הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 14602-12-20

מספר בקשה:15
לפני
כבוד ה שופטת טל לוי-מיכאלי

מבקשת
(משיבה לבקשה לביטול היתר המצאה)

או.פי.אר יעוץ מערכות מידע בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד בנימין לוי

נגד

משיבה
(מבקשת ביטול היתר המצאה)

OPERA COMPANY S.R.L
ע"י ב"כ עו"ד סבינה מאייר
(בייפוי כוח מוגבל)

החלטה

לפני בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום אשר הוצא ביום 13.4.2021, בהתאם לתקנה 167 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "הבקשה" ו"התקנות" בהתאמה); בהתאם להיתר הנ"ל הומצאה התביעה לנתבעת - OPERA COMPANY S.R.L, חברה זרה מאיטליה (להלן: "אופרה").
הבקשה הוגשה בגדרי תביעה כספית על סך 3,000,000 ש"ח ותביעה לצו מניעה שהגישה התובעת, חברה בע"מ.
רקע
התביעה הוגשה לכתחילה כנגד חברה נוספת שמקום מושבה בישראל (להלן: "הנתבעת 2") – התביעה כנגד הנתבעת 2 נמחקה ביום 13.7.2021 לאחר שהתובעת לא הפקידה את הערובה להבטחת הוצאות משפט בהתאם להחלטה מיום 7.6.2021 (ולאחר דחיית הערעור על ההחלטה מיום 8.7.2021 (ע"ר 5230-07-21)).
בבסיס התביעה, וכפי שצוין בהחלטתי מיום 7.6.2021 - טענות התובעת כי התקשרה בהסכם עם אופרה להקמת מיזם משותף שענייננו תוכנה המיועדת ליצרני אלומיניום ובמסגרת עסק משותף ("אופרה ישראל"). אופרה כך לפי הטענה התחייבה ליתן לתובעים בלעדיות. התחייבות שהופרה לטענת התובעת בדומה להתחייבויות נוספות.
טענות הצדדים בבקשה לביטול היתר המצאה
התובעת, בבקשה לקביעת דרך ביצוע ההמצאה (12.4.21) טענה כי נדרשת המצאה מחוץ לתחום בהתאם לתקנה 166 לתקנות, לאופרה, אשר מקום מושבה באיטליה. התובעת הפנתה לכך שיש מספר עילות המצאה בהתאם לתקנה 166 לתקנות: (4), (4א), (5), (6) ו-(9), משכך לשיטת התובעת היה צריך להורות על המצאה של כתב התביעה לכתובתה של אופרה שמחוץ לתחום המדינה בהתאם לתקנות. הבקשה נתמכה בתצהיר שהגישה התובעת בגדרי בקשה קודמת לקביעת דרך ביצוע ההמצאה בתיק הנוכחי (ראו תצהיר מיום 5.4.2021 שצורף לכתחילה לבקשה 7 והחלטות בית המשפט מיום 5.4.21 ו-6.4.21 שהובילה להגשת הבקשה המתוקנת, דנן. להלן: "התצהיר").
ביום 13.4.2021, ובהתאם לתקנה 167 לתקנות וכאמור ניתן היתר המצאה מחוץ לתחום.
אופרה הגישה בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט ולחילופין בקשה לעיכוב הליכים עקב תניית שיפוט זר, והעברת הדיון לבית המשפט בעיר Cagliari באיטליה, הוא לשיטת אופרה הפורום הנאות לבירור התובענה. אופרה עמדה על כך שהתביעה נגד הנתבעת 2 נמחקה מה ששומט לטענתה את הקרקע מתחת לעילת ההמצאה בהתאם לתקנה 166(9). ביחס ליתר העילות טענה אופרה כי התובעת העלתה אותן בצורה כוללנית; כך למשל לא הבהירה התובעת לשיטתה איך התבצעו ההפרות הנטענות. אופרה טענה כי בכתב התביעה טענה התובעת כי ההסכם שצורף כנספח 1 לכתב התביעה מיום 27.10.2000 נותן "בלעדיות לא מוגבלת בזמן" (סעיף 15 לכתב התביעה; השוו לסעיף 36 לכתב התביעה שם צוין "לצמיתות"), להבדיל בתצהיר צוין כי ההסכם הנ"ל נותן "בלעדיות לצמיתות" (סעיף 9 לתצהיר; השוו לסעיף 11 לתצהיר שם דובר על בלעדיות שלא תהיה מוגבלת). אופרה טענה כי חוזה לא מוגבל בזמן, הוא לא חוזה לצמיתות, והוא ניתן לביטול באופן חד-צדדי. ענין זה שומט הקרקע תחת התביעה. באשר לתניית השיפוט טענה אופרה כי התובעת סיפקה תוכנות של המבקשת בצירוף מסמך הרשאה במסגרתו צוין כי הדין האיטלקי הוא שיחול (ראו סעיפים 7.1-7.2 לנספח 1 לבקשה לביטול היתר המצאה מיום 10.8.21 וכן נספח 2 לבקשה הנ"ל) משכך בית המשפט באיטליה הוא הפורום הנאות והדין האיטלקי צריך לחול.
