן.

27. בע"ר (ת"א) 27650-07-12 רימונים חב' להשקעות בע"מ נ' ישרוטל ניהול מלונות (1981) בע"מ (פורסם בנבו, 10.12.2012), נקבע בין היתר כי:
"הלכת בלורי הדנה, בין היתר, באופן בחינת בקשת פטור לתשלום אגרה מטעמה של חברה, דחתה את ההנחה לפיה הקשר המשפטי שבין המנהלים ובין בעלי המניות בחברה כמוהו כקשר לתא המשפחתי על דרך ההשאלה, במובן זה שהאחרונה "סמוכה על שולחנם" של הראשונים. היינו, לא נתקבלה הגישה כי מדובר בקשר מיידי ואוטומטי שאיננו מצריך בדיקה עצמאית. הלכת בלורי, חייבה למעשה, בדיקה פרטנית ומעמיקה של יכולת החברה בכל מקרה ומקרה, אשר במסגרתה, יכול ויהיו מצבים שיחייבו התייחסות גם לבעלי המניות ומנהלי החברה, כחלק מבחינת מצבה הכלכלי האמיתי של החברה המבקשת".

28. ברע"א 302/13 רימונים חברה להשקעות נ' ישרוטל (פורסם בנבו, 21.4.2013) נפסק:
"..עם זאת הדגיש בית המשפט כי ניתן להיזקק למצבם הכלכלי של בעלי המניות במסגרת הדיון בבקשה לפטור מאגרה, וזאת מקום בו הדבר נדרש לצורך בחינת "מצבה האמיתי של החברה", דהיינו לצורך בחינת יכולתה לגייס את הסכום הדרוש לשם תשלום האגרה ממקורותיה העצמאיים, וזו לשונו:

"יש לבצע בדיקה יסודית של יכולותיה הכלכליות של החברה, בין היתר, בהתאם לסוגה, מאפייניה, מבנה ההתאגדות שלה ונסיבותיה המיוחדות. בהקשר זה – בחינה (כך במקור - ע.א.) המצב האמיתי של החברה - יהיה מקום להתייחס אף לבעלי מניותיה ומנהליה." (עניין בלורי, פס' 7).

(ר' רע"א 6344/10 הוועדה המקומית לתכנון ובניה נ' בלורי ( פורסם בנבו, 14.12.2011)).

(ר' גם: ת"א (ב"ש) 50888-08-16 גאלאב נ' אימפרוייקטים (פורסם בנבו, 7.12. 2016); ת"א (חי') 16512-10-15 סינרג'י אלקטריק נ' נמל חיפה (פורסם בנבו, 27.1. 2016); ת"א (מרכז) 41678-10-11 דטהסייף גרופ בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 17.12. 2012); ת"א (תל אביב) 20119-01-12 אלום - דן תורג'מן בע"מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (פורסם בנבו, 20.6.2012) ).

29. המבקשת מס' 1 הינה חברה, אשר בעלי מניותיה הינם המבקשים 2–4. בעל מניות נוסף הינו עו"ד אלברט כרמי. לא הוצג כל מידע בפני בית המשפט באשר למצבו הכספי של בעל המניות זה, האם אכן אין ביכולתו לסייע בתשלום האגרה כולה או חלקה? . אף לא הובא בפני בית המשפט מידע האם המבקשים פנו אליו בבקשה כי יסייע לחברה בתשלום האגרה( כולה או חלקה ) הכרוכה בהגשת תביעתה כנגד המדינה, בהיותו בעל מניות בה , ומה הייתה תשובתו.
עובדה זו פועלת לחובת המבקשים.

30. עוד יצוין כי לכל אחד מהמבקשים 2–4 תביעה אישית נפרדת מתביעת החברה בסכומים שצוינו בסעיף 5 לעיל. האגרה בגין כל אחד מראשי נזק אלה אינה גבוהה. מהטעמים אשר יובאו בהחלטה זו ,אף לא מצאתי מקום לפטור אותם מתשלום האגרה ככל שהדבר נוגע לתביעתם האישית הישירה מהנתבעת (אשר אינה חופפת לתביעת החברה).

