הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 14326-09-19

בפני
כב' השופט יהודה פרגו – שופט בכיר (עמית)

תובעים

1.ששון חי לוי
2.גבריאל לוי
3.חנה בן זקרי
4.יוסף לוי
5.יונתן לוי
6.רחל לוי
7.שרה אוגד לוי
8.שמעון לוי
9.יוסף לוי
10.מתילדה עיני
11.יצחק לוי
12.חיים לוי
13.מרדכי לוי
14.אהובה דגני
15.אהרון לוי
16.נכסי איתן ודניאלה חברה להשקעות בע"מ
17.אלי רואש חברה לבנין והשקעות בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד אפרים קרנון ואורית דן

נגד

נתבעים

1.אלה לוי
2.יונה לוי
3.אייל אבנר לוי
4.שי לוי
5.אבירם לוי

ע"י ב"כ עוה"ד אהרון שפרבר, אבינועם פרץ ואריאל ליבר

פסק דין

1. מבוא

בפני תביעה כספית בה עותרים התובעים לתשלום חלקם - 1/3 - מן הרווח של הנתבעים כתוצאה ממכירת חלקם במקרקעין בגוש 6407 חלקה 25 (כיום חלקה 338) (להלן: " המקרקעין").

התביעה נסמכת על יסוד הסכם משנת 1952 שחל על הצדדים ופסק הדין שניתן ביום 13.10.2004 וביום 23.2.2006 בבית משפט השלום בירושלים בתיקים מאוחדים 12273/02, 12272/02, 12274/02. הערעור עליו נדחה ע"י בית המשפט המחוזי בירושלים - ע"א 9139/06.

בפסק דין זה, חויבו התובעים לשלם ושילמו לנתבעים 2/3 מהרווח שלהם ממכירת חלקם במקרקעין.

עתה מבקשים התובעים את הרווח הכספי לו הם זכאים – 1/3 – ממכירת הנתבעים את חלקם במקרקעין.

הנתבעים הגישו תביעה שכנגד בטענה שפסק הדין הכספי שניתן בבית המשפט בירושלים, בו נקבע המחיר בו נמכרו ז כויות התובעים במקרקעין, היה שגוי . טענתם היא, שההסכם אשר הוצג בפני בית המשפט, שעל פיו נקבע בפסק הדין מחיר עסקת המכר, היה הסכם פיקטיבי שאינו מבטא את מחיר המכירה הנכון.

במקביל, הגישו הנתבעים תביעה לבית משפט השלום בירושלים – ת"א 15256-10-20 - ועתרו לביטול פסק הדין הכספי שניתן ביום 23/2/2006.

עתירת הנתבעים לעכב את הדיון בתיק זה עד למתן פסק הדין בתביעה דלעיל לביטול פסק הדין, נדחתה ע"י בית משפט , בהחלטות שניתנו ביום 11/11/2020 וביום 12/11/2020, בין השאר, משום שעסקינן בשתי עסקאות מכר שונות ובמועדים שונים, כאשר הנתבעים/התובעים שכנגד חולקים רק על פסק הדין הכספי ואינם חולקים על חלוקת הזכויות כפי שנקבעה בפסק הדין : 2/3 הנתבעים/התובעים שכנגד ו-1/3 התובעים.

בהחלטה נוספת שניתנה ביום 20/12/2020 נמחקה התביעה שכנגד והנתבעים/התובעים שכנגד חויבו לשלם לתובעים את הוצאותיהם בסך 10,000 ₪.
בדחותם את התביעה הכספית של התובעים, הגישו הנתבעים ביום 3/1/2021 חוות דעת חתומה על ידי רו"ח ועו"ד ליאור שחטר.

על מנת לתמוך את תביעתם הגישו התובעים ביום 7/3/2021 חוות דעת החתומה ע"י עו"ד נוטריון ורו"ח ארז שגיא ועל ידי עו"ד רו"ח גיל בלזר.