התובעת השיבה לבקשה לביטול היתר המצאה וטענה כי אין קשר בין מחיקת התביעה כנגד הנתבעת 2 לבין היות אופרה צד ראוי ונחוץ לבירור התובענה. עוד טענה התובעת כי כתב התביעה מתייחס לבלעדיות לצמיתות וכי ממילא "בלעדיות לצמיתות" היא כמו "בלעדיות לא מוגבלת בזמן" מבחינת מהות העסקה בין הצדדים. באשר להיות ישראל הפורום הנאות לדון בתובענה טוענת הנתבעת כי העובדה שאופרה מינתה עורך דין מישראל ולא מאיטליה מעידה על ציפייתה להתדיין בישראל. התובעת טענה כי ההפניה לתניות השיפוט ברישיונות התוכנה אינה רלוונטית מאחר שעילת התביעה אינה קשורה לתוכנה ולרישיונות, אלא להפרת ההסכמים ביחס להפרות שמבוצעות בישראל, בקשר לעסק שנוהל בישראל, מול לקוחות ישראלים ותוך גזילת זכויות יוצרים ביצירה שיצרה התובעת בישראל. מאחר שכל הנזקים נגרמו בישראל ובהינתן שכל שאר הזיקות לישראל - ישראל היא הפורום הנאות לשיטת התובעת. עוד טענה התובעת כי היא לא חתמה על נספח 2 לבקשת אופרה, אליו מפנה אופרה בקשר עם תניית השיפוט לאיטליה ולכל היותר מדובר לשיטתה בתניה מקפחת בחוזה אחיד.
המסגרת הנורמטיבית
ראשית נזכיר מושכלות יסוד ראשוניות לפיהן העובדה שכבר ניתן היתר המצאה במעמד צד אחד אינה משנה את נטל השכנוע הבסיסי אשר עודנו רובץ לפתחה של התובעת חרף קיומה של הכרעה בבקשתה שכן זו ניתנה במעמד צד אחד. מדובר בבקשה שנדונה עתה דה-נובו [בש"א (מחוזי ירושלים) 4088/06 Sheldon Libenfeld נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (31.12.2007)].
עוד נזכיר כי על בית המשפט לנקוט במשנה זהירות בבואו לבחון מתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל; מתן היתר כאמור, כמוהו כהפעלת ריבונות מדינת ישראל במדינה אחרת, דבר שיכול לעלות לכדי פגיעה בריבונות המדינה הזרה. בנוסף, על בית המשפט להיות ער לאפשרות של התנגשות סמכויות ולפגיעה בכללי נימוס בינלאומיים [רע"א 9328/12 נירימליק נ' חברה באחריות מוגבלת סובורובה (21.4.2013) (להלן: " ענין נירימליק")].
המבחן הרלוונטי לבחינת בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט הוא "המבחן המשולש" הכולל שלושה תנאים מצטברים: (1) קיומה של עילת תביעה שיש לדון בה; (2) קיומה של עילת המצאה בהתאם לאחת החלופות הקבועות בתקנה 166 לתקנות; (3) שיקול דעתו של בית המשפט, בפרט בשאלת הפורום הנאות לבירור התובענה אך גם בהיבטים רלבנטיים אחרים (ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר נ' CAE Electronics Ltd (4.9.2007) (להלן: " עניין אשבורן"). ענין אשבורן נדון בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות הקודמות"), התקנות הקודמות, קדמו לכניסת התקנות הנוכחיות לתוקפן, אך המסגרת העיונית נותרה בעיקרה כשהייתה, בשינויים מסוימים עליהם אעמוד להלן. הנטל להתקיימותם של התנאים הנ"ל מוטל כאמור על מבקש היתר ההמצאה, לרבות במסגרת הבקשה לביטולו של היתר שניתן במעמד צד אחד (ע"א 837/87 סרג'יו הוידה נ' דן הינדי מד(4) 545 (1990)).
ומן הכלל אל הפרט בתת הפרק להלן.

