הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 14658-10-10

לפני כב' השופט ישעיהו שנלר, סג"נ

התובעת והנתבעת שכנגד:
מליבו ישראל בע"מ
על-ידי ב"כ עוה"ד ד"ר אבי וינרוט, עו"ד אריאל דינוביץ

נגד

הנתבעות:
1. חברת נתיבי אילון בע"מ – התובעת שכנגד23.
על-ידי ב"כ עוה"ד אילן סופר ועו"ד אלעד בקר

2. פרו שיא הנדסה בנייה ותשתית בע"מ
על ידי ב"כ עו"ד שי קין
<#2#>

פסק דין

מבוא:
1. התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: מליבו) זכתה במכרז שפרסמה הנתבעת 1 והתובעת שכנגד (להלן: נתיבי איילון) להקמת פרויקט הכולל שלושה גשרים ומחלף אשר כונה "מחלף Z" (להלן: הפרויקט) במבואותיה המערביים של העיר מודיעין בתוואי כביש 431, שהינו כביש המח בר את מודיעין עם מחלף ענבה שבכביש ירושלים תל אביב (להלן: כביש 1). המחלף אמור לחבר את כביש 431 עם כביש אשר כונה במסמכי המכרז "כביש 4 פנימי" (להלן: כביש 4), המחבר את העיר מודיעין עם תחנת הרכבת "פאתי מודיעין" (להלן: תחנת הרכבת) ועם המרכז המסחרי המכונה במכרז "אזור המלאכה" (להלן: אזור המלאכה).

2. בהתאם למפרט העבודות בפרויקט ולנטען על ידי מליבו, שלושת הגשרים דומים . הגשר הצפוני בתוואי כביש 431 נושא את מסלול הנסיעה היוצא מהעיר מודיעין לכיוון מערב (להלן: הגשר הצפוני ); גשר דרומי בתוואי כביש 431 נושא את מסלול הנסיעה המוביל אל תוך העיר מודיעין (להלן: הגשר הדרומי); גשר שלישי המתפצל מהגשר הדרומי ונושא את מסלול הנסיעה היוצא מכביש 431 לכביש 4 (להלן: גשר רמפה).

3. לאמור יש להוסיף את הדרישה לבניית הגשרים במקביל לתנועת כלי הרכב הן בנסיעה לתחנת הרכבת ובחזרה ממנה, הן לאזור המלאכה והן ליציאה לכיוון כביש 1, ירושלים תל-אביב.
במצב הקיים, כביש שכונה S שימש למטרות האמורות, כאשר התנועה דו סטרית ל כיוון תחנת הרכבת וחד סטרית ליציאה ממודיעין לכביש 1.
משכך, תוכננו כבישים זמניים אשר יתנו מענה לביצוע הקמת הגשרים, תוך הסטת התנועה.
כך כביש זמני 200 בכיוון דרום מזרח שהנו המשכו של כביש 700 (צפון-דרום) ומתחבר לכביש S לכיוון מודיעין, כך כביש 500 בכיוון צפון מזרח שהינו המשכו של כביש 700 לכיוון תחנת הרכבת וחיבורו לכביש הגישה לתחנת הרכבת, וכך גם כביש 100 המשך כביש 700 לכיוון מערב וחיבורו חזרה לכביש S לכיוון היציאה ממודיעין.

4. הפרויקט בוצע על ידי מליבו באמצעות אורתם סער הנדסה בע"מ, אשר כונתה בתביעת מליבו כקבלן (להלן: הקבלן), אולם אנו נתייחס גם לקבלן כאשר נתייחס למליבו ומעת שמדובר בקבלן אשר פעל מכוחה.

5. הצעת מליבו למכרז עמדה על סך של 36,945,379 ₪ בתוספת מע"מ נכון לשנת 2007, כאשר צו תחילת העבודות נקבע ליום 6.1.08, הגם שהחוזה בין הצדדים נחתם רק ביום 8.3.08.

6. הנתבעת 2 נשכרה על ידי נתיבי איילון במסגרת ביצועו של הפרויקט כחברת הפיקוח מטעמה (להלן: חברת הפיקוח ).

7. מסגרת הזמנים להשלמת הפרויקט, כפי שנקבעה על ידי נתיבי איילון, עמדה על 16 חודשים מיום קבלת צו התחלת העבודה . בנוסף, בחוזה נקבע מנגנון לתשלום מענקים לקבלן בגין הקדמת לוחות זמנים, באופן שבגין הקדמה של 30 יום יהיה הקבלן זכאי למענק בסך של 1.5 מיליון ₪ בתוספת מע"מ , ובגין הקדמה של כל שבוע נוסף , מעבר ל-30 הימים הראשונים, יהיה הקבלן זכאי למענק נוסף בסך של חצי מיליון ₪ בתוספת מע"מ .

8. המפרט המיוחד איפשר לקבלן להציע לנתיבי איילון חלופות תכנוניות לביצוע הגשרים שיוקמו במסגרת הפרויקט.
לטענת מליבו, הקבלן תכנן מראש, עוד בשלב ההכנה להגשת ההצעה למכרז, לשנות את שיטת הביצוע לשיטה העדיפה מב חינה מקצועית-תכנונית, ובפרט לשיטה שתביא לקיצור משמעותי בלוחות הזמנים, כאשר בכוונת הקבלן לסיים את הפרויקט בפרק זמן קצר מאשר נקבע בחוזה.
בהתאם לשיטת הביצוע המקורית, אמורים היו הגשרים להיבנות בשיטת המקטעים הטרומיים, דהיינו בניית הגשר מבוצעת על ידי הרכבת מקטעי בטון יצוק זה לצד זה באופן המחבר בין כל שני "נציבים" – עמודי הבטון התומכים בגשר והמהווים את יסודותיו (להלן: הנציבים), כאשר בין כל שני ניצבים מונחים מספר מקטעי בטון (להלן: שיטת המקטעים ).
לעומת זאת, השיטה שהוצעה על ידי מליבו עניינה שיטת הקורות, דהיינו החיבור בין הנציבים מבוצע באמצעות קורות ארוכות, המונחות על גבי הנציבים, כאשר כל זוג קורות מחברות בין שני הנציבים (להלן: שיטת הקורות ).
כבר עתה יש לציין כי בשיטת המקטעים, אלו מיוצרים במפעלים מחוץ לאתר ומובלים לאתר, ומנגד בשיטת הקורות, אלו מיוצרות באתר עצמו עקב גודלן ומשקלן הרב.

9. לאחר בחינת החלופה המוצעת, אשר כללה גם דיונים לשינויים נוספים בחינת התמורה, אופן חישובה ולוח הזמנים, החליטה ועדת המכרזים ביום 9.8.08 לאשר את החוזה המקורי אך עתה כחוזה פאושלי וכשהתמורה הינה 30,698,854 ₪ ללא מע"מ כאשר חלק מהעבודות שנכללו בחוזה המקורי הועברו על ידי נתיבי איילון לביצוע לקבלנים אחרים , וכך גם מועד סיום הפרויקט החוזי הוקדם בשבועיים, דהיינו עד ליום 22.4.09.

10. בין הצדדים פרץ סכסוך בכל הקשור ליישום אשר הוסכם ביניהם, כאשר מחד גיסא טוענת מליבו, בעיקרם של דברים , שנתיבי איילון פתחה את כביש 431 לתנועה מכביש 1 לכניסה לעיר מודיעין טרם סיום בניית הגשרים, באופן שעיכב את ביצוע העבודות וגרם למליבו נזקים כספיים. עוד טענה מליבו כנגד התנהלות חברת הפיקוח וכן עתרה להשבת כספים ששילמה לנתיבי איילון, לאחר שהאחרונה חילטה ערבות בנקאית שניתנה על ידה כערבות ביצוע.
נתיבי איילון הטילה את כל האשם בעיכוב ביצוע העבודות על מליבו, ובעיקרם של דברים טענה כי העיכובים נגרמו בגין מחדלים של מליבו הקשורים לשינוי בשיטת העבודה וכך גם קריסת מנוף ענק שנדרש להרמת הקורות. משכך, הגישה נתיבי איילון גם תביעה שכנגד כנגד מליבו.
חברת הפיקוח שצורפה כנתבעת נוספת במסגרת תיקון התביעה המקורית, הכחישה חבות זו או אחרת שלה.

11. בסופו של יום התביעה המתוקנת של מליבו עמדה על סך של 23,134,518 ₪ נכון ליום 5.12.11, ובנוסף עתרה להשיב את הערבות הבנקאית שנותרה בידי נתיבי איילון.
מנגד, תביעתה הנגדית של נתיבי איילון עמדה על סך של 3,944,161 ₪ בתוספת מע"מ.

תמצית אשר נטען בכתבי הטענות:
כתב התביעה המתוקן:
12. כאמור לעיל, מליבו טענה כי שינוי התכנון המקורי נועד, בין השאר, לקצר את לוחות הזמנים וכי הצעתה התקבלה הן על ידי נתיבי איילון, הן על ידי חברת הפיקוח, הן על ידי המ תכנן והן על ידי עיריית מודיעין, כאשר במקום לו"ז של 16 חודשים הלו"ז מטעמה יעמוד על 13 חודשים בלבד.

13. לטענתה, החלה בסמוך לאחר מתן צו התחלת עבודה להתארגן ולהיערך לתחילת ביצוע העבודות, לרבות הגשת בקשות להיתרי חפירה , כאשר ביום 6.2.08, לאחר קבלת האישורים וההיתרים הדרושים לביצוע העבודות, החל הקבלן בביצוען, וכשלמעשה העבודות החלו עוד טרם שנתיבי איילון חתמה על החוזה, ביום 8.3.08.

14. בתביעתה טוענת מליבו כי החלק הארי של הפרויקט, דהיינו הקמת הגשרים, כלל שורה של עבודות הבנויות נדבך על נדבך, בחינת שלבי עבודה השונים וכי ביצוע כל אחת מהעבודות בהקמת הגשרים מצוי ב"נתיב הקריטי" לביצועו של הפרויקט וכי דחיה או עיכוב בביצוע כל אחת מהן, מוביל בהכרח לעיכוב בביצוע הפרויקט כולו.

15. לטענת מליבו, האחריות לתכנון הכבישים הזמניים והסדרי התנועה הזמניים הוטלה במסגרת החוזה על נתיבי איילון , כחלק מחובתה לערוך את התכנון לפרויקט כולו , ובהמשך הוטלה החובה על חברת הפיקוח, למסור לקבלן את כל התוכניות הרלוונטיות, תוך שמליבו דוחה את אשר נטען על ידי הנתבעות כאילו היה על הקבלן לדאוג להשלמת תוכניות התנועה החסרות , טיעון אשר נסתר הן מהאופן בו נהגו הצדדים בזמן אמיתי והן מההוראות המפורשות של המפרט המיוחד.
מליבו הדגישה את הצורך בהסטת התנועה לכבישים זמניים בהתאם להתקדמות העבודה וכי תנאי בלעדיו אין לפתיחת הכבישים הזמניים, תכנון הסדרי תנועה זמניים ואישורם על ידי הרשויות המוסמכות, כאשר גם נושא זה מצוי באחריות הנתבעות.
אכן, בחוברת התוכניות הייתה התייחסות להסדרי התנועה , אולם מדובר בהתייחסות חלקית ובאופן שלא איפשר אף את השלב הראשון של הסטת התנועה מכביש S לכביש 200, כאשר התוכניות לא כללו הסדרי תנועה. חמור מכך, נקודות החיבור אף היו מצויות מחוץ לגבול העבודה , וממילא לא ניתן היה לדרוש ממליבו לבצע תכנון של אותם חיבורים, מה עוד שעלות ביצוען לא נכללה במסגרת העבודה הפשאולית.
יתר על כן, גם לאחר שמליבו נאותה לבצע את העבודות הנוספות, בכפוף לתשלום נפרד, עדיין מלאכת עריכת התוכניות החסרות מצויה הייתה באחריות הנתבעות ולא בכדי התריעה מליבו במהלך החודשים אוגוסט עד אוקטובר 2008 , על היעדר הנדרש.

16. לטענת מליבו, עוד ביום 1.9.08 הייתה ערוכה מליבו לפתיחת הכבישים הזמניים , אך רק ביום 4.11.08 העבירה חברת הפיקוח את תוכניות הסדרי התנועה בהקשר לחיבור כביש 200 לכביש S, זאת במכתבו של יועץ התנועה מטעם נתיבי איילון יצחק לירן (להלן: מכתב לירן מיום 4.11.08 ) (להלן: לירן ).
משכך טוענת מליבו לעיכוב בנתיב הקריטי בהקמת הנציבים של 65 ימים.

17. מליבו הדגישה כי אכן במסגרת התכנון מחדש נחסכו הסטות של הכבישים השונים, באופן שהכבישים הזמניים שנסללו בתחילת הפרויקט תוכננו לשמש את הקבלן עד לסיומו, במקום התוכנית המקורית של נתיבי איילון לשינוי המערכת ב-4 שלבים שונים.
עם זאת, אין לאמור קשר לנושא חיבור הכבישים הזמניים לכבישים הקיימים, והעיכוב שנגרם בגין הנתבעות בהקשר לכך.

18. אך כאמור, הטענה המרכזית העולה מתביעתה של מליבו , עניינה טענת מליבו כי על פי תוכני ות המכרז, התנועה בכביש 431 לכיוון מודיעין אמורה הייתה להתאפשר רק עם פתיחת הגשרים ונסיעה עליהם , תוך הפנייה לתיעוד ממנו עולים הדברים לשיטתה . כך, פרוטוקול סיור קבלנים; אשר עולה מתוכניות הכבישים באופן שהכבישים הזמניים יאפשרו תנועה חד סיטרית בלבד מכיוון מודיעין לתל אביב ולא הפוך מכך, וכי תנועה פנימית ממודיעין לתחנת הרכבת וחזרה עיקרה בתנועת רכבים מוגבלת ובשעות הבוקר.
אולם, במחצית השניה של חודש ינואר 2009, כך מליבו, נודע כי הנתבעות נערכות לפתיחת התנועה מכביש 431 לכיוון מודיעין, בניגוד לאמור, וכשהן פועלות לצורך הכשרתו ופתיחתו לשימוש של כביש בינעירוני זמני, בטבורו של אתר הפרויקט ובתוואי מקביל לכבישים זמניים (להלן: פתיחת כביש 431).
עוד נטען כי ביום 25.1.09, במסגרת האמורה, הודיעה חברת הפיקוח לקבלן כי עליו לפנות באופן מיידי את כל הציוד והאביזרים הממוקמים בתוואי כביש 700 במסגרת ההיערכות לפתיחת התנועה כאמור.
חרף התראות הקבלן על המשמעות הקריטית בנוגע ללוחות הזמנים ולאופן ביצוע הפרויקט, החלה חברת הפיקוח לנקוט בפעולות חד צדדיות כהצבת מעקות בצדי כביש 700 ואיסור מעבר. אם לא די בכך, חברת הפיקוח אף הכניסה לשטח הפרויקט, באופן חד צדדי וללא תיאום ובניגוד לתכנון המקורי, קבלן אחר לביצוע עבודות שונות ובהן סלילת הקטע מכביש 431 לכיוון מודיעין.

19. ביום 4.2.09 הנתבעות פתחו לתנועה את כביש 431 לכיוון מודיעין, באופן שביצוע הפרויקט השתנה לחלוטין, תוך הכבדה קשה שהביאה להאטה משמעותית בקצב העבודה ואף מנעה לחלוטין ביצוע של עבודה המצויה בנתיב הקריטי לתקופה של למעלה מחודשיים, לרבות בשל הצורך בתכנון הסדרי תנועה חדשים וקבלת היתרים חדשים.
לטענת מליבו כל עוד לא הוכנו תוכניות הסדרי תנועה חדשות ואושרו על ידי הגורמים המוסמכים, לא ניתן היה לבצע כלל עבודות מעל לכביש 431 לכיוון מודיעין ואף לא בסמוך לו, לרבות קידום הרכבת הקורות בגשרים, מבלי עצירה מוחלטת של התנועה בכביש האמור שעבר מתחת לגשרים, דבר שלא ניתן להיעשות ללא הכנת ואישור הסדרי תנועה כאמור.
כך גם נטען כי במועד ההיערכות של הנתבעות לפתיחת הכביש, כבר הורכבו הקורות מצד מערב ומצד מזרח בכל שלושת הגשרים וכשהכביש שנפתח עבר ממש מתחת למפתח הגשרים, במקום בו היה על הקבלן להרכיב את הקורות הנותרות, וכששוב מדובר בנתיב הקרי טי על כל המשתמע מכך.
גם בהקשר להסדרי תנועה אלו, הרי החובה על עריכתן הוטלה על הנתבעות , ועם פתיחת הכביש הקבלן דרש לקבל את תוכניות הסדרי התנועה החדשים , תוך הבהרה כי לא ניתן יהיה להמשיך בהרכבת הקורות ללא כן , על המשמעות שתהא לכך.
לטענת מליבו רק ביום 12.3.09 חברת הפיקוח הודיעה כי תוכניות הסדרי התנועה הוזמנו על ידה, וביום 23.3.09 התקבלו אצל הקבלן תוכניות הסדרי התנועה בעקבות פתיחת הכביש , ואזי נדרש הקבלן לקבלת האישורים הנדרשים מהגורמים השונים כולל משטרת התנועה הארצית, פרסום הודעה בעיתונות , כאשר רק ביום 30.3.09 התקבלו האישורים האמורים.

20. לטענת מליבו נגרם עיכוב של 64 ימים בנתיב הקריטי בגין העיכוב שפורט לעיל.

21. בנוסף, פתיחת הכביש גרמה גם לעיכובים נוספים בשל ההאטה הדרמטית, כך בתביעה, בקצב העבודה. בין השאר מעת שמדובר בכביש בינעירוני אשר עוברת בו תנועה סואנת ועל כן ניתן היה לבצע את העבודות משך מ ספר שעות מוגבל במהלך הלילה ואף זאת בהתראה ותיאום מוקדם והליך מתאים.
בנוסף, הכבדה על מהלך העבודה השוטף בקיומו של כביש בינעירוני סואן אשר חילק את העבודה למספר אתרים , וכן הכבדה על תנועת הקבלן בשטח וכמובן הסכנה בעבודות על גבי הגשרים מעל תנועת כלי רכב סואנת, אשר הצריך שימוש באמצעים מיוחדים והוצאות מיוחדות ולמעשה מדובר בתנאי עבודה שונים לחלוטין.

22. לטענת מליבו בהערכה שמרנית פתיחת הכביש הביאה להאטה בקצב העבודה בשיעור של כ-40% בממוצע וכפועל יוצא האריכה את לוח הזמנים ב-55 ימים.

23. סה"כ העיכובים השונים כפי שפורטו לעיל מצטברים לעיכובים של 184 יום.
לטענת מליבו לאור צו התחלת העבודה ביום 6.1.08 והלו"ז החוזי של 16 חודשים, חל מועד סיום העבודות בהתאם לחוזה ביום 6.5.09, אולם בפועל ביצוע הפרויקט הסתיים ביום 25.8.09.
משכך, אלמלא העיכוב הכולל כמפורט לעיל, הקבלן היה מסיים את הפרויקט 76 יום לפני המועד המתוכנן, ובהתאם הייתה מליבו זוכה למענק כולל של 4.5 מיליון ₪ , בהתאם לאשר פורט לעיל, בדבר המענקים של קיצור לוח הזמנים , וכי נכון ליום 5.12.11 הקבלן זכאי לתשלום של 5,968,019 ₪ (שיערוך ממועד סיום הפרויקט אלמלא העיכובים, מחצית חודש פברואר 2009).

24. עוד נטען כי בגין התארכות הפרויקט נצרך הקבלן לשאת בעלויות נוספות של ציוד וכוח אדם, שנשכרו על ידו בסך נומינלי של 5,527,751 ₪, וכך גם נשא הקבלן בעלויות תקורה בגין התקופה הנוספת , בחישוב של 3.3% מהמחזור לשנה, דהיינו 89,529.53 ₪ תקורה לחודש , 546,130.14 ₪ לכל התקופה הנוספת (6.1 חודשים).
העלויות הנוספות, נכון ליום 5.12.11, בתוספת מע"מ 8,013,904 ₪ (שיערוך מאמצע התקופה).

25. דרישה נוספת של מליבו עניינה תשלום בגין עבודות נוספות שבוצעו על ידי הקבלן מעבר לחוזה הפאושלי, לפי בקשת הנתבעות ואישורן ואשר לא שולמו.
מדובר בסכום נומינלי של 1,967,863.54 ₪.
לטענת מליבו ביום 1.8.09 שלח הקבלן לחברת הפיקוח ריכוז ואסמכתאות ואף שבזמן אמת חברת הפיקוח אישרה את ביצוען, את הכמויות ומחירי היחידה – לא שולם מאומה.
יתר על כן, ביום 26.7.09 חברת הפיקוח שלחה לקבלן הודעה על הגדלת תכולת העבודה, בגדרה הורתה לבצע עבודות פיתוח נוספות בסכום של 1.8 מיליון ₪ כאשר בפועל בוצעו על ידי הקבלן עבודות בהיקף של 1.5 מיליון ₪, כאשר גם סכום זה לא שולם.
משכך, זכאית מליבו לתשלום בגין העבודות הנוספות נכון ליום 5.12.11 ובתוספת מע"מ לסך של 4,409,115 ₪ (שיערוך ממועד הגשת חוברת העבודות הנוספות).

26. בנוסף, טענה מליבו כי לאור השינוי הדרמטי בתנאי העבודה נאלצה להשקיע משאבים נוספים בציוד וכוח אדם בערך נומינלי של 556,000 ₪ ובתוספת מע"מ ו בשיערוך 733,589 ₪ (שיערוך מאמצע התקופה הנוספת).

27. עלות נוספת עניינה עלות ביצועם של הסדרי התנועה החדשים והבלתי צפויים בסך נומינלי של 809,000 ₪ ובשיערוך כולל מע"מ סך של 1,075,212 ₪, כאשר נטען כי הנתבעות הכירו בזכאות לתשלום בגין עבודות נוספות אלו.
בגין הצורך בהסדרי תנועה נוספים שבוצעו לפני ולאחר כל הרכבה, נטען לסכום נומינלי של 500,000 ₪ ובשיערוך ומע"מ 659,703 ₪.

28. לטענת מליבו הכבישים הזמניים שתוכננו על ידי נתיבי איילון התחברו לכבישים קיימים בשלוש נקודות שונות מעבר לגבולות העבודה וכשהאמור מתייחס לכביש 200 וחיבורו לכביש S (מעבר לגבול העבודה הדרום מזרחי של הפרויקט), כביש 500 וחיבורו לכביש הג ישה לתחנת הרכבת (מעבר לגבול העבודה הצפון מזרחי), כביש 100 וחיבורו לכביש S (מעבר לגבול העבודה המערבי).
כל החיבורים שמעבר לגבולות העבודה לא נכללו כמובן במכרז וכך גם לא בהתחשבנות הפאושלית, והקבלן נאלץ לבצע את שני החיבורים הראשונים דלעיל , בעלות נוספת נומינלית של 133,000 ₪ , אולם הקבלן נדחה בטענה כי מדובר בחיבורים המצויים בגבולות הפרויקט.
משכך זכאי הקבלן בגין עבודות נוספות של החיבורים לסכום משוערך וכולל מע"מ בסך של 176,855 ₪.

29. עוד נטען כי במסגרת התוכנית החלופית שהוצעה על ידי הקבלן, אושר תכנון התוכנית החלופית על ידי הקבלן, ו כך גם ביצועו של כביש 700 בתוואי העובר בין נציבי הגשרים באופן שחסך את הצורך לסלול כבישים זמניים נוספים .
כל זאת במקום ביצוע התכנון שהיה אמור להיעשות על ידי נתיבי איילון ועל ידי חברת הפיקוח.
למרות שהנתבעות אישרו את הזכאות לתשלום, נתיבי איילון לא שילמה מאומה ולפיכך זכאי הקבלן לתשלום עבור תכנון בסך נומינלי של כ-71,00 0 ₪ ובגין ביצוע הכביש בעלות יקרה יותר בסך נומינלי של 532,000 ₪ ובניכוי 30% מן העלות שעלותו נחסכה.
סך הכל זכאי הקבלן בגין תכנון וביצוע כביש 700 לסכום משוערך כו לל מע"מ לסך של 609,055 ₪.

30. לשיטת מליבו נכון למועד הגשת כתב התביעה המתוקן (15.5.12) שילמה נתיבי איילון לקבלן סך של 31,743,589 ₪ וכשמתוך הסכום האמור סך של 191,764 ₪ בגין שיערוכי סכומי החוזה המקוריים, כך גם , 30,698,854 ₪ הינם בגין עלות החוזה הפאושלי המקורי ועל כן יתרת הסכום בסך 852,971 ₪ הינו בגין עבודות נוספות ואשר הופחת מהדרישה הכוללת בגין עבודות נוספות.

31. לטענת מליבו לאחר שהגישה ביום 3.5.09 את דרישת התשלום, הנתבעות קבעו כי הקבלן זכאי לתשלום בגין תכנון וביצוע כביש 700 וביצוע הסדרי תנועה חדשים נוכח פתיחת הכביש , והדרישות בגין העיכובים ו העלויות הנוספות הועברו לוועדת החריגים בנתיבי איילון, כאשר יתר הדרישות נדחו.
רק לאחר הגשת הדרישות, החלו הנתבעות להעלות טענות משוללות יסוד כנגד הקבלן.
במסגרת זו נטען כי חברת הפיקוח הציגה מצג שגוי כאילו החשבונות כוללים עבודות שלא בוצעו או " נופחו", ואם לא די בכך אף הועלו טענות כאילו הקבלן חב בכספים רבים לנתיבי איילון אשר בגינם הודיעה נתיבי איילון על חילוטה של ערבות בנקאית שהופקדה על ידי הקבלן.

32. מכאן נדרשה מליבו לנושא הערבות הבנקאית.
לטענתה, ביום 17.7.11 כ תשעה חודשים לאחר הגשת כתב התביעה המקורי, הודיעה נתיבי איילון על חילוטה של הערבות הבנקאית שהופקדה כערבות ביצוע וזאת בטענה כי העיכובים בפרויקט נגרמו על ידי הקבלן כביכול ונתיבי איילון זכאית לפיצוי בגין כך, וכן בטענה כי הקבלן לא ביצע עבודות פיתוח נוספות אשר לא היו חלק מהחוזה , אף שמלוא תמורתן שולמה כחלק מהתמורה החוזית – טענות משוללות יסוד.
לעניין הטענה האחרונה, נטען כי כל תשלום בוצע רק לאחר ביצוע העבודה, וכשלמעשה הן התביעה שכנגד שהוגשה על ידי נתיבי איילון והן הדרישה לחילוט הערבות ה בנקאית נועדו להוות "משקל נגד" לתביעה המוצדקת.
כך, הודעת החילוט ניתנה קרוב לשנתיים ימים לאחר סיום הפרויקט, וכי אין כל הסבר מדוע יחריש מזמין עבודה, אם אכן כטענת נתיבי איילון.

33. מכל מקום, נוכח רצון הקבלן להקטין נזקיו ולמנוע פגיעה בשמו הטוב, כך גם יחסיו עם המוסדות הבנקאיים, הושג הסדר דיוני בין הצדדים, ביום 24.7.11, כאשר בהתאם לו נאלץ הקבלן לשלם לנתיבי איילון סך של 2,320,000 ₪ במ זומן מבלי לפגוע בטענה ובזכות לעתור להשבת הסכום, כאשר נתיבי איילון מצדה הודיעה לבנק על ביטול דרישת החילוט ועל הקטנת סכום הערבות הבנקאית לסך של 636,000 ₪ (להלן: יתרת הערבות הבנקאית) עד לסיום הדיון בתובענות דנן.
משכך זכאית מליבו להשבה של סכום משוערך בסך של 2,342,037 ₪ .

34. בתביעה מצוין כי לקבלן עילות תביעה רבות כלפי נתיבי איילון ובכללן, הפרת חוזה, חוסר תום לב במו"מ לקראת כריתת חוזה ובקיומו, רשלנות לרבות מצגי שווא רשלניים לפי פקודת הנזיקין, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חובה מוגברת המוטלת על גוף בבעלות ממשלתית לנהוג בהגינות מנהלית ועוד, הפרת חובה חקוקה ובכלל האמור החובות הקבועות בדין לעניין ניהול פרויקטים הנדסיים.

35. בהתייחס לחברת הפיקוח נטען כי קמה לה אחריות עצמאית וישירה לנזקי הקבלן , בעת שהאחרונה הינה בגדר "המוציא והמביא" , כאשר נתיבי איילון נסמכת על עמדותיה ולעתים אף מבקשת "להתחבא" אחר חברת הפיקוח.
עוד נטען כי אדי זלינגר, בעלים ומנכ"ל חברת הפיקוח (להלן: זלינגר) אינו מהנדס ונעדר הסמכה לניהול פרויקט הנדסי ועל אחת כ מה וכמה מורכב, באופן שממחיש את רשלנותה.
ביחס לחברת הפיקוח נטען לרשלנות בנזיקין, גרם הפרת חוזה, הפרת החובה לנהוג בתום לב, הפרת חובת אמון, הפרת חובת פיקוח בהתאם לדיני השליחות והפרת חובה חקוקה בהתאם למפורט לעיל, וכך גם הפרת חוזה לטובת צד ג'.

36. משכך, עותרת מליבו לחייב את הנתבעות לשלם סך כולל של 23,134,518 ₪ נכון ליום 5.12.11 ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאותו מועד, ובהתאם לפירוט שתואר לעיל וכדלקמן:
- בגין אובדן מענק הקדמת לוחות הזמנים סך של 5,968,019 ₪.
- בגין עלויות נוספות עקב התארכות לוחות הזמנים סך של 8,013,904 ₪.
- בגין עבודות נוספות שנדרשו ולא שולמו סך של 4,409,115 ₪.
- בגין עלויות נוספות הנובעות מפתיחתו של כביש 431 סך של 2,468,504 ₪.
- בגין ביצוע עבודות מחוץ לגבולות העבודה סך של 176,855 ₪.
- בגין עלויות נוספות, תכנון וביצוע כביש 700 סך של 609,055 ₪.
- בגין סכום הערבות הבנקאית שחולטה סך של 2,342,037 ₪.
- בניכוי סכומים ששולמו מעבר לעלות החוזה הפאושלי (סך של 852,971 ₪).
בנוסף, לחייב את נתיבי איילון להשיב את יתרת הערבות הבנקאית.

כתב הגנה מטעם נתיבי איילון:
37. נתיבי איילון טוענת כי כל הסדרי התנועה הזמניים היו באחריותה המלאה של מליבו, תוך הפניה להוראות המפורשות במסגרת מסמכי המכרז, כולל ההוראה כי נתיבי איילון תכין תוכניות מנחות של הסדרי התנועה הזמניים אשר אמורות לשמש לקבלן רקע לתוכניותיו כאשר הקבלן אמור להגיש את הבקשות מהרשויות וכי התוכניות המנחות הינן לאינפורמציה בלבד.
יתר על כן, עבור הטיפול בהסדרי התנועה הזמניים קיבלה מליבו סכום חודשי קבוע בסך של 40,500 ₪ ולכל הפרויקט 648,000 ₪ אשר נותר על כנו גם לאחר המעבר להסכם פאושלי.

38. מליבו משיקוליה העסקיים יזמה שינוי בתכנון ובביצוע, ועל כן , בהתאם למסמכי המכרז , כל תוצאותיו של אותו שינוי והשלכותיו בתחום אחריותה, כולל הסדרי התנועה הזמניים שנזקקו להתאמה עקב השינוי.
לטענת נתיבי איילון התוכניות שצורפו למכרז הספיקו לצורך קבלת אישור להסדרי התנועה, ככל שמליבו הייתה חפצה לעשות שימוש בהן, אולם מעת שמליבו בחרה בשינוי התכנון, היה עליה להידרש להסדרי תנועה זמניים חלופיים.
יתר על כן, לפי תוכניות התנועה המנחות כביש Z אמור היה להיסלל בטרם תחילת העבודה על הגשרים , הואיל וכביש זה, הוא כביש 4, תוכנן ככביש רחב. לכן הודגש על ידי נתיבי איילון כי לו הייתה מליבו מיישמת את הסדרי התנועה המנחים, האירוע של פתיחת כביש 431, היה בעל משמעות זניחה, אם בכלל, הואיל וכביש 4 היה מאפשר תנועת כלי רכב גם בנפח רב.
נתיבי איילון אף מפנה ליומני העבודה ולמכתבים בהם נדרשה מליבו לקדם את תכנון הסדרי התנועה הזמניים, ו כי הסיוע שהושיטה למליבו היה מתוך רצון טוב.
מכל מקום, כל עיכוב שנוצר בלוח הזמנים נופל לגדר אחריותה של מליבו.
בהתייחס לטענותיה של מליבו הקשורות למכרז, לחוזה ולשינויים, טוענת נתיבי איילון כי ביום 19.12.07 (בטעות צוין 19.12.10) נמסר למליבו באופן רשמי אודות זכייתה במכרז ועל מנת שתוכל להיערך ולהתארגן, הודע כי צו התחלת העבודה ניתן ליום 6.1.08.
כך גם הודגש כי בניגוד לנטען על ידי מליבו, עם המעבר לשיטת חישוב פאושלי ת, הוסכם כי לוחות הזמנים יקוצרו בשבועיים, כך שמועד סיום הפרויקט נקבע ליום 22.4.09 ולא כפי שצוין על-ידי מליבו כי המועד הינו 6.5.09.

39. עוד נטען כי הפרויקט בכללותו נוהל על ידי מליבו ברשלנות ובזלזול תוך יצירת ליקויים רבים אשר תיקונם עיכב את המשך ביצוע הפרויקט.
ליקויים אלו נבעו, ככל הנראה , מחוסר נ יסיונה המעשי של מליבו בשיטת העבודה בה בחרה ומחדליה אירעו פעמים רבות בנתיב הקריטי של הפרויקט, אשר גרמו להפסקת העבודות ולחזרה על עבודות שבוצעו.
כך גם קצב העבודה היה איטי מהצפוי, ולא בכדי דרשה חברת הפיקוח כי מליבו תאיץ את קצב העבודות.
טענה נוספת שטענה נתיבי איילון, כי כל הקורות שנוצקו על ידי מליבו היו פגומות משלא עברו את ביקורת המהנדס והפיקוח העליון ואת רובן היה על מליבו לתקן על מנת שניתן יהיה לעשות בהן שימוש.
כך גם רמת הביצוע הייתה נמוכה, תוך הפגנת זלזול הן כלפי חברת הפיקוח והן כלפי היועצים, באופן שגם תיקונים שבוצעו , נעשו באופן חובבני, כאשר ביצוע עבודה לקוי דרש פירוק ויציקה מחדש.

40. עוד הפנתה נתיבי איילון לכך כי כבר ביום 17.4.08 נדרשה מליבו להאיץ את קצב העבודה וכך גם הפנתה למכתבים ולדוחות אודות הליקויים, במיוחד בכל הקשור לקורות, כאשר מליבו עצמה הודתה כי היא נושאת באחריות לעיכובים אשר נגרמו כתוצאה מליקויי הביצוע בקורות, וכי טענת מליבו אודות פתיחת כביש 431 נועדה לגלגל את האחריות לפתחה של נתיבי אילון.

41. למרות פניות מצדה של נתיבי איילון והמפקחים מטעמה, מליבו נטשה את הפרויקט ולא סיימה את העבודות שהתחייבה לבצע ן במסגרת ההסכם הפאושלי , עד שנתיבי איילון נצרכה לשכור שירותיו של קבלן נוסף לסיום העבודות, תוך שנגרמו לנתיבי איילון הוצאות כספיות נוספות וכתשלום כפול, לאחר ששילמה למליבו את מלוא התמורה.
כל זאת בניגוד לאשר נטען בתביעת מליבו אשר הסתירה כי לא השלימה את ביצוע העבודות.

42. לטענת נתיבי איילון, מליבו אף הסתירה אירוע מרכזי, קריסת מנוף ענק באתר הפרויקט ביום 28.1.09.
מדובר היה במנוף יחיד מסוגו בארץ אשר באמצעותו אמורה הייתה מליבו לשנע את קורות הגשר בתוך תחומי הפרויקט, ממקום ייצורם בשטח ועד להרכבתם תוך כדי מתיחת הקורות – הכל כתולדה של התכנון שבחרה מליבו אשר בגינו נצרך שינוע של קורות ענק בתחום הפרויקט. קריסה זו לכשעצמה גרמה לעיכוב של יותר מחודשיים בהשלמת הפרויקט, כאשר אלמלא קריסה זו, יכולה הייתה מליבו לשנע ולהרכיב את קורות הגשר כבר בחודש ינואר 2009 ולהשלים את יתרת העבודות בקלות יחסית.

כאמור, בגין הליקויים הקשים שהתגלו בקורות, נדחו גם עבודות הרכבתם כאשר הרכבת הקורות אמורה הייתה להסתיים לכל המאוחר בחודש ינואר 2009,וכעולה גם מלו"ז לביצוע בכתב ידו של מנהל הפרויקט מטעם מליבו.
לטענת נתיבי איילון המנוף קרס עקב משקלה הרב של הקורה, כאשר באותו שלב נותרו להרכבה 2 קורות המצויות בתוואי כביש 4 וכשאלמלא הקריסה הייתה מליבו אמורה לסיים את ביצוע הקורות, לכל המאוחר בלילה של יום ה-30.1.09.
לטענת נתיבי איילון התקשתה מליבו למצוא פתרון חלופי ראוי, כאשר בסופו של יום המשיכה בהרכבת קורות הגשר באמצעות שני מנופים גדולים במקום האחד שקרס.
משכך טוענת נתיבי איילון כי אין חולק שכל עיכוב שכזה הינו באחריותה הבלעדית של מליבו, ועל אחת כמה וכמה מעת שהדבר קשור בשינוי שיטת העבודה וכך גם בהתאם להוראות המסמכים שנחתמו בין הצדדים, ובהתאם להודאות מפורשות שניתנו מטעם מליבו, דהיינו כי קריסת המנוף פגעה קשות בלוחות הזמנים.
כמובן שהאמור גם השפיע על הסדרי התנועה הזמניים הואיל והיה צורך להתאימם למערכת הכבישים שהשתנתה בחלקו הראשון של חודש פברואר 2009, עם פתיחת כביש 431 ביום 5.2.09, מועד בו הקורות אשר עוברות בתוואי כביש 4 היו אמורות כבר להיות מורכבות.

43. בכל הקשור לפתיחת כביש 431 טוענת נתיבי איילון כי יידעה את מליבו במספר הזדמנויות אודות האפשרות של פתיחת כביש 431, דהיינו החיבור לכביש 1, בשלב מוקדם מהצ פוי וזאת מספר חודשים טרם פתיחתו, וכי כאמור, לא מדובר בעניין משמעותי הואיל ולו היו מורכבות הקורות בתוואי, ניתן היה לבצע את יתרת העבודות גם לאחר פתיחת החיבור , בשינויים והתאמות פשוטות , באופן יחסי.
לשיטת נתיבי איילון פתיחת הכביש לא הייתה ביוזמתה וכי הדבר נכפה עליה כאשר לה עצמה לא היה אינטרס בפתיחת הכביש בעיתוי בו נפתח.
ושוב חוזרת נתיבי איילון וטוענת כי לו הייתה מליבו עומדת בהתחייבויותיה, הרי הליך הרכבת הקורות מעל כביש Z היה מסתיים עוד בנובמבר 2008 וכי נתיבי איילון נאלצה לדחות את פתיחתו מספר פעמים עקב הפיגור בעבודתה של מליבו.
בנוסף נטען כי בהתאם להוראות המפרט המיוחד, נתיבי איילון רשאית להורות למליבו על שינוי סדרי הביצוע ומבלי שתהא למליבו כל תביעה בשל כך.
בהתאם, הודיעה נתיבי איילון רשמית למליבו ביום 20.1.09 , על מועד פתיחת החיבור וביקשה כי תבצע ההתאמות הנדרשות , כולל הכשרת מסלול הנסיעה.
אולם, מליבו התעלמה מפניות אלה ועל כן נאלצה נתיבי איילון לדרוש ממנה לפנות את ציודה מאזור כביש 4, על מנת שיכנס קבלן חלופי שישלים את ההכנות לפתיחת הכביש.
נתיבי איילון הדגישה כי מליבו המשיכה לעבוד גם לאחר יום 25.1.09 והרכיבה באמצעות המנוף המיוחד שתי קורות בימים 26-27.1.09.
לטענת נתיבי איילון גם קודם פתיחת החיבור, התנהלה תנועה ערה ודו סיטרית מכביש 4, הן של כלי הרכב הנוסעים מכיוון מודיעין מערבה, בכיוון חד סיטרי, והן של כלי הרכב שנוסעים לתחנת הרכבת והחוצה ממנה, בכיוון דו סיטרי, ובאופן שהשינוי שנוצר עקב פתיחת הכביש עניינו בכמות כלי הרכב.
מכל מקום ככל שפתיחת הכביש גרמה לעיכובים ולהאטה בקצב העבודה, הרי האמור מצוי תחת אחריותה הבלעדית של מליבו.

44. נתיבי איילון אף טוענת כי גם לאחר פתיחת הכביש המשיכה מליבו בהתנהלותה הרשלנית כשהיא מתמהמהת תקופה ארוכה מבלי לקדם את הטיפול בהסדרי התנועה הזמניים אשר היו מצויים תחת אחריותה, וכי במקום לכתוב ולשלוח מכתבים מיותרים, היה עליה לפעול לתכנון ולקידום הסדרי התנועה האמורים ובאופן שהאישור מהרשויות היה מתקבל תוך זמן קצר וניתן היה להקטין את הנזק שיצרה.
גם מעיון ביומני העבודה עולה כי חברת הפיקוח הבהירה למליבו כי האחריות להסדרי התנועה הזמניים הינה של מליבו, ורק ב דלית ברירה ולפנים משורת הדין יזמה נתיבי איילון את עדכון הסדרי התנועה הזמניים עקב פתיחת הכביש, כולל קבלת אישורים, כשכל האמור ארך כשבוע וחצי בלבד.
מנגד, מליבו ישבה באפס מעשה ולא קידמה את ביצוע הפרויקט במשך כחודשיים.

45. בהתייחס לדרישותיה של מליבו לעלויות נוספות בגין התארכות הפרויקט, טוענת נתיבי איילון כי מליבו הינה האחראית הבלעדית להתארכות זו, כאשר הפרויקט אמור היה להימשך 16 חודשים, ובפועל מליבו נטשה את האתר כעבור כ-22 חודשים כאשר ביצוע הפרויקט הסתיים רק לאחר 47 שבועות לעומת המועד המקורי, ורק לאחר שקבלן חלופי סיימו.
משכך, מעת שמליבו אחראית לעיכוב, גם האחריות לתשלום בגין עלויות נוספות כתוצאה מכך, ככל שהיו, מוטלות עליה. זאת בנוסף להוראה החוזית הקובעת זאת.
בהתייחס לעבודות הפיתוח, אכן אלו התבקשו אולם נכללו במסגרת ההסכם הפאושלי, כאשר מליבו מקבלת את מלוא התמורה על אף שאת רובן המוחלט של עבודות אלו לא ביצעה.
עוד נטען כי אכן הוחלט להעביר חלק מעבודות הפיתוח לקבלן אחר ועל כן גם הופחתה התמורה, אולם לבסוף הוחלט להחזיר חלק מעבודות אלו ובאופן שלהסכם הפאושלי התווסף סכום של 1.5 מיליון ₪ המבטא את מחיר עבודות הפיתוח, תוך הפניה לאישור ועדת המכרזים מיום 1.10.09.
בהתייחס לריכוז העבודות הנטען על ידי מליבו, הרי מדובר בריכוז סכומים שנדרשו על ידי מליבו עבור העבודות ולא עבודות שבוצעו בפועל. כך גם הטבלה כוללת שעטנז של עבודות שנכללו בהסדר הפאושלי, ועל כן לא היה בסיס לדרישת תשלום נפרד , ועבודות אשר לא נכללו במסגרת הפאושלית אך היקפן "נופח".
מכל מקום, על מנת שמליבו תהיה זכאית לתשלום כלשהו מעבר להסכם הפאושלי, על תשלום שכזה להיות מאושר על ידי נתיבי איילון. משכך, הואיל ואישור שכזה לא ניתן , לא זכאית מליבו לכל תשלום נוסף. הדברים יפים ביתר שאת , מעת שמליבו חייבת לנתיבי איילון סכום של כ -2,300,000 ₪ ובהתאם לתביעה שכנגד.
נתיבי איילון חוזרת וטוענת כי מעת שמליבו בחרה לשנות את שיטת העבודה היה עליה לשאת בכל העלויות הנובעות מכך, וכי אם לא הייתה משנה את שיטת הביצוע המקורית לא הייתה כמעט כל משמעות לפ תיחת כביש 431, ועל כן לא זכאית מליבו לדרישה לתשלום עלויות נוספות בגין פתיחתו.
בהתייחס לחיבורים בין הכבישים הזמניים לקיימים (חיבור כביש 200 לכביש S, חיבור כביש 500 לכביש הגישה לתחנת הרכבת וחיבור כביש 100 לכביש S) אין מקום לטענה כאילו הם מצויים מחוץ לגבולות הפרויקט, משהדבר לא נתמך במסמך או בתוכניות הפרויקט, אשר מהם ניתן להיווכח כי חיבורים אלו בגבולות הפרויקט וכשגם התשלום בגין כך נכלל במסגרת הפאושלית.
כך גם לא זכאית מליבו להוצאות בגין תכנון כביש 700 אשר היא יזמה.

46. לטענת נתיבי איילון עבודות הגמר והסלילה בפרויקט בוצעו על ידי קבלן שלישי, לאחר שמליבו נטשה את הפרויקט וכשבוששה לשוב לביצוע הפרויקט , תוך שהיא מנסה ללחוץ את נתיבי איילון ואף איימה כי תפרק אלמנטים מהגשרים. לאחר שנשלח מכתב התראה אשר גם הוא לא הועיל, הודיעה נתיבי איילון למליבו כי היא מסלקת את ידה מהפרויקט ומתכוונת לפנות לקבלן חלופי , כאשר צוין כי העלויות הנוספות של העסקתו יחולו על מליבו ויקוזזו, וכעולה ממכתבים מחודש דצמבר 2009.
ואכן, נתיבי איילון פנתה לחברת חופרי השרון בע"מ (להלן: חופרי השרון) אשר אושר לה תשלום של מעל לשני מיליון ₪ בגין עבודות שמליבו הייתה צריכה לבצע במסגרת ההסכם, וכשבחודש מרץ 2010 הובהר למליבו כי הימנעותה מסיום התחייבויותיה השיתה על נתיבי איילון עלויות נוספות אשר יקוזזו מחשבונה או יגבו מהערבות הבנקאית.

47. בכל הקשור לנושא לוחות הזמנים ומענקים, טוענת נתיבי איילון שאכן לוחות הזמנים היו גורם מהותי ולא בכדי בצד מנגנון מענקים של הקדמת סיום ביצוע, נקבע גם מנגנון של קנסות במקרה של פיגור בביצוע, וכי נתיבי איילון תפעיל מנגנון זה במסגרת התביעה שכנגד.
יתר על כן, הטענה כאילו תכננה מליבו להשלים את הפרויקט בפרק זמן קצר מהתקופה שנקבעה אינה תואמת את לוחות הזמנים שהגישה.
במסגרת התייחסותה הפרטנית של נתיבי איילון לנטען בתביעה, הכחישה נתיבי איילון את הנטען על ידי מליבו, תוך התייחסות לטענותיה הספציפיות, לרבות התייחסות למסמכים השונים שהפנתה אליהם מליבו וכך גם הפנתה למסמכים מטעמה.

48. בנוסף, טענה נתיבי איילון לחלופין ומטעמי זהירות, כלשונה, כי עומדת לה זכות לקזז כנגד סכום התביעה את הנזקים הכספיים שגרמה מליבו לנתיבי איילון והפיצויים שמליבו חבה בהם , וכדלקמן:
פיצוי מוסכם בגין כל שבוע איחור כאשר בהתאם להוראות ההסכם, מ דובר בסכום המקסימלי, דהיינו סכום של 3,250,000 ₪ ובשיערוך עד מועד הגשת כתב ההגנה (6.9.11) 3,604,647 ₪ (לא כולל מע"מ).
בגין נזקים שנגרמו לנתיבי איילון עקב נטישתה של מליבו את הפרויקט, סך של 2,464,000 ₪.
בגין תשלום לחופרי השרון בצירוף הוצאות מינהליות ושיערוך 2,660,151 ₪.
סה"כ קיזוז של סך 6,264,798 ₪ (לא כולל מע"מ).

49. יוער, כי כתב ההגנה הוגש בזמנו בהתייחס לכתב התביעה המקורי וכשבהתאם לאשר הוסכם , לא נצרכה נתיבי איילון להגשת כתב הגנה מתוקן לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן על ידי מליבו.
עם זאת ציינה נתיבי איילון כי מליבו קיבלה את מלוא התמורה ולמרות זאת נמנעה מלהשלים את העבודות להן הייתה מחוייבת מכוח ההסכם, ועל כן נאלצה נתיבי איילון לשלם לקבלן חליפי , וכי זו הייתה העילה לחילוט הערבות הבנקאית אשר הובילה להסדר הדיוני שפורט לעיל.

כתב הגנה מטעם חברת הפיקוח:
50. חברת הפיקוח טענה כי תיקון כתב התביעה בהוספת חברת הפיקוח כנתבעת נוספת, חסר כל בסיס הואיל וההתקשרות של מליבו הייתה עם נת יבי איילון והיא בעלת החוזה ונשאה בתשלומים למליבו, וכך גם תישא בתשלומים ככל שיתקבלו טענותיה של מליבו.
כמקובל, היזם מתקשר עם יועצים ומפקחים ולא היה מקום לצירוף אחד מהגורמים. כך הודגש כי המפקח פעל מטעמה של נתיבי איילון, עבורה ורק עבורה, וכי שמורה לאחרונה הזכות לשכור מפקח או להימנע מכך , וכך לקבוע את כל הקשור לחובותיו וסמכויותיו.
חמור מכך, מליבו בחרה לצרפה, חרף ידיעתה כי לנתיבי איילון אין כל טענה כנגד הפיקוח, ובאופן שבכל אחד מהתרחישים האפשריים לא י ידרש תשלום מחברת הפיקוח.

51. משכך, נטען גם להעדר יריבות בין הצדדים , וכי אם מליבו תזכה בסעד הרי הסעד יופנה כלפי נתיבי איילון , וכ אשר לחברת הפיקוח אין כל חובה כלפי מליבו ולא קיימת כל התחייבות כלפיה.
לחלופין, חברת הפיקוח לא התרשלה בפעולותיה ואין כל מקום לטענה כאילו התמשכות הפרויקט נגרמה בשל רשלנות הפיקוח. במיוחד יפים הדברים משהתביעה התבססה על ספקולציה ותקווה כי מליבו תזכה למענק בגין הקדמה , תוך התעלמות מכך שנדיר שיוקדמו מועדים אלא הפוך מכך. אכן, הפרויקט התארך מעבר למשוער אולם אין למליבו להפנות טענותיה אלא כלפי עצמה, כאשר כל העיכובים שנגרמו רובצים לפתחה ולאחריותה של מליבו בלבד.

52. בהמשך, התייחסה חברת הפיקוח לאשר נטען על ידי מליבו , וכפי שנטען על ידי נתיבי איילון אודות השתלשלות האירועים והמסמכים המחייבים שבין מליבו לנתיבי איילון, לרבות הקשור לשינוי התכנון ולליקויים בביצוע הפרויקט, כולל ליקויים שנגרמו בגין יציקת הקורות בשטח הפרויקט וכשמליבו בחרה להסתיר מכתביה של חברת הפיקוח למליבו , וכך גם אשר צוין ביומני העבודה אודות איכות הביצוע הירודה אשר יש לשפרה , כאשר כמעט כל הקורות שיוצרו על ידי מליבו היו פגומות ולא עברו את ביקורת המהנדס והפיקוח העליון, באופן שמליבו נאלצה לחזור על עבודות שביצעה או להפסיק עבודתה פעמים רבות כאשר חברת הפיקוח חזרה והתרתה במליבו כי יש להאיץ את קצב הביצוע , על מנת לצמצם את הפיגור שנוצר ולסיים את ביצוע הגשרים במועד החוזי.
כך גם התייחסה חברת הפיקוח לאופן ביצוע העבודה כגון בקידוחי הכלונסאות שאף בכך לא עמדה מליבו בדרישות המפרט, בעת שמליבו זלזלה והמשיכה להתעלם מההנחיות. גם לשיטתה של חברת הפיקוח, קריסתו של המנוף שיבשה בצורה קריטית את העבודה ובמיוחד כשהרכבת הקורות עמדה להסתיים לכל המאוחר בסוף ינואר 2009 וכשהכביש המחבר נפתח בתחילת פברואר 2009. משכך, אם היו הקורות מונחות במקומן במועד , לא היה בפתיחת כביש 431 להפריע להמשך העבודה.

53. בנוסף התייחסה חברת הפיקוח באופן ספציפי לטענות השונות שבתביעה המתוקנת ובדומה לאשר נטען על ידי נתיבי איילון.
חברת הפיקוח הדגישה כי דרישות התשלום הנוספות התקבלו אצל הנתבעות לפני שמליבו נטשה את הפרויקט והתייחסות הנתבעות הייתה שונה, צופה פני עתיד, ואין בינם ובין המצב לאחר הנטישה והחיוב בקנסות מאומה, ומעת שמליבו בסופו של דבר לא ביצעה את כל העבודות.
בכל הקשור לתכנון וביצוע כביש 700 אכן הנושא אושר עקרונית בישיבה בין הצדדים אך היה כפוף להגשת פירוט שעות וחישוב כמויות לאישור חברת הפיקוח, אולם מליבו מעולם לא הגישה את הנדרש לחברת הפיקוח.
לבסוף צוין כי חברת הפיקוח נהגה לפי חובת הזהירות המושגית והקונקרטית המוטלת עליה, בעוד שמליבו היא זו שהתרשלה. חברת הפיקוח פעלה כפי שמפקח מקצועי סביר ומיומן היה פועל בנסיבות העניין וזאת תוך הגינות, באופן בלתי תלוי ומתן שירות מקצועי לפרויקט.
מנגד, הנזקים אשר מליבו טוענת להם, נגרמו כתוצאה מאשמתה ורשלנותה של מליבו אשר לא נהגה כפי שקבלן סביר היה נוהג, לא הקטינה את הנזק, לא נקטה אמצעים למניעת הנזק ועוד טענות אודות התנהלותה של מליבו, וכי למעשה מעשיה ו/או מחדליה הרשלניים של מליבו ניתקו כל קשר סיבתי בין מעשי ו/או מחדלי חברת הפיקוח המוכחשים.

54. כך הכחישה חברת הפיקוח את אשר נטען אודות מקצועיות הפועלים מטעמה.

כתב התביעה שכנגד:
55. נתיבי איילון הגישה כאמור תביעה שכנגד, על סך של כ-4 מיליון ₪ כנגד מליבו. יוער כי התביעה הוגשה בעת הגשת כתב ההגנה המקורי וטרם תיקון התביעה על ידי מליבו.
הואיל ועיקרי הדברים וטענות נתיבי איילון פורטו בפרקים הקודמים, נתייחס לאשר הוסף מעבר לאמור.

56. לטענת נתיבי איילון מליבו הפרה הפרה בוטה את ההסכם, התנהלה ברשלנות בכל הקשור להסדרי התנועה הזמניים אשר היו באחריותה הבלעדית, לרבות תכנון ותיאום מול הרשויות , וכתוצאה מכך נוצרו עיכובים רבים בהשלמת הפרויקט. דברים אלו יפים שבעתיים מעת שמליבו יזמה את השינוי בתכנון וביצוע הפרויקט וכשלא הייתה ערוכה כראוי לשינוי שיטת העבודה. כך חזרה וציינה נתיבי איילון אודות הקריסה של מנוף הענק ביום 28.1.09 אשר גרמה לעיכוב של יותר מחודשיים בביצוע העבודות, כאשר אלמלא כן הייתה מסיימת מליבו לשנע ולהרכיב את קורות הגשר כבר בחודש ינ ואר 2009.
למעשה מליבו לא סיימה את התחייבויותיה במסגרת ההסכם הפאושלי ועל כן נאלצה נתיבי איילון לשכור שירותיו של קבלן נוסף ולשאת בתשלום כפול.
מכל מקום, ההתנהלות הרשלנית הביאה להפרה יסודית של ההסכם ולפיגור של 47 שבועות בהשלמת הפרויקט , באופן המזכה את נתיבי איילון בפיצוי המוסכם, וכן יש לחייב את מליבו לשפות את נתיבי איילון בגין הנזקים שגרמה וההוצאות העודפות שנאלצה נתיבי איילון להוציא.

57. כאמור, נתיבי איילון טענה לנזקים בעקבות העיכוב בנושא לוח הזמנים לרבות הקשור להסדרי התנועה הזמניים, כך גם לליקויים בביצוע הפרויקט תוך הפניה להתראות שנשלחו למליבו. עוד הדגישה נתיבי איילון כי כמעט כל הקורות שנוצקו על ידי מליבו היו פגומות וברמת ביצוע שהיתה נמוכה באופן חריג מהמקובל, תוך זלזול שהפגינה כלפי חברת הפיקוח והיועצים, כאשר כל אלו גרמו לעיכובים וכשמליבו נדרשה להאיץ את קצב העבודה. כ דוגמה, ציינה נתיבי איילון , כי כבר בקורה הראשונה שנוצקה התגלו ליקויים חמורים וכפי שהצביע המתכנן וכי למרות שהודגש כי אין לבצע תיקונים עד להחלטת המהנדס , החלה מליבו בביצועם על כל המשתמע מכך, וכשהליקויים חזרו ונשנו. לא בכדי במכתב למליבו צוין כי לא די במהנדס אחד מטעמה של מליבו .

58. בכל הקשור לעבודות הגמר והסלילה בפרויקט, למרות שבמסגרת מסמכי המכרז התחייבה מליבו לבצע את "מבנה 4", דהיינו עבודות תשתית, תאורה, סלילה ופיתוח אשר מליבו תימחרה אותם בהצעתה המקורית בסך של כ-15 מיליון ₪, לאחר המעבר להסכם פאושלי חלק מהעבודות ב"מבנה 4" הועבר לקבלנים חלופיים , כך שסכום הביצוע שנותר עמד על סך של כ-8 מיליון ₪ וכ אשר ביום 1.10.09 הרחיבה וועדת המכרזים את ההסכם הפאושלי בסך של כ-1.5 מיליון ₪.
אולם, מליבו לא סיימה את העבודות ונטשה את המקום תוך איום כי אם נתיבי איילון לא תיענה לדרישותיה הכספיות (סך של כ-24 מיליון ₪), תפרק אלמנטים מהגשרים, לאחר שההתראות לא הועילו, הודיעה נתיבי איילון למליבו כי היא מסלקת את ידה מהפרויקט ומתכוונת לפנות לקבלן חלופי להשלמת העבודות תוך הבהרה כי העלויות הנוספות בהעסקת קבלן חלופי יושתו על מליבו ויקוזזו ממנה. ואכן נערכה הפניה לחופרי השרון אשר ביצעה את השלמת העבודות תוך קבלת תשלום בסך העולה על 2 מיליון ₪, עבודות שמליבו הייתה אמורה לבצע.

59. לאור כל האמור עתרה נתיבי איילון לקבלת פיצוי ממליבו הכולל פיצוי מוסכם בגין 47 שבועות עיכוב בסך כולל של 3,250,000 ₪ ובשיערוך עד למועד הגשת התביעה (בחודש ספטמבר 2011) 3,604,647 ₪, ובתוספת שיפוי על הנזקים בעקבות הנטישה כולל 12% הוצאות מינהליות ובסך הכל סכום משוערך של 2,660,151 ₪. אולם, מסך שני הסכומים האמורים הפחיתה נתיבי איילון סך של 2,320,000 ₪ אותו העבירה מליבו באמצעות שיק בנקאי, לאחר שנתיבי איילון החלה בהליך חילוט הערבות הבנקאית ובאופן שהיתרה 3,944,161 ₪.

כתב ההגנה שכנגד:
60. גם בהתייחס לכתב ההגנה שכנגד, אין מקום לחזור על מלוא אשר צוין בכתבי הטענות מטעם מליבו וכפי שפורטו הדברים לעיל.

61. לטענת מליבו כל התביעה שכנגד עניינה משקל נגד לתביעה המוצדקת שהוגשה על ידה כנגד נתיבי איילון בעקבות הנזקים הכבדים שנגרמו על ידי נתיבי איילון וחברת הפיקוח. כך נטען כי בניגוד לאשר תואר בתביעה שכנגד בדבר אופן ביצוע העבודות, הרי מנהליה הבכירים ביותר של נתיבי איילון, לרבות המנכ"ל ומתכנן הפרויק ט מטעמה, חלקו שבחים רבים לקבלן על התוצאה הסופית שהושגה בסופו של יום חרף הקשיים שעמדו בפני הקבלן, קשיים המצויים באחריותן הבלעדית של נתיבי איילון וחברת הפיקוח.
לא בכדי, בסמוך למועד סיום הפרויקט, בחודש יולי 2009, נתיבי איילון וחברת הפיקוח דנו בדרישות תשלום מפורטות שהוגשו על ידי מליבו לקבלת סכומים שונים מעבר לתשלום החוזי המוסכם , כאשר באותה עת לא העזה נתיבי איילון לטעון את טענותיה שבכתב התביעה שכנגד, ובוודאי לא לטעון כאילו מליבו חייבת לה סכומי כסף שונים, אלא הפוך מכך. עם זאת, בסופו של יום בחרה נתיבי איילון להתחמק מאחריותה ולא בחנה דבר ולא שילמה דבר.
עוד הצביעה מליבו על עיתוי מועד הגשת התביעה שכנגד, דהיינו למעלה משנתיים ימים לאחר סיום הפרויקט וכשלאור בקשתה להארכת מועד בכ-3 חודשים להגשת כתב הגנתה, עולה כי בחודש אוקטובר 2010, דהיינו כשנה וחודשיים לאחר סיום הפרויקט, נתיבי איילון לא העבירה לבאי כוחה את החומר הרלוונטי לפרויקט, אשר הועבר רק לאחר הגשת התביעה מטעם מליבו.
לטענתה, מזמין עבודה אשר סבור באמת ובתמים כי קבלן הסב לו נזקים לא היה יושב בחוסר מעש תקופה כה ארוכה.

62. בהמשך כתב ההגנה, חוזרת מליבו על טענותיה בהתייחס לנטען על ידי נתיבי איילון. בכלל האמור , הקשור לעיכוב שנגרם בגין אי המצאת הסדרי התנועה הזמניים בשלבים השונים , כולל השינוי הדרמטי שנצרכו לו עם פתיחת כביש 431 תוך דחית הטענה כאילו בהתאם למסמכים האחריות על הסדרי התנועה מוטלת באופן חד משמעי על מליבו , וכי בכל מקרה הטענה אינה רלוונטית לחיבור הכבישים הזמניים לקיימים , הואיל ונקודות החיבור מצויות מחוץ לגבולות הפרויקט ובגדר עבודות נוספות שאינן חלק מהחוזה.
בנוסף, בזמן אמת טענה נתיבי איילון טענות הפוכות לחלוטין ו כי לאחר שמליבו התרתה על הצורך בקבלת תוכניות הסדרי תנועה, השיבה נתיבי איילון כי התוכניות נמסרו לקבלן וגם בפועל התוכניות החסרות נערכו לבסוף על ידי נתיבי איילון וכשנתיבי איילון וחברת הפיקוח לא העלו טענה בפני מליבו כי עליה לשאת בעלויות עריכת התוכניות החסרות , וכשגם בכתב התביעה שכנגד לא נכללה תביעה שכזו.
כך גם העלאת הטענה, כי לאור השינוי בתכנון המקורי האחריות רובצת לפתחו של הקבלן , יש בה לשמוט את הבסיס לטענה כאילו מלכתחילה האחריות מוטלת על מליבו.
לטענת מליבו, גם אם נתייחס לשינויים, הרי שינוי שיטת הביצוע לא גרם לשינוי במבנה הגיאומטרי של הגשרים או לשינוי במיקום הנציבים וכך גם במיקום הכבישים הזמניים וממילא גם לא הקשור לנקודות החיבור של הכבישים הזמניים לכבישים הקיימים.
השינוי השני שנערך בתכנון המקורי, שינוי תוואי של אחד הכבישים הזמניים המכונה כביש 700 שאינו מתחבר לכבישים הקיימים ואשר מצוי במרכז שטח הביצוע של הפרויקט, ועל כן השינוי בתוואי של כביש זה לא רלוונטי ולא קשור לנקודות החיבור של הכבישים הזמניים לקיימים, וכך גם לא קשור לנושא של עיכוב שנגרם כתוצאה מאי מסירת תוכניות הסדרי התנועה.
לא בכדי לא נטען בהתייחס לשינוי התכנון של כביש 700 אודות חסר זה או אחר.

63. מליבו גם דוחה את כל אשר נטען אודות עבודה רשלנית לרבות בהתייחס להליך יציקת קורות הבטון. לא רק שנתיבי איילון לא העלתה טענות כבושות שכאלו, לרבות בעת הדיון בתביעה הקבלנית שהוגשה על ידי מליבו , אלא שמתכנן הקורות הטרומיות אשר שימש גם כמפקח עליון העניק אף מכתב המלצה ביום 23.9.09 , לאחר סיום הפרויקט. כך גם עולה מהמכתב כי הפרויקט בוצע באופן מקצועי, נחישות והתמדה למרות הקשיים הרבים, וכשמליבו זכתה למחמאות נוספות על אופן ביצוע הפרויקט לרבות ממנכ"ל נתיבי איילון דאז.
לגופם של דברים נטען כי רובן המוחלט של הקורות שנוצקו היו באיכות גבוהה ביותר שלא הצריכו אלא תיקונים "קוסמטיים" אשר מבוצעים בתוך פרקי זמן קצרים, מתוכננים מראש ושאינם מצויים בנתיב הקריטי. בהתאם , גם לא נפסלה אף אחת מהקורות, ואף לא נמנעה הנחתה של קורה על הנציבים מהטעם שמדובר כביכול בקורה לקויה או בגין עבודות תיקון.
במיוחד יפים הדברים מעת שמדובר בקורות בטון חריגות בממדיהן.

64. לעניין קריסת המנוף, בניגוד לנטען על ידי נתיבי איילון , טוענת מליבו כי ניתן היה להניף את הקורות באמצעות שני מנופים בעלי כושר הרמה נמוך יותר, ובאופן שהדבר נעשה בפועל לאחר התקלה במנוף, וכשהעיכוב הנטען מתמצה ב"עיכוב" הכרוך בהזמנת מנוף או מנופים חלופיים, הזמנה שניתן לבצעה "מהיום למחר".
לטענת מליבו העובדה שלא הוזמנו מנופים חלופיים, מיד לאחר התקלה , לא נבעה מהצורך לתקן את התקלה במנוף, מה גם שהתיקון לא ארך אלא ימים בודדים, אלא הסיבה נובעת מכך שבאותה עת בדיוק נתיבי איילון וחברת הפיקוח פינו את מליבו מהאתר לטובת קבלן אחר שנשכר לצורך סלילתו ופתיחתו של כביש 431. כל זאת באופן בלתי צפו י ובניגוד מוחלט להוראות החוזה, באופן שנתיבי איילון היא זו שמנעה לחלוטין את היכולת להניף ולהניח קורות בטון לתקופה ארוכה של למעלה מחודשיים ימים, עד ליום 30.3.09, למעלה מחודש ימים לאחר שגם לשיטתה של נתיבי איילון המנוף התקול תוקן.

65. לעניין הקבלן החלופי והתמורה הנוספת, העבודות המדוברות עניינן עבודות פיתוח שלא נכללו במסגרת החוזה אלא בגדר עבודות נוספות שנתיבי איילון וחברת הפיקוח ביקשו מהקבלן לבצען , ושאת רובן המוחלט אכן ביצע הקבלן אלא שבניגוד לטענת נתיבי איילון , תמורתן של עבודות נוספות אלו לא שולמו לה.
מליבו מפנה למכתב חברת הפיקוח לקבלן מיום 26.7.09 העוסק בהגדלת תכולת העבודה, וכשאין לקבל את הניסיון של נתיבי איילון לטעון כי העבודות "הוכנסו" לחוזה בהחלטה חד צדדית של ועדת המכרזים בדיעבד ביום 1.10.09, וכשהתמורה "המעודכנת" לא שולמה.

66. יתר על כן, רובן המוחלט של עבודות הפיתוח הנוספות בוצע על ידי מליבו וכשבכל מקרה לא ניתן לטעון כלפי מליבו כי עליה לשאת בעלות העבודות אשר תמורתן לא שולמה לה.
כך אין זה נכון כאילו נתיבי איילון שילמה למליבו את מלוא התמורה, זאת לכל הפחות ככל שהדברים מתייחסים לתשלום בגין עבודות נוספות.
מליבו אף הדגישה כי כל תשלום הותנה כי ישולם בגין עבודות שבוצעו ומליבו אף לא יכולה הייתה לכלול בחשבונות עבודות שלא בוצעו, ואם הייתה עושה כן , אלו לא היו מאושרות.
לבסוף נטען כי אין לקבל את החישובים השונים בנושא זה הנסתרים ממסמכים אחרים.

67. בהמשך כתב ההגנה שכנגד, התייחסה מליבו באופן פרטני לנטען תוך שהכחישה את הנטען וחזרה על עמדתה ביחס לנושאים השונים , כפי שפורטו בהרחבה בפרקים הקודמים, ומשכך אין מקום לחזור על כל אשר נטען.

הצהרות והסכמות לרבות ביחס למחלוקות המקצועיות:
68. הצדדים הגישו רשימה משותפת של המחלוקות המקצועיות וכשברשימה זו נכללות המחלוקות הבאות:
תוכניות הסדרי תנועה זמניים לחיבור הכבישים הזמניים לכבישים הקיימים:
- האם על פי התוכניות שהוכנו על ידי נתיבי איילון וצורפו למכרז, נקודות החיבור שבין הכבישים הזמניים לקיימים היו מצויות מחוץ לגבולות הביצוע של הפרויקט על ידי מליבו.
- האם צורפו תוכניות הסדרי תנועה זמניים מנחות הנדרשות לצורך החיבור במסגרת התוכניות שצורפו למכרז ואם לאו מתי סופקו אלו.
- באיזה תאריך הייתה ערוכה מליבו לפתיחת הכבישים הזמניים.
- האם חל עיכוב בביצוע העבודות המצויות ב"נתיב הקריטי" של הפרויקט ונדחה מועד סיומו, בשל עיכוב במסירת תוכניות הסדרי תנועה זמניים – ככל שהיה – לצורך החיבור, ואם כן מה משך העיכוב.
- האם השינוי שביצעה מליבו בתוואי כביש 700 היה רלוונטי לתוכניות הסדרי התנועה שהסדירו את החיבור.

איכות הקורות:
- האם התגלו ליקויים בייצור/יציקת הקורות ואם כן מה הייתה ההשפעה על לוחות הזמנים.
- האם הטיפול בקורות בוצע כפי שתוכנן מראש שלא בנתיב הקריטי ומבלי שנגרם עיכוב כלשהו בביצוע הפרויקט.
- האם הצורך לטפל באלמנטים הנוצקים מבטון לאחר היציקה מהווה חלק אינטגרלי בהליך היציקה.
- האם איכות הביצוע של הקורות הייתה סבירה למקובל בענף וככל שהתשובה שלילית האם עקומת השיפור הייתה סבירה למקובל בענף.
- האם נכון שקיימים מומחי בטון שתפקידם ללוות פרויקטים ולייעץ לקבלנים בכל הקשור ליצור אלמנטים מבטון וכן בדבר ביצוע אלמנטים במידת הצורך. ככל שהתשובה חיובית, האם מק ובל שהקבלן מעסיק מומחה ומה ההשפעה על העסקה שכזו על איכות הביצוע והתקדמות הפרויקט.

המנוף:
- האם קריסת המנוף השפיעה על לוחות הזמנים בפרויקט.
- האם הייתה מניעה להמשיך בעבודות בשל התקלה במנוף לבדה, ואם כן בכמה ימים נמנע ביצוע העבודות בשל התקלה במנוף לבדה.
- האם ניתן היה מלכתחילה להניף את הקורות ולהניחן על גבי הנציבים באמצעות שני מנופים בעלי כושר הרמה נמוך יותר מכושר ההרמה של המנוף היחיד בו נעשה שימוש בשלב הראשון.

פתיחת כביש 431:
- האם פתיחתו בלב הפרויקט מנעה ביצוע עבודות בנתיב הקריטי, בשל הצורך בתכנון הסדרי תנועה חדשים וקבלת היתרים חדשים ואם כן למשך כמה זמן.
- האם לאחר שהתאפשר להמשיך בביצוע העבודות, קצב העבודה הואט בעקבות פתיחת הכביש וככל שהואט מה הייתה ההשפעה על לוחות הזמנים של הפרויקט ועל הנתיב הקריטי שלו.
- האם ההשפעה של פתיחתו על הפרויקט הייתה פחותה, אם מליבו הייתה נוקטת בהסדרי התנועה הזמניים המנחים שצורפו למכרז, ובכלל זה בסדר שלבי הביצוע המפורטים בהם.

69. בנוסף, הוגשה רשימת מחלוקות מקצועיות מטעם מליבו הכוללת שני רכיבים. האחד, בהתייחס לתוכניות הסדרי התנועה הזמניים לחיבור הכבישים הזמניים לכבישים הקיימים (השלמה לאשר פורט לעיל), האם השינוי בשיטת ביצוע בניית הגשרים יצר שינוי כלשהו במיקום הכבישים הזמניים.
כך גם האם השינוי שנערך על ידי מליבו בתוואי של הכביש הזמני 700 , התייחס לתוואי מצומצם במרכז שטח הביצוע של הפרויקט הרחק מנקודות החיבור של הכבישים הזמניים (200, 500 ו-100) לכבישים הקיימים.
השני (אף זאת כהשלמה), האם הקורות התקבלו על ידי מתכנן השלד ואם כן האם הדבר מלמד שהקורות היו ראויות לשאת את ההטרחות הנדרשות.

70. גם הנתבעות הגישו רשימת מחלוקות מקצועיות מטעמן בשני נושאים.
האחד, בהתייחס להסדרי התנועה הזמניים והחיבורים, האם שינוי שיטת ביצוע בניית הגשרים השפיע על ביצוע הסדרי התנועה הזמניים.
השני, בהתייחס לתכולת ההסכם הפאושלי, אלו עבודות נכללו במסגרתו והאם הוספו עבודות נוספות מעבר לכך, וכך גם האם מליבו השלימה את ביצוע כלל העבודות הכלולות בהסכם הפאושלי.

71. במסגרת קדם המשפט טענה מליבו כי אכן מלכתחילה התביעה לא הוגשה כנגד חברת הפיקוח, אולם לטענתה התברר שלא יהיה די להזמין את המפקח כעד אלא יש צורך לצר וף חברת הפיקוח כנתבעת , על מנת "שלא ניפול בין הכיסאות" , וכשמנגד נתיבי איילון הצהירה כי עמדתה החד משמעית כי אינה מתכוונת להסתתר אחר המפקח וכשאינה מייחסת למפקח כל "אשם" בהתנהלות , וכי לא תתנער מאחריות על ידי ייחוס "מחדלים" למפקח.
יתר על כן, לשאלת בית משפט אם יתברר כי המפקח היה צריך לאשר דבר מסוים ולא אישרו, השיב ב"כ נתיבי איילון כי האמור לעיל יחול גם ביחס לסיטואציה שכזו.
כאמור, בסופו של יום התיר בית המשפט את הגשת כתב התביעה המתוקן וצירוף חברת הפיקוח (ראו פרוטוקול מיום 26.1.12).
במסגרת הדיון האמור, ציין ב"כ נתיבי איילון כי הייתה הסכמה לאחר הגשת התביעה כי הצדדים ינסו למצות הליך של גישור, לרבות כי לא תחולט הערבות בתקופה זו, וכי לשיטת נתיבי איילון מליבו עזבו את השטח לפני סיום העבודה וכי מליבו הייתה צריכה לאפשר עבודת גורמים שלישיים ולאחר מכן לחזור להשלים את התחייבויותיה. כך גם נטען כי נתיבי איילון שילמה את מלוא הכספים , מפני שחברת הפיקוח סברה שיש להקל על ההתנהלות והיכולת של מליבו להשלים את העבודה ולנהוג כלפיה לפנים משורת הדין בשחרור הכספים, אם כי לא יכול היה להצביע על מכתב שאומר שכזאת, וכשעילת התביעה של נתיבי איילון פיצוי מוסכם בגין איחורים.
מנגד, ב"כ מליבו הציג את גרסתה, דהיינו כי סיימה לבצע את כל העבודות שהיתה אמורה לבצע וביחס לעבודות הנוספות הרי אם היו מבצעים אותן , הייתה זכאית מליבו לקבל גם על עבודות אלו את התמורה וכי בהתאם להתקשרות בין הצדדים מליבו לא הייתה חייבת לבצע עבודות אלו, הגם שביצעה עבודות נוספות מעבר לעבודות על פי החוזה.

תמצית טענות הצדדים בטיעוניהם:
טיעוני מליבו:
72. לשיטתה, מעת שצו התחלת העבודות ניתן ליום 6.1.08 ומעת שמדובר ב-16 חודשים הרי מועד הסיום החוזי הינ ו 6.5.09. הפרויקט דנן הינו חלק מפרויקט רחב שבוצע על ידי נתיבי איילון, אשר כלל מכלול של גשרים וכבישים שנבנו על ידי ארבעה קבלנים וכשחברת הפיקוח היא זו שניהלה את הפרויקט כולו.
על פי תוכניות המכרז ועל פי המידע שנמסר במסגרת סיור קבלנים שנערך על ידי נתיבי איילון, הקונספט התכנוני היה השלמת ביצוע הגשרים על ידי מליבו ורק לאחר מכן הזרמת התנועה הנכנסת לעיר מודיעין על גבי הגשרים, כעולה גם מהעדויות מטעם נתיבי איילון ומנהל הפרויקט מטעמה , שאישרו שאכן זה היה הקונספט המקורי. גם מנהל חברת הפיקוח הודה כי ההנחה של מליבו שעל פי מסמכי המכרז ברור היה שהתנועה תעבור על הגשרים ולא מתחתם, הייתה הנחה סבירה, וכך גם אושרה ההנחה כי במשך מרבית היום , מערכת הכבישים שתוכננה להיסלל בשטח העבודה מאופיינת בתנועה דלילה. מכל מקום, בשלב המכרז לא צפו את פתיחת כביש 431 לפני המועד , כשהפתיחה תוכננה לאחר סיום בניית הגשרים , כולל סלילתם וכל הקשור בכך.
כך גם לא יכולה להיות מחלוקת כי העברת התנועה הנכנסת מתחת לגשרים בטרם השלמתם ובמרכז תוואי הפרויקט של מליבו, הייתה אירוע שלא תוכנן מראש, נעשה מוקדם מהצפוי ולא בכדי עולה ממכתב חברת הפיקוח שגם הפיקוח ראה בפתיחת התנועה בשלב מוקדם כהפרעה לקבלן להשלמת העבודות , וזאת באופן וודאי כלשונם.
משכך, מדובר על פרויקט שונה שנכפה על מליבו.
בנוסף, נטען כי השפעת פתי חת הכביש הייתה דרמטית ולא איזוטורית וכי מליבו לא יכולה הייתה לצפות את האירוע הבלתי צפוי, שעה שאפילו עדי נתיבי איילון לא ידעו למסור לבית המשפט מתי נודע להם עצמם אודות מועד הפתיחה הסופי.
מנגד, קריסת המנוף הייתה אירוע נקודתי שיכול היה להסב יר עיכוב של ימים מספר וכשלא היה קושי באיתור מנוף חלופי, אלא שנתיבי איילון והפיקוח מנעו ממליבו את ביצוע העבודות וסילקו את ידה לצורך פתיחת כביש 431.

73. בהתייחס ללוחות הזמנים ומידת ההשפעה של פתיחת הכביש על הפרויקט, הפנתה מליבו לעדותו של המומחה מטעמה, ד"ר אורי שקד (להלן: שקד), אשר אישר לשאלת בית המשפט כי הנושא המרכזי השנוי במחלוקות שבין הצדדים, פתיחת כביש 431 וזאת בשורה התחתונה, וכי אלמלא פתיחת הכביש ולאור הלו"ז המקוצר של מליבו (13 חודשים) שעל פיו התנהל הפרויקט , הוא היה מסתיים לאחר 14 חודשים, דהיינו ביום 15.3.09. הקדמה של כחודשיים לעומת הלו"ז החוזי, ובהנחה מחמירה שהאחריות לאי ביצוע החיבורים של כביש 200 ו-500 מוטלות לפתחה .
דעה זו נתמכת גם בהודאת בעל דין, הוא העד המרכזי מטעם נתיבי איילון אלי שורובן (להלן: שורובן), אשר ציין כי מניסיונו ניתן היה לסיים את הפרויקט תוך 3 חודשים משלב השלמת הקורות, אשר גם לשיטתו אלמלא קריסת המנוף היה סיכוי טוב שמליבו הייתה עומדת בלוחות הזמנים, ושוב הפניה לתשובתו החיובית לשאלת בית משפט האם לאחר קריסת המנוף , אם הייתה מקבלת מליבו אישור למנוף חלופי להנפת הקורות , האם הייתה יכולה לעמוד במועד החוזי.
יתר על כן, עד זה אישר את אשר נשאל, כי הסיבה המרכזית שעצרו את התהליך , ההחלטה של המזמין לפתוח את כביש 431.
גם מומחה לוחות הזמנים מטעם נתיבי איילון, טוני לופו (להלן: לופו), אישר בחקירתו כי בהנחה שעל פי מסמכי המכרז והסיור, ניתן היה להבין כי הכביש ייפתח לתנועה על הגשרים רק לאחר סיום בנייתם - פתיחה טרם לכן מהווה שינוי דרמטי.

74. לטענת מליבו, מעיון במכרז ובפרוטוקול סיור הקבלנים ואף בעת הביצוע , ני תן היה להבין כי מערכת הכבישים שתוכננה להיסלל בשטח העבודה, תכלול במהלך העבודה כבישים בעלי אופי עירוני בלבד , המאופיינים בתנועה דלילה במרבית שעות היום, וערה במעט יותר בשעות מסוימות כשעות הבוקר המוקדמות , ומשכך התאפשר תיאום פשוט על בסיס יומיומי מול משטרת מודיעין ורשות התמרור המקומי ת במודיעין , בכל הנוגע לסגירת הכביש לתנועה לכיוון כביש 1 , לצורך ביצוע עבודות עליו ובסמוך לו ומעבר כלים.
מנגד, יש לדחות את טענתה המופרכת של נתיבי איילון כי מדובר כביכול בעוד "קצת תנועה" תוך ניסיון להמעיט ממשמעות פתיחת הכביש , וכאילו הוסף נפח תנועה שאינו משמעותי ובניגוד למציאות , הן מבחינת היקף המכוניות והן היקף השעות , ולמעשה שינוי הסטטוס של הכביש מעירוני לארצי על הנצרך בגין כך.
יתר על כן, נוצר קושי נוסף מסגירת עורק התנועה המרכזי, אשר הצריך הסדרי תנועה עד לעורקי התחבורה המרכזיים, דהיינו כביש ירושלים תל אביב והמשכו מערבה של כביש 431 הרחק מגבולות הפרויקט, בה בעת שבהתאם לתוכנית המקורית הסדרי התנועה היו מוגבלים לגבולות הפרויקט בשטח השיפוט של עיריית מודיעין בלבד וללא צורך באישורים ממשטרת התנועה הארצית או ממע"צ.
אם לא די באמור, הרי גם פעולה פשוטה כמו העברת כלים מצד לצד בפרויקט , הפכה למשימ ה קשה, מאחר ובהתאם לתוכנית המקורית ניתן היה לבצע חסימה זמנית מיידית.
בניגוד לנטען על ידי נתיבי איילון, כאילו ההשפעה של פתיחת הכביש הייתה רק על הנפת קורות , הרי נגרם קושי בביצוע עבודות נוספות כהשלמת יציקות בטון, ביצוע של מיסעה, מעקות ועוד, ולא בכדי ניתנו הוראות מטעם יועצת הבטיחות , לרבות כי אין לעבוד מעל כבישים פעילים ולצדם.
מכל מקום, הלכה למעשה פתיחת הכביש צמצמה באופן משמעותי את היכולת של מליבו לתמרן באתר, והאריכה את טווחי הזמן שבהם יכולה הייתה לבצע את עבודות בניית הגשרים.

75. בנוסף להאטה דלעיל, נעצרה העבודה לתקופה של כחודשיים ימים, לאור הצורך לערוך ולאשר תוכניות הסדרי תנועה חדשות , אשר מטבע הדברים לא נכללו בחוברת התוכניות של המכרז , כולל תכנון חדש הן של הסדרי התנועה על מנת לאפשר את פתיחתו של כביש 431 והזרמת התנועה על גביו , והן הסדרי תנועה שיאפשרו סגירתו לצורך המשך עבודה בסמוך לו או מעליו. כך, הנתבעות הטילו על מתכנן התנועה מטעמן לתכנן ולערוך את תוכניות הסדרי התנועה כאמור וזאת מספר חודשים לפני פתיחתו של כביש 431 בחודש פברואר 2009, וללא עדכון מליבו, ו כששורובן אישר כי עקב הפתיחה המוקדמת מן הצפוי, נתיבי איילון הטילה על מתכנן התנועה מטעמה לתכ נן את הסדר התנועה הכללי, תכנון אשר ארך כחודש וחצי. הגם שכך , טוענת מליבו כי נתיבי איילון לא השלימה את תוכ ניות הסדרי התנועה, אשר יאפשרו את סגירת הכביש לצורך הנפת הקורות וביצוע עבודות נוספות, וכי התוצאה בפועל הייתה כי הנתבעות כפו על מליבו, באופן שרירותי וחד צדדי , להפסיק את העבודות.
ואכן, מעת שנודע למליבו על הכוונה לפתיחת הכביש , פנתה לחברת הפיקוח בדרישה לקבל מענה לקשיים שנוצרו עקב פתיחתו ודרשה לקבל תוכניות הסדרי תנועה חדשות , וכי רק ביום 12.3.09 הודיעה חברת הפיקוח על הזמנת התוכניות , וביום 23.3.09 מסרה חברת הפיקוח למליבו את תוכניות הסדרי התנועה הדרושות, לצורך סגירת כביש 431 לכיוון מודיעין, אשר נערכו על ידי מתכנן התנועה שנשכר על ידי נתיבי איילון.
עם קבלת התוכניות פעלה מליבו לקבלת האישורים הנדרשים לסגירת הכביש, וכשרק ביום 30.3.09 התקבלו האישורים הנדרשים והתאפשרה סגירת הכביש והמשך ביצוע העבודות מעליו ובסמוך לו.
משכך, נטען על ידי מליבו כי מעת מכתבו של שורובן מיום 29.1.09 , כאילו בשל קריסת המנוף יידחה מועד ההנפה למועד בלתי ידוע, חלפו חודשיים.

76. לטענת מליבו יש לדחות את טענת שורובן כאילו האחריות לתכנון הסדרי התנועה לצורך סגירת כביש 431 מוטלת על מליבו.
בהתאם להוראות המכרז נקבע כי נתיבי איילון היא זאת שתכין תוכנית מנחה אשר אמורה לשמש כרקע לתוכניות הקבלן וכי ביחס לפתיחת תנועה נכנסת מכביש 1 למודיעין, שלא על הגשרים , אין בתוכניות המכרז מאומה, וכך גם לא קיימת תוכנית מנחה אשר מליבו ביקשה אך לא קיבלה.
כך גם יש לדחות את הטיעון כי הרה-תכנון בכביש 700 משפיע על ביצוע העבודות על ידי מליבו ולאחר שנתיבי איילון הלאימה את כביש 700 לצרכיה, תוך שמליבו מדגישה כי אותה לוגיקה קיימת גם ברה-ארגון של פתיחת הכביש.
משכך, יש לדחות את הטענה כאילו לאחר שנתיבי איילון הקדישה חודשים לתכנון הנדרש לפתיחת הכביש , תטיל את האחריות לתוצאות הפתיחה על מליבו.

77. מליבו אף דוחה את הטענה כאילו פתיחת הכביש בחודש פברואר 2009, שלושה חודשים לפני הסיום החוז י היה אירוע צפוי, וכאי לו כל מי שהיה מעורב בעבודות הסלילה היה אמור לדעת על כוונת הזכיינית לפתוח את הכביש בתחילת שנת 2009, וכפי שהועד כאילו הכביש נפתח בדיוק במועד בו תוכנן להיפתח.
מליבו טוענת כי הגרסה השקרית לשיטתה, קרסה, ולא בכדי הועלתה גרסה שכזו אשר בלעדיה ידעה נתיבי איילון כי עליה לפצות את מליבו.

בהתייחס לעדותו של לופו, יש לדחות טיעוניו כאילו מעת שרואים את הפרויקט מכביש 1 , היו אמורים לדעת כי הכביש יפתח במועד שנפתח או מאחר ומליבו נמצאת "בברנז'ה, בביזניס". מנגד, לופו עצמו אשר שימש כמומחה לוחות הזמנים של נתיבי היובל, הזכיינית של כביש 431 כולו , העיד כי היו ארבעה או חמישה תאריכי פתיחה שונים ואיש לא י דע מה יילד יום. כך גם התייחס לשאלה מתי נודע לו על הפתיחה המתוכננת, כאשר תחילה רצו לפותחו כבר בחודש אוגוסט 2008, בהמשך עברו לנובמבר 2008 ואזי תכנון לקראת ינואר פברואר 2009. לבסוף הודה כי בהתאם לחוזה של המדינה מול נתיבי היובל, אכן מדובר על תכנון לחודשים מאי עד יוני 2009 , ולופו העיד כי רק בינואר 2009, ידע שהכביש הולך להיפתח בחודש פברואר 2009. עם זאת הסכים כי באותה מידה שבעבר המועד נדחה , כך גם במקרה זה , כשלמעשה אכן פתיחת הכביש הייתה עילה להארכת משך הביצוע.

כך יש לדחות עדות רמי שמיר אשר אף הוא הגיש חוו"ד מטעם נתיבי איילון (להלן: שמיר), אשר טען כי מלכתחילה דובר על ינואר 2009 , וכי אם אכן כך הדברים , הרי לאור מועד צו התחלת העבודה והסיום המשוער , הכשילו ביודעין את מליבו, כאשר עדי נתיבי איילון אישרו כי הקונספט התכנוני היה לפתוח את התנועה מעל הגשרים.
בהמשך טיעוניה הפנתה מליבו לעדויות נוספות מהן עולה כי לא היה ידוע אודות המועד המוקדם של פתיחת הכביש, ל רבות עדותו של המהנדס הראשי של חופרי השרון, מאיר נבעה (להלן: נבעה), ששימשה כקבלן סלילה של כל הפרויקט, אשר בסופו של יום אישר לשאלה מה ידע אודות מועד פתיחת הכביש , כי מדובר לאחר סיום הגשרים.
כך גם לא היה מקום לטענה כאילו מהפרוטוקול מיום 18.12.08, אשר בו צוין דרך אגב כי פתיחת הכביש מתוכננת לסוף חודש ינואר 2009, היה על מליבו לדעת זאת, מעת שמדובר היה בחומרי מילוי וכשהמידע הינו מידע אודות שינוי כה דרמטי וכשלמעט מסמך זה לא הוצא כל מסמך אחר , וכשגם אז היה מדובר על חוסר ודאות. כמובן שיש לדחות טענה של הסתמכות על כלי התקשורת , במיוחד כששורובן הודה כי גם בינואר 2009 הוא לא ידע שמועד הפתיחה יהיה אכן בפברואר, וכי מועד הפתיחה יכול היה להיו ת באותה מידה גם באפריל 2009, כאשר לטענתו הוא הבהיר כי משום כך לא נאמר מראש למליבו אודות המועד או שתיתכן אפשרות שהפתיחה תהא טרם סיום העבודות על הגשרים, בהפנותה לתשובתו לבית המשפט , לשאלה אודות מכתבים נוספים שהוצאו , כי מעת שלא ניתן לדעת את התאריך המדויק , אין להוציא מכתבים כשאין תאריך.

78. תימוכין נוספים, כי הפיקוח בזמן אמת הכיר באחריותה של נתיבי איילון לנזקי מליבו בשל פתיחת הכביש , ולמצער ביחס לחלק מהפיגור שנוצר בשל החלטה זו ואף אישר בזמן אמת, פיצוי למליבו בסך של כ-1.5 מיליון ₪ בגין כך, וכשגם שורובן בסופם של דברים, לשאלות בית משפט , הודה שהיתה הכרה בזכאות מליבו לפיצוי.
כך גם העיד אמיר נחום, מנכ"ל מליבו (להלן: נחום), כי לאורך כל הדרך הייתה נכונות של מנכ"ל נתיבי איילון, שי ברס, להגיע להבנות אולם הדבר לא צלח.

79. מליבו התייחסה לנטען כי קריסת המנוף ביום 28.1.09 ומעת שנותרו עוד 2 קורות להרכבה במפתח המרכזי של גשר רמפה ו-2 נוספות בגשר הצפוני, ג רמה לעיכוב בפרויקט, כך גם לנטען על ידי שורובן , כי מאחר ומליבו הביאה לפרויקט מנוף נוסף רק ב-20.2.09, הרי בכל מקרה גם אילו פתיחת כביש 431 הייתה נדחית , לא יכולה הייתה מליבו לבצע את הנפת הקורות והרכבתן בפועל. כך גם התייחסה לנטען כנגד מליבו , כי אם הייתה מסיימת את ההנפות בזמן המקוצר שתכננה , הרי לפתיחת כביש 431 לא הייתה כביכול השפעה משמעותית.

בהתייחס לטענה אחרונה זו הרי זו כבר קרסה, הואיל וגם לאחר הרכבת הקורות נותרו עוד עבודות רבות לביצוע מעל לכביש פעיל , וממילא היה נוצר עיכוב בשל פתיחת הכביש.
מכל מקום, מול כל האמור, מליבו הציגה את תיזת "הרץ שמועד" לפיה פרויקט בניה בבחינת ריצה למרחק ארוך ולא למרחקים קצרים , באופן שיכול והרץ יכול למעוד בנקודה מסוימת ועדיין לקום על רגליו ולהשלים את הריצה בזמן המתוכנן ואף קודם לכן. אולם, ככל שהרץ מעד אך מאן דהוא לא איפשר לו לקום, לא ניתן להאשים את הרץ במעידה הקטנה שלו והאחריות נופלת על מי שלא איפשר לו להשלים את הריצה וגרם לעיכוב.
לטענת מליבו, עדי נתיבי איילון הסכימו עם התיזה האמורה תוך הפניה לדברי שורובן אשר הסכים שגם אם קורס מנוף , אבל אם תוך יום יומיים ניתן היה להביא מנוף חדש ולהמשיך בעבודה , ניתן היה לסיים את הפרויקט בזמן.
בנוסף, התיזה של נתיבי איילון אודות "המנוף הייחודי" שבלעדיו העבודה משותקת , קרסה אף היא במסגרת החקירות הנגדיות , שעה שעדי נתיבי איילון אישר ו כי ניתן היה להביא מנוף חלופי תוך יום יומיים ולהמשיך בעבודות, וכי למעשה הסיבה שמליבו לא הביאה מנוף חלופי , הואיל והנתבעות השביתו את האתר לצורך פתיחת הכביש תוך הפניה לעדויות השונות, לרבות עדותו של שורובן , אשר אישר כי אפשר להעמיד בשטח מנוף חלופי לא של אלף טון אלא שניים של 500 טון אשר יעשו את העבודה . הוא אף אישר כי אכן עולה ממכתבו מיום 29.1.09, כי לא איפשר למליבו לפעול להבאת מנוף חלופי , מאחר שהמזמין קיבל החלטה שהחשיבות העליונה פתיחת הכביש, ולשאלת בית משפט השיב שורובן כי הפיקוח לא יכול היה לקחת את הסיכון. עדותו זו עומדת בסתירה לעדויות אחרות מטעם נתיבי איילון , אשר התיימרו לטעון כאילו מהנדסי מליבו היו "בהלם קרב".
במיוחד יפים דברים אלו משנטענו על ידי מי שלא היו בשטח ולא בדקו בפועל את אשר אירע, תוך הפניה לעדותו של זלינגר , כולל טענתו כאילו ניתן היה לדחות את פתיחת הכביש ובניגוד לאשר העיד שורובן.
אם לא די באמור, זלינגר אף הוסיף תיזה חדשה משלו , כאילו היה ברור שמליבו לא תסיים את העבודות גם בחודש יוני 2009, זאת מאחר וצריך היה לתקן את הקורות ואף לא לפני אוגוסט ספטמבר 2009. עם זאת לא היה לו כל הסבר להעדר תיעוד ביחס לאמירות אלו, אשר מתעלמות מעדויות אחרות אודות עקומת הלמידה , בעת שבהתחלה הקורות היו לקויות , אך עם הזמן השתפרו , וכך גם אשר הועד , כי לאחר היציקה יש די זמן לבצע תיקונים.
כך גם הפנתה מליבו לחוות דעתו המשלימה של שקד מטעמה, אשר העיד כי קריסת המנוף ביום 28.1.09 , לא הייתה בנתיב הקריטי לסיום הפרויקט , כאשר בפועל הקורות המרכזיות של הגשר הדרומי הורכבו ב-2 7-26.1.09 ובעת שהקורות הנוספות באותו איזור כבר היו מוכנות וניתן היה להרכיבן בימים 29-28.1.09, אך באופן מעשי לא איפשרו למליבו לעשות כן, לאחר שחופרי השרון הוכנסו לשטח לצורך הכנת תוואי הכביש הזמני של מליבו לתנועה הנכנסת, דהיינו שגם אירוע קריסת המנוף לא היה גורם לשינוי בלוח הזמנים החוזי.

80. בהתייחס לעמדתה וגישתה של נתיבי איילון, נטען כי נתיבי איילון הציגה שתי עמדות מנוגדות. שורובן ציין אודות הלחץ הגדול שהופעל מצד נתיבי איילון ל פתיחת כביש 431, אך בהמשך שינה גירסתו וטען כי נתיבי איילון כלל לא הייתה אחראית ולא אישרה את פתיחתו, וכי מדובר היה בהנחתה שהנחית ו עליה ובעת שהפיקוח התנגד לכך. בהמשך הסביר כי נתיבי איילון היא גוף ציבורי שכפוף למשרד התחבורה ולכן היה עליה "להתיישר" עם ההחלטה ולא ניתן היה להתנגד לה.
מנגד, זלינגר העיד כי נתיבי איילון נתנה הסכמתה לפתיחה ולמועד הפתיחה.
לטענת מליבו, בפועל הסתבר כי על פי חוזה הזכיינות בין מדינת ישראל לזכיין , א ילולא נפתח הכביש במועד, היה על המדינה לשלם לזכיין קנס בשיעור של עשרות אם לא מאות מיליוני ₪ ולכן נוכח האמור אין פלא ששורובן העיד כי היה לחץ כבד מצד נתיבי איילון לעמוד במשימה ולפתוח את הכביש במועד שרצה שר התחבורה , וכעולה גם מחקירתו של לופו , לרבות ההפסד שהית ה המדינה מפסידה, לאור ההתקשרות עם חברת נתיבי היובל (דניה סיבוס) שביצעה את כביש 431 כזכיין , והמענק שהייתה זכאית לו, ועל כן בחרה המדינה , בכל מחיר , לפתוח את הכביש, להימנע מתשלום פיצוי לנתיבי היובל ולקחת את הסיכון כי תצטרך לפצות את מליבו.