31. כפי שעולה מהמסמכים שהוצגו בפני בית המשפט, למבקשת 1 (החברה) הכנסות מהשכרת נכס (במסגרת שכירות משנה) בסך של כ־20,000 ₪ לחודש (לכל הפחות) .
המבקשים צירפו כנספח ד לבקשה שהגיש מר דושינסקי ,בקשר עם פסק הדין שניתן כנגדו בתא"ק (פ"ת) 17137-03-16, שם נאמר בין היתר בסעיף 35, כי: " מסעיף 15 לכתב התביעה עולה כי עם שוכר אחר, שאינו סובל ממחלה נפשית כרונית ונוטל תרופות, הצליחה המשיבה (רנסו – ד"ח) להשכיר את המושכר במחיר של 20,000 ₪ לחודש (לכאורה כולל מע"מ) בסך של כ-10,000 ₪ פחות מהמחיר המופקע אותו דרשה מהמבקש ולתקופה של 37 חודשים (ללא שינוי בדמי השכירות) " (ר' סעיף 11 להתייחסות היועמ"ש מיום 19.3.17).

עיון בסעיף 15 לכתב התביעה שהגישה המבקשת 1 כנגד דושינסקי מלמד , כי אכן נאמר שם, כי " התובעת פעלה להקטנת הנזק, והצליחה ביוני 2015 להשכיר את המבנה לצד שלישי, אך זאת במחיר של 20,000 ₪ לחודש ולתקופה של 37 חודשים בלבד ".

32. כמו כן לא מצאתי מענה הולם, מצד המבקשים, לטיעון היועמ"ש, לפיו מנספח ח לבקשה עולה כי החברה קונה מט"ח בסכומים גדולים ומהו מקור הכספים ולצורך מה נדרש המט"ח (ר' סעיף 14 לעיל).
אף לתמיהת היועמ"ש בקשר עם הסכום של 94,400 ₪ אשר הופקד בחשבון החברה ביום 8.2.16 לא נמצא מענה מספק בטיעוני המבקשת.

33. הוצג לביהמ"ש דו"ח כספי של החברה (המבקשת 1) ליום 31/12/14 (להלן:" הדו"ח" ) .דו"ח לש נת 2015 טרם הוגש ( ר' נספח ב' להודעה מיום 28/3/17 ). כזכור בכתב התביעה נטען כי התביעה עניינה בין היתר , נזקים שנגרמו למבקשים (ובעיקר לחברה ) בשל החלטת הרשות מיום 7/9/15 אשר נתקבלה בישיבה מס' 474 (ר' המבוא ).
עיון בדו"ח לשנת 2014 , אשר אין חולק כי קדמה להחלטת הרשות , מלמד כי עסקינן בחברה שמצבה הכלכלי קשה ,המצוייה גם בהפסד גולמי .לחברה הפסד נצבר של 2,971,164 ₪ ( ובהשוואה לשנת 2013 –שאז הסתכם זה בסך 836,487 ₪ )(ר' עמ' 3 "גרעון בהון"). תשומת לב לעלייה המתוארת במכירות בין שנת 2013 ל-2014 : מ-134,924 ₪ ל- 197,923 ₪ כאשר "עלות המכירות " עלתה מ-168,345 ₪ ל- 348,653 ₪ (?) ( דהיינו עלות המכירות גדולה יותר מהמכירות עצמן (?)) . למעלה מזה , הוצאות הפעלה ,הנהלה וכלליות גדלו מ-788,550 ₪ בשנת -2013 ל- 1,970,514 ₪ בשנת 2014 , דבר שאינו ברור/סביר בחברה מפסידה ( ר' עמ' 4 ו- עמ' 11 –באור 12 ( משכורות ונילוות עלו מ- 197,420 ₪ ל- 897,622 ₪ בשנים הנ"ל).
מבאור 9 "זכאים ויתרות זכות" (עמ' 10) נמצאים למדים ביחס לבעלי מני ות, כי החוב כלפיהם גדל מ -2,038,074 ₪ ל-4,147,428 ₪ בשנים הנ"ל , דהיינו , לכאורה החברה לא שילמה בשנים הנ"ל כספים/משכורות לבעלי המניות (למבקשים 4-2 ) ו אף הגדילה חובותיה כלפיהם , עקב מצבה הכספי / הכלכלי .