דיון והכרעה
החלטתי זו ניתנת בהתאם לסעיפים 50(4) ו-(6) לתקנות על יסוד הכתובים ובהתאם לברירת המחדל הקבועה בתקנות, מבלי שהתקיים דיון.
אקדים מסקנה לדיון - דין הבקשה לביטול היתרי המצאה להידחות. להלן טעמיי;
קיומה של עילת תביעה
בבואו להכריע בבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום על בית המשפט לבחון קיומה של עילת תביעה. נקבע כי מדובר בנטל אף נמוך מזה הקבוע להוכחת עילת ההמצאה (ענין נירימליק הנ"ל). וכך, בחינת קיומה של עילת תביעה בעת הזו היא בחינה ראשונית, מקדמית; במסגרת בחינה זו בית המשפט לא יהרהר אחר האופן בו תוכח התביעה או משקלן של טענות הגנה (שטרם נטענו כדבעי); בעת הזו לא תוסקנה מסקנות עובדתיות מחייבות אשר יש בהן כדי לטעת מסמרות. אגב, במובחן מתקנה 501 לתקנות הקודמות, שם צוין כי בתצהיר יש לציין כי למבקש יש עילת תביעה "טובה", בסעיף 167 לתקנות הושמטה המילה "טובה", מה שיכול להעיד על כך שרמת ההוכחה בהתאם לתקנות, נמוכה יותר מזו שנדרשה בתקנות הקודמות. כך או כך, בשלב הדיוני הנוכחי מטרת הדיון לבחון אם כתב התביעה מעלה שאלות ראויות לבחינה במסגרת ההליך העיקרי. אין מקום להפוך את היוצרות ולנהל את המשפט כבר בשלב המקדמי (עניין אשבורן הנ"ל, פס' 9).
בעניינו עיקר טענותיה של התובעת נסבות סביב הפרת הבלעדיות שלשיטת התובעת העניקה לה אופרה בעסק המשותף "אופרה ישאל". בהקשר זה הפנתה התובעת להסכם מיום 27.10.2000 (נספח 1 לכתב התביעה) שם בסעיף 2 צוין: "Israel can sale in all the Israelian country and it has the exclusive". על יסוד הסכם זה החל שיתוף הפעולה והקשר בין הצדדים, במסגרתו סיפקה אופרה תוכנה אותה שיווקה התובעת בישראל תוך שביצעה בה שינויים כדי להתאימה לשוק האלומיניום בישראל. יחסי הצדדים הסתיימו ומי שהיתה הנתבעת 2 היא שמשווקת כיום, לטענת התובעת את מוצרי אופרה, מה שלשיטת התובעת מהווה, בין היתר, הפרה של הבלעדיות הנ"ל. בהינתן ההסכם ובו מוענקת בלעדיות – הרי שכתב התביעה מעלה שאלה ראויה לבחינה. ערה אני לטענות אופרה כי יש להבחין בין "בלעדיות לצמיתות" לבין "בלעדיות לא מוגבלת בזמן" שניתן להפסיקה עם הודעה. אני מוכנה אכן להניח כי יש הבחנה בין שני המושגים, אך גם אם מדובר בבלעדיות לא מוגבלת בזמן יש מקום לבחון האם אכן ניתנה הודעה המסיימת את הבלעדיות או אחרת; האם הסכמים מאוחרים הפקיעו את אותו הסכם משנת 2000 או התווספו אליו; ומה היתה כוונתם האמיתית של הצדדים – האם בלעדיות לצמיתות, האם כזו מוגבלת בזמן ועוד. שאלות אלו ושאלות אחרות יש להניח כי יתבררו בגדרי ההליך העיקר, אך בעת הזו ובשלב הדיוני הנוכחי, די שהתובעת הניחה את המסד הראשוני לפיו לפנינו תביעה המעוררת שאלות הראויות לבחינה. עילות התביעה של התובעת יצריכו כמובן הוכחה, אך בשלב הדיוני הנוכחי הן מקימות עילת תביעה הראויה לבירור.