ביום 15/3/2021 הגישו הנתבעים הודעה לבית המשפט בה נאמר, בין השאר:

"5. כיום מצויים הצדדים במצב שבו הוגשו חוות דעת המומחים מטעמם, ובשים לב למסקנותיהן של שתי חוות הדעת מוגשת הודעה זו על ידי הנתבעים לבית המשפט הנכבד על מנת לנסות לייעל ולפשט את המשך ניהול ההליך הנוכחי.
6. עפ"י חוות דעת המומחה מטעם הנתבעים, רו"ח (עו"ד) ליאור שחטר, אשר הוגשה לבית המשפט הנכבד ביום 3.1.2021 – 1/3 מתוך הרווח שנצמח לנתבעים כתוצאה ממכירת חלקם במקרקעין נשוא ההליך עומד נכון למועד המכירה על סך של 3,352,472 ₪.
7. עפ"י חוות דעת המומחה מטעם התובעים, ארז שגיב (עו"ד, נוטריון ורו"ח), אשר הוגשה לבית המשפט הנכבד ביום 7.3.2021 – 1/3 מתוך הרווח שנצמח לנתבעים כתוצאה ממכירת חלקם במקרקעין נשוא ההליך עומד נכון למועד המכירה על סך של 3,506,655 ₪.
8. עפ"י טענת התובעים בכתב התביעה מטעמם (ס' 40.10) – 1/3 מתוך הרווח שנצמח לנתבעים כתוצאה ממכירת חלקם במקרקעין נשוא ההליך עומד נכון למועד המכירה על סך של 3,456,680 ₪.
9. דהיינו – הפער בין חוות דעת המומחה מטעם הנתבעים לבין דרישת התובעים בכתב תביעתם, ביחס לשווי 1/3 מהרווח שנצמח לנתבעים (אותו רכיב העומד בבסיס התביעה דנן) הינו 104,208 ₪ בלבד (ר' גם הערת שוליים 26 בחוות דעת המומחה מטעם התובעים) !!!
10. בנסיבות האמורות מעלה, ובין היתר לנוכח מחיקת התביעה שכנגד והעברת הבירור בסוגיות שפורטו במסגרתה להליך נפרד המתנהל בבית משפט השלום בירושלים, סבורים הנתבעים כי יהא זה יעיל ונכון שבית המשפט הנכבד יכריע בתיק שבכותרת בדרך של פשרה, בהתאם לקבוע בסעיף 79א לחוק בתי המשפט, תשמ"ד – 1984, כשטווח פסיקתו יהא במסגרת הפער הכספי האמור בסעיף 9 לעיל, ודהיינו – בין 3,352,472 ₪ ל – 3,456,680 ₪, כשזה כל הפער בין הסכום הנתבע לבין חוות דעת המומחה כאמור.
11. באופן האמור ייחסך זמן שיפוטי יקר כמו גם משאבים רבים נוספים מצד בית המשפט והצדדים להליך, תוך שנזכיר כי בית המשפט הנכבד קבע ארבעה (!!) ימי דיונים שלמים לצורך ההליך דנן, שנראה שאין בהם צורך לאחר שהתביעה שכנגד עברה להליך נפרד שמתנהל בבית משפט השלום בירושלים וכל הפער ביחס לתביעה העיקרית הינו בסכום כאמור שמהווה 3% מהסכום".

ביום 25/3/2021 התנהל דיון בבית המשפט במסגרתו קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט, כדלקמן:

"באי כח הצדדים:

אנו מקבלים את הצעת בית המשפט שפסק הדין הכספי שיינתן יהיה הממוצע הכספי בין שתי חוות דעת המומחים נכון ליום 12.3.2014.

בשני הנושאים הנוספים שבמחלוקת, קרי האם לחייב הצמדה וריבית כחוק, ואם כן, מהו שיעורה? והאם יש לחייב בהוצאות משפט, ואם כן, מהן שיעורן? אנו נגיש דברי סיכום בכתב עם פרטת הוצאות".

החלטה

ניתן בזאת תוקף של צו להסכמה זו בין הצדדים.
...
פסק הדין הסופי הכולל את התייחסות בית המשפט לשתי השאלות שנותרו במחלוקת יינתן ויישלח לצדדים".

הצדדים הגישו דברי סיכום בכתב.

ביום 23/5/2021 הגישו הנתבעים "הודעה ובקשה לבית המשפט":

"הנתבעים מתכבדים לפנות לבית המשפט הנכבד בהודעה ובבקשה, כדלהלן:

  1. בהליך שבכותרת הושלם שלב הגשת הסיכומים ביום חמישי האחרון – 20.5.2021.
  2. להווי ידוע לבית המשפט הנכבד, כי במקביל להליך שבכותרת מתנהל בבית משפט השלום בירושלים הליך נוסף בין הצדדים (ת"א 15256-10-20 בפני כב' השופטת קרן מילר), שבו מתברר הסכסוך שפורט במסגרת התביעה שכנגד שהוגשה בתיק שבכותרת אולם נמחקה ע"י הנתבעים בהתאם להמלצת בית המשפט הנכבד (ובמקומה הוגש ההליך שבירושלים).
  3. במסגרת קדם המשפט הראשון שהתקיים היום (23.5.2021) בהליך שבירושלים, קיבלו הצדדים את המלצת כב' השופטת מילר להפניית הסכסוך שביניהם להליך גישור, כאשר בכוונת הצדדים לפנות לכב' השופט (בדימוס) בעז אוקון לצורך כך.
  4. לנוכח האמור, סבורים הנתבעים כי יהא זה נכון להשהות את מתן פסק הדין בהליך שבכותרת לפרק זמן קצר, שבמסגרתו יקיימו הצדדים הליך גישור מהיר, ענייני ויעיל, ובהליך גישור זה יוכלו הצדדים להסדיר את הסכסוך שביניהם בכללותו, לרבות בסוגיות שנותרו במחלוקת ביניהם בתיק שבכותרת (אלה פורטו במסגרת סיכומי הצדדים שהוגשו בתיק) וכמובן גם ביחס לסכסוך נשוא ההליך שבירושלים.
  5. עמדת התובעים – טרם הגשת בקשה זו שוחח ב"כ הנתבעים טלפונית עם ב"כ התובעים והוא הביע את התנגדותו לבקשה זו.
  6. בשים לב לכל האמור מעלה, ומאחר והנתבעים סבורים כי השהיית מתן פסק הדין בתיק שבכותרת לפרק זמן קצר תועיל לצדדים כולם ותגדיל את סיכויי הליך הגישור שינוהל ביניהם, יבקשו הנתבעים להשהות את מתן פסק הדין בתיק שבכותרת לפרק זמן קצר שמשכו יהא בהתאם לשיקול דעת בית המשפט הנכבד.
  7. יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה".

ביום 24/5/2021 הגישו התובעים את התנגדותם לכך:

"תשובה מטעם התובעים להודעת ובקשת הנתבעים להשהות את מתן פסק הדין

  1. כאמור בסעיף 5 לבקשת הנתבעים מיום 23.5.21 להשהיית פסק הדין (להלן – "הבקשה"), התובעים מתנגדים לבקשה זו. התנגדות זו נחרצת והתובעים מבקשים מבית משפט הנכבד לדחות את הבקשה.
  2. הליך גישור הינו הליך וולונטרי ואין לחייב צד לקיים הליך גישור, אם הוא לא מעוניין בקיומו. לא הוסכם וגם לא מוסכם, כי הליך הגישור המתייחס לתובענה לביטול פס"ד המתנהלת בירושלים, יכלול חלק כלשהו מן המחלוקות בין הצדדים בהליך זה.
  3. ההליך בתיק זה הסתיים וכל שנותר הוא ליתן פסק דין ע"י בימ"ש נכבד זה.
  4. בדיון שהתקיים בתובענה לביטול פס"ד שהוגשה ע"י הנתבעים לבימ"ש השלום הנכבד בירושלים, הוסכם לפנות להליך של גישור וזאת בעקבות המלצתו של בימ"ש שם. לא דובר על כך, כי הגישור יכלול את הסוגיות שבמחלוקת בתיק זה (ובגינן הגישו הצדדים סיכומים) והנתבעים אף לא העלו רעיון זה במסגרת ההסכמה לפנות לגישור.
  5. אילו היו הנתבעים מעלים בדיון בבימ"ש השלום בירושלים בקשתם, כי הגישור יכלול גם דיון במחלוקות נשוא תיק זה, היו התובעים מסרבים ללכת לגישור.
  6. מדובר בשני הליכים שונים, בעניינים שונים, כאשר אין הליך זה בפני בימ"ש הנכבד קשור להליך בבימ"ש השלום בירושלים, הכל כפי שבימ"ש נכבד זה חזר וקבע הן בכתב והן בע"פ.
  7. צר לתובעים, כי הנתבעים מנצלים את נכונותם לפנות להליך של גישור בהליך בירושלים, כדי לנסות לדחות את הקץ בתיק זה ולבקש השהיית פסק הדין".

תמים דעים אני עם התובעים שיש ליתן פסק דין בתביעה הנדונה.