81. מליבו דוחה את הנטען כאילו הר-תכנון שביצעה משיטת המקטעים לשיטת הקורות היצוקות והכשל בייצור הקורות, כאשר יצרה קורות לקויות – ליקויים אשר נטען כי הם שעיכבו את לוח הזמנים בפרויקט.
ראשית נטען כי בניגוד לטענה כאילו שיטת העבודה החדשה יש בה להוזיל את העלויות, הרי לא כן הדבר אלא הפוך מכך, כעולה גם ממכתב מתכנן הגשרים מטעם נתיבי איילון , יורם גוטליב (להלן: גוטליב), אשר ציין כי השיטה החלופית, כביכול , חוסכת בכמויות וחומרים א ך לא כן הדברים, בציינו כי ברור שבביצוע החלופה, לא ניתן לצפות לחיסכון כספי , כולל העלות הנוספת של שינוי התכנון בסכום של 750,000 ₪, תוך חזרה על אשר נטען כי השינוי בתכנון נועד לאפשר קידום לוחות הזמנים של הפרויקט , אשר זו הייתה הסיבה העיקרית בגינה מליבו ניגשה למכרז , במחשבה של קבלת הבונוסים המהותיים מנתיבי איילון.
בהתייחס לליקויים הנטענים, עולה מהעדויות כי מליבו יצקה 18 קורות אשר כולן נוצקו, הונפו והונחו על הנציבים וכי בסופו של דבר גם שורובן העיד כי הקבלן עמד במשימה ולא הוטלו עליו קנסות , תוך תשלום מלוא התשלום בגין הקורות. גם גוטליב המתכנן , בחקירתו , ציין כי איכות הקורות הייתה טובה וכשהדברים גם מתחייבים לפי ההיגיון , הואיל ואם הקורות היו לקויות לא היו פותחים את התנועה מעל הגשרים.
כך גם גוטליב, בעת שיחתו עם עורך דין ממשרד ב"כ נתיבי איילון הקודם, ציין כי רק בהתחלה היו בעיות והן תוקנו עם הזמן, והקורות בוצעו בצורה סבירה , כשמדובר היה בשיחה חופשית. כך גם נטען כי הלשון החריפה של המכתבים לא שיקפה את המציאות, אלא כחלק מלחץ מקובל על קבלן.
כך גם דוחה מליבו את הטענה כאילו התיקון של הקורות השפיע על לוחות הזמנים, מאחר שבכל מקרה אמור לחלוף זמן לאחר היציקה ופירוק התבנית שנועד לצורך התחזקות הבטון, וכשבפרק זמן זה טופלו הליקויים בקורות, וכשלא מדובר בדבר יוצא דופן , כאשר מליבו העסיקה ושילמה על חשבונה למי שהומלץ על ידי נציגי בקרת האיכות של נתיבי איילון, אינג' אלכסנדר פוליאקוב, כמומחה בתחום גילוי ותיקון ליקויים ובייחוד בגשרים , אשר נתן המלצות לתיקונם ושימש כמפקח עליון על ביצוע התיקון תוך הדגשה כי מדובר על תיקונים סטנדרטיים.

82. בכל הקשור לשינוי השיטה, טוענת מליבו לרשלנות מצד אנשי הפיקוח אשר לא בחנו האם אכן ניתן היה בכלל לבצע ובמועד את בניית הגשרים כתכנון המקורי , לאור אשר נטען אודות הקושי לאספקה במפעלים השונים, ולאור הפרויקט הענק של כביש 431 - בשיטת המקטעים.

83. מליבו טוענת כי העיכוב העיקרי, בגין פתיחת כביש 431 , בלע לתוכו עיכובים אחרים , כאשר קיים עיכוב מהותי נוסף , שלא ניתן לחמוק ממנו , והינו אי אספקת התוכניות ביחס לחיבורים 200 ו-500 במועד. מדובר בחיבורים מחוץ לגבולות העבודה של הפרויקט , תוך הפניה לעדויות הסותרות מטעם כל אחד מהצדדים. מנגד , הפנתה מליבו לעדותו של נבעה מחופרי השרון , אשר העיד כי חיבורים אלו לא נכללו בגבולות העבודה של מליבו וכי חופרי השרון הם אלו שהיו צריכים לבצע את החיבור , וכשנבעה סבר כי אף בפועל היא עשתה כן. מכל מקום, הפנתה מליבו לאישור הפיקוח לשלם למליבו תשלום בגין התחברויות, מעבר לגבולות הביצוע , ומעת שמאושר תשלום כזה , פשיטא שמדובר בעבודה נוספת.
עוד הסתמכה מליבו על מכתב לירן מיום 4.11.08, אשר העיד מטעם נתיבי איילון כי התבקש להכין את מכתבו, כי לא הייתה תוכנית לחיבור 200 וכשהוא התבקש לעשות כן מטעם נתיבי איילון. מנגד העיד שמיר מטעם נתיבי איילון, כי הקבלן יכול היה להשיג וליישם את הנחיות מע"צ הסטנדרטיות לאתרי סלילה וכי לא היה צורך במכתב, כאשר דברים אלו עומדים בניגוד לאשר העיד לירן , כי הנחיותיו לא מבוססות על הנחיות מע"צ אלא על חוברת הסדרי תנועה מקומיים, לרבות יציאה לשטח וביצוע התאמות.
יתר על כן, מדובר על הסדר תנועה אשר נועד להישאר על כנו מספר חודשים ואף שנה, ולא בהסדר ליום , ועל כן מדובר היה באחריות כבדה.
עוד הפנתה מליבו ל טענתה כי הייתה בעיה עם הגבהים בחיבורים 200 ו-500, דהיינו פער בין המציאות, לבין אשר שהופיע בתוכניות והצורך בהתאמה.

84. לטענת מליבו, אלכס סטולין, מנהל הפרויקט מטעמה (להלן: סטולין), העיד כי ישב עם מר רודי וולפסון, יו"ר ועדת חריגים בנתיבי איילון (להלן: וולפסון), הגוף המאשר את הגדלת החוזה והחריגים, וזאת בעניין דרישת התשלום בגין העבודות הנוספות , וכי וולפסון אישר למליבו סכום נוסף של 945,888 ₪ בתוספת מע"מ. גם שורובן אישר כי ידוע לו שוולפסון אישר תשלום של 900,000 ₪ וכי הוא זה הקובע אם חריג שהוגש והומלץ על ידי הפיקוח יאושר או לא, וכי לאחר שהחריג מגיע לוולפסון, המפקח כבר לא מעורב , ומשכך לא יכולה להיות מחלוקת כי מליבו זכאית לסכום שאושר לה כשהוא משוערך.
מליבו אף הדגישה כי זה הסכום שאישר וולפסון, הגם שלטענת מליבו מגיע לה סכום נוסף של 721,843 ₪ בצירוף מע"מ בגין עבודות נוספו ת, תוך הפניה לפירוט וניתוח מחיר של כל עבודה ועבודה חתומה על ידי הפיקוח, כשנתיבי איילון לא מצאה לנכון להעיד את מי שאישר את העבודות וגם לא את וולפסון.

85. אכן, עבודות הפיתוח המקוריות הוצאו בחלקן מההסכם , עם המעבר לשיטת הקורות והחישוב הפאושלי, אך לאחר מכן התבקשה מליבו, במאי 2009, לשוב ולבצע את עבודות הפיתוח במתכונת פאושלית חדשה, בהיקף של 1.8 מיליון ₪ תוך שהיא ביצעה את מלוא העבודות שיכולה הייתה לבצע, כאשר חלק לא ניתן היה לביצוע לאור התנועה הרבה, וכשמליבו נדרשה לפנות את האתר , בטענה שהציוד שלה הפריע לחופרי השרון.

בהתייחס לטענת נתיבי איילון כי נאלצה לשכור את שירותיו של קבלן נוסף, חופרי השרון, להשלמת העבודות וכאילו הדבר גרם להוצאות נוספות, כאשר בתמיכה הובא לעדות נבעה מחופרי השרון , וכאילו חופרי השרון ביצעה עבודות פיתוח במקום מליבו ב מלוא הסך של 2,199,695 ₪, נטען על ידי מליבו כי מהמסמכים שצורפו , התברר שהדברים אינם כן. כך צוין בנספח , כי הסכומים כוללים עבודות שאכן בוצעו במקום קבלנים אחרים, דהיינו מליבו, אך בנוסף צוין כי מדובר על עבודות שנדרשו עקב פתיחת הכביש ב-5.2.09, אשר מליבו הייתה קורבן שלו ולא הגורם לו. כך , נבעה הודה כי אכן חופרי השרון לא קיבלה את הסכום האמור רק בגין העבודה שביצעה במקום מליבו , אלא בש ל אותם שני אלמנטים, הגם שלא ידע לשייך את הסכומים המתאימים ביחס לכל אחד מהם.
יתר על כן, מהצעת המחיר שצורפה, עולה כי מדובר על ביצוע עבודות ברמפה 800 שאינה קשורה למליבו, וכי היה על נתיבי איילון להציג תוכנית המעידה על המצב בשטח בעת שמליבו "נזרקה" מהפרויקט , ואזי ניתן היה לדעת מה בוצע על ידי גורם אחר.

86. בהתייחס לחילוט הערבות הבנקאית, הרי זו חולטה קרוב לשנתיים לאחר סיום הפרויקט ורק לאחר הגשת תביעתה של מליבו , שלא כדין , ועל מנת להפעיל לחץ על מליבו אשר נאלצה, לרבות על מנת להקטין נזקיה, להסכים להסדר הדיוני אשר במסגרתו שילמה לנתיבי איילון סך של 2,320,000 ₪ במזומן , כנגד הודעה לבנק על ביטול הודעת החילוט והקטנת ס כום הערבות ל-636,000 ₪.
משכך, על נתיבי איילון להשיב את הסכום ששולם , וכן להחזיר גם את הערבות הבנקאית , שנותרה ברשותה.

טיעוני נתיבי איילון:
87. בהתייחס לנימוק אודות השינוי בשיטת הביצוע הרי בעת שבכתב התביעה נטען שהמטרה קיצור לוח הזמנים, רונאל לוראן, הממונה על הפרויקט מטעם מליבו (להלן: לוראן או רונאל) בתצהירו , ובגדר הרחבת חזית אסורה , טען כי התוכנית המקורית לא הייתה ניתנת לביצוע בלוח הזמנים החוזי, טענה שלא הוזכרה בכתב התביעה ואף לא בכתב ההגנה ל תביעה שכנגד. יתר על כן, בחקירתו הנגדית טען האחרון, כי אם נתיבי איילון לא הייתה מאשרת את השינוי , לא הייתה מליבו מסוגלת לסיים את הפרויקט במועד החוזי , ולמעשה עולה כי מליבו נכנסה לחוזה שידעה שתפר אותו והייתה מסיימת אותו בפיגור של חודש ימים, חרף זאת שהמכרז פורסם כשהוא מבוסס על שיטת המקטעים.
יתר על כן, בניגוד לדבריו , העיד נחום המנכ"ל והבעלים של מליבו כי אין בדברים האלה מאומה וכי מדובר בהנחה סובייקטיבית של לוראן, וכי המזמין איפשר זמן ארוך, אשר אין בעיה לעמוד בו בשיטת המקטעים, תוך הסבר כי מעמדו גבוה משל לוראן וכי היה מעורב בשלבים השונים , כולל הניתוחים הכלכליים.
משכך, יש לדחות את טענותיה של מליבו אשר התעלמה מדבריו של נחום וחזרה לגרסת לוראן תוך טענה נוספת, שאף היא בגדר שינוי חזית, כי הפיקוח התרשל כאשר לא בדק היתכנות ביצוע הפרויקט בשיטת המקטעים. כך גם לא היה מקום להסתמך על גוטליב אשר חי מפי מליבו , וכפי שלא היה מקום להסתמך על אמירות בעלמא של לוראן כאילו מדובר בעלות יקרה יותר , וללא תיעוד כלשהו המעיד על החישובים שנערכו כביכול , כאשר לסברת נתיבי איילון ביצוע באמצעות שיטת הקורות הינה חלופה זולה יותר. מכל מקום, מדובר על שיקולים כלכליים של מליבו ועל כן מעת שמליבו יזמה את השינוי בתכנון ובביצוע, הרי כל תולדותיו של אותו שינוי והשלכותיו, מצויים באחריותה של מליבו ובהתאם לסעיף 00.04 למפרט המיוחד.

88. בהתייחס ללוחות הזמנים, מליבו הסתירה מסמכים - כקבצים אשר גולו דווקא על ידי נתיבי איילון, וכשלמעשה תביעתה בפועל היא לקבל אורכת משך הביצוע למרות שלא עמדה בנדרש לכך.
בהתאם לסעיף 35 להסכם וסעיף 00.05 למפרט המיוחד, הייתה חייבת מליבו להגיש לוח זמנים מפורט באמצעות תוכנת MS. Project (להלן: התוכנה) וכן להגיש עדכון בקובץ בתוכנה מדי חודש, וכי במקרה של פיגורים או עיכובים , הקבלן מחויב להוכיח באמצעות לוח הזמנים המעודכן בקובץ דיגיטלי , כיצד הוא מתכנן להשיג את הפיגורים ולעמוד בלוח הזמנים החוזי, וכי ללא עמידה בתנאים אלו הקבלן לא יהיה זכאי לקבלת ארכה למשך הביצוע. אולם, מליבו הגישה בקשתה ללא לוחות זמנים.
בנוסף, מליבו הסתירה את לוחות הזמנים ולא ניתן לקבל את הטענה כי הם פשוט אבדו, הן ההעתקים המודפסים והן הדיגיטליים, וכי לא יעלה על הדעת שמליבו אשר לשיטתה נוצרו עיכובים כבר בשלבים המוקדמים, תאבד דווקא את המסמכים החשובים ביותר לצורך ה וכחת תביעתה, עד שלא יוותר בידה ולו עותק אחד של לוח הזמנים וכש לוראן לא הצליח להסביר התנהלות זו.
יתר על כן, במסגרת תצהיר גילוי מסמכים מטעם מליבו עליו חתם סטולין, לא גולה אף לוח הזמנים, וכשה תצהיר שנדרשה מליבו לתת בעניין זה, נחתם דווקא על ידי לוראן, אשר אינו עובד במליבו מאז תחילת שנת 2009 , וכשהמצהיר הצהיר כי לא שמר אצלו את לוחות הזמנים , כשברור שמדובר בניסיון התחמקות, הואיל ועובד של מליבו היה צריך להצהיר היכן הקבצים ולוחות הזמנים וכיצד יצאו מרשותה, ועל כן מדובר בהסתרה של לוחות הזמנים , וחזקה כי תוכנם אינו תומך בתביעתה.
כך הפנתה נתיבי איילון לעדויות השונות בנושא זה והניסיונות להסברים אלו או אחרים, לרבות טענה כאילו הקבצים הונחו בארכיון לפני שנים או כי מליבו היא "בלאגניסטית", וכשדווקא נחום טען כי מהנדסים יוצאי ברית המועצות אינם יודעים להשתמש בתוכנות כגון התוכנה דנן , וכאשר שקד הגיב כי הדברים אינם הגיוניים הואיל והתדפיסים הוכנו באמצעות התוכנה.
כך גם העיד שקד כי ללא הקבצים, לא ניתן לשחזר את כל הקשרים השונים שיש בין הפעילויות השונות בלוחות הזמנים , ו כי לא בכדי בהתאם למפרט מע"צ, קבלן אינו יכול להגיש בקשה לארכת זמן ללא הגשת הקבצים והדוחות.

89. בהתייחס ללוחות הזמנים טענה נתיבי איילון, כי שקד בחוות דעתו המקורית הדגיש כי לוח הזמנים המקוצר של מליבו , התבסס בעיקר על כוונת מליבו להכפיל את מספר התבניות מ-2 ל-4 על מנת להגביר את קצב הייצור ל-4 קורות במקביל , למרות שבפועל ברשות מליבו היו רק 2 תבניות , כך שניתן היה לעמוד בקצב של 2 קורות במקביל בלבד, דהיינו כי לוח הזמנים של 13 חוד שים היה תיאורטי בלבד, שלא יכול הי ה להתממש מעולם, גם אליבא למומחה מטעם מליבו , אשר הדגיש כי ההבדל היחיד בין שני לוחות הזמנים, מספר הקורות שניתן היה לייצר במקביל, כאשר לוראן נמנע מלהזכיר עניין זה בתצהירו , ורק בתצהיר המשלים הודה כי בפועל היו רק 2 תבניות.
כך גם חוות הדעת המשלימה של שקד עומדת בניגוד למקורית, כאשר הוא חוזר בו מחלק ממסקנות קודמות שלו הקשורות לעיכובים הנטענים בגין אי העברת תוכניות הסדרי התנועה הזמניים לחיבורים, כאשר הודה כי ניתן למחוק סעיף זה. במילים אחרות, העיכוב הראשון הנטען בזמן הנתיב הקריטי , הפך ללא הסבר ללא רלוונט י. דהיינו, אותה טענה בדבר העיכוב בקבלת הסדרי התנועה הזמניים לחיבורים בתוך שרשרת העיכובים הנטענת, אשר חייבת להמשיך ולהשפיע על המשך לוח הזמנים. משכך , גם לא ניתן לקבל את הגרסה החדשה של שקד , לפיה העיכוב היחיד בנתיב הקריטי , פתיחת כביש 431.
עוד נטען כי בסיס חוות הדעת של שקד רעוע כאשר אינו נשען על ניתוח קבצים אלא על חלק מעותקים מודפסים , כאשר שקד אף קישר בין נתונים לא שייכים.

90. לשיטת נתיבי איילון, אין מחלוקת כי מליבו לא עמדה בהתחייבויותיה הקבועות בהסכם הפאושלי ולא השלימה את ביצוע הפרויקט, והתנהלותה הובילה לפיגורים בלוח הזמנים של הפרויקט.
בהתייחס לליקויים בקורות, אכן אין מחלוקת כי כל הקורות אושרו לבסוף, הגם לאחר התלבטות והרבה דילמות כעדות המתכנן, וכך גם אין מחלוקת כי לא ה וטל על מליבו קנס בגין מוצר פגום. אולם עסקינן , בסכסוך דנן , במשמעות הליקויים בחינת העיכובים שנגרמו בגינם , ועל כן עצם העובדה שכל הקורות הונפו לבסוף , אינה מסייעת למליבו לאחר שחלק גדול מהקורות היה פגום ונוצר הצורך לתקנן על מנת שניתן יהיה לעשות בהן שימו ש, וכי לב העניין כי תיקונים אלו א רכו זמן.
כך יש לדחות את עמדת מליבו כאילו מדובר ב"תיקונים סטנדרטיים", זאת לאור מכתבי גוטליב בזמנו שמדובר על ליקויים חמורים, כשאין לקבל את טענת מליבו כאילו חומרת הליקויים קרסה בחקירתו הנגדית של גוטליב, לאור דבריו כי במשך כחצי שנה היו בעיות ובהתחשב בלוח הזמנים בו מדובר.
בהמשך טיעוניה התייחסה נתיבי איילון לאשר עולה מדברי גוטליב, לרבות דבריו כי בתחילה היו בעיות חמורות, חלקן ממש חמורות מבחינה מקצועית, וכי בהמשך הבעיות הפחות חמורות חזרו.
בהתייחס לטענת מליבו כי העסיקה יועץ מומחה בתיקון ליקויים, פוליאקוב, הרי "שכחה" לטעון , כי חוייבה להעסיק את אות ו יועץ וכי גם הליך התיקון ארך זמן.
מכל מקום, לא מדובר על תביעה בגין מוצר פגום אלא בליקויים שגרמו לצורך בתיקונים תוך שימוש ביועצים ובקבלנים חיצוניים , על הזמן הנצרך לכך.

91. בנוסף, התעלמה מליבו מכך שמנהל הפרוייקט מטעמה, יעקב כץ, הוחלף כעבור מספר חודשים נוכח תפקודו הלקוי וחוסר מקצועיותו, וכשעדי נתיבי איילון לא נחקרו על הצהרותיהם בנושא זה.

92. לטענת נתיבי איילון אין מחלוקת שייצור הקורות היה בנתיב הקריטי וכשגם לשיטת מליבו חמשת השלבים שבהקמת הגשרים וכל אחד מהם, מצוי בנתיב הקריטי וכי על כן עיכוב בביצוע פעילות המצויה בנתיב הקריטי, יש בו לעכב את סיום הפרוייקט.
בהתייחס לעדותו של לוראן שאומצה על ידי מליבו בטיעוניה, כי הליקויים התגלו באותו שלב, הוא שלב פירוק התבנית, ולכן היה די זמן לתקן הנדרש ללא עיכוב הפרוייקט, הרי זאת אינה יכולה לסייע, הן בגין כך כי לוראן הודה בחקירתו כי הליקויים התגלו גם בשלבים אחרים, בייצור הקורות, כאשר גם גוטליב אישר כי היו ליקויים גם בשלבים אחרים. עוד נטען על ידי שורובן כי עד שהקורה לא מגיעה לחוזק הנדרש, לאחר ההתייבשות, כלל לא ניתן לבצע תיקונים.
יתר על כן, כבר בחודש אוגוסט 2008 מליבו הייתה מצויה בפיגור של חודש בייצור הקורות, וכשלוראן לא חלק על כך במסגרת חקירתו הנגדית , ולא בכדי באותה עת החלה מליבו להעלות טענות בדבר מחסור לכאורה בהסדרי תנועה וכש לוראן הודה כי בזמן אמת , סבר שהליקויים בקורות עיכבו את הנתיב הקריטי, הגם שלטע נתו מליבו הדביקה את הפער. זאת בניגוד לאשר נטען על ידי מליבו כי לא חל כל עיכוב בנתיב הקריטי כתוצאה מהליקויים בקורות.
עוד נטען, כי לוראן במכתבו מיום 24.2.09 ציין כי במהלך הביצוע אירעו מספר אירועים אשר עיכבו את הביצוע , כאשר חלקם תלויים בקבלן המבצע ו בכלל האמור ליקויי ביצוע בקורות. מבלי לפגוע באמור, התגלו ליקויים גם בייצור כלונסאות הבסיס , וכשגם בייחס לכך מליבו התעלמה ואף לא חקרה את עדי נתיבי איילון בנושא זה.
עוד נטען לעיכוב מהותי כתוצאה משינוי התכנון שמליבו יזמה, שהוביל לקיפאון בחודשים הראשונים של הפרוייקט , תוך הפניה לדברי סטולין בחקירתו הנגדית , שעד מועד הגעתו בחודש מאי 2008 עסקה מליבו רק ב "עבודות תכנון". דהיינו, כבר בפתח הפרוייקט נוצר עיכוב משמעותי בביצועו, אשר מליבו לא הצליחה להדביקו.

93. בכל הקשור לחיבורים לכבישים 200 ו-500 מפנה נתיבי איילון לשינוי בגרסאות של מליבו. תחילה, ועד הגשת התצהירים המשלימים , טענת מליבו הייתה כי היו חסרים לה הסדרי תנועה זמניים ובגין כך נגרמו העיכובים בפרוייקט וכי האחריות לתכנונם הוטלה במסגרת החוזה על נתיבי איילון – כל זאת הן בכתבי הטענות, והן בהסכמות אודות רשימת המחלוקות המקצועיות.
מנגד, בתצהירו המשלים של לוראן, נזנחה הטענה אודות הסדרי התנועה הזמניים ומליבו החלה לטעון כי מדובר בהסדרי תנועה קבועים, וכש לוראן דבק בחקירתו הנגדית בגרסה חדשה זו, וכי בייחס לתכניות להסדרי תנועה זמניים, מנחות, אלו התקבלו מנתיבי איילון, וכי אכן הכנת הסדרי התנועה הזמניים באחריות מליבו.
גם שקד בחוות דעתו המשלימה, חזר בו ממסקנותיו בחוות הדעת המקורית בנושא זה.
כך גם אין לקבל את הסברו של לוראן בייחס לסתירה כי מדובר ב"טעות בטרימינולוגיה" אשר נתגלתה בעת כתיבת התצהירים, הגם שלא מצא לנכון לציין זאת בתצהירו המשלים אלא הפוך מכך, אשר טען כי מלכתחילה דובר על הסדרי התנועה הקבועים.

מכאן הפנתה נתיבי איילון לשוני ולסתירות בין העדים השונים מטעם מליבו בהתייחס לשאלה אם מדובר היה בהסדרי תנועה קבועים או זמניים.
לוראן הסביר כי מעת שהוא מסיים את ה פרויקט אזי אשר נותר הינם הסדרי תנועה קבועים, ולשיטתו, אכן הסדרי התנועה המדוברים, קיימים עדיין במועד מתן עדותו. מנגד, לפי סטולין המבחן תלוי בשאלה של משך קיומו של הסדר התנועה. מעת שמדובר על הסדר תנועה שנמשך עד שלושה חודשים אזי מדובר על הסדר תנועה זמני. מנגד, מעל שלושה חודשים אזי הוא ה ופך ל הסדר קבוע. בנוסף למחלוקת האמורה הפנתה נתיבי איילון לדברי שקד אשר אישר באופן חד משמעי כי הסדרי התנועה שבמחלוקת הם הסדרי תנועה זמניים. לבסוף, לגירסה הרביעית מפי נחום כי כל הסדרי התנועה בפרוייקט היו קבועים וכי זמני זה רק ליום יומיים.
לא בכדי, כך נתיבי איילון, התקשו העדים מטעם מליבו להתייחס לאמור במכתבו של לירן מיום 4.11.08 אשר לטענת מליבו פתר את בעיית המחסור בהסדר תנועה, והאם עוסק הוא בהסדר קבוע או זמני תוך מתן תשובות סותרות.
כך מליבו בסיכומיה התעלמה מסוגייה זו , והקפידה לא להשתמש במונח של זמני או קבוע, ולהותיר הנושא עמום.
מכל מקום, לוראן הודה שמכתב לירן הוכן בתוך שעתיים בודדות , כך שטענת מליבו על עיכוב של חודשיים אינה מתקבלת על הדעת.

94. עוד הוסיפה נתיבי איילון כי אין חולק על כך כי הסדרי התנועה הזמניים היו באחריות מליבו, וכי על כן לא רק שמליבו יכולה הייתה, אלא חייבת הייתה ליטול האחריות מכוח ההסכם (סעיף 00.06 למפרט המיוחד), וכשלוראן עצמו העיד כי הסדרי התנ ועה הזמניים היו באחריות מליבו, בעוד שהטענה כאילו מדובר בהסדרי תנועה קבועים, קרסה לחלוטין ונזנחה על ידי מליבו בסיכומיה.
כל זאת, לאחר שבכתב התביעה נטען כי אי מסירת הסדרי התנועה גרמה, לכאורה, לעיכוב בן 65 ימים, וכי על אף שלוראן הקדיש מעל 15 עמודים לנושא זה בתצהירו, וכך גם שקד בחוות דעתו הראשונה הסביר כי מדובר בעיכוב מהותי של חודש ושבוע, מליבו זנחה את הטיעון אודות העיכוב הקשור להסדרי התנועה לחלוטין, ותוך התייחסות של כעמוד אחד בסיכומיה.
יתר על כן, שקד חזר בו מקביעותיו, והסביר שעניין הסדרי התנועה אינו בנתיב הקריטי, וכי על כן אפשר למחוק את אשר ציין בסעיף 6(ב) לחוות דעתו המקורית, באופן שלמעשה שינוי גרסה קיצוני זה, גם מטעם המומחה מטעם מליבו, הוביל לקריסה כללית של טענות מליבו בגין עיכובים בפרוייקט.
משכך, בין אם נגרם עיכוב בשל אזלת ידה של מליבו בתכנון הסדרי התנועה, ובין אם לאו – נתיבי איילון בכל מקרה אינה אחראית על עיכוב זה.

95. נתיבי איילון דוחה את טענות מליבו, כאילו החיבורים היו מחוץ לגבולות העבודה. סטולין ניסה להתחמק ממתן תשובה לשאלה אם החיבורים מופיעים בתכניות המכרז, אך בסופו של דבר התרצה ואישר כי ניתן לראותם בתכניות המכרז, וכשחיבורי הכבישים 200 ו-500 היו בנתיב הקריטי של הפרוייקט וכי אין היגיון בטענה לפיה חיבורים שהם בנתיבי הקריטי אינם חלק מתכולת עבודתה, ובטענה שמליבו כלל לא התעניינה מי אמור לבצע את החיבורים.
במיוחד יפים הדברים, מעת שהטענה לא עלתה ולו פעם אחת בזמן אמיתי , לא בכתב ולא בעל-פה והופיע ה לראשונה בתביעת מליבו.
יתר-על-כן, סטולין הודה כי עבודה אשר נעשית מחוץ לגבולות, חייבת להיעשות בפקודת שינויים אשר לא הוצאה.

96. כך גם קרסה טענת מליבו למחסור בתכניות הסדרי התנועה בחיבור כביש 500, כאשר הטענה לא הופיעה באופן ברור בכתב התביעה, וכאשר צורפה תוכנית (נספח 50) הגם שב"כ מליבו ציין כי נפלה טעות בצירופה וכי ישנה תוכנית אחרת אשר לא אותרה.

97. כך גם הטענה אודות "הבעיה בגבהים" אשר הועלתה בדיעבד ובניסיון למקצה שיפורים, כאשר אף היא הועלתה לראשונה בתצהירו המשלים של לוראן, וללא אסמכתאות וללא טיעון על משך העיכוב, כביכול. מול האמור, הוכיח שמיר בחקירתו כי תכניות המכרז כללו תכניות גבהים.

98. לאור כל האמור, טענה נתיבי איילון כי למעשה העיכוב היחיד עליו מליבו עדיין עומדת, ומקדישה לו בסיכומיה 16 עמודים מתוך 20 – פתיחת כביש 431.
לשיטתה, לא ניתן להתעלם מאשר פורט לעיל, אודות חז רה ואי הוכחה של העיכובים האחרים. כך גם, מעת ששקד בחוות דעתו המקורית, קבע למעשה כי העיכוב הראשון במסיר ת התכניות של החיבורים עיכב את מליבו בחודש וחצי, עיכוב שהוביל לסיטואציה הבעייתית שעה שנפתח הכביש, משכך, מעת שהוברר כי העיכוב הראשון בזמן הוכח כ"עורבא פרח" , מערער הדבר גם את יתר העיכובים הנטענים בכלל ופתיחת הכביש, בפרט.

99. נתיבי איילון הדגישה כי לא התחייבה שהכביש לא ייפתח במהלך העבודות, ואף לא יכולה הייתה להתחייב ככזאת, משום שההחלטה על פתיחת הכביש הייתה מצוייה באחריות משרד התחבורה בלבד. כך גם בסיור הקבלנים שנערך ביום 20.6.07, נמסר לקבלנים כי על הקבלן שיזכה במכרז לאפשר הזרמת תנועה מהעיר מודיעין לכיוון ת"א וכניסה ויציאה לתחנת הרכבת משך כל תקופת הביצוע, ו"סביב השעון" וכשבניגוד לטענת לוראן, לא נאמר בסיור דבר אודות הזרמת או אי הזרמת התנועה מכביש 1. כך גם לא ניתן להסיק מהדברים אשר נכתבו בפרוטוקול סיור הקבלנים, על התחייבות שכזו, ובמיוחד ש לוראן כלל לא נטל חלק בסיור הקבלנים ומסקנותיו מתבסס ות על קריאה בדיעבד של הפרוטוקול, ושוב לא הצליח לוראן להפנות בחקירתו הנגדית לתוכניות ספציפיות , מהן ניתן להסיק את אשר טען שתנועה דו-סטרית תתאפשר רק ממודיעין לתחנת הרכבת.

100. בנוסף, נטען כי מליבו ידעה כי הכביש עומד להיפתח, זמן רב מראש, הואיל והעניין דובר בגלוי, וכשהראיה המוקדמת בכתב, פרוטוקול ישיבה מיום 18.12.08 בהשתתפות סטולין וצחי בונה מטעם מליבו, וכשצויין מפורשות כי מליבו תוכל להמשיך בעבודות , בתנאי שלא תפריע לחופרי השרון בהשלמת הנתיב לקראת כניסת התנועה מכביש 1 " ...המתוכננת לסוף חודש ינואר 2009". בנוסף, הסביר שורובן כי ההיערכות לפתיחה אורכת זמן, וכי קבלן שעובד בשטח אמור לראות את הסדרי התנועה וההתארגנות . עם זאת, הדגישה נתיבי איילון כי לא טענה את האמור לעיל כדרך באמצעותה אמור קבלן לדעת על מועד פתיחת כביש 443, וכי אשר נטען בא לסתור את ההיתממות כאילו מליבו לא ידעה.
עוד נטען כי גם טענת מליבו עברה מספר "גלגולים".
לוראן בתצהירו טען כי נודע למליבו על הפתיחה רק במחצית השנייה של חודש ינואר 2009 ובתצהיר המשלים התייחס לוראן לפרוטוקול מיום 18.12.08 אשר לטענתו מלמד הוא דווקא על התכנון המקורי , כאשר בסיכומים נטען כאילו הפרוטוקול משקף אי וודאות. יתר על כן, לא יתכן שמליבו סברה כי תוך חודש ושבוע ממועד קיום הישיבה, הכוונה הייתה לפתוח את התנועה "על הגשרים" , בה בשעה שקורות הגשר עדיין לא הונפו. במיוחד יפים הדברים, מעת ש לוראן לא נטל חלק בישיבה, ולא זכר אם תוכנה הובא לידיעתו בזמן אמת.
מנגד, סטולין שהשתתף בישיבה הציג גרסה שנייה, ניסיון להתכחש שמדובר על פתיחת כביש 431 אלא כביש אחר, הגם שבסופם של דברים לא ידע להצביע על כביש אחר של תנועה מכביש 1 למודיעין. במסגרת חקירתו של שורובן זנחה מליבו טענה אחרונה זו, וכשב"כ מליבו הציג גרסה שלישית לפיה היה ברור למליבו שכמו שמדברים על סוף ינואר, המועד הזה יידחה, טענה שמבטלת את גרסתו של סטולין וסותרת את גירסתה הראשונה של מליבו, כאילו נודע לה באופן מפתיע על הפתיחה רק במחצית השנייה של חודש ינואר 2009, כאשר בסיכומים מופיעה גרסה רביעית כי אין זה רציני להודיע באופן שכזה על פתיחת כביש 431.
בהתייחס לטענה אחרונה זו, לא נטען כי במסגרת זו נמסרה הודעה למליבו על פתיחת הכביש, אלא המסמך מהווה אינדיקציה שמליבו ידעה על הפתיחה קודם לכן.
יתר על כן, מהעדר תגובה של מליבו בזמן אמיתי, עולה כי לא מדובר היה בדבר מפתיע שאם לא כן, סטולין היה בוודאי מספר זאת ללוראן ולכל הפחות היה נזכר האירוע בתצהירו של מי מהעדים.
בכל הקשור למידע מאמצעי התקשורת, כוונת שורובן הייתה שאם לוראן למד על המניע לפתיחת הכביש, הרי ידע על כך. יתר על כן, הטיעון אודות "שיקול כלכלי קר" עלה לראשונה בתצהיר המשלים ובגדר הרחבת חזית, תוך שעולה שמליבו ידע ה מבעוד מועד, על הכוונה לפתוח את הכביש , אך סברה כי תסיים את הנפת הקורות עד פתיחתו , ולכן לא הייתה מוטר דת מכך. יתר על כן, גם לאחר שקרס המנוף, ומליבו הבינה שלא תוכל להספיק להניפן, עדיין לא הייתה נרעשת.

101. גם הטענה כי גם אם מליבו ידעה על הפתיחה המתוכננת עוד בחודש דצמבר 2008, אין בכך לשנות ההשפעה על הפרוייקט ויכולתה להתמודד עם כך, מהווה שינוי חזית אסור, אשר אינו מתיישב עם דברי לוראן כי מליבו הייתה זקוקה לחודש וחצי – חודשיים , הודעה מראש , כדי להתכונן לפתיחת הכביש.
אכן, נתיבי איילון לא ידעה את התאריך המדוייק של הפתיחה, עד לשלב סמוך לפתיחה , אך ידעה על הכוונה לפתוח את הכביש בסוף חודש ינואר 2009 , וכך אף מסרה למליבו ובניגוד לאשר טענה מליבו בסיכומיה, כאילו שורובן אמר שידע על הפתיחה רק בחודש ינואר 2009 , כאשר בעדותו הבהיר שלא ידע על תאריך מדוייק אלא בחודש ינואר 2009 , אך על הכוונה ידע כבר מהחודשים אוגוסט עד ספטמבר 2008.

102. לטענת נתיבי איילון, מליבו ניסתה לראות בקריסת המנוף כאירוע נקודתי שהיה יכול לגרום לעיכוב של ימים ספורים בלבד, וכי נתיבי איילון מנעה ממנה את ביצוע העבודות וסילקה ידה לצורך פתיחת הכביש, תוך היזקקות למשל "הרץ המועד", כאשר מדובר בגרסה מתפתחת , אשר בינה לבין המציאות אין מאומה.
בזמן אמת, לאחר קריסת המנוף ביום 28.1.09, מליבו לא ניסתה לבקש מנתיבי איילון להמתין עם פתיחת הכביש, ובהתאם גם נתיבי איילון לא "מנעה" ממליבו את ביצוע העבודות, וכשטענת המשל האמור, לא נתמכה במסמכים בזמן אמת ואף לא הופיעה בתצהירי מליבו, וכשהיא אינה נכונה.
קריסת המנוף גרמה ל"הלם" למליבו אשר לא ידעה מימינה ומשמאלה, וכשבזמן אמת היה ברור לכל המעורבים כי לא מדובר בעניין פעוט שהטיפול בו יארך יום-יומיים, ועל כן רעיון דחיית פתיחת הכביש לצורך הנפת הקורות באמצעות מנוף חלופי או מנופים חלופיים , כלל לא הועלה על ידי מליבו.
חמור מכך, בכתב תביעתה הסתירה מליבו את אירוע קריסת המנוף, וכשההתייחסות בתצהירו של לוראן הייתה לקונית , כשאין רמז לטענה החדשה כאילו מליבו ביקשה להביא מנוף חלופי ולהספיק להניף את הקורות, ונתיבי איילון, כביכול, מנעה זאת ממנה.
לא בכדי התפתל לוראן משנדרש לשאלה מדוע לא הונפו הקורות עד יום הפתיחה , וכך גם אם נעשה ניסיון לפנות לנתיבי איילון. מנגד, זלינגר הדגיש כי אם מליבו היית ה פונה ומבקשת כמה ימים להתארגנות, ניתן היה להתמודד עם בקשה שכזו, אשר לא בא זכרה, תוך ש הדגיש שמליבו לא ביקשה לדחות את פתיחת כביש 431.
בהתייחס לחוות דעתו המקורית של שקד, שהסביר כי קריסת המנוף לא הייתה בנתיב הקריטי, שקד התעלם מהאפשרות להביא מנוף חלופי במרווח זמן שבין הקריסה ולפתיחה וכשבחוות הדעת המשלימה של שקד, נטען כי מליבו לא יכולה הייתה להניף את הקורות משום שנכנס לאזור קבלן סלילה. בתשובה לשאלה מדוע לא בוצעה הנפה בימים העוקבים , השיב כי שאל את לוראן ונענה כי לא נתנו ל ו להניף, ולכן לא הביא מנוף זחל נוסף, דהיינו, כי הוא חי מפיו של לוראן.

103. לטענת נתיבי איילון רק ב-3.2.09 בוצעו הפעולות להסדרת כביש 700 לקראת הפתיחה, כך שמליבו יכולה הייתה להניף את הקורות בלילות של ה-29.1.09 וה1-2.2.09 (כאשר ה-31.1 חל בשבת). אולם, בניגוד לנטען על ידי מליבו כאילו היה מדובר בעניין של מה בכך להביא מנוף חלופי, בפועל היה ברור לכל המעורבים כי מדובר באירוע מהותי, אשר יצר עיכוב משמעותי אשר לא היה ניתן לכמתו באותה עת.
משנשאל לוראן מדוע לא בוצעה ההנפה ביום 1.2.09, לא ידע להשיב , ולבסוף הפנה ליומן עבודה מיום 25.1.09 , שם צויין כי הפיקוח סגר את התנועה לצורך הצבת מעקות , הגם שקורות הונפו גם לאחר אותו מועד, ולמעשה עד קריסת המנוף. דהיינו, אין כל קשר בין פינוי רמפה 700 לבין יכולת ההנפה הואיל והמנוף לא עמד על כביש 700.
עוד נטען כי בזמן אמת היה ברור שמדובר באירוע "קרדינאלי" וברור שלא ניתן היה לפותרו ביום יומיים, וכשגם נחום טען שהקריסה גרמה לעיכוב של לפחות 10 ימים כאשר בפועל מנוף חלופי הגיע לאתר רק ביום 20.2.09, שלושה שבועות לאחר הקריסה. כך גם המסמכים מזמן אמת אינם תומכים בטענות מליבו, אלא הפוך מכך. ממכתב מיום 1.2.09 ששלחה יועצת הבטיחות, עולה כי טרם המשך ההנפה היה על מליבו לבצע "תכנית הנפה חדשה" וכן תסקירי בדי קה של העגורנים ואביזרי ההרמה כולל אישורי בדיקות לרבות שקיעת קרקע , ואף במכתב אשר שלח לוראן לשורובן ביום 3.2.09 לא צויין כאילו מליבו פנתה לנ תיבי איילון אשר מנעה את ההנפה. כך גם מפנה נתיבי איילון למסמכים נוספים, מהם עולה כי אף כשנה וחצי לאחר קריסת המנוף, מליבו אכן אישרה כי הקריסה גרמה לעיכוב בביצוע העבודות.

104. טענה נוספת שנטענה על ידי נתיבי איילון, כי מליבו הייתה אמורה לסיים את הנפת הקורות עוד לפני פתיחת כביש 431 , הואיל ומליבו הייתה אמורה להניף את הקורות במפתח האמצעי של גשר רמפה , בחודש נובמבר 2008 . אול ם, עם התקדמות הפרוייקט והעיכובים בייצור הקורות, שינתה מליבו את הצפי לחודש דצמבר 2008 זאת על פי מה שכתב סטולין בעצמו, הגם שבחקירתו הנגדית ניסה לטעון כי לא מדובר באותן הקורות. כך גם על פי שקד, מליבו הייתה אמורה להשלים את הרכבת הקורות ביום 16.1.09 , וכשלא היה לו הסבר מדוע הנפתן נדחתה מחודש אוקטובר 2008 לחודש ינואר 2009.
מנגד, העדים מטעם נתיבי איילון הבהירו כי אם מליבו הייתה עומדת בלוחות הזמנים, שהיא עצמה הגישה , היא הייתה מסוגלת להניף את הקורות הרל וונטיות עד סוף חודש ינואר 2009, באופן שפתיחת הכביש הייתה גורמת להפרעה מינימאלית, ולכן נתיבי איילון לא צפתה בע יה בפתיחת הכביש, בעת שעל פי תכניות העבודה השבועיות של מליבו היא הייתה אמורה לסיים את ההנפה, במפתח האמצעי של גשר רמפה , עד ליום 23.1.09 וכפי שאישר גם סטולין בחקירתו , והדחייה בפועל נבעה מליקויי ביצוע, לרבות דרישת אינג'ינר ענבי לתיקון ליקויים לפני הרכבת קורות. דהיינו, אלמלא הליקויים, הייתה מליבו מניפה את הקורות שבוע קודם לכן , באופן שאפילו היה קורס המנוף, הרי לשיטתה של מליבו, הייתה מספיקה להביא מנוף חלופי עד פתיחת הכביש.

105. בנוסף, בזמן אמת, ואפילו לאחר קריסת המנוף , גם מלי בו עצמה לא סברה כי פתיחת כביש 431 הינה אירוע דרמטי. כך במכתבו של לוראן מיום 3.2.09 , אין כל אמירה כי מדובר בפרוייקט "שונה" וכפי שאין דרישה של מליבו ש נתיבי איילון תתכנן עבורה את הסדרי התנועה הזמניים לצורך ההנפה, אלא ביקשה סיוע בקבלת ההיתרים – כל זאת לאחר פתיחת הכבי ש, כאשר מנגד אין לקבל את הסברו של לוראן כי הוא לא ח ייב לכתוב הכל באותו מכתב, הגם שלא המציא תיעוד אחר שם נטען אודות ההשפעה, כביכול, של פתיחת הכביש.
גם בבחינת יומני העבודה עולה כי אין התראה, טרם הקריסה , אודות פתיחת הכביש, ובזמן אמת , אלא רק לאחר הקריסה.
אכן, נתיבי איילון ציינה כי אינה חולקת על כך שלאחר פתיחת הכביש היה צורך בתיאום עם גורמים נוספים, אך לא מדו בר בעניין דרמטי, אשר קבלן בסדר גודל של מליבו אינו מסוגל להתמודד.
עוד הודגש , כי העד היחיד אשר הע יד על טענות מליבו, נוכח פתיחת הכביש והקשיים והנזקים שנגר מו למליבו בעקבותיו, היה לוראן, בה בעת שפתיחת הכביש התבצעה ביום 5.2.09 , שעה ש לוראן כבר לא עבד במליבו ו בנעליו נכנס עודד זולטק (להלן: זולטק) אשר לא הובא כעד מטעם מליבו.
גם לגופם של דברים, הרי בכל שלבי הביצוע הייתה תנועה דו-סטרית מתחת לגשרים, וההבדל בהיקף התנועה חייב השגת אותם אישורים , אך לא מעבר לכך, וכאשר מדובר בהתארגנות נכונה.
דברים אלו יפים גם לטענה אודות העברת כלים מצד לצד, הן בהעדר הוכחה למצב בשטח טרם פתיחת הכביש, הן ש מדובר ב"עיקוף" של כמה עשרות מטרים בלבד, הן מעת שהתמורה שהקבלן מקבל כוללת גם קשיים בביצוע, לרבות "חציית כבישים" (סעיף 00.07 למפרט המיוחד) וללא קבלת תמורה נוספת, ולבסוף בהתאם לחוות דעת שמיר נפחי התנועה הם סיכון החל על הקבלן.
עוד נטען כי טענת מליבו על ירידה בקצב העבודה ופגיעה ביעילות לא הוכחה ואף יומני העבודה לא מצביעים על כך, ועל כן הטענה של עיכוב משך כחודשיים אין לה על מה שתסמוך.

106. לטענת נתיבי איילון האחריות לתכנון הסדרי התנועה להנפת הקורות הייתה של מליבו, הן לאור חובותיה על פי המכרז (סעיף 00.06 למפרט המיוחד), והן נוכח הליך הרה-תכנון שיזמה (סעיף 00.04 למפרט המיוחד), וכי פתיחת הכביש לא גרמה לשינוי בחובתה של מליבו לתכנון הסדרי התנועה הנדרשים להנפת הקורות, ומשלא מילאה חובתה אין לה להלין אלא על עצמה, זאת בין אם החיבור לכביש 1 היה נפתח במועד בו נפתח, או במועד מאוחר יותר, שכן ממילא לא ניתן היה להניף את הקורות מבלי לסגור את התנועה ואף בהיותה דלילה, תוך הדגשה כי מליבו היא זו אשר תכננה את ההסדרים הזמניים להנפת הקורות לאורך כל הדרך , כשיש לזכור כי 14 קורות הונפו טרם הפתיחה של הכביש , ולא נטען על ידי מליבו כי נתיבי איילון היא שסיפקה את התוכניות.
יתר על כן, מייד לאחר שמליבו ידעה על פתיחת הכביש, היה עליה לדאוג לתכנון הסדרי התנועה הזמניים, ולא להמתין כפי שעשתה ולהתיש את נתיבי איילון והפיקוח בפניות ומכתבים עד אשר יסכימו לסייע לה.
הדברים עולים מפורשות מיומני העבודה, והתשובה הקבועה כי הסדרי התנועה ושלבי ביצוע חלים על הקבלן לפי החוזה והמפרט וכשמליבו ישבה באפס מעשה ולא קידמה מהותית את הפרוי קט משך כחודשיים, וכשבפניות למליבו צויין כי התנהלות זו גורמת לפיגורים בפ רויקט, עד שבדלית ברירה ולפנים משו רת הדין, יזם הפיקוח את עדכון הסדרי התנועה הזמניים.

107. עוד נטען כי בניגוד לטענת מליבו כי אין קשר בין הרה-תכנון בכביש 700 לבין הקושי לאחר הפתיחה, הרי קיים קשר הדוק וכי אם מליבו הייתה מאמ צת את הסדרי התנועה המקוריים היה הדבר מאפשר לה גמישות רבה יותר בהסדרי התנועה הואיל ולפי תכניות התנועה המנחות שצורפו למכרז, כביש Z היה אמור להיסלל בטרם תחל העבודה על הגשרים , באופן שסלילתו תקל על הסדרי התנועה בשלבי העבודה על הגשרים, שכן, כביש Z בכלל וכביש 4 (המכונה כביש 700) בפרט , בצורתם הסופית תוכננו ככביש רחב אשר נועד לאפשר גמישות וחופש פעולה בעת ביצוע העבודות בפרוייקט.
ואכן, אם מליבו הייתה פועלת בהתאם להסדרי התנועה המנחים, הרי גם אירוע של פתיחת הכביש היה בעל משמעות זניחה, אם בכלל, הואיל וכביש 4 היה מאפשר תנועת כלי רכב גם בנפח רב ותוך גמישות בהסדרי התנועה אשר נועדו לאפשר ביצוע עבודה על הגשרים. אולם, מליבו "גררה" את נתיבי איילון לסיטואציה החדשה בנוסף על השינוי בשיטת השינוע וההנפה, וכשאין מקום לקבל את הטענה כאילו פתיחת כביש 431 מהווה רה-תכנון, שעל כן היה על נתיבי איילון להידרש להסדרי תנועה, כל זאת הואיל ולא שונתה שיטת הביצוע, וכך גם לא שונו הכבישים, וכשלא נעשה כל שינוי בהסדרי התנ ועה של רמפה 700 החלופית, כך שלא היה כל צורך לייצר תכניות מנחות חדשות.
יתר על כן, גם במכתבים שנשלחו מטעם מליבו ונציגיה לאחר פתיחת הכביש, לא נטען כי על נתיבי איילון לתכנן את הסדרי התנועה למצב החדש.

108. אין מקום להסתמכות מליבו על מכתבי הפיקוח וכהוכחה להכרה שנגרמו למליבו נזקים עקב פתיחת הכביש, מאחר ומליבו התעלמה מהתוכן הכולל של המכתבים והקשרם. כך מדובר על מכתבים שנערכו עוד לפני שמליבו נטשה את הפרויקט וכשמטרתם לדרבנה לסיים את הפרויקט, וכשבמכתב מיום 5.10.09 של זלינגר עולה כי לאור הפיגור הרב ציינה נתיבי איילון כי תהיה מ וכנה לקזז חלק קטן עקב פתיחת הכביש ולא מעבר לכך. כך גם לא עולה מהמכתב מיום 27.10.09 כאילו נתיבי איילון מוכנה לשלם פיצוי עקב פתיחת הכביש אלא הפוך מכך, וכפי שצוין במכתב כי הפיקוח ימליץ לנתיבי איילון לבחון אפשרות של הפחתת החוב של מליבו עקב אי ביצוע עבודות בפרויקט ופיגורים רבים בלוחות הזמנים, וזאת לאור פתיחת כביש 431.

109. בנוסף, כי ביחס למרבית המחלוקות, המצהיר היחיד מטעם מליבו היה לוראן, זאת על אף שהיה מנהל אזור האחראי על מספר פרויקטים במקביל ולא הכיר אף את תוכניות העבודה השבועיות. מנגד, סטולין כיהן כמנהל הפרויקט והיה נוכח באופן רציף ויומיומי וכשהוא גם חתום על מכתבים רבים שצורפו דווקא לתצהיר לוראן, וכשסטולין נמנע מלהתייחס בתצהירו לרובן המכריע של המחלוקות המקצועיות בתובענה ושב"כ מליבו אף ניסה למנוע מב"כ נתיבי איילון לחקור את סטולין אודות אותם נושאים מקצועיים.

110. לטענת נתיבי איילון אין מאומה בטענה של מליבו, כאילו חילוט הערבות היה בגדר מעשה תגמול נקמני בגין הגשת התביעה , וכי בעת שנתיבי איילון סברה שמתנהל משא ומתן בתום לב, מליבו הכינה את תביעתה, וכאשר נתיבי איילון הקפידה לציין אודות האילוץ לשלם לקבלן החלופי לאור עזיבת מליבו את הפרויקט וכי על כן עלות התשלום תקוזז מהחשבון או באמצעות חילוט הערבות.

111. לעניין השלמת ביצוע הפרויקט, בניגוד לנטען על ידי מליבו כי השלימה את הפרויקט ביום 25.8.09 הרי הדברים אינם כן. אכן, סטולין בתצהירו ובפתח חקירתו הנגדית חזר על הגרסה כי מליבו השלימה את כל העבודות שהופיעו בחוזה הפאושלי וכך גם את רובן המוחלט של עבודות הפיתוח הנוספות , חוץ מ-200 מטר , אולם לאחר עימות מול תיעוד, נאלץ להודות כי הדברים אינם כן וכי מליבו לא השלימה את העבודות הכלולות בהסכם המקורי. כך גם נחום אישר כי מליבו לא ביצעה עבודות בשיעור של מאות אלפי ₪ מההסכם המקורי , וכך גם לא ביצעה את רוב עבודות הפיתוח הנוספות, למרות שקיבלה תשלום מלא.
אכן, נתיבי איילון הגיעה לסיכום עם מליבו לפיו האחרונה תשוב לפרויקט לצורך השלמת העבודות שנותרו, לאחר שהתנועה תועבר על גבי הגשרים, אולם מליבו נטשה את הפרויקט ולא חזרה להשלים את העבודות , ואין יסוד לטענה כאילו הפיקוח "העיף" את מליבו באופן חד צדדי ואשר לא עלתה בזמן אמת. כך גם נחום הודה כי מליבו התבקשה לפנות ולא סולקה מהאתר. כך גם העיד כי הוא זה שהורה למליבו לא לשוב לעבודה וזאת עקב מניעים אמוציונליים "חמתי בערה בי". יתר על כן, הוא הודה כי מליבו טעתה משלא חזרה לבצע את העבודות שנותרו בפרויקט וכך גם כי זלינגר התקשר אליו עשרות פעמים וביקש כי תשוב לביצוע העבודות שנותרו, אך נחום לא הסכים לכך אלא בתנאי שהדרישות הכספיות ישולמו. וכך גם הייתה ההתייחסות לפניות הפיקוח תוך דרישה לתשלום סך של 24 מיליון ₪ כתנאי לחזרתה. בעקבות האמור זלינגר הודיע למליבו כי אם לא תחל את העבודות, נתיבי איילון תשלים את יתרת העבודות באמצעות קבלן אחר וכשמליבו לא הגיבה לפניות אלו, למרות שהובהר כי העלויות יקוזזו ממנה.

112. כעולה מתצהירו של זלינגר, ההסכם הפאושלי הו גדל ב תוספת של כ-1.5 מיליון ₪ כך שלאחר השינוי הועמד על סך כולל של כ-32.5 מיליון ₪ תוך הפניה לאותה החלטה של ועדת המכרזים מיום 1.10.09 ופירוט העבודות מצוי בתוכנית 053 של חברת ד.א.ל.
טענת מליבו כי השלימה כמעט את כל עבודות הפיתוח הנוספות התגלתה כמופרכת הן מאחר ולא נתמכה כלל באסמכתאות מקובלות, תוך הסתמכות על תמונות סטילס שלא ברור מתי צולמו או יומני עבודה מחודש יולי 2009 הקודמים לביצוע, וכך גם אין לקבל את הגרסה כאילו אושר הדבר בעל פה.
מנגד, נתיבי איילון צרפה אסמכתאות בכתב וכשבחקירתו הנגדית סטולין לא יכול היה להשיב בכוחות עצמו היכן מצויות האסמכתאות והאישורים לביצוע העבודות על ידי מלי בו ונאלץ להיעזר בבא כוח מליבו שהפנה אותו לנספח 19 לתצהירו. מכתב זה נשלח על ידי זלינגר למליבו ביום 27.10.09, ואינו מהווה הוכחה כי מליבו ביצעה את העבודות הנוספות אלא הפוך מכך. כך צורף גם חלק מהמכתב תוך התעלמות מהטבלאות שצורפו לו מהן עולה באופן ברור כי מליבו לא ביצעה את מרבית עבודות הפיתוח וכשאין חולק שמליבו עזבה את הפרויקט עוד לפני מועד שליחת המכתב , וגם לא הגיבה על מכתב זה , למרות שהוא סותר את טענתה כי השלימה את מרבית עבודות הפיתוח הנוספות.
בנוסף, מליבו גם לא חקרה את זלינגר על עבודות הפיתוח הנוספות ואין מקום לטענת מליבו כי נתיבי איילון נמנעה מלהביא לעדות את ניקולאי גליקמן מחברת הפיקוח (להלן: גליקמן) אשר נטען כי הוא זה שאישר למליבו בעל פה, ומעת שמדובר בטענה מופרכת הואיל ואין מתן אישורים אלא בכתב .
כך גם נטען כי יש לדחות את טענת מליבו מפי סטולין כאילו מליבו הגישה תוכנית גמר ועוד.

113. לטענת נתיבי איילון, מליבו קיבלה את מלוא התמורה בגין ביצוע עבודות הפיתוח הנוספות, עוד טרם ביצוען בפועל, דהיינו הסך הכולל של 32.5 מיליון ₪, ולמרות זאת טען סטולין כי שולם למליבו רק 31.7 מיליון ₪. אולם , לאחר שהוצגו בפניו אסמכתאות , הודה שאכן אשר שולם היה גבוה יותר , מאחר ונתיבי איילון צריכה הייתה לקזז למליבו תשלומים שהועברו למכון התקנים בסך של כ-652,000 ₪, וכך גם הפחתה של קנסות שהושתו על מליבו וכשהסכום הכולל שקיבלה מליבו כולל הקיזוזים הינו 32,591,213 ₪. לא בכדי ביקש סטולין לעצור את החקירה הנגדית ולהתייעץ עם עורך הדין, ומשבקשתו נדחתה ניסה לטעון טענה חדשה לפיה חלק מהסכום שקיבלה אינו קשור להסכם הפאושלי , אלא לעבודה שמליבו ביצעה במקום קבלן אחר של נתיבי איילון, וכשלא היה לו הסבר מדוע לא הופיעה טענה זו עד אותו מועד.
מכל מקום, לאור התנהלות מליבו נאלצה נתיבי איילון להעביר את עבודות הפיתוח הנוספות והשלמת העבודות לחופרי השרון אשר החלה בביצוע העבודות במקום מליבו, כשנתיבי איילון נאלצה לשלם גם לחופרי השרון סך של 2,199,695.25 ₪, וכשבזמן אמת הפיקוח הודיע למליבו אודות כך, וכי העלויות באחריותה של מליבו, ואף צוין כי מליבו ביתרת חובה של מעל 2 מיליון ₪ עקב האמור, וכשבזמן אמת מליבו לא הגיבה או התכחשה לאמור במכתבים אלו , ואף נמנעה מהצגת שאלות לזלינגר בחקירתו הנגדית בעניין זה.
בנוסף יש לדחות את טענת מליבו כאילו נתיבי איילון תמכה את טענותיה רק בתצהירו של נבעה המהנדס הראשי של חופרי השרון אשר הוא זה שפעל מטעם חופרי השרון אשר השלימה את ביצוע הפרויקט במקום מליבו בחודש מרץ 2010 וכשסמוך לאחר מכן ניתן אישור הגמר של עיריית מודיעין מיום 13.4.10.
יתר על כן, מליבו לא הכחישה בסיכומיה כי חופרי השרון ביצעה עבודות בפרויקט במקומה אלא הסתפקה בטענה מעורפלת ביחס להיקפן , וכשהיא מתייחסת מפורשות רק לעבודה הקשורה לרמפה 800 וכ אשר טענה זו אינה מופיעה בכתבי הטענות או בתצהירים, ו הדבר נשמע רק מפי ב"כ מליבו.

114. בכל הקשור לעבודות הנוספות, דרישת מליבו לקבלת סך של כ-1.9 מיליון ₪ בגין ביצוע עבודות נוספות הוכחה כלא מהימנה. סטולין צרף ניתוחי מחיר שונים לאותה עבודה , אולם מליבו התעלמה מ ניתוחי מחיר נמוכים יותר , למרות שסטולין חתום ודרשה עליהם בכתב התביעה על פי ניתוח המחירים הגבוהים יותר וכשאין הסבר להתעלמות מליבו מניתוחי המחיר שנערכו על ידי סטולין, כאשר רק בחקירתו נולדה גרסה חדשה ובגדר הרחבת חזית , לפיה סטולין חתם על ניתוחי מחיר חדשים בהתאם להנחיה של רודי וולפסון , יו"ר ועדת החריגים של נתיבי איילון , וכגרסה כבושה אשר עומדת בסתירה לאסמכתאות הכתובות.
נתיבי איילון הפנתה לדוגמה לפקודת שינויים מס' 1 אשר כוללת שני ניתוחי מחיר שונים, האחד על סך של כ-334,000 ₪ לעומת כ-90,000 ₪ תוך שמליבו דרשה את הסכום הגבוה וסטולין לא הצליח להסביר הפערים. בד בבד מציינת נתיבי איילון כי בזמן אמת היא הבהירה כי פקודת שינויים מס' 1 אינה מאושרת כעבודה נוספת וההסבר לכך, וכשמליבו לא הגיבה ולא התכחשה לפניות אלו ואין יסוד לטענה כאילו סכום זה אושר. דברים אלו יפים גם ביחס לפקודת שינויים מס' 2, וכשלמעשה טענת מליבו כי אושרו לה סכומים בגין ביצוע עבודות נוספות אינה נתמכת באסמכתאות, כולל פקסים . יתר על כן, מעיון בטבלה עולה כי מליבו הודתה כי סכום התמורה המבוקשת היה 945,888 ₪ ולא הסכום כפי שהתבקש בתביעה. וכשסטולין מנסה להסביר כי הציג בפני המזמין סכום נמוך, תוך כוונה כי לאחר שסכום זה יאושר יתבע סכום נוסף בגין אותה עבודה, וכפי שאין מקום לקבל את הטענה כאילו וולפסון אישר את הסכום האמור , כאשר בחקירתו הנגדית אישר כי וולפסון לא דיבר עמו על הסכום.
גם ביחס לנושא זה ויתרה מליבו לחקור את העדים מטעם נתיבי איילון ושוב תוך טענה כי גליקמן לא הובא לעדות, למרות ששורובן היה מנהל הפרויקט עד חודש ספטמבר 2009 והיה מעורב בכל אחת מהעבודות המפורטות בחוברת העבודות הנוספות והוא הגורם המתאים לבחון את המבוקש. לכן ולא בכדי נדרש זלינגר להשלים הדברים לתקופה לאחר מכן כמי שאחראי על המכתבים, לרבות הצהרתו כי הליך הבדיקות של העבודות הנוספות טרם הושלם מאחר ומליבו נטשה את הפרויקט.
משכך יוצא כי הניתוח המקצועי ששורובן ערך בנוגע לעבודות הנוספות, דהיינו סך של 675,454 ₪ אינו שנוי במחלוקת וכשבזמן אמת אכן הפיקוח המליץ לאשר למליבו סכום דומה של כחצי מיליון ₪ בגין ביצוע עבודות נוספות וכשמליבו לא הגיבה ולא התכחשה למכתבים אלה בזמן אמת.
כך גם התייחסה נתיבי איילון להתנהלותה של מליבו ודרישותיה.

115. הגם שמליבו כשלה להוכיח את תביעתה לארכת משך ביצוע וכאילו נתיבי איילון אחראית לכך, הרי שמליבו כשלה גם בהוכחת קיומו של הנזק שנגרם, אם בכלל.
במסגרת התביעה הקבלנית שהגישה מליבו בחודש יוני 2009 היא דרשה 24 מיליון ₪ עקב עיכובים שבאחריות נתיבי איילון. מדובר במסמך עב כרס כאשר גרסת מליבו ביחס להיקף נזקיה השתנתה, כאשר מליבו הסתירה את המסמכים החיוניים ביותר בתביעה לארכת משך ביצוע, דהיינו לוחות הזמנים שהוגשו בזמן הפרויקט, הן ההעתק הפיזי והן הדיגיטלי.
גם לעניין היקף הנזק, הוסתרו מסמכים ומידע וכשהמצהיר היחיד מטעם מליבו לעניין היקף הנזק, לוראן, כלל לא עבד במליבו בתקופה הרלוונטית לתביעה הקבלנית וכשמדובר בפגם מהותי שדי בו לדחות את הראיות שמליבו הגישה בכל הקשור לטענתה כי נגרם לה נזק, ועל אחת כמה וכמה היקפו, וכשדווקא סטולין שעבד בפרויקט באותה תקופה נמנע באופן גורף להתייחס בתצהירו לסוגיית הנזקים אשר טענה להם מליבו בתביעה הקבלנית.
הסיבה להסתרת התביעה הקבלנית התגלתה בחקירתו הנגדית של לוראן אשר הודה כי הייתה "מנופחת" ובלשונו "מתוך ידיעה כמו שמכינים תביעה קבלנית שיהיה איזה שהוא משא ומתן עם המזמין", ולא בכדי קיימים הבדלים כפי שפורטו בתצהיר שורובן. כ דוגמה, בתביעה הקבלנית דרשה מליבו סך של 17.5 מיליון ₪ בגין אובדן הבונוס , כאשר בכתב התביעה "צנחה" הדרישה בשיעור של 75% ועמדה על סך של 4.5 מיליון ₪ וללא הסבר אודות הפער. כך גם נשמטה הטענה אשר הופיעה בתביעה הקבלנית אודות 30 יום פיגור בגין עיכוב בקבלת חוזה חתום מנתיבי איילון.
לגופם של דברים טוענת נתיבי איילון, כי התביעה לבונוס לא מתיישבת עם גישת מליבו הואיל וגם אם הקורות היו מונפות בתחילת חודש פברואר 2009 וכביש 431 לא היה נפתח, הרי השלמת יתר העבודות על הגשר אורכת כ-3 חודשים נוספים וכך גם יש להוסיף את השלמת מבנה 4 לפרויקט, באופן שבכל מקרה מליבו לא הייתה יכולה להקדים את הלו"ז החוזי, אלא לכל היותר לסיים במועד החוזי ללא מרווח לנשימה.
יתר על כן, הדרישות הכספיות לא גובו בראיות לגבי העובדים והיקף משרתם וכשלא בכדי גם בית המשפט תהה מדוע לא הוצגו אסמכתאות. למצער היה על מליבו להציג לפחות את הנהלת החשבונות של הפרויקט , שאזי ניתן היה לבחון על נקלה את היקף הנזק שנגרם לה, אם בכלל, וכשמדובר על מסמכים קיימים וכשאין קשר להצגתם ולהסכמה או אי הסכמה של נתיבי איילון. עוד הפנתה נתיבי איילון לפערים נוספים או דרישות שהופיעו רק בתביעה הקבלנית.
גם מעת שצורפו אסמכתאות לכאורה, כגון קבלות, התברר שמדובר במסמכים לא רלוונטיים כגון הדרישה להפעלת שני מנופים בגין חודשים לא רלוונטיים כשמדובר בדרישה של סכום של כ-700,000 ₪ וכשלוראן הודה כי מדובר לאחר קריסת המנוף וכי לא מדובר באחריות של נתיבי איילון. דברים אלו יפים גם ביחס לבעלי מקצוע שונים, כאשר לוראן הודה שלא היתה בעיה להציג את העלויות האמ יתיות כגון תלושי שכר.
לבסוף נטען בנושא זה , כי מליבו לא עמדה בתנאים הקבועים בסעיף 36 להסכם , בדרישה לפיצוי בגין ארכת ביצוע.

טיעוני חברת הפיקוח:
116. חברת הפיקוח הצטרפה לכל טיעוני נתיבי איילון ונדרשה לנושאים הקשורים אליה ישירות.
במסגרת זו נטען כי מליבו נהגה שלא כדין, בעת שמלכתחילה לא צרפה את חברת הפיקוח כנתבעת נוספת ורק לאחר הליך גישור בו נשמעו נציגיה, סברה מליבו לעתור לצירוף חברת הפיקוח על מנת להשפיע על עדות אנשיה, וכשאין הסבר אחר למהלכה של מליבו.
יתר על כן, לוראן הוא זה שהיה הרוח החיה אחר התביעה , אף שבמועד הגשתה לא עבד במליבו וכשהכיר היטב את חברת הפיקוח ולא סבר כי יש למליבו טענה כלשהי כנגדה. כך גם לא היה מקום לניסוחים מתנשאים וציניים אודות תאריו, ניסיונו והשכלתו של מנהלה של חברת הפיקוח, וכשלא היה מקום לערב את חברת הפיקוח בסכסוך בין מליבו לנתיבי איילון.
חברת הפיקוח ביצעה את עבודתה מטעם נתיבי איילון וכשלוחתה ועבורה בלבד, ועל כן יש לראותה כחלק אינטגרלי וכאורגן של נתיבי איילון ואין למליבו כל מעמד או יכולת להלין על כישוריה.
נתיבי איילון יכולה הייתה גם שלא למנות מפקח, אך בחרה לעשות כן ב אמצעות מפקח אשר פועל במסגרת חברה למרות שיכולה הייתה להעסיק שכיר, ומשכך בחירתה של נתיבי איילון אינה יכולה לבסס יריבות או עילת תביעה נגד מפקח שנשכר על ידי נתיבי איילון.
יתר על כן, האחרונה היא היחידה שיכולה הייתה להעלות טענות אודות הכישורים והניסיון של חברת הפיקוח, אולם נתיבי איילון הצהירה כי אין לה כל טענות כנגד חברת הפיקוח.

117. בנוסף, מליבו לא הוכיחה כל רשלנות מצדה של חברת הפיקוח וגם מטעם זה דין התביעה כנגדה להידחות. עוד נטען כי לאור הצהרתה של נתיבי איילון דלעיל , הרי בכל מקרה חברת הפיקוח לא תידרש לשלם כלל בתובענה , הואיל וכל תוצאה שתתקבל בהתייחס לתביעות , תוביל להעברת סכומי כסף כלשהם בין מליבו לנתיבי איילון ולה יפך, וללא מעורבות חברת הפיקוח, ועל כן יש לחייב את מליבו בהוצאות משמעותיות.

118. עוד טענה חברת הפיקוח כי מרבית הטענות שהופנו כנגדה, הינן טענות שלא נטענו בכתב התביעה ומשכך הן בגדר "הרחבת חזית אסורה".
כך, הטענה האישית כנגד זלינגר אשר אכן אינו מהנדס במקצועו אלא בוגר תואר ראשון בחוג משולב, אך אין לכך כל השלכה על מקצועיותה של חברת הפיקוח והעומד בראשה בכלל, ועל תפקודה בפרויקט מושא התובענה בפרט.
זלינגר עוסק בניהול פרויקטים החל משנת 1986, כאשר הקים את החברה עשר שנים לאחר מכן, ומאז עוסקת החברה בניהול ופיקוח של פרויקטים בהנדסה אזרחית, בתשתיות ו בניית פרויקטים תחבורתיים וכשהחברה מונה כ-35 עובדים, 25 מהם מהנדסים ואנשי מקצוע. כך הועסקו מטעמה מומחים, לרבות בתחום הקמת גשרים, בעלי ניסיון מוכח, וחזקה על נתיבי איילון כי לא בכדי בחרה בה.
מנגד לוראן אישר כי למליבו לא היה ניסיון ב בניית גשר שכזה.

119. בהתייחס לטענה כאילו נתיבי איילון באמצעות חברת הפיקוח הודתה בזמן אמת לקיומה של אחריות לנזקי מליבו בשל פתיחת כביש 431 ואף אישרה סכום לפיצוי - הגם שלא אושר ב סופו של דבר על ידי נתיבי איילון - טוענת חברת הפיקוח כי לא ניתנה לה הסמכות להודות בקיומה של אחריות בשמה של נתיבי איילון אלא לכל היותר להעביר לאחרונה את התרשמותה מהעובדות או המלצות לפתרון, כאשר ההחלטות היו ונותרו בידיה של נתיבי איילון בלבד.
לא בכדי זלינגר הכחיש מכל וכל כאילו הציע להעיד עבור מליבו שפתיחת כביש 431 הוא הגורם שעיכב את הפרויקט והסב לה נזקים, וכשמנגד העיד כי התבקש לעשות כן כתנאי למחיקת חברת הפיקוח מהתובענה, אך סרב לכך וביקש מחיקתה ללא כל תנאים.
חברת הפיקוח גם הפנתה לתשובתו של זלינגר, לשאלת בית המשפט , כי מדובר בהמלצה שניתנה על מנת לדרבן את מליבו לחזור ולהשלים את ביצוע העבודות ולא כהודאה בקיומה של אח ריות לנזקי מליבו בשל פתיחת כביש 431 .

120. כך גם ההחלטה באשר למועד פתיחת הכביש מצויה מחוץ לתחום סמכויותיה של חברת הפיקוח וכי היא לא ידעה מראש מהו המועד בו עתיד הכביש להיפתח, ומעת שהחלטה זו הובאה לידיעתה, המידע הועבר לידיעת מליבו.

121. בהתייחס לטענת מליבו אודות אי בדיקת היתכנות ביצוע הפרויקט באמצעות שיטת המקטעים, ראשית, מדובר אף כאן ב"הרחבת חזית אסורה"; שנית, מדובר בבדיקה שהיה על מגישי ההצעות למכרז לבצע ובהתאם להגיש את ההצעות.
יתר על כן, לשאלת בית משפט, השיב נחום כי בהנחה שלא היו מקבלים את כל הצעותיה של מליבו אזי לא היו מרוויחים כסף בפרויקט, וכי היו מסיימים את הפרויקט בזמן שהיה זמן ארוך וכי אין בעיה לעבוד במקטעים. משכך, ניתן היה לבצע את העבודה בשיטה שצוינה במכרז אלא ששיקול כלכלי גרידא עיוור את עיניה של מליבו , כא שר סכומי המענק היוו את אחד הנדבכים המרכזיים בשיקולי הקבלן וכמפורט בכתב התביעה המתוקן. משכך, גם אין מקום לגלגל כיום את האחריות לפתחה של חברת הפיקוח.
למעשה כל תביעתה של מליבו מבוססת על ספקולציה ותקווה כי תזכה במענק בגין הקדמת לוחות זמנים תוך שהיא מתעלמת מהעובדה שבדרך כלל בפרויקטים מסוג זה נדיר שהוא מסתיים טרם המועד החוזי, ולעתים קרובות הוא מסתיים אף באיחור. בכל מקרה, נושא זה אינו מעניינה של חברת הפיקוח.

תגובת מליבו לטענות הנתבעות:
122. מליבו טוענת כי יש לבחון את ההפניה לחומר הראיות על ידי נתיבי איילון מעת שהדברים אינם מדויקים תוך הבאת דוגמאות לכך, לשיטתה. דברים אלו יפים גם לנטען כאילו מי מעדי מליבו "הודה" ביחס לנושא זה או אחר, כאשר עיון בפרוטוקול מצביע על היפוכם של דברים. כך גם טענות כאילו לראשונה נושא זה או אחר הועלה רק במסגרת התצהיר המשלים וכדוגמא בשאלת "בעיית הגבהים" אשר הועלתה כבר בתצהירו הראשי של לוראן.
מנגד התעלמה נתיבי איילון מהודאת בעל דין של העד המרכזי מטעמה, שורובן, אשר אישר כי קבלן ממוצע יכול היה לסיים את הפרויקט ולפתוח אותו לתנועה תוך 3 חודשים משלב השלמת הקורות, וכי אילולא קריסת המנוף היה סיכוי טוב שהקבלן היה עומד בלוחות הזמנים וכך גם אם לאחר קריסת המנוף הייתה מקבלת מליבו אישור להביא לאתר מנוף חלופי, ותשובתו החיובית לשאלה האם מליבו יכולה הייתה לעמוד במועד החוזי. כך גם שורובן אישר כי פתיחת כביש 431 עצרה את תהליך העבודה של מליבו וכי הדבר נבע מהחלטת המזמין, תוך הפניה לאישורו של שורובן בעמ' 1349 לפרוטוקול , משנשאל על ידי בית משפט שלמעשה הסיבה המרכזית שנתיבי איילון עצרו את עבודות הביצוע של מליבו , נעוצה בהחלטת המזמין לפתוח את כביש 431.
מכאן, שהפרויקט היה מסתיים, לשיטת נתיבי איילון, בחודש מאי 2009 וממילא חילוט הערבות אינו כדין וכך גם זכאית מליבו ל"הארכת משך ביצוע" בגין עיכוב עד אוגוסט וכי הוויכוח שנותר, פרק הזמן שמליבו יכולה הייתה לקצר מעבר לאמור את הלו"ז החוזי או לקבל בונוס.

123. לעניין בחירת שיטת הביצוע הסביר נחום את השוני בין עמדת לוראן לשלו , ב עת שלוראן כמהנדס אינו ער ליכולתו כמנכ"ל חברת בניה גדולה , לתמרץ את המפעלים לעמוד בדרישות לוחות הזמנים שיגיש, חרף העומס שהיה, ובניגוד לנטען על ידי נתיבי איילון , מליבו לא אימצה את גישת לוראן.
עוד נטען כי בניגוד לניסיונה של נתיבי איילון לראות בתביעת מליבו, ברובה המכריע, כתביעה לקבלת ארכת משך ביצוע, נחום התייחס לתביעה הקבלנית ולא לתביעה דנן, כאשר התביעה כאן היא בראש ובראשונה תביעה לקיצור לוחות הזמנים המזכה את מ ליבו בבונוס, ודי היה להראות כי הפרויקט היה מסתיים לפני ה-6.5.09 (מועד הסיום החוזי), כאשר לטענת מליבו בפרשנות השמרנית ביותר הוא היה מסתיים בחודש מרץ 2009. כך גם כי בגין תקופת העיכוב, זכאית מליבו לפיצוי כספי בגין הוצאות של הארכת משך הביצוע.
עוד נטען כי לא היה מקום להפנות להוראת סעיפים 35 ו-00.05 למפרט המיוחד אודות התנאים לזכאות לארכת משך ביצוע , הואיל ולא מדובר שם על משך הביצוע, בעת שהסעיף הרלוונטי הינו 36ב.4 להסכם בין הצדדים , אודות התערבות בלתי צפויה מצד ג' , שאזי זכאית מליבו לארכת משך ביצוע ובעת שלופו אישר כי "ההתפרצות" של כביש 431 הינה תופעה בלתי צפויה ו כי פתיחת הכביש יש בה משום עילה להארכת משך הביצוע, תוך הפניה לאשר נכתב על ידי הפיקוח בזמן אמת, אודות ההשלכות של פתיחת הכביש.

124. בהתייחס לטענה כי לא ניתן להגיש ארכת משך ביצוע ללא קבצי התוכנה, הרי מדובר בדרישה לפי "מפרט מע"צ" ולא על פי החוזה דנן אשר לא מיישם פרוצדורה כזו. נתיבי איילון טענה כי נוהל מע"צ לא חל על הצדדים , וכ י אותו נוהל בא לשנות מהפרקטיקה הקיימת, וכי מטרת הקבצים רק על מנת שהמזמין יוכל לבדוק את הטענות, הגם שהתביעה הוכחה גם בלי הקבצים ומתוך המסמכים מזמן אמת , כמו יומני עבודה , אישורי מכון התקנים וכיוצ"ב. כך גם אין חולק כי בזמן אמת הוציאה מליבו לו"ז בסיסי ומספר עדכונים.
כך יש לדחות את הטענה כאילו משהו הוסתר במזיד, הואיל ודי בכך שהקבצים ישמרו על ידי הפיקוח או נתיבי איילון כדי שייחשפו בהליך, אלא שאכן הקובץ לא נמצא, דבר הקורה בניהול ארכיון של חברת בניה העוסקת בעשרות פרויקטים במקביל. כך גם הסתבר שארכיון הנתבעות לא במצב טוב יותר , הואיל וגם הן לא שמרו את הקבצים למרות שגם להן אחריות על כך, תוך הפניה לאשר הודה לופו כי "זה לא בסדר" שהקבצים לא נשמרו אצל המזמין והמפקח. וכך גם הפניה לדברי זלינגר שלא תמיד עושים הכל, וכי במקרה דנן אכן לא הקפידו על השימוש בתוכנה אלא עבדו בשיטות ידניות שהיו נוחות למהנדסים יוצאי ברית המועצות.
כך גם נטען כי לו היו הנתבעות דבקות בהוראות החוזיות ביחס ללוחות הזמנים כפי שבאי כוחן עושים היום, לא היו משולמים חשבונות הביניים הואיל ולפי סעיף 57א לחוזה אמור להיות מצורף לוח זמנים לכל חשבון ביניים, ומכל מקום מכוח דיני ההשתק ושינוי בהתנהגות , קיימת מניעות מלטעון אודות הקבצים והתוכנה.

125. בהתייחס ליחס שבין העיכובים בחיבורים 200 ו-500 לבין העיכוב בפתיחת כביש 431, הרי ששקד לא חזר בו ממסקנתו כי אי מסירת תוכניות הסדרי התנועה על ידי נתיבי איילון גרם לעיכוב של חודש ימים ושבוע, אלא הסביר מדוע לפי שיטת הנתיב הקריטי לאור האירוע המהותי של פתיחת 431, הרי הוא בלע כל עיכוב אחר והעיכוב בנושא התוכניות הוא מתחרה בחלקו והפך לדיון משני, תוך הפניה לדברי בית המשפט ואישור העד בעמ' 86 לפרוטוקול.
דהיינו, כי אילו הייתה נדחית טענת מליבו לגבי פתיחת כביש 431 והעיכוב הוא לא בעטיה של נתיבי איילון, ממילא לא היה צורך לדון בנושא החיבורים הואיל ובכל מקרה מליבו מאחרת בפרויקט. מנגד, אם מתקבלת טענת מליבו אודות פתיחת כביש 431 הרי ברור שמליבו מקצרת את הלו"ז לחודש מרץ ואז יש לבדוק האם העיכובים בחיבורים מנעו ממליבו לקצר עוד את הלו"ז ולסיים את הפרויקט בתוך 13 חודש.

126. בנושא שאלת מיקום החיבורים, נטען על ידי מליבו כי נתיבי איילון לא חזרה בטיעוניה על טענות שטענה בעבר, אשר נזנחו על ידה, אלא טענה כי סטולין אישר שניתן לראות את החיבורים בתוכניות המכרז, בעוד שאין קשר בין המיקום הפיזי של החיבורים ולשאלה אם הם נכללים בגבולות העבודה של מליבו , הואיל ותמיד ניתן לראות בתוכנית גם דברים שהם מחוץ לגבולות העבודה. אכן, אילו הנתבעות לא היו מתרשלות בהגדרת היקף העבודות החוזי במסגרת המכרז והחיבורים היה ביצוע החיבורים נכלל במסגרת העבודות והיו ניתנות למליבו התוכניות הנדרשות, אך בגין רשלנות אלו לא ניתנו.
עוד נטען כי גם אם אין פקודת שינויים, טענה פרוצדורלית, הרי מהאמור בסעיף 6ו למכתבו של זלינגר מיום 27.10.09, הפיקוח אישר תשלום בגין ביצוע עבודות מחוץ לגבולות העבודה.
עוד מלינה מליבו אודות התפלמסות בדבר הסדר זמני או קבוע, מעת שבהתאם לפרק הזמן שהסדר התנועה יעמוד נגזרת מידת האחריות, ומשכך קבלן ביצוע לא ייקח אחריות על הסדר תנועה "פרוביזורי" שהינו "זמני" לתקופה של שנה אלא למשהו פרוביזורי באמת, נפרס בלילה, סולל ומקפל עם סוף העבודה למחרת בבוקר, ועל כן מליבו התייחסה להסדר שיישאר לתקופה ארוכה כהסדר קבוע, כאשר היה ידוע שמדובר על הסדר שיישאר במקומו לפחות עד חודש אוגוסט 2009, והדברים יפים שבעתיים מעת שמדובר בחיבורים מחוץ לגבולות העבודה.
יתר על כן, בהסדרי תנועה קיימת אחריות רבה ושמיר העיד כי המבצע חייב להיעתר לדרישת המזמין שהעבודה תיעשה בהתאם להוראות יועץ הבטיחות של המזמין אשר רק הוא יכול לקחת אחריות על הסדרי התנועה בחיבורים, ואכן מי שהכין את התוכנית היה היועץ של נתיבי איילון.

127. בכל הקשור לקורות, נתיבי איילון הודתה כי אין ליקויים אלא עיכובים בלבד, דהיינו כי בניגוד לאשר צוין בתצהיר שורובן הרי הקורות שהורכבו ראויות ואף קורה לא נפסלה ו כי לא היה מקרה אחד של יציקת קורה אחרת במקומה. הטענה היא רק לזמן שלקח לבצע את התיקונים, אולם ללא כל ראיות האם אכן הקורות גרמו לעיכוב הפרויקט, ובניגוד לתצהיר לוראן וחוות הדעת של שקד, וכשלא היה מקום להסתמך על גוטליב אשר אישר כי לא היה מתפקידו להתייחס גם במהלך העבודה ללוחות הזמנים, וכשדווקא האחרון אישר כי ניתן היה לבצע את התיקונים במקביל להשלמת העבודות וללא עיכוב השלמת הפרויקט, וכי בכל מקרה אלמלא פתיחת הכביש ואף אם היו רואים את מליבו כאחראית לעיכוב בחיבורים או עיכוב בביצוע הקורות, עדיין הייתה יכולה מל יבו לעמוד בלו"ז החוזי ואף להקדימו בחודש ימים לפחות.
בנוסף, הקורות לא היו בנתיב הקריטי ופתיחת הכביש גרמה לכך שייצור הקורות הוסט מהנתיב הקריטי, תוך הפניה לחוות דעתו המשלימה של שקד, וכשגם שורובן אישר שהפרויקט התנהל על פי לו"ז של 13 חודש, וכששקד ציין כי גם בהתחשב במועדי הסיום של יצור הקורות ובשלילת "מתחרים" אחרים מועד סיום הפרויקט היה 12.3.09.
בהתייחס לטענה כאילו היו למליבו רק 2 תבניות שאיפשרו יצור של 2 קורות במקביל בלבד, הרי שלוראן ציין בתצהירו המשלים כי היו ברשות מליבו 2 סטים של תבניות, דהיינו סה"כ 4, וכשלא מדובר על טענה חדשה.

128. לעניין פתיחת כביש 431 התעלמה נתיבי איילון מהודאת זלינגר כי הנחת מליבו שעל פי מסמכי המכרז ברור שהתנועה תעבור מעל הגשרים הייתה הנחה סבירה, כך גם אישורו כי בתוכניות המכרז והמידע, עלה שמדובר בתנועה דלילה במשך מרבית היום ובנוסף כי בשלב המכרז לא צפויה פתיחת הכביש לפני המועד , אשר תוכננה להתבצע מעל הגשרים לאחר סלילתם, וכי הטענה כי הדברים לא נכתבו פוזיטיבית במסמכי המכרז בסיור הקבלנים הינה הפרה של חובת תום הלב המוגברת של חברה ממשלתית אשר מחייבים שלא להותיר עניין כה מהותי לוט בערפל, וכשהפרשנות כנגד הנסח וכי אין בהסבר כאילו משרד התחבורה החליט על האמור, לשנות מכך שמדובר בגורם זר מתערב אשר מזכה את הקבלן בפיצוי כמפורט בהסכם.
יתר על כן, מחד גיסא טוענת נתיבי איילון כי לא ידעה את התאריך המדויק של פתיחת הכביש עד למועד הסמוך לפתיחה, ומאידך גיסא עתרה שבית המשפט יקבע כי מליבו ידעה את אשר נתיבי איילון לא ידעה, כל זאת בהסתמך על אותו פרוטוקול מיום 18.12.08 אשר בסיכומיה של נתיבי איילון חדל להיות הודעה והפך להיות רק "אינדיקציה". כל זאת בהתעלם מכך שמועדי הפתיחה נדחו מפעם לפעם, זאת לפי עדות העדים מטעם נתיבי איילון, וכך גם אלו שנשאו תפקיד אצל נתיבי היובל, היזמית של פרויקט 431 הראשי, לופו ושמיר, וכשהועד כי הפתיחה יכולה היתה להידחות גם לחודש יולי 2009.
משכך, לא יעלה על הדעת כי מצופה ממליבו בפרויקט כה מורכב לנהל את הפרויקט על סמך גחמות או מניעים כלכליים של צדדים שלישיים.

129. לעניין קריסת המנוף נטען כאילו מליבו יכולה הייתה להביא מנוף חלופי במרווח הזמן מעת קריסת המנוף ועד פתיחת הכביש, במסגרת אותם 3 ימים, תוך הפניה לעדות זלינגר אשר לא נכח בשטח וחי מפי השמועה, אשר ציין כי לא ניתנה למליבו אפשרות להביא מנוף חלופי מאחר והיא לא ביקשה זאת לאור ההלם שלקו נציגיה בעקבות קריסת המנוף.
אולם, כל זאת בהתעלם מעדותו של שורובן , שהיה בשטח , ואשר במכתביו מזמן אמת מהימים 25.1.09 ו-29.1.09, דרש לפנות באופן מיידי את כל הציוד והאביזרים בתוואי רמפה 700 לצורך פתיחת הכביש, וביום 29.1.09, למחרת אירוע הקריסה, חזר ודרש לפנות את האמור. שורובן עומת עם המכתב האחרון ונאלץ להודות כי הוא לא אישר למליבו לפעול להבאת מנוף חלופי, מאחר שהמזמין קיבל החלטה שהחשיבות העליונה לפתוח את הכביש , וזאת בהתייחס לשאלת בית המשפט בעמ' 1349.

130. בכל הקשור להשלמת עבודות, מתעלמת נתיבי איילון כי אין חולק שעבודות הפיתוח המקוריות הוצאו מההסכם בעת שינוי המתכונת וכי במאי 2009 פנתה נתיבי איילון למליבו וביקשה כי זו תבצע עבודות פיתוח שונות שהיו באחריות קבלנים אחרים וכי סוכם שההתקשרות תהיה במתכונת פאושלית חדשה בהיקף של 1.8 מיליון ₪ ועל פי תוכניות לביצוע שיעביר שורובן. דהיינו, כי ישנם שני הסכמים פאושליים.
אכן, סטולין אישר את אשר צוין במכתבו של אבי יעקבי כי מליבו סיימה את כל עבודות החוזה למעט סלילת אספלט והשלמת עבודות אבני שפה, אולם נתיבי איילון הוסיפה את המילה "המקורי" וטענה כי סטולין נאלץ להודות כי מליבו לא השלימה את העבודות הכלולות בהסכם הפאושלי המקורי, הגם שבעדות לא צוין כלל "המקורי", וכי למעשה כל האישור התייחס לעבודות בהסכם הפאושלי הנוסף, דהיינו עבודות הפיתוח. עוד נטען כי לא נמצאו כל תימוכין לטענת זלינגר כאילו התנתה מליבו חזרתה לעבודה בתשלום מלוא דרישתה בסך 24 מיליון ₪ בה בע ת שדרשה רק ת שלום בגין התארגנות מחדש.

131. בהתייחס לעבודות הנוספות, מליבו לא הגישה מספר ניתוחי מחירים אלא התבססה על אישורים הנושאים חתימת המפקחים איונטוב וגליקמן אשר לא הובאו לעדות, כפי שגם וולפסון לא הובא לעדות, וכששורובן אישר כי ידוע לו שוולפסון אישר למליבו תשלום בסך של 900,000 ₪ בתפקידו כיו"ר ועדת החריגים וכשלמפקח אין מה להתערב בכך.

132. לבסוף, בכל הקשור לחברת הפיקוח הרי שבתי המשפט הכירו באחריות מפקח כלפי קבלן מכוח דיני הנזיקין וכשההלכה חלה במלוא עוזה בנסיבות דנן הואיל ורשלנותו של הפיקוח בולטת והביאה את הצדדים לבית המשפט, כל זאת לאחר שמנכ"ל נתיבי איילון שי ברס היה נכון לסיים את ההתחשבנות בפשרה לאחר שציין כי מגיע למליבו צל"ש וכי אחד הנדבכים ברשלנות חברת הפיקוח העדר ידע של זלינגר בתחום הגשרים והפרויקט.
בנושא החיובים הכספיים, הרי גם בהתאם לחוזה והמפרט המיוחד בסעיף 00.39 נקבע כי בסעיפים חריגים המחיר יתבסס על מחירון דקל , וכשגם אין מקום לקיזוז התשלום לחופרי השרון מעת שלא מדובר בסכום קצוב.

השלמת טיעונים:
133. במסגרת השלמת טיעונים בעל פה נדרש ב"כ מליבו לאשר עלה מסיור הקבלנים ואישר כי אכן לא ניתן לראות בכתובים אודות הקשור לפתיחת כביש 431 אלא ישנה התייחסות לתנועה העכשווית, תוך הדגשה כי לא מדובר על משהו דו סטרי בין עירוני , כאשר בית המשפט ציין כי מדובר על פרשנות, וניתן גם לפרש כי מראש הודע שתהיה תנועה כל הזמ ן. עם זאת טען כי מהמסמכים שהוצגו, שלושה מכתבים מזמן אמת, עולה כי מליבו זכאית לפיצוי, הואיל וחל שינוי הנובע מהלחץ הכבד לפתיחת הכביש "ולכן השתוללו וגם שולמו קנסות" ומדובר היה בסיטואציה של יותר ממיליארד וחצי ₪ בקנסות אם הכביש לא היה נפתח במועד, ולכן העדיפו לסלק את מליבו ומקסימום שישלמו להם פיצוי, ואז כשהיו צריכים לשלם ניצלו את נושא קריסת המנוף.
לטענת מליבו כבר ב-25.1.09 ביקשו שיפנו את השטח, המנוף קרס ב-28.1.09 ובמכתב נוסף למחרת 29.1.09 עצרו את העבודות וכשב-5.2.09 נפתח הכביש. לשאלה מה היה קורה אם המנוף לא היה קורס, הרי שהמשיכו להניף גם לאחר המכתב של ה-25.1.09 וכי הטענה הינה כי בהתאם לעדותו של שקד אשר ניתח את כל לוחות ה זמנים, ניתן היה לסיים ב-15.3.09, דהיינו הקדמה של כמעט 3 חודשים מ-6.5.09 ל-15.3.09 למרות שמליבו סברה כי ניתן היה לסיים עוד חודש קודם.
לשאלת בית משפט מה היה קורה אלמלא הקריסה, הרי עדיין הפתיחה הייתה מעכבת , כי היו צריכים להניף עוד 2 קורות וכשיועצת הבטיחות קבעה שאסור לעבוד כך וכי הבדיקה של שקד הייתה מה היה קורה אלמלא הקריסה.
בכל הקשור לתוכנה והמסמכים, נטען כי הדבר לא הפריע למישהו לבדוק , ולא בכדי שאל בית המשפט הכיצד שמים את החומר בארכיב ולאחר שמדובר בתיק בו יש נה תביעת קבלן . דומה הדבר להשמת תיק משפטי באר כיב כשאתה יודע שיש תביעת רשלנות. והתשובה , כי זאת המציאות, וכי בפועל לא באו בטרוניה כל העת וכי המהנדסים מרוסיה עובדים בלי התוכנה יותר טוב.
בנוסף, נדרש ב"כ מליבו להסביר מדוע לא התייחסו ללופו והקשור לנתיב הקריטי וכך גם לא התייחסו מדוע בית המשפט צריך להעדיף את שקד לעומתו , ואזי התשובה כי בסעיף 22 יש פסקה שלמה שמנתחת את העדות שלו, וכי לא ניתן להשוות במקצועיות בינו לבין שקד אשר היה מקצועי ואף לא נתן למליבו את אשר רצתה, וכשלופו ציטט מספרים וגרסתו קרסה, וזאת בעוד שני תיקים בבתי משפט, כאשר הוא תקף את שקד אשר עמד על דעתו.
כך גם הודגש כי אכן יש שוני בין התביעה הקבלנית לבין התביעה והס כומים, הואיל ובסופו של יום , כל שהוכח המועד המתוכנן של 15.3 והטבלה שצורפה מסבירה שבגין אובדן המענק על הקדמת לוחות הזמנים , זכאית מליבו לכ-4 מיליון ₪.
בשאלת העבודות הנוספות, הפיקוח ממליץ וולפסון קובע , ולשאלה אם כל הטענות לתשלומים נוספים באות תחת אישור סופי של וולפסון , נטען כי וולפסון אישר 1,236,000 ₪ ובייחס לשאר מדובר על עלויות נוספות מפתיחת הכביש , שהוא כמובן לא אישר וכשיש עבודות נוספות שבוצעו.
ב"כ מליבו נדרש לשאלה שלכאורה לא די בהמלצת הפיקוח הואיל ויש בחוזה מנגנון שקובע מה קורה אם הם לא מאשרים, והתשובה כי זה בדיוק מה שעשו , הפניה לבית המשפט, תוך הסבר כי אם הפיקוח גם לא מאשר אז הוא בבעיה. אך אם הפיקוח אישר אז המצב אחר.
עוד נדרש לשאלה כי גם אם במצב רגיל ניתן היה להביא מנוף חלופי או 2 מנופים ולפתור את הבעיה, הרי עם פתיחת הכביש נדרשה התארגנות אחרת לחלוטין לגבי ההנפה , והתשובה כי המועד לפתיחת הכביש הוא עד לרביעי או עד השישי לינואר, כשניתן היה לדברי זלינגר להשיג עוד שבוע , ואזי ניתן היה להשלים , ותוך יומיים שלושה היו מתארגנים ו כי הטרוניה למה לא נתנו לנו להתארגן.
משנדרש לשאלה אם יש תיעוד ברביעי או בחמישי על הבקשה שלא יפתחו את הכביש כי רוצים להביא שני מנופים אישר כי אין תיעוד וכי גם עדות כזאת לא הייתה. כך גם הוסבר כי הגרסה אודות הלם, הייתה רק של העד האחרון, ולשאלה האם בתביעה נטען שסרבו לתת אפשרות להביא מנופים חלופיים , התשובה הייתה כי הדברים לא נטענו, וכשבית המשפט ציין שגם בתצהיר זה לא מופיע, ואזי בא ההסבר כי המנוף מבחינת מליבו לא הייתה הבעיה , אלא הבעיה יותר רצינית , וההסבר כי כבר ב-25.1 אמרו שיסתלקו, דהיינו לא רצויים והיו שם בעל כורחם וניסו לדחוף עוד איזה עבודה במהירות לפני שמסתלקים, כל זאת ללא קשר למנוף, ולכן לא שייך לחזור ולפנות כי ניתן לפתור את עניין המנוף.
האישיו לא היה המנוף אלא הפתיחה וכך גם לא היה קשור לקורות.
לשאלה מה רוצים מהפיקוח, לרבות לאור עמדת נתיבי איילון, הסביר ב"כ מליבו כי ברור שהוא לא יגבה פעמיים אך הוא תובע משניהם, הגם שהוא מאשר כי אין בעיית גביה מול נתיבי איילון וכי יש למליבו בטן מלאה כלפי מה שעשה זלינגר, שאלמלא התנהלותו, יכול היה לתאם את המועד באופן קצת שונה, להזיז כמה ימים ולתת לרוץ עם המנוף, אלא שהוא חיכה בפינה.
כך גם הסביר כי הפיקוח היה אחד מהגורמים שתיאמו את הפתיחה, ולא בכדי מליבו טענה כי אם אכן תיאם, מדוע לא מסר זאת. מכאן, שקיימת אחריות גם לחברת הפיקוח כמעוולת במשותף בהתעלמותה מעניינה של מליבו בעת התיאום של פתיחת הכביש, וכאמור, הטרוניה כלפיו גם כמי שסיכל אפשרות לסיים את הסכסוך.
אכן יש לו זכות להביע דעתו אך לצידה קיימת גם האחריות, ומעת שהתרשם ב חוות דעתו , כגון אם היה סובר כי מליבו לא מסתדרת עם הקורות ולו היה מדבר עם אנשי השטח , היה מבין שעניין הקורות אינו מעכב מאומה, וכפי ששורובן העיד, אזי , המשמעות הייתה שקמה לו האחריות ועליו ליתן את הדין, וכשהוא חב חובת נאמנות גם כלפי מליבו ולא די בטיעון בדבר היותו שלוח של נתיבי איילון בלבד.
לשאלה מדוע יש להמתין זמן כה רב עד קבלת הסדרי התנועה, בה בשעה שניתן להשיג יועץ , ניתנה התשובה כי מדובר בנושא של אחריות , מעת שהקבלן לוקח על עצמו הסדר תנועה, א ם חס וחלילה קורה משהו.
בית המשפט נדרש לשאלה כי לו בגדר הקטנת נזק, היה מקום להכין הנדרש ולשלוח לנתיבי איילון ל אישורם ולא בגדר "שב ואל תעשה", זאת גם אם האמור לא נטען על ידי הצד שכנגד - ההסבר כי בזמן אמת ב-29.1.09 נכתב נספח ו' כי יסייעו בכל הנדרש לתיאום אופן הרכבת הקורות הנותרות מול הגורמים השונים, אך כחודשיים הדבר לא נעשה. בנוסף, לא מדובר במה שחברה לוקחת על עצמה , בניגוד לחברה הנדסית שהייתה יכולה לעשות זאת בעצמה. כך גם אם היו כוללים מטלה זו במסגרת מחלף 200 או מחלף 500 למרות שהם מחוץ לגבולות. אולם, משהדבר לא נכלל היה על הקבלן לבצע בהתאם לתכניות מנחות אשר המזמין היה צריך לספקן, ושוב הקשור בנושא האחריות.
עוד נטען כי רק במשפט נטען על ידי נתיבי איילון שמליבו אמורה הייתה להכין את הסדרי התנועה, וכי הפוך מכך. במיוחד יפים הדברים בייחס לחיבורים ב-200 ו-500 המצויים מחוץ לתחום ולגבולות העבודה, כך גם בייחס לגבהים.