34. למבקש מס' 2 הכנסות שנתיות בשנת 2016 בסך של כ־112,345 ₪ (ר' נספח ח להשלמה) ואילו בהתאם לדו"ח מיסוי משנת 2015, רווחיו באותה שנה הסתכמו בכ־5,000 דולר לחודש (ר' נספח יז). לדבריו, הוא ואשתו מתגוררים בשכירות שעלותה 8,300 ₪ לחודש. אך תמוה הוא שמי שטוען כי אין לו יכולת כספית, משלם דמי שכירות בסך 8,300 ₪ לחודש (?). מהיכן למבקש יכולת כספית לשלם דמי שכירות כה גבוהים? למעלה מכך, המבקש עובד ומשתכר ולפיכך יש ביכולתו להפנות משאבים ולגייס (לכל הפחות) מאמץ כספי על מנת לשלם את תביעתו האישית (בסך של 293,524 ₪) וכן לשלם בגין האגרה הנדרשת מן החברה בה הוא בעל מניות/עניין.
לא למותר לציין כי למבקש מס' 2 רכב מסוג וולוו שנת ייצור 2013 (ר' נספח טז) אשר הוא נושא בכל העלויות הכרוכות ואף בכך יש לשמש עדות באשר ליכולתו הכספית.
אף לא מצאתי מענה להערת היועמ"ש ביחס למבקש זה, כי במהלך המחצית השנייה של שנת 2015 הוא מכר מט"ח בסכום של כ־140,000 ₪ ונשאלה השאלה מהיכן הגיע המט"ח.

35. כנספח ז למסמכים הנוספים שהומצאו על ידי המבקשים, הוגש הדוח השנתי שהגיש המבקש מס' 3 ביום 21.9.16 לרשויות המס בגין שנת המס 2015. נטען כי מדובר בדו"ח המשותף לשני המבקשים 3 –4 שהינם בני זוג.
בדף הראשון של הדו"ח, בצד שמאל למעלה, במשבצת נרשם בין היתר "המחזור מכלל העסקים שלי או של בן/בת זוגי הוא מעל 254,777 ₪ (ללא מע"מ)".
בדף השני, בפרק ה נושא כותרת "הכנסות חייבות בשיעורי מס מיוחדים" צוין בסעיף 13 – " ריבית על ניירות ערך, ריבית ורווחים מקופות גמל ודיבידנד ממפעל מאושר/מוטב – מס בשיעור של 15% סך של 4,502 ₪". אין בפני בית המשפט כל מידע לגבי הכנסה זו, מה מקורה ומה טיבה.
בדף השני בפרק ט, " הכנסות חו"ל" נרשם כי סך הכנסות חו"ל מסתכם בסך של 4,502 ₪. אין בפני בית המשפט כל מידע לגבי הכנסה זו, מה מקורה ומה טיבה והאם קיימת זיקה בינה לבין ההכנסה שצוינה בפרק ה לדו"ח.
בדף השלישי (סעיף 78) נרשם "סך המחזור ללא מע"מ מעסק או משלח יד והכנסות אחרות מכל העסקים בארץ ובחו"ל לשנת המס 2015" – 269,492 ₪.
עולה, אם כן, כי למבקשים 3–4 הכנסות אשר יש בהן ראשית לשמש לצורך תשלום התביעות האישיות שלהם בסך של 850,000 ₪ ו־782,000 ₪ בהתאמה וכן להוות מקור כספי הולם לצורך תשלום האגרה בגין תביעת החברה, אשר הם בעלי מניות ועניין בה.

36. יש אף טעם וממש בדברי היועמ"ש, כי דין הבקשה להידחות באשר למבקשים 3–4 נכס מקרקעין בבעלותם בגוש דן, דבר המקים חזקה בדבר יכולתם לשלם את אגרת בית המשפט וכי יש מקום לבחון את יכולתם לא רק על סמך כספים נזילים שברשותם אלא אף לבחון את יכולתם לגייס את האגרה על בסיס רכושם אשר בעלותם בו , מקימה חזקה בדבר יכולתם הכלכלית לשאת בתשלום האגרה (ר' בהרחבה סעיף 13 לעיל). יצוין כי בבש"א 4667/90 אלפסי נ' אלפסי (פורסם בנבו, 31.12.1990) נקבע כדלהלן: " יכולתו הכספית של המבקש פטור אינה נבחנת על פי הכספים הזמינים העומדים לרשותו מידי חודש. יכולתו נבחנת גם על פי רכושו, בין רכוש בעין ובין רכוש כספי".