עילת המצאה לפי תקנה 166 לתקנות
תקנה 166 לתקנות קובעת כי: "בעל דין רשאי להמציא כתב טענות מחוץ לתחום המדינה בהתקיים אחד מאלה ובכפוף לתקנות 167 ו-168 :...".
אמנם העילה בתקנה 166(9) שעניינה בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, אינה מתקיימת בענייננו, משנמחקה התובענה נגד הנתבעת 2, אך מתקיימות עילות המצאה נוספות, באופן המקיים התנאי השני הטעון הוכחה. ובענייננו;
תקנה 166 (4) קובעת: "התובענה היא בקשר לחוזה, ומתקיים אחד מהמקרים האלה : (א) החוזה, כולו או מקצתו, נעשה או הופר בתחום המדינה או שנשללה האפשרות לקיימו בתחומה; (ב) על החוזה חלים דיני מדינת ישראל;"
התביעה מושתתת, כך לפי הטענה, על הסכמים בין הצדדים, ובפרט החוזה משנת 2000. מדובר בחוזה שלפי הטענה הופר ונשללה האפשרות לקיימו בישראל. החוזה הנ"ל עוסק בעסק שנוהל בישראל, בקשר עם תוכנה שהופצה בישראל ופנתה לקהל יעד של לקוחות בישראל. העובדה כי החוזה נחתם באיטליה (סעיף 19 לבקשה) אינה משנה את העובדה שהפרת ההסכם ושלילת האפשרות לקיימו נעשתה בישראל, בהיות ההסכם עוסק בשיווק התוכנה בישראל ובבלעדיות לשוק הישראלי. בנסיבות העניין על החוזה חלים דיני מדינת ישראל (וראו עוד על כך להלן).
בענייננו מתקיים גם האמור בתקנה 166(4א) שקובע: "התובענה מבוססת על מעשה או על מחדל שאירע בתחום המדינה;"
התביעה מבוססת על טענות בדבר הפרת הסכמות בין הצדדים, הפרת זכות הבלעדיות, גזילה נטענת של עסק משותף והפרת זכויות יוצרים של התובעת במוצר. כל המעשים הנטענים נעשו בישראל ובתחומיה. מדובר, כאמור, בתוכנה ששווקה בישראל, ללקוחות ישראלים, ופנתה לקהל היעד הישראלי. ההתאמות בתוכנה הן בשפה העברית כך שמתקיימים תנאי עילה זו.
האמור בתקנה 166 (5) שקובע: "התובענה מבוססת על נזק שנגרם לתובע בישראל ממוצר, משירות או מהתנהגות של הנתבע, ובלבד שהנתבע יכול היה לצפות שהנזק ייגרם בישראל וכן ושהנתבע, או אדם קשור לו, עוסק בסחר בין-לאומי או במתן שירותים בין- לאומיים בהיקף משמעותי; לעניין זה, "אדם קשור" – אם הנתבע הוא תאגיד, כל אחד מאלה: (1) אדם השולט בתאגיד; (2) תאגיד הנשלט בידי אדם כאמור בפסקה (1); (3) תאגיד הנשלט בידי מי מהאמורים בפסקאות (1) ו-(2);" מתקיים אף הוא -