134. ב"כ נתיבי איילון טען כי במהלך המשפט התבהרה תמונה מאוד ברורה לגבי התהליך של הפרוייקט. כך הובהר באופן מפתיע כי מליבו נכנסה לפרוייקט בעיניים פקוחות ובידיעה שייתכן ולא תוכל לעמוד בו, תוך שנטלה סיכון משמעותי גם לגבי דרך ביצוע הפרוייקט, ולא פחות מזה לגבי ההיתכנות הכלכלית בכניסתה לפרוייקט על סמך הנחה כי תקבל את הבונוסים, שאם לא כן, הפרוייקט אינו כלכלי - עמדה שהכניסה את מליבו לסיטואציה מאוד פרובלמטית. כך גם עלה כי מחודש ינואר 2008 ועד חודש מאי 2008, למעשה מליבו לא הניעה את התהליך אלא נ דרשה למגעים בכל הקשור לשינוי השיטה בנושא הקורות, וכשבכל התקופה האמורה טרם החלה להתבצע עבודה כלשהי בשטח, כשאין מחלוקת שהפרוייקט הסתיים באיחור משמעותי. נקודת מוצא נוספת, שמליבו לא השלימה את מ חויבויותיה על פי ההסכם, דהיינו נטשה את הפרוייקט באמצע, תוך הפניה לעדותו של נחום אשר ציין כי פעל בחמת זעם, נהג בטיפשות וכי הוא מכה על חטא. והנה, עתה מבקש קבלן שכזה לשכנע כי אין להשית עליו את הסנקציות מכוח ההסכם. לא בכדי, קיימות הוראות בהסכם הכיצד על הקבלן להוכיח שאינו חב באותן סנקציות ושאין להטיל עליו את הקנס וכי הוא לא נושא באחריות לעיכובים. הנטל מוטל על הקבלן ולא על המזמין.
עוד יש לדחות את הטענה כי המהנדסים החליטו לעבוד ידנית, ומעת שהוצגו על ידי נתיבי איילון מספר לא מועט של לוחות זמניים שהופקו באמצעות התוכנה, כאשר גם לוראן אישר כי בעת הכנת כ תב התביעה עמדו לפניו לוחות זמנים וכשלא יכול היה להשיב מדוע אלו לא קיבלו ביטוי בכתב התביעה או בתצהיר גילוי המסמכים.
לטענת נתיבי איילון מי שנשאה באחריות לליקויים הייתה מליבו. ראשית, באיחור ביציאה לדרך לאור שינוי שיטת הביצוע. בנוסף, נושא הקורות כאשר נתיבי איילון לא התמקדה בנקודת זמן זו או אחרת וכך גם אין שום ראש נזק שהקורות אינן תקינות, אלא הנושא נדרש אך ורק להשפעה על דרך העבודה, תוך הפנייה לאשר צויין אודות "עקומת הלימוד" שנדרשה לצורך ביצוע העבודה וההשפ עה על לוחות הזמנים בפרוייקט. כך הפנה ב"כ נתיבי איילון גם למסמך מטעם לוראן, שאכן ישנו איחור בפרוייקט כתוצאה מהקורות , וכך גם משיחתו של גוטליב נ/16 במשרדם של ב"כ הקודמים של מליבו , שהקורות הן צוואר הבקבוק של הפרוייקט, כאשר ההרכבה וההתקנה שלהם בנתיב הקריטי, לרבות הפניה לתכתובות בזמן אמת בייחס לעיכובים בהשלמת הקורות, ולליקוי באופן בו נוצקו והצורך לבצע תיקונים ותיקונים חוזרים, וכך דרישה שמליבו תעסיק מומחה נוסף שילווה אותה בביצוע הפרוייקט.
נושא נוסף שהתבהר, קריסת הטענה אודות נקודות החיבור ב-200 ו-500 , כאשר מדובר בתכניות שמליבו הייתה חייבת לספק אותן, אך ישבה בחיבוק ידיים והטיחה בנתיבי איילון כי עליה לספק אותן , כשמדובר בהסדרי תנועה זמניים ואין לקבל את הטענה אודות אחריות נתיבי איילון , הואיל ואכן מדובר על אחריות הקבלן.
בתשובה לשאלת בית משפט, צויין כי היו הסדרי תנועה מנחים בייחס לחיבורים ובהתאם לעדותו של שמיר וכך גם העדות של לירן , שעבודתו הייתה להציב מספר תמרורים.
בייחס לטענת "הגבולות" הרי מדובר בטענה כבושה, וכשבמסמכים בזמן אמיתי לא ניתן למצוא כאילו הצמתים מחוץ לגבולות התכנית, וכשלא מתקבל על הדעת שהפועלים מטעם מליבו לא יטענו כי באים אליהם בדרישות מחוץ לגבולות התכנית. לעניין קריסת המנוף, ציין ב"כ נתיבי איילון כי בתביעה , נושא זה לא הוזכ ר כלל וכשממכתבי מליבו עולה שאכן הקריסה גרמה לעיכובים , והטענה שסילקו אותם, אין לה כל קשר לנושא האמור.
בהתייחס למכתב מה-25.1.09, מהעובדה שב-28.1.09 הניפו , עולה כי אין קשר בין הדברים וכי המכתב מה-25 לא מתייחס לנקודה שבה הייתה אמורה להיות הנפה , אלא לכביש 700 לנקודה אחרת שהיה צורך לפנותה, איזור שלא היה בשימוש , כדי לאפשר הכנסת כלים, אך האמור לא השפיע על ההנפה אשר ניתן היה לבצעה יומיים אחר כך, או שלושה ימים אחר כך.
בית המשפט נדרש לשאלה שלאור התכנון המקורי סיום הפרוייקט אמור היה להיות ב-22.4.09, כך גם שלמעשה מעדויות נתיבי איילון עולה כי לא ידעו מה יהיה מועד הפתיחה לרבות אפשרות של פתיחת הכביש רק באוגוסט, ולכן נשאלת השאלה האם כשמתכננים עבודה שכזו ניתן לבוא ולשנותה במעבר תנועה מתחת הגשרים , כאשר לא בכדי נתיבי איילון הסכימו כי יש מקום לפיצוי , הגם שיכול וקיימת מחלוקת אודות הסכום המדובר אך לא על העילה כלשונו של ב"כ מליבו.
יתר על כן, הכיצד מתגברים על הנתון שמהרגע להרגע באים ואומרים שפותחים בעוד כשבועיים פרוייקט כזה ענק.
עו"ד סופר הסביר כי הפרוייקט כולו עניינו כביש 431 והגשרים, ולא ניתן היה להתעלם שהפרוייקט משרת זאת , וכי מליבו ידעה מה מתרחש באיזור הגאוגרפי בו היא פועלת.
במישור החוזי, כתוב בהסכם בצורה ברורה שהקבלן צריך לצאת מנקודת הנחה שהוא פועל בסביבה בה ישנה תנועה כבדה ועליו לקחת זאת בחשבון, ולכן גם משלמים כספים עבור ביצוע הסדרים כדי להתמודד עם התנועה. כך גם הפנה לדברי לופו , כי ידעו שזה צריך לקרות אך לא ידעו על המועד המדוייק , וכי מניתוח המסמכים של הפרוייקט מגלים שלמעשה הכוונה להניף את הקורות במפתח האמצעי שבו קרס ה מנוף הייתה אמורה להיות תחילה באוקטובר, אח"כ בנובמבר ובהמשך בספטמבר וכך גם הפתיחה של כביש 431 התעכבה ונדחתה מספר פעמים, כשהייתה הנחה שיש קורלציה בין הדברים, באופן ש-431 יפתח כשהקורות כבר יונפו , דבר שיצטמצם למינימום את השפעת פתיחת הכביש על עבודת מליבו. אולם, מצבר העיכובים שמליבו הייתה אחראית להם הדברים נדחו.
לשאלה - שאם היו דוחים את פתיחת הכביש לחודש מאי 2009 אזי, לכאורה , הייתה מליבו מסיימת את הפרוייקט, השיב, כי אינו יודע, וכי בכל מקרה הפתיחה הייתה חלק מהסיכונים שקבלן נוטל עליו. לשאלה – אם כך מדוע שורובן הסכים לפצות, הסביר שא כן יכול והיו נחסכות לקבלן חלק מהעלויות לאור הצורך לעבוד מעל כביש שיש בו תנועה כבדה.
משכך, נשאל מדוע פיצוי אם זה חלק מהחוזה, והשיב, כי ניסו ללכת לקראת הקבלן כמחווה.
לא בכדי נדרש בית המשפט לשאלה שלכאורה לא מדובר בשחור ולבן, הואיל ולכאורה הפער בין פתיחה בפברואר או מאי אכן הינו פער אך לא פער ענק, וכי בזמן אמת היה ברור לכולם וכך גם ההיגיון, שאחרי שמבצעים ומסיימים אז פותחים כי זו המטרה וללא שלב ביניים . כך גם עולה לכאורה מדברי לופו, וכי למעשה הפתיחה נכפתה גם על נתיבי איילון מלמעלה , ולכן לא צריך לה סתכל על כך בהיבט החוזי בלבד, וכי כך גם יש להסביר לכאורה את התנהלות שורובן.
עו"ד סופר הסביר כי המחווה הייתה מאוד מוגבלת ובאופן שמליבו אחראית לעיכוב של 6 חודשים, אך נתיבי איילון מוכנה שלא להשית את הקנס המלא על ידי קיזוז מסויים, וכשלא מדובר על נטילת אחריות גורפת. יתר על כן, אין להתעלם מעדותו של לופו, כי אם הפרוייקט היה בתצורה המקורית, ההשפעה של פתיחת הכביש הייתה מ ינימאלית.
בנוסף, נטען כי היו תקלות בקורות מהתחלה ובמשך חצי שנה בפרוייקט של 18 חודש. משכך נשאל אם לא היו פותחים את כביש 431 האם מליבו הייתה עומדת בנדרש עד לחודש מאי וכשלא מדובר על 13 חודש, ותשובת עו"ד סופר, כי השאלה אי נה רלוונטית וכי הסעיף הרלוונטי סעיף 36א' הקובע כי אם הקבלן מבקש לשכנע שאין להטיל עליו את האחריות לאיחור, הוא צריך להראות כי נקט בכל האמצעים הסבירים להקטנתו וכשבענייננו צבר הדברים מראה שלא כן. כך גם אין בעצם אישור השינוי בשיטה להסיר אחריות ממליבו ואף אחריות מוגברת, ונוכח העיכובים בכביש 200 ו-500, הקורות והמנוף כל הדבר ים האלה ביחד, גרמו לכך שהם הגיעו לנקודה הקריטית של פתיחת 431 בעמדת נחיתות.
ההסבר לשאלה מדוע את הסדרי התנועה שלירן סיפק לא עשו קודם, הרי מיומני העובדה עולה, כי יש פינג פונג , ולשאלה - מד וע אין כאן שאלה של הקטנת הנזק, ההסבר כי היה מדובר באחריות הקבלן. עם זאת, גם אם מליבו טוענת שהיה עיכוב שלא בגינה, היה על מליבו להוכיח את הדבר, יש חשד שלא בכדי לא גולו לוחות הזמניים בזמן אמת. בייחס לעותקים שלכאורה הייתה אמורה נתיבי איילון לקבל, ואם לא קיבלו היכן המכתב, הרי מה שנשלח גולה .
עוד נטען כי מליבו לא הביאה את הנהלת החשבונות, לא הראתה הוצאות ונזקים, והכל נטען באופן תיאורטי תוך התבססות על מחירון "דקל" .
נתיבי איילון אף דחו את הטענה כאילו התביעה שכנגד הוגשה בתגובה לתביעה שהוגשה על ידי מליבו, מאחר והצדדים ניהלו מו"מ וכשמליבו הגישה את תביעתה שלאחר יה הוסכם כי הצדדים יפנו לגישור ורק אם לא יצלח, תגיש נתיבי איילון את תביעתה , תוך הפניה לדרישות קודמות של נתיבי איילון.

135. חברת הפיקוח טענה כי אין עילה כנגדה כביכול לאור הטענה כי לא הושג הסדר פשרה בין נתיבי איילון למליבו ולמעשה, התביעה הוגשה כנגד חברת הפיקוח לאור דברי עו"ד וינרוט "יש לנו בטן מלאה על המפקח" וכשאין למעשה כל דבר משפטי כנגדה . כך גם לא מצאה מליבו להשיב לטענותיה, כאשר בתביעה נזיקית יש צורך להוכיח רשלנות של מפקח הנדסי, זאת באמצעות חוות דעת מקצועית, אשר לא הוגשה. כך גם לא הוכח קשר סיבתי, וכעיקר, שאלת היריבות וכשלא ניתן לטעון טענות שכאלה במסגרת סיכומי התשובה.
יתר על כן, בפסק הדין שהפנתה אליו מליבו , נקבע כי אין יריבות בין הקבלן למפקח כאשר למזמין הפררוגטיבה למנות מפקח והחוזה אינו לטובת צד ג', דהיינו לטובת הקבלן. בהתייחס לעילה כאילו לא ניתן אישור, מקום שהיה צורך לאשר, המדובר בעילה חדשה, שאף היא נולדה בסיכומים. בכל הקשור למקצועיות, עניינה של מזמינת העבודה , ו כי הניסיון הרב של זלינגר מכשירו לנהל פרוייקטים שכאלו מול מנהל מליבו שסותר את המהנדס הראשי שטיפל מטעמו בפרוייקט , כאשר התחושה היא שהמקצועיות בוודאי לא הייתה הדבר הראשון בפרוייקט.
בכל הקשור לפתיחת כביש 431, הרי ההחלטה אינה של הפיקוח ואף לא של נתיבי איילון, אלא באה מגבוה ואת השלכותיה יש לבחון בהתאם לחוזה שבין הצדדים וכש הפיקוח אינו רלוונטי. למעשה, מנסים להלך אימים על נציגי חברת הפיקוח כשזלינגר נדרש להוציא הון רב, כשאין לו כל מקום לא עובדתי ובוודאי לא משפטי, ומעת שמדובר בתביעה בסכום של למעלה מ- 20 מיליון ₪.

136. עו"ד וינרוט טען , בהתייחס לדברי עו"ד סופר , כי ידוע ש יש הרבה דברים בפרוייקט שיש לבצעם עוד טרם הנפת קורות ולכן, אין יסוד לנטען כאילו לא עשו מאומה מחודש מאי 2008 עד ינואר.
למעשה, הייתה מחלוקת אחת בהתייחס למועד הסיום , בעת ששקד מטעם מליבו סבר מרץ 2009 , ושורובן מטעם נתיבי איילון מאי, דהיינו, שגם לפי האחרון , מליבו יכולה הייתה לעמוד במאי , גם אחרי ששינו את השיטה ואחרי הקורות , וכששקד ניתח את הדברים.
בהתייחס לטענה של נטישה, הרי יש לבחון את הדברים בזמן אמת תוך ה פניה למסמך 40 לתצהירו של זלינגר, שם צויין כי על פי ההוראות סיימו את כל עבודות החוזה, למעט סיום סלילת אספלט והשלמת עבודות אבני שפה, זאת במכתב מיום 10.12.09 אשר נשלח על ידי אבי יעקובי לזלינגר, וכשהתנאים לחזרה , תשלום על התארגנות מחדש וכך גם אודות אשר יבוצע וכתוב בחוזה.
לעניין הקבצים, לא מדובר בסתם מהנדסים אלא באנשים שניהלו את הפרוייקט מטעם המזמין וכשהייתה להם פרקטיקה בשטח, ועל דרך ההתנהגות ניתן היה לשנות את החוזה. כך גם זלינגר לא הנפיק את הדו" חות. עוד נטען , כי בניגוד לאשר צויין כאילו לוראן אישר שהיה לו לו"ז באמצעות התוכנה, הרי עולה כי מדובר על אשר הכין בעצמו.
לא בכדי נשאל עו"ד וינרוט אם בזמן אמיתי נטען על ידי מליבו כי הפתיחה הינה בניגוד לחוזה, וכי מליבו תגיש תביעה , ותשובתו כי אכן כך הדברים, וכי למעשה אף אחד לא ציפה שתעבור תנועה דו-סטרית בארבעה מסלולים מעבר לגשר תוך כדי עבודה, דבר ששינה את כל הקונספט. במיוחד יפים הדברים נוכח הכניסה לפרוייקט שאתה רץ על לוח זמנים, קנס-פרס.
לעניין הסדרי התנועה, הפנה לנספח 54 לתצהיר לוראן ממנו עולה כי סוכם מול המלווה מטעם נתיבי איילון , כי בהעדר תכנית תנועה מושלמת להסטת התנועה, לוראן יתכ נן את השילוט והתמרור זאת לאחר שההסדר לא קיים.
יתר על כן, ממכתבו של לירן עולה כי ללא אישורו אי אפשר היה לבצע את הסדרי התנועה.
בנוסף, דחה עו"ד וינרוט את הטענה כאילו אלמלא העיכוב עם הקורות והקריסה של המנוף, הפתיחה לא הייתה גורמת לנזק , זאת מאחר ולא ניתן להורות הכיצד לעבוד, וזכות הקבלן לעבוד, למשל, רק חדש אחד ולסיים.
כך גם, מול הטענה כי קיימת אחריות לאור שינוי השיטה, הרי השינוי הגדול הינו פתיחת 431 אשר מעביר את כל האחריות לנתיבי איילון, תוך חזרה על השינוי המהותי, לשיטתו.
בית המשפט נדרש לשאלה גם אם אכן כצעקתה, בנייה של נפח אדיר על ההשלכות הכספיות מעירוני לבינעירוני והדרישות הנוספות , אין בכך הצדקה לחודש או חודשיים איחור, והתשובה כי קודם כל היו חודשיים של הפסקת עבודה , ללא קשר לכלום ולא קשור לפתיחה , אלא שהפסיקו את העבודה. כך , הפתיחה גרמה לסילוק מליבו לחודשיים, כך שינוי בהוראות וכל דבר הופך להיות מורכב, ושינוי בעבודות עצמן, תוך הפנייה לנספח ח' לסיכומים ולמכתבו של זלינגר אודות הפיצוי.
בהתייחס לקבצים לא נטען כי בהעדר התוכנה לא ניתן לבחון את הדברים.
בית המשפט אף נדרש לשאלה הכיצד מעת שתובעים סכום שכזה על העיכובים, לא מוגשת חוות דעת מומחים שבאים לפרט את כל התחשיבים והבסיס לנזקים הנטענים , והתשובה כי הלכו לפי הכתוב בחוזה עצמו, וכששם מצויין אודות דו"חות לפי מחירון דקל.
בית המשפט חזר ושאל, האם אדם בעצמו עושה את החישובים , האם ל א צריך חוו"ד מומחה לגבי כל פרמטר של התביעה הכספית לגבי העיכובים, והתשובה שלקחו את חוות הדעת של שקד. משנדרש לעלויות הנוספות, הכיצד מגיעים ל-7 מיליון, השיב, כי יש חשבוניות. יתר על כן, ל שאלה שלא די באישורו של גליקמן, מאחר והוא לא סוף פסוק וכי צריך ל תמוך הדרישות הכספיות בחוות דעת, המענה כי הסירוב בסופו של יום היה לא בסדר, וכי לגישת מליבו אכן אין צורך בחוות דעת, וכך גם בהתייחס לסבירות של ההוצאה.
כך גם בייחס לעבודות פאושלי שוב לא צריך חוות דעת וכך גם לגבי חילוט הערבויות.

תמצית העדויות השונות:
137. מאשר הובא עד כה, עולה כי הצדדים כולם מתייחסים לשאלת "הנתיב הקריטי" תוך ניתוח האירועים השונים, ביישום הנדרש בשאלה זו.
כך גם מהראוי להזכיר שלמעשה עומדים בפנינו שני אירועים אשר לכאורה, ועל פני הדברים, אמורים להשפיע על "אשם" של צד זה או אחר, וכך גם שאלת השפעת האירועים, אם בכלל, על ביצוע העבודות ועל יישום ההסכם שנכרת בין הצדדים.
מטבע הדברים, כל אחד מהצדדים מפנה חציו ושם את הדגש על אותו אירוע אשר לטענתו הוא זה שגרם לעיכובים בביצוע העבודות. מליבו שמה את הדגש על פתיחת כביש 431 ומנגד נתיבי איילון שמה את הדגש על קריסת המנוף וכשלכך הוסיפה גם עיכובים נטענים הקשורים ליציקת הקורות.

138. כבר עתה יש לציין כי הצדדים הרחיבו למחוזות מעבר לנצרך, ומשכך ננסה לפרט את תמצית העדויות מטעם הצדדים, ובעיקר הקשור לאותן שאלות שבמחלוקת כפי שבאו לידי ביטוי , הן בהסכמת הצדדים והן כעולה גם מטיעוניהם.
עוד יוער כי לא מצאנו לנכון לחזור על תוכן עדויות ראשיות התומכות בגירסת הצד אשר מטעמו הובאה העדות, אלא במספר דגשים.

העדויות מטעם מליבו:
תמצית עדותו של רונאל לוראן (ת/1 ו-ת/2):
139. בתצהירו ציין לוראן כי כיהן כמנהל האחראי על מספר פרויקטים באזור הדרום ובמודיעין וכך שימש כמנהל הממונה על הפרויקט מושא התביעות אשר בוצע על ידי מליבו וכי טיפל בכל השלבים הכרוכים בפרויקט משלב הצעת הקבלן למכרז ועד לשלב הביצוע. אכן בחודש מרץ 2009 סיים עבודתו ועבר למקום אחר, אך נותר מעורב בפריטי הפרויקט שהיה אותה עת בשלביו האחרונים אך במידה פחותה. כך גם ריכז את הטיפול בתביעה הקבלנית ובמגעים שבין הצדדים תוך תיאור ניסיונו כי רב.

140. לוראן הפנה לסיור הקבלנים מיום 20.6.07 אשר במסגרתו הודגש אודות זרימת תנועה מהעיר מודיעין לכיוון תל אביב וכך גם יציאה/כניסה לחניון תחנת הרכבת כחובה לכל תקופת הביצוע סביב השעון.
כך גם הפנה להוראות החוזה אודות לוחות הזמנים, כך גם לסמכויותיה של חברת הפיקוח כולל מסירת תוכניות מאושרות לביצוע, כאשר הקבלן אמור לבצע את העבודה אך ורק בהתאם לתוכניות מאושרות שכאלו.

141. עוד ה פנה לוראן להוראת סעיף 00.39 למפרט המיוחד , הקובע את המנגנון לתמחורן של עבודות נוספות, כאשר סעיפים חריגים שיידרשו במהלך הביצוע יתבססו ב"פרורטה" על סעיפים אחרים דומים המופיעים בחוזה , ואם לא קיימים שכאלו על סעיפים מהמאגר המשולב וככל שאלו לא קיימים, אזי המחירים יתבססו על מחירון דקל ובהעדר ם על ניתוח מחיר שיימסר על ידי הקבלן, ייבדק על ידי המפקח ויומלץ לאישור לוועדת החריגים של המזמין.
עוד הפנה לוראן להוראות סעיף 45 א לחוזה אודות המענקים בגין הקדמת לוחות זמנים כשלטענתו מנגנון זה היווה נדבך מרכזי ויסודי בהערכת הכדאיות הכלכלית של הפרויקט , אשר תוכנן מלכתחילה להיות מושלם בפרק זמן קצר מלוחות הזמנים לפי החוזה.
יוער כי סעיף 45א3 מבהיר כי עיכובים שלא בשליטת הקבלן ייחשבו במניין לוחות הזמנים של השלמת ביצוע העבודות לעניין המענק, אולם זאת אך ורק ככל שמשכם היה ארוך מ-30 ימים רצופים של עיכוב ב"נתיב הקריטי" של הפרויקט.
עוד יש לציין את ס"ק ב' הקובע את קנס הפיגורים, וכשגם ביחס לכך נקבע האמור בסעיף 45א3 לעיל.

142. כך ציין כי עוד בשלב ההכנה להגשת הצעת הקבלן למכרז, תוכנן על ידי מליבו לשנות את שיטת הביצוע , העדיפה מבחינה מקצועית–תכנונית ובפרט תביא לקיצור משמעותי בלוחות הזמנים, ואכן הוצע להחליף את שיטת הביצוע של שיטת המקטעים הטרומיים בשיטה של קורות טרומיים.
עוד הפנה למכתבו של גוטליב, מתכנן הגשרים, מיום 16.3.08 לחברת הפיקוח (נספח 14), אשר ציין כי לאור חוסר היענות של המפעלים הטרומיים , השיטה החלופית מאפשרת ביצוע הגשרים בלו"ז מוגדר בלי לשנות את המראה החיצוני שלהם , וכי השיטה החלופית אין בה חיסכון בכמויות החומרים אלא הפוך מכך, תוספת שניתן להעריכה בין 7% ל-10%. כך גם ניתן לקבוע כי מחיר הביצוע יעלה במידת מה , אם לוקחים בחשבון את העלות הנוספת של שינוי התכנון בסך 750,000 ₪.
גם בנספח 15, מכתבו של שורובן לנתיבי איילון מיום 30.6.08 , צוין כי עלות הרה-תכנון בסכום דלעיל הינה על חשבון הקבלן, וכך גם כי לאור השינוי יופחתו חלק מהעבודות בסך של כ-4 מיליון ₪ וכך גם הפחתה של 2 מיליון ₪ בגין עדכון כמויות והפיכת החוזה לסכום סופי, ובאופן שההיקף יהיה כ-31 מיליון ₪, הקטנה של כ-6 מיליון ₪ מהחוזה המקורי.
כך הפנה לוראן להשתלשלות המגעים בכל הקשור לשינוי השיטה ובהתאם שינוי החוזה המקורי לרבות היקפו , החל מחודש ינואר 2008 ועד לקבלת אישורה של ועדת המכרזים לאשר את החוזה המקורי כחוזה פאושלי, הודעה שנמסרה למליבו במכתב מיום 7.10.08 (נספח 27 לתצהיר לוראן) וזאת מספר חודשים לאחר שבפועל החלה מליבו לבצע את הפרויקט במתכונת החדשה.
עם זאת לא הוצאה פקודת שינויים, וכך גם החשבונות החודשיים נגזרו מהיקף ביצוע העבודה.
מכל מקום הכחיש לוראן כאילו שינוי שיטת הביצוע נערך מ"שיקולים עסקיים/כלכליים פנימיים" של מליבו. לטענתו , הן חברת הפיקוח והן נתיבי איילון הבינו כי חיוני לשנות את השיטה וכך גם היתרונות הגלומים בה, תוך הפניה לנספח 1 לכתב התביעה שכנגד וכך גם לפרוטוקול ועדת המכרזים מיום 9.7.08 (נספח 26 לתצהיר לוראן). בפרוטוקול זה אכן צוין כי מליבו זכתה במכרז ועם זכייתה פנתה לכלל מפעלי יצור אלמנטים מתועשים, אולם עקב המידות הגיאומטריות בגשר הדרומי לא ניתן היה לבצע את העבודות בלו"ז הקצר שנקבע , וע ל כן הגיש הקבלן חלופה לאישור, שאושרה עקרונית על ידי המתכנן, הפיקוח ועיריית מודיעין, וכפי שצוין לעיל העלות של הרה-תכנון על חשבון הקבלן, וכך גם צוין אודות השינוי בהיקף החוזה והמעבר לחוזה פאושלי.
עוד צוין כי לוח הזמנים יקוצר בשבועיים עקב הפחתת היקף העבודות וכי מנגנון התגמול בגין קידום לו"ז ישתנה בהתאם, ויחושב לפי לוח הזמנים החוזי החדש.

143. לעניין ביצוע העבודה בפועל, עד למועד שנקבע בצו התחלת העבודה (6.1.08) החלה מליבו בהכנות אופרטיביות ובהתארגנות לקראת ביצוע העבודות כולל הגשת בקשות להיתרי חפירה, ביצוע מדידות ועוד, וכשביום 6.2.08, לאחר שהתקבלו האישורים וההיתרים לביצוע העבודות, הוחל בביצוען.
לוראן הוסיף כי חרף ההסכמות, החוזה הועבר לחתימת מליבו רק ביום 17.1.08 וכשנתיבי איילון צרפה חתימתה רק ביום 8.3.08, דהיינו שמליבו נאלצה להתחיל בביצוע הפרויקט עוד קודם שהיה בידה חוזה חתום, ועל כן במכתב מיום 8.1.08 ביקשה מליבו לדחות את צו התחלת העבודה עד אשר יושלם נוהל ההתקשרות בין הצדדים.

144. עוד הסביר לוראן כי החלק הארי של הפרויקט, הקמת הגשרים, כלל שורה של עבודות הבנויות נדבך על נדבך , אשר כל אחד מהם הוא חיוני לצורך המשך העבודה וכשהשלבים כוללים ביצוע חפירות ויציקת יסודות של הנציבים, 4 לכל גשר, שלב שני נוצקים הנציבים עצמם, שלב שלישי מונחות קורות הבטון הטרומיות המחברות בין הנציבים והיוצרות את "שלד" הגשרים. בשלב הרביעי נבנית המיסעה – יציקת בטון התשתית עליה יסללו הכבישים; ובשלבים האחרונים עבודות ה סלילה והגמר על גבי הגשרים.

145. לעניין לוחות הזמנים הסביר לוראן כי מליבו הכינה לוחות זמנים מפורטים לשתי מסגרות זמן. האחת, בהתאם למוגדר בחוזה שאזי מועד הסיום חל בחלוף 16 חודשים ממועד צו התחלת העבודה (נספח 33 לתצהיר), ובהמשך לוחות זמנים המקצרים את הלו"ז החוזי וכשמועד הסיום חל בחלוף 13 חודשים, תוך צירוף תצלומים של לוחות זמנים מהחודשים השונים , כאשר בפועל העבודה בוצעה על בסיס לוח הזמנים של כ-13 חודשים וכשהצפי לסיום 3.2.09 , כשלאחר מכן נערכו עדכונים לאור העיכובים.
לדבריו, במהלך הפרויקט הוכנו קבצים דיגיטליים בתוכנה וכך גם עדכונים "ואולם, אלה לא נשמרו" (סעיף 92 לתצהיר). עם זאת לצורך עריכת חוות דעתו של שקד, סייע לוראן לש קד בעריכת לוחות זמנים ממוחשבים, זאת בהתייחס לשתי המסגרות של ה-16 חודשים ושל ה-13 חודשים, כשאלו מבוססים על לוחות זמנים מודפסים שנשמרו מזמן אמת, בהם ערכו את ההתאמות המתחייבות.
כך גם סייע לשקד בעריכת לוח זמנים המשקף את ביצוע הפרויקט בפועל.
עוד הוסיף לוראן כי לצורך ההשלמה , ב-16 חודשי ביצוע תוכנן שימוש בשתי תבניות (זוג קורות בכל פעם) אך על מנת לעמוד בתקופת הביצוע הקצרה , הכפילה מליבו את מספר התבניות וניתן היה לייצר 4 קורות במקביל ובדירוג של תהליך היצור.

146. מכאן עובר לוראן להתייחס לנושא העיכובים בפרויקט.
העיכוב הראשון הנטען עקב העובדה שהנתבעות לא מסרו את מלוא התוכניות הדרושות לביצוע במועד.
אכן, למסמכי המכרז צורפה חוברת תוכניות כולל תשתיות והסדרי תנועה וכך גם התוכניות לצורך סלילת הכבישים , אולם חוברת התוכניות לא כללה את מלוא התוכניות הנדרשות לצורך סלילת חלק מהכבישים בפרויקט וכך גם לא כללה את מלוא תוכניות הסדרי התנועה הנדרשות לצורך פתיחת הכבישים לאחר הסלילה , וכאשר תוכניות הסדרי התנועה נערכו על ידי מתכנן התנועה מטעם נתיבי איילון סילבן רטוביץ (להלן: רטוביץ).

147. לטענתו התוכניות שצורפו למסמכי המכרז לא כללו תכנון של נקודות החיבור בין הכבישים שתוכננו להיסלל במסגרת הפרויקט לכבישים הקיימים וכל שנמצא , שרטוט של נקודת חיבור , אך ללא הסדרי תנועה כלשהם, כאשר תנאי בלעדיו אין לפתיחת הכבישים שתוכננו להיסלל , קיומן של תוכניות הסדרי תנועה ביחס לחיבורים .
ביום 22.8.08 מליבו הייתה ערוכה לביצוע החיבור בין כביש 200, וביום 1.9.08 לביצוע החיבור בין כביש 500 לקיים, באופן שניתן היה לבצע את העתקת התנועה מכביש S לכבישים הקיימים , כבר בשלב שמליבו הייתה ערוכה לביצוע החיבור של כביש 200 אולם הנתבעות לא המציאו את תוכניות הביצוע לעבודות הסדרי התנועה , תוך הפניה למכתבו של סטולין לשורובן מיום 7.9.08 (נספח 4 7 לתצהיר לוראן). במכתב זה צוין אודות השלמת ביצוע עבודות האספלט כמפורט לעיל וכך צוין כי עד אותו מועד טרם הועברו תוכניות ביצוע עבור עבודות הסדרי התנועה, מעקות, שילוט, צבע וכדומה, ובעקבות כך טרם הוחל ייצור השילוט והמעקות, דבר הגורם לעיכוב בלוח הזמנים של פעילות אשר נמצאת בנתיב הקריטי, וכי מליבו תגיש בקשה להארכת משך ביצוע בגין כך. כך גם הפנה לפניות במהלך החודשים אוגוסט עד אוקטובר 2008 וכשחברת הפיקוח מבטיחה להסדיר את הנדרש, וכשמדי פעם נטען כאילו התוכניות כבר סופקו, טע נה לא נכונה. כך הפנה לוראן להתרא ות ביומני העבודה ולמכתבי התראה מפורשים (כגון נספחים 48 ו-49 לתצהיר לוראן) אשר נותרו ללא מענה.

148. רק ביום 24.9.08 מסרה חברת הפיקוח את תוכניות הסדרי התנועה החסרות של החיבור בין כביש 500 לכביש הקיים שהוכנו על ידי רטוביץ, אך גם אלו לא כללו הסדרי תנועה של החיבור בין כביש 200 לכביש S אשר בלעדיהם לא ניתן היה להסיט את התנועה מכביש S ועל כן התבקשו תוכניות אלו.
לוראן הפנה למכתב מליבו לשורובן מיום 12.10.08 (נספח 51 לתצהיר לוראן), אודות החסר, וכשהתגובה "אדאג לתכנן כל השינויים שאתם יזמתם באמצעות מתכנן שלכם ותעביר לאישורנו", ובהמשך "אחרת תמתין לתגובה מהמתכננים שלנו שרובם בחופשה".
יוער כבר עתה כי לוראן נמנע מלצטט את המשך התגובה בה צויין " אני דוחה על הסף את החוצפה לבקש הארכת ביצוע".
כך גם הפנה לוראן למכתב מיום 13.10.08 (נספח 52 לתצהיר לוראן), אשר בו צויין כי בפגישה שהתקיימה באתר עם חברת הפיקוח, סוכם כי זו תתאם פגישה עם המתכננים מטעמה, דבר שלא נעשה, ותגובת הפיקוח כי חל אצל הקבלן "בלבול", וכי מעת שמליבו ביקשה לשנות, התכנית חלה על מליבו, הגם שהפיקוח מוכן לסייע.
לטענתו, טענה אחרונה זו סותרת את הטענות הקודמות של חברת הפיקוח כי הענין בטיפולה, וכך גם טענה כאילו התכניות נמסרו, כביכול. יתר על כן, מליבו לא ביקשה לערוך שינוי כלשהו המתייחס לנקודות החיבור בין הכבישים החדשים לבין הקיימים, ובאופן שהעיכוב בהשלמת התכניות באיחור רב, גרם עיכוב משמעותי בביצוע הפרוייקט, תוך הפניה למכתבים שהוחלפו בין הצדדים לרבות מכתבו של לוראן מיום 26.10.08 (נספח 53 לתצהיר לוראן) שם ציין מפורשות כי אכן במהלך הביצוע מליבו ביצעה שינויים תכנוניים בחלופת הביצוע של קורות הגשרים וכך גם לעבודות ביצוע התחברות רמפה 700 לכביש 431 וכשתכניות אלו הושלמו על-ידי מתכנני מליבו במועד הנדרש וכי ביתר התכניות לא בוצע כל שינוי.

149. לטענתו, רק ביום 4.11.08 וכעולה ממכתב לירן, יועץ התנועה מטעם נתיבי איילון, (נספח 54 לתצהיר לוראן) התקיימה פגישת תיאום וסוכם שבהעדר תכנית תנועה מושלמת להסטת התנועה, היועץ יתכנן את השילוט והתמרור שיש להציב וכי המתכנן תכנן תמרורים רק למעקף עצמו ולא למבואות המעקף, וכשבהמשך למכתב ניתנו הוראותיו אשר בוצעו , ובאופן שכבר ביום 6.11.08 הוסטה התנועה מכביש S לכבישים החדשים ו ניתן היה להשלים את בניית הנציבים בנקודות החיתוך.
הגם שכך, ביום 11.12.08, נשלח מכתב משורובן ללוראן (נספח 55 לתצהיר לוראן) אשר כותרתו התייחסות לעיכובים בקבלת התכניות, בו צויין כי הפיקוח נדהם מתוכנו וכי לגוף הדברים, תכניות הסדרי התנועה נמסרו למליבו עוד בתאריך 13.12.07, וכי לאחר שמליבו יזמה שינוי בשלבי הביצוע והסטת המעקף בגשר הצפוני, היה צורך לעדכן תכניות על פי בקשת מליבו, וכי תכניות אלו נמסרו ביום 17.9.08, וכי תכניות מתכנן הכביש נמסרו בתאריך 5.2.08 ותכניות השלמה ב- 22.7.08. עוד צויין במכתב כי ביחס להשלמת תכניות ביצוע באזור חיבור רמפה 500, לא ברור אלו תכניות היו חסרות וביחס לחיבור רמפה 200 לא ברור מה היה חסר, הואיל והחיבור בפועל בוצע על פי התכניות שהיו בידי מליבו ועל כן במקום להתרכז בחיפוש סיבות לפיגור שנוצר בלו"ז, יש להשקיע את המאמצים לעמידה בלו"ז החוזי, דהיינו 7.5.09.
לטענת לוראן מדובר בטענות תמוהות, הואיל ובפועל חברת הפיקוח נאלצה לערוך תכניות הסדרי תנועה משלימות, שנמסרו בחודשים ספטמבר ונובמבר 2009 וכשיועץ התנועה מטעם נתיבי איילון, הבהיר מפורשות כי התכניות שנמסרו לקבלן היו חסרות. עוד ציין כי הטענות האחרונות מנוגדות לאשר נטען זמן קצר טרם לכן ולפיהן מליבו אחראית על המתכננים.
במכתב התשובה מיום 7.1.09 (נספח 56 לתצהיר לוראן) חזר לוראן וציין אודות פגישות התיאום שהתקיימו וכי מדובר בתכניות שהיו חסרות, שניים או שלושה חתכי ביצוע, וכי שינויי התכנון שיזמה מליבו, אינם קשורים לתכניות הביצוע האמורות .
בהתייחס לנטען אודות פיגור בלו"ז, ציין במכתבו כי "...אנו משקיעים בכך את מירב המאמצים והמשאבים! – למרות עיכובים שונים (אשר חלקם נבעו מבעיות ביצוע של מליבו וחלקם מחוסר בתכניות) אנו עומדים על למעלה מ- 80% ביצוע! ".

150. עם זאת, הקדים וציין כי ההתייחסות הינה למעלה מהצורך, הואיל ונקודות החיבור בין הכבישים שתוכננו להיסלל לבין הקיימים, אינן נכללות בתכולת החוזה, ואינן חלק מהעבודות שתוכננו להתבצע על-ידי מליבו. לטענתו ההתקשרות נסובה על עבודות שהוגדרו בתכניות שצורפו למכרז, שם גם צויין באופן ברור גבולות העבודה אשר מעבר להן לא הייתה מוטלת אחריות על מליבו ועל אחת כמה וכמה לתכנן הנדרש, ומדובר למעשה בעבודות נוספות אשר נתיבי איילון כמו גם חברת הפיקוח הכירו בחובתן לשלם תמורה נוספת. הדבר עולה גם מטיוטת מכתב מטעם הפיקוח מיום 27.10.09 (נספח 57 לתצהיר לוראן) ובו התייחסות לדרישות מליבו. במכתב זה צויין כי אושר חלקית תשלום בגין ביצוע התחברות, מעבר לגבולות הביצוע כעבודות נוספות. לא מדובר בעבודה "זמנית", נוכח העובדה שנקודות החיבור מהוות חלק מהפרוייקט בתצורתו הסופית אשר מהוות גם בעת מתן תצהירו חלק מהמחלף.
יתר על כן גם נתיבי איילון לא חלקה על כך כי התכנון לעבודות שאינן "זמניות" מוטל עליה באופן מלא , ועל כן נשמט הבסיס לטענה כאילו היה על מליבו לערוך את התכניות העוסקות בחיבור הכבישים.

151. בהתייחס לטענות הנתבעות כי מליבו הייתה אחראית, ומבלי לפגוע בטענה כי מדובר בעבודות שלא נכללו בחוזה, מעיד לוראן כי לא מדובר בהתקשרות של תכנון וביצוע אלא רק ביצוע , כשהמזמין הותיר בידיו את התכנון כמפורט בעמ' 1 למפרט וכשנתיבי איילון התקשרה עם רטוביץ ונאסר על הקבלן לערוך שינויים בתוכנית, תוך הפניה לסעיף 28 לחוזה וסעיף 00.29(ז) למפרט המיוחד , כאשר הנתבעות לא חולקות על כך , אלא מפנות לסעיף 00.06 למפרט המיוחד אשר קובע כי על הקבלן לדאוג לביצוע הסדרי תנועה , אולם עניינו בביצוע ולא בתכנון.
בנוסף, בסעיף 187 לתצהיר ו טוען לוראן כי גם העובדה שמדובר על תשלום חודשי קבוע המשולם באופן שוטף בסך 40,500 ₪ , מלמדת כי מדובר בביצוע ותחזוקה ולא בתכנון וכשמדובר בעבודות שמבוצעות באופן שוטף לאורך כל התקופה , בניגוד לעבודות התכנון שהיא עבודה חד פעמית אשר מתבצעת ברובה בתחילת הפרויקט ולכן גם אין היגיון לתשלום שוטף חודשי.
טענה נוספת, עם המעבר להתחשבנות פאושלית והרצון של הנתבעות להעביר לקבלנים אחרים חלק מהעבודות, תכולתו לא כללה עבודות תכנון אלא רק ביצוע וההתחייבות לבצע את התוכניות שנמסרו, וכשבמסגרת תמחור התמורה לא תומחרו עבודות תכנון.
הדבר עולה ממכתבו לפיקוח מיום 25.6.08 (נספח 25 לתצהיר לוראן) אודות התמחור וגם מכתב הפיקוח מיום 7.10.08 (נספח 27 לתצהיר לוראן) אישור שינוי מתכונת ההתחשבנות, כשצוין כי העבודה הינה " על בסיס התוכניות לביצוע".
כך גם בסעיף 191, באותו מקרה יחיד שהציעו לשנות את תוכניות הסדרי התנועה המקוריות ל הסטת התוואי של חלק מכביש 700 וביקשו את האישור, אושר תשלום נפרד בגין הכנת התוכנית הרלוונטית (סעיף 1.1 לפרוטוקול נספח 83 לתצהיר לוראן).
בהמשכו של סעיף 00.06 העוסק גם בתכנון (8) למפרט המיוחד, צוין מפורשות כי נתיבי איילון תכין תוכניות מנחות של הסדרי תנועה זמניים לשלבי הביצוע השונים והן תשמשנה לקבלן רקע לתוכניותיו, אותן יגיש בבקשה לקבל רישיון עבודה מאת הרשויות. כך צוין כי התוכניות המנחות הינן אינפורמציה, תוך הוספה כי הקבלן יהיה רשאי להציע הסדרי תנועה חלופיים או שינויים בתנאי שיאושרו.
כך גם נטען כי אין זה סביר שאם הקבלן לא יבחר בזכותו לערוך שינוי אזי לא יערכו כלל הסדרי תנועה וכשמנגד מעת שנתיבי איילון ביקשה להטיל חובות החורגות מהביצוע, נעשה כן בלשון מפורשת תוך הפניה לסעיף 00.11 למפרט המיוחד שם צוין " הוצאות תכנון שיחולו על הקבלן" וכשתכנון הסדרי תנועה לא כלול.

152. בפועל ובזמן אמת הנתבעות פעלו בניגוד לטענה שלהן. כך ההתקשרות של נתיבי איילון עם רטוביץ (רשימת המתכננים בעמ' 1 למפרט המיוחד).
בנוסף, הנתבעות לא דרשו דרישה כספית ממליבו בגין התוכניות וכשברור שאם האחריות על הקבלן , היה נדרש לממן וכשמנגד בעת שהקבלן תכנן את כביש 700 אושרה לו תוספת תשלום.
כך יש לדחות את הטענה כי אלמלא השינויים בתכנון המקורי ניתן היה לבצע את החיבורים בין החדשים לקיימים על פי התוכניות המקוריות, טענה שהועלתה במהלך ביצועו של הפרויקט אך בשלב מאוחר ובסתירה להתנהלות טרם לכן.

153. בהתייחס לעיכובים, עקב פתיחת כביש 431 , הצהיר לוראן כי בתוכניות הכבישים שצורפו למסמכי המכרז עלתה תמונה ברורה כי הכבישים שתוכננו בשטח העבודה יאפשרו תנועה חד סטרית בלבד מכיוון מודיעין לתל אביב ולא תנועה לכיוון מודיעין. תנועה דו סטרית התאפשרה רק ממודיעין לתחנת הרכבת, תנועה בעלת אופי עירוני דלילה ולא משמעותית במרבית שעות היממה, והחיבור תוכנן רק עם השלמת הגשרים וסלילת כביש 431 על גביהם. כך , בשונה מהתכנון לגבי התנועה ממודיעין לתל אביב שם נכללו במסמכי המכרז תוכניות של כבישים שחיברו בין מודיעין ל-431 לכיוון תל אביב, לא כן ביחס לכיוון ההפוך כאשר 431 שכבר היה קיים , הסתיים ממערב לגבול הביצוע (נספחים 45א עד 45יא).
לטענתו רק במחצית השניה של חודש ינואר 2009, נודע באופן מפתיע כי הנתבעות נערכות לפתיחת הכביש בניגוד לתוכניות והמצגים. דף מס' 75 ליומן העבודה (נספח 32 לתצהיר לוראן), דהיינו פתיחת כביש בינעירוני סואן בטבורו של אתר הפרויקט ובתוואי מקביל לכבישים שנכללו בתוכניות המכרז ואיפשרו את התנועה ממודיעין לתל אביב (200, 700 ו-100) (צילומים נספח 58 לתצהיר לוראן). כך הודעת פקס מ-25.1.09 (נספח 59 לתצהיר לוראן) לפינוי מיידי של כל הציוד והאביזרים בתוואי 700.
(יוער כי במכתב ציינה מליבו " כפי שהתרענו מס' פעמים, לנ"ל משמעות קריטית בנוגע ללוח הזמנים של הפרויקט, זאת בנוסף לבעיית בטיחות חמורה שתיווצר. אבקש לקיים פגישה דחופה בנדון לצורך פתרון הדברים שלעיל". וכך גם עולה שלכאורה אין זו הפעם הראשונה שהנושא עולה לדיון, ואף כי כבר א ז הועלו הטענות על המשמעות. עוד יש לשים לב כי התגובה והפניה לשורובן הייתה ב-5.2.09).
בנוסף, הודעה מיום 29.1.09 כי המועד נקבע לתאריכים 4-6.1.09, ושוב דרישה לפינוי (נספח 60 לתצהיר לוראן) [המכתב נושא תאריך 29.1.09 כשמצוין בו כי על פי התכנון המקורי המועד להשלמת הרכבת הקורות הראשיות סוף שבוע הבא, דהיינו 5.2.09, אך לאור הסיפור של המנוף המועד ידחה למועד שאינו ידוע . כאמור, צוין כי המועד לפתיחה נקבע לתאריך 4-6.1.09, לכאורה מועד שחלף, וכך גם מצוין דרישה לפינוי עד 3.1.09 (כנראה שמדובר על טעות והכוונה לפברואר)] .
עוד הוסף כי "אנו במקביל נסייע בכל שיידרש בתיאום אופן הרכבת הקורות הנותרות מול הגורמים השונים". וכשבהמשך צוין כי אם יחול שינוי על ידי זכיין 431 יעודכנו (לכאורה, גם מבחינת נתיבי איילון לא מדובר במועד סופי, ועם זאת תוכנו של המכתב מכוון לטענה כאילו ניתן היה לפתוח את כביש 431 ללא נזק אלמלא סיפור המנוף).
חברת הפיקוח אף פעלה באופן עצמאי, הצבת מעקות בטון בצדי כביש 700 ואסרה על מליבו לעבור בכביש תוך הכנסת קבלן אחר לביצוע עבודות שונות, כולל סלילת קטע מכביש 431 לכיוון מודיעין לצורך הרחבת הכביש (נספח 32 לתצהיר לוראן).

154. ביום 4.2.09 נפתח הכביש.
הדבר מנע לחלוטין ביצוע עבודות מעל ובסמוך לכביש 431, למשך למעלה מחודשיים לאור הצורך בעריכת תוכני ות הסדרי תנועה חדשות והיתרים חדשים, וכשעד לקבלתם חל איסור על ביצוע עבודות. כך גם הכבדה והאטה תוך הדגשה כי כביש 431 לכיוון מודיעין נסלל ממש מתחת לתוואי בו נבנו הגשרים ובו היה על מליבו להרכיב את הקורות (נספח 58 לתצהיר לוראן, תמונות), וכשהקורות מצד מערב ומצד מזרח בכל הגשרים היו מורכבות, וכשהכביש כשנפתח עבר בדיוק מתחת למפתח הגשרים שם היה צריך להציב את הקורות הנוספות.
לוראן מפנה למכתב הפיקוח לנתיבי איילון מיום 30.6.10 שעניינו התייחסות לתביעת הקבלן (נספח 61 לתצהיר לוראן). בסעיף 3 צוין כי לאחר פתיחת התנועה "...במועד מוקדם ממה שצוין בחוזה הקבלן..." נוספו שלבי ביצוע עם הסדרי תנועה אשר בוצעו על ידי קבלן הסלילה ומליבו נזקקה להזיז עמודי תאורה. כך גם בסעיף 19 למכתב צוין "אנו רואים שבאופן ודאי עקב פתיחת התנועה בשלב המוקדם הייתה לקבלן הפרעה בהשלמת העבודות לכן נלקחו מיומני העבודה תאריכים שהקבלן השתמש בעזרת המשטרה וצוותי אבטחה, גם ציוד הרמה..." ובהעדר יכולת להפריד בין העלויות המלצה לתשלום 200,000 ₪ ו-191,000 ₪ לציוד (ודוק, לא צוין כאילו מליבו אחראית או שהיתה אמורה לדעת על כך).
זלינגר במכתב מיום 5.10.09 למליבו (נספח 62 לתצהיר לוראן) מציין "הוסיף גם והבהיר למען ההגינות שחלק כלשהו מתקופת הפיגור הרב המוערכת בכ-6 חודשים למסירת הפרויקט המושלם נובע מההחלטה שלנו לאפשר כניסת רכב מ-431 ממערב – נדאג לקזז אותה מתחשיב הפיגור " (הגם שבהמשך יש בקשה שיגבירו את המאמצים לסיום ונראה שמדובר על מכתב מפייס).

155. לוראן מפנה בתצהירו לנספח 59 מיום 25.1.09 אודות השינוי הדרמטי וכשהתשובה מיום 5.2.09 על גביו וכך פניה ממליבו לפיקוח מ-15.2.09 (נספח 64 לתצהיר לוראן) לפיה על פי לוח הזמנים החוזי אמורה מליבו לסיים את ביצוע הגשרים עד ליום 6.5.09 אולם מליבו פעלה לקיצור על מנת למסור את העבודה עד לסוף שנת 2008 תוך השקעת משאבים רבים, אך ביום 25.1.09 ההודעה לפ ינוי מיידי לצורך פתיחת המחלף והפתיחה הפכה את השלמת ביצוע הגשרים לבלתי אפשרית מבחינת שיטת הביצוע והפסקת עבודה שנכפתה וכך גם הבטיחות.
וכך פניה נוספת מיום 16.2.09 של סטולין לשורובן (נספח 65 לתצהיר לוראן) אודות הקשיים לרבות נושא הבטיחות והעלויות, תוך בקשה לקיים דיון מסודר "בו יובהר לקבלן כיצד יפוצה בגין השינויים בתנאי הביצוע".
עוד הפנה לשרשרת מכתבים והערות ביומני העבודה , וכך גם דרישות לקבל תוכניות הסדרי תנועה חדשות , אך הפיקוח טען כאילו האחריות מוטלת על מליבו ובניגוד לחוזה ובניגוד לכך שהנתבעות מסרו לקבלן את התוכניות הדרושות והשינוי נעשה על ידי הנתבעות, וכי בסופו של יום, ביום 12.3.09, הודיעה חברת הפיקוח כי תוכניות הסדרי התנועה לצורך סגירת הכביש והרכבת הקורות הוזמנו מהמתכנן , וביום 23.3.09 מסרה חברת הפיקוח את התוכניות הדרושות לשם סגירת כביש 431 לכיוון מודיעין שנערכו על ידי מתכנן התנועה ( נספח 32 לתצהיר לוראן). מיד עם קבלתן פעלה מליבו להשגת האישורים אשר התקבלו ביום 30.3.09 שרק לאחריו ניתן היה להמשיך את העבודה. גם לאחר מכן ביצוע העבודות הואט, כאשר בשעות היום לא ניתן היה לעבוד ובלילה שעות ספורות לאחר קבלת אישורים. כך קושי בתנועה של מליבו בשטח. מדובר על אוטוסטרדה מתחת לגשרים, צורך באמצעי בטיחות רבים וכשמדובר בתנאי עבודה שונים לחלוטין.

156. לצורך הגשת התביעה הייתה הערכה של 40% ביחס לעיכוב. עם זאת , לאחר שד"ר שקד בחן את שיעור ההאטה בפועל , לשיטתו מדובר על אומדן חסר כאשר מדובר על 100% ואף זאת באופן שמרני, תוך שהוסיף כי עבדו במשמרות כפולות משך 24 שעות ביממה.

157. בהתייחס לקריסה של המנוף, מלכתחילה היה ניתן לבצע את ההנפה באמצעות שני מנופי זחל בעלי כושר הרמה נמוך יותר , וכאשר תוך יום יומיים ניתן להזמינם, ובפועל ההנפה בוצעה על ידי אותו מנוף, הואיל וה קריסה רק הפחיתה את כושר ההרמה שלו, וכשהוא תוקן באופן מלא רק בסוף וכשלמנוף הקורס צורף מנוף זחל נוסף.
בפועל המנוף השני הגיע לאתר כבר ביום 20.2.09, זמן רב לפני שניתן היה לעשות בו שימוש, ולכן אין השפעה לתקלה על לוח הזמנים.

158. בפרק ד' לתצהירו מפרט לוראן את העלויות הנוספות בגין התארכות הפרויקט ותוך הפניה לחוות הדעת של שקד שמדובר על 5.5 חודשים.
מ-2.2.09 עד 11.3.09 - חודש ושבוע – אי אספקת מלוא תוכניות הסדרי התנועה.
25.3.09 עד 4.8.09 - 4 חודשים ושבוע – פתיחת 431.
אלמלא האמור ניתן היה לסיים ב-1.3.09 במקום הסיום בפועל ב-16.8.09.

159. בהתייחס לנזקים שנגרמו ציין כי לא מדובר רק על מניעת המענק אלא עלויות ציוד וכוח אדם נוספות בסך של 5,254,879 ₪ ללא מע"מ, בהתאם לטבלה נספח 69 לתצהירו, תוך הסבר של העמודות השונות. בהתייחס לשינויים לעומת תביעת הקבלן הסביר כי הדבר נבע לאור טעויות טכניות שנפלו.
כך הסביר אודות עלויות נוספות בגין כוח אדם ובגין ציוד תוך צירוף עמוד רלוונטי ממחירון דקל, והפני ה לחשבוניות עלויות נוספות לשכירת המנופים, ותוך התייחסות לפרקים השונים.

160. כך גם, בפרק ה' לתצהירו פרט את העלויות הנוספות לאור פתיחת הכביש ולאור הוראות הבטיחות, הקשור לשיטור, וכשמדובר על 582,334 ₪ ובשיערוך 782,466 ₪.
ריכוז בטבלה נספח 76 והפניה לנספח 61 אישור הזכאות, אם כי בשיעור נמוך.
בנוסף, השינוי גרר שינוי בלתי צפוי בתוכניות הסדרי התנועה החדשים עם עלויות חדשות שלא תומחרו בתחילת הדרך במסגרת התמורה הפאושלית, ומדובר על 736,791 ₪ ובשיערוך 997,265 ₪, והפניה לנספח 77.
כך הודגש כי יועץ התנועה מטעם נתיבי איילון, לירן, נתן את אישורו לביצוע העבודות וכמויות הביצוע וכשחברת הפיקוח נתנה את אישורה למחירי הכמויות והתביעה כוללת רק סכומים שאושרו על ידי לירן ונתיבי איילון, הן בהתייחס לעצם הביצוע והן כמויות הביצוע.
בנוסף, בהתאם לטבלה נספח 78, עלויות נוספות של 251,528 ₪ ובשיערוך 337,971 ₪ לאור פתיחת הכביש, הסדרי תנועה נוספים לצורך הרכבת הקורות שלא נדרשו במקור, הרכבה, פירוק וחוזר חלילה, והסכומים מתוך חשבונות עסקה שאושרו על ידי לירן.

161. בפרק ו' עלויות נוספות על עבודות מחוץ לגבולות העבודה, דהיינו נקודות החיבור, וכשבוצעו החיבורים של כביש 200 ו-500 בעלות של 163,480 ₪ ואושרו על ידי לירן והפיקוח, ובהתאם לטבלה נספח 79, ומשוערך 221,400 ₪.

162. בפרק ז' עלויות תכנון וביצוע כביש 700 ומדובר על עלויות תכנון וביצוע שלא נכללו בחוזה ולא תומחרו. עלות נוספת של תכנון 71,585 ₪, עלות יקרה יותר כשהעלות 624,592 ₪ וכשיש לנכות 30% על העלות המקורית שנחסכה. שיערוך פלוס מע"מ 711,757 ₪, תוך הפניה לנספחים 80 ו-81, וכשגם נתיבי איילון וגם חברת הפיקוח אישרו, אך אין תשלום.

163. התצהיר המשלים (ת/2):
לוראן מתייחס לפרוטוקול מיום 18.12.08 עליו נסמכת נתיבי איילון (נספח א' לתצהירו המשלים) שם צוין מפורשות שמליבו תוכל להמשיך בעבודות חומר מילוי לקירות על גבי נתיב צפוני שנסלל על ידי חופרי השרון, ובהמשך " מליבו יכול להמשיך בעבודות בתנאי שלא יפריע לחופרי השרון בהשלמת הנתיב לקראת הכנסת התנועה מכביש מס' 1 המתוכננת לסוף חודש ינואר 2009".
לדבריו מדובר על הטעיה כי בפועל חופרי השרון ביצעו עבודות סלילה מתוכננות במסגרת הפרויקט המקורי והתכנון המקורי כהכנה לפתיחת כביש 431, בהעברת התנועה לגשרים עצמם ומליבו ביצעה עבודות להשלמת נציבי הקצה.
כאן הוא חוזר על המניע הכלכלי של הזכיינית נתיבי היובל, מענק למעלה מ-250 מיליון ₪ על פתיחת הכביש במועד, והמדינה הייתה צפויה לסיכון בכל עיכוב של מיליוני שקלים.

164. בהתייחס לטענת שורובן ושמיר כי בחיבור 200 ו-500 מדובר בהסדרי תנועה זמניים ולכן מליבו אחראית וכי תוכניות הסדרי התנועה המנחות היו מספקות ולא היה צורך בשום תוכנית לביצוע החיבור, לא תוכנית הסדרי תנועה ולא תוכנית גבהים, מדובר בטענות מטעות. אכן בחוברת התוכניות נכללה תוכנית שרטוט נקודות החיבור אולם ללא הסדרי תנועה שנדרשו לצורך ביצוע ההתחברות והסטת התנועה.
בנוסף רק הסדרי התנועה הזמניים הוטלו על מליבו במפורש , ואילו הסדרי החיבורים עניינם בהסדרי תנועה קבועים אשר ידוע כי הם באחריות בלעדית של המזמין, מה עוד שבפועל החיבור אשר נטען כי הוא זמני נותר על כנו עד למועד עריכת התצהיר.
עוד טען כי על פי התוכניות ברור שהחיבורים מצויים מחוץ לגבולות הפרויקט ועל כן לא נכללו התוכניות בחוברת שנמסרה למליבו, והתימוכין שנתיבי איילון מסרה בסוף למליבו את התוכניות ואז בוצע הנדרש.

חקירה נגדית של לוראן (13.10.13):
165. לוראן נחקר בחקירה נגדית ממושכת, אולם אנו נידרש לאשר העיד בנושאים השנויים במחלוקת, ובכלל האמור מעורבותו בפרויקט, החסר הנטען בהסדרי התנועה וכך גם מיקום החיבורים, כאשר מדובר בחיבורים של כביש 200 וכביש 500.
כך גם נדרש לנושא אופן ביצוע ובניית הקורות.
בנוסף נחקר אודות קריסת המנוף וכמובן אודות הנטען בכל הקשור לפתיחת כביש 431.

166. כללי
לוראן מאשר כי עבר לעבוד בחברה אחרת בחודשים פברואר-מרץ 2009, אך לטענתו המשיך ללוות את הפרויקט גם אם בצורה מצומצמת וכך גם הכין את התביעה הקבלנית, וכשאינו דורש תשלום נוסף ( עמ' 23-20). עם זאת אישר כי תצהירו מבוסס על מסמכים שלא הכיר בזמן אמת.
כך אישר ש"הכדאיות הכלכלית" של הפרויקט מבחינת מליבו הייתה בקבלת המענק החוזי עבור קיצור לו"ז הביצוע, באמצעות שינוי שיטת הביצוע והודה שאם אכן לא היו מאשרים את השינוי ואת השיטה החלופית אזי לא היו עומדים בזמן וכשמליבו לא חששה כי לא יאשרו את השינוי, במיוחד לאור זאת שצוין מפורשות בחוזה אודות אפשרות לשינוי (47-44).
לוראן נשאל אם בגין ה "סטרס" של הזמנים חיפשו כל דבר להאריך את תקופת הביצוע וכ דוגמה נושא חתימת החוזה, ותשובתו שכמנהל הפרויקט כל עיכוב שנראה לו או עשוי להתרחש חייב לעלות על הכתב, מעת שמדובר בבונוס-קונוס גדול מאוד ושלא יטען כמו שקורה כאן שבזמן אמיתי לא טענו ( 53-52).

167. הסדרי התנועה
בחקירתו נדרש לטענת מליבו לפיה לא סופקו תוכניות להסדרי תנועה על ידי נתיבי איילון חרף פניות חוזרות ונשנות ומעת שהיה על נתיבי איילון, כך לפי טענת מליבו, לספק את התוכניות האמורות.
בהקשר לכך נחקר לוראן גם בהקשר לטענה כאילו מדובר על תוכניות חיבור, כאשר מקום החיבור הינו מחוץ לגבולות התוכנית ואשר התחייבה מליבו.
לוראן הבהיר שלא מדובר על " תכניות הסדרי תנועה זמניות", אלא על "התחברות לכבישים קיימים... התחברות קבועה" שנטען שהיא אינה בגבולות העבודה של מליבו (56), ואשר נתיבי איילון דרשה ממליבו לבצע עבודות מחוץ לגבולות ההתקשרות וכי אשר היה חסר וכפי שצוין ביומני העבודה: "שחסר לי זה התחברות קבועה. בחיים לא פירקו אותה והיא נמצאת שם עד היום בלי שום קשר לזה שמחוץ לגבולות הביצוע שלי ואף אחד לא תכנן לתכנן אותם כי כתבו לי גבול הביצוע שלך פה, החיבור הוא שם ותעשה. אף אחד לא חשב אפילו לחבר את זה..." ( 56).

168. לוראן נחקר על סעיפי הח וזה המאוזכרים בתצהירו ואשר מתייחסים להסדרי תנועה זמניים ולא קבועים וכך גם בכתבי הטענות , והסברו כי מדובר ב"טעות בטרמינולוגיה" (68), שהתגלתה רק בשלב התצהירים. לטענתו התוכניות הקבועות החסרות היו צריכות להיכלל במכרז, או להימסר לו לאחר מכן - ביחס להתחברויות למצב הקיים לכביש 200 ולכביש 500 (74), זאת אם היה בכוונת נתיבי איילון למסור את הביצוע למליבו.
לא בכדי נשאל כי רק בתצהיר המשלים מופיעה הטענה אודות חסר בתוכניות לביצוע התחברות קבועה, בעוד שבתצהירים טרם לכן דובר על זמניים, ותשובתו כי מליבו ביקשה הסדרי תנועה ותוכניות לגבהים פיזיים להתחברות ( 72). כך גם הסביר כי אשר ציין אודות תוכניות גבהים פיזיות ומתן ההוראות לפתרון בשטח, נכתב לראשונה בתצהיר המשלים וזאת כ"תגובה" לטענות נתיבי איילון.
לוראן העיד שהנושא עלה חודשים אחרי תחילת העבודה, אז החלה מליבו לדרוש במשך חודשים לקבל את התוכניות. העד נשאל מתי נטען שההתחברויות לא נכללו בהסכם הפאושלי של מליבו, והשיב שהדבר עלה בעל פה ובפקודת השינויים. לבסוף השיב ש"כל מה שביקש" את התוכניות עצמן.
עוד העיד על "תכניות גבהים פיזיות" שהיו חסרות ובסוף ניתנו הוראות לפתרון העניין "באתר ביחד עם מפקח בשטח". העד אישר כי הנושא נכתב לראשונה בתצהירו המשלים "כתגובה" לטענות הנתבעות (89-84).

169. כך גם נדרש על ידי בית המשפט להבהיר את האבחנה בין הסדרי תנועה קבועים לבין זמניים, והסביר כי זמניים זה כמו שמתקינים מעקה ויש את הקונוסים ואת המכונית עם החץ (102). לשאלת בית משפט מה זה קשור לחיבור הסביר כי "החדרת המעקה לאורך הכביש זה קבוע. בנושא של חיבור הכבישים שאנחנו עשינו איזו שהיא עבודה במהלך הלילה הייתי צריך לחסום את התנועה ולהפנות למקומות אחרים" (102), כאשר לשיטתו, נתיבי איילון היו צריכים ליתן תוכניות תנועה מפורטות .
הסברו כי "כל שלבי הביצוע מעוגנים באיזושהי פילוסופיה איך להתחבר, מאיפה מתחברים, אם הכביש מגיע באיזו שהיא, האם אני סוגר לגמרי את הכביש" (103), ושוב הוא אומר כי מדובר על זמני. ובהמשך "לזמני אני מקבל תוכנית מנחה שאומרת לי האם אני אסגור לגמרי את הכביש או שאני אשאיר מחצית ממנו פתוח ומחצית ממנו סגור וכולי. אני אחר כך מתוך זה נכנס ופונה לרשויות" ( 103).
לשאלות בית משפט אישר כי קיבל את התוכניות המנחות ובזמן, וכי הוא טוען לגבי החיבורים בכלל וזאת לעניין הסדרי התנועה, וכשהוא נשאל "עכשיו מה זה הסדרי תנועה זמניים לחיבורים, יש מושג כזה?
עד: הסדרי תנועה זמניים לחיבורים, זה אני עושה, סתם עגלת חץ, קונוסים, סוגר את הכביש ( 104).
משכך נדרש מה היה חסר לו לגבי החיבורים, ותשובתו "שמישהו יגדיר האם הקו הלבן, האם הקו שצריך להיות במרכז נתיב הוא קו לבן או קו מקווקוו. האם הקו מצד ימין הוא קו צהוב או קו לבן" (104).
העד נשאל לגבי מכתבו של יצחק לירן ואישר כי מכתב זה הוא הגורם ששחרר את הבעיה ואפשר את השלמת העבודות ( 106), וכך גם טען שהעיכוב בקבלתו עיכב את העבודות בשלושה חודשים. יתר על כן, לשאלה מדוע לא ניתן היה לפנות למישהו אחר שיכין הנדרש, השיב כי מדובר באחריות.

170. מהראוי להביא את השאלה והתשובה, לכמה זמן נזקקים לכתיבת המכתב "לדעתי שעתיים, אחרי סיור באתר ובדיקה.
ש. אתה רוצה שאנחנו נאמין לך שנייר שלקח שעתיים להכין אותו עיכב עבודה של שלושה חודשים וגרם לנזקים של מיליוני שקלים, זה מה שאתה רוצה?
ת. כן" ( 111) (ההדגשות כאן ובהמשך שלי) .
עוד הסביר שהוא סופר את ימי העיכוב מ"היום שבו אמרתי אני מוכן לפתיחת הכביש" (117), בהוסיפו כי היה ערוך לפתיחת חיבור 200 עוד ביום 22.8.08 וביחס ל-500 ב-1.9.08 וכי מליבו פנתה עוד ביום 7.8.08 תוך הפניה ליומן העבודה. יתר על כן, לשיטתו החיבורים לכביש 200 ו-500 הינם חלק מהנתיב הקריטי (127). ולשאלה איך משהו קריטי מחוץ לתחום השיב "החיכוך והנקודות הבעייתיות של ההתחברויות היו פה" (127), הגם שחזר ואישר שאכן אין מסמך בו נטען ביחס לגבול העבודה ( 127).
עוד טרם לכן עומת העד עם הטענה שמכתב יצחק לירן מתייחס להסדרי תנועה זמניים, ומתשובותיו עלה שלפחות חלק מההסדרים זמניים, וחלק הם לטווח יותר ארוך, גם אם לא "Forever". בהקשר זה נשאל ביחס למצב התנועה כיום, לפי התרשמותו הבלתי-אמצעית של עוה"ד ולוראן לא יכול היה לאשר את הדברים. בסיום , אישר שמכתב יצחק לירן מתייחס לתנועה דו-סטרית, בניגוד לתנועה חד-סטרית כיום .
כך גם הסביר, בהתייחס לאמור במכתב אודות הצבת תמרורים, נצנצים ושלטי מרחק, כי מדובר אכן בזמני אבל שאר הדברים קבע (שם) . לעומת זאת בסעיף 2 אחרי התמרורים, הצבת שלט של שינויים בתנועה ומספר שפות, כאן מדובר בהסדר קבע כי בכל שינוי צריך את זה ( 153) ומשאירים זאת כאשר הקבלן אינו מפרק עד שרשות התמרור המקומית מחליטה אחרת. כך גם הגבלת מהירות או מעקף הרי אלו נשארים כמו שהיו עד מועד העדות (160), וכשהוא נדרש גם לפריטים האחרים שבמכתב.

171. הקורות והלו"ז
העד מאשר כי הוא עומד אחר האמור בסעיף 99 לכתב ההגנה שכנגד, כי רובן המוחלט של הקורות היו באיכות גבוהה, שלא הצריכה אלא תיקונים קוסמטיים בהסבירו: " היו לנו בסך הכל שתי קורות ואחר כך עוד אחת לקראת סוף הביצוע, שלוש קורות סך הכל שבהן היו תיקונים מהותיים לשיטתו של גוטליב. ביתר הקורות התיקונים היו קוסמטיים בלבד".
בהתייחס לאיכות הקורות נשאל והשיב שמדובר ב"עקומת למידה" וכי מכתבי גוטליב מתכנן הגשרים מטעם נתיבי איילון, היו לשם יצירת לחץ לפי דבריו של גוטליב עצמו לעד (136).
כך גם טען כי לא מדובר ב"ליקויי ביצוע" או "נזק" וכי "העבודה מעולם לא הופסקה" (181) וכי גוטליב עצמו אישר כי העבודה הייתה בסדר גמור (182) וכי לא הייתה כל השפעה של איכות הקורות על לוחות הזמנים לביצוע העבודות, הגם שנוכח עימותו עם מכתבי נתיבי איילון מזמן אמת, אישר ש"יכול להיות" שאכן היה עיכוב מסוים (193 ).
העד נדרש לשאלת "הנתיב הקריטי" לביצוע הפרויקט, וניתן להסיק מתשובתו על הודאה בעיכו ב "בשוליים" או "מינורי מאוד" (204), תוך שהוסיף כי אכן היו מועדים בהם היה עיכוב, אולם לאחר מכן הדביקה מליבו את הפיגור .
עם זאת אישר כי אם יש עיכובים ביציקת הנציבים או הנחת הקורות הטרומיות והדבר לא תוקן במקום אחר, יכול וזה יביא לעיכוב בהתקדמות בנתיב הקריטי.
כאן ראוי להביא את אשר הוא נשאל אודות עיכוב בגין הליקויים ביצור הקורות ותשובתו "זה הגיע, אני לא יודע יש שם ימים מסוימים של עיכוב אבל להפיל את זה, את כל העיכובים, על הדבר הזה אי אפשר, לא" (202) וכך גם תשובתו שאם היה עיכוב בנתיב הקריטי הוא רק בשוליים, וכי הגם שאכן במהלך הביצוע חשב שהעיכובים משפיעים על הנתיב הקריטי הרי הצליחו להדביק את הפער ואזי התמונה השתנתה (205).
עם זאת בכל הקשור לעיכוב בבניית הקורות שעיכבו את הנתיב הקריטי, השיב כי "בעת ביצוע העבודות סברתי שזה מעכב את הביצוע" (216).

172. בהתייחס למכתב בנוגע לדו"ח פיקוח מ-23.7.08, כי לא בוצעו תיקונים ולא הקפידו על איכות וכך שיש לעצור את העבודות ולהתארגן מחדש , הסביר שמדובר באינג'ינר דוד כץ שהוא בכלל לא עובד אצלם אלא משרד חיצוני, ולגבי התוכן תיקנו את כל הקורות והרימו אותן בזמן, וזה לא דבר חדש בענף הבניה ולוק ח זמן עד שמגיעים למוצר מושלם. משהופנה לנ/3, שם הלשון מאוד ביקורתית ואם השיבו למכתב , הסביר העד כי יצאו לבצע תיקונים וכשכל אחת מהתקלות זכתה להתייחסות שלהם (134).
בהקשר לכך יש לציין כי ככלל נשאל לוראן אודות העדר התייחסות לתלונות וההערות בזמן אמיתי, כולל אי התייחסות למכתבים אשר לא זכו למענה, א ך ה תקשה ליתן הסבר ראוי לתהיות אלו, לרבות אשר צוין בסיכום פגישה , כגון מיום 2.7.08 וכשההסבר כי הוא נכתב על ידי הצד שכנגד מבלי שנשלח לקבלן להערות (192).

173. הסברו ל"עקומת למידה" בסעיף 53 לתצהיר, למשל כשיוצקים קורה ראשונה ויש להתאים את התערובת וכשיש תקלות מתקנים בניסוי וטעייה. במיוחד כשמדובר על יציקות בשטח (139 ו-1 40) אולם מדובר במספר דקות.
בהתייחס לנספח 15 לתצהיר גוטליב מיום 31.10.08, אודות היציקה הגרועה, ציין כי לא העיר בזמן אמת וכי לא רצה להתכתש עם המתכנן להבדיל מול מזמין העבודה (142).

174. לאחר שנחקר אודות ליקויים שנטענו במכתבים השונים, בית המשפט נדרש לשאלה מדוע אין כל התייחסות ולו מכתב אחד (188) ותשובתו כי התעסק בלעבוד ולבצע את הפרוייקט.
בהתייחס לנספח 8 לתצהיר שורובן, אשר לא עוסק בליקויים, אלא בלוחות זמנים בשטח, הסביר העד כי מדובר בקצב הביצוע של קידוח ה כלונסאות, ואינו זוכר אם יש תשובה של מליבו (189) וכי סיימו עוד לפני הזמן (שם).
יוער כבר עתה, כי ככלל במהלך החקירה אין לעד תשובות , אם בכלל, ומספקות בפרט, ביחס לתלונות והערות , כולל מכתבים אשר לא זכו למענה בזמן אמיתי.
כך לגבי הסיכום של הישיבה מיום 22.7.08 מול הפיקוח, שם צויין כי קיים פיגור של שבועיים במועד ייצור הקורות בצד המערבי של הגשר. לוראן אינו זוכר אם מדובר על 13 חודש או על 16 חודש ( 196-195).
כך אישר כי אם הייתה תגובה בכתב לטענה זו או אחרת, היה מצרפה (198).

175. לוראן הדגיש כי אין לו כיום את הקבצים הדיגיטליים של לוחות הזמנים אבל בזמן הביצוע היו לו (213).
לאחר שהסביר כי בעת הכנת התביעה וההגנה לא עמדו לרשותו הקבצים, הסביר כי הוא לקח "...בצורה הכי קרה והכי פשוטה שיכולה להיות מתי ביקשתי הסדר תנועה ומתי הוא התקבל, אמרתי שזה נמצא בנתיב הקריטי והתייחסתי לזה כעיכוב, שמתי את זה כעיכוב מספר 1, עיכוב מספר 2, אמרתי זו התחלה וזה סיום העיכוב, הוצאתי איזה שתי אסמכתאות ושמתי את עיכוב מספר 2. עיכוב מספר 3 לקחתי התחלה של העיכוב וסיום של העיכוב שמתי אותו כעיכוב מספר 3" (214).

176. לשאלה אודות המסמכים שהוא צירף וגזר מהם את הפגיעה בנתיב הקריטי, השיב "לקחתי מסמכים מתוך מסמכי הפרוייקט ומזה גזרתי בין לבין, כן" (214). כך אישר כי לא היו בפניו קבצים שזה הכי חשוב, אבל ניירת מניח שכן, אולם אם כתב שלא הייתה ניירת, אז לא הייתה.
לשאלה מה עשה עם העיכובים שהוא אחראי עליהם, השיב "...אם היו כאלה עיכובים..." והשיב כי לא היו כאלו, וכי אם היו כאלה היה רואה אותם. העובדה שלקח את תאריך הסיום והלך איתו אחורנית (215).

177. לא בכדי נשאל לוראן שב- 24.2.09, בנספח 46 לתצהיר שורובן, צוין מפורשות כי חלק מהאירועים תלויים בקבלן המבצע, קריסת המנוף וליקויים בביצוע הקורות, וכשהתבקש לאשר כי בעת כתיבת המכתב סבר , אולי בטעות , שהליקויים בבניית הקו רות עיכבו את הנתיב הקריטי, השיב: "...בעת ביצוע העבודות סברתי שזה מעכב את הביצוע" (216).
כך גם מעת שנדרש למכתב מ-7.1.09 (נ/6), ונשאל אם בעת כתיבתו ידע שחלק מהעיכובים בגין מליבו, השיב "...שלמרות העיכובים האלה אני עומד ב- 80 אחוז ביצוע. למרות כתוב כאן למרות עיכובים שונים אני עומד ב- 80 אחוז ביצוע ואף אחד לא אמר לי שאני לא עומד ב- 80 אחוז ביצוע" (217), וכשיש לציין כי לא בכדי ציין בית המשפט מדוע העד מתרגז ומרים קולו.
בהתייחס לליקויים בקורות, ולשאלה אם מדובר בביצוע או בתכנון , השיב שגם ליקויים בתכנון ( 221) ולא בכדי נשאל על-ידי בית המשפט אם יש אסמכתא המופנית לנתיבי איילון או לגוטליב לגבי ליקויים בתכנון, ולדבריו זה מה שהוא כתב בתצהיר כמו חומרים כדוגמת ברזל (221) שאז התגלו סדקים, אך בהמשך אישר שמדובר בביצוע (221).

178. ביחס לתבניות היו 4 תבניות, שתיים מצד צפון ושתיים מצד דרום (223). אכן הוכן משטח עבודה להכנת עד 8 קורות באזור גשר רמפה דרום (223) ובהמשך משטח עבודה נוסף 4 (224) וכשבכל תבנית יוצקים שתיים, שתיים "...כל סט זה לייצור שתי קורות, אני עשיתי טעות במכפלת..." ובהמשך הסביר שמדובר ב- 4 סטים (224).

179. קריסת המנוף
לוראן הופנה למוצג נ/8 יומן העבודה מהתאריכים הרלוונטיים, חלק מנספח 32 שצירף . מדובר בין התאריכים 25.1.09 לבין 30.1.09 וכשהמנוף קרס ב- 28.1.09 , ונשאל אם יש לו הסבר הכיצד האירוע לא קיבל ביטוי ביומן העבודה של הימים הרלוונטיים, ותשובתו "... למרות מקומות אחרים שזה מצוין אני לא רואה בעיה עם זה, בעיה בשום מקרה..." (227). לא בכדי נשאל שבהתאם לאמור בסעיף 30 לחוזה, מליבו היתה אמורה לציין כל אירוע, ואין לו תשובה מספקת, אם בכלל ( 228-227).
בנוסף, הוצג לעד מכתב מ שורובן מיום 20.1.09 (מסמך 74), ממנו עולה כי ביום 28.1.09 נותרו שתי קורות להנפה במפתח האמצעי (229), טען לוראן כי לא מדובר במכתב הליקויים (229) למרות שצוין במכתב "הנך נדרש להשלים את תיקון הליקויים". כך הוא נשאל כי את ארבעת הקורות במפתח האמצעי היו אמורים להניף בשבוע של ה- 19.1.09 עד 23.1.09, השיב העד כי יש יומני עבודה ואי אפשר להסיק על פי תכניות העבודה, כשהוא אומר שהוא לא יודע מה זה ( 230).
לשאלה אם הוא יודע שהתיקונים של הליקויים עיכבו את מועד ההנפה המתוכנן, השיב כי אינו זוכר, להנחתו שלא, וכי ישנו תיעוד ( 230).
כך, מוצג בפניו נספח 73 לתצהיר שורובן, והעד מאשר ש אכן הוא חתום עליו וכשבפסקה א' כתוב כי במהלך הנחת הקורות קרס המנוף וגרם נזקים רבים "באלמנטים הקשורים למבנה וללוח הזמנים". ולשאלה אם זה נכון, השיב "...נכון, לנקודת הזמן הזאת זה נכון" (231). עוד הופנה לנספח 46 (מכתב קודם) שם כתב כי קריסת המנוף היא חלק מהאירועים התלויים בקבלן, והשיב בשנית "...באותו רגע היה לנו אכן עיכוב. לא יכולנו לבצע באותו רגע כי קרס המנוף..." (232). וכשנשאל שלמחרת ניתן היה, השיב "... בשינוי של ממנוף אחד למנוף אחר וודאי..." (שם). לשאלה למה לא עשו כן, הסביר כי ברגע שביקשו להתארגן להמשך הנפת הקורות, פתיחת הכביש בתוואי האתר לא איפשרה זאת.
לשאלה שפתחו את הכביש רק ב-5.2.09, השיב "...ומתי סללו, לא זה אי אפשר, זה ינואר, יש סלילה גם הרי עשו שם עבודות אני לא יכולתי לעשות מה שאני רוצה..." (232).
עוד הסביר כי הקריסה הייתה ב-28.1.09 ב-23:00 בלילה, ולא ניתן למחרת להרכיב. לטענתו, נזקקים לפחות ל- 48 שעות, וההסבר כי אף אחד לא י יתן לסגור את הכביש ללא תיאום ואישור לבצע את ההנפה בלילה.
כך הסביר כי אי אפשר להתעלם מ פתיחת כביש 431 וכי יום המחרת וכן בהמשך, מדובר על הימים שישי ושבת, ולאחר שהניחו מעקות וסללו , אי אפשר לעלות עם המנוף "...הכביש נפתח ב-5.2, אני בטוח לא עולה עם המנוף...", וה סביר כי לא מדובר כפי שהוא נשאל על אפשרויות, אלא שהוא היה בשטח והוא מסתמך על הביצוע ( 234).
בית המשפט מבקש שיסביר מה מנע , והעד עונה שאינו זוכר במדויק הכל ( 235). בית המשפט הדגיש כי מדובר על אירוע לא שגרתי, אשר משאיר משקעים , ואזי העד מבקש לבדוק את יומני העבודה, ועונה "...הפיקוח דרש וסגר תנועה בתוך האתר להצבת מעקות בצידי כביש 4 לאורכו בתוך האתר לצורך פתיחת כביש ללא אישור והסכמת חברת מליבו. הדבר הנ"ל עצר עבודות בשטח ונתקלנו בבעיה להרמת חומר מצד לצד של כביש 4" (235, 236).

180. עוד הסביר כי ברגע שסוגרים את הכביש אי אפשר עוד פעם לפתוח, ובמיוחד אם הוציאו את מליבו מהאתר (236), תוך שהוא מאשר כי לא פנו לנתיבי איילון והודיעו כי ברצונם להביא את המנוף הנוסף , אך ציין כי הדבר הראשון שעשו, פניה למנופי אבי לבדוק אם אפשר לחזור למתכונת אחרת או לתקן את המנוף . כשנוכחו לדעת שלא יתנו להניף את הקורות בתקופה הקרובה, לאור פתיחת הכביש וכניסת קבלן אחר, חופרי השרון, אזי הפעולה שנקטו , להביא מנוף אחר פעולה יותר נוחה גם כלכלית וגם בזמן ביצוע ( 236, 237).
כשנשאל מה המיוחד במנוף הגדול, הסביר שמדובר "...במנוף זחלי גדול מאוד על בסיס 2,600 יש עוד כמוהו עוד אחד בחברת החשמל ויש מנופים בשיטה אחרת שיודעים לעשות את אותה העבודה. המנוף הזה ספציפית הוא מנוף גדול מאוד, מנוף שיודע לנסוע עם הקורה ויש לו ייחוד בזה שהוא יודע לקחת את הקורה ולנסוע איתה".
עם זאת לשיטתו ניתן לשנות את שיטת ההנפה, מיום ליום , וכי בעת שהגיש את התכנון פנה גם למנופי אבי וגם לתעבורה, כל אחד נתן שיטה אחרת ( 237).

181. לא בכדי הוא נשאל האם הוא סובר שיאמינו לו שכתב את המכתבים על העיכובים בגלל איחור של יום או יומיים בביצוע העבודה, וכשמדובר למעשה בהודעה על עיכוב, ותשובתו "... אתה יודע היטב שזה היה אירוע קרדינאלי מבחינת המשמעות שלו, מבחינת איך שזה נראה, וזה שתפס את העין ואליו התייחסנו יותר מאשר אירועים ..." (239).
בהמשך הסביר כי בניגוד לעולה מהשאלה, הרי הוא הביא מנוף אחר שעמד וחיכה שבועיים עד שיתנו לו אישור לפתוח , וניתן היה גם להביא אותו לפני כן וכך גם להביא מנוף הידרא ולי וכי מדוע שיביא לאחר שסגרו את הכביש והפנו אותו עכשיו למשטרת התנועה הארצית, ולמעשה החתימו אותו ששלושה חודשים אין לו אפשרות לסגור את הכביש (240).
לא בכדי הוא נדרש לשאלה בעניין המכתב של היועץ המשפטי של מליבו לאבי מנופים, שם צויין כי הקריסה גרמה למליבו נזקים בלתי מבוטלים, לרבות עיכוב בהשלמת הפרוייקט והוא נשאל אם באמת נגרמו נזקים ותשובתו "המסמך הזה אני לא מכיר אותו" (240). משנדרש אם זה אמת מה שכתוב, מתחכם ואומר שלא ברור מה זה נזקים בלתי מבוטלים, לאחד זה אלף שקל ובשבילו זה 3 מיליון, כך גם הסביר כי זה סיפור בין עורכי דין וביטוח וכי מה שהוא יודע שמנופי אבי תבעו את חברת הביטוח של נתיבי איילון (241).
בהמשך דבריו, הסביר שהוא ניזון מהמסמכים (246).

182. לוראן הופנה לנספח 74 לתצהיר שורובן, בחתימתו, שם כתב העד כי פתיחת הכביש אמורה לגרום לבעיות בעת הנפת הקורות, לאור הצורך לסגירת הכביש ותיאום עם הרשויות, וכאשר מליבו מבקשת התערבות המזמין לקבלת היתרים, וכשבאותו שלב הוא כבר יודע שעומדים לפתוח את 431, ועל כן הוא נשאל הכיצד אין בכתובים אודות אותה הבטחה שהתנועה לא תהיה דו סיטרית ב- 431 ולא כאוטוסטרדה, ותשובתו כי הדברים נכתבו בעשרות יומני עבודה, וכי המזמין אמר שיעזור ודבריו "...מה קיבלנו בתמורה? קיבלנו בסוף מצב של שלושה חודשים לא הצלחנו להוציא את ההיתרים בכבישים האלה" (267).
בית המשפט ביקש מהעד להפנות למכתב על הטענה של השינוי הדרסטי שמשנה הכל, ולאור הנוסח המינורי של המכתב הנ"ל, ולבסוף הוא נשאל "...אם היו מתקבלים היתרים את ההיתרים לסגירת הכביש תוך ארבעה ימים כל התביעה שלכם יורדת?" ותשובת העד "החלק הזה" (268). בהמשך הסביר כי יש בעיות של ביצוע או תוספות אבל כאן שלושה חודשים אי אפשר לעשות כלום כי אי אפשר היה לסגור את הכביש לצורך הרכבת הקורות, כאשר טרם לכן ניתן היה לפעול בחופשיות. כך גם אם היו ההיתרים "וודאי שזה היה נחסך" ( 268).
עוד אישר, כי בתאריך הפגישה ב-3.2 הוא ידע שב-4.2 אמור להיפתח הכביש על כל המשתמע מכך, והשיב שאכן ידע והתריע (269) וכשבית המשפט פונה ומבקש שימציאו פניה בכתב, או הפניה ליומן העבודה על ההתראות.
לטענתו, הבעיות של ההנפה הינן בגלל פתיחת הכביש, ולשאלה ישירה של בית המשפט ציין כי זה לא קשור לקריסה ( 270) ואזי בית המשפט שואל "...אבל אם לא הייתה הקריסה והיו, אני שואל רגע, לא הייתה הקריסה והיו מניפים את הקורות והכל היה פיקס", תשובת העד "...לא הייתי גומר, אני צריך לפרק את המנוף, להעביר אותו לגשר הצפוני ולהקים גם שם זה לא" (271) .
בית המשפט נדרש לשאלה אם היו פותחים את הכביש ב- 5.2 ולא הייתה קריסה, איפוא היו נמצאים ותשובתו "עוד קורה אחת ועוד שתי קורות היו מוכנות, זה היה המצב" (271), וכי מבחינת קצב ההתקדמות ציין כי היה צריך להתעסק עם הגשר הצפוני "...שאולי היה אחרת, להעביר את המנוף מתחת לכל הדבר הזה, הייתי גם כן צריך לסגור את כל הכבישים והייתי בבעיה בביצוע העבודות מעל הגשרים כי כל פעם שרציתי לעשות עבודות שדרשו סגירת הכביש וכולי... עד שלא פתרו את הבעיה של הסטאטוס החדש של הכביש לא נתנו לי" (272-271).

183. כך הסביר כי לאחר שתי הקורות בגשרי דרום ורמפה, המנוף מתקפל ועובר להרכיב את שתי הקורות בצד הצפוני, הקורות האחרונות ( 273), וכי הוא עוד לא סיים את העבודה מעל הכבישים ואת הצורך בסגירת הכבישים , וזאת גם אם היה מרכיב את שתי הקורות האמצעיות. עוד הוסיף העד כי יכולה לקרות תקלה של יום אבל זה לא אומר שבגלל זה מדובר בחצי שנה ( 275). גם הוא משתמש במשל הרץ המועד הרוצה לקום אבל לא נתנו לו (275).
לשאלת בית המשפט לכמה זמן היה זקוק, אם היו אומרים לו שפותחים את הכביש, בא ופן שיוכל לעמוד בהתחייבויות שלו, השיב "...משהו כמו חודש וחצי, חודשיים זה הזמן" ( 276).

184. העד הסביר כי הוא לוקח את היומנים וממלא הערות מידי זמן (278). לשאלה כי רק ב- 16 יומנים יש הערות שלו וכול ן בנושא אחד , אישר שמדובר על היעדר תכניות עבודה לחיבורים [וזאת בין התאריכים 1.8.08 ועד 24.10.08] ( 281). לשאלה מדוע לא רואים הערות ממועדים אחרים, הסביר שבחודש פברואר 2009 הוא היה הרבה פחות פעיל בפרוייקט ועבר לחברה אחרת ורק בא לסייע ולראות מה קורה בפרוייקט (282). יומן העבודה הוא אחד מהכלים המאפשר לו להתלונן בעת שמוצא הוא לנכון להשתמש בכלי זה ובפעמים אחרות במכתב ( 283-282).
לשאלת בית המשפט אישר כי כל מה שהוא תובע, אמור להימצא ב איזכור קודם (123).

185. בחינת לוח הזמנים
לוראן הסביר לגבי התוכנה כי היא נועדה "...לנטר את לוחות הזמנים במהלך הפרויקט, לנטר את הביצוע ואת אחוזי ההתקדמות שלנו, משאבים, היא יכולה לעשות הרבה מאוד פעולות, אבל באופן כללי לנטר את הלוחות הזמנים באופן קבוע" (עמ' 131 לפרוטוקול המודפס מיום 23.10.2013 ).
[יוער כי עמ' 124 שורה 8 עד עמ' 137 שורה 13 אינם מופיעים בפרוטוקול כפי שהוקלד לנט המשפט במספור הרץ אולם מופיעים בעותק המודפס שהועבר לבית המשפט].
לא בכדי נשאל מדוע לא צורפו קבצים וכך לוחות זמנים במסגרת גילוי המסמכים, וכשנטען כלפיו שאם היו מוצגים לוחות הזמנים ניתן היה להיווכח כי האחריות לעיכובים נופלת לפתחה של מליבו. יתר על כן, מצופה ממי שמתכנן להגיש תביעה לשמור את התיעוד באמצעות התוכנה.
כל שיכול היה לענות, כי בתוכנה לא היו את הקבצים, שאנשים התחלפו ו העותקים הקשיחים היו בידי המזמין, כך שלא מדובר על רצון להשמיד (133).
לדבריו, בעת הכנת התביעה לא הסתמך על האמור, אלא לקח תאריך התחלה ותאריך סיום, כך גם הניח לאור נ יסיונו והיכרותו בעבודה עם גשרים, שמדובר על פעילות בנתיב הקריטי ולכן היא מעכבת את סיום הפרוייקט (133).
בית המשפט נדרש לשאלה אודות חילוקי הדעות עוד טרם תחילת הפרוייקט, וכשלוראן נשאל "לוחות זמנים זה א', ב'. איך יכול להיות שבחברה כזו כמו של מליבו דברים כאלו שהם ה-א', ב' נעלמים? זה דבר שאי אפשר לקנות אותו כל כך", ותשובת העד "הסתמכתי על מה שיש בידי ועם זה התקדמתי" (134).
בעמודים 135, 136 חזר ונשאל העד מדוע הוא חתם על התצהיר המשלים לגילוי המסמכים (נ/5) ולא מנהל הפרוייקט שעדיין במליבו, ושוב ש צריך הסבר איך זה איננו, העד עונה "כל המנגנון של הארכיב הן אלקטרוני והן ניידי (ידני) למליבו כנראה לא היה טוב לא מצטיין" (136).
עוד הבהיר העד שכתב ההגנה והתביעה שכנגד מבוסס על לו"ז שהכין בעצמו, בהיעדר קבצים בניירות מלאים ( 213, 214)

186. בחינת הנזקים הנתבעות
לוראן נשאל מדוע הוא זה שהתייחס לנזקים שאירעו לאחר שסיים את עבודתו בפרויקט והשיב כי אכן הפעילות ירדה אבל הוא זה שריכז את כל הנצרך לתביעה לכל אורך הדרך ( 285-284) וכך גם הכין את התביעה הקבלנית. עוד הסביר כי לא צירף את התביעה הקבלנית כי התביעה הקבלנית נועד ה למו"מ מול המזמין , ו כך גם מאשר העד כי אכן: "זה סכומים על הצד הגבוה" ( 286), זאת לאחר שהסביר כי היה מיקוח על הסכומים. את ימי העיכוב בחן לפי מועד התראת הקבלן 1.8.08 וכן התחלת העיכוב 1.9.08 והסיום 4.11.08 ( 287), ובהתייחס לקיצור תקופות הסביר כי בעת עריכת התביעה שוב עברו על המסמכים ואמרו היכן הוא חזק והיכן הוא חלש (288).
משמוצגת לו המשמעות הכספית מדרישה של 17.5 מיליון ל- 4.5 מיליון, ואם זה לא מעורר תמיהה או אי נוחות, השיב בשלילה (289) וכך גם הסביר "זאת פרקטיקה שאנחנו חיים את זה" (289).
במסגרת חקירתו נדרש לשינויים בין הדרישות השונות, בציינו כי לעתים מדובר על טעויות שתוקנו. עוד נדרש לפיצוי לפי מחירון דקל למרות שהייתה הוצאה בפועל והכיצד ניתן לדעת, מבלי שהוכח, שאכן הוצאה ההוצאה, ותשובתו כי ניתן לשאול אנשים באתר וכי לא מדובר על המצאה (294).
בית המשפט חזר ושאל כי כשמדובר על משהו תאורטי אז יש להיזקק למחירון דקל "אבל כשאני מדבר על אדם שעבד אצלך אז אם אתה בא וטוען ששילמת לו למה לא הצגת כמה שילמת לו? הרבה יותר פשוט" (295), ורק אם מישהו היה טוען ששילמת נמוך או גבוה אז אולי צריך את המחירון ותשובתו "נהוג בכל" (295) ובהמשך משבית המשפט לא הסתפק בתשובה השיב "כי זה נוהל הערכת שינוי לנו בהסכם עם המזמין, בהיעדר סעיף בכתב הכמויות לפנות למחירון דקל... גם כשאני עושה קוב בטון אף אחד לא מבקש ממני תן לי כמה עלה לך הבטון" ( 296).
כך גם הסביר שגם אם ההוצאה בפועל הייתה נמוכה מהמחירון, הוא דורש לפי המחירון למרות שהנזק שלו יותר קטן (296).
לשאלה אם עשה ביקורת לגבי כל הדרישות בטבלה וכמה הוציאה בפועל מליבו, ענה שיש הערכות תקציביות, אך בהמשך נאלץ להודות "פר סעיף לא, לא" (297).
כך חזר והסביר גם לגבי מהנדס הביצוע שלא בדק בפועל כמה קיבל, ותשובתו כי "הנזק שלי צריך להיות מדוד בהתאם להנחיות החוזה זה מה שאני עונה" (297). בהמשך ציין שאכן ניתן היה לבדוק כמה שולם בפועל.
לוראן נאלץ גם להתמודד בשאלת הדרישה של 200,000 ₪ בנספח 69 לתצהיר, בעניין אחזקת הסדרי תנועה, ובעת שדרישה זו לא הופיעה בתביעת הקבלן, ו כך גם קיבלה מליבו תשלום קבוע בעניין האחזקה, 40,000 ₪ לחודש.

187. מכאן נדרש לנספח 69, הרכיב של עלות המנופ ים כ- 700,000 ₪, וכשאין חשבונית למרות שניתן היה לבקש העתק או רישום מהנהלת חשבונות, ותשובת ו כי ניתן להשלים אם חסר עוד משהו ( 304). עם זאת אישר שאם אכן האחריות על הקריסה חלה על מליבו, לא היה דורש על המנופים החלופיים, אולם לא להעמידם משך תקופה ארוכה כל כך ( 305) תוך שהוא נדחה תבוא מחר וסחבת. בנוסף, לא היה מקום להחזרתם עד קבלת אשורים, הואיל וגם ההעברה וההתקנה כרוכים בהוצאות.
ביחס לדרישה לגבי פועלים 2 מיליון ₪, אם אפשר לראות אסמכתאות לעבודתם של אותם עובדים, הסביר העד כי לגבי מהנדס ביצוע, ממונה בטיחות, מנהל פרוייקט זה הערכות ופועלים "אפשר להיכנס פשוט לשעות העבודה החודשיות מליבו ולהוציא את זה החוצה" (308) ולשאלה מדוע לא עשה זאת הסביר "כי הערכתי בצור [כך במקור, צ"ל בצורה] מושכלת כמה שעות עבודה ביום והכנסנו אותם פנימה " (308).
משכך בירר בית המשפט אם לשיטת העד יש תעריף בחוזה והפנייה למחירון דקל לגבי שעות עבודה ותשובתו כי אכן יש לכל דבר (309), וכשבית המשפט ציין כי ביחס לפועלים אין, וכי לא הייתה בעיה לקחת תלושי שכר, השיב "אפשר לעשות את זה" (310).

