הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 14602-12-20

מספר בקשה:10
לפני
כבוד ה שופטת טל לוי-מיכאלי

מבקשת
(הנתבעת 2)

שוהם ש.א ציוד מכני בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דניאל בוסתנאי ועו"ד שמחה טייטלבוים

נגד

משיבה
(התובעת)

(הנתבעת 1)

או.פי.אר יעוץ מערכות מידע בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רונן לוי

OPERA COMPANY S.R.L

החלטה

לפני בקשת הנתבעת 2 (להלן: "המבקשת") לחייב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות משפט בסך של 300,000 ש"ח המהווים 10% מסכום התביעה וזאת בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").

הבקשה הוגשה במסגרת תביעה הכוללת סעד כספי בסך של 3,000,000 ש"ח וסעד מסוג צו מניעה להפסקת הפרת זכויות היוצרים של התובעת. התביעה הוגשה כנגד שתי נתבעות. המבקשת ונתבעת נוספת – חברה זרה שמקום מושבה באיטליה (להלן: "הנתבעת 1"). בבסיס התביעה טענות התובעת כי התקשרה בהסכם עם הנתבעת 1 להקמת מיזם משותף שענייננו תוכנה המיועדת ליצרני אלומיניום ובמסגרת עסק משותף ("אופרה ישראל"). הנתבעת 1 כך לפי הטענה התחייבה ליתן לתובעים בלעדיות. התחייבות שהופרה בדומה להתחייבויות נוספות . ביחס לנתבעת 2 – היא המבקשת – טוענת התובעת כי היא נטלה על עצמה את העסק המשותף ועליה לפצות את התובעת מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979; מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] , מכוח גרם הפרת חוזה ועוד (וראו סעיפים 88 ואילך לכתב התביעה).

טענות הצדדים

לטענת המבקשת ובתמצית, בהתאם לדין (סעיף 353א לחוק החברות) הכלל הוא הפקדת ערובה והחריג הוא אי הפקדתו, המבקשת עומדת על כך שמטבע הדברים המידע שיש לה על מצבה הכלכלי של התובעת הוא דל, עם זאת ועל יסוד המידע שברשותה ישנן אינדיקציות ברורות כי מצבה הכלכלי של התובעת לא טוב; המבקשת טוענת כי בעלי השליטה במבקשת נקלעו בעבר לתסבוכת כלכלית (לשון הבקשה) שהביאה לסגירת חברה אחרת שהייתה בבעלותם; המבקשת טוענת כי בשים לב לטענות התביעה ולנזקים המפורטים בה – הרי שספק אם מ דובר בנזקים מהם התובעת תוכל להתאושש. עוד נטען כי התובעת לא מחזיקה משרדים, אין לה עובדים ואולם התצוגה שבבעלותה ממושכן. המבקשת טוענת באשר לסיכויי התביעה כי מדובר בתביעת סרק בפרט בכל הקשור למבקשת עצמה.

לשיטת המשיבה/התובעת ובתמצית, יש לדחות הבקשה שכן נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה; המשיבה טוענת כי היא חברה ותיקה שקיימת כ-20 שנה ומיוצגת על ידי אותו משרד רו"ח במשך כל הת קופה. באשר לאיתנותה הכלכלית מפנה המשיבה למכתב רו"ח מטעמה. המשיבה עומדת על כך שהטענות הקשורות בחברה קודמת של בעלי המניות לא רלוונטיות לחברה הנוכחית. התובעת עמדה על סיכויי התובענה – הטובים ביותר לשיטתה. לבסוף, עמדה המשיבה על כך שסכום הערובה אינו מידתי.

הכרעה ודיון

הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה לחיוב התובעת בערובה להבטחת הוצאות המבקשת, כאשר סכום הערובה יהיה סך של 130,000 ₪, להלן טעמי;

המסגרת הנורמטיבית

המסגרת הנורמטיבית לענייננו נטועה בסעיף 353א לחוק החברות אשר קובע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

תכלית הסעיף למנוע מחברות להסתתר מאחורי האישיות המשפטית הנפרדת בכדי לחמוק מתשלום הוצאות נתבעים בהליך. ולעניין זה ראו רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר (13.7.08):

"נדמה, כי הכוונה ב"כללים מיוחדים" הינה לחזקה שהייתה קיימת, לפיה חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות. הרציונאל לחזקה זו הינו מניעתה של הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה כדי להימנע מלשאת בתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבעים."

וכפי שנפסק חברה-תובעת חייבת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, אלא אם קמו נסיבות לפטור אותה מכך. עוד נקבע, כי סוגיית חיובה של חברה-תובעת נבחנת בשלושה רבדים: ראשית, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה. שנית, יש לבחון אם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בהפקדת הערובה כאשר כזכור חיוב בערובה הוא הכלל והפטור הוא החריג. שלישית, יש לבחון את סיכויי התביעה ובעניין זה הנטל מוטל על החברה-התובעת כאשר מדובר בבחינה לכאורית. משהגיע בית המשפט לכלל מסקנה וחייב בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן בין כלל השיקולים בנסיבות העניין. לעניין זה ראו רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (23.5.2011)):

"...עוד נפסק כי סוגיית חיובה של חברה-תובעת בהפקדת ערובה נבחנת בשלושה רבדים; ראשית, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה. שנית, יש לבחון אם נסיבות העניין מצדיקות את חיובה של החברה בהפקדת ערובה, וההנחה היא כי לגבי חברות החיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הינו החריג; לבסוף יש לבחון את סיכויי התביעה ובעניין זה הנטל להוכיח שנסיבות העניין מצדיקות לפטור את החברה מהפקדת ערובה הוא נטל המוטל על כתפי החברה-התובעת, ועל דרך הכלל אין מקום לבחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול אחרון זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר. עם זאת, גם משהגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי יש הצדקה לחיובה של החברה התובעת בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין (עניין ל.נ. הנדסה ממוחשבת, בפסקה 13 לפסק-הדין)."