37. ביחס למבקש מס' 3 אף צורף נספח ז, מכתב משרד רו"ח שטיין קייקוב ושות' מיום 7.2.17 בו נאמר בין היתר כי הכנסותיו של המבקש בשנת 2016 הסתכמו ב־174,353 ₪. ראוי להדגיש כי בהחלטתי מיום 1.2.17 נתבקש המבקש מס' 3 להמציא אישור רו"ח באשר להכנסותיו בשנת 2016 " לרבות ריכוז דיווחיו למע"מ בשנה זו". ריכוז הדיווח למע"מ לא הומצא ועובדה זו מיוחסת לחובת המבקש.
זאת ועוד, סימני השאלה שפורטו בסעיף 16 ז–ח לעיל ,ביחס לסכומי כסף שהגיעו לחשבונם של המבקשים 3–4 לא זכו למענה של ממש.

38. יכולתם הכלכלית של המבקשים את הפטור מתשלום האגרה, היא ענ יין עובדתי המצריך הוכחה באמצעות ראיות (ר' בג"ץ 3622/12 שריאור נ' מדינת ישראל ( פורסם בנבו, 3.6.2012)). על המבקשים פטור מ תשלום אגרה להיכבד ולהיכנס לפרטי רכושם והכנסותי הם ולהציג את כל הנתונים בדבר מצבם הכלכלי, במטרה לשכנע בטענת ם כי הם אינם יכול לעמוד בתשלום האגרה מחמת עוניים. בקשה המוגשת ללא פרטים מלאים ומהימנים אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה כדי לדון בבקשה, ודינה להידחות מטעם זה בלבד (ר' בש"א 6669/94 מגרפטה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ( פורסם בנבו, 2.2.1995)).

39. הלכה היא, כי על מבקש הפטור מתשלום אגרה לפרט את מאמציו לגייס את האגרה הנדרשת ( ר' ע"א 823/99 אסדו נ' המועצה האזורית מעלה יוסף ( פורסם בנבו, 5.4.1999); בש"א 494/95 שמעוני נ' שמעוני (פורסם בנבו, 23.3.1995)). המבקשים לא עשו כן, קל וחומר שהם אף לא פנו לבעל המניות הנוסף במבקשת, כפי שפורט לעיל.

40. בסופו של יום, באתי לכלל מסקנה כי המבקשים לא הניחו תשתית ראויה לקביעה כי אין בידם כל אפשרות ללוות את סכום האגרה מבני משפחה , ממכרים או ממקורות אחרים (ר' רע"א 2598/99 כהן נ' נח (לא פורסם); ע"א 1828/00 נבורו נ' הדר ואח' (פורסם בנבו, 25.6.2000)).

41. ביחס למבחן השני (קיומה של עילה), יש לבחון, האם אין המדובר בעילה קלושה וחסרת סיכוי של ממש . התביעה מעיקרה מתבססת על הטענה כי בענייננו מתקיימת הפרה של הבטחה שלטונית.
המבקשים מבססים תביעתם בין היתר על חוות דעת מומחה שצורפה לכתב התביעה, בה מציין זה כי הוא נתבקש על ידי המבקשת מס' 1 לבצע "הערכה כלכלית של הנזקים שנגרמו לחברה עקב הורדה על ידי רשות החשמל של תעריף לחשמל המופק באמצעות טורבינות רוח קטנות".
אין בכוונתי לקבוע מסמרות בגדרי החלטה זו ,ביחס לסיכויי התביעה ועוצמת העילה. על פניו נראה כי טיעוני היועמ"ש, כמובא בין היתר בסעיף 19 סיפה לעיל, אינם חסרי טעם וממש.