188. בכל הקשור לסעיף 324 לתצהירו שם ביקש בגין תקורת מטה 85,000 ₪ לחודש לתקופה של 5.5 חודשים וכשבתביעת הקבלן תבע 2.3 מיליון ₪, לפי עלות של כמעט 800,000 ₪ לחודש. הסביר כי את רוב הפרטים לקחו מרוה"ח של החברה ועברו על זה אח"כ במשרד עורכי הדין שאמרו שטעיתי ( 318) ולשאלה איך זה הצטמצם מ- 800 ל- 80 השיב כי אינו זוכר (318).
ביחס לשינוי של משך זמן העיכוב משלושה חודשים בתביעה קבלנית לחמישה וחצי חודשים בתביעה לבית המשפט חזר וציין כי עשו רביזיה ביחס לכל השאלות, וביחס לכל התביעה כולה (319). לבסוף הסביר כי החישוב נעשה לפי 3% מהמחזור (319) ולשאלה האם האחוז לא נגזר מכלל הפעילות של מליבו הוא משיב כי אי אפשר להפריד טכנית, בשעה שהמטה עובד עבור כמה פרוייקטים וכשמדובר על כל הצוות וכי לא מדובר על מטה ספציפי של הפרוייקט הזה. בהמשך הסביר שיש תקורות מטה ויש תקורות בפועל באתר שזה מנהל הפרוייקט, מנהל העבודה, מהנדס ביצוע, מנהל איזור והמשרדים בת"א יש רו"ח, עו"ד, מחלקת מכרזים, הנהלת החברה (320). לא בכדי הוא נשאל מה יקרה אם מדובר בשני פרוייקטים אחד 100 מיליון והשני חצי מיליון, והסביר שיעשו לפי אחוזים ולשאלה אם זה מה שנעשה בתביעה כאן, השיב "זה מה שנעשה פה" (321).
בהמשך ניסה להסביר כי מדובר בתקורה של 3.3% אבל תוך התייחסות לגודל הפרוייקט דהיינו "בדיוק לוקחים 3.3 אחוז האל ומכפילים בערך הפרוייקט" (172).

189. במסגרת חקירתו הנגדית לעו"ד קיין:
העד התפתל וניסה להתחמק משאלה פשוטה, האם ללא שינוי התכניות וביצוע של 17 חודשים היה נמצא בהפסד והשיב בחיוב (334).
משנדרש לזמן הרב שחלף עד לאישורי התכנית, הסביר כי בכל מקרה יכול היה להתחיל בעבודות שהיה צורך לבצען ללא קשר לשינוי וזאת בחודשיים שלושה עד שקיבלו אישור סופי (337). לשאלה מה היה עושה אם לא היו מאשרים, הסביר כי היה פונה למפעל חיצוני שמייצר את המקטעים ומבקש לייצרם במקביל לעבודות שמליבו ביצעה ובהמשך "אני לא יכול להרכיב מקטעים על גבי הגשרים עד חודש יוני או יולי" (337).
ביחס להפסד הצפוי אם לא היו מסכימים לשינוי השיטה, הכוונה לתקורות נוספות ואובדן הבונוס שלקחו אותו כחלק מהרווח.

190. חקירה חוזרת
העד מופנה לנספח 45 ג' לתצהירו, ומסביר כי גבול העבודה סומן בתכניות "ואילו כל קטע ההתחברות למצב קיים, לא נכלל בהסכם שלנו. הוא נכלל בתוך גבול העבודה במסגרת הפרוייקט שלנו. ניסו למשוך אותי ולומר שגבול העבודה בניצב איפה שהוא כאן, מצויין פה החיבור למצב קיים ויש תכניות אחרות שמראות חיבור למצב קיים. חיבור על מצב קיים מדבר על חיבור בין לא יודע מה אם היו לוקחים קורה וחותכים אותה באמצע אז מכאן היא הייתה קיימת או מכאן מתחברת ..." (353).
לבית המשפט השיב כי מדובר בגבול העבודה (354).
לדבריו את כל הסדרי התנועה הזמניים לקח על עצמו כקבלן או מליבו כקבלן וכך בוצעו. לדבריו הוא מבדיל בין הסדר תנועה זמני להסדר תנועה קבוע, בכך שבזמניים "אמרתי קודם שזה הסדרי תנועה שבהם אני אוסף את האביזרים ומסיים איתם, חלק" (357), הגם שאישר לשאלת בית המשפט שאכן בעדותו ציין אודות הבדל מבחינת הזמנים, בהוסיפו שיש שלבי ביצוע וכי כל אחד משלבי הביצוע נסלל במתכונת "סופית" (358). וכך גם מעורבים הסדרי תנועה זמניים וקבועים.
העד הבהיר כי בעת שציין שמליבו עמדה ב-80% וללא פיגור , מדובר ב-80% מה-16 חודשים ( 361).
עוד הסביר כי הסיק מתכניות המכרז שאין תנועה נכנסת וזאת מסימון התמרורים.
כך גם, כי הפעם היחידה שישבו בישיבה בעניין תביעת הקבלן אצל אלי נקר מנהל אגף הביצוע מנתיבי איילון (להלן: נקר) היא הסתיימה תוך זמן קצר (365).

191. העדות המרכזית מטעם מליבו ניתנה על-ידי לוראן, ועל-כן נדרשנו לאמור בה ביתר פירוט, יחסית. מכאן נפרט בניתוח העדויות הנוספות את אשר התחדש בהן.

עדותו הראשית של אלכס סטולין (ת/3)
192. סטולין כיהן, כאמור, כמנהל הפרוייקט מטעמה של מליבו וליווה את העבודות באופן רציף ויום יומי, ואף ניתן לו מכתב ה המלצה על-ידי גוטליב (נספח 1) מיום 23.9.09, לפיו ההיכרות נמשכה מעל שנתיים , בעת שמשרדו של גוטליב שימש כמתכנן הפרוייקט ופיקח על ביצועו . גוטליב ציין כי סטולין גילה תושיה, נחישות והתמדה לרבות התמצאות בכל תחומי ההנדסה האזרחית, ובמיוחד עקב שינויי התכנון וכי סטולין "עמד בכל המטלות למרות הקשיים ... וסיים את הפרויקט לשביעות רצונם של המזמין (חב' נתיבי אילון בע"מ) ושלנו כמתכנניו". עוד הוסיף התרשמות מתפקודו, ובמיוחד מיושרו האישי ומיחסי האנוש אשר גילה .

193. עניינו של התצהיר, עבודות נוספות אשר בוצעו על-ידי מליבו לפי דרישת נתיבי איילון ו חברת הפיקוח ומדובר על עבודות שלא היו כלולות בחוזה , ולכן ביצוען מחייב את נתיבי איילון בתשלום נוסף , מעבר לתמורה החוזית אשר לא כללה עבודות אלו, ובעת שהתמורה בגינה לא שולמה "אף שלא הייתה מחלוקת, בדבר העובדה שביצענו עבודות נוספות, וברוב המקרים אף לא הייתה מחלוקת ביחס לסכומים הנוספים להם אנו זכאים בגינן" (סעיף 8).

194. לדבריו לאחר שבוצעה כל עבודה ועבודה מהעבודות הנוספות, הוא הגיש לגליקמן מחברת הפיקוח פרוט העבודות הנוספות שבוצעו, דהיינו תיאור ופרוט כמויות, כאשר גליקמן אישר בחתימתו את נכונות הפרטים שנמסרו. אולם , בניגוד להוראות החוזה ולנהוג ולמקובל, הנתבעות סרבו לשלם את התמורה עבור העבודות הנוספות במסגרת החשבונות החודשיים השוטפים, אף שסטולין הבהיר כי הדבר לא מקובל עליו, אולם נאמר לו כי התשלום יבוצע רק בסיום הפרויקט.

195. סטולין צירף את פרוט העבודות הנוספות בחוברת (נספח 4 לתצהירו) אשר נערכה על ידו ואשר הוגשה לחברת הפיקוח ביום 31.8.09, בסך נומינאלי של 1,967,863.54 ₪ בתוספת מע"מ (להלן: חוברת העבודות הנוספות).
כך הסביר כי צירף טבלה מרכזת ביחס לכל אחת מהעבודות, כולל תיאור תמציתי והסכום, וצורף דף "ניתוח מחיר לעבודות נוספות" , הכולל תיאור , תחשיב ואישור לביצוע עבודה בחתימת חברת הפיקוח וכן אסמכתאות לניתוח.
לאחר התדיינות בינו לבין וולפסון, שנמסר כי הוא מכהן כיו"ר ועדת חריגים בנתיבי איילון ואמור לאשר את הסכומים, אישר האחרון תשלום נוסף של 945,888 ₪ בתוספת מע"מ. כך גם הכין חוברת עבודות נוספות מאושרת במתכונת דומה, בה כלל את הסכומים שאושרו על-ידי הנתבעות בכל עבודה ועבודה , על-מנת לאשר תשלום שלא יהיה שנוי במחלוקת (נספח 5 לתצהירו). בהמשך ביום 1.2.10 העביר לנתבעות לפי דרישתן טבלת ריכוז (נספח 6).
עוד הפנה סטולין לתכתובת מחברת הפיקוח לנקר, מהן עולה כי חברת הפיקוח הכירה בזכאות מליבו לתשלום בגין מרבית הסעיפים תוך אישור לשלם תמורת ביצוען, הגם שההמלצה הייתה על סכום של כמ יליון ₪, אולם אף זו לא שולמה.
בנספח 7 מ-30.6.10 אכן המליץ גליקמן בפני נקר לשלם עבור מרבית הדרישות שפורטו כעבודות נוספות, כאשר יש לציין כי לאחר פתיחת הכביש, לכיוון מודיעין "במועד מוקדם ממה שצויין בחוזה הקבלן התאספו שלבי ביצוע נוספים עם הסדרי תנועה בהתאם אשר בוצעו על-ידי קבלן הסלילה. לצורך הסדרי תנועה הנ"ל קבלן מליבו התבקש לבצע מספר פעמים הזזת עמודי תאורה זמניים...".
עוד יש להפנות לאמור בסעיף 19 למכתב, שם צויין כי הקבלן הגיש תביעה של כ- 24 מ יליון ₪ עקב פתיחת התנועה מתחת לגשרים במחלף כאשר העבודות היו עדיין בשלבי ביצוע מתקדמים בהוסיפו "אנו רואים שבאופן ודאי עקב פתיחת התנועה בשלב המוקדם היתה לקבלן הפרעה בהשלמת העבודות לכן נלקחו מיומני העבודה תאריכים שהקבלן השתמש בעזרת המשטרה וצוותי אבטחה גם ציוד הרמה לצורך השלמת עבודות בגובה. מאחר ולא ניתן להפריד בפועל באופן מדוייק עלות השימוש צוותי עזר וציוד בגלל התנועה אנו ממליצים לאשר לקבלן תשלום של 200,000 ₪ כפיצוי של סכום בסדר גודל של עלות 191,000 ₪ לציוד הרמה וצוותי אבטחה".
כך גם מוצג נספח 8, מכתבו של זלינגר לנקר ובו דיווח על הפגישה עם מנכ"ל מליבו מיום 5.10.10. במכתב זה צויין שמליבו הציגה גרעון של 9-8 מ יליון ₪ אשר נובע מעלויות ביצוע נוספות, כאשר מנכ"ל מליבו ביקש לקבל פיצוי, אפילו חלקי , של 5-4 מיליון ₪ מהגירעון. מנגד, הבהיר זלינגר שהתנהלות מליבו , מעבר לבעיות אוב ייקטיביות, היא המקור העיקרי לגירעון "ובחשבון החד צדדי שערכנו הומלץ על ידי הפיקוח לאשר כ- 1 מ' ₪ חריגים בגין עבודות נוספות", תוך ציון כי החשבון והחריגים הועברו לועדת חריגים לאישור. עם זאת ציין זלינגר שהתנהלות מליבו והפקרת הפרוייקט שחייבה הכנסת קבלן אחר, מחייבת החזר של 2.3 מיליון ₪, כאשר מנכ"ל מליבו ביקש שנתיבי איילון תשקול סיום ההתחשבנות ללא ההחזר.

196. לשיטתו, עלותן של העבו דות הנוספות התבססה במידת האפשר על מחירי החוזה וככל שניתן למצוא פריט מתאים, העלות נקבעה על פי מחירון נתיבי איילון או בהתאם לעלות בפועל, בהתאם לחשבונות/חשבוניות של ספקים וקבלני משנה.

197. מכאן עבר סטולין לפרט את הדרישות השונות בגין עבודות נוספות כאשר מדובר על סכום של 1,667,731 ₪ קרן ובתוספת מע"מ ובשיערוך ליום כתב התביעה המתוקן סכום של 2,159,479 ₪.

198. פרק נוסף עניינו עבודות פתוח נוספות.
סטולין מצהיר כי במהלך חודש מאי 2009 פנתה חברת הפיקוח בבקשה לבצע עבודות פי תוח נוספות שלא נכללו במסגרת החוזה והתמורה הפאושלית, בהפנותו לנספח 10 לתצהירו אשר מתעד את הפגישה מיום 25.5.09. פגישה זו נקבעה כהמשך לפגישה קודמת במשרדי חברת הפיקוח שם הועלתה הבקש ה כי מליבו יבצעו עבודות ניקוז, עפר ומצעים עבור קבלנים אחרים. כך גם ביקש שורובן כי מליבו יבצעו את יתרת העבודות במחלף Z, וכש שורובן יעביר חישוב כמויות מסודר ואלו יבדקו על-ידי מליבו, לצורך הפיכה לפאושל י, על פי כתבי כמויות החוזה, תוך שמליבו הדגישה כי לביצוע עבודות נוספות אלו יש משמעות ביחס ללוח הזמנים של סיום הפרוייקט.
בתצהירו הצהיר סטולין כי התקיימו פגישות נוספות, באופן שבחודש יולי 2009 לאחר שהושגו הסכמות מול חברת הפיקוח התחילה מליבו בביצוע העבודות בהתאם ליומני עבודה וכשביום 26.7.09 שלחה חברת הפיקוח מכתב על הגדלת תכולת העבודה המשקף את ההסכמות כולל התמורה הנוספת בסך של 1.8 מיליון ₪ בתוספת מע"מ, ובהתאם לתכנית כפי שעולה מנספח 14 לתצהירו. יוער , כי מהמכתב עולה כי מדובר בהגדלת תכולת עבודה, כך גם כי מליבו תשלים את כל עבודות הסלילה והניקוז לפי התכנית כשהמחירים על בסיס מחירי חוזה , וכי סך יתרת העבודות מסתכם בסכום האמור לעיל. לדבריו של סטולין, הוא עמד בקשר עם גליקמן שאישר הן את ביצוע העבודות והן את הכמויות שבוצעו וכשבמקביל עד ליום 16.8.09 , ביצעו עבודות שונות להשלמת הגשרים ועבודות איטו ם ועוד, כך שבמועד הנ"ל או בסמוך לו השלימו את העבודות הכלולות בתכולת החוזה ובהתאם ליומן העבודה.

199. כך, ביום 25.8.09 ביצע מסירה של הגשרים דרום ורמפה, וכפי שבא לידי ביטוי בסיכום ישיבה שהתקיימה באתר העבודה ביום 18.8.09 ולדברי סטולין הדברים עולים מסיכום הישיבה שצורף כנספח 16 לתצהירו.
לטענתו, ניתן היה לסיים ולמסור את הגשר הצפוני באותו מועד, 25.8.09, אך בפועל לא ניתן היה לעשות כן , בשל שיקולים של חברת הפיקוח והצורך להשלים עבודות שונות בגשר הצפוני על-ידי קבלן אחר , קודם שמליבו תוכל לסיים את העבודות שלה, תוך הפניה למכתבים בנושא זה.
ביחס לעבודות הפיתוח הנוספות, נטען כי עד סוף חודש ספטמבר 2009 סיימה מליבו לבצע את מרבית העבודות בעלות של למעלה מ-1.5 מיליון ₪, אך לא יכולה הייתה להשלימן אלא לאחר שי יפתחו הכבישים שעל גבי הגשרים שמליבו בנתה, ותוסט התנועה מהכבישים שנסללו מתחת לגשרים, וכי לא היה טעם להשאיר כח אדם וציוד באתר ללא צורך , לאור העיכוב בגין קבלן אחר. כך גם צו יין שבכל מקרה היה על מליבו לפנות את הציוד מהמבנים הזמניים, על-מנת לאפשר את הזרמת ה תנועה על גבי הגשרים וקיומו של טקס רב משתתפים עם פתיחת הגשרים, ואכן מליבו דאגה לאמור.

200. בסופו של דבר רק ביום 25.11.09 המחלף נפתח לתנועה, אשר החלה זורמת על גבי הגשרים שנבנו על ידי מליבו , כאשר לאחר מועד זה פנתה חברת הפיקוח בבקשה כי מליבו תשוב לאתר להשלים את עבודות הפיתוח הנוספות שנותר לבצען.
אולם, חברת הפיקוח הבהירה כי לא תשולם התמורה של עבודות הפיתוח הנוספות שכבר בוצעו ואף לא עבור העבודות הנוספות , וכך גם הובהר כי לא תשולם תמורה בגין העלויות הכרוכות בהתארגנות מחודשת באתר, כאשר הנתבעות לא הקצו שטח להתארגנות מחדש, ובמצב שכזה מליבו לא יכולה הייתה להיענות למבוקש , ובסופו של יום, אכן לא שולמה התמורה בגין עבודות הפיתוח הנוספות.

201. גם ביחס לכך פרט סטולין את פרוט העבודות הנוספות כולל תמחורן. בהתאם נטען כי מליבו זכאית לסכום של 1,579,080 ₪ בתוספת מע"מ ו בשיערוך 2,033,288 ₪ וזאת ממועד השלמת העבודות (30.9.09) ועד הגשת כתב התביעה המתוקן.

202. בתצהירו דוחה סטולין את טענות נתיבי איילון אשר תובעת כ-2.66 מיליון ₪, כאשר הנתבעות טוענות כי מדובר בעבודות שנכללו במסגרת החוזה והתמורה הפאושלית, וכי עבודות אלו בוצעו על-ידי קבלן אחר כביכול, ולאחר ששולמה למליבו מלוא תמורתן.
לדבריו לא רק שהטענות אינן נכונות, הואיל ועבודות הפיתוח הנוספות לא היו חלק מהחוזה, אלא שהטענות המועלות על-ידי הנתבעות במסגרת ההליך המשפטי , סותרות את אשר נמסר במהלך ביצוע הפרוייקט.
סטולין הפנה לנספח 14 שם צויין מפורשות אודות עבודות פיתוח נוספות, כולל הגדלת תכולת עבודה , וממילא לא מדובר על עבודות שנכללו בחוזה הפשאולי. הדבר גם עולה מהדרישה לביצוע עבודה בהתאם לתכנית שלא נכללה במסמכי המכרז ואשר נמסרה רק ביום 2.7.09 , זאת לאחר חתימת החוזה ולאחר שסוכמה התמורה.
כך התייחס גם לטענה כאילו בהחלטה חד צדדית שהתקבלה על-ידי ועדת המכרזים, ובדיעבד, ביום 1.10.09, הוכנסו עבודות אלו לחוזה. ביחס לכך, הרי מדובר בטענה שהועלתה לראשונה במסגרת ההליך המשפטי ולא בעת ביצוע הפרוייקט, כאשר לא הוסכם בין מליבו לנתבעות או למי מהן, על שינוי בחוזה, ואף לא הועלתה הצעה שכזו וברור שלא ניתן בהחלטה חד צדדית לשנות חוזה.
עוד הפנה לאשר צויין בנספח 19 מיום 27.10.09, אשר שלח זלינגר למליבו ואשר מתייחס לעבודות הנוספות והחריגים וכך גם לתביעה הקבלנית , בו צויין אודות עבודות הפיתוח כעבודות נוספות , ובלשונו מעבר לפאושלי. כך גם אין זה נכון כאילו שולמה תמורה עבור עבודות שלא בוצעו, מה עוד שהטענה אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוזה ועם הפרקטיקה המקובלת, והאופן בו התנהלו הנתבעות משך כל הפרוייקט.
בהתאם לחוזה, התמורה אמורה להשתלם בהתאם לחשבונות ביניים אשר יכללו רק עבודות שבוצעו , כך שלא ניתן היה להכליל עבודות שלא בוצעו , וגם אם היו עושים כן אזי חברת הפיקוח לא הייתה מאשרת עבודות אלו כשאישור חברת הפיקוח נדרש לכל חשבון וחשבון.
כך גם יש לדחות את הטענה כאילו שילמה נתיבי איילון את מלוא התמורה הפאושלית בסך של 32,500,000 ₪ בה בשעה שהסכומים ששולמו מסתכמים בסכום של 31,743,589 ₪ וזאת תוך הפניה לחשבון מס' 21.

203. בפתיחת עדותו השלים סטולין את עדותו הראשית (פרוטוקול מיום 24.10.13). סטולין התבקש להתייחס לטענה כי קיימים חישובי כמויות סותרים כמו מספרים שונים לאותן עבודות, והסביר כי בתהליך העבודה החתים את הפיקוח על העבודות הנוספות בכתב יד. לאחר מכן קיבל את הטפסים , חתמו על המחירים ועל העבודה. בסוף הפרוייקט, התבקש לפנות לוולפסון מועדת החריגים של נתיבי איילון. וולפסון הסתכל על הטפסים שסטולין הגיש ואמר שצריך להגיש טפסים חדשים עם שינויים שלא היו בטפסים, וכשהדרישה שלו שלא יהיה כרטיס לא חתום, ו גליקמן חתם על כל דבר אשר הוגש (372 ).

204. העד הסביר שלא היה בתחילת העבודה, אולם הגיע כבר בחודש פברואר-מרץ 2008 בעת שלב של תכנון וכי הוא היה מ הנדס ביצוע והיה שם גם מהנדס אחראי לפרויקט, וכ שהופנה לתצהירו השיב כי המנהל היה מנהל האיזור והוא היה מנהל פרוייקט (379) וכי לא עסק במקביל בפרוייקטים נוספים.
הוא מאשר שהכיר את יעקב כץ שהיה מנהל הפרוייקט לפניו, וכי ראה אותו ויתכן שקיבל משכורת עד חודש מאי, אבל בשטח הוא לא היה וכי הוא לא עבד איתו ( 380) העבודות בשטח התחילו בסוף אפריל מאי עם סיום הכלונסאות ה ראשונים ( 380).
אין לעד מענה מדוע תצהירו מתייחס לסוף 2009, בקשר לעבודות הפיתוח הנוספות ולא לפרויקט בכללותו, למעט הסבר כי לוראן התעסק יותר עם היזם בנושאים הכספיים ואילו הוא פעל בתחום הביצוע.

205. לדבריו אכן התחילו להתריע בכתב על הקשור לחיבור לכביש 500 רק ב-7.8 ולחיבור לכביש 200 רק ב-24.8, דהיינו שעד אותו מועד השלימו ונעצרו עד שהתקבלו התוכניות, אולם לדבריו עוד טרם לכן היו פניות בעל פה וכשהיחסים עדיין היו טובים (389-388).
גם הוא שולל כאילו החיבורים הופיעו במסמכי המכרז כפי שבשטח בוצעו הדברים תוך שהסביר את אופן החיבור בהוסיפו "החיבור עצמו לא היה בעבודות שלנו" (391).
גם לשאלות בית משפט הסביר כי הכביש הקיים היה מתחנת הרכבת לכיוון מודיעין (391) ולשאלה האם בתוכנית שנכללה בהתקשרות היה צריך לבצע חיבורים , השיב ב שלילה, ובהמשך "אין לי חיבורים במכרז" ( 392), הגם שמקום החיבור היה ידוע למתכננים אך לו לא , מאחר והוא יודע את גבול העבודה שלו והלאה זה לא מעניין ( 393).
בתחילה העד טען כי מתוך המפה והתוכניות לא ניתן לראות את מקום החיבור (394) אך בהמשך, לאחר חקירה, אישר כי הוא כן יודע היכן החיבור (396).
כאן יוער כי נערך דיון שלם, לאחר עיון במפה שהעד סימן בעיפרון, זאת בהתייחס לשאלה אם ניתן לראות מהמפה את ג בולות העבודה ואת החיבורים. העד הסביר כי המופיע בחום זה גבול העבודה שלהם, ולגבי החיבור עצמו, חיבור 200, זה רק סכמה ללא תוכניות ( 407), בהפנותו לתוכנית 07.04.108.
בית המשפט נדרש לחזור ולבקש מהעד שישתדל לענות לשאלות ולא מסביב, ושוב ביחס לשאלה אם רואים במפה את המיקום של חיבור תחנת הרכבת , ותשובתו כי בשלב המכרז מסומן משהו ( 408).
לבסוף, שואל עו"ד סופר "אני נותן לך ניסיון נוסף. האם אנחנו רואים כאן במפה הזאת את המיקום הגיאוגרפי של החיבור של תחנת הרכבת, כן או לא ותשיב לי בכן ולא?",
והתשובה: "חיבור במפה הגיאוגרפית רואים" ( 409). כך הצביע גם על איזור החיבור וכשמדובר על חיבור לכביש 500.
כך הופנה למפה 07.04.111 ממסמכי המכרז ונשאל אם רואים את החיבור ל-200 ול-500 וכשמדובר על מיקום ותשובתו "מיקום כאן רואים, מיקום רואים, אבל לא רואים את הא, פה לא נכון, פה גבול עבודה אחרת לגמרי" ( 410).
אכן הכיר את תוכניות המכרז , אך הדגיש כי נכנס לאחר הרה-תכנון של הקורות וביחס לנקודות החיבור "היה לנו ברור שעושים, אז לא היה חופרי שרון".
לא בכדי נשאל העד "החיבור הזה הוא לא חלק מהנתיב הקריטי של ביצוע הפרויקט, זאת אומרת אם לא יהיה את החיבור אתה תוכל להתקדם בביצוע הפרויקט שלך" (413). ותשובת העד כי עד שלב מסוים לא בנתיב הקריטי. יתר על כן, לדבריו כל עוד ועסקו בכלונסאות עם עמודים ותבניות עם קורות , לא היה בנתיב הקריטי וכשהגיע הזמן להתחבר התרו (413).
לשאלה אם לא היה צריך לדאוג מראש מי עושה את העבודות, כגון עבודות החיבורים, תשובתו , כי תפקידו לטפל בפרויקט בגבול העבודות שלו ומה שמעבר לזה קטונתי לחשוב.
בסופו של יום העיד כי לא היה ברור מי עושה את החיבורים הם או חופרי השרון "לא היה ברור מי עושה את הזה וכנראה בתוך הישיבה הפנימית של פיקוח ויזם מה שהחליטו החליטו. נתנו לנו לבצע ואז לא היו תוכניות, לא היה שום דבר" (418).
הוא מסכים ששינוי כזה אמור לבוא לידי ביטוי בפקודת שינויים (419) וכך גם מיוזמתו מסביר שמגיע תשלום בגין כך (419).
מנגד, בהמשך לתשובות לשאלות בית משפט, אם גם ביומן הע בודה צריך למצוא רישום הוא משיב בשלילה וכי כנראה היה פרוטוקול ששם היה כתוב, אך ביומן העבודה לא רושמים דברים כאלו ( 420).
העד מאשר כי היו ערוכים לבצע את החיבורים רק בתאריכים הנקובים במכתבים, דהיינו 7.9.08 ו-1.9.08 וכשהוא עונה בחיוב שזה המועד המוקדם ( 421).
ביחס למכתב מיום 12.10.08 ( נספח 51 לתצהיר לוראן) ה-15 יום של עיכוב, הכוונה שלא מקבלים תשובה בתקופה זו וכי הוא ביקש הארכת ביצוע כי יש לרכוש את המוצרים וכי מדובר בהערכה אבל לא מדויק ( 423).

206. לגבי מכתב לירן ( נספח 54 לתצהיר לוראן) אישר כי ערב קודם, בעת ההכנה, שוחח על המכתב אבל הוא לא זוכר אם הוא ראה אותו באותה עת, אבל הוא ראה אותו בזמן אמת ( 427). לדבריו מדובר בהסדר קבוע וזאת בביטחון וכי לירן עשה את הסדרי התנועה והחיבורים ואלמלא לירן לא היו חיבורים ( 427), כך הסדר קבוע כי מדובר על חיבור קו לכיוון מודיעין. הסברו כי פנה ללירן ואמר שהחיבור יעמוד עד פתיחת הגשרים כי אין דרך אחרת לצאת ממודיעין וכי "החיבור הזה עמד כמעט שנה פלוס עד חיבור קבוע. חיבור קבוע היה הגשרים אחרי שנה פלוס" (428).
לשאלת בית משפט איך היה מגדיר, הסדר זמני או הסדר קבוע גישתו "הסדר תנועה זמני שבא קבלן עושה איזושהי פעולה על הכביש זמני יש לנו בארץ יש הסדרי תנועה זמניים של חברת מע"צ" ( 429). וכשמזמינים ממע"צ פיקוח אז מדובר על הסדר תנועה זמני של יום יומיים, שלושה, שבוע וכשמסתיים מפרקים, ובעבודות גדולות אז חודש חודשיים.
לדבריו כל החיבור זמני, וזה עמד שנה ושמו את הנצנצים דו צדדיים כדי לשמור על חיי בני אדם, וכי כיום מדובר על הסדרי תנועה זמניים לא יותר משלושה חודשים ( 435).
ידעו שמדובר על עד סוף אוגוסט 2009 , לאור העבודה של קבלן ארונסון שלא גמר את עבודותיו לפני אוגוסט, ובלי פתיחת הכבישים על הגשרים שלו, אין דרך אחרת לצאת ממודיעין למרות שתכלס עמד עד סוף נובמבר ( 437-436).
לשאלות בית משפט מבהיר העד כי האלמנטים שבמכתב הם אותם אלמנטים של הסדר זמני, אבל במקרה כאן הוא קורא לזה קבוע כי זה נשאר וידעו שזה יישאר לתקופה הרבה יותר ארוכה.

207. העד נדרש לחיבור 200 , והוא שואל אם מדובר על הדרומי. הוא נשאל שלא עמדו בפניהם תוכניות נוספות פרט לאלו שמופיעות במכרז, אולם העד ציין כי אינו מבין ( 442), ולכן נשאל אם קיבלו מנתיבי איילון תוכניות נוספות מעבר למכרז ותשובתו "היה חסר בהנדסה, היה חסר גבהים, גבהים בחיבור ובחומרים שנדרשים לביצוע" (443), והבעיה נפתרה בעת שבלילה בא המפקח יום טוב ונתן במקום גבהים "בלי תכנון, בלי שום דבר, תעשו ככה וככה, וככה עשינו" (443). כך הסביר כי לא הייתה תוכנית, לא ביחס לגבהים וגם לא ביחס לחיבור, ודברים אלו יפים גם לגבי חיבור 500 ( 444).

208. מוצגת בפניו נ/9, תוכנית עבודה שבועית, לשבוע במועד בו היו אמורים להניף את הקורות ( 445), והעד השיב בחיוב שאת הקורות במפתח האמצעי היו אמורים להניף בין ה-19.1 ל-23.1, זאת לפי סעיפים 11-8.
עם זאת העד הדגיש כי מדובר בתוכנית פנימית ( 446).
העד מיוזמתו אומר כי מה שהוא זוכר "אחרי שנפל המנוף נשארו להרכיב 4 קורות" ( 448) והבהיר שהוא מדבר על המפתח האמצעי. משנדרש לשאלה כי כל שנותר באמצע רק שתי קורות, הסביר שלא, וכי מדובר על הדרומי, כי הצפוני אמור להתבצע רק בשבוע לאחר מכן, אחרי העברת המנוף לכיוון צפון ( 448).
הוא לא סותר כי במפתח האמצעי היו 4 קורות שצריך היה להניף, אולם הם הניפו רק שתיים ובקורה השניה המנוף קרס, ומתקן שמדובר על שלישית. העד נדרש לשאלה אם זה נכון שלא עמדו בתוכנית העבודה שלהם, והשיב כי אולי משהו לא הסתדר לקבל אישור משטרה, זה יום יומיים פה וכי עבדו 24 שעות ( 449).
עוד הסביר כי אינו יכול להרים את הקורה בצורה כזו, אלא צריך גם אישור קונסטרוקטור, פיקוח, נתיבי איילון ולא סתם.
סטולין נשאל כי העיכוב והסיבה שאי אפשר היה להרכיב את האמצעיות, כי נדרשו פעולות מוקדמות, ואז הסביר כי מדובר על מתקן ההרמה, וההנחיה התייחסה לתיקון החיבור מתחת לקורות , וזה בוצע מיידית ולא מדובר על תיקון גדול ( 453) וכי זה התיקון מושא המכתב של ענבי .
בהתייחס לדרישה בסעיף 1, אודות תיקון פלטות, אומר העד "הרכבת הקורות האלה הזזת ברגים זה שעתיים שלוש מקסימום. ותיקוני הסריגיזיציה עוד 5 – 4 שעות " (454 ) ומדובר על קורה קודמת.
לשאלת בית המשפט אם נושא הברגים יופיע ביומן העבודה , ציין שלא (454 ) ובהמשך "אבל המהנדס פוליקוב שמופיע שם הוא נותן לי אישור להרים קורה אם משהו לא בסדר" (454 ).
מובהר לעד על-ידי עו"ד סופר כי הוא מנסה לבחון מדוע לא בוצעה ההנפה בין ה- 19.1 ל- 23.1, ולמה לא עמדו בתכנית המקורית. בסופו של דבר אומר העד "תשמע, אני ככה, להרכיב 18 קורות, 18 קורות בלחץ כזה עם הזזה בלוח זמנים שבוע ימים פלוס מינוס עשרה ימים, סליחה על הביטוי, לקבל נשיקה מבעל הבית, מיזם. עשינו עבודה מאוד טובה ואני גאה בזה. וטוב שכך עשינו" (455).

209. לגבי לוחות זמנים הסביר כי הייתה מפת קרב במשרדו עליה הוא שרטט הן לנתיבי איילון והן לפיקוח מה הוא הולך לעשות (464). הוא יודע מהי התוכנה, הוא לא זוכר אם היה לוח זמנים עם התוכנה עם לוחות (465). לשאלה איך התכוון להוכיח את התביעה, הסביר כי בגדול בלוח הזמנים טיפל לוראן מול נתיבי איילון, כי לא היה לו זמן ולשאלה איך דווקא מנהל האזור טיפל בלו"ז ולא מנהל הפרוייקט, הסביר כי הוא חלש בעת שעבדו 24 שעות, שלושה ימים , שני מנהלי עבודה והוא (466).
כך גם הסביר כי לוראן לקח על עצמו לעדכן את הלו"ז וכי לא היה לו זמן להכל ולכן לוראן טיפל בחלק זה ולמעשה הסביר שהעומס היה רב , עד שנשאל אם לא קרסו ואף הסביר כי לאור התקציב לא ניתן היה להחזיק עוד מנהל (467 ).
משהופנה סטולין לנ/10 תצהיר גילוי המסמכים שם לכאורה עולה כי אין את הקבצים, אישר שהוא עשה בדיקה, חיפש ולא מצא ולא יודע היכן הם (469).
מכל מקום סטולין מאשר שהיו שכאלו אבל נעלמו, הוא לא יודע (469 ).

210. לשאלת בית המשפט אם במשך העבודה היו טענות כלפי נתיבי איילון, השיב "היו טענות בנושא תשלום. אני טענתי לגבי תכנונים, לגבי עבודה, לגבי חיבור בין הקבלנים במיוחד עם חופרי השרון" (471).
בהמשך גם הסביר כי גם לאחר שנפל המנוף "נפל מנוף ותקנו אותו מיד הייתה להם מטרה לסיים גם אפילו עם זה, בזמן. נגיד סוף אפריל התחלת מאי. אבל כשפתחו כביש 431 כל המטרות הטובות שלנו, כל הרצון הטוב, כל העבודות לילה, הכל נמחק בצי'ק" (472).
לא בכדי נדרש לשאלה שאם כבר אז תכננו להגיש תביעה לאור התלונות, איך לא שמרו על לוחות זמנים וקבצי מחשב, ותשובתו שלכן הוא רק קבלן.

211. מוצג בפני סטולין מסמך 69 לתצהיר שורובן ובהתייחס לסעיף 2 שעניינו לכאורה פתיחת כביש 431 בחודש ינואר וכשהפגישה ב-18.12, השיב כי אינו זוכר אם השתתף בפגישה (473) והסביר כי לא מדובר על פתיחת כביש 431, אלא פתיחת כביש שני שמליבו בנתה לצורך העבודות שלה (474). אולם לשאלה איזה תנועה רצו להעביר בכביש שלו, ענה "לא יודע אני לא מעורבב בזה" (475).
לאחר שעיין בנספח 12 לתצהירו ציין כי הכוונה לגשר צפוני נציב a וכי חופרי השרון עשו את הכביש עד איפה שציין ושהוא שם חומרים וציוד ואמרו להזיז את זה בגלל הפתיחה של הכביש וכשמדובר בכב יש יציאה ממודיעין לכיוון ת"א (477).
עו"ד סופר התריס כלפיו כי מדובר בכיוון הפוך, הכנסת התנועה מכביש 1 לכיוו ן מודיעין והעד מבקש "תראה לי איפוא [כך במקור, צ"ל איפה] זה" (478) וגם בית המשפט מפנה שכך נאמר במכתב (478). בהמשך ציין כי במסגרת הפרוייקט לא הוכנסה תנועה מכביש מספר 1 למודיעין.

212. סטולין אישר כי אחרי 16.8.09 הפסיקו לרשום את יומני העבודה, וכך גם כי לאחר מועד זה עשו רק עבודות קטנות בשטח, לא משמעותיו ת (480). לשאלה מדוע אין ביומני העבודה מסמך כי סיימו את העבודה, עונה סטולין כי יש מכתב שסיימו וזאת לאחר ש לוראן כבר עזב את החברה ועבד רכז אחר (480).
עוד הסביר כי הגישו גם תכנית גמר, תכניות as made וזאת לעיריה עם גליקמן וזאת לפני פתיחת הכביש. הוא נשאל על איזה פתיחה ועונה על הגשרים. הוא בטוח כי ניתן למצוא בעירית מודיעין , כי בוודאות מסרו את זה (481 ).
את האתר פינו חודשיים שלושה לפני, כולל המשרדים באתר שהיו בין גשר דרום ופסי הרכבת, שם גם היו משרדים ולשאלת בית המשפט מתי עשו את הדברים, ענה העד "ואני חושב בסוף אוגוסט, ספטמבר משהו כזה בא אלי זלינגר תעוף מכאן, תפנה מקום פה עושים מעקות, צובעים, צריכים לגמור פה הכביש" (483).
לדבריו זלינגר אמר "אלכס תעוף מכאן" ובהמשך לשאלה שזלינגר אמר שאח"כ נחזור לביצוע ההשלמות, אומר סטולין כי אמר לו שלא סיים את העבודות , אך הוא בשלו, שזה מפריע לסיי ם את העבודות של חופרי השרון "תעוף מכאן אם יהיה צורך אנחנו נתקשר ונגיד מתי לחזור. למה שאני לא יכולתי לסיים עבודות פיתוח בקטע של כביש שלי" ( 483). כך סיים את העבודות במסגרת הפאושלית ובפרוייקט, חוץ מעבודות פיתוח וכך הכביש הזמני שלו ( 484).
גם לבית המשפט ציין כי העבודות שלא הספיק זה במסגרת אותו הסכם "כמובן כמובן" (485).
מוצג נספח 29 לתצהיר זלינגר שנכתב על-ידי יעקובי שהיה המנכ"ל שכתב כי סיימו את עבודות החוזה, את כל עבודות החוזה למעט סיום סלילת אספלט והשלמת עבודות אבני שפה ואספלט והעד "אני סיימנו הכל חוץ מאבני שפה ואספלט בכביש, כן" (486).
הוא לא יכול להשיב על השאלה מתי ביקשו ממנו לחזור, כי עבדנו בפרוייקט אחר ( 486).
אולם אינו מקבל את ההנחה כאילו פיזרו את הצוות ולא הייתה אפשרות לחזור (487). ולבית המשפט אישר שאכן אמר כי מה שנשאר רק עבודות פיתוח, דהיינו הרכבת אבני שפה, מדרכות, תעלת ניקוז, מעקות בתעלות ניקוז ושיפועים בין עמודים (487) תוך שהוא מאשר שפיתוח זה גם אספלט (487).
כך אישר כי את כביש 700, המעקף לרמפה מצד צפון , מעולם לא פרקו (488), הגם שהיו אמורים לפרק אותו , אך ציין כי לא קיבל כסף ונתנו לייזם להשתמש ב כביש (489).
בכל הקשור לאספלט הרי מדובר בכמה שכבות, אבל השכבה העליונה בוצעה לאורך כל הכבישים על ידי חופרי השרון בכל הפרוייקט שיהיה אחיד (489).
בהמשך הסביר את השינוי בתכנית ובעקבות כך גם בעבודות פיתוח וכי אלו בוצעו בהתאם לאשר אמרו בעל פה, כי לא קיבלו תכנית מסודרת וכי עשה אבני שפה, מדרכות ועוד (491-490).
הוא נדרש לשאלה אם התקבל אישור מהפיקוח על עבודות הפיתוח, הו פנה לנספח 19 לתצהירו, ובהמשך ציין כי מה שמופיע בסעיף 7 למכתב זה האישור ( 493).
הוא נשאל לגבי הכתוב שתכנון הסדרי תנועה לא מאושר, ותשובתו כי אינו זוכר כי הוא לא טיפל בכך ( 495).

213. סטולין אישר כי כפי שכתוב בתצהירו מליבו קיבלה 31,743,000 ₪ וכי לא היה חותם אלמלא שבדק (501). כך גם מקובל שיש להפחית מהמגיע את התשלומים למכון התקנים (502-501).
לגבי הטענה שקיבלו מעבר לסכום שנקבע בחוזה הפאושלי, למרות שלא ביצעו את כל העבודה, הסביר שיש בעיה מעת ש שורובן והפיקוח התייחסו לחשבונות לא לפי פאושלי , אבל מאשר שמה שכתוב בפרק 57 לא ביצעו, אבל קיבלו כסף והעבירו לקבלן שביצע את העבודה ( 503).
בהמשך הסביר כי חלק זה עבודות נוספות ולכן לא עברו את הפאושלי (503) ולשאלת בית המשפט הוא מאשר שאכן הסכום הנ"ל כולל בתוכו דברים שלא היו בפאושלי ולשאלת בית המשפט מדוע זה לא כתוב השיב "אני פשוט ככה פתאום אני נזכרתי בדברים האלה" (503).

214. סטולין מאשר כי לפי טענתו , במהלך הפרוייקט ביקש תמורה בגין עבודות נוספות שיש ולמו במסגרת חשבונות חלקיים (504) וכך גם התרעם על שהבהירו לו שישולם רק בסוף הפרוייקט כאשר לדבריו מדובר על הפיקוח, שורובן ויוסי שם טוב (להלן: יוסי או שם טוב ) וכי פנה אליהם אחרי העבודות הנוספות הראשונות, וכשלא הוסבר לו איך עובדת נתיב י איילון בנושא עבודות נוספות, וכך לא קיבל הסבר שצ ריך ללכת לוועדת חריגים, כאשר בד"כ יזם מאשר במקום או לא מאשר "תמשיך לעבוד הלאה פה אמרו שרק בסוף ובסוף לא אמרו שצריך ללכת לרודי וולפסון. לא ידעתי את זה" (505).
הוא נשאל מדוע לא עשה עם זה משהו אחרי שהפריע לו ולמה לא פנה בכתב לתעד והסברו כי שהתחיל בעבודות הנוספות היה לחוץ עם עבודה פנימית של יום יום והבין שלא רוצים לאשר ולא רוצים לשלם רק בסוף. עם זאת, לשאלה, ציין כי עירב את צחי בונה ואת רונאל אשר דיברו עם שורובן שה בטיח והכל בע"פ (506) וכשבהתחלה דובר על עבודות הכלונסאות שהוא דיבר איתם כחצי שנה אחרי ( 506).

215. לגבי נספח 4 החוברת המקורית שהוגשה לאיילון על עבודות נוספות באוגוסט 2009, נשאל אם אכן מדובר על חוברת מקורית לאור זאת שבסעיף 19 לתצהיר כתב שהוא הוסיף אסמכתאות והתקשה להבין וציין "לא הבנתי כל כך. לא זוכר מה אמרתי והסברתי לעצמי" (508). בהמשך לא זכר, לרבות אלו מסמכים הוספו בדיעבד, והסתפק "זו חוברת שאני הגשתי לפיקוח והוא חתם לי פה" (509).
"אני הגשתי והיה לי ויכוח איתם ובהעתק שלהם עשינו, זה לא נקרא משא ומתן, זה לחץ, אנחנו מרשים ככה, אתה לא רוצה, כן רוצה, זה מה שיש, בלי הסכמתי. אישרו לי את זה עם חוברת מספר 5 אתה רואה את זה" (509).
הפניה לוולפסון נעשתה בעקבות הפנית הפיקוח והכוונה לגליקמן ולא ציין את שמו כי בסוף הפרוייקט רק גליקמן היה, שורובן כבר לא עבד בחברה ויום טוב היה בפרוייקט אחר, היה חולה וכי הפנו אותו בסוף 2009 ( 511-510).
לגבי האישור של 940,000 ₪ שציין שוולפסון אישר, אכן לא אמר את זה בעת הפגישה וכי אפשר שהדבר היה בעל פה והיה קישקושים על הטפסים כטיוטה ( 513). בהמשך הסביר שוולפסון ציין שמה שמביאים לו זה טיוטה, אבל הסכום שיאשר הפיקוח הוא לא התווכח על זה, אלא על צורת ההגשה, הוא לא דיבר על סכום "הוא אמר א' מה שפיקוח אישר זה מה שיהיה לא שקל פחות ולא יותר" (513).
בהתאם נדרש להביא טפסים כמו שצריך ואז הכין ספר חדש ובא ל גליקמן וזה כבר היה בינואר 2010 משהו כזה, וכי ברגע שהכין את הכל , בעל הבית עצר אותו והיו שני ספרים חתומים, אחד שלו ואחד לוולפסון והגיש הכל ל גליקמן ואז נחום אמר שיש בעיה כי נתיבי איילון לא רוצים לשלם כסף , והו רה לו שלא ילך לשם . העד נשאל מדוע האמור לא מופיע בתצהיר, וכל שיכול היה להשיב שהשקיע בזה הרבה "בעצבים וגם בבריאות" (515).

216. בהמשך חקירתו נשאל סטולין על ניתוחי המחירים שערך והשינויים במחירים הנדרשים בעבודות שונות במסגרת התביעה, והסביר כי נאלץ לשנות את הסכומים לאור האישורים של סכומים נמוכים יותר, אך עם זאת, היה בכוונתו לתבוע לאחר מכן את אשר זכאית הייתה מליבו, לשיטתו.

217. כך הסביר לגבי האופציות שעמדו בפניו, לאחר שנקבע 30 על-ידי יוסי , או שהוא לא מסכי ם ואז הוא יכול לא לקבל גם את ה-30 או להסכים (522). והסברו שהיה מוכן לקבל משהו ולדבר בהמשך הדרך (523).
לגבי נספח 6 לתצהירו, הטבלה , מי שערך אותה שלושתם, דהיינו יוסי, גליקמן והעד כשאת הטבלאות שלחו לו בפקס והוא מילא איתם ( 524-523).
העד נשאל שבטבלה מתחת לסכום של הכלונסאות נדרש 91,275 ₪ ואילו בכתב התביעה חזרו לתבוע 334,000 ₪, והתשובה כי הוא מסכים אך מסביר שהיה מוכן לקבל משהו ואח"כ לדבר וכי הפסיד פה כסף ( 525).
לשאלת בית המשפט "אבל אין ויכוח שאף אחד מהפיקוח לא אישר לך אף פעם את המחיר של", ותשובתו "הם לא אישרו". "ש. אף אחד לא אישר לך? ת. אף אחד לא רצה לשלם" (526-525).

218. יוער כבר עתה כי למעשה סטולין התקשה במתן מענה לתהיות שעלו ביחס למחיר שנדרש מול הפיקוח.
219. כך לגבי מתאמים לחיבור בטיחות, ציין כי לא מגיע כי לא ביצעו (544) וכי ערך ניתוח מחיר, אך אינו לא עומד על הדרישה כי לא ביצעו. משכך נשאל שבכתב תביעה מופיע בסכום של 336,000 ₪, וכך גם שרק בתצהיר מינואר ציין כי לא ביצעו , והסברו כי התברר שלוקח זמן אספקה ואז נתיבי איילון אמרו שלא יספק (545).
ובהמשך, איך דרשו בתביעת הקבלן, ע נה "בטעות אולי בטעות. טעות" (546)
ביחס לעלות הנוספת, בוסס על הצעת מחיר שהגיש קבלן המשנה אשר בטח שלמו לו וביחס לחשבונית "זה תלך לחברה תבקש מאיפה אני יודע? הם קיבלו חשבון סופי מזמן" ( 548).

עדותו של אמיר נחום [ת/4]
220. נחום בעל תואר בהנדסה אזרחית וכיהן כמנכ"ל חברת אורתם סהר הנדסה בע"מ שהוקמה בשנת 1999 על ידו, ואשר רכשה ממליבו ישראל בע"מ את זרוע הבניה בפעילות חברת הבת, חברת מליבו בניה בע"מ.
הפרוייקט בוצע על ידי מליבו (מליבו ישראל בע"מ) באמצעות אורתם המכונה הקבלן. במסגרת הפעילות בתחום בניית הגשרים נבנו מספר גשרים וכשהקבלן צבר מוניטין חיובי מאוד. כך היה מעורב במועדים הרלוו נטיים בכ- 14 פרוייקטים בתחום התשתיות.

221. בפרוייקט זה נאלצה הנהלת הקבלן לפנות להליכים משפטים בניגוד לדרך הנהוגה ליישוב סכסוכים, זאת לאור התנהלות הנתבעות.
לא רק ששללו רווח קבלני, לא כל שכן הבונוס, אלא אף לא כיסו את העלויות "...ונותרנו בחיסרון כיס של ממש, בסך של מיליוני שקלים" (סעיף 10).
חלק ניכר מהעלויות הנוספות והנזקים, נובע מעיכובים בביצוע הפרוייקט בפרק זמן של חודשים ארוכים, באחריות הנתבעות וכך גם עלויות נוספות בגין עבודות נוספות שלא שילמו.

222. העיכוב המרכזי פתיחת הכביש, בניגוד לתכנון המקורי "לסלול ולפתוח לתנועה כביש בינעירוני סואן, בלב ליבו של אתר העבודות, מתחת לגשרים שהקמתם הייתה אותה עת בעיצומה " (סעיף 17).
כך גם אי אספקת תוכניות הסדרי התנועה , שהיו אמורים לספק לפני תחילת העבודות , אך סופקו חודשים רבים לאחר מכן.

223. קיצור הלו"ז נושא בעל חשיבות אשר בגינו מושקעים משאבים ובעבר בגשרים אחרים קיצרו את הלו"ז באופן משמעותי. כאן יש משמעות לאור הבונוס של 1.5 מיליון ₪, בגין הקדמה של חודש, וחצי מיליון בגין כל שבוע נוסף.
לכן גם הציעו שינוי בשיטת ביצוע הגשרים וכך גם של תוואי אחד מהכבישים, במקום תכנית בת ארבעה שלבים הכוללת ארבעה כבישים שונים המוסטים מעת לעת בהתאם לשלב. השינויים דרשו משאבים רבים ועלויות משמעותיות , וכך גם גיוס כח אדם מקצועי לעבודה במשמרות סביב השעון וכי אלמלא העיכובים שנגרמו על-ידי הנתבעות היו עומדים בקיצור הזמנים.

224. למרות האמור עמדו בנדרש, והנתבעות הכירו בקיומן של עלויות נוספות ושל נזקים , אבל נתיבי איי לון לא שילמה אף את הסכום שלא היה שנוי במחלוקת ואם לא די בכך, החלו להעלות טענות נגד מליבו .

225. לאחר שבמאי 2009 הוגשה התביעה הקבלנית, וכשהנתבעות הודו אודות העיכובים, נתיבי איילון לא שילמה את הסכומים הנוספים ונוכח הנזקים החליט להתערב באופן אישי במטרה להסדיר תשלום הסכומים הנוספים.
כך ביקש להציג את הטענות בפני מנכ"ל נתיבי איילון ואף הוכנה מצגת שהוצגה בפני שי ברס המנכ"ל, בנוכחות מנהל אגף ביצוע, אלי נקר ונציגי הפיקוח.
לדבריו (סעיף 45), ברס אמר שמדובר בחברה טובה שעשתה עבודה טובה בפרוייקט לא שיגרתי, אבל מבקשים פרס יובל ומגיע רק צל"ש, תוך שהוסיף והבהיר "כי הקבלן יצטרך להתפשר בדרישות, וביקש כי נשב עם דרגי העבודה בנת"א ובחברת הפיקוח, על מנת לנסות ולהגיע להסכמות, ורק לאחר מכן נחזור אליו" (סעיף 45).
הדבר לא צלח וניסיון להיפגש עימו פעם נוספת גם הוא לא הסתייע וכשברס שב והפנה לדרגי העבודה.

226. במאי 2010, בפגישה עם נציגי הפיקוח התחילו להעלות טענות משוללות יסוד ולהתנער מהעלויות הנוספות והנזקים וכאילו הקבלן הוא זה שחייב.
לאחר שבפגישה מ- 5.10.10 התחדדה העמדה הקיצונית, לא נותר מנוס, אלא להגיש תביעה.

227. ביום 17.7.11, תשעה חודשים לאחר הגשת התביעה, הודיעה נתיבי איילון על חילוט הערבות הבנקאית שהופקדה כערבות ביצוע , ועל כן נאלצו לשלם למעלה מ 2.3 מיליון ₪, שנתיבי איילון אינה זכאית להם. עצם העיתוי יש בו להראות שמדובר על "משקל נגד" לתביעה המוצדקת.
כך הודעת החילוט ניתנה קרוב לשנתיים לאחר סיום הפרוייקט וכתב התביעה שכנגד הוגש למעלה משנתיים לאחר הסיום, ובבקשת נתיבי איילון להגיש כתב הגנה במועד מאוחר, צויין כי הדבר נועד לאפשר לב"כ ללמוד את העובדות הרלוונטיות, זאת בחודש אוקטובר 2010, דהיינו כשנה וחודשיים לאחר הסיום, לא העבירה נתיבי איילון לב"כ את החומר ה רלוונטי, ולכן ברור שהתביעה הוגשה רק בעקבות תביעת מליבו.
מזמין עבודה שסבור באמת ובתמים כי קבלן הסב לו נזקים, לא יישב בחוסר מעש תקופה כה ארוכה.

228. משכך, נאלצו להגיע להסדר הדיוני, מיום 24.7.11, לפיו מליבו תשלם 2,320,000 ₪ במזומן ונתיבי איילון ת ודיע לבנק על ביטול הודעת החילוט והקטנת סכום הערבות ל- 636,000 ₪.
מליבו זכאית להשבה, הסכום המשוערך 2,765,593 ₪.

חקירה נגדית (מיום 10.11.13):
229. מעורבותו לפי שלבים. מעורב מאוד בשלב ניתוח ותמחור והמכרז. לאחר מכן בשלבים הראשונים של שינוי התכנון וקביעת האופציה (566-565); בהמשך , מעורבות מנכ"ל, דיווחים שבועיים, חודשיים, ומעת פתיחת הכביש מעורב למנוע את הגזירה, אך לא הצליח . לאחר מכן, מעורבות בפגישות לנסות ולגשר על הפערים , כולל פגישות אישיו ת עם בעלי תפקידים בנתיבי איילון כאשר היה מעורב באותה עת בכ-30 פרוייקטים (567).
מעורב בקבלת דיווחים במיוחד על סטייה מלוח זמנים, או פיגורים כולל הסיבות לאי קבלת תכנית או שינוי, בשטח מי שמטפל מנהלי הפרוייקטים (567). אולם לא ירד לרזולוציות באיזה תוכנות השתמשו וכו', אך הוא זוכר שבאיזה חדר או בצד של הפיקוח או של מליבו, כשהיה נוכח ודנו בשלבי ביצוע, הייתה חוברת שקפים של שלבים שלבים, בניקוד הקריטי, ששלב אחד יכול להתחיל רק כשהקודם הסתיים וכשאין חפיפה בין השלבים "אבל מן הסתם זה מה שנקרא הנתיב הקריטי של פרויקט וזה מה שמוביל אותך לתאריך סיום והן הפיקוח והן המהנדסים של מליבו עבדו על הגליונות האלה..." (569).
לגבי סטולין, הוא היה מהנדס האתר ומנהל עבודה ומהנדס ביצוע ובאותה עת של הישיבות, לוראן היה מנהל הפרוייקט , ולשאלה ש לוראן אמר שהיה מנהל אזור וסטולין מנהל הפרוייקט השיב "באותה עת לא", ו בהמשך, בתחילת הפרוייקט לוראן לא היה לו איזור ולאחר מכן קיבל עוד גשרים "אבל כשיש רק פרויקט אחד אז האיזור הוא של הפרויקט הזה" (570).

230. אכן הוא יודע מה זו תוכנה M.S.PROJECT "תוכנה שאפשר לנהל בה לוחות זמנים ומשאבים" אך אין לו מושג אם נעשה שימוש בתוכנה בפרוייקט (571).
בהמשך נדרש לנטען כי לפי הוראות החוזה חלה חובה להשתמש בתוכנה, וציין שאינו יודע אם השקפים נערכו בעזרת התוכנה. ביחס להצהרת החברה שכל מה שקשור לתכניות השתמשו בתוכנה ולשאלה אם הוא מופתע שנאמר שהכל לא נמצא, השיב "אני יכול להיות מופתע מהתוצאה, אבל אני יכול להגיד לך דבר אחד, אם זה מה שהחברה אמרה אמרה זו האמת " ( 572) וכי בכל מקרה זה אכן לא בסדר.
הוא גם אינו מסוגל לענות, מאחר ואינו יודע , הכיצד חומרים רגישים לאור הבעיות מהתחלה והם נעלמים, בהוסיפו שדאגו לקדם את הפרוייקט "הנאיביות של האנשים שלנו" ( 573).
לאחר ניסוח חדש של השאלה, תשובתו הכיצד הולך לאיבוד החומר "אלא אם כן הם לא עבדו על תוכנות מחשב, שזה גם יכול להיות. לא אחת מהנדסים שאינם בקיאים, בייחוד מהנדסים מבוגרים יותר נקרא לזה, כמו אלכס, שלדעתי אלכס אין לו מושג באיך להדליק מחשב וזה לא מונע ממנו להיות מהנדס מעולה, כאשר בפרקטיקה אנשים הופכים את לוחות הזמנים, בייחוד שאין הרבה פעילויות, זה לא לוח זמנים של הקמת בית משפט או הקמת בית חולים... בהקמת גשר, אני מניח שתגיעו לדון בלוחות זמנים, אז אתה תראה שעל דף אחד נכנסות כל הפעילויות, אין הרבה פעילויות... ואז הופכים את זה למשהו פרקטי, זה יכול להיות דו"חות אקסאל, זה יכול להיות דיאגרמות כמו שאני הייתי נוכח בישיבות שאני הייתי נוכח על לוחות זמנים" (574).
וכשנשאל איפוא כל החומר כדיאגרמות, ה שיב כי זה שהם לא נמצאים זה לא אומר שלא היה (574).
לשאלת בית המשפט שרואים את "הברוך", אשר מגיע לשיטתם בגלל ענין של לוחות זמנים, מדוע שלא ישימו את החומר בכספת על-מנת לבחון אם באמת כצעקתה, הו איל וקשה לבסס את לוחות הזמנים, ותשובתו כי אין לו הסבר שאין את החומרים. אמנם זה מכעיס אותו, בהוסיפו "ברור לי שהחומרים היו, החומרים גובו במכתבים. כל הצעקה שלנו במרכאות כלפי העוולות בנוגע ללוחות זמנים גם גובו במכתבים. שלחנו מידי יום, גם ביומנים, גם במכתבים, אנפורמציה למזמין 'דע לך'" (575).
משנשאל אודות המכרז והדרישה , השיב כי לוחות זמנים נמצאים בכל דיווח לפיקוח והוא חושב כי אף מזמין לא מאשר תשלו ם מבלי שהוא מקבל לוחות זמנים (576).

231. כך גם הסביר אודות שינוי שיטת הביצוע וכשיש כמה פתרונות הנדסיים והאפשרות היא לאו דווקא כלכלית וכי מהבחינה של מליבו "התוצר שלנו בסוף הוא הרבה יותר יקר לביצוע, אבל הוא הרבה יותר קצר מביצוע כי לא היו תלויים בגורמי חוץ אלא יצרנו את הקורות במקום וזה היה מבחינתנו השינוי הגדול שאין תלות במזמין" (578). בהסבירו , שמדובר על ספק חיצוני, וכשאין תלות בשינוע וכשמדובר על הרבה שעות ( 579).
התייעצו עם כמה קונסטרוקטורים ומשרדי תכנון המתמחים בסוג אחר של קורות או אלמנטים. הבחינה, מעת פרסום המכרז ועד ההגשה שזה לא הרבה חודשים, בדר"כ 60 או 90 יום. אבל הוא לא זוכר במקרה הזה, בציינו כי הדברים מתועדים ביחס לפרסום ומתי הוגשה הצעה ( 580).
משנשאל שבשלב שהיה פעיל בניתוחים ובהשוואות הייתה תוב נה שאם יאלצו לבצע את המכרז לפי השיטה המופיעה בו הרי לא יכולים היו לעמוד בהסכם, השיב שהכוונה הייתה שונה וכשהוא מתייחס ללוראן שמדובר היה אצלו בהנחת עבודה , והכוונה שלא היו מקבלים את הבונוס, אך היו עומדים בזמן של הפרוייקט. הגם "לא היינו מקבלים את הבונוס כמו שאנחנו רצינו לקבל" ( 581).
מידע זה זו הנחה "כי זו הנחה סובייקטיבית של רונאל" (581).
בהמשך, לשאלה אם הוא עצמו ידע כי לא יכלו לעמוד, השיב "חס וחלילה, לא הייתי מגיש מכרז למדינה אם הייתי חושב שאני הולך להפר אותו" (582).
כך הדגיש שהסיכון או הסיכוי "שניתקל בהתנגדות הוא אפסי" (582).
עוד הוסיף שבוודאי חשבו בעת הגשת המכרז שיעמדו בלו"ז, גם לשיטת המקטעים אך אז לא היו זכאים לבונוס ( 583), אך בד בבד שבחוזה הספציפי , צויין מראש שהקבלן מאשר שינוי תכנית ( 583).
לשאלת בית משפט כי הואיל והיה ברור שיאפשרו שינוי, אזי יכול ולקחו את הסיכון להפרה אם לא יאשרו ולא רק אי קבלת בונוס, תשובתו "זה סיכון שהוא גדול עלינו, אנחנו לא היינו לוקחים סיכון כזה, שאנחנו נפר הסכם מול המדינה. במקרה,..." (584).
עוד הוסיף כי גם אם לא היו מקבלים את ההצעה לשינוי, אזי גם אם לא היו מרוויחים היו גומרים בזמן שהוא זמן ארוך שאיפשר המזמין וכי "רונאל מביע משהו סוביקטיבי שהוא גם נכון, שבאותה עת להשיג מקטעים בחוץ היה מאוד קשה כי כולם היו, כל המפעלים שעסקו במקטעים היו למיטב ידיעתנו עם הזמנות, מלאים בהזמנות, וחששנו מזה ולכן שינינו את שיטת הביצוע" (584).

232. העד נשאל שהוא היחיד הטוען להפסדים וכי בתצהיר ציין שמליבו הפסידה כסף מביצוע הפרוייקט ותשובתו "כתוצאה מאי תשלומים של המזמין" (588). לאפשרות בדיקת ספרי הנהלת החשבונות אם באמת הפסידו כסף, תשובתו "אם עורכי הדין שלי יאשרו את הדרישה אין לי בעיה לחשוף. אני אמרתי את זה לשי ברס בזמנו שהיה מנכ"ל" (588), ובהמשך הדברים כי ב ניסיון לפשרה הציג בפני ברס ואלי נקר את עלויות הגשר תוך ש ביקש להרוויח 10% על העלויות, וכי אינו רוצה שום דבר מעבר. למעשה , הציבור קיבל את הגשר ובהמשך "אתה קיבלת גשר ואני מממן את כל זה" (588).
לשאלת בית המשפט ציין כי לצרכי פשרה היה מוכן גם לוותר על הבונוס וכי ביקש את העלויות. לשאלת בית המשפט שביקש עוד 10% ולשאלה אם זה הרווח, השיב "עם עשרה אחוז רווח, זה מה שביקשתי" (588). וכשמדובר על סדר גודל של 44 מיליון ₪ וכי עד אותה עת קיבל, ל זיכרונו 30 מיליון ₪ וכי החסר עם העשרה אחוז זה 14 מיליון ( 589).
וביחס לעלויות, גם כאן אין בעיה לחשוף אם עוה"ד יחליטו.
בהתייחס לשאלה על מי לשאת בהתייקרות של תשומות בניה, השיב שלפי החוזה המדינה הגנה עליו, הואיל וגם השכר צמוד , אבל לא כמו שהם צריכים ( 592).
הוא מאשר שלא היו חייבים להיענות לבקשה לתשלום התייקרויות וכי מדובר על מיליון וחצי באותה עת ב- 2008, אך בהמשך המדדים השתנו ואף פיצו אותו והקטינו את הנזק (594).

233. בכל הקשור לעיכוב בהמצאת הסדרי תנועה הוא אינו יכול להגיד אם מדובר על קבועים או זמניים, הגם שלדעתו מדובר על משהו קבוע וכי זמני זה רק ליום או יומיים, לעבודות לילה וכאן מדובר על חיבור של המעקף שעוקף את הפרוייקט והמאפשר תנועה ממודיעין החוצה. הוא ידע רק על הצומת הראשונה אשר כבר בתחילת הפרוייקט יצרה עיכובים. הוא גם לא יודע מה זה 200 או 500, והראשונה , הכוונה שהיתה צריכה להתבצע ולא הראשונה להיפתח.
לשאלה מה "שחרר את הפלונטר", ה שיב כי זה לא סוד שהוא מכיר את התצהירים של האחרים "זה יוזמה של בחור שזה מקצועו, מנתיבי איילון, שראה, הבין את מחדלי המתכננים, לקח יוזמה ותכנן את הצומת הזו בעצמו ונתן פתרונות מיוזמתו הוא" (597-596). כך גם אינו מודע לצפוני או דרומי, וכי יכול להיות שזה לירן. כך גם מדובר בעבודה של שנתיים ולכן זה הסדר תנועה קבוע (597).
לשיטתו, ההסדרים לא היו שייכים בכלל ולא היה באחריות מליבו, אבל כגוף אחראי תפסו פיקוד שמישהו יבצע את זה, כשמליבו אינה הקבלן לעפר, אינה מתכננת הסדרי תנועה ואינה יועצת בטיחות , וכי מדובר על דבר שהיה אמור להיות מבוצע על מנת לאפשר עבודה סדירה (598).

234. גם שמוצג לו נספח 69 לתצהיר שורובן ונשאל אודות ישיבה מ- 18.12. לנקיטת אמצעים לפתיחה בחודש ינואר, והאם זה תזכורת ל קראת פתיחת כביש 431 השיב בשלילה.

235. עוד נשאל אם לא היו העיכובים בחיבורים, אזי הרבה זמן לפני פתיחת הכביש, כבר הייתה מסתיימת העבודה והפתיחה לא הייתה מפריעה, והשיב " תראה, על פניו זה היפוטתי לחלוטין כי אנחנו עוסקים בהנדסה. אבל על פניו אם כל הפרויקט היה מתחיל ארבעה חודשים לפני התאריך שהוא התחיל או כמה שעכבו הסדרי התנועה האלה בהתחברות לכביש הראשי, אז מן הסתם כל התאריכים היו מוקדמים באותה, באותו סיגמנט, באותם ארבעה חודשים. זה ההגיון. האם זה היה, האם היינו מוכנים עם הקורות? אלף ואחד דברים משליכים על לוח זמנים אני לא רוצה לענות בצורה חד משמעית" (601).

236. לשיטתו קריסת המנוף גרמה לעיכוב של "לפחות 10 ימים" (601).
לדבריו האירוע אירע לאחר שידעו על הפתיחה של האוטוסטרדה, 4 נתיבים בתוך האתר וכאן התחילה הדמולזציה וממילא אי אפשר היה לעבוד באתר. מדובר על כניסה לא של כביש קטן, אלא של 4 נתיבים עם הפרדות, דהיינו שלא ניתן לחצות אפילו לא ברגל ובטח לא עם מנוף.
המנוף לא קרס אלא שקע והתעוות. הזרוע התעקמה וזה ברור כי אם האתר היה אתר סדיר, הרי למחרת או אחרי יומיים, למנופי אבי היכולת להגיע עם שני מנופים ולהמשיך בעבודה. אבל לאחר הפתיחה , היו צריכי ם לתכנן את הפרוייקט מחדש, כך דרכי גישה, איך עוברים מצד לצד ובאופן שהטיפול במנוף הפך להיות משני (602). "הוא טופל ואחרי עשרה ימים או שבועיים כבר עבדו המנופים החליפיים לאותו מנוף שקרס. אבל זה ארוע שהיה אבל זה לא עיכוב שהוא, אתה יודע, נתיבי איילון נוח להם להשתמש בזה... גם אצלנו הייתה תקלה, אז אני אומר אצלנו הייתה תקלה, המנוף התקלקל נקרא לזה, המנוף קרס, זה לא שווה יותר מכמה ימים" (603-602).

237. הוא לא פסח על הנטען אודות נטישת המקום הנטענת, וכלשונו "אנחנו לא עזבנו את הפרויקט מעולם. אנחנו לא חזרנו לפרויקט. אנחנו הוצאנו..." (603).
מליבו ביצעה את כל אשר נדרש עד שנתבקשה לעזוב ולפנות, כי נתיבי איילון באמצעות קבלן העפר חופרי השרון עושה עבודות שמליבו מפריעה בנוכחותה (603). וכשבאותה עת ביצעו במ יליונים, עבודות נוספות שהנתבעות ביקשו . משכך, בעת שפינו והפסיקו את העבודות היה מקום לערוך את ההתחשבנות, כאשר לא שולם על מה שבוצע . כך ניתן גם לבדוק שנתיבי איילון באותה תקופה לא קיבלו כסף מהאוצר. כך גם הסביר ברס לפנייתו של העד, ולכן נאלץ העד לממן את הפרוייקט במיליונים, חוץ מהעיכובים.
העד הסביר כי חמתו בערה בו, מעת שלאחר שהוא מחכה לתשלומים מבקשים ממנו לחזור לעבודות ק טנות, ובאותה עת קיים דין ודברים בכ ל הקשור לפתיחת הכביש והמגיע למליבו כפיצוי, וכלשונו "ולמה אני צריך להפסיד כל כך הרבה, מעל עשרה מיליון שקל " (604). אז י קיבל כתפיים קרות וכשנתיבי איילון לא מצליחה לשלם, ו מנגד מבקשים כי יחזור לעבודה, וכשמדובר ב-100,000 ₪ או 200,000 ₪ אחרונים "ובוא נגיד שנתתי לך קלף נגדי, בחמתי לא חזרתי, אבל זה היה הסיפור" (605).
גם לשאלה שחלק מהעבודות שהיה צריך לחזור ולבצען נכללו במסגרת ההסכם הפאושלי, השיב שאכן כך הדברים אבל ברמה של מאות אלפי ₪ בודדים, גינון או שילוט ולקשט את הגשר, בה בשעה שהגשר עבד, התנועה עליו, הכל היה פעיל וכשהעבודות שנדרשו גם במסגרת ההסכם, לא שולמה התמורה בגינן (605).
לשאלת בית המשפט אם יש תיעוד השיב כי אין בעיה להביא דו"ח. ולשאלה אם הוא ביטל את ההתקשרות ואם יש תיעוד, ה צהיר על השיחות עם המנכ"ל ותשובתו שהוא מקווה לקבל כסף (605), כאשר המנכ"ל לא התערב מאומה (606).

238. כשנדרש למכתבים (נספח 41 לתצהיר זלינגר), כי לא הגישו את תיק המסירה, הכולל תכניות איז מייד, ותיק בקרת איכות, הסביר כי זה דבר שמגישים בחשבונות סופיים ואפילו אח"כ, וזה נראה תמוה המועד שביקשו (606) וכי תיק איז מייד זה במצב קיים שהכל הולך לתיאום של כל הגורמים ומקבלים את זה בחשבון סופי "מי שדורש את זה במהלך הפרויקט זה חוסר תום לב, זה להגיד יש לי סיבה למה אני לא מטפל לך בחשבונות" (607).
לגבי מכתבים שנשלחו באותה תקופה, היה נתק ולא שילמו והם לא עבדו כשגם פגישות להרגיע ולהגיע להבנות התפוצצו , ולכן גם אין לתת משמעות למי שציין שיפרקו את הגשר (609). וכי מדובר על אמירה ברגע של כעס (610).
לשאלה, לרבות של בית המשפט, שלכאורה אם המחיר של ה חוזה 31 מיליון ₪ והם קיבלו כבר 32.5 מיליון ₪, הסביר כי באותה עת ב-29 לאוקטובר, הרי בנובמבר הכל עבד, העבודות העיקריות הסתיימו ונשאר ו רק ריג'קטים, כמו התקנת מדרכה, שילוט ועל זה א מר "זה דברים שלא חזרנו לעשות בטיפשותי" (613).
עוד הסביר כי קיבל את הסכום, כולל גם על עבודות נוספות שאח"כ הם חזרו בהם, כך שלא קיבל עבור הפשאולי , ולשאלת בית המשפט ע נה בחיוב שאם ייקחו מישהו שמבין הוא יוכל להראות שעל הפאושלי לא שילמו את ה-31 מיליון ₪ (613).
בהמשך לשאלה ששילמו על דברים אחרים, הוא אומר "חד משמעית, חד משמעית. הרי סביר, אם לא סיימנו את העבודה הם יתנדבו לשלם את המאה אחוז?..." (614).
עוד הוסיף כי לצורך הענין שילמו 70% מהפאושלי ועוד עבודות נוספות. עם זאת הסביר שבעת פתיחת הכביש ופתיחת הגשר או בשבועות שלאחריו הוא כבר גמר עם ההוצאות בגלל העיכובים וכל מה שקרה, מדובר על 40 מיליון שקל ונתיבי איילון בשלה (614).

239. כך גם לשאלה כיצד "מלח הארץ" מעז בעיצו מו של פרוייקט לשבור כלים, ענה כי מדובר על תקופה שהגשר כבר עובד והוא לא מעכב שום דבר והתנועה זורמת (615).
כך הסביר כי בעת שקיבל מכתב פנה טלפונית למנכ"ל ולא הוציא תשובה בכתב. משמוצג לו נספח 44 לתצהיר זלינגר , כי מכיוון שלא ביצעו חלק מהעבודות מהפאושלי סולקו, ציין העד "פעם ראשונה שאני שומע על זה שסולקה ידי מהאתר. לעולם לא סולקנו מהאתר " (622).
לשיטתו, לסלק הכוונה להוציא מכתב שהוא מסולק, חילוט ערבויות, הכנסת קבלן אחר והתחשבנות בבית משפט וכי הם לא קיבלו מכתב על סילוק , וכשמדובר במרץ 2010 שהתנועה כבר מתנהלת והגשר כבר עובד חצי שנה (623).
כך, בניגוד לשאלה כי נאלצו להודיע להם באופן פורמאלי על סילוק, וכניסת אחר, העד אומר כי הם היו באתר עד שנתבקשו "בהסכמה" לעזוב את האתר כדי לאפשר את פתיחת הגשר על-ידי קבלן אספלט (623). וזה נכון שזה השלב ש אמרו בואו תחזרו ולא חזרו. מנגד הפנה עו"ד סופר לנספחים 37 ו-38 לתצהיר זלינגר, לפיהם כבר בסוף שנת 2009 הם מודיעים שהם יסולקו מהאתר (624). והתייחסותו שלא מדובר על סילוק וכי מעבר למכתבים הוא התקשר עשרות פעמים שיחזרו "ואני אמרתי לו עשרות פעמים 'תשלם' אז אני אחזור 'ולא חזרתי'. אבל הוא לא סילק את ידי" ( 624).

240. הנתונים שעמדו בפניו להכנת תביעת הקבלן, הנזקים בהתנהלות לא סבירה של המזמין. כך אספקת תוכניות, ביצוע עבודות שהפריעו את מהלך הביצוע ואי תשלום בזמן.
עוד הדגיש "...זו פעם ראשונה בחיי, כעשרים שנה מנהל, שתבעתי מזמין עבודה שנתן לי פרנסה. פעם ראשונה בחיי. לא הצלחתי להגיע לשום עמק שווה עם נתיבי איילון, עם אנשי נתיבי איילון ובעצם זה הבסיס של התביעה" ( 627-626).

241. אין לו מושג כיצד נערכה התביעה הקבלנית ועל סמך אלו נתונים, וכי הוא סומך על המהנדסים לוראן וסטולין ( 627), כאשר מדובר במהנדסים יוצאי ברית המועצות מבוגרים אשר אין להם מושג איך לגעת באלקטרוניקה אלא עובדים באסכולה הקומוניסטית הישנה של תוכניות עבודה, נייר, סרגל ועיפרון, תרשימים על תרשימים ( 629-628).
לשאלה אם יש לו הסבר איך דרשו בתביעה הקבלנית 17 מיליון שקל ובתביעה לבית משפט רק 3.5 מיליון, השיב כי מה שהמהנדסים חשבו שמגיע אבל לא מבחינה משפטית ( 632).

242. ביחס לתגובתו של זלינגר (נספח 47 לתצהירו) שם הוא תוקף את התביעה הקבלנית והחישובים, הסביר העד כי זה מראה שזלינגר לא ראוי היה לנהל את העבודות של הקמת גשר וכי מעולם לא עסק בעבודה הנדסית, ואינו מבין בעבודות הנדסאיות , ובמקום להתייחס לגופם של דברים הוא מתייחס לדרך וכי מה שחמור , זה לא איך התנהגו או מה שהגישו וכי "לצורך העניין דרשנו 30 מיליון ומגיע לנו 20 מיליון, זאת דרכם של עשיית עסקים. אתה לא מבקש 20 כשאתה רוצה 20, אתה מבקש 21 או 30 או טיפש ידרוש 100" (634). ולשאלה אם מדובר על שניים ודורשים 30 אז ההסבר שמי שהגיש מנותק מהעשייה.
עם זאת הסביר העד כי משך 13 שנות עבודה ומאות פרויקטים, מעולם לא תבע ולא נתבע ולא היה פרויקט שסולקה ידו, גם כאן לא, ורק אחרי כל הטקסים, בכל הקשור לגינון סולקה ידו (6 35).
הסביר כי חיכה שנה וחצי, כי הוא בז לזלינגר, ניסה כל דבר להגיע לפשרות ואז העביר לעורכי הדין (640).
בכל הקשור לחילוט, ה סביר העד כי אם לא היה מגיש את התביעה, הערבות לא הייתה מח ולטת ועובדה שבמהלך שנתיים שמתנהל דין ודברים לא נדרשו לעניין הערבות. דהיינו ממאי 2009 עד יולי 2011. כך גם זה מראה שהוא לא סולק מהשטח כי אם היה מסולק מיד היה חילוט, אלא מר ברס ניסה להגיע לפשרה ומשלא הצליחו הוגשה התביעה. הגשר נפתח בנובמבר 2009 ורק ביולי 11 מחלטים את הערבויות "ואתה שואל אותי אם הערבות חולטה בתום לב?" (641).
יוער כי עו"ד סופר ציין כי הייתה הסכמה שהולכים לגישור ומקפיאים ההליכים וכי פנו לגישור מיד לאחר הגשת התביעה, עוד לפני הגשת הת ביעה הנגדית ועוד לפני כתב ההגנה, וכתב ההגנה הוגש כמה שבועות לפני החילוט (642).

חקירה נגדית לעו"ד קיין:
243. בהתייחס לנטען כי לוראן העיד שלדעתו כניסה לפרויקט ללא שינוי השיטה הייתה הפסדית, השיב העד כי מדובר על תפיסה סובייקטיבית. כך גם שלוראן לא מחליט על כניסה לפרויקט ובעת שמדובר על 40 מיליון שקל יש ועדת השקעות מעל 12 איש בראשות המנכ"ל, ומדובר על חברה ציבורית ותפקידו של לוראן לתת חוות דעת הנדסית על שיטות ביצוע, עלויות, לו"ז, חלק מצוות ההיגוי ודעתו הייתה כדעת אחרים, דעה נכונה, כי השיטה במכרז היא מצוינת אבל לאור הקשיים של המפעלים שעמוסים בהזמנות אי אפשר יהיה להשיג את הבונוס על הקדמת לוח הזמנים (647-646).
גם בחקירה זו אישר שאכן לא היה מעורב במה שהמהנדסים כתבו או עורכי הדין וכי במהלך שנה וחצי היה מעורב ברמה שבועית עם נציגי נתיבי איילון וכי ביום שהוגש המסמך הוא ניסה לגשר בין הצדדים (657). כך נדרש לשאלה הן בדבר 17 מיליון בתביעה הקבלנית והן 3.5 או 6 בתביעה בבית משפט והאם לא בדק את התימוכין, ותשובתו כי זה לא חייב להיות תרשים וכי יש תוכניות עבודה שעבדו עליהם כלוח זמנים. כך יש מכתבים ומנהל פרויקט, וכי חברת הפיקוח ני הלה לוחות זמנים והוא איבד את זה ( 658).

ד"ר אורי שקד – חוות דעת - ת/5 וכן חוות דעת משלימה - ת/6
244. עד זה הינו המומחה מטעם מליבו אשר הגיש חוות דעת ראשונה (ת/5) ולאחר מכן חוות דעת משלימה (ת/6).

245. ד"ר שקד, בהתאם לאמור בחוות דעתו נסמך על כתבי הטענות והנספחים, כך גם תצהיר לור אן, המכרז, יומני עבודה, תכתובות, תכניות, לוחות זמנים, פגישה עם לוראן וכשערך בסיוע ו ובסיוע מהנדסת, לוחות זמנים במשרדו – לוחות זמנים בסיסיים ממוחשבים ובפועל וכן לו"ז מושפעים וסימולציות.

246. ד"ר שקד הסביר כי שיטת הנתיב הקריטי הינה אחת מהשיטות המקובלות לתכנון לו"ז ומדובר על שרשרת הפעילויות הארוכה ביותר בפרוייקט, התלויות זו בזו. משך הזמן הדרוש להשלמת כל הפעילויות על הנתיב הקריטי, קובע את משך הביצוע החזוי. בהמשך:
פעילות קריטית – פעילות אשר כל סטייה בה מלוח הזמנים המתוכנן, תגרום בהכרח איחור בסיום הפרוייקט.
במהלך הפרוייקט יכול ויהיו שינויים וכשהנתיב הקריטי דינמי ועשוי להשתנות במהלך הפרוייקט.
לו"ז בסיסי – הלו"ז המתוכנן קו ייחוס ועל פיו נמדדת ההתקדמות. סטייה מלוח זמנים - שלב ביצוע או מטלה אשר התחילו או הסתיימו מוקדם או מאוחר ביחס לבסיסי. איחור – סטיה בלו"ז שלא מייחסים לה אחריות של הקבלן או המזמין. עיכוב – סטייה המצויה באחריות המזמין שגרם לאיחור בשלב ביצוע או בפרוייקט. פיגור – סטייה באחריות הקבלן. איחור מתחרה – במקביל גם פיגורים של קבלן וגם עיכובים של מזמין אשר גרמו יחד לאיחור. דוגמה, אם קבלן התעכב בביצוע ובמקביל המזמין נתן הוראה לא לבצע פעולה שהיתה תלויה בעבודת הקבלן . במצב של איחור מתחרה, האחריות היא הדדית.
בעת שקיימת מחלוקת בין הקבלן למזמין באשר לאחריות ולאיחורים, יש לנתח את הלו"ז בדיעבד ולקבוע את חלוקת האחריות. מנ יסיונו, ברוב הפרוייקטים שהתאחרו מופיעים הגורמים של עיכובים בתכנון, סיבות חיצוניות ובעיות ביצוע - חלקם באחריות המזמין, חלקם באחריות הקבלן וחלקם משותפים.
באיחור מתחרה – במקרים בלתי ת לויים, אין צד יכול לטעון כי ה איחור כולו של הצד האחר, ועל כן מנטרלים בכל פעם גורם אחד ומנתחים את מועד הסיום. כך , איחור בפעיל ות שלא בנתיב הקריטי, לא בהכרח יגרום לעיכוב או פיגור.

247. המומחה התייחס ללוחות הזמנים השונים (16 חודשים, 13 חודשים). כך גם עדכון ללו"ז 13 חודשים שעודכן בסוף מאי 2008, תחילת יוני 2008 וכשמועד הסיום 3.2.09.
בהתאם לצו התחלת העבודה מ-6.1.08 לפי לו"ז 16 חודשים הסיום 5.5.09 כאשר מדובר רק בעבודות הקמה אך לא עבודות פיתוח, אשר בוצעו החל מחודש 07.09 וכשהמועד האחרון ביומן העבודה 16.8.09 , וכי בכל מקרה יש לקבוע כי סיום העבודות היה ב-16.8.09 או מספר ימים לאחר מכן, אך לא יאוחר מ-25.8.09, דהיינו בפועל מדובר על 19.5 חודשים מצו התחלת העבודות.

248. אין בידו נתוני לו"ז ממוחשבים מאחר ו לא נשמרו קבצים מקוריים וגם לא עדכונים. מאחר וניתוחי לו"ז מבוצעים באמצעות תוכנות תזמון יעודיות, נוצר צורך בהכנה של לו"ז ממוחשבים לניתוח המחלוקות.
יחד עם רונאל הוכנו שני לו"ז ממוחשבים, אחד 16 חודש והשני 13 חודש, 16 על בסיס 25.3.08 כאשר היה צריך להתאים את סדר ביצוע הכלונסאות, לסדר בו בוצע בפועל. לא ניתן לשחזר במדוייק כי חלק מהפעילויות לא התקיימו.
לו"ז 13 הוכן על בסיס לו"ז יוני 2008 אבל גם כאן לא זהה.
שינוי נוסף ביצוע הסטת התנועה מכביש S לחדשים (500,200 ו- 100).
הוכן גם לו"ז בפועל, על סמך מועדי התחלה וסיום בפועל של כל פעילות כעולה מהמסמכים, כך יומני עבודה וסיוע של נציגי הקבלן.

249. לאור הטענות המנוגדות אודות האיחור, בנה סימולציות דהיינו לו"ז מושפעים למועד הבדיקה, תוך עדכון הלו"ז בדיעבד.
כך ערך סימולציה ל- 4.11.08 עם סיום העיכוב במסירת תכניות והסדרי תנועה להסטת התנועה. כך סימולציה בו דרש המזמין מהקבלן לפנות את תוואי 700 להיערכות פתיחת 431, ובחינה האם בין 4.11.08 ל- 27.1.09 נגרמו איחורים נוספים בפרוייקט.
בנוסף, סימולציה יתרת ביצוע מ- 27.1.09 לבחינת טענות הקבלן לעיכובים בשל הצורך בעריכת תכניות הסדרי תנועה חדשות וקבלת היתרים חדשים, אשר נצרכו לביצוע העבודה לאור פתיחת הכביש וכך גם בחינת קריסת המנוף.

250. בנושא האחריות לתכנון הסדרי התנועה – האחריות הינה על המזמין אשר תכנן את הפרוייקט לרבות תכנון הקשור להסדרי התנועה , וכשהמזמין אחראי לעריכה ומסירת מלוא התכניות הנדרשות לביצוע, לרבות תכניות הסדרי התנועה.
כך גם בפועל בחן את התכניות שצורפו למ כרז, ואלו שצורפו טיפלו בהסטת התנועה מהכבישים הקיימים לחדשים, שתוכננו להיסלל (500, 200 ו- 100). אולם, אלה "לא כללו הסדרי תנועה ביחס לנקודות החיבור שבין הכבישים הקיימים לכבישים החדשים" (5.1 ד').
כך גם בהתאם לתכניות, נקודות החיבור מחוץ לגבולות הביצוע של הפרוייקט ומעיון בתכניות שנמסרו לקבלן על-ידי המזמין "בהן מסומן גבול העבודה באופן ברור לפני נקודות החיבור" (ס"ק ה').
הקבלן אחראי על הביצוע, הצבת ציוד/אמצעי בטיחות קבועים או זמניים, לפי התכנון. בפועל תיאום עם המתכנן או נציג המזמין והעברה בפועל של התנועה. כך, הקבלן אחראי לתחזק וכשהוא מקבל תמורה עבור הצבה של אמצעי בטיחות קבועים וכך גם עבור החזקת אביזרי הבטיחות.
אין קשר לחיבורים ולשינוי בתווי 700 המצוי במרכז השטח וכלל אינו מתחבר לכבישים קיימים ובמרחק רב מנקודות החיבור.
התכניות של המתכנן מטעם המזמין לא כללו הסדרי תנועה בנקודות החיבור והושלמו במועד מאוחר והמסקנה "האחריות לתכנון הסדרי התנועה היא של נת"א וכל עיכוב שנגרם כתוצאה מכך דינו להיות מוטל לפתחה" (ס"ק י').
לשיטתו, הנתיב הקריטי נכון ל-4.11.08 עובר דרך חפירה וכלונסאות של הניצבים, תוך ביצוע סימולציה בדבר השפעת העיכוב של הסדרי התנועה נכון ליום הנ"ל, המ ועד שנמסרו התכניות. הסטה ביום 6.11.08 אפשרה לבצע עמוד מערבי של גשר צפוני, וניצב קצה מזרחי של דרומי ושחרור השטח לקורות המרכזיות של הגשר הצפוני. אמדן דרוש להכנת המשטח - 21 ימים.
עפ"י הסימולציה, מועד הסיום 11.3.09 (דחייה של חודש וחצי ושבוע מלו"ז 13 שמסתיים ב-3.2.09 ).

251. בחינה של עיכוב, עוד טרם פתיחת הכביש למועד 27.1.09 , בו ה ורכבו קורות גשר דרומי, עיכוב של 14 יום נוספים מאחר ולא ניתן היה לצקת זוגות.

252. סימולציה ליתרת ביצוע החל מיום 27.1.09 לאור פתיחת הכביש.
לשיטת הקבלן עיכוב בשל הצורך בעריכת תכניות של הסדרי תנועה חדשים והיתרים חדשים – בלעדיהם לא ניתן כלל לבצע עבודות – גורם שני, האטה בקצב העבודה, מגבלות חציה לשני אזורים , לפי הקבלן תוספת 40%.
מנגד, המזמין תולה עיכוב בקריסת המנוף.

253. לאור דרישת הפינוי מ-25.1.09, להכנסת קבלן אחר להכשיר הנדרש לפתיחה, נותרו להרכבה קורות מפתחים מרכזיים וכל עבודות ההשלמה. הקבלן הצליח להרכיב קורות בגשר דרומי אבל נותר הצורך בהרכבת הקורות במפתחים המרכזיים ובגשר הצפוני וכך השלמה, אשר לא היו ניתנים לביצוע לאור פתיחת הכביש.
כך גם הסדרי תנועה חדשים והאישורים הנדרשים, הושלמו רק ביום 30.3.09.
"האחריות לעריכת תכניות הסדרי תנועה ועיכובים עד לעריכה, וכך גם להשגת אישורים חלה על נתיבי איילון בגין העובדה שהורתה על פתיחת הכביש דבר שהיווה שינוי מהותי ושיבוש של תכנית העבודה של הקבלן, וכן לאור האחריות שחלה עליה לתכנון ואישור הסדרי תנועה שנובעים מהשינוי אותו כפתה על הקבלן" (סעיף 5.3ז').
מדובר על עיכוב שדחה את הסיום ל-11.6.09 "עיכוב של 2.5 חודשים של הנתיב הקריטי העיכוב הוא בין 25.03.09 לבין 11.06.09 עיכוב זה הוא באחריות נת"א" (ס"ק ט').

254. מנגד, קריסת המנוף לא הייתה בנתיב הקריטי ומנוף נוסף הגיע עוד טרם שהוכנו ואושרו ע"י נתיבי איילון הסדרי התנועה על 431. נמסר, שהתקלה לא הוציאה את המנוף מכלל שימוש אלא רק הפחיתה כושר ההרמה וצורף מנוף זחל שניתן לזמנו תוך יום יומיים , ולכן מדובר על השפעה שולית.

255. בכל הקשור להאטה של קצב ביצוע, איחור עד 4.8.09 עיכוב של 4 חודשים ושבוע, זאת בהנחה שהפרוייקט הסתיים ב-16.8.09.

256. ד"ר שקד התייחס גם לנושא תיקון הקורות וציין כי מדובר מחוץ לתבנית, ועל כן לא גורם לאיחור בייצור וכי ניתן לתקן בין מועד פירוק להנפה.

257. בפרק המסקנות בסעיף 6 - העיכוב באי מסירת תכניות להסטה , עיכוב של חודש ימים ושבוע. איחור נוסף של שבועיים עד 2 5.3.09 כשלא ניתן לקבוע על מי מוטלת האחריות.
פתיחת 431 דחייה מ-25.3.09 ל-4.8.09, אחריות נתיבי איילון, 4 חודשים ושבוע.
מנגד, קבלן פיגר בשבועיים בעבודות השלמה.
דהיינו, נתיבי איילון עיכבו את הפרוייקט בנתיב הקריטי כ-5.5 חודשים, והקבלן היה יכול להשלים תוך 14 חודש תחילת מרץ 2009.

258. ד"ר שקד הגיש חוות דעת משלימה, בהתייחס לחוות דעתו של לופו המומחה מטעם נתיבי איילון . בין השאר, בדק את השפעת מועדי ייצור קורות הלו"ז 16 חודשים על ידי נט רול גורמי איחור אחרים והצבת מועדי סיום של הקורות בלו"ז החוזי. בהנחה מחמירה שמטילה על הקבלן את הסיכון של דחייה בייצור קורות אחרונות , לאור אי ביצוע הסטת תנועה ופינוי השטח, מועד הסיום 23.4.09 , לפני מועד הסיום החוזי. דהיינו , ניתן היה לסיים לפני המועד.

259. קריסת המנוף 28.1.09 (יום ד') לא בנתיב הקריטי. קורות מרכזיות גשר דרומי הורכבו 26-27.01.09. הקורות הנוספות היו מוכנות וניתן היה להרכיב ב-28 וב-29 ימים ד' ו-ה' אך לא התאפשר בגלל הקבלן החדש. דהיינו, שגם אירוע הקריסה לא היה גורם לשינוי בלו"ז החוזי.
מסקנה "שייצור הקורות לא היה "פיגור מתחרה", וזאת גם כאשר מוטלת כל האחריות לייצור הקורות על מליבו, לרבות 2 הקורות האחרונות. לפיכך הטענה של "נתיבי איילון" לפיה הקבלן לא היה עומד בלוה"ז החוזי בשל היצור של הקורות, הינה שגויה " (4ד').
לשיטתו כל הקשור לפתיחת הכביש נופל לפיתחה של נתיבי איילון.

260. גם בחינת הלו"ז של 13 חודשים, ובהנחה שהטילה על הקבלן את הסיכון של הדחייה, מועד הסיום 15.3.09 לפני המועד החוזי, אך מאוחר מהלו"ז 13. דהיינו, גם אם מליבו נושאת בסיכון של האיחור בייצור זוג הקורות האחרונות, עדיין היה מסתיים לפני.
יתר על כן, מאחר והיה ידוע שפינוי השטח נדבך מרכזי, לכן העיכוב בביצוע הנציבים באחריות המזמין.
מכל מקום, "לשיטתו הקורות לא היו בנתיב הקריטי, והיא הייתה יכולה לסיים תוך 14 חודש".

חקירה נגדית (26.11.13)
261. ד"ר שקד מאשר שלאחר הדיון ולפני הגשת חוות הדעת המשלימה עלה לדיון "כאילו כמה ימים אחרי זה אפשר להביא מנוף וזהו" ( 670) אבל זה לא היה חשוב לו כי זה לא חלק מהנתיב הקריטי. "אמרו לי, יכולים להגיד הרבה דברים בתוך התהליך הזה" ( 670). פרט לכך לא דיברו עמו על נושאים נוספים שעלו בחקירה.
בהתייחס להסדרי תנועה זמניים לעומת קבועים, הרי זה מופיע עוד בחוות הדעת הראשונה וכשהמומחה מעיד שלפי דעתו הם מוטלים על המזמין.
אולם, לשאלות בית משפט השיב בחיוב שנאמר לו , אחר החקירה , שהתעוררה שאלה בקשר להסדרי התנועה וכי אמרו לו שיש ויכוח מה זה הסדרי תנועה זמניים או קבועים . ובתשובה נוספת , שהמחלוקת מה באחריות הקבלן ואם זה באחריותו לתכנן הסדרי תנועה זמניים , ובלשונו לגבי המועד "שבוע שעבר הם אמרו לי את זה" ( 672). יוער כבר עתה כי העד "התפתל" ולא ענה ישירות .
לשאלה אם בחוות הדעת המקורית כשהתייחס להסדרי תנועה האם התכוון לקבועים או לזמניים, השיב כי יש הסדרי תנועה בתרשימים המאושרים על ידי משרד התחבורה. ובהמשך "אם מחר אני, צריך, סתם, להזיז עמוד חשמל, אני לא עושה הסדר תנועה שאני מאשר אותו ברשות התמרור, אני עובד בתרשימים. יש הסדרי תנועה שמתוכננים כחלק משלבי הביצוע, זאת אומרת בא המתכנן של התנועה ואומר 'בשביל לבצע את הכביש אתה צריך לעשות הסטה כזאת וכזאת, תציב לי מעקה כזה וכזה, תציב לי תמרורים זה, תציב לי תמרורים'" (673). ולשאלת בית המשפט איך הוא קורא להסדרי תנועה שכאלו, השיב שאלה הסדרי תנועה לשלבי ביצוע (673).
בית המשפט לא הרפה וביקש לדעת, איך זה מ ול וביחס להסדרי תנועה זמניים, אם זה שווה או לא, ותשובתו "זה זמני כל עוד לא שינו. זאת אומרת לקראת סוף הפרויקט כשעושים את הפרויקט במצבו הסופי" (673).
ושוב בית המשפט שואל אם תמרורים ומה שצריך לעשות אם זה נקרא זמני או לא, והמומחה נאלץ להשיב "הם נקראים הסדרי תנועה לשלבי הביצוע, הם זמניים, כן. הם יכולים להיקרא גם זמניים" ( 674).
לשאלה מה זה קבועים השיב "בסוף כשגמרת את הפרויקט מוציאים את הכל ואז יש רמזור ויש את השילוט הסופי... זה הקבוע" (674).
הנה כי כן עולה כי ד"ר שקד סובר כי הסדרי התנועה שבמחלוקת הם זמניים.
גם בהמשך החקירה בשאלת הסדרי התנועה לא ענה העד ישירות וכשהסביר שהאחריות של המתכנן לתת לקבלן תכניות שלפיהן הוא יוכל לעשות את הסדרי התנועה שדרושים לו לצורך הסטת התנועה (675).
ושוב בית המשפט שואל האם מדובר על זמניים, קבועים או ביחד והעד "בהתחלה, כל עוד הפרויקט מתנהל זה זמניים. ובסוף, כשהפרויקט מסתיים יש את הקבוע" (676). כך גם השיב בחיוב לשאלת עו"ד סופר האם לשיטתו האחריות לספק הסדרי תנועה זמניים על המזמין (676), אולם ניסה לסייג דבריו, שאם זה פרויקט שבו הקבלן אחראי על התכנון שאז זה שונה וזה שייך גם לכאן.
בעמ' 676, בסופם של דברים , הסביר העד שאכן אם הקבלן יזם שינוי כמו שהוא יזם שינוי בגשרים והוא הסיט את התנועה אחרת מאשר היה בתוכניות "אז מכיוון שהוא יזם את השינוי האחריות שלו לפנות למתכנן שיתכנן את ההסדר בהתאם למה שהוא רוצה לבצע". ובהמשך דבריו התייחס לנושא של ההנפות שזה תלוי בשיטת הביצוע ועל כן "גם אז הקבלן צריך לתכנן את ההנפה, את ההובלה", ומאחר שזה שינוי של הקבלן אז הם באחריותו "אז אם הקבלן עושה שינוי אז אחריותו לתכנן, לשנות את הדברים שבגללם הוא עשה שינוי וגם לצורך הרכבת..." (677).
ושוב לשאלת בית משפט שהקבלן החליט לשנות ומכך "אז כל הנובע שהסדרי התנועה נובעים מאותו שינוי במקרה שלנו על מליבו", הוא משיב "כן, אבל הם לא קשורים לפינות. הם קשורים לאיפה שהוא הסיט את התנועה" (677).