כאמור, התביעה הנדונה עתה בפני - 14326-09-19 - והתביעה הנדונה בבית משפט השלום בירושלים - 15256-10-20 - עניינן בעסקאות שונות כמפורט בהחלטות בית המשפט שניתנו ביום 11/11/2020 וביום 12/11/2020. הליך הגישור שיתנהל בתיק של בית משפט השלום בירושלים אינו קשור לתיק הנדון בפני וכדברי ב"כ התובעים : "לא דובר על כך כי הגישור יכלול את הסוגיות שבמחלוקת בתיק זה... והצדדים אף לא העלו רעיון זה במסגרת ההסכמה לגישור". נהפוך הוא; אי מתן פסק דין בתביעה הנדונה בפני רק יסכל את הליך הגישור כפי שכותב ב"כ התובעים: "אילו היו הנתבעים מעלים בדיון בבית משפט השלום בירושלים בבקשתם, כי הגישור יכלול גם דיון במחלוקת נשוא תיק זה, היו התובעים מסרבים ללכת לגישור".

הגיעה העת למתן פסק דין.

2. החיוב הכספי

התובעים זכאים ל-1/3 מהרווח שנצמח לנתבעים ממכירת זכויותיהם במקרקעין.

הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של צו על ידי בית המשפט הייתה:

אנו מקבלים את הצעת בית המשפט שפסק הדין הכספי שיינתן יהיה הממוצע הכספי בין שתי חוות דעת המומחים נכון ליום 12.3.2014.

על פי חוות דעת מומחה התובעים סכום זה הוא 3,506,655 ₪ נכון ליום 12/3/2014.

על פי חוות דעת מומחה הנתבעים סכום זה הוא 3,352,472 ₪ נכון ליום 12/3/2014.

ממוצע סכומים זה הינו 3,429,563.5 ₪ נכון ליום 12/3/2014.

3. הצמדה וריבית

מחלוקת בין הצדדים באשר לרכיבים אלו.

עתירת התובעים הינה: להוסיף לחיוב הכספי הצמדה וריבית כחוק בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 .

טענת הנתבעים הינה: "כי אין להוסיף ריבית כלשהי לסכום פסק הדין ולכל היותר יש להוסיף לו הצמדה למדד בלבד" לטענתם החוב הנטען נולד ביום 12/3/2014 והתובעים לא פנו לנתבעים בבקשה לתשלום החוב הנטען ולנתבעים נודעה דרישה זו רק עם הגשת התביעה. לכל היותר, יש לשמר את ערכו הריאלי של הכסף על ידי הצמדתו למדד המחירים לצרכן ללא כל ריבית נוספת.

בתשובתם מפנים התובעים לפניותיהם לנתבעים לקבל מהם את המגיע להם, עד שלא נותרה בידיהם הברירה להגיש את התביעה הנדונה.

התובעים מפנים לפסיקה ענ פה בה נאמר, שההצמדה למדד המחירים לצרכן נועדה לשמור על ערך הכסף , והריבית מפצה את הנושה על אי שימוש בכסף שהיה צריך להיות בידיו ולא בידי החייב.

ייאמר מייד, הנתבעים הם אלו אשר היו צריכים לפנות לתובעים ולהעביר לידיהם 1/3 מהתמורה אותה הם קיבלו בעת מכירת זכויותיהם במקרקעין. בדיוק כמו שהתובעים העבירו להם 2/3 מהרווח שנצמח להם ממכירת זכויותיהם במקרקעין.

ללמדך, שמועד הפניה של ה תובעים אל הנתבעים לקבל מהם את המגיע להם, כלל לא רלוונטי.

ההצמדה למדד המחירים לצרכן נועדה לשמור על ערכו הכספי של הכסף ששולם באיחור.

הריבית באה לפצות על דמי השימוש שעשה החייב בכסף במקום להעבירו במועד לנושה שיכול היה לעשות בכסף זה שימ וש לעצמו.

בע"א 987/87 עובדיה בן יחזקאל לוי נ' הרב יהושע דוייטש (פד"י מג(3) בעמ' 320 אומר בית המשפט מפי כב' הנשיא מ. שמגר:

"כידוע, ההצמדה והריבית נועדו להשיג מטרות נבדלות ונפרדות. ההצמדה, תפקידה, שמירת ערכו של הכסף, ואילו הריבית היא בגדר דמי השימוש בכסף, שכן "המוכר עשה שימוש בכסף, ותהא זו התעשרות שלא כדין, אם את דמי השימוש הוא לא ישלם לקונה" (ע"א 741/79 [12] הנ"ל, בעמ' 544). על הבחנה זו ועל השלכותיה עמדתי בהרחבה בע"א 672/81 [3] הנ"ל. בעמ' 208 – 209, ובקשר לפסיקת ריבית הוספתי, כי "אין רע בכך, שבתי המשפט ינסו לשרש את ההשקפה המוטעית, כאילו יש כיום כדאיות כלכלית בשימוש בהליכים משפטיים כדי להימנע מסילוק חוב במועדו או כדי לדחות את השבתו של מה שטעון השבה" (שם, בעמ' 266).

מאחר שאנו עוסקים בהפרתו של חיוב חוזי לתשלום סכום כסף, עומדת לנפגע, בנוסף לתרופת האכיפה, התרופה הקבועה בסעיף 11(ב) לחוק התרופות, הקובע לאמור:
"הופר חיוב לשלם סכום כסף, זכאי הנפגע, ללא הוכחת נזק, לפיצויים בסכום הריבית על התשלום שבפיגור, מיום ההפרה ועד יום התשלום, בשיעור המלא לפי חוק פסיקת ריבית, תשכ"א-1961, אם לא קבע בית המשפט שיעור אחר".

בע"א 2395/17 דפנה ארנון ואח' נגד שלמה פיוטרקובסקי ואח' בעמ' 19 לפסק הדין כותב כב' השופט ע. גרוסקופף:

"24. לבית המשפט נתון שיקול דעת לפסוק לבעל דין הפרשי הצמדה וריבית בגין הסכם שנפסק לטובתו. כך מורה סעיף 2 ל חוק פסיקת ריבית והצמדה:

רשות שיפוטית שפסקה לבעל דין סכום כסף, או שציוותה על ביצועו של פסק כזה, או שקבעה סכום כסף המגיע על פי חיקוק, רשאית, לפי שיקול דעתה, לפסוק ריבית על אותו סכום, כולו או מקצתו.

סעיף 3א(א) לחוק זה מוסיף:

במקום לפסוק ריבית רשאית רשות שיפוטית, לפי שיקול דעתה, לפסוק הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית, במלואם או במקצתם.

אף שמדובר בסוגיה המסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, ככלל נהוג להוסיף הפרשי הצמדה וריבית לסכום כסף שבית משפט פסק לטובת בעל דין. הדבר מבטא את הגישה ה רווחת שלפיה "כסף ששולם מוחזר לרוב בערכו הריאלי. עקרון מניעת ההתעשרות שלא כדין מחייב דרך-כלל כי לסכום הנומינלי תתווסף הצמדה וכן ריבית ריאלית, המייצגת את דמי השימוש בכסף" (ע"א 5267/03 פרג'-גשורי נ' מיטל, פ"ד נט(5) 337, 358 (2005). ראו גם רע"א 1015/01 בן ארצי נ' מדינת ישראל – ועדת הזכאות, [פורסם בנבו] פסקאות 24 – 31 (11.5.2011)). בית המשפט יימנע מלפסוק הפרשי הצמדה וריבית, אם מצא שבעל הדין הזוכה תרם תרומה מהותית להימשכות היתרה של ההליכים, הטריח לחינם את בית המשפט או נקט פעולות פסולות דומות (עניין פיכטנבוים, בעמ' 315). ערכאת הערעור עשויה להתערב בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית מקום שזו נמנעה מלהתייחס להפרשי ההצמדה והריבית באין בקשה לכך בכתב התביעה, "ובלבד שאינה עולה כוונת בית המשפט קמא לשלול סעד זה בתוקף שיקול דעתו" (שם)".

(ראה גם ההפניות הנוספות בדברי הסיכום של התובעים).

במקרה הנדון יש, ואפילו מתחייב, לפסוק הצמדה וריבית חוקית. הנתבעים ידעו על חובתם להעביר לתובעים 1/3 מהרווח שנצמח להם ממכירת זכויותיהם במקרקעין. בדיוק כפי שהתובעים העבירו להם 2/3 מהרווח שנצמח להם ממכירת זכויותיהם במקרקעין.

הנתבעים עיכבו שלא כדין סכום זה ועושים בו שימוש עד היום.

בכך התעשרו הנתבעים שלא כדין על חשבון התובעים ומנעו מהם לעשות שימוש בכסף זה לצורכיהם.

אשר על כן אני קובע, שסכום החיוב - 3,429,566 ₪ - יישא תוספת של הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית בהתאם ל חוק פסיקת ריבית, תשכ"א-1961, החל מיום 12/3/2014 ועד התשלום בפועל.
4. הוצאות

א. שכ"ט עו"ד

לטענת התובעים בתיק שהתנהל בבית משפט השלום בירושלים הם חוייבו לשלם לנתבעים שכ"ט בשיעור 8.28% מסכום פסק הדין ובהמשך סכום נוסף בהוצל"פ, שהביא לכך ששכ"ט הסופי ששולם הוא 12.54% בתוספת מע"מ.

עתירתם עתה היא לקבל 15% + מע"מ מסכום החיוב הכספי ומינימום 12.54% מסכום החיוב הכספי. עתירתם אף לפסוק הוצאות לדוגמא.

עמדת הנתבעים שונה לחלוטין. לטענתם, הנתבעים הם אלה שיזמו את סיום ההליך בשלב המוקדם בו אנו מצויים טרם הגשת ראיות וטרם קיומם של ארבעה(!) ימי הוכחות וכאשר אין עוד צורך במתן פסק דין לגופן של המחלוקות בין הצדדים. על כן לטעמם יש לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ברי שיש לפסוק לתובעים הוצאות על ניהול תיק זה.

מכתב ההגנה והתביעה שכנגד, עולה, שלא בנקל היו הנתבעים נכונים להכיר בזכותם של התובעים לתשלום החיוב הכספי. יש להניח שהחלטות בית המשפט מיום 11/11/2020, מיום 12/11/2020 ומיום 20/12/2020, היו גורם משפיע על החלטת הנתבעים לסיים תיק זה כפי המתווה בו הוא הסתיים.

עם זאת, יש להתחשב בפסיקת ההוצאות במועד בו מסתיים תיק זה, בעבודה שנחסכה מב"כ התובעים אם היה מתנהל התיק עד תום ובזמן השיפוטי היקר שנחסך.

אין אני סבור שיש להקיש מההוצאות שנפסקו בבית משפט השלום בירושלים ב הליך שהתנהל עד תום כשבסיומו ניתן פסק דין. בוודאי שאין לקחת בחשבון את ההוצאות שנפסקו בהליך ההוצל"פ, שהיו נחסכות אם התובעים – הנתבעים בבית משפט השלום בירושלים – היו משלמים במועד את החיוב הכספי שנפסק. התביעה הנדונה בפניי, הסתיימה עתה במסגרת קדם המשפט השלישי טרם שמיעת ראיות, והביאה לחסכון בזמן שיפוטי יקר של בית המשפט ושל הצדדים ולביטולם של ארבעה ימי דיונים.

לאחר ששקלתי את כלל הנסיבות, הגעתי למסקנה, שתשלום הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 220,000 ₪ ( כולל מע"מ), יהיה הולם את הנסיבות.

( הערה: בהחלטת בית המשפט שניתנה ביום 20/12/2020 נפסקו לזכות התובעים הוצאות בהליכים אלו בסך 10,000 ₪ בתוספת הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית. קרי, עבור הליכ ים אלו שהתקיימו, קיבלו התובעים כבר את הוצאותיהם).

ב. הוצאות

עתירת התובעים להחזר הוצאות משפט שנגרמו להם בנוסף לשכר טרחת עוה"ד.

לשומת ההוצאות צרפו התובעים קבלות על הוצאות אלו.

סך של 46,093.71 ש "ח המחצית הראשונה של אגרת בית המשפט (נספח 1).

היות וההסדר אליו הגיעו הצדדים ועל פיו ניתן פסק דין ניתן במהלך קדם המשפט השלישי ובהתחשב בזמן השיפוטי שנחסך כמפורט לעיל , אני מורה שהאגרה תוחזר כדין לתובעים והנתבעים יישאו/יחזירו לנתבעים את יתרת הסכום שלא הוחזר , בתוספת הצמדה מלאה למדד המחירים וריבית חוקית מיום 8/9/2019, הוא המועד בו שולמה האגרה ועד התשלום בפועל.

סך של 20,476 ש"ח שכ"ט המומחה החשבונאי (נספחים 2).

סכומים אלו ישולמו/יוחזרו לתובעים ע"י הנתבעים בתוספת הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן ממועד כל תשלום ועד התשלום בפועל.

סך של 2,100 ש"ח הוצאות בגין צילומים, כריכות ושליח משפטי (נספחים 3, 4) בתוספת הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית ממועד תשלומם
ועד התשלום בפועל.

6. סוף דבר

אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים את הסכומים המפורטים בפסק הדין.

התובעים יגישו פסיקתא לאישור בית המשפט.

ניתן היום, כ"ג סיוון תשפ"א, 03 יוני 2021, בהעדר הצדדים.