הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 13584-10-18

לפני
כבוד ה שופטת נועה גרוסמן

תובעת/ מבקשת

פייגין אדריכלים (1995) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דניאל מקליס ועו"ד אילן מיכאלוביץ

נגד

נתבעים/משיבים

  1. יהושע שרון
  2. יהושע שרון השקעות - שותפות מוגבלת

ע"י ב"כ עו"ד רפי שפטר

3. עלרונט דן בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד נועם פורר
4. יהודה עמאר
5. י.ע.דן סנטר ב.ב. שותפות מוגבלת
ע"י ב"כ עו"ד עמית שניצר

החלטה

כללי:

1. שתי בקשות מצריכות הכרעה, שתיהן מיום 8.10.18, והוגשו בד בבד עם הגשת התביעה העיקרית ביום 7.10.18.
האחת, בקשה למתן סעד זמני לפיו ייאסר על המשיבים ו/או מי מטעמם לעשות שימוש בתוכניות ותוצרי תכנון שערכה המבקשת עבור "פרויקט מרכז דן". זו בקשה מספר 1 בתיק.
השניה, בקשה להטלת צו עיקול על נכסי המשיבים עד לגובה סכום התביעה בתיק זה בסכום של 3,666,913 ₪ נכון ליום 7.10.18. זו בקשה מספר 2 בתיק.

2. שתי הבקשות הובאו לפני ואני דנה בהן מתוקף סמכותי כשופטת.

3. בהחלטותיי מתאריכים 8.10.18, לא ראיתי מקום להענקת הסעדים המבוקשים במעמד צד אחד ומבלי לשמוע את עמדות הצדדים. הוריתי על הגשת תשובות ו תגובות. התקיימו לפני דיונים בהם נחקרו המצהירים מטעם הצדדים. הדיונים נשמעו בשתי פעימות נוכח היקף התצהיר ים – בישיבת יום 6.11.18 וכן בישיבת יום 22.11.18. סיכומים הוגשו בכתב לבקשת ב"כ הצדדים והושלמו אך לאחרונה.
עקב התשתית העובדתית הזהה בשתי הבקשות, ועל דעת ב"כ הצדדים, התקיים הדיון בשתי הבקשות לעיל במאוחד ואף ההחלטה תינתן במאוחד.

התשתית העובדתית בעיני הצדדים:

4. המבקשת ביצעה פרויקט תכנון ואדריכלות עבור "פרויקט מרכז דן" ברח' ז'בוטינסקי 1 פינת בן-גוריון בבני-ברק, במקרקעין נשוא התובענה והידועים חלקה 133 גוש 6196 שעליהם ניתן לבנות מרכז מסחרי ומגדל משרדים (להלן: "הפרויקט").
המבקשת גורסת, כי מדובר בפרויקט מורכב, אדיר מימדים ושטחים וכי עמלה עליו ברציפות מעל 13 שנה.

5. הנתבע/המשיב 1 יהושע שרון (להלן: "שרון") הינו בעל הזכויות במקרקעין ובפרויקט עצמו באמצעות השותפות המוגבלת שבניהולו היא הנתבעת/המשיבה 2 (להלן: "שותפות שרון"). מחמת הזהות המשפטית, יקראו המשיבים 1 ו- 2 במהלך ההחלטה גם יחד בשם " שרון". הנתבעת/המשיבה 3 היתה בעלת זכויות במקרקעין ובפרויקט (להלן: " עלרונט").
הנתבע/המשיב 4 יהודה עמאר (להלן: "עמאר") הינו בעל זכויות במקרקעין ובפרויקט מרכז דן והוא מחזיק בהן באמצעות השותפות המוגבלות שבניהולו היא הנתבעת/המשיבה 5 (להלן: "שותפות עמאר"). מחמת הזהות המשפטית, יקראו המשיבים 4 ו- 5 במהלך ההחלטה גם יחד בשם " עמאר".

6. המבקשת הינה חברה משפחתית בראשה עומד האדריכל יהודה פייגין, אשר עוסקת בתכנון אדריכלי כולל וברזומה שלה כלולים תכנונים של מבנים רבים, מבני ציבור, תעשייה, בתי-מלון, מגורי יוקרה, משרדים וקניונים (סעיף 12 לכתב התביעה).

7. תחילת העבודה של המבקשת בפרויקט הינה מיום 9.11.2005. על פי נספח 1 לכתב התביעה עמאר הוא שהזמין ממנה את עבודות התכנון עבור הפרויקט, כבעל הזכויות במקרקעין ובפרויקט.

8. המבקשת המשיכה לטפל בפרויקט גם עם כניסתה של עלרונט לתמונה. בנספח 2 לכתב התביעה, דוא"ל מיום 12.10.2009 פורטה העבודה האדריכלית והשירותים שניתנו ויינתנו על-ידי המבקשת בפרויקט. נאמר שם, כי היקף שכר הטירחה הצפוי בפרויקט הינו 4,430,000 ₪ בצרוף מע"מ כולל מגדל מסחר, חניון ושינויים שנערכו וכי עד מועד כתיבת נספח 2 ביום 26.10.2009 כבר שולם שכר טירחה בהיקף של 1,940,518 ₪ בצרוף מע"מ.
עוד נאמר שם, כי על פי ההסכמות בין המבקשת לבין עלרונט, תכין עלרונט בקשה חדשה לקבלת היתר בנייה למגדל משרדים בן 40 קומות. בגין התכנון הנ"ל ישולם הסך הנוסף בשיעור של 660,000 ₪ בצרוף מע"מ לפי לוח הזמנים שהוגדר שם בשנים 2009-2010.
מכאן אנו למדים, כי כניסתה של עלרונט לתמונה היתה כארבע-חמש שנים לאחר תחילת הפרויקט ולאחר שבוצעה עבודה על-ידי המבקשת עבור עמאר ושותפות עמאר. עוד אנו למדים מכך, כי עלרונט המשיכה את ההתקשרות עם המבקשת.

9. המבקשת המשיכה בעבודות התכנון, אך בשלב מסוים נכנסו שחקנים חדשים לתמונה, שרון ושותפות שרון. זאת בחודש יולי 2016 עת רכשו מעמאר שני שליש מהזכויות במקרקעין שבמחלוקת. במהלך שנת 2017 רכשו שרון ושותפות שרון 23% נוספים מהזכויות במקרקעין.
עם כניסת שרון ושותפות שרון לתמונה, הם בחר ו שלא להמשיך ולהיעזר בשירותיה של המבקשת. הם התקשרו עם משרד האדריכלים ברעלי, לויצקי, כסיף (להלן: "BLK").
שרון גורסים כי משרד האדריכלים BLK מלווה אותם עשרות שנים בפרויקטים רבים, והם מעדיפים לעבוד עמו. עוד הוסיפו שרון כי אין המדובר בחיסכון כספי, שכן שכר טירחה הכולל שהתחייבו לשלם למשרד BLK עומד על 7,435,805 ₪ פלוס מע"מ, כמעט כפליים משכר הטירחה שהמבקשת סיכמה עליו עם עלרונט ועמאר.