262. ד"ר שקד הסביר כי עמד בדרישות לפי מתודתT.I.A. ולמרות שזה נעשה בדיעבד אולם אין לכך כל קשר (677). וכשנשאל שהשיטה מדברת על ליווי של כל רגע ורגע לפי הנתונים והעבודה מול הקבצים, הסביר העד שהשיטה נועדה לנתח את האירועים ולהגדיר את גורמי העיכוב ולחלק את האחריות, לא בהכרח מהליווי, וניתן גם בדיעבד לנתח לפי תוכני ות העבודה ובדיקת ההשפעות בתוך התהליך ( 678).
לגבי אינפורמציה מרונאל ולא מהכתובים, הסביר שזה בניתוח אבל לא בבסיס ( 679).
לגבי הנסיבות, כאן היו דוקומנטים על נייר ולא היו קבצים ולכן היה צריך לנסות ולשחזר בתוך התהליך כדי שיהיו לו קבצים על מה לעבוד אחרת לא ניתן לנתח "מפני שהתזוזות על לוח הזמנים הם תזוזות שמנתחים אותם באמצעות תוכנה" ( 680), וכי הוא לקח את הלו"ז וערך אותם, שניתן יהיה לעשות ניתוח. וברור שצריך לקבל נתונים ולעבוד מול הלקוח ( 680).
לשאלת בית משפט הוא לא שולל כי אם היה לו את הקובץ כמו שכתוב בחוזה הוא לא היה צריך לשאול שאלות, כי הקובץ מעודכן לכל רגע. כך גם בהמשך חקירתו ובהתערבות בית המשפט הוא נשאל ישירות "אם יש לי קבצים אני לא צריך לשאול שאלות בהנחה שהכל עודכן כמו שצריך " ( 681), והעד מאשר.
בהמשך חקירתו ניסה להמעיט מהסתמכותו על אשר נמסר לו, וכך גם טען, כי בדק אם אכן אשר נמסר לו סביר.

263. כך גם אישר כי ככל שמדובר בהסדרים נוכח שינוי שיטת הביצוע אזי עקרונית האחריות על הקבלן.
בעניין הקורות ומספר התבניות נסמך על רונאל וכי "האחריות המלאה לייצור הקורות היא של מליבו. זאת אומרת אם הייתה להם תוכנית עבודה שהם טוענים שהיא 13 חודש ובפועל ייצור הקורות היה גורם לפרויקט להתארך ל-14 חודש או ל-15 חודש, זו עדיין הייתה האחריות שלהם. זה מתבטא במועד שהם סיימו את הייצור קורות בפועל. אותי מה מעניין? לא כל התהליך. אני רוצה לדעת מתי הקורות האלה היו מוכנות להרכבה, כולל אם היו צריכים לעשות תיקונים בקורות אלה " ( 701).
לדבריו ללא קבלת דבריו של רונאל לא היה קובע כי ניתן לסיים תוך 13 חודש אלא היה בודק את מועדי הסיום בפועל, וכי האחריות לעיכוב בייצור הקורות הייתה על מליבו ( 702), וכי בדק את זמני הביצוע ולא את מספר התבניות.

264. בעניין לוח הזמנים של מע"צ (מוצג נ/11) – הוא נערך על ידו אולם לא מדובר באורים ותומים של הנחיות למזמיני עבודה.
העד נשאל מה החשיבות, בעיקר מבחינת המזמין , לדרישה שהקבלן יכין את הלו"ז באמצעות התוכנה וכך גם שיעביר את כל לוח הזמנים וכל עדכון במדיה מגנטית על גבי CD וכך גם פורמט מודפס, הסב יר כי זה חשוב לשני הצדדים , ולא בכדי קבלנים אימצו את זה וגם מע"צ. "זה מאפשר שיהיה עדכון חודשי, תמונת מצב בהירה מדי חודש למה שקורה בפרויקט" ( 707), והחשיבות של התוכנה שהיא יודעת לעשות תזמון "היא לוקחת סט פעילויות, סט קשרים, מתאימה ללוח השנה ואומרת מה עושים, מתי. היא בעצם הסט הזה של הפעילויות והקשרים זו בעצם התוכנית עבודה רעיונית של הקבלן, או לא חשוב של כל לוח זמנים..." (708-707), וכי הדבר גם נהוג לא רק בתשתיות, גם במטוסים וכי שיטה זו היא שיטת הנתיב הקריטי המקובלת בפרויקטים כאלו והחשיבות ששני הצדדים יכולים לקרוא את הקובץ ולראות מה קורה ובאופן ניטרלי. כך גם שקיפות (708). כך אם הקבלן עושה נכון אם לא ( 709).
עם זאת אפשר לשחזר, אם כי לא את כל הקשרים, לפחות את חלקם.
כך הסביר שלגבי נוהל לארכה או שינוי בלוח הזמנים, נזקקים לבקשה, לכל המסמכים, סימולציה, הסבר, לו"ז, כשסימולציה זה שם קוד ללוח זמנים מושפע, כך לראות מה הפעילויות, הכל שקוף ולהסביר למה (710).
משכך נשאל "וזה הכל הוא צריך לעשות באמצעות אותם קבצים של ה[תוכנה] כאילו, זה באמצעות קבצי המחשב האלו, נכון?" והעד משיב "אין לו דרך אחרת" (710).
לשאלת בית משפט ד"ר שקד מאשר שהם לא עבדו לפי החוזה , ו על כן נשאל אם בדק, האם גם אצלנו בחוזה יש את הדרישות כמו במסמך של מע"צ ותשובתו שלילית.
כך גם הוראות החוזה פה שונות מהמסמך שהוא הכין. כאן זה 4 שורות, שם 8 עמודים כדי למנוע פרשנות דו צדדית, בהוסיפו "אבל החובה להכין לוח זמנים מפורט היא חובה מובנית גם אם זה לא היה כתוב בחוזה... וגם לעדכן אותו" (714), וכי מליבו לא עמדה בכך (715).

265. העד אינו יודע מה מקורם של לוחות הזמנים המודפסים, וכי בפניו לא עמדו הקבצים המקוריים, וכי לא היה יכול לערוך את חוות הדעת לאור אשר קיבל (717).
העד נדרש לנטען אודות כך שהמהנדסים מרוסיה לא עובדים עם מחשוב, והאם יתכן שהם בכלל לא השתמשו בתוכנה, והשיב כי זה לא יכול להיות , וכי תדפיסים שהוצאו זה רק מתוך קובץ מחשב. ומשכך, לשאלת בית משפט שאכן עבדו על הקבצים הוא עונה "ברור" (720).
בית המשפט ביקש להבין האם לא אמורים להיות אצל המזמין אותם חומרים והעד הסביר שזה הנוהל של מע"צ שכל הקבצים צריכים להיות אצל שני הצדדים (720).
בית המשפט מבקש להבין מדוע אי אפשר לבקש מנתיבי איילון שינפיקו, והעד הסביר שיכול להיות שזה לא מתקיים בכל הפרויקטים וכי "אני באמת חושב שיש אחריות לשני הצדדים, זאת אומרת אם מפקח או מנהל פרויקט מודע הוא לא צריך להרשות שזה יקרה" (721), שגם לשניהם יש אינטרס שיהיו את הקבצים. ויותר מזה, וגם חובה על המפקח לדרוש (721).
הוא נשאל לגבי עדכון והסביר כי הוציאו כמה עדכונים, גם מנובמבר, דהיינו שעשו תיקונים תוך כדי התהליך וגם לוח זמנים, וכי לא עבדו לפי נוהל מע"צ אשר אינו מחייב ( 722).

266. ד"ר שקד אישר כי שינוי שיטת הביצוע ושינוי תכנון, הוא בנתיב הקריטי ( 725).
לשאלה שהעד ציין כי מדובר על נתיב קריטי ודחיה של למעלה מחודשיים והאם זה לא צריך להשפיע על לוחות הזמנים, עונה העד שזה משפיע על יצור הקורות כי כל שינוי התכנון הוא שינוי בשיטת הקורות. לשיטתו אי אפשר לייצר קורות לפני שגמרו את התכנון וכי "יש לוח זמנים לאחור שמתוך מה שביצעת אתה יכול לדעת את זה, ואם לא עמדת בלוח זמנים לייצור קורות, אני אמרתי דרך אגב שייצור הקורות הוא בנתיב הקריטי. כמובן שאם בשביל, התוצאה שלו זה שאם צריך לתכנן אז גם התכנון הוא בנתיב הקריטי אבל אותי מה שמעניין זה יצור הקורות לפחות הקורות שיושבות על הנתיב הקריטי" (732-731).

267. לשאלה כיצד קבע שהאחריות על תכנון הסדרי התנועה מוטלת על נתיבי איילון והאם זה מהמכרז או החוזה, השיב שזה מבוסס "על הפרקטיקה" ( 732). ולשאלה מה לגבי החוזה, הרי גם שם זה כך, בהסבירו שהקבלן מקבל הסדרי תנועה מנחים והקבלן יכול להסכים או לא להסכים , אבל מחובתו בסוף לעשות את כל הסדרי התנועה, זה הפרקטיקה.
כך הסביר שהמתכנן מתכנן את הסדרי התנועה ומאשר אותם ברשות התמרור ומעבירים אותם לקבלן , אשר מתייעץ עם המשטרה ועם היועצים ואז מותר ליישם ( 733).
ושוב בית המשפט מתערב שאנחנו מדברים על תכנון, ואז י הסביר כי ביחס לפרקטיקה, כשעושים ה תחברויות לא מצופה מקבלן גשרים שיתכנן את ההתחברויות של הכבישים, למעט אם הקבלן עשה שינוי תכנון, ו כי "בתוכניות המקוריות, בגלל שיטת המקטעים הם זזו שמה ימינה ושמאלה כדי להרכיב את המקטעים אבל זה בסוף לא היה מה שביצעו אז לא התייחסתי לדבר הזה, זה באמת תלוי בביצוע של הקבלן, בצורה שהוא מרכיב את המקטעים" ( 733).
בית משפט חוזר ומבקש להתייחס למקרה שלנו ומה הוא בדק, ו תשובתו שכתוב שהוא מקבל הסדרי תנועה ( 733) והמזמין הוא האחראי על הסדרי תנועה זמניים (734).
לשאלת בית משפט הסביר שהסדרי תנועה מנחים, הכוונה לווים שזה סוג של תמרור, מעקות ושילוט מקד ים וסימון הכביש בכתום. ולשאלה ביחס לקבלן תשובתו "הקבלן מקבל תוכנית" ( 735).
לשאלת בית משפט האם הוא מקבל תוכנית "בדיוק איפה יעמוד כל דבר, התשובה כן. בדרך כלל הקבלן מקבל" ( 735).
לשאלה שהקבלן לא קשור בכלל לתכנון, השיב כי בכל הקשור לגשרים , לאור שיטת הביצוע הקבלן צריך לפתור את הבעיות , אבל הוא מדב ר על ההתחברויות. ולשאלה שהחוזה לא עושה הפרדה מבחינת המטלות על הקבלן בין הגשרים לכבישים, התשובה של העד שלא יודע "אם החוזה שלך עושה" ( 736).
עם זאת, בסופו של דבר ד"ר שקד מאשר כי שינוי שיטת הגשרים באזור הגשרים למטה משנה מהותית את הסדרי התנועה והאחריות על "הקבלן בטוח, כי הוא שינה את השיטה, אני אומר את זה כל הזמן" ( 737).
ולשאלה אם מדובר על הגשרים ועל מה שמתחת לגשרים הוא עונה "בוודאי של מה שמתחת לגשרים. הגשרים אין להם הסדרי תנועה, לכבישים יש הסדרי תנועה" (738).

268. לגבי העיכוב בקבלת תוכניות שנפתר ב-4.11.08 ולשאלה אם מה שהומצא אלו ה סדרי תנועה קבועים או זמניים השיב כי זמניים "מפני שאחרי זה היה צריך, הם לא היו נשארים עד סוף הפרויקט. כשהיו צריכים לפתוח את הגשרים למעלה היו עושים להם שינוי" (739). וכי מכתב לירן מ-4.11.08 פתר אכן את נושא הסדרי התנועה.

269. עוד נדרש לנושא הסדרי תמרור וכך גם לשאלת הגבהים בכל הקשור לחיבורים, כשנשאל, בהנחה שהאחריות על מליבו, אי ך זה ישפיע על חוות הדעת, השיב כי זה לא ישפיע על הסיום וכך גם לא על העיכוב המתחרה , וההסבר שהנתיב הקריטי בסוף היה 431 וכי כל ההתעסקות בהסדרי התנועה זה עיכוב מתחרה בשני חלקים "האחריות על המיקום לייצור קורות והאחריות על הניצב שללא ההסטה לא ניתן לבצע את אחד הניצבים, אחד או שניים שמה. זאת אומרת חוות דעתי בנושא של ההתארכות לא הייתה משתנה כי סיום הפרויקט לא היה תלוי דווקא בסיפור הזה. הוא לא היה תלוי כי בסוף היה מאורע שעיכב אותו יותר" ( 750), ולא בכדי הוא נשאל אם הוא יודע וכשבית המשפט מוסיף בנושא פתיחת 431, הוא אומר שזה לא בדיוק פתיחה הם הזרימו תנועה אבל לא פתחו את התנועה לכבישים ( 750).
לשאלה אם היו יכולים לבצע את החיבורים חודשיים או חודשיים וחצי קודם לכן ואיך זה היה משפיע , ואם למשל הגשרים כבר היו מונחים , השיב בשלילה ( 751), בהוסיפו "לכן הגדרתי עיכוב מתחרה" (751).
בהתאם נשאל שאם אכן כדבריו הרי עולה כי העיכוב בפתיחת החיבורים לא גרם לעיכוב כלשהו כי בין כך היו צריכים לחכות לעוד חודשיים וחצי ויותר לצורך יציקת הקורות , ה סביר שהוא לא דיבר על החודשיים וחצי אלא יש לדון בנתיבים הקריטיים. כך ה סביר שבהנחה שלא היה עיכוב אחר, אלא רק יצור הקורות וניתוחו שלפי שני הלוחות היו מסיימים קודם , הגם שלא בהכרח לפי מה שמליבו חשבה (753).
לשאלה אם לשיטתו נגרם עיכוב בנתיב הקריטי כתוצאה מכך שנתיבי איילון לא סיפקה למליבו את תוכניות חיבורי הכבישים ה שיב "בנתיב הקריטי לא. לסיום הפרויקט. צריך להבין, ...". כך הסביר כי הנתיב הקריטי מתחיל ב-431 ואז לשאלה איך בודקים עיכובים מתחרים שלא היו בנתיב הקריטי בפועל, אבל יש התדי ינות, אזי מנט רלים את העיכוב ובודקים מה אז היה קורה, ולכן בחוות דעתו לא עניינו אותו התיאוריות ובהמשך "ייצור הקורות אם לא היה 431 ייצור הקורות לפי לו"ז של 13 חודש היה מסתיים אחרי 14 חודש. זה מה שחוות הדעת שלי אומרת" (754).

270. לא בכדי בית המשפט שואל כי המסקנה המתבקשת שכל הנושא של הסדרי תנועה מבחינת החיבור לכבישים אין לזה שום רלוונטיות "תגיד שזה אחריות של מליבו, תגיד שזה אחריות של נתיבי איילון, לא משנה של מי", ותשובת העד חיובית (754). ומיד לאחר מכן שואל בית המשפט "האיחור הזה כאיחור מתחרה מאחר ש-431 הוא הקריטי" והתשובה חיובית. ועל כן נשאל שלשיטתו זה מה שיקבע את המחדל והעד משיב "נכון. וכשויתרתי על 431 אז הייצור הקורות הוא בנתיב הקריטי. כל ה-18 לא קשור, אני כרגע בכוונה מנטרל את השתי קורות האלה" (755).
משנשאל אם מלכתחילה לא היה צריך לכלול בכלל את נושא שאלת החיבורים בפלוגתאות ד"ר שקד אומר שאכן כך , אבל אי אפשר היה להגיד את זה מראש אלא רק לאחר בדיקה (755).
מכל מקום עולה מדבריו כי אם לא הייתה הזרמת תנועה ועצירת העבודה והסדרי תנועה חדשים, הייתה מליבו עומדת בתוך 14 חודשים.
לא בכדי שואל עו"ד סופר שאם כך, כל מה שכתוב בחוות הדעת על עיכוב של כחודש ימים ושבוע לאור מועד מסירת תוכניות הסדרי התנועה (דחיה מ-2.2.09 ל-11.3.09) אפשר לה תעלם ממנו והתשובה כי במסגרת חוות הדעת השניה בחן באופן מדויק את נושא הקורות לאור השאלה שנשאלה אם נושא הקורות בנתיב הקריטי (757 ).
העד חזר והסביר שאם האחריות על הסדרי תנועה הייתה על מליבו, היו מגיעים ל-15.3 חודשים לפי חוות הדעת השניה (758).
וכך שבגלל הקורות, ב מציאות כאן היה עיכוב, אבל אין לו רלוונטיות לשורה התחתונה עניין המתחרה.

271. בהמשך חקירתו ד"ר שקד חוזר לנושא העיכובים בחיבורים, וכך גם נדרש לשאלת השפעת פתיחת 431, אם כבר ב-16.1.09 היו מסיימים את הרכבת הקורות.
בהמשך נשאל העד שאם לא היו עיכובים אחרים והיו עובדים בלי עיכובים אז לכאורה היו יכולים ב-16.1 לסיים את ההנפה ולכן לא הייתה משמעות ולא היו צריכים את המכתב מה-25.1 לפנות את השטח, כי היו כבר מסיימים וזה לא היה משנה בנתיב הקריטי כי הרי הקורות כב ר היו מונפות, השיב העד בחיוב (769-768).
ובהמשך "אז אין שום השפעה, לכאורה, אז, ל-431, או שולית נקרא לזה" (שאלת בית משפט). והתשובה "לא, יש לה השפעה על התארכות" (769).
ובית המשפט ציין כי זו התארכות לגמרי אחרת ואי אפשר להשוות, והתשובה שהם הצליחו להניף 2 קורות אחרי האירוע, ושוב בית המשפט הדגיש שהוא לוקח את זה את 431 כדבר קריטי, והוא מאשר שגם מבחינת ההנפה וגם מבחינת העבודות, ואז בית המשפט שואל שוב שאם היו מספיקים לפני כן אז כל הקטע לא היה.
ולשאלה מה עיכב ב-16.1 הסביר העד "לא יודע, אני לא יודע, אני לא יודע, זה עניין של תוכנית עבודה של הקבלן. אני לא יכול להגיד לך" (770).
בכל זאת ניסה להסביר שמליבו עשו שינוי בתוכנית ולכן הוא לא יכול לתת תשובה (771).

272. בהמשך התערב עו"ד וינרוט והפנה לתוכנית ואשר בוצע ואזי נדרש בית המשפט ושואל אם נושא ההנפה והעיכוב של 431, לאיזה גשר העד התייחס והעד השיב שלושת הגשרים. אחד הספיקו ושניים לא, וכי ה בחינה היא ביחס לשלושת הגשרים (773).
העד התבקש להבהיר איך פתיחת 431 השפיע ה על ההנפה של הקורות בגשר הצפוני ו אם התייחס לכך בחוות הדעת, והשיב כי לא התייחס. אז בעולם תיאורטי ללא 431 הם יכולים לקבוע את הסדר איך שרוצים כפוף ללוח הזמנים (773 ).

273. ד"ר שקד נדרש לנושא התיקונים ולשאלה מאיפה הסיק שתיקון הקורות לא גרם לאיחור, והשיב כי זה לא עיכב בסיום הנתיב הקריטי (775).
כך גם הסביר שהנתיב הקריטי, עובר דרך הקורות האחרונות והנפתן , הגם שציין כי חלק מהקורות התארכו הרבה יותר מאשר תוכננו ו כי לאחר שבדק את מועדי הסיום בפועל של כל הקורות כולל התיקונים, הגיע למסקנה כי הקורה האחרונה הייתה מוכנה בתוך 14 חודש (776-775).
כך לשיטתו אין כל משמעות מבחינת הנתיב הקריטי לשאלת הצורך בתיקונים בקורות וכך גם ביחס לקורות האחרונות זה לא חשוב, כי מה שמעניין מועד הסיום בפועל של יצור הקורה. כך הקורה מסתיימת , כשהיא מוכנה להנפה אחרי התיקונים וכי אם לא, לא היו מאשרים את ההנפה. לשאלת בית משפט אם האישור להנפה אומר שכבר בוצעו כל התיקונים , הסביר או שמחליטים שיש תיקונים שייעשו מלמטה אבל זה לא מעכב (778).

274. לגבי העיכוב מאוקטובר עד סוף ינואר, התשובה שהם עשו שינויים בסדר ייצור הקורות, חלק ייצרו קודם וחלק אחרי זה, חלק הקדימו וחלק איחרו וניתן לראות את זה בלוח הזמנים.
בית המשפט שאל מה זה קשור להנפה (782) ותשובת העד "אני לא יודע, אני אין לי מושג" ( 782). עם זאת הוא אומר שמדובר על תהליך עבודה ולשאלה כיצד זה קשור להנפה אומר העד כי צריך לבדוק איזה נציב היה מוכן, ומכל מקום העד לא יכול להסביר למה זה לא הונף כבר באוקטובר ( 782).

275. העד אישר שעצם הצורך במקום ליציקת הקורות והאיחסון, זאת דרישה או צורך שנבע משינוי בשיטת הייצור ( 783). ולשאלה אם לפי שיטת המקטעים הטרומיים לא היה צריך מיקום בשטח השיב כי "היה צורך במקום איחסון למקטעים, אלא אם כן אתה מניף אותם באותו יום שאתה מביא, אבל המקטעים לא רלוונטיים פה" ( 783), הגם שמדובר בשטח מצומצם יותר.

276. בקשר לאמור בסעיף 5.2ב לחוות הדעת, דהיינו שבין ה-6-4.11.08 לבין ה-27-25.1.09 יש עיכוב של 14 יום של הנתיב הקריטי בשל איחור ביציקת קורות, השיב העד לשאלה מי אחראי, כי זו שאלה משפטית ( 784), אך בסופו של יום אמר שהוא לא יכול לקבוע אחריות.
עוד הבהיר שתמיד צריך להבחין בין קביעת זמן לבין קביעת אחריות , כאשר אלו שני דברים שונים בתוך התהליך.

277. עו"ד סופר שוב מנסה להפנות למחלוקות המקצועיות של השפעת הסדרי תנועה קבועים על הפרויקט, והעד הסביר שהשאלה לא נכונה הואיל וזה לא היה בזמן המכרז. כך גם ש-431 לא היה ידוע לקבלן בזמן המכרז כשהוא תכנן והצפי שלו, ובלשונו "פעם אחת תבין מה עשית לו, זה פעם אחת. הפעם השניה אתה צריך לדעת שאני לא מסתכל, כמו שעניתי לך, על ההסדרי תנועה" ( 789).
בית המשפט הפנה לסעיף 4.1 שם ציין המומחה כי איננו יודע אם זמני או לא, אלא מתייחס להסדרי תנועה חדשים וקבלת היתרים חדשים, שאז כל השאלה מיותרת והעד מאשר (790).

278. ד"ר שקד נשאל אם ברר למה לא הניפו את הקורה האחרונה , בימים העוקבים 29 ו-30 או ב-1 או ב-2 ו ענה שהוא שאל את לוראן שהשיב שלא נתנו לו להניף , ולכן לא הביא מנוף זחל נוסף ( 794).
כך התבקש להפנות לניתוח כי לא מדובר על 40 אחוז האטה כפי שהקבלן סבר, אלא מדו בר על מאה אחוז יותר ממה שהוא חזה, והאם בדק לגבי עובדים שנוספו לאתר, מלגזות וכד' , ותשובת העד כי ברשימת הפלוגתאות יש שאלה מה ההשפעה בפועל, ולכן מדד אותה מתי עשו את הפעולה האחרונה וזאת ההשפעה בפועל, ולכן זה יותר מ-40 אחוז ( 796).
עוד הבהיר כי אכן הוא קובע את זה לפי המועדים בפועל וזה הקריטריון (797).
כך אישר שאכן חלק מעבודות ההשלמה הוא יודע שלא הושלמו לאחר מסירת הגשרים (798), וכי אינו יכול להגיד מתי הקבלן השלים את ביצוע הפרויקט ( 798).

עדויות הנתבעות:
279. העד מאיר נבעה שימש כמהנדס ראשי של חברת חופרי השרון בע"מ, כאשר בעדותו (בתצהיר נ/12) מתאר כי לקראת סוף שנת 2009, פנו מחברת הפיקוח כנציגת נתיבי איילון , לבצע עבודות השלמה במקום מליבו כששתי החברות עבדו בסמוך, וכי יש לבצע את העבודות בדחיפות ולכן סיכמו עקרונית על מנגנון תימחור, ובמקביל החלו בביצוע העבודות. זאת עוד לפני מתן אישור פורמלי של נתיבי איילון של חריגה מהמסגרת התקציבית.
מנגנון החישוב מבוסס על מחירי המכרז שלהם, מחירון דקל ובאופן חלקי על המחירים לצד כתב הכמויות של מליבו.
כך ביצעו במקום מליבו השלמת תעלת בטון, אבני שפה, אספלט, ריצוף, מדרגות, הסדרי תנועה ועוד, וכי חלק ניכר מהעבודות שתוכננו על ידי ד.א.ל בוצעו על ידם (מדובר על תוכנית מ-17.6.09 אשר נמסרה לפיקוח ב-2.7.09).
העד ציין כי ב"כ נתיבי איילון הציגו תמונות שצורפו כנספח 11 לתצהיר סטולין, בציינו כי חלק משמעותי מהפריטים בוצעו על ידם, כגון השלמת ריצוף, אבני שפה, מעקה, מדרונות, סלילת ופירוק אספלט.
העבודות הושלמו ב-19.3.10 וכמפורט ביומן העבודה, ולאחר מכן התחשבנות סופית.
התמורה לאחר אישור ועדת מכרזים וחריגים 2,199,695.25 ₪ - כל זאת במסגרת הוראת שינויים.

280. בחקירתו הנגדית העיד כי הפרויקט של כביש 431 התחיל ב-3.08 והוא הצטרף רק ב-12.08 ולכן לא ליווה אותו מהתחלה ( 806), ומשכך כל מה שציין לפני כן, לכאורה עדות שמועה .

281. חופרי השרון אכן ביצעה את עבודות התשתית, הסלילה והפיתוח ב-431 במקטע עד הכניסה למודיעין וביניהם, והשיב בחיוב לשאלה "זאת אומרת חופרי השרון חיברה בין שלושת הפרויקטים של שלושת הגשרים האלה" (808).
ביחס לנקודות החיבור של כביש 200 ו-500 העד ביקש שיזכירו לו מה זה (811).
לשאלה אם זה נכון כי בלי העבודה של חופרי השרון, של סלילה , אי אפשר היה להעביר את התנועה על הגשרים, השיב כי תמיד ניתן לעשות מעקפים גם אם יש תקלה כגון במצב שאי אפשר להשלים את הסלילה (811), אבל זה נכון שתוכנן שחופרי השרון יבצעו את הסלילה ואז יכלו לפתוח (812).
מבחינת הלו"ז, חופרי השרון אמורה הייתה לסיים תוך 13 חודש (812), כאשר צו התחלת עבודה 15.3.08, כשתאריך הסיום 15.4.09.
כך אישר כי עבודתם באה לאחר סיום עבודת מליבו אחריהם (813). משכך שאל עו"ד וינרוט, שבהתאם ללו"ז 16 הסיום 5.5.09 , ואזי השאלה איך חופרי השרון יסיימו טרם לכן , ותשובת ו כי זה לא מעניינו אלא זה מה שהמזמין נותן , כשעל האפשרויות השונות המוצגות לו (טעות בחישובים, קיצור זמן על ידי מליבו) השיב יכול להיות.
העד ניסה להתחמק משאלת עיתוי פתיחת הכביש רק לאחר סיום עבודת הגשרים, אך לבסוף לשאלה "...מה ידעת לגבי 431 מתי פותחים אותו?" ( 817), השיב העד "כשמסיימים את הגשרים בוודאי. צריכים לעבור מעל הגשרים, מה לעשות. התנועה חייבת זאת אומרת להתנהל מעל הגשרים, על הגשרים" (שם).
לשאלה מה ידע בדצמבר 2008 לגבי פתיחת 431, השיב העד כי אף אחד לא אמר וכי הם ממודרים מהנושאים האלה, מה הכוונה ומה השינוי וכי יודעים רק מה שצריך לעשות ( 818).

282. העד הופנה לנספח ד' חתום על ידי הפיקוח וכללו הרחבת צומת צפוני ועבודות במחלף Z תוך שבהערות צוין "עבודות שבוצעו על ידי חופרי השרון במקום קבלנים אחרים (מליבו) והעבודות שנדרשו עקב פתיחת כביש ב-5/2/2009".
משכך נשאל שהאמור נכלל בשינויים ולא במה שנערכו מראש (819), אך העד אומר שזה לא מובן. לאחר מכן שזאת טעות וכי צריך להיות 2010 (820), וכי המתכונת הסופית של הפתיחה הייתה אמורה להיות ב-2010 ( 820). כשאומרים לו שפתחו ב-2009 ואין מחלוקת, אומר העד "זה טעות אין דבר כזה" ( 820).
כך הסביר כי רק ב-2010 העבירו את העבודות וביצעו ביטול מעקף במחלף Z מתחת לגשר של מליבו וסידור הצומת בצורה סופית ולכן לא יכול להיות מה שנאמר ( 825).

283. העד הופנה לנספח 45ג לתצהיר לוראן, לגבולות העבודה, חיבור 200 ו-500 וכש עו"ד וינרוט ציין כי החיבורים אינם בהיקף העבודות של מליבו והאם הם היו צריכים להיעשות בגבולות העבודה שלהם (826-825), העד שואל איפה הגבול, וכשעו"ד סופר ציין כי נושא זה במחלוקת (826). לאחר הצגת המפות השיב העד "לדעתי מה שאני רואה, תראה אני לא מכיר את התוכנית שלהם, זו נגזרת ממנה, אבל זה נראה לי שזה לא" ( 827), וכי זה נכון שהם סללו את הקטע שממודיעין עד לישפרו. כך הסביר שהם עשו את הרמפה. ולשאלה מי עשה את הכביש, אמר איזה קבלן ועבודות עפר קבלן אחר ( 828), והסביר שהוא מדבר על הרמפה שלוקחת מאזור התעשיה ישפרו לכיוון מודיעין [בית המשפט ועו"ד וינרוט שמדובר על 500] (828). וכי את כל העבודות מצעים, תשתית על ידי בן ארי.
בהמשך הוא נשאל מי היה צריך לחבר את האספלט של הרמפה עם הקיים ועו"ד סופר מעיר "השאלה אם הוא יודע" אבל בהמשך העד אומר "בוא נגיד שאנחנו היינו צריכים לחבר" ( 829-828).

284. ביחס לסכום המדויק ולשאלה, השיב שהסכום זה הכל במקום מליבו ( 829).
משנשאל שבדו"ח הפיקוח נכלל גם במקום מליבו אבל גם עבודות עקב פתיחת הכביש השיב כי כתוב שהעבודות בוצעו על ידי חופרי השרון והוא לא מכיר את החוזה של מליבו. ובהמשך "אנחנו סיימנו את העבודות שלנו בנובמבר 2009 ולא יכולנו להתחבר לחברת מליבו בגלל שהם לא סיימו את העבודות שלהם. הם צריכים לסיים מקצה, מהנציבים, מנציבי הקצה של הגשר" ( 831).
ובהמשך ציין שמליבו צריכים היו לבצע עבודות עפר שלא ביצעו.
בסופו של דבר, ה עיד שהיתה איזו תוספת כספית שקיבלו בעבודה והייתה הפרעה לעבודה שלהם כי מליבו לא סיימה , ואז פיצו אבל לא מדובר על סכומים גבוהים ( 833), אבל הוא לא יכול להגיד לגבי הסכומים, הוא לא זוכר (833).
לשאלות בית משפט כי בהצעת המחיר רואים לפי הכותרת עבודות במקום מליבו שמדובר רק על 1,900,023 ₪ ומעת שמדובר על הצעת מחיר מדובר על לפני, ולכן בית המשפט שואל שהעבודות בוצעו אחרי פברואר – ה שיב שהיתה עוד איזו הצעת מחיר וכי לקראת סוף הביצוע הם "שיחקו לנו" במחיר, שינו את המחירים עד המספר הסופי ששולם (837-836).
כך הסביר כי יכול להיות באמצע תוספות כמו שמליבו הייתה עושה את העבודה (838). שלא חשבו קודם.
ולשאלת בית משפט שלכן יכול להיות שחלק מהשני מיליון נובע מסוג עבודות של הוראות במקום, השיב שיכול להיות (838).

285. בחקירתו החוזרת עו"ד סופר הפנה ל-200, ו לשאלה מי עשה את החיבור של 200, את עבודות החיבור, השיב "אנחנו ביצענו" ( 862).

עדותו של טוני לופו (חוות דעתו נ/13):
חוות הדעת:
286. בהתאם לחוות דעתו של המומחה ללוחות הזמנ ים, מטעם נתיבי איילון, מליבו התרשלה בניהול לוחות הזמנים, ובניגוד מוחלט להוראות החוזה והמפרט המיוחד , לא עדכנה את לוחות הזמנים בתדירות ראויה וגם לא שמרה את הקבצים הדיגיטליים שרק באמצעותם ניתן לבחון את הקשרים בין הפעילויות שבוצעו (3.3.1). בהעדר הקבצים העד בחן את הלו"ז בהתאם לקבצים שצרף שקד ואשר נערכו בדיעבד. לשיטתו מליבו אחראית לרוב המכריע של הפיגורים, הסדרי תנועה, שינוי שיטת הבניה, שיבושים ושינוי הסדרי התנועה לאור פתיחת הכביש.

287. המומחה הפנה להתחייבויות הקבלן לפי החוזה, בהתאם לסעיף 1.2.1 תכולת הפרויקט, לפיו הפרויקט כולל קבלת אישורים מהרשויות המוסמכות (לרבות עירי יה, משטרה) ובגדר ביצוע עבודות הפרויקט "ובכלל זה ההכנות הדרושות וההסדרים הזמניים הדרושים".
כך הפניה לסעיף 35ב לחוזה , לחובה להכין לוח זמנים מפורט "לרבות הקשרים ההדדיים שבין כל הפעילויות הנ"ל, הכל במסגרת הזמן הקצוב להשלמת המבנה ותוך כדי הבלטת הנתיב או הנתיבים הקריטיים שבלוח הזמנים המוצע.
הדיווח יוכן באמצעות תוכנת M.S.project" וכי באמצעות התוכנה אף יוגש לוח הזמנים לאישור המפקח. כך גם על הקבלן להגיש מדי חודש עדכון בתוכנה.
עוד הפנה לסעיף 00.05 למפרט. הוראה דומה כולל כי הקישורים בין הפעילויות ורמת הפירוט תיקבע על ידי המפקח, כאשר לאחר האישור יהפ וך למסמך בלתי נפרד מהחוזה. כך עדכון אחת לחודש, כאשר כל ההוצאות להכנת לוח הזמנים ועדכונו על הקבלן.
לגבי הארכת מועדים – הפנה לסעיף 36 לחוזה, אודות הארכת תקופה סבירה להשלמת ביצוע , זאת מעת שהקבלן איחר או עשוי לאחר, ובתנאי שהודיע בכתב למפקח על הסיבה שבעטיה הוא מב קש את ההארכה מיד עם היווצרה, נקט וינקוט בכל הצעדים הדרושים להקטנת האיחור, ויאריך את תקופת הערבות .
כך נקבע בס"ק ב' כי במסגרת כוח עליון, כלול ה הפסקה זמנית לפי סעיף 39, שינוי בסדרי הביצוע או פעילויות בלתי צפויות של צדדים שלישיים באתר או בסמוך לו , המונעות או המעכבות את ביצוע המבנה ואשר לדעת המפקח מצדיקים מתן ארכה ואזי המפקח יקבע אם התמלאו הסיבות ואת אורך התקופה.

288. המומחה גם הפנה לנושא קנס הפיגורים בגין פיגור של הקבלן מול לוח הזמנים מכל סיבה שהיא, גם אם לא בשליטתו, קיזוז מהתמורה לפי שיקול דעתו הבלעדי של המזמין מיום סיום המבנה (כהגדרתו בחוזה) ואילך, 300,000 ₪ לפני מע"מ עבור כל שבוע.
כך כי בסעיף 37 נקבע כי עיכובים שלא בשליטת הקבלן יחשבו במנין לוח הזמנים לצורך חישוב הקנס רק אם משכם היה ארוך מ-30 ימים רצופים של עיכוב ב"נתיב הקריטי".
בכל מקרה לא יעלה הקנס על 10 אחוז מערך הצעת הקבלן.

289. כך הפנה המומחה להוראת סעיף 00.03 למפרט אודות שלבי הביצוע והנדרש מהקבלן ובמיוחד להוראות שבסעיף 00.06:
"הסדרי תנועה זמניים
8) חב' נתיבי איילון תכין תוכניות מנחות של הסדרי תנועה זמניים לשלבי הביצוע השונים לפרויקט. התוכניות הנ"ל ישמשו לקבלן רקע לתכניותיו, אותן יגיש בבקשה לקבלן רשיון עבודה מאת הרשויות המוסמכות.
תוכניות מנחות אלו הינן לאינפורמציה בלבד ולא תהיה לקבלן כל דרישה ו/או תביעה בנושאי ההקצב, תקציב ולו"ז בגין שינוי בשלבי הביצוע. ...
הקבלן יהיה רשאי להציע הסדרי תנועה חלופיים, או שינויים בתוכניות אלו, בתנאי שיאושרו על ידי המפקח והרשויות המוסמכות...", ובהמשך, כי כל האמור אם אין שינוי בלוח הזמנים וכך שלא יהיו דרישות בגין השינוי.
"למען הסר כל ספק, כל הסדרי התנועה הנדרשים בפרויקט לפי הנחיות רשויות, משטרה ודרישות ביצוע, יבוצע ע"י הקבלן במחירי הקצב הסדרי תנועה ולא ישולמו בנפרד".

290. כדי לנהל לוחות זמנים בפרויקטים מורכבים הדורשים התמודדות עם משימות שונות רבות במקביל או זו אחר זו, כאשר לכל משימה יכול ותהיה השפעה על רעותה ועל הפרויקט, לא די במועדי התחלה וסיום אלא יש להתחשב גם בסדר ביצוע המשימות בפרויקט וביחס בינן לבין עצמן.
הנתיב הקריטי מתייחס לנתיב של משימות אשר תלויות זו בזו, כאשר כל איחור בהן בעל השפעה על מכלול הפרויקט. דהיינו, סדרת פעולות אשר מרווח הזמן המתוכנן ביניהן קטן או שווה לאפס , ולכן כל איחור יגרום לאיחור בהשלמת הפרויקט , להבדיל ממשימות בהן קיים חלון זמן רחב לביצוען שע ל כן דחיה מסוימת בביצוע, אינה גוררת בהכרח עיכוב במשימות האחרות.
הנתיב הקריטי משתנה במהלך חיי הפרויקט, בהתאם לאיחורים ועיכובים בביצוע אשר יש בהם להפוך משימות אשר קודם לכן לא הוגדרו כחלק מהנתיב הקריטי למשימות, שלאחר העיכוב , נכנסו והוגדרו בקבוצת משימות זו. וכך באופן פרטני:
עיכובים קריטיים בפרויקט , אלו המאריכים את תאריך סיום הפרויקט כולו כאשר על הקבלן להראות שעיכוב הפעילות המעוכבת, גרם לעיכוב בתאריך סיום הפרויקט, כל שאר העיכובים אינם קריטיים.
ישנם עיכובים מקבילים, כאשר ישנן שתי סיבות או יותר, בלתי תלויות לעיכוב , במהלך אותה תקופת זמן ואותה תקופת זמן אינה תמיד בתוך פרק הזמן המדויק וה יא יכולה גם להיות קשורה בנסיבות.
המרווח הכולל, כמות זמן, אשר בה פעילות יכולה להתעכב מבלי לעכב את תאריך הסיום החוזי (כגון שמקצים לפגישה שעתיים בעת שהיא אמורה להימשך רק שעה וחצי ואז חצי שעה הוא המרווח הכולל).
השימוש על ידי הראשון שנזקק לו בהנחה שזה לא שייך דווקא לקבלן או דווקא למזמין.
עיכוב מתחרה, שני גורמים או יותר אשר אינם תלויים זה בזה, גורמים לעיכוב בלו"ז המתוכנן.

291. כך התייחס לתוכנת פרוג'קט של מיקרוסופט אשר מייצרת פתרונות לניהול פרויקטים מורכבים, כך לעקוב אחר לוחות הזמנים, ולהפיק דו"חות, וכי היועץ מטעם מליבו לא העביר לוחות זמנים שהוכנו במהלך הפרויקט אלא עותק מודפס של לוחות זמנים אלה וכי "מדובר בפגם טכני המצוי בניגוד לסעיף 35(ב) לחוזה", כאשר הקבצים שצורפו לחוות דעת מליבו נערכו רק בדיעבד וכי נותן חווה"ד אף מודה שהם לא משקפים את לוחות הזמנים באופן מלא.

292. נטל ההוכחה של האחריות לפיגורים באחריות הקבלן ועל פי סטנדרט מוכח ומוכר.
קבלן המבקש ארכת זמן צריך להתייחס האם הסיבות לעיכוב סיבות אובייקטיביות והאם אלו שיבשו את הנתיב הקריטי; האם הסיבות היו מתחרות עם עיכובים אחרים; האם הקבלן נענה לבקשת המזמין להכין תוכנית הבראה; האם האחריות לעיכוב מוטלת על הקבלן.
לשיטתו, במקרה דנן הקבלן לא זכאי להארכת משך ביצוע הואיל והאחריות על הפיגורים שלו, וכי " קצב ההתקדמות של מליבו היה נמוך מהדרישות החוזיות והכתיב את העיכובים של הפרויקט". זאת גם הסיבה שהעיכובים שנטענו בהתייחס לנתיבי איילון לא עיכבו ולא יכלו להשפיע על הנתיב הקריטי בזמן אמת. כך מליבו החליטה לשנות את שיטת הביצוע והבטחותיה לקצר משך ביצוע באמצעות שיטה חדשה "מתברר שההחלטה הזאת היא אחת ההסיבה" (הסיבות) המרכזיות להאטת קצב ההתקדמות של הפרויקט ( 20).
כך היה צריך הקבלן להשלים את תכנון השינוי בהסדרי התנועה ולאשרם וכי לקח על עצמו את האחריות הכוללת של התיאום והתכנון מדי המזמין והכתיב את קצב האירועים.
וכך גם לא נמצאו "פיגורי מזמין" מעל 30 ימים רצופים בנתיב הקריטי אשר יחשבו לטובת הקבלן בהקצאת האחריות .
בהתייחס לשאלה האם מדובר בסיבות לעיכוב מתחרות עם עיכובים אחרים, המומחה טוען כי "העיכוב "הראשון בשורה"... היה קצב ההתקדמות האיטי של התובע, כתוצאה של שינוי שיטת הגישור, העדר משאבים ובעיות איכות של יציקת קורות..." (20).
כך העיכובים שנטענו כלפי נתיבי איילון, הם בכל מקרה משניים ולא דומיננטיים.
במקרה שלנו הקבלן גם לא נענה לתוכנית הבראה, כך לא תגבר את כוח האדם להתגבר על הפיגורים. בנוסף, הזמן הארוך שנידרש לשינוי התכנון, גרם לפיגור של חודשים והקבלן לא הוכיח שעשה מאמצים מיוחדים להתגבר עליו.

293. בהתייחס לחוות דעת מליבו נטען כי התעלמה מהחוזה, כאשר מליבו לא עמדה בדרישות החוזה בהכנת וניהול לוחות הזמנים. כך לא התחשבה בפיגורים הנטענים שעל פי החוזה צריכים להיות בנתיב הקריטי. הוא גם לא השתמש בשיטת המינוח המתודולוגית ( T.I.A.) אשר הוא טען שהשתמש בה.

294. המומחה גם חלק על המתודולוגיה של שקד. כך ה התייחסות ללוח הזמנים הבסיסי בעוד שבמקור מדובר על לוח הזמנים האחרון המעודכן, כולל שינויים מהותיים ברצף ושיטות העבודה במועד קרות האירוע המעכב. הוא אינו מציין מהם המסמכים הרלוונטיים ביחס לדרישה של מסמכים על מנת לבחון את הנטען.
כך נקט בשיטה אחרת הבודקת את ההשפעה שרואים על לוח הזמנים הבסיסי, כאשר במקרה כאן לוחות זמנים שכאלו לא נערכו ומדובר בשחזור בלבד. לא בכדי השינויים בלו"ז שבנה מומחה מליבו יצירת ערסל של התארגנות ויצור הקורות וכך שינוי ערסל הסדרי התנועה – שניהם בדיעבד וניסיון להסביר את טענות הקבלן.
לשיטתו הפעולות הבאות מהוות את הנתיב הקריטי: התארגנות ליצור קורות, יצור קורות למסעה בצד המערבי, יצור קורות מסעה חלק מרכזי, ההשלמות של החלק המרכזי. כך גם כל הפעילויות בנתיב הקריטי הינן באחריות ישירה של הקבלן לאור "שינוי התכנון היזום על ידו" (27).

295. עוד הוא חולק על אופן עריכת הסימולציה לסיום הפרויקט כאשר הבדיקה הצטמצמה להתייעצות עם מנהל הפרויקט.
כבר בשלב הראשון אין יישום, ומעת שמדובר בשחזור בדיעבד עם לוראן הואיל והקבצים המקוריים לא נשמרו והחומר הועבר בפורמט תמונה.
וכי למעשה המומחה "מתנה בדיעבד" את פעילויות יציקת הקורות בהסדרי תנועה .
כך גם התעלמות מלוחות הזמנים בזמן אמת, מהשפעת הסדרי התנועה על יצור הקורות אשר מלמד כי ניהול הלו"ז נעשה בצורה רשלנית.
גם ניתוחי לוחות הזמנים לא תומכים בטיעוניו, כך לופו.
בלוח הזמנים נספח ו'3 ניתן להבחין שהקבלן מאחר ללא סיבה הקשורה למזמין וכשמתגלות התארכויות במשכי הביצוע בין לוח הזמנים הבסיסי לבין בפועל וללא הסבר.
כך בעמוד המזרחי התחיל קרוב ללו"ז משוחזר 16 אבל נמשך חודשיים נוספים; נציב קצה מזרחי כנ"ל; עמוד מערבי היה צריך להתחיל ב-30.7.08 ולהסתיים ביום 12.10.08 אך בפועל העמוד המערבי התחיל 13.11.08 והסתיים 5.12.08; תחילת הרכבת הקורות בצד המערבי רק ב-17.12.08 למרות שהקורות היו יצוקות כבר חודשיים קודם ולא הייתה כל סיבה לא לעשות את הפעולה לאחר 12 יום מיום היציקה; תחילת עבודת ביצוע העמוד המערבי נעשתה אחר העברת התנועה ל-Z דרום בתאריך 4.11.08.

296. בניגוד למומחה מליבו שציין כי אחרי קבלת התוכניות של הסדרי התנועה ביום 4.11.08 נעשתה העברת התנועה, הרי שלא ניתן לבצע העברת תנועה ביום קבלת התוכניות , מאחר ויש צורך לבצע תיאומים ולקבל אישורים מהרשויות המוסמכות ועל כן "אין קשר "סיבה-תוצאה" בין מסירת התוכניות לבין הסטת התנועה", העבודה בוצעה על פי תוכניות הסדרי תנועה שנמסרו במועדים מוקדמים יותר והאינפורמציה מיום 4.11.08 (מכתב לירן) לא הייתה תוכנית הסדר תנועה , כאשר לירן רק יועץ בטיחות – ולכן הטיעון לא סביר.

297. כך חלק הוא על הנטען בעניין הסדרי התנועה והעיכוב בביצוע בציינו "נראה כי הפיגור נובע מחוסר טיפול מקצועי בתכנון הסדרי התנועה בזמן", ולמעשה השינוי הייזום על ידי הקבלן הוא המקור לכישלון לוח הזמנים "חלק מהתארכות משכי הביצוע של מיסעות הגשרים נובע מיציקת הקורות בתנאי אתר. עקב זאת לקבלן היו בעית איכות שדרשו זמן נוסף לתיקון" (31).
כך גם שינוי שיטת ביצוע הגשרים חייב הגדלת שטחי התארגנות לאור הצורך ביציקה והנפת קורות שלמות באתר, וכך גם הצורך בהשלמת הקרומים בתחתית הקורות לקבל את הצורה האדריכלית הנדרשת של חתך הגשר וכי "שינויים אלה גרמו להארכת משך ביצוע המיסעות והשפיעו על הנתיב הקריטי של הפרויקט כולו".

298. הקבלן הוא זה שהיה צריך לתכנן באופן מפורט את הסדרי התנועה. האחריות כפולה מאחר והוא זה שיזם גם את שינוי הסדרי התנועה שצורפו למכרז וגם את שיטת ביצוע הגשרים. הסדר התנועה המקורי תוכנן בשלבים תוך הקצאת שטחי התארגנות מותאמים לפי המכרז והבטחת מעבר נפחי תנועה בכבישי ההסדר ללא הפרעה וכך גם הבטיח גישה רצופה מתחת לגשרים. מנגד מה שהוצע על ידי הקבלן צמצם את כמות הסלילה ונפחי התנועה ולא התחשב באזורי התארגנות ליציקת זוגות הקורות במקביל.

299. לדעתו פתיחת כביש 431 לא הייתה הפתעה וכי כל מי שהיה מעורב בעבודות גישור וסלילה באזור אמור היה להבחין שביצוע צומת ענבה הסתיים כבר ביוני 2008 ואמור היה לדעת על כוונת זכיינית 431 לפתוח את הכביש בתחילת 2009.
ביצוע הסדר התנועה ללא שינוי, היה מאפשר טיפול יעיל יותר בהשפעת נפחי התנועה המוגדלים עקב פתיחת 431 לתנועה.
בהתאם ללוח הזמנים השלדי (נספח ג'1 דו"ח יועץ מליבו) ללא שינוי אזי ביצוע הגשר הצפוני היה מסתיים תוך 11 חודש מצו התחלה, כלומר מדצמבר 2008 ולפני פתיחת כביש 431. אם אכן היו נעשים הדברים אפשר היה לנצלו עם פתיחת 431 תוך הקלה על נפחי התנועה בהסדר התנועה מתחת לגשר באזור כביש 4 פנימי.

300. בהמשך חווה"ד התייחס המומחה ספציפית לפירוט העבודות והעיכובים, תוך הפניית האשם כלפי מליבו הקבלן בעיכוב ביצוע העבודות.

301. לשיטתו, המסקנות העולות מניתוח לוחות הזמנים של מומחה מליבו, כי הקבלן לא מילא את חובתו לבסס יחסי "סיבה-תוצאה" של העיכובים. לא הצליח להראות השפעת העיכובים והשיבושים. כך התעלם בעת שלא השתמש בשיטה שהומלצה על ידו, התעלם מהעובדה שלמעשה אירועי העיכוב כולם תוצאה של מחדלי קבלן (קשור לשינוי התכנון). כך לא הסביר "תקופות הזמן ללא עבודה" בלו"ז בפועל. לא הוכיח את חבות המזמין לשיבושים בנתיב הקריטי.
כך בדק וניתח לפי החומר אשר הוגבל ללוחות מודפסים, וכי "הסיבה העיקרית לעיכובים הייתה הקצב האיטי של התקדמות העבודות של התובע. קצב התקדמות איטי יכול להיגרם כתוצאה מרמת ניהול וארגון לא מתאימה של התובע או מחסור במשאבים ובעיקר שינוי שיטת ביצוע הגשרים בתקופה החוזית של הפרויקט" (40).

302. לופו התייחס לתקופות העיכוב שטענה להן מליבו, לרבות בגין העדר תוכניות הסדרי תנועה והתחברויות לכבישים קיימים, וקבע כי הכל קשור לשינוי שיטת הביצוע וגם שינוי תוכניות הסדרי התנועה לפי המכרז. כך גם, על פי הניתוח של יועץ מליבו הסיבה, אותה יוזמה להחליף את שיטת הביצוע שעתה נדרשים פתחי התארגנות.
משכך האחריות הינה של הקבלן וכשכל הפיגורים שנגרמו מהעדר פתרונות הסדרי התנועה בזמן, באחריות הקבלן. אמנם נטען כי הסטת התנועה לכבישים החדשים איפשרה לבצע עמוד מערבי של גשר צפוני וניצב קצה המזרחי של גשר דרומי, ומשכך על פי אותו היגיון לא היה צריך להיגרם פיגור , אבל בפועל אנחנו רואים פיגור של חודשיים בגשר הצפוני , ובגשר הדרומי חודשיים וחצי , למרות שמדובר באלמנטים שלא אמורים היו להיות מושפעים מהסדרי תנועה .
דברים אלו יפים גם ביחס לצמצום שטחי ההתארגנות ליציקות הקורות באתר אשר נטען כי גרמה לפיגור בנתיב הקריטי.

303. לטענת לופו, ובהתבסס על הוראות החוזה ולו"ז ביצוע העבודות, אם הקבלן לא היה משנה את שיטת הביצוע "אירוע פתיחת כביש 431 לא היה משפיע על לוחות הזמנים של הפרויקט", ואם מליבו הייתה דבקה בתכנון המקורי הרי ביום 25.1.09 (לפי דו"ח יועץ מליבו) התנועה הייתה עוברת ללא שיבושים על גבי הגשר הצפוני ועל כביש 4 הסלול, והשינויים של מליבו הם אלו שגרמו לצורך לבצע שינויים בהסדרי התנועה בעקבות פתיחת 431.
בשולי הדבר ים מזכיר לופו כי אירוע קריסת המנוף מהווה אירוע בנתיב הקריטי, אשר משמעותו אובדן יעילות עקב קבלת מנוף בעל יכולת מוקטנת הנעזר במנוף אחר, כאשר לא מדד את השפעת אובדן היעילות של ההנפות.

304. מסקנתו כי הפיגור הדומיננטי שינוי שיטת ביצוע הגשרים ולכן האחריות לפיגור הכולל של 3.5 חודשים (לשיטת מליבו) מצויה באחריות הקבלן כאשר הפיגור החוזי הוא מעל 10 חודשים וכשמליבו לא עמדה בתנאי החוזה ולא הוכיחה זכאות לקבלת ארכת משך הביצוע.
כך גם התייחס ליועץ מליבו, אשר לא יישם בחוות דעתו את השיטה שציין, התעלם מהפיגורים והפסקות העבודה שנגרמו על ידי הקבלן וכשהסתמך על אמירות בעלמא ללא בדיקה וללא אסמכתאות. גם אם מדובר על פיגורי נתיבי איילון, אם היו בכלל, הרי מדובר בשל הפיגורים הגדולים שנגרמו על ידי מליבו.

חקירתו בבית המשפט:
305. לופו נחקר אודות חוו"ד מטעמו במקרה אחר, בה נקט בשיטת שקד אשר נפסלה על ידו, אך נשאר איתן בדעתו כי במקרה זה שקד עשה טעות חמורה (871 ), וכי לא עשה נכון והבעיה ביישום (872). עם זאת, לשאלת בית משפט אישר כי זה היה בסדר גמור אם שקד היה בוחן את לוח הזמנים והעובדות תוך קבלת אסמכתאות, כאשר בית המשפט מסכם "כלומר, אין לנו ויכוח על המתודולוגיה יש לנו ויכוח על היישום שלה" ( 873).

306. העד הופנה לעמ' 40, סעיף 61, שם הפנה לניתוח שקד ובטבלה מופיע מועד של קבלת תוכניות להסדרי תנועה לעבודה מעל כביש 431 ויש חץ ל-4.11.08 , והעד מיידית אומר שאכן הוא טעה הואיל ומדובר במשהו שקשו ר לחיבורים ולא למעל כביש 431 (878). בית המשפט מבקש להבין איך פתאום ראה שטעה, ו תשובתו שהוא נזכר ש "בעצם את קבלת התוכניות להסדרי תנועה להעברה מעל 431 היו צריכות, היו בטוחות אחרות ופה מה שקרה לפי הטענה, אני אינני מייצג, אני לא בא לטעון משהו, אני מייצג טענה של ד"ר שקד..." (878). והטענה שב-4.11 התקבל מכתב לירן. דהיינו הכוונה למכתב לירן.
גם כשהוא מופנה לאותה טבלה לרובריקה השניה אשר הוא קורא לה תקופה 2 מ-4.11.08 ועד 27.1.09, ושם הוא כותב עבודה מעל כביש 431, הוא מתבקש להראות היכן בחוות דעת שקד מצויה טענה שכזו ועונה "מודל אורך המילה מעל היא לא מוצלחת, עבודות לטובת כביש 431. נכון המילה מעל היא לא מוצלחת מפני שכביש 431 ... המשיך מעל הגשר. אפשר לראות המשך מעל הגשר, מעל הגשרים. לכן זה נכון זה עבודה לטובת כביש 431" (880 ).
כוונתו שיש כבר מספר קורות ויושבים על המינשאה ועושים עבודות לטובת כביש 431 (880). הוא גם מאשר שבאותה תקופה הכביש טרם נפתח.

307. לופו נשאל אודות טענתו כי ביצוע ההתחברות לרמפה 700 נעשתה על פי נספח ו/3 בתאריך 22.8.08 והעברת התנועה ב-4.11.08, כאשר ההתחברות נעשתה חודשיים וחצי לפני מסירת התוכניות, והשיב בחיוב (881 ).
על מנת להבין, א ישר כי לשם הסטת התנועה מכביש S לכבישים חדשים היו צריכים להשלים ביצוע של 3 חיבורים, 700, 500 ו-200.
משכך נשאל שאת חיבור 700 מליבו עשתה בעצמה וזה כביש שהיא יזמה ואף אחד לא עיכב אותה , ואכן הסתיים ב-22.8.08 , אבל את החיבור של כביש 500 עשו ביום 24.9.08, ואת 200 רק ביום 6.11.08 כי התוכניות של הסדרי תנועה הגיעו ב-4.11.08 ונשאל שמה שהסביר שאין קשר לוגי של סיבה בין קבלת התוכניות להסטת התנועה מכביש S למרות שכבר ביום 22.8 בוצעה התחברות לרמפה 700 , ו כי העיכוב שדובר בגלל כביש 200 ולמה הוא חיבר את זה עם 700 (882), הסביר לופו כי קבלן שיודע לחבר דברים ועליו גם לפי החוזה להשיג את כל האישורים, אז כמנהל פרויקט היה צריך לדעת להתמודד עם אותו חיבור שהאינפורמציה שלו הגיעה ב-4.11 , למרות שהאינפורמציה הייתה בכביש. מבחינה פרקטית אפשר לטפל בז ה ולא לחכות למכתב של דף וחצי (884).
לשאלת בית משפט שאם ייקבע שלא ניתן היה לבצע בלי המכתב, האם התזה שלו נופלת בסעיף 47 השיב העד בשלילה (884) וכשבית המשפט מבהיר שמדברים על חיבור שלפי החוזה לא היה צריך לעשות (בהנחה) מסביר העד כי האחריות של הקבלן היא אדירה, הוא קבלן 5ג' בלתי מוגבל ועובד מעל כבישים סואנים ויכול לפתח פתרונות (886).
כך הרחיב שלמרות שהוא לא משפטן, הרי כמומחה הוא סובר שחובתו של קבלן לטפל בכל בעיה שמתעוררת.
הוא נשאל שהבחין בין DB לבין B כאשר הראשון design and built וכי 700 זה DB ואילו 200 ו-500 רק B, הסביר (ושוב חוזר על פנייתו פרקטיקן או מומחה), כי במקרה הזה גם אם לא תכנן , צריך לקחת בחשבון שיכנס לבעיה שלו כי צריך לקחת את האחריות על התנועה , וכך גם לפי החוזה שנוסח באופן מקצועי שהוא אחראי גם על תמרורים, אפילו אם הוא לא היה מתכנן של הכביש וגם במצב של B בלבד (892 ) "עדיין האחריות מוטלת עליו בצורה גורפת".

308. העד נשאל שיש כאן שלושה גשרים ויש 3 צמתים, אחת שמליבו מתכננת, השניה ארונסון ושלישית מישהו נוסף, ושל מי האחריות בכל הקשור לחיבורים והשיב כי האחריות היא של אלו שיושבים בכל אחד מהגבולות, אשר צריכים להיפגש ולסגור דברים אלא אם יש מנהלת אזורית שממונה על התיאומים (893), וכי לא מצופה שהמפקח יעשה זאת כי יש לפרויקט קבלן ראשי (894 ), וכשכאן הוא מטיל על הקבלן את האחריות לתכנן את הסדרי התנועה והמפקח הוא רק בקרה (896). לשיטתו, ולשאלה מה מליבו שינתה מבחינת הסדרי התנועה הוא אומר "שינתה לחלוטין" (85), ואזי הוא נשאל האם של החיבורים , והשיב "לא קשור, זו בדיוק הנקודה. היא שינתה את הליבה של הסדרי התנועה לכן היא..." (896), ומדובר על שינוי מהותי, וההסבר כי במקום לייצר כביש ב-18 מטר רוחב כהצעת המזמין הוא החליט לייצר כביש של 7 מטר רוחב ( 896). ולשאלה מאיפה לקח את זה, הפנה לתוכניות. לטענתו , במצב המקורי היה צריך להיות מעבר בין הניצבים המרכזיים של הגשרים, אותו כביש שעושה את החיבור לצומת ולכן הוא נקרא Z והוא הופך ל- S וזה ה-18 מטר מול ה-7 מטר (897). כך הסדר התנועה המקורי היה יוצא מן הכלל כי הוא מקטין עלויות לכולם, אולי לא למליבו מאחר שהוא יותר צמוד להסדר הסופי "לכן ההסדר הזה יש לו משמעות בעיני משמעות קריטית בנתיב הקריטי של הפרויקט" ( 899). הוא מאשר שדבריו היו על 700 ועל-כן נשאל מה ההסבר לאחריות על B בלבד ללא תכנון של 200 ו-500 , ואז הוא משיב "אתה לקחת את היוזמה לעשות שינוי מהותי" (900), וכי בתחבורה, חוץ מגבול העבודה צריך להסתכל על כל האיזור , ולכן אתה מעסיק מהנדס תחבורה. לשאלת בית משפט, הוא אומר שגם אם תכננתי לגבי 700 כי צריך, הרי גם על 200 ו-500 צריך להתעסק , אך מאשר כי לא בדק מי הכין את התוכניות שלו ( 901), וכי לא בדק באמת מה הכינו לגבי 200 ו-500 (901).

309. וכאן בית המשפט מתערב תוך ציון כי "לכאורה מה שיוצא מכאן שבעצם כל התיאוריות שלכם ... אז אתם בעצם מתווכחים אתי בשוליים אולי כמומחה, למה? כי אתם בעצם אם אנחנו נחליט שבעצם הסדרי התנועה לא הייתי צריך לבצע אז ממילא כל התזה יורדת, כל הביקורת ואז לכאורה בנתיב הקריטי זה כבר לא נתיב קריטי אם אני הולך לכיוון הזה. או הפוך אם אני הולך בשיטה שלך אז הכל, אז בעצם מה שאנחנו צריכים להחליט בנתיב הקריטי עם כל התיאוריות, אני מוריד את זה מהרמה שאתה דן בזה אז בעצם שאלה עובדתית על מי היה הנטל לבוא ולתכנן את זה. אם אני אגיע למצב כזה אז הנתיב הקריטי עובד לכיוון אחד מבחינת הגורמים לעיכובים..." (902-901). ובית המשפט מבקש מהעד לציין היכן הטעות, ו תשובתו כי זאת לא טעות אלא עניין של פרשנות , כאשר גישתו "הדעה שלי הנחרצת היא שברגע שאתה עושה שינוי, שינוי אפילו שלכאורה לא משפיע על הקצוות, אתה לקחת גם את האחריות על הקצוות" (902).
לא בכדי בית המשפט מציין כי גם אם יבואו עשרים מומחים. מדובר למעשה בקביעת עובדות על מי הנטל לעשות מה , והעד מסביר כי מומחה ללוחות זמנים פורנזי צריך לטפל באחריות , וכי על כן חקר את האירוע והשתמש בכלים , ולשיטתו ברגע ששיניתי את 700 , גם אם זה לא צמוד , הקבלן אחראי לכל התנועה באזור (903). הוא גם מוסיף שמדובר על כל האזור, גם אם זה לא קשור בכלל. עוד הסביר כי ברגע שהקטין את רוחב הכביש ויצר צוואר בקבוק הוא היה אמור לטפל גם בסיכונים ( 903).
בית משפט מבקש לברר אם 200 ו-500 השתנו בגלל השינוי בצורת העבודה, והשיב בשלילה ( 905-904).

310. העד הופנה לעמ' 32 לסעיף 55, שם ציין כי אם הגשר הצפוני היה מסתיים בהתאם ללו"ז השלדי , לפני פתיחת 431 , ניתן היה לנצלו תוך הקלה על התנועה בהסדר התנועה מתחת לגשר, ולשאלה שאף אחד לא טען זאת , אמר שזאת חקירה ויוזמה שלו ( 908). כך הסביר כי חקר את האנשים שהיו במקום, ולא בכדי נשאל מדו ע הדבר לא מצוין בחוות הדעת , בניגוד לאשר ציין שקד, ואישר שאכן לא כתב (909).
לשאלה מי האנשים שאתם נפגש, השיב "עורכי הדין" (909). יתר על כן, בהמשך ציין "...את רוב האינפורמציה קיבלתי מעורכי הדין..." ( 909). ולשאלת בית משפט הוא מסביר כי את רוב המסמכים ואת רוב הדברים קיבל בצורה מסודרת, ובמסגרת זו הוא נפגש ג ם עם רמי שמיר ואלי שורובן שהוא עובד אתו בעוד פרויקט (909). לשאלה, כי כל אותם אנשים לא העלו את התזה למרות שנתנו תצהירים , השיב כי הוא מודה שזו תזה שלו כי הראיה שלו היא גלובלית וברור שמדובר בדיעבד ( 910).
גם כאן בית המשפט מבקש לברר אם מורידים את סעיף 55 הנ"ל אזי התוצאה תהיה שונה והעד משיב שלא (911). לשיטתו יש מכרעת ויש קריטי והסביר כי מכרעת זה לגבי היכולת להכריע בנושא 431 (912). ובהמשך, לשאלת בית משפט, הוא מאשר שגם הם יודעים את זה וגם אם הם לא ציינו, עדיין לאור ניסיונו ב-34 שנות ניסיון הוא עומד על דעתו ( 913).
לשאלה שגם מומחה התנועה לא אומר זאת, השיב כי מי שיועץ ללוחות זמנים זה לא פקיד וכי הוא רואה את עצמו כעצמאי (914).
עם זאת, משמוצג בפניו נספח 43 לכתב ההגנה והוא מתבק ש להסביר איך זרמה התנועה בגשר צפוני לפני פתיחת 431, השיב כי אין לו מושג והדו סיטרי אחרי הפתיחה הוא אמר ממה ששמע כי התווספו עוד קבלנים, חופרי השרון , אבל הוא לא יודע בדיוק ( 915).

311. בהמשך חקירתו אישר שאין מצב שנפתחת התנועה על אחד הגשרים בלי פתיחת כל הגשרים (916).
משכך הוא נשאל איך חשב על מעבר על גשר צפוני בעת שבמועד שפתחו את הכביש ב-5.2.09 חופרי השרון לא ביצעו עדיין את ההתחברויות, אלא רק לאחר שמליבו יצאה , הרבה אחרי אוגוסט 2009, והשיב כי גם אם הגשר של ארונסון לא היה גמור, זה לא שולל וכי מה שאמר לפני כן ההנחה לא נכונה.
בהמשך, הסביר כאילו פתיחת הגשר הצפוני , הייתה יוצרת אופציות המשפיעות על הנתיב הקריטי כולל ל אפשר ליצור שטחי התארגנות (920).
עם זאת הוא מאשר כי לפי לוח הזמנים השלדי, הגשר הצפוני היה צריך להיפתח יחד עם שאר הגשרים ( 920).

312. לשאלת בית משפט אודות השפעת פתיחת הכביש, העד ה סביר שהשאלה הטרידה אותו כי ברגע שפתחו "431 יצר אילוץ. יצר אילוץ אובייקטיבי אין פה, אנחנו לא יכולים להתכחש. השאלה היא איך האתר מקבל את 431, באיזה מצב הוא נמצא כ-431 חודר פנימה. אין ספק ש-431 מעכב, אין ספק ש-431 אמור להאט אבל 431 זה סיכון שמי צריך להתמודד אתו, קבלן..." (926). ובהתאם, הסביר כי הקבלן לא עובד בתנאי מעבדה אלא בכבישים סואנים וחלק מהחיים זה לפתור בעיות של מעברים מעל כבישים חיים , תוך הפנייה להוראות החוזה, דהיינו צפיה לאירועים קשים והשאלה שהטרידה אותו "האם האתר, האם הקבלן היה מוכן לאירוע, זאת השאלה ולמה לא התכונן לאירוע..." (927).
בית המשפט הבהיר שזאת לא הייתה השאלה של בית המשפט וכי השאלה היא, אם לא היו עורכים כל שינוי וכביש 431 היה נפתח , וכבר לא היה שטחים לעבודה כמו שמתואר בסעיף 50 , ובלי קשר מי אחראי , באופן שלמעשה 431 היה משפיע ומעכב, העד השיב בחיוב (927).
בהמשך הסביר כי כל השאלה איך הוא נערך לזה, ולא מספיק "לבכות" למרות שזה קשה לעבוד בתנאים כאלו ( 929).

313. בהתייחס לסעיף 52 לחוות הדעת, אודות ידיעתו אישית והיכרות ו את הפרויקט , וכי פתיחת כביש 431 לא הייתה הפתעה באופן שכל מי שהיה מעורב בעבודות גישור וסלילה היה אמור להבחין שביצוע צומת ענבה הסתיים ביוני 2008 ואזי היה אמור לדעת כי הכוונה לפתוח את הכביש בתחילת 2009, ולשאלה כי לא מדובר במומחיות, השיב לופו כי הוא לא השתמש בקמצוץ של מה שיש לו וה וא מרחיב אודות הפרויקט הגדול והדברים הקשורים לעניין (935). ושוב נדרש להתמקד בשאלה שהכל יודעים שיפתח, אבל השאלה אם תוך כדי עבודה או אחרי והוא משיב "זו בדיוק הנקודה" (936). ובהמשך הסביר שבפרויקטים כל כך מורכבים, קשה לעמוד בדיוקים של חודש וכי לוחות זמנים שמתיימרים להביא את הפרויקט ליום . לא מדובר על 3 גשרים אלא 64 עם הרבה גורמים ואי אפשר לדייק. "אז לכביש הזה לדוגמא אם אנחנו מדברים עוד פעם אני עובר לצד השני היו ארבעה או חמישה תאריכי פתיחה " (936) וזה על 431. ולשאלת בית משפט שיבהיר אם מדובר על מועדים של נסיעה מעל הגשרים או על חלק מהגשרים הסביר "אני מתכוון לפתיחת הכביש עד ענבה, כלומר לפני הקבלן אבל ברגע שאתה פותח את ענבה ואתה מסוגל להוריד את התנועה לכיוון מודיעין אז אתה יצרת את הזרם הזה שהוא מתרומם" ( 937), ובהמשך, כי התוצאה של הפתיחה שהמכוניות מתחילות לזרום חופשי יותר.
עוד ציין כי הנושא הטריד אותו, שקבלנים עבדו ומצויים בברנז'ה וגם הוא רואה מה קורה מכביש 1 ( 937).

314. בית המשפט נדרש לשאלה "האם לא מצופה ממזמין עבודה כמו נתיבי איילון שהיא במכרז לא תציין מפורשות, תראה תאריך היעד הוא איקס נניח 16 חודש במקור הזה ... ואנחנו באים ואומרים דע לך שתוך כדי או בסיור קבלנים לא משנה כרגע איפה, המסגרת אתה יודע שבאים ואומרים על השולחן קח בחשבון שבכל מקרה 431 נפתח באמצע העבודה" (938), וכך, האם כיועץ לא היה עומד ודורש מהמזמין שאכן לא יסמוך על כך שכולם יודעים, והעד עונה בשלילה ובנימוק כי הדבר בלתי אפשרי וכי בעת שהחליטו בנתיבי איילון ליצור את לוח הזמנים השלדי "לא היה להם מושג... מתי באמת 431 עומד להיפתח, מסיבה אחרת אני עכשיו עובד בצד השני. אני בתור איש לוחות זמנים לא היה לי מושג " ( 938), והכוונה היא ל-431 אלא רק ייתכנות.
ולשאלה אם לא היו צריכים להגיד על ייתכנות, השיב כי לא צריך לומר כלום , יש חוזה ולא רק 431 יוצר בעיות אלא גם כביש 40 והיה צריך לכתוב כמה כבישים ( 939).

315. עוד הסביר, כי אינו טוען שצורת העבודה שמליבו הציעה, היא זו שגרמה לכך שפתיחת 431 גרמה לקושי אלא "שהפתרון היה יותר רובוסטי" ( 941). ובהמשך "האימפקט היה הרבה יותר קטן".
לשאלת בית משפט, הסביר שלשיטתו אם היו פועלים לפי התוכנית המקורית, כשהיו צריכים לדעת שייפתח , אזי ההשפעה הייתה פחותה באופן משמעותי ( 942).
ביחס לשאלה מדוע בעת אישור התוכנית של השינוי לא אמרו כי מאחר ויודעים שיכול ו-431 יפתח, הרי לא ניתן יהיה לעמוד בזה, הסביר כי לפי החוזה , בחינת נתיבי איילון כמזמין , עצם אישור התוכנית אינה בגדר לקיחת אחריות וזה מה שכתוב בחוזה, במיוחד לאור הגישה של הפילוסופיה של החוזה אם הוא הולך DB, שנותן לקבלן הרבה יותר כ ובד ומשקל (945).
עם זאת לפני כן העיד "האחריות זאת אומרת האחריות של המפקח אם הוא מאשר או לא מאשר לוח זמנים למחדלים, זה כתוב בחוזה" (944).
לבסוף, הוא מאשר שלמעשה התזה שלו שאם הוא לקח שינוי , הוא נמצא בכל הקצוות ( 946).

316. לגבי תאריכים, מתי נודע על מועד פתיחת הכביש , ה שיב שהיו הרבה תאריכים ברגע שהתחלף המנכ"ל. היעד של החוזה לגמור חצי שנה לפני הזמן, נובמבר 2008, ואז הגיע מנכ"ל חדש ש רצה לפתוח באוגוסט 08, אולם העד ציין כי הוא היה האיש הרע בחינת ניהול סיכונים (947). ושוב בית המשפט צריך להתערב ולשאול ישירות מתי ידע שאמור להיפתח והעד משיב "בנובמבר 2008 ראיתי, לא, באוקטובר 2008 כבר ראיתי שאין מצב שיפתח בנובמבר למרות שכתוב בכל לוחות הזמנים ואז עשינו לוח זמנים בנקודה הקריטית שלה וכל הכביש היה כמעט גמור, הייתה איזו נקודה שנתקעה ליד כביש 40 ואז עשינו תוכנית וראינו שאנחנו פותחים בינואר זה" (948-947), והכוונה לינואר 2009. גם זה לא התקיים כי היו בעיות עם המשטרה ואז נדחה לפברואר. ולשאלה אם ידע את זה בסביבות נובמבר 2008, ה שיב אולי קודם, מניתוח (948), כאשר יש לציין כי העד התחמק משאלות עו"ד ו ינרוט אודות הידיעה על הפתיחה (949-948).
בהמשך הוא נשאל אם המזמין ידע בינואר 2008 כמו כל אדם באולם שבמהלך 2008 או תחילת 2009 יפתח הכביש ותשובתו "אין ספק שהוא ידע" ( 950).
מכאן נשאל שאם כך, ומעת שמדובר ב-16 חודש , אז מדובר על מאי 09, דהיינו אחרי המועד שלכל הדעות ברור שהכביש ייפתח במהלך העבודה , והעד עונה בחיוב ( 950).
עו"ד וינרוט חוזר על שאלת בית המשפט האם מזמין שלא מחפש להכשיל קבלן, לא צריך לציין זאת , ותשובתו כי הדבר לא הכרחי כשלמיטב זיכרונו יש התייחסות במכרז ל-431 אבל אין התייחסות תאריכית ( 951).

עוד הוסיף כי ההתפרצות של כביש 431 , זאת תופעה בלתי צפויה כמו גשם שאני יודע שיבוא אבל לא יודע מתי ולכן אני צריך להיערך ולהביא בחשבון "שיעצרו אותך ויחתכו אותך" ( 955), ובהמשך "ותצטרך לקפוץ מעל הכבישים..." ( 955).

317. לופו העיד שבהחלט ידע וזה חלק מחוזה הזכיינות והגיוני , שמדינת ישראל באמצעות מע"צ , נדרשה לשלם כספ ים אם לא יפתח בזמן (957), ומדובר על מיליארד וחצי שקלים ואף יותר (957).
כך הוא שמע שהמדינה משלמת לדניה סיבוס 56 מיליון ₪ בפשרה ( 958), וכך גם שמע שנתיבי היובל ודניה סיבוס דרשו מהמדינה פיצוי של עשרות אם לא מאות מיליוני שקלים על האיחור שגרם הקטע המזרחי, החיבור למודיעין, אבל הוא לא יודע פרטים (959).

318. לשיטתו, בסעיף העוסק בהארכת מועדים, החוזה צפה התערבות צד שלישי בלתי צפויה שמזכה בארכה. עם זאת, ביחס לפתיחת 431 לא מדובר על משהו לא צפוי. אבל בהנחה שזה אכן בלתי צפוי או לפחות מליבו לא ידעה אחרת, ולשאלה האם יסכים שמליבו זכאית לארכה, תשובתו שלילית, וכך גם לא לפיצוי. הסברו, בהפניה לחוזה איך מגישים בקשה ויש סעיף שנדרש לזה (964).
הוא מסכים שפתיחת 431 הינה פעילות, ולהגדרתו זאת עילה בלבד. ולשאלת בית משפט אם מילא את התנאים זו שאלה אחרת, ולגבי עילה הוא משיב חיובית ( 967).
העד נדרש לשאלה שבזמן אמיתי הוגשה תביעת הקבלן, והוא מאשר שהוא מודע לה ( 967).
בהתייחס למכתב של הפיקוח מ-30.6.10 בסעיף 19 נספח 61 לרונאל , שם כתוב כי הייתה הפרעה לקבלן להשלמת העבודות, וכשאושר תשלום של 200,000 ₪, והשאלה שהפיקוח נתן וכיום המומחה מטיל את כל האחריות על מליבו ואין אפילו יום אחד של מיטיגיישן על נתיבי איילון, וכ אשר הפיקוח אומר שנעשתה תקלה מוקדם מהצפוי, השיב שהוא לא נתן אפילו יום אחד, כי לדעתו הפיקוח ט עה כי יש לו אג'נדה לקדם את הדברים, ולדבריו "200,000 שקל בלי סיבה ואני יכול לנמק" ( 969). עם זאת הוא מתקן שמדובר על שיקול דעת, ולגבי ההתנהלות של הקבלן הוא מוסיף "ההתנהלות שלו הייתה מתחת לכל ביקורת" ( 970).

319. המומחה נשאל שלפי החוזה, הפיקוח אמור לתת הוראות לסדרי עדיפויות ומדוע לא נתן לגבי הגשר הצפוני ואחר כך שאר הגשרים , וכשבהתאם לסעיף 55 לחוות דעתו הדבר אמור היה להשפיע ומדוע אין לפיקוח לימיטיגיישן, ותשובתו כי עשו מאמצים להתגבר על חוסר התפקוד של הקבלן ועזרו לו מעבר למה שהיה צריך לעזור, וכאן הפיקוח נתן משקל לקבלן, כיבד אותו לאור היותו מומחה ( 971), וזה הוא יודע מהפילוסופיה של חוזים הנדסיים (972). הסברו "תן את הסיכון למי שאתה חושב שהוא הכי טוב ולך טפל בו, זה הפילוסופיה הבסיסית" ( 972).
לשאלה למה לא אמרו שיש סיכון, ה שיב ש הפקחים שלנו פחות טובים מהקבלן בהרבה מאוד דברים (שם).
לשאלת בית משפט שבעצם המפקח הוא "כמו בובה" ואין עליו כל אחריות , הסביר שהמפקח לא נאשם על מה שעשה אלא על מה שהוא לא עשה , וכי גם אם המפקח לא ראה האם הוא אשם? הרי הוא לא יכול לראות עד הסוף את הדברים ומנגד שהקבלן אומר DB ושהוא יודע לעשות קורות יותר טוב מהפיקוח ותכנון יותר טוב והסדרי תנועה, אז למה שהפיקוח יריב א יתו כל פעם (973).

320. לשאלת בית משפט, שהקבלן בא ואומר ש-16 חודש זה יוצר קושי ואז הוא מבקש לשנות לשיטה אחרת שלא רק שיעמוד ב-16 אלא אף יקצר, העד אומר שזה לא מתקבל על הדעת כי אי אפשר לאחר שזכה במכרז, לבוא ולומר שבשיטה שבמכרז אי אפשר לבצ ע, כי אחרת על סמך מה נענה למכרז. לשאלת בית משפט איך זה מתיישב שהמזמין הסכים וקיבל את הטיעון, תוך הפנייה לישיבה ואז העד מאשר, נכון, אך מסביר כי מדובר בפשרות וויתרו לו חוזית ( 1008-1007). יוער, כי האמור בניגוד להוראות החוזה וכפי שפורטו הדברים לעיל.
וכך העד בשלו "בדיעבד אני חושב שההחלטה לא הייתה טובה זאת דעתי אבל זה סיפור אחר. היו צריכים לחייב אותו לעשות סגמנטים" (1008).

321. העד גם נשאל שיתכן ולא היה מקום להתבסס בחוות הדעת על ה-16 חודש, כי לא היו עומדים בזה בכל מקרה, כי לשיטתו, אם הקבלן היה נערך נכון אז לא הייתה הבעי ה של 431 אלא שהקבלן נכשל מלמעלה עד למטה (1009).
כך ה סביר כי בייחס למרווחי ביטחון, על הקבלן לערוך זאת, זה של המבצע אבל מנהל הפרוייקט אולי לקחו אולי לא ואי אפשר לדעת (1011) וכי הוא לא יודע מה הם עשו, והוא לא חקר אותם (1012).
הוא גם מסביר כי ניתן לבנות 20 גשרים ב-13 חודש במקביל, זה לא אומר כלום כי זה אפשרי "לא עם הקבלן הזה אבל זה אפשרי" (1012).
בית המשפט לא מסתפק בתשובות שהוא לא יודע, מאחר ואם המתכנן לא לקח מרווח בטחון, אז גם הקבלן איך יקח, ואם לקח מרווח ביטחון אז אולי הקבלן יכול להסתדר וכל תשובת העד "זה בדיוק הנוהל" ( 1014).
העד גם נשאל שלא סתם מרווחי זמן, אלא כל פרוייקט למעשה ריצה למרחק, ויכול להיות שרץ יכשל בנקודה מסויימת, ויקום ובכל זאת יעמוד בנקודה האחרונה, והעד משיב בחיוב ( 1015), כאשר בהמשך מוצג המשל עם הרץ אפילו שמעד, אך כשלא איפשרו לו לקום אז עשו לו עוול, והעד מבקש לדעת אם מדובר על הפרוייקט, ואז י אומר שצריך לקחת פרוייקט דומה והעד חוזר לעניין 16 חודש ( 1016), כאשר העד מנסה להתחמק ומסביר כי מעת שבמקום 16 הציעו 13 אז מדובר על מרווח בטחון של 3 חודשים. העד מופנה לעמ' 43 לחוות הדעת בסוף ס' 61 בהדגשה, וכשמדובר על קריסת המנוף, אירוע בנתיב הקריטי , כשאנשי מליבו אמרו שניתן להתגבר אבל פתחו את 431 ואז לא נתנו לקום, ותשובת העד "עם הרץ הזה אין לו את השרירים שנדרשים למכרז אז אם הוא נפל הוא לא יכול לקום. הכוונה היא שאני מביא לעצמי רץ מספיק חזק שאם הוא נופל הוא קם לבד. שאני שם לאותו רץ אירוע שנקרא 431 הוא יודע להתמודד עם האירוע זה הדרישה החוזית הבסיסית אחרת לא מזמינים את הקבלן למכרז" (1017).
ובהמשך הוא מדגיש כי לא מדובר בנופל פתאום וכי 431 לא זה העיקר של הבנייה.

322. המומחה נשאל אודות המושג של "אובדן יעילות", זאת בעקבות האמור בתצהיר לוראן ואשר ציין ד"ר שקד, על אובדן יעילות של לפחות 40% מקצב העבודות לאור פתיחת הכביש.
העד הסביר כי מושג זה מראה הפחתה בתפוקה כתוצאה של כל מיני גורמים שלא נלקחו בחשבון בשלב התכנוני, כשהוא מגובה בחישובים מאוד מדויקים, דהיינו, אתה לא יכול להגיד אובדן יעילות בלי לבחון מה הייתה היעילות הקודמת מול הסופית ואי אפשר לדבר באופן כללי (4-5 לחקירה מיום 29.12.13 ). עם זאת הוא לא מסכים כי בהכרח לכל שיבוש יש השפעה, ולכן צריך לבחון את סוג השיבוש ואיך הוא משפיע, תוך הדגשה כי יש לערוך חישובים ולא מספיק לקבוע אחוזים ללא חישוב ( 1008).
העד מופנה לעדויות שניתנו אודות העיכובים, ומתחמק ממתן התייחסות עניינית לרבות מעדותו של נבעה ( 1010) כשמדובר על המהנדס הראשי של חופרי השרון. לשאלה שאותו נבעה אמר שהוא לא ידע אודות מועד הפתיחה, הסביר העד כי הוא היה חייב לדעת ואם לא זה חמור, כחובת קבלן שעובד בשטח לתאם את הפעילות עם האירועים הגדולים. יכול ויש בעיית תקשורת. ושוב חוזר על כך שכל אדם שנוסע בכביש 1 מסתכל ורואה שהכביש קיים כבר מיולי מצד ימין, ומצד שמאל הוא רואה עבודות ( 1011).
גם כשעו"ד וינרוט מפנה אותו לתשובות נבעה לבית משפט כי היה ברור שרק לאחר סיום הגשרים שהתנועה אמורה לעבור עליהם, יפתח ו את הכביש, העד בשלו וטוען כי זאת בעיה של נבעה של א ריענן לעצמו את העניינים, וכלשונו "פתיחת 431 זה לא עוד כביש". ובהמשך מתנצל על ההערה אבל מוסיף "מאחר ומדובר באירוע בסדר גודל של מיליארד וחצי שקל שמתבצע בקרבת מקום, מאות מטרים" ( 1013), וכשהוא מסביר אודות כמות אדירה של כלים ואמצעים, ולכן לא יכול להיות שאדם סביר ל א היה רואה ש-431 עומד להיפתח (1013).
בית המשפט הדגיש בפני העד אודות עדות נבעה ש-431 אמור להיפתח על הגשרים ומבקש שהעד יתייחס , ו התייחסותו שעובדים במקביל "ומגיעים עם הכביש, 10 מטר מהגשר, מחכים שאולי הגשר יעשה לו, וכביש עובדים במקביל, זה היופי בכביש... אתה חייב לקדם, אתה חייב לקדם את כל האמצעים ואת כל הכיוונים ואת כל השלבים וכל המסלולים, אין כזה דבר שאני אסתכל, בבוקר מסתכל אה הוא לא גמר את הגשר, אני שולח את הפועלים הביתה מה זה הדבר הזה, אני צריך לגמור את העבודה כמה שיותר מהר, זו חובתי, חייב להשתמש בכל האמצעים... לכן לא מעניין אותי מה שהולך שמה בגשר, אני מתקרב לגשר, מגיש חשבון, מה זה הדבר הזה, אני מסתכל על הגשר, הגשר לא גמור, זה לא סביר" (1014), וזאת למעשה התזה הכללית של לופו.

323. לופו התבקש להתייחס להנחה היסודית אודות נושא פתיחת הכביש, אך לא ענה ישירות אלא לאשר אירע לאחר מכן, ואזי בית המשפט נאלץ להתערב ולשאול, שאם מליבו היו עומדים בדיוק בלוח הזמנים שלהם שאושר "והמנוף לא היה נופל והגשמים לא היו יורדים ושלג לא היה, האם במצב כזה 431 היה נפתח אחרי הסיום או לפני הסיום" (1017), ושוב העד לא עונה ישירות, וחוזר לבחינה אשר בוצעה בשטח.
בהמשך, כשהוא נדרש ל-16 חודש, הוא אומר שב-28.1 כל הקורות היו מוכנות להרמה ואז ב-4 או 5 לפברואר היה נפתח הכביש (1017 ), ושוב בית המשפט שואל על הגשרים ותשובתו "לא על הגשרים" (1017 ), כשהוא מוסיף עוד פעם לגבי מנוף נוסף שלא היו צריכים להביא וכך שהיתה מתאפשרת העבודה לגובה, הייתה יותר פשוטה.
כבר עתה ניתן להעיר כי למעשה העד מאשר כי גם אם מליבו הייתה עושה את הכל כמו שצריך, וגם אם הייתה עומדת בלו"ז של 16 חודש ללא שינוי , עדיין הגשרים לא היו מסתיימים טרם פתיחת הכביש במועד שנפתח בפועל , אלא שהוא מנסה לטעון שבמצב שכזה אלמלא המחדלים של מליבו , ניתן היה לעבוד הגם ולפי העדויות, ברור שאי אפשר להשוות את אפשרות העבודה עם פתיחת הכביש ולפניו.
ושוב העד בשלו, שאם כל הקורות היו למעלה , כולל סדר גודל רציני של אלמנטים שכבר הורמו אזי הבניה הייתה מינימלית ומתאפשרת ביעילות סבירה "אולי לא ביעילות המתוכננת אבל ביעילות בהחלט סבירה ואפשר היה לגמור בשעות נוספות, בשעות לילה עם תגבור צוותים" (1018 ). ובית המשפט נאלץ לציין "לא זאת השאלה ששאלתי, אבל לא משנה" (1018). משמעות האמור שלמעשה אין לעד מענה שמלכתחילה אכן מה שחשבו שהכביש יפתח על הגשרים ולאחר סיומם, ולכן לכאורה באמת מדובר בגורם מתערב בלתי צפוי , וגם אם יתכן , עדיין לא ניתן להתעלם ממנו וכאילו לא היה כלום. עוד יש להוסיף כי בניגוד לעדים מנתיבי איילון , הוא עצמו לא טוען כי ההנחה האמורה אינה נכונה אלא מסביר רק השלכות.

324. לשאלה שנוסחה על ידי בית משפט, לאור ויכוח בין עורכי הדין , האם בהנחה שרונאל הבין בסיור הקבלנים וכך גם ממסמכי המכרז ש-431 לא ייפתח לפני הסיום של הגשרים ו "האם שינוי של דבר כזה הוא דרמטי", השיב העד בחיוב (1024 ), אם כי הוסיף שההנחה היא מופרכת.
לא בכדי נשאל העד על אשר העיד כאילו פתיחת הכביש היא אמנם תופעה בלתי צפויה אבל אפשר להשוות את זה לגשם, ותשובתו ח וזרת להשקעה של מיליארד וחצי שקל ושיש זכיין אשר כל דקה עולה הרבה כסף , כולל האנשים שלא יכולים להיכנס למודיעין ולכן היה ברור שהפתיחה יכולה להיות כל חודש (1025 ). ובהמשך, מיוזמתו , כי הכביש היה אמור להיפתח באוגוסט אבל התברר שהוא נפתח "בנקודה הטובה ביותר לפרויקט, כלומר כאילו שבאה איזו יד עליונה, ב-5 בפברואר זה עדיין אופטימלי לפתוח את הכביש הזה" (1026), וכוונתו שכאילו לקחו את התוכנית 16 חודש של הקבלן ואם הקבלן היה מציב נתונים באופן נכון, מה שלא נעשה, היו רואים שאין הפרעה (1026).

325. העד נדרש, כמומחה, אם על הפיקוח להודיע מיידית על מועד פתיחה השיב בחיוב אך ציין כי המפקח עצמו לא ידע. לא בכדי עו"ד וינרוט נאחז בתשובת העד, והעד הסביר "אי אפשר היה לדעת. אני במקרה יכול להעיד פה, יש לוחות הזמנים של 431 ואני עד שבועיים, שלושה שבועות לפני הפתיחה לא היה לי מי מושג שייפתח, עד כדי כך, לא ידענו, היה לנו את אוגוסט, אחר כך היה את נובמבר, היו אינסוף תאריכים, אין לך מי שיושב שמה בחדר עם כל המהנדסים" (1033).
לא בכדי בית המשפט שאל ישירות מתי הוא עצמו ידע, והעד משיב כי בינואר ידע והוסיף מיוזמתו "ומיד הודיעו" ( 1033), דהיינו כשלושה שבועות לפני.
עם זאת, לשאלת בית משפט שכפי שבעבר נקבעו מועדים אז גם עכשיו למרות שאמרו ינואר זה היה יכול להיות ביולי השיב העד בחיוב (1034).

326. למרות התנגדות עו"ד סופר, הוא נשאל אם לפי נוהל מע"צ האחריות לשמירת הקבצים היא גם על המפקח , ותשובתו כמובן חיובית לאור הכתוב ( 1036). הוא מאשר שהוא בדק אצל הפיקוח האם אצלם נשמרו הקבצים הדיגיטליים כפי שנשמרו הקשיחים, אולם הסביר שעשה זאת דרך עורכי הדין ולא חיפש באופן אישי. הוא שאל ואמרו לו (1036).
העד נשאל אם נראה לו סביר שגם אצל המזמין וגם אצל המפקח אין את הקבצים ואמר "לפי דעתי זה לא בסדר" ( 1037).
העד שולל אפשרות לעבוד שלא באמצעות התוכנה, כמו שעבדו 40 שנה לפני , והוא מכיר את מליבו ( 1039), וכי חובתו של הקבלן לפעול בהתאם, גם אם יש מישהו שיוש ב עם עיפרון וכותב (1040). עוד הוסיף, שאם היו עובדים כמו שצריך הוא לא היה צריך להיחקר ( 1040). כך הוסיף "לא היה כלום שם, הייתה נפילה טוטאלית" ( 1040).
הוא שולל אפשרות של הסכמה משותפת לעבוד בדרך הישנה, ושזה גורם לבלבול ושגם שקד מבולבל , ומביא כ דוגמה שמצד אחד הוא אומר שהקורות הן בנתיב הקריטי ובדו"ח השני הוא מחליט שלא. כך הוא לוקח תאריכי יציקת קורה ובאותו תאריך הוא רוצה להרים אותה , וכשמדובר על טעויות טכניות בסיסיות ( 1041). אם כי הוא מוסיף כי הוא לא רוצה להאשים אותו אלא שהפעם הוא טעה, והסביר זאת שאם אתה נותן לו ניירות כאלה אתה יכול להטעות אותו, ובלשונו "הצלחתם לבלבל אותו" (1042 ).

327. בסיום חקירתו שאל בית המשפט "אם יבוא מי שיבוא ויקבע ש-431 הפתיחה שלו, בניגוד למה שאדוני אמר, לא הייתה צפויה באופק, האם תוצאת חוות הדעת שלך הייתה משתנה", ותשובת העד "לגמרי לא. הקבלן היה צריך להיות מוכן לפתיחה, לא ב-5 בפברואר שזה הרגע האופטימלי, כאילו שמישהו וזה לא היה ככה, כאילו שמישהו לקח את לוח הזמנים שלו והתייעץ אתו, ממש אחד לאחד. הוא לפי לוח הזמנים שלו סיים את הקורה האחרונה, הייצור שלה כולל ייבוש ב-28 בינואר, היה מרים את הקורות האחרונות, הוא היה למעלה על הגשר, ההתנגשויות שלו עם הצירים המרכזיים היו מינימליים, אפשר היה לעשות" ( 1043-1042).
בהמשך, בית המשפט מבקש להבין אם כוונתו שאם הוא היה עובד ומתקדם לפי הלו"ז שקבע "אז בכל מקרה הוא היה מספיק להגיע לאופק כזה ש-431 בפברואר, ב-5 בפברואר, לא הייתה שום בעיה, זה מה שאדוני אומר?", ותשובת העד "בעיה מינימאלית". בהמשך בית המשפט "כלומר המחדל המרכזי זה בביצוע העבודה עד פברואר", ותשובת העד "בטח" ( 1043).
משכך בית המשפט מבקש להבין, אם לכן הוא אומר שזה לא משפיע , והעד מוסיף כי זה גם מה שאומר היועץ ד"ר שקד בדו"ח הראשון, שם צוין שהקבלן התעכב חודש וחצי וזה באמת מה שהוביל אותו להתפצל "לתוך הקיר של 431 אם הוא עובד בצורה סבירה והיה יוצק כשהוא התכוון לצקת, לא היה מכניס את הקורות בנתיב הקריטי" ( 1043).
כך גם הסביר שבניגוד לשאלה של בית משפט, הטרוניה לא על השינוי בשיטת העבודה אלא גם לפי התוכנית שלו ולאו דווקא לפי 13 חודש אלא גם לפי 16, לפי החוזה , לא היו בעיות לאור הפתיחה ב-5.2 ( 1044).

328. עם סיום עדותו של לופו, מהראוי לציין, כבר עתה, כי לופו בחוות דעתו, מצא לנכון להתייחס קצרות בלבד להשפעת פתיחת הכביש על ביצוע העבודות על ידי מליבו, וכעיקר, התייחסות שולית ביותר לטיעון הנרחב מטעם נתיבי איילון, אודות המנוף – וייתכן ולא בכדי. מנגד, דומה כי במסגרת חקירתו הנגדית הבהיר לופו, הבהר היטב, את השקפתו וראייתו אודות התנהלות מליבו ומה מצופה, לשיטתו, מקבלן בעבודה שכזאת.
נוסיף, כי מפאת חשיבות עדות לופו מצאנו לנכון לפרט הן ביחס לחווה"ד והן חקירתו.

ביקור במקום:
329. בהתאם לבקשת הצדדים נערך ביום 29.12.13 ביקור במקום, וכאשר בפרוטוקול ישיבת יום 2.1.2014 צוין אודות הביקור במקום, וכי הוצגו בפני בית המשפט הגשרים וכך גם הרמפה וההסדרים "הזמניים" לגבי התנועה, בין לפני ובין לאחר פתיחת הכביש , כאשר הוסבר מה ההסדר הזמני בתוכנית המקורית או החלופית ועוד הוסבר לגבי החיבורים של 200 ו-500 ומיקומם. באי כוח הצדדים אישרו כי האמור ממצה את תוכן הביקור ( 1048-1047).

תצהיר [משלים] עדותו הראשית של יצחק לירן נ/13א:
330. עוסק בתחום התנועה והבטיחות בדרכים 42 שנה, מהן 27 שנים במשטרה ו-15 שנים בתשתיות. "אני עוסק בבטיחות בדרכים בפרויקטים תחבורתיים, בבקרת תכנון והתאמתו לנעשה בשטח" (סעיף 3) וכי הועסק בשנים 2009-2008 על ידי נתיבי איילון כיועץ בפרויקט דנן של עבודת מליבו. כך ביקר מידי שבוע, והוציא דו"חות בטיחות ופירוט ליקויים כולל קנסות וצעדים שעל הקבלן לנקוט על מנת לוודא שהעבודה בפרויקט "נערכת באופן בטוח בכל הקשור לביצוע הסדרי התנועה הזמניים" (סעיף 5).
העד הפנה למכתבו מיום 4.11.08 , בו הנחיות להצבת שלטים ואביזרי בטיחות בתנועה "וזאת לצורך ביצוע הסדרי התנועה הזמניים בפרויקט" (סעיף 6). בהוסיפו, כי במסגרת תפקידו "איני עוסק בתכנון הסדרי תנועה קבועים ואין לי מנדט לעסוק בעניינים אלה. גם בפרויקט לא עסקתי בתכנון של הסדרי תנועה קבועים" (סעיף 7).
המכתב הופנה לשורובן, וכותרתו "תכנון שילוט ותמרור למעקף לקראת הסטת התנועה", כאשר מדובר לאחר ישיבת תיאום, בה סוכם עם המלווה מטעם נתיבי איילון "שבהעדר תוכנית תנועה מושלמת להסטת התנועה אני אתכנן את השילוט והתמרור שיש להציב" (סעיף א'). כך גם צוין שהמתכנן תכנן תמרורים למעקף עצמו ולא למבואות.
ההוראות כוללות ממזרח למערב בכביש 431, תוך התייחסות ללפני המעקף ובמעקף כולל העקומות. כך התייחסות לפני סוף המעקף , וגם התייחסות לצומת לכיוון תחנת הרכבת למחיקה של צבעים. כך גם הוראה בסעיף ה' "הסטת התנועה תתבצע לאחר אישור עיריית מודיעין והמשטרה".
ובסעיף ו' "ללא ביצוע כל הנ"ל בטרם העברת התנועה, אינני מאשר את ההעברה".
העתק נשלח גם לסטולין.