הנזק הנטען הנוגע בין היתר להפרת הבלעדיות, בישראל, והפרת זכויות היוצרים של התוכנה, בישראל – הוא נזק שנגרם מטבע הדברים בישראל. אופרה הייתה יכולה לצפות שנזקים הקשורים בהפרת ההסכם לבלעדיות ושיווק תוכנה בישראל יגרום לנזקים בישראל. התובעת העידה על עצמה כי היא עוסקת במתן שירותים בין-לאומיים וטענה כי היא משווקת את התוכנה שלה במדינות רבות (ראו סעיף 15 לבקשה לביטול היתר המצאה).
תנאי נוסף שמתקיים בענייננו הוא זה הקבוע בתקנה166(6) לתקנות שקובע: "מבוקש צו מניעה לגבי דבר הנעשה או עומד להיעשות בתחום המדינה, או מבוקש למנוע או להסיר מטרד בתחום המדינה, בין אם מבוקשים דמי נזק בקשר לכך ובין אם לאו ;"
בין הסעדים בתביעה עתרה התובעת לצווי מניעה המורים להימנע מכל מעשה או מחדל שיהיה בו כדי פגיעה בזכויות היוצרים של התובעת בתוצרי פעילותה באופרה ישראל (סעיף 90 לתביעה). גם אם מדובר בצווים כוללניים במהותם הרי שמבוקש למנוע מעשים שעתידים להתבצע בתחומי ישראל, בהינתן שמדובר בתוכנה המשווקת בישראל ובהתאמות שביצעה התובעת בתוכנה בישראל.
נאותות הפורום
עתה למבחן השלישי הטעון הוכחה. לצורך הכרעה בשאלת נאותות הפורום נקבעו בפסיקה שלושה מבחני עזר: (1) מבחן מירב הזיקות לסכסוך (2) מבחן הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום התדיינות הסכסוך (3) מבחן השיקולים הציבוריים, ובפרט לאיזה פורום קיים עניין אמיתי לדון בתובענה. רק כאשר האיזון בין הזיקות לפורום הישראלי ולפורום הזר נוטה באופן ברור ומשמעותי לפורום הזר, יחליט בית המשפט הישראלי כי על אף שהוא מוסמך לדון בתובענה, הוא אינו הפורום הנאות (רע"א 5318/18 Unibin Resourcer Ltd נ' יעקב מרוז (16.1.2019)).
ההכרעה בשאלת נאותות הפורום נבחנת על פי כלל נסיבות המקרה [רע"א 2705/97 ‏ הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' ‏The Lockformer Co.‎‏‏, פ''ד נב(1) 109 (1998)]. בין היתר, יבחן בית המשפט את מקום מושבם של הצדדים והמקום שבו הם מנהלים את חייהם או את עסקם, גישה למקור הראיות, האפשרות לחייב עדים להעיד בבית המשפט וההוצאות הכרוכות בהבאת עדים (בג"ץ 8754/00 רון נ' בית הדין הרבני הגדול, פ''ד נו(2) 625 (2002)), את הדין החל על המקרה ומהו הפורום הטבעי להתדיינות על פי הדין הרלוונטי (ע"א 3299/06 יובינר נ' סקלאר (26.4.2009)), שיקולים של יעילות הדיון ושל ציפיותיהם הסבירות של הצדדים (רע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' Harefuah Servicos de Saude S/C Ltda. (6.7.2003)).