מן הכלל אל הפרט

בהתאם למסגרת הנורמטיבית שנסקרה לעיל, הכלל הוא הפקדת ערובה על ידי חברה תובעת והחריג הוא אי הפקדתה וזהו העיקרון המנחה גם לענייננו. הנטל לשכנע בדבר חלותו של החריג מוטל על כתפי הטוען זאת ובענייננו על כתפי המשיבה-התובעת.

באשר למצבה הכלכלי של החברה המשיבה - המשיבה צירפה מסמך בודד שערך רואה החשבון של החברה ושכותרתו "נתונים על החברה" במסמך אמנם מצוין כי לחברה הון עצמי של 1.6 מיליון ₪ נכון לשנת 2019, אך לא די במסמך שצורף כדי ללמד על איתנותה הכלכלית של החברה; העובדה שלחברה יש הון עצמי לא מעידה בהכרח על איתנותה הכלכלית. כך למשל צוין בסוף אותו מכתב כי באותה שנה לקחה החברה הלוואה בסך של 1.1 מיליון ₪ לצורך רכישת משרדים – מה היחס בין ההון העצמי של החברה לבין אותה התחייבות קשה להבין מהמכתב שצורף. האם יש התחייבויות נוספות לחברה? גם זאת לא נדע – לא די במכתב שצורף כדי ללמד על כלל התחייבויותיה של החברה ככל שישנם. לצורך כך היה על החברה לצרף בין היתר דו"חות מפורטים שיש בהם כדי ללמד על מצבה הכספי של החברה וכך למשל: מאזנים, דוח רווח או הפסד ועוד. מיעוט הנתונים, ובחירתה של התובעת שלא לצרף נתונים ומסמכים אשר היה בהם כדי ללמד על איתנותה הנטענת – פועלים לחובתה. יוער כי העובדה שמדובר בחברה ותיקה שהוקמה בשנת 2003 לא די בה כדי ללמד על איתנותה הכלכלית ועל היכולת של החברה לשאת בהוצאות המבקשת ככל שאלו יתגבשו.

זאת ועוד ובבחינת נסיבות העניין ועובדות המקרה – ערה אני לטענות הצדדים הקשורות בבעלי מניות המשיבה (ראו לעיל) עם זאת סבורני כי טענות אלו נעדרות נפקות בעת הזו שכן ממילא מדובר בחברה אחרת. בבקשה הנוכחית יש לבחון את החברה התובעת שהיא בעלת אישיות משפטית נפרדת .

לבסוף ובמישור סיכויי התובענה סעיף 353א לחוק החברות אינו מתייחס מפורשות לסוגיית סיכויי ההליך, עם זאת, הלכה היא כי בשלב זה אין להתעמק בסיכויי ההליך ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים במיוחד (ראו רע"א 10376/06 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים (11.02.2009)). איני סבורה כי זהו סוג המקרים בהם ניתן לומר באופן מובהק כי התביעה בעלת סיכויי הל יך גבוהים במיוחד או קלושים ממש, אך ניתן לומר כבר עתה כי בפני התובעת ניצבת משוכה נכבדה של הוכחת תנאי ההסכם שאף לשיטת התובעת הינו בעיקרו בעל פה; זאת ועוד יש להתמודד עם טענות הנתבעת כי בפועל היא לא עושה שימוש בסד הנתונים של התובעת כלל. במסגרת ההליך העיקרי תידרש התובעת אף להתמודד עם הטענה כי גם אם ההסכמים לכאורה בין התובעת לנתבעת 1, לא בוטלו הרי שאין מדובר בהסכמים שמקנים לתובעת בלעדיות. מדובר בטענות שראויות לבחינה וממילא לא ניתן לקבוע בעת הזו כי מדובר בתביעה בעלת סיכויים מובהקים.

ניתוח הנתונים לעיל מוליך למסקנה אשר פורטה כבר לעיל כי מתחייבת הפקדת ערובה.

אשר לבחינת שיעור הערובה, קביעה המחייבת בחינה מידתית על יסוד שיקולים שהתוו בפסיקה ובין השאר - סכום התביעה, מורכבות ההליך, התנהלות הצדדים וטיבם (ת"א 23346-09-19 קוסט פורר גבאי את קסירר נ' שיפקה בערבה בע"מ (9.9.2020)) אני קובעת כי על המשיבה להפקיד ערובה, בדרך של ערבון כספי או ערבות בנקאית בסך של 130,000 ₪ תוך 30 יום להבטחת הוצאות המבקשת .

לא תופקד הערובה תוך 30 יום, תמחק התובענה.

המשיבה (התובעת) תשא בהוצאות המבקשת בגין שכ"ט ב"כ בסך של 6,000 ₪.

ניתן בסמכותי כרשמת.

ניתנה היום, כ"ז סיוון תשפ"א, 07 יוני 2021, בהעדר הצדדים.