חקירתו הנגדית:
331. לירן מאשר שאכן הקטע שעל יו מדברים, היה תחת הסכמות או אישורים של עיריית מודיעין והמשטרה המקומית , וכי הקטע של 431 שנפתח הוא אכן בינעירוני ושייך למשטרת התנועה המחוזית (לא הארצית) והם אלו שנותנים את ההיתרים ( 1051). אכן , טרם לכן , מהנדסת התנועה של המועצה המקומית ושל אריק ממדור תנועה של מודיעין, הספיקו , וזה מה שהיה צריך לעבור לגבי כל סגירה של הכביש ( 1052).
לשאלה, בדבר הפרוצדורות , והאם פניה למשטרה המקומית ולזמ ן שנדרש לקבלת אישור לעומת פניה למחוז והאם תוך יום חותמים בשני המקרים, השיב "בהחלט כן" (1 055).
כך הסביר בעמ' 1056 שבזמנו היה מדובר על המחוז , ללא מעורבות משטרת התנועה הארצית , אבל זה שונה וכיום מעורבות של משטרת התנועה הארצית.
עם זאת, לאחר שאלות בית משפט , אישר העד כי בזמנו היה מדובר בכביש מקומי, בעת שעבדו בקטע של מודיעין , ותחת עיריית מודיעין ומשטרת מודיעין ככביש מקומי ולא פנו למחוז, ו כי מעת שפתחו את 431 שונה "הכובע", וכך גם שאכן מודיעין לא יכלו לתת את האישורים ולדבריו "כן, אבל זה שני אישורים שצריכים לתת, זה תמיד במקביל גם וגם... היו צריכים עוד" (1057). ומאשר שעכשיו יש גוף אחד נוסף (1057).
כך מאשר הוא שאכן זקוקים לפרסום מוקדם בעיתונות ובזימון שוטרים מראש, וזה לוקח בדרך כלל שבוע מראש (1060 ).
למרות ניסיון עו"ד וינרוט להצביע על הבדל בנושא זמינות השוטרים, העד מסביר שמניסיונו מבקשים שבוע מראש ולא רק בארצי אלא בכל מקום, כולל במקומי (1062). לשאלה אם מחכים שבוע עם הכביש, השיב כי אתה יודע מראש שאתה הולך לבצע תוכנית מסוימת ולכן אתה מזמין מראש, ונכון שאם לא הזמין מראש "לא תקבל שוטרים, לא תוכל לבצע את העבודה" (1062).

332. עוד הסביר שלפרק הסדר, הכוונה שמבצעים הסדר תנועה לצורך מסוים וכשהוא מסתיים "ואני הולך לפתוח את קטע הכביש אני צריך לפזר את ההסדר הזמני, לפרק אותו, להסיר את התמרורים, להסיר מעקות, מה שיש לעשות שם" (1063 ). לא בכדי הוא נשאל שזה דבר שנקרא הסדר זמני, דהיינו שמפרקים אותו בסוף, והוא עונה "בוודאי".
לשאלה אם גם קודם לפתיחת הכביש, היו צריכים לעשות הסדרי תנועה , שילוט וכדומה בכביש 1 , השיב כי אינו יודע , הגם שבעיק רון כן כי זה לא היה בשטח שלו (1068).
הוא גם מסביר שאף אם מדובר בעבודות באזור תחנת הרכבת, צריך לבצע שילוט בכביש 1 כי אתה לא רוצה שהתנועה תגיע לשם (1068). עם זאת, ציין כי הוא לא זוכר אם באותה תקופה הרמפה של כביש 1 כבר הייתה פתוחה ואישר שאם מדובר שזה לא היה פתוח "למה אני צריך אז שילוט בכביש 1?" (1069 דברי העד).

333. העד נשאל , מה הוא ידע ביחס לפתיחת 431 , האם לזרום מעל הגשרים או מתחתם עוד לפני שהגשרים פ תוחים, והשיב מה שקרה במציאות (1069). ולשאלה אם שיתפו אותו מראש , אמר שישב בכל ישיבות התיאום, אחת לשבוע , מתחילת הפרויקט ועד סופו וכשהוא מאשר שהוא ליווה את הפרויקט מהתחלה ( 1070). בית המשפט שאל אם הוא כאיש מלווה, ידע מבחינת התכנון שאחרי שיסיימו את הגשרים והתנועה תעבור על הגשרים , רק אז יפתחו אך לא לפני כן ותשובתו "ידעתי, אני הייתי מעורב" ( 1070). בית המשפט נאלץ פעם נוספת להסביר, והעד בשלו שהוא ידע בישיבות התיאום איך זה יתנהל ( 1070). ואז הוא נשאל מתי התחילו לדבר על מועד הפתיחה, ותשובתו כי הוא לא יכול לזכור דבר כזה כי עברו שש שנים ( 1071).
לשאלה שזה נפתח ב-5.2.09 וכמה זמן לפני כן הוא ידע על המועד, השיב , בערך חודש לפני ( 1071).

334. כאן הוא מופנה למכתב, ונשאל אם מדובר על רמפה 200 והוא אומר כי הוא לא יודע, הוא לא זוכר ( 1071). מוצגת בפניו המפה, והעד מצביע על איזו רמפה המכתב מכוון ואומר שזה מדובר בצד של הרכבת וכי הוא בטוח בכך ( 1072). הוא נשאל שהמכתב מ-4.11.08, וכי יומיים אחר כך נפתח הכביש לתנועה ובוצע החיבור עם ההנחיות שלו והאם לוקח יום מניסיונו לבצע זאת , והשיב בחיוב (1072). לשאלה כמה זמן לוקח להכין את ההנחיות, השיב שבאותו יום הוא ביצע, בתום הישיבה יצא לשטח, תכנן ובאותו יום המכתב הודפס והופץ, דהיינו כמ ה שעות (1073). כך אישר שביקשו ממנו להכין באותו יום (1073).
לא בכדי נשאל העד והופנה לפניות של מליבו לנתיבי איילון כבר מ-24.8.08, יומן עבודה 47 נספח 32 לתצהיר רונאל וכך התראות דומות מאוגוסט עד נובמבר שמבקשים את ההנחיות , ונשאל למה היה צריך להמתין שלושה וחצי חודשים , ו תשובתו כי אינו יודע וכי לא היה מעורב (1073).

335. לגבי המכתב שצוין כי הסיכום הוא עם אהרון לינה, מדובר במי שמלווה את הפרויקט לכל אורך הדרך והוא איש התיאום של נתיבי איילון מול הקבלן וחברת הפיקוח, למרות שבתואר הוא נקרא מנהל פרויקטים. לשאלה מדוע על עבודה של כמה שעות צריך אישור שלו ולמה הוא צריך להתערב משיב העד "כי לא הייתה תוכנית לקטע הזה של הסטת התנועה, תוכנית תמרור לקטע של הסטת התנועה" ( 1074).
הוא גם הסביר כי זה הצריך מעט עבודה, וזה מבוסס על תרשימי מע"צ הסטנדרטיים (29), גם אם זה הצריך יציאה לשטח ( 1075).
העד נשאל אם זה נכון , כמו שנאמר על ידי האחרים , שלמעשה הוא לקח נתונים מחוברת מע"צ וההנחיות הסטנדרטיות, ואם צריך היה לעשות התאמה ללקוח , ולאחר שמקריאים לו , ה שיב שיעמיד את עו"ד וינרוט על הטעות, כי זה לא מבוסס על חוב רת מע"צ המתייחסת לכבישים הבינעירוניים, וזה מבוסס על חוברת מקומ ית של הסדרי תנועה מקומיים, וממשיך "אנחנו משתמשים בחוברת של הסדרים מקומיים, כלומר בכבישים עירוניים, עד מהירות של 70 קמ"ש. מעל 70 קמ"ש משתמשים בחוברת של מע"צ, עכשיו הייתי צריך לבצע וזה מבוסס על תרשימי מע"צ עם התאמות לשטח" (1076).
לשאלה אם לקח תרשימים של מע"צ או מה עשה איתם, השיב כי לא לקח שום תרשימים ועל סמך ניסיונו הרב קבע אלו תמרורים צריכים להיות שם וכמובן שהידע מבוסס על החוברות והדברים לא הומצאו ( 1078). ולשאלת בית משפט, לא צריך לפתוח את החוברת כי הדברים בראש ( 1078).

336. הוא מתבקש על ידי בית המשפט להראות על המפה מה בדיוק רצו איזו הסטת תנועה, מאיפה לאיפה, ופירט "הכביש שבא ממודיעין היה צריך להיות מוסט לרמפה הזאת ימינה, כי כאן עדיין לא סיימו את העבודות. היו חסרים תמרורים מקדימים לקטע הזה, כי כשאתה מסיט אתה צריך להודיע שאתה מסיט תנועה, ואלה תמרורים שאני פה תכננתי" (1079-1078).
הוא מאשר שמדובר ביציאה ממודיעין, וכי ימינה הכוונה לכיוון צפון מערב ( 1079), וכי ההסדרים נעשים לפני והוא עונה "זה הסדר של תמרורים מקדימים" (1079).
לשאלה ישירה "זה היה שטח העבודה של מליבו במקדימים", וענה בחיוב (1079). ולשאלה עד איפה מליבו עבדה, הסביר "תראה יש גבול ביצוע של העבודות בפועל אבל תמיד יש, ההקדמה היא לפחות קילומטר אחורנית" והכוונה להתראות , וכי מבחינת מקום העבודה "יש גבול ביצוע מוכרז, מופיע בתוכניות" ( 1079).

337. הוא מסביר שמדובר על תמרור ושילוט וגם עיני חתול זה תמרור (1080).
לשאלת עו"ד וינרוט "התמרורים האלה שאתה מסמן פה, תאשר לי, זה לא דבר שעומד ליום אחד, לערב אחד, אלא זה יישאר עד שהתנועה תעבור מעל הגשרים, נכון, כל עוד שהכביש הזה פתוח?", והתשובה "זה יישאר עד שהתנועה, כן בעיקרון כן" (1080).הוא גם מאשר שמדובר על לקיחת אחריות, אם ת ארע תאונת דרכים.
לשאלה, שכתוב שאין תוכנית תנועה מושלמת ומי היה צריך להכין , ה שיב כי אינו זוכר כי זה תלוי מה כתוב בחוזה, כי לפעמים כתוב שהמזמין מכין את תוכניות התנועה ולפעמים הקבלן (1081).
הוא נשאל איך המכתב יבוא במקום תוכנית תנועה מושלמת, בשעה שהוא לא מהנדס ולא מתכנן תנועה , ונשאל אם הוא יכול לכתוב תוכנית של הסדר תנועה, והסביר כי הוא יכול לכתוב, ומי שצריך לכתוב בעל תואר מהנדס אזרחי והוא לא, ותשובתו בסוף "תוכנית אני יכול לאור הניסיון שלי" ( 1082).
עוד הוסיף, משנדרש לאחריות , כי הסדר התנועה פה, זה בסך הכל תמרור מקדים לא מעקות או דברים מהסוג הזה "ככה שזה הסדר תנועה של תמרור מקדים בלבד" (1082).

338. העד מופנה לנספח 43 ונשאל ששינוי תוואי 700 שבוצע על ידי מליבו לא התייחס לנקודות החיבור 200 או 500, כשהוא מופנה לחיבור 500, כשבצד השני זאת תחנת הרכבת וחיבור 200 למטה, החיבור הדרומי, ונשאל אם הוא זוכר את השינוי ב-700 , לבסוף , לאחר "ריענון זיכרון" אישר שכביש 700 לא קשור לנקודות החיבור של 200 או 500 שהוא דיבר והכין את התמרור ( 1085-1084).
בהמשך הוא גם מאשר שנמסר לו שההסדרים יימשכו כמה וכמה חודשים אולי אפילו שנה עד שהתנועה תעבור מעל הגשרים, וכי לא מדובר על דבר של יום (1085 ).
הוא אישר שאצלו הסדר תנועה קבוע "הוא הסדר שמותיר את הכביש בצורה הסופית שלו" (1086). ואז הוא נשאל "ואתה באופן ספציפי לפרויקט הזה לא תכננת את התמרור הזה, את התמרורים שעומדים היום בנקודות החיבור בכביש בצורה הסופית שלו?" והעד מאשר זאת (1086). וכשהוא נשאל אם יש ספר של מע"צ שמדבר על דברים שעושים בלילה אחד, ולמחרת מקפלים , הוא מיד עונה "אתה מתכוון להסדר תנועה זמני" (1086), ואז הוא נשאל "הסדר תנועה זמני כזה, נכון, שזה דבר שמקפלים והולכים?" והעד משיב בחיוב. משכך נשאל , שכאן לא מדובר על דבר שמקפלים והולכים , א לא לכמה חודשים עד שנה וכשמדובר בתוכנית שהוא הכין, וגם על כך העד משיב בחיוב ( 1086).

339. העולה מדברי העד כי למעשה לא מדובר בהסדר תנועה קבוע אך גם לא זמני "מהיום למחר" בלבד.
אולם הקושי, אם אכן כדבריו בדבר הזמן הנצרך להכנת אשר הכין, הכיצד עיכב חסרון האמור ביצוע החיבור.

חוו"ד רמי שמיר (נ/14 ):
340. המהנדס רמי שמיר, מתייחס בחוות דעתו לטענות מליבו אודות העיכובים בהסדרי התנועה. בהתאם לחווה"ד הקבלן הוא האחראי הבלעדי לתכנון הסדרי התנועה הזמניים "הקשורים בטבורם לאופן הביצוע הפרוייקט – והוא איננו יכול לגלגל אחריות " לפתחו של המזמין.
הנימוק הראשון, ההסכם וכך גם בהתאם למקובל והנהוג בפרוייקטים כאלו. הנימוק השני, האחריות לתכנון ולביצוע של כל שינוי שיוזם הקבלן , לרבות שינוי בשיטת ביצוע הגשרים.
לכן, כל טענה של הקבלן על עיכובים שגרם לו המזמין, לכאורה בהקשר של תכנון וביצוע הסדרי תנועה זמניים, אין לה על מה שתסמוך. כך גם מליבו שינתה את הסדרי התנועה הזמניים המנחים שצורפו למכרז, ולכן האחריות עליה.
היקף התנועה בכבישים בכלל וכנגזרת עיתוי פתיחת 431 בפרט, סיכון החל על הקבלן אשר יכול היה למונעו מבעוד מועד.
תכניות הסדרי התנועה המנחות שצורפו למכרז, היו מספקות לצורך חיבור הכבישים הזמניים לקיימים, ובמסגרת אחריות הקבלן לתכנן בעצמו את התמרור והשילוט הסטנדרטי.
אין שחר לטענות הקבלן על חוסר בתכניות הסדרי תנועה בין חיבור 500 לכביש הקיים במחלף Z ותכנית נספח 50 לתצהירו של רונאל מיום 23.9.08 , מצויה באיזור אחר ולא ניתן להיבנות ממנה.
העובדה שמתכנן הביצוע מטעם נתיבי איילון, רטוביץ הפגין רצון טוב וסיוע בתחומים בליבה של אחריות הקבלן, אינה מגלגלת את האחריות אלא ההפך.
אין שחר לטענות אודות חוסר בהסדרי תנועה בין חיבור כביש 200 לקיים. כך גם כי לירן אינו מהנדס ואינו מתכנן תנועה, אלא יועץ בטיחות ומכתבו אינו יכול להוות תכנית הסדר תנועה, והקבלן היה חייב בעצמו להשיג הנחיות מע"צ סטנדרטיות.
הקבלן ביצע בפועל התחברות למצב קיים בשכבת "אמביט", ולכן אין בסיס מקצועי הנדסי לטענות על עיכוב.
קווי החיבור הפיזי בין הכבישים הזמניים לקיימים, לרבות קווי התחברות למצב הקיים, הופיעו בתכניות המכרז, כחלק מתכולת העבודה וחזקה על הקבלן כי לקח זאת בחשבון בהגשת ההצעה וחתימה על ההסכם.

341. שינוי השיטה שביצע הקבלן, גרמה לשינוי גם בנושא הסדרי התנועה הזמניים וכאשר בהתאם לסעיף 00.06 למפרט המיוחד, על הקבלן לדאוג לביצוע הסדרי תנועה זמניים במהלך הביצוע (ס"'ק 1), וכך גם ביחס לתיאומים וקבלת רשיונות עבו דה (ס"ק 3), ואילו נתיבי איילון אמורה להכין תכניות מנחות, לשלבי הביצוע השונים , אשר ישמשו כרקע לתכניות הקבלן וכשהתכניות הן אינפורמציה בלבד וכאשר הקבלן יכול להציע הסדרי תנועה חליפיים (ס"ק 8).

כך גם סעיף 00.10 ג', מחייב את הקבלן להמציא למזמין תוך 15 יום ממועד צו התחלת העבודה "תכנית עם שלבי ביצוע והסדרי תנועה זמניים לכל שלבי הביצוע".

האמור נכון הן לחוזי תכנון –ביצוע והן לחוזי ביצוע בלבד, הואיל והסדרי התנועה הזמניים, קשורים בטבורם לאופן ביצוע הפרוייקט כאשר המידע בידי הקבלן.
עוד הוסיף כי לפי סעיף 00.06 (2) למפרט המיוחד, הקבלן גם קיבל תקציב חודשי קבוע, בגין הסדרי התנועה הזמניים 40,500 ₪ כל חודש ובסה"כ 648,000 ₪.

342. הקבלן בחר לעשות שימוש "בהסטה מקומית" באיזור הגשר בכביש S הקיים, כביש חד מסלולי, דו נתיבי (2 נתיבים) , במקום אשר תוכנן בהתאם לחוזה.
האמור אכן שחרר לקבלן את איזור העבודה וניצבי הגשר הצפוני שאיפשר את הנפת הקורות בגשר הצפוני "לו היה מוכן עם הקורות יצוקות ותקינות באתר".
אך הדבר צמצם את יכולת התמרון בעת ביצוע העבודות על הגשרים וזאת מאחר וכביש S רק שני נתיבים "ואיננו מאפשר הסטות תנועה, אלא רק סגירות תנועה", וכי האמור השפיע קרדינלית על לוחות הזמנים לביצוע הפרוייקט.
מלכתחילה, הנ"ל לא יכול היה לאפשר לקבלן מעבר חוקי ובטיחותי בין שני מסלולי הכביש הקיים.
לכן "לענין המעבר אין כל משמעות לנפחי התנועה אשר הגיעו מכביש 431, מאחר והקבלן ממילא לא יכול היה לעבור בין 2 מסלולי הכביש" (סעיף 50), וכי המגבלה השפיעה על קצב הביצוע.

343. לגבי טענת הקבלן ל"עלות שינוי" הנגזרת מתכנון רכש וביצוע, המומחה סובר, לאור נ יסיונו, כי באופן כללי "ביצוע גשרי קורות הנו זול יותר באופן משמעותי מביצוע גשרי מקטעים" (סעיף 61).
במקרה דנן מדובר במימדים לא סטנדרטיים ולכן העלות עשויה הייתה להתייקר. עם זאת לפי התכנון במקור, היה מדובר על עלות יק רה יותר הואיל ומדובר ברכישה מקבלנים בעלי מפעלים טרומיים וכי הטיעון על חוסר היענות שלהם זה סיכון מובהק על הקבלן.
עוד הדגיש המומחה את העלות שאמורה להיות יקרה יותר, במיוחד לאור "הממדים המיוחדים" של הגשר הדרומי (סעיף 66), לאור הצורך בתבניות מיוחדות או התאמות.

כך גם ביחס לאלמנט השני של לוחות הזמנים, כאשר לשיטתו שינוי ואישור לוקח זמן נוסף מעבר למקור, ולכן על הקבלן לקצר את תהליך הרכש ואת תהליך הביצוע, על-מנת להתגבר על העיכוב.
במקרה דנן הקבלן נדרש לשמור על "הגאומטריה המקורית" ולאחר ההנפה של הקורות לבצע השלמת יציקה בין הקורות להגיע ל "תצורה טרפזית " (סעיף 71) וביצוע השלמה דורש עוד זמן , לעומת גשרי קורות סטנדרטים.
לשיטתו, חזקה שמשך הזמן מתארך ואין תשתית לטענה של קיצור ודי בכך שנצרכו אישורים של השינויים מכל הרשויות המוסמכות , ועל כן היה חייב הקבלן על-מנת לעמוד בלו"ז, להחיש את ביצוע העבודות (סעיף 46).

344. בהתייחס לפתיחת כביש 431, מפנה המומחה לסע' 8 ד' להסכם , שם כתוב שידוע לקבלן שהפרוייקט יבוצע "בשטח שבו קיימת תנועה רבה של כלי רכב, המקשה על ביצוע העבודות, וכי עובדה זו נלקחה בחשבון בעת הגשת הצעתו" (סעיף 77), ומכך הוא מסיק שנפחי תנועה, זה סיכון שחל על הקבלן.
יוער כבר עתה, שלכאורה הסעיף האמור כלל לא דן בסוגיה דנן.
עוד הוא טוען כי אם לא היו משנים את הסדרי התנועה המקוריים, היה הדבר מאפשר עבודה רציפה ללא קשר עם נפ חי התנועה מכביש 431 (סע' 80).
כך מצא לנכון להוסיף כי כביש 431 "נפתח לתנועה בדיוק במועד בו תוכנן להיפתח" ובהתאם לחוזה הזיכיון בסוף ינואר 2009 (סעיף 82) , ולכן הוא מסיק כי מדובר בא ירוע צפוי (סע' 83).
עוד הדגיש כי לפי סעיף 8 לפר' סיור קבלני, צויינה תנועה של 24 שעות מהעיר מודיעין לכיוון ת"א ויציאה/כניסה לחניון תחנת הרכבת (סעיף 87) .
גם כאן יש להעיר כי, לכאורה , לא בכדי צוין האמור רק ביחס ליציאה ממודיעין ולא גם לכניסה אליה.

345. תכניות הסדרי התנועה המנחות, היו מספקות לחיבורים של הזמניים לקיימים , ואם היו חסרות היה יכול לפנות מיידית למזמין ולדרוש לקבל הוראה (סעיף 90) תוך הפניה לסעיף 00.15 א' במפרט המיוחד. אולם , הפניה הייתה 7 חודשים לאחר צו התחלת עבודות, דהיינו רצון להכשיר את האיחורים (סעיף 91).
כך גם באזורי חיבור, די היה בתכניות גאומטריות על-מנת לתכנן ולבצע, ללא צורך בתכנית מעבר לכך (סעיף 93), ובנוסף מבדיקה ו יומן עבודה 47, בעת שהיה ערוך לחיבור כביש זמני 200 (מחלף Z לכיוון צפון) בוצעה ההתחברות בפועל לאור הציון כי בוצעה שכבת "אמביט". שכבה זו לפני השכבה העליונה, ולכן לא היה צריך להמתין, וכך יכול היה לעשות חיבור עם רמפה 500 (סעיף 96).

בניגוד לאמור בסעיף 142 לתצהיר רונאל נספח 50 תכנית תנועה שהקבלן קיבל ביום 24.9.08 מתייחסת לחיבור התנועה הזמני שבחר הקבלן ולא לחיבור למצב קיים. התכנית הוכנה על-ידי רטוביץ, ושמה מעיד על תוכנה , דהיינו , חיבור חדש באחריות הקבלן ובכביש S אשר בהסדר הת נועה החדש הוא באחריותו (סעיף 99), וכשאין בתכנית כל התייחסות לחיבורים לכבישים קיימים ובאיזור פיזי שונה.

כך גם מה שהתקבל ביום 4.11.08 (מכתב לירן), זה לא הסדרי תנועה לחיבור 200 לכביש S אלא מכתב הכולל שילוט ותמרור מקדים , וכי מדובר על הנחיות סטנדרטיות שיכול היה להשיג בעצמו , ולכן אין יסוד לטענה על עיכוב לענין החיבורים (סעיף 107).

בתכניות המכרז הופיעו קוי החיבור בין הזמניים לקיימים (חיצים כפולים), הופיעו שני קוי חיבור פיזי בגבול הקו הכחול , האחד אורכי והשני רוחבי וכי העבודות עד לגבול אורכי בתחום אחריות הקבלן, ולפי נסיונו התחברויות שכאלו למצב קיים "מהוות תמיד חלק מתכולת העבודות של הקבלן ובאחריותו המלאה" (סעיף 114).

חקירה נגדית:
346. לאחר מספר שאלות אודות כישוריו בתחום הנדסה גאודטית שלשיטתו זה חלק מהנדסה אזרחית ( 1091-1090), אישר שהוא לא חותם על תכניות כמהנדס (1092) אך מדובר במ י שסיים את הטכניון ולמד כבישים ותחבורה ויודע להתעסק "בדברים של תחבורה וכבישים עם ניסיון של 36 שנה שניהל פרוייקטים ברמה של מגה פרוייקטים " ( 1093).
כך קיבל תואר של מהנדס בטכניון בשנת 1977 ואז הייתה השיטה של לימוד כללי צבירת נקודות ומה שמענין והוא בחר בגאודזיה, אך מאז הוא לא עוסק בכך אלא בביצוע פרוייקטים ( 1094).
זה נכון שהוא לא מוסמך לתכנן, אבל הוא ישב עם המתכננים שעבדו איתו ונתן הערותיו, כשהם חתמו על התכניות ( 1095) והכוונה לביצוע הסדרי תנועה "שאתה עושה כביש, בא לשקם כביש, אתה צריך לעשות הסדרי תנועה, לצמצם שוליים, לעשות מעקות בטיחות, לשים שלטים..." ( 1096) וכי עוסק גם בזה, ומעת שהבקשה הייתה לערוך חוו"ד בענין הסדרי תנועה, לכן תיאר עברו בנושא זה. כך אישר כי במנהרות הכרמל עסק מעבר להסדרי התנועה "הייתי שם מנהל הביצוע של כל מנהרות הכרמל" (1096).
לשאלה ישירה - אכן נ יסיונו יותר משורובן והכוונה ב ניסיון במגה פרוייקטים. וכשהכוונה לא בתכנון אלא בניהול ( 1097-1096).

347. הוא נשאל, בהתחשב במכתב לירן ואשר קבע בחוות הדעת , כי הקבלן יכול היה לקחת את הנחיות מע"צ ולערוך את אותו דבר , כי לירן לא העתיק, אלא עשה איזו עבודה שיש בה התאמה לשטח, וכי צריך איזה שהיא מומחיות וכי הקבלן לא יכול לומר יש הנחיות ואני אעשה את זה (1098), ותשובתו, שבהנחיות מע"צ מופיע בדיוק התרשים שלירן נתן , תכנית שילוט מקדים והוא לא מתכנן תנועה, אלא יועץ בטיחות וכי "על הקבלן היה להכין את התכנית בעצמו" (1098).
הגם שיכול להיות שלירן נתן איזה שינוי עוד שלט, פחות שלט (1099) הוא גם לא היה חייב לצאת לשטח ובמידה של התחברות של כביש לכביש אחר, יש הנחיות של מע"צ איך אתה מתחבר ומה השילוט המקדים, וכי הוא אומר זאת, כמומחה לניהול פרוייקטים , לאחר שנשאל אם הוא אומר זאת כמומחה תחבורה ( 1099).
עם זאת, משנשאל שלירן יכול היה לשבת בבית ולתת את ההוראות, הוא מתחכם כי הוא לא יודע וזה לא תחום אחריותו ( 1099) ולשאלת בית המשפט האם אנשים שהעסיק ישבו במשרד או יצאו לשטח, השיב ניתן ככה וניתן ככה (1099) ולשאלה, הוא מאשר שגם הוא היה מעדיף שיצאו לשטח ( 1099).
משכך בית המשפט שאל "האם לא מקובל שאני אקח מישהו שאחראי על בטיחות והכל שאני יגיד לו תשמע אתה נותן לי בדיוק כדי שלא יהיו אחר כך בעיות, הרי יש אחריות כאן" (1100), ותשובת העד , שהוא היה יכול גם לקחת . משנדרש לשאלת אחריות, השיב כי מדובר על יועץ בטיחות של נתיבי איילון ולא של הקבלן . לשאלה נוספת, כי הוא רצה לדעת שיועץ הבטיחות של המזמין יאשר שזה בסדר, גם כאן הוא מגלה עמדה חד צדדית "זה לא היה בתחום אחריותו, למעשה זה היה באחריות הקבלן, הוא עשה את זה כי הקבלן לא עשה את העבודה כמו שצריך" (1100) ולשאלת בית המשפט שניתן היה להבין שמדובר במשהו קצר ביותר, גם העד אומר "זה דבר מאוד טריוואלי" (1100).
ושוב עו"ד וינרוט מבקש להבין אם הקבלן רוצה להגן על עצמו מבחינת האחריות, והעד חוזר שהאחריות היא על הקבלן, עד ש לבסוף הוא מציין שאכן הקבלן אמור לקחת יועץ בטיחות בכל פרוייקט (1101). גם לשאלת בית המשפט אם הוא לא צריך או לא יכול לבקש אישור מהמזמין או להראות לו, אומר העד "אתה יכול להראות לו" ( 1101).

348. העד נדרש לאשר ציין כאילו הוסיפו שני מיליון ₪ למליבו, עם השינוי, והסביר כי הביא בחשבון שהקבלן "חסך" סכום שכזה, לאור העלויות הנמוכות יותר, בשיטת הביצוע שנבחרה על ידו, ותוך הפניה לפרוטוקול ועדת המכרזים וכאשר בית המשפט ציין "לא עולה מתוך הפרוטוקול" (1109).
בצדק מפנה ב"כ מליבו, שאין כל איזכור לתחשיב של עלויות וכד' בחוות הדעת ואי אפשר רק לטעון לנ יסיוני "תחשיב שעשיתי מהניסיון שלי פשוט בשביל לקבל מדידה" (1109).
העד הופנה לסעיף 42 בתצהיר רונאל, כי ביצוע גשרים לפי שיטת מליבו יו תר יקר ממקטעים, וכך גם עולה ממכתב המתכנן מיום 16.3.08 שהחלופית לא חוסכת אלא הפוך , יש אף תוספת ( 1115) וכך גם שבמכתב שתי עלויות נוספות, חומרים וכן תכנון 750,000 ₪ , העד מאשר כי מכיר את המכתב (1116) ומסביר כי הוא מכיר את גוטליב, אך הוא מתעסק רק בברזל ובטון אך לא רכש, תבניות ומפעלים , שם הכל תלוי במחיר שאתה מוכן לשלם ומהירות אספקה, תובלה והעמסה "הנגזרת של החיסכון היא לא באה רק ברזל ובטון, זה דבר אחד. דבר שני, התכנון הוא לא חלק מהעלויות כאן", לאור שינוי התוכניות על-ידי הקבלן, בהוס יפו "אני מניח שהוא בא ועשה משהו שיעלה לו פחות כסף" (1117).
גם שמוצגת בפניו התזה של תוספת עלויות אך זירוז לו"ז לקבל בונוס, טען שהקבלן לא הגיש תחשיבים ואינו זוכר שיעור הבונוס (1118), ואף ביחס ללו"ז וקיצורו , בתחילה אומר כי מדובר על שבועיים ( 1118) ורק אח"כ שאמרו לו שהיה גם לו"ז 13 כי לא בדק ש זה לא בתחום אחריותו.
לא בכדי שואל בית המשפט שאם אכן יש לו"ז 13 וקבלת בונוס אז יש אפשרות יקר יותר אבל בונוס מכסה , ותשובתו "בסך הכל הכללי יכול להיות...אבל אין לי את הנתונים, אני לא קיבלתי נתונים" (1119)
משכך בית המשפט ציין בפניו כי מצד אחד הוא טוען כי אין נתונים אך מצד שני קובע הוא קביעות בלי נתונים, וכך גם לגבי סעיף 67 הוא אומר שלא ניתן לקבוע מה יקר יותר , לאחר שהעד מציין כי אמר ההיפך ( 1120).

349. לגבי נושא הסדרי התנועה והפנייתו לחוזה, נשאל ש מיר שגם אם יש לו ניסיון כמנהל פרוייקטים הנזקקים לקריאת חוזה, הרי כמומחה מה הערך המוסף (73) ואם חידש מניס יונו ותשובתו "חידדתי את הענין כדי לדעת שהאחריות בדברים האלה נופלת על הקבלן ולא על המזמין" (1123).
עם זאת, א ישר שהוא לא מומחה להסדרי תנועה, אך מומחה בביצועם והיה חשוף להסדר י תנועה בכל הפרוייקטים שביצע (1123).
כך נדרש העד כי למעשה העתיק את מה שהצהיר שורובן, עם אותן טעויות , כך לגבי 200 במקום 500 צפון מול דרום, כי בוצעה שכבת אמביט ( 1126), אותן טעויות.
העד הופנה לתצהיר משלים של רונאל, שהעד מאשר שקרא אותו ( 1126) שם כבר מצויין אודות הטעויות כביכול וניסיון להתאים למציאות, כולל הטעות לגבי יומן 47 להערות הקבלן שם , וכשבית המשפט נאלץ להסביר לשמיר שאכן יכול ויש טעות , אולם כאן רואים כאילו לקח מה ש שורובן כתב תוך הנחה שמה שכתב זה נכון וללא בדיקה עצמאית שלו כי אחרת לא הייתה אותה טעות ( 1129) ועל זה הוא בונה ת זות שלמות ובאיזו בדיקה מדובר . תשובתו, שלמעשה נתן את הנתונים לעוה"ד והם כתבו את המלל ( 1129) וכי יכול להיות שנפלה טעות גם בניסוח שורובן וגם שלו על-ידי עוה"ד שטעו בשניהם.

לגופם של דברים מופנה לטענה על חיבור בפועל משכבת אמביט ב- 500 בדיוק כמו שורובן, וכי לפי עדות חופרי השרון שכבה תחתונה בלבד ועל זה צריך עוד שכבה והעד מסביר לא רק תשתית "שהוא ללא ביטומן, ללא זפת" ( 1132) והאמביט זה שכבת אספלט עם פחות ביטומן-זפת, ולכן נשאל שהנ"ל זה עדיין לא ההתחברות כי צריך זיפות מעל, והעד מסביר כי "זה ההתחברות בפועל, אתה חייב להתחבר בפועל מדרגות אל הכביש, אתה לא יכול להתחבר באוויר" (1133) ומדובר על חיבור במפלס יותר נמוך ואח"כ אספלט גם על הקיים להגיע למפלס קיים ולכן מה שהסיק "שעשו את שכבת האמביט התחברו לכביש הקיים במפלס יותר נמוך" (1134) זה חיבור בפועל אך לא לנסיעה.
בהתייחס לרונאל שאומר כי לא ביצעו שכבת אמביט, אלא עד למרחק של כמה עשרות מ' מהחיבור , בהיעדר תוכניות ועדות סטולין שעצרו בין 30 ל- 100 מ' לפני וגם לא היה ברור נושא הגבהים , ולשאלה האם הוא יכול לדעת האם זה בוצע עד הסוף ( 1135), השיב שביומן לא כתבו שעצרו לפני התחברות , ואם עבדו עד לפני , אז היו תוכניות שמראות על חיבור לכביש קיים. ל שאלת בית המשפט שחוזר לעניין הגבהים השיב שיש גבהים בחתכים של התוכנית "בדקתי את זה, יש תוכניות עם גבהים" (1135) "זה באותיות קטנות" כשהעד מעיין בתוכניות מכרז תוכנית דל (1136) ובנוסף לא עושים קטעים וחוזרים, ולכן זה אכן ביצוע התחברות בפועל ואם אומרים שלא, אז לא אמת ( 1137) וגם לא מופיע ביומן.
כך גם ההתחברות היא בתוך גבול העבודה, כשלשיטתו גבול עבודה וגבול ביצוע זה אותה טרמינולוגיה ( 1140), והחיצים במפה של המכרז מראים את ההתחברות, כביש חדש קיים "אבל גבול הביצוע מבחינת הסימון והגובה עולה על הכביש הקיים כי הוא חייב להתחבר בעוד מפלס אחד..." (1140) ואזי עונה בחיוב לשאלה אם זה בתחום העבודה לשיטתו.
לשאלה כי בהעדר תוכניות לא ניתן לבצע , תשובתו שאז את כל העבודה הם לא יכולים לבצע , כי ה תוכניות כוללות את ההתחברות (1141), ואם הם טוענים שלא היה להם "אז הם טוענים, אז אני חושב ההפך" (1141).
לגבי מה שאמר שראה בתוכנית, א ישר שהכוונה שלו התוכנית מהמכרז אבל הוא לא יכול להצביע על תוכניות בשטח והוא לא בדק זאת (1142).
משכך התבקש להסביר אם הכל קיים מדוע הוכן מכתב לירן, האם זה לא מצביע על חוסר בתוכנית, ותשובתו כי הקבלן לא הכין תוכנית שהיתה באחריותו ונתיבי איילון על מנת לקדם החליטו "שהם מכינים תוכנית עבורו כדי שהוא יוכל להתקדם בעבודה" ( 1143).
הוא גם מאשר שבאמת בתוכניות של המכרז, לא מופיעים הסדרי התנועה שהכין לירן אלא תוכניות מנחות להסדרי תנועה ( 1143).
בסופו של דבר הוא נאלץ לאשר לשאלות בית משפט, כי למעשה אין בתוכנית המנחה הסדר תנועה , אלא רק את החיבורים ושלבי הביצוע כאשר לשיטתו הקבלן צריך להכין את הסדרי התנועה (1149).

350. העד מתבקש להתייחס לחיבור 500 , ומופנה ליומן עבודה 56 מ-24.9.08 (במ/1) שם צוין כי נמסרת למליבו התוכנית לחיבור רמפה 500 לכביש קיים, כאשר צוין שהקבלן מתארגן לביצוע חיבור ביום א' ה-28.9 "סך הכל 34 ימי פיגור באספקת תוכניות ביצוע" (1149) ובמסגרת הערות קבלן, וכאשר לפני כן, ב-22 כתוב שהתוכניות טרם התקבלו, ולא בכדי שואל עו"ד וינרוט מדוע מוסרים תוכנית , היו צריכים להגיד שזה נמצא במסמכי המכרז, והעד אכן הולך אחר זה, ומציין שכך היו צריכים לומר "התוכניות קיימות" (1150). בהמשך, מה העבירו, ו שוב אותו הסבר כאילו נתיבי איילון העבירו מעבר לנדרש תוך הפניה לנספח 3, וההסבר של העד כי נתנו לקבלן , כי הוא לא ביצע את העבודה שלו, הוא לא הכין הסדרי תנועה והתעכב בעבודה (1 151).
בית המשפט מבקש לברר אם הערות הפיקוח הינן לאחר הערות הקבלן (1154) ועל כן תהייה מדוע לא מופיעה התייחסות לפיגור של 34 יום כפי שטען הקבלן (1154), ושוב העד מנסה לעבור לעצם פתיחת הכביש, ובית המשפט שואל אם לא היה מצופה שהמפקח יעיר מדוע אתם מספרים סיפורים על עיכוב בתוכנית וכי יש לכם את התוכנית ולכן שואל בית המשפט שהפיקוח אולי חשב אחרת מהעד ( 1155) והעד עונה "לא בטוח" (1 155).
שמיר תמה שאם ב-24 קיבלו תוכניות איך כבר ב-25 רמפה 500 נפתחה לתנועה, ושואל אם זה נעשה יום אחד עם הסדרי התנועה, ועו"ד וינרוט מגיב שאכן ביום אחד כפי שהיה ב-200 , אך העד מציין כי זאת לא פעולה של יום אחד "כי תוכניות ביצוע או תוכניות הסדרי תנועה לבצע אספלט וזה, זה לא ביום אחד" (1157).
בית המשפט מנסה לעמת אותו מול אשר הועד, כאילו בשטח עצמו הראו את נושא הגבהים , והעד שולל זאת מכל וכל.

351. העד, בהתייחס לסעיף 82 לחוות הדעת, אישר, שאכן , לשיטתו , הכביש תוכנן להיפתח בסוף ינואר 2009 ולכן אין לסמוך על הקבלן , וכי מדובר באירוע צפוי שהיה על הקבלן לקחת בחשבון והפתיחה זה סיכון שחל עליו (1158 ).
כך אישר כי היה לו ידע אישי בכל הקשור לפרויקט, לאור היותו מנהל מקצועי בפרויקט מול נתיבי היובל (1 159) וכשהוא משיב כי 431 היה צריך להיפתח באוגוסט 2008 כהקדמה של הפתיחה, אבל זה לא התקיים ( 1159), וכי רק בנובמבר-דצמבר 2008 ידעו שייפתח בינואר 2009 (1060-1059).
כך גם ידעו בזמנו, במאי-יוני , ע ל הכוונה לפתוח באוגוסט 2008 (1160).
כך גם חזר והסביר שהקבלן היה צריך לדעת, לאור העבודות בשטח ומה שקורה מסביב , ולכן הוא מאשר שאכן גם נתיבי איילון והפיקוח ידעו את זה (1165).
עם זאת הוא ונתיבי היובל לא ידעו אם התנועה הייתה אמורה להתחיל מעל הגשרים או מתחתם אלא "היה צריך להתחבר למצב קיים כלשהו" (1165).
כאשר נדרש למכתב הפיקוח , שם צוין בסעיף 99.1.030 , כי הכביש נפתח לפני המועד ואישור תשלומים , דהיינו אילוץ, העד בשלו , כי דבר לא השתנה לעומת המכרז (1166), וכי הוא לא יודע מה הפיקוח כתב. מנגד , כי היתה פגישה שציינו שזה ייפתח בינואר (1166). בהמשך, לשאלה שהפיקוח אף שילם בגין הקדמה , קובע העד "אם הפיקוח ראה בזה כהפרעה והפיקוח שילם זה לא היה מחובתו, אני חושב שהם עשו את זה לפנים משורת הדין כדי לעזור לקבלן..." (1167 ), כי מדובר על סיכון של הקבלן. כך מופנה לנספח 62 לתצהיר רונאל מ-5.10.09 , כשזלינגר מודה כי חלק מהפיגור הרב נעוץ ב החלטה על ההקדמה, ושוב העד בשלו למה הוא לא מתייחס, השואל, לאותם 6 חודשים (1167). ועתה הוא מסביר כי לאור הפיגור הרב , לכ ן נהגו בו בהגינות שלא לצורך (1168).
העד אף נשאל אודות אשר ציין לופו שהפיקוח לא יכול היה לתת התראה על מועד פתיחה, הואיל והוא עצמו לא ידע מתי בדיוק זה יפתח , וכ אשר לופו הכיר את הדברים מהשטח, ושמיר ה סביר כי מדובר על מגה פרויקט עם המון בעיות וכל הזמן יש הפתעות גם אם לוח הזמנים מתעדכן. כך גם היה קשה לדעת אם באמת יפתח בינואר או יתאחר (1172-1171), וכשבהמשך ציין כי בספטמבר הוא עזב למנהרות הכרמל "אבל אני מניח שהיו שם בעיות שעיכבו פחות או יותר ובסוף הצליחו להגיע לזה לזמן, אבל מעבר לספטמבר 2008 שאני עזבתי אני לא יודע מה היה שם בדיוק" (1072).
כמובן שתמוה מדוע לא ציין זאת במהלך עדותו עד האמור.

352. העד נשאל אם הוא יודע איך בוצעה בפועל העברת הכלים מצד לצד , עוד לפני פתיחת התנועה וכך אחרי , ותשובתו כי העבירו ציוד דרך מעקה הבטיחות אך זה לא חוקי, לא בטיחותי ובליווי של שוטרים , את זה ראה ביומן העבודה ובתצהירים של רונאל, כשלדעתו בפרויקטים שלו לא היו מקבלים אישור, כאשר כאן השוטרים נתנו יד לזה ולדבריו הוא לא מכיר פרויקט ב-37 שנות עבודתו "שפתחו מעקות בכביש בעבודה ונתנו לציוד לעבור, לא קיים כזה דבר" (1196 ). אולם מסכים הוא שאם סוגרים את הכביש על ידי השוטרים, אין לו בעיה , אבל תוך כדי תנועה ביום , הוא לא מכיר כבישים שסוג רים ביום, בלילה זה משהו אחר (1197-1196).

353. לאחר ויכוח בשאלה מה נכלל במכרז ומה לא, בעניין גבולות העבודה והחיבורים, בית המשפט ביקש מהעד שיסביר באופן מקצועי איך יכול להיות ויכוח בין קבלן מנוסה למזמין עבודה מנוסה היכן צריך לעבוד , והאם זה לא תמוה (1 213-1212). העד הסביר כי זה לא תמוה, כי הקבלן רוצה להוציא כסף והמזמין רוצה לשמור על האינטרסים , וכי קבלן מנוסה יודע איפה הגבולות ואם לא , הוא שואל . כך גם כי מליבו מומחים לגשרים אך הם פחות טובים בכבישים , ולכן הוא מנ יח שהם לא הסתדרו עם הכבישים (1213) ומבחינת הסימונים במכרז אפשר היה להבין (1213) אבל לדעת העד לא כמו שמליבו הבינה (1213).
כשעו"ד סופר אומר שטענה של ויכוח על גבולות התוכנית לא עלתה, ולשאלה בשביל מה מסמנים את גבול העבודה, הסביר העד שמדובר בגבול רוחבי שהוא פיזי, דהיינו חיבור אספלט עם הכביש הקיים ולא תמיד אתה עושה עוד ריבוד אספלט ואז אתה יודע איפה אתה מתחבר (1214).
לשיטתו גם יש קבלן אחר בשטח אתה עובד עד הגבול ואין כל צורך בתיאום ואין ממשק ולא מעניין מה עושה הקבלן האחר (1215) זאת בין אם השני כבר סלל ובין אם לא ואף הפיקוח לא קשור (1215).
כך נדרש העד לשאלה מדוע הפיק וח אישר חלקית במסגרת עבודות נוספות, עלויות בטענה לחריגה מגבולות הביצוע, ותשובתו כי אושר חלקית ואולי זה אביזרים (1219). ובהמשך הסביר כי גם אם לא מדובר בגבולות נותנים כמה מטרים (1120), אך ביהמ"ש מציין כי זה לא מענה לכך מדוע הפיקוח לא עונה שזה בתוך התחום (1120).

354. כבר עתה יש להעיר שאם על פני הדברים חוו"ד שמיר נראתה לכאורה כמבוססת, לאחר חקירתו ותשובותיו עולה כי לפחות ביחס לחלק מאדניה, אין הדברים כן.

תצהיר יורם גוטליב (נ/15) :
355. משרדו תכנן את שלושת הגשרים, כאשר בשיטת קורות טרומיים הנחת הקורות לאורך ואילו במקטע אחרי מקטע זה לרוחב. כך גם תכננו את ה שיטה החדשה באישור נתיבי איילון, והמשרד שימש כ"פיקוח עליון", כאשר נ יתנו הנחיות והפיקוח ביצע את המעקב על מילוי ההוראות.

356. בהתייחס למליבו, ה עבודות בוצעו באיטיות, בחוסר ניסיון בולט , תוך גרימת הפסקת העבודות וחזרה על עבודות שבוצעו , במיוחד , הקושי בשלב יציקת הקורות, שלב קריטי בבניית גשר.
חלק גדול מהקורות היו פגומות והיה צורך לתקנן (סעיף 12). כך ביצוע העבודות ברשלנות, תוך הפניה להתראה במאי 2008, ליקויים בביצוע הכלונסאות ופסילת כלונס וכשביום 2.6.08, אישרו מפרט לתיקון כלונס.
הליקויים החמורים בייצור הקורות (16), ותוך צירוף מכתבים ודו"חות מחודשים יולי עד ספטמבר 2008, לרבות מכתב מ- 28.8.08, על התעלמות מליבו, כאשר הערות הפיקוח העליון חוזרות על עצמן וכשגם התיקון של הליקויים, ללא אישור הגורמים הממונים על כך . כך גם עם הנפת הקורה הראשונה וליקויים נוספים כמפורט במכתב מ- 18.9.08, וכגון סגרגציות בתחתית.
ביום 24.9.08 נשלח מכתב, כולל רשימת הליקויים וכשביום 26.9.08 נשלח מכתב חריף והתראה שאם המצב ימשך, יצטרכו להפסיק את העבודה, וכך גם נדרש כי מליבו תעסיק יועץ טכנולוגיה לגבש את תהליך היציקה.
בנוסף צורפו פניות ודו"חות, תוך שהוכנה תכנית לביצוע תיקונים.

חקירה נגדית:
357. גוטליב מאשר כי הוא מהנדס ופעיל מ- 79 וכי ביצע פרוייקטים נוספים עם נתיבי איילון, לפני הפרוייקט הזה וגם לאחריו (1225).
העד מופנה לדבריו בפגישה מול עורכי הדין הקודמים של מליבו, שם אמר כי בתחילת העבודות על הקורות היו בעיות ביצוע, חילופי אנשים, שפות שונות, וכי חלק מהבעיות "נבעו מקצב עבודה מואץ של הקבלן", וכי לאחר ביצוע הקורות הראשונות העבודה השתפרה מאוד, כולל מוטיבציה ויכולת למידה מהירה של מנהל העבודה ותיקון התקלות , ו כי בהמשך הקורות בוצעו בצורה סבירה וכך גם התיקונים בקורות, רוטינה מקובלת (1231), ולכן נשאל אם אכן מדובר על רוטינה רגילה עם פרוייקט למידה ואף לשבח . העד מאשר שאמר הדברים אך לא כניסוחם , אלא מדובר היה בשיחה חופשית וכאשר ידע שמכינים תביעה אבל לא שהוא יופיע, וזה נכון שבהתחלה היו הרבה בעיות, עם הזמן הן תוקנו וטופלו (1232 ) כשקשה להגדיר התחלה, אבל מדובר על כחצי שנה של בעיות.
גוטליב הופנה למכתבים שהוציא, כאשר נטען כי הפרשנות של נתיבי איילון לחלוטין לא נכונה, כך גם שרצו ללחוץ על הקבלן שיבצע הכל כמו שכתוב בספר, לכן יש בדו"חות איומים ושפה קשה במטרה לדרבן לביצוע מיטבי, והעובדה שבסוף קיבלו את העבודות ואישרו את כל הקורות . גוטליב מאשר שאכן כך אמר (1233 ) אבל בניסוח של עו"ד, וכי הוא מבקש להגיד בדיוק מה היה "בהתחלה היו בעיות חמורות, חלקן ממש חמורות מבחינה מקצועית" (1234) כאשר חלקן, לא ניתן היה לראות בו ברגע, וכשהן חזרו וכ י אכן חלק מהחמורות טופלו מיד (1234).
הוא מאשר ולא מכחיש שחלק מהמכתבים, התדירות והתוכן שלהם "היו על מנת ללחוץ על הקבלן שישפר" (1235).

358. גוטליב נדרש לכך שבתצהיר אין התייחסות ללוחות זמנים, וכי כאשר נשאל אם הלו"ז היה סביר, להכיל גם ביצוע תיקונים ללא עיכוב, דהיינו מספיק מרחב לתיקונים , תשובתו חיובית, כשלוחות הזמנים היו סבירים (1236) וכי לא יכול להגיד בדיוק אודות ההשפעה של ביצוע תיקונים בקורות על לוחות הזמנים , וכי ההשפעה הייתה מינורית וכי "ככל שבאתר היה כוח אדם בכמות מספקת ניתן היה לייצר קורות נוספות במקביל לביצוע תיקונים, כך שביצוע תיקונים בקורות לא עיכב את כל מהלך הפרוייקט" (1237 כחלק מהשאלה).
העד הסביר שאינו זוכר את הפרטים המדוייקים משיחה חופשית, אך מציין כי במהלך העבודה לא התייחס ללוחות הזמנים שלא מתפקידו.
עם זאת, יכול להיות שטעה כשאמר שהיה מספיק זמן לתיקונים בלוח הזמנים, אם כי רוח הדברים, כך הוא נשאל, שאם יש מספיק כח אדם אפשר לבצע במקביל תיקונים (1238).

359. גוטליב הופנה לתצהיר רונאל המשלים, כאשר בסעיף 58, הוא אמר כי הטענה שהליקויים בקורות גרמו לעיכובים בלוחות הזמנים, אינה נכונה.
לדבריו הוא זוכר שמליבו לקחה את אנג'ינר פוליאקוב כיועץ, ומאשר שהוא ידוע כמומחה בתחום גילוי ותיקון ליקויים ו אלמנטים מבטון ובמיוחד בגשרים (1240).

360. משנשאל שיש צורך לחכות 7 ימים להתחזקות הבטון לדריכה, השיב שזה נכון אבל אפשר גם אחרי 3 ימים (1240) וכך גם שבתהליך, מ מילא, צריך לחכות עד שיתייבש וכי יש מספיק אנשים שיעשו את התיקון (1241 ).
הוא גם מאשר כי אכן היו ליקויים שתוקנו וכי אכן מה שחשוב המועד של גמר העבודה.
בסופו של יום העד מאשר כי אכן מבחינת איכות העבודה, בסופו של יום, במבחן התוצאה הייתה טובה (1245). אולם ביחס ללוחות הזמנים אינו יכול להתייחס כי זה לא התחום שלו (1245).
לא בכדי הוא נשאל בזהירות לגבי הציון של הקבלן במדרג מ- 1 עד 10, העד: "אני חושב 8" (1245).
ביחס למכתב המלצה שהוא נתן לסטולין (1246) שם ציין כי סטולין שימש כמנהל פרוייקט מטעם מליבו בהקמת הגשרים, מדובר על היכרות מעל שנתיים וכי הוא "גילה תושיה ונחישות והתמדה" (1246).

361. בחקירתו החוזרת מאשר העד כי בשיחה איתו, לא הראו לו מכתבים מזמן אמת (1257), וכך גם לגבי מה שאמר אודות כך שקורות צוואר בקבוק, וכך גם שמדובר על אלמנטים מפלצתיים וכשההרכבה וההתקנה בנתיב הקריטי, וכי במהלך הפרוייקט הייתה קורה שכמעט נשברה, והכוונה למנוף – גוטליב מאשר שאמר הדברים ברוח זו (1258 ).

שורובן אלי :
השלמה של חקירה ראשית לעו"ד סופר:
362. שורובן טוען כי הוא זוכר בוודאות, כי מליבו יצרה בתחילת הפרוייקט שני סטים של תבניות אשר באמצעותם ניתן לצקת שתי קורות במקביל.

תצהיר עדות ראשית (נ/17):
363. מנהל הפרוייקט מטעם הפיקוח, להקמת שלושת הגשרים וכשעזב את חברת הפיקוח ב- 09/09.

364. הפרוייקט נוהל ברשלנות ובזלזול שגרמו לליקויים רבים וכשהתיקונים יקבעו את המשך הביצוע (סעיף 6). כל הסדרי התנועה הזמניים באחריות מליבו (7) ומעת שנערך שינוי כל התוצאות וההשלכות על אחריות מליבו (8) , כאשר מיד בסעיף 9, בתחילת התצהיר , ציין "ביום 28.1.2009 קרס באתר הפרויקט מנוף ענק, היחיד מסוגו בארץ, אשר אמור היה לשנע את הקורות ... קריסת המנוף... הובילה לבדה לעיכוב של יותר מחודשיים... " (9) [כך במקור]. כך גם נטען שמליבו נטשה את הפרוייקט, ולכן נאלצה נתיבי איילון לשכור שרותי קבלן נוסף (10).

365. מדובר היה על ליקויים רבים, חוסר ניסיון ועיכובים בנתיב הקריטי (19) , וכך גם שינו את שיטת העבודה . בפועל כמעט כל הקורות היו פגומות, ואת רובן היה צריך לתקן (12), כך זלזול ורמה נמוכה. יעקב כץ מנהל הפרוייקט הראשון, הוחלף לאחר מספר חודשים בסטולין, אשר גם הוא לא היה מקצועי , וכך גם עולה ממכתבים ששלח ביום 5.9.09 לאמיר נחום (23).
ביצוע הכלונסאות נעשה באופן איטי ולקוי לפי יומני העבודה, והערות אבטחת האיכות במכתב מ- 3.4.08, תוך התראה והדגשה כי התיקונים יהיו ע"ח מליבו (27) .
כך דרישה להגברת קצב העבודה, תוך הבהרה כי כל הפיגורים בלוח הזמנים אשר יגרמו כתוצאה מליקויים, באחריות מלאה של מליבו ועל חשבונה, הפניה למכתב מיום 17.4.08.
דרישה להאיץ את קצב הביצוע (28), וכך בתחילת מאי 2008 , ומליבו בשלה על אף הערות הפיקוח , כגון בליקויים בביצוע הכלונסאות וכ אשר מליבו מבצעת מילוי חוזר עם חומר שלא עמד בדרישות, על אף הערות הפיקוח וכמופיע ביומני העבודה. כך ליקוי בחזית הגשר וליקויים מאדריכל הפרוייקט (נספח 14 מיום 30.6.08). וביצוע תיקונים שלא לפי הנחיות , ובהמשך הליקויים בביצוע הקורות "גורם מעכב משמעותי" (37).
שורבן מפנה לדו"חות הפיקוח העליון (נספח 18) ומליבו המשיכה בליקויים, וכך פיגור של חודש כבר בייצור קורות. מפנה להעתקי פרוטוקולים של הישיבות השבועיות (נספח 20) וכשמליבו לא התנגדה להם. כך מפנה לדו"ח מתכנן (נספח 22) שבכל פיקוח עליון ההערות חוזרות.
כך גם חיזוק מדרון לא בהתאם למפרט, לא מילאו אחר ההוראות לתיקון (47) וביום 8.9.08 הערות המתכנן שלא תוקנו הדברים בקורות (נספח 25), לרבות הפניה לסיכום ישיבה שבועי 16.9.08, בקובעו כי באותו שלב היה כבר ברור "... כי מליבו פועלת באופן בלתי מקצועי במקרה הטוב, וברשלנות של ממש במקרה הרע".
המצב הגיע לכך שהמפקח זלינגר, אף איים כי לאור התקלות והליקויים הוא יבחר בדרך של פסילת קורה ויצור קורה חילופית (52) , בהוסיפו כי ביום 24.9.08 לאחר 9 קורות עם ליקויים, הוא עצמו שלח מכתב למליבו , לפסילת הקורה הראשונה וייצור חליפית ושלא לצקת נוספות (נספח 29) . כך בדו"ח המתכנן מ- 26.9.08 שיש להחליט על הפסקה במתכונת והתעלמות הקבלן (55) כל זאת ללא הועיל.

366. זלינגר ביקש מלוראן שיהיה מעורב יותר (59) ו הפניה למכתבים נוספים על ליקויים או ביצוע לא טוב.
משכך נאלצו לעצור את הרכבת הקורות האמצעיות, עד לתיקון ליקויים (67) , זאת ב- 20.1.09, וכי הליקויים נמשכו עד ששורובן עזב את חברת הפיק וח בחודש ספטמבר 2009 (69). שורובן אף הצהיר כי בכל שנות עבודתו , לא נתקל בקבלן שביצע את עבודתו באופן רשלני ומזלזל (70) בציינו כי "ליקויי הביצוע של מליבו היוו את הגורם המעכב העיקרי בפרויקט (לצד אזלת ידה בהתנהלותה אל מול הרשויות השונות...)" (71).
ובהמשך קצב ביצוע איטי, תוך הפניה ליומני העבודה.

367. העד הפנה למכתב מיום 24.2.09 ששלח לוראן לנקר מנתיבי אייל ון, לפי ו הודתה מליבו כי היא אחראית לעיכובים , כתוצאה מהליקויים בביצוע הקורות.
יוער כי במכתב נטען אחרת לגמרי כאשר הוא מתייחס ללו"ז החוזי 16 חודש, ו לאחר מכן "במהלך הביצוע, קרו מספר אירועים אשר עיכבו את הביצוע. חלק מהארועים תלויים בקבלן המבצע (קריסת מנוף זחל וליקויי ביצוע בקורות טרום) וחלק מהאירועים תלויים בגורמים אשר לקבלן לא הייתה כל שליטה עליהם" (נספח 46) (73).
לטענתו בחרה מליבו למצוא נימוקים פיקטיביים.
כך הוסיף אודות ליקויי בטיחות חמורים (75), כולל קנסות על ליקויי בטיחות עד אמצע מאי 2009, 62,500 ₪.
הסיכום שלו, כי מליבו אחראית על הכל וכי לקחה פרוייקט גדול ממידותיה (80).

368. ביחס להסדרי התנועה הזמניים, אלו הוטלו על מליבו (ההוראות במפרט המיוחד) וקבלת הכספים בתשלום חודשי, כך גם לתכנית תנועה מנחה 07-04 -111 שצורפה למכרז (נספח 55), אשר מהוות הסדר תנועה וכאופציה לשימוש, וכי די היה בה לקבל אישור להסדרי תנועה מהגורמים הרלוונטיים (92).

369. יש הבדל בין תכניות הסדרי תנועה לבין תכניות ביצוע הסדרי תנועה, וכאשר תכנית ה סדר התנועה מראה את המצב של הכביש לאחר ביצוע ההסדר, דהיינו מצב סופי, בעוד שתכניות ביצוע, השלביות אותה צריך לבצע הקבלן להגיע לאותו מצב (108).
רק ביום 24.8.08 החלה מליבו לטעון כי לא התקבלו תכניות להתחברות רמפה 200 לכביש 431 הפעיל (יומן עבודה 47 נספח 62) (109) וכשביום 28.8.08 נטען כי תכניות ד.א.ל. לא ברות ביצוע, הגם שלא מדובר על הסדרי תנועה אלא בחיבור פיזי של הכבישים (110).
מכל מקום הוא בעצמו כתב שמליבו תפסיק לחפש סיבות לפיגור, וכי ניתן היה לבצע את הנדרש על סמך החומר שהיה למליבו, וכשמליבו אחראית בכלל על כל הענין.
ביחס לרמפה 500, ביום 24.8.09, כשמליבו לטענתה המתינה לתכניות חיבור רמפה 200 (מחלף Z לכיוון צפון) בוצעה כבר על ידה התחברות , כשכתוב שכבת אמביט ביומן 24 ביום 31.8.08 (נספח 62).
ביחס לרמפה 200 (כביש Z דרומי) בוצעה התחברות עוד טרם קבלת התכניות וברור שלא יכול להיות חסר חיבור גבהים פיזי.
מה שנמסר ב- 24.9.08 לטענת מליבו, לא מהווה הסדר תנועה לחיבור רמפה 500 לכביש קיים הואיל ובפועל התנועה ה תנהלה כבר ביום 25.9.08 , וכשלא מספיק יום אחד לקבלת האישורים של הרשויות, וכשביומן כבר ציינו את המועד של 28.9.0 8 כמועד לפתיחה וכשבכלל התכנית בה מדובר זה הסדרי תנועה מתחת לגשרים.
כך גם מכתב לירן מ-4.11.08 לא מהווה תכנית הסדר תנועה זה רק הוראות שילוט ובטיחות בתנועה, וכך גם ביומן העבודה (נספח 64) צויין כי קיבלו מכתב על הוספת שילוט ואזהרה והסיבה שההוראות סופקו , רצון לקדם את התהליך (128, 129 ( ושוב אם מדובר על הסדר תנועה, לא ניתן באותו זמן לקבל את אישור הרשויות (130) וגם בישיבה השבועי ת אין טענה למחסור בתכנית (131).

370. החיבורים בגבול ותכולת העבודה (132) ולא ניתן לטעון כי החיבורים בנתיב הקריטי אולם מנגד אינם חלק מהעבודה (133) וכי בכל מקרה לאור השינויים והשינוי המהותי, כל עיכוב בלו"ז באחריות מליבו.
גם הלו"ז משתנה כאשר נטען עיכוב של חודש (מכתב צחי בונה) 65 יום (כתב התביעה) וחוו"ד של שקד חודש ושבוע.

371. פתיחת 431 ב-5.2.09 לפי הוראת משרד התחבורה, כאשר באותו מועד הקורות שעוברות בתוואי כביש 4 היו אמורות להיות מורכבות, ואם זה היה המצב - ניתן היה לבצע עבודות מעל הגשרים ללא צורך בסגירת הכביש (141). אולם עקב ק ריסת המנוף, החיבור בוצע טרם הרכבת כל 4 הקורות הממוקמות בתוואי 4 (142) וכי מליבו ידעה שעומד להיפתח באותו מועד , כאשר לא מדובר היה במשהו כה משמעותי, אם ביצוע הרכבת הקורות בתוואי של 4 היה מסתיים במועד, שאזי ניתן היה לבצע את העבודות, גם לאחר הפתיחה בשינויים והתאמה פשוטים (143).
יתר על כן, לפי ההתחייבויות של מליבו הרכבת הקורות מעל כביש Z הייתה אמורה להסתיים בחודש נובמבר 2008 (מכתב 23.2.09) (נספח 67) וכי נתיבי איילון נאלצה לעכב את הפתיחה מספר פעמים עקב פיגור בעבודת מליבו. כך גם העברת התנועה מכביש S לכביש Z הייתה אמורה להתבצע בהתחלה (144).
משרד התחבורה הוא היה אחראי על ההחלטה למועד פתיחת הכביש, וכשהמועד נדחה לאור בקשת הפיקוח, לאור הפיגור של מליבו בלו"ז.
גם כאן יש להעיר כי טיעון זה סותר אשר נטען על ידי חלק ניכר מהעדים, אודות הקושי לדעת את מועד הפתיחה המדויק, וכאשר לא נטענה טענה כאילו בגין מליבו נדחתה הפתיחה.

372. אין כל יסוד לנטען, כאילו הפתיחה תתבצע רק עם השלמת הגשרים ונתיבי איילון לא יכולה הייתה להתחייב שכזאת מאחר ו פתיחת הכביש, באחריות משרד התחבורה (147).
כך, בסיור הקבלנים 20.6.07 (נספח 68) נאמר שעל הקבלן לאפשר הזרמת תנועה מהעיר מודיעין לתל אביב וכניסה ויציאה לתחנת הרכבת, וכי לא נאמר כלום לגבי התנועה פנימה ובניגוד למה שאמר לוראן [ וראו אשר ציינו לעיל אודות המשמעות ההפוכה].
ובוודאות מליבו ידעה לפני ינואר 2009, ובכל מקרה נמסרה הודעה מיד לאחר שהודע לנתיבי איילון ובעל פה (151).
בהתאם, מפנה לפרוטוקול הפגישה מיום 18.12.08, בנוכחות נציגי מליבו שם צויין מפורשות אודות הפתיחה המתוכננת , הגם שבאותה עת אכן אף אחד לא חשב שיש קושי , לאור הציפייה כי הפתיחה תהיה לאחר הרכבת הקורות (153).

373. בהמשך תצהירו הדגיש כי "אירוע קריסת המנוף היה משמעותי ביותר בחיי הפרוייקט. משכך, נפקדותו של אירוע זה מכתב התביעה שהגישה מליבו, הינה תמוהה. .." (154).
מנוף ייחודי בארץ והצורך בגלל השינוי של השיטה (155).
בלילה 26.1.09 הורכבה קורה אחת בתוואי כביש 4, בלילה 27.1.09 עוד קורה ונותרו 2 קורות כשהמועד לסיום, לילה 29.1.09 אבל "ביום 28.1.09" בהנפת הקורה השלישית קרס המנוף (157), כאשר הקבלן אחראי לפי החוזה, ועל אחת כמה וכמה שהדבר נגרם כתוצאה משינוי השיטה , וכשהמנוף החילופי שהזמינה הגיע רק ביום "20.2.09".
הקריסה הצריכה הסדרי תנועה והתאמה לכבישים החדשים וכך ההרכבה. מליבו הודתה ואף טענה בפני מנופי אבי כי נגרם עיכוב בזמנים ועיכוב בהשלמת הפרוייקט (נספח 74) (162).
אין יסוד לטענה כאילו מדובר על עיכוב של יום יומיים, לאור המועד שהובא המנוף הנוסף.

374. לטענתו, ביום 20.1.09 ביקשו שמליבו תבצע התאמות לקראת הפתיחה, מליבו התעלמה ואז הודעה ביום 29.1.09 (נספח 77) שהיא צריכה לפנות את תוואי 4 לקבלן חלופי [יוער כי גם בהתייחס לטענה זאת, שאם אכן ידעה מליבו על מועד הפתיחה באופן ודאי, מדוע שתתנגד].
מליבו במשך חודשיים לא עשתה כלום להסדרי התנועה, ואז נתיבי איילון יזמו זאת (178), כאשר ביום 12.3.09 הזמינה נתיבי איילון תכנית הסדרי התנועה ובין התאריכים 15-20.3.09 מסרו למליבו, דהיינו פרוצדורה פשוטה וניתן היה להקטין את הנזק (179).

375. נותרו בכל מקרה עבודות רבות לאחר הפתיחה, וכי סגירת התנועה הייתה נצרכת רק להנפת הקורות, אבל כל היתר ניתן לביצוע מעל הכביש הפועל והעובדה שמספר הפועלים והציוד נותר אותו דבר. יתר על כן במכתב של אורן מ-3.2.09 (נספח 74) צויין אודות צורך בהתאמות, אבל לא נטען כי הדבר ימנע מביצוע העבודות או יכביד בצורה בלתי סבירה (185) וכך גם ניתן היה להתגבר על המעקות בטון שנזקקו עם הפתיחה , הגם שגם טרם הצבתן חל איסור לעבור בין צידי הכביש.
בהתייחס לטענה שחברת הפיקוח הכירה בעיכובים, הרי לא מדובר על פתיחת הכביש, ועיכוב בלוח הזמנים (190).

376. לפי סע' 70 להסכם יש להגיש ניתוח מסודר של דרישות בגין עבודות נוספות והטענה של סטולין כי כלל זאת בחשבונות הביניים, והנתבעות סירבו לשלם, זו טענה מופרכת ומעולם לא הופנתה אליו דרישה עד לחודש ספטמבר 2009 (200). בכל מקרה לא זו הדרך להגשת דרישה לתוספות כשהקבלן צריך להגיש ניתוח מסודר ומפורט (204). החתימות זה רק אישור על ביצוע ולא אם זה חלק מההסכם הפאושלי או עלות ופערים בדרישות השונות לאותה עבודה.
כך הוא מתייחס לדרישות השונות, כאשר לשיטתו מה שכן הומלץ לאשר, בגין עבודות נוספות , 675,454 ₪.

377. בכל הקשור לתביעה הקבלנית, הרי הדרישה של כ- 24,500,000 ₪ מכפילה את שווי הפרוייקט שעמד בפאושלי על סך 30,000,000 ₪, ולא בכדי לא צורפה התביעה על ידי מליבו לאור המופרזות. התביעה הועברה רק בתחילת חודש יוני 2009 ולאחר מכן סיכום ישיבה על הדרישות (נספח 103) (222), תוך התייחסות לדרישות וכי הפגישה התקיימה עוד לפני שמליבו נטשה את הפרוייקט והתנערה מהתחייבויותיה (224).
העד הפנה לדרישות המתפתחות, בתחילה 254 ימי עיכוב ואח"כ 185 קיצוץ של 75% ובהמשך בתצהיר לוראן 67 יום , וכך גם שוני בנושא הדרישה בעניין תקורות וללא מסמכים.
נושא החזקת הסדרי תנועה לא מוזכר בתביעה הקבלנית. בכל מקרה המקסימום לפי נוסחה 400,000 ₪ (247).
ביחס לעלויות נוספות לאור פתיחת הכביש, סך הכל כ- 1.5 מיליון ובתביעה הקבלנית הדרישות שונות.
אין הסבר לשוני בין העלויות הנטענות בתביעה הקבלנית לאשר צורף לתצהיר לוראן וכשאין אסמכתאות על כמות ימי השוטרים שעבדו בפועל ושכרם .
עם זאת הם מכירים באישור של תוספת של 200,000 ₪ תגבור צוותי אבטחה ושימוש באביזרי הרמה.

378. חיבור בין הכבישים הזמניים לקיימים (כביש 200 לכביש S) וכביש 500 לכביש הגישה לתחנת הרכבת וכביש 100 לכביש Z מצויים בתוך גבולות הפרוייקט (תכניות נספחים 111 -109) וכי הטענה לא הועלתה עד הגשת התביעה הקבלנית, אלא רק שנה וחצי אחרי תחילת העבודות.
מליבו היא זו שבחרה בבניית רמפה זמנית, להזרמת התנועה ממערב למזרח, דהיינו פנימה, והרמפה החלופית – כביש זמני 700 – תוכנן באמצעות מהנדס שמליבו שכרה ולאור התכנון ברור שנתיבי איילון לא זאת שהיתה אמורה לבנות כביש זה . ואכן , בעת הביצוע הוחלט לבוא לקראת ולהשתתף בחלק מעלויות הביצוע ולא התכנון, לאור הפתיחה של 431 ומעבר התנועה פנימה ברמפה החלופית (282).

חקירה נגדית שורובן (6.3.14):
379. חלק מתצהירו - עד עזיבתו את חברת הפיקוח בספטמבר ידוע לו אישית, והשאר לפי מסמכים שהוא מאשרם (1265 ), כאשר שימש כמנהל הפרוייקט עד לספטמבר 2009 בשבוע הראשון (1266 ), אך המשיך להיות בקשר עם המפקחים . לאור הערת בית המשפט, הסביר כי כשהתכוון לידיעה אישית, הכוונה למסמכים שהוצגו לו על-ידי הצוות (1267).
עו"ד וינרוט מדגיש את התנגדות מליבו לכל עדות שמועה (1267) ובהמשך החלטת בית המשפט שבסיכומים יוכלו להתייחס להתנגדויות (1268).
פיזית היה בפרוייקט עד תחילת ספטמבר, ולא כפי שנשאל , כא ילו ביוני התחיל לעבוד במקביל (1268). כך גם דחה הנטען כאילו מי שהיה מתחת לגשרים זה יוסי וגליקמן וטען כי הוא היה שם בעצמו, הגם שלא כל יום, כי הוא מנהל פרוייקט (1270-1269 ).

380. אכן הוא מקבל שכר בהיקף של מאות שעות, כפיצוי כספי מאחר ועזב כבר את החברה, ולא סכום אסטרונומי (1272). נתיבי איילון משלמת את הפיצוי (1272). אכן רעננו את הזיכרון, עוה"ד, תוך הצגת מסמכים והשלימו את התמונה (1275).
את החשבון הסופי הוא לא קיבל בסוף 2009 (1275 ).
וולפסון מוכר לו, יו"ר ועדת חריגים, של נתיבי איילון, הקובע אם חריג יאושר "הוא מחליט, הוא הקובע בנושא הזה" (1276). משכך נשאל אם זה סופי, ואז הוא אומר שזה כעיקרון לא סופי, כי מזמין העבודה יכול לא לקבל את ההמלצה, אך ברוב המקרים מאמצים (1276), והמפקח מכין את החומר לוועדה ונותן את המלצתו המקצועית , תוך תיאור השתלשלות העניינים. לאחר שהנושא עבר לוולפסון, המפקח מחוץ לתמונה והדיון ה וא בין מזמין העבודה לוולפסון (1278).
הוא מופנה לעדות סטולין כי ישב מול וולפסון שאישר תשלום נוסף של 945,888 ₪, בצירוף מע"מ, והאם זה מוכר לו, והעד מבקש לדעת מהיכן זה. בית המשפט נצרך להסביר לעד שזה מעדות עד אחר . בהמשך , העד מיוזמתו טוען שלא ברור איך ס טולין ישב עם ראש ועדת החריגים, ובית המשפט נאלץ שוב להתערב ולבקשו לענות לשאלה (1279-1278), עד שהוא עונה שהציגו לו את המסמך על האישור, אבל הוא לא זוכר פרטים, אלא שאושר סכום מסוים (1279 ).
כך ניסה לטעון כי כל האמור היה בתקופתו, וכי הדברים הוגשו בצורה לא רצינית ולא מקצועית, לכן נדחו רוב המסמכים בתקופתו , ולקח הרבה זמן לקבלן להבין (1280 ).
כך ניסה להסיט לתקופת העבודה, אך נאלץ לאשר לבית המשפט כי הדבר לא היה בתקופתו (1283).

381. שורובן מאשר שהוא לא מומחה ללוחות זמנים , אבל מבין בהם והוא יודע לנתח, אבל זה לא מתפקידו (1286). כשהוא מופנה לכך שציין אודות נתיב קריטי וכדומה, אם הוא יודע מה זה אירוע מתחרה, השיב שנתיב קריטי בהגדרה כל הפעולות, כל עיכוב שגורם לעיכוב בסיום (1287 ) וברור שייצור הקורות בנתיב הקריטי, כ י אחרת אי אפשר לפתוח את הגשר (1287). אך הוא לא מכיר את המושג עיכוב מתחרה (1288) שזה מושג מקצועי, והוא לא צריך לדעת יותר מידי. בהפניה לחווה"ד המשלימה של ד"ר שקד, הוא לא עיי ן בה, וגם לא יודע מה נאמר שם (1289).
הוא נשאל אם הוא יכול לסתור את הניתוח שלפיו מועד לסיום 23.4.09, היינו לפני מועד הסיום החוזי, ותשובתו ששקד לא ליוו ה את הפרוייקט בזמן אמת, אלא בהליך המש פטי (1289) והעד מסביר כי מאחר ושקד לא היה בשטח הוא לא מכיר את המציאות ולא את העובדות, אלא ניזון מאינפורמציה שהקבלן התובע מסר לו, הגם שהוא מומחה בלו"ז ואף אחד הטובים בהם (1290).

382. מבחינתו הלו"ז המחייב זה ה-16 חודש (1290), אך בהמשך שינה והעיד שחלק מההתייחס ויות התייחסו גם ללו"ז הקצר שהקבלן הגיש, וכי הסתבר כי הוא לוקח מרווחי זמן ארוכים מידי (1290 ). אך בהמשך אישר שמה שכתוב בתצהיר על לו"ז, הכוונה אכן ל- 16 לחודש שתחילתם במאי 2009 (1291).
לטענתו זה ממש לא נכון כאילו עד פתיחת 431, לא הייתה סכנה של איחור בלו"ז החוזי, "ממש לא נכון, אני גם יכול לפרט" (1291).
משנדרש לבדיקתו של ד"ר שקד בחווה"ד המשלימה של לו"ז קצת יותר ארוך מ- 13 חודש אבל פחות מ- 16, אומר העד כי הוא לא מכיר את הניתוח אבל הוא נעשה בדיעבד, על-סמך נתונים שהקבלן העביר לו, אבל הוא לא יכול להכנס למשהו שהוא לא כתב (1293).
משנדרש עו"ד וינרוט לכך שהיה גם מומחה אלכסנדר פוליאקוב שפעל כמומחה, השיב העד כי הוא רוצה לדייק שאותו אחד נשכר על-ידי הקבלן לטובת תיקוני הליקויים (1295 ). דהיינו , לא עובד אורגני , אך מאשר שאכן הוא ה ועסק על-ידי מליבו ועל חשבונה (1295), וגם שימש כמפקח עליון על ביצוע התיקון.
בהנחה שיש להמתין 7 ימים להתחזקות הבטון ולכן התיקון לא מעכב את הלו"ז, הסביר העד שמצד שני, כשאתה מפרק תבנית אסור לך לגעת בקורה עד שלא מקבלת את החוזק הנדרש, ולכן מצד אחד אי אפשר להרכיב אותה, אבל אתה גם לא יכול להמשיך לטפל בה, ולכן כל עוד היא לא קיבלה את החוזק גם אי אפשר להתחיל לתקן את הליקויים (1298 ), ומשעומת עם גוטליב, שאחרי 3 ימים כבר יש את החיזוק, ושאכן יש עוד 4 ימים עד התיקון, הרי לא נשמע לו סביר "לא נשמע לי סביר שיש לך ליקויים בקורות, כמעט בכל הקורות, בכל ה-18 הקורות היו ליקויים, לא סביר שזה לא גרם לעיכובים בפרויקט..." (1299). וכי אם יתגלה ליקוי סביר שייקח זמן לטפל וזה יבוא על חשבון משהו אחר והתמשכות ההליך (1300), אך לא בדק באופן אישי כי לא ניתח את ל וחות הזמנים (1300).

383. העד נשאל, כי לאור מה שכתב, שאלמלא קריסת המנוף אפשר היה לסיים הכל לפני הפתיחה, אזי היו עומדים בלו"ז לסיים במאי , א ך העד אומר שהוא לא בטוח (1302 ) כי צריך גם להסתכל על הקורות בצפון ובית המשפט נאלץ להתערב, האם בהנחה שהיו מרכיבים את הקורות ב- 29.1. והיו נשארים 3 חודשים לגשר הצפוני 2 קורות, האם היה אפשר לעמוד ביעד החוזי, והעד השיב כי מניסיונו משלב השלמת הקורות, על-מנת להשלים את הגשר ולפתוח אותו , צריך לפחות 3 חודשים (1304 ).
לכן בית המשפט מבקש לבחון מה המועד בו היה צריך להציב את שתי הקורות בגשר הצפוני לאחר ה- 29.1, אם הכל עובד בסדר, והעיד כי אינו יודע אם הקורות היו מוכנות, ושוב בהנחה שכן, והבעיה היא רק הנפה, בהנחה שהן כבר יוצרו ורק צריך להניף , ושוב העד מנסה להתחכם על התיאום ובית המשפט אומר אם אפשר 3 חודשים אפשר ואז הוא משיב לפחות 3 חודשים, והסביר שהכוונה שלו למצב שהגשר מוכן. רק בהמשך ושוב ל שאלת בית המשפט, סוף סוף הוא אומר שההנפה עצמה והתיאום לה בין שבוע לעשרה ימים.
עד שהעד "נאלץ" להודות שאכן עד מאי זה היה נגמר, והוסיף "אלמלא קרה האירוע של קריסת המנוף היה סיכוי טוב שהקבלן כן היה עומד בלוחות הזמנים" (1306) [מכאן ששוב מתחדדת השאלה, כי לכאורה אלמלא פתיחת הכביש ניתן היה להביא מיידית מנוף קטן נוסף לסיוע ואזי היו עומדים, לכאורה, בלו"ז].

384. הוא לא מקבל מה שעלה מדברי גוטליב, שמוצאים מכתבים בהתראות כענין פוליטי מאחר ואם כמתכנן אתה מחליט לפ סול, אז יש בעיה מהותית בקורה (1308), אך מאשר שאכן בסופו של דבר כל הקורות הונפו , וזה נכון שלא פסלו קורה טוטלית, אלא רק עד לתיקון. כן אישר, שאכן 18 הקורות שנוצקו, הונפו (1308 ). עם זאת העד שוב כדרכו רוצה להמשיך את התשובה כי אף אחד לא יודע גם לא גוטליב מה המצב האמיתי של הקורות, באופן שבמקום שהיא תהיה בריאה ב- 100% יכול להיות שזה רק 90% וכי אף אחד לא יכול לדעת (1309). לא בכדי "בציניות" שואל בית המשפט האם יש 10% נכות בקורה , ואז העד מס ביר שתמיד לוקחים מקדמי בטחון (1309). עד שבסוף הוא נאלץ להגיד שבאמת הכוונה לא הייתה כאילו יש בעיות בגשרים (1310 ).
כך אישר שחרף הטבלאות והחישובים על הפחתה, בסופו של יום מליבו קיב לה 100% מהסכום של הקורות (1311). לא בכדי נשאל, איך זה מתיישב עם אשר טען שבטיב מלא רק אז מקבלים את מלוא התשלום והשיב שלרשות המפקח יש את המכתבים והאזהרה שיכול ויקנסו ושוב בית המשפט שואל שאם לא קנס, פרושו שהוא עמד במשימה ואז י נאלץ שורובן להודות שגם בטיב זה סביר. כך גם אישר שבענין הקורות לא היו קנסות (1312).

385. גם שורובן אישר כי אכן נפלה טעות בתצהיר אודות מספרי החיבורים והמחלפים, אך ללא הסבר כיצד נפלה הטעות גם אצל שמיר.

386. בהתייחס למכתב של גליקמן (30.6.10) (נספח 83) בסעיף 19, שם כתוב מפורשות שעקב הפתיחה במועד מוקדם הייתה הפרעה, ענה שלא הוא כתב את המכתב, וכי מדובר במכתב, שנה לאחר הסיום וזה היה ניסיון להגיע לפשרה עם הקבלן מבחינת התחשבנות ( 1316). לא בכדי הוא נשאל כי קודם יש את הקביעה ורק אח"כ את הפריטים, והסברו שברור שהפתיחה גרמה להוצאות מע בר למתוכנן והביטוח הכיר בחלק (1317). אך לא הסכים שהפתיחה הייתה בשלב מוקדם.
בהמשך נאלץ בית המשפט להתערב פעם נוספת ולהסביר לעד שלפי התצהיר, הפיקוח לא הכיר בכלום, והנה בשני מסמכים אומרים שהכירו וזה לא משנה אם זה 1.5 מיליון או שניים, ולא מדובר על פשרה אלא על אישור, והעד חוזר על העמדה שפתיחת 431 לא הייתה הפתעה מבח ינת הקבלן וכי ידעו על הפתיחה (1319) ושוב בית המשפט צריך להסביר לא מה הוא חושב, אלא אם יש לו הסבר למכתבים, וה עד מסביר כי הוציאו דברים מהקשרם והפיצוי הוא זניח, עד שהוא נאלץ לומר "יש הכרה, יש הכרה בפיצוי, חלקי" (1321 ).
למעשה, גם בנושא זה ניתן כבר עתה לציין כי גם מדברי שורובן עולה, כי בסופו של יום, אין חולק כי פתיחת הכביש גרמה לעיכוב. השאלה משך העיכוב ובעיקר האחריות הנורמטיבית.

387. ביחס לעדותו שהליך הרכבת הקורות היה מסתיים עוד בחודש נובמבר 2008 אם מליבו הייתה עומדת בהתחייבויות, אישר, בסופו של יום, כי זה מתייחס ללו"ז הקצר של 13 חודש. העד הופנה למכתב 77 שם צויין שמועד השלמת הרכבת הקורות 5.2.09, והוא מאשר שזה הלו"ז החוזי, ומשכך הוא נשאל שאם מדובר על איחור לעומת נובמבר 2008 זה רק ביחס ללו"ז הקצר ולכן אין פה איחור לעומת הלו"ז החוזי.

388. העד ה סביר שהסכימו לשינוי בשיטה משתי סיבות, קיצור הלו"ז בשבועיים בעלות מופחתת (1327-1326) וכי המועד המקורי 5.5.09 או 6.5.09 . לכן נשאל, אם מדובר על קיצור של שבועיים אז היה צריך להיות אמצע אפריל, אבל בשום מקום הוא לא אמר את זה, דהיינו 22.4.09, ושוב נשאל העד "במהלך כל השאלות היום אתה עשית הפרדה, ובסדר גמור, בין הענין החוזי לבין הלוח המקוצר, ולגבי הענין החוזי אתה כל הזמן הסברת, דיברת, מאי, מאי, מאי, ולא טרחת אפילו בהסתייגות אחת לומר ... אבל שימו לב, אנחנו מדברים כמובן שבועיים, שאתם הסכמתם...", והעד בפשטות אומר ש-22.4 זה היה התאריך המעודכן. אך אינו עונה לשאלה נוספת, אלא אומר "לא יודע לענות על זה, לא, לא חושב".

389. כך גם הופנה למכתבו שם ציין את מאי כמועד, ולמה לא כתוב שם 22.4, והעד השיב שיכול להיות שזה טעות, אך אין לכך משמעות מבחינת העיכובים, כי בכל מקרה הקבלן גם לא עמד ב-22.4 וסיים את הפרוייקט שנה וחצי לאחר המועד (1330).

390. העד נדרש לטענתו בסעיף 183 לתצהיר כי הדבר היחידי שצריך לסגור את הכביש זה רק להנפת הקורות וכל שאר העבודות יכולות להתבצע ללא קושי מעל כביש פעיל, כאשר הוא מופנה למכתב מ-5.2.09 שהוא מכותב לו (ת/12) , על-ידי ביקלס, יועצי הבטיחות, שם נקבע שאין לעבוד מעל כבישים פעילים ולסכן נהגים בנפילת חפצים וכי יש להפסיק את התנועה תוך התייעצות עם הפיקוח ועם ביקלס מטעם הבטיחות, ו כן מכתב נוסף, מיום 12.2.09 (ת/13) . והעד מסביר שמה שקשור למבנה העליון מעל הקורות ניתן לביצוע לאחר שהקורות על הגשר תוך סגירה הרמטית, למעט גונזולות שזה אלמנטים בולטים מהקורות וניתן לבצע באופן שוטף, העובדה שכך זה בפועל נעשה (1336).

391. העד נשאל אודות המטאפורה, של רץ שנופל ויכול לקום ולהמשיך במרוץ אבל מונעים ממנו , וכך גם פה תוך יומיים אפשר היה לפתור את ענין קריסת המנוף ולהתארגן עם מנוף אחר או פתרון הנדסי אחר ולהמשיך, וכשזה מקסימום היה משפיע קצת יותר כח אדם ומאמץ תשובת העד "אני מסכים, אני מסכים" (1338). העד נדרש להתייחס לעדויות מטעם מליבו שהסבירו שאם לא היו פותחים את הכביש, תוך ימים היו מתארגנים ועומדים בלו"ז , ותשובת העד שבכל מצב הייתה תנועה מתחת לגשרים גם במצב המקורי , ובכל שלב (1339 ). העד התבקש להידרש לנושא הספציפי, כגון כמה זמן לוקח להביא מנוף חילופי והעד מאשר שלא בדק, אבל הוא יודע שמדובר על יום יומיים, מקסימום 3, אבל מדובר על שניים במקום אחד (1339 ) וכשהעד שואל למה הם לא עשו, והכוונה לקבלן (1340 ). העד נשאל שבעדויות מטעם מליבו נטען כי פנו מיד למנופי אבי, אך לא ניתן אישור מטעם הפיקוח לחזור ולפעול באמצעות מנוף נוסף קטן וע"כ לא היה טעם בהבאתו.
תשובת העד כי הטענה לא נכונה, כאשר הוא נסמך על כך שבסופו של יום, הקורות הורכבו עם אותו מנוף לאחר שתוקן ואם מנוף אחר עמד שבועיים כי לא הספיקו לתקן את זה שקרס וכשלשיטתו אפשר להביא מנוף חילופי מאותו רגע שהמנוף קרס, אפ ילו למחרת ולהרכיב את הקורות (1342), עם זאת הוא מאשר שהיו צריכים בוודאי לבקש אישור ותיאום לצורך הרכבת הקורות, מאחר שמדובר "על כביש כרגע בין עירוני בקטע" (1342) וכי צריך תיאום עם משטרת מרכז, תנועה ארצית מרכז, רשויות מקומיות רמלה ונס ציונה, אבל זה תיאום רגיל של קבלנים, ולכן הוא נשאל אם גם בלי 431 אם היה צריך תיאום ותשובתו שבלי "התיאום נעשה מול הרשות המקומית מודיעין, אוקיי? בלבד" (1342) וכך גם המשטרה, אבל עם הפתיחה נכנסו עוד 4-3 גורמים.

392. העד נשאל שכבר ב- 25.1. דרש בנספח 69 לפנות את כל הציוד והאביזרים בתוואי 700 לצורך פתיחת הכביש, ומכאן שבכל מקרה המנוף לא היה יכול להיות שם ב- 29 וב- 28 הואיל ולפני כן היו צריכים לפנות, והסברו שלא מדובר בעבודות סלילה כי הכ ביש כבר היה גמור, אלא רק הצבת מעקות בטיחות, אביזרים ושילוט (1345 ).
כך הפנה לנספח 77 לתצהירו, מכתב מ- 29.1.08 שמתייחס ללו"ז החוזי וכי למעשה דרש ממליבו לפנות , וכ י לאור הקריסה, הוא לא שאל אם מביאים חלופי, לא ענין אותו, ויצא ואח"כ יחזור , והעד השיב שלאור המצב שנקלעו, קיבלו החלטה כמזמין עבודה שהדבר החשוב פתיחת הכביש (1347). בית המשפט שואל שלמעשה ניתן היה להמתין יומיים עם המנוף החלופי ולסיים, ותשובת העד "לא יכולנו לקחת את הסיכון הזה" (1348). עם זאת הוא מאשר שאכן אם היו קובעים מועד רחוק יותר לפתיחה, אז עקרונית ניתן היה להרכיב עם שני מנופים אחרים, ותוך מספר ימים קצר מאוד להרכיב את הקורות וכך הוא גם מאשר שניתן היה גם לעמוד בלו"ז החוזי (1348) אך מסייג פלוס מינוס (1348).
בסופו של יום ולשאלת בית המשפט שבעצם מבחינת העובדות, הסיבה המרכזית שבגינה עוצרים את התהליך "זה ההחלטה של המזמין בגלל טעמים, יכול להיות שהם ראויים לחלוטין, לפתוח את 431, בזה אתה מסכים איתי?" ותשובתו "אלה השיקולים שלנו, נכון, מסכים" (1349). כך הוא גם מאשר שאכן זה בדיוק נושא המרוץ למרתון.
לא בכדי בית המשפט מציין בפני העד כי לפחות לשיטת מליבו הצ'אנס ניתן ב- 28 להרכיב וכשהעד מוסיף 29, והמועד נגמר, הגם ש אם היו פותחים את הכביש ב- 3.2 אין בעיה ולכן "כלומר רק בגלל הסיבה של פתיחת הכביש אי אפשר היה לפתור את הבעיה מיידית של הקריסה של המנוף" (1349), אך העד בשלו , שהקריסה של המנוף גרמה לעיכוב ושוב הוא נאלץ לאשר שאכן אם לא היו פותחים את הכביש והוא היה מביא שני מנופים חלופיים "ניתן היה תוך יומיים שלושה ארבעה להשלים את העבודה, נכון" (1350).

393. שורובן העיד שה וא יודע שאכן המנוף קרס לאור בעיה בהידוק המצעים, וכי מדובר במנוף שדורש הכנות ומשטח בעובי מסויים , וכך גם ביקורת של בודק בטיחות וכי מי שצריך לספק את כל זה מי שסיפק את המנוף (1351 ). אולם מנופי אבי אינם קשורים לעד, והוא רואה במליבו כאחראית, וגם לא צריך אישור של הפיקוח, וכי אף אחד מהמפקחים לא מוסמך ללא אסמכ תא (1352). לשאלה אם לא היו צריכים לבדוק שיש אישור של מנופי אבי, הוא אומר שאכן הפיקוח צריך לאשר ספקים שמועסקים על-ידי קבלן, הוא חושב שאישרו את אבי ספק ידוע עם ניסיון (1352 ).
בסופו של יום הוא עונה כי במקרה פה לא בדקו את התהליך (1354 ).
עו"ד וינרוט הפנה לסעיף 33 לחוזה, שנדרש אישור הפיקוח, שאמור להודיע לקבלן אם משהו לא מתאים ולכן לכאורה הם היו אמורים לבדוק שהמשטח מהודק, והעד משיב כי הבדיקה היא בדיקת מוצרים שנכנסים לאתר ולא מדובר על ציוד מכני וכי מעולם מפקח לא נדרש לבדוק תקינות מנוף (1355) וגם לא של המשטח (1356).

394. שורובן מאשר שכתוב שהלו"ז השילדי זה רק לאינפורמציה ולא מחייב , ונשאל שהשינוי זה לא שיקול עסקי, אלא שלא ניתן לאור חוסר היענות של המפעלים הטרומים לעמוד בזמנים, וכך גם יש עלות נוספת של תכנון 750,000 ₪, ולכן אין חיסכון כספי, והשיב כי זה לא מדויק, וכי גוטליב עבד בשני כובעים, תכנון חלופה מקורית עבור נתיבי איילון והשני, חלופה עבור מליבו ולכן הו צא המכתב שהוא היה לצד הקבלן (1363), אולם למרות זאת כל מהנדס יאמר שעלות גשר קורות בהכרח זולה יותר, ולא נראה שקבלן יוציא חלופה יקרה יותר (1363). לא בכדי בית המשפט שאל "אני יכול אבל להציע חלופה שתקצר את הזמן ואני אקבל בונוס?" (1363). העד מאשר שאכן, אך בתנאי שהקבלן מוכיח מראש שזה מקצר , וכי כאן הימור שהקבלן לקח שישתתף במכרז (1364).
בית המשפט שואל את העד, כמומחה , ביחס לשתי החלופות ובאיזו מביניהן יש סיכוי יותר לקצר את המועדים, והשיב שזה תלוי בהרבה גורמים, ובהנחה שהמפעלים עמוסים (1365), העד נאלץ לאשר שאם אכן יש בעיה של זמינות "אז ברור שכדאי לעבור לשיטת הקורות" (1365).
ואזי, כשעו"ד וינרוט הדגיש כי השיטה החלופית היא היחידה, העד מ עלה טיעון חדש, לפיו ניתן לייצר בשטח בביצוע עצמי גם את הנדרש בשיטה של המכרז (1366 ). לא בכדי עו"ד וינרוט ציין כי עד אותו מועד לא שמעו דבר כזה , ו הדבר לא נטען לא בחוו"ד ולא בתצהיר , והעד הסביר שזו השלמה, אולם אין לו תשובה מדוע לא אוזכר כל הנושא עד כה.
לא בכדי בית המשפט פונה לעד אם בכלל, בזמן אמיתי , עלה נושא ייצור מקומי והעד מאשר כי הדבר לא הועלה (1367 ).

395. העד טוען כי ניתן להסיק גם מהמסמכים שהציג , כי הוא ידע על הכוונה לפתוח עוד זמן רב לפני סוף ינואר 2009 (136 8).
גם כאן בית המשפט מבקש להבין, אם יש מכתבים על כל נושא , איך אין אסמכתא אחת מפורשת , והעד מתבקש להסביר מתי יצא המכתב הראשון, ותשובת העד לדצמבר (1368) אבל אינו זוכר אם זה היה פרוטוקול או תיעוד. העד הסביר כי היה מסמך שיש כוונה בסוף ינואר 2009 לפתוח את הכביש "וזה נדחה בשבוע בסך הכל. היתה כוונה, עכשיו, מעבר לזה אני רוצה", ובהמשך, שמדובר על 18.12 ולאחר הערה של מישהו אחר באולם (1369).
עוד הוסיף שמדובר על כביש ארצי ומדובר באמצעי התקשורת כבר מחודש אוגוסט 2008, שיש כוונה לפתוח אותו לקראת סוף השנה, מה עוד שקבלן שטח רואה מה נעשה סביבו, כולל שמליבו ראו שנערכים ומבצעים הסדרי תנועה ולא שבבוקר בהיר הופתע וגילה "ההערכות אליה היא לפחות חודשיים, זה לא שאתה קם בבוקר לוחץ על כפתור ומכניס תנועה, אז ככה, אז לדעתי זוהי התממות שהוא הופתע" (1370). לא בכדי עו"ד וינרוט שואל, האם הוא צריך ללמוד את זה מאינטרנט או תקשורת ומדוע לא צרפו משהו מחומר זה , והעד הסביר "לא ידענו על התאריך המדויק בשום שלב, רק בחודש ינואר נודע לנו על ידי משרד התחבורה שיש כוונה לפתוח בתחילת פברואר ועם היוודע הדבר עדכנו את הקבלן, בדיוק באותו יום או יומיים, באותו יום שנודע לנו העברתי את האינפורמציה הזאתי למנהל הפרוייקט אלכס ולרונאל " (1370). ושוב הסביר כי על התאריך המדוייק ידע בינואר, אבל על הכוונה י דעו עוד מאוגוסט ספטמבר 2008 (1370). לא בכדי עו"ד וינרוט מבקש לראות מסמך או תזכורת, והעד "היינו בטוחים... שהפתיחה של 431 לא תשפיע על מליבו... מכיון שעל פי לוח הזמנים שהוא הציג, ... חודש נובמבר דצמבר הקורות היו אמורות להיות כבר למעלה... אפשר לראות בלוחות זמנים" (1371).

396. ודוק, מחד גיסא מאשר העד כי ידעו על כוונה כללית אך ספציפית רק בחודש ינואר 2009, ומאידך גיסא כי לא מצאו לנכון ליידע כי לא צפו בעיה (1371 ).
עוד יש לציין כי גם העד התייחס למועד אשר היה צפוי להנפת והרכבת כל הקורות, עדיין נצרך זמן עד הפתיחה מעל הגשרים.