42. לצד ההתייחסות לעילה יש מקום להתייחס אף באופן מובחן ונפרד לגובה הסעד הנתבע. בענייננו נתבע ע"י החברה והמבקשים 4-2 סך של כ־32 מיליון ₪.
בפרשת עובד רופל לעיל, נפסק כי הדרישה להוכחת עילת תביעה אינה מציבה רף גבוה בפני מבקש הפטור, אך יש להבחין בין עילת התביעה לבין היקפה הכלכלי של התביעה, בייחוד כאשר בעל הדין טוען שאין ביכולתו לשלם את אגרת בית המשפט.

43. ברע"א 4083/15 בוסירה נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 23.8.2015), נפסק כי:
"..ברור שסכום התביעה הוא אחד השיקולים שיש להביא בחשבון לצורך הכרעה האם ההליך מגלה עילה, בהינתן שמבחן העילה נועד לסנן, בין היתר, הליכים מוצדקים ש"נופחו" בגלל שמגישיהם לא נדרשו לשלם אגרה. מסיבה זו נפסק בעבר כי "שעה שעסקינן בסכומים גבוהים מעין אלה, שעל פניהם נראים גבוהים עד מאוד, על בית המשפט לנקוט זהירות יתרה בפטור מאגרה (רע"א 430/07 מרית נ' מדינת אוקראינה (26.8.2007))".

(ר' גם ת"א (מרכז) 33080-05-16 מוסא נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 30.10. 2016)).

44. כפי שצויין לעיל ,מדו"ח החברה לשנת 2014 עולה לכאורה , כי החברה היתה במצב כלכלי קשה כבר בשנים 2013 ובמיוחד בשנת 2014 (טרם החלטת הרשות ) . בהנתן עובדה זאת וכאשר המבקשים או מי מהם –בעלי העניין בחברה , מצאו להגדיל את שכרם בתקופה זאת במאות אחוזים ,ואף את הוצאות ההנהלה וההפעלה , כאשר החברה חסרת יכולת כספית , שומה עליהם כיום לשלם את האגרה במלואה בכוחות עצמם ומקורותיהם שלהם , ולא לצפות שהדבר יבוא על חשבון הקופה הציבורית .

45. אף אם אניח כי למבקשים עילת תביעה הראויה להתברר ושהינם, כטענתם (שלא מצאתי לקבלה ) , דל ים באמצעים, הרי שסבורני כי הם אינם יכולים מחד להעמיד את תביעתם על הסך של 32 מיליון ₪, ומאידך לדרוש פטור מתשלום אג רת בית המשפט על מלוא סכום תביעתם , בשים לב לכל האמור בהחלטה זו.

סוף דבר

46. בהינתן כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי המבקשים (או מי מהם) לעמוד כמתחייב בנטל המוטל עליהם להוכיח העדר יכולת כספית לשלם את אגרת המשפט הנדרשת וכי יש מקום לפטור אותם, או מי מהם , מתשלום האגרה .

47. לפנים משורת הדין, הנני מורה למבקשים, ביחד ולחוד, לשלם את המחצית הראשונה של האגרה ב־8 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 15.5.17
המזכירות תנפיק לב"כ המבקשים בהקדם, שוברי תשלום מתאימים.

48. באותו אופן ובהגיע המועד המתאים, תשולם אף המחצית השנייה של האגרה .

49. לאחר שהמבקים יסיימו לשלם את המחצית הראשונה של אגרת המשפט במועדה ובמלואה, ובאת כוחם תמציא אסמכתה על כך והודעה מתאימה , תינתן ע"י ביהמ"ש ה חלטה המורה למשיבה/הנתבעת ,להגיש כתב הגנה בתוך 30 ימים .

50. הנני מחייב את המבקשים, ביחד ולחוד, בהוצאות בקשה זו בסך כולל של 7,500 ₪, אשר ישולמו ליועמ"ש עד יום 4/5/17 .ממועד זה ואילך יישא החיוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

החלטה זו נחתמת על ידי בכשירותי כשופט ,בשים לב למועד המצאת כלל המסמכים שנדרשו והמועד בו היא ניתנה , המאוחר למועד השבעתי כשופט, ביום 8.12.16.

ניתנה היום, ד' ניסן תשע"ז, 31 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.