בבקשה שלפני עומדת התובעת על כך שישראל היא הפורום הנאות, אופרה מצידה טוענת לקיומה של תניית שיפוט זר, והעברת הדיון לבית המשפט בעיר Cagliari באיטליה. בהקשר זה מפנה אופרה למסמכי ההרשאה שמצורפים לתוכנה ששיווקה אופרה ובהם נקבע: " the present license agreement… is governed… by the laws... in force in Italy" וכן – "…the place of jurisdiction is Cagliari (ITALY)" (ראו סעיפים 7.1 ו-7.2 לנספח 2 לבקשה). דין טענה זו דחיה, אף מבלי להידרש לטענה החליפית של התובעת כי מדובר בתניה מקפחת בחוזה אחיד; וכך – תניית השיפוט אליה מפנה אופרה מצויה במסמכי ההרשאה שלפי הטענה מצורפים לתוכנה נשוא התובענה. אלא שהתביעה דנן אינה מכח הסכמי ההרשאה כלל ועיקר; היא אינה בקשר לנזקים שנגרמו מהשימוש בתוכנה או תקלה בתוכנה למשל. התביעה הינה מכוח הסכם נפרד – ההסכם משנת 2000 שעוסק בבלעדיות הנטענת של התובעת ביחס להפצת התוכנה והתאמתה לשוק בישראל. אותו הסכם משנת 2000, שמכונן את הקשר בין הצדדים ומכוחו התביעה, לא כולל תניית שיפוט כלשהי. ודוקו, הסכם שנת 2000 מכוחו מוגשת התביעה הוא הסכם עצמאי ונפרד. בגדרו לא הסכימו הצדדים לתניית שיפוט או תניית דין זר כלשהן. הניסיון להחיל את תניית השיפוט מכח הסכמי התוכנה על מערכת היחסים שכוננה מכוח הסכם 2000 ומכוחו טענת הבלעדיות הוא נטול נפקות. בהינתן שעיקרו של ההסכם, הקצר, הוא ביצירת שיתוף פעולה בין הצדדים בישראל, לשיווק התוכנה בישראל והתאמתה לשוק הישראלי הרי שמירב הזיקות לדון בסכסוך מכוח הסכם זה – הן לישראל. בהינתן האמור גם הציפיות הסבירות של הצדדים להתדיינות בעקבות הפרת אותו הסכם והסכמות מכוחו – בישראל, היא להתברר בבית המשפט בישראל. זאת בהינתן שמדובר בהפצה של התוכנה בישראל, על ידי חברה ישראלית, תוך התאמות לשוק הישראלי ושימוש בשפה העברית. הגורם לו לכאורה הועברו התפקידים, שהיו בבלעדיות התובעת, עד להפרות הנטענות הוא ישראלי גם כן (הנתבעת 2 שנמחקה כאמור). בהינתן האמור השיקולים הציבוריים, מטים את הכף לכך שלפורום הישראלי יהיה עניין לדון בתובענה שעניינה בהפרת הסכם בלעדיות להפצת והתאמת התוכנה בישראל ובהפרת זכויות יוצרים שנוצרו בישראל.
יש להדגיש – אין משמעות החלטה זו כי הסכם שנת 2000 בתוקף או כי הצדדים הסכימו לבלעדיות (צמיתה או אחרת) – משמעותה של החלטה, ולכך יש לגדור את הדברים, כי כל עוד משתיתה התובעת טענותיה על ההסכם הנ"ל הרי שהמקום לברר טענותיה הוא – בית המשפט בישראל.

סוף דבר
דין הבקשה לביטול היתר ההמצאה שניתן ביום 13.4.2021 - דחיה. היתר ההמצאה בעינו.
אופרה תישא בהוצאות התובעת ובגין שכ"ט ב"כ בסך כולל של 7,500 ש"ח.

החלטתי זו ניתנת בסמכותי כרשמת.

ניתנה היום, י"ח חשוון תשפ"ב, 24 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.