397. עם זאת העד מאשר שאכן כפי שהיה בעבר שאמרו אוגוסט ונדחה כך גם אם נמצאים בינואר יכול היה שהמועד ידחה מפברואר למרץ או אפריל (1376 ). בהמשך הוא נשאל שאם אתה רוצה שהקבלן ידע שהמועד של הפתיחה יחול ואף מתחת לגשר גם אם לא סיימו את העבודה, ואם נמסר שכזאת משיב העד בשלילה (1376) ושוב הוא חוזר שבכל מהלך הפרוייקט הייתה תנועה מתחת לגשרים וסך הכל הוסיפו תנועה נכנסת (1376 ).
בנוסף, ציין כי בהתחלה בחודש הראשון של הפתיחה התנועה הייתה דלילה וכעקומת למידה (1377).
משנדרש לציין את התאריך בו ידעו על פתיחת הכביש ציין כי במהלך חודש ינואר באמצע, אולם "במהלך חודש ינואר נודע לנו שיש כוונה בתחילת מרץ, שר התחבורה" (1378) ואז התערבות, שמדובר על חודש פברואר וגם העד מתקן עצמו, שמדובר בתחילת חודש פברואר. כך גם אישר העד שזה חלק מהתכתיבים הפוליטיים וכדבריו השר רצה לגזור את הסרט וכי "היה לחץ כבד מצד נתיבי אילון לעמוד במשימה הזאתי" (1379).
לא בכדי נדרש בית המשפט לשאלה אודות מכתב המודיע על כך, והעד אומר כי האינפורמציה גם עברה בעל-פה והסברו "מכיוון שאתה לא יודע את התאריך המדוייק אז מה אני אוציא לו מכתב?" (1379) ולכן רק כשידעו את התאריך, מספר ימים לאחר מכן, הוציאו עדכון בכתב כשבפרוטוקול צויין 27 .8 וכנראה צריך להיות 27.2.
עם זאת, הוא מאשר לשאלת עו"ד וינרוט, שאכן בפועל לא הוציאו מכתב אודות הפתיחה שתהיה מתחת הגשרים , גם אם לא יהיו מוכנים וכי "הוצאנו אותו לקראת סוף ינואר ברגע שידענו בוודאות שהכביש הולך להפתח תוך פרק זמן של שבוע, משהו בסדר גודל כזה. הוצאנו מכתב כי היינו בטוחים שהכביש באמת הולך להפתח" (1380).
ושוב יש להעיר, האם זאת הודעה או התראה מוקדמת סבירה בנסיבות דנן.

398. כך הוא גם מאשר שהכביש שנפתח היה כביש אשר לא היה אמור להיפתח כי הוא היה בתכנון, וכי מליבו עשתה אותו, בציינו כי אי אפשר היה לדעת את זה מראש. "השתמשתי ברמפה של מליבו להכנסת התנועה מכביש 431, נכון, בגלל זה גם" (1382).
לא בכדי נשאל העד כי המסקנה שבתכניות המכרז, מאחר והכביש לא קיים, אזי ברור שהתנועה אמורה לעבור על הגשרים ולא על הכביש כי אין כזה, והשיב, כי זה לא נכון. אם הקבלן היה מאמץ את הסדרי התנועה המקוריים שהיו מאפשרים לו גמישות, כך, אם היה בונה את כביש 700 מתחת לגשרים לכל רוחבו ו כי רק לאור שינוי השיטה על ידו נוצרה הבעיה (1383).
משנדרש לאשר ציין, כי למעשה הרמפה לא הייתה צריכה להיות, ולכן באו לקראת מליבו, מבקש העד לתקן עצמו וחוזר על אשר השיב קודם לכן, כי לפי השיטה המקורית "ההשפעה של 431 הייתה זניחה... הייתה אפשרות להכניס את התנועה דרך אותה רמפה 700 שהוא לא סלל אותה, אם הוא היה סולל אותה לכל רוחבה, רמפה 700 מאפשרת..." (1383).
ובהמשך הסביר, כי רמפה 700 זה הכביש מתחת לגשרים, כביש רחב, מאפשר כניסה ויציאה מהעיר מודיעין.
לשאלות בית משפט, אישר העד כי בשעה שאישרו את התכנית החלופית ואת הסדרי התנועה ובייחס לרמפה 700 החלופית, אכן לא תכננו שהתנועה מכביש 1 תעבור שם (1388). ורק מספר חודשים לפני הפתיחה חשבו שזה יעבור שם.

399. בהמשך חקירתו הכחיש כאילו על מנת להסיט את התנועה לכבישים החדשים, היה צריך את הנחיותיו של לירן , מאחר והוא שימש כמפקח ב נושא תנועה, בטיחות בתנועה (1393), וההנחיות זה רק מקדם ביטחון עבור מזמין העבודה , אך זה לא הנחיות לביצוע וכי לא הוסמך לתכנן הסדרי תנועה , רק לתת הערות (1393 ).
למרות שנשאל שכאילו היה חסר השיב, כי עד היום הוא לא מבין איזה חסר היה בכל הקשור להסדר י התנועה (1394 ). ולשאלה, אם הוא מומחה, ציין, כי אם הוא פותח את התכניות יש את כל האינפורמציה להסטת התנועה, וגם אם אינו מומחה לתחום של הסדרי תנועה , הוא יודע לקרוא תכניות וכי אם לירן השיב לבית המשפט כי היה חסר, אז לירן טעה .
בהתייחס לשמיר, שנתן חוות דעת מטעם נתיבי איילון, ונטען כי הוא אישר שתכניות המכרז לא כללו הסדרי תנועה בחיבורים לכבישים קיימים (1395). שמיר טעה, מאחר והת וכניות שצורפו למכרז, תוכניות לביצוע שנמסרו לקבלן כללו את כל הפרטים להתחברות , ומה שקורה שהקבלן לוקח את התכניות למשטרה , מתייעץ עם קצין המשטרה ועם מהנדסת התנועה של רשות התמרור ומקבל הנחיות לשיפור התכנית "מקבל תמיד תוספות... יכול להיות שאת הדברים האלה לא הופיעו בתכניות, אבל בכל רשות יש סטנדרטים אחרים, אי אפשר לתכנן מראש את הדברים האלה..." (1396), ולכן יש את כל האינפורמציה, כשגם התחברות 200 וגם 500 מופיעות , ויש תכנית שמפרטת איך מתחברים בין כביש חדש לקיים וגם החיבור התנועתי , מבחינת אביזרים כולל גבהים (1397).
לא בכדי נשאל העד איך דבריו מתיישבים עם מומחים בתחום כלירן ושמיר, ותשובת העד שלירן הוא לא מומחה רק מפקח בטיחות (1398). וכי הוא חולק עליו (1399).

400. משהעד מופנה לישיבה בנתיבי איילון, בנוכחותו , העוסקת בפתיחת התנועה דרך 700 של מליבו, ועריכת הס דרי תנועה על ידי נתיבי איילון, הסביר העד, כי מדובר היה בישיבה פנימית שערכו במשרד, ומדובר בסקירה כללית של כל ה- 5 ק"מ (1406). אולם, בהמשך אישר שמדובר על פאתי מודיעין, וכי נקבע שם שיש לתאם סיור דחוף ללו"ז של סלילת רמפה 700 והרחבות בחלק הדרומי ובאיזור שאכן מליבו עבדה, תוך שהסביר שב-4.1. העריכו שבזמן הקרוב הכביש ייפתח , ולכן רצו לקבוע לו"ז לסלילה וכי אכן רולי פלד תכנן תכניות הסדרי התנועה הכלליות של הקטע (1407) ובין היתר גם האיזור של מליבו ולשאלה – מדוע צריך תכנון נפרד של מליבו , ציין כי בעיקרון הם היו אחראיים על הסדרי התנועה הכלליים של הפרוייקט (1407 ).
העד מתבקש להתייחס ל-700 החלופי, דהיינו, העליה שאכן לא הופיע ה ולא הייתה תכנית מנחה במכרז (1409 ) הגם שביחס ל-700 המקורי הייתה תכנית מנחה שאינה מראה הכנסת תנועה, אבל אם מיישמים אותה ניתן היה לקלוט את התנועה פנימה (1410). עם זאת, א ישר שאכן התכנית המקורית גם בייחס לכל הכביש לא נועדה להכנסת תנועה (1410 ).

401. לאחר שבית המשפט הסביר את השאלה, האם הסדרי התנועה המנחים שנקבעו במכרז רלוונטיים לאחר השינוי, השיב שורובן, כי הם לא רלוונטיים מאחר והקבלן שינה את קונספט התנועה במחלף כשהוא הוסיף עוד זרוע, ולשיטתו, הקבלן הוא זה שצריך לתכנן מאחר וכל שינוי שהקבלן עושה גורר ש ינויים אחרים (1413).
גם לאחר הפתיחה לא צריך לשנות את הסדרי התנועה, לדברי העד "אנחנו השתמשנו במעקף שהקבלן ביצע בתחום השטח שלו" (1413), וכי "כל השינויים שביצענו הם מחוץ לגבולות העבודה" (1413) של מליבו , וכשהעד ניסה להסביר, שלא צריך היה שינוי גם ברמפה החלופית, שלא שינו וכך גם בחיבורים (1413 ). וביחס לתמרור הסימונים לפני המעקף ולא בתוכו.
לאחר שנשאל שלכאורה , לפני הפתיחה , התנועה הייתה באותו כביש החוצה ולאחר הפתיחה בכיוון הפוך וכאילו בגלל זה צריך לעשות שינויים , הסביר העד שלמעשה יש כאן בלבול וכי "המסלול ששימש את הרכבים ליציאה ממודיעין החוצה זה אותו כביש שעמד לו מתחת לגשרים, הצד המזרחי של הכביש הוא נסלל בשלב הראשון" (1415). "הנתיב הזה, 2 נתיבים, סליחה, 2 נתיבים... המזרחיים שימשו את הרכבים ליציאה מהעיר מודיעין החוצה... או לתחנת רכבת... או לכיוון מערב" (1 416-1415). לעומת זאת, לגבי הכניסה "היתה באמצעות רמפה 700 חלופית, שאותה ניצלנו במרכאות... והיא הייתה חד סטרית וחד נתיבית, נתיב אחד רחב 4 מטר, אבל נתיב אחד שהוא שימש בעצם להכנסת התנועה מ-431 הארצית, ומאלה שחוזרים מתחנת הרכבת לעיר מודיעין, השתמשו ברמפה הזאת" (1416 ).
דהיינו, לאחר הפתיחה "2 נתיבים החוצה, נתיב 1 פנימה" (1416 ). אבל לפני שפתחו, אזי אותם 2 נתיבים שימשו אלה שרצו החוצה "ואותו נתיב שימש את אלו שרצו לחזור מתחנת רכבת לעיר מודיעין או לישפרו סנטר, בסך הכל הוספנו עוד נפח תנועה מהכביש הארצי, זה הכל, אבל הרמפה כן הזרימה תנועה, זה לא שהרמפה לא תפקדה, הרמפה תפקדה" (1416 ).
משכך, עו"ד וינרוט שואל כי מעת שנתיבי איילון עשו את השינוי אז הם אחראים לכל הנצרך והעד אומר "זה אירוע, אירוע חיצוני שקרה בפרויקט, נ.ת.א לא הייתה אחראית עליו באופן ישיר" (1418). ובהמשך, "זאת הייתה הנחתה, אירוע שקרה... נ.ת.א בוודאי לא הייתה אחראית עליו" (1418 ) ואף לא אי שרה אותו וגם הפיקוח לא אישר (1419).

402. משנשאל, שזלינגר אומר שזה תואם , כביכול , לאחר שתואם עם מ ליבו המועד הסופי להתקנת הקורה ושהכביש עמד להיפתח שבוע לאחר מכן, וכך ניתנה הסכמת נתיבי איילון למשרד התחבורה תוך הפניה לסעיף 72 לתצהיר זלינגר, השיב כי נתיבי איילון כפופה למשרד התחבורה ונתיבי איילון אמורה להתיישר להחלטה, ואם כתוב שהיה צ ריך הסכמה אז הניסוח לא נכון (1420). ובלשונו "זה נכפה עליה" (1420 ).

403. בסוף חקירתו, בית המשפט מתערב ושואל אותו כמומחה אפילו ובעל ניסיון "האם לא ראוי, בוא נחכה, נפתח, אם אין לחצים אחרים, לגמור כמו שצריך, להציב את הקורות, נסלול, נפתח את הגשרים למעלה, אין מעבר של 700 חלופי ומעבר 700 למטה, זה יותר אידיאלי?"
"זה הקונספט, להשלים את הפרויקט ואז לקלוט את התנועה, זה הקונספט המקורי" (1429).
אך בהמשך "אבל אנחנו מצפים מקבלנים שיתאימו את עצמם למצבים קיימים בשטח ... הם לא שגרתיים, יש הרבה אי ודאויות לאורך הדרך" (1429), וכי צריך להתאים למציאות, ולא מדובר בדברים מורכבים (1429 ). בהמשך, לשאלת בית משפט , שבעצם כפו עליהם הר כגיגית ואז מליבו אמרו שזה לא יהיה לפני 5.2 , על מנת שיוכלו להציב את הקורות אומר העד "הפעילות הקריטית בפרויקט הייתה הצבת הקורות, נכון. אילולא היה, אם המנוף לא היה קורס והקורות היו מוצבות..." (1430 ). הוא גם אישר, לשאלת בית משפט , שאכן ראו חשיבות לסיים את זה ואז שאין ברירה , להתחיל להפעי ל מלמטה אבל לא כמצב אידיאלי (1430).

תצהירו של אדי זלינגר (נ/18) :
404. זלינגר, מנכ"ל ובעלים של חברת הפיקוח . המערכת החוזית מול נתיבי איילון, ולא קשור לקבלן . תצהירו דומה לתצהיר שורובן אודות ההסכם הפאושלי, שכירת שירותי קבלן נוסף, נטישה של הפרויקט, תשלום הוצאות כספיות נוספות , לאחר שנתיבי איילון שילמה למליבו את מלוא התמורה של ההסכם הפאושלי , וכאשר הוא חוזר למעשה על התצהירים האחרים.
כך העיד כי הדגישו בפני מליבו כי היא אחראית על הסדרי התנועה הזמניים, וביתר שאת נוכח הליך הרה תכנון והמעבר להסכם פאושלי (סעיף 26). מפנה לנספח 3 שהוא כותב לסטולין לפיו הוא דוחה על הסף דחיית לו"ז (פעם שלישית), תוך הדגשה כי מעת שביקשו לשנות את התוכנית הם צריכים לתכנן וכשהם מוכנים לסייע להם (10.08).

405. בהמשך, נדרש לקריסת המנוף והצורך בו לאור התכנון החדש, כשבסעיף 72 הוא מציין כי הסכמת נתיבי איילון לתאריך, ניתנה למשרד התחבורה "לאחר שתואם עם מליבו המועד הסופי להתקנת הקורה האחרונה (29.1.2009) דהיינו, הכביש אמור היה להיפתח כשבוע לאחר הרכבת הקורה האחרונה" (סעיף 72), ולמעשה אם מליבו הייתה עומדת בנדרש , הליך הרכבת הקורות היה מסתיים עוד בחודש נובמבר 2008 (סעיף 73), וכי כבר קודם לפתיחה , הייתה תנועה ערה ודו סטרית בכביש 4 , הן כלי רכב ממודיעין החוצה והן כלי רכב לתוך תחנת הרכבת והחוצה, ד ו סטרי, והשינוי רק בכמות (סעיפים 75-74).
גם הוא הפנה לנספח 23, מכתב מיום 28.10.10 ממליבו לב"כ חברת מנופי אבי, שם במסגרת תביעה נגד מליבו שלחה הודעת צד ג' נגד הפיקוח , ושם צוין כי עקב קריסת המנוף נגרמו למליבו נזקים בלתי מבוטלים, כך גם עיכוב בהשלמת הפרויקט (סעיף 82).

406. מליבו הייתה אחראית לעיכובים וכשביצוע הפרויקט הושלם באמצעות קבלן נוסף, חופרי השרון, עשרה חודשים לאחר סיום הביצוע ההסכמי (86). לכן כל העלויות הנוספות עליה, תוך הפניה גם להסכם הקבלנים.

407. לשיטתו יש לדחות את טענת מליבו שלא ידעה שעבודות הפיתוח הגדילו את ההסכם הפאושלי, כאשר מפרוטוקול ישיבה מיום 25.5.09 (נספח 10 לתצהיר סטולין), עולה שמליבו הייתה מודעת שעבודות הפיתוח יהיו חלק מהפאושלי (סעיף 119) אבל בפועל היא לא ביצעה את רוב עבודות הפיתוח אלא קבלן אחר.
גם כשמבקשים תמורה על עבודות פיתוח נוספות, יש לעשות את זה לפי הקבוע בהסכם ולא תמונות או חלק מיומני עבודה, וגם לא ניתני ם אישורים בעל פה בפרוייקטים שכאלה, תוך הפניה למכתב מליבו מיום 7.9.09 (נספח 35), כי השלמת עבודות הפיתוח תיעשה רק לאחר פתיחת התנועה בגשרים.
בהמשך, בסעיף 132, נדרש לכל הנטען אודות מה בוצע או לא בוצע, מעבודות הפיתוח .

חקירה נגדית מיום 9.3.14:
408. מאשר שהוא לא מהנדס, וזה נכון שפרויקט הגישור היחיד זה ב-431 (1226), וכי חברת הפיקוח לא ביצעה גשרים לפני מחלף ענבה אבל המהנדסים שלה כן (1227).
מפנה למהנדס ישראל דסוקובסקי שעסק בהרבה גשרים תוואי ירושלים (1228).
עם זאת באותו רגע אין פרויקט גישור (1232).
זלינגר גם מאשר שהוא לא מומחה בתחום לוחות זמנים והסדרי תנועה וגם בתחום יצור קורות (1232).
לשאלה אם הוא מרוגז על מליבו, כי אין הרבה מקרים שחברה גדולה ממשלתית נתבעת ומוסיפים חברת פיקוח "כי היא לא יישרה קו או כדי להלך עליה אימים" (1237), אבל הוא מתייחס עניינית, וכי אכן ביקש שיסירו את התביעה מהפיקוח, מול אחד המנכ"לים של מליבו ומדוב ר אחרי הגשת התביעה, לפני שנה (1238), והכוונה לארז מדמון (1238), וכי זה לא נכון כאילו העד ביקש שיימחק מהתביעה, ובמקום זאת הוא יעיד לטובת מליבו בתיק הזה (1239). בהמשך הוא אומר שהוא לא הציע , אלא ביקש.
לאחר דיון אודות קלטת ותמליל, העד חזר ונשאל אם אכן הוא הציע להעיד באופן ספציפי שפתיחת כביש 431 היא הגורם שעיכב את הפרויקט והסב למליבו נזקים והתשובה שלילית (1244). עם זאת הוסיף שהייתה הצעה , שהוא יעיד והוא התבקש על ידי נחום אמיר (מנכ"ל מליבו) לחתום על תצהיר, אך הוא סרב והוא אף אמר שה קליטו אותו, והשיב שהוא צריך להתייעץ עם עורכי דין, אבל הוא לא עשה את זה (1245 ).

409. לשאלה אם הוא יודע מה ההבדל בין סגירת כביש עירוני לבינעירוני ובמה זה כרוך, ה שיב שעד היום זה כביש עירוני לפי הגדרת משרד התחבורה והחלק של נתיבי היובל זה כביש בינעירוני ופנימה עירוני (1249). ולשאלה, אם עדותו שגם לפני הפתיחה ואחרי הפתיחה זה אותו דבר , הוא עונה שזה לא אותו דבר. ולשאלה מה ההבדל , הסביר שמדובר על יותר או פחות תנועה , וכי עוד בסיור הקבלנים הובהר שהתנועה צריכה להיות פתוחה לאור פאתי הרכבת שנכנסים ויוצאים משם (1249 ). אך בהתייחס לסגירה, באמת זה לא אותו דבר אם רוצים לסגור בלילה , כי צריך לפנות למשטרת רמלה ולכן גם שילוט עוד מנתב"ג לנסוע בדרך חלופית (1250), וכי בהתארגנות נכונה זה לא מעכב (1250), אך "ההתארגנות צריכה להיות שונה" (1250 ).
העד הופנה לסעיף 4 למכתבו נספח 25 , כשבו כתוב , מפורשות , שחלק מתקופת הפיגור הרב המוערכת ב-6 חודשים , נובעת מההחלטה לאפשר כניסה מ-431 , והשיב ש-6 חודשים זה כלום, כי הם לא התארגנו וכי "זה גורם לעיכוב כשמתארגנים לא כמו שצריך וזה לא היה צריך לגרום לעיכוב" (1251 ).בית המשפט מתערב שזה לא עולה מהמכתב אלא הפוך, במכתב כתוב "אוסיף גם ואבהיר למען ההגינות...", ושם הוא מסביר אודות הפתיחה, ועכשיו בעדות הוא טוען שאין כל השפעה, ותשובתו שהוא י ודע שהם לא התארגנו כמו שצריך (1251). בית המשפט לא ה סתפק בכך, ושאל מדוע אדם שהיה רשלן צריך להיות הגון אתו, והסביר כי מנהל פרויקט זה גם פסיכולוגיה, וכשהוא מנסה להניע לאור חילופים אצל מליבו והצורך לפתוח את הכביש , וכשבית המש פט הדגיש כי עולה מסעיף 4, שגם לנתיבי איילון יש אשם , וכל שיש לעד להסביר , שהוא לא רואה את הדברים כך (1252 ). ובהמשך כי מדובר לתת לו תקוה.

410. ביחס לנספח 24 שהעד מאשר שהוא שלו (1255) מאותה תקופה, סוף 2009, ולדברי העד חצי שנה אחרי הלו"ז, והפניה לסעיף 6ב, וכך הצעה לשלם בגין הפתיחה יחד עם 9ב 1.5 מיליון בסעיף 10, העד אישר שהסכום שולם והסביר כי עוד לפני זולטק, בתקופת בונה, הסביר בונה כי העבודה קשה והם מתכוונים לתת עבודות נוספות, ולטענת העד הם עשו שגיאה כששחררו מוקדם מדי את הכסף , כי זה פאושלי וכי הכסף שוחרר עוד לפני המכתב (1256 ). ובהתייחס למה שכתוב במכתב אודות ה-1.5 מיליון, מדובר על כמה סעיפים שהיו מוכנים לשלם באותה מסגרת (1257).
מנגד טען עו"ד וינרוט , כי כתוב שישולם ולא ששולם לגבי ה-1.5 מיליון, דהיינו מעבר למה ששולם , והעד מסביר שזה סך הכל. לשאלה למה זה לא כתוב במכתב, אומר שזה מופיע בכמה מקומות , כולל שצריך לקזז את הסכום הזה ולהתאים לעבודות שבוצעו בפועל (1258).
לא בכדי מופנה העד לתצהיר, אם נאמר ששילמו איזשהו סכום בגין העיכוב, וכאשר העד מנסה להתחמק, ומבקש לברר מי שילם למי , ולאחר מכן תשובתו שלילית (1258).

411. לדברי העד שירותי הפיקוח והסכם הפיקוח , בא ו לפני המכרז והזכיה של מליבו (1259) וכי אכן הפיקוח ליווה את כל התיאום ההנדסי, בדיקות של הסדרי תנועה, ביצוע הליכי מכרז סיור הקבלנים ובחירת קבלן ראשי (1260).
עו"ד וינרוט נדרש לשאלה, אם הפיקוח במסגרת התיאום פנה גם למפעלים לבחון אפשרות לאספקת תבניות לאור העומס , וה תשובה כי יש הרבה מפעלים ואפשר עוד כמה ת בניות או פחות כמה תבניות (1261). בהמשך, כי ניתן להזמין ובלו"ז יותר קצר ומדובר על שיקול דעת עסקי לגבי מספר תבניות, לוחות זמנים וכשזמן זה כסף וכדבריו "תקדימו תקבלו את התבניות" וכי מאז ביצעו הרבה תבניות, הרבה קטעי גשרי ם (1262). לשאלת בית משפט אישר שהם לא בדקו. כך גם נשאל אם הם בדקו מבחינת המפעלים אם אפשר לעמוד בלו"ז, והעד אמר שאפשר ומסביר "אפשר לעמוד, עשינו", הגם שאכן לא טלפנו למפעלים , ואזי ציין בית המשפט כי לא עשו זאת כי היה ברור שאין בעיה , אך העד שולל זאת (1263 ).
המדינה באמצעות נתיבי יובל או מע"צ לא הגדירו תאריך פתיחה ספציפי שמליבו הייתה מסונכרנת אליו. ובהמשך, לשאלה אודות הידיעה "זה גם לא ברור וגם ברור שלא ולא ידענו" (1264 ).
לא בכדי נשאל, שלאור האמור , אם אכן זה היה ברור שלא יפתחו מלמטה אלא מעל הגשרים , כשהגשר יהיה פתוח והעד משיב "הנחה סבירה" (1264 ), אך בהמשך, הדגיש כי התנועה מתחת לגשר , הייתה צריכה להיות כל הזמן , כשהיו או לא היו גשרים , וזה מופיע גם במכרז (1264 ).

412. לא בכדי בית המשפט נדרש לדבריו (שנאמרו גם על ידי חלק מהעדים הקודמים), כאילו לא חל שינוי עם הפתיחה אלא רק היקף התנועה, ולכן הוא נשאל אם היה יודע שיפתחו את 431 תוך כדי ביצוע העבודות, דהיינו לפני סיום בניית כל הגשרים , האם לא היה אומר לקבלן , והוא אכן משיב שלא (1265 ).
ושוב בית המשפט מבקש שיתייחס "באת ואמרת שאין, מבחינת אני כקבלן אם פותחים את 431 או לא פותחים את 431 במובן שפתיחת 431 שעוברים מתחת לגשרים, בשלב הראשון, אתה אומר כאילו אין לזה שום השפעה, כביכול, על העבודה שלך" והעד משיב "יש" (1266). לשאלה, אם יש הבדל אם עוברים 10 מכוניות או 100 , הוא אומר שאכן יש השפעה והסביר שלצורך ההגינות ברור שנ עים יותר לעבוד ללא הפרעות בתנועה. "אבל זה לא חייב להיות גורם מעכב, בהיערכות אחרת אפשר לעשות את זה בדיוק אותו דבר" (1267).

413. העד גם מאשר את אשר ציין רונאל בסעיף 8 לתצהירו, דהיינו שעל פי התוכניות של המכרז והמידע במסגרת סיור קבלנים, היה ברור שמערכת הכבישים שתוכננה מאופיינת בכבישים בעלי אופי עירוני בלבד, תנועה דלילה במרבית שעות היום ועומס יותר ביציאה לעבודה, באומרו "הוא הבין נכון" (1267 ), אך הוסיף שרונאל לא הוסיף שהתנועה צריכה להיות כל הזמן פתוחה.
לעניין דלילות התנועה והסדרי תנועה וסגירת הכביש, בכל מקרה צריך לתאם , ב דרך כלל עבודות מסיביות בלילה (1268), וכשהוא גם מתקומם ביחס לצורך – כפי שהוא נשאל – ללכת מסביב עם הכלים הגדולים , וכ אשר מדובר ב-20-40 מטר, ומדובר אולי ב-100 מטר (1269 ).
העד נשאל שבעת המכרז נושא מעבר תנועה מתחת לכביש בכלל לא עלה, מאחר וכל התכנון של כביש 700 המקטע של מליבו זה מה שמליבו יזמה , והוא לא היה קיים והסברו כי "700 היה גם לפני זה", ו בהמשך "מה שתוכנן זה ש-700, המסלול המזרחי שלו ייעשה בשלבים מאוד מוקדמים של הפרויקט, בשלבים מאוד מוקדמים של הפרויקט, ולו זה נעשה לפי ההסדרים שאנחנו, המנחים, שאנחנו הצענו, אז התנועה, זה היה משהו שולי וחסר כל טעם, מה שמליבו" (1271, 1272). ולשאלת בית משפט , שהדבר לא ברור הסביר שבשלב מוקדם, להערכתו 5 חודשים מתחילת ביצוע , שהכביש היה דו כלומר מסלול אחד עם שני נתיבים רחבים ואז ניתן להעביר את התנועה מתחת, מעל או להעביר את אותה תנועה שמתנהלת כל היום, וגם בלילה מפאתי מודיעין לצד שני (1272 ).

414. ושוב שאל בית המשפט "אבל זה יהיה נכון לבוא ולומר שבשעת המכרז, ... הרי עוד לא דיברו על אלטרנטיבה של צורת בנייה אחרת, לא דיברו על כל מה שקרה אח"כ, אז באותה עת מבחינתכם לפחות היו צריכים לגמור את הגשרים, לסיים את בניית הגשרים, כולל סלילתם כולל הכל ואז פותחים את 431 למעלה", והעד משיב בחיוב, וכך גם מאשר כי את שלב הביניים ש נקלעו אליו לא צפו בשעת המכרז (1272, 1273).

415. העד מאשר שאכן לפי חוזה הפיקוח סעיף 5.2.63, היו צריכים להגיש דו"ח חודשי מסכם על כל הפעילות והתחזיות , ונשאל שבמסגרת הדו"חות וגילוי המסמכים לא נמצאו כאלו , ומנגד מתלוננים שמליבו לא שמרו קבצים , ואז י העד הסביר שדו"חות ספציפיים כאלה לא יצאו (1273).

416. העד נשאל בכל הקשור לשמירה וניהול של לוחות זמנים, ולדברי ד"ר שקד , כי בנושא זה יש אחריות לקבלן המבצע וחברת הפיקוח , והסביר כי מי שצריך לתת את לוח הזמנים זה הקבלן, ועל זה הערות עד שהפסיק להגיש, וכשמי ששמר על לוחות הזמנים זה הפיקוח (1276 ). כך גם הסביר, שישבו מול נתיבי איילון וכשנציגים של נתיבי איילון עברו גם על יומני העבודה , באופן שוטף יש יומנים ודו"חות ופגישות עם הקבלן (1277).
לאחר חתימת הסכם, לא מסתכלים עליו אלא הולכים ומנהלים , אבל לפי הסעיף מדובר בכל מקרה לפי דרישות המזמין , וחוזר לכך שהולכים לפספס את לוח הזמנים בגלל בעיות בעתיד , תוך שהוא מפנה לנושא הקורות (1280-1279 ).

417. העד ציין כי לא משלמים לו עבור העדות. לאחר שהופנה לדברי שורובן שהעיד שנתיבי איילון משלמת כדי להכין את העדות , אלא שהוא מחויב לתת כל סיוע לפי החוזה, וכש שורובן הפסיק לעבוד (1282 ).
שכרו נגזר באחוזים 2.8 אחוז מעלות הביצוע, וכשלגבי הימשכות הפרויקט מבחינתו מדובר בפרויקט של חברות נוספות והעד מאשר שהפרויקט לקח יותר זמן, כמה חודשים יותר (1287), והאינטרס שלו זה לגמור.
העד גם מאשר כי היו עיכובים שלא קשורים למליבו אלא לעיריית מודיעין (1288).

418. לגבי התוכניות שנדרשים להכין תוכניותas made , העד לא יכול להציג, כך גם שיש תוכניות לגבי הכביש (1288 ).
לשיטתו, מליבו ברגע ששינתה את שיטת הביצוע נאלצה לקחת יועץ תנועה שיעשה את הסדרי התנועה.
הוא מכיר באופן עקרוני את נושא חיבור הכבישים והפער בגבהים (1292). לשאלה אם יש אפשרות לקבל הסדרי תנועה בלי קביעה של מתכנן מוסמך, נניח סטולין, משיב העד שהוא מניח שהוא לא כזה מוכשר ולכן הוא צריך להיעזר ביועצי תנועה (1292).

419. הוא מאשר שהיה תיאום בין נתיבי איילון למשרד התחבורה על מועד פתיחת הכביש , וכי המועד נקבע לאחר שתיאמו עם מליבו את המועד של הקורה ה אחרונה וחיכו עוד שבוע. כך הסביר שהדבר תואם במהלך נובמבר דצמבר, כאשר היה אינטרס לפתוח עוד לפני כן, בנובמבר, אך בגלל התקלות ואיכות ביצוע הקורות , הבינו שנובמבר זה לא יהיה , ולכן התאימו את לוחות הזמנים שקיבלו ממליבו לסוף ינואר ( 1296-1295), וכי גם זה היה עדיין בסימן שאלה, תוך הדגשה כי לאחר התיאום היה מדובר על שבוע או שבועיים וכי "אין שום פניה דרך אגב ממליבו שאומרת לא, אנחנו לא מוכנים, אנו לא רוצים, אנו לא מסכימים, לא יכולים, אין דבר כזה" (1296).
כך הוא חוזר שמיד לאחר התיאום הודיעו למליבו, אמנם לא במכתב אלא מהפרוטוקולים הרבים השבועיים (1298 ).
עם זאת אישר שלא היה נוכח בחלק מהנאמר, וגם האמור בסע יף 72 לתצהירו זה מתוך התפקיד (1299).

420. זינגר הופנה למכתב מהפיקוח, מ-29.1.09, ובסעיף 1 המועד המקורי להשלמת הרכבת הקורות היה 5.2, וכי שורובן העיד שאחרי הנפת קורות, המעבר של 431 פחות דרמטי כי הבעיה היא ההנפה של הקורות (1300). וכך הופנה שאלמלא המנוף, אם היו מניפים ב-28 וב-29 , אז שפותחים ב-5.2 זה כבר לא נורא, אבל הבעיה הייתה שב-28 המנוף קרס ולכן לא השלימו את ההנפה של הקורות ב-28 ו-29, כשהוא אישר למליבו להביא מנוף תוך יום יומיים, ואזי עו"ד וינרוט שואל, שבמקום לתת צ'אנס להספיק עד ה-5.2 אז כמו בשחמט "נגעת נסעת", ולאור אי ההנפה של הקורות בשני הימים "עוף לי מהעיניים" או בלשון המפקח "לצערנו הרב, לאחר שיבוש בתקינות המנוף, מועד זה יידחה ככל הנראה למועד שאינו ידוע בשלב זה", ו נשאל למה לא נתנו את היומיים להחליף קורה. העד משיב, כי ציפה שמליבו יגידו שלוקח להם יומיים או שלושה לארגן ולדחות בשבוע , וכי לא היה קורה שום דבר , והוא היה יכול להסביר ולכן יצא המכתב "כיוון שהם היו בהלם, הם היו בכלל, סטולין עד הסוף, הוא בהלם קרב, אף אחד לא ידע. כן מנוף, לא מנוף, מתי יבוא מנוף, איזה מנופים אחרים צריכים" (70), וכשה עד מסביר ששום דבר מזה לא היה (1302).
בית המשפט נדרש לשאלה הפוכה, למה להוציא מכתב כזה , במקום להודיע "נפל" אז במהירות יש לכם יומיים עד ה-3.2 , אלא דורשים מהם לעוף , ואפילו לא לתקן את המעוות, והעד עונה "כבודו, זה ממש לא מה שהיה, זה ממש לא מה שהיה" (1302), הסברו כי המנוף היה ב-28 בלילה, ולמחרת בבוקר ביקשו לעשות הערכת מצב , אבל לא יודעים מתי יבוא מנוף , שום דבר, והיו צריכים להתקין שתי קורות ועוד שתי קורות עם ליקויים, אלו שנוצקו ב-29.1 עם ליקויים חמורים ברוב הקורות (1303), תוך שהוא עונה לשאלת בית המשפט שאכן התיקונים של הליקויים בוצעו אחרי הנפת הקורות (1303).
לדבריו הוא דיבר גם עם סטולין אישית, כשהוא אמר שסטולין היה בהלם קרב (1304). לאחר קריסת המנוף. אמנם הוא לא היה בשטח, אבל הפועלים מטעמו היו , והם אמרו שאנשי מליבו לא ידעו להגיד מה ומתי .
בתגובה לדברים אלו, מפנה עו"ד וינרוט למכתב מה-25 לינואר, לפיו נדרשה מל יבו לפנות באופן מיידי את כל הציוד וזה עוד לפני שהקורה נופלת, וכשב-5.2. יש תשובה הממוענת ל שורובן, שם מבקשים לקיים פגישה דחופה לפתרון הדברים, ולכן אי אפשר לדבר על הלם קרב, וכלשיטת עו"ד וינרוט מדובר במפקח שלוקח קבלן מבצע וזורק אותו.
העד מסביר כי לאחר שנפתח הכביש "מצאו שלל רב" (1306 ) והכוונה למליבו, שהם לא מסוגלים להשלים את הקורות, לא מסוגלים לעמוד בלו"ז ולמעשה מבקשים לבנות תיק חדש , וכי הטיעון שזה עושה בעיות (פתיחת הכביש), וכי יש לזה משמעויות "שטויות מיץ עגבניות כי יש גשרים שעושים אותם על כבישים עם תנועה, אתה יודע שאת גשר פי גלילות, הגשר בוצע תוך כדי תנועה רבה ולא קרה שום דבר" (1307 ).

421. זינגר מאשר שלפי הלו"ז המתוכן 16 חודש, אם מתחילים בינואר 2008 אז הסיום במאי 2009 ומתקן שזה אפריל (1312), דהיינו 4 חודשים אחרי פתיחת הכביש, משכך נשאל שיכולים היו להביא מנוף תוך יומיים ולסיים את הפרוייקט , ולשאלת העד, למה לא הביאו, אומר עו"ד וינרוט "כי אמרת לו לעוף" (1313) והעד מסביר כי הוא לא ביקש, למרות שעו"ד וינרוט אומר שהוא התחנן.
העד הופנה לחוזה מול הקבלן בסעיף 36 העוסק בהארכת מועדים, כאשר אחד התנאים שינוי בסדרי ביצוע או פעולות בלתי צפויות המונעות או מעכבות את ביצוע העבודה, דהיינו שצפו שהתערבות צד ג', מזכה בארכה, ומדוע לא ניתנה ארכה, ובמקום זאת אף סולקו – ותשובת זינגר כי לא סו לקו אלא ציינו כי מליבו תופסת 20 דונם ומבקשים שיתכנסו ל-10 דונם, על מנת שתהיה אפשרות לפתוח את רמפה 700 (1314).
כך גם הוסיף כי לא נדרשו להסתלק מהאתר, אלא אולי לסלק ציוד, ובהתייחס לרמפ ה 700 זה 150 מטר מצד אחד לצד שני ברוחב של 20 מטר , וכי את הצד המזרחי יש לסלק כדי לסלול אותו, אלא תפנה וזה כל מה שפינו (1315) וכי בשלב מאוחר יותר התבקשו לפנות מבני המשרדים (1315).
משנדרש לאמור במכתב מה-29 בסעיף 2' שהמועד יידחה למועד שלא ידוע הסביר, "לצערנו הרב לאחר שיבוש" וכי בהערכת מצב של למחרת בבוקר, אף אחד לא ידע והשאלות מדוע לא נתנו להביא מנוף חליפי זה בחכמה של לאחר מעשה, וכי "ברור היה לי שהם לא יעמדו ב-20 וכמה באפריל, ברור היה שלא יעמדו גם ביוני, היה לי ברור" (1316), וכשנשאל שמדובר בתקופה של כחצי שנה , הסביר שציין שגם ביוני לא יעמדו, לרבות בלו ח הזמנים "כי התיקון של הקורות" אם ראו את ההתייחסות ואת המסמכים של מליבו, כל אחד יבין את זה (1316 ).

422. בהתייחס להארכת הזמנים ולתביעה הקבל נית של 24 מיליון ₪ עקב הפתיחה מתחת לגשרים, וכי מדובר באירוע לא צפוי, ולכן מדוע לא ניתנה ארכה שלזה התכוון גליקמן ה שיב העד, כי התביעה של ה-24 מיליון ₪ הזויה, ולמרות זאת הסכימו לבוא לקראת , ולשלם סדר גודל של 200 אלף ₪.
"דבר שני אם אתה מדבר על החוזה, כנראה גם מליבו לא קוראים את החוזה, כמו שאני לא קראתי את חוזה הפיקוח, כי אף אחד לא הפנה לזה, אף אחד לא דרש את זה, יש מכתב שלהם בכלל, אין מכתב שלהם, אין פנייה שלהם, רבותיי תאריכו לנו, תדחו את זה מעוד שבוע, אנחנו זקוקים לעוד שבועיים..." (1317, 1318), וכשהוא ממשיך אודות הלם הקרב, ומוסיף שבתקופה הזו התאחדו מליבו עם אורתם סה ר ונערכו רה ארגון ושינויים ארגוניים אשר השפיעו על הפרוייקט בצורה קריטית, הגם שאף זאת חכמה שלאחר מעשה (1318).
משנדרש לשאלה מאיפה הוא יודע, הר י בדיעבד, באוקטובר , סטולין אמר כי נשבר לו מהחברה, והוא זה שסיפר וכי העד יודע שסטולין עבר הליכים קשים בתוך הרה ארגון שהשפיע גם על הפרוייקט (1319 ).

423. לשאלת בית משפט הסביר העד כי גם עד העברת התנועה למעלה, אפשר לעשות את עבודות הפיתוח ולשאלה – אם אפשר לסיים, הרי שזה תלוי באיזה לו"ז. גם בית המשפט פונה לעד , שזה סותר את מה שאמר לפני, שצריך לחכות עד שהתנועה תהיה למעלה , וה סברו שהכוו נה שיהיה יותר נוח לעבוד למטה (1324) ולא שאי אפשר כשיש תנועה (1324).
בית המשפט שואל שבסופו של דבר היו שתי אפשרויות, או שיגידו למליבו לסיים עכשיו הכל, כולל הפיתוח, או שמטעמי יעילות יגידו שנקפיא ושישלימו למעלה, על מנת שהתנועה תעבור, ואז יחזרו לפיתוח, ותשובת העד, "אבל זה בדיוק מה שסוכם אתם, זה בדיוק מה שדיברנו" (1325).
לשאלה, שהם לא איחרו בביצוע, אומר העד שזה נכון שלא, אבל זה 7 חודשים אחרי המועד החוזי שלהם "בטח שהם איחרו" (1325).
לא בכדי, שואל בית המשפט "נניח שלא היו בכלל נכנסים לפתיחת הכביש 431, בוא ניקח מקרה שהמנוף קרס, אין פתיחה, אין משרד תחבורה, אין לחצים... עכשיו אנחנו באים ואתה רואה גם כמפקח, יש הלם קרב, יש בעיות נפשיות קשות..., במרכאות, לחלק מהעובדים מבחינה טקטית עם הניסיון של האנשים שלך באים ואומרים רבותיי אין שום בע יה, בואו נתחיל להתקשר מיד, תתקשרו מיד למנופי אבי, תביאו שני מנופים אחרים שיכולים להרים את העסק, אז בוא ניקח עוד 10 ימים ואז ניקח 10 ימים ונתקין את העסק, במצב כזה לכאורה... נכון אין מכתב, אבל אני אומר באופן תיאורטי אם הדבר הזה היה עולה על הפרק, אפילו מיוזמתכם, אז לכאורה, ב-28 המנוף קרס, אז אני בא ואומר, ברגע שהמנוף קרס לכאורה ניקח עוד שבוע, עוד שבועיים ואני נניף את הקורות וכל הסיפור של הקריסה של המנוף אין לו כמעט משמעות לכל העסק. אם לא היו פותחים את 431 אין כמעט משמעות לקריסת המנוף, זה התזה שלכאורה אני מציע לך שעלתה פה, זה לא שלי" (1325, 1326).
ותשובת העד, כי לא עלתה אפשרות כזו מצד מליבו, וכי לאחר התייעצות עם גוטליב ועם הצוות של תיקון הקורות, לא הייתה אפשרות לגמור, "גם לא נפתח 431 מכיוון מערב, לא נפתח" (1326) וכשבית המשפט מציין "זה בדיוק" והעד מסביר, כי מליבו לא היו מסיימים לפני אוגוסט, ספטמבר.
לא בכדי, בית המשפט ציין שהוא עצמו אמר שברגע שפתחו אז פרקטית, הוא אמר בהסכמה למליבו שיחכו והעד מסביר, כי הוא אמר זאת בסוף.
כשהעד מסביר, כי הצליחו בשן ועין להוציא את מליבו כדי לפתוח את התנועה למעלה, והמניע למטה להשאיר אתר מגעיל כשכולם רואים, זה נעשה על מנת שיצאו החוצה, ושיתנו קו דם כל לתנועה לזרום ואז יחזרו (1327).

424. העד מופנה לעדותו של סטולין שהשיב שהם עזבו בסוף אוגוסט ספטבר, כשזלינגר אמר "תעוף מכאן, תפנה מקום, פה עושים מעקות, צובעים, צריכים לגמור פה כביש", וכשסטולין נשאל שפשוט העיפו אותם, חוזר העד ואומר, שזה מה שנאמר, למרות שהוא אמר לו שהוא לא סיים את העבודות וכי "אם יהיה צורך אנחנו נתקשר ונגיד מתי נחזור" וכי למעשה רק קטע קטן לא בוצע, ולכן העד נשאל האם זה לא נכון שהם הוציאו את מליבו החוצה לפני מספר חודשים, מספטמבר עד נובמבר ( 1330-1329) והעד שולל את זה.
כך אמר שלא אמר לעוף, אלא היו צריכים לפנות את הקראוונים והמחסן (1330).
פה בית המשפט מתערב ומסביר "השאלה היא מאוד – מאוד קונקרטית, היא לא מסביב, ...מה שמעיד אותו עד, איך אתה הגדרת אותו בעל נשמה... והוא בא ואומר שאתה, לא אבי, לא מישהו אחר, אתה באת ואמרת לו, אז אולי לא השתמש במילים תעוף מפה, אבל באופן עקרוני אתה אמרת לו אדוני החוצה..." ולמעשה, סטולין אמר בוא חכה עוד לא סיימתי, ומנגד, העד אמר לו, תצא ונתקשר ובית המשפט מציב "האם הדבר הזה הוא שיקר כאן או לא..." (1331).
תשובת העד, כי בלי לדקדק במילים תעוף או לא תעוף, הרי "צריך היה לפנות" (1331 ) ולשאלה האם אמר לו אתה יוצא מפה, הסביר, כי ביקש ממנו לפנות (1331).
ולעניין החזרה, המו"מ היה עם יעקובי אבל הם התנו את החזרה בתשלום של 24 מיליון ₪ (1331 ).
משנדרש לסילוק, כפי שאמר סטולין , העד משנה פניו ואומר כי זה לא נכון מה שהוא אמר, וכי הוא לא דייק וכי עד סמוך לטקס ב-25.11.09 הם היו במקום והשלימו מדרכות על הגשר , כאשר למטה הם לא עבדו וכאשר הפסיקו שם שבוע שבועיים לפני (1333 ).

425. היומן האחרון מאוגוסט 2009, ולטענת העד יומנים צריכים לה ישאר אצל הקבלן, אבל הוא העלים אותם (1339 ) זאת הוא יודע כי הם אינם, כי מישהו היה צריך לקחת (1 340).
הם הפסיקו לדברי העד שבועיים לפני הטקס, ועד אז עבדו גם למעלה וגם למטה, כשההצעה שיצאו ויחזרו אח"כ הייתה עוד לפני כן, וכשבית המשפט אומר שמדובר בחודש חודשיים, הסביר העד כי אין סיכוי שהם יגמרו איך שהם מתנהלים, וכשזרקו על סטולין את הכל (1344 ).
לבסוף העד: "עם כל הכבוד, לא אכפת לי מה סטולין אמר, אני יודע את האמת" (1346).
העד אומר בייחס לתקופה של הפיזור שמדובר על ימים שבוע או שבועיים (1347) ולכן הוא נשאל שזה לא סביר שיפזרו אנשים לתקופה כזו, ותשובתו כי הוא לא מנהל את מליבו, ובהמשך הסביר, כי הוא היה צריך להביא קבלן לגמור את העבודה, והוא שיחק איתו עד שלא יקבל את ה-24 מיליון ₪ והוא ביקש אותם (1349).
העד מופנה לנספח 39 שם כתוב במפורש, רק אודות אישור תשלום התארגנות מחדש מה-19.12 והעד נשאל על ידי בית המשפט שלכאורה אין תנאי ועל אחת כמה וכמה שאין תנאי של 24 מיליון ₪ , וכשמדובר אחרי ה-10 לדצמבר והעד הסביר, שלא תמיד הדברים הולכים עם לוגיקה, וכי כבר בנובמבר, בשיחה עם יעקובי , הוא מודיע שהם לא יחזרו לאתר בלי שישבו איתם על התביעה הקבלנית, וכי יש גם מכתב, וכי הוא דיווח על כך לנתיבי איילון (1352) וזה ב-30.11 בפקס לאלי נקר, תוך שהוא מפנה שהודיעו לפיקוח ממליבו כי עד שיגיעו לסיכום בנושא הכספי והדרישות הנוספות המסתכמות ב-24 מיליון ₪ , הם לא מתכוונים לחזור ואז הוא מבקש אישור להודיע למליבו שאם לא יחזרו יודיעו להם על סילוק ידם מהאתר, בהוסיפו , שמצויין שם שהם ביטלו א תמול פגישה, והעד הסביר, שמדבר על פגישה שתואמה אצל המנכ"ל, והם ביטלו, והכוונה למנכ"ל נתיבי איילון, וכי המכתב של 39 זה מתחנחן נחמד (116).
בית המשפט מפנה למכתב הבא מה-14 לדצמבר (נספח 40) שנתיבי איילון נערכת להשלמת העבודות באמצעות קבלן שלישי על כל המשמעויות הכרוכות בכך, כפי שהובהר בפניות קודמות .

דיון והכרעה:
426. טרם שנידרש לסוגיות השונות הנצרכות להכרעה אין מנוס מלחזור ולמקד את אותן שאלות אשר אכן שנויות במחלוקת ואמורות להכריע בדרישות השונות של מי מהצדדים.
הצורך באמור נובע מהתפתחות החקירות השונות וכך גם הטיעונים בתום ההוכחות, אל מול ההצהרות אודות ההסכמות והמחלוקות שהוגשו על ידי הצדדים בשלב הראשון.

427. אם נמקד את השאלות השנויות במחלוקת נראה כי ניתן לכלול באמור את הנושאים הבאים:
שאלת ביצוע ואיכות הקורות; נושא הסדרי התנועה הזמניים והתוכניות הקשורות לכך; השפעת קריסת המנוף מחד גיסא והשפעת פתיחת כביש 431 מאידך גיסא - וזאת כנושאים עיקריים.
בנוסף, לשיטת הנתבעות יש לבחון את תכולת ההסכם הפאושלי והאם מליבו השלי מה את ביצוע העבודות הכלולות בו; ומנגד טענות ודרישות מליבו בגין עבודות נוספות.
כך גם יהיה מקום להידרש לטענות מליבו כנגד חברת הפיקוח.
לבסוף, ההיבטים הכספיים, נוכח כל האמור.

428. הן במהלך הראיות והן בעת הסיכומים, נדרשו הצדדים בהרחבה לשתי שאלות מהותיות, בכל הקשור למערך היחסים שבין הצדדים, וכאשר לכאורה יש בשאלות אלו גם להשליך על ההכרעה בשאלות האחרות.

429. מליבו שמה את הדגש, ולא בכדי, על פתיחת כביש 431 טרם סיום בניית הגשרים. לשיטתה, מלכתחילה היה ברור כי הכביש לא ייפתח כל עוד ולא הושלמה עבודת הקמת הגשרים וסלילתם, ובאופן שהתנועה לתוך העיר מודיעין תיפתח מעל הגשרים ולא מתחתם ולא בעת שהעבודות טרם הושלמו.
יתר על כן, לטענת מליבו, גם אנשי חברת הפיקוח וגם אנשי נתיבי איילון לא ידעו מהו המועד בו תינתן ההוראה לפתיחת הכביש, וחמור מכך, הכביש נפתח בהתראה קצרה ביותר תוך סילוק מליבו מביצוע המשך העבודות – הכל בגין העדפת המדינה לעמוד בהתחייבויות מול חברות אחרות וכאשר עמידה בהתחייבויות אלו אמורה למנוע דרישות כספיות בסכומים ניכרים מהמדינה, תוך חשיפת מליבו לנזקים טרם השלמת ביצוע העבודות.
מנגד, הנתבעות חוזרות וטוענות כי היה ברור שיכול והכביש ייפתח טרם השלמת ביצוע הקמת הגשרים, ומכל מקום היה על מליבו להיערך למצב שכזה.
עוד נטען כי אם אכן הייתה מליבו עומדת בהתחייבויותיה ואלמלא קריסת המנוף, אזי ניתן היה להשלים את העבודות תוך תקופה קצרה ואף ניתן היה לדחות במקצת את מועד הפתיחה , על מנת להשלים הנדרש עם פתיחת הכביש.

430. כל האמור הינו בהתעלם מאשר ארע, בד בבד עם פתיחת הכביש, דהיינו קריסת המנוף על כל המשתמע מכך.
מליבו נמנעה מלהידרש ולציין זאת בכתבי טענותיה וכשמנגד הנתבעות טענו אודות חוסר האונים של מליבו עם קריסת המנוף, באופן שלמעשה לא הייתה מסוגלת להמשיך בביצוע העבודות.
מליבו טוענת כי אכן המנוף קרס, אולם אם היו מאפשרים לה להביא שני מנופים קטנים חלופיים אזי יכולה הייתה להמשיך בביצוע העבודות , תוך שהיא נעזרת במשל "הרץ המועד", דהיינו, כי הנתבעות מנעו ממליבו "לקום" ולהמשיך בביצוע העבודות חרף אותה קריסה של המנוף.
גם ההכרעה בשאלה זו אמורה להיות בעלת משקל בבחינת התנהלות הצדדים, לרבות בחינת השאלה האם אכן פנתה מליבו בבקשה לחדש את העבודה באופן מיידי וכך גם ההתייחסות העובדתית והמשפטית, לשני האירועים גם יחד וההשפעה ההדדית של פתיחת הכביש מחד גיסא וקריסת המנוף מאידך גיסא.

431. בנוסף, יהיה עלינו להידרש לטענות והעילות האחרות שנטענו על ידי מי מהצדדים, לרבות האם אכן הוכחו אותן עילות כולל שאלת הוכחת "הפיצויים" הנטענים על ידי מי מהצדדים.

פתיחת כביש 431:
432. המחלוקת הראשונית בין הצדדים, עניינה האם היה ברור או היה אמור להיות ברור למליבו כי יכול והכביש ייפתח עוד טרם סיום העבודות של הקמת הגשרים ובאופן שהתנועה תעבור מתחת לאזור העבודה של הגשרים, על כל המשתמע מכך.
כבר עתה אציין כי לא ניתן למצוא מענה ישיר לשאלה זו במסמכי ההתקשרות שבין הצדדים, ועל כן יש להיעזר בהוראות אחרות אשר ניתן להשליך מהן על השאלה האמורה וכך גם אשר עולה מהעדויות.

433. נתיבי איילון נסמכת, בין השאר, על סיור הקבלנים (נספח 5 לתצהיר לוראן ) וכך גם על חלק מדברי העדים מטעמה, זאת לאור אשר צוין מפורשות אודות זרימת תנועה תוך כדי ביצוע העבודות.
אולם, בסעיף 8 במסמך האמור, מדובר על הזרמת התנועה מהעיר מודיעין לכיוון תל אביב וכך גם יציאה/כניסה לכיוון תחנת הרכבת. הנה כי כן, מכלל הן אתה שומע לאו , הואיל ואין בפנינו הוראה דומה המתייחסת להזרמת תנועה, תוך כדי ביצוע העבודות מכיוון מערב למזרח דהיינו הכניסה לעיר אלא בכיוון ההפוך בלבד.

434. מכאן נעבור לאשר עולה מהראיות מטעם הצדדים.
כך המפורט בתצהיר לוראן וכפי שהובאו הדברים לעיל בסעיפים 156-153, הן ביחס לאשר עלה מתוכניות הכבישים שצורפו למסמכי המכרז, כי הכבישים שתוכננו בשטח העבודה יאפשרו תנועה חד סטרית בלבד מכיוון מודיעין לתל אביב ולא הפוך, וכי ביחס לתנועה דו סטרית הרי זו התאפשרה רק ממודיעין לתחנת הרכבת וכאשר רק במחצית השניה של חודש ינואר 2009 נודע למליבו באופן מפתיע אודות פתיחת הכביש .
וכפי שהובא שם, תגובתה המיידית של מליבו אודות המשמעות הקריטית ללוח הזמנים וכן בנושא הבטיחותי.
יתר על כן, בדרישה לפינוי, צוין על ידי נתיבי איילון כי אם יחול שינוי על ידי הזכיין של כביש 431 אזי יעדכנו את מליבו. דהיינו, שגם לשיטת נתיבי איילון המועד שנקבע לא בהכרח סופי וכפי שארע גם בעבר אודות מועדים צפויים לפתיחת הכביש.
אם לא די באמור, כמפורט בסעיף 154 לעיל , בנספח 61 לתצהיר לוראן, מכתב הפיקוח לנתיבי איילון מיום 30.6.10, צוין בסעיף 3 אודות פתיחת הכביש " ...במועד מוקדם ממה שצוין בחוזה הקבלן...", ובהמשך בסעיף 19 "אנו רואים שבאופן ודאי עקב פתיחת התנועה בשלב המוקדם הייתה לקבלן הפרעה בהשלמת העבודות...".
עוד יש להפנות למכתבו של זלינגר מיום 5.10.09 (נספח 62 לתצהיר לוראן) המתייחס לפיגור הרב שנטען כנגד מליבו, בו הוסיף כי יש להבהיר "...למען ההגינות שחלק כלשהו מתקופת הפיגור הרב המוערכת בכ-6 חודשים למסירת הפרויקט המושלם נובע מההחלטה שלנו לאפשר כניסת רכב מ-431 ממערב...".

435. כך גם עולה מראיות מליבו כי האחרונה ראתה בפתיחת הכביש כשינוי דרמטי ולא בכדי פנתה לנתיבי איילון, לרבות לאור לוח הזמנים אשר לפיו התחייבה מליבו לסיים את ביצוע הגשרים עד ליום 22.4.09, הגם שמליבו פעלה לקיצור לוח הזמנים על מנת למסור את העבודה במועד מוקדם יותר , וכ אשר פתיחת הכביש הפכה את השלמת ביצוע הגשרים לבלתי אפשרית, לרבות במועדים החוזיים (ראו נספחים 64 ו-65 לתצהיר לוראן).

436. מליבו אינה מתעלמת מהפרוטוקול מיום 18.12.08 אשר כולל ציון מפורש אודות פתיחת הכביש המתוכננת לסוף חודש ינואר 2009 וכאשר לוראן רואה בו משום הטעיה.
כך גם העולה מתצהירו של אמיר נחום אודות העיכוב המרכזי בביצוע העבודות נוכח פתיחת הכביש וכלשונו בסעיף 17 לתצהירו ת/4: "לסלול ולפתוח בלי תנועה כביש בינעירוני סואן, בלב ליבו של אתר העבודות, מתחת לגשרים שהקמתם הייתה אותה עת בעיצומה", וכאשר הוא שולל כי הפרוטוקול דלעיל יש בו תזכורת לקראת פתיחת הכביש (סעיף 234 לעיל).

437. כך גם העיד המומחה מטעם מליבו, אורי שקד, כי פתיחת הכביש גרמה לעיכוב הן בגין הצורך בעריכת תוכניות של הסדרי תנועה והיתרים חדשים וכך גם האטה בקצב העבודה לאור המגבלות.
ביחס לעצם פתיחת הכביש טוען שקד כי ההוראה על פתיחת הכביש "...דבר שהיווה שינוי מהותי ושיבוש של תוכנית העבודה של הקבלן..." (סעיף 5.3ז' לחוות דעתו), וכאשר לשיטתו מדובר בעיכוב שדחה את סיום העבודות ל-11.6.09, עיכוב של 2.5 חודשים בנתיב הקריטי ובאחריות נתיבי איילון.
כך גם בחקירתו הנגדית הבהיר כי אם לא היה נפתח הכביש , אזי לא הייתה דחיה בייצור הקורות ומליבו הייתה מסיימת את העבודות לאחר 14 חודש, דהיינו חודש איחור לפי לו"ז 13 חודש.
העד גם הסביר כי הפתיחה של הכביש הינה בנתיב הקריטי .

438. כאן יש להפנות לעדותו של נבעה אשר נשאל מה ידע לגבי מועד פתיחת כביש 431 ותשובתו "כשמסיימים את הגשרים בוודאי. צריכים לעבור מעל הגשרים, מה לעשות. התנועה חייבת זאת אומרת להתנהל מעל הגשרים, על הגשרים".
יתר על כן, בהתייחס לאשר ידע בדצמבר 2008 השיב כי לא נאמר כי הכביש עומד להיפתח וכי ה ם היו ממודרים מנושאים אלו ( 817 ).

439. מול העדויות מטעם מליבו, המומחה טוני לופו מטעם נתיבי איילון, ה עיד כי פתיחת הכביש לא היוותה הפתעה וכי כל מי שהיה מעורב בעבודות גישור וסלילה באזור, אמור היה להבחין כי כבר ביוני 2008 הסתיימה בניית צומת ענבה ומכך לדעת על הכוונה של הזכיינית לפתוח את הכביש בתחילת 2009.
כך גם הוסיף כי אם מליבו לא הייתה משנה את שיטת הביצוע "אירוע פתיחת כביש 431 לא היה משפיע על לוחות הזמנים של הפרויקט" (סעיף 303), וכי לפי התכנון המקורי ביום 25.1.09 התנועה הייתה עוברת ללא שיבושים על הגשר הצפוני ועל כביש 4 הסלול.

440. מול אשר נטען על ידו, מחוות הדעת שהגיש עולה כי המומחה התייחס לקבלת תוכניות להסדרי תנועה מעל הכביש וזאת בהתייחס לתאריך של 4.11.08, ואזי השיב העד כי טעה וניסה להסביר טעותו, אולם נדרש גם להמשך אשר ציין ושוב בהתייחס לעבודה מעל כביש 431 , ובעת שנדרש וטען כי התייחס לחוות דעתו של שקד ניסה להסביר גם זאת , הגם שקשה היה לקבל הסברו וכמפורט בסעיף 306 לעיל .
עוד יש להפנות לאשר ציין כי לא ניתן לפתוח את התנועה על אחד הגשרים בלבד, כאשר הוא חוזר בו מאשר ציין אודות הגשר הצפוני שלכאורה היה ניתן לפותחו ללא קשר לשאר הגשרים (וראה התייחסותו בעמ' 920).
בהקשר לכך יש להוסיף כי המומחה אישר כי פתיחת הכביש יצרה אילוץ ולא ניתן להתכחש לכך, הגם שהסביר שלמרות שפתיחת הכביש מעכבת וכי אין ספק שהפת יחה אמורה להאט את ביצוע העבודות הרי "...זה סיכון שמי צריך להתמודד אתו, קבלן..." ( 926), וכי קבלן לא עובד בתנאים סטריליים והוא עצמו תהה מדוע הקבלן לא התכונן לאירוע ( עמ' 927).
גם עד זה אישר כי היו ארבעה או חמישה תאריכי פתיחה (936) וכשלשיטתו די באמור בחוזה ולא היה צורך לציין בפני הקבלן היתכנות של פתיחת הכביש טרם השלמת הגשרים.
עוד יש להפנות לאשר תאר העד אודות המועדים השונים, לרבות כי באוקטובר 2008 כבר ראה שאין מצב שהכביש ייפתח בנובמבר , למרות שכך היה כתוב בכל לוחות הזמנים ואז עבר המועד לחודש ינואר 2009 , אך גם מועד זה לא היה בר ביצוע לאור בעיו ת עם המשטרה ועל כן נדחה לפברואר. כפי שצוין בתיאור הדברים בסעיף 316 לעיל תוך הפניה לפרוטוקול הדיון, עולה כי העד התחמק משאלות ב"כ מליבו בכל הקשור לידיעתו אודות מועד הפתיחה, וכשהוא מאשר כי מועד הפתיחה הינו בתוך לוח הזמנים של 16 חודש (950).
יוער כי גם הוא מתייחס לשאלת הפיצוי ודרישות הגורמים האחרים, אם הכביש לא היה נפתח בזמן.
כך יש להפנות לגיש תו, לפיה בכל מקרה לא היה מקום ליתן ארכה או פיצוי כלשהו למליבו , אך הסביר זאת באופן הפניה , הגם שביחס לעילה השיב בחיוב (967).

441. כפי שפרטנו בפרק הראיות אודות עדותו של לופו, ניתן לקבוע כי למעשה גם לופו עצמו לא יכול היה לדעת ולא ידע מתי ייפתח הכביש וכדבריו בעמ' 1033: "אי אפשר היה לדעת. אני במקרה יכול להעיד פה, יש לוחות הזמנים של 431 ואני עד שבועיים, שלושה שבועות לפני הפתיחה לא היה לי מי מושג שייפתח, עד כדי כך, לא ידענו, היה לנו את אוגוסט, אחר כך היה את נובמבר, היו אינסוף תאריכים...". עוד הוסיף, לשאלת בית משפט , כי בינואר ידע , אך הוסיף מיוזמתו דהיינו כשלושה שבועות לפני הפתיחה.
בד בבד סבר כי היה על הקבלן להיערך לכך.
בהקשר לכך יש לקבוע כי בניתוחיו של לופו עשה לופו שימוש מחד גיסא בלו"ז 13 ומאידך גיסא התעלם מלו"ז 16, זאת באופן הטלת האחריות גם בהקשר של פתיחת הכביש על מליבו, לפי שיטתו.

442. גם לירן בעדותו ניסה להתחמק ולא לענות ישירות אודות ידיעתו על מועד פתיחת הכביש וכשבית המשפט נאלץ להתערב, עד שלבסוף ציין כי ידע על מועד הפתיחה כחודש לפני הפתיחה (1071).

443. שמיר בעדותו מפנה להוראות ההסכם ולסעיף 8ד', אשר לפיו ידוע לקבלן כי בשטח קיימת תנועה רבה של כלי רכב וכד', ועל כן הוא מסיק כי נ פחי התנועה הינם בגדר סיכון המוטל על הקבלן.
כפי שצוין בסעיף 344 לעיל, קשה לקבל כי אכן הכוונה לפתיחת כביש כפתיחת כביש 431, להבדיל מאשר אכן צוין בכל הקשור לתנועה ביציאה ממודיעין וכך גם בהקשר לתחנת הרכבת.
עוד הוא מציין, ובניגוד לאשר שמענו מהעדים האחרים, כי הכביש "נפתח לתנועה בדיוק במועד בו תוכנן להיפתח" ולכן מדובר על אירוע צפוי, כאשר אף הוא הפנה לאשר צוין בסיור הקבלנים.
עם זאת במסגרת חקירתו הנגדית אישר כי הכביש היה אמור להיפתח עוד באוגוסט 2008 וכי אכן רק בנובמבר דצמבר 2008 ידעו על הפתיחה המתוכננת בינואר 2009 (1060-1059) וכשאף הוא טוען כי היה על מליבו לדעת, לאור העבודות בשטח , אודות מועד הפתיחה.
לא למותר להפנות לתשובת העד ולהתייחסותו לשאלה אם התנועה הייתה אמורה להיפתח על הגשרים או מתחתם וכלשונו "היה צריך להתחבר למצב קיים כלשהו" (1165). משנדרש להתנהלות הפיקוח וההכרה בעיכוב, ציין כי מדובר על פעולה של לפנים משורת הדין, כדי לעזור לקבלן.
לבסוף, בעניינו של עד זה , אין להתעלם מ"הגילוי" כי בספטמבר 2008 עבר ל עבוד במנהרות הכרמל ולכן אינו יודע מה אירע בדיוק, כאשר בהתייחס לאשר עלה מעדות לופו כי לא ניתן היה לדעת בדיוק את מועד הפתיחה, הסביר כי אכן מדובר במגה פרויקט עם המון בעיות והפתעות.

444. שורובן הסביר כי הכביש נפתח לפי הוראות משרד התחבורה תוך שהוא מחדש כי נתיבי איילון נאלצה לעכב את הפתיחה מספר פעמים עקב פיגור בעבודת מליבו, טיעון שלכאורה אינו עולה בקנה אחד עם העדויות האחרות, תוך שהוא דוחה מכל וכל כאילו נתיבי איילון יכולה הייתה להתחייב כי הכביש ייפתח רק מעל הגשרים , מעת שנושא פתיחת הכביש באחריות משרד התחבורה.
גם הוא הפנה לפרוטוקול הפגישה מיום 18.12.08 בנוכחות נציגי מליבו , אודות הפתיחה המתוכננת וכשלדבריו באותה עת אף אחד לא חשב כי יהיה קושי , מאחר והציפייה הייתה כי הפתיחה תהא לאחר הרכבת הקורות (סעיף 153 לתצהירו).
בהתייחס להכרה מהפיקוח אודות העיכוב, ה סביר כי לא הוא כתב את המכתב וכי מדובר בניסיון להגיע לפשרה עם הקבלן (1316), וכי הפיצוי הוא זניח.
עם זאת, אין לעד מענה ברור הכיצד אין בנ מצא מכתב אודות הפתיחה המתוכננת, אלא כי מדובר בכביש ארצי אשר אף מכלי התקשורת ניתן היה לדעת אודות הכוונה לפותחו וכי מדובר על היערכות של כחודשיים (1370).
מכל מקום, העד אישר "לא ידענו על התאריך המדויק בשום שלב, רק בחודש ינואר נודע לנו על ידי משרד התחבורה שיש כוונה לפתוח בתחילת פברואר ועם היוודע הדבר עדכנו את הקבלן, בדיוק באותו יום או יומיים, באותו יום שנודע לנו העברתי את האינפורמציה הזאת למנהל הפרויקט אלכס ולרונאל" (שם). בהמשך דבריו חזר והסביר כי הם היו בטוחים כי הפתיחה לא תשפיע על מליבו, לאור לוח הזמנים שמליבו הציגה.
במסגרת חקירתו, נדרש העד לכך שכל שהוסף נפח תנועה בכביש הארצי (1416) ובהתייחס לפתיחת הכביש, מדובר על אירוע חיצוני אשר נתיבי איילון לא הייתה אחראית עליו באופן ישיר, אלא בגדר "זאת הייתה הנחתה, אירוע שקרה ... נ.ת.א בוודאי לא הייתה אחראית עליו" (1418). משכך, נדרש לאשר העיד זלינגר כאילו הדבר תואם ואף עם מליבו, ותשובתו כי נתיבי איילון כפופה למשרד התחבורה ואמורה להתיישר לפי ההחלטה וכלשונו "זה נכפה עליה" (1420).
עוד הוסיף שורובן שאכן מליבו נזקקה ל-3 חודשים לסיום העבודות, וכי אכן אלמלא קריסת המנוף מליבו היתה עומדת בלו"ז החוזי – כל זאת בהתעלם מפתיחת הכביש.

445. לא בכדי נדרש בית המשפט לאמור בסעיף 4 למכתבו של זלינגר (נספח 25) שם צוין מפורשות, למען ההגינות, כי חלק מתקופת העיכוב נעוצה בפתיחת הכביש ובחקירתו הסביר כי מליבו לא התארגנה כמו שצריך (1251) וכי אינו רואה עין בעין את העולה מסעיף 4 למכתבו שגם נתיבי איילון אשמה (1252).
כך גם אישר כי המדינה באמצעות נתיבי היובל או מע"צ לא הגדירו תאריך פתיחה ספציפי, ובהתייחס לידיעה " זה גם לא ברור וגם ברור שלא ולא ידענו" (1264). לשאלה אם היה ברור שהכביש ייפתח מעל הגשרים, השיב כי מדובר בהנחה סבירה (שם) , הגם שבכל מקרה הייתה אמורה להיות תנועה מתחת לגשר.
עוד אישר שאכן לפי מסמכי המכרז היה ברור שמערכת הכבישים שתוכננה מאופיינת בכבישים בעלי אופי עירוני בלבד (1267) באופן של דלילות התנועה במרבית שעות היום ועומס יתר ביציאה לעבודה.
כאן חשוב להפנות לתשובתו החיובית, לשאלת בית משפט שבעת המכרז עוד לא דיברו על אלטרנטיבה של שיטת העבודה וכי "...באותה עת מבחינתכם לפחות היו צריכים לגמור את הגשרים, לסיים את בניית הגשרים, כולל סלילתם כולל הכל ואז פותחים את 431 למעלה" (1273-1272).
גם לדבריו היה תיאום בין נתיבי איילון למשרד התחבורה, וכי המועד נקבע לאחר תיאום עם מליבו של מועד הצבת הקורה האחרונה, זאת במהלך נובמבר-דצמבר 2008 וכשהיה אינטרס לפתוח עוד לפני כן, אך בגין התקלות ואיכות ביצוע הקורות , התאימו את לוחות הזמנים לסוף ינואר, אף זאת בסימן שאלה, תוך הדגשה כי לא באה כל פניה ממליבו כאילו מליבו אינה מוכנה או לא מסכימה (1296).

446. לא בכדי נדרשנו להרחיב בשאלת הידיעה אודות מועד פתיחת כביש 431 וכך גם ההשפעה של פתיחתו על מהלך ביצוע העבודות, כולל סילוקה של מליבו והכנסת קבלן אחר להכשיר את אשר נדרש לפתיחת הכביש.
גם לאחר עיון במסמכים השונים, לרבות מסמכי ההתקשרות והעולה מסיור הקבלנים, וכך גם כעולה מהעדויות השונות, ניתן לקבוע כי הכביש לא היה אמור להיפתח אלא על הגשרים ולא מתחתם ותוך כדי ביצוע עבודות בהם, להבדיל מאותם כבישים אשר התנועה הייתה אמורה להתנהל דרכם, לרבות היציאה ממודיעין והמעבר הפנימי לאזור הרכבת ואזור המלאכה.
אמנם חלק מהעדים הפנו לאשר אמור בכתובים אודות ידיעת הקבלן על התנועה הנמשכת, אולם מדובר על הכבישים האמורים וכפי שציינו לעיל, מכלל הן אתה שומע לאו.
יתר על כן, גם מהעדויות מטעם הנתבעות , עולה כי קשה היה לדעת מהו המועד בו יוחלט על פתיחת הכביש, ויתר על כן, גם נציגי נתיבי איילון וגם נציגי חברת הפיקוח סברו כי ניתן יהיה להשלים את הצבת הקורות במועדים שנקבעו, וכשהם תולים את סיכול המתוכנן בקריסת המנוף.
כמובן שיהיה עלינו להידרש במקביל לדיון בפרק זה, לשאלת קריסת המנוף על כל המשתמע מכך. אולם, בכל הקשור לפתיחת כביש 431 אני מוצא לנכון לקבוע כי היה ברור לצדדים כי הכביש ייפתח על הגשרים ולא מתחתם, וכאשר יש לבחון את לוח הזמנים בהתייחס ללוח הזמנים החוזי, דהיינו לו"ז 16, ולא בהתאם ללו"ז 13. כל זאת בהתייחס, בשלב הזה, לנושא מועד פתיחת הכביש וההשלכות הנובעות מכך.
עוד יש להדגיש כי בנסיבות המקרה דנן לא מדובר על שאלה של פתיחת כביש בעיתוי זה או אחר, כאשר אין משמעות לפתיחתו או דחיית מועד פתיחתו על ביצוע העבודות החוזיות. במקרה דנן, מדובר על סלילת הכבישים מעל הגשרים ולית מאן דפליג כי פתיחת התנועה מתחת לגשרים , תעכב את ביצוע העבודות וזאת בשני היבטים.
ההיבט האחד, אפשרות העבודה מעל הגשרים; וההיבט האחר, הקושי בכל הקשור להסדרי תנועה ובמיוחד בהשלמת היציקות הנדרשות.

447. הנה כי כן המסקנה בשאלה זו הינה כי היה ברור לכל המעורבים כי התנועה תיפתח על הגשרים ובאופן שניתן יהיה לקדם ולבצע את העבודות בהנחה זו, אותה הנחה שנשמעה מעדי הנתבעות.
יתר על כן, אכן היו תכנונים שונים לפתיחה במועד זה או אחר, אולם המועדים נדחו כאשר לא ניתן היה לדעת בוודאות שמועד שהודע עליו לא יידחה. עוד יש לקבוע כי אין מקום לקבל את עמדת הנתבעות כאילו ניתן היה להסיק על מועד הפתיחה מהשלמת או סיום עבודות אחרות, הואיל ובכל מקרה מצופה היה כי תימסר הודעה סדורה למליבו אודות כוונה לפתיחת הכביש , ובהתראה מראש, שתאפשר למליבו להתנגד לכך או להיערך לכך.
בנושא אחרון זה, למעט אשר צוין בפרוטוקול, במועד סמוך למועד הפתיחה המתוכנן, הוצבה מליבו בפני עובדה מוגמרת.
הנה כי כן גם מעיון במסמכים השונים, גם הגיונם של דברים אודות התקשרות חוזית מוגבלת בזמן וכשנושא המועדים קריטי, לא נראה שהצדדים צפו ביצוע עבודות תוך תנועה מתחת לגשרים, וכשגם בהתאם לעדויות מטעם הנתבעות, עולה כי מלכתחילה לא היתה כוונה שכזו וכי אכן פתיחת הכביש גרמה לעיכובים ניכרים בהשלמת ביצוע העבודות, ועל אחת כמה וכמה לאור הדרישה שהופנתה למליבו לפינוי מהשטח, נושא שנתייחס אליו בהמשך.

קריסת המנוף:
448. כפי שצוין נטען כי שני גורמים מרכזיים חברו לעיכוב בביצוע העבודות. העיכוב האחד קשור לפתיחת כביש 431 והעיכוב השני הינו קריסת המנוף.
נבחן איפוא את אשר עולה מהראיות בכל הקשור לנושא של קריסת המנוף.

449. לוראן בתצהירו ציין כי מלכתחילה ניתן היה לבצע את ההנפה באמצעות שני מנופי זחל בעלי כושר הרמה נמוך יותר, אשר ניתן היה להזמינם תוך יום יומיים, וכי בפועל ההנפה בוצעה על ידי אותו מנוף לאחר שקרס , הואיל והקריסה רק הפחיתה את כושר ההרמה שלו והמנוף תוקן וכי עד לתיקונו צורף מנוף זחל נוסף , אשר הגיע לאתר כבר ביום 20.2.09 , זאת זמן רב לפני שניתן היה לעשות בו שימוש.
משכך, לשיטתו אין כל השפעה לאשר כונה על ידו "תקלה" על לוח הזמנים.

450. במסגרת חקירתו נחקר לוראן, ולא בכדי, מדוע מעת שהמנוף קרס ב-28.1.09 לא מצא הדבר ביטויו ביומן העבודה, וה שיב כי אינו רואה קושי עם כך, זאת בניגוד לאמור בחוזה כי היה על מליבו לציין כל אירוע. עוד הוצג לעד מכתבו של שורובן מ-20.1.09 (מסמך 74) אשר ממנו עולה כי נכון ליום 28.1.09 נותרו שתי קורות להנפה במפתח האמצעי, תוך ציון כי מליבו נדרשת להשלים את תיקון הליקויים וכי היא הייתה אמורה להשלים את ההנפה בשבוע שבין ה-19.1.09 ל-23.1.09, וכל שיכול העד להשיב כי קיימים יומני העבודה ואין להסיק מתוכניות העבודה.
עם זאת, משהוצג בפניו נספח 73 לתצהיר שורובן, אשר חתום על ידי העד , ובו מצוין כי קריסת המנוף גרמה לנזקים "באלמנטים הקשורים למבנה וללוח הזמנים" והאם זה אכן כך, השיב העד כי " ...נכון, לנקודת הזמן הזאת זה נכון", ובהמשך אישר שאכן נגרם עיכוב ולא ניתן היה לבצע את העבודה לאור קריסת המנוף. כך גם אישר שאכן למחרת ניתן היה, אולם בתנאי שהיה מגיע עוד מנוף, והסברו מדוע לא עשו כן - הואיל ומעת שביקשו להתארגן להמשך הנפת הקורות, פתיחת הכביש לא אפשרה זאת.
כאן חשוב לציין כי בתשובה לשאלה מדוע עד יום 5.2.09 לא פעלו, השיב "...ומתי סללו, לא זה אי אפשר, זה ינואר, יש סלילה גם הרי עשו שם עבודות אני לא יכולתי לעשות מה שאני רוצה..." וכי בכל מקרה נזקקים ל-48 שעות לחידוש העבודות כולל הנדרש לסגירת כבישים.
מכל מקום, טען העד כי הפ יקוח הוא זה אשר דרש וסגר את התנועה בתוך האתר תוך הצבת מעקות בצדי כביש 4 ובניגוד לאישור והסכמת מליבו, וכי האמור עצר את ביצוע העבודות בשטח, וראו תמצית דבריו בהקשר האמור בסעיף 179 לעיל.

451. העד גם אישר שאכן מליבו לא פנתה לנתיבי איילון והודיעה כי ברצונה להביא מנוף נוסף, הגם שבפועל פנו למנופי אבי לבדוק אפשרות זו (237-236).
למעשה, גם לוראן מאשר את המשמעות הקרדינאלית של קריסת המנוף וכלשונו " ...אתה יודע היטב שזה היה אירוע קרדינאלי מבחינת המשמעות שלו, מבחינת איך שזה נראה, וזה שתפס את העין ואליו התייחסנו יותר מאשר אירועים..." (239).
הגם שכך, הובא מנוף אחר אולם מנעו ממליבו לבצע סגירת כביש.
עם זאת, אינו מכיר את מכתבו של היועץ המשפטי של מליבו לאבי מנופים, בו נטען אודות נזקים רבים שנגרמו למליבו בעקבות קריסת המנוף.

452. כאן ראוי להפנות, בכל הקשור לשני האירועים, לאשר העיד לוראן בעמ' 270 אודות בעיות ההנפה בגין פתיחת הכביש, וכתשובה לשאלה ישירה של בית המשפט ציין כי האמור לא קשור לקריסה, ולשאלת בית משפט "...אבל אם לא הייתה הקריסה והיו, אני שואל רגע, לא הייתה הקריסה והיו מניפים את הקורות והכל היה פיקס", השיב העד "...לא הייתי גומר, אני צריך לפרק את המנוף, להעביר אותו לגשר הצפוני ולהקים גם שם זה לא" (271), וכי השינוי שהיה יכול להיות, אם לא היו פותחים את הכביש , שעוד קורה או שתיים היו מוכנות , הגם שהיתה נותרת אותה בעיה של ביצוע עבודות מעל הגשרים, וכי בסופו של יום על מנת שמליבו הייתה יכולה לעמוד בהתחייבויותי ה נזקקה מליבו להודעה מוקדמת על פתיחת הכביש של כחודש וחצי חודשיים (276).

453. לשיטת אמיר נחום, קריסת המנוף גרמה לעיכוב של "לפחות 10 ימים" (601) וכי האירוע ארע לאחר שידעו על פתיחת האוטוסטרדה, כאשר ממילא אי אפשר היה לעבוד באתר וכי לא ניתן לחצות את ארבעת הנתיבים עם ההפרדה , אפילו לא ברגל ובוודאי לא עם מנוף.
עוד טען כי לא מדובר על קריסה של מנוף, אלא שקיעה והתעוותות הזרוע , וכי אם אכן האתר היה אתר סדיר , ניתן היה תוך יום יומיים להגיע עם שני מנופים ולהמשיך בעבודה. אולם , לאחר פתיחת הכביש עלה הצורך בתכנון הפרויקט מחדש לרבות דרכי גישה.
בסופו של יום הדגיש העד, שאכן לנתיבי איילון נוח לעשות שימוש בטענת קריסת המנוף אולם נושא זה טופל, והגם שהיתה תקלה הרי " ...זה לא שווה יותר מכמה ימים" (603-602).

454. גם לשיטת שקד, קריסת המנוף לא הייתה בנתיב הקריטי וכי המנוף הנוסף הגיע עוד טרם שהוכנו ואושרו על ידי נתיבי איילון , הסדרי התנועה החדשים על כביש 431 וכשלמעשה הייתה השפעה שולית לקריסת המנוף.
יתר על כן, הקורות המרכזיות הורכבו בימים 27-26.1.09 וניתן היה להרכיב את הקורות הנוספות שהיו מוכנות בשני הימים הבאים, אך הדבר לא התא פשר נוכח הכנסת הקבלן החדש , ועל כן ייצור הקורות לא היה "פיגור מתחרה".

455. שורובן בתצהירו מתאר את קריסת המנוף ביום 28.1.09 וכשלדבריו "...קריסת המנוף ... הובילה לבדה לעיכוב של יותר מחודשיים...", ותוך הפניה לכך שבכתב התביעה שהגישה מליבו נפקד מקומו של אירוע זה.
לטענתו מדובר על מנוף ייחודי בארץ אשר מליבו נזקקה לו לאור שינוי השיטה, וכאשר המנוף החלופי הגיע רק ביום 20.2.09 וכי אין יסוד לטענה כאילו מדובר על עיכוב של יום יומיים.
עוד טען כי אלמלא קריסת המנוף, אותן קורות אשר עוברות בתוואי כביש 4 היו אמורות להיות מורכבות , ואם כך היה המצב ניתן היה ל השלים את העבודות מעל הגשרים ללא צורך בסגירת הכביש.
במסגרת חקירתו הנגדית, ציין כי לשיטתו אם היו מרכיבים את הקורות ב-29.1 ניתן היה לעמוד בלו"ז החוזי, וכי מניסיונו, משלב השלמת הקורות נזקקים לשלושה חודשים על מנת להשלים את הגשר ולפתוח אותו (1304).
גם עד זה נשאל אודות המטאפורה של רץ שנופל ויכול לקום ולהמשיך במרוץ אך מונעים זאת ממנו, ובנסיבותיו של המקרה דנן כאשר נטען כי ניתן היה לפתור את נושא קריסת המנוף תוך יומיים, השיב העד כי אכן הוא מסכים (1338). עם זאת, חוזר הוא לאשר נטען על ידי נתיבי איילון, כי בהתאם ללו"ז המקורי התנועה הייתה אמורה לעבור מתחת הגשרים.
בהתייחס לטענה כי למרות שניתן היה להביא תוך זמן קצר מנופים חלופיים וכי רק לאור זאת שהפיקוח לא נתן אישור לחזור ולפעול, לא בוצע הדבר, השיב העד כי הטענה אינה נכונה , כאשר לטענתו הקורות הורכבו עם אותו מנוף לאחר שתוקן. הגם שכך, מאשר הוא שאכן נזקקו לבקש אישור ותיאום לצורך הרכבת הקורות, מאחר ומדובר " על כביש כרגע בין עירוני בקטע" (1342), לרבות הצורך בתיאום עם משטרת התנועה הארצית מרכז ורשויות מקומיות.
כך גם הסביר כי אכן לא המתין למנוף חלופי הואיל ולאור המצב שנקלעו, קיבל כמזמין עבודה החלטה שהחשוב פתיחת הכביש וכי לא היה מוכן לקחת סיכון ולהמתין יומיים עם המנוף החלופי (1348). גם הוא מסכים כי אם היה נקבע מועד רחוק יותר לפתיחה , ניתן היה לסיים את ביצוע העבודות עם שני מנופים אחרים ולהרכיב תוך מספר ימים את הקורות , וניתן היה לעמוד בלו"ז החוזי, תוך שהוא מסייג פלוס מינוס (1348).
כאן ראוי להביא את שאלת בית משפט שלכאורה מבחינת העובדות הסיבה המרכזית שבגינה עצרו את ההליך "זה ההחלטה של המזמין בגלל טעמים, יכול להיות שהם ראויים לחלוטין, לפתוח את כביש 431, בזה אתה מסכים אתי?" ותשובתו "אלה השיקולים שלנו, נכון, מסכים" (1349).

456. גם זלינגר בתצהירו (נ/18) דוגל באותו טיעון כי הסכמת נתיבי איילון לתאריך הפתיחה כפי שניתנה למשרד התחבורה, ניתנה לאחר תיאום עם מליבו על המועד הסופי להתקנת הקורה האחרונה (29.1.09) וכי הכביש היה אמור להיפתח שבוע לאחר הרכבתה (סעיף 72 לתצהירו).
גם עד זה נדרש לשאלה מדוע לא איפשרו למליבו להביא מנופים חלופיים והמועד נדחה לתאריך בלתי ידוע – הכל בעת שמדובר על יומיים על מנת לתקן הנצרך, והתייחסותו שאכן לא הייתה מניעה לדחות במספר ימים את פתיחת הכביש. עם זאת , לא בכדי יצא המכתב " כיוון שהם היו בהלם, הם היו בכלל, סטולין עד הסוף, הוא בהלם קרב, אף אחד לא ידע. כן מנוף, לא מנוף, מתי יבוא מנוף, איזה מנופים אחרים צריכים..." (1302).
יתר על כן, כל נושא פתיחת הכביש הרי הוא כמוצא שלל רב, וכי קיימים גשרים אשר בונים אותם מעל כבישים עם תנועה ולא קורה שום דבר.
כפי שפורט בסעיף 423 לעיל אודות דבריו של זלינגר, שאכן מליבו לא איחרו בביצוע השיב כי מדובר על שבעה חודשים אחרי המועד החוזי שלהם ועל כן "בטח שהם איחרו" (1325), ואזי שאלת בית משפט, אודות מציאות לפיה מחד גיסא לא היה נפתח כביש 431 ו באופן שגם לא היו לחצים מצד משרד התחבורה ועוד, ומנגד המנוף היה קורס ונקבל את דבריו אודות "...יש הלם קרב, יש בעיות נפשיות קשות..., במרכאות" ואזי אנשי הפיקוח היו מתעשתים ואומרים בואו נפנה למנופי אבי להביא שני מנופים אחרים, הרי אף אם הדבר היה לוקח עשרה ימים ומעת שהמנוף קרס ב-28.1 אזי לכאורה "...כל הסיפור של הקריסה של המנוף אין לו כמעט משמעות לכל העסק. אם לא היו פותחים את 431 אין כמעט משמעות לקריסת המנוף, זה התזה שלכאורה אני מציע לך שעלתה פה, זה לא שלי" (1326-1325), ותשובת העד כי לא עלתה אפשרות כזאת מצד מליבו, ולאחר התייעצות עם גוטליב ועם הצוות של תיקון הקורות לא הייתה אפשרות לסיים, וכשלשיטתו בכל מקרה מליבו לא היו מסיימים לפני אוגוסט ספטמבר.
כך גם יש להפנות לאישורו של זלינגר, שבסופו של יום נאלץ להסכים שאכן כדברי סטולין , מליבו נדרשה לפנות (1331), וביחס לחזרה טען כי מליבו התנתה את החזרה בתשלום של 24 מיליון ₪.

457. אין ספק כי אירוע קריסת המנוף היווה אירוע קרדינאלי ובמיוחד כשמועד הקריסה נפל בעיתוי "הגרוע ביותר" בחינת מהלך העבודות.
כפי שפרטנו בהרחבה לעיל אודות פתיחת הכביש טרם השלמת העבודות, הן בבחינת אומד דעתם של הצדדים בעת ההתקשרות והן בבחינת חוסר הידיעה אודות המועד הצפוי לפתיחת הכביש, וכ אשר גם מאנשי נתיבי איילון וגם מאנשי הפיקוח ניתן להסיק אודות חוסר הידיעה על המועד של פתיחת הכביש, יפים הדברים – ועתה מבחינת מליבו – בכל הקשור לקריסת המנוף.

458. לא בכדי קיימת הודאה מצד מליבו אודות העיכוב שנגרם מחמת קריסת המנוף, לרבות בכתובים, וכאן ניתן לקבוע כי גם מהתרשמות מדברי העדים השונים, אכן אנשי מליבו נקלעו למצב קשה בעת הקריסה, גם אם לא במדויק כפי שתוארו הדברים על ידי עדי הנתבעות.
ודוק, לכאורה בחינת לוח הזמנים, לפחות ביחס להרכבת מירב הקורות שבאזור כביש 4, הרי ניתן היה להרכיבן אלמלא הקריסה. יתר על כן, לא הובאו ראיות כאילו מליבו פנתה לאחר הקריסה לנתיבי איילון או לפיקוח ב בקשה להמתנה לזמן קצר בפתיחת הכביש על מנת לאפשר הבאת מנוף חלופי או מנוף עזר, הגם שיכול והדבר נבע מאותה הוראה שניתנה עוד טרם לכן אודות הצורך בפינוי והכנת הנדרש לפתיחת כביש 431, וכשלמעשה אין מחלוקת כי עם הקריסה של המנוף, אכן בחינת הפיקוח נדחה המשך העבודות "ללא מועד" וכשהדבר הוסבר גם על ידי העדים מטעם מליבו, בקושי של סגירת הכביש מעת שתוואי הסגירה הפך לתוואי המצריך הסדרי תנועה חדשים ואישורים נוספים.

459. המסקנה העולה, כי אם אכן היינו נדרשים להשפעת קריסת המנוף במנותק מפתיחת הכביש, אזי ניתן היה לעמוד בלוח הזמנים – וזאת בהתייחסות לנושא קריסת המנוף ולא לטענות אחרות שנטענו כלפי מליבו – גם אם היה עיכוב קצר בביצוע העבודות , אך זאת בהתייחס ללו"ז החוזי.
אולם, הגורם המצוי בנתיב הקריטי ואשר ניתן לראות בו את הגורם המרכזי לעיכוב מול נושא של קריסת המנוף – פתיחת הכביש על כל המשתמע מכך.

פתיחת הכביש – קריסת המנוף ומה שביניהם :
460. טרם שנידרש לטענות הנוספות של מי מהצדדים, וכך גם הקשור לדרישות הכספיות ההדדיות, יש מקום לבחון את האמור לאחר שנכריע בשאלת ההשפעה של כל אחד מהאירועים ושניהם יחד, הכרעה שיכול ותשליך על ההכרעה גם ביחס לחלק מהשאלות הנוספות.

461. ניתן לראות בקריסת המנוף כהפרה של החוזה וזאת בעיכוב בביצוע העבודות וכאשר לכאורה יש מקום לבחון את משמעות הפרה זו בהתעלם מפתיחת הכביש ולאמוד הקשור להפרה זו בלבד.
כך גם ניתן לראות בפתיחת הכביש כהפרה של החוזה ואף זאת במניעת אפשרות להתקדם בביצוע העבודות כפי שהצדדים צפו. על אחת כמה וכמה לאור ההוראות שניתנו למליבו בעקבות ההחלטה על פתיחת הכביש. גם ביחס להפרה זו ניתן לבחון אותה בהתעלם מקריסת המנוף. ואף כטענת "הגנה" מדוע אין לבוא חשבון עם מליבו, על עיכוב זה או אחר.
הגם שכך כמובן שבנסיבות של המקרה דנן שני "האירועים" חברו יחדיו ולכן יש גם צורך לבחון את משמעות כל אחד מהאירועים ואף בהיבט של "אשם תורם חוזי", וראו את אשר נקבע והמבחנים בע"א 3940/94 שמואל רונן חב' לבנין ופיתוח בע"מ נ' ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ, פ"ד נב(1) 210, וכן ע"א 1873/16 סויסה נ' הדרי אשקלון אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (16.7.18).

462. בצדק ניסה כל צד לטעון כי האירוע אשר נגרם מחמתו או בהקשר אליו לא הוא גרם לעיכובים ולנזקים אלא האירוע של הצד שכנגד.
כך, לשיטת נתיבי איילון אם המנוף לא היה קורס אזי ניתן היה להשלים את יציקת הקורות עוד טרם פתיחת הכביש, וכי אם אכן כך הדברים כל הנזקים הנטענים על ידי מליבו בגין פתיחת הכביש וההשלכות כתוצאה מכך, אין להם מקום.
מנגד, לשיטת מליבו אם הכביש לא היה נפתח לא ניתן לראות באשר ארע למנוף כמעכב בצורה משמעותית, אם בכלל, את המשך העבודות, ושוב אלמלא פתיחת הכביש.
במחלוקת זו ולאור אשר פרטתי לעיל, נראה כי התנהלות נתיבי איילון, גם אם כטענתה שהדברים לא היו תלויים בה, לא היתה ראויה .
דומה, כי היה ברור לכל הצדדים המעורבים וכעולה מחומר הראיות, כי פתיחת הכביש תשנה את כל הקשור לביצוע העבודות באופן משמעותי. כמובן, עיכוב ביציקת חלק מהקורות שנותרו וכך גם ביצוע העבודות בגשרים וכשתנועה מתנהלת מתחת לגשרים ושוב על כל המשתמע מכך, לרבות הסיכון הרב.
למעשה ניתן לקבוע כי מעת שהכביש נפתח עוד טרם המועד החוזי להשלמת ביצוע העבודות של מליבו, גרמה נתיבי איילון לשינוי בביצוע העבודות באופן דרמטי. אכן, יכול ואלמלא הקריסה של המנוף, היתה מתקדמת מליבו בעבודתה באופן שיכול והנזקים שנטענו היו מצומצמים יותר, אך דומה כי אין חולק שהיה נגרם נזק למליבו בחינת ביצוע העבודות ומועדי הביצוע.
עוד יש להוסיף כי היה מצופה מנתיבי איילון כי תציין מפורשות במסמכי המכרז ו/או החוזה על נספחיו אודות האפשרות שיכול והתנועה תיפתח מתחת לגשרים, על כל המשתמע מכך, עוד טרם סיום סלילת הכביש על הגשרים, ובאותו אופן כפי שהובהרו הדברים בהתייחס ליציאה ממודיעין. דומה כי אין חולק והדבר אף עולה מהעדויות מטעם הנתבעות, כי ביצוע העבודות באופן זה יש בו משום שינוי אשר גורם ללו"ז שונה.
כך, ההבדל בכל הקשור להסדרי תנועה אשר אמורים להיות מבוצעים ביחס לכביש שאינו עירוני ובאופן שנדרשים אישורים רבים יותר ותכנון מוקדם יותר. כך גם מבחינת שינוע הכלים הנדרשים קשה יותר וכמובן שאין להתעלם מאשר הועד אודות שאלת הבטיחות בעת ביצוע העבודות על הגשרים וכשהתנועה מתחתם.
ודוק, יש לבחון את שאלת פתיחת הכביש ואומד דעתם של הצדדים, לאו דווקא בנסיבות פתיחת הכביש במועד בו נפתח אלא אם אכן כטענת נתיבי איילון הרי יכול והכביש היה נפתח – הכל תלוי בגורמים או זכיינים אחרים – במועד סמוך לתחילת העבודות ואזי לא ניתן היה לטעון כאילו ניתן היה להשלים את העבודות טרם פתיחת הכביש. ברי כי אם כך היו פני הדברים ומעת שהדבר לא בא לידי ביטוי במסמכי ההתקשרות שנוסחו על ידי או עבור נתיבי איילון, בצדק היה טוען כל מי שהיה צד להתקשרות זו כי מדובר על אירוע לא צפוי ועל אחת כמה וכמה יש להידרש לטענה שכזו מעת שנטען על ידי מליבו כי נושא המועדים הינו קריטי על מנת שתוכל לזכות באותם מענקים אם אכן היתה עומדת בלו"ז 13 א ו מקדימה את השלמת ביצוע העבודות מהלו"ז החוזי.
הנה כי כן, ניתן להבין את המצוקה אליה נקלעה מליבו, עת הבינה שהכביש עומד להיפתח ועל אחת כמה וכמה אותו "הלם" נטען כאשר בד בבד קרס המנוף.

463. נעבור עתה לבחון את נושא קריסת המנוף וההתייחסות הראויה לאירוע זה.
במסגרת הדיון לא הובאו ראיות, לרבות מטעם מליבו, אודות הגורם לקריסת המנוף והאם מדובר בגורם הקשור למנוף עצמו או לאופן תפעולו, הזזתו וכדומה. אמנם נטען אודות התשתית במקום , אולם לא בגדר ראיה מקצועית אשר ניתן להסיק ממנה את הגורם לקריסה.
עם זאת, יהא הגורם אשר יהא, בסופו של יום, בחינת נתיבי איילון, אין זה משנה הואיל וקצב ביצוע העבודות תלוי במליבו אשר אמורה לעמוד בהתחייבויותיה. כך גם יש להסביר את הפניה של מליבו למנופי אבי והנטען בפניה זו.
גם אם כך פני הדברים, לא מדובר באירוע "רצוני" ובעת שבאים אנו לדון, לרבות בשאלת תום הלב ואשר צודק בחלוקה האחריות, דומה כי אין לראות הקשור לפתיחת הכביש כקריסת המנוף. אכן נטען מטעם נתיבי איילון כי הפתיחה נכפתה עליה אולם יהא הכופה אשר יהא, היה עליו לקחת בחשבון תוצאות פתיחת הכביש כאמור וגם בהקשר לכך לא בכדי נטען אודות ההעדפה שלא להיתבע בסכומים משמעותיים על ידי זכיינים אחרים , תוך שהובא ה בחשבון תוצאת פתיחת הכביש טרם סיום עבודות הגשרים.

464. טרם חתימת פרק זה יש לציין כי אין אני מקבל את הטענה כאילו אלמלא השינוי שיזמה מליבו ואושר על ידי נתיבי איילון, לא היה בפתיחת הכביש לגרום לעיכוב זה או אחר, ובכל מקרה אין לראות בשינוי כמשפיע על המסקנה בפרק זה.