10. שרון ושותפות שרון טוענים, כי התוכניות שהכינו עבורם משרד BLK שונות לחלוטין מ ן התוכניות שהוכנו על-ידי המבקשת, וכי התכנון בפרויקט מנקודת כניסתם אליו ואילך, ניתק כל קשר בין התכנונים הקודמים שבוצעו על-ידי המבקשת עבור הבעלים הקודמים, משיבים 3-5 או מי מהם. רק בעניין תוכניות החניה בפרויקט - שותפות שרון מאשרת כי הזמינה מאת המבקשת בשנת 2016 (דוא"ל שרון מיום 28.11.17, נספח 1 לכתב התשובה של שרון לבקשות). שרון מאשרים כי הם ישלמו למבקשת עבור תוכניות החניון שהוזמנו ממנה, אך לא ישלמו מעבר לכך, שכן לא הזמינו ממנה תכנונים חדשים. הם גם לא מסתמכים, לטענתם, על העבודה הקודמת שביצעה המבקשת לגורמים שקדמו להם בפרויקט. גם בעניין תוכנית החניון סבורים שרון ושותפות שרון כי מדובר בסכום מופרז שנדרש מהם ובעבודה לקויה שביצעה המבקשת.

11. מול כל הטיעונים הללו, גורסת המבקשת, כי העבודה בפרויקט היא שלה מא' ועד ת', כי השקיעה והיא נכונה להמשיך ולהשקיע את המיטב בפרויקט וכי ניתוקה ממנו בשלב מאוחר כאשר מרבית העבודה בוצעה על ידה , מהווה פגיעה הן בזכויותיה הכלכליות והן בזכויותיה בעצם היצירה התכנונית של הפרויקט. עוד היא טוענת, כי המשיבים או מי מהם, נהנים מהעבודה שבוצעה על ידה. הם נהנים מתוצרי התכנון שלה, ועליהם לתגמל אותה בהתאם, גם במישור הכספי וגם במישור הערכי. שכן, בשימוש בחומר התכנוני שלה, ללא מתן קרדיט יש משום פגיעה בזכויות היוצרים ובזכויות המוסריות שלה.

12. זהו גדר המחלוקת שהביא להגשת התביעה. המבקשת אומדת את החוב בגין תכנון הפרויקט לצרכי אגרה, בסכום התביעה. המבקשת טוענת, כי מאחר וכל המשיבים היו מעורבים בפרויקט בשלב כזה או אחר וכי עמאר עדיין נשאר בעל אינטרסים בפרויקט, הרי החבות מוטלת על כולם, יחד ולחוד.

הסעדים הנדרשים:

13. הסעדים הנדרשים בבקשות שהוגשו על-ידי הצדדים הם סעדי ביניים: צו מניעה זמני והטלת עיקולים. כדי להיענות לסעדים מסוג זה, יש לעמוד בתנאי סף.
בהתאם לתקנה 362 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), על בית המשפט הדן בבקשה למתן סעד זמני לשקול שני שיקולים עיקריים: ראשית, האם מבקש הסעד הזמני הניח תשתית ראייתית לקיומה של עילת תביעה עילת תביעה לכאורה; שנית, יש לבחון האם הוכיח המבקש כי הנזק שייגרם לו אם לא יינתן הסעד גדול מהנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד – מאזן הנוחות.
בין התנאים מתקיים יחס המוכר כ"מקבילית כוחות" - ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכוייו של מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך.
לצד שני השיקולים הללו, על בית המשפט לשקול גם שיקולים שביושר ובצדק.
עוד לפי התקנה האמורה, מבקש הסעד הזמני נדרש להציג ראיות לכאורה ל"קיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש" .

ראו בעניין זה:
רע"א 3533/09 נציגות הבית המשותף נ' עיון (פורסם בנבו, 1.9.09) ;
רע"א 3285/13 ד.כ חנויות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ נ' חברת אברהם כהן ושות' חברה קבלנית בע"מ (פורסם בנבו, 3.7.13) (להלן: "עניין אברהם כהן");
אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (2015), עמ' 863-867 (להלן: "גורן");

כן על בית המשפט לבחון האם הבקשה לסעד זמני הוגשה בשיהוי. בעצם השיהוי יש משום ראיה לסתור את הטענה כי הסעד הזמני חיוני והענקתו אינה סובלת דיחוי.
(גורן, עמ' 866-867).

בהקשר זה נאמר על ידי כב' השופט דנציגר בעניין אברהם כהן כי:
"...שיהוי בהגשת תביעה ובהגשת בקשה לסעד זמני פועל לרעת מבקש הסעד, מכיוון ששיהוי כזה חותר תחת הטענה בדבר הדחיפות שבמתן הסעד בפתח התובענה ובדבר חיוניותו. הדברים נכונים בבחינת קל וחומר כאשר נטען שהסעד הזמני נדרש לשם הגנה על זכות קניינית".
(שם, פסקה 15(ב)).

כב' השופט סולברג הדגיש במסגרת רע"א 1864/13 אשכנזי נ' ש.נ. דרור אחזקות בע"מ (פורסם בנבו, 10.4.13) כי:
"מבקש שהשתהה בפנייתו לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני יתקשה לשכנע את בית המשפט בקיומה של דחיפות, קרי – בעצם השיהוי יש משום ראיה לסתור את טענתו שהצו חיוני ושהענקתו אינה סובלת דיחוי (ראו למשל: רע"א 3851/11 נדב נ' לוי [פורסם בנבו] (7.6.2011), פסקה 5 לפסק-דינה של השופטת א' חיות; רע"א 5240/92 חלמיש חב' ממשלתית נ' אשרז עיבוד נתונים, פ"ד מז(1) 45 (1992)). לכן עשוי לעיתים השיהוי לבדו לשמש טעם מספיק לדחיית בקשת הסעד הזמני, וזאת אף בנסיבות שבהן לא היה בשיהוי כדי לגרום נזק למשיב (רע"א 8630/05 ניר שיתופי – אגודה ארצית לשיתוף עובדים עבריים בישראל בע"מ נ' עיריית הוד השרון [פורסם בנבו] (10.4.2007)) ".
(שם, פסקה 26).

14. אשר לבקשה לסעד זמני שעניינה עיקול זמני – תקנה 374(ב) לתקנות מפרטת את התנאים המיוחדים למתן עיקול זמני ולפיה רשאי בית המשפט ליתן צו עיקול : "אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". עיקר הוראה זו הוא בצורך להוכיח הכבדה על ביצוע פסק הדין, אשר תיגרם למבקש העיקול הזמני, מקום בו לא יינתן הצו .
ראו למשל :
רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC (פורסם בנבו, 4.1.07) (להלן: "עניין כפרית תעשיות" );
רע"א 7561/13 אדיסיאן נ' סומך (פורסם בנבו, 12.2.14);

יסוד ההכבדה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו.
רע"א 7076/17 פלוני נ' פלוני (פורסם במאגרים, 22.10.17).

בעניין כפרית תעשיות נפסק על ידי כב' השופו רובינשטיין כי :
"...מצב נפוץ של הכבדה הוא מקרה בו הנתבע עשה או מתכוון לבצע מעשי הברחה של נכסים או מעשים אחרים, העלולים למנוע או לסכל את מימושו של פסק הדין. עם זאת, הוכחת מעשי הברחה אינה הדרך היחידה לבסס טענת הכבדה, ואף לשון התקנה אינה מגבילה עצמה להברחת נכסים דווקא. כך נפסק, כי לעתים גובה סכום התביעה עשוי להוות אינדיקציה לקיומה של הכבדה, זאת כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען."

15. אשר לסעד זמני מסוג צו מניעה, נקבע כי הוא מיועד בעיקר לשמירת המצב הקיים, העלול להשתנות, אם לא יינתן הסעד הזמני .
(עע"מ 7143/15 זמר נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חוף השרון (פורסם בנבו, 7.1.16));
הלכה פסוקה היא, כי כאשר קיימת אפשרות לסעד כספי, אין מקום לצו מניעה.

כב' השופטת (הנשיאה דהיום) חיות שבה והבהירה ברע"א 1270/12 מנשה לוי חברה לבנין בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 27.2.12) כי:
כאשר "הנזק שייגרם למבקש הוא נזק כספי גרידא שהינו בר פיצוי", יהווה הדבר שיקול שלא ליתן את צו המניעה.
הדיון בענייננו:

16. המבקשת טענה, כי קיימת לה עילת תביעה טובה כנגד המשיבים יחד ולחוד. לטענתה ביצעה עבודות בפרויקט עבור המשיבים או מי מהם, במשך 13 שנה החל משנת 2005.
(עמאר לעומת זאת, גרסו כי המבקשת היתה מעורבת בפרויקט עוד בעבר, משנת 1993).
המבקשת שוללת את טענות המשיבים, כי העבודה נפסקה בשנת 2009.
היא טוענת כי "נזרקה", כך כלשונה, לאחר 13 שנות עבודה קשה ורצופה דבר המעלה חשש ל רמיסת זכויותיה הכלכליות וכן זכויות היוצרים שלה בפרויקט והזכויות המוסריות שקנתה בפרויקט.

17. המבקשת מציינת, כי המשיבים או מי מהם לא הציגו בבית המשפט ולא הגישו את התוכניות שנמסרו לרשויות לצורך הוצאת ההיתרים. לטענתה, עבודתה הקשה לאורך השנים היא זו שהשביחה את ערך הנכס, דבר שיש ליתן לו משקל. בזכות עבודתה הבלעדית של המבקשת שוויו של ה פרויקט עלה מאוד והיא אינה מקבלת מאת המשיבים או מי מהם את המשקל הראוי. הראיה כי עלרונט מכרה את חלקה בפרויקט לשרון ושותפות שרון בסכום של 147,000,000 ₪ כאשר סכום זה מצביע על ההשקעה הרבה של המבקשת בפרויקט, השגת ההיתרים ועמידה בדרישות הועדות השונות.

18. חרף כל האמור, שרון ושותפות שרון הצהירו כי הם אינם עושים כיום שימוש בתוצרי התכנון של המבקשת. לפיכך, ברור שאין מניעה חוקית לדעת המבקשת במתן צו מניעה זמני שיישמר מצב זמני זה וכן יאסור על המשיבים לעשות שימוש בתוצרי התכנון עד לקבלת הסכמת המבקשת בעניין ולבטח לאחר שיוסדר החוב הנתבע במלואו.

19. באשר ליסוד ההכבדה – המבקשת מציינת כי מחקירת המשיבים עולה תמונה עגומה המלמדת על מצב כלכלי רעוע.
אשר לשרון ועמאר והשותפויות שהם מפעילים – הם קיבלו הלוואות בנקאיות בשיעור כולל של 160,000,000 ₪ והפרויקט כולו רבוד בשיעבודים ללא הגבלה בסכום.
אשר לעלרונט – יש לה חובות במיליונים רבים לצדדי ג', רק 70,000 ₪ בקופה וח וסר פעילות המעיד על כוונה לפרקה, לאחר שכספי המכירה הוצאו מקופתה.
המבקשת מוסיפה, כי היה באפשרות שרון ועמאר להביא אסמכתאות לתמוך בטענותיהם על איתנות פיננסית והדבר הזה לא נעשה.

20. המבקשת טוענת, כי הצליחה להוכיח שהמשיבים עושים שימוש בפרי עמלה ואינם משלמים לה את המגיע לה. עוד הסתבר, לטענת המבקשת, כי סדר הגודל של התשלום לתכנון בעבור הפרויקט שעמאר טוענים כי הם משלמים לאדריכל BLK הנכנס, הוא פי שניים כמעט ממה ששולם לה וזהו סדר הגודל הנכון של התשלום לתכנון עבור הפרויקט.
המבקשת גורסת, כי השקיעה זמן ומחשבה רבה ברעיונות ובעיצוב ובמתן תכנון לפרויקט. עבודה של 13 שנה הושקעה על ידה, כאשר לאורך כל התהליך של ביצוע הפרויקט, הושקע זמן ומאמץ אדיר ליצירת מוצר תכנוני הולם. היא היתה אמורה לבצע את התכנון החל משלביו הראשונים ועד להשלמת הבנייה והפסקת עבודתה בשל שינוי הבעלות על הפרויקט הינו לא פחות מאשר מחפיר , כהגדרתה.

21. לטענת המבקשת, מערכת היחסים בין המשיבים השונים סבוכה כאשר המשיבים מגלגלים את המבקשת מאחד לשני. מצב זה לטעמה אינו ראוי. אין לאפשר למשיבים לעשות שימוש במערכות היחסים הנפרדות ביניהם, כדי להימנע מלשלם למבקשת את המגיע לה ו להימנע מלהעניק לה את מלוא זכויות היוצרים והזכויות הקנייניות ביצירתה. זאת ועוד, טוענת היא כי כל אחד מן המשיבים עושה עושר ולא במשפט על חשבונה. כיוון שכך, המבקשת רואה את המשיבים כאחראים כלפיה יחד ולחוד.

22. המבקשת הקדישה חלק ניכר מסיכומיה, כדי לאמת ולעמת את עדות המצהיר מטעמה, מר יואל פייגין , מול עדויות המצהירים מטעם המשיבים. עדותו של האדריכל אריה שילה מטעם המשיבים 1 ו- 2 חיזקה לטעמה של המבקשת את הצורך בסעדים הזמניים באשר התוכניות האדריכל כסיף ממשרד BLK אינן בעלות תוקף סטטוטורי. כמו כן, לדברי המבקשת, דווקא מעדותו של מר שילה מטעם המשיבים 1 ו- 2 עלה, כי על פי האתיקה של האדריכלים, מוטלת חובה על אדריכל נכנס שלא לפגוע בזכויות היוצרים של האדריכל היוצא. כמו כן, מטילות הדרישות האתיות, חובה על האדריכל הנכנס לקבל רשות מן האדריכל היוצא להמשיך בפרויקט. המבקשת טוענת, כי הדבר לא נעשה בעניינה. עם זאת, שרון טענו כי אין המדובר באותו פרויקט, משום שמשרד BLK מתכנן את הפרויקט בעצם מלכתחילה.

23. שרון קנה את הפרויקט מעלרונט באמצעות עמאר, שהיה מבעלי הפרויקט מההתחלה ועד היום. המבקשת טענה , כי שרון אישר בעדותו כי ביקש מהמבקשת לעשות עבורו עבודה נוספת בעניין החניון. נתון זה מצא ביטוי בכתב התשובה שהוגש לבקשות. שרון מעולם לא הכחיש עניין ז ה, אלא טען כי המבקשת אינה אדריכל עמו שנהג לעבוד באופן שוטף ו הוא ביקש באופן מוגדר ומצומצם את שירותיה לעניין החניון בלבד.

24. שרון טוען, כי ככל הנראה המבקשת "נעלבה" (סעיף 1.2 לסיכומיו) ולכן העלתה את תביעתה . אחרת קשה לדבריו להסביר, מדוע היא תובעת סכום גבוה של מעל 3.6 מיליון ₪ בשעה שביצעה עבור שותפות שרון עבודה בסך ש ל 300,000 ₪ בלבד. הרי כל סכום התביע ה מתייחס להזמנות עבודה המיוחסות לעלרונט ועמאר, קודם למועד בו רכשה שותפות שרון את הזכויות במקרקעין.

25. כמו כן, בנוגע לבקשה לצו מניעה, סבורים שרון, כי אין לה שחר . הואיל ועדותו של האדריכל שילה מטעמם הוכיחה, כי לא נעשה שימוש בתוכניות של המבקשת על-ידי שרון מנקודת הרכישה על ידה ואילך. הזכויות בפרויקט נרכשו לשיעורין על-ידי שותפות שרון תחילה ביולי 2016 ולאחר מכן במהלך 2017. כיום במקרקעין, בנוי שלד של 4 קומות חניה, 3 קומות מסחריות ושתי קומות משרדים, על סמך היתר שהומצא לנכס באמצעות המבקשת בשנת 1997. על פי התב"ע שהינה בתוקף לגבי מקרקעין אלה , ניתן להקים במקרקעין פרויקט ובו חניון תת קרקעי, 4 קומות מסחר ומגדל משרדים בין 40 קומות. לאחר שנרכשו הזכויות במקרקעין, החליטה המשיבה 2 שלא להתקשר עם משרד המבקשת בשל תוכניות המקרקעין ובחרה להתקשר עם משרד BLK. למרות שעלותו של מהלך זה היתה תוספת למעלה מ-4.5 מיליון ₪ פלוס מע"מ לתקציב הקמת הפרויקט.

26. שרון סבורים, כי בנסיבות אלה מדובר בתביעה מחוסרת סיכוי. יש לדחות את הבקשה לצו מניעה. באשר לבקשה להטלת עיקולים , אין מקום לתביעה כספית שכן כל חלקה של שרון כלפי המבקשת אם בכלל עומד על 300,000 ₪ פלוס מע"מ. המחלוקת בין הצדדים היא בגובה עשרות אלפי ₪ בודדים. גם להם, לטענת שרון, המבקשת אינה זכאית , כי עבודתה היתה לקויה ו משום שהמשיבה 2 כלל אינה עושה שימוש בתוכניות, שהמבקשת הכינה עבורה בקשר לחניון.
שרון מוסיפים עוד, כי הטענה בקשר לעשיית עושר ולא במשפט מופרכת. שרון אינה עושה שימוש בתוכניות שהכינה המבקשת. הנטל בעניין זה רובץ עליה והיא לא הרימה אותו. לכן, אין ממש לצו מניעה ואין סיבה להעניק צו כזה ללא בסיס עובדתי או מהותי.

27. אשר לעדות עלרונט – העדה הרלוונטית מפיה היא גב' דינה ריגר, שהיא אדריכלית במקצועה והיתה בקשר עם המבקשת מטעם עלרונט, בכל הנוגע לפרויקט נשוא הבקשות. ריגר העידה כי בסוף שנת 2007 רכשה עלרונט משותפות עמאר שני שליש מזכויותיה במקרקעין. במחצית השניה של שנת 2008 חודשו עבודות הבנייה במקום אשר הוקפאו עקב מצב כלכלי של בעלים קודמים במקרקעין (סעיף 9 לתצהירה).
ברם, במחצית הראשונה של 2009 בעקבות המשבר הכלכלי העולמי , הוקפאו שוב העבודות בפרויקט (סעיף 11 לתצהיר). משעה שעלרונט הבינה , לטענתה, כי העבודות לא יחודשו בתקופה הנראית לעין, היא החלה להיפגש עם נותני שירותים שונים לפרויקט על מנת לסכם עימם מטעם הבעלים של הפרויקט, את התמורה המגיעה להם בגין העבודות שבוצעו עד לאותה עת. לכן, ביום 15.7.2009 נשלחה מאת המבקשת לעלרונט פירוט התחשבנות ודרישת שכ"ט סופי בסך של 4,430,000 ₪. (סעיפים 12-14).
המבקשת אף טענה אז, כי השלימה 80% מהיקף העבודה בפרויקט עד חודש יולי 2009 ולכן היא זכאית לתשלום מיידי של 1,868,921 ₪ (סעיף 15 לתצהיר).

28. על רקע זה, ביום 12.10.2009 התקיימה פגישה בנוכחות נציגי עלרונט ונציגי המבקשת שמטרתה היתה סיום ההתחשבנות בין הצדדים עד לאותה עת. הושג סיכום פגישה שהועלה על הכתב על-ידי מר דב פייגין שנכח בפגישה מטעם המבקשת, זהו הדוא"ל מיום 12.10.2009 שכבר נזכר בהחלטה זו (סעיף 8 לעיל).

29. ריגר טענה, כי תיקנה את המסמך האמור כך שהכיל את מלוא הסכמות הצדדים ואז נשלח המסמך חתום על-ידי נציג המבקשת. עלרונט והמבקשת נהגו בהתאם להסכמות. עלרונט שילמה את יתרת שכר הטירחה שהגיע לה במדויק על פי ההסכם. מכאן ואילך טוענת עלרונט שאינה חייבת מאומה למבקשת והראיה כי מאותה עת אוקטובר 2009, המבקשת לא דרשה מעלרונט תשלום נוסף כלשהו (סעיפים 21-23 לתצהיר).
שינוי שנערך בנוסח ע"י פייגין או אז, לא תאם את המוסכם ומשמש כיום פלטפורמה לתביעה מולה. עלרונט לא ייחסה אז חשיבות או לא הבחינה בשינוי הקל. בפועל הנוסח המקורי הוא המשקף את ההסכמות בין הצדדים. מכוחו שלמה אז עלרונט למבקשת את הסכום שהוסכם, ולדידה היווה התשלום את גמר החשבון ביניהן.

30. עלרונט מוסיפה, כי לאחר שהעבודות בפרויקט היו מוקפאות במשך שנים, הרי ביום 8.3.16 החלה עלרונט לפעול למכר הפרויקט ובסופו של דבר הוא נמכר.
כיום, שותפות עמאר היא בעלים רשומים של 9/75 מהזכויות במקרקעין ושותפות שרון היא בעלים רשומים של 66/75 מהזכויות במקרקעין. מאז שעלרונט מכרה את זכויותיה בפרויקט אין לה כל עניין בפרויקט, היא אינה עושה בו שימוש, אין לה חלק בהחלטות שהתקבלו על-ידי שותפות שרון ושותפות עמאר בפרויקט לרבות בנוגע לזהות האדריכל.

31. רק בחודש אוקטובר 2017, שנים רב ות לאחר שלא היה קשר בין עלרונט לבין המבקשת בנוגע לפרויקט, העלתה המבקשת כלפי עלרונט דרישות כספיות. זאת, בהודעת דוא"ל לאקונית מתאריך 31.10.2017 לדרישת שכר טירחה של 2,998,917 ₪. דרישה זו הופנתה במקור לבעלים הנוכחיים של הפרויקט שרון ועמאר. יחד עם זאת, גם באותה הודעה גרסה המבקשת, כי זכויות היוצרים והזכויות המוסריות אינן עניין לעלרונט לענות בו אלא לבעלים החדשים של הפרויקט שותפות שרון ושותפות עמאר. עלרונט מצדה דחתה את דרישתה הכספית של המבקשת בתשובה מתאריך 5.11.2017.

32. עלרונט שוללת מכל וכל את טענתה של המבקשת, שהועלתה לדבריה לראשונה ביום 31.10.2017 לאחר שתיקה של שנים, כאילו יתרת התמורה של 660,000 ₪ היתה בגין העבר ואינה כוללת פעולות שביצעה המבקשת עבור עלרונט בהמשך. לשיטתה, היה מדובר בתשלום מסכם אשר היווה סילוק סופי ומוחלט של כל דרישות המבקשת כלפי עלרונט (סעיף 34 לתצהיר של גב' ריגר).

33. אשר לעמדתם של עמאר: גם הם בעלים של המקרקעין וכמו שרון הם גורסים, כי כתב התביעה מקורו בתחושת עלבון. הם מנסים ליצור את הרושם , שאין המדובר בסעד ממשי נחוץ המבוסס על אדנים של ממש, אלא על עלבון גרידא. עמאר טוענים , כי הקמת הפרויקט החלה עוד בשנת 1993 על-ידי הבעלים הקודמים של המקרקעין. בשלב מסוים נקלעו הבעלים הקודמים לקשיים שהובילו להפסקת בנייה. המבקשת היתה קשורה בפרויקט כבר באותו שלב עם הבעלים הקודמים.

34. מאז שנת 2007, בה רכשה שותפות עמאר את הזכויות במקרקעין, נוספה בסך הכל קומה אחת למגדל המשרדים של הפרויקט. בשנת 2009 ערב הקפאת העבודות בפרויקט גובשה הסכמה בין עלרונט לבין המבקשת על גמר חשבון של עבודות שבוצעו עד כה בסך של 660,000 ₪ פלוס מע"מ. מאז, ועד שלהי שנת 2017 עת נודע למבקשת- לטענתה לראשונה - על החלפתה כמבצעת עבודות האדריכלות בפרויקט, לא נשלחה ולו דרישת תשלום אחת למי מהמשיבים ביחס לחוב כלשהו. דבר זה מלמד לטענת עמאר על מופרכות התביעה.

35. עמאר טוענת, כי נטל ההוכחה כבר בשלב דיוני זה מוטל על המבקשת והיא לא הרימה אותו. היא לא בדקה כלל אם נעשה שימוש בתוצרי עבודתה, וכפועל יוצא גם לא הוכיחה אם נעשה שימוש כלשהו בעבודתה, בתכנון מגדל המשרדים החדש המתוכנן על-ידי משרד BLK. עמאר סבורה, כי מרבית העבודה בגינה נדרש שכר טירחה על-ידי המבקשת נעשתה בשנת 2009, כלומר התיישנה כאשר חודשה הדרישה בשנת 2017. עוד היא גורסת בנוגע לצו העיקול, כי לא הוצג בסיס ממשי לטענה שאי מתן צו העיקול עלול להכביד על ביצוע פסק הדין. הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר לאחר שבוצעו עסקאות בזכויות הצדדים. לפיכך גורסת עמאר כי אין מקום לצו העיקול ואף לא למתן צו מניעה.

השאלות המצריכות הכרעה:

36. מן המסכת העובדתית שהובאה לעיל בקליפת אגוז, עולות השאלות הבאות:

במערכת היחסים בין המבקשת לבין המשיבות 1 ו- 2:

א. האם מוטלת על שרון ושותפות שרון החובה להמשיך להשתמש בשרותיה של המבקשת בהמשך העבודה בפרויקט?
ב. אם לא, האם המבקשת זכאית לתמורה כספית נוספת מעבר לתמורה שכבר שולמה לה בעבר על-ידי הבעלים הקודמים של הפרויקט? זאת ברמה הערכית של זכויות יוצרים וזכות מוסרית ביצירה.
ג. האם המתכננים החדשים BLK עושים שימוש כלשהו בפרי העבודה שביצעה המבקשת בפרויקט בעבר ? אם כן, האם ניתן לכמת שימוש זה, והאם ניתן להעריך אותו מבחינה כספית וכן מבחינה ערכית של זכויות יוצרים.
ד. האם יש להשית על שרון, חיובים כספיים שלטענת המבקשת לא שולמו לה בגין העבר, על-ידי בעלי זכויות קודמים ?
ה. בשולי השוליים של עניינה של שרון מול המבקשת, האם נותר חוב של שרון כלפי המבקשת , בגין עבודת התכנון של החניון ? האם שרון שילמה את כל תמורת התכנון בגין החניון ? ואם לא - האם שרון רשאית להימנע מהמשך התשלום בטענה כי המבקשת ביצעה עבודה רשלנית ?

במערכת היחסים בין המבקשת לבין המשיבה 3:

ו. האם סכום של 660,000 ₪ פלוס מע"מ ששולם למבקשת על פי הדוא"ל מיום 26.9.2009, היווה גמר חשבון בין שני הגופים הללו ? האם נותרה יתרת חוב של עלרונט כלפי המבקשת והאם יש מקום לחייב את המבקשת בסעדים כלשהם כלפי המשיבה 3 בתביעה הנוכחית ? האם יש מקום לעקל את נכסיה של עלרונט או להטיל עליה צו מניעה בעניינה של המבקשת, בשלב הביניים בו אנו מצויים כיום.

במערכת היחסים בין המבקשת לבין המשיבים 4 ו-5:

ז. המשיבים 4 ו- 5 עדיין בעלי זכויות בפרויקט ובמקרקעין. הגם שכיום לכאורה על פני הדברים, מוביל ים את המהלכים המשיבים 1 ו- 2. האם יש למשיבים 4 ו- 5 חבות כלשהי כלפי המבקשת ?
אחדד:
האם העובדה שהמשיבים 1 ו- 2 בחרו שלא להמשיך ולהשתמש בשירותיה של המבקשת בהמשך הטיפול בפרויקט, מטילה על המשיבים 4 ו- 5 אחריות כספית כלשהי ביחס לזכויות המוסריות וזכויות היוצרים הנטענות של המבקשת, הן בפריזמה של כתב התביעה העיקרי והן בעתירה למתן צו מניעה ?
ח. האם למשיבים 4 ו- 5 , חוב עבר כספי כלשהו כלפי המבקשת?
ט. האם למשיבים 4 ו- 5, אחריות כספית עתידית כלשהי כלפי המבקשת?

מסקנות ביניים לצורך ההליכים הזמניים הנוכח יים:

37. כפי שהזכרתי לעיל, התקיימו בבקשה זו לצו מניעה שתי ישיבות והחקירות היו ממצות ומקיפות.
יחד עם זאת, אין לשכוח כי מדובר בהליך ביניים בלבד ולא בהכרעה בתובענה העיקרית.

38. אכן, אין זהות בין המשיבים. השוני מהותי במגוון של חתכים. גם הזיקות שלהם לפרויקט שונות, גם תקופות המעורבות שלהם בפרויקט שונות וגם היקף ההתקשרות מול המבקשת.

39. הצדדים העלו טענות לא רק במישור המשפטי והכלכלי, אלא גם במישור הריגשי. נכון, מאחורי כל סכסוך קיימים בני-אדם ולהם רגשות. אבל, ראוי לפזר כבר בשלב ראשוני זה את הטענות הרגשיות שהועלו.

40. בזהירות רבה אומר, כי אינני מקבלת – לצורך השלב הראשוני שלפני – את המצג שניסו להקים המשיבים 1, 2, 4 ו-5 כאילו התביעה אינה מוצקה דיה ונובעת מרגשות עלבון של יחידי המבקשת ותו לא. למבקשת היתה זיקה לפרויקט, לפי שיטתה משנת 2005 ולפי עמדת המשיבים 4 ו- 5 עצמם עוד משנת 1993. זיקה זו אינה זיקה ריגשית אלא יש לה משמעות מקצועית וכלכלית . כאשר אדריכל אמון על פרויקט מראשיתו, הצפי הוא כי המלאכה תושלם על ידו והוא יזכה גם לפירות הכלכליים וגם לפירות של זכויות יוצרים וגאווה בפרויקט מפואר, שהוצא על ידו מן הכוח אל הפועל. החלפת האדריכל, היא אפוא בעלת משמעויות כלכליות ומשפטיות ולא רק רגשיות.
במסגרת זו, יש לבחון עוד, אם בחירת משרד אדריכלים חדש לביצוע העבודה, במקום המבקשת, נעשתה בהתאם לכלל 12 לתקנות המהנדסים והאדריכלים (כללים בדבר התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע), תשנ"ה-1994.

הבקשה לצו עיקול:

41. הפרויקט שקט על שמריו שנים רבות. בין השנים 2009-2017 נדם גם קולה של המבקשת. המבקשת לא העלתה דרישות כלכליות כלפי עלרונט וגם לא כלפי עמאר ושותפות עמאר. רק כניסתם של שרון ושותפות שרון העירה אותה.
לשתיקה זו יש משמעויות לכאן ולכאן. מצד אחד, ברור שאם הפרויקט לא היה פעיל, לא היה מקום שהמבקשת תשמיע את קולה בדרישות כספיות כלפי מי מן הצדדים עד שהפרויקט לא חודש. מצד שני, ברור, שאם חלף זמן כה רב, מעל שמונה שנים , עשויה להתעורר טענה של נתק הקשר הסיבתי בין עבודת המבקשת דאז לבין הפרויקט המחודש היום, כפי שאכן טענו - בעיקר המשיבים 1 ו- 2.

42. לצורך ביסוס הטענות העובדתיות בכתב התביעה, על המבקשת להוכיח כי נעשה שימוש בתוכניות שלה וכי המשך הפרויקט מכאן ולהבא מקפח את זכויותיה גם במישור הכלכלי וגם במישור של זכויות יוצרים וזכויות מוסריות ביצירה. במישור זה לא היתה תמימות דעים בין המבקשת שטענה כי המשך התכנון מבוסס על תכנון שלה ותוכניות שהיא הגישה לעיריית בני-ברק לבין המשיבים 1 ו- 2 שטענו כי משרד BLK עשה עבודה מלכתחילה ללא כל זיקה לעבודות של המבקשת. נשמעו עדויות לכאן ולכאן במישור זה. הגרסאות אינן חלוטות והדבר טעון בירו ר מקיף יותר בראיות.

43. לא שוכנעתי בשלב דיוני זה, כי לעלרונט יש מקום בתביעה במישור ממשי מעבר להיותה חוליה מקשרת בין הבעלים בשרשרת הבעלויות שהוחלפו בפרויקט. המסמך מיום 26.10.2009, מכוחו שילמה עלרונט למבקשת 660,000 ₪ פלוס מע"מ, נראה מסמך ממצה. בזהירות רבה מבלי לקבוע מסמרות בשלב דיוני זה, אומר כי העובדה שהמבקשת לא העלתה שום טענה כספית כלשהי כלפי עלרונט במרוצת השנים, תומכת על פני הדברים בטענת עלרונט כי אין ממש בתביעה נגדה ואין מקום להטיל עיקול על נכסיה.

44. בנוגע לתביעות מול עמאר ושרון, הרי הם הבעלים של הפרויקט ובעלי הזכויות במקרקעין. האם קיימים חובות עבר ? האם יש להם חובות כלפי העתיד ?
כאן השאלות רבות , והתשובה אינה חלוטה אלא טעונה בירור בהליכי משפט. הצבעתי על כך שהת קיים נתק ממשי של כשמונה שנים עד שחודשה העבודה בפרויקט ויתכן לסבור כי הנתק הזה הוא בעל משמעות, מבחינת החובה להמשיך את ביצוע הפרויקט עם משרד האדריכלים שהחל בו. מנגד, אם אכן הנוהג הוא כי משרד האדריכלים שמתחיל בפרויקט הוא המשרד שאמור לסיים אותו ואם לא כן הוא יש להעניק פיצוי הולם שיאזן את הפגיעה הכלכלית העתידית מול הפגיעה בזכויות היוצרים ובזכויות המוסריות בגין העבודה שבוצעה עד כה, הרי התביעה אינה נטולת ממשות. עוד יש לבחון בהליכי משפט לגופם, האם המשך העבודה נשען על תכניות והיתרים שהמבקשת עמלה בשעתה להשיגם מאת הרשות העירונית, ואיזו משמעות נודעת לכך.
עשיית עושר ולא במשפט, אף היא טענה שהועלתה על-ידי המבקשת. האם לא שולמו למבקשת בעבר סכומים המשמיטים את הבסיס לתביעה זו ? גם עניין זה כדאי שיבחן בהליך גופו.
לסיכום נושא סיכויי התביעה, מדובר בתביעה שיש לבחון אותה.
אך האם קיים באמת חוב בסכום של 3,666,913 ₪ ?
זוהי דרישתה של המבקשת לטענתה לצרכי אגרה, היא נסמכת על שכר ראוי ולא בהכרח על שכר חוזי כעולה מכתב התביעה והן מנספח 3 שם, מכתב דרישה מיום 13.12.2017.
אני קובעת כי ראוי שרכיבי התביעה ייבחנו אחד לאחד. זאת יש לעשות לעומק בהליכי משפט לגופם. הדבר לא נעשה ואף אין מקום לעשותו, בשלב הראשוני של דיון בסעדים הזמניים שהתבקשו.

45. אשר ליסוד ההכבדה, בכל הזהירות והכבוד הראוי אומר, כי לא מצאתי שיסוד ההכבדה התקיים בענייננו. המבקשת לא הראתה כי המשיבים 1ו- 2, 4 ו- 5 הם על סף קריסה כלכלית. להיפך, אלה גורמים שמרימים פרויקט ענק ויוקרתי גם לפי שיטת המבקשת. אלה גורמים שהיו להם מאות אלפי ₪ לשלם עבור רכישת הזכויות בפרויקט זה.
המבקשת נעצה יתד טענותיה בנושא ההכבדה,בכך שמשיבים אלו נטלו הלוואות מהבנקים בשיעור של 160,000,000 ₪ ושיעבודים לרוב על נכס המקרקעין.
אך, זוהי התנהלות עיסקית מקובלת ואין לראות בה משום בעייתיות פיננסית של מי מן המשיבים 1 ו- 2, 4 ו- 5. המבקשת לא הראתה כי צפויה החמרה כלשהי במצבם הכלכלי של מי מן הצדדים. העובדה שמדובר בגופים עסקיים הנוטלים הלוואות מן הבנקים אינה מספקת כדי להרהר אחריהם ולהגביל את מצבם הכלכלי והעיסקי.
זאת ועוד, כאשר מוטל עיקול על גוף מסחרי, הדבר מכביד עליו לאין שיעור. מונע ממנו לעשות שימוש בקניינו במובנו של ביטוי זה בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. הדבר מוריד משמעותית את רמת הסיווג שלו בבנקים ואת אפשרויות נטילת האשראי וניהול עסקיו . לא מצאתי כי יש הצדק לנהוג כך כלפי המשיבים 1ו- 2, 4 ו- 5.

לאחר שנשלם הדיון ואף תמה מסכת הסיכומים, ביקשו הנתבעים 4 ו-5 להוסיף אסמכתא, הלא הוא פסק דין שניתן ע"י כבוד השופטת חנה פלינר בת. א. (מחוזי ת"א) 64411-06-16 ממנו עלה כי תביעה שהוגשה נגדם נדחתה. כפועל יוצא ערבות בסך מיליון ₪ שהופקדה על ידם בתיק שוחררה, דבר המוסיף לטענותיהם בדבר חוסנם הכספי.

46. עוד אוסיף - והדברים הללו יפים גם בנושא בבקשה לצו ע יקול וגם בנושא הבקשה לצו המניעה - כי על פני הדברים קיים שיהוי מסוים בפניה לבית המשפט. כאשר מכתב הדרישה נספח 3 לכתב התביעה נושא תאריך 31.12.2017 הרי העובדה שהתביעה הוגשה ביום 7.10.18 כתשעה חודשים לאחר מכן, משמיטה את הקרקע במידה רבה מן הדחיפות הנטענת גם בנושא העיקול וגם בנושא הסעד הזמני.

הבקשה לצו מניעה:

47. בנושא הבקשה לצו מניעה אומר, כי כל הנימוקים שהועלו לעיל בנוגע לבקשה לצו עיקול והימנעות ממנו בשלב דיוני זה, יפים גם לגבי הבקשה לצו מניעה.
נושא השיהוי הוא מהותי. שיהוי בהגשת בקשה לסעד זמני, עומד בעוכרי המבקש.
ראו :
רע"א 8113/00 שפר נ. תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה (4) 433 בעמ' 445.
רע"א 369/11 פראס עארף ואח' נ' שותפות סי.אנד.אם. פרפרטיס ( ניתן מפי כבוד השופט ע. פוגלמן, ביום 2.2.2011,פורסם בנבו) :
"כידוע, אמות המידה להכרעה בבקשה לצו מניעה זמני הן   קיומה לכאורה של עילת תביעה   ומאזן הנוחות בין הצדדים ( רע"א 10509/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בגס ( לא פורסם, 25.12.2005)). בצד אלה, רשאי בית המשפט להביא בגדר שיקוליו גם שיקולים שביושר ושיקולי צדק ( רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ ( לא פורסם, 28.6.10)). בין שני השיקולים הראשונים מתקיימים יחסי גומלין: ככל שסיכויי העתירה גבוהים יותר, כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות, ולהפך ( רע"א 3071/10 רידר נ' רפאל חברה לבניין בע"מ ( לא פורסם, 20.5.2010); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, 521 (מהדורה עשירית, תשס"ט-2009))".
(שם פסקה 13 ).
בהמשך, פסקה 15, מוצא כבוד השופט פוגלמן לנכון שלא להעניק סעד זמני – עקב שיהוי.

48. האם השיהוי כאן ימדד מאז הופסקה עבודתה של המבקשת בפרויקט על-ידי עלרונט בשלהי 2009 ? לאו דווקא, שכן אם הפרויקט הוקפא כולו עקב מצב כלכלי, ברור שלמבקשת אין ולא יכולות היו להיות דרישות להמשך העסקתה. אך בהחלט ניתן לומר שהחל מיום 31.12.2017, מועד משלוח המכתב ועד להגשת התביעה הנוכחית, חלף פרק זמן ממושך של כמה חודשים. אם כך הוא אין סיבה להשהות את המשך הפרויקט על דרך של מתן צו מניעה. נתון זה יתקע מקל של ממש בגלגלי הפרויקט ויעניק למבקשת עמדת כוח בלתי סבירה כלפי המשיבים 1ו- 2, 4 ו- 5. עמדת כוח זו אינה מוצדקת בנסיבות העניין כאשר טרם התבררו עד תום טענות המבקשת, היקף העבודה שביצעה, זכויותיה המוסריות וזכויות היוצרים שלה הן בפריזמת העבר והן בפריזמת ההישענות על תוצרי עבודתה גם לעתיד.

49. נתון נוסף שאני לוקחת בחשבון, הוא העובדה שמצד הדין - צו מניעה זמני לא יינתן אם ניתן לכמת את תמורתו בכסף.
הרי, המבקשת עותרת לקבלת סעד כספי משמעותי ב ן כמה מיליוני שקלים. גם בנסיבות אלה כאשר התרופה והסעד המבוקשים בר י פיצוי כספי, אין מקום למתן סעד של צו מניעה.

השוו : דברי כבוד השופט משה ברעם בתיק רע"א (ירושלים) 51216-11-13 גאליה סאלים ג'אבר ואח' נ' יונה שריאן (ניתן ביום 5.12.13, פורסם במאגרים) :

"צו עשה זמני העשוי לשנות את המצב הקיים לא יינתן על דרך השגרה, עוד לפני שנערך בירור כדבעי של טענות בעלי הדין (רע"א 338/88 חמיס נ' שטרן, פ"ד מג(4) 552), והוא יינתן רק במקרים חריגים, משנוכח בית המשפט כי התערבותו הינה חיונית כדי למנוע תוצאה קשה ביותר וכאשר הנזק שעלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם (רע"א 7477/13 גלריית עדן בע"מ נ' דגנית בלכנר פלד (פורסם בנבו, 3.12.2013); רע"א 5255/05 מר מוני קובל-חבר ועד המהנדסים בחברת החשמל מרחב הצפון נ' הסתדרות הכללית החדשה - האגף לאיגוד מקצועי (פורסם בנבו, 7.8.2005)";

משכך, גם מטעם זה, של סעד כספי נדרש בתובענה העיקרית, שיש בו כדי לענות על צרכיה של המבקשת במלואם, אינני רואה מקום להענקת הסעד הזמני.

קווים מנחים להמשך הדרך:

50. מכל המקובץ לעיל, התוצאה היא שאני מוצאת כי בשלב דיוני זה אין מקום להעניק למבקשת את הסעדים הזמניים המבוקשים. לא צו מניעה וגם לא צו עיקול.

51. כפי ששניתי חזור ושנה, יש לבחון את טענותיה של המבקשת בהליכי משפט לגופם, אם תעלה צדקתה תזכה לפיצוי כספי הולם.

52. אם יורשה להציע:
אני סבורה כי אין להתנכר לזכות הראשונים של המבקשת בביצוע הפעולות התכנוניות בפרויקט. מאז שנת 1993, עת יצאה המב קשת לדרך יחד עם הבעלים הראשונים ו עד היום, השתנה מאוד האזור כולו. הדבר עשוי להשליך הן על המצב התכנוני והן על הפרי הכלכלי של הפרויקט. המבקשת עשתה עבודת תכנון, קיבלה את כספה אומנם, אך בד בבד תקעה יתד במקום מבחינה אדריכלית ותכנונית.
בזהירות ומבלי לקבוע מסמרות אומר כי לכאורה, הצפי של המבקשת - כי זכויות היוצרים שלה יכובדו, זכויותיה ביצירה שהיתה שותפה לה מראשית הדרך יוכרו, ואף מבחינה כלכלית לא תינזק – אינו מופרך.

53. עם זאת אני סבורה, כי לא ניתן לאכוף על גורם עיסקי לשכור את שירותיו של פלוני דווקא, שעה שהוא חפץ בשירותיו של אלמוני. אם אכן שרון ושותפות שרון אינם חפצים להמשיך את ההתקשרות עם המבקשת אלא הם בוחרים לעבוד עם משרד האדריכלים BLK עימו עבדו בפרויקטים שונים לאורך השנים, זו שאיפה שניתן להבינה. במיוחד כאשר שרון ניסו לעבוד עם המבקשת בעניין תכנון החניון, דבר שהסתיים בחוסר שביעות רצון הדדית של שני הצדדים.

54. ברם, לשאיפה זו אמור להיות צמוד תג מחיר, לפיו שרון ושותפות שרון יעריכו את תמורת עבודתה של המבקשת עד היום וישלמו תמורתה. לכך אמורים להצטרף גם עמאר ושותפות עמאר שהם הבעלים של הקרקע ובעלי אינטרס בפרויקט. אין להתעלם מהעבודה של המבקשת בפרויקט, בפן התכנוני ושל זכויות היוצרים.
הפסקת פעילותה בפרויקט, או יותר נכון חידוש הפרויקט ללא המבקשת, אינו דבר שאפשר לעשות כלאחר יד. אלא הוא כרוך בדין ודברים עם המבקשת ותשלום פיצוי הולם על עזיבתה את הפרויקט. ייתכן לשקול גם הענקת קרדיט כתוב, על מעורבותה ולו בתחילת ובחלק מן הדרך.

55. עוד במהלך הדיון הצעתי לצדדים לבחון מינוי אדריכל מכריע, שיעריך את ההיקף הכספי הנדרש בנסיבות שת וארו לעיל, כולל בפן של זכויות היוצרים והזכות המוסרית בה. בשים לב להיקף הראשוני של הפרויקט ולערך הצפוי של הנכס עם תחילתו בשנת 1993 כאשר האזור כולו היה חף מבנייני משרדים, המשך בשנת 2006 אז החלה התפתחות אורבנית מסויימת באזור וכלה בימינו אנו, שלהי העשור השני של שנות האלפיים, כאשר מדובר באזור פעיל ושוקק משרדים ואדם.
אני שבה ומציעה לצדדים, לשקול צעידה באפיק זה ולהחליף ביניהם שמות של בוררים מתאימים בתחום האדריכלות.

סיכום:

56. מן המקובץ לעיל אני קובעת כדלקמן:

א. יש לבחון את התביעה לגופה לפחות ככל והדבר נוגע למשיבים 1ו- 2, 4 ו- 5.
ב. בנוגע לעלרונט, התביעה שרירה וקיימת. מבלי לקבוע מסמרות, מוצע למבקשת לשקול המשך צעדיה בהליך מול עלרונט.
ג. הגם שהתביעה ראויה להתברר, משיקולים של הצורך בבירור מקיף בטענות המבקשת לזכויות כספיות, כמו גם נימוקי שיהוי, סעד כספי אפשרי במקום סעד של צו מניעה ומניעת הכבדה מיותרת על המשיבים כאשר המבקשת לא ביססה את יסוד ההכבדה הנדרש לצורך הטלת העיקול, אני דוח ה את הבקשה לסעדים זמניים.
יודגש, כי אין בדחיית הבקשה לסעדים זמניים, לא צו מניעה ולא צו עיקול, כדי להוות הבעת דעה כלשהי באשר לסיכוייה של המבקשת בתביעה העיקרית מול המשיבים 1ו- 2, 4 ו- 5.
ד. מוצע לצדדים לשקול מינוי אדריכל מכריע, הכל כמבואר בסעיפים 5 5-51 להחלטה זו לעיל. הצדדים יודיעו עמדתם לתיק בית המשפט כל אחד מהם תוך 30 יום מקבלת החלטה זו במשרדי ב"כ הצדדים, ובתקווה בהודעה משותפת.
ה. בנסיבות, ומתוך הצורך בבירור ענייני של המחלוקות, בין בהליכי משפט לגופם ובין באמצעות גורם אדריכלי כמוצע לעיל, אינני עושה צו להוצאות הדיון בבקש ות.

ניתנה היום, כ"ו אדר א' תשע"ט, 03 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.