465. בין אם נבחן את הדברים בבחינת איחור מתחרה כמפורט בחוות דעתו של שקד, ובין כעיכוב מתחרה וכמפורט בהסברו של לופו, נראה לי לקבוע שהאחריות נופלת לפתחה של נתיבי איילון.
עם זאת, בעת שנידרש לסעדים השונים לא ניתן יהיה להתעלם מנושא קריסת המנוף וכאילו לא היה.

לוחות הזמנים:
466. כפי שפורט בהרחבה, נושא לוחות הזמנים קריטי בחינת טענות כל אחד מהצדדים והסעדים המבוקשים על ידו.
כך, חלק מהתביעה הכספית שהגישה מליבו עניינו "הפסד" המענק אשר היתה זכאית לו, אם היתה מקדימה את הלו"ז החוזי , כאשר לטענתה בגין עיכובים מחמת נתיבי איילון וכן פתיחת הכביש לא עמדה בכך. מנגד אותו חילוט של הערבות הבנקאית יסודו בטענה של איחור מליבו בביצוע התחייבויותיה.
אכן, בכל הקשור לטענת נתיבי איילון טענה זו נסמכת על הלו"ז החוזי כפי שנקבע על ידי הצדדים, כשאין חולק שמליבו לא סיימה את העבודות בהתאם לו. עם זאת, יש מקום לבחון, ובמיוחד נוכח מסקנתנו דלעיל, אם אכן זכאית הייתה נתיבי איילון ל"קנס" בגין האיחור הנטען.

467. כאמור, עיקר תביעתה של מליבו בנושא דלעיל, עניינו בטענה של עיכוב הנעוץ בנתבעות או מי מהן.
מליבו טענה אודות לוחות הזמנים בהתייחס לשתי תקופות. האחת, עד מועד פתיחת הכביש וקריסת המנוף, כאשר מדובר בעיכוב בקבלת תוכניות, לרבות הקשור להסדרי תנועה ולחיבור לכבישים קיימים, דהיינו אשר כונה כביש 200 וכביש 500.
השניה, העיכובים מחמת פתיחת הכביש.
כמובן שהיה על מליבו להוכיח טענותיה וכדבעי, וכעיקר בהתאם להוראות אשר נקבעו במסמכי ההתקשרות על ידי הצדדים, אולם, לאור מחדליה נזקקה לסיוע של מומחה מטעמה ולשחזור לוחות זמנים באופן שאלו נקבעו למפרע בהתחשב בנתונים העובדתיים כפי שנמסרו לד"ר שקד, אשר עשה כמיטב יכולתו על מנת לנסות ולשכנע את בית המשפט בטענות מליבו.

468. מכאן להוראותיו של החוזה וכאשר נפנה להוראות הספציפיות הקשורות ללוחות הזמנים ובעיקר לתיעוד.
ראשית יש להפנות להוראה הכללית לפיה בהתאם לחוזה, על הקבלן לנהל יומן עבודה ולפרט בו תלונות או תביעות של הקבלן מחד גיסא והערות מצד המפקח מאידך גיסא, תוך קביעה בסעיף 30ד כי "בקשות, תלונות ותביעות מצד הקבלן שלא נרשמו ביומן העבודה לא תועלינה ולא תתקבלנה".
כך גם בנושא לוחות הזמנים.
בהתאם לאמור בסעיף 35 על הקבלן להכין לוח זמנים מפורט, לרבות המועדים הנדרשים לביצוע העבודות השונות, כולל הזמנת חומרים ובדיקתם, וכך גם הקשרים ההדדיים שבין כל הפעילויות, ובהמשך "...ותוך כדי הבלטת הנתיב או הנתיבים הקריטיים שבלוח הזמנים המוצע", וכאשר קיימת הוראה מפורשת כי "הדיווח יוכן באמצעות תכנת M.S. project בהתאם להנחיות המזמין ... ", וכך גם נקבע כי באופן זה יש להגיש את לוח הזמנים לאישור המפקח.
עוד נקבע בסעיף 35ב כי הקבלן חייב להגיש מדי חודש עדכון של לוח הזמנים בתוכנה כאמור, ופירוט של הפעילויות שבוצעו והצפויות בהמשך על מנת לעמוד בלוח הזמנים, לרבות להוכיח בלו"ז מעודכן כיצד הוא מתכנן להשיג פיגורים. עוד נקבע כי כל ההוצאות להכנת הלו"ז ועדכונו יחולו על הקבלן.
עוד נקבע בסעיף 36 כי המפקח רשאי ליתן לקבלן הארכת מועדים וזאת במקרים של כוח עליון וכדומה.
כך בסעיף 36ב.4): "שינוי בסדרי ביצוע המבנה או פעילויות בלתי צפויות של צדדים שלישיים, באתר או בסמוך לו, המונעות או המעכבות את ביצוע המבנה, ואשר לדעת המפקח מצדיקים בנסיבות העניין מתן ארכה, וזאת חרף הוראות הסכם זה, ובפרט, הוראות סעיפים 15ד', 37 ו-73 ".
עם זאת, נקבעו תנאים למתן ארכה ובכלל האמור הודעה בכתב על הסיבה שבעטיה מבקש הקבלן את הארכה, כך גם כי ינקוט בצעדים הדרושים להקטנת האיחור ובמקביל גם יאריך את תוקף הערבות בתקופת הארכה.
כך גם בהתאם להוראות ס"ק ד' נקבע כי הקבלן לא יהיה זכאי לתשלום עקב הארכת המועד.
בסעיף 39 לחוזה צפו הצדדים אפשרות של הפסקה זמנית לפי הוראת המפקח אשר לא תעלה על 30 יום ומבלי שהקבלן יהיה זכאי לתשלום או פיצוי עקב אותן הפסקות. כאמור, הפסקה זמנית הינה אחד מהמקרים להארכת מועד.
בנוסף רשאי המפקח להודיע על הפסקה לתקופות העולות על 30 יום ובמקרה שכזה הקבלן יהיה זכאי להחזר הוצאותיו הישירות כתוצאה מההפסקה, אך אף כאן הזכות תפקע אם הקבלן לא יגיש למפקח תוך 30 יום דרישה מפורטת אודות ההוצאות וכאשר המפקח יקבע את סכום ההוצאות.
הגם שכך בהתאם לסעיף 39ג.4) (ב) לא יהיה זכאי הקבלן לאמור אם ההפסקה נבעה מחמת רשלנותו.

469. לא בכדי נסמכה נתיבי איילון על הטענה של העדר הקבצים הדיגיטליים של לוחות הזמנים, ומנגד לוראן ניסה להסביר כיצד בחן את שאלת לוחות הזמנים (ראו בעמ' 213 ו-214) וכי הסתמך על ניירת ומסמכים שונים.
יתר על כן, גם המומחה מטעם מליבו, ד"ר שקד, נאלץ לקבל את הנתונים אשר על פיהם ניסה לבנות לוחות זמנים בשחזור לאחור, מלוראן, ובאופן שלמעשה כל נושא לוחות הזמנים והנטען אודות פיגורים אלו או אחרים שנגרמו למליבו, נסמכים על אשר נמסר מטעם מליבו ומבלי שאלו עברו את הביקורת וההתייחסות של נתיבי איילון ובעיקר הפיקוח.
יתר על כן, לא בכדי קיימת הדרישה לעדכון רציף אודות לוחות הזמנים ובאופן שניתן להתייחס לגורמים השונים, כולל גורמי עיכוב אלו או אחרים ב"זמן אמיתי" ולא במבט לאחור בחלוף תקופה ארוכה מאז ביצוע העבודות.
ודוק, אין חולק כי בהתאם להוראות החוזה ונספחיו, מליבו לא עמדה בדרישות בכל הקשור לאופן רישום לוחות הזמנים והקשור בכך.

470. עם זאת, אין להתעלם כליל מטיעוני מליבו אשר באו לידי ביטוי, לפחות ביחס לחלק מהנטען, ביומן העבודה.
משכך, בכל הקשור לתקופה הראשונה, דהיינו עד מועד פתיחת הכביש, יהיה עלינו להתייחס בזהירות לנטען.

471. שונים הדברים בכל הקשור לתקופה מאז פתיחת הכביש ואילך, הואיל וביחס לתקופה זו לא מדובר למעשה בלוחות זמנים כמשמעותם במסמכי ההתקשרות ולאחר שחלף עבר לו גם המועד בהתאם ללו"ז החוזי, וכפי שיפורט להלן.
נבחן עתה את פרטי הנטען, לרבות הנטען ע"י הנתבעות ביחס לאי עמידת מליבו בלוח הזמנים.

איכות הקורות:
472. נושא איכות הקורות עניינו בשניים.
ראשית, אודות הנטען ביחס לטיב העבודה של מליבו והמקצועיות; ושנית, האם לאור הנטען בנושא זה על ידי הנתבעות, חל עיכוב בביצוע העבודות וככל שהתשובה חיובית, ההשלכות מכך.
הצדדים לא נחלקו שאכן הייתה ביקורת על ביצוע העבודות ובמיוחד בתחילתן, תוך שניתן להיווכח בביקורת קשה יותר או מעודנת יותר.
גם לוראן אישר כי מדובר ב"עקומת למידה" וכשהוא רואה במכתבי גוטליב משום יצירת לחץ, כאשר גוטליב עצמו אישר את העבודות שבוצעו, וכי בכל מקרה , לטענתו לא הייתה כל השפעה של איכות הקורות על לוחות הזמנים לביצוע העבודות , הגם שלאחר מכן אישר שיתכן והיה עיכוב מסוים (193).
יתר על כן, בהמשך טען כי מליבו הדביקו את הפיגור. עם זאת ראוי להפנות לאשר פרטנו בסעיפים 178-171 לעיל , אודות העיכובים שאכן נגרמו בגין אופן ביצוע העבודות, כולל העדר מענה לפניות הפיקוח בנושא זה והודאות מטעם מליבו אודות עיכוב בגין אופן ביצוע העבודות.
עוד יש להפנות לאמור בחוות הדעת המשלימה של ד"ר שקד, אוד ות השפעת מועדי ייצור הקורות על לו"ז 16 חודשים, תוך נטרול גורמי איחור אחרים , וכי בניתוח שכזה מועד הסיום היה 23.4.09 דהיינו לפני מועד הסיום החוזי – ניתוח שמשמעותו, אם נקבלו, בהתייחס ללו"ז החוזי, וכשבהמשך קבע כי אכן מדובר באיחור מלו"ז 13 , אבל עדיין " לשיטתו הקורות לא היו בנתיב הקריטי, והיא הייתה יכולה לסיים תוך 14 חודש".
ודוק, האמור לשיטתו ובכפוף לשאלה אם ניתן לקבל גישתו זו וכפי שנתייחס בהמשך הדברים.

473. מנגד, גוטליב בתצהירו נ/15 ציין כי העבודות בוצעו באיטיות ובחוסר ניסיון בולט והצורך לחזור על עבודות שבוצעו ובמיוחד בשלב יציקת הקורות, שלב קריטי בבניית הגשרים, וכי חלק גדול מהקורות היו פגומות והיה צורך לתקנן. כך הפנה להתראה מחודש מאי 2008 תוך צירוף מכתבים ו דו"חות, והתעלמו ת מליבו, עד המכתב, מיום 26.9.08 , לפיו אם המצב יימשך יאלצו להפסיק את העבודות וכשמליבו נדרשה להעסיק איש מקצוע בגיבוש תהליך היציקה.
אמנם במסגרת חקירתו הנגדית ריכך דבריו (1232) ובעת שנדרש לטענה כי מדובר על לחצים מצד נתיבי איילון הסביר כי "בהתחלה היו בעיות חמורות, חלקן ממש חמורות מבחינה מקצועית" (1234), וכי אכן חלק מהמכתבים נועדו על מנת ללחוץ על הקבלן לשפר עבודתו.
עם זאת, בסופו של יום אישר כי מבחינת לוח הזמנים ניתן היה לעמוד בביצוע התיקונים, וכי בסופו של יום החשוב הוא מועד סיום העבודות וכך גם בחינת התוצאה שבמקרה דנן הייתה טובה (1245), ובדרגו את ציונו של הקבלן במדרג בין 1 ל-10 כ-8 (שם).

474. שורובן היה קיצוני בחינת התייחסותו לביצוע העבודות על ידי מליבו, כולל הקשור לכלונסאות, וכאשר לא בכדי נדרשה מליבו להגברת קצב העבודה (וראו פירוט דבריו בסעיפים 367-365).
אמנם בחקירתו הנגדית אישר כי אינו בקיא בלוחות זמנים, אך ברור שייצור הקורות הינו בנתיב הקריטי, מאחר וללא כן לא ניתן לפת וח את הגשרים (1287).
כך גם בהתייחס לניתוחו של שקד אודות מועד הסיום 23.4.09, ה סביר שורובן כי שקד לא היה בשטח ואינו מכיר את המציאות ואת העובדות, אלא ניזון מהאינפורמציה שהקבלן מסר, הגם ששקד אכן מומחה בלוחות זמנים ואף אחד הטובים בהם (1290).
יתר על כן, לגישתו אין זה נכון כאילו עד פתיחת כביש 431 לא הייתה סכנה של איחור בלו"ז החוזי, וכ אשר גישתו באה לידי ביטוי בדבריו " ...לא נשמע לי סביר שיש לך ליקויים בקורות, כמעט בכל הקורות, בכל ה-18 הקורות היו ליקויים, לא סביר שזה לא גרם לעיכובים בפרויקט..." (1299).
עם זאת, אכן גם לדבריו , בסופו של דבר כל הקורות הונפו וכי לא פסלו קורה באופן טוטאלי .
לשיטתו, גוטליב לא יכול להעיד על טיב העבודה, אולם לא בכדי בית המשפט ביקש לבחון אם הוטלו קנסות לאור הנטען בעניין טיב העבודה (וראו אשר פורט בסעיף 384 לעיל).

475. לצורכי הדיון וההכרעה ברכיב זה ניתן לצאת מהנחה שאכן, לפחות בתחילת ביצוע העבודות, התגלו ליקויים בביצוע הכלונסאות ויציקת הקורות וכי מליבו נדרשה לעמוד בהוראות תיקון, לרבות שימוש ביעוץ מקצועי בנושא זה.
יתר על כן, יכול ונגרם עיכוב מה בביצוע העבודות.
מנגד, לא ניתן גם להתעלם מאשר הוסבר על ידי מליבו אודות אופן היציקות ומספר התבניות, ובאופן שגם אם היו עיכובים הרי אלו היו מצומצמים, תוך הדבקת "פער הזמנים", וכאשר בנושא זה מקובלת עלי עמדת מליבו בדבר מספר התבניות.
כך גם לא הוכחו מועדים ברורים אודות "פיגור" בביצוע יציקת הקורות ובמיוחד לא הוכח כי אלמלא פתיחת כביש 431 לא הייתה עומדת מליבו ולו בלו"ז החוזי, דהיינו 16 חודש. ודוק, אחת מטענות הנתבעות, כי אלמלא קריסת המנוף היתה מליבו מסיימת את אשר התחייבה, הגם שלפי לו"ז 16.
ככל שעסקינן בנושא איכות הקורות, סבורני כי אין מקום לבוא חשבון עם מליבו, בבחינת ההשפעה או העדר הש פעה, בכל הקשור לפתיחת כביש 431, הואיל ועולה כי מליבו יכולה הייתה לעמוד בלו"ז החוזי, דהיינו 16 חודשים.

הסדרי תנועה זמניים:
476. חלק ניכר מטיעוני הצדדים נסוב על שאלת הסדרי התנועה בין אם הקבועים ובין אם הזמניים, וכשהצדדים אף חלוקים מהו הסדר תנועה זמני ומהו הסדר תנועה קבוע. לאמור יש להוסיף כי בהתאם למסמכי ההתקשרות, על הקבלן, ובמקרה דנן מליבו להגיש את הסדרי התנועה הזמניים לאישור , וכ אשר נתיבי איילון אמורה לספק תוכניות מנחות (ראו בסעיף 00.06 במפרט המיוחד בפרק "הסדרי תנועה זמניים") כולל התקצוב מראש בחלוקה חודשית שווה, וכאשר במקרה דנן מדובר בסכום חודשי של 40,500 ₪ ובסה"כ 648,000 ₪, תשלום ש נשאר בתוקפו גם לאחר הפיכת החוזה לחוזה פאושלי.
עוד נקבע מראש כי חציית כבישים וכן עבודות לילה וקשיים בביצוע העבודה בגין דרישות המשטרה או הרשויות, לרבות עבודות לילה או עבודות במשמרות, הינן על חשבון הקבלן, אשר מתחייב גם לצמצם הפרעות לתנועה (סעיף 00.07).

477. לאמור יש להוסיף את טענת נתיבי איילון, כי מעת שמליבו שינתה את אופן ביצו ע העבודה כל הכרוך בשינוי זה רובץ לפתחה.
עם זאת, יש כמובן להתחשב בטענה זו מעת שמדובר בהסדר תנועה הנובע מאותו שינוי, להבדיל מהסדר תנועה שאינו קשור לכך.
כך גם מצאה לנכון מליבו להידרש לנושא החיבורים, לרבות בהתייחס לשאלה אודות גבולות העבודה.

478. לא בכדי תהה בית המשפט, כבר בעת הדיון , הכיצד ממתינים צדדים כצדדים דנן ובסוג העבודה מושא התביעות , זמן ממושך , יחסית , לקבלת הוראות ביחס להסדרי התנועה, בה בשעה שעולה מדברי לירן כי אותו מסמך מיום 4.11.08, הוא מכתב לירן, נערך על ידו תוך זמן קצר של מספר שעות, והכיצד לא ניתן היה למצוא דרך לערוך אותו במקום להמתין זמן כה רב, תוך שכל צד ט ען במסגרת ההליך כי האשם רובץ לפתחו של הצד האחר.

479. לאחר העיון בנטען בכל הקשור להסדרי התנועה הזמניים, סבורני כי מליבו לא שכנעה בטיעוניה, כי אכן העיכוב הקשור להסדרי התנועה נופל לפתחן של מי מהנתבעות, זאת בהתייחס לתקופה הראשונה האמורה. קרי, עד למועד פתיחת הכביש.

480. אכן לוראן טוען כי חוברת התוכניות לא כללה את מלוא התוכניות הנדרשות וכך גם לא נכללו נקודות החיבור, אלא רק שרטוט של נקודות החיבור , אך ללא הסדר י תנועה כלשהם, בציינו כי ביום 22.8.08 מליבו הייתה ערוכה לביצוע החיבור בכביש 200 וביום 1.9.08 לביצוע החיבור בכביש 500, באופן שניתן היה לבצע את העתקת התנועה מכביש S לכבישים הקיימים. אולם , לשיטתו , הנתבעות לא המציאו את תוכניות הביצוע לעבודות הסדרי התנועה וכשהוא מפנה למכתבו של סטולין לשורובן מיום 7.9.08 (נספח 47 לתצהירו) כולל טיעון כי מדובר בנתיב הקריטי , וכי מליבו תגיש בקשה להארכת משך ביצוע. עוד הפנה לפניות של מליבו לפיקוח במהלך החודשים אוגוסט עד אוקטובר 2008 וכך גם ליומני העבודה, פניות אשר לטענתו נותרו ללא מענה, וכאשר רק ב-24.9.08 מסרה חברת הפיקוח את תוכניות הסדרי התנועה החסרות לחיבור בין כביש 500 לקיים אך לא ביחס לחיבור כביש 200, בהפנותו למכתב לשורובן (נספח 51 לתצהירו) מיום 12.10.08, אודות דרישה להארכת ביצוע.
עם זאת נמנע לוראן לצטט את המשך התגובה שקיבלה מליבו "אני דוחה על הסף את החוצפה לבקש הארכת ביצוע".
ושוב נדרש לוראן לוויכוח החוזר ונשנה על מי מוטל היה להכין הנדרש, כאשר עמדת הפיקוח כי הפיקוח נכון לסייע למליבו, למרות שהיה על מליבו להכין כל הנדרש, (וראו הדיון הנרחב בסעיפים 149-146 לעיל).

481. רק במסגרת תצהירו המשלים, נדרש לוראן בהרחבה לטיעון אודות ההבדל בין הסדרי תנועה זמ ניים, אשר אכן היו באחריות מליבו , לבין הסדרי תנועה קבועים, כאשר לטענתו הסדרי החיבורים עניינם הסדרי תנועה קבועים אשר באחריות המזמין. כך גם, ש בפועל החיבור אשר נטען כי הוא זמני, נותר על כנו עד מועד עריכת התצהיר על ידו. עוד התייחס לכך שעל פי התוכניות, ברור שהחיבורים מצויים מחוץ לגבולות הפרויקט , ועל כן לא יכולים היו להיכלל בחוברת שנמסרה למליבו.
כאן יש מקום להפנות לחקירתו הנגדית ולאשר חוזר ונשנה בחקירות של העדים השונים אודות שני נושאים. האחד, מקום החיבור האם בגבולות התוכנית או מעבר לה והשני, אם מדובר על התחברות קבועה או הסדרי תנועה זמניים.
כך נדרש לסעיפי החוזה אשר הוזכרו בתצהירו ואשר מתייחסים דווקא להסדרי תנועה זמניים וכך גם לאשר צוין בכתבי הטענות, והסברו כי מדובר ב"טעות בטרמינולוגיה" (68) טעות שהתגלתה רק בשלב הכנת התצהירים. כך גם במסגרת חקירתו התייחס לצורך בתוכניות לגבהים פיזיים להתחברות (72).
לא בכדי לא נמצא מענה ברור, משנדרש העד לאבחנה בין הסדרי תנועה קבועים לזמניים וראו אשר פורט בסעיף 169 לעיל , וכאשר קשה לקבל את ההסברים השונים.
לכן ולא בכדי נשאל לכמה זמן נזקקים לכתיבת מכתב לירן, ותשובתו שמדובר על כשעתיים , ואזי בצדק הוא נשאל "... אתה רוצה שאנחנו נאמין לך שנייר שלקח שעתיים להכין אותו עיכב עבודה של שלושה חודשים וגרם לנזקים של מיליוני שקלים, זה מה שאתה רוצה?" (111) וכשלשיטתו, החל את מניין ימי העיכוב מהמועד ש מליבו ציינה כמועד בו הייתה ערוכה לביצוע החיבורים ובמועדים שפורטו לעיל.
מכל מקום מעדותו של העד המרכזי מטעם מליבו, עלה כי קיימות "הגדרות" שונות להבדל בין חיבור זמני וחיבור קבוע.

482. גם אמיר נחום לא יכול היה להאיר עינ ינו אם מדובר בהסדרי תנועה קבועים או זמניים, כאשר לשיטתו, ההבדל נעוץ אם מדובר ביום יומיים שאזי מדובר בהסדר תנועה זמני לעבודות לילה וכדומה, ואילו החיבורים בכביש 200 ובכביש 500 עניינם חיבור של מעקף שעוקף את הפרויקט , וכשבסופו של יום לשאלה איך נפתר נושא הסדרי התנועה הסביר – ולאחר שציין כי הוא מכיר את התצהירים האחרים – " זה יוזמה של בחור שזה מקצועו, מנתיבי איילון, שראה, הבין את מחדלי המתכננים, לקח יוזמה ותכנן את הצומת הזו בעצמו ונתן פתרונות מיוזמתו הוא" (597-596) וכי יכול להיות שמדובר בלירן ומאחר ומדובר בתקופה ארוכה אזי מדובר בהסדר קבוע אשר אינו באחריות מליבו.

483. גם המומחה מטעם מליבו, שקד, סבר שהאחריות הייתה של נתיבי איילון וכי אין קשר בין השינוי בשיטת העבודה ומיקום ה כבישים, לבין שאלת הסדרי התנועה וכשהוא שם את הדגש בשאלת החיבורים.
אולם, לאור דבריו בחקירתו הנגדית , עולה כי לשיטתו הסדרי התנועה שבמחלוקת הינם זמניים וכשלשיטתו רק בסיום הפרויקט מדו בר בהסדרי תנועה קבועים (וראו בעמ' 676-674).
בהמשך עדותו ומשנדרש למכתב לירן מ-4.11.08 אישר כי מדובר בהסדר תנועה זמני (ראו בע מ' 739).

484. כאן חשוב להביא את הסברו ותשובתו לשאלה בעניין החיבורים, בהנחה שהאחריות על מליבו וכיצד ישפיע הדבר על חוות דעתו – כי האמור לא ישפיע הואיל והנתיב הקר יטי בסופו של יום פתיחת כביש 431.
בית המשפט מבקש לברר את שאלת הסדרי התנועה מבחינת החיבור לכבישים ושואל את המומחה, בהנחה שמדובר על אחריות של מליבו או בהנחה שמדובר על אחריות של נתיבי איילון, הרי לכאורה אין לזה שום רלוונטיות לאור הגורם בנתיב הקריטי של פתיחת הכביש , ואכן העד עונה בחיוב (754) . בית המשפט ממשיך ושואל " האיחור הזה כאיחור מתחרה מאחר ש-431 הוא הקריטי " ואף כאן התשובה חיובית.
ד"ר שקד אף מציין כי אכן מלכתחילה לא היו צריכים לכלול בכלל את נושא שאלת החיבורים בפלוגתאות, הגם שלא ניתן היה לדעת זאת מראש אלא רק לאחר בדיקה (755).
מדבריו עולה, כי לפחות לשיטתו אלמלא פתיחת כביש 431 ועצירת העבודה והצורך בהסדרי תנועה חדשים , הייתה מליבו עומדת במסגרת של 14 חודשים.
בנוסף, ד"ר שקד מאשר כי אם לא היו עיכובים אחרים, אזי היו יכולים לסיים את הרכבת הקורות ב16.1 ואזי הדבר לא היה משנה בנתיב הקריטי. לשאלה אם ככה אין לכאורה השפעה לפתיחת כביש 431 או השפעה שולית, תשובתו כי יש לכך השפעה על התארכות המועדים (769).
לבסוף, יש להפנות לחקירתו של ד"ר שקד, משנשאל על ידי עו"ד סו פר אודות המחלוקות המקצועיות של הסדרי תנועה קבועים על הפרויקט, הסביר העד שהשאלה לא נכונה הואיל ו-431 לא היה ידוע בעת המכרז ובלשונו " פעם אחת תבין מה עשית לו, זה פעם אחת. הפעם השנייה אתה צריך לדעת שאני לא מסתכל, כמו שעניתי לך, על הסדרי תנועה" (789). בהמשך אישר העד שאכן לא נדרש לשאלה אם מדובר על הסדר תנועה זמני או לא, אלא התייחס להסדרי תנועה חדשים והצורך בקבלת היתרים חדשים ועל כן השאלה דלעיל מיותרת (790).

485. מכאן נעבור לעדותו של המומחה מטעם נתיבי איילון, טוני לופו, אשר הפנה להוראות בדבר הסדרי תנועה זמניים. בהמשך ציין כי בניגוד למומחה מליבו לא ניתן לבצע העברת תנועה ביום קבלת התוכניות, כאשר ההתייחסות הינה למסמך לירן מיום 4.11.08, מאחר ויש צורך בקבלת אישורים ותיאומים, וכ י המכתב אינו בגדר הסדר תנועה וכשלירן הינו יועץ בטיחות בלבד, והעבודה של הסט ת התנועה בוצעה על פי תוכניות הסדרי תנועה שניתנו טרם לכן. גם הוא תולה את נושא הסדרי התנועה בשינוי שיטת העבודה של מליבו, והצורך בהרחבת שטחי ההתארגנות.
כך גם תלה את כל האחריות על הקבלן, דהיינו מליבו. בהתייחס לחיבורים, וציין כי האחריות הינה של היושבים בכל אחד מהגבולות , אלא אם יש מנהלת אזורית שממונה על התיאומים (893) , וכי לא מצופה שהמפקח יעשה זאת. עוד הוסיף כי מליבו שינתה את הליבה של הסדרי התנועה ומדובר על שינוי מהותי לרבות בנושא רוחב הכביש , וראו בסעיף 308 לעיל את תיאור המדובר .

486. לירן בתצהירו המשלים (נ/13א) טען כי במסגרת תפקידו אינו עוסק בתכנון הסדרי תנועה קבועים וכך גם לא עסק בכך בפרויקט דנן (סעיף 7 לתצהירו) וכי אשר תכנן, השילוט והתמרור שיש להציב וכאשר הדגיש כי ההסטה תתבצע רק לאחר אישור הגורמים המוסמכים.
גם הוא אישר שעם פתיחת הכביש נדרשו אישורים של גורמים ארציים באופן מקיף יותר מהמצב טרם לכן, בעת שהיה מדובר בכביש מקומי (1056). וכי אין גורם מעכב הואיל ואם מוזמנים השוטרים מראש , ניתן לקבוע ביצוע עבודה בהתאם (1062).
לירן אף ממעיט מאשר הכין, ורואה בכך הסדר תנועה של תמרור מקדים בלבד (1082). לשיטתו הסדר תנועה קבו ע הוא הסדר שמותיר את הכביש בצורתו הסופית (1086) , וכשבהמשך עדותו אישר שלמעשה הסדר תנועה זמני חל בעת שמקפלים והולכים, ולא בעת שמדובר על הסדר לכמה חודשים (שם).

487. שמיר בחוות דעתו (נ/14) דוחה את טענות מליבו, וקובע כי הקבלן הוא האחראי הבלעדי לתכנון הסדרי התנועה הזמניים הן מאחר וכך קובע ההסכם והן כי האחריות לתכנון ולביצוע כל שינוי שיוזם הקבלן , על הקבלן. משכך, כל טענה של הקבלן על עיכובים שנגרמו בגין המזמין, לכאורה בהקשר של תכנון וביצוע הסדרי תנועה זמניים אין לה על מה שתסמוך.
מכל מקום, תוכניות הסדרי התנועה המנחות שצורפו למכרז היו מספקות לצורך חיבור הכבישים. כך גם שינוי השיטה, גרם לשינוי גם בהסדרי התנועה הזמניים וכשלשיטתו "ההסטה המקומית" גרמה אכן ל שחרור אזור עבודה אך צמצם את יכולת התמרון וכי אין קשר לנפחי התנועה אשר הגיעו מכביש 431 , מאחר והקבלן ממילא לא יכ ול היה לעבור בין שני מסלולי הכביש.
בחקירתו הוסיף כי ההתחברות היא בתוך גבול העבודה , כאשר גבול העבודה וגבול הביצוע אותה טרמינולוגי ה (1140) והחיצים במפה מראים את ההתחברות.
במסגרת שאלות בית משפט, בסופו של דבר נאלץ לאשר כי אין בתוכנית המנחה הסדר תנועה אלא רק חיבורים ושלבי ביצוע , וכי הקבלן אמור להכין את הסדרי התנועה (1149).

488. שורובן מפנה אף הוא למסמכי ההתקשרות , לפיהם הסדרי התנועה הזמניים הוטלו על מליבו.

489. זלינגר בתצהירו (נ/18) הדגיש אף הוא כי התכנון מוטל על מליבו, מעת ששינו את התוכניות , ובמסגרת חקירתו טען כי עד היום מדובר על כביש עירוני . משכך נשאל אם הנסיבות לא השתנו בין אשר שרר לפני הפתיחה ולאחריה, ותשובתו שקיים הבדל אולם ההבדל הינו בעומס התנועה (1249) כשלבסוף אישר שאכן יש שוני ביחס לסגירת כבישים והצורך לפנות לגורמים נוספים , באשרו כי " ההתארגנות צריכה להיות שונה " (1250).
490. הואיל והצדדים בחרו להתייחס בהרחבה לשאלת מיקום החיבורים והסדרי התנועה השונים נדרשנו אף אנו לסוגיות אלו.
אולם, כפי שגם אישר ד"ר שקד לא נצרכת הכרעה בסוגיות האמורות הואיל וכפי שפירטנו בפרקים אודות הגורמים לעיכוב בנתיב הקריטי, קיימים גורמים בעלי משקל שיש לראות בהם כמנטרלים את הצורך להכריע בסוגיות דנן.
עם זאת, נמנענו מלהידרש לדברי כל המעורבים, אך ההתרשמות הינה שבין אם נתייחס לעדים מטעם מליבו ובין אם נתייחס לעדים מטעם הנתבעות, לכאורה קיים עירוב בהגדרות השונות אודות הסדרי תנועה קבועים או זמניים ובהתאם יישום אשר נקבע במסמכי ההתקשרות.
גם לאחר עיון בתכתובות שבין הצדדים וכך גם בהערות ביומן העבודה, לדעתי לא הוכח כדבעי לא הקשור למקום החיבורים וכך גם לעיכוב בקבלת לוחות הזמנים.
אכן ניתן למצוא ביומני העבודה דרישות של מליבו להמצאת תוכניות הסדרי תנועה וזאת עוד ב-26.12.07, ובהמשך בדף מס' 42, וכך גם דף מס' 44 מ-17.8.08, וכך גם בהמשך, מוצאים אנו את אותה דרישה המופנית לנתבעות.
מנגד מוצאים אנו התייחסות של הנתבעות לדרישות אלו תוך הטלת האחריות על מליבו, ובהתאם גם הוחלפו מכתבים ודרישות בין הצדדים .

491. כאן יש להוסיף כי בכל הקשור להסדרי תנועה וחיבורי כביש 200 וכביש 500, מדובר בטענות אשר אינן קשורות לפתיחת כביש 431.
מנגד, לאחר פתיחתו נצרכה מליבו להסדרי תנועה אשר יש להתאימם לאשר ארע עם פתיחת הכביש ושינוי צורת העבודה, ולכן קשה לקבל את טענות הנתבעות כאילו גם ביחס לכך היה על מליבו להכין הנדרש וכפי שנידרש לטיעונים אלו בהמשך .

492. עוד יש להפנות לעדותו של לוראן שאכן אין אף מסמך כתוב מזמן אמת כי מליבו נדרשת לבצע עבודות מחוץ לגבולות התוכנית. יתר על כן, הוא אף מעיד כי אין למעשה קשר בין התוכניות עצמן לבין ביצוע העבודות מחוץ לגבולות העבודה.

493. הנה כי כן, ככל שעסקינן בטענות מליבו כי לוח הזמנים התעכב נוכח אי קבלת תוכניות להסדרי תנועה לחיבורים לכבישים קיימים, יש לדחות טענה זו גם בשני ההיבטים כדלקמן.
האחד, מאחר ומדובר בהסדרי תנועה אשר לכאורה זמניים הם, אזי בהתחשב שמליבו קיבלה תוכניות מנחות, בהתאם להוראות ההסכמיות שבין הצדדים, על מליבו לשאת בהכנת הנדרש. דברים אלו יפים על אחת כמה וכמה, מעת שמדובר באפשרות לקבלת יעוץ מקצועי, כאשר העלות הינה עלות נמוכה ביותר, מול "הנזק" הנטען.
השני, אופן הניסיון להוכיח את נושא לוחות הזמנים. למעשה, מעת שהחוזה והמסמכים הנוספים קבעו את אשר חייב הקבלן לתעד בכל הקשור ללוחות זמנים, לרבות השימוש בתוכנה ואשר תואר בהרחבה, ובנוסף, אופן הגשת דרישות להארכת מועדים או לתשלומים נוספים – אין מקום לקבל לוחות זמנים "משוחזרים" ובמיוחד קשה לקבל הן את הנטען כאילו הפועלים מטעם הצדדים העדיפו את "השיטה" הישנה וכך גם את הנטען אודות "איבוד" כל הקשור לתוכנה וללוחות הזמנים.

494. ודוק, עיקרו של ההסכם מבחינת מליבו, הקדמת השלמת העבודות ובמקום 16 חודשים מדובר על 13 חודשים. דהיינו היה ברור כי בתום ביצוע הנדרש יהא על מליבו להוכיח שאכן הקדימה את לוחות הזמנים החוזיים וכמובן ככל שהיה עיכוב, שלא מחמת מליבו, היה על מליבו להראות ולהוכיח זאת, לרבות הארכת מועדים.
משכך קשה לקבל הסבר זה או אחר להיעלמות אותם לוחות זמנים שהיה על מליבו למלא בהתאם להוראות החוזה.
אכן מליבו ניסתה להשלים האמור באמצעות אשר הוכן על ידי שקד, אולם כפי שצוין לעיל מדובר בשחזור הנסמך על אינפורמציה חלקית, וכאשר בכל מקרה מליבו לא עמדה בתנאים החוזיים בכל הקשור ללוחות הזמנים.

מסקנת ביניים:
495. מכאן למסקנה המתבקשת בהתייחס לנטען אודות פתיחת הכביש מחד גיסא וקריסת המנוף מאידך גיסא והשתלבות אירועים אלו עם הנטען על ידי שני הצדדים. כאמור, מליבו טוענת כי אלמלא פתיחת הכביש, גם אם נביא בחשבון את תוצאות קריסת המנוף ובהתחשב באשר נטען על ידה אודות הארכת הלו"ז נוכח טענות בעניין הסדרי התנועה, וכך גם טענות על עיכובים שנגרמו מחמת נתיבי איילון – היתה עומדת מליבו בלו"ז 13 ולחילופין בכל מקרה היתה מקדימה את לו"ז 16 ובאופן שזכאית היא להוראות החוזה לגבי נושא המענקים בגין הקדמת מועדים.
מנגד, נתיבי איילון טוענת כי מחד גיסא קריסת המנוף היא זו שגרמה להעדר יכולת של מליבו להשלים את יציקת הקורות טרם פתיחת הכביש, וכך גם העיכובים שנגרמו מחמת מליבו בעיכוב בביצוע העבודות כולל נושא הקורות, ומאידך גיסא נוכח האמור, פתיחת הכביש לא היא שגרמה לעיכוב כלשהו.
לא למותר להפנות למכתבו של לוראן מיום 24.2.09 אשר התייחס ללו"ז החוזי אך ציין כי "במהלך הביצוע, קרו מס' אירועים אשר עיכבו את הביצוע. חלק מן האירועים תלויים בקבלן המבצע (קריסת מנוף זחל וליקוי ביצוע בקורות טרום) וחלק מן האירועים תלויים בגורמים אשר לקבלן לא הייתה כל שליטה עליהם". מנגד יש להפנות למכתב הפיקוח לזולטק מנהל אזור מטעם מליבו, מיום 5.10.09 אשר בו צוין בסעיף 4 "הוסיף גם והבהיר למען הגינות שחלק כל שהוא מתקופת הפיגור הרב המוערכת בכ-6 חודשים למסירת הפרויקט המושלם נובעת מההחלטה שלנו לאפשר כניסת רכב מ-431 ממערב – נדאג לקזז אותה מתחשיב הפיגור ".

496. בהתחשב במכלול אשר פורט לעיל, יש לקבוע כי אין לקבל את לוחות הזמנים המשוחזרים ועל אחת כמה וכמה מעת שמליבו לא עמדה בהוראות החוזיות בכל הקשור ללוחות זמנים.
יתר על כן, גם בהתאם למומחה מטעמה, מליבו לרבות בהתחשב בקריסת המנוף, היתה עומדת בלו"ז של 14 חודש, דהיינו בכל מקרה מעבר ללו"ז 13 שהוצע על ידה. לכך יש להוסיף כי גם לגרסת מליבו מעת השלמת יציקת הקורות נזקקה לכ-3 חודשים להשלמת אשר נדרש טרם אפשרות לפתיחת הגשרים. משכך, לאור הקביעה כי לא ניתן לקבל ולא הוכח הנטען אודות פיגור בלו"ז מחמת נתיבי איילון, ובהתחשב כאמור בתקופת עיכוב גם אם לא ממושכת, בגין קריסת המנוף, לא הוכח בסופו של יום על ידי מליבו כי בנסיבות זכאית היא לאותו מענק אשר נטען על ידה כי היא זכאית לו.

497. עתה אנו מגיעים לשאלת לוחות הזמנים ועמידה בהם מהפן של נתיבי איילון אשר טענה כי זכאית היתה "לקנוס" את מליבו בגין אי עמידה בלוחות הזמנים ובהתאם להוראות החוזה , אודות שיעור הפיצוי שמוטל על מליבו בגין כל שבוע איחור, ובהתאם לאשר ציינה בעת הדרישה לחילוט הערבות הבנקאית.
גם בשאלה זו, סבורני כי נתיבי איילון אינה זכאית ולא היתה זכאית לחלט את הכספים בגין טענה זו.
כאמור, כפי שנקבע לעיל, למעשה פתיחת הכביש היוותה את הגורם המרכזי לעיכוב בביצוע העבודות ומתן ההוראה למליבו לפנות את האתר שהתבקשה לפנות. עוד יש לקבוע כי כפי שהובהר לעיל, משקל יתר ואף משקל מכריע יש לתת לאירוע פתיחת הכביש תוך כדי ביצוע העבודות, בה בשעה שביחס לקריסת המנוף, המשמעות קטנה יותר וכשאין אני מקבל את טענת נתיבי איילון כאילו אלמלא קריסת המנוף היתה מצליחה מליבו לעמוד בכל הנדרש אף אם הכביש היה נפתח. לאמור יש להוסיף את אותה טענה שנטענה בצדק על ידי מליבו, ולפיה ב"זמן אמיתי", אין אנו רואים דרישה לחילוט הערבות או הוראה על קיזוז בגין איחור בהתאם להוראות החוזה ונספחיו, לרבות יישום אותה הוראה המאפשרת לנתיבי איילון לקזז גם מחשבונות ביניים קנסות בגין האיחור, וכי הדרישה צצה ועלתה רק במסגרת ההליכים המשפטיים ואף זאת בשלבים מתקדמים, הגם שנתיבי איילון ניסתה להסביר אודות הסיבות לכך, כולל ניסיון הצדדים להגיע להסדר ורק כאשר הסתבר כי הדבר לא צלח הועלתה הדרישה.

498. הנה כי כן, מחד גיסא מליבו לא הוכיחה בצורה הנדרשת, שאכן זכאית היא לקבלת המענק בגין הקדמת סיום העבודות בהתאם ללו"ז החוזי.
עם זאת, גם נתיבי איילון לא עמדה בהוכחה הנדרשת שמליבו לא היתה עומדת בלו"ז החוזי ובאופן שבגין כך היתה רשאית לפיצוי המוסכם בגין איחור.
ודוק, הגם שלכאורה ניתן אולי לטעון כי יש בדברים משום סתירה, אין הדברים כן הואיל והיה על כל אחד מהצדדים להוכיח את העילה לזכאות הכספית, ובנסיבות של המקרה דנן ובמיוחד כשמדובר בהשערות מה היה קורה בשטח אלמלא פתיחת הכביש או אלמלא קריסת המנוף, וכך גם נוכח המחדלים במילוי הדרישות שנקבעו בחוזה אודות הוכחת לוחות זמנים – די לנו בקביעה כי אף אחד מהצדדים לא עמד בנטל המוטל עליו וכי על כן המסקנה כי לא צד זה ולא הצד האחר, זכאי לכספים בגין טענות של הקדמת מועדים או איחור במועדים.
כאמור לעיל, בהתייחס לטענת מליבו אודות עיכובים ועלויות בגין פתיחת הכביש, נידרש בעת ניתוח הדרישות הכספיות.

הדרישות הכספיות:
499. כפי שפורטו הדברים בתחילת פסק הדין, מליבו עתרה לפיצוי בסכום של 23,134,518 ₪ (נכון ליום 5.12.11).
סכום זה כלל פיצוי בגין אובדן המענק להקדמת לוחות הזמנים (כ-6 מיליון ₪), עלויות נוספות עקב התארכות לוחות הזמנים (כ-8 מיליון ₪), עבודות נוספות שנדרשו ולא שולמו (כ-4.5 מיליון ₪), עלויות נוספות הנובעות מפתיחת כביש 431 (כ-2.5 מיליון ₪), ביצוע עבודות מחוץ לגבולות העבודה (כ-176,000 ₪) ועלויות נוספות ובכללן תכנון וביצוע כביש 700 (כ-610,000 ₪).
בנוסף, כלל הסכום את התביעה להחזר אשר שולם במסגרת ההסדר הדיוני (כ-2.3 מיליון ₪) לאור הדרישה לחילוט הערבות הבנקאית, ובניכוי סכומים ששולמו מעבר לעלות החוזה הפאושלי (כ-850,000 ₪).
כך גם עתרה להשבת הערבות הבנקאית שנותרה בידיה של נתיבי איילון בהתאם להסדר הדיוני.

500. נתיבי איילון טענה בכתב ההגנה, אשר הוגש עוד טרם קבלת הכספים למניעת החילוט, כי רשאית היא לקזז את הפיצוי המוסכם, דהיינו 300,000 ₪ בגין כל שבוע איחור עד לתקרה של 3,250,000 ₪ ובשיערוך סך של כ-3.6 מיליון ₪.
בנוסף, כי היא זכאית לקיזוז הנזקים שנגרמו לה עקב נטישת מליבו את הפרויקט ב טרם עת ולפני השלמת ביצועו, בסך כולל של 2,464,000 ₪ ובשיערוך סך של 2,660,151 ₪, ובכלל האמור אשר שילמה לחופרי השרון סך של כ-2.2 מיליון ₪ ובתוספת הוצאות מינהליות. סה"כ נטען לקיזוז של כ-6.2 מיליון ₪ לא כולל מע"מ.
בתביעה שכנגד, שהוגשה כאמור לאחר החילוט וההסדר הדיוני, עמדו הסעדים הכספיים על סכומי הקיזוז דלעיל אולם בהפחתת הסכום שהעבירה מליבו לנתיבי איילון בסך של כ-2.3 מיליון ₪ שעל כן היתרה כ-4 מיליון ₪ בתוספת מע"מ, נכון למועד הגשתה.

501. נבחן איפוא את הדרישות הכספיות השונות תוך שנקדים ונציין כי לאור הפירוט הנרחב בפרקים דלעיל, הן אודות מקור הדרישה הכספית של צד זה או אחר והן אודות התחשיב וכך גם אשר עלה מהחקירות הנגדיות, לא מצאנו לנכון לחזור על אשר צוין אלא להסיק את אשר מתחייב מהאמור.

אובדן מענק ופיצוי בגין איחור:
502. חלק ניכר מטענות מליבו נסוב אודות עיכובים בביצוע העבודות ובאופן שנמנע ממנה לעמוד במשימה שלקחה על עצמה, דהיינו עמידה בלו"ז 13 וקבלת המענקים אשר נקבעו בקיצור לו"ז 16, הוא לוח הזמנים החוזי לסיום העבודות.
כאמור, דחינו את הטענה לעיכובים בכל הקשור להסדרי תנועה וכדומה טרם פתיחת כביש 431. יתר על כן, לאור הנטען ע"י נתיבי איילון אודות עיכובים בביצוע העבודות בגין הקשור לקורות, עולה כי ללא קשר לפתיחת הכביש, מליבו לא היתה עומדת באותה הקדמה נטענת.
בלשון אחרת, אין מקום לטענת מליבו כי בתקופה של עד מועד פתיחת הכביש, פיגרה בביצוע מחמת נתיבי איילון.

503. בד בבד, יש גם לדחות את דרישת נתיבי איילון בגין פיצוי מוסכם שבועי עד התקרה שנקבעה, לאור הטענה כי מליבו אחרה בביצוע התחייבויותיה.
אמנם, כפי שנקבע לעיל, מליבו לא הצליחה להוכיח שאכן היתה מצליחה להקדים את לוח הזמנים, אלמלא פתיחת הכביש, וכמובן בהתחשב גם בנושא של קריסת המנוף. אולם , לאור הקביעה כי העיכוב והשינוי המהותי בנתיב הקריטי רובץ לפתחה של נתיבי איילון, ובנוסף לאור העדויות לפיהן מעת גמר יציקת הקורות נזקקה מליבו לכ-3 חודשים לסיום עבודותיה, לא היתה זכאית נתיבי איילון לפיצוי המוסכם הנטען על ידה.
כמובן, כי מעת שביקשה נתיבי איילון לחלט את הערבות הבנקאית בגין אותו איחור נטען ועד המקסימום שנקבע, ולאחר שנתיבי איילון בחרה "לפדות" חילוט זה בתשלום בהתאם להסדר, עומד לזכותה של מליבו הסכום ששולם על ידה בגין האמור.
אמנם נטען על ידי הצדדים ובהקשר לערבות הבנקאית אודות איחורים נוספים של מליבו, אולם לכך אתייחס בסופם של דברים.

עלויות נוספות עקב התארכות לוח הזמנים:
504. לוראן צרף לתצהירו את נספח 69, טבלה המפרטת את העלויות הנוספות אשר מליבו נאלצה לשאת בהם בגין התארכות הפרויקט כתוצאה ממעשי ומחדלי הנתבעות.
ימי העיכוב חושבו בהתאם לעיכוב כולל בעבודות של 169 יום ובניכוי 28 ימי שבת וחג, כאשר הסכום הכולל הינו 5,254,879 ₪ קרן, ובנוסף דרשה מליבו גם עלויות תקורה לאור התקופה הנוספת.

505. כפי שפורט בהרחבה לעיל, הבסיס לדרישה אותה טענה לפיה נתיבי איילון גרמה לאותם ימי עיכוב נטענים, בה בשעה שמצאנו לדחות את טענות מליבו לגבי עיכוב מחמת נתיבי איילון או חברת הפיקוח, עד מועד פתיחת הכביש.
עם זאת, אכן יש להידרש לעיכוב מחמת פתיחת הכביש, הגם שיהיה מקום להביא בחשבון גם את העיכוב ו/או העלויות אשר נגרמו בגין קריסת המנוף.
עוד יש להידרש לנטען אודות אופן חישוב הדרישות השונות בפרק זה.

506. משכך, יש להידרש בראש ובראשונה לבחינת אותם עיכובים נטענים, לרבות התקופה בה מדובר.
מעת שקבענו כי קמה אחריות לנתיבי איילון נוכח פתיחת הכביש ועצירת ביצוע העבודות מדובר על עיכוב מחמת נתיבי איילון וזאת למעשה לתקופה החל מתחילת חודש פברואר 2009 ועד 30.3.09 המועד בו התקבלו האישורים בהתייחס להסדרי התנועה לאחר פתיחת הכביש.
אכן, כפי שקבעתי לעיל, אין מקום להטיל אחריות על נתיבי איילון בגין עיכוב זה או אחר הקשור בהסדרי התנועה הזמניים, כל זאת עד לפתיחת כביש 431 הואיל ובתקופה זו ולאור ההוראות החוזיות, נתיבי איילון מעת שהנפיקה את התוכניות המנחות לא היתה חייבת להמציא תוכנית להסדר תנועה זמני.
שונים הדברים בכל הקשור להסדרי תנועה לאחר פתיחת הכביש, כאשר למעשה לא היה חולק, בסופו של יום, כי מדובר על הסדרי תנועה בעלי סדר גודל שונה ודרישות אחרות. משכך, לא בכדי נתיבי איילון הזמינה תוכניות אלו ואלו התקבלו רק ביום 23.3.09 וכשנטען כי מיידית לאחר מכן פעלה מליבו לקבלת האישורים הנדרשים ובכלל האמור ביצוע פעולות נוספות כפרסום בעיתונות ועוד, עד שניתן היה לבצע את הנדרש רק ביום 30.3.09.
אולם בכך לא סגי, הואיל ויש להביא עתה בחשבון את קריסת המנוף על כל המשתמע מכך.
ביחס לתקופת עיכוב בגין קריסת המנוף, אכן נטען על ידי מליבו כי בסמוך לאחר הקריסה ניתן היה לחדש את העבודות בין בהבאת שני מנופים קטנים יותר ובין אשר בוצע בפועל הבאת מנוף כסיוע למנוף שקרס. עם זאת, לאור אשר צוין גם מפי העדים מטעם מליבו ההתרשמות כי לא מדובר על אירוע כתיקון קצר והמשך ביצוע העבודות וכי לא בכדי נקלעו העוסקים במלאכה מטעם מליבו לאשר נקלעו.
לכך יש להוסיף כי אלמלא קריסת המנוף, יכול ועוד טרם פתיחת הכביש ניתן היה לקדם אשר נותר לביצוע באמצעות המנוף.
משכך, סבורני כי בהתחשב בקביעות דלעיל יש להעמיד את תקופת העיכוב באחריות נתיבי איילון על כ-40 יום לערך בהתחשב גם בשבתות וכדומה, וכאמור נוכח הקשור לקריסת המנוף.

507. מכאן יש להידרש לטענות נתיבי איילון ובין השאר טענה שיש להידרש לה גם ביחס לשאר הדרישות הכספיות של מליבו אודות השינויים בדרישות במועד זה או אחר.
בצדק הפנו הנתבעות לדרישות הכספיות במסגרת התביעה הקבלנית בה נדרש סכום כולל של כ-17,500,000 ₪ ובגין תקופת עיכוב של כ-250 ימי עיכוב, וכאשר בכתב התביעה המתוקן טענה מליבו ל-185 ימי עיכוב וכך גם ביחס לסכומים הנדרשים הסכומים השתנו ממסמך אחד למשנהו ועצם שינוי הגרסאות יש בו, לטענת הנתבעות, להצביע על חוסר רצינות ואי הוכחת הנדרש כדבעי על ידי מליבו.
ודוק, טענת נתיבי איילון אודות השינוי בגרסאות השונות אינה רק בהתייחס לנדון בפרק זה אלא לכלל הדרישות הכספיות ודומה שאכן מעיון בנטען יש ממש בטענה זו.

508. טענה כללית נוספת של נתיבי איילון עניינה אופן הוכחת דרישה כספית זו או אחרת וכפי שעלה מפרק העדויות והחקירות. תהייה זו אף הופנתה על ידי בית המשפט אשר ביקש הסבר מדוע מעת שמדובר בדרישות על עלויות של עובדים או חומרים נזקקה מליבו לחישובים תיאורטיים או להסתמך על מחירונים, לרבות מחירון דקל, בה בעת שניתן היה להראות את הנדרש באמצעות תיעוד של הוצאה בפועל או עלויות בפועל ולא באופן תיאורטי.
יתר על כן, לא בכדי עוד בעת הדיון מצאתי לנכון להידרש לשאלה מדוע בתביעה שכזו לא מצאה מליבו לנכון לבסס את הדרישות הכספיות באמצעות מומחים וכפי שנעזרה במומחים בהתייחס לטענות אחרות שבתביעתה.

509. אף כאן, בצדק נטען על ידי נתיבי איילון כי בהתייחס לטבלה נספח 69 אין כל הסבר מדוע חישוב עבודת הפועלים נעשה לפי 11 שעות ביום ומנהל עבודה 13 שעות. כך גם לגבי מספר הפועלים וחישוב ימי העבודה, וכשבתביעה הקבלנית פיצלה מליבו את סוגי העובדים. עוד נטען כי חלק מהדרישות שבטבלה לא בא זכרן בתביעה הקבלנית ואין לקבל "תירוץ" כי בעת עריכת התביעה הקבלנית לא היו בידי מליבו הנתונים הנדרשים.
כך למשל דרישה של 222,750 ₪ בגין החזקת הסדרי תנועה ובמיוחד דרישות בגין נושא המנופים, ול דוגמה דרישה בגין שימוש בשני מנופים, בהתעלם שהצורך בכך נבע בגין קרי סת המנופים.
עוד יש להפנות גם לאשר ציינה נתיבי איילון בדרישה בעניין התקורה וההבדלים המשמעותיים בדרישות השונות בגין אותה תקורה נטענת, וכאשר לטענת נתיבי איילון בהצבת המשתנים הרלוונטיים בנוסחה לחישוב תקורה שכזו ולתקופת עיכוב כשיטת מליבו, מדובר בסכום של כ-400,000 ₪ בלבד.
לאמור יש להוסיף את אשר עלה מחקירתו של לוראן, לרבות לשאלות בית משפט, בהתייחס לשעות עבודה של מהנדס וביחס לנזק עתידי. כך גם הדרישה לתשלום בעניין החזקת הסדרי תנועה ומעת שמתקבל תשלום חודשי שוטף וכאמור אין זכר לכך בתביעה הקבלנית. עוד התקשה להסביר מדוע החזיק את המנופים תקופה ממושכת , בה בשעה שהיה ברור כי לא ניתן יהיה להפעילם.
כך גם קשה לקבל את הסברו של לוראן בהתייחס לפועלים ועבודתם בעת שהוא מסביר כי ניתן אכן לבחון את הנהלת החשבונות ולהוציא את הנתונים וכאשר לשאלה מדוע לא עשה כן, השיב כי העריך בצורה מושכלת את הנדרש.

510. לאור התקופה המוערכת על ידי, מדובר בכ-25% מהתקופה שלפיה ערכה מליבו את החישובים השונים.
עם זאת, לאור הנתונים שהובאו מחד גיסא וההשגות על החישובים מאידך גיסא, יש מקום לאומדנה של בית המשפט אך בהתחשב בנתונים כפי שהובאו. משכך הייתי מעמיד את הפיצוי אשר מגיע למליבו בגין פרק זה על סך של 800,000 ₪ נכון למועד הגשת התביעה.

עלויות נוספות הנובעות מפתיחתו של הכביש:
511. מליבו טוענת כי פתיחת הכביש בעיצומן של העבודות הביאה לשינוי דרמטי בתנאי העבודה ובאופן שחייב היערכות שונה תוך השקעת משאבים. בכלל האמור הוצאות ישירות בגין צוותי שוטרים ואבטחה ותיאום מול הרשויות וכשהעלויות הנוספות מסתכמות בסך של 582,334 ₪ קרן, ובנוסף עלויות בגין ביצוע הסדרי תנועה חדשים בהת אם לתוכניות החדשות, תוך הפניה לחוזים או סכומים ששולמו לספקים, וכאשר לטענת מליבו יועץ התנועה של נתיבי איילון, לירן, אישר את ביצוע העבודות וכמויות הביצוע וכאשר חברת הפיקוח נתנה אישורה למחירי הכמויות.
עוד נטען לתוספות שנצרכו בגין הסדרי התנועה החדשים, ובנוסף הסדרי תנועה נוספים שנדרשו לצורך הרכבת הקורות.

512. נתיבי איילון טוענת גם בחישוב ביחס להוצאה הנטענת בגין צוותי שוטרים ואבטחה קיים הפער בין הטבלה שצורפה בזמן אמת לתביעה הקבלנית לבין הטבלה שצורפה לתצהירו של לוראן וכשמליבו לא צרפה אסמכתאות על כמות ימי השוטרים בשכר בפועל וכך גם ביחס לסל הרמה.
גם בהתייחס להסדרי התנועה החדשים הנטענים קיים פער של כ-100,000 ₪ בין הדרישה המקורית לבין אשר צורף לתביעה הקבלנית וכשמליבו אף מצרפת מסמכים נוספים שלא הופיעו בתביעה הקבלנית.
עוד נטען כי גם מיומני העבודה לא ניתן ללמוד האם מדובר בחלק מהעבודה הכלולה בהסכם הפאושלי המקורי הואיל וחלק מהתמורה של אותו הסכם כולל תשלום בגין הסדרי תנועה, שוטרים בשכר וצוותי אבטחה.
באשר לצורך בהסדרי תנועה נוספים להרכבת הקורות חוזרת נתיבי איילון ומפנה את האצבע המאשימה למליבו, לרבות בטענה כי אלמלא קריסת המנוף ניתן היה לסיים את הרכבת הקורות עוד לפני פתיחת הכביש. כך גם בדרישה זו קיים פער בין הדרישה בזמנו לדרישה כמפורט בתצהיר מטעם מליבו.
עם זאת, מציינת נתיבי איילון כי אכן יש מקום לאשר למליבו תוספת של 200,000 ₪ עבור תגבור הצוותים ושימוש באביזרי הרמה לאור הצורך בתגבור האבטחה לאור פתיחת הכביש וכפי שאושר הסכום על ידי הפיקוח.

513. נוכח המסקנה כפי שהובאה לעיל אודות ההשלכות של פתיחת הכביש ובאחריות נתיבי איילון וכפי שבצדק גם הפיקוח הכיר בכך שיש מקום להוספת תשלום לאור העלויות הנוספות בגין פתיחת הכביש, דומה כי בפרק זה המחלוקת עניינה בעיקר בהוכחת הסכומים הנדרשים ושוב על רקע אשר הופיע בתביעה הקבלנית והעדר חוות דעת מומחה.
דומה כי מעיון במסמכים שצורפו לתצהירו של לוראן והקשור לפרק זה יש אכן לזכות את מליבו בתשלום. עם זאת, אין להתעלם מכך שגם אלמלא פתיחת הכביש מליבו היתה נזקקת לביצוע הסדרי תנועה, הגם שאלו לא היו נצרכים לעלויות כעלויות לאחר פתיחת הכביש, וכן אין להתעלם מהתשלום החודשי שנכלל במסגרת ההסכם בכל הקשור להסדרי תנועה.

514. יוער, כי יתכן ולא בכדי "פרק זה" נזנח במסגרת תמצית טיעוני מליבו. יתר על כן, אותן הערות בדבר אופן הוכחת עבודות נטענות שבוצעו, כפי שפורטו לעיל, יפות גם בעניין דנן.
עם זאת, אין להתעלם כאמור מאותה הכרה בעילה של החיוב, להבדיל מהתוצאה הכספית ועל כן ושוב כאומדנה ולרבות בהתחשב לאשר הייתה נזקקת מליבו אף אלמלא פתיחת הכביש וכך גם בפיצוי האחר שניתן בגין פתיחת הכביש, סבורני כי יש להעמיד את הפיצוי בגין פרק זה למועד הגשת כתב התביעה המקורי, על סך של 300,000 ₪.

עבודות נוספות שנדרשו ואשר לא שולמה תמורתן:
515. מליבו טוענת כי במהלך הפרויקט ביצעה עבודות נוספות לבקשתה של נתיבי איילון, עבודות אשר לא נכללו במסגרת ההתחשבנות הפאושלית וזאת בסך נומינלי של 1,967,863.54 ₪. כך גם נטען כי ביום 31.8.09 שלחה מליבו לחברת הפיקוח חוברת עבודות נוספות כולל אסמכתאות. כך גם כי בזמן אמת חברת הפיקוח אישרה את הכמויות ואת מחירי היחידה.
עם זאת, בסיכומים מטעם מליבו הועמדה הדרישה בפרק זה על סך של 945,888 ₪ בתוספת מע"מ כסכום שאינו שנוי במחלוקת ולאור עדותו של סטולין כי בפגישה שלו עם וולפסון מוועדת החריגים של נתיבי איילון אושר למליבו התשלום האמור. יתר על כן, נטען כי שורובן אישר שהדבר ידוע לו וכי וולפסון כיו"ר ועדת חריגים הוא זה שקובע אם חריג שהוגש והומלץ על ידי הפיקוח יאושר אם לאו.

516. מנגד טענה נתיבי איילון בסיכומיה כי סטולין לא הציג כל תיעוד לפגישה עם וולפסון וכך גם נטען כי העדים מטעם הנתבעות לא נחקרו בנושא זה. בנוסף נטען כי בהתאם לניתוח המקצועי שערך שורובן סך של 675,454 ₪ אינו מצוי במחלוקת וכי בזמן אמת הפיקוח המליץ לאשר למליבו סכומים דומים בשיעור של כ-500,000 ₪.

517. גם בהתייחס לפרק זה טענה נתיבי איילון כי קיימים פערים בין התביעה הקבלנית לבין הדרישות במסגרת התביעה דנן. עוד נטען אודות אופן הוכחת הנדרש ואף התייחסות ספציפית לפריטים השונים, לרבות ניתוח המחירים, וכך גם השגות על טיב העבודה. עם זאת, שורובן מציין מה התחשיב שהפיקוח מוכן להכיר בו, וכשסכום זה עמד על 975,454 ₪.

518. כאמור, בטיעוני מליבו חל כעין "שינוי חזית" בכל הקשור לדרישה בגין עבודות נוספות. אם בכתבי הטענות או בתצהירים נדרשו הסכומים בהתאם לחישובים השונים, הרי במסגרת הטיעונים נטען על ידי מליבו כי היא זכאית לתשלום בגין העבודות הנוספות בסך 945,888 ₪ בצירוף מע"מ כסכום שאינו שנוי במחלוקת וכסכום שאושר על ידי וולפסון מוועדת החריגים של נתיבי איילון, הוא הגוף המאשר את הגדלת החוזה והחריגים.
עוד נטען כי נתיבי איילון לא הביאו את ניקולאי גליקמן אשר אישר את העבודות או את וולפסון שיכול היה להעיד מדוע לא אושרו חריגים אלו או אחרים.
לאור שינוי זה נזקקה נתיבי איילון להידרש לשניים.
ראשית, התייחסות ספציפית לניתוחי המחיר וכך גם גרסאות חדשות של סטולין וכשמדובר גם בגרסה כבושה, תוך הפניה לחלק מפקודות השינויים עם מחירים שונים.
שנית, שלמעשה סטולין לא תמך טענותיו במאומה, לא באסמכתאות ולא בצורה אחרת וכך גם אין תיעוד לקיום הפגישה הגם שטען כי היה בקשר עם וולפסון באמצעות פקסים ואף העברת מסמכים.
בנוסף התקשה סטולין לעמוד אחר החישובים השונים במסגרת חקירתו הנגדית.

519. עם זאת יש להעיר כי אישור הפיקוח לא די בו ומהווה המלצה בלבד לוועדת החריגים. יתר על כן, לאור אשר עולה מחומר הראיות, בסופו של יום המזמין הוא זה שמחליט אם לקבל את עמדת ועדת החריגים.
מכל מקום, במסגרת טיעוני נתיבי איילון, התייחסה נתיבי איילון לגופם של דברים, כולל הטענה כי לא הוכח כי וולפסון אישר את הנטען. עם זאת נמנעה נתיבי איילון מזימונו של וולפסון כפי שנמנעה מהבאת גליקמן לעדות.
בנסיבות אלו נראה כי יש מקום לזכות את מליבו בסכום הנדרש בסיכומיה , דהיינו 945,888 ₪ ובשיערוך למועד הגשת התביעה כמיליון ₪.

ביצוע עבודות מחוץ לגבולות העבודה:
520. כאמור, בכתב התביעה טענה מליבו כי ביצעה עבודות מחוץ לגבולות העבודה ומעבר לחוזה הפאושלי תוך התייחסות לשלושה חיבורים (200, 500, 100), וכאשר לטענתה העבודות לביצוע החיבורים בין הכבישים הזמניים לקיימים לא נכללו במכרז ואף לא בהתחשבנות הפאושלית וכאשר מליבו נאלצה לבצע שניים משלושת החיבורים (200 ו-500) בעלות נוספת של כ-133,000 ₪ קרן, וכאשר הנתבעות טענו כ י החיבורים מצויים בתוך גבולות הפרויקט.

521. הנתבעות טענו כי החיבורים בגבולות העבודה וכך גם עולה מהתוכניות שצורפו למכרז וכשמסמכי המכרז אף כללו תוכניות פרטים לביצוע ההתחברות.
כך גם נטען כי הטענה מושא דרישה זו לא הועלתה על ידי מליבו אלא רק במסגרת התביעה הקבלנית אשר הוגשה בתחילת חודש יוני 2009, למרות שתוכניות הפרויקט היו בידה עוד בעת פרסום המכרז.
יתר על כן, בהתאם להוראות המפרט המיוחד היה על הקבלן לבדוק את כל התוכניות והנתונים ובכל מקרה היה על מליבו להעלות נושא זה בזמן אמיתי וכשמדובר על ניסיון נוסף לקבל תשלום כפול על אשר נכלל בהסכם הפאושלי וכאשר מליבו קיבלה את מלוא התמורה שנקבעה בו.
עוד התייחסה נתיבי איילון, אף כאן לפער לעומת התביעה הקבלנית, תוך הוספה כי גם לא ניתן להסתמך על התחשיבים השונים.

522. כפי שקבעתי לעיל, לא שוכנעתי שאכן מדובר על ביצוע עבודות מחוץ לגבולות העבודה, ובמיוחד קשה להתעלם מטענות נתיבי איילון אודות התנהלות או יותר נכון העדר התנהלות מטעם מליבו בזמן אמיתי, כולל העדר הערה בנושא זה ביומן העבודה או בכתב בצורה אחרת.
משכך, מליבו לא זכאית לתוספת תשלום בגין פרק זה.

כביש 700:
523. בתביעתה טענה מליבו כי הוצע על ידה לתכנן כביש זמני בתוואי העובר בין נציבי הגשרים באופן שחסך את הצורך לסלילת כבישים זמניים נוספים, כפי שתוכנן במסמכי המכרז וכאשר הנתבעות קיבלו הצעה זו לאור היתרונות ואיפשרו למליבו לתכנן ולבצע כביש זה.
מליבו טוענת כי מלאכת התכנון מוטלת על נתיבי איילון וכך גם האחריות בכל הקשור להכנת התוכניות ומסירתן לקבלן במועד, לרבות העלות הכרוכה בכך, ולהבדיל מאשר צוין מפורשות כי עלות התכנון על הקבלן. יתר על כן, הנתבעות אישרו כי אכן מליבו זכאית לתשלום בגין עלויות תכנון נוספות ועבור ביצוע העבודות הנוספות הכרוכות בביצוע הכביש , אולם לא שילמה אשר הכירה , בטענות משוללות יסוד.
משכך, דרשה מליבו את העלות בגין התכנון בסך של כ-71,000 ₪, וכך גם בגין ביצוע הכביש שהיה יקר יותר אך תוך ניכוי עלות הכביש המקורי, וכשהאמור כשהוא משוערך ובתוספת מע"מ, נכון למועד הגשת התביעה, מסתכם בסך של 574,765 ₪.

524. נתיבי איילון בהגנתה, טענה כי כל הקשור לכביש 700 נכלל בשינוי שיטת העבודה ושלבי הביצוע ובמסגרת הליך הרה-ארגון שהציגה מליבו על מנת לצמצם את שלבי הביצוע ובהקמת רמפה זמנית אשר היתה אמורה להזרים תנועה לתוך העיר מודיעין וכי אכן הנתבעת לא התנגדה לכך, וכשמליבו שכרה אכן מהנדס.
לאור האמור ובהתאם להוראות שבמפרט ככל שקבלן משנה את שיטת הביצוע כל הנובע מכך באחריותו, וככל שהתכנון והביצוע היו כרוכים בעלויות נוספות על מליבו לשאת בכך.
אכן, בעת ביצוע הפרויקט , כך לטענת נתיבי אילון, הוחלט לסייע בידי מליבו ולהשתתף בחלק מעלויות ביצוע הרמפה החלופית (להבדיל מעלות התכנון) וזאת מהסיבה שלאחר פתיחת כביש 431 התנועה אכן עברה ברמפה החלופית.
גם בהתייחס לדרישה הכספית לכשעצמה מפנה נתיבי איילון לפער מול התביעה הקבלנית ואף כאן נטען כי לא הוצג תיעוד אודות תשלום בפועל וכי גם עלות התכנון מופרזת ביותר. כך גם ביחס לנטען אודות עלות הביצוע, וכשגם ביחס לכך קיים פער של כ-100,000 ₪ בין התביעה הקבלנית לבין אשר נקב לוראן בתצהירו.
נתיבי איילון מכחישה כאילו אושר תשלום בגין תכנון וביצוע הואיל ולא אושר מאומה בהתייחס לתכנון, אלא רק לאשר פורט לעיל וכחישוב של דמי שימוש .
לאור האמור אין מקום לדרישה זו.

525. כאן יש להוסיף כי מליבו הדגישה את השימוש שנעשה ב"רמפה" על ידי נתיבי איילון וכי אין מקום שנתיבי איילון "תהנה" מאשר תכננה וביצעה מליבו.

526. סבורני כי מעת שמדובר בשינוי שהוצע על ידי מליבו ואשר אמור היה לחסוך הוצאות אשר היו נגרמות אלמלא אותו שינוי, וכך גם היה בכך לקצר את לוח הזמנים, אין לראות בהסכמה של הנתבעות משום הכרה בחבותן בתשלום זה או אחר.
עם זאת, אכן, מעת שנעשה שימוש באשר בוצע כמפורט, היה מקום להכיר בתשלום וכאשר בפועל אכן אושרה הכרה זו, ואין להוסיף מעבר לאשר הוכר, דהיינו סכום של 100,000 ₪.

עבודות פיתוח נוספות אשר נדרשו ולא שולמה תמורתן:
527. מליבו טענה במסגרת דרישתה לתשלום בגין עבודות נוספות שבוצעו ולא שולמה תמורתן, כי ביום 26.7.09 חברת הפיקוח שלחה הודעה על הגדלת תכולת העבודה אשר במסגרתה הורתה על עבודות פיתוח נוספות שלא נכללו בהסכם הפאושלי בסך של 1.8 מיליון ₪ (להלן: עבודות הפיתוח), וכאשר בפועל מליבו ביצעה עבודות בהיקף של 1.5 מיליון ₪ מתוך הסכום דלעיל וכאשר עבודות בערך של 300,000 ₪ בוצעו על ידי קבלן אחר.

528. בהתייחס לעבודות הפיתוח טען סטולין כי מדובר בעבודות פיתוח מתחת לגשרים בתוואי כביש 700 וכי חברת הפיקוח מסרה לו ביום 2.7.09 תוכנית שהוכנה על ידי מתכנן הכבישים מטעמה של נתיבי איילון, וכי לאחר שהושגו הסכמות בין מליבו לחברת הפיקוח החלה מליבו בביצוע העבודות. כך גם טען כי ביום 26.7.09 נשלח מכתב מחברת הפיקוח אשר משקף את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים וכאשר מליבו זכאית לתוספת של 1.8 מיליון ₪ בתו ספת מע"מ מעבר לתמורת החוזה הפאושלי ובהתאם לתוכנית.
כך גם ציין כי עד חודש ספטמבר 2009 סיימה מליבו לבצע את מרבית העבודות אולם נבצר ממנה להשלימן מאחר וחלק היה תלוי בפתיחת הכבישים שעל גבי הגשרים כאשר התנועה אמורה היתה להיות מוסטת מהכבישים שמתחת הגשרים, ולאור העיכוב נאלצה מליבו להמתין מספר שבועות עד להשלמת ביצוע עבודות על ידי קבלן אחר. כך נאלצה מליבו לפנות את הציוד והמבנים הזמניים. רק ביום 25.11.09 המחלף נפתח , ואזי פנתה חברת הפיקוח למליבו על מנת שתשוב להשלים את ביצוע העבודות תוך שהבהירה כי לא תשלם את התמורה בגין העבודות הנוספות שכבר בוצעו , וכך גם עבור אשר התבקשו לבצע ו אף לא את העלויות הכרוכות בהתארגנות מחדש באתר.
בנוסף פורטו הסכומים השונים בגין ביצוע העבודות השונות.

529. זלינגר, במכתבו מיום 27.10.09 , ציין כי עבודות הפיתוח לא הושלמו תוך הוספה כי הם שוקלים להקטין באופן משמעותי מכמויות העבודה הצפויה וכך גם טבלת עבודות והסטטוס , וכי מדובר בהתייחסות לביצוע עבודות פיתוח נוספות במובחן מההסכם הפאושלי המקורי.
יתר על כן, כפי שעולה גם מהמכתב, רוב עבודות הפיתוח הנוספות לא בוצעו בעת כתיבת המכתב ובעת שזלינגר מציין כי לא העלה על דעתו שמליבו תפר את ההסכם ותנטוש את הפרויקט ולא תשוב להשלים את העבודות שנותרו , ובכלל זה את עבודות הפיתוח הנוספות.
עוד הדגיש זלינגר במכתבו כי מהחלק שכונה "מבנה 4" במסגרת ההסכם הפאושלי המקורי, מליבו טרם ביצעה עבודות בשווי של כ-2 מיליון ₪, זאת בנוסף לעזיבת המקום בחודש ספטמבר 2009 וכאשר לא חזרה להשלים את ביצוע העבודות.
משכך נצרכה נתיבי איילון להעביר את ביצוע העבודות לחופרי השרון אשר העבירה הצעת מחיר מפורטת, כאשר בעבודות אלו נכללו הן עבודות הפיתוח הנוספות והן ההשלמה לעבודות בהסכם הפאושלי המקורי, כאשר התמחור נעשה מחדש בהתאם למחירי החוזה של חופרי השרון ומחירון דקל, וגם ביחס לחלק קטן, בהתאם למחיר שנקבע בהסכם מול מליבו.
לטענת נתיבי איילון לאור סעיף 65 להסכם, מעת שקבלן חלופי מבצע עבודות שהתחייב הקבלן במסגרת ההסכם , מעבר לשיפוי יש להוסיף הוצאות מינהליות של 12%. משכך הסכום הכולל שיש לחייב את מליבו לשפות את נתיבי איילון , עקב הנטישה והאילוץ לבצע את יתרת הפרויקט באמצעות חופרי השרון , על סכום של 2,464,000 ₪, ובתוספת שיערוך עד למועד הגשת התובענה סך של 2,660,151 ₪.

530. לאמור יש להוסיף את טענת סטולין כי כאמור העבודות הנוספות לא היו חלק מהחוזה המקורי וכי לא בכדי במכתב חברת הפיקוח מיום 26.7.09 צוין כי מדובר בהגדלת תכולת העבודה, וכך גם בהקשר לעבודות הפיתוח ההתייחסות הינה לתוכנית שלא נכללה בתוכניות המכרז וכאמור נמסרה רק ביום 2.7.09 – כל זאת זמן רב לאחר חתימת החוזה וקביעת התמורה הפאושלית.
כך גם זלינגר במכתבו מיום 27.9.09 התייחס לעבודות הפיתוח כעבודות נוספות תוך ציון מעבר לפאושלי.
בהתייחס לטענה כאילו קיבלה מליבו תשלומים בגין עבודות שלא בוצעו לטענת סטולין אין אפשרות לכך. ראשית , מאחר ומליבו לא יכולה היתה לכלול בחש בונות החודשיים עבודות שלא בוצעו. שנית, כי אף אם היתה עושה כן החשבונות לא היו מאושרים על ידי חברת הפיקוח והמהנדס.

531. בטיעוני מליבו נטען כי אכן בזמנו עבודות הפיתוח המקוריות הוצאו בחלקן מההסכם בעת המעבר להסכם פאושלי, אולם בחודש מאי 2009 התבקשה מליבו לשוב ולבצע את עבודות הפיתוח במתכונת פאושלית חדשה בהיקף של 1.8 מיליון ₪ וכי מליבו ביצעה את אשר ניתן היה לבצע, מאחר ולא ניתן היה לבצע את עבודות הפיתוח בכביש 700 לאור פתיחת הכביש והדרישה כי מליבו תפנה את השטח על מנת שניתן יהיה לפתוח את הכביש.
בהתייחס לטענות נתיבי איילון אודות הצורך בהעברת עבודה זו לחופרי השרון, העברה שגרמה להוצאות נוספות, לטענת מליבו סתר נבעה, מחופרי השרון , כאילו כל אשר בוצע על ידי חופרי השרון נעשה במקום מליבו וזאת בעת שצוין בהערות כי חופרי השרון ביצעו עבודות במקום קבלנים אחרים וכאשר בסוגריים צוין מליבו, אולם בנוסף בוצעו עבודות לאור פתיחת הכביש וכאשר נבעה בעדותו אישר מפורשות כי הסכום שקיבלה חופרי השרון בסך של כ-2.2 מיליון ₪ אינו בגין העבודות שביצעה במקום מליבו וכי אינו יכול לפצל בין הרכיבים השונים.
עוד טענה מליבו כי היה על נתיבי איילון להציג תוכנית המעידה על המצב בשטח בעת שמליבו "נזרקה" מהפרויקט אך נמנעה מלעשות כן והסתפקה בעדותו של נבעה.

532. נתיבי איילון הדגישה את נטישת האתר על ידי מליבו וטענה כי אין יסוד לנטען כאילו מליבו השלימה את ביצוע הפרויקט, וכי סטולין נאלץ להודות בחקירתו כי מליבו לא השלימה את העבודות בהסכם הפאושלי המקורי וכך גם הודה נחום, ובנוסף מליבו לא ביצעה את רוב עבודות הפיתוח הנוספות למרות שקיבלה בגינן תשלום מלא.
עוד נטען כי הצדדים הגיעו להסכמות בדבר חזרת מליבו אשר החליטה לא לעשות כן ובהפנותה לעדותו של נחום שאישר שמליבו לא חזרה בגין "חמתי בערה בי" או בטענה שאכן מליבו טעתה בטיפשותה שלא חזרה לבצע את העבודות שנותרו, למרות שזלינגר טלפן עשרות פעמים אליו, וכשנחום דרש טרם חזרתו כי יקבל את התשלום בהתאם לתביעה הקבלנית.
עוד נטען על ידי נתיבי איילון שאכן ההסכם הפאושלי הורחב ל-1.5 מיליון ₪ ועל כן לאחר השינוי מדובר היה על 32.5 מיליון ₪.
בהתייחס לעבודות הפיתוח סטולין לא הציג כל תיעוד, לרבות יומני עבודה, לאשר בוצע לטענתו, וכשמנגד הציגה נתיבי איילון דרישות בכתב.

533. בהתאם, טענה נתיבי איילון כי נאלצה להעביר את עבודות הפיתוח הנוספות וכך גם השלמת העבודות שהיו בהסכם הפאושלי המקורי לחופרי השרון וכפי שהתריעה מראש, וכי שילמה למעשה סכום כפול לאחר שמליבו קיבלה את מלוא התשלום וכשנתיבי איילון נאלצה לשלם לחופרי השרון סך נוסף של כ-2.2 מיליון ₪ וכש בזמן אמת מליבו לא הגיבה לדרישות ולטענות.
בהתייחס לנבעה, כל שטען כי הכיר את ההסכם של מליבו אך הוא ביצע עבודות על פי תוכנית כאשר אין מחלוקת שזו התוכנית על פיה מליבו היתה צריכה לבצע את עבודות הפיתוח הנוספות.

534. טרם שנידרש להכרעה בסוגיה אחרונה זו, אשר עניינה בפועל התביעה הנגדית שהוגשה על ידי נתיבי איילון, יש להידרש לסיכום התחשיבים השונים.
בנושא זה דומה כי הפערים הצטמצמו במסגרת הראיות והחקירות וכדוגמה, ההודאה של מליבו שאכן הוגדל החוזה הפאושלי בגין עבודות הפיתוח הנוספות.
מכל מקום, מהחשבונות שצורפו עולה כי מהסכום החוזי המקורי בסך כ-36 מיליון ₪ הופחת הסכום לסך של 30,900,000 ₪.
בהמשך, הוסכם אודות החזרת חלק מעבודות הפיתוח וכשמדובר על סכום של 1,500,000 ₪ ואף זאת כפאושלי ועל כן מדובר ב סך כולל של 32,500,000 ₪.
וביתר דיוק, בהתאם לחשבונות שהוגשו, עולה כי שולם למליבו סך של 31,743,589 ₪ אך לכך יש להוסיף את הקיזוז בגין מכון התקנים/קנסות בסך של 847,624 ₪ ועל כן סה"כ מדובר בסכום של 32,591,213 ₪.
משכך, עולה שאכן גם לפי החשבונות שהוגשו, מדובר בתוספת של 1.5 מיליון ₪ וכך גם עולה כי בניגוד לאשר נטען על ידי מליבו , לכאורה מליבו לא קיבלה כספים מעבר לסכומים החוזיים.
מכאן, שמחד גיסא זכאית נתיבי איילון לסכומים אותם שילמה ולא קיבלה תמורתם ומאידך גיסא, אין להפחית בעת בדיקת הסכומים להם זכאית מליבו, תשלום זה או אחר אשר כביכול שולם מעבר לחיוב החוזי , כפי שהפחיתה מליבו בחישוביה.

535. במחלוקת שנפלה בין הצדדים, מקובלת עליי גרסת נתיבי איילון, דהיינו הן אודות התחשיב של התשלומים השונים והן בשאלת אשר בוצע, אם כי בשינוי מה.
בתצהיר עדותו הראשית ציין סטולין כי מליבו ביצעה עבודות פיתוח בהתאם לתוכנית בסך כולל של 1,579,080 ₪ לפי מחירי החוזה וכך גם פירט בתצהירו את העבודות אשר לטענתו בוצעו על ידי מליבו.
מכאן, להתייחסותו לטענות הנתבעות ודרישת נתיבי איילון לתשלום של 2.66 מיליון ₪ כעבודות שנכללו בחוזה הפאושלי ובוצעו על ידי קבלן אחר, לאחר ששולמה תמורתן למליבו.
בחינת התייחסותו בתצהיר מחד גיסא, ואשר העיד בחקירתו מאידך גיסא, מובילה למסקנה כי לא ניתן להסתמך על גרסת סטולין.

536. כך, בניגוד לטענתו כאילו מדובר על עבודות נוספות ולא בהגדלת תכולת החוזה הפאושלי, בחקירתו אישר שאכן מדובר בהגדלת תכולת החוזה ולמעשה מליבו בטיעוניה אף טוענת כי מדובר אכן בחוזה פאושלי גם ביחס לעבודות הפיתוח הנוספות, הגם שמדובר בהתקשרות חדשה.
כך גם אין לקבל את טענתו כאילו מליבו לא קיבלה כספים בגין עבודות שלא בוצעו וזאת לאחר שטען כי כל ששולם הינו הסכום של 31,743,589 ₪ תוך הפניה לחשבון 21 וכי על כן גרסת נתיבי איילון על תשלום של 32.5 מיליון ₪ אינה נכונה.
בחקירתו מיום 24.10.13 נשאל סטולין על גרסתו זו וכשהוא אינו משנה מגרסתו. אולם, בסופו של דבר הודה אודות ההפחתה בסך של 651,000 ₪ בגין מכון התקנים והגם שהכחיש נושא הורדת קנסות, הרי בחשבון, הדברים עולים בבירור.
כך גם מצא להוסיף מיוזמתו כי חלק מהעבודות אכן לא בוצעו על ידי מליבו, אלא שמליבו קיבלה כסף והעבירה לקבלן, ולשאלת בית המשפט אם סכום התמורה לשיטת מליבו כלל גם דברים שלא היו בפאושלי, ענה בחיוב, ולשאלה למה לא ציין זאת בכתובים השיב כי הוא נזכר בזה רק באותה עת.

537. מנגד, יש לקבל את גרסת הנתבעות כפי שבאה לידי ביטוי בעדותו של זלינגר. בעיקר יש לקבל את טענת זלינגר כי אכן נתיבי איילון פנתה למליבו על מנת שזו תבצע חלק מעבודות הפיתוח, הגם שבזמנו בעת שינוי החוזה המקורי נגרעו עבודות הפיתוח, וכי מליבו הסכימה לכך ובהתאם למחיר כולל כפי שסוכם.
עם זאת, ביצעה מליבו חלק קטן מהעבודות ואכן הפסיקה עבודתה כל עוד והגשרים לא נפתחו. אולם, לאחר שנדרשה מליבו לחזור ולבצע את העבודות, עם קיום התנאים והאפשרות להשלמת ן, סירבה מליבו לכך תוך התנאת תנאים של קבלת תשלומים וכפי שפורט לעיל.
כאמור, נשלחו למליבו מכתבי התראה, שאם אכן לא תשוב, אזי לא יהיה מנוס מלפנות לקבלן אחר כולל התוספת של ניהול.
לא בכדי נחום גם בעדותו אישר כי היה עליו להימנע מאותה "סנקציה" שנקט בעת שלא הסכים לחזור לעבודה על כל המשתמע מכך.

538. לבסוף, אין בפנינו כל הוכחה כולל אסמכתאות או עדות מומחה, לביצוע העבודות אשר מליבו טוענת כי ביצעה מעבודות הפיתוח. אכן, יש הערות ביומן העבודה אולם אין בפנינו חשבון מאושר לא בדבר כמויות ולא בדבר אישורי מחירי יחידה.

539. מנגד, מעת שחישובי התשלומים השונים כפי שנטענו על ידי נתיבי איילון מקובלים עלינו, המסקנה שאכן לא רק שנתיבי איילון אינה חבה בתשלום למליבו בגין עבודות הפיתוח הנוספות, אלא הפוך מכך מליבו היא זו החבה לנתיבי איילון.

540. בשאלת סכום החיוב נסמכת נתיבי איילון, בעיקר על הצעות המחיר והתמורה ששולמה לחופרי השרון, בטענה כי מלוא אשר שולם לחופרי השרון הינו בגין אותן עבודות שמליבו קיבלה תמורתן אולם לא ביצעה אותן.
לעניין זה יוער כי התוספת החוזית באופן פאושלי של עבודות הפיתוח, מול מליבו, עמדה על סכום של 1.5 מיליון ₪, ואילו הצעת המחיר מול חופרי השרון עמדה על כ-2.2 מיליון ₪.
אכן, יכול וייווצר פער בין הגדלת תכולת חוזה לבין התקשרות בחוזה, אולם היה על נתיבי איילון להסביר את הפער הניכר וכך גם כי בסופו של יום ביצעה מליבו עבודות עד שנטשה את האתר וכאשר לכאורה לא הובאו עבודות אלו בחשבון.
יתר על כן, נתיבי איילון טענה כי מליבו אף לא ביצעה עבודות שנכללו בהסכם המקורי וביחס לטענה שכזו היה מקום לבסס, ושוב, בדרך המקובלת, דרישה שכזו.
השגה זו מתיישבת עם עדותו של נבעה, מחופרי השרון, כי אין הוא יכול לאשר שמלוא אשר בוצע על ידי חופרי השרון הינו במקום מליבו, וכפי שהובאו הדברים לעיל.
כך גם אין להתעלם מאשר עולה גם מהמכתב של זלינגר מיום 27.10.09.

541. גם בנושא זה סבורני כי כפי שהערכנו חלק מהדרישות של מליבו בדרך של אומדנה על בסיס הנתונים, כך גם יש מקום להעריך את הסכום לו זכאית נתיבי איילון, לרבות בהתחשב בנטען כי התמורה ששולמה לחופרי השרון כוללת אף עבודות שאינן קשורות למליבו.

542. בסופם של דברים מצאתי לנכון לדחות את דרישת מליבו לתשלום נוסף בגין עבודות הפיתוח הנוספות, הגם שהבאתי בחשבון באופן חלקי את הטענות כי בוצעו עבודות, הגם שלא הושלמו.
מנגד, מצאתי לקבל את דרישת נתיבי איילון לתשלום בגין עבודות הפיתוח הנוספות, אולם מצאתי לנכון להעמיד את הסכום לו זכאית נתיבי איילון על כ-75% מהסכום הנדרש על ידה, ובאופן שנכון למועד הגשת התביעה שכנגד ובשיערוך, זכאית נתיבי איילון לסכום של 2 מיליון ₪, בכפוף להתאמת המועדים כדלהלן.

סיכום כספי
543. טרם שנידרש לעולה מהמפורט לעיל, יש לדון בשאלת הסעד הנוסף כפי שעתרה מחד גיסא מליבו, להחזר הכספים ששילמה למניעת חילוט הערבות הבנקאית, ומאידך גיסא, אשר עתרה נתיבי איילון כי היא זכאית למלוא הפיצוי המוסכם, תוך קיזוז אשר שולם על ידי מליבו.

544. כפי שקבעתי לעיל, מעת שנקבע כי פתיחת הכביש היא זו שגרמה לעיכוב הנטען, מעבר ללו"ז החוזי, אזי לא זכאית נתיבי איילון לפיצוי המוסכם.
עם זאת, נתיבי איילון מבקשת לקבוע כי היא זכאית לפיצויים המוסכמים בגין האיחור בביצוע עבודות הפיתוח הנוספות ונטישת מליבו את האתר ובאופן שבמקום שהעבודות הסתיימו ב-22.4.09 העבודות הושלמו רק ביום 16.3.10, לאחר שחופרי השרון נכנסה בנעליה של מליבו.
מנגד, טוענת מליבו כי התוספת של ה-1.5 מיליון ₪ בגין עבודות פיתוח נוספות, גם אם מדובר בהסדר פאושלי, הרי אין לראות בכך כחלק מהחוזה המקורי (וראו טיעוני מליבו בתגובה לטיעוני נתיבי איילון) . אם אכן כך הדברים, הרי שלא ניתן להחיל את סעיף הפיצויים המוסמכים והקשור לחילוט הערבות בהקשר לעבודות אלו.

545. סבורני כי במחלוקת אחרונה זו יש לקבל את עמדת מליבו.
אכן, הצדדים חלקו אודות ההסכמה ביחס לעבודות הפיתוח הנוספות, וכאשר מלכתחילה מליבו לא ראתה בהסכמה, כהסכמה לחוזה פאושלי, אולם בהמשך אכן התייחסה גם מליבו לנושא זה כהסכמה לסכום פאושלי.
עם זאת, לא די בקביעה זו על מנת לראות בהסכמה האמורה, כחלק מההסכם המקורי ובאופן שהוראות שנקבעו בהתייחס להסכם שערכו מעל 30 מיליון ₪, יחולו על הסכם של 1.5 מיליון ₪. על אחת כמה וכמה יפים הדברים מעת שמדובר בפיצוי מוסכם, העולה עשרות מונים על התמורה.

546. יתר על כן, לפי גישת נתיבי איילון וכך גם העולה מהכתובים, הדרישה לפיצויים המוסכמים וכך גם דרך חישובם, נערכו על סמך האיחור הנטען בגין העבודות מושא ההסכם המקורי ולא בהקשר להסכם אודות עבודות הפיתוח הנוספות.
אכן, נושא זה הוזכר בעת שתקופת האיחור נקבעה מהמועד החוזי (22.4.09) ועד ליום 16.3.10, אולם לאור הקביעה אודות "אחריות" נתיבי איילון, בכל הקשור לדחיית ביצוע העבודות לאור פתיחת הכביש, משליך הדבר על כל המועדים הקשורים להסכם המקורי.
כאמור, בחודש מאי 2009, דהיינו לקראת תום הקשור לחוזה המקורי, אכן נערכה פנייה למליבו לבצע את עבודות הפיתוח הנוספות וכשהאחרונה נעתרה לכך, אולם גם אם צוין בכתב זה או אחר מטעם נתיבי איילון כי מדובר בהגדלת תכולת החוזה, עדיין אין בכך משום הסכמה הדדית לכריתת הסכם אשר לפיו יחולו אותן הוראות כמפורט לעיל.
עוד יש להוסיף כי "בזמן אמיתי" ולאחר כל האיחורים הנטענים, לרבות הקשור לעבודות הפיתוח הנוספות, לא סברו הנתבעות כי נתיבי איילון רשאית לקזז או לדרוש את הפיצויים המוסכמים. במכתבו של זלינגר מיום 4.3.10 (כ-12 יום לפני תום ביצוע העבודות לשיטת נתיבי איילון), נדרשה מליבו להשלים ולתקן הקשור לביצוע העבודות שהתחייבה להן, תוך ציון כי אי סיום העבודות בלו"ז החוזי יאלץ את נתיבי איילון לקזז קנסות, וכשברור שמדובר בהתייחס לחוזה המקורי.
בסעיף נוסף באותו מכתב קיימת התייחסות לקבלן החליפי וכשבמכתב נדרשת מליבו לשאת בתשלום אשר שולם לקבלן החליפי וזאת באמצעות קיזוז שיבוצע מחשבון מליבו ו/או מחילוט הערבות, כשהאמור מתייחס לאשר שולם לחופרי השרון ומבלי שבאה כל דרישה או התראה כאילו מדובר בזכות לפיצוי מוסכם (קנס) כפי שעלה בהתייחס לחוזה המקורי.

547. לבסוף בנושא זה נראה כי לא קיימת קורלציה הולמת בין הנטען עתה על ידי נתיבי איילון לבין אשר ארע, לכאורה, בשטח בעת ביצוע העבודות.
לא בכדי העלתה מליבו את טענותיה בכל הקשור לרצון נתיבי איילון לחלט את הערבות הבנקאית בתואנה של מימוש הזכות לפיצויים מוסכמים וזאת בחלוף כשנתיים, הגם שנתיבי איילון ניסתה להסביר זאת בדרך זו או אחרת.
ודוק, לשיטת נתיבי איילון מליבו לא עמדה בלו"ז החוזי, דהיינו 22.4.09 וחרף כל האמור לא שמענו על דרישה לפיצויים מוסכמים, אלא ניתן לומר הפוך מכך. אותה חברה אשר נטען כלפיה כי אינה מקצועית ואינה עומדת במועדים, דווקא היא התבקשה לבצע עבודות פיתוח נוספות וכאשר עבודות מסוג זה נגרעו מהחוזה המקורי עם תיקונו. כאן יש להזכיר כי חופרי השרון עבדו בשטח כבר באותה עת וכך גם חברות אחרות לכאורה, ועל כן אם כצעקתה מדוע תערך הפנייה דווקא למליבו. נראה כי הדברים מתיישבים דווקא עם אשר העיד ואף כתב גוטליב ביחס למקצועיות של הפועלים מטעם מליבו.
מכל מקום, אם קיימת התקשרות חדשה, הכיצד ניתן לטעון לאיחור בלוח זמנים שחל כבר בעת ההתקשרות, ואף לבוא חשבון לאחר מכן בהתחשב גם בתקופה זו.
מכאן שאכן לא הייתה זכאית נתיבי איילון לחילוט ואינה זכאית לפיצויים המוסכמים בגין האיחורים הנטענים.

548. בבואנו לסכם את "ההתחשבנות" הכספית שבין הצדדים עולה כי חישובי נתיבי איילון נערכו בהתאם לחודש ספטמבר 2011 וחישובי מליבו בהתאם לתחילת חודש דצמבר 2011, ועל כן ולאור התוצאה הח ישובים ייערכו בהתאם למועד השני.
עוד יש לציין כי הצדדים כללו בחלק מהחישובים גם את המע"מ ומכל מקום לאור הקיזוזים השונים חלק מהחיובים עניינם החזר כספים וחלק כפיצוי או תמורה, וככל שקיים חיוב לגבי חלק זה במע"מ, הרי הסכומים כוללים את המע"מ.

549. בהתאם לאשר נקבע לעיל, מליבו זכאית לסכומים הבאים:
- 800,000 ₪ עלויות נוספות עקב התארכות זמנים.
- 300,000 ₪ עלויות נוספות פתיחת הכביש.
- 1,000,000 ₪ עבודות נוספות.
- 100,000 ₪ כביש 700.
- 2,342,000 ₪ החזר הכספים ששולמו במסגרת ההסדר.

550. מנגד, זכאית נתיבי איילון לסכום של 2,000,000 ₪ וזאת בהקשר לעבודות הפיתוח הנוספות.
הנה כי כן, בחינת החישובים שבין הצדדים על נתיבי איילון לשלם למליבו את הסך של 200,000 ₪.
בנוסף, על נתיבי איילון להחזיר למליבו את הסך של 2,342,000 ₪.

551. כל שנותר עניינו בתביעת מליבו את חברת הפיקוח.
כפי שפורט לעיל, מלכתחילה נראה היה כי יש מקום שמליבו תשקול אם עומדת היא אחר התביעה כנגד חברת הפיקוח, ובמיוחד לאור ההצהרות שניתנו בכל הקשור לאחריות נתיבי איילון לתשלום ככל שייקבע, אולם מליבו עמדתה על זכותה וטענותיה כנגד חברת הפיקוח, וכמובן שזו זכות מוקנית אך שוברה לצידה.
גם לאחר עיון בתמצית סיכומי מליבו וכך גם השלמת הטיעונים, לא מצאתי עילה נכוחה כנגד חברת הפיקוח. כפי שצוין כבר בעבר, לא די בסירוב מפקח אשר פועל מטעם המזמין, לאשר עבודה זו או אחרת, על מנת לקבוע כי הוא חב כלפי הספק אלא יש להידרש לעילות מוכחות כבדות משקל, על מנת לערב גם את המפקח, בחיוב זה או אחר.
בנסיבות של המקרה דנן, ולפי ההוראות החוזיות, הקביעה הסופית בדבר תשלום חריג או תוספות הוקנה למזמין או לפועלים מטעמו, ולא די באישורי הפיקוח.
יתר על כן בסופו של יום, לפחות ביחס לחלק מהרכיבים שבית המשפט פסק לזכות מליבו נסמכים דווקא על הפיקוח.
הנה כי כן דין התביעה כנגד חברת הפיקוח להידחות על כל המשתמע מכך.

סיכומם של דברים:
552. תביעות הדדיות בין מזמינת עבודה של ביצוע גשרים בכביש 431 בכניסה וביציאה ממודיעין, וכאשר בסופו של יום בחינת החיובים ההדדיים הפער שנותר קטן הוא, וכך גם נדרש בית המשפט לתוספת בדבר החזר אשר שולם על ידי מליבו למניעת חילוט הערבות הבנקאית וכאשר בסופו של יום נקבע כי לא היה מקום לשלמו.

553. טרם חתימה, אני מוצא לנכון לציין הערכתי לב"כ הצדדים על הטיעונים והסיוע ולצערי פסק הדין ניתן רק עתה לרבות לאור היקף החומר הרב והנצרך להכרעה.

554. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת 200,000 ₪ ובנוסף סך של 2,342,000 ₪, שני הסכומים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 05.12.11 ועד התשלום בפועל.
ביחסים שבין התובעת לנתבעת 1, כל צד יישא בהוצאותיו ובהוצאות שכ"ט עורך דינו.
התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית והתובעת תשלם לנתבעת 2 שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪ .

555. המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ה בכסלו תשע"ט, 03 דצמבר